שלד דיני דליקה בשבת ובו כ"ט סעיפים:

א

א נפלה דליקה בשבתא גזרו חכמים שלא יצילו כלום מפניה אפילו למקום המותר בטלטול וחפצים המותרים בטלטולב ואפילו אוכלים ומשקים לא יציל אלא מה שצריך לו לאותה שבת בלבד כגון אם נפלה בליל שבת קודם הסעודה מציל מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה ובשחרית מזון שתי סעודות ובמנחה מזון סעודה אחתג שאם יהיה מותר להציל כל חפציו יש לחוש שמחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל ישכח שהיום שבת ויבא לכבות הדליקהד:

ב

ב במה דברים אמורים בבית שהדליקה בו אבל בתים הקרובים ויראים שתגיע להם הדליקה יכולים להציל כל מה שירצוה לפי שהם אינן בהולין כל כךו שישכחו השבת מחמת טרדת ההצלה.

ואפילו מעות או שאר דברים המוקציםז החשוביםח מותר להם להציל והוא הדין שמותר לטלטלם כדי להצילם מפני הלסטיםט או מפני עבדי המושל הבאים לחפש בתיבתו וכיוצא בענין זהי לפי שלא גזרו כלל על טלטול מוקצה במקום הפסדיא מרובהיב אלא אם כן אפשר להציל בענין אחר כגון מי ששכח ארנקי ברחוב שאסור להביאה לביתו אפילו בעיר המעורבת מפני שיכול להושיב שם שומר או לשמור בעצמויג כמ"ש בסי' רס"ויד וכן כל כיוצא בענין זה אבל יש אוסריםטו טלטול מוקצה ואפילו במקום הפסד מרובה ואי אפשר להציל בענין אחר וכן עיקרטז.

ואף על פי כן יש אומריםיז שמותר להציל מעות וכיוצא בהם מפני הדליקה או מפני הליסטים לפי שאדם בהול על ממונו ובודאי יצילם מהפסד ואם לא נתיר לו להציל ע"י טלטול מוקצה יבא לידי איסור חמוריח שיכבה הדליקה או שיחפירם ויטמינם בקרקעיט וכיוצא בענין זה (ואף שיכול להצילם בלבד מכל מקום מחמת שהוא בהול ונחפז בהצלתם ימהר להצילם בכל הצלה שתזדמן לו יותר במהרה אף שהיא באיסור חמור כי יאמר איך שאציל לא אציל בהיתר משא"כ כשהתירו לו להציל ע"י טלטול לא יציל ע"י איסור חמורכ).

ומטעם זה יש מתיריןכא אפילו להוציא דרך כרמלית כמ"ש בסי' ש"אכב אבל לפי שהרבה חולקין על היתר זהכג לפיכך אין להקל אלא באיסור טלטולכד שיש אומריםכה שלא גזרו כלל טלטול מוקצה במקום הפסד מרובה אבל בכרמלית אין להקל כלל וגם אפילו בטלטול לבד אין להקל אלא בבתים הקרובים לדליקהכו אבל בבית שהדליקה בו אפילו מזונות אסור להציל יותר מג' סעודותכז וכל שכן מעות.

וכל זה בדליקה ולסטים וכיוצא בזה שהדבר בהולכח (ונחפז הואכט) מאד (להציל מפניהם) אבל אם ירדו גשמים על סחורה המוקצהל כיון שאין הדבר בהול כל כךלא אין לחוש שיבא להציל על ידי איסור חמור אם נאסור לו הטלטול ולכן אין היתר בזה וכל כיוצא בזה אלא לטלטל על ידי נכרי אם יש שם הפסד גדול כמו שנתבאר בסי' ש"זלב:

ג

ג הציל פת נקיהלג לשלש סעודותלד לא יחזיר ויציל פת הדראהלה אבל אם הציל פת הדראה יכול לחזור ולהציל פת נקיהלו כי יכול להערים ולומר בפת נקיה אני חפץלז וכן יכול להערים להציל שלש סעודות מכל מין שאם הציל בשר שלש סעודות יכול להציל אחר כך דגים שיכול לומר בדגים אני חפץ וכן שאר כל המיניםלח ואפילו יש לו מה יאכל במקום אחר כל השבת רשאי להציל ג' סעודות מהדליקהלט לפיכך אפילו אם הציל הוא הרבה רשאים בני ביתו להציל כל אחד ג' סעודות אע"פ שיש להם מה יאכלו ממה שהציל הואמ:

ד

ד מצילין מיום הכיפורים לשבתמא כגון אם חל יום הכיפורים בערב שבתמב ואף שעכשיו לפי הקביעות שבידינו אי אפשר שיהיה יום הכיפורים בערב שבת מכל מקום גם אם חל בה' ויודע שלא ימצא לקנות בערב שבת מצילין בו ג' סעודות לשבתמג אבל אין מצילין משבת ליום הכיפורים ויו"ט ולא לשבת הבאהמד אבל ביום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים מצילין מזון סעודה אחתמה מפני עגמת נפשמו:

ה

ה מצילין לחולה ולזקן ולרעבתן כבינונימז:

ו

ו לא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא כשמוציא וחוזר ומוציא אבל כשמוציא הכל בפעם אחת מותרמח והוא שלא יהיו בכלים הרבה אלא בכלי אחדמט לפיכך מצילין סל מלא ככרות אע"פ שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של ייןנ ואפילו אם פירש טליתונא והביא אוכלין והניח לתוכו וחזר והביא והניחנב מותר אע"פ שטורח לאסוף ולכנוסנג הרבה פעמים אין בכך כלום שכיון שמוציא הכל בפעם אחתנד הצלה אחת היא ואפילו היו האוכלין בכלים ומערה אותם לתוך הטלית מותרנה אבל להניח הרבה כלים מלאים אוכלים תוך הטלית ולהוציאם בבת אחת אסור כיון שהם בכלים מחולקיםנו ולא התירו להציל אלא בכלי אחד:

ז

ז כשם שהוא אינו רשאי להציל יותר מג' סעודות כך אחרים אינם רשאים להציל לונז אבל מותר לו לומר להם בואו והצילו לכםנח אע"פ שיודע בהם שיחזירו לונט ובלבד שלא יצילו כל אחד יותר מג' סעודותס בכלי אחדסא ואע"פ שאינם בהולים כל כך על הדליקה שיבאו לכבותהסב אעפ"כ לא חלקו חכמים בגזרתם.

ואם הם רוצים יכולים לזכות לעצמן במה שהצילו כיון שהוא אמר להם הצילו לכם הרי הפקיר להם וזכו מן ההפקרסג ואם הם יראי שמים ואינן רוצים לזכותסד כיון שיודעים שלא מרצונו הפקירסה אלא רוצים להחזיר לו ולקבל שכר על טורח הצלתם הרשות בידם ואין בזה משום שכר שבתסו שהרי הכל שלהם שזכו בו מן ההפקר אלא שהם מוחלים לו המותר על כדי שכרם אבל עד כדי שכרם אינן מוחלין לו ושלהם הוא שזכו בו מן ההפקר ואינו נקרא שכר שבת כללסז ומדת חסידות שלא ליטול שכר על טורח הצלה שבשבתסח אע"פ שאינו שכר שבת כי החסיד יש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירהסט.

