של דיני יולדת בשבת ובו י"א סעיפים:

א

א יולדת היא כחולה שיש בו סכנהא ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה קורין לה חכמה ממקום למקום ומיילדין אותהב ובלילה מדליקין לה הנרג אפילו היא סומאד ואפילו אין הנשים המתעסקות עמה צריכות לנר שהיו יכולות להתעסק עמה כל צרכה בלא נר אעפ"כ מדליקין בשבילהה שאע"פ שהיא אינה רואה מתיישב לבה יותר כשיודעת שיש כאן נר שאומרת בלבה אם יש דבר הצריך לי חברותי רואות ועושות ליו משא"כ כשתדע שאין כאן נר יש לחוש שתסתכן מפחד לבבה אשר תפחד שמא אין עושין לה יפה מה שהיא צריכהז.

ומכל מקום הואיל וכאב היולדת דברים טבעים הם ואין אחת מאלף מתה מחמת לידהח לפיכך החמירו חכמים לשנות בכל מה שאפשר לשנותט בו כגון אם צריכים להביא לה כלי דרך רשות הרבים תביאנו לה חברתה תלוי בשערהי שהיא הוצאה שלא כדרכה ואין בה איסור מן התורהיא וכן כל כיוצא בזה ואם צריכה לשמן לא תסוך חברתה שמן בשערותיה ותבא אצלה ותסחוט אותן אלא תביאנו בכלי תלוי בשערה שמוטב לעשות הוצאה בכלי ע"י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטהיב אע"פ שסחיטת שער אינה אסורה אלא מדברי סופריםיג כמו שנתבאר בסי' שכ"ויד:

ב

ב נכריה אין מילדין אותה בשבתטו אפילו בדבר שאין בו חילול שבתטז כגון שכבר נעקר הולד לצאת שאין בהוצאתו משום עוקר דבר מגדולויז וגם הישראלית היא מילדת ידועהיח ונותנים לה שכר שמותר לה לילד נכריות בחול משום איבהיט מכל מקום בשבת אין כאן איבה שיכולה להשמט ולומר הנשים שלנו ששומרות את השבת מותר לילד אותן בשבת אבל שלכם שאינן שומרים את השבת אסור לנו לילד אותן בשבתכ.

ואפילו ישמעאלית שאינן עובדים עבודה זרהכא (ואין איסור לילד אותן בחול כמו בנכרים עובדי עבודה זרה שאסרו אותן מפני שמילדת בן לעבודה זרהכב מכל מקום בשבת) אסור משום מלאכה שלא לצורך כמו שיתבאר בסי' של"בכג (הואיל ואפשר להשמט בלי איבה) אבל הקראי"ם כיון שהם שומרים שבת מותר לילד אותןכד (בשכר בדבר שאין בו חלול שבתכה משום איבה) ואפילו בנכרים עובדי עבודה זרה אם אי אפשר להשמט בלי איבה מותר בדבר שאין בו חילול שבתכו:

ג

ג מאימתי נקראת יולדת לחלל עליה את השבת משתשב על המשברכז או משעה שהדם שותת ויורדכח או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כח להלוךכט כיון שנראה אחד מכל אלו מחללים עליה השבתל לכל צרכיה אשר אפשר לעשותן כאן בלי עיכוב אבל לקרות חכמה ממקום למקום שהוא דבר הצריך שהות ועיכוב מותר מקודם לכן משעה שמרגשת קצת אפילו בספקלא וטוב ליזהר שכשתגיע האשה לחדש ט' יזמין הכל מערב שבת כדי שלא יצטרכו לחלל שבתלב:

ד

ד כל ג' ימים הראשונים היא חשובה כמסוכנת ודאילג מפני שאיבריה מתפרקים ומרוסקת היאלד לפיכך מחללים עליה את השבת אפילו אומרת איני צריכה לחילול אלא שחברותיה אומרות שצריכהלה אפילו אין בהן חכמה ולא רופא עושין לה כל צרכיה שהדברים שעושים לחיה בחול ידועים הם לכללו ואפילו אוכלת מאכל שאר בני אדם אנו אומרים שאין מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן או שאר דברים שאין המסוכנת אוכלת אותם יביאוה לידי סכנהלז אבל אם חכמה או רופא אומרים שאינה צריכה לחילול שומעים להם כי הרבה יולדות יש שאין עושין להן חמין בכל יוםלח וכן נוהגים עכשיו בקצת מקומות שאוכלות בשבת חמין של אתמוללט:

