תלב דין ברכת בדיקת החמץ ובו י"ב סעיפים:

א

א קודםא שיתחיל לבדוק צריך לברךב כמו שמברכין על כל מצות מדברי סופריםג ומה הוא מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץד ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדייןה מכל מקום כיון שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטלו ומפקיר כל החמץ שנשאר בביתו שלא מצאו בבדיקה זוז הרי ביטול זה נקרא ביעורח כדינו לחמץ שאינו ידוע לו שלא מצאו בבדיקה והחמץ הידוע לו הוא מצניעו עד למחר שיאכל ממנו עד שעה ה' והמותר מבערו מן העולםט וביעור זה שביום י"ד וביטול זה שבליל י"ד אין מברכין עליהם כלום והן נפטרין בברכה שבירך על הבדיקה שהיא תחילת הביעור לפיכך מברכין עליהם על ביעור חמץי:

ב

ב ולמה אין מברכין על בדיקת חמץ שהוא מתחיל בה מיד לפי שאין הבדיקה תכלית המצוהיא שהרי מי שבדק ולא ביער את החמץ שמצא בבדיקה לא עשה ולא כלוםיב וכן אם לא ביטל חמצו אחר הבדיקה עדיין לא נגמרה מצות ביעור חמץיג:

ג

ג ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמןיד לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש לילהטו:

ד

ד אם בירך אקב"ו לבער חמץ יצא ואין צריך לחזור ולברךטז וכן כיוצא בזה בשאר מצות שמברכין עליהם בלשון על כמו על אכילת מצהיז על אכילת מרוריח אם בירך עליהן בלמ"ד לאכול מצה לאכול מרור יצא וכן כל המצות שמברכין עליהן בלמ"ד לקבוע מזוזה לקרוא את הלל אם בירך בלשון על קביעת מזוזה על קריאת הלל יצא אבל לכתחלה צריך לברך על כל מצוה ברכה שתקנו לה חכמים וטעם שינוי הנוסחאות בברכת המצות הוא מבואר בראשוניםיט ע"ש:

ה

ה אם שכח לברך קודם התחלת הבדיקה אם נזכר קודם שגמר את הבדיקה לגמריכ דהיינו שנשאר לו עדיין לבדוק מקום אחד או אפילו זוית אחת ואפילו חור אחד (אם הוא בענין שיש לחוש שמא יש שם בחור כזית חמץ עיין סי' תמ"וכא) חייב לברך קודם שיגמור בדיקה זו אבל אם נזכר לאחר שגמר בדיקתו לגמרי לא יברך כלוםכב שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתןכג אבל לאחר גמר עשייתן היאך יברך וצונו לעשות מצוה פלונית ואינו עושה כלוםכד שכבר עשה <(א)> ויש מי שאומרכה שאף על פי כן יברך למחר בסוף שעה ה'כו כששורף את החמץ שמצא בבדיקה שהרי שריפה זו עיקר ביעור חמץ והיה ראוי לברך עליה אלא שפוטרין אותה בברכת על ביעור חמץ שמברכין בשעת בדיקהכז וזה שלא בירך בשעת בדיקה צריך לברךכח בשעת השריפה ויש לחושכט לברך אותה בלא שם ומלכותל:

ו

ו אסור להפסיק בשום דיבור בין הברכה לתחלת הבדיקהלא כדרך שאסור להפסיק בשאר כל המצות בין הברכה לתחלת עשיית המצותלב ולכתחילה יזהר שלא ידבר בינתיים כלל אפילו מעניני צרכי הבדיקהלג אלא אם כן הוא בענין שאי אפשר לו להתחיל לבדוק אם לא ישיחלד אבל אם עבר ושח בינתיים בצרכי הבדיקה אין צריך לחזור ולברך אפילו היה אפשר לבדוק בלא שיחה זולה אבל אם שח בינתיים שיחה שאינה מענין הבדיקה כלל צריך לחזור ולברךלו:

ז

ז במה דברים אמורים כששח קודם שהתחיל לבדוק אבל אם שח לאחר שהתחיל לבדוק אין צריך לחזור ולברךלז כיון שכבר התחיל במצוה שבירך עליהלח (עיין סי' תקצ"בלט) וכן אם הולך ובודק מחדר לחדר ומבית לבית אין הליכה זו שבאמצע מצוה חשובה הפסק להצריכו לחזור ולברך כמו שאין השיחה שבאמצע מצוה חשובה הפסקמ.

ומכל מקום לכתחלה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקהמא אפילו בדברי תורהמב כי אם מעניני צרכי הבדיקה לפי שיש אומריםמג שאף המשיח באמצע המצוה הרי זה הפסק וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאין צריך לחזור ולברך לישב בסוכהמד לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה שאם ירצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו אבל בבדיקת חמץ מוכרח הוא לגמור את הבדיקה שלאחר השיחה שחייב לבדוק בכל המקומות שמכניסין בהן חמץ ואלו היה שוכח לברך בתחילת בדיקתו היה חייב לברך בגמר בדיקתומה לכן גם עכשיו חייב לחזור ולברך כיון שהפסיק בשיחה אחר ברכה הראשונהמו וכן כיוצא בזה בשאר כל מצות שהן חובה ואי אפשר לאדם לפטור את עצמו מהןמז:

ח

ח חובת הבדיקה היא על בעה"ב אבל בני ביתו האוכלים משלו אין חיוב הבדיקה חל עליהם כללמח (אלא אם כן אין האיש בביתו כמ"ש סי' תל"ומט) כיון שאין החמץ שלהםנ.

אבל אם בעה"ב רוצה לעשות בני ביתו שלוחים לדבר מצוה שיבדקו הם הרשות בידונא ויברכו הם ברכת על ביעור חמץנב.

ומכל מקום נכון הדבר שיבדוק הוא בעצמונג שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחונד ואם אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות יבדוק הוא חדר אחד או זוית אחת ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שמברך על בדיקתו ויכוין להוציאם בברכתו והם יענו אמןנה אחר ברכתו ויתכוונו לצאת בברכתונו ויתפזרו לבדוק איש איש למקומונז ויזהרו שמיד אחר ששמעו הברכהנח יתחילו לבדוק בחדרים הסמוכים לבית ששמעו הברכה בתוכו אבל לא ילכו מיד לבית אחר לבדוק לפי שההליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוהנט כמו שנתבאר בסימן ח'ס ע"ש:

ט

ט וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שעברו והפסיקו בין שמיעת הברכה לתחלת הבדיקה או אפילו לא שמעו כלל את הברכה מבעה"ב אינן צריכים לברך על בדיקתם כיון שהם עצמם אינם חייבים בבדיקה זו ואינן בודקין אלא כדי לפטור את בעה"ב מחיובו <(ב)> וכיון שבעה"ב בעצמו אם היה בודק גם אותן המקומות שבני ביתו בודקין לא היה מחויב לחזור ולברך על אותן המקומות כיון שכבר בירך פעם אחתסא לפיכך גם בני ביתו שעושים שליחותו אינם חייבין לברךסב ומכל מקום לכתחלה אין להם לבדוק בלא שמיעת הברכה שהרי הם עושים מצוה ואין לעשות מצוה בלא ברכה לפניהסג:

י

י כשהוא רוצה לעשות שליח לבדיקת חמץ יכול לעשות אפילו עבד או אשה או קטןסד שיש בו דעתסה ויכולת לבדוק ככל משפטי הבדיקה שיתבארו בסי' תל"ג שהכל כשרים לבדיקת חמץסו והכל נאמנים על הבדיקהסז ואין חוששין שמא יתעצלו לבדוק יפה וישקרו לומר יפה בדקנוסח דכיון שבדיקת חמץ אינו אלא מדברי סופרים שמן התורה די בביטול בלבד כמו שנתבאר בסימן תל"אסט לפיכך האמינום חכמיםע והם אמרו לבדוק והם אמרו שהללו נאמנים על הבדיקהעא (ואע"ג דכל היכא דאתחזק איסורא דרבנן אין הקטןעב נאמן לומר תקנתי האיסור כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"זעג והכא נמי אתחזק איסורא שהבית הוא מלא חמץ כל השנה אפילו הכי נאמן הקטן לומר בערתי החמץ מן הבית הואיל והיה בידו לבערעד וכל דבר שהיה בידו לעשותו נאמן לומר שעשאה כמו שנתבאר ביורה דעה שם ובסי' ק"כעה עיין שם).

ומכל מקום מצוה מן המובחרעו שלא לסמוך לכתחלה בבדיקתו אלא על אנשים בני חורין שהגיעו לכלל המצות דהיינו מי"ג שנה ואילךעז לפי שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדולעח ויש לחוש שמא יתעצלו ולא יבדקו יפה:

יא

יא הנוהגים להניח פתיתי חמץ בבית בכמה מקומות קודם בדיקת הבודקעט יזהרו להניח חמץ קשה שאינו מתפרר שמא יתפרר ממנו מעט וישאר ממנופ בבית בפסח וגם יזהרו לשמרו שלא יגררו ממנו עכברים או קטניםפא ועל דרך שיתבאר בסי' תל"דפב ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו אף על פי כן לא בירך לבטלה שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונהפג אבל כבר נתפשט המנהג להניחןפד ומנהגן של ישראל תורה היאפה:

יב

יב יש מהמדקדקים ליטול ידיהם קודם הבדיקהפו ואע"פ שהנוטל ידיו במקום שלא תקנו החכמים הרי זה מגסי הרוחפז מכל מקום מאחר שבדיקת חמץ היא באה לטהרת הרגל כמ"ש למעלהפח א"כ מצוה חשובה היא וראויה להיות בנקיותפט:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) גמרא מימרא דרב יהודה אמר רב [כ"ה גירסת הרא"ש פ"א ס"י) דף ז, סע"א (שצריך לברך). רב יהודה אמר שמואל שם ע"ב (שהברכה היא קודם שיתחיל לבדוק). טור ושו"ע ס"א.

ג) מטעם שנתבאר לעיל סי' קנח סט"ז וש"נ. וראה סגולת אברהם ע' 192.

ד) מסקנת הגמרא שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.

ה) ראה סגולת אברהם שם.

ו) רא"ש פ"א ס"י. טור.

ז) בכת"י: כמ"ש בסי' תלד ס"ו.

ח) ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) כא ע' תקלא ואילך. סגולת אברהם שם.

ט) בכת"י: כמ"ש בסי' תמה ס"ג.

י) רא"ש שם. וראה כל בו סי' מח (ו, ד. הובא בב"ח ס"א) שלשון ביעור כולל גם בדיקה וביטול.

יא) ב"י סד"ה ומ"ש רבינו שבדיקה. ט"ז סוף ס"ק א. וכ"ה לענין עשיית ציצית, כדלעיל סי' יט ס"א וש"נ.

יב) ראה גם לקמן סי' תמו ס"א.

יג) ראה ב"י שם.

יד) ראה עירובין מ, ב. וכ"ה לקמן סי' תקפה ס"ה. סי' תריט ס"ז. סי' תרמא ס"א.

טו) רא"ש פ"א ס"י. שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ג וכלל כה ס"ג. טור וט"ז סוף ס"ק ב. ומידי דהוה אעושה סוכה ולולב דלקמן סי' תרמא ס"א. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 128. חל"ז ע' 15 הערה 12. שלחן המלך ח"ב ע' לה. העו"ב תתמו ע' 60.

טז) דרכי משה ס"ק א. ח"י ס"ק ג.

יז) כדלקמן סי' תעה ס"ה.

יח) כדלקמן שם סי"ב.

יט) רמב"ם הל' ברכות פי"א הט"ו. רא"ש פ"א ס"י. ר"ן (ג, ב) ד"ה וקשיא.

כ) כל בו סי' מח (ו, ג). רמ"א ס"א.

כא) סעיף ג. וראה מ"מ וציונים. כבוד מלכים (הוספות).

כב) ב"ח סוף ס"ב ד"ה ונראה.

כג) כדלעיל סי' מו ס"ג וש"נ.

כד) ראה גם לעיל סי' רסג סי"א.

כה) ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ב.

כו) ט"ז שם. וראה קונטרס אחרון סוף ס"ק א, שאם שורף החמץ בשעה ששית יכול לברך גם לדעה הא'.

כז) כדלעיל סעיף א.

כח) בכת"י: על ביעור חמץ.

כט) בכת"י: לדבריו.

ל) שיירי כנסת הגדולה הגב"י סוף אות ב. אליה רבה ס"ק ג. ח"י סוף ס"ק ו. וראה לעיל סי' מו ס"י וש"נ.

לא) רא"ש פ"א ס"י. שו"ת כלל יד סי' ג. טור ושו"ע ס"א.

לב) ראה לעיל סי' ח סכ"ב (ציצית). סי' כה סי"ח ואילך (תפילין). לקמן סי' תקצב ס"ז (שופר). ואם הברכה היא אחרי עשיית המצוה, ראה לעיל סי' קנח סוף סט"ז וש"נ.

לג) רמ"א סי' קסז ס"ו. לעיל שם ס"ט וש"נ. וכ"ה בסידור.

לד) מ"א סי' כה ס"ק טז. לעיל שם ס"כ. סי' תקצב ס"ק ה. לקמן שם סוף ס"ז. עי' סי' קסז סוף ס"ט, דכיון שאי אפשר לו הרי זה כדיעבד.

לה) משמעות אחרונים, שלא הצריכו לחזור אלא כששח שלא מעניני הבדיקה. וראה גם לקמן סי' תנז ס"ד.

לו) הסכמת הפוסקים. מ"א ס"ק ג. ח"י ס"ק ז.

לז) רא"ש פ"א ס"י. שו"ת כלל יד סי' ג. טור ושו"ע ס"א.

לח) פר"ח סוף ס"א.

לט) סעיף ז (לענין שופר). וראה גם סי' תקפט סוף ס"ב.

מ) בית הילל יו"ד סי' רפט. ח"י ס"ק ט. וראה גם לקמן סי' תקפט שם. לעיל סי' קד ס"ב וש"נ.

מא) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.

מב) עי' ט"ז ס"ק ג, שדייק בדברי הרא"ש וטור שדוקא שיחה בטלה אסור. ואח"כ כתב להחמיר לכתחלה כדיעה האוסרת בכל ענין ודו"ק. וראה לקמן סי' תקצב ס"ז לענין הפסקה בתקיעות בעניני התפלה.

מג) רא"ש. ב"י. מ"א. ובכת"י: מרדכי פ"ק רמז תקלו בשם תשובת הגאונים. שבלי הלקט סי' רו בשם רבינו סעדיה גאון. ברכת אברהם (טריוש) ח"ד סי' קלט. שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ג.

מד) בכת"י: כמ"ש סי' תרל"ט (ראה לקמן שם סי"ג).

מה) ראה העו"ב עתר ע' 18. קובץ שיעורים (פסחים) ח"ב סי' כז הערה 1.

מו) ברכת אברהם שם. ט"ז ס"ק ג. ובסי' תקצב ס"ק ב.

מז) כדלקמן סי' תקצב ס"ז. ובכת"י: והא דאינו מברך על ביעור חמץ פעם שנית למחר כששורף את החמץ בשעה ה' דהא הפסיק ושהה הרבה בין הבדיקה להביעור ולמה אינו חוזר ומברך (שהרי מעיקר הדין היה ראוי לברך על ביעור זה אלא שהוא נפטר בברכה שבירך על הבדיקה כמו שנתבאר לעיל ס"ק א) משום דהבדיקה והביעור הוא חשוב כעושה ב' פעמים מצוה אחת ולא שייך לומר ב' פעמים וצונו במצוה אחת [ט"ז ס"ק ב] משא"כ באמצע הבדיקה אותו החלק שלא גמר עדיין נקרא התחלה [ט"ז ס"ק ג] אצלו שמתחיל לעשות עוד בדיקה אחרת והוה כאילו עושה שתי מצות אבל הביעור הוא גמר ענין הבדיקה שמבער מה שבדק כבר וגם הבדיקה לצורך הביעור היא כמו שנתבאר לעיל וא"כ היאך יברך ב' פעמים וצונו במצוה אחת. ומשום הכי נמי כשלא בירך בשעת הבדיקה יש אומרים [ט"ז ס"ק ב] לברך בשעה ה' עי' מה שנתבאר לעיל [קו"א שם. ונתבאר שם (ד"ה וכל זה) תמצית חילוק זה בדעת הט"ז. אבל ראה שם דלא קיי"ל כוותיה (לענין סוף שעה ה). ולכן נשמט קטע זה בשו"ע כאן]. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלא. שם נה ע' שסד.

מח) משמעות הרא"ש פ"א ס"י. וטור שו"ע ס"ב.

מט) סעיף ג.

נ) ראה לקמן סי' תלו ס"כ, שאורח שיש לו חמץ חייב בבדיקה, אלא שבעל הבית מוציאו (ולענין ביטול ראה לקמן סי' תלז סוף ס"א). וראה סגולת אברהם ע' 194.

נא) ראה גם לקמן סי' תע ס"ז.

נב) מ"א ס"ק ו. משמעות עולת שבת ס"ב וסי' תקפה ס"ב. עי' ח"י ס"ק יא (שדן בטעם דלקמן ס"ט, משמע שבלאו הכי צריכים לברך). וראה לעיל סי' ריג ס"ז שאחד מברך לכולם. וראה שלחן המלך ח"ב ע' לז.

נג) אחרונים. מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק י.

נד) קידושין מא, א. וראה גם לעיל סי' רנ ס"ד וש"נ.

נה) מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (אות יד ע' מד). ב"ח בסוף הסימן. ח"י ס"ק יא. ובסידור: ויעמיד כו' (מבלי תנאי של  ואם אינו יכול כו'). וראה אג"ק חט"ו ע' קנז. העו"ב מו ע' ט. כינוס תורה חי"ב ע' נה. שלחן המלך ח"ב ע' לח ואילך.

נו) כדלעיל סי' ריג ס"ד וש"נ.

נז) רא"ש שם. וטור ושו"ע שם.

נח) ראה לעיל סי' קסז ס"י.

נט) מ"א סי' ח ס"ק יז. פר"ח ס"ב.

ס) סעיף כב. משא"כ מחדר לחדר, כמבואר בקו"א שם ס"ק ה. וראה לעיל סי' קסז ס"ט שלכתחלה לא יפסיק בין ברכה לאכילה גם בהליכה מחדר לחדר. וכ"ה בסידור (ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר).  וראה פעמי יעקב ד ע' יח.

סא) ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלא.

סב) עולת שבת כאן ס"ב ולקמן סי' תקפה ס"ב. ואליה זוטא בסי' תקפה ס"ק ד. ח"י ס"ק יא. וראה קונטרס אחרון. וכן הביא דבריהם לעיל סי' רסג סט"ו, בדעה הא'. אבל אח"כ סיים שם: "ויש חולקים על זה וכן נתפשט המנהג במדינות אלו" (שגם הסמוכות על שלחן בעל הבית מברכות על הדלקת נר שבת, אף שבעלת הבית כבר בירכה והן אינן מדליקות אלא בשליחות בעלת הבית). וראה תהלה לדוד ח"ג סי' ט. רב פעלים ח"ב יו"ד סי' ב ד"ה והנה מצינו.

סג) ח"י שם. ובכת"י: בבדיקתם אף שאינן חייבים בה (ועי' בסי' קצ"ז [ס"ו] שחייבים הם מדין ערבות) ואין לעשות מצוה בלא ברכה שלפניה.

סד) ח"י ס"ק י. אליה רבה ס"ק ו. ממשמעות מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (אות יב ע' מג). וראה גם רמב"ם פ"ב הי"ז.

סה) רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' תלז ס"ד. לקמן שם ס"ה.

סו) רמב"ם שם.

סז) ברייתא ד, א. טור ושו"ע שם.

סח) ראה לקמן סי' תלז ס"ו, שאם לא ביטל והוי איסור תורה אינם נאמנים אעפ"י שהיה בידם, מטעם שיש טורח גדול בבדיקה, וש"נ.

סט) סעיף ב.

ע) גמרא דף ד, ב. וראה גם לקמן סי' תלז ס"ה-ו.

עא) רש"י שם ד"ה בדרבנן.

עב) משא"כ האשה ועבד נאמנין בדרבנן אפילו אינו בידם (תוס' שם ד"ה הימנוהו), כדלעיל סי' שצט סט"ו.

עג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סוף ס"ג, שבבדיקת חמץ הימנוהו רבנן כיון דלא אתחזק איסורא. ובמ"א סי' תלז ס"ק ח חלק עליו וכתב דהוי אתחזק איסורא (ראה גם לקמן סי' תלז ס"ה), ומ"מ הימנוהו מטעם בידו. וראה לקמן חיו"ד סי' א ס"ק מב: הקטן אינו נאמן כי אם בדברי סופרים שאין להם סמך מן התורה כדלקמן סוס"י קכ"ז (שהוא כתירוץ התוס' עירובין לא, ב ד"ה כאן, וכאן לא התירו אלא בבית שלהם). וראה הערות לשו"ע אדה"ז הל' פסח סי' תלז ס"ו.

עד) תוס' ד, ב סד"ה הימנוהו. מ"א סי' תלז ס"ק ח. וראה גם לעיל סי' שצט סט"ו (שבתחומין אפילו בדרבנן אינו נאמן). וראה סגולת אברהם ע' 195.

עה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם סי"ד שאינו נאמן על טבילת כלים. ובב"י שם (וט"ז ס"ק טז) דהיינו לפי שטבילת כלים דאורייתא. ובמ"א שם הוכיח מזה דבדרבנן דאיתחזק מהני בידו.

עו) עולת שבת ס"ב.

עז) מהרי"ל שם (לענין נשים). ב"ח סי' תלו ס"ב ד"ה ומ"ש רבנו ואינו. מ"א שם ס"ק יד וסי' תלז ס"ק ח. ח"י כאן ס"ק י (נשים קטנים ועבדים).

עח) ראה לקמן סי' תלז ס"ו וש"נ.

עט) דרכי משה ס"ק ב בשם מהר"י ברין. רמ"א שם. פע"ח שער חג המצות סוף פ"ה.

פ) בכת"י: מונח.

פא) אחרונים. מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (אות ח. ע' מ). מטה משה סי' תקנה. מ"א בסוף הסימן. ח"י ס"ק יג. אליה זוטא ס"ק ב.

פב) ס"א-ב.

פג) שבלי הלקט סי' רו בשם תשובות הגאונים. רמ"א ס"ב. כל בו סי' מח (ו, ד. וראה שם ו, ג בשם רב האי גאון). וראה גם מהרי"ל שם. ט"ז ס"ק ד. וראה העו"ב תשעב ע' 36.

פד) ראה ח"י ס"ק יד טעמי מנהג זה. ועוד טעמים נתבארו בלקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ. וכ"ה בסידור: המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין, וש"נ. ועוד שם, שיש לשרוף עשרה פתיתין.

פה) ראה גם לעיל סי' קפ סוף ס"ו. לקמן סי' תנב ס"ד. סי' תצד סט"ז.

פו) מנהגים (קלויזנר) סי' צד הג"ה ב בשם רבינו אפרים. מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (אות ב ע' לו). ב"ח בסוף הסימן. עולת שבת ס"ב.

פז) כדלעיל סי' קנח סי"א וש"נ.

פח) סעיף ג.

פט) ב"ח בסוף הסימן בשם רש"ל.