אבל אם לא אמר להם הצילו לכם אינם יכולים לזכות לעצמן כלל אם רצו אע"פ שהוא אינו רשאי להציל יותר כי אינו הפקר בשביל כך מפני שלא נתייאש ממנו עדיין כי יכול לומר אני הייתי ממציא לי אנשים שהיו מצילין לעצמן ומחזירים ליע ולפיכך אין הללו שהצילו רשאים ליטול שכר מפני שהוא שכר שבת כיון שלא זכו בו מן ההפקרעא:

ח

ח מותר לו להציל כלי תשמישועב הצריכים לו היוםעג (לג' סעודות הללועד) כגון כוסות וקיתוניותעה (וכיוצא בה משאר כלי סעודה):

ט

ט כל הצלה שאמרנו אינה אלא לחצר אחרת המעורבת עם חצר זו אבל לא לשאינה מעורבתעו ואין צריך לומר לכרמלית שלא התירו איסור דברי סופרים בשביל ג' סעודות של שבת אלא ההצלה בלבדהעז:

י

י וכל זה במזונותעח וכלי תשמישועט הניטלים ביד אבל בגדים שיכול ללבשם מותר לו ללבוש ולעטוף כל מה שיכול לעטוףפ ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציאפא אפילו כל היום כולופב שכיון שלא התירו להציל אלא בדרך לבישה זכור הוא ולא יבא לכבותפג ואפילו לרשות הרבים מותר לו להוציא בדרך לבישהפד (אפילו לובש בו בענין שאין דרך ללבוש כן בחול כגון ב' חגורות זו על גבי זו ואע"פ שיש אומרים שהשני הוא כמשוי כמו שנתבאר בסי' ש"אפה מכל מקום בדליקה הקילופו) ויכול לומר לאחרים בואו והצילו ליפז והם לובשים כל מה שיכולים ללבושפח ועוטפים כל מה שיכולים לעטוף ומוציאים ופושטים וחוזרים ולובשים ומוציאים:

יא

יא יש אומריםפט שלא אסרו להציל יותר מג' סעודות וכלי תשמישו הצריכים לו היום אלא כשמציל לחצר המעורבת או למבוי המעורב שהן סמוכים לרשות הרבים וגם אינן מקורין ודומה קצת לרשות הרבים אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה שירצה ואף לחצר לא אסרו אלא לחצר חבירו שהיא צריכה לערב עמו אע"פ שעירב עמו אבל לחצר שלו שאין צריך עירוב כלל יכול להוציא כל מה שירצהצ.

ויש אומריםצא שאין חילוק כלל בכל זה שכיון שטעם האיסור הוא משום חשש כיבוי מה לי [ל]חצר מה לי לביתצב מה לי לחצר חבירו מה לי לחצרוצג ויש לחוש לדבריהם:

יב

יב כל כתבי הקדש מצילין אותם מפני הדליקהצד ובימי חכמי התלמודצה לא ניתנו ליכתב אלא כ"ד ספרים אבל לא תורה שבעל פהצו ולא כל הברכותצז והתפלותצח שתיקנו חכמים אלא היו בעל פה ואף כ"ד ספרים לא ניתנו ליכתב אלא על עור בהמה טהורה ובכתב אשורי ולשון הקודש ובדיוצט אבל לא על הנייר ולא בכתב או לשון אחר אפילו תרגוםק אלא היו מתרגמין בעל פהקא ולא במיני צבעוניםקב כמ"ש בסי' ל"בקג גבי תפילין ואם נכתבו בכתב או לשון אחר אפילו בחול אסור לקרות בהםקד אלא מניחם במקום התורפה והם מתאבדים מאליהםקה עם האזכרות שבהם הכתובות ג"כ באותו כתב או לשוןקו ולפיכך אין מצילים אותם בשבת מפני הדליקהקז ולא (ממים) או שאר דבר המאבדם מפני שהם אסורים בטלטולקח (וגם בחולקט אין להצילם אלא יניחם שיאבדו) אבל אם כתובים בלשון הקודש וכתב אשורי על נייר או במיני צבעוניםקי אע"פ שאסור לקרות בהם אפילו בחולקיא אעפ"כ מצילין אותם מפני הדליקה בשבת מפני האזכרות שבהםקיב חוץ ממגילת אסתר שאין בה אזכרותקיג מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדיקיד ולפיכך אין בה קדושהקטו אלא אם כן כתובה כהלכתהקטז.

וכל זה בימיהם אבל עכשיו משום עת לעשות לה' הפרו תורתךקיז התירו לכתובקיח כל הספרים אפילו של תורה שבעל פהקיט וכל הברכותקכ והתפלותקכא מפני שנתמעט הלב ונתרבה השכחהקכב ולכן מצילין אותםקכג מפני הדליקה ומכל מקום התורפהקכד בשבת.

וכן התירו משום עת לעשות לה' וגו' לכתוב אפילו כ"ד ספרים תרגוםקכה וכל לשוןקכו ובכל כתבקכז על הניירקכח מפני שאין כל אדם יכול לכתוב אשוריתקכט וגם אין הכל מבינים לשון הקודשקל וגם אין ספק ביד הכל לקנות הקלףקלא ולכן מצילים אותם ג"כקלב מפני הדליקה ומכל מקום התורפהקלג.

אבל מכל מקום אסור לכתבם במיני צבעונים אפילו בזמן הזהקלד מפני שבקל יוכל לקנות דיו כמו מיני צבעונים ואם נכתבו אסור לקרות בהם אפילו בחולקלה ואעפ"כ מצילין אותןקלו מפני הדליקה ומכל מקום התורפה מפני האזכרות שבהם חוץ ממגילת אסתר שאין בה אזכרותקלז.

במה דברים אמורים כשנכתבו בכתב אשורית ולשון הקודש אבל בכתב או לשון אחר מותר לכתבם אפילו במיני צבעונים וקורין בהם ומצילין אותםקלח.

וכל זה בכ"ד ספרים של תורה שבכתב אבל שאר ספרים מותר לכתוב במיני צבעונים בכל ענין וקורין בהם ומצילין אותםקלט:

יג

יג לא התירו בזמן הזה לכתוב בשאר לשונות אלא כשאותו העם בקיאין באותו לשון אבל אם אינן מבינים אותו אסור לכתוב ואין קורין בו ואין מצילים אותו (בין בכ"ד ספרים בין בשאר ספרים של תורה שבעל פה) שהרי לא התירו אלא משום עת לעשות לה' וכשאין העם מבינים לא שייך עת לעשות לה'קמ.

