תלא זמן בדיקת החמץ ובו י"א סעיפים:

א

א אף על פיא שאין אדם עובר על חמצו בבל יראה ובל ימצא אלא מליל ט"ו בניסן ואילך כמ"שב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וגו' ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים וגו'ג אבל קודם שבעת ימים אינו עובר בלא תעשה כששהה החמץ בביתוד מכל מקום עובר על מצות עשה מחצות יום י"ד ואילךה בכל רגע ורגע שאינו מבער החמץ מן העולםו שנאמרז שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וגו' ומפי השמועה למדוח שיום ראשון זה הוא י"ד בניסן ונקרא ראשון לשבעת ימי הפסח כלומר קודם להם וכוונת הכתוב לומר שבעת ימים מצות תאכלו וביום שקודם שבעת ימים תשביתו שאור וגו' ראיה לדבר זהט ממה שאמרה תורהי לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים וזמן שחיטת הפסח הוא בי"ד מחצות היום ולמעלה מכאן אתה למד שזמן השבתת החמץ הוא בזמן שחיטת הפסח דהיינו מחצות יום י"ד ולמעלהיא:

ב

ב ומה היא השבתה זו שאמרה תורהיב הוא שישבית ויבער החמץ מן העולםיג לגמרי עד ששום אדם לא יוכל עוד להנות ממנו ועל דרך שיתבאר בסי' תמ"היד אבל אם רוצה לבטלו ולהפקירו אין זה מועיל כלוםטו.

במה דברים אמורים לאחר שהגיע זמן איסורטז אכילתו והנאתו מן התורהיז דהיינו מחצות היום י"ד ולמעלה שהאוכל או הנהנה אז מן החמץ עובר בלא תעשהיח שנאמריט לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן הפסח ולא בא הכתוב להזהיר שלא לאכול חמץ בשעת אכילת הפסח דהיינו בליל ט"ו שהרי כבר נאמרכ ולא יאכל חמץ אלא בא להזהיר שלא לאכול חמץ בשעת שחיטת הפסחכא דהיינו מחצות יום י"ד ולמעלה וקבלו חכמיםכב שאיסור חמץ בי"ד דומה לאיסורו כל ז' ימי הפסחכג שכשם שכל ז' ימי הפסח הוא אסור אפילו בהנאה מן התורה שנאמר ולא יאכל כלומר לא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילהכד אפילו של היתר דהיינו היתר הנאה שסתם הנאה באה לידי אכילה שלוקח בדמים מאכלכה כך מחצות יום י"ד ולמעלה הוא אסור אפילו בהנאהכו וכיון שאסור לו להנות ממנוכז הרי אין לו שום זכות בו ואינו שלו כללכח ולפיכך אינו יכול לבטלוכט ולהפקירול אבל קודם שהגיע זמן איסור הנאתו יכול הוא לבטלו ולהפקירולא ומותר לו מן התורה להשהותו עמו בבית כל ימי הפסח שאינו עובר מן התורה בבל יראה ובל ימצא אלא על חמץ שלולב שלא הפקירו שנאמרלג ולא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחריםלד ושל הפקרלה:

ג

ג אבל חכמים גזרולו שאין ביטול והפקר מועיל כלוםלז לחמץ אף קודם שהגיע זמן איסור הנאתו אלא הוא צריך לחפש אחריו במחבואות ובחורים (אם דרך להשתמש שם כל השנה כמו שיתבאר בסי' תל"גלח) ולבדוק ולהוציאו מכל גבולולט ולעשות לו כמשפט שיתבאר בסי' תמ"ה:

ד

ד ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכךמ הא' לפי שהביטול וההפקר תלוי במחשבתו של אדם שיפקירנו בלב שלם ויוציאנו מלבו לגמרי ולפי שאין דעת כל בני אדם שוין ואפשר מי שיקל בדבר ולא יפקירנו בלב שלם ולא יוציאנו מלבו לגמרימא לפיכך גזרו שאין ביטול והפקר מועיל כלום עד שיוציא את החמץ מכל גבולו (עיין סי' תמ"המב) הב' לפי שהאדם רגיל בכל השנה בחמץ ומחמת רגילותו קרוב הוא לשכחה שישכח את איסורו ויאכל ממנומג אם יהיה מונח בגבולו בפסח לפיכך הצריכו לחפש אחריו ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו קודם שיגיע זמן איסור אכילתו:

ה

ה וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחלת שעה ששיתמד כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה ששית ויבער החמץ בתחילת שעה ז' כמשפט האמור בתורה וכמו שיתבאר בסי' תמ"המה אלא לפי שביום רוב בני אדם אינם מצוים בבתיהם אלא טרודין בעסקיהם בשווקיםמו וברחובות וכשתגיע שעה ששית קרוב הדבר שישכחומז חובת הבדיקה לפיכך תקנו חכמים זמן הבדיקה בליל י"ד שבלילה כל אדם מצוי בתוך ביתומח אלא שאף בעודו בתוך ביתו יש לחוש שמא יתעסק באכילה ושתיה ושינה או במלאכה או בתורה אם הוא תלמיד חכם ועל ידי כן ישכח חובת הבדיקה לפיכך היה ראוי לתקן ולקבוע זמן הבדיקה תיכף ומיד בכניסת האדם לתוך ביתו סמוך לערבמט שברגע זו הוא פנוי מכל עסקים אלא לפי שצריך לחפש אחריו בחורים ובסדקים וחיפוש זה אי אפשר אלא לאור הנרנ שנאמרנא בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וגו' מכאן סמכו חכמיםנב שאור הנר יפה לבדיקת חמץ ואין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילהנג לפיכך איחרו זמן הבדיקה עד זמן הבהקת הנרנד דהיינו צאת הכוכביםנה [כשישנו עדיין אור היום קצתנז].

ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכביםנח (א) ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעהנט אסרו לו לאכולס וללמודסא אפילו פרק אחדסב אע"פ שיוכל לגמור הפרקסג קודם צאת הכוכבים מכל מקום יש לחוש שמא ע"י עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צאת הכוכביםסד (כשיש עדיין אור היום קצתסה) וכן אסרו בחצי שעה זו לעשות כל הדברים האסורים לעשותם קודם תפלת מנחה או תפלת ערביתסו כמו שנתבאר סי' רל"ב ורל"הסז ומי ששכח ולא בדק בליל ארבעה עשר ונזכר ביום ארבעה עשר הרי הוא אסור בכל הדברים הללו עד שיבדוקסח:

ו

ו ואפילו אם היה עוסק באחד מכל הדברים הללו קודם שהגיע זמן הבדיקה חייב להפסיק כשיגיע זמנהסט אפילו היה עוסק בהיתרע דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכביםעא ואפילו הוא עוסק בתלמוד תורה שאם לא יפסיק לבדוק מיד בתחלת כניסת הלילה אע"פ שיבדוק אח"כ הרי זה מבטל תקנת חכמיםעב שתקנו לבדוק בצאת הכוכבים מיד כשיש עדיין אור היום קצתעג.

ואף על פי שעדיין לא קרא ק"ש של ערבית וק"ש היא מצות עשה של תורה וגם היא תדירה בכל יום ויום ב' פעמים וכל התדיר מחבירו קודם את חבירועד אעפ"כ צריך להקדים את הבדיקה לפני ק"ש ותפלה לפי שהיא מצוה עוברתעה שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים אבל בק"ש אף על פי שמצוה מן המובחר לקרותה בתחלת הלילה מכל מקום אינו נקרא עובר על תקנת חכמים אלא אם כן קורא אותה אחר חצי הלילה כמו שנתבאר בסימן רל"העו:

ז

ז במה דברים אמורים במי שרגיל להתפלל ק"ש ותפלה של ערבית כל השנה בתוך ביתו אבל מי שרגיל להתפלל כל השנה עם הצבור מבעוד יום ועכשיו לא התפלל עמהם יקרא קריאת שמע ויתפלל מידעז בצאת הכוכבים ואח"כ יבדוק דכיון שאינו רגיל כל השנה להתפלל ערבית בביתו יש לחוש שמא ע"י טרדתו והשתדלותו בבדיקת החמץ ישכח על ק"ש ותפלהעח:

ח

ח וכל זה בתפלת יחיד אבל אם יש עשרה שמתפללים ערבית בזמנו דהיינו צאת הכוכבים יתפללו מיד בצאת הכוכבים ואח"כ ילכו לבתיהם לבדוק החמץ שאם ילכו לבדוק קודם תפלת ערבית יהיה טורח לקבצם אח"כעט להתפלל בעשרה ותתבטל מצות תפלת הצבור לגמרי מחמת הקדמת הבדיקה אבל אם יתפללו בעשרה קודם הבדיקה לא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי:

ט

ט וכן במקומות שיש חבורות שיש להם שיעור קבוע ללמוד הלכות פסוקות בבהכ"נ אחר התפלה אל יבטלו למודם בלילה זו מחמת בדיקת חמץ שהרי אפשר לבדוק אחר כך ולא תתבטל מצות הבדיקה לגמרי ואין לחוש שמא ימשכו בלמודם עד שישכחו חובת הבדיקה שהרי מוכרחים הם לבוא אל בתיהם ללון שבוודאי לא ילינו בבית הכנסת וכשיבא כל אחד מהם לביתו יזכור חובת הבדיקהפ:

י

י במה דברים אמורים כשעוסקין בדבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפילו בבהכ"נ שיש לחוש שמא ימשוך כל כך בפלפול עד שיהיה לבו טרוד באותו פלפול וישכח חובת הבדיקה אף בבואו לביתופא:

יא

יא אם הוא יושב ולומד קודם צאת הכוכבים <(ב)> ואומר לחבירופב שאינו לומדפג שכשיגיע זמן הבדיקה יזכיר אותו ויפסיקו מלמודופד הרי זה מותר אף אם הוא תוך חצי שעה לפני צאת הכוכבים:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כמה קטעים נוספים בכתי"ק הרה"ק מהרי"ל מסימן זה, נדפסו בתפארת יהודה קלמן ח"ב ע' 47 ואילך. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) שמות יב, יט. יג, ז.

ג) בכת"י מובא הלימוד מהגמרא (ה, רע"א) שהוא מליל ט"ו (ולא רק ימים): ואמרינן בגמרא דאתקיש השבתת שאור לאכילת מצה דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל וגו' וכתיב בערב תאכלו מצות. ובכת"י נוסף: ואיתקיש השבתת שאור לאכילת חמץ שהוא בכרת (משנה ריש כריתות. רמב"ם פ"א ה"א) ואין אוכל חמץ חייב כרת אלא מליל ט"ו ואילך אבל מו' שעות ולמעלה אינו עובר אלא בל"ת (כמבואר כאן בפנים) ואין בו כרת (ראה גם לקמן סי' תמז ס"א) משום דאיתקוש אכילת חמץ (ושחייב עליו כרת) לאכילת מצה וכתיב בערב תאכלו מצות.

ד) רמב"ם במנין המצות שבריש הל' חמץ ומצה (ולעיל קודם סי' תכט). סמ"ג מ"ע לט. מ"מ פ"ג ה"ח. פר"ח. ח"י סי' תלב ס"ק ד וסי' תמג ס"א. ובכת"י נוסף גם: ראב"ד (פ"ג ה"ח). מ"א סי' תמג (ס"ק א). ח"י סי' תלב. ולקמן סי' תלב קו"א ס"ק א נוסף גם: כ"מ (וכ"ה בכת"י שם). וראה בביאורו לפתיחת הרמב"ם להל' חמץ ומצה.

ה) תוס' ד, ב ד"ה מדאורייתא (שאין צריך לבער קודם חצות). רא"ש פ"א ס"י. וכדלקמן רס"ב. וראה גם לקמן סי' תמה ס"א. ובכת"י: מתוך הבית.

ו) כדלקמן סי' תמה ס"א (אף בשעה ו' מד"ס) וש"נ.

ז) שמות יב, טו.

ח) פסחים דף ה, א.

ט) רמב"ם פ"ב ה"א. ממימרא דרבא שם. וראה סגולת אברהם ע' 189.

י) שמות לד, כה.

יא) בכת"י מובא כאן הלימוד השני שבגמרא שם (שהוא מחצות ואילך): ולא כולו אלא חציו דכתיב אך חלק. ובכת"י נוסף: פירוש חלקהו חציו להיתר וחציו לאיסור. רש"י.

יב) לשון הרמב"ם פ"ב ה"ב.

יג) תוס' ד, ב ד"ה מדאורייתא. רא"ש פ"א ס"י. סמ"ג מ"ע לט. ר"ן (א, א) ד"ה אלא. פר"ח ס"א (העיקר כדברי התוס'). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) כא ע' תקלא ואילך.

יד) סעיף ד ואילך.

טו) גמרא ו, ב. טור ושו"ע סי' תלד ס"ב.

טז) גמרא שם.

יז) ולענין שעה ששית מד"ס – שם ז, רע"א. לקמן סי' תלג ס"ל.

יח) פסחים כח, א-ב וכרבי יהודה. רמב"ם פ"א ה"ח. מ"מ שם בשם הגאונים. רא"ש פ"ב ס"ד. טור וב"י רס"י תמג. וכ"ה לעיל קודם סי' תכט.

יט) דברים טז, ג. ברייתא שם.

כ) שמות יג, ג.

כא) רש"י שם ד"ה לא תאכל עליו.

כב) ראה סגולת אברהם ע' 189.

כג) תוס' כח, ב ד"ה וחד.

כד) שם כא, ב כחזקיה. רמב"ם פ"א ה"ב. לבוש ס"א.

כה) רש"י שם ד"ה לא יאכל. לבוש שם.

כו) ברייתא כח, רע"ב. רש"י שם.

כז) רש"י ו, א ד"ה אפילו. ב"ק כט, ב ד"ה משש שעות. רמב"ם פ"ג סוף ה"ז.

כח) ברייתא ו, ב. רש"י שם ד"ה דלאו ברשותיה. שם ע"א ד"ה אפילו. ולענין שעה ששית (מד"ס) שם דף ז, רע"א. וראה לקמן סי' תלג ס"ל. סי' תלד ס"ז וסט"ו. סי' תלה קו"א ס"ק ב. סי' תמד ס"כ. סי' תמה ס"ג. סי' תמח ס"ח. שו"ת סוף סי' יד. וראה אבני נזר או"ח סי' שטז אות ו. חקרי הלכות ח"א כב, ב. ח"ג לו, ב. ח"ד נו, ב.

כט) גמרא שם.

ל) וכן אינו יכול למכרו או ליתנו במתנה, כדלקמן סי' תמג ס"ג.

לא) בכת"י באים כאן כמה פרטים המבוארים לקמן סי' תלד ס"ז. ועוד שם: וטעם הביטול כתבו התוס' (ד, ב ד"ה מדאורייתא) ורא"ש (פ"א ס"ט) ור"ן (בריש המסכתא ד"ה ומהו) דמשום הפקר הוא כיון שביטלו אינו שלו.

לב) כדלקמן סי' תמ ס"ב וש"נ.

לג) שמות יג, ז.

לד) ברייתא ה, ב. וראה לקמן סי' תנז סי"ז.

לה) ספרי עה"פ (דברים טז, ד) ולא יראה. תוס' שם. ועי' ברא"ש פ"ק ס"ד. וראה לקו"ש חט"ז ע' 131 הערה 15. ע' 135 הערה 41. שלחן המלך ח"ב ע' לב ואילך.

לו) משנה ריש פסחים. ובכת"י: ולפי זה אין לבדיקה וביעור קודם זמן איסורו עיקר מן התורה כלל אבל חכמים הצריכו כל חמץ לבדוק ולבערו ולא לסמוך כלל על ביטול והפקר לשהות את החמץ בבית. ובכת"י נוסף: כשאינו רוצה לבטל סומך על בדיקה זו מן התורה אפילו קודם זמן איסורו. וראה לקמן סי' תלג סי"ב, וקו"א שם ס"ק ג.

לז) שנשאר חיוב תשביתו ובל יראה, כדלקמן סי' תלה סוף ס"ד.

לח) סי"ב-ג.

לט) לשון הרמב"ם פ"ב ה"ג.

מ) ראה לקו"ש חט"ז ע' 131. העו"ב תרפג ע' 29. תתמד ע' 50. סגולת אברהם ע' 190. והטעם דלא סגי בבדיקה וצריך גם ביטול יתבאר לקמן סי' תלד ס"ו.

מא) ר"ן ריש פסחים (א, א) ד"ה אלא וד"ה ומה שהצריכו.

מב) סעיף א.

מג) תוס' ב, א ד"ה אור. הובא בר"ן שם. טור ומ"א ס"ק ב. וראה לקמן סי' תלג סי"ט וס"ל, שזהו עיקר הטעם, וכשאין טעם זה אין צריך לבער. וראה לקמן סי' תלה ס"ד, וסי' תמב ס"ז וסי"ג וס"כ שכשיש רק טעם זה אין צריך לברך על ביעורו (נתבאר לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א), וכשעבר עליו הפסח אין קונסים אותו לאסרו באכילה והנאה (נתבאר לקמן סי' תמב קו"א ס"ק ט), ולקמן סי' תמז ס"א (הטעם שכאן חששו יותר משאר איסורים).  וראה לקמן סי' תמב קו"א ס"ק יב אם טעם זה הוא לדברי הכל. וראה רשימות שיעורים פסחים סי' א אות יא. שערי שלום ע' כא. שלחן הפסח ע' 11. וראה לקמן סי' תמ ס"ד, שטעם זה שייך גם כשהחמץ הוא של נכרי. וראה לקמן שם קו"א ס"ק יא בהג"ה, שעכ"פ בשל נכרי מועלת מחיצה שיזכור.

מד) שם גמרא ד, א. רש"י שם ד"ה נבדוק.

מה) סעיף א.

מו) ר"ח שם ד"ה ולמה שנינו.

מז) רש"י ו, סע"ב (לענין ביטול, וכדלקמן סי' תלד סי"ג). פר"ח ס"ב ד"ה כתב בס' כנה"ג.

מח) רב נחמן בר יצחק שם.

מט) ט"ז ס"ק א.

נ) שם דף ז, סע"ב – ח, א. וכדלקמן סי' תלג ס"ח וש"נ.

נא) צפניה א, יב.

נב) רש"י ז, ב ד"ה זכר. טור וב"ח סוף ס"ב ד"ה ומ"ש ומצאו.

נג) שם דף ד, א ורש"י ד"ה ואור הנר. וראה לקמן סי' תלג ס"ו.

נד) ט"ז שם.

נה) שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ג. אליה רבה ס"ק ג. חק יעקב ס"ק א. וראה קו"א ס"ק א הג"ה ד"ה והיינו.

נו) כן הוגה בלוח התיקון שבדפוס זיטאמיר תר"ז ובקונטרס השלחן (ודלא כבדפוס ראשון שנדפסו תיבות אלו לקמן בסמוך).

נז) השגות הראב"ד לבעל המאור (א, סע"א). ר"ן שם. חק יעקב שם.

נח) הרב רבינו יונה ריש ברכות ד"ה וחכמים (לענין קריאת שמע ותפלת ערבית). ב"י ושו"ע סי' רלה ס"ב. ט"ז ס"ק א-ב (לענין בדיקת חמץ). וראה קו"א ריש ס"ק א.

נט) ב"י ושו"ע שם. מ"א ס"ק ג. וראה לקמן סי' תפט סי"ז (חצי שעה קודם בין השמשות). סגולת אברהם ע' 191.

ס) טור. מ"[מ] פ"ב ה"ג בשם התוס'. ב"י ד"ה ומ"ש ולא יאכל. שו"ע ס"ב. ובכת"י: אפילו סעודה קטנה (אבל טעימה בעלמא שרי כמ"ש בסי' רל"ב). סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג. והוא מהב"ח בסוף הסימן בשם מהרי"ל. מ"א ס"ק ד. וכ"ה לקמן סי' תע ס"ז. וראה מ"מ וציונים.

סא) גמרא שם.

סב) בכת"י: רמב"ם פ"ב ה"ג. סמ"ג מ"ע לט. מ"מ כ"מ שם. ראב"ד בהשגות לבעל המאור (א, סע"א). מ"א ס"ק ה. ט"ז ס"ק ב. ב"ח ס"ד. ההוכחות לזה, דהיינו אפילו לימוד שיש לו קצבה (דלא כח"י ס"ק ח), ראה קו"א (ד"ה ומהאי טעמא).

סג) ט"ז שם.

סד) ט"ז שם. פרי חדש סוף ס"ק ב. בכת"י: ויעבור על תקנת חכמים (רמב"ם פר"ח).

סה) בלוח התיקון שבדפוס זיטאמיר תר"ז ובקונטרס השלחן הגיהו שתיבות אלו צ"ל לעיל בסמוך, וש"נ.

סו) מ"א ס"ק ה.

סז) סימנים אלו בשוע"ר לא הגיעו לידינו, וראה שו"ע סי' רלב ס"ב.

סח) מ"א ס"ק ג. וראה לקמן סי' תלה ס"ב, שכ"ה גם אם לא בדק עד תוך הפסח.

סט) טור. רמ"א ס"ב. ובכת"י: וכל שכן בשאר דברים שאסרו חכמים אם התחיל אפילו בהיתר פוסק (דלא כח"י ס"ק ח. ראה קו"א ס"ק א ד"ה ומהאי טעמא).

ע) ב"י בסוף הסימן. ח"י ס"ק ח.

עא) ט"ז ומ"א ממשמעות הטור שו"ע (ראה קו"א סוף ס"ק א שכ"ה משמעות טור ושו"ע ושאר פוסקים, דלא כמ"א ס"ק ח). ובכת"י: ט"ז סי' תרנב ס"ק ד.

עב) ט"ז ס"ק ב. פרי חדש ס"ק ב.

עג) פר"ח שם.

עד) כדלעיל סי' כה ס"ב וש"נ.

עה) נתבאר בקו"א ס"ק א (ד"ה ומה שכתב).

עו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג.

עז) ראה סגולת אברהם ע' 191.

עח) ב"ח סוף ס"ד ד"ה פסק. הובא במ"א ס"ק ה עי"ש. וראה שו"ת צמח צדק סי' קטז. פעמי יעקב ח"ד ע' יב. ח"ז ע' נ.

עט) מ"א סוף ס"ק ה.

פ) ראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סי' עט. אחרונים. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ו.

פא) מ"א וח"י שם.

פב) נחלת צבי ס"ק א. אליה זוטא ס"ק ה.

פג) עי' סי' ער"ה ס"ד, שמשם הוכיח הנחלת צבי את דינו, ושם מבואר דהיינו דוקא בחברו שאינו לומד.

פד) ראה פעמי יעקב ד ע' יג.