תלג דיני בדיקת החמץ ובו מ"ג סעיפים:

א

א הבדיקהא צריך שתהיה לאור הנרב ולא לאור הלבנה ולא לאור החמהג כגון אם עבר ולא בדק בליל י"ד וחייב הוא לבדוק ביום י"ד כמו שיתבאר בסי' תל"הד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנרה שאור הנר יפה לבדיקהו וחיפוש במחבואות בחורים ובסדקיםז:

ב

ב במה דברים אמורים בחדר מקורה שיש לו ד' מחיצות ואין אור החמה נכנס לתוכו אלא דרך חורים וחלונות אבל חדר שאין לו אלא <(א)> ג' מחיצות אע"פ שהוא מקורה והוא הנקרא אכסדרהח כיון שאורו רבט מאוד יכול לבדקו לכתחלהי ביום בלא אור הנריא אפילו ביום המעונןיב:

ג

ג ואפילו חדר שיש לו ד' מחיצות אם יש שם ארובה בגגויג (פירוש שגגותיהן היו שוין ולא היה עליהם עוד גג אחר משופע מלמעלהיד) וארובה זו היא פתוחה לגמרי שאין בה מחיצה של זכוכיתטו מותר לבדוק בקרקעית החדר שכנגד הארובה ביום בלא אור הנר אפילו הוא יום המעונן אבל שאר קרקעית החדר שאינה כנגד הארובה ממש צריך לבדוק לאור הנרטז:

ד

ד וכן חלון שבכותליז אם אין בה מחיצה של זכוכיתיח כל מה שמכוון כנגדו ממש אין צריך בדיקה לאור הנר אם הוא בודק ביום אפילו הוא יום המעונןיט:

ה

ה וכל זה כשעבר או שכח ולא בדק בליל י"ד אבל לכתחלה אפילו אכסדרה ושכנגד ארובה וחלון אין לבדוק כי אם בליל י"ד לאור הנרכ ואפילו אם רוצה להקדים ולבודקם ביום י"ג לאור החמה אינו רשאי שמבטל הוא תקנת חכמים שתקנו לבדוק בלילהכא בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ומכל מקום אם עבר ובדק את האכסדרה ביום י"ג או בשאר ימות השנה ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ יצאכב ואין צריך לחזור ולבודקה בליל י"ד לאור הנר:

ו

ו אבל שאר כל החדרים שיש בהם ד' מחיצות אם עבר ובדקן ביום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבודקן בליל י"ד לפי שאין אור הנר מבהיק יפה ביוםכג ואפילו אם בדק חדר אפל ביום י"ג לאור הנר שהחשך בתוכו שוה ביום ובלילה אף על פי כן צריך לחזור ולבודקו בליל י"דכד לפי שאין הבהקת הנר ביום אפילו בחדר אפל דומה להבהקתו בלילהכה:

ז

ז אבל אם רוצה לבדוק כל חדריו בליל י"ג או בשאר לילות השנה לאור הנר ולהזהר שלא להכניס לשם עוד חמץ הרשות בידוכו רק שלא יברך על בדיקה זו כמו שיתבאר בסימן תל"וכז לפיכך נכון הדבר שישייר חדר אחד לבודקו בליל י"ד ולברך על בדיקתו שלא להפסיד ברכה בידים ומכל מקום אף אם בדק כל חדריו ולא שייר כלום צריך הוא לחזור ולבדוק פעם אחרת לא פחותכח חדר אחד בליל י"דכט כיון שבלילה זה חל חיוב הבדיקה על כל ישראל שלא בדקו עדיין חל החיוב גם על זה שבדק כבר שלא לחלק בינו ובין כל ישראלל.

ויש חולקיןלא על זה ואומרים שאין צריך לחזור ולבדוק כלום בליל י"ד כיון שכבר בדק כל חדריו כדינם בלילה לאור הנר ויש לחוש לדבריהם שלא לברך כשחוזר ובודקלב חדר אחד בליל י"ד:

ח

ח אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור נרלג קטן יחידי לפי שאור האבוקה אין יכול להכניסו לחורים וסדקיםלד וגם הוא מתייראלה שלא ישרוף בו הבית ויהא לבו טרוד ביראה זו ולא יבדוק יפהלו.

