שכח דין חולה בשבת ובו נ"ה סעיפים:

א

א מי שיש לו מיחוש בעלמאא שאין בו חשש סכנה כלל והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה בשבת אפילו ע"י נכריב אלא ע"ד שיתבארג ואפילו דבר שאין בו משום סרך מלאכה אפילו מדברי סופריםד ואין בו שום איסור כלל לבריא מכל מקום כיון שעושה לרפואה וניכר הדבר שמתכוין לרפואה אסורה משום גזרה שמא ישחוק סממניםו לרפואה כשיהיה מותר לעסוק ברפואות בשבתז ויתחייב משום טוחןח:

ב

ב מי שיש לו חולי של סכנה מצוה לחלל עליו את השבתט והזריז הרי זה משובחי והשואל הרי זה שופך דמיםיא והנשאל הרי זה מגונהיב שהיה לו לדרוש ברבים שמותריג ואפילו ספק נפשות דוחה את השבתיד שנאמרטו אשר יעשה האדם וחי בהםטז מה תלמוד לומר וחי בהם כלומר ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצות ולא שיבא על ידי כך לידי ספק סכנהיז ומכל מקום אפילו בודאי סכנה אין מחללין אלא ברפואה שהיא ידועה לכל או על פי מומחהיח וכשהיא רפואה ידועה אף שאין ידוע אם זה יתרפא בה אם לאו מחללין מספקיט:

ג

ג כל מכה של חללכ דהיינו באיברים הפנימייםכא מהשינים ולפניםכב ושינים עצמן בכללכג מחללין עליה את השבת והוא שנתקלקלו השינים או אחד משאר איברים הפנימיים מחמת מכה או שיש בהם בועא וכיוצא בזה אבל מיחושים בעלמא אינן נקראים מכה ואין מחללין עליהםכד אפילו אם כואב לו מאדכה.

ואם מצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופו אזי מותר לחלל על ידי נכרי אפילו במלאכה גמורה (ואם אינו מצטער כל כך מותר לעשות ע"י נכרי כל דבר האסור משום שבות) כמו שיתבארכו ולכן מי שחושש בשינו ומצטערכז כל כך עד שחלה ממנו כל גופוכח (אזי מותר לחלל ע"י נכרי) אומר לנכרי להוציאו ואף שהישראל ממציא לו שינו ומסייעכט קצתל בהוצאתו אין בכך כלום שמסייע אין בו ממשלא לפי שאף אם לא היה הישראל מסייעו סיוע זה אלא שלא היה מעכב על ידו היה הנכרי יכול לעשות דבר זה בלבדולב (ולהאומריםלג מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים מותר להוציאו ע"י נכרי אף אם לא חלה ממנו כל גופולד כמו שיתבארלה):

ד

ד מכה של חלל אינה צריכה אומדלו אלא אפילו בסתםלז שאין שם בקיאין שמכירין בה שצריך חילול וגם החולה אינו אומר כלוםלח עושין לו כל מה שרגילין לעשות לו בחול ממאכלים ורפואות שהם יפים לחולהלט אע"פ שאין סכנה כלל במניעת הדבר ההואמ כיון שמכל מקום החולי יש בו סכנהמא אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שהוא ממתין ואין צריך חילול אסור לחלל עליו אע"פ שהיא מכה של חללמב וכל שכן אם החולה או הבקי אומר שאין צריךמג.

ויש אומריםמד שאפילו במקום שצריך חילול אין מחללין ע"י ישראל אלא בדבר שיש לחוש בו שאם לא יעשהו לו יסתכן אבל כל שאין במניעת אותו דבר סכנה אע"פ שמכל מקום צריך הוא לו ורגילין לעשותו לו בחול אין עושין אותו בשבת אלא ע"י נכרים כדין צרכי חולה שאין בו סכנהמה.

(וכן יש לנהוג במדינות אלו שנוהגים להחמיר אפילו בדבר שיש סכנה במניעתו שלא לעשותו ע"י ישראל כל שאפשר לעשותו ע"י נכרי בלא דיחוי ועיכוב כלל כמו שיתבארמו א"כ בדבר שאין במניעתו שום סכנה כלל יש לעשותו ע"י נכרי אף אם יש לחוש שיתעצל קצת אבל אם אין שם נכרי כלל יש לסמוך על סברא הראשונה ומכל מקום כל בעל נפש יחוש לעצמו באיסור של תורהמז):

ה

ה מכה שאינה של חלל נשאלין בבקי ובחולה אם יאמר אחד מהם שצריך לחילולמח או שיאמר שאם לא יחללו אפשר שיכביד עליו חליומט והוא בענין שיש לחוש שאם יכביד עליו חליו אפשר שמסתכןנ מחללין ואם לאו אין מחללין:

ו

ו מכה שעל גב היד או על גב הרגלנא אפילו עלתה שם מאליה שלא מחמת הכאת ברזלנב וכן מי שבלע עלוקהנג והיא תולעת קטנה ומצויה במים וכשבאה לבשר אדם מוצצת הדם עד שהיא כמו חבית קטנה וכשאדם בולעה בתוך המים הוא מוצצת ליחה שבמעיו ונמצא כריסו צבהנד וכן מי שנשכו כלב שוטהנה או אחד מזוחלי עפר הממיתיםנו אפילו ספק אם ממית אם לאונז הרי הם כמכה של חללנח:

ז

ז וכן מחללין על כל מכה שנעשית מחמת ברזלנט אפילו על הבשר מבחוץ שלא על גב היד והרגלס וכן מחללין על שחין הבא בפי הטבעתסא ועל סימטאסב (והוא הנקרא פלונקר"ו בלע"זסג) ועל מי שיש בו קדחת חם ביותרסד או אפילו אינו חם ביותר אלא שהוא עם סימורסה דהיינו עם קרירותסו (שקורין שוידרי"ן בל"אסז) והוא שבפעם אחת בא עליו החמימות והקרירות אבל קדחת המצוי שתחלתו קר וסופו חם אין בו סכנהסח:

ח

ח מי שאחזו דם (והוא בענין שיש בו חשש סכנהסט) מקיזין אותוע ואפילו הולך על רגליו ואפילו הוא יום הראשון שאחזו הדםעא (ואם אין בו חשש סכנה מותר לו להצטנן במיםעב מפני שנראה כמיקר ולא כמתכוין לרפואהעג):

ט

ט החושש בעיניועד או בעינו אחת ויש בה ציר או ששותת ממנה דמעותעה מחמת הכאבעו או ששותת דםעז או שיש בה רירעח שמגליד תמידעט או שהכאב נועץ בה כמו מחטפ או שהוא שורף וקודחפא מחללין בתחלת החוליפב של כל אלופג מפני שאז יש סכנה שאם תפקע העין ימותפד שמאור העין תלוי בלבפה אבל בסוף החוליפו של כל אלו דהיינו שכבר הוא קרוב להתרפאותפז ולא נשאר בה אלא מקצת חולי שקודחת מעטפח אין עושין אפילו ע"י נכרי אלא דבר שהוא משום שבות כגון לכחול בסמנים השחוקים מאתמול כמו שיתבארפט:

י

י כל חולי שהרופאים אומרים שהוא סכנה אף על פי שהוא על הבשר מבחוץ מחללין עליו את השבתצ ואם רופא אחד אומר צריך חילול ורופא אחד אומר אין צריך חילול מחלליןצא שכל ספק נפשות להקלצב.

ואפילו אין שם רופא מומחה אלא שאחד אומר שהוא מכיר בחולי זהצג ונראה לו שהוא צריך חילול מחללין על פיו כי כל בני אדם חשובין מומחין קצת וספק נפשות להקלצד (ואפילו אם אומר שיש להסתפק שמא הוא צריך לחילול מחלליןצה והוא שאומר שהוא מכיר חולי זהצו) ומכל מקום אינו נאמן להכחיש את המומחה האומר שאין צריך חילול אפילו אם זה אומר שבודאי צריך חילולצז וכל זה בישראל אבל סתם נכרים שאינן רופאים אין מחזיקים אותם כבקיאיםצח לחלל שבת על פיהםצט כשאין שם ישראל המכיר חולי זה:

יא

יא אם לא רצה החול[ה] לקבל התרופה שאינו רוצה שיחללו עליו שבת כופין אותוק שהיא חסידות של שטותקא:

יב

יב חולה אומר צריך אני לתרופה פלונית ורופא אומר אין צריך שומעין לחולהקב כי לב יודע מרת נפשוקג ואם הרופא אומר שאותה התרופה מזיק לו שומעין לרופאקד:

יג

יג חולה שיש בו סכנה שאמדוהו ביום שבת שצריך לעשות לו רפואה ידועה שיש בה מלאכת חילול שבת ח' ימים אין אומרים נמתין עד הלילה ונמצא שלא נחלל עליו אלא שבת אחת אלא יעשו מיד אע"פ שמחללין עליו ב' שבתותקה שאף שבודאי לא ימות היום שהרי אמדוהו שיתקיים ח' ימים מכל מקום יש לחוש שמא ימות לאחר הח' ימים אם לא יתחילו לעשות לו הרפואה מידקו אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי חילול שבת אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שום שהוי כלל אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשהוי מועט זהקז לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה לגמריקח וכל שאפשר להצילו בלא חילול שבת אינה נדחית בשבילוקט.

ומכל מקוםקי אף אם יש לפנינוקיא נכרים או קטנים שאינן בני מצות אין אומרים הרי אפשר לעשות ע"י אלו ולא יתחלל שבת ע"י ישראלים בני מצות לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית מלאכה האסורה בשבת הרי נדחה השבת בשבילוקיב לגבי ישראלים המחוייבים בהצלתו ואין כאן חילול כלל ולא עוד אלא אפילו אם בא הישראל להחמיר על עצמו לעשות ע"י נכרי או קטןקיג או מחמת שאינו רוצה לטרוח בעצמו יש איסור בדבר מדברי סופריםקיד שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פיקוח נפש ואין מתירים אותו לכתחלה ע"י המחוייבים במצות ושמא יבא הדבר שכשלא ימצאו נכרים או קטנים לא ירצו לחלל ע"י גדולי ישראלקטו ואפילו בנשיםקטז שהן מחוייבות במצות ואין בהן חשש זה אעפ"כ אין מוסרין להן לבדן העסק והפיקוח הזה שיעשה על ידן כי שמא יתעצלו או יפשעו בו אבל מצטרפין עם ישראל ומוסרין הדבר לישראל והאשה מתעסקת ע"י הישראל שכיון שהישראל עוסק בו אף היא מזדרזת על ידוקיז ומכל מקום מצוה מן המובחרקיח להשתדל לעשות הכל ע"י ישראלים גדולים בחכמהקיט ולא על ידי הדיוטותקכ ונשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהםקכא ויבאו להקל שלא במקום פיקוח נפשקכב וגם כדי להורות הלכה למעשה ברביםקכג.

ויש אומרים שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה כלל מה שאפשר לעשות שלא יהא חילול מן התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן התורהקכד ולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי עושה ע"י שינויקכה שאז אין איסור מן התורה ואם אפשר לעשות ע"י נכרי בלא איחור כלל צריך לעשות ע"י נכריקכו מן התורהקכז ולא אסרו לעשות ע"י נכרי אלא במקום שיש לחוש שמא יתעצל הנכרי ויבא לידי דיחוי ועכובקכח אבל לא כשישראל עומד עליו ומזרזו בענין שאין לחוש לכלום.

והעיקר כסברא הראשונהקכט ואעפ"כ המנהג במדינות אלו כסברא האחרונהקל אבל טוב שלא לנהוג כן כי יש חשש שמא יראו עכשיו שאין עושין רק ע"י נכרי יסברו שיש איסור בזה לעולם על ידי ישראל ולפעמים לא יהיה נכרי מצוי ועל ידי זה יסתכן החולה במה שימתינו על הנכרי ועכ"פ הרוצה לעשות ע"י נכרי יגלה לרבים באותו פעם שיש היתר לישראל עצמו אלא שהנכרי הוא מזומן כאןקלא:

יד

יד כל הזריז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה הרי זה משובחקלב אפילו אם מתקן עמו דבר אחר כגון שפירש מצודה להעלות תינוק שנפל לנהר וצד עמו דגים וכן כל כיוצא בזהקלג:

טו

טו ננעלה דלת בפני תינוק שובר הדלת ומוציאוקלד שמא יבעת התינוק וימותקלה:

טז

טז היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר שוחטין לו ואין אומרים נאכילנו נבלה שהיא איסור לאו ואל נחלל עליו שבת שהיא איסור סקילהקלו כי השבת ניתנה לדחות כבר בהבערה ובבישולקלז ועוד שבנבלה עובר על כל כזית וכזיתקלח ואפילו כשאוכל פחות מכזית יש איסור מן התורהקלט בכל אכילה ואכילהקמ משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור אחד אע"פ שהוא חמורקמא ועוד שמא יהיה החולה קץ באכילת איסור ויפרוש ויסתכןקמב ומכל מקום אם החולה צריך לאכילה לאלתר והנבלה מוכנת מיד והשחוטה מתאחרת לו מאכילין אותו הנבלהקמג.

אבל אם הוא צריך להרתיח לו יין ימלא ישראל ויחם נכריקמד לפי המנהג שנתבאר למעלהקמה וישגיח עליו (עיין ביו"ד סי' קנ"גקמו וקנ"הקמז) שלא יגע בו קודם שירתיח ואף אם יגע בו אין בכך כלום כי אעפ"כ לא יהיה בו אלא איסור מדברי סופרים משא"כ כשיחם הישראל יעשה איסור של תורה ואין לחוש כלל שיקוץ החולה בו לפי שאין איסורו חמור כל כךקמח:

יז

יז אמדוהו הרופאים שצריך גרוגרת אחת ורצו עשרה והביאו לו כל אחד גרוגרת כולן פטוריןקמט ויש להם שכר מאת ה' אפילו הבריא בראשונהקנ:

יח

יח אמדוהו לב' גרוגרות ולא מצאו אלא ב' גרוגרות מחוברות כל אחת בעוקץ אחד בפני עצמו ועוד ג' גרוגרות מחוברות שלשתן בעוקץ אחד כורת העוקץ שיש בו ג'קנא שאף שמרבה בגרוגרות מכל מקום ממעט בתלישהקנב שהיא עיקר המלאכהקנג אבל אם היו ב' בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו ב'קנד שאסור להרבות בשיעור הדבר שהמלאכה נעשית בוקנה אע"פ שאינו מרבה בטורח המלאכה שהכל נעשית בבת אחתקנו ומכל מקום אם הדבר בהול אין מדקדקים בכך שלא יבא לידי דיחוי ועיכובקנז:

יט

יט חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנהקנח או שיש לו מיחוש שמצטערקנט כל כך עד שנחלש ממנו כל גופוקס שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב הוא דומהקסא הרי צרכיו נעשין ע"י נכריקסב אפילו במלאכות גמורות של תורהקסג כגון לאפות לו או לבשל לוקסד אם צריך לכךקסה ואע"פ שכל מאכלות האסורות אפילו מדברי סופרים לא התירו אותן לחולה שאין בו סכנהקסו אעפ"כ התירו לו איסור בישולי נכרים בשבתקסז שאי אפשר בענין אחר כיון שהוא מותר מחמת עצמו אלא שמעשה הנכרי גורם לו האיסורקסח.

אבל אין מחללין עליו שבת ע"י ישראל באיסור של תורה אפילו יש בו סכנת אברקסט כל שאין בו סכנת נפש.

ולחלל עליו ישראל באיסורי דברי סופרים בידיםקע כגון לעשות לו כל רפואה שהיא אסורה משום גזרת שחיקת סמניםקעא אע"פ שאין בה בעצמה שום סרך מלאכה בעשייתה אפילו מדברי סופרים או אפילו יש גם בה בעצמה איסור מדברי סופרים בעשייתהקעב מותר לעשותה לו בלא שום שינוי מדרך החול אם יש בו סכנת אברקעג אע"פ שלא נפל למשכב וגם לא חלה ממנו כל גופוקעד.

אבל אם אין בו סכנת אבר אלא שנפל למשכבקעה או שמצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופוקעו אין עושין לו דבר האסור מדברי סופרים ע"י ישראלקעז אלא בשינוי מדרך החולקעח וע"י שינוי מותר לעשות אפילו מלאכה גמורה כגון הגונח [שמותר לינק] בפיוקעט כמו שיתבארקפ שכיון שמשנה בעשייתה אינה אסורה אלא מדברי סופרים ואם צריך לו לאכול מאכלים הניכרים שהם לרפואה אע"פ שיש בזה איסור מדברי סופרים משום גזרת שחיקת סמנים כמו שיתבארקפא מכל מקום כיון שהוא (דבר שאי אפשר לעולם לעשותו ע"י נכריקפב והוא) חולה בכל גופו התירו לוקפג ויש אוסריןקפד ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקלקפה:

כ

כ ואם לא נפל למשכב וגם אינו מצטער כל כך עד שנחלש כל גופו (אבל על כל פנים יש לו צער גדולקפו) מותר לעשות לו על ידי ישראל כל שבות הנעשה בשינויקפז אפילו הוא מלאכהקפח אבל אסור לו לאכול מאכלים הניכרים שהם לרפואהקפט וכל שכן שאר שבותים שלא בשינוי אע"פ שאין בהם סרך מלאכה וכן לעשות מלאכה גמורה ע"י נכריקצ שזהו שבות גמור שלא בשינויקצא.

ואם אין לו צער גדול ולא חולי הכולל כל הגוףקצב אלא מקצת חולי אזי מותר לו לעשות כל שבות מדברי סופרים ע"י נכריקצג אפילו שלא בשינויקצד כמ"ש בסי' ש"זקצה אבל לא ע"י ישראל אפילו בשינויקצו ולכן מותר לעשות לו רפואה מבחוץ ע"י נכרי שיניחנה שם עליוקצז כיון שהוא אינו עושה מעשה בזה ואף שמסייע לו קצת אין בכך כלוםקצח כמו שנתבאר למעלהקצט (אבל אסור לאכול מאכלים הניכרים שהם לרפואה ע"ד שיתבארר).

אבל אם אין לו אפילו מקצת חולי אלא מיחוש בעלמא אסור לעשות לו אפילו ע"י נכרי שום דבר הניכר שהוא לרפואהרא כמו שנתבאר למעלהרב:

כא

כא כל שאסור לעשות ע"י ישראל אסור אפילו ע"י החולה בעצמורג אבל כשעושה לו הנכרי מותר לחולה לסייעו קצתרד כגון נכרי הכוחל לעין ישראלרה בסוף החולירו שהיא קודחת מעטרז מותר לו לפתוח ולסגור העין שיכנס בה הכחול יפהרח שמסייע אין בו ממשרט כל שהיה יכול הנכרי לעשותו בלבדו בלא סיוע הישראלרי אלא שלא היה הישראל מעכב על ידו כמו שנתבאר למעלהריא ואפילו כשהנכרי עושה לו מלאכה גמורה במקום שמותר מותר לחולה לסייעוריב בענין זה שנתבאר.

(ואע"פ שהמסייע למלאכה גמורה הוא שבות גמור מדברי סופריםריג כמ"ש בסי' שמ"וריד ואף כשמסייע לשבות עכ"פ הוא שבות דשבות מכל מקום כאן כיון שהתירו שבות אמירה לנכרי לצורך החולה הוא הדין שיש להתיר שבות הסיוערטו כיון שיש בו ג"כ צורך החולה שעל ידי כך נעשית הרפואה יותר בטוב ממה שהיתה נעשית ע"י הנכרי לבדו כגון סגירת העין שיכנס בו הכחול יפה וכן פתיחת העין להכניס בו הכחול או לפתיחת הפה להוציא השןרטז אף שהיה הנכרי יכול לעשותה בלבדו מכל מקום לא הצריכו חכמים לכך להטיל זה על הנכרי ושלא יעשהו מי שהדבר שייך לו לעשותו דהיינו החולה בעצמו אבל כשהנכרי עושה שאר דבר האסור אפילו מדברי סופרים אין לישראל (אחר) לסייעו בעשייתוריז כיון שאין צורך כלל בסיועו שהרי הנכרי יכול לעשותו בלבדו אבל אם יש איזה צורך בסיועו שעל ידי כך נעשית הרפואה יותר בטוב ממה שהיה עושה הנכרי בלבדו מותר אף לישראל אחר לסייעו קצתריח).

ואם אי אפשר להעשות כלל בלתי סיוע הישראל אסור אף לחולה עצמו לסייעוריט:

כב

כב מותר לומר לנכרי לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכולרכ שסתם צרכי קטן דינם כצרכי חולה שאין בו סכנהרכא ומותר להאכילו מוקצה אפילו בידים אם אי אפשר בענין אחררכב:

כג

כג לא התירו אמירה לנכרי בשביל חולה אלא כשצריך לה בשבת אבל לא לצורך מוצאי שבתרכג:

כד

כד הקיז דם ונצטנןרכד סכנה היארכה ועושין לו מדורה בשבת אפילו בתקופת תמוזרכו אבל לחולה אחר אע"פ שיש בו סכנה מכל מקום אין בצינה סכנה לו שאפשר לחממו בבגדיםרכז לכן אין עושין לו מדורה אלא ע"י נכריםרכח אלא אם כן אין שם בגדים לחממו בהם ולהאומריםרכט שכל חולה שיש בו סכנה עושין לו ע"י ישראל כל מה שרגילין לעשות לו בחול אע"פ שאין במניעת הדבר ההוא סכנה (מכל מקום) מותר לעשות לו גם כן מדורה ע"י ישראל כדרכו בחול (וכבר נתבאר למעלה היאך יש לנהוג במדינות אלו):

כה

כה אין נותנין יין לתוך העיןרל מפני שניכר הדבר שמתכוין לרפואהרלא אבל מותר ליתנו על גבי העיןרלב מפני שאינו נראה אלא כרוחץרלג ולא כמתכוין לרפואה והוא שאינו פותח וסוגר העין אבל אם פותחה וסוגרה שיכנס בה הייןרלד ניכר הדבר שמתכוין לרפואהרלה ואסור ועכשיו שאין דרך לרחוץ בייןרלו אסור בכל עניןרלז כשמתכוין לרפואהרלח:

כו

כו רוק תפלרלט דהיינו כל שלא טעם כלום משניעור משינתורמ והוא חזק ומרפארמא אסור ליתנו אפילו על גבי העין שאינו נראה כרוחץ שאין דרך לרחוץ ברוק מפני מאיסותורמב אבל אם רוחץ פיו במים ואח"כ מעבירם על עיניו אע"פ שרוק תפל מעורב בהם מותר מפני שאינן מאוסין לרחוץ בהםרמג ואם אינו יכול לפתוח עיניו מותר ללחלחם אפילו ברוק תפל לבדו שלא אסרו אלא במתכוין לרפואה אבל זו אינה רפואהרמד:

כז

כז שורה אדם קילוריןרמה רכין וצלוליןרמו מערב שבת ונותן על גבי העין בשבת לרפואה ואין גוזרים משום שחיקת סמנים שכיון שהצריכוהו לשרותן מערב שבת יש לו היכר בזהרמז שאסור לעסוק ברפואות בשבתרמח ואין לחוש למראית העין מפני שאינו נראה אלא כרוחץרמט שכיון שהוא רך וצלולרנ סבור הרואה שהוא ייןרנא ובלבד שלא יפתח ויסגור העיןרנב שאז מוכח שמתכוין לרפואהרנג אבל קילור עב אסור ליתנו על גבי עין בשבתרנד מפני שניכר שהוא לרפואהרנה ואם הניחו עליה מבעוד יום מותר כמ"ש בסי' רנ"ברנו:

כח

כח מעבירין גלדי מכה וסכין בשמןרנז במקומות שדרכן לסוך אף שלא לרפואה כמ"ש בסי' שכ"זרנח אבל לא יסוך בחלב מפני שנימוחרנט ואסור מטעם שנתבאר בסי' שכ"ורס ואפילו בגמר מכהרסא דהיינו שכבר נתרפאהרסב ואין לו צער ממנהרסג מותר להעביר גלדיה ולסוכה לתענוג בעלמארסד.

אבל אין נותנין שמן וחמיןרסה מעורבים יחדרסו על גבי מכה ולא על גבי מוך ליתנו עליהרסז מפני שניכר שמתכוין לרפואהרסח אבל נותנן על בשרו חוץ למכהרסט שאז אינו מוכח שמתכוין לרפואהער והם שותתים ויורדים למכה אבל מותר לתת עליה שמן לבדורעא במקומות שדרכן לסוך שלא לרפואהערב וכן מותר לתת עליה חמין לבדןרעג אם הוחמו מערב שבתעדר וכן (מותר ליתן שמן לבדו) על גבי מוך ליתנו עליהערה (אבל לא חמין אפילו לבדןרעו (אם אין המוך (עיין סי' ש"ארעז) מיוחד לכךרעח) משום גזרה שמא יסחוטרעט אבל בשמן אין גוזרים שמא יסחוטרפ כמ"ש בסי' ש"כרפא):

כט

כט מותר ליתן על גבי המכה ספוג וחתיכות בגדים יבשיםרפב אם הם חדשיםרפג מפני שאינן לרפואה אלא כדי שלא יסרטו בגדיו את המכהרפד אבל לא חתיכות בגדים ישנים שהן מרפאותרפה במה דברים אמורים כשלא היו מעולם על המכה אבל אם היו כבר על המכה שוב אינן מרפאות אע"פ שהן ישנותרפו ומותר ליתנו על גבי מכה בשבת:

ל

ל נותנין עלה על גבי המכה בשבתרפז שאינו אלא כמשמרה חוץ מעלי גפנים שהם לרפואהרפח והוא הדין כל עלין שהן מרפאיןרפט ואם נתנם עליה מבעוד יום והסירם מעליה משחשכה אפילו במזיד מותר להחזירה מפני שלא אסרו כל רפואה משום גזרת שחיקת סמנים אלא כשמתחילה בשבת אבל לא כשכבר עשאה לו מבעוד יום ומחזירה לו בשבתרצ.

אבל רטייה שהסירה מעל גבי המכה במזידרצא אפילו עודה בידו אסור להחזירה גזרה שמא ימרח ויחליק הגומות שבה ויתחייב משום ממחקרצב כמ"ש בסי' שי"דרצג אבל אם הוחלקה מעל גבי המכה מאליהרצד משחשכה לא גזרו בזהרצה ומותר להחזירה ואפילו אם נפלה ממנו לגמרי דינה כהוחלקהרצו במה דברים אמורים כשנפלה על גבי כלירצז אבל אם נפלה על גבי קרקעחצר אם בא להחזירה הרי זה כמניחה בתחלה בשבתרצט ואסור גזרה שמא ימרחש ומשום גזרת שחיקת סמניםשא.

וע"י נכרי מותר להניחה על המכה אפילו בתחלהשב אם יש לו ממנה צער ומקצת חולישג כמ"ש למעלהדש אבל אסור לומר לנכרי לעשות הרטייה בשבת שמירוח הרטיה הוא מלאכה גמורה וע"י נכרי הוא שבות גמור ולא התירוהו אלא אם כן חלה כל גופו או שיש סכנת אברשה כמ"ש למעלהשו.

מגלה אדם קצת רטייה ומקנח פי המכהשז ומחזירה עליה וחוזר ומגלה קצתה השני ומקנח פי המכה ומחזירה עליה שכיון שאינו מסירה כולה בבת אחת מותר להחזירה אבל לא יקנח את הרטייה מפני שהוא ממרחשח:

לא

לא מכה שנתרפאה מותר ליתן עליה רטייה בתחלה בשבת מפני שאינו אלא כמשמרהשט שלא יסרטוה בגדיושי ואין לחוש שמא ימרח או ישחוק סמנים שכיון שכבר נתרפאה אינו בהול עליה כל כך שיבא לידי מירוח ושחיקת סמניםשיא:

לב

לב המפיס מורסא בשבת אם כדי לעשות לה פהשיב בשביל שיכנס בה האוירשיג לרפואהשיד הרי זה חייב משום מכה בפטיששטו מפני שהוא מתקן לה פתחשטז וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי שהוא תולדת מכה בפטיש כמ"ש בסי' שי"[ד]שיז ומה לי תיקון כלי ומה לי תיקון מכהשיח לכן גם בתיקון פתח למכה יש בו משום מכה בפטיש ואע"פ שאין חייבין אלא על פתח העשוי להכניס ולהוציא כמ"ש שם הרי אף פתח זה עשוי להכניס אויר ולהוציא ליחהשיט תמידשכ.

ואם הפיסה כדי להוציא ממנה הליחהשכא המצערתושכב בלבד ולא כדי להכניס בו אויר לרפואה מותרשכג ואע"פ שממילא נעשה פתח הראוי להכניס ולהוציאשכד מכל מקום כיון שאינו צריך לכךשכה הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופהשכו ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליהשכז מכל מקום כאן כיון שחיובו הוא משום תיקון המכה אם כן כשאינו צריך לתיקון זה ואינו מתכוין לו אף שנעשה מאליו אין זה חשוב תיקון כללשכח והרי זה כאילו לא עשה ולא כלוםשכט אלא שיש לגזור שמא יתכוין לפתחשל ומשום צערו לא גזרושלא.

ויש מי שאומרשלב שלא התירו אלא כשמפיסה לצורך הליחה של עכשיו בלבד ואינו חושש אם תחזור ותסתום אבל אם חפץ שתשאר כך פתוחה להוציא ליחה תמידשלג אע"פ שאינו מתכוין להכניס לה אויר אסור וטוב לחוש לדבריו לעשות ע"י נכרישלד:

לג

לג אבל אסור לחוך שחין שמוציא דםשלה ויש בו משום חובלשלו ואינו דומה להוצאת ליחהשלז שהליחה אינה מחוברת ומובלעת בבשר אלא כמופקדתשלח ונתונה בתוך כלישלט וכשמפיס השחין להוציאה אינו אלא כפותח כלי להוציא מה שבתוכושמ מה שאין כן בדם שהוא מחובר ומובלע בבשרשמא:

לד

לד נקב שבמכה שכבר נפתח ובא להרחיבו בשבתשמב אפילו כל שהואשמג אסור אבל אם חזר ונסתם יש להסתפקשדמ אם מותר לחזור ולפתחו בשבת כבתחלה כמו שמותר לפתוח נקב שנסתם בכלי כמ"ש בסי' שי"דשמה וכן אותם שיש להם נקב בזרוע שקורין אפטור"א ונסתם הנקב קצת יש להסתפק אם מותר ליתן בתוכו קטנית שיפתח ורטייה מותר ליתן על האפטור"אשמו שהרי היא כמכה שנתרפאה שמותר ליתן עליה רטייה כמ"ש (בסי' זהשמז) ויש מי שאוסרשמח ליתן על האפטור"א (ויש לחוש לדבריו).

ואם יודע שמוציא דם כשמקנחה לא יקנחה בשבת דפסיק רישיה הואשמט אבל מותר להחליף בגד אחר שאם לא יחליף יסריח וגדול כבוד הבריות וגם יש לו צער מזהשנ במה דברים אמורים במכה זו שיש בה נקב אבל במכה שאין בה נקב אסור להחליף הבגד או הנייר (לפי) שמושך ליחה מהמכהשנא (בנטילתו אותם מעליה) ואסור משום מפרק כמו שיתבארשנב וכל שכן שלא יניח צוק"ר זל"ב על המכה שאין בה נקבשנג:

לה

לה מי שנגפה ידו או רגלושנד שלא מחמת ברזלשנה צומתה ביין כדי להעמיד הדםשנו אבל לא בחומץשנז מפני שהוא חזק ויש בו משום רפואהשנח ואם הוא מעונג אף היין מועיל לושנט כמו החומץשס ואסור כשאין המכה על גב היד או על גב הרגל שאז מותר לחלל עליהשסא אפילו במלאכה גמורה וכן אם היא מחמת הכאת ברזל כמ"ש למעלהשסב:

לו

לו מי שנשמט פרק ידו או רגלושסג דהיינו שיצא העצם ממקומושסד לא ישפשפנו הרבה בצונן שזהו רפואתושסה אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפאשסו:

לז

לז צפורן שפירשה וציציןשסז שהם כמין רצועות דקות שפירשו מעור האצבע סביב הצפורןשסח אם פירשו רובן כיון שהם קרובים להנתקשסט אין בהם משום גוזז מן התורה אפילו כשחותכן בכלי אלא שאסור מדברי סופריםשע אבל להסיר ביד שאין זו דרך גזיזהשעא מותר אפילו לכתחלהשעב אם הן מצערות אותושעג והוא שפירשו כלפי מעלהשעד דהיינו שהתחילו לפרוש [ל]צד הצפורןשעה ויש אומריםשעו שכלפי מעלה הוא כלפי הגוף ולא כלפי הצפורן וצריך לחוש לשני הפירושיםשעז ואם לא פירשו רובן ונטלן ביד פטור אבל אסור חתכן בכלי חייבשעח משום גוזזשעט ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ויששפ אומריםשפא שבגוזז חייב לדברי הכל מטעם שיתבאר בסי' ש"משפב:

לח

לח החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץשפג ויפלוטשפד שניכר הוא שהוא לרפואהשפה אבל מגמע ובולעשפו או מטבל בו פתו ויאכלנו כדרכושפז בחול.

ואפילו על ידי נכרי אסור לעשות לו שום דברשפח אף על פי שאין באותו דבר שום סרך מלאכה אפילו מדברי סופריםשפט אלא שניכר שהיא לרפואהשצ.

במה דברים אמורים במיחוש בעלמא אבל אם יש לו צער כל כך עד שנחלש כל גופו ממנושצא מותר לעשות על ידי נכרישצב כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר למעלהשצג:

לט

לט החושש בגרונו לא יערענו בשמןשצד דהיינו להשהות שמן בפיו טרם שיבלענו שניכר שמכוין לרפואהשצה אבל בולע הוא שמן ואם נתרפא נתרפאשצו ויש אוסריםשצז אפילו לבלוע מפני שהשמן הוא מזיק לגוףשצח ואין דרך לשתותו אלא לרפואהשצט והכל לפי המקום והזמן שאם אין דרך בריאים לבלוע אסורת אבל מותר ליתן שמן הרבה לתוך אניגרוןתא ולבלועתב שאז אינו מזיק לגוףתג ואינו ניכר שמתכוין לרפואהתד אלא לשתיה ובלבד שיבלענו מיד ולא ישהנו בפיותה ואין צריך לומר שלא יפלטנותו שאז ניכר שמתכוין לרפואהתז:

מ

מ הגונחתח מכאב לבתט שרפואתו לינק בפיו מן הבהמהתי מותר לינק בשבת מפני שמפרק כלאחד יד הואתיא שאין דרך לינק בפיו אלא לחלובתיב לתוך כליתיג ולשתות ממנו לפיכך אין ביניקה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים ומשום צערו לא גזרותיד במה דברים אמורים בצער של הגונח אבל אם אין לו אלא צער של רעב אסור לינק מהבהמה בשבתתטו אבל ביו"ט מותר לינקתטז (אם אי אפשר לו לחלוב ע"י נכריתיז וגם אין לו מאכל לחלוב לתוכותיח):

מא

מא לא תקיל אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדרה להניק את בנהתיט מפני שהחולב לתוך כלי מפרק גמור הוא וחייב משום דשתכ ולא התירו מלאכה גמורה אלא במקום סכנהתכא אבל מותר לאשה לקלח מהחלב בכדי שיאחוז התינוק את הדד וינוקתכב שכיון שהחלב הזה הולך לאיבוד אין בו משום מפרק מן התורה אלא מדברי סופריםתכג כמ"ש בסי' ש"כתכד ולצורך התינוק לא גזרו אבל אסור להתיז מחלבה על מי שנשף בו רוח רעה מפני שאין בו סכנה וגם לא צער גדולתכה כדי שנתיר לו איסור מדברי סופרים ע"י ישראל כמו שהתירו בגונחתכו ודומיו עיין סוף סי' ש"לתכז:

מב

מב אין לועסיןתכח מין שרףתכט הנקרא מצטכיתל ולא שפין את השינים בסםתלא אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אבל אם אינו מתכוין אלא משום ריח הפה מותרתלב:

מג

מג כל אוכלין ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן לרפואהתלג אע"פ שהם קשים לקצת דבריםתלד וניכר קצת שמתכוין לרפואהתלה כגון טחול שקשה לבני מעיים אלא שיפה ומועיל לשינים או כרשינין שקשין לשינים אלא שיפין ומרפאין לבני מעיםתלו אעפ"כ כיון שדרך הבריאים לאכלן לפעמים גם שלא לרפואה מותר לאכלן גם לרפואהתלז.

וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואהתלח גזרה משום שחיקת סמניםתלט והוא שיש לו מיחוש בעלמא ומתחזק והולך כבריא אע"פ שכואב לו מאדתמ אבל אם חלה ממנו כל גופותמא אע"פ שמתחזק והולך ואין צריך לומר אם נפל למשכבתמב כבר נתבאר למעלהתמג שיש מתירין.

אבל אם אין לו מיחוש כלל ואינו מתכוין כלל לרפואהתמד אלא לצורך אחרתמה כגון האוכל שרפים מתוקיםתמו וגומע ביצה חיה כדי להנעים הקול מותרתמז אבל כשמתכוין לרפואה אסור אע"פ שהוא בריא גמור ואין לו שום מיחושתמח:

מד

מד אין עושים אפיקטוזיןתמט דהיינו גרמת קיא שלא לצורך רפואהתנ אפילו בחול משום הפסד אוכליןתנא שבמעיו שמתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכלתנב ואם מצטער מרוב המאכל בחול מותרתנג אפילו בסםתנד ובשבת אסור בסםתנה מפני שדומה לרפואהתנו אבל מותר להכניס ידו לתוך גרונו עד שיקיאתנז:

מה

מה החושש במעיו מותר לכפות עליהם כוסתנח שעירו ממנו חמין אע"פ שעדיין יש בו הבלתנט וכן מותר להעלות אזניםתס דהיינו גידי האוזן שיורדין לפעמים ומתפרקין הלחייםתסא מעלין אותם בין ביד בין בכליתסב וכן להעלות אונקליתסג דהיינו תנוך שכנגד הלב שנכפף לצד פניםתסד מפני שכל אחד מאלו אין עושין אותו בסממנים כדי שנחוש לשחיקה ויש לו צער מהםתסה:

מו

מו וכן מי שנשתכר שרפואתו לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן ומלח מותר לסוכם בשבתתסו מטעם זהתסז ואין ללמוד מזה היתר לאותם שנוהגים בקצת מדינות להשים תוך החוטם אפר מעשב כתוש להפיג השכרות כי אותו אפר פעולתו כרפואה לשאר דברים ג"כ ושייך בו גזרת שחיקת סמניםתסח:

מז

מז אסור לשפשף על הגוף בכח אפילו לתענוג בעלמא כמ"ש בסי' שכ"זתסט ואין צריך לומר כדי שייגע ויזיע וכן אסור לייגע עצמו בשאר דבר כדי שיזיעתע לרפואהתעא גזרה שמא ישחק וישתה סמנים המביאים זיעהתעב ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי שמא יבא להשקותו סמנים המשלשליםתעג:

מח

מח רוחציןתעד לרפואהתעה במי גרר ובמי חמתן ובמי טבריאתעו ובמים היפים שבים הגדולתעז אע"פ שהם מלוחיםתעח לפי שכן דרך לרחוץ בהם אף שלא לרפואה ואינו ניכר שמכוון לרפואהתעט אבל לא במים הרעים שבים הגדולתפ ולא במי משרהתפא שהם מאוסים ואין דרך לרחוץ בהם שלא לרפואהתפב במה דברים אמורים כששוהה בהם אבל אם אינו שוהה מותרתפג שאינו נראה אלא כמיקרתפד ובמקום שאין דרך לרחוץ בחמי טבריא אלא לרפואה אסור לרחוץ בהם בשבתתפה לרפואה אפילו אינו שוהה בהםתפו:

מט

מט אין רוחצין במים המשלשלים ולא בטיט שטובעין בותפז ואין שותין משקה המשלשלתפח אפילו הוא מאכל בריאים ואינו שותהו לרפואה כללתפט מפני שכל אלו צער הם וכתובתצ וקראת לשבת עונגתצא:

נ

נ לוחשין על נחשים ועקרביםתצב בשביל שלא יזיקותצג אע"פ שאינן רצין אחריותצד ואין בכך משום צידהתצה אפילו להמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופהתצו:

נא

נא נותנין כלי על גבי העיןתצז להקרתצח והוא שיהא כלי המותר בטלטולתצט והוא הדין מה שעושין לאדם שחש בעיניו שמקיפין אותו בטבעתתק כדי שלא יתפשט הנפחתקא:

נב

נב עצם שיצא ממקומו אסור להחזירו מפני שדומה לבונהתקב (ועוד שכל רפואה אסורהתקג) ואפילו לשפשפו הרבה בצונן אסור כמ"ש למעלהתקד אבל עצם שנשבר מחזירים אותו למקומותקה שאם לא יחזירוהו בשבת יש בזה סכנה לאותו אבר ובמקום סכנת אבר לא גזרותקו:

נג

נג אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם מפני שהדם יצבע אותותקז ואף על פי שמקלקל הוא מכל מקום אסור מדברי סופריםתקח וכל שכן בבגד אדום שמתקנותקט ואי אפשר לו להוציא תחלה את הדם מהמכהתקי משום חובלתקיא כמ"ש למעלהתקיב אלא כיצד יעשה כורך עליה קורי עכביש ומכסה בהם כל הדם וכל החבורה ואח"כ כורך עליה סמרטוטתקיג ויש מפקפקים לאסור כריכת קורי עכביש מפני שמרפאיםתקיד אלא ירחוץ במים או ביין תחלה להעביר הדם שבמכה ואח"כ יכרוך עליה הסמרטוטתקטו וטוב לחוש לדבריהםתקטז אבל העיקר כסברא הראשונהתקיז:

נד

נד אסור למצוץ בפיו דם מהמכה משום חובלתקיח ובמילה לא התירו אלא מפני הסכנהתקיט ולכן אסור למצוץ דם שבין השניםתקכ (ואע"פ שהוא מפרקתקכא כלאחר ידתקכב מכל מקום אסור מדברי סופריםתקכג) ואסור להניח על המכה דבר המושך דם וליחה משום מפרקתקכד ואף על פי שמושך מעצמו מכל מקום כיון שהוא מניחו שם כדי למשוך הרי זה כחובל ומפרק בידיותקכה:

נה

נה אסור לשום פתילה בפי הטבעת כדרך שנוהגים לעשות למי שהוא עצור אלא אם כן ישים אותה בשינוי שיאחזנה בשתי אצבעותיו ויניחנה בנחת משום השרת נימיןתקכו כמו שנתבאר בסי' שי"בתקכז אבל אסור לעשות קריסטי"ר אפילו ע"י שינוי אפילו הכינה מאתמול (משום גזרת שחיקת סמנים) אם לא בחולה וגם בחולה צריך ליזהר שלא יבא לידי מלאכה גמורה של תורה (וכן) אם אפשר לעשות ע"י נכרי יעשה ע"י נכריתקכח:


א) ראה משנה ק[י]א, א. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ערב. ר"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא. מ"מ פ"ב ה"י. שו"ע ס"א.

ב) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש. רשב"א שם. ר"ן שם. מ"מ שם. שו"ע שם. וראה גם לקמן סוף ס"כ; סל"ח; סמ"ג.

ג) סעי' יט-כ; לח.

ד) רמב"ן שם. מ"מ שם.

ה) ר"ן שם. וראה גם רש"י ברכות לו, א ד"ה לא. וראה גם לקמן סל"ח.

ו) גמ' נ[ג], ב. רמב"ם פכ"א ה"כ. טור ושו"ע ס"א.

ז) ראה רש"י ד"ה גזירה.

ח) רש"י שם. רמב"ם שם. וראה גם רש"י קח, ב ד"ה שפיר. רמב"ם פ"ח הט"ו.

ט) משנה יומא פג, א. טור ושו"ע ס"ב. וראה ב"י שם ד"ה אבל דבר.

י) ברייתא שם פד, ב. טור ושו"ע ס"ב וסי"ג. וראה גם לקמן סי"ד. סי' שכט ס"א.

יא) ירושלמי יומא פ"ח ה"ה. טור ושו"ע ס"ב.

יב) ירושלמי שם. טור. מ"א סק"א.

יג) תרומת הדשן ח"א סי' נח. ח"ב סי' קנו. הובא ב"י ד"ה והנשאל. מ"א שם.

יד) שם במשנה פג, א. רמב"ם פ"ב ה"א. וראה גם לעיל סי' רעח רס"א. סי' שטז סכ"ב. לקמן סי' שכט ס"ב.

טו) ויקרא יח, ה.

טז) שמואל בגמ' שם פה, ב. וכ"ה לקמן סי' שכט סוף ס"ג וס"ח. וראה טעם נוסף לעיל סי' שו סכ"ט, ובקו"א שם ס"ק א. וראה תניא סופכ"ד. לקו"ש חכ"ז ע' 133 ואילך.

יז) רש"י שם ד"ה דשמואל.

יח) רמ"א יו"ד סוס"י קנה. מ"א כאן סק"א. עיין במ"ש לעיל בסי' שו קו"א סק"א, ומציין שם גם לרש"י יומא פג, א ד"ה אין ורמב"ם בפי' המשניות שם. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לח בענין רפואות ע"י סגולות.

יט) ר"ן פי"ד (מ, א) ד"ה תנן. ט"ז סק"ה. וראה קו"א שם.

כ) ע"[ז] כח, א. טור ושו"ע ס"ג.

כא) רשב"א בשם רבינו יונה. הובא בר"ן (מ, א) ד"ה מכה. טור ושו"ע שם. וראה גם רמב"ם פ"ב ה"ה.

כב) קיצור פסקי הרא"ש פי"ד אות ה. טור ושו"ע שם. וראה ע"ז שם: מן השפה ולפנים.

כג) רא"ש ע"ז פ"ב סוס"י ח. שו"ע שם.

כד) ר"ן סוף פי"ד בשם רשב"א ורבינו יונה. מ"מ שם בשמם. שו"ע שם. וראה עולת שבת ס"ק ג.

כה) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש ור"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא, מגמ' ע"ז כח, א. ודלא כב"ח ד"ה ומ"ש הלכך. אבל ראה לקמן יו"ד סי' קפז קו"א סקי"א ד"ה מ"ש הח"צ, שהביא את דברי הב"ח: דכאב גדול מקרי מכה ממש ... אבל כאיב טובא בודאי יש איזו בועא או חבורה. וראה בדי השלחן סי' קלו סק"ה-ו. אמרי יושר ח"ב סי' מג.

כו) סעי' יט-כ.

כז) ארחות חיים הל' שבת סי' שלד. הובא ב"י ד"ה כתוב בא"ח. איסור והיתר הארוך שער נט סכ"ד. הובא בד"מ אות ב. רמ"א ס"ג.

כח) מ"א סק"ג.

כט) ב"ח סוד"ה החושש. ט"ז סק"א.

ל) ראה רש"י ביצה כב, סוע"א ד"ה מסייע. רמ"א סוף סי"ז. וראה גם לקמן סי' שמ ס"ב.

לא) ב"ח שם מביצה כב, א. וראה גם לקמן סכ"א. סי' שמ ס"ב.

לב) ראה רש"י שם. מ"א סקט"ז. וראה גם לקמן סכ"א.

לג) כרבי שמעון במשנה צג, ב. נסמן לעיל סי' רעח ס"א.

לד) עיין מ"א (סק"ג) וסי' שיו סוף סקט"ו דמשמע דהוי מלאכה שצריכה לגופה, מיהו לפי דעת הרז"ה סופי"ג (לח, רע"א) אפשר לומר דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ודו"ק (ראה בדי השלחן סי' קלב סק"א אות יב שציון זה הוא ממהרי"ל, אחיו של רבינו). וראה מ"מ וציונים.

לה) סעיף כ.

לו) רבי יוחנן ע"ז כח, א לגירסת הרי"ף שם (ח, א) ושבת (מ, א) ורמב"ם פ"ב ה"ה ורא"ש פי"ד רס"י ה. שו"ע ס"ד.

לז) טור.

לח) רמב"ן בספר תורת האדם שער הסכנה ד"ה בפרק אין מעמידין. טור ושו"ע שם.

לט) רמב"ן שם. שו"ע שם.

מ) ראה גם לקמן סכ"ד.

מא) מ"מ שם הי"ד. הובא ב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכן. מ"א סק"ד.

מב) רמב"ן שם. טור ושו"ע שם.

מג) רמב"ן שם. טור (רופא). לבוש ס"ד (חולה או רופא). וראה תהלה לדוד סק"ה.

מד) רש"י קכט, א ד"ה דבר. הובא ב"י שם. הובא במ"א סקי"ז. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לח שהמ"א ס"ל כרש"י.

מה) כדלקמן סי"ט. וראה גם סכ"ד.

מו) סוף סי"ג. וראה גם סכ"ד.

מז) ראה שו"ת צ"צ שם.

מח) רמב"ן שם. טור ושו"ע ס"ה.

מט) עיין שו"ע סי' תריח ס"א.

נ) מ"א שם סק"ב. וראה גם לקמן שם ס"ב.

נא) רב ע"ז כח, א. טור ושו"ע ס"ו.

נב) תוס' שם ד"ה מכה שע"ג. הגהות מיימוניות פ"ב אות ד בשם ר"י.

נג) רבי חנינא ע"ז יב, ב. טור ושו"ע שם.

נד) תוס' שם ד"ה הבולע בשם הערוך. אליה זוטא סק"ג.

נה) משנה יומא פג, א. טור ושו"ע שם.

נו) ראה ברייתא שם ע"ב. רמב"ם פ"ב ה"ו. טור ושו"ע שם.

נז) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' שטז סכ"ב.

נח) שו"ע שם.

נט) שמואל ע"ז כח, א לפירוש רש"י ד"ה פדעתא, ותוס' ד"ה מכה שע"ג, והגהות מיימוניות פ"ב אות ד בשם ר"י. טור ושו"ע ס"ז.

ס) תוס' שם. הגהות מיימוניות שם.

סא) ר"ן (מ, א) סוד"ה מעלין, בפי' דברי הגמ' ע"ז שם - האי ענתבא. שו"ע שם.

סב) ע"ז כח, ב. טור ושו"ע שם.

סג) ר"ן שם. שו"ע שם. לבוש ס"ז. וראה תהלה לדוד סק"ט בשם שלחן עצי שיטים שצ"ל "פרונקלו".

סד) רבי יוחנן ע"ז שם לפירוש רש"י שם ד"ה אישתא. שו"ע שם. וראה גם ב"י ד"ה ואישתא.

סה) רמב"ם שם ה"ה (ראה ב"י שם). טור ושו"ע שם.

סו) רבינו ירוחם ני"ב ח"ט (עח, ב). הובא ב"י שם. לבוש שם.

סז) ט"ז סק"ב.

סח) ט"ז שם.

סט) ראה מרדכי רמז שמ גבי בהמה. לקמן סי' שלב ס"ג. וראה לבוש ס"ח.

ע) ארחות חיים הל' שבת סי' שמב בשם הלכות (בה"ג הל' שבת כא, סע"ג). שו"ע ס"ח. וראה גם רי"ף (מ, א). וראה שם בהגהת הב"ח אות א.

עא) ב"י ד"ה כתוב בארחות חיים, בשם ה"ר שם טוב. שו"ע שם.

עב) גמרא נג, ב. וראה גם לקמן שם גבי בהמה.

עג) גמ' שם ורש"י ד"ה אין מיקר.

עד) רמב"ם פ"ב ה"ד. טור ושו"ע ס"ט.

עה) ע"ז שם כח, סוע"ב. ביצה כב, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עו) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עז) ע"ז שם. ביצה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עח) ע"ז שם. ביצה שם. שו"ע שם.

עט) רש"י ביצה שם ד"ה רירא.

פ) רש"י שם ד"ה דיצא.

פא) ע"ז שם. ביצה שם ורש"י שם ד"ה קדחתא. רמב"ם שם. טור.

פב) ע"ז שם וביצה שם ורש"י שם ושם ד"ה תחלת. טור ושו"ע שם. ט"ז סק"ג.

פג) רש"י ביצה שם.

פד) מעובדא דאמתא דמר שמואל ע"ז שם. וראה גירסת הרי"ף (לט, סוע"ב).

פה) מר שמואל ע"ז שם.

פו) ע"ז שם. ביצה שם. טור.

פז) רש"י ביצה שם ד"ה סוף.

פח) רש"י ע"ז שם ד"ה סוף.

פט) סכ"א וש"נ.

צ) רמב"ם פ"ב סוף הלכה ה. טור ושו"ע ס"י.

צא) טור ושו"ע שם. וראה גם רמב"ם הל' שביתת העשור פ"ב ה"ח. וראה לקמן סי' תריח ס"ג.

צב) יומא פג, א. מ"מ שם. לבוש ס"י. וראה גם לקמן שם.

צג) מ"א סק"ז. וראה לקמן שם ס"י.

צד) ר"י הובא בהגהות מיימוניות פ"ב אות ב. הגהות מרדכי רמז תסד. טור ושו"ע שם בשם ויש מי שאומר. דרכי משה סי' תריח אות ג.

צה) עיין טור ושו"ע סי' תריח ס"ה (מירושלמי יומא פ"ח ה"ד). לקמן שם ס"ז, ושם: שכל ספק נפשות הולכין להקל אפילו בכמה וכמה ספיקות.

צו) ט"ז שם סק"ז.

צז) מ"א שם.

צח) איסור והיתר הארוך שער נט ס"ז. רמ"א ס"י. ואם הנכרי הוא רופא – ראה לקמן סי' תריח ס"ו גבי אכילה ביוה"כ.

צט) ראה לבוש ס"י.

ק) שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סז. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סק"ו.

קא) רדב"ז שם (חסיד שוטה). וראה לקמן סי' תריח סי"א (גבי אכילה ביוהכ"פ): עליו הכתוב אומר (בראשית ט, ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש.

קב) שו"ת רדב"ז ח"ד סי' סו. כנסת הגדולה שם. מ"א סק"ו.

קג) משלי יד, י. וראה גם יומא פג, א. לקמן סי' תריח ס"א.

קד) רדב"ז וכנסת הגדולה ומ"א שם. וראה לקמן סי' תריח סוף ס"א גבי אכילה ביוה"כ.

קה) רב יומא פד, ב. טור ושו"ע סי"א.

קו) רש"י שם ד"ה לא ספק. ר"ן שם (ד, ב) ד"ה לאתויי.

קז) רשב"א בתשובה ח"ג סי' ריד. הובא ב"י יו"ד סוס"י קלד. רמ"א שם סוס"י קנה.

קח) רמב"ם פ"ב מהל' שבת ה"א. רשב"א ח"א סי' תרפט וח"ז סי' שמג. ר"ן ביצה (ט, ב) ד"ה ומיהא. ב"י ודרכי משה סי' של אות א, ע"ש. וראה שו"ת צ"צ סי' לח. אג"ק ח"ב ע' טו ואילך. לקו"ש חכ"ז ע' 134-135.

קט) ראה רשב"א ח"ד שם.

קי) שו"ת רשב"א ח"א שם.

קיא) ראה רא"ש יומא פ"ח סי' יד.

קיב) ראה שו"ת רשב"א שם.

קיג) ברייתא יומא שם פד, ב וכגירסת הרי"ף שם (ד, ב) ורמב"ם שם ה"ג. שו"ע סי"ב.

קיד) דרכי משה אות טו בדעת התוס' שם ד"ה אלא והר"ן שם. ט"ז סק"ה.

קטו) רמב"ן בתורת האדם ענין הסכנה. ר"ן שם ובשבת (מ, א) ד"ה ואין. וראה גם לבוש סי"ב.

קטז) שם בברייתא. טור ושו"ע שם.

קיז) רמב"ן שם ור"ן שם ושם, ע"פ נוסחא אחרת בברייתא שם.

קיח) ט"ז סק"ה.

קיט) רמב"ם פ"ב ה"ג. ט"ז סק"ה.

קכ) ריא"ז בשלטי הגבורים יומא (ד, ב) אות ב. וכן דעת הרמב"ם שם. וראה גם רמב"ם בפי' המשניות סופי"ח.

קכא) רמב"ם שם ובפי' המשניות שם.

קכב) ראה פי' המשניות שם. שלטי הגבורים שם.

קכג) ט"ז שם.

קכד) ראה ריא"ז שבת פי"ח ה"ג אות ב. שלטי הגבורים שם ובשבת (מ, א) אות א.

קכה) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה. הובא במ"מ שם הי"א. אור זרוע ח"ב סי' לח. רמ"א סי"ב.

קכו) ריא"ז שם. שלטי הגבורים יומא שם. ראבי"ה סי' תקלא. הובא בהגהות מרדכי רמז תסז. רמ"א שם.

קכז) משמעות ריא"ז שם.

קכח) רמ"א שם מתוס' שם.

קכט) ט"ז שם. וראה בדי השלחן סי' קלה סק"י.

קל) רמ"א שם.

קלא) ט"ז שם.

קלב) ראה גם לעיל ס"ב וש"נ.

קלג) ברייתא יומא שם פד, ב. טור ושו"ע סי"ג.

קלד) ברייתא שם. רמב"ם פ"ב הי"ז. מ"א סק"ח.

קלה) רמב"ם שם. מ"א שם.

קלו) ראב"ד הובא ברא"ש יומא פ"ח סי' יד וב"י ד"ה היה החולה. טור ושו"ע סי"ד.

קלז) ראב"ד שם.

קלח) ר"ן יומא (ד, ב) ד"ה וגרסי'. הובא ב"י שם. ט"ז סק"ו. וראה גם תניא אגה"ת פ"ז (צז, ב). אג"ק ח"ב ע' קיט. חט"ו ע' רה. לקו"ש חי"א עי' 67.

קלט) מ"א סק"ט. ראה לקמן סי' תמב סכ"ח. סי' תריב סט"ז.

קמ) ראה ט"ז סוף סק"ו. פמ"ג א"א סק"ט.

קמא) ר"ן שם. מ"א שם. וראה מחנה יוסף שבת סי' מב ס"ו.

קמב) רא"ש שם. ד"מ אות טו. ט"ז שם. וראה חידושי צ"צ לה, ד.

קמג) ראב"ד שם. שו"ע שם.

קמד) ראבי"ה סי' תקלא. הגהות מרדכי רמז תסז. ב"י סוף הסי' ד"ה כתב בהגהות.

קמה) סוף סי"ג. וראה גם דרכי משה אות טו.

קמו) אוצ"ל: סי' קכג. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג.

קמז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם ברמ"א ס"ג.

קמח) רמ"א בדרכי משה שם, הובא במ"א ס"ק ט.

קמט) רבה מנחות [ס]ד, א. טור ושו"ע סט"ו.

קנ) שו"ע שם. לבוש סט"ו.

קנא) בעיא דרבא שם במנחות סד, סוע"א ואיפשיטא בגמ' שם. רמב"ם פ"ב ה"ח. טור ושו"ע סט"ז.

קנב) משמעות גמ' שם רע"ב. רמב"ם שם. טור ולבוש סט"ז.

קנג) ראה ר"ן ביצה (ט, ב) ד"ה ומיהא.

קנד) רשב"א חולין טו, ב ד"ה המבשל. רא"ש בתשובה כלל כו סי' ג. ר"ן שם. שו"ע שם.

קנה) רא"ש שם. ר"ן שם. וראה לעיל סי' שיח ס"ה (לענין גזירת שמא ירבה). וראה לעיל סי' רמז קו"א ס"ק ב אם הוא אסור מה"ת.

קנו) ראה ר"ן שם בסופו.

קנז) הגהות מרדכי פי"ח רמז תסג. רמ"א סט"ז.

קנח) רמב"ן בתורת האדם ענין הסכנה. רשב"א קכט, א ד"ה אמר. הובאו במ"מ פ"ב ה"י. שו"ע סי"ז.

קנט) מ"מ שם. רמ"א סי"ז.

קס) ט"ז סקכ"ד. וראה מ"מ ורמ"א שם: שמצטער וחלה ממנו כל גופו. וראה גם לעיל ס"ג. לקמן סוף הסעיף וריש ס"כ.

קסא) ד"מ ס"ק י. רמ"א שם.

קסב) רב עולא קכט, ע"א. רמב"ם פ"ב ה"י. טור ושו"ע שם.

קסג) ר"ן (לט, ב) ד"ה ונמצאת. לבוש סי"ז.

קסד) רמב"ם שם. וכן לחמם לו אוכל (לעיל הל' שהייה והטמנה בקצרה), להדליק לו נר (לעיל סי' רעו ס"ו), להדליק תנור חימום (לעיל שם סי"ג).

קסה) ראה מ"א סקי"א.

קסו) ר"ן ע"ז (ט, א) ד"ה כי. רמ"א יו"ד סי' קנה ס"ג. וראה גם לקמן סי' תקז קו"א סק"ד (קרוב לסופו).

קסז) רשב"א בתורת הבית בית ג שער ז (ראה משמרת הבית שם). הובא ברבינו ירוחם ני"ב ח"ט (עט, ב) ממשמעות הרמב"ם שם. ר"ן שם. שו"ע סי"ט.

קסח) ראה ר"ן פ"ב דע"ז.

קסט) רא"ש ע"ז פ"ב סי' י, ור"ן (לט, ב) ד"ה ומהא, מגמ' ע"ז כח, א. טור ושו"ע סי"ז.

קע) רא"ש שם. ר"ן שם. טור ושו"ע שם.

קעא) ב"י ומ"ש אפילו בדעת הרא"ש שם. ר"ן שם.

קעב) משמעות הר"ן שם שהתיר כוחל (ראה ב"י ד"ה ואין דבריו ומ"א סקי"ג שהוא משום כותב. וראה לעיל סי' שכ סוף סכ"ז שהוא משום צובע).

קעג) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש. רשב"א קכט, א ד"ה אמר. הובא בטור ושו"ע שם.

קעד) מ"א סקי"ב.

קעה) רמב"ן שם. ר"ן שם בסופו.

קעו) ט"ז סק"ט. מ"א סי' שז רסק"ז. וראה לעיל בתחילת הסעיף ולקמן רס"כ (שנחלש).

קעז) כגון כיבוי הנר (לעיל סי' רעח ס"א). וראה לעיל סי' שט סעי' א-ב (מוקצה במקום סכנת חולי). לקמן סכ"ב (להאכיל מוקצה לקטנים). סי' תקז קו"א סק"ד (כל שבות מד"ס).

קעח) רמב"ן שם. ר"ן פרק חבית (סא, א) ד"ה גרסי' בשמו. הובא בטור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שלא ס"א.

קעט) רמב"ן שם. ר"ן שם. וראה בארוכה בדי השלחן סי' קלד סק"ו.

קפ) ס"מ וש"נ.

קפא) סמ"ג וש"נ.

קפב) ראה ר"ן שם. וראה אבני נזר או"ח סי' שצד ס"ק ג. סי' שצה ס"ק ח. בדי השלחן שם סק"ז.

קפג) משמעות המ"מ פכ"א ה"כ בסופו. ב"י ד"ה כל אוכלין. רמ"א סל"ז. וכן משמע בר"ן פי"ד סוד"ה ומהא. מ"א סקמ"ד. אליה זוטא סקכ"א. וראה גם לקמן סמ"ג.

קפד) ב"ח ד"ה כל אוכלין. ט"ז סקכ"ה. עולת שבת סוף סקמ"ב.

קפה) ראה בדי השלחן שם ע' יח.

קפו) עיין ב"י סוד"ה גונח בשם שבלי הלקט סי' קכג. ומ"ש מ"א ס"ק מא. ועיין מ"ש לקמן סמ"א.

קפז) מ"א סי' שז רסק"ז. וראה גם לעיל סי' שז סוף סי"ב (במקום צער).

קפח) כדלקמן ס"מ וש"נ. וראה מ"מ וציונים.

קפט) ראה ר"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא. וכן משמע מרמ"א סל"ז. וראה גם לקמן סמ"ג.

קצ) משמעות הרמב"ם פ"ו ה"ט ושו"ע סי' שז ס"ה. וראה גם לעיל שם סי"ב. לקמן סי' תקז קו"א סק"ד ד"ה כתב.

קצא) ראה ר"ן (סא, א) ד"ה ובמקום. הובא בד"מ אות ט.

קצב) ראה מ"מ שם.

קצג) רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' שז שם. מ"א סקי"ב.

קצד) מ"מ שם.

קצה) סעיף יב.

קצו) משמעות השו"ע (סי"ז, שהתיר בישראל בשינוי רק בנפל למשכב). וראה לקמן סי' שמ סוף ס"ב וש"נ.

קצז) מהא דאמימר ביצה כב, א הובא במ"א סקי"ב וסקמ"ד. וראה גם מ"א סקכ"ח.

קצח) אמימר שם.

קצט) סעיף ג.

ר) סעיף מג.

רא) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש. ר"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא. מ"א סוף סקי"ב.

רב) ס"א וש"נ.

רג) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו והרמב"ן מגמ' ביצה כב, א. רמ"א סי"ז.

רד) ב"י שם מגמ' שם ורש"י ד"ה מסייע. רמ"א שם. מ"א סקט"ז.

רה) אמימר ביצה שם. מ"א שם.

רו) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש.

רז) רש"י ע"ז כח, סוע"ב ד"ה סוף. וראה גם לעיל ס"ט.

רח) ביצה שם ורש"י ד"ה עמיץ. מ"א סקט"ז.

רט) גמרא צג, א. ביצה שם. רמ"א שם.

רי) ראה שבת שם. רש"י ביצה שם ד"ה מסייע. מ"א שם. שבת צג, א.

ריא) סעיף ג.

ריב) מ"א שם.

ריג) ראה שו"ת חכם צבי סי' פב. חקרי הלכות ח"ד מד, א.

ריד) אוצ"ל: שמז (ס"א וס"ג. ראה תהלה לדוד סק"ג סוד"ה והנה). ואוצ"ל: שמ (ס"ב במוסגר).

רטו) ראה שו"ת חכם צבי שם. וראה גם לקמן שם.

רטז) כדלעיל ס"ג.

ריז) ראה גם לקמן שם.

ריח) ט"ז סקי"ג.

ריט) מ"א סקט"ז.

רכ) ראה גם לעיל הל' שהייה והטמנה בקצרה.

רכא) רמ"א סי"ז. וראה גם ספר התרומה סי' רנב. הגהות מיימוניות פ"ו אות. הובא ב"י סוס"י רעו. לעיל שם ס"ו. לקמן סי' שמג ס"ה. וראה לעיל שם סט"ו. סי' שט ס"ב. לקמן סוף סמ"ז.

רכב) איסור והיתר שער נט בשם השר מקוצי. מ"א סקט"ו. וראה גם לקמן שם. וראה בדי השלחן סי' קלד סקי"ח.

רכג) שו"ת רד"ך בית כב חדר ו. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סקי"א.

רכד) שמואל קכט, א. טור סי' של. שו"ע סי"ח.

רכה) לבוש סי"ח. וראה גם ר"ן (נב, א) ד"ה סוד"ה ואסיקנא.

רכו) שמואל שם. טור שם. שו"ע שם.

רכז) עיין במ"ש לעיל ס"ד. ב"י סי' של ד"ה ועושין, לפי דעת רש"י קכט, א ד"ה דבר, והמ"מ בדעת הרמב"ם פ"ב הי"ד. וראה מ"א סקי"ז. וראה מחנה יוסף שבת סי' מב ס"ח.

רכח) כדין צרכי חולה שאיו בו סכנה, כדלעיל סי"ט וס"ד. וראה גם לעיל סי' רעו סט"ו. לקמן סי' תקז קו"א סק"ד ד"ה כתב.

רכט) דעה ראשונה לעיל ס"ד.

רל) אבוה דשמואל או לוי קח, ב (ראה רש"י שם ד"ה חד). טור ושו"ע ס"כ.

רלא) לבוש ס"כ. וראה גם רש"י שם ד"ה יין.

רלב) גמ' שם.

רלג) רש"י שם ד"ה על גב העין. לבוש שם. מ"א סקי"ח.

רלד) טור ושו"ע שם מגמ' שם גבי קילורין.

רלה) טור. ב"י סוד"ה אין נותנין. לבוש ס"כ. ט"ז סקט"ו. וראה גם רש"י שם ד"ה כולי האי.

רלו) רק כשהוא לחיבוב מצוה, כדלעיל סי' רצו סוף ס"ה.

רלז) מ"א שם. ראה גם לעיל סי' שכז סוף ס"א.

רלח) ראה לקמן סוף סכ"ו.

רלט) לוי או אבוה דשמואל שם. טור ושו"ע ס"כ.

רמ) רש"י שם ד"ה רוק תפל. מ"א סקי"ט.

רמא) רש"י שם ד"ה אפילו.

רמב) רש"י שם. לבוש ס"כ. מ"א סק"כ.

רמג) ב"ח ד"ה ורוק. מ"א שם.

רמד) רש"ל בביאורו לטור, הביאו הב"ח שם ומ"א שם וט"ז סקט"ו.

רמה) שמואל שם. טור ושו"ע סכ"א.

רמו) רא"ש פ"א סי' לג. ר"ן שם (ו, רע"ב). ב"י ד"ה שורה. מ"א סקכ"א.

רמז) רש"י שם ד"ה ונותן. טור ושו"ע שם.

רמח) וכ"ה לעיל סוף ס"א. וראה רש"י שם.

רמט) רש"י שם. טור ושו"ע שם. וראה רא"ש והר"ן שם.

רנ) רא"ש שם. ר"ן שם.

רנא) רש"י שם. מ"א סקכ"ב. וראה בדי השלחן סי' קלח סק"ג.

רנב) מר עוקבא שם. טור ושו"ע שם.

רנג) רש"י שם ד"ה כולי האי.

רנד) רא"ש שם. ר"ן שם. ב"י שם. מ"א סקכ"א. וראה גם לעיל סי' רנב סי"ד.

רנה) ראה תוס' יח, א ד"ה ומתרפאת. רא"ש שם בטעם הא' ור"ן שם בטעם הב'. וראה בדי השלחן סי' קלח סק"ד.

רנו) סי"ד וש"נ.

רנז) ברייתא נג, ב ורש"י ד"ה סכין וד"ה ומפרכסין. טור ושו"ע סכ"ב.

רנח) סעיף א.

רנט) ספר התרומה סי' רלח. סמ"ג ל"ת סה (כא, ב). מרדכי רמז שלח. טור ושו"ע שם.

רס) סעיף י.

רסא) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

רסב) רש"י שם ד"ה לא.

רסג) משמעות הגמ' שם. ב"ח ד"ה מעבירין וט"ז סקט"ז ומ"א סקכ"ג, בהגהתם בטור ושו"ע שם.

רסד) גמ' שם. ב"ח שם. ט"ז שם. מ"א שם.

רסה) ברייתא ושמואל שם קלד, ב. טור ושו"ע שם.

רסו) תוס' שם ד"ה ואין. שו"ע שם.

רסז) ברייתא שם. רמב"ם פכ"א הכ"ו. שו"ע שם.

רסח) ראה רש"י שם ד"ה אין נותנין. לבוש סכ"ב.

רסט) ברייתא ושמואל שם. טור ושו"ע שם.

ער) רש"י שם.

רעא) תוס' שם. ב"י ד"ה ומ"ש ולא ע"ג מוך.

ערב) כדלעיל סי' שכז ס"א.

רעג) תוס' שם. ב"י שם.

עדר) משמעות הגמרא שם. וראה גם לעיל סי' שכו ס"ד.

ערה) מ"א סקכ"ד.

רעו) מ"א שם ממשמעות הגמ' שם.

רעז) סנ"ט. וראה גם לעיל סי' שיט סי"ג וסי' שכ סכ"א וסוף סכ"ד.

רעח) ראה בדי השלחן סי' קלו סוף סקכ"א.

רעט) גמ' שם. מ"א שם.

רפ) מ"א שם.

רפא) סעיף כא.

רפב) ברייתא שם קלד, סוע"ב. טור ושו"ע סכ"ג.

רפג) גמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה בדי השלחן סי' קלה סקי"ד.

רפד) רש"י שם ד"ה מוך. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' שא סי"ח. סי' שח סוף סנ"ז.

רפה) גמ' שם לפירוש הרי"ף שם (נג, ב). טור ושו"ע שם.

רפו) רש"י שם ד"ה חדתי לדעת הרא"ש פי"ט סי' ג. טור ושו"ע שם.

רפז) ראה תוס' קט, א ד"ה עלין.

רפח) ירושלמי פ"ו ה"ב, לגירסת הסמ"ג ל"ת סה (יט, ב). שלטי הגבורים עירובין לה, רע"ב בשם ריא"ז. שו"ע סכ"ד.

רפט) מ"א סקכ"ה.

רצ) תוס' סד, ב ד"ה ובלבד שלא תתן. רא"ש עירובין פ"י סי"ז. וראה גם לעיל סי' שא סי"ט.

רצא) משנה עירובין קב, ב. הרב רבינו יהונתן שם (לה, א) ד"ה מחזירין. רש"י שם ד"ה רטיה. שבלי הלקט סי' קיז בשם בעל העיטור ח"ב הל' יו"ט (קמה, ב). מ"א סקכ"ז. דלא כב"י ד"ה כתוב בשבלי הלקט.

רצב) רש"י שם ד"ה אבל וד"ה שהוא ממרח.

רצג) סעיף כא.

רצד) ברייתא שם כת"ק. טור ושו"ע שם.

רצה) רש"י שם ד"ה מחזירין.

רצו) מ"א סקכ"ז.

רצז) ראה גם לעיל סי' שא סוף סי"ט.

חצר) רב חסדא שם. טור ושו"ע שם.

רצט) רש"י שם ד"ה ע"ג קרקע. לבוש סכ"ה.

ש) רש"י שם ד"ה אבל לא במדינה. תוס' שם ד"ה מחזירין. לבוש שם. ט"ז סקי"ח. מ"א סקכ"ו.

שא) תוס' שם ד"ה מחזירין. וראה בדי השלחן סי' קלו סקי"ז.

שב) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ומגלה.

שג) מ"א סקכ"ח.

דש) סעיף כ.

שה) מ"א סקכ"ט.

שו) סעיף יט.

שז) שם בברייתא. טור ושו"ע סכ"ו.

שח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

שט) תוספתא [ירושלמי פ"ו ה"ב]. הובא בסמ"ג ל"ת סה (יט, ב) והגהות מיימוניות פכ"א הכ"ז אות ג. שו"ע סכ"ז.

שי) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ומגלה. לבוש סכ"ז.

שיא) ב"י שם. לבוש שם. מ"א סקל"א.

שיב) משנה פ"ב דעדיות מ"ה. טור ושו"ע סכ"ח.

שיג) ראה תוס' ג, א ד"ה ומפיס. כתובות ו, ב ד"ה אם לעשות.

שיד) ראה רמב"ם פ"י הי"ז. שו"ע שם. וראה גם רש"י קז, א ד"ה חייב. ר"ן שם (לח, ב) ד"ה גמ'.

שטו) רמב"ם שם. שו"ע שם.

שטז) רש"י קז, א ד"ה אם לעשות, בשם תוספתא עדיות פ"א מ"ח.

שיז) סעיף ב.

שיח) רש"י שם ד"ה חייב. ר"ן שם.

שיט) תוס' שם ושם.

שכ) ראה תוס' צד, א ד"ה רבי שמעון.

שכא) משנה עדיות שם. טור ושו"ע שם.

שכב) ראה רש"י קז, א ד"ה ליטול. תוס' שם (המזיקתו).

שכג) שמואל קז, א. טור ושו"ע שם.

שכד) תוס' שם.

שכה) ראה תוס' שם. וראה רש"י קז, ב ד"ה להוציא.

שכו) גמ' קז, ב (לאחד הלשונות). מ"א סקל"ג.

שכז) ראה רמב"ם שם ומ"מ שם. מ"א סקל"ג.

שכח) רש"י קז, א ד"ה פטור. ר"ן שם. לבוש שם. וראה גם לעיל סי' רפ סוף ס"ג.

שכט) עיין מ"מ פי"ב ה"ב ומ"א סי' שיח סעיף יב סקל"ו.

של) כדלעיל סי' שיד ס"ג.

שלא) רש"י שם. ר"ן שם. לבוש שם. וראה גם תוס' שם ד"ה וממאי. וראה חקרי הלכות ח"ד נ, ב.

שלב) רש"י שם ד"ה ואם. עיין מגיני שלמה סוף פרק המצניע צד, א ומ"א ריש סי' רעח. וראה מ"מ וציונים.

שלג) ראה תוס' שם ד"ה רבי שמעון.

שלד) אגודה סי' קכא. מ"א סקל"ב.

שלה) מ"א סוף סקל"ג.

שלו) ראה רש"י עירובין קג, ב ד"ה כאן וכאן. מ"א סקנ"ג. ואיסור חובל הוא משום נטילת נשמה (כדלעיל סי' שטז סי"ד), או משום מפרק (כדלקמן סנ"ד).

שלז) מ"א שם.

שלח) ראה כתובות ז, רע"א ורש"י ד"ה ועקיר וד"ה פקיד הוא.

שלט) ראה רש"י קלג, ב ד"ה מהו דתימא.

שמ) ראה רש"י כתובות ה, ב ד"ה מיפקד. וראה גם לעיל סי' רפ ס"ג.

שמא) ראה גמרא קלג, ב. רש"י כתובות ז, רע"א ד"ה פקיד.

שמב) מ"א סקל"ג ממשמעות השו"ע סכ"ח.

שמג) ראה גם לעיל סי' שיד ס"ד.

שדמ) מ"א שם.

שמה) סעיף ו.

שמו) מ"א שם.

שמז) סל"א.

שמח) מ"א שם ממשמעות הראב"ן.

שמט) וכדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

שנ) מ"א שם.

שנא) כנסת הגדולה הגב"י, בשם ספר הזכרונות זכרון ט (מלאכת הטוחן). הובא במ"א שם.

שנב) סוף סנ"ד.

שנג) מ"א שם.

שנד) מר עוקבא קט, א. טור ושו"ע סכ"ט.

שנה) הגהות מיימוניות פ"ב אות ד בשם ר"י, והוא מתוס' ע"ז כח, א ד"ה מכה שע"ג. ב"י ד"ה מי שנגפה. ט"ז סקכ"ב.

שנו) טור ושו"ע שם. וראה לשון רש"י שם ד"ה צומתה.

שנז) רב הלל שם. טור ושו"ע שם.

שנח) טור ושו"ע שם.

שנט) רבא שם. טור ושו"ע שם.

שס) טור ושו"ע שם.

שסא) גמ' שם. מ"א סקל"ד.

שסב) סעי' ו-ז.

שסג) משנה קמז, א. טור ושו"ע ס"ל.

שסד) רש"י שם ד"ה נפרקה. טור ושו"ע שם.

שסה) ראה גם לקמן סנ"ב.

שסו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

שסז) רבי שמעון בן אלעזר בברייתא צד, ב. טור ושו"ע סל"א.

שסח) רש"י שם ד"ה ציצין. שו"ע שם.

שסט) רש"י שם ד"ה שפירשו.

שע) גמ' שם בפי' הברייתא. טור ושו"ע שם.

שעא) רש"י שם ד"ה מחלוקת.

שעב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

שעג) ר' יוחנן בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

שעד) ר' יוחנן שם. טור ושו"ע שם.

שעה) רש"י שם ד"ה כלפי. טור ושו"ע שם בשמו.

שעו) ר"ת שם ד"ה והוא. טור ושו"ע שם בשמו.

שעז) שו"ע שם.

שעח) גמ' שם בפי' הברייתא. טור ושו"ע שם.

שעט) מ"א סקל"ה. וכ"ה משמעות הרמב"ם שם. וראה גם לקמן סי' שמ ס"א.

שפ) בקונטרס השלחן הגיה: יש.

שפא) שו"ת הריב"ש סי' שצד. הובא במ"א סוס"י שג.

שפב) סעיף ב.

שפג) משנה קיא, א. טור ושו"ע סל"ב.

שפד) אביי שם. טור ושו"ע שם.

שפה) רש"י שם ד"ה לא יגמע. לבוש סל"ב.

שפו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

שפז) משנה שם ורש"י ד"ה מטבל. טור ושו"ע שם.

שפח) ר"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא. מ"א סקל"ו.

שפט) ראה רמב"ן תורת האדם שער המיחוש. וראה גם לעיל ס"א.

שצ) ראה גם לעיל שם וסוף ס"כ.

שצא) ט"ז סקכ"ד.

שצב) ראה בדי השלחן סי' קלח סק"ט, שכנראה נשמטה שורה שלימה מהכת"י, וצ"ל: אפילו מלאכה גמורה, ואם לא נחלש כל גופו מותר לעשות ע"י נכרי.

שצג) ס"ג וסי"ט (בנחלש כל גופו) וס"כ (בלא נחלש כל גופו).

שצד) ברייתא ברכות לו, א. טור ושו"ע סל"ב.

שצה) רש"י שם ד"ה לא. לבוש סל"ב. מ"א סקל"ז.

שצו) רמב"ם פכ"א הכ"ד (שמן הרבה). שו"ע שם. לבוש סל"ב. וראה ב"ח סוד"ה ומ"ש נותן שמן.

שצז) תוס' שם ד"ה לא. ב"ח שם ממשמעות הפוסקים. הובא במ"א סקל"ח.

שצח) גמ' שם לה, סוע"ב.

שצט) תוס' שם. וראה לעיל סי' רב ס"י.

ת) מ"א שם.

תא) מי סלקא, מים ששלקו בהם תרדין (ברייתא שם לה, ב ורש"י שם).

תב) שם בברייתא. טור. ב"ח שם.

תג) משמעות הגמ' שם.

תד) הרב רבינו יונה שם (כה, א) ד"ה ומאי. ב"ח שם בשם הפוסקים.

תה) הרב רבינו יונה שם ד"ה אבל. מ"א סקל"ז. אליה זוטא סקי"ז.

תו) דרכי משה ס"ק יד בשם רבינו יונה.

תז) רבינו יונה שם. ד"מ שם. מ"א שם.

תח) ברייתא כתובות ס, א. טור ושו"ע סל"ג.

תט) רש"י שם ד"ה גונח. טור ולבוש סל"ג. וראה גם בבא קמא פ, א.

תי) בבא קמא שם. ר"ן (סא, א) ד"ה גרסי'. מ"א סק"מ.

תיא) כתובות שם. רמב"ם פכ"א הי"ד. לבוש שם.

תיב) רש"י שם ד"ה כלאחר יד. וראה גם רש"י יבמות קיד, א ד"ה אומדנא. וראה גם לעיל סי' שכ ס"ב.

תיג) ראה לקמן סמ"א וש"נ.

תיד) כתובות שם. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם לעיל סוף סי"ט. וראה לקמן סי' תקז קו"א סק"ד.

תטו) סמ"ג ל"ת סה (יב, ד). ר"ת בתוס' שם ד"ה גונח. רא"ש פכ"ב סי' ד בשם יש מפרשים. טור. שו"ע שם בשם ויש אומרים. וראה גם לעיל סי' שכ שם. לקמן סי' תקה ס"ח. וראה בדי השלחן סי' קלד ע' כא-כב. וראה לקמן סנ"ד לענין למצוץ דם בפיו.

תטז) ר"ת שם. רא"ש שם. סמ"ג שם. טור. מ"א סק"מ וסי' תקה סוף סק"ג. וראה גם לקמן שם.

תיז) מ"א שם. וראה בדי השלחן שם ע' כג.

תיח) תוס' יבמות קיד, א סוד"ה שבת. מ"א סק"מ.

תיט) תוספתא פ"י הי"ד. הובא בשבלי הלקט סי' קכג. שו"ע סל"ד.

תכ) מרדכי רמז שעא בשם יש מפרשים. הובא ב"י סוס"י של ד"ה וה"מ.

תכא) ראה תוס' כתובות ס, א ד"ה גונח. יבמות קיד, א ד"ה שבת.

תכב) שבלי הלקט שם בשם ה"ר בנימין. שו"ע סל"ה.

תכג) ראה אור זרוע ח"ב סי' נח.

תכד) סעיף כא. וראה גם לקמן סי' של ס"ט.

תכה) שבלי הלקט שם בשם ה"ר בנימין. רמ"א סל"ה.

תכו) לעיל ס"מ.

תכז) סעיף ט.

תכח) תוספתא פי"ג ה"ז. הובא ברי"ף (מ, סוע"ב). רמב"ם פכ"א הכ"ד. רא"ש פי"ד סי' י. טור ושו"ע סל"ו.

תכט) ראה רש"י ביצה לג, ב. ר"ן שבת (מ, סוע"ב). מ"א סי' רטז סק"ח.

תל) ראה גם סדר ברכת הנהנין פי"א ה"ו וש"נ.

תלא) תוספתא שם. רי"ף (מא, רע"א). רמב"ם שם. רא"ש שם.

תלב) תוספתא שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

תלג) משנה קיא, א וקט, ב. טור ושו"ע סל"ז.

תלד) טור ושו"ע שם, לגירסת הב"ח ד"ה ומ"ש רבינו כל אוכלין, ומ"א סקמ"ב. לבוש סל"ז.

תלה) ראה רש"י קי, א ד"ה כרשינין. טור ושו"ע שם. לבוש שם. מ"א שם (מוכחא מילתא). וראה בדי השלחן סי' קלד סק"ב.

תלו) גמ' קי, א ורש"י ד"ה לאיתויי וד"ה כרשינין.

תלז) טור ולבוש שם.

תלח) משנה קט, ב. טור ושו"ע שם.

תלט) ר"ן (מ, ב) ד"ה מתני' אין.

תמ) רמב"ן תורת האדם שער המיחוש, ור"ן (לט, ב) סוד"ה ומהא, מגמ' ע"ז כח, א. וראה לעיל ס"ג ובציונים שם.

תמא) ב"י ד"ה כל אוכלין.

תמב) ב"י שם. רמ"א סוף סל"ז.

תמג) סוף סי"ט.

תמד) טור ושו"ע שם.

תמה) ב"י שם.

תמו) ראה בדי השלחן סי' קלד סקי"ד.

תמז) מרדכי רמז שפד. שו"ע סל"ח.

תמח) מ"א סקמ"ג.

תמט) משנה קמז, א. טור ושו"ע סל"ט.

תנ) רש"י קכג, רע"ב.

תנא) ברייתא שם קמז, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

תנב) רש"י שם ד"ה מפני.

תנג) רי"ף (סג, א) ורא"ש סופכ"ב בשם בה"ג שאמר בשם הרב צמח בר פלטוי גאון. טור ושו"ע שם.

תנד) טור ושו"ע שם.

תנה) רבי יוחנן שם. טור ושו"ע שם.

תנו) רש"י שם ד"ה אלא בסם.

תנז) רבי יוחנן שם ורש"י ד"ה אבל ביד. רמב"ם פכ"א הל"א. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' של סי"א.

תנח) רב חמא בר גוריא סו, ב ורש"י שם ד"ה סחופי. טור ושו"ע ס"מ וסמ"ג. וראה בדי השלחן סי' קלח ע' ק ואילך. וראה לעיל סי' שכו ס"ה.

תנט) רש"י שם ד"ה סחופי. טור ושו"ע שם.

תס) ע"ז כח, ב. טור ושו"ע סמ"ג.

תסא) רש"י שם ד"ה מעלין.

תסב) גמ' שם לגירסת הרמב"ם פכ"א הל"א (ראה ב"י ד"ה ומ"ש ולהעלות). טור ושו"ע שם.

תסג) ריב"ל שם כט, א. טור ושו"ע שם.

תסד) לישנא אחרינא ברש"י שם ד"ה איסתומכא. שו"ע שם.

תסה) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. עיין שם בגמרא, וצ"ע.

תסו) רב חמא סו, ב. טור ושו"ע סמ"א. לבוש סמ"א. וראה אליה זוטא סקכ"ג.

תסז) מ"א סקמ"ה. היינו הטעם דלעיל סוף סמ"ה.

תסח) ט"ז סקכ"ז. וראה בדי השלחן סי' קלח סקכ"ז.

תסט) ס"ב וש"נ.

תע) רמב"ם פכ"א מהל' שבת הכ"ח. הובא בטור. שו"ע סמ"ב.

תעא) ראה רמב"ם שם ולבוש סמ"ב (שהיא רפואה). מ"א סי' שא סק"ה. משא"כ כדי להתענג (ראה שו"ע סי' שא ס"ב. לעיל רס"י שא בהשלמה וקו"א ס"ק א).

תעב) ט"ז סקכ"ח.

תעג) רמב"ם שם הל"א. הובא בטור. שו"ע שם ומ"א סקמ"ז. וראה בדי השלחן סי' קלח סק"כ.

תעד) ברייתא קט, ע"א. טור ושו"ע סמ"ד.

תעה) רש"י שם ד"ה רוחצין. וכ"ה משמעות הטור והשו"ע שם. שלטי הגבורים שם (מ, רע"ב) בשם רוב המפרשים. אליה רבה סקנ"א.

תעו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

תעז) מסקנת הגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע שם.

תעח) רש"י שם ע"א ד"ה רוחצין. טור ושו"ע שם (מלוחין קצת).

תעט) רש"י שם. טור ושו"ע שם.

תפ) גמ' שם ע"ב. טור ושו"ע שם.

תפא) ברייתא שם ע"א. טור ושו"ע שם.

תפב) רש"י שם ד"ה ולא במי משרה. טור ושו"ע שם.

תפג) גמ' שם ע"ב ורש"י ד"ה הא דאישתאי וד"ה הא דלא אשתאי. טור ושו"ע שם.

תפד) רש"י שם ד"ה שלא נשתהי. טור ושו"ע שם.

תפה) מ"א סקמ"ט.

תפו) ראה מ"מ וציונים. וראה בדי השלחן סי' קלח סוף סקכ"ב.

תפז) רמב"ם פכ"א הכ"ט (וראה מ"מ שם). מ"א סקמ"ט.

תפח) מ"א שם.

תפט) ראה לעיל סמ"ג.

תצ) ישעיה נח, יג.

תצא) רמב"ם שם. מ"א שם.

תצב) ברייתא סנהדרין קא, א. טור ושו"ע סמ"ה. וראה לעיל סי' שז סל"ב.

תצג) רש"י שם ד"ה ולוחשין. שו"ע שם.

תצד) ראה אליה זוטא סקכ"ז. וראה לעיל סי' שטז סי"ז.

תצה) רש"י שם. שו"ע שם.

תצו) עיין שו"ע סי' שיו ס"ז ובמ"א סקי"ב. לעיל שם סוף סי"ז.

תצז) שם בברייתא. טור ושו"ע סמ"ו.

תצח) רש"י שם ד"ה כלי על העין בפי' הא'. טור ושו"ע שם.

תצט) רשב"ג שם. טור ושו"ע שם. וראה רש"י שם ד"ה כלי הניטל. וראה בדי השלחן סי' קלח סק"ו.

תק) רש"י שם בפי' הב'. מרדכי רמז שפה. מ"א סק"נ.

תקא) מרדכי שם. מ"א שם.

תקב) מ"א סקנ"א. וראה גם לקמן סי' של ס"י.

תקג) ראה לעיל סמ"ז. וראה מחנה יוסף שבת רס"י מז.

תקד) סעיף לו.

תקה) שמואל קמח, רע"א. רמב"ם פ"ב סוף ה"י. טור ושו"ע סמ"ז לפירוש המ"א שם.

תקו) ר"ן פי"ד (לט, ב) ד"ה ומהא.

תקז) רא"ם ביראים השלם סי' עדר (קלח, ב). הובא בשבלי הלקט סי' קיז. שו"ע סמ"ח. וראה גם לעיל סי' שכ סכ"ז. וראה סי' שב קו"א סק"א שבבגד המיוחד לכך מותר, ע"ש.

תקח) יראים שם. ר"ם ראקאנטי סי' קכג. מ"א סקנ"ב. ראה גם לעיל סי' שכ שם וסי' שב שם.

תקט) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שכ שם (שאינו מתקלקל כלל).

תקי) משנה עירובין קג, ב. הובא ביראים ובשבלי הלקט שם. שו"ע שם. וראה מ"מ וציונים.

תקיא) רש"י שם במשנה ד"ה כאן וכאן. מ"א סקנ"ג.

תקיב) סעיף לג.

תקיג) רוקח סי' ע. כל בו סי' לא (כט, ג). שו"ע שם בשם ויש אומרים.

תקיד) ב"י שם. מ"א סקנ"ד.

תקטו) שבלי הלקט שם. שו"ע שם.

תקטז) משמעות השו"ע שם.

תקיז) מלבושי יו"ט (לבוש סמ"ח). אליה זוטא סק"ל.

תקיח) מ"א סקנ"ג, מרש"י קלג, א ד"ה ומוצצין.

תקיט) גמ' קלג, ב. וראה גם לקמן סי' שלא ס"א.

תקכ) מ"א שם.

תקכא) ראה רמב"ם פ"ח ה"ז. הגהות מיימוניות שם פכ"א הכ"ו אות ב. וראה לעיל סי' שטז סי"ד. וראה תהלה לדוד ס"ק עח. יגדי"ת (נ.י.) חכ"ב ע' תרעב. חכ"ד ע' תשמז. חכ"ו ע' סב. קובץ דברי תורה (צפת) ח"ה ע' 1. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 204.

תקכב) משמעות מ"א שם בסופו שציין לסי' שכ ס"א, עיין שם ברמ"א.

תקכג) וכדלעיל ס"מ לענין לינק חלב מן הבהמה.

תקכד) הגהות מיימוניות שם. הובא ב"י סוף הסימן. וראה גם לעיל סל"ד.

תקכה) משמעות מ"א שם.

תקכו) ב"י סוף הסימן. שו"ע סמ"ט.

תקכז) סעיף יב.

תקכח) מ"א סקנ"ה.