שדמ דין ההולך במדבר בשבת ובו ב' סעיפים:

א

א ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ז' ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש שביעי בקידוש והבדלהא לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חלוק משאר ימים ולא תשתכח תורת שבת ממנוב אבל מותר לילך בוג אפילו כמה פרסאותד כדי למהר לצאת מן המדברה.

ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות שום מלאכה גמורה אפילו בששת ימי החול שלו עד שיכלה מה שיש לוו מפני שכל יום ספק שבת הואז ודברים האסורים בשבת מדברי סופרים מותר לעשותם בכל ימי החול שלוח מפני שכל ספק דברי סופרים להקלט אבל בז' שלו כיון שחל עליו שבת מדברי סופרים אסור בכל שבות כמו יו"ט שני שהוא ג"כ ספק ואסור בכל שבותי מטעם זה.

ולאחר שיכלה כל מה שיש לויא מותר לו לעשות מלאכה אצל בני השיירא להשתכריב כדי פרנסתו בכל יום ויום אפילו בשביעי שלויג מפני פיקוח נפשיד ולא יעשה אלא כדי פרנסה מצומצמת שיוכל לחיות בה אותו היום בלבדטו אבל לא מיום לחבירו אפילו מששי לשביעי שלו כי שמא הוא עושה משבת לחולטז ואין בזה צורך לפיקוח נפשיז שהרי יוכל לעשות גם למחר בחול ואם יש לו לחם לאכול אינו רשאי לבשל לו מפני שאין בזה פיקוח נפשיח:

ב

ב היה יודע מנין יום שיצא בו כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו אבל אינו יודע באיזה יום מימי השבת יצא מותר לו לעשות מלאכה כל כמה שירצה ביום שמיני ליציאתו שביום כזה לא יצא מביתו כי בודאי לא יצא בשבת וכן ביום ט"ו וכמו כן ביום כ"ב וכן לעולםיט:


א) רב הונא סט, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה בקדושתא. לבוש ס"א.

ג) תוס' שם ד"ה עושה בתי' הב'. רא"ש פ"ז סי' א בתי' הב'. טור ושו"ע שם.

ד) ראה רמב"ן שם ד"ה במאי. ר"ן שם (לא, א) ד"ה גמ'. מ"מ פכ"ב הכ"ב. לבוש שם. מ"א סק"ג.

ה) רא"ש שם. ב"י ד"ה ומ"ש ומותר. מ"א שם.

ו) כל בו סי' לא (לג, ג). שו"ע שם.

ז) ט"ז סק"ב.

ח) משמעות הט"ז שם ומשמעות המ"א סק"ג.

ט) ראה מ"א סק"ג.

י) מ"א שם.

יא) שו"ע שם.

יב) ב"י ד"ה ומ"ש ומקדש.

יג) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

יד) משמעות הגמ' שם ורש"י שם ד"ה ודלמא. לבוש שם. ט"ז סק"א.

טו) ר"ן שם. שו"ע שם.

טז) גמ' שם.

יז) רש"י שם. לבוש שם.

יח) ט"ז שם.

יט) רבא בגמ' שם ורש"י ד"ה אם היה. טור ושו"ע ס"ב.