שמג דין קטן בשבת ובו י"א סעיפים:

א

א קטן העובר על דברי תורה להנאתו כגון שאוכל נבלות או שמחלל שבת לצרכו אין בית דין מצווין להפרישוא אבל אם עושה בשבילב גדולג צריך למחות בידוד מדברי סופריםה כמ"ש בסי' של"דו ואם הוא דבר המתפרסם לרבים ויש לחוש שיטעו השומעים לומר שדבר זה מותר הוא צריך למחות בו אע"פ שעושה לדעת עצמו כגון שתוקע בראש השנה שחל להיות בשבת שהקול נשמע לרבים ויבאו לטעות ולומר שתוקעין גם כשחל בשבתז:

ב

ב וכל זה באחריםח אבל אביו כיון שהוא מצווה מדברי סופרים לחנך את בנוט או בתוי אפילו במצוות עשהיא משהגיעו לחינוך כל שכןיב שמחוייב מדברי סופריםיג לגעור בהם ולהפרישםיד מלעבור על לא תעשהטו ואפילו על איסור של דברי סופריםטז ואם איננו מפרישם מאיסור של תורה צריכים הבית דין למחות בידו אבל אם אינו מפרישם מאיסור דברי סופרים אין צריך למחות בידויז:

ג

ג ושיעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותויח וידיעתו בכל דבר לפי עניניו כגון היודע מענין שבת חייב לשמוע קידושיט והבדלהכ היודע להתעטף כהלכה חייב בציציתכא כמ"ש בסי' י"זכב וכן כל כיוצא בזהכג בין במצות עשה של תורה בין בשל דברי סופריםכד.

אבל החינוך בלא תעשה בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנהכה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בעל כרחו מלאכול מאכלות אסורותכו או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו.

וכן אם הוא כהן אינו צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אלא אם כן הוא בר הבנה אזי אביו מצווה להוציאוכז:

ד

ד אבל אמו אין מצווה עליוכח כלל בין במצות עשה בין בלא תעשהכט:

ה

ה וכל זה לענין להפרישו מאיסור אבל לספות לו איסור בידים אסורל לכל אדםלא מן התורהלב אפילו אינו בר הבנהלג כלל שנאמרלד לא תאכלום ופירשו חכמיםלה לא תאכילום לקטנים ואפילו דברים האסורים מדברי סופרים אסור להאכילולו אפילו הוא צריך לכךלז ואפילו הוא חולה כל שאין בו סכנה כמו שאסור בגדוללח וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפילו בדברים האסורים משום שבותלט.

ונכרי המאכיל איסור לתינוקמ שאינו בר הבנהמא אין אביו צריך למחות בו אבל אסור לכל אדם לומר לנכרי שיאכילנומב שהאמירה לנכרי אסורה בכל האיסורים שבתורהמג וכל שכן שאסור לומר כן להתינוק.

ואם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לנכרי להאכילומד שצרכי קטן דינם כחולה שאין בו סכנה שהתירו בו אמירה לנכרי אפילו באיסורי תורה כמו שנתבאר בסי' שכ"חמה וכן אם צריך לשתיית יין ואין שם יין ישראל אלא סתם יינם של נכרים ואין היין חזק כל כך שיכשירנו ע"י מזיגת ששה חלקים מים ואחד יין כמ"ש בי"ד סי' קל"דמו מותר לומר לנכרי להשקותו לומז:

ו

ו ויש אומריםמח שכל שהוא לצרכו של תינוק כגון אכילה ושתיה לא גזרו בו חכמים כלל ומותר להאכילו בידים כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים אם צריך לכך אע"פ שהגיע לחינוך אבל אם אינו צריך לכך אסור להאכילו אפילו אינו בר הבנה (ואביו צריך למחות בו אם הוא בר הבנהמט) אפילו באיסור דברי סופריםנ שהרי אסור להניקו חלב אמו אחר כ"ד חדשנא אע"פ שאין איסור חלב אשה אלא מדברי סופרים הואיל ואינו צריך לו אחר כ"דנב ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים אם הוא צריך לכך ואין שם נכרי להאכילו על ידונג.

ואף אם אין התינוק צריך לכך אלא שהגדול צריך לכך שיעשה לו תינוק איזה דבר האסור מדברי סופרים אין איסור לפי סברא זו ליתנו לו שיעשהו לונד אלא כשנותנו לו בקביעות תדירנה שיש לחוש שמא יתרגל התינוק ויסרך בעשיית דבר זה ויבא לעשותו אף כשיגדילנו אבל כשנותנו לו באקראי בעלמא אין לחוש לכךנז רק שיהא בענין שאין בו איסור מה שעושה בשבילו כמ"ש בסי' של"דנח כגון לצורך מצוהנט.

לפיכךס מותר להטעים לתינוק שהגיע לחינוך מכוס של קידוש שמקדשין בבית הכנסת אף על פי שהתינוק אינו צריך כלל לטעימה זו ויכול הוא להמתין מלטעום עד שישמע הקידוש שבמקום סעודה בבית אביו המחנכו לזה אעפ"כ כיון שאיסור הטעימה קודם הקידוש הוא מדברי סופרים ויש לנו צורך בטעימה זו ואין לאסרה אלא משום שמא יסרך בה התינוק וזה אין לחוש בקידוש שבבית הכנסת שאין מטעימים להתינוקות בקביעות בכל שבת ושבת שלפעמים יש אורחים השובתים ואוכלים בחדרי בית הכנסת ושומעים הקידוש משם ואז אין צריך כלל להטעים לתינוקותסא כמו שנתבאר בסי' רס"טסב:

ז

ז וכל זה כשמאכילים איסור לתינוק לצרכינו וכן אם אומרים לו לעשות לנו איזה דבר האסור אפילו מדברי סופרים אבל כל שהוא צרכו של תינוק ותקנתו לא חששו בו שמא יסרך בכך ויעשה כן לכשיגדל לפי שידוע לו שבשביל שהוא קטן מתירין לו צרכיו ולא יטעה מזה לעשות כן כשיגדלסג ולכן מותר להאכילו קודם קידושסד אם הוא רוצה לאכול וכן לשתות ואסור לענותוסה וכן כל כיוצא בזה בשאר כל איסורי דברי סופרים:

ח

ח כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר לספות לו איסור בידיםסו כגון להאכיל פסח לקטן שהגיע לחינוך אע"פ שלא נמנה עליו ואין הפסח נאכל אלא למנויו אעפ"כ כיון שמתכוין לחנכו במצות מותרסז.

אבל מצוה שלא שייך בה חינוך דהיינו שלא יוכל לעשותה כשיגדל שזהו עיקר טעם החינוךסח כגון להטעימו מכוס של מילה ביום הכיפורים כדי שלא תהא הברכה נראית לבטלהסט אע"פ שזהו צורך מצוה מכל מקום כיון שכשיגדל יאסור לו לכן גם עכשיו אסור משום שמא יסרך בכך ויטעום ממנו גם כשיגדלע כמו שיתבאר בסי' תרכ"אעא.

ולכן כל שבות שמותר לעשותן על ידי נכרי לצורך מצוהעב אסור לעשותו ע"י קטן משום שמא יסרך בכך אם לא באקראי בעלמא כמו שנתבאר למעלהעג:

ט

ט אסור ליתן לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנועד ונמצא מאכילו איסור בידיםעה כיון שהוא נתן לו האיסור וכל שכן דבר האסור הראוי לאכלו כךעו ואפילו דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצועז אסור ליתן לו אם יש לחוש שיאכלנועח אבל מותר ליתן לו עוף טמא לשחוק בו מפני שאף כשימות אינו ראוי לאכילה כךעט:

י

י (וכל זה באיסורי מאכלות ואפילו הוא איסור שהזמן גורםפ) אבל מותר ליתן לתינוק בשבת חפצים שיכול לעשות בהם מלאכה לעצמו ואפילו אם ידוע שיעשה בהםפא כגון ליתן לתינוק עוגה שכתובים עליה אותיותפב שאסור לאכלה בשבת כמ"ש בסי' ש"מפג אף על פי שהתינוק יאכלנה בודאי כיון שמתכוין הוא להנאת עצמו אין צריך להפרישופד כמו שנתבאר למעלהפה רק שלא יתן גדול לתוך פיו של תינוקפו:

יא

יא קטן שהכה אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שאינו צריך תשובה כשיגדל מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרהפז אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשיןפח ולענין דבר שבממוןפט יתבאר בח"מ סי' שנ"טצ:


א) כרבי פדת [לגירסא אחרת רבי יוחנן] יבמות קיד, רע"א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז. ספר התרומה סי' רטו. סמ"ג ל"ת סה (טז, ג). טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' שא סכ"א. סי' שלד סכ"ו. לקמן סי' שסב סי"ז.

ב) רבי יוחנן קכא, א ורש"י שם ד"ה על דעת אביו. רמב"ם פי"ב ה"ז. סמ"ג שם.

ג) רבינו ירוחם נ"א ח"א (יג, ג). ב"י סי' שלד ד"ה וכתוב בהגמ"ר. וראה גם לעיל סי' שלד סכ"ו (במוסגר). לקמן סי' שסב סי"ז (במוסגר).

ד) ראה לקמן ס"ב דהיינו לאו דווקא בית דין. וראה גם לקמן סי' שסב סי"ז.

ה) ראה רא"ש פ"א סי' א. וראה גם לקמן שם.

ו) סכ"ו, ושם: אפילו לא הגיע לחינוך.

ז) ר"ן ר"ה (ט, ב) ד"ה והנ"מ. מ"א ריש הסי'. וראה גם לקמן סי' תקפח ס"ו.

ח) רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ח. תוס' נזיר כח, ב ד"ה בנו בשם ר"י. תוס' ישנים יומא פב, א ד"ה בן. ב"י סוף הסי'. רמ"א ס"א בשם וי"א. וראה גם לקמן סי' שסב סי"ז. ולענין אחרים בחינוך הקטנים – ראה לעיל סי' קסז סוף סכ"ג ולקמן סי' תקצו סוף ס"ב.

ט) חגיגה ד, א. נזיר כט, א. רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ט. ועוד. אבל מן התורה אינו חייב לחנכו במצות אלא ללמדו תורה בלבד (הל' ת"ת לרבינו פ"א ה"א). וראה לקו"ש חל"ה ע' 61 ואילך. וראה לקו"ש חי"ז ע' 233 ואילך, אם חובת החינוך הוא גם על הבן עצמו.

י) תוס' ישנים שם. מ"א סוף סק"א. וכן לבני ביתו הגדלים בביתו (ראה לעיל סי' קסז סוף סכ"ג).

יא) ראה תוס' ישנים שם. וראה גם תניא חינוך קטן בתחילתו.

יב) תוס' קכא, א ד"ה שמע. תוס' ישנים שם. לבוש ס"א.

יג) משמעות הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ח. וראה לעיל סי' רסו ס"י שמן התורה אינו מצווה על שביתתם.

יד) רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שסב סי"ז. לעיל סי' שלד סוף סכ"ו. סי' שלח סוף ס"ו.

טו) משמעות הרמב"ם שם. רמ"א ס"א. וראה תוס' שם.

טז) ט"ז סק"א. מ"א סק"ב. וראה לקמן סי' שסב שם.

יז) ב"י ריש הסי' בשם הר"ר יוסף פאסי ובשם חמיו בדעת הרמב"ם פכ"ד הי"א. מ"א סק"ב.

יח) מ"א סוף סק"ג. וראה גם תוס' ערכין ב, ב ד"ה שהגיע.

יט) מ"א סוף סק"ג.

כ) ראה לעיל סי' רעא ס"א.

כא) סוכה מב, א. מ"א שם.

כב) ס"ד, ע"ש.

כג) מ"א שם.

כד) ראה מ"א רסק"ב. וראה לעיל סי' ב מהדו"ב ס"ו ומהדו"ק ס"ז (לענין כיסוי ראש). סי' לז ס"ג (לענין תפילין). סי' ע ס"ב (לענין ק"ש). סי' קו ס"ג (לענין תפלה). סי' קכד ס"י (לענין עניית אמן). סי' קכח סמ"ט (לענין נשיאת כפים). סי' קפו ס"ג וסי' קפז ס"ד (לענין ברהמ"ז). סי' קצט ס"ט (לענין זימון). לקמן סי' תעב סכ"ה (לענין שתיית ד' כוסות וסיפור יציאת מצרים). סי' תרטז ס"ה ואילך (לענין תענית יוה"כ). סי' תרמ ס"ג (לענין ישיבה בסוכה). הל' ת"ת פ"א ה"א (לענין ת"ת).

כה) איסור והיתר שער מח ס"ח. מ"א סק"ב. וראה תוס' ערכין ג, רע"א.

כו) ראה בדי השלחן סי' קמז סק"ד.

כז) מ"א שם.

כח) נזיר כט, א. תוס' ישנים יומא פב, א ד"ה בן בשם ר"י. מ"א סק"א.

כט) תוס' ישנים שם. וראה גם לקמן סי' תרטז ס"ד. סי' תרמ ס"ד (והרי היא אצלו כשאר כל אדם). אבל ראה של"ה שער האותיות אות ד (סד, א. הובא בקונ' חנוך לנער. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"ב ע' 1085): הנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם מטעם שהם פנויות ומצויות יותר בבית. וראה הל' ת"ת פ"א קו"א סק"א גבי עירובי תחומין שהקטן "יוצא עם אמו לדבר מצוה שהיא מחנכתו". וראה תוס' ישנים שם. וראה גם בדי השלחן סי' קמז סוף סק"ג.

ל) יבמות קיד, א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז. שו"ע ס"א.

לא) ראה יבמות שם. רש"י צ, א ד"ה דילמא. לבוש ס"א. כולל אמו, כדלקמן סי' תרטז סוף ס"ד וסי' תרמ סוף ס"ד.

לב) ראה גם לעיל סי' רסו ס"י. וראה גם שו"ת רבינו סי' מא בסופו.

לג) מ"א סק"ב. וראה לעיל סי' רסו ס"י שאיסור זה הוא גם בחרש ושוטה.

לד) ויקרא יא, מב.

לה) יבמות שם.

לו) רמב"ם שם. שו"ע שם. ש"ך יו"ד סי' פא סקכ"א. וראה גם הגהות אשרי ר"ה פ"ד סי' ז. וראה גם לקמן סי' תרטז סוף ס"א. ולענין ליתן האוכל בפניו – ראה לקמן סי' תרטז סוף ס"ד. וראה סי' תרמ ס"ד. וראה עוד לקמן ס"י וש"נ.

לז) משמעות ב"י סוף הסי' בדעת הרמב"ם שם.

לח) ש"ך שם.

לט) רמב"ם שם. שו"ע שם.

מ) רבינו ירוחם נתיב א ח"א (יג, ג) בשם הרמ"ה. מ"א סק"ג ד"ה כתב.

מא) ראה אליה רבה סק"ג. וראה לעיל ס"ג.

מב) רבינו ירוחם שם. מ"א שם.

מג) כדלעיל סי' רמג סוף ס"א וש"נ.

מד) מ"א שם.

מה) סי"ט וסכ"ב. וראה לקמן סי' תנ סעי' כד-כה לענין חמץ בפסח. וראה תהלה לדוד סק"ד.

מו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה. מ"א כאן סק"ג ד"ה קטן.

מז) מ"א שם.

מח) שו"ת רשב"א ח"א סי' צב. חידושי רשב"א יבמות קיד, א. ר"ן (קנג, ב) ד"ה איכא. יומא בתחלתו סוד"ה יום. הובא ב"י סוף הסי'.

מט) כדלעיל ס"ג מדין חינוך.

נ) שו"ת רשב"א שם.

נא) רבי אליעזר בברייתא כתובות ס, א. טור ושו"ע יו"ד סי' פא ס"ז.

נב) שו"ת רשב"א שם. מ"א שם.

נג) ראה לעיל סי' רסט ס"ג, ולקמן סי' שסב סי"ז, וסי' תעא ס"י, שלא הובאה דעה זו. וראה שו"ת צ"צ או"ח בסופו (ספק למי סי' ד). העו"ב תתכט ע' 64.

נד) שו"ת רשב"א סי' צב.

נה) תוס' קלט, א ד"ה וליתן בשם ר"ת. תוס' עירובין מ, ב ד"ה דילמא בשם רבינו שמואל. שו"ת הרשב"א ח"א סי' שכג. טור סי' תקנט בשם התוס'.

נו) עירובין מ, ב ורש"י ד"ה דאתי.

נז) תוס' שם. שו"ת הרשב"א סי' שכג.

נח) סעיף כו (ולעיל ס"א).

נט) ראה לעיל שם שהאיסור דומה לאמירה לנכרי, שמותר בשבות לצורך מצוה (כדלעיל סי' שז סי"ב).

ס) מ"א רס"י רסט. וראה שו"ת הרשב"א סי' צב (לגבי קידוש ביום הכיפורים). ולעיל סי' רסט ס"ג, שכתב טעם אחר (שמועיל גם לדעה הא' דלעיל).

סא) שו"ת הרשב"א שם. מ"א סי' רסט סק"א (וראה שו"ת הרשב"א שם, ולעיל סי' רסט ס"ב, דהאידנא לא שכיחי אורחים בביהכ"נ).

סב) ס"ג. אבל לעיל שם ולקמן סי' תעא ס"י מחלק באופן אחר, שלא אסרו להאכיל לקטן איסור בידים אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו כגון טרפה וכיוצא בה, אבל כשהמאכל מותר מחמת עצמו אלא שהוא זמן האסור באכילה – מותר להאכיל לקטן.

סג) שו"ת רשב"א סי' צב. חידושי רשב"א יבמות קיד, א. ר"ן (נז, א) ד"ה ודחיישינן. מ"א ריש סי' תקנו.

סד) בין של לילה בין של יום (לעיל סי' רסט ס"ג). וכן לפני תפלת שחרית, כדלעיל סי' קו ס"ג.

סה) מ"א סי' רסט סק"א. וראה גם לעיל סי' קו שם. סי' רסט שם. לקמן סי' תעא ס"י. וראה שו"ת צ"צ שם. בדי השלחן סי' קמז סק"ז.

סו) תוס' פסחים פח, א ד"ה שה בשם ר"י. רבינו ירוחם נ"א ח"א (יג, ג). הגהות אשרי ר"ה פ"ד סי' ז. מ"א סק"ג ד"ה כתב.

סז) תוס' שם. מ"א שם. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 69-74. שלחן המלך ח"א ע' רמב-רנ.

סח) ראה רש"י סוכה ב, סוע"ב ד"ה מדרבנן. חגיגה ו, א ד"ה קטן. וראה גם לעיל סי' קפו ס"ג. שו"ת אדה"ז סי' מא בסופו. וראה שלחן המלך ח"א ע' רמ.

סט) ראה רש"י עירובין מ, ב ד"ה ליתביה. דעה הב' לעיל סי' קצ ס"ד, ע"ש.

ע) מרדכי יומא רמז תשכז.

עא) ס"ד. וראה שם סעי' ה-ו. וראה לעיל סי' קצ שם.

עב) כדלעיל סי' שז סי"ב.

עג) סעיף ז.

עד) גמ' צ, ב בדעת ת"ק. הגהות אשרי שם סופ"ט. מ"א רסק"ג.

עה) ראה רש"י שם ד"ה דילמא. מ"א שם.

עו) מ"א שם.

עז) שאיסורו מדברי סופרים, כדלעיל סי' ג מהדו"ב סי"א. וראה בדי השלחן סי' קמז ס"ק י.

עח) משמעות הגמ' שם. מ"א שם.

עט) מ"א שם מב"ב כ, א.

פ) כדלקמן סי' תרטז סוף ס"ד.

פא) וראה לעיל סי' שא סכ"א. וראה תהלה לדוד סוף סק"ב. בדי השלחן סי' קמז סקי"א. חקרי הלכות ח"ד נה, ב. העו"ב תתלא ע' 79.

פב) מרדכי רמז שסט בשם מהר"מ. הובא ב"י סי' שמ סוד"ה המטשטש. מ"א שם סק"ה.

פג) סעיף ד.

פד) מרדכי שם. וראה גם לקמן סי' תרמ סוף ס"ד.

פה) ס"א. והיינו באחרים, אבל אביו חייב להפרישו אם הגיע לגיל חינוך כדלעיל ס"ב.

פו) ראה מרדכי שם.

פז) ראה לקו"ש חי"ד ע' 144. שלחן המלך ח"א ע' רנא-ב.

פח) פסקי מהרא"י סי' סב. רמ"א סוף הסי'. וראה רמב"ם הל' שגגות פ"ט ה"ג. התוועדויות חי"ט ע' 26.

פט) מ"א סק"ד.

צ) צ"ל: סי' שמט ס"ג (לקו"ש חט"ז ע' 25).