ה

ה משלשה ועד סוף שבעהמ אמרה איני צריכה אין מחלליןמא אפילו חברותיה אומרות שצריכהמב לפי שאינה בחזקת מסוכנת לאותן דברים שרגילות חברותיה לעשות לה בחול ואפשר שיכולה להמתין עד לערבמג אלא אם כן שחכמה או רופא אומרים שצריכהמד שאז מחללין גם בשאר חולים כמ"ש בסי' שכ"חמה.

וכל זה כשהיא אומרת איני צריכה אבל בסתםמו שהיא אינה אומרת כלוםמז וחברותיה אינן יודעות מחלליןמח אבל אם חברותיה אומרות שאינה צריכה אין מחלליןמט אלא אם כן היא אומרת צריכה אני שאז אפילו מאה רופאים אומרים שאינה צריכה מחלליןנ כי לב יודע מרת נפשונא וכמו שיתבאר בסי' תרי"חנב לענין שאר חולים.

ומסוף ז' ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה אלא הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנהנג שכל צרכיו נעשים ע"י נכרינד חוץ מלענין מדורהנה שאם היא צריכה לכך עושים לה ע"י ישראל מפני שהצינה סכנה היא לה כל ל' יוםנו ואפילו בתקופת תמוזנז ואם מותרים אחרים להתחמם כנגד מדורה זו נתבאר בסי' רע"ונח:

ו

ו ימים אלו אין מונין אותם מעת לעתנט אלא אם ילדה בד' בשבת סמוך לערב הרי כשמגיע תחלת ליל שבת הוא כבר יום רביעי ללידתה אע"פ שלא כלו ג' מעת לעת עד סמוך לערב בשבת וכן לענין שבעה ושלשים:

ז

ז היושבת על המשבר ומתה מביאין סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים וקורעין את בטנה ומוציאין הולד שמא ימצא חיס ואע"פ שרוב הפעמיםסא הוא מת קודם לאמוסב מכל מקום בפיקוח נפש אין הולכין אחר הרובסג ולפעמים יוכל לחיות אחר מיתת אמוסד ואע"פ שעובר זה לא היה לו חזקת חיות מעולם מחללין עליו מספק כמו על מי שהיה לו חזקת חיותסה.

ומה שאין נוהגין כן עכשיו אפילו בחול מפני שאין אנו בקיאין במיתת האם בקרוב כל כך שאפשר לולד לחיות כי שמא נתעלפהסו ואם יקרעו בטנה ימיתוה וצריכים להמתין ובתוך כך ודאי מת הולדסז:

ח

ח הולד שנולד בשבתסח עושין לו כל צרכיוסט מרחיצין אותו ומולחין אותוע שיתקשה הבשרעא וטומנין את השליא כדי שיחם הולדעב וחותכים את הטבורעג שכל דברים אלו יש לו צער מהם אם לא יעשו אותם לו וכיון שאין בהם מלאכה של תורה התירו חכמיםעד.

במה דברים אמורים בולד של קיימא דהיינו שנולד לט' או לז' בודאי (כגון שפירש ממנה בעלה אחר שבעל) אבל נולד לח' או ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליועה בין בדברים אלו בין אפילו בדברים שיש במניעתו סכנה לועו כגון לפקח עליו את הגלעז אלא אם כן גמרו שערו וצפרניועח שאז בודאי נגמר לז' אלא שנשתהה לצאת ממעי אמו אחרי גמרועט ולפיכך אפילו הוא ודאי בן ח' כגון שפירש ממנה בעלה אחר שבעל הרי דינו כבן ז' ודאי לכל דבר ומלין אותו בשבתפ אבל אם היה שערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתןפא אפילו הוא ספק בן ח' דינו כודאי בן ח' לכל דבר ואפילו לענין פיקוח נפש שמחללין מספק אפילו על עובר שלא היה לו חזקת חיות מעולםפב לפי שחוששים שמא כלו לו חדשיו וגמרו כבר שערו וצפרניו אבל זה שאנו רואין בו שלא גמרו קרוב לודאי הוא שהוא בן ח'פג שלא היה נגמר עד חדש הט' ומיהר לצאת קודם זמנו ונפל הואפד.

ואפילו לטלטלו אסור כמו שאסור לטלטל את האבןפה ולכן אין מלין אותו בשבתפו ואין אומרים נמול ממה נפשך אם בן ז' הוא הרי מילתו דוחה שבת ואם בן ח' הוא אין כאן חילול שבת במילה זו שהרי הוא כמחתך בשר בעלמאפז שכיון שקרוב לודאי שהוא בן ח' לא רצו חכמים להתיר טלטול בשביל מילתו במקום שקרוב לודאי שאין מילתו כלוםפח.

ויש חולקין על זהפט ואומרים שכיון שאפשר שהוא בן ז' וכל בן ז' אינו נפל אף על פי שלא נגמרו שערו וצפרניו ולכן אין איסור כלל לטלטלו בשבת וכן מלין אותו בשבת ממה נפשך אבל אין מחללין עליו שבת לדברי הכלצ בין בדבר שיש בו סכנה לו במניעתו בין בדברים שהתירו לעשות לולד ביום הולדו משום צערו אף על פי שאין בהם מלאכה של תורהצא.

ולפי סברא זו מלין עכשיו כל ולד אפילו נולד לח' כי אין אנו בקיאין בחדשי העיבור כי פעמים שהאשה מתעברת בסמוך לטבילתה ופעמים אינה מתעברת עד אח"כ ואפשר שהוא בן ז'צב ואף על פי שלא נגמרו שערו וצפרניו מלין אותו וכן מותר לטלטלו בשבת.

(ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל ולכן המיקל בטלטול כסברא האחרונה לא הפסידצג אבל לענין מילה בשבת שב ואל תעשה עדיף וטוב לחוש לדברי האוסרים ואף שאין איסור בטלטולו יש איסור במילתו בשבת שלא לצורךצד כמו שיש איסור בחתיכת הטבור בשבת אף לפי סברא האחרונה כמו שנתבאר):

ט

ט אפילו בן ח' ודאי שאסור בטלטול לדברי הכל הרי אמו שוחה עליו ומניקתוצה מפני צער החלב שמצערה וכן היא בעצמה יכולה להוציא בידה החלב המצער אותהצו שכיון שהחלב הזה הולך לאיבוד אין בו משום מפרק אלא מדברי סופריםצז ומשום צערה לא גזרוצח:

י

י מיישרים אברי הולדצט של קיימאק שנתפרקו מחמת צער הלידהקא במה דברים אמורים ביום הלידה אבל אח"כ אסורקב מפני שנראה כבונהקג אבל לכרכו בבגדיוקד כדי ליישר אבריוקה מותר לעולםקו מפני שדרכו בכך גם בחולקז ואינו נראה כבונה בשבת אבל תינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו אבריו בשבת אסור לכרכו כדי ליישרםקח:

יא

יא אם נפלה ערלת הגרון של הולד מותר לשום אצבע לתוך פיו ולסלק הערלה למקומה אע"פ שלפעמים יקיא על ידי זהקט:


א) טור ושו"ע ס"א.

ב) משנה קכח, ב. טור ושו"ע שם.

ג) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ד) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

ה) לבוש ס"א.

ו) גמרא שם. לבוש שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב.

ז) תוס' שם ד"ה קמ"ל. ט"ז שם.

ח) מ"מ פ"ב הי"א. מ"א סק"ג.

ט) רב אשי שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

י) רב אשי שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

יא) כדלעיל סי' שא ס"ב.

יב) ב"י ד"ה ומ"ש ומכל מקום. מ"א סק"ג.

יג) מ"מ פ"ט הי"א. ב"י שם.

יד) סעיף ו.

טו) ע"ז כו, א. טור (בדפוסים ישנים) ושו"ע ס"ב.

טז) טור ושו"ע שם.

יז) תוס' שם ד"ה סבר. מ"א סק"ו.

יח) טור יו"ד סי' קנד בשם הרשב"א. שו"ע שם ס"ב.

יט) רב יוסף שם. טור ושו"ע שם.

כ) אביי שם. מ"א סק"ה.

כא) כנסת הגדולה ריש סי' של בהגה"ט. מ"א סק"ד. וראה לעיל סי' קכח סנ"א וש"נ.

כב) משנה שם.

כג) סעיף א.

כד) כנסת הגדולה שם. מ"א שם.

כה) אליה רבה סק"ד. עיין ש"ך יו"ד סי' קנט סק"ו. וראה גם לקמן יו"ד הל' ריבית ס"פ.

כו) מ"א סק"ה.

כז) אביי קכט, א. טור ושו"ע ס"ג.

כח) רב הונא שם. רמב"ם פ"ב הי"ג. שו"ע שם.

כט) גמ' שם ורש"י ד"ה באגפיה. שו"ע שם.

ל) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה הובא בטור. רא"ש פי"ח סי' ה. שו"ע שם.

לא) ט"ז סק"ב.

לב) ספר חסידים סי' תתלא. מ"א סק"א.

לג) שמואל ונהרדעי שם. טור ושו"ע ס"ד.

לד) שו"ת רשב"א ח"ז סי' שמג. הובא ב"י ד"ה ומ"ש רבינו בשם. ט"ז סק"ה.

לה) טור. מ"א סק"ח. וראה לקמן סי' תריז ס"ד.

לו) רמב"ן תורת האדם שער הסכנה הובא בטור. מ"א שם.

לז) שו"ת רשב"א שם. הובא ב"י שם. מ"א שם.

לח) רמב"ן שם. הובא ב"י שם. מ"א שם.

לט) מ"א שם.

מ) נהרדעי קכט, א ורש"י ד"ה חיה. טור ושו"ע שם.

מא) נהרדעי שם כגירסת הרי"ף שם (נא, ב) והרא"ש פי"ח סי' ה. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תריז ס"ה.

מב) ב"ח ד"ה וכל שלשה. מ"א סק"ט. וכן משמע בהדיא בטור ור"ן שם ד"ה חיה.

מג) ר"ן שם.

מד) מ"א שם.

מה) סעיף י.

מו) טור ולבוש ס"ד.

מז) וראה גם לקמן שם, ושם: או שאומרת שאינה יודעת אם היא צריכה.

מח) ב"ח שם. אליה זוטא סק"ב.

מט) ב"ח שם. מ"א. וראה גם לקמן סי' תריז ס"ה.

נ) ב"ח שם. אליה זוטא ס"ק ב. וכ"ה לקמן שם ס"ד.

נא) משלי יד, י.

נב) סוף ס"א. וראה גם סי' תריז סעי' ד-ה. לעיל סי' שכח סי"ב.

נג) ראה גם לקמן סי' תריז ס"ד.

נד) נהרדעי שם. טור ושו"ע שם.

נה) שמואל שם. טור ושו"ע ס"ו.

נו) מ"מ פ"ב הי"ד ממשמעות הראב"ד. מ"א סקי"ב.

נז) גמ' שם (להקיז דם). טור ושו"ע שם.

נח) סעיף יג.

נט) תרומת הדשן סי' קמח. מ"א סק"ז. וראה גם לקמן סי' תריז ס"ה.

ס) שמואל ערכין ז, סוע"א. רמב"ם פ"ב הט"ו. טור ושו"ע ס"ה.

סא) שו"ת הרמ"א סי' מ אות ז, בדעת רש"י שם ד"ה ומקרעין, הובא מ"א סק"י.

סב) ערכין שם. נדה מד, סוע"א.

סג) שו"ת הרמ"א שם. וראה לעיל סי' שכט ס"ב וש"נ.

סד) רש"י שם. מ"א שם מסתימת לשון הרמב"ם והשו"ע.

סה) גמ' שם ערכין ז, ב. רמב"ם שם. וראה לקמן ס"ח.

סו) איסור והיתר הארוך שער נט סי"א. רמ"א ס"ה. וראה העו"ב תשכט ע' 74. תשלא ע' 75. תשלב ע' 21.

סז) מ"א סקי"א.

סח) ראה רש"י קמז, סוע"ב. רמב"ם פ"ב הי"ד. וראה גם לקמן ס"י.

סט) טור ושו"ע ס"ז.

ע) רב קכט, סוע"ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עא) רש"י שם ד"ה שמולחין. מ"א סקי"ד.

עב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

עג) רבי יוסי במשנה קכח, ב. רב קכט, ב. רמב"ם שם. שו"ע שם.

עד) תוס' שם ד"ה כל. מ"א סקי"ג.

עה) ברייתא קלה, א. טור ושו"ע שם.

עו) משמעות טור ושו"ע שם. מ"א ס"ק טו. אליה זוטא סק"ד.

עז) סמ"ג עשין כח. (וטור ושו"ע). דרכי משה יו"ד סי' רסו סק"ב. ש"ך שם סקט"ו.

עח) טור ושו"ע ס"ז.

עט) יבמות פ, ב.

פ) תוס' קלה, א ד"ה בן. רא"ש פי"ט סוף סק"ה. טור ושו"ע יו"ד שם.

פא) רמב"ם הל' מילה פ"א הי"ג.

פב) כדלעיל ס"ז. וכקושיית העולת שבת ס"ז. הובא במ"א ס"ק טו.

פג) מ"א שם. אליה זוטא סק"ד.

פד) רמב"ם שם.

פה) ברייתא קלה, א (לענין בן ח'). טור ושו"ע ס"ח (אף בספק בן ח'). וראה ב"י ד"ה והני מילי.

פו) ב"י סי' שלא ד"ה ואפילו לדעת הרי"ף (נד, א), כמבואר בר"ן שם ד"ה ונראה, והרא"ש פי"ט סי' ה. שו"ע שם ס"ג, וביו"ד סי' רסו סי"א.

פז) כדאמרינן בגמ' קלו, א (לגבי ספק נפל דעלמא).

פח) ב"י שם. לבוש ס"ג.

פט) תוס' קלה, א ד"ה בן. אגודה סי' קסה (הובא במ"א סקט"ז). טור סי' שלא וביו"ד סי' רסו. רמ"א ביו"ד סי' רסו סי"א וש"ך שם סקט"ו.

צ) ברייתא שם. רמ"א וש"ך יו"ד שם.

צא) משמעות מ"א סקי"ג וסקט"ז.

צב) תוס' שם.

צג) משמעות מ"א סקט"ז.

צד) ט"ז ביו"ד סי' רסו סק"ז וב"ח שם.

צה) ברייתא קלה, א. טור ושו"ע ס"ח.

צו) תוס' שם ד"ה מפני. רא"ש פי"ט סי' ה. טור ושו"ע שם.

צז) כדלעיל סי' שכח סמ"א וש"נ.

צח) תוס' שם. רא"ש שם.

צט) רב ששת קכ[ג], סוע"א וכפירוש רש"י ד"ה אסובי. טור ושו"ע ס"ט.

ק) כדלעיל ס"ח.

קא) טור ושו"ע שם. וראה גם רש"י שם.

קב) משנה קמז, א. טור. מ"א סקי"ח.

קג) גמרא שם קמז, סוע"ב. מ"א שם.

קד) רבי יוחנן שם וכפירוש רש"י סו, ב ד"ה לפופי. טור ושו"ע ס"י.

קה) רא"ש רפי"ז סי' ג לפירוש רש"י. וראה לשון רש"י שם.

קו) רא"ש שם לדעת רש"י. טור. מ"א סקי"ט.

קז) גמ' קכג, רע"ב. מ"א שם.

קח) מ"א שם.

קט) ר"ח (קכג, ב ד"ה אסובי) בפירוש דברי הגמרא קכג, סוע"א וכרב ששת. טור ושו"ע סי"א. וראה לעיל סי' שכח סמ"ד.