ולכתחלה יש להזהר שלא לבדוק כי אם בנר של שעוה אבל לא בנר של חלב לפי שהוא מתיירא שלא יטיף ממנו על כלים כשרים ולא בנר של שומן לפי שמתיירא שלא יטיף ממנו על כלי חלב ולא בנר של שמן לפי שמתיירא שלא יטיף ממנו על הבגדים ויטנפם וגם אינו יכול להכניסו יפה לחורים ולסדקיםלז אבל בדיעבד שכבר בדק <(ב)> באחד מנרות הללו יצא ואין צריך לחזור ולבדוק בנר של שעוהלח וכן אם הוא שעת הדחק שאין לו נר של שעוה הרי זה כדיעבד ויבדוק לכתחלה בנרות אחרותלט ומכל מקום אם אפשר לו בנר של שומן לא יבדוק בשל חלב שכשהוא בודק בשל שומן אינו מתיירא רק שלא יטיף על כלי חלב אבל לא על כלי בשר מה שאין כן בשל חלב ואם אין לו של שומן ויש לו של חלב יבדוק בו ולא יבדוק בשל שמן שאינו יכול להכניסו יפה לחורים ולסדקים כמו של חלבמ:

ט

ט אם עבר ובדק לאור האבוקה לא יצא וצריך לחזור ולבדוק לאור הנרמא ויש מי שאומרמב שאין צריך לחזור ולבדוק ויש לחוש לדבריו שלא לברך כשחוזר ובודק:

י

י נר של שמן שדולקין בתוכו ב' פתילות דינו כאבוקהמג שאפילו עבר ובדק בו צריך לחזור ולבדוק וכן אם הדליק ב' נרות של שעוה וסמכן זו לזו ובדק בהן לא עלתה לו בדיקהמד ואפילו קלען יחד ועשאן כעין נר אחדמה (או שדיבק וחיבר זו לזו עד שנעשו נר אחדמו) מכל מקום כיון שיש כאן ב' פתילות דולקות הרי זו אבוקה:

יא

יא אין בודקין לאור העצים שהעץ אינו דולק יפה כשהוא יחידי ושני עצים אפילו הם דקים מאד דינם כאבוקה ואפילו מין עץ שדולק יחידי שקורין (בלשון אשכנז קי"ן) אין לבדוק בו לכתחלה (אם יש לו נר של שעוה) דכיון שריחו רע וגם ניצוצות מנתזין ממנו כשדולק יש לחוש שעל ידי כן לא יבדוק היטבמז:

יב

יב כבר נתבאר בסימן תל"אמח שמן התורה כשמבטל את החמץ ומפקירו קודם זמן איסורו דיו ואם אינו רוצה לבטלו ולהפקירו <(ג)> חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו מן התורה כשיגיע זמן איסורומט ולבערו מן העולם לגמרי וכשהוא עושה כך אם בתוך הפסח מצא כזית חמץ בביתו שלא מצא בבדיקתו לא עבר עליו למפרע בבל יראה ובל ימצא שהרי אנוס הוא כיון שבדק כדינונ.

ואינו חייב לבדוק מן התורה אלא במקומות שרגיל להשתמש בהן חמץ כל השנה בתדירותנא כגון הבית וחדריו שרגיל לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץנב שיש בו כזיתנג ועובר עליו בבל ימצאנד מן התורה אע"פ שאינו נראה לונה (עיין סי' ת"מנו) כל ימי הפסח אבל שאר החדרים שאינו רגיל להשתמש בהן חמץ בתדירות וקרוב הדבר שלא נשתייר בהן חמץ כזית אין צריך לבודקן מן התורה אע"פ שלא ביטל:

יג

יג אבל מדברי סופרים אף על פי שביטל כל חמצונז חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו בכל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס לשם חמץ באקראינח לפיכך כל חדרי הבית והעליות אפילו אותן שברי לו שלא אכל בהן חמץ מעולם הרי הם צריכים בדיקה כדינה בלילה לאור הנר לפי שלפעמים אדם קם מתוך סעודתו ופתו בידו ונכנס לחדריו להשתמש בהן תשמישיונט כגון חדר המשכנות שלפעמים נכנס לתוכו באמצע הסעודה להוציא משם משכון להחזירו לבעליו ויש לחוש שמא שכח שם את פתו או שמא נתפרר ממנו שום פירור חמץס:

יד

יד אבל אותן חדרים שאין דרך האדם ליכנס בהן בתוך הסעודה כגון אוצרות ייןסא ושכרסב שאין מסתפק מהן לשתותן או למכור מהן וכן בית התבןסג אין צריכים בדיקה אלא אם כן ידוע לו שהכניס לשם חמץ פעם אחתסד:

טו

טו אבל אוצרות יין ושכר שמסתפק מהן צריכין בדיקהסה שלפעמים באמצע הסעודה הם כלים על השלחן והולך השמש להביא מהן ופתו בידוסו וכן החדרים שמשימין בהם מלח או גבינות או מיני כבושים או נרות הרי הם צריכים בדיקהסז שלפעמים הם כלים באמצע הסעודה והולך השמש להביא מהן ופתו בידוסח:

טז

טז אבל אותן חדרים שמשימין דברים שיש קבע לסיפוקןסט דהיינו שהשמש יודע קודם הסעודה כמה צריכין לסעודה זו והולך ומביא ואין צריך להביא עוד באמצע הסעודהע כגון אוצרות של שמן וכיוצא בו דברים שאין רגילין בהן תדיר ואין דרך לימלך ולהביאן עוד על השלחן באמצע הסעודה אין צריך בדיקהעא ואם הוא מקום שרגילין להדליק בו נרות של שמן צריך בדיקה אם דרך להסתפק ממנו לנרותעב:

יז

יז חורים שבכותל הבית וכן זיזים הבולטים מהכתלים אם אינן גבוהים יותר מדאי ולא נמוכים יותר מדאי הרי הן צריכין בדיקהעג לפי שדרך להשתמש בהן (אבל חורים קטנים מאד וכן הסדקים קטנים שבכותלים שאין ראוין לשום תשמיש אינם צריכים בדיקהעד) ויש לחוש לשמא נשתמש בהן חמץ ונשאר מונח שם פירורי חמץ אבל אם גבוהים כל כך עד שאין יד אדם מגעת לשם וכן אם הם נמוכים למטה מג' טפחיםעה סמוך לקרקע הבית אינם צריכים בדיקה שמן הסתם לא נשתמשו בו אבל אם ידוע לו שנשתמש בהן חמץ אפילו פעם אחת הרי הן צריכין בדיקהעו ובבית שהתינוקות מצויין בו אפילו הנמוכים מג' טפחים צריכין בדיקה שמא הצניעו שם התינוקות מעט חמץעז:

יח

יח וכל זה בחורים שבכתלים אבל החורים וסדקים שבקרקעית הבית צריכין בדיקה אף על פי שאין תינוקות מצויין שם שיש לחוש שמא נפל ונתגלגל לשם מעט חמץעח:

יט

יט ואם קרקעית הבית היא מרוצפת בנסרים ויש ביניהם חורים קטנים עמוקים ואין יכול להכניס את ידו לתוך החור לבדוקעט אין צריך לקעקע את הנסריםפ לבדוק תחתיהם <(ד)> ואפילו אם ראה שנפל חמץ לחור זה הקטן ואם לא יוציאנו משם יהיה מונח שם כל ימי הפסח אעפ"כ אין מטריחין אותו להוציאו משם אלא מבטלו ודיו שהרי עיקרפא תקנת בדיקת החמץ אחר שביטלו אינה אלא משום גזירה שמא יבוא לאוכלו בפסח וזה החמץ שהוא מונח במקום שאינו יכול להכניס ידו לתוכו בודאי לא יאכלנו בפסחפב:

כ

כ וכן הדין בחור שהוא רחב ויכול להכניס ידיו לתוכו אלא שהוא עמוק מאד ואין יד אדם מגעת לבדוק בכולו בין שהחור הוא בכותלי הבית בין שהוא בקרקעיתו הרי הוא בודק בתוכו עד מקום שידו מגעת והשאר די לו בביטולפג אפילו יש שם ודאי חמץפד עיין סוף סי' תל"חפה:

כא

כא כותל עב מאדפו שהוא מחיצה בין ב' בתים של ב' בני אדם והחור עובר בתוכו מעבר אל עבר זה בודק מצד זה עד מקום שידו מגעת וזה בודק מצד זה עד מקום שידו מגעת ושאר אורך החור שבאמצע הכותל יש לחוש שמא נתגלגל לתוכו חמץ מצד זה ושמא נתגלגל לתוכו חמץ מצד זהפז לפיכך שניהם חייבים לבטל כל חמץ שיש בו אפילו אינן יודעים בבירור שיש שם חמץפח:

כב

כב ואם זה הכותל הוא מחיצה בין ביתו של ישראל לביתו של נכרי לא יבדוק הישראל כלל את חורי הכותל העוברים בתוכו מעבר אל עברפט ואפילו אם יש שם חמץ ודאי בתוכוצ אין צריך לבדוק ולהוציאו משם בליל י"ד מפני חשש סכנה שכשיראה הנכרי את הישראל שהוא ממשמש בחור לאור הנר יאמר כשפים הוא עושה ליצא ומכל מקום למחר ביום י"ד יבדוק בו לאור היום עד מקום שידו מגעתצב אפילו אין שם חמץ ודאי שכשממשמש בו לאור היום אין כאן חשש סכנה שהרי כך היה משתמש בו כל ימות השנה לאור היום (שכל חור שאין דרך להשתמש בו כלום אין צריך בדיקה כללצג כמו שנתבאר למעלהצד) והשאר די לו בביטולצה אפילו יש שם ודאי חמץצו:

כג

כג גג המשופע כמו גגות שלנוצז אין צריך בדיקהצח מפני שאינו ראוי לשום תשמיש (אבל גג השוה שתחת גג המשופע אם דרך להשתמש צריך בדיקה אלא אם כן הוא מיוחד לתשמיש שאין דרך להשתמש בו באמצע הסעודה כגון שעשאו אוצר ליין או שכר ואינו מסתפק ממנו כלל לא לשתות ולא למכור וכל כיוצא בזה כמו שנתבאר למעלהצט) ואפילו גג משופע שהוא נמוך מאד ואפילו הוא עומד בתוך הבית כגון גג המגדל (פירוש כגון אלמע"ר או שאפ"ע בל"א ומצניעים בתוכו כלים ואוכלים) אין צריך בדיקהק אבל תוך המגדל וכן תוך התיבות צריכים בדיקה שהוא משתמש בהם חמץ לפעמיםקא:

כד

כד רפת של בקר אין צריך בדיקהקב שכל חמץ שנפל שמה יש לתלות שהבהמות אכלוהוקג והרי יש כאן ספק ספיקא שמא לא היה שם חמץ מעולם ואם תמצא לומר היה שמא אכלוהו הבהמות וספק אכילת הבהמות מוציא מידי ספק חמץקד:

כה

כה וכן לול של תרנגולים אין צריך בדיקהקה שכל חמץ שהיה שם יש לתלות שהתרנגולים אכלוהוקו <(ה)> וכן בית שהתרנגולים מצויין בו אין צריך בדיקה בקרקעיתוקז במה דברים אמורים כשסמוך לפסח דהיינו כל שלשים יום לפני הפסח נזהר שלא לאכול חמץ בתוך זה הבית אבל אם לא נזהר מלאכול בתוכו חמץ בתוך שלשים יום לפני הפסח הרי קרקעיתו צריך בדיקהקח כדינה בלילה לאור הנר דכיון שאכלו שם חמץ א"א שלא נפל שם חמץקט על הקרקע והרי יש כאן ודאי חמץ וספק אכלוהו התרנגולים וספק לא אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאיקי <(ו)> אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב קודם פסח דהיינו קודם ל' יום יש בו ב' ספיקות להקל שמא אכלוהוקיא (ושמא לא הכניסו לשם חמץקיב) ואם תמצא לומר שלא אכלוהו התרנגולים שמא נתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב ואין צריך לבערו כלל כמ"ש בסי' תמ"בקיג *:

[* ואע"פקיד שחייב אדם לבדוק בכל החדרים שיש לחוש בהם לשמא הכניסו לשם חמץ פעם אחתקטו אף שיש כמה ספיקות להקלקטז, שמא לא הכניסו שם חמץ מעולם ואם תמצא לומר הכניסו שמא חזרו ונטלוהו כולו משם ולא נשתייר ממנו שם כלום ואם תמצא לומר נשתייר ממנו מעט שמא היה זמן רב קודם הפסח ונתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב, היינו לפי שעיקר תקנת חכמים שתקנו לבדוק ולחפש אחר החמץ אינה אלא על הספק שמא יש שם חמץ, ומן התורה אין לחוש כלל לספק כזהקיז שכלל גדול בתורה אין מחזיקין ריעותאקיח כמבואר ביורה דעה סי' ל"טקיט, אלא שחכמים מחמת חומר איסור החמץ החמירו לחוש אף לספק כזה ולכן התקינו מצות הבדיקה, ואם כן מה לי ספק אחד ומה לי כמה ספיקות. אבל ספק הרגיל מאד, שרגילות היא שהתרנגולים וכיוצא בהןקכ אוכלין כל מה שמוצאין והוא קרוב לודאי, אלא שספק זה בלבד אינו יכול להוציאו מידי ודאי גמור, דהיינו חזקת חמץ שהיה שם, שודאי גמור עדיף מקרוב לודאיקכא, אבל אם יש להסתפק עוד ספק אחר דהיינו שמא נפסל מאכילת כלב באורך הזמן, אף על פי שספק זה אינו קרוב לודאי, מכל מקום על ידי ספק זה הורע כוחו של הודאי גמור, דכיון שיש להסתפק ספק אחר הרי אינו ודאי גמור ואינו אלא כקרוב לודאי שיש כאן חמץ, ויוכל ספק של אכילת תרנגולים שהיא קרוב לודאי להוציא מידי קרוב לודאי. ועיין בסימן תמ"דקכב שאפילו בית הצריך בדיקה בקרקעיתו אין צריך לבדוק ולחפש אלא אחר פירורין גדולים קצת, אבל פירורים הדקין אפילו רואה אותם מונחים על גביו אין צריך להגביהם ולבערם אם הם מונחים במקום דריסת רגלי בני אדם שמאליהם הם מתבערים על ידי דריסת הרגלים, אלא אם כן רואה אותם מונחים שם לאחר שהגיע שעה ששית שאז הוא חייב לבערם מן העולם מיד שיראם עיין שם.]

כו

כו וכן הדין בכל החדרים שאין צריך בדיקה כלל מחמת שאין דרך להכניס בהן חמץ מעולם וראה קודם שלשים יום שהכניס עכבר בהם חתיכות חמץ אין צריך לבודקן בליל י"דקכג מטעם שנתבאר אבל אם ראה תוך שלשים יום צריך לבודקן בליל י"ד וע"ד שיתבאר בסי' תל"חקכד ועיין בסי' תס"הקכה:

כז

כז וכן <(ז)> רפת של בקר ולול של תרנגולים אם ידוע לו שהיה בהם וודאי חמץקכו בתוך ל' יום לפני הפסחקכז אלא שאינו יודע היכן הוא מונח שם הוא חייב לבדוקקכח ולחפש בהם את החמץ בליל י"ד לאור הנר ולהוציאו משם.

ואם הוא רוצה ליתן לפני הבהמות ותרנגולים לאכול זה החמץ או חמץ אחרקכט צריך הוא לעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול ולעיין עליהם שלא ידחפו ויגלגלו מן החמץ כלום למקום אחר צנוע שאינו נראה שמא יהא מונח שם עד כניסת הפסח ויעבור עליו בבל ימצא ואם נשתייר מעט חמץ מאכילתם יטלנו משם ולא יניח לפניהם שמא ישאר מונח שם עד כניסת הפסחקל ואפילו אם דעתו לילך אליהם כשתגיע שעה ששית ולראות אם מונח שם מעט חמץ שיבערנו מכל מקום יש לחוש שמא כשתגיע שעת הביעור חמץ ישכח על החמץ שנתן לפניהם לפי שלא יעלה על דעתו אז לחוש שמא נשתייר מעט חמץ מאכילתםקלא לפיכך צריך הוא בשעה שהוא נותן לפניהם לאכול שלא לזוז מהם עד שיגמרו לאכול ויצניע המשוייר כדרך שיתבאר בסימן תל"דקלב שאז בודאי לא ישכח לבערו בשעת הביעור כמו שאין שוכח לבער כל חמץ הידוע לו:

כח

כח קרקעית החצרקלג אין צריך בדיקה לפי שעורביןקלד ושאר עופותקלה מצויין שם והם אוכלים כל חמץ שנופלקלו ואפילו אם ידוע לו שיש שם בחצר ודאי חמץ אין צריך ליטלו משם בשעת בדיקת ליל י"ד ואפילו לכתחלה יכול להשליך חמץ לחצר קודם שתגיע שעה ששיתקלז וכשתגיע שעה ששית ילך לראות החמץ בחצרקלח ואם עדיין הוא מונח שם שלא אכלוהו העורבים חייב לבערו מן העולם לגמרי מיד שיראנו כמו שיתבאר בסימן תמ"הקלט.

ואין חוששין שמא ישכח לילך ולראותו כשתגיע שעה ששית שאף אם ישכח עליו אין כאן איסור שבודאי נטלוהו העורבין קודם שהגיע שעה ששית והוליכוהו למקום שבאו משם ואף על פי שנתבאר למעלהקמ ויתבאר בסימן תל"חקמא ותל"טקמב שאין ספק אכילה מוציא מידי ודאי חמץ מכל מקום <(ח)> נטילת העורבים וכיוצא בהם וגרירת החולדה והעכברים וכיוצא בהם היא ודאית אלא שהאכילה היא ספקקמג כי שמא לא היו רעבים באותו שעה לפיכך גבי עכברים וכיוצא בהם משאר מיני חיה הגדלים בבית אנו מחמירים בודאי חמץ שאף אם גררוהו הרי הוא טמון בבית או בחצר ועובר עליו בבל ימצא ואין כאן צד היתר אלא לתלות שמא אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל עורבים וכיוצא בהם שאינם בני תרבות וממקום אחר הם רגילין לבוא לכאן א"כ כשנטלוהו בוודאי הוליכוהו למקום שבאