שכט על מי מחללין שבת ובו י' סעיפים:

א

א כל פיקוח נפש דוחה את השבת והזריז ה"ז משובחא אפילו נפלה דליקה בחצר אחרתב וירא שמא תעבור לחצר זו ויבא לידי סכנהג כגון שיש בה חולה או קטניםד ואין שהות להבריחם טרם שתגיע לה הדליקהה מכבין כדי שלא תעבור ואפילו אפשר להבריחם דרך רשות הרבים גמורהו מוטב לכבות מפני שהכיבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה הואז כמ"ש בסי' רע"חח והוצאת חולה או קטנים שאינם יכולים לילך היא מלאכה גמורהט כמ"ש בסי' ש"חי:

ב

ב אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוביא אין צריך לומר אם היו ט' נכרים וישראל אחד עומדים בחצריב ונפלה מפולת על אחד מהםיג באותה חצר ואין ידוע אם ישראל הוא אם נכרייד שמפקחין עליו את הגל שהרי הישראל והנכרי היו קבועים באותה חצר וכל הקבוע הוא כמחצה על מחצהטו וספק נפשות להקלטז אלא אפילו פירש אחד מהם לחצר אחרתיז ושם נפלה עליו מפולתיח שהיה ראוי לילך אחר הרוביט אעפ"כ מפקחין עליו שכיון שנשאר קביעות הראשון במקומוכ (בשעת פרישתו מהקביעותכא) הרי אנו חושבין אותו כקבוע עמהם להקל בספק נפשותכב.

אבל אם נעקרו כלםכג בזה אחר זהכד ובשעת עקירתם פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת אין מפקחין עליו שכיון שניער כבר קביעות הראשון ממקומוכה (בשעת פרישתו של זה) אי אפשר להקל בו משום קבוע והולכין בו אחר הרוב שהם נכרים.

אבל אם נעקרו כולם הרי עדיין הם קבועים ביחדכו וכשפירש אחד מהם הרי פירש מהקבוע ומפקחין עליו וכן תינוק שנמצא בעיר שרובה נכרים יש אומריםכז שאין מחללין עליו את השבת כיון שבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם הולכין אחר הרובכח (כמ"ש באה"ע סי' ד'כט ע"של שיש חולקיןלא):

ג

ג מי שנפלה עליו מפולת ספק עודנו חי ספק כבר מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק ישראל ספק נכרי מפקחין עליולב אע"פ שיש בו כמה ספיקותלג שהרי אמרה תורהלד וחי בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראללה ע"י שמירת המצותלו.

ואפילו מצאוהו מרוצץלז שאינו יכול לחיות אלא לפי שעהלח מפקחים ובודקים עד חוטמולט אם יש בו חיות מפקחים ומוציאים אותו בשביל חיי שעה ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי כבר מתמ אפילו אינו מרוצץמא בין שפגעו בראשו תחלה ובין שפגעו ברגליו תחלהמב וראו שאין חיות בלבו אעפ"כ בודקין עד חוטמומג כי עיקר היכר חיות הוא בחוטם שנאמרמד כל אשר נשמת רוח חיים באפיומה:

ד

ד מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים אלא מפקח עליהם שמא הם חייםמו מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חייםמז:

ה

ה הבא במחתרת בענין שאין לו דם ומותר להרגו ונפלה עליו מפולת שם אין מפקחין עליומח (שהרי אין מצווין להחיותומט):

ו

ו נכרים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבתנ ואם באו על עסקי נפשותנא ואפילו באו סתםנב ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשותנג ואפילו עדיין לא באונד אלא ממשמשים לבאנה יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבתנו ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצים לבאנז אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבתנח שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהםנט:

ז

ז יש אומריםס שבזמן הזה שאנו דרין בין האומות ששוללין והורגיןסא אפילו אם לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת לפי שאם לא יניחנו הישראל לשלול ולבוז יהרגנוסב וחזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויש לחוש שמא יעמוד אחד נגדם ויהרגסג והרי זה עסק נפשותסד ומכל מקום הכל לפי העניןסה אבל יחיד שבאו עליו ליקח ממונו יניח להם ליטול כל אשר לו ולא יחלל שבתסו אפילו באיסור דברי סופרים אלא ע"ד שנתבאר בסי' ש"אסז:

ח

ח הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים וכן נהר שוטף וכן יחיד הנרדף מפני נכרי מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת כדי להצילםסח ואפילו הוא ספק אם יצילסט ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו מאחר שהוא חוץ מן הסכנה ואף שרואה במיתת חבירוע ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי מכל מקום הרי נאמרעא וחי בהם ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקייםעב מה שנאמרעג לא תעמוד על דם רעךעד:

ט

ט כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם למקומםעה אם מתפחדים מפני הנכרים לשבות במקום שהצילו כמו שיתבאר בסי' ת"זעו:

י

י מי שרוצים נכרים לאנסו להמיר אם מחללין עליו להצילועז נתבאר בסוף סי' ש"ו:


א) ברייתא יומא פד, ב. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' שכח ס"ב וסי"ד.

ב) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

ג) טור ושו"ע שם.

ד) רש"י שם ד"ה דאפילו. ב"י ד"ה ומ"ש אפילו. מ"א סק"א.

ה) ב"י שם. מ"א שם.

ו) כדלקמן סי' שמה סי"א. וראה מ"מ וציונים. קובץ דברי תורה ח"ז ע' סב.

ז) מ"א שם.

ח) סעיף א.

ט) מ"א שם.

י) סעיף פא.

יא) שמואל שם. טור ושו"ע ס"ב.

יב) גמ' שם. טור ולבוש ס"ב.

יג) רש"י שם ד"ה אי נימא. וראה טור ולבוש שם.

יד) רש"י שם.

טו) גמ' שם. טור ולבוש שם.

טז) גמ' שם. וכדלעיל סי' שכח ס"ב וש"נ.

יז) רי"ף (ה, א). רמב"ם פ"ב ה"כ. רא"ש פ"ח סי' טו. טור ושו"ע שם.

יח) רא"ש שם בסופו. טור ושו"ע שם. וראה רמב"ם שם. וראה רי"ף ורא"ש שם.

יט) מ"מ שם. מ"א סק"ב.

כ) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

כא) משמעות הרא"ש שם וטור ושו"ע שם ורמב"ם שם הכ"א.

כב) רא"ש שם.

כג) גמ' שם לפירוש הרי"ף שם והרא"ש שם. טור ושו"ע שם.

כד) איסור והיתר שער נט סל"ח. מ"א סק"ג. אליה זוטא סק"א.

כה) טור ושו"ע שם (שנעקר).

כו) איסור והיתר שם. מ"א שם. אליה זוטא שם.

כז) רמב"ם בתשובה לחכמי לוניל (שו"ת הרמב"ם סי' שג), הובא במ"מ פט"ו מהל' איסורי ביאה הכ"ו.

כח) מ"א סק"ב.

כט) סל"ד. וראה בית שמואל שם סקנ"ח.

ל) ברמ"א.

לא) הובא במ"מ שם. וכן דעת הטור אה"ע שם.

לב) משנה יומא שם פג, א. טור ושו"ע ס"ג. וראה רשימות חוברת טו.

לג) טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תריח סוף ס"ז. פס"ד צ"צ רעח, ג. רשימות שם.

לד) ויקרא יח, ה. וראה גם לעיל סי' שכח ס"ב וש"נ.

לה) תוס' שם פה, א ד"ה ולפקח.

לו) ראה לשון רש"י שם ע"ב ד"ה דשמואל. הובא לעיל סי' שכח ס"ב ולקמן ס"ח.

לז) רמב"ם פ"ב הי"ח. טור ושו"ע שם.

לח) גמ' שם ע"א. טור ושו"ע ס"ד.

לט) ת"ק ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

מ) רש"י שם ד"ה ואם אין. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

מא) משמעות רש"י שם ד"ה עד היכן.

מב) רב פפא שם. טור ושו"ע שם.

מג) רש"י שם ד"ה הכי.

מד) בראשית ז, כב.

מה) רב פפא שם. וראה לקמן סי' של סוף ס"ז.

מו) שם בברייתא. טור ושו"ע ס"ה.

מז) ברייתא שם.

מח) סנהדרין עב, ב ורש"י ד"ה לפקח. משמעות הרמב"ם הל' גניבה בסופו. מ"א סק"ד.

מט) עיין שו"ע אה"ע סי' ד סל"ד ובב"ש שם סקנ"ח-ט דלא כתוס' נדה דף מד סוד"ה איהו. וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 204. יגדיל תורה (נ.י.) חכ"ז ע' קו. קובץ דברי תורה (צפת) ח"ג ע' 75. אהלי שם ח"ב ע' קלח.

נ) ברייתא עירובין מה, א. טור ושו"ע ס"ו.

נא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

נב) טור ושו"ע שם מרמב"ם פ"ב הכ"ג.

נג) ראה ב"י ד"ה גוים. לבוש ס"ו.

נד) אור זרוע הל' שבת סי' פד אות יג. רמ"א ס"ו.

נה) לבוש שם.

נו) ואפילו כשאינן יודעים אם ינצחו (לעיל סי' שו קו"א רסק"א. וראה גם לקמן ס"ח).

נז) אור זרוע שם ורמ"א שם. וראה ברייתא ורמב"ם וטור ושו"ע ולבוש שם (אפילו לא באו). וראה גם אליה זוטא סק"ג בשם מלבושי יו"ט (לבוש ס"ז).

נח) שם בברייתא. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

נט) רש"י שם ד"ה לספר.

ס) הגהות אשרי שם פ"ד סי' ו. תרומת הדשן כתבים סי' קנו. שו"ע ס"ז בשם יש מי שאומר. וראה גם הגהות מיימוניות שם אות י.

סא) ראה גם לקמן סי' שלד סכ"ח.

סב) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

סג) מ"א סק"ה. וראה גם לקמן שם.

סד) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

סה) תרומת הדשן שם. רמ"א ס"ז. וראה גם לקמן שם: שאם הם בטוחים בודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר מותר ... אבל בחשש ספק סכנת נפשות מותר.

סו) מ"א שם.

סז) סעי' לח-מ. ושם: שלא התירו שום שבות גמור משום הפסד מרובה.

סח) רמב"ם פ"ב הכ"ד ממשנה תענית יט, א ותוספתא עירובין פ"ג ה"ז. טור ושו"ע ס"ז.

סט) ט"ז סי' שכח סק"ה. לבוש סי' שו סי"ד. עיין במ"ש לעיל שם רסכ"ט וקו"א ריש סק"א.

ע) איסור והיתר שער נט סל"ח. אליה זוטא סק"ד.

עא) ויקרא יח, ה. וראה גם לעיל סי' שכח ס"ב וש"נ.

עב) ראה רש"י יומא פה, ב ד"ה דשמואל.

עג) ויקרא יט, טז.

עד) ראה לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ ס"ז: ואפילו ליכנס בספק סכנה יש אומרים שצריך כדי להציל את חברו ממיתה ודאית ... (ויש חולקים על זה וספק נפשות להקל). וראה לקו"ש חכ"ח ע' 153 הע' 19 ובשוה"ג. שלחן המלך ח"א ע' רכז הע' 4. קובץ דברי תורה חי"ז ע' קא.

עה) ברייתא וגמ' עירובין מה, א. טור ושו"ע ס"ט.

עו) סעיף ג.

עז) רמ"א סוף ס"ח.