(וכן אסור לכתוב שמות שאינן נמחקין או פסוקים בקמיעות או בשאר מקומות שלא שייך בהם עת לעשות לה'קמא) ואפילו כותב אשורית ולשון הקודש ובדיו על הקלף הרי לא ניתנה תורה ליכתב אלא ספר שלם ולא פרשיות פרשיותקמב אלא משום עת לעשות לה'קמג כמ"ש בי"ד סי' רפ"[ג]קמד ולפיכך אין קורין בהם ואין מצילין אותם בשבת מפני הדליקהקמה שהרי אינן בכלל כתבי הקדשקמו (אבל מצילים אותם ממים או שאר דברים המאבדםקמז שהרי אינם אסורים בטלטול כמ"ש בסי' ש"חקמח שאפילו קמיע שאינו מומחה מותר לטלטלו) ומכאן אמרו חכמיםקמט כותבי קמיעין וכל כיוצא בהם מדברים שלא שייך לומר בהם עת לעשות לה'קנ הרי הם כשורפי תורה שהרי לא יצילו אותםקנא מפני הדליקה בשבתקנב ויניחום לישרףקנג.

ויש אומריםקנד שמותר לכתוב ולהציל שכיון שניתן רשות לכתוב אזכרות בברכות וכן פסוקים שבסידורי תפלות ותחנונים משום עת לעשות לה' הוא הדין שניתן רשות לכתבם בקמיעותקנה או שאר מקומות אע"פ שלא שייך בהם עת לעשות לה' ובלבד שלא יכתבם במקום שיוכלו לבא לידי בזיון כגון באגרות כמ"ש בי"ד סי' רע"וקנו והעיקר כסברא הראשונהקנז:

יד

יד תורה שבכתב קודמת להציל לתורה שבעל פהקנח:

טו

טו ספר תורה שבלהקנט או נמחקקס ויש בו ללקט פ"ה אותיותקסא אע"פ שאין בהם אזכרהקסב הרי הוא עומד בקדושתוקסג ומצילין אותו לפי שכן מצינו ספר שלם בתורה שאין בו אלא פ"ה אותיותקסד דהיינו פרשתקסה ויהי בנסוע הארון שנחשבה לספר בפני עצמוקסו והוא שפ"ה אותיות אלו הן תיבות שלמות אע"פ שהן מפוזרותקסז אבל תיבה שנחסר ממנה אות אחת אין הנשאר ממנה מצטרף לעלות לחשבון פ"הקסח ואם יש בספר תורה זו אזכרהקסט אחת שלימה מצילין אותה בשבילה לבדה אע"פ שהשאר כולה נמחק ובלה:

טז

טז תיבות של תרגום שבמקרא כגון יגר שהדותאקע וכדנא תימרון להוםקעא שכתבו בלשון הקודשקעב אעפ"כ הן מצטרפות ועולות לחשבון פ"הקעג:

יז

יז כל דבר שמצילים אותו מפני קדושתו מצילין אותו אפילו לחצר שאינה מעורבתקעד או למבוי שאין בו שיתוףקעה ובלבד שיהיו כל תיקוניו קיימים דהיינו ג' מחיצות ולחיקעו או קורהקעז שלא הקילו בכתבי הקדש אלא לענין חסרון תיקון העירוב או השיתוף בלבד אבל לא לענין חסרון תיקון אחר בין במבוי בין בחצרקעח:

יח

יח מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפיליןקעט אפילו לחצר שאינה מעורבתקפ אע"פ שיש בתוכם מעותקפא ולא הצריכוהו לנער המעות מהם כי שמא בתוך כך תתחזק הדליקה ולא יוכל להצילם כללקפב וכן אם הניח תפילין בארנקי מלאה מעות יכול להצילה מפני הדליקה או מפני הגנבים והגזלנים למקום שיכול להציל התפיליןקפג ואין מחייבים אותו להוציא התפילין ממנה אפילו הניחן בתוכה בשבתקפד (ע"י נכריקפה) שע"י ישראל אסור להצניע תפילין בתוכה שאי אפשר שלא יטלטלנה קצתקפו והיאקפז בסיס להמעות שבתוכהקפח אבל לכתחלה אסור להניח תפילין לתוכה בשעת הדליקה כדי שיציל אגב התפילין שהרי לא התירו אלא מחמת חשש שמא לא יוכל להציל התפילין כלל אם יצטרך להוציאם ממנה ואיך יניחן שם לכתחלהקפט אבל מותר להניח בתוכה תפילין מערב שבת כדי שיוכל להצילה עמהן בשבת לחצר שאינה מעורבת אם תפול דליקה או מפני גנבים והגזלנים כיון שמניחן בשעת היתרקצ והוא הדין למזוזה או ספרקצא.

אבל אם מניח (טבעתקצב או) אוכלין לתוך ארנקי אינן מועילין שיוכל להצילה על ידי כך מבית שהדליקה בו אפילו לחצר המעורבתקצג כי אין (הטבעתקצד או) האוכלין חשובים לגבי הארנקי והן בטלין אצלה ולפיכך אף אם אי אפשר לנערן ממנה אינו רשאי ליטול את הארנקי בשבילן אלא יניחן לישרף עם הארנקי.

ויש מתיריןקצה להניח עליה אפילו לכתחלהקצו בשעת הדליקה ככר או תינוק או שאר דבר שמותר להצילו לחצר המעורבת אע"פ שהארנקי חשובה ממנוקצז הרבה ונוטלה ומצילה על ידי כך מבית שהדליקה בו לחצר המעורבתקצח ואף שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבדקצט כמ"ש בסי' שי"אר מכל מקום מפני הפסד הדליקה הקילו גם כן כמו במתרא שתהא הארנקי טפלה לדבר המותר שעליה והרי זה כמציל דבר המותר בלבדו ויש לסמוך על זהרב להקל בדברי סופרים במקום הפסד מרובה.

וכל זה בבית שהדליקה בו אבל בבתים הקרובים יש מתירין לטלטל אפילו מוקצה בלבד אם יש בו הפסד מרובה והוא הדין מפני הלסטיםרג כמ"ש למעלהרד:

יט

יט יש מתיריןרה לומר לנכרי להציל ספרים אפילו דרך רשות הרבים שלא גזרו על שבות אמירה לנכרי במקום בזיון כתבי הקודשרו ואף שלא התירו להצילן לכרמליתרז אע"פ שאין איסורה אלא שבות מדברי סופרים מכל מקום אינו דומה שבות הנעשה ע"י ישראל לשבות אמירה לנכרירח:

כ

כ הגליונים שלמעלה ושלמטה ושבין פרשה לפרשה ושבין דף לדף ושבין ספר לספר אין מצילין אותםרט אם נחתכו מן הספר או שנמחק הספר ולא נשתיירו בו פ"ה אותיותרי:

כא

כא המיניםריא דהיינו האדוקים בעבודה זרהריב וכן מומרים לעבודה זרהריג שכתבו להם כתבי הקדש אע"פ שכתובים אשורית בלשון הקודשריד על הקלף ובדיו אין מצילין אותם ואף בחול שורפם עם האזכרות שבהםרטו מפני שכיון שהם אדוקים בעבודה זרה בודאי כתבו אותן לשם עבודה זרהרטז ומכאן יש להזהיר על אותן מטבעות של זהב וכסף שיש עליהן שם בן ד' אותיות שטבעו אותו המינים לשם עבודה זרה שאסור לתלותם וגם אין להחזיק אותן ברשותו אלא יתיכם מידריז כדי שלא יהיה זכרון למעשיהם שעשו לשם עבודה זרה שמטעם זה צריך לשרוף הספרים שלהם עם האזכרות שבהםריח:

כב

כב תיבה שאחז בה האור מצדה האחד מותר ליטול עור של גדיריט המותר בטלטולרכ ע"ד שנתבאר בסי' ש"חרכא ולפרוס אותו עליה סמוך לאור כדי שלא יתפשט האור יותררכב שהעור הוא מתחרך ואינו נשרף ומגין על התיבהרכג.

ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין ריקנים בין מלאים להפסיק הדליקה ואפילו בכלי חרס חדשים מלאים מים אע"פ שהם אינם יכולים לקבל את האור ומתבקעים ומכבים את הדליקהרכד לא גזרו במקום הפסדרכה על גרם כיבוי כזהרכו שבשעה שנותן המים יש דבר המפסיק בינם לאוררכז דהיינו דופני הכלי שנותנם בתוכו והאור הוא שמבקע את הכלי ומכבה את עצמו והאדם הנותן מים אינו אלא גורם בעלמארכח כמו שנתבאר בסי' רס"הרכט:

כג

כג טלית שאחז בה האור מצד אחד מותר ליתן עליה משקין רחוק קצת מן האור כדי שיכבה האור כשיגיע לשםרל ואף על פי שאין כאן דבר המפסיק בינם לאור מכל מקום הם אינם מכבין כלל מה שנדלק כבר אלא שמונעים האור מלדלוק יותררלא והוא כבה מאליורלב.

במה דברים אמורים במשקים שאינם מלבניםרלג אבל מים או שאר משקים המלבנים אסור ליתן על הטלית משום גזרת סחיטהרלד או משום ששריית הבגד זהו כיבוסורלה כמ"ש בסי' ש"ברלו ושי"טרלז:

כד

כד טלית מקופלת שאחז בה האור פושטה ומתכסה בהרלח כדי שלא יתפשט האור יותררלט ואף אם על ידי זה נכבה מה שנדלק כבר אין בכך כלום כיון שאינו מתכוין לכךרמ ולאו פסיק רישיה הוארמא ולכן לא ירוץ ויקפוץ וינענע אותה אנה ואנה כדי שיכבה אלא מתכסה בה כדרכהרמב וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בורמג כדי שלא יתפשט בו האור יותר ואף אם על ידי זה נכבה מה שנדלק כבר אין בכך כלום ובלבד שלא ינענע אותו אנה ואנה:

כה

כה אסור לומר לנכרי לכבות הדליקהרמד משום הפסד ממונו אפילו להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים והכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה לגופהרמה כמ"ש בסי' רע"חרמו ובמקום הפסד גדול יש להתיר אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים כמ"ש בסי' ש"זרמז מכל מקום כאן בדליקה שהדבר בהול ונחפז הוא מאד להציל ממונו ואין לבו עליו ואם נתיר לו כלום אף הוא לא יתן דבריו לשיעורים ויבא לכבות בעצמורמח (ומטעם זה אסור ג"כ להציל ע"י נכרי בבית שהדליקה בו יותר מג' סעודות וכלי תשמישו הצריכים לו היום כמ"ש למעלהרמט) אבל מותר לומר לו לכבות מפני ספריםרנ אם אי אפשר בענין אחררנא:

כו

כו נכרי שבא לכבות מעצמו אין צריך למחות בידורנב לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו לעשות מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמןרנג ולהנאת עצמו הוא מתכויןרנד ואפילו הוא עבדו המושכר לו לזמן אין צריך למחות בורנה מטעם שנתבאר בסי' רמ"דרנו.

אבל קטן שבא לכבות צריך למחות בידורנז אפילו לא הגיע לחינוךרנח ואפילו אין אביו שםרנט לפי שהקטן אין לו שקול הדעת שיתכוין להנאת עצמו אלא כיון שיודע שדליקה זו היא הפסד לאביו (או לישראל אחררס) הרי הוא מכבה מן הסתם בשבילו כדי לעשות לו נחת רוחרסא אבל קטן המחלל שבת להנאת עצמו אין צריך למחות בו אלא אביו בלבד אם הגיע לחינוך כמ"ש בסי' שמ"גרסב:

כז

כז בדליקה התירו לומר בפני הנכרי כל המכבה אינו מפסידרסג ואם אינו כאן יכול לקרותו לכאן ולומר כן בפניורסד כמ"ש בסי' ש"זרסה:

כח

כח יש אומריםרסו שכל מה שאסרו חכמים בדליקה לא אסרו אלא בימיהם שלא היו שרויים בין הנכרים ואפילו בגלותם היו להם מקומות לעצמםרסז אבל בזמן הזה אותם ששרוים בין הנכרים ויש חשש סכנת נפשות כשהדליקה מתגברת שאז הם חוטפים ושוללים וכשאדם מעמיד עצמו על ממונו יבאו להרוג אותורסח מותר לכבות הדליקה בשבת אפילו הדליקה היא בבית נכרירסט כי יש לחוש פן תתגבר הדליקה ויבאו לחטוף ולשלול ולהרוגער וכל הזריז לכבות הרי זה משובחרעא ומכל מקום הכל לפי הענין שאם הם בטוחים בודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר אסור לכבותערב אבל בחשש ספק סכנת נפשות מותר לכבותרעג וכן נוהגיןעדר.

ומכל מקום לא הקילו אלא בכיבוי הדליקה שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש חשש סכנה אם לא יכבה אבל משום הצלת ממונו אסור לחלל שבתערה אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופהרעו ואפילו בדבר שעיקרו מדברי סופרים כגון איסור תחומיןרעז.

ואם עבר וחילל צריך כפרה והכפרה הסכימו האחרוניםרעח שיתענה מ' יום אע"פ שאינן רצופים אלא ב' וה' ולא יאכל בשר ולא ישתה ייןרעט בלילה שאחר התעניתרפ ויתן י"ח פשוטים לצדקה במקום חטאתרפא אם נתחייב בה והוא שיעור סלע של תורהרפב וכמה שיעור סלע במטבעות שלנו יתבאר בי"ד סי' ש"הרפג ע"ש ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום לערך י"ב פשוטיםרפד אם אפשר לו והעשיר יתן יותררפה הכל לפי עשרורפו שהרי טעם הפדיון ששקול צער הממון כנגד צער התענית ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לענירפז ואם יוכל לדחות התענית לימות החורף יתבאר בסי' תקס"[ח]רפח.

וכל זה במחלל שבת בשביל הצלת ממון אבל המכבין הדליקה במקומות שיש שם חשש סכנה בדליקה ורוצים להחמיר על עצמן ולעשות תשובה על זה אין מניחין אותם כדי שלא ימנעו מלכבותרפט:

כט

כט גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי מן התורהרצ הואיל ואינה בוערתרצא אבל אסור לכבותה מדברי סופריםרצב ואם היא מונחת במקום שרבים ניזוקים בה מותר לכבותהרצג שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרורצד אבל גחלת של עץ שייך בה כיבוירצה ואף אם היא מונחת במקום שרבים ניזוקים בה אסור לכבותה להמחייבים מלאכה שאינה צריכה לגופהרצו שאיסור של תורה לא הותר לעולם אלא במקום פיקוח נפש בלבדרצז אבל להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים מותר לכבות אפילו גחלת של עץ המונחת במקום שרבים ניזוקים בהחצר שבמקום היזק הגוף לא גזרורצט אף על פי שגזרו במקום הפסד ממוןש וכן עיקרשא (ואעפ"כ כל בעל נפש יש לו להחמיר לעצמושב):


א) משנה קיז, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) גמ' שם ורש"י ד"ה לעולם וד"ה מכדי. וראה גם רמב"ם פכ"ג ה"כ.

ג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

ד) רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ואי, ותוס' מד, א ד"ה מתוך, הובא בט"ז סק"א. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סכ"ה (במוסגר) שמטעם זה אסור להציל גם ע"י נכרי.

ה) ר"ת בתוס' קטו, א ד"ה כל. רשב"א שם ד"ה כל. רא"ש פט"ז סי' ג. ר"ן שם (מב, ב) ד"ה והא. מ"מ פכ"ג ה"כ בדעת הרמב"ם. טור ושו"ע שם.

ו) טור ולבוש ס"א.

ז) ספר התרומה סי' רכו (הובא בטור). ר"ן (סו, רע"א) בשם התוס' וסה"ת. שו"ע ס"ב בשם יש מתירים.

ח) כדלקמן בסמוך שמותר רק בהפסד מרובה.

ט) ספר התרומה שם. ר"ן שם. מ"מ פ"ו הכ"ב בשם התוס'. שו"ע שם.

י) ספר התרומה שם.

יא) ר"ן שם ומ"מ שם. מרדכי שם רמז תמז. טור ושו"ע שם בדעת ספר התרומה.

יב) ראה גם לקמן סוף סי"ח. וראה לעיל סי' שה סוף סכ"ו.

יג) ספר התרומה שם בטעם הב'. מ"א סק"ב בטעם הב'.

יד) סעיף יח. וראה שם קו"א סוף ס"ק ו, שמסתפק אי סגי במה שיכול לשמור בעצמו.

טו) רמב"ן קנג, א ד"ה הא. רשב"א שם ד"ה אין. טור. שו"ע שם בשם ויש אוסרים.

טז) ראה טור. וראה גם לעיל סי' שא סל"ט, שלא התירו שום שבות גמור משום הפסד מרובה. וראה לעיל סי' רסו סכ"ד (אם התירו טלטול קצת משום הפסד מרובה).

יז) מ"א סק"ג. ט"ז סק"ב. וראה גם לעיל סי' רסו קו"א רסק"ב. סי' שא ס"מ.

יח) ראה לעיל סי' רסו קו"א ס"ק ב, דהיינו בדליקה שבודאי יבוא לכיבוי שהוא איסור חמור מדרבנן (למ"ד מלאכה שאינה צריכה פטור) ובליסטים שמא יבוא לאיסור דאורייתא בחפירה. וכ"ה לעיל סי' שיא ס"א (איסור חמור, בדליקה), ובסי' שא ס"מ (איסור של תורה, בליסטים).

יט) ב"ח ד"ה וכתב בעל התרומה.

כ) ראה גם לעיל סי' שא סוף ס"מ . וראה קו"א שם.

כא) הלכות ומנהגי רבי שלום מנוישטט סי' נט. הובא במהרי"ל הל' שבת סי' כח. הובא במ"א סי' שא סקמ"ה.

כב) סעיף מ.

כג) רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם. טור ושו"ע ס"ב.

כד) שקל יותר מאיסור כרמלית. אבל ראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק יד וש"נ.

כה) דעה ראשונה שבתחילת הסעיף. וראה תהלה לדוד סק"ה. מ"מ וציונים.

כו) ב"ח ד"ה וכתב. מ"א סק"א.

כז) כדלעיל ס"א.

כח) מ"א סק"ג.

כט) ראה גם לעיל סי' שא ס"מ. סי' רסו קו"א שם.

ל) ב"י סוד"ה וכתב ממשמעות שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשפד וח"ד סי' רעז. שו"ע ס"ב בשם יש מי שאוסר.

לא) משמעות המ"א שם. וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב קרוב לסופו.

לב) סי"ב וש"נ. וראה שם במוסגר: ואפילו להביאה לבית דרך כרמלית אם אי אפשר בענין אחר.

לג) ברייתא קיז, ב. טור ושו"ע ס"ג.

לד) רש"י שם ד"ה הציל.

לה) פת קיבר שניטל הדרה (רש"י שם).

לו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

לז) ראה רש"י שם ד"ה לא יציל.

לח) שלטי הגבורים שם (מג, ב אות ד), בשם פסקי ריא"ז פט"ז ה"ב אות ו, בשם פסקי רי"ד קכ, א ד"ה ולשם הוא מוציא. מ"א סק"ה. אליה זוטא סק"ב.

לט) ב"י ד"ה כתב הר"ן בפרק. מ"א סק"ד.

מ) מ"א שם.

מא) ברייתא קיז, ב. טור ושו"ע ס"ד.

מב) רמב"ם פכ"ג הכ"ה. לבוש ס"ד.

מג) מ"א סוף סק"ו.

מד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

מה) ירושלמי פט"ז ה"ג. רשב"א קיז, ב ד"ה מצילין. ר"ן שם (מג, ב) ד"ה ומדאמרינן. שו"ע שם.

מו) ר"ן שם. וראה ירושלמי שם. וראה גם לקמן סי' תריא ס"ה.

מז) ירושלמי פט"ז ה"ג. מ"מ פכ"ג הכ"ה. שו"ע ס"ה.

מח) ראה גמ' קכ, א ורש"י בבא להציל וד"ה בבא לקפל. רמב"ם פכ"ג הכ"ב.

מט) ב"י ד"ה והא ממשמעות הרי"ף (מה, א) ורא"ש פט"ז סוס"י ה ורמב"ם שם. מ"מ שם. וכ"ה משמעות טור ושו"ע ס"ו.

נ) משנה שם. רמב"ם שם הכ"ג.

נא) גמ' שם. רמב"ם שם. טור

נב) רש"י שם ד"ה פירש.

נג) רש"י שם ד"ה או כבא.

נד) טור ושו"ע שם.

נה) רמב"ן שם ד"ה בא לקפל. מ"מ שם. ב"י ד"ה ואפילו ממשמעות רש"י. מ"א סק"ח.

נו) רמב"ן שם. ר"ן שם ד"ה הלכך ממשמעות רש"י. מ"א שם.

נז) משמעות הגמ' קכ, א. ראה תהלה לדוד סקי"ד.

נח) משנה שם. טור ושו"ע ס"ט.

נט) ראה מ"א סוף סקי"א. וראה גם לקמן סי' שלה ס"א.

ס) רמב"ם פכ"ג הכ"ד. טור ושו"ע שם. שלטי הגבורים שם (מד, ב אות ג). מ"א סק"י.

סא) רמב"ם שם. ואוצ"ל: אלא בכלי אחד.

סב) ראה פסקי רי"ד שם ד"ה ואומר לאחרים. הובא בר"ן שם (מד, ב) ד"ה מתני' מצילין.

סג) ר"ן שם (מה, א) ד"ה חשבון, ממשמעות רש"י שם ד"ה מהפקירא. טור ושו"ע שם.

סד) רבא בגמ' שם. מ"א סקי"ב.

סה) רש"י שם ד"ה דלא ניחא. מ"א שם.

סו) רבא שם. טור ושו"ע שם.

סז) רש"י ד"ה חסידי וד"ה והכי. ר"ן שם ד"ה הכא. מ"א סקי"ג.

סח) רב חסדא שם. מ"א שם.

סט) רש"י שם ד"ה חסידי. ר"ן שם. מ"א שם.

ע) ב"ח ד"ה ואם רוצין. מ"א סקי"א.

עא) ראה מ"א סוף סקי"ג.

עב) משנה קכ, א. שו"ע ס"ז.

עג) רש"י שם ד"ה כל. רמב"ם פכ"ג ה"כ. שו"ע שם.

עד) ראה מ"א סק"ט.

עה) רש"י שם. שו"ע שם.

עו) ת"ק במשנה קכ, א. טור ושו"ע ס"י.

עז) וראה לעיל סי' רסא קו"א סק"א.

עח) ב"ח ד"ה ואין מצילין. מ"א סקי"ד

עט) מ"א שם.

פ) משנה קכ, א. טור ושו"ע ס"ח.

פא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

פב) ברייתא שם.

פג) רשב"א שם ד"ה לובש. ר"ן שם (מה, א) ד"ה מתני' ולשם. לבוש ס"ח.

פד) ט"ז סק"ז. וראה גם מ"א שם.

פה) סעיף מב וש"נ.

פו) ראה שבלי הלקט סי' קז. שלטי הגבורים שם (מד, ב אות ד) בדעת הסמ"ג.

פז) משנה וגמ' קכ, א.

פח) טור ושו"ע ס"ט.

פט) ספר התרומה סי' רמה בסופו. הובא בר"ן (מב, ב) ד"ה והא. הגהות מיימוניות פכ"ג אות מ. שו"ע סי"א בשם יש אומרים.

צ) ספר התרומה שם ד"ה פסק מצילין. שו"ע שם.

צא) רמב"ן קטו, א ד"ה מתני' כל. הובא בר"ן שם. טור. שו"ע שם בשם ויש אומרים.

צב) ר"ן שם. טור ולבוש סי"א.

צג) לבוש שם.

צד) משנה קטו, א. טור ושו"ע סי"ב.

צה) הגהות מיימוניות פכ"ג אות ש בשם ר"י. ב"ח ד"ה כל כתבי. מ"א סקי"ח.

צו) גיטין ס, א ורש"י ד"ה והא ושם ע"ב ד"ה ודברים. וראה גם תמורה יד, ב.

צז) שבת קטו, ב.

צח) הגהות מיימוניות שם. מרדכי שם רמז שצו. וראה גם רש"י סא, ב ד"ה הברכות.

צט) מסקנת התוס' קטו, ב סוד"ה מגילה. מגילה ט, א ד"ה ורב אשי. וראה גם לעיל סי' רפד ס"ד ובקו"א סק"א. וראה רמב"ם פכ"ג הכ"ו.

ק) רב הונא קטו, א וכרשב"ג במגילה ח, ב. רא"ש פט"ז סי' א. ר"ן שם (מב, סוע"ב ואילך).

קא) ראה תוס' שם סוד"ה לא. וראה גם הל' ת"ת פ"א קו"א סק"ב.

קב) מסכת סופרים פ"א ה"ט. רמב"ם הל' תפילין פ"א ה"ה. וראה גם שבת קג, סוע"ב. כ"מ שם.

קג) סעיף ד.

קד) רב הונא שם. רמב"ם שם.

קה) גמ' שם סוע"א. רמב"ם שם.

קו) מ"א סקי"ז.

קז) רב הונא שם. רמב"ם שם ומ"מ שם.

קח) ראה גיטין ס, א. תוס' קטז, א ד"ה כך.

קט) ראה רש"י שם ד"ה כך.

קי) גמרא קטו, ב. רמב"ם שם הכ"ז.

קיא) תוס' שם ד"ה היו.

קיב) ר"י בתוס' שם סוד"ה מגילה. מרדכי שם.

קיג) תוס' שם. מרדכי שם. שו"ע סי"ג בשם יש אומרים.

קיד) מרדכי שם. ט"ז סקי"א.

קטו) מרדכי שם. שו"ע שם.

קטז) תוס' שם. מרדכי שם. שו"ע שם.

קיז) תהלים קיט, קכו.

קיח) גיטין ס, א.

קיט) ראה רש"י שם ד"ה והא. רא"ש שם.

קכ) רא"ש שם.

קכא) הגהות מיימוניות שם. מרדכי שם.

קכב) רש"י גיטין שם ד"ה כיון. וראה גם רז"ה שם. מ"א סקט"ז.

קכג) רז"ה שם. רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע סי"ב.

קכד) טור ושו"ע שם.

קכה) רז"ה שם. ר"ן שם.

קכו) ר"ן שם. טור ושו"ע סי"ב. ט"ז סק"ט.

קכז) ראה מ"א סקי"ז.

קכח) מ"א סי' רפד בתחילתו.

קכט) מ"א סקי"ז וסקי"ח.

קל) מ"א סקי"ח. וראה גם הל' ת"ת פ"א קו"א סק"ב.

קלא) מ"א שם.

קלב) תוס' שם. רז"ה שם. רא"ש שם. ר"ן שם. טור ושו"ע שם.

קלג) טור ושו"ע שם.

קלד) ראה הטעם לעיל סי' רפד בקו"א: דיש בהם ריעותא וזלזול לתורה שנמחקין מהר שאינן מתקיימין.

קלה) מ"א סקי"ח. וראה לעיל סי' רפד קו"א סק"א.

קלו) תוס' קטו, ב ד"ה היו. מרדכי שם. מ"א שם.

קלז) תוס' שם סוד"ה מגילה. מרדכי שם. שו"ע סי"ג. מ"א שם.

קלח) מ"א סוף סקי"ח בדעת השו"ע סי"ב.

קלט) מ"א שם.

קמ) ר"ן (מג, א) סוף דיבור הראשון.

קמא) שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רפא. ב"י ד"ה וכן הברכות. לבוש סי"ד. ט"ז סקי"ב. וראה גם שו"ע יו"ד סי' קעט סוף סי"ב.

קמב) גיטין ס, א. רמב"ם הל' ס"ת פ"ז הי"ד.

קמג) גיטין שם. רי"ף שם (כח, רע"א).

קמד) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב וט"ז סק"א וש"ך סק"ג. וראה גם לעיל סי' רפד ס"ד.

קמה) ברייתא קטו, ב. שו"ת הרשב"א שם. דעה א' בשו"ע סי"ד.

קמו) ראה רש"ל בביאורו לטור הובא בב"ח ד"ה כל כתבי.

קמז) ראה גמרא קטז, א ותוס' ד"ה כך.

קמח) סעיף עא.

קמט) ברייתא קטו, ב.

קנ) משמעות שו"ת הרשב"א שם.

קנא) רש"י שם ד"ה כשורפי.

קנב) רש"י שם ד"ה נשרפין.

קנג) ברייתא שם.

קנד) טור. שו"ע שם בשם ויש אומרים.

קנה) ב"י שם. לבוש שם. ט"ז סקי"ב.

קנו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סי"ג.

קנז) רש"ל שם. ב"ח שם. מ"א סקי"ט.

קנח) ספר חסידים סי' תתנח. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סקט"ו.

קנט) ברייתא קטו, ב. רש"י שם ד"ה פ"ה אותיות. וראה מ"מ וציונים.

קס) ברייתא קטז, א. רש"י שם.

קסא) ברייתא וגמ' קטו, ב. טור ושו"ע סוף סי"ב.

קסב) גמ' שם. משמעות טור ושו"ע שם.

קסג) רש"י שם.

קסד) רש"י שם ד"ה כגון. לבוש סוף סי"ב.

קסה) במדבר י, לה-לו.

קסו) ברייתא קטז, רע"א.

קסז) רב חסדא קטו, ב אליבא דרב הונא, ורש"י שם ד"ה בתיבות. טור ושו"ע שם.

קסח) ר"ח על הגליון שם. ר"ן שם (מג, א) ד"ה ספר.

קסט) טור ושו"ע שם, מגמ' שם.

קע) בראשית לא, מז. גמ' קטו, ב. רמב"ם סופכ"ג. ב"י סוד"ה ומ"ש בספר בדעת הטור.

קעא) ירמי' י, יא. רש"י שם ד"ה תרגום.

קעב) ברייתא ורש"י שם.

קעג) גמ' שם.

קעד) כת"ק במשנה קטז, ב. טור ושו"ע סי"ז.

קעה) שבלי הלקט סי' קטו בשם הר"ר ישעיה (פסקי רי"ד קיז, א ד"ה להיכן). שו"ע שם.

קעו) רב אשי קיז, רע"ב. טור ושו"ע שם.

קעז) רחבה טפח, כדלקמן סי' שסג ס"א וש"נ.

קעח) ר"ן (מג, ב) ד"ה שלש. הובא ב"י ד"ה ומ"ש מצילין. ולענין נתגלגל ראשו לרה"ר או לכרמלית ראה לקמן סי' שנב.

קעט) משנה קטז, ב. טור ושו"ע סט"ו.

קפ) ת"ק שם במשנה. וראה גם טור ושו"ע סי"ז.

קפא) משנה שם. טור ושו"ע סט"ו.

קפב) גמ' שם. מ"א סק"כ.

קפג) טור בשם ספר התרומה סי' רמה בסופו, ע"ש. שו"ע סט"ז.

קפד) מ"א סוף סק"כ.

קפה) ראה לעיל סי' רעו ס"ט. וראה גם סי' רעז ס"ו. סי' שט ס"ז. וראה מ"מ וציונים.

קפו) את הארנקי. משא"כ לענין התפילין ראה לעיל סי' שח סי"ט.

קפז) הארנקי.

קפח) ראה גם לעיל סי' שי סוף סי"ד.

קפט) מ"א סק"כ.

קצ) ט"ז סקי"ג.

קצא) מרדכי רמז שצה.

קצב) ספר התרומה שם. מרדכי שם. טור.

קצג) מרדכי שם.

קצד) ספר התרומה שם. מרדכי שם. טור.

קצה) ירושלמי פט"ז ה"ב. הובא בספר התרומה שם וסמ"ג ל"ת סה (טז, ד) ומרדכי שם וטור. שו"ע סי"ז בשם יש מתירים.

קצו) ט"ז סוף סקי"ד.

קצז) מ"א סקכ"א.

קצח) סמ"ק סי' רפא (ע' רצו). שו"ע שם.

קצט) קמב, ב.

ר) סעיף ז.

רא) ספר התרומה שם. סמ"ג שם. מרדכי שם. הגהת הלבוש סי"ז.

רב) ב"ח סוד"ה כתב בספר המצות.

רג) ראה מ"א סקכ"א.

רד) סעיף ב.

רה) שבלי הלקט סי' קטו בשם גאון. שו"ע סי"ח.

רו) שבלי הלקט שם מעירובין צח, א. לבוש סי"ח. מ"א סקכ"ג. וראה לקמן סוף סכ"ה.

רז) ראה לעיל סי"ז.

רח) ראה לבוש שם. וראה גם לעיל סי' שמ סוף ס"ב.

רט) רי"ף (מג, א). רמב"ם פכ"ג הכ"ז. רא"ש פט"ז סי' א. שו"ע ס"כ.

רי) גמ' קטז, א ורש"י ד"ה ה"ג וד"ה דילמא. מ"א סקכ"ד.

ריא) ברייתא קטז, א. טור ושו"ע סכ"א.

ריב) רבינו ירוחם ני"ב ח"ז (עו, ב). שו"ע שם. ד"מ אות ד. וראה רש"י שם ד"ה ספרי מינין. וכדלעיל סי' לט ס"ד וש"נ.

ריג) רבינו ירוחם שם. רמ"א סכ"א.

ריד) רש"י שם. לבוש סכ"א. ב"ח ד"ה המינין.

רטו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

רטז) לבוש שם.

ריז) ב"ח שם. ט"ז סקט"ז.

ריח) ראה רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ו ה"ח.

ריט) רבי שמעון בן ננס במשנה קכ, א. טור ושו"ע סכ"ב.

רכ) ראה תוס' מט, א ד"ה טומנין. וראה מ"מ וציונים.

רכא) סנ"ח, ושם מצויין לכאן.

רכב) גמ' ורש"י קכ, רע"ב.

רכג) רש"י שם סוע"א ד"ה מפני.

רכד) ר"ש בן ננס שם במשנה. טור ושו"ע שם.

רכה) מרדכי רמז שצט בשם רבינו יואל. רמ"א סכ"ב. לבוש סכ"ב. וראה גם לעיל סי' רסה ס"ח ובקו"א סק"ג (לצורך גדול). לקמן סי' תקיד ס"ט ובקו"א סק"ג (לצורך מצוה).

רכו) לבוש שם.

רכז) תוס' מז, ב ד"ה מפני בשם ר"ת. מ"א סקכ"ו וסי' רסה סק"י.

רכח) רש"י שם ד"ה אלא.

רכט) סעיף ח.

רל) רב יהודה קכ, א. טור. שו"ע סכ"ד בשם ויש אומרים. וראה גם לעיל סי' רסה ס"ח.

רלא) תוס' מז, ב ד"ה מפני. ר"ן שם (כא, ב) ד"ה ניצוצות. ט"ז סקי"ז.

רלב) לבוש סכ"ד. ט"ז שם. וראה לעיל סי' רסה קו"א ס"ק ג. לקמן סי' תקיד ס"ט.

רלג) הגהות מיימוניות פי"ב אות ג. טור ושו"ע שם.

רלד) לדעת המתירים לעיל סי' שב סכ"א (ראה קו"א שם ריש ס"ק א). וראה אבני נזר או"ח סי' קס.

רלה) תוס' קכ, א ד"ה נותן בשם רשב"ם. הגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע שם. והיינו לדעת האוסרים לעיל שם (ראה קו"א שם).

רלו) סעיף כא.

רלז) סעיף יג.

רלח) ברייתא קכ, סוע"א. טור ושו"ע סכ"ג.

רלט) ט"ז סקי"ז.

רמ) טור.

רמא) ב"י ד"ה וטלית. לבוש סכ"ג.

רמב) ב"ח ד"ה ומ"ש רבינו ואינו. מ"א סקכ"ה. ט"ז שם בסופו.

רמג) בריתא שם. רמב"ם פי"ב ה"ו. מ"א שם.

רמד) משנה קכא, א.

רמה) ר"ן שם (סא, א) ד"ה ובמקום. הובא ב"י רד"ה כתב הרמב"ם. מ"א ס"ק ל.

רמו) סעיף א.

רמז) סעיף יב.

רמח) ר"ן ומ"א שם.

רמט) סעיף א.

רנ) ראה מ"א סוף סק"ל וסקכ"ג. וראה רשב"א שם קטו, א ד"ה מצילין בשם הירושלמי פט"ז ה"ג.

רנא) ראה רשב"א שם. וראה לעיל סי"ט.

רנב) משנה קכא, א. טור ושו"ע סכ"ה.

רנג) ר"ן שם (מה, רע"ב).

רנד) רש"י שם ד"ה נכרי. לבוש סכ"ה. מ"א סקכ"ז.

רנה) הגהות מרדכי שם רמז תסב בשם רא"ם. הובא בב"י ד"ה וכתב בהגמ"ר. לבוש שם. מ"א סקכ"ח.

רנו) סעיף יא. וראה במצויין שם מסקנת רבינו במהדו"ב, שבעושה מעצמו אין צריך למחות בידו אפילו שלא במקום דליקה והפסד.

רנז) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רנח) תוס' ד"ה שמע. ב"ח ד"ה א"י.

רנט) משמעות ב"י סוד"ה וכתוב בהגמ"ר בדעת הרי"ף (מה, א) ורא"ש פט"ז סי' י.

רס) רבינו ירוחם נ"א ח"א (יג, ג). הובא ב"י שם. וראה גם ר"ן שם בסוף דבריו. וראה גם לקמן סי' שמג ס"א. סי' שסב סי"ז. וראה בדי השלחן סי' קמז ס"ק יא ד"ה ולכאורה.

רסא) ר"ן שם. ב"י שם. מ"א סקכ"ט. וראה ט"ז סקי"ט.

רסב) סעי' א-ב.

רסג) רבי אמי קכא, א. טור ושו"ע סכ"ו.

רסד) רא"ש פט"ז סי' י. טור ושו"ע שם.

רסה) סל"ג, ע"ש.

רסו) אור זרוע ח"ב סי' לח. הגהות אשרי עירובין פ"ד סי' ו. תרומת הדשן סי' נח. רמ"א סכ"ו.

רסז) לבוש סכ"ו.

רסח) ראה לעיל סי' שכט ס"ז וש"נ.

רסט) תרומת הדשן שם. רמ"א שם.

ער) תרומת הדשן שם.

רעא) רמ"א שם.

ערב) תרומת הדשן שם. רמ"א שם.

רעג) אור זרוע שם. תרומת הדשן שם. רמ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקיד ס"א. וראה לעיל סי' שכט ס"א.

עדר) רמ"א שם.

ערה) תרומת הדשן פסקים סי' ס. רמ"א שם.

רעו) לבוש סכ"ו.

רעז) ראה תרומת הדשן שם. מ"א סקל"ג. וראה לקמן סי' תקטו סי"ג.

רעח) לבוש שם.

רעט) תרומת הדשן שם. רמ"א שם.

רפ) ט"ז סק"כ. וראה גם לקמן הל' נדה סי' קפה סקי"א.

רפא) תרומת הדשן שם בשם מהר"ם מרוטנבורג. רמ"א שם.

רפב) ראה אג"ק ח"ב ע' סא-סד בירור דעת רבינו בזה.

רפג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם שו"ע ורמ"א ס"א וט"ז וש"ך סק"א. סידור דיני פדיון הבן (הוספות לעיל ח"א).

רפד) תרומת הדשן שם בשם מהר"ם מרוטנבורג. רמ"א שם.

רפה) רמ"א יו"ד סי' קפה בסופו. וראה לקמן שם סקי"ב.

רפו) מ"א סי' תקסח סקי"ב.

רפז) מ"א שם.

רפח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם שו"ע ס"ג ובמ"א סקי"ג. וראה גם מ"א כאן סקל"ג. וראה תניא אגה"ת פ"ג.

רפט) אור זרוע שם. ד"מ אות ז.

רצ) רש"י מב, א ד"ה גחלת. רמב"ם פי"ב ה"ב. לבוש סכ"ז. וראה לעיל סי' שיח ס"ז (שיש בזה משום מבשל).

רצא) ראה רש"י קלד, א ד"ה בגחלת. לבוש שם. מ"א סקל"ה. לקמן סי' תקי ס"ח. סי' תצה סוף ס"ב וקו"א סק"ב (גדר מלאכת מבעיר).

רצב) רש"י מב, א שם. לבוש שם.

רצג) שמואל שם. טור ושו"ע סכ"ז.

רצד) רש"י שם. לבוש שם.

רצה) רש"י שם ד"ה אבל. זבחים צב, א ד"ה אבל. רמב"ם שם. לבוש שם.

רצו) שמואל שם אליבא דרבי יהודה. רמב"ם פ"א ה"ז. שו"ע שם לדעת הרמב"ם. וכדלעיל סי' רעח ס"ג.

רצז) ראה גם לעיל סי' שטז סוף סכ"ב.

חצר) גמ' שם אליבא דרבי שמעון. טור ושו"ע שם.

רצט) ט"ז סוף סקכ"א. מ"א סקל"ה.

ש) מ"א שם. וכדלעיל סכ"ח.

שא) ראה גם לעיל סי' שטז שם. וראה גם לעיל סי' רסו קו"א סק"ב: דקיי"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור. וראה גם מ"מ וציונים כאן.

שב) ראה גם לעיל שם: במקום שאפשר.