תכט מנהג ימי ניסן ובו י"ט סעיפים:

א

א חכמיםא הראשונים תקנוב בזמן שבית המקדש היה קייםג שיתחילו הדרשנים לדרוש ברביםד הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל דהיינו שמפורים ואילךה ידרשו הלכות פסח ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החגו לפיז שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראלח חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהיה להם שהות כל שלשים יוםט:

ב

ב ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדשי שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגליא שלשים יום לפניו כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון ולהמון עם היו דורשים הלכות הרגל בשבת שלפניויב שבשבת זו היו מתקבצין כל העםיג מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל מפי החכםיד לפיכך נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניוטו אם אינו ערב פסחטז והלכות החג דורש בשבת שובהיז (אבל עצרת אין בו הלכות מיוחדות שכל איסור והיתר הנוהגין בו נוהגין גם כן בפסח וסוכותיח).

והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשוןיט ולא כמו שנוהגין עכשיוכ:

ג

ג ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכותכא (לפי שהכל כתוב בספרכב) מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגלכג עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה:

ד

ד משה רבנו עליו השלום תיקן להם לישראל שיהיה כל חכם העיר דורש לבני עירו בכל רגלכד בענינו של יום נס הנעשה בו ביום כגון בפסח ביציאת מצרים ובעצרת במתן תורה ובחג בהיקף ענני כבודכה וגם כן ידרוש לעם בכל רגל הלכות הצריכות לבו ביום שיודיע להם האסור והמותר בו ביוםכו הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג אף על פי שדרש להם הלכות הרגל שלשים יום לפניו.

ועכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמוכז (לפי שהכל כתוב בספרכח) אלא דורשין באגדה מענינו של יום כמו שיתבאר בסימן תקכ"טכט:

ה

ה מנהג פשוט בכל ישראל שכל קהל וקהל משימים מס על בני עירן לצורך חטים לפסח לקנותם ולחלקם לעניי עירןל וכל מי שדר בעיר י"ב חודש נעשה כבני העיר וחייב ליתן מס עמהם לזהלא ואפילו תלמידי חכמים הפטורין ממס נותנין חלקםלב לפי שצדקה היא זולג וכל עני הדר בעיר י"ב חדש נעשה כעניי העיר וחייבין בני העיר ליתן לו חטים לפסחלד ועכשיו מרוב הגלות נהגו העם דין שלשים יוםלה שכל מי שדר בעיר שלשים יום נעשה כבני העיר וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח וכן כל עני הדר בעיר שלשים יום נעשה כעניי העיר וחייבים בני העיר ליתן לו חטים לפסח:

ו

ו וכל זה שבא לעיר לגור שם ואומר שאינו רוצה להשתקע שם אבל מי שבא לעיר להשתקע שם נעשה כבני העיר מידלו וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח וכן עני שבא לעיר כדי להשתקע שם נעשה כעניי העירלז וחייבים ליתן לו חטים לפסח:

ז

ז ועני שאין דעתו להשתקע בעיר ולא שהה שלשים יום אע"פ שאין בני העיר חייבים ליתן לו חטים מכל מקום חייבים ליתן לו מצה בפסחלח כדרך שחייבים ליתן לו פת בכל ימות השנהלט מזון שתי סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון שלש סעודות כמ"ש ביורה דעה סי' רנ"ומ ע"ש:

ח

ח נוהגיןמא במדינות אלומב שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון ולא והוא רחום בב' וה'מג ולא יהי רצון שאחר קריאת התורהמד ולא צו"צמה שבמנחה בשבתמו ואין מזכירין נשמות כללמז (והוא הדין שאין אומרים אב הרחמיםמח) חוץ מביום האחרון של פסחמט.

ואין אומרים צדוק הדיןנ וקדיש שלאחריונא אפילו היה המת תלמיד חכם מופלג וגדול הדורנב אלא דורשין עליונג ואומרים קדיש אחר הדרשהנד אם הוא תלמיד חכםנה אפילו אינו מופלג אבל אם אינו תלמיד חכם אין דורשין עליו ואין מספידין עליו שאין מספידין בכל החדשנו אלא לחכם בפניונז דהיינו בעוד שלא נקברנח:

ט

ט ואין מתענין בכל חדש ניסןנט אפילו תענית יחידס ואין צריך לומר שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדשסא.

