שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות. ובו י"ח סעיפים:

א

א הגוזזא בין מן החי בין מן המתב בין מן בהמהג וחיה אפילו מן העור המופשטד חייב והוא מאבות מלאכותה שכן במשכן היו גוזזין עורות התחשים ואיליםו.

אבל התולש צמר בידו מן הבהמה או מהעור פטור שאין דרך גזיזה בכךז וכן הנוטל שערו וצפרניו בידיו או בשיניו פטורח אבל אסור מדברי סופריםט ליטול ביד אפילו לאחריםי אע"פ שאינו יכול לאמן ידיו ליטול יפה בלא כלייא לאחרים.

אבל אם חתכן בכלי חייביב אפילו על ב' שערות בלבדיג ועל אחת פטור אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעוריד ומלקט לבנות מתוך שחורותטו שלא יהא נראה זקןטז אפילו באחת חייב ודבר זה אפילו בחול אסוריז משום לא ילבש גבר שמלת אשהיח שתרגומו לא יתתקן גבר בתקוני אתתאיט:

ב

ב אין הגוזז והחותך צפרנים בכלי חייב אלא אם כן צריך לצמר או לשער או לצפרנים שחתך אבל אם אינו צריך להם הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופהכ ולפיכך אשה ששכחה מערב שבת ליטול הצפרנים ובשבת הוא ליל טבילתה יש מי שמתיר לה לומר לנכרית לחתכן לה שכל דבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים מותר לעשותו ע"י נכרי לצורך מצוהכא כמ"ש בסי' ש"זכב ושכ"הכג.

אבל יש אומריםכד שאף אם אינו צריך לצמר ושער וצפרנים חייב (שעיקר המלאכה היא העברת השער והצמר מהעור והצפרנים מהאצבעותכה והרי הוא צריך לגוף העברה זו ועוד) שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים אע"פ שלא היו צריכים לשערןכו ולכן אין להתיר לומר לנכרית לחתכן שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוה כמ"ש בסי' רע"וכז אלא תאמר לה ליטלן ביד או בשינים שזהו שבות דשבותכח.

ואף שהיא מטה אצבעותיה אליה ומסייעה עמהכט קצתל אין בכך כלום שמסייע אין בו ממשלא (ומותר גמור מן התורהלב ואף מדברי סופרים אין איסור לסייע אלא לעושה מלאכה גמורה או לדבר האסור משום שבות שלא במקום מצוה אבל במקום מצוה לא גזרו על הסיוע כמו שלא גזרו על האמירה לנכרילג לפי שהוא אינו עושה כלום ואף בסיוע אינו עושה מאומה שמסייע אין בו ממש באמת אלא שהחכמים גזרו עליו גזרה שמא יבא לעשות בעצמו אבל העושה מעשה אסור אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוהלד כמ"ש בסימן של"אלה):

ג

ג אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחריםלו בין יבלת לחה בין יבישהלז ואם חתך יבלת לחה בכלי חייב משום גוזזלח להמחייבים משום גזיזה אף אם אינו צריך למה שגזזלט:

ד

ד הכותבמ והמוחק על מנת לכתובמא במקום שמחקמב מאבות מלאכות הן שכן היו כותבין על קרשי המשכן לסימן לידע איזה בן זוגו ופעמים שטעה והיה מוחק מה שכתבמג וחוזר וכותב במקומומד אבל למחוק שלא על מנת לכתוב לא היה במשכןמה ואין זו מעין מלאכה כללמו.

והואיל וחיוב המוחק הוא משום שעושה כן על מנת לכתוב דהיינו שמתקן מקום לכתיבהמז לפיכך אפילו לא מחק אותיות אלא טשטוש דיו בלבד או שעוה שנפלה על הפנקסמח דהיינו לוחות חקוקין וטוחין בשעוהמט וחוקקים עליהם בעטנ ברזל ונפלה עליה שעוה אחרת ומחקה והסירה משם כדי לחקוק במקומה על השעוה שתחתיה הטוחה בלוח חייב והוא שיהא במקומו כדי לכתוב או לחקוק ב' אותיותנא וכן הכותב או המוחק אותיות אינו חייב אלא על ב' אותיותנב אבל על אות אחת פטור אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעורנג וכן הדין במוחק ומסיר שעוה מן הקלף כדי לכתוב במקומהנד.

והוא הדין המסיר שעוה שנטפה על האותיותנה דמה לי מתקן מקום לכתיבה ומה לי מתקן אותיות הכתובותנו ואדרבה זהו תיקון יותר ויש מקילין בזהנז.

ומדברי סופרים אסור אפילו למחוק שלא על מנת לכתובנח ולכן אסור לשבור עוגה שעשו עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה מפני שהוא מוחקנט אבל מותר ליתנה לתינוקס לפי שקטן העושה להנאתו א"צ להפרישוסא כמ"ש בסי' שמ"גסב.

ואותן ספרים שכתוב עליהם אותיות בראשי חודי הדפים יש אוסריןסג לפתחן בשבת משום מוחק וכן לנעלן משום כותב ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הואסד ויש מתיריןסה לנעלן לפי שכיון שהאותיות הן כתובות כבר אלא שמחוסרין קריבה בעלמא אין בזה משום כותב כיון שאפשר להקריבן בקל בלי עשיית מעשה חדש הרי הן כמקורבים ועומדים ואינו עושה כלום בקריבה זו וכן מותר לפתחן מטעם זה ואינו כמוחקן כיון שכתיבתן קיימת ואפשר להקריבן בקל והרי הן כמקורבין וכן נוהגיןסו:

ה

ה המגיה אות אחתסז כגון שנטל לגגו של חי"ת ונעשו שני זייני"ן חייבסח (והמגיה אות אחת אחרת כגון שנטל לגגו של ד' ועשאו ר' פטורסט אבל אסור מן התורהע):

ו

ו אינו חייב אלא כשכותב בדבר המתקיים על גבי דבר המתקייםעא אבל מדברי סופרים אסור אפילו בדבר שאינו מתקיים על גבי דבר שאינו מתקייםעב כגון לכתוב במשקין ומי פירותעג על גבי עלי ירקותעד וכיוצא בהן ולכן צריך ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או לחקוק באפרעה או בשומן קרוש או בדבשעו אבל מותר לרשום באויר כמין אותיותעז כיון שאין רשומן ניכר כללעח והוא הדין על השלחן שלא במשקין שגם בזה אין רשומן ניכר כללעט ואע"פ שעל ידי כך מלמד ומאמן ידו לכתיבה אין בכך כלום וכן מותר לראות אומנות בשבת אע"פ שלומדהפ:

ז

ז הקורע על העור כתבנית כתב חייבפא שהרי חקיקה היא בכלל כתיבהפב אבל הרושם על העור כתבנית כתב פטורפג שאין זה דבר המתקייםפד אבל אסור מדברי סופריםפה גזרה משום דבר המתקיים.

אבל אם אינו תבנית כתב ואינו רושם אלא לסימן בעלמא ולא כמין אותיות מותר אפילו לכתחלהפו ולכן מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימןפז במקום שיש טעותפח במה דברים אמורים בקלף שהוא קשה והרושם שבו אינו מתקיים אבל בנייר אסור לרשום מפני שהרושם שבו מתקיים זמן מרובהפט ואע"פ שאינו תבנית כתב אסור מדברי סופרים גזרה משום תבנית כתב שחייבים עליו כשהוא מתקיים.

ויש אוסריםצ אפילו בקלף לפי שסוברים שאפילו הרושם לסימן בעלמא ולא כתבנית כתב חייבצא אם הוא דבר המתקיים שכן היו רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגוצב ולפיכך אם שרט שריטה אחת על גבי שני נסרים או ב' שריטות על נסר אחד לסימן כמו שעשו בקרשי המשכן חייב ובשריטה אחת על נסר אחד פטור אבל אסורצג מן התורהצד מפני שהוא דבר המתקיים והרושם על הקלף שאינו מתקיים אסור מדברי סופריםצה גזרה משום המתקיים וירא שמים יחמיר לעצמו כדבריהםצו:

ח

ח וכל זה כשאינו תבנית כתב כלל אבל כל שהוא תבנית איזה כתבצז אפילו אינו אשורי ואפילו אינן אותיות ידועות אלא שרגילין לסימן בעלמאצח כגון הסימנים שרגילין לעשות בהם המספרצט הרי זה נקרא תבנית כתב וחייב עליו אם עשאו בדבר המתקיים ובדבר שאינו מתקיים אסור מדברי סופרים לדברי הכלק.

והכותב אשורית וחיסר הזיונין משעטנ"ז ג"ץ פטור עליהן מפני שלא נגמרה מלאכתןקא וכן כל כתב מאיזו אומה שלא גמר אותיותיו כתיקונן פטור עליו אלא שאסור מדברי סופרים ולכן הכותב כתיבה דקה שקורין משיט"א יש אומריםקב שפטור עליה מפני שנלקחה מכתב אשורי והרי זה ככתב אשורי שלא נגמר כתיקונוקג וכמו שיתבאר בסימן תקמ"הקד:

ט

ט אם תוחב אותיות של כסף בבגד נקרא כתב ואסור לעשותו בשבתקה:

י

י הרושם רשמים וצורות בשטר וכיוצא בהםקו כדרך שהציירים רושמים חייב משום תולדת כותב וכן המוחקהקז:

יא

יא דרך הרצענים כשהוא בא לחתוך העור משרטטו תחלה כפי מה שהוא רוצה להאריך להרחיב ולקצר החיתוך ואחר כך מעביר הסכין דרך השרטוט וכן עשו בעורות המשכן כשחתכוםקח ולכן שרטוט זה הוא מאבות מלאכותקט וכן המשרטט אפילו הקלף או הנייר כדי לכתוב ביושר חייבקי:

יב

יב התופר ב' תפירותקיא וקשרקיב או ג' תפירות אעפ"י שלא קשרקיג חייב אבל ב' תפירות ולא קשר פטור מפני שאינו מתקייםקיד אבל אסור מדברי סופריםקטו ואם קשר חייב גם משום קושרקטז:

יג

יג בגד שהוא תפור ועומד והניח החוט ארוך ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זו מזו במקצת וחוטי התפירות נמשכים ומותח את ראש החוט כדי להדקן ולחברן זו היא תפירתן וחייבקיז אע"פ שלא קשר אם נתחברו כשיעור ג' תפירותקיח.

ואותן שמהדקין הבגדים סביב זרועותיהם ע"י החוט שמותחים אותו ומתהדק אסור למותחו בשבת משום תופרקיט (ואף שאינה תפירה של קיימא שהרי אינו מהדקו אלא בשעה שלובשו ובשעה שפושטו מרפה אותוקכ מכל מקום אסור מדברי סופרים מפני שדומה לתופרקכא) אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגולקכב שאז אינו דומה לתופרקכג.

ואז אפילו אם החוט תחוב במחט נקובה מותר לצאת בהקכד כיון שהיא מחוברת לעולם בחוט והחוט בבגדקכה והרי היא תשמיש הבגדקכו.

ואם אין הבגד מהודק כל כך ע"י חוט זה שיהא צריך לרפותו כשפושטו אלא לפעמים נמלך ומניחו כך לעולם מפני שיכול לפשטו כך כמות שהוא מהודק קצת אסור להדקו בשבת בכל עניןקכז שמא ימלך להניחו כך לעולםקכח ונמצא עשה תפירה של קיימא ובתפירה של קיימא אין מועיל מה שהנקבים רחבים ומתוקנים בתפירה ובעיגול:

יד

יד מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסתקכט מפני שעכשיו עושהו כליקל עיין סי' שי"זקלא:

טו

טו המעמר הוא מאבות מלאכותקלב שהיה במשכן בסמניםקלג הזרועים ואין עימור אלא כשמאספו במקום גידולוקלד כעין קמה קצורה שמגבב השבליםקלה במקום גידולן וכן המאסף פירות ומקבצן יחד במקום שנפלו מן האילןקלו אבל אם נתפזרו במקום אחר מותר לקבצם כמ"ש בסי' של"הקלז.

ואין עימור אלא בגידולי קרקעקלח אבל מדברי סופרים אסור אף שלא בגידולי קרקע לקבצם במקום גידולםקלט כגון לקבץ מלחקמ ממשרפות המים ששורפתן ונעשים מלחקמא וכן בכל כיוצא בזהקמב.

(ויש אומריםקמג שהמדבק פירות עד שנעשו גוף אחד חייב משום מעמר אפילו שלא במקום גידולם כגון) המקבץ דבילה ועשה ממנו עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו ונעשו גוף אחד הרי זה תולדת מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזהקמד (וצריך להחמיר כדבריהםקמה):

טז

טז הנותן זרע פשתן או שומשמין במים וכיוצא בהם חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזהקמו:

יז

יז אף על פי שחתיכת תלוש מותרת לכתחלה כשאינו מקפיד לחתכו במדה כמ"ש בסי' שי"דקמז מכל מקום אם על ידי זה מתקנו להשתמש בו איזה תשמישקמח חייב משום תיקון כלי אם מחתכו בסכיןקמט כמ"ש בסי' שכ"בקנ גבי קטימת קיסם ושלא בסכין פטור אבל אסורקנא לפיכך אין שוברין את החרס ואין קורעין את הניירקנב המותרים בטלטולקנג כדי להשתמש בהם איזה תשמיש מפני שהוא כמתקן כליקנד עיין סי' תק"חקנה.

(אבל משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו כגון קורע בגד הארוגקנו מחוטים הרבהקנז אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתוקנח וחיתוכוקנט משום קורעקס ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי חבית של יין כמ"ש בסי' שי"דקסא מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה אלא איסור החיתוךקסב אם מקפיד לחתכו במדה כמ"ש שםקסג).

אבל המפרק ניירות דבוקים הרי זה תולדת קורעקסד והמדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדות תופר וחייבקסה במה דברים אמורים כשדיבוק זה נעשה לקיום אבל דפי ספרים שנדבקו זה לזה ע"י שעוה או בשעת הקשירהקסו מותרים לפתחן בשבת שכיון שלא נעשה לקיום ועוד שנעשה מאליו בלא מתכויןקסז לפיכך אינו דומה כלל לתופר ואין בו משום קורע:

יח

יח מחט שנתעקמה אפילו מעט אסור לפשטהקסח (משום תיקון כליקסט):


א) רמב"ם פ"ט ה"ז, מתוספתא פ"ט ה"א.

ב) רמב"ם שם, מירושלמי פ"ז ה"ב (נא, א). מ"א סק"ג.

ג) ואין מגרדין הבהמה במגרדת מפני שמשרת שער וחייב משום גוזז (לקמן סי' תקכג ס"ב, ע"ש).

ד) תוספתא שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

ה) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

ו) ראה שו"ת הריב"ש סי' שצד. הובא במ"א סוס"י שג. וראה רש"י שם ד"ה הגוזז וד"ה הצד. וראה לקמן ס"ב.

ז) מ"א שם ממשמעות הרמב"ם שם. ולענין נוצת העוף ראה לקמן סי' תצח סכ"ג: מ"מ הרי הוא חייב משום עוקר דבר מגידולו ... לא ימרוט את הנוצה ... יש לחייבו גם משום גוזז שהרי כן דרך העוף לתלוש נוצתו ביד.

ח) משנה צד, ב כחכמים. רמב"ם שם ה"ח. טור.

ט) משנה שם. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' שכח סל"ז דין ציפורן שפירשה. וראה לעיל סי' קסא סוף ס"ב (לענין ניקור הצפרנים מליכלוך): ובשבת דוחק את הבשר שתחת הציפורן כדי שלא יגרור את הציפורן כשמסיר הטיט.

י) רבי אלעזר בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

יא) רש"י שם ד"ה אבל.

יב) רבי אלעזר שם. רמב"ם שם. טור.

יג) ברייתא וגמ' שם. טור ושו"ע שם.

יד) מ"א סק"ב. כדעת רש"י עד, א ד"ה וכי. מאירי ג, ב. הגהות אשרי סופ"ז. ועוד. וראה גם לקמן ס"ד. סי' תמב סכ"ח. הל' גזילה וגניבה ס"א. לעיל סי' שב קו"א סק"א. וראה לקו"ש חי"ד ע' 13 הע' 16. ח"ז ע' 110 הערה 36. כללי הפוסקים וההוראה כלל יט.

טו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

טז) רש"י שם ד"ה אחת. וראה בדי השלחן סי' קמג סק"ה. אג"ק ח"א ע' י.

יז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

יח) דברים כב, ה. ברייתא שם. שו"ע שם.

יט) ראה גם נזיר נט, א.

כ) ראה תוס' צד, א ד"ה אבל. ש"ך בנקודות הכסף יו"ד סי' קצח (על ט"ז סקכ"א). הובא מ"א ריש הסי'.

כא) ש"ך שם.

כב) סעיף יב.

כג) סעיף ד.

כד) שו"ת הריב"ש סי' שצד. הובא במ"א סי' שג סקכ"ב. וראה גם לעיל סי' שכח סוף סל"ז. ומשמעות לשון רבינו שם וכאן שכן עיקר.

כה) ראה רמב"ן קו, א. ריב"ש שם. וראה חידושי צ"צ רג, ב.

כו) ריב"ש שם. מ"א שם.

כז) סעיף ח.

כח) מ"א ריש הסי' ד"ה החותך.

כט) ראה ט"ז סי' שכח סק"א וביו"ד סי' קצח סקכ"א.

ל) ראה רש"י ביצה כב, א ד"ה מסייע.

לא) ש"ך שם, הובא במ"א שם, מגמ' צג, א וביצה שם.

לב) ראה שו"ת חכם צבי סי' פב.

לג) ראה עד"ז לעיל סי' שכח סכ"א, ושם: כיון שיש בו ג"כ צורך כו'.

לד) וכן במקצת חולי, כדלעיל סי' שכח ס"כ.

לה) ס"ח (וראה שם ס"ט). וראה גם לקמן סי' שמז ס"ז: ומשום צורך מצוה אין מתירין שום איסור קל ע"י ישראל כמו שנתבאר בסי' שלא. וראה גם לעיל סי' שלד סי"ט. אבל ראה לעיל סי' שג סכ"ג (במוסגר).

לו) משנה וגמ' עירובין קג, א. שו"ע ס"ב. לבוש ס"ב.

לז) גמ' שם.

לח) מ"מ פ"ט מהל' שבת ה"ח מסוגיית הגמ' שם. ב"י ד"ה ומ"ש וחייב. מ"א סק"ג.

לט) כדעה הב' דלעיל ס"ב. וראה אליה זוטא סק"ד.

מ) הכותב בשבת ביד שמאל פטור (לעיל סי' לב ס"ז וש"נ. וראה חידושי צ"צ נ, רע"ג).

מא) משנה עג, א. רמב"ם פי"א ה"ט.

מב) רמב"ם שם.

מג) רש"י שם ד"ה כותב ממשנה קג, א. רא"ש פ"ז סי' ט.

מד) רא"ש שם.

מה) ראה רא"ש שם. לבוש ס"ג והגהת הלבוש שם.

מו) ראה תוס' עג, ב ד"ה וצריך. וראה תוספתא פי"ב ה"ז ורמב"ם שם משמע שזהו מצד מקלקל. וראה לעיל סי' שב קו"א סק"א גבי מקלקל. וראה לעיל סי' שא ס"א במוסגר. אבל עכ"פ אסור מדרבנן, כדלקמן סעיף זה.

מז) ראה רא"ש שם. הגהת הלבוש שם.

מח) רמב"ם שם ורא"ש שם מן התוספתא שם. שו"ע ס"ג.

מט) רש"י קד, רע"ב.

נ) רש"י גיטין כ, א ד"ה ופינקס.

נא) תוספתא שם. רמב"ם שם. רא"ש שם. שו"ע שם.

נב) משנה עג, א וקג, א. רמב"ם שם.

נג) ראה גם לעיל ס"א וש"נ.

נד) ראה ב"ח ד"ה המוחק.

נה) ב"ח שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ד.

נו) ראה שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קפט.

נז) שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ד. וראה לעיל סי' לב סכ"ד.

נח) מרדכי רמז שסט בשם מהר"מ. ט"ז סק"ב.

נט) מרדכי שם. רמ"א ס"ג. וראה גם לקמן סי' שמג ס"י. סי' תנח ס"ח. ולענין ציורים שעל העוגה – ראה מ"א סק"ו. לקמן ס"י. סי' תס ס"ט. סי' תקיט ס"ו. לעיל סי' שב ס"ה.

ס) מרדכי שם. מ"א סק"ה.

סא) מרדכי שם.

סב) ס"א וס"י, ושם: רק שלא יתן גדול לתוך פיו של תינוק.

סג) לבוש ס"ד.

סד) שו"ת הרמ"א סי' קיט בתחילת דבריו. וכדלעיל סי' שלז ס"א וש"נ.

סה) שו"ת רמ"א שם. הובא בט"ז סוף סק"ב.

סו) כנסת הגדולה בהגהות הב"י. הובא במ"א סק"ו. וראה חידושי צ"צ נ, ב.

סז) ברייתא קד, סוע"ב. רמב"ם פי"ב הי"ג. מ"א סק"ז.

סח) רב ששת בגמ' שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

סט) ראה חידושי צ"צ נ, ג שאפשר היא הגהת מהרי"ל. וראה מי טל (מוחק) סי' כט.

ע) מדין חצי שיעור, כדלעיל ס"ד. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' צג (פב, ג).

עא) ירושלמי פי"ב ה"ד. תוספתא פי"ב ה"ו. רמב"ם פי"א הט"ו ובמ"מ שם. מ"א רסק"ז. וראה חידושי צ"צ נ, א.

עב) כנסת הגדולה בהגהות ב"י בשם ספר הזכרונות זכרון ט (מלאכת הכותב), בדעת הרמב"ם שם. אליה זוטא סק"ח.

עג) ראה משנה קד, ב. רמב"ם שם. מ"א שם.

עד) תוספתא שם. רמב"ם שם. מ"א שם. וראה גם תוס' גיטין כא, ב ד"ה על.

עה) אור זרוע ח"ב סי' עו. הובא בתרומת הדשן סי' סג. שו"ע ס"ד.

עו) פרישה סק"א ד"ה ומ"ש עוד. אליה זוטא שם.

עז) תרומת הדשן שם. רמ"א ס"ד.

עח) תרומת הדשן שם. ט"ז סק"ג.

עט) ט"ז שם.

פ) תרומת הדשן שם משבת קג, א. מ"א סק"ח.

פא) ירושלמי פי"ב ה"ד. רמב"ם פי"א הט"ז. מ"א סק"ז.

פב) ראה גיטין כ, א.

פג) ירושלמי שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

פד) מ"מ הל' גירושין פ"ד ה"ז. ב"ש סי' קכה סק"ו.

פה) ראה לבוש ס"ה ואליה זוטא סק"ט. ט"ז סק"ד.

פו) ט"ז שם.

פז) טור ושו"ע ס"ה.

פח) אליה זוטא שם.

פט) מהרש"ל בהגהותיו לטור בשם חכם אחד. הובא בט"ז סק"ד ומ"א סק"י. ט"ז שם בשם אחיו.

צ) אור זרוע ח"ב סי' עג. פסקי תוס' סי' שנ. דרכי משה אות א. ב"ח ד"ה מותר. הובא במ"א שם.

צא) כרבי יוסי במשנה קג, א.

צב) רבי יוסי שם.

צג) ב"ח שם.

צד) מדין חצי שיעור, כדלעיל ס"ד.

צה) ב"ח שם.

צו) אליה זוטא שם. וראה גם חידושי צ"צ נ, א. יגדיל תורה (נ.י.) חס"ב ע' מא. אהלי שם ח"ג ע' פו.

צז) משנה קג, א וכפירוש רש"י שם ד"ה בכל לשון. רמב"ם פי"א ה"י. מ"א סק"י.

צח) מ"מ שם בדעת הרמב"ם. הובא מ"א שם.

צט) פי' המשניות להרמב"ם במשנה שם.

ק) ראה לעיל ס"ז.

קא) מ"א שם בפי' דברי הגמ' קה, רע"א. שלטי הגבורים שם (לז, ב) אות א, בדעת התוס' קד, א ד"ה נתכוין. וראה לעיל סי' לו ס"ה.

קב) הגהות מיימוניות הל' ס"ת פ"ז אות מ בשם רבינו שמחה. מ"א שם.

קג) מ"א שם.

קד) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם רמ"א ס"א. מ"א סק"ג. ט"ז סוף סק"י וסקי"ב.

קה) מ"א סק"י.

קו) רמב"ם פי"א הי"ז (בכותל [נו"א: בכוחל] ובששר). מ"א סק"ז (בכותל ובשטר). וראה העו"ב תשצז ע' 41.

קז) רמב"ם שם. מ"א שם. והיינו שמוחקה על מנת לרשום, וכדלעיל ס"ד. וראה גם לקמן סי' תקיט ס"ו (יש איסור משום מוחק). וראה מי טל (קורע) סי' ו. העו"ב תשנג ע' 72.

קח) רש"י עה, ב ד"ה ועייל שרטוט. ר"ן שם (לב, ב) ד"ה היינו. וראה לעיל סי' שיד סט"ז.

קט) ר"י ור"ל בגמ' שם. רמב"ם פ"ז ה"א. מ"א סק"ז.

קי) ראה רמב"ם פי"א הי"ז.

קיא) משנה עג, א. רמב"ם פ"י ה"ט. מ"א סקי"א.

קיב) ר' יוחנן עד, סוע"ב. רמב"ם שם. מ"א שם.

קיג) רמב"ם שם. מ"א שם.

קיד) גמ' שם.

קטו) אליה זוטא סקי"א. וראה אג"ק חי"א ע' תח בענין חיבור הבגד ע"י מחט או סיכת בטחון. וראה בדי השלחן סי' קמו סקכ"ב. אהלי שם ח"ה ע' רו.

קטז) ירושלמי פ"ז ה"ב (נב, א). רע"ב במשנה פ"ז מ"ב. כסף משנה שם בשם הרמ"ך. מ"א שם. וראה מי טל (קושר) ס"י.

קיז) רב עה, רע"א לפירוש רש"י ד"ה המותח. וראה טור ושו"ע ס"ו.

קיח) אליה זוטא סקי"א.

קיט) טור בשם ה"ר פרץ בהגהות סמ"ק סי' רפא אות טז. מרדכי רמז שסח. שו"ע ס"ז.

קכ) ראה שבלי הלקט סי' קח בשם ה"ר ישעיה (פסקי הרי"ד עד, ב ד"ה והקורע). הובא ב"י ד"ה וכתב ה"ר.

קכא) ראה לבוש ס"ז. וראה אהלי שם ח"ה ע' רד; ריא. ח"ו ע' רעט; רפב.

קכב) טור בשם ה"ר פרץ. שו"ע שם. וראה גם מרדכי שם.

קכג) וראה אג"ק חי"א ע' תח.

קכד) שבלי הלקט שם בשם פסקי רי"ד שם. מ"א סקי"ג.

קכה) שבלי הלקט שם.

קכו) ראה לעיל סי' שא ס"ה וסי' שג סי"א.

קכז) יראים השלם סי' רעד (קלז, ב). הובא ב"י שם. מ"א סקי"ב.

קכח) ראה גם לעיל סי' שיז ס"ז.

קכט) גמרא מח, א. טור ושו"ע ס"ז.

קל) רש"י שם ד"ה בחדתי. לבוש ס"ז. מ"א סקי"ד.

קלא) סעיף ה.

קלב) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

קלג) ראה רש"י שם ד"ה האופה.

קלד) תוס' ביצה לא, א ד"ה מן. סמ"ג ל"ת סה (יב, ג) הובא ב"י סוס"י שלה. הגהות מיימוניות פכ"א אות מ. וראה גם ר"ן ביצה (יט, א) ד"ה ומ"מ. טור ושו"ע ס"ט.

קלה) סמ"ג שם. הגהות מיימוניות שם.

קלו) כסף משנה פ"ח ה"ו בשם הרמ"ך.

קלז) ס"ה. וראה גם לעיל סי' שט סוף ס"ה.

קלח) אביי עג, ב. רמב"ם שם סוף ה"ה. רא"ש פ"ז סוס"י ב. מ"א סקט"ו.

קלט) ב"י ד"ה אסור לקבץ. מ"מ הל' שם פכ"א סוף הי"א.

קמ) טור ושו"ע שם ס"ט מגמ' שם.

קמא) רש"י שם ד"ה דכניף.

קמב) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קמג) משמעות הרמב"ם שם הי"א. וראה אגלי טל מלאכת מעמר סק"ב אות טו. בדי השלחן סי' קמו סקמ"ט. חקרי הלכות ח"א נד, א.

קמד) רמב"ם פ"ח ה"ו. שו"ע ס"י.

קמה) ממשמעות השו"ע שם שהביא דין זה בסתם ללא חולק.

קמו) רמב"ם סופ"ח מזבחים צד, ב. טור ושו"ע סי"ב. וראה לעיל סי' שכא סט"ז.

קמז) סעיף טז.

קמח) ראה רש"י ביצה לד, א ד"ה אין מפצעין. וראה גם לעיל סי' שיד סי"א.

קמט) ראה רש"י לג, ב ד"ה אינו. מ"מ פי"א סוף ה"ז שכן דעת הרי"ף.

קנ) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד.

קנא) ראה לעיל סי' שיד סי"א.

קנב) משנה ביצה לב, ב. רמב"ם פכ"ג ה"ו. שו"ע סי"ג.

קנג) ראה לעיל סי' שח ס"ו וסכ"ט.

קנד) ראה גמ' שם. רמב"ם שם ובהל' יו"ט פ"ד ה"ח. שו"ע שם.

קנה) סעיף ב.

קנו) לשון ראשון בירושלמי פ"ז ה"ב (נב, א). וראה חמדת ישראל (קונ' נר מצוה נח, ג). משנה ברורה בביאור הלכה ד"ה אין שוברין. ובאריכות בבדי השלחן סי' קמה סק"ד.

קנז) אבל בחוטים עצמם כשאינם מחוברים אין בהם משום קורע, כדלעיל סי' שיד סוף סט"ז ולקמן סי' תקט ס"ט. וכן אין קורע בחבל, כדלעיל סי' שיד סעי' יז-יט.

קנח) ביד.

קנט) בסכין.

קס) ראה גם לעיל סי' שיד סוף סט"ז. לקמן סי' תקט ס"ט. וראה שו"ת להורות נתן ח"ב סי' ד ס"ק ה. מי טל (קורע) סי' יב; יד-טז; יט.

קסא) סי"ב וש"נ.

קסב) ירושלמי שם.

קסג) סעיף טז.

קסד) כשמפרק על מנת להדביק (כדלעיל סי' שב ס"ד וסי' שיז ס"ו. וראה יגדי"ת ירושלים ח"ב ע' 634) ונעשה לקיום (כדלקמן סוף הסעיף).

קסה) רמב"ם פ"י הי"א. שו"ע סי"ד. וראה אג"ק ח"ח ע' צב. אגלי טל (קורע) סי' ו.

קסו) כלומר בשעת הכריכה.

קסז) מ"א סקי"ד. וראה לעיל סי' שיז ס"ז (כשנעשה במתכוין ולא לקיום).

קסח) כנה"ג סי' שב בהגהות הב"י, בשם ספר הזכרונות זכרון ט (מלאכת מכה בפטיש). מ"א סקי"א.

קסט) ראה לקמן סי' תקט ס"א גבי שפוד.