וכל דברים אלו אינם מעיקר הדין אלא הם מנהגסב שנהגו בדורות האחרוניםסג וסמכו על מה שאמרו חכמיםסד שבא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבחסה נשיא אחד ליוםסו עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו היה יום טוב שלוסז וערב פסח הוא יו"ט לכל ישראל שהיו מקריבין הפסחסח ואין כאן פנוי אלא יום י"ג שלא היה בו יו"טסט ואח"כ ח' ימי הפסח הן ימים טובים אם כן יצא רוב החדש בקדושה לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טובע.

ואין מתענין אפילו בערב ר"ח אייר ואפילו תענית יום שמת בו אביו ואמו (שקורין יאר צייט) אין מתענין בכל החדשעא אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגין להתענות אפילו בר"ח ניסןעב מטעם שיתבאר בסימן תקע"געג:

י

י ולפי שאיסור התענית בכל חדש זה חוץ משבתות וימים טובים ור"ח וחולו של מועד אינו אלא מנהג לפיכך המתענה בו תענית חלוםעד (שאפילו בשבת ויו"ט מותר להתענות תענית חלום כמ"ש בסימן רפ"חעה) אין צריך לישב בתענית בחדש אייר כדי שיכופר לו על מה שחטא שהתענה בחדש ניסן על חלומועו כמו שצריך לעשות מי שמתענה תענית חלום בשבת ויו"ט ור"ח וחולו של מועד שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמ"ש בסימן תי"חעז:

יא

יא מי שהתענה תענית חלום בשבת שבחדש ניסן מותר להתענות למחר ביום ראשון על מה שהתענה בשבת כיון שאיסור התענית זה אינו אלא מנהג ואפילו אם חל ר"ח ניסן באחד בשבת ובשבת שלפניו התענה תענית חלום מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבתעח כמ"ש בסי' רפ"חעט עיין שם הטעם:

יב

יב בכל החדש אף שאין אומרים תחנון אומרים למנצח יענך וגו' ובב' וה' אומרים אל ארך אפיםפ אבל בערב פסח אין אומרים למנצח ואל ארך אפיםפא ואין ערב פסח דומה לשאר ערב יום טוב כי הוא עצמו יום טוב כמ"ש בסי' תס"חפב:

יג

יג בערב פסח וחולו של מועד אין אומרים מזמור לתודהפג מטעם שנתבאר בסי' נ"אפד ע"ש:

יד

יד ליתן חרם בבהכ"נ לאיזה צורך גדול מותר בכל חדש ניסןפה אף על פי שאסור בתשרי מטעם שיתבאר בסימן תר"בפו:

טו

טו נוהגין מראש חודש ואילך לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום וביום י"ג פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה שהוא נגד שבט לויפז:

טז

טז בערב פסח שחרית משכימין לבהכ"נ כדי שיגמור סעודתו קודם שעה ד'פח עיין סי' תמ"גפט:

יז

יז כל העושה איסורצ (פירוש אגודהצא) לחג באכילה ושתיה דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החגצב ועושהו טפל לחג מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמרצג אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינותצד) עד קרנות המזבח לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החגצה בכל שלש רגלים ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם ולא תענית יום שמת בו אביו ואמוצו כמ"ש בסי' תקס"חצז ותקע"גצח ואיסור זה אינו אלא מנהג אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בוצט אלא שהמונע הרי זה משובח כמו שנתבאר:

יח

יח במה דברים אמורים ביום שלאחר הפסח ושלאחר הסוכות אבל ביום שלאחר חג השבועות מן הדין אסור להתענות בו מטעם שיתבאר בסימן תצ"דק:

יט

יט יש מגדולי המורים שהיה מנהיג לבני דורו שיהיו מפרישין מעט קמח מן הקמח שנטחן לפסח ויעשו ממנו פת או תבשיל ויאכלוהו קודם הפסחקא וטוב ליתן לעניים שיאכלוהו קודם הפסחקב וטעם מנהג זה הוא כדי שאף אם יש חשש חמץ משהו בתוך הקמח הזה נוכל לתלות ולומר שאותו החשש חמץ היה כולו בתוך המקצת שנאכל כבר קודם הפסח (כמ"ש בסי' תנ"גקג ותס"וקד) ומכל מקום מנהג זה אינו אלא חומרא בעלמאקה שמעיקר הדין אין אנו מחזיקין ריעותאקו לחוש שמא יש בקמח חשש חימוץ משהו:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בקובץ מבית חיינו ג ע' 25-26 ובהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) ברייתא פסחים דף ו, סע"א. טור ושו"ע ס"א.

ג) תוס' ע"ז דף ה, ב ד"ה והתנן.

ד) רש"י פ"ק דר"ה דף ז, א ד"ה אתי.

ה) גמרא ר"ה שם. רש"י שם. תוס' בכורות נז, ב ד"ה בפרוס. ולענין יום הפורים עצמו ראה ב"ח ס"א. פר"ח סוף ס"א. ח"י ס"ק ד. יד אהרן הגב"י. וראה התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 1349. חקרי הלכות א כב, ב.

ו) ירושלמי פ"א ה"א. הובא ברוקח סי' רמד. רש"י סוכה ט, א ד"ה בית שמאי פוסלין, ומהרש"א שם. ב"ח ס"א. מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק א-ב. יד אהרן הגב"י.

ז) תוס' בכורות נז, ב סד"ה בפרוס. מור וקציעה בריש הסימן.

ח) גמרא ח, ב (שיש לו קרקע). תוס' ג, ב ד"ה מאליה. משנה למלך הל' חגיגה פ"ב ה"א. וראה גם לקמן סי' תסח ס"א לענין קרבן פסח. הגהת מהרי"ל (כתי"ק): פי' שיש לו שם קרקע, כמ"ש בפ"ק דפסחים ד"ח ע"ב. ועי' בתוס' דפ"ק דפסחים ד"ג ע"ב [ד"ה מאליה] ובמ"ל פ"ב דחגיגה [ה"א, שהביא דברי התוס' הנ"ל], דלא כמ"ש רפ"א דהל' ק"פ שהניח דברי תוס' אלו בצ"ע. מיהו מ"ש התוס' שם דפטור מפסח צ"ע כמ"ש המ"ל רפ"א מה' ק"פ. ולכן לא הזכיר רבינו אלא הג' קרבנות [אבל ראה לקמן סי' תסח ס"א].

ט) ב"י סוף ד"ה תניא שואלין. וראה העו"ב שכז ע' טו.

י) תוס' ע"ז ה, ב ד"ה והתנן. ב"י סד"ה תניא שואלין.

יא) ב"מ דף צ[ז], א. רש"י שם ד"ה ביומא דכלה. טור ושו"ע חו"מ סי' שמו סי"ג. ט"ז כאן ס"ק א. ירושלמי פ"א ה"א. ח"י ס"ק א. וראה לקמן סי' תלו ס"א. וראה העו"ב רכח ע' ו. רל ע' טז.

יב) רש"י בכורות דף ס, א ד"ה בריגלא. ולענין דרשת החכם מידי שבת בשבתו ראה לעיל סי' רצ ס"ג. לקמן הל' תלמוד תורה פ"א סוף הי"ד.

יג) רש"י פ"ק דמו"ק דף ה, סע"א.

יד) בכת"י: פי' וחוזרים לבתיהם על יו"ט. דלא כמ"ש ב"ח (והועבר עליו קו למחיקה).

טו) ב"ח ס"ב ד"ה כתוב במחזורים. ומ"א ס"ק א.

טז) אחרונים. מהרי"ל (ל' יום קודם הפסח אות א). ח"י ס"ק ג. אליה רבה סי' תל ס"ק ב.

יז) מ"א שם בשם מהרי"ל. וח"י שם. וראה לקו"ש ח"ג ע' 953 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' יז.

יח) ראה תוס' ברכות יז, ב ד"ה תרי זימנא. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ט ע' כז.

יט) מ"א שם.

כ) מ"א סי' רצ. וראה גם לעיל שם ס"ג. הל' ת"ת פ"ד ה"ד.

כא) ראה ב"ח ס"ב ד"ה כתוב במחזורים. ח"י ס"ג.

כב) ראה לקמן הל' תלמוד תורה פ"א ה"ו.

כג) ראה מהרי"ל שם. ב"ח שם.

כד) סוף מגילה לב, א. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ח.

כה) מ"א ס"ק א. ר"ן מגילה (ב, ב) ד"ה פורים.

כו) ב"י ד"ה תניא שואלין. ב"ח ס"ב ד"ה כתב ב"י. גמרא רפ"ב דביצה טו, ב (בהלכות יום טוב). ים של שלמה שם סי' ד. וראה לקמן סי' תקכט קו"א ס"ק א, שקודם סעודה היו דורשין בהלכות החג ואחר הסעודה באגדה מעניינו של יום.

כז) ב"ח ס"א. ח"י ס"ק ג.

כח) הגהת מהרי"ל (כתי"ק): אין טעם זה מספיק להמון עם שאין יודעים ספר וצ"ע.

כט) סעיף י.

ל) ירושלמי ב"ב פ"א ה"ד. אור זרוע ח"ב סי' רנה. דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א. וראה אוצר ההלכות ס"ק א.

לא) ב"ב פ"ק דף ח, א (לענין פסי העיר ולענין בני העיר). ירושלמי שם (לענין מעות חטים). אור זרוע ורמ"א שם.

לב) שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ב. אליה זוטא ס"ק ו.

לג) שחייבים בה גם ת"ח, כדלקמן הל' ת"ת פ"א ה"ג וש"נ.

לד) ירושלמי שם. אור זרוע ודרכי משה שם. מ"א ס"ק ב.

לה) סמ"ק סי' רמח. כל בו סי' פב. מ"א ס"ק ב. רמ"א יו"ד סי' רנו ס"ה. אחרונים.

לו) משנה ב"ב שם ז, ב (קנה בה בית דירה). מרדכי שם רמז תעז בשם רבינו ברוך בס' החכמה (דעתו להשתקע). מהרי"ק שרש יז. שו"ע יו"ד סי' רנו ס"ה. רמ"א חו"מ סי' קסג ס"ב. ח"י כאן ס"ק ה.

לז) ראה פרי מגדים א"א ס"ק ב.

לח) מ"א ס"ק ב.

לט) ח"י ס"ק ה.

מ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד. ובכת"י: סי' רנ [ס"ד]. וראה גם לעיל סי' רמב ס"ד-ה.

מא) טור ורוקח סי' רמה על פי מסכת סופרים פכ"א ה"א-ג.

מב) שברוקח ובטור כתוב עד אחרי אסרו חג. ובמהרי"ל (הל' חודש ניסן) שכן נהגו במגנצא ובוורמייזא. אבל בדרכי משה ס"ק ב שהמנהג פשוט בכל ניסן. וכ"ה בשו"ע ס"ב.

מג) מנהגים (טירנא) ניסן. עולת שבת ס"ב. ח"י ס"ק ז.

מד) מנהגים שם. לבוש ס"ב. עולת שבת וח"י שם. ובסידור לא מובא יהי רצון זה.

מה) שלשת הפסוקים שאומרים במנחה של שבת: צדקתך; וצדקתך; צדקתך.

מו) רוקח שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רצב ס"ז.

מז) מנהגים וח"י שם. וראה גם לעיל סי' רפד סי"ד.

מח) כדלעיל שם וש"נ.

מט) שמזכירין בו נשמות. לבוש סי' תצ ס"ט.

נ) מנהגים שם. רמ"א ס"ב.

נא) הגהות מנהגים שם. עולת שבת שם. מ"א ס"ק ה. ח"י שם.

נב) ט"ז סי' תכ ס"ק א (אף בחודש ניסן. ורק בל"ג בעומר וט"ו באב ובשבט התירו). מ"א שם (אפילו חכם בפניו). וראה לקמן סי' תרד ס"ד לענין ערב יום כפור שהתירו על חכם בפניו.

נג) לבוש סי' עתר ס"ג (לענין חנוכה).

נד) מ"א סי' תכ (לענין ר"ח). וראה לעיל סי' נד סוף ס"ד.

נה) לבוש ומ"א שם (אם הוא בר הכי).

נו) רוקח שם. טור ושו"ע שם.

נז) מו"ק כז, ב (לענין חוה"מ חנוכה ופורים). טור שו"ע יו"ד סי' תא ס"ה. ואו"ח סי' עתר ס"ג. וכ"ה לקמן סי' תרד ס"ד לענין ערב יום כפור.

נח) רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הכ"ב. הל' אבל פי"א ה"ה. וראה לקמן שם, שביום שבאה שמועתו שמת הוא כמו בפניו, וש"נ.

נט) מסכת סופרים פכ"א ה"ג. טור ושו"ע ס"ב.

ס) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א ס"ב. כפירוש המ"א ס"ק ד.

סא) בשו"ע (הב"י): והבכורות מתענין בו בערב פסח. ובכת"י: יתבאר בסי' תע. וראה לקמן סי' תל סוף ס"א. סי' תצב ס"ב.

סב) ב"י סד"ה והכי איתא. פרי חדש ס"ק ב. עולת שבת ס"ב.

סג) ראה מ"מ וציונים.

סד) מסכת סופרים שם. טור. מ"א ס"ק ג.

סה) לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה מפני. וראה גם לקמן סט"ו.

סו) במדבר ז, יא. ובכת"י: נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום.

סז) מסכת סופרים שם.

סח) לבוש ומ"א שם. וכדלקמן סי' תסח.

סט) לבוש שם. וראה שו"ת צמח צדק סי' קטז. וראה שלחן המלך ח"ב ע' יט הערה 1.

ע) ב"י ד"ה והכי איתא. לבוש ומ"א שם.

עא) מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ח. אליה זוטא ס"ק ג. וראה כללי הפוסקים וההוראה בהערה לכלל פ.

עב) ח"י ס"ק ח. אבל לא באסרו חג, כדלקמן סי"ז.

עג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה רמ"א שם. לעיל סי' רפח ס"ג: הואיל ויש מתענים בהם בכל שנה תענית צדיקים כמ"ש בסי' תק"פ.

עד) רמ"א ס"ב.

עה) סעיף ג.

עו) מ"א ס"ק ו. וכ"ה לעיל שם.

עז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם ס"ה. וכ"ה לעיל שם.

עח) מ"א שם.

עט) סעיף ג: הואיל ויש מתענים בהם בכל שנה תענית צדיקים.

פ) מנהגים (טירנא) ע' קסז. מהרי"ל הל' חודש ניסן. רמ"א סי' קלא ס"א (לענין למנצח יענך). וכ"ה לקמן סי' תרב ס"ד (כשיש מילה). וכ"ה בסידור אצל אל ארך אפים (שאין אומרים רק בערב פסח וכיו"ב). אבל (בסידור) אצל למנצח יענך: מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך. וראה בנסמן בסידור שם ושם.

פא) מנהגים ומהרי"ל שם. רמ"א ס"ב.

פב) סעיף א.

פג) רמ"א ס"ב. וכ"ה בסידור (שחרית).

פד) סעיף א. וראה גם לקמן סי' תרד ס"ו.

פה) מ"א ס"ק ח.

פו) סעיף ה.

פז) של"ה ריש מסכת פסחים (קמ, ב). ח"י ס"ק י. אליה זוטא ס"ק ד. ובסידורי חב"ד (בדורות האחרונים) כתוב לומר ביום י"ג זאת חנוכת המזבח. וראה לקו"ש חל"ב ע' 19 הערה 1. התוועדויות תשמ"ה ח"ג ע' 1758. שלחן המלך ח"ב ע' יט. ובס' המנהגים – חב"ד ע' 36: אחר אמירת הנשיא אומרים יהי רצון (הנדפס בסידור תורה אור) וגם כהנים ולוים אומרים אותו. וראה אוצר מנהגי חב"ד (ניסן ע' ג-ח).

פח) מהרי"ל (הל' ערב פסח ע' מז). וראה גם לקמן סי' תמד ס"ז.

פט) סעיף ד (איך משערין שעות אלו).

צ) סוכה דף מה ע"ב.

צא) רש"י שם ד"ה איסור.

צב) פירוש ב' ברש"י שם ד"ה באכילה.

צג) תהלים קיח, כז.

צד) רש"י סוכה שם ד"ה בעבותים.

צה) רמ"א ס"ב.

צו) ראה לעיל ס"ט, שבזה אין מתענין בכל חודש ניסן.

צז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ט.

צח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם ס"ק א.

צט) מ"א ס"ק ח, ממשמעות תוס' ר"ה יח, ב סד"ה מימות.

ק) סעיף יט.

קא) רש"ל. הובא בשל"ה ריש מסכת פסחים (קמ, סע"ב). מטה משה סי' תקמג. שיירי כנסת הגדולה סי' תל ס"ק ג. מ"א שם ס"ק א.

קב) ר' אשר בס' המנהגות (ע' 154). הובא במטה משה ושל"ה שם. וראה סגולת אברהם ע' 187.

קג) סעיף יב.

קד) סוף ס"י.

קה) מ"א שם. וראה סגולת אברהם שם.

קו) חולין נו, ב. וראה גם לקמן סי' תלג סכ"ה (בהג"ה). סי' תנא סמ"ו וסע"ו. סי' תנג סוף סט"ו. סי' תסב ס"ט. סי' תסה ס"ו. סי' תסו ס"ו. סי' תסז סי"א וסל"ה וסמ"ח. וראה מ"מ וציונים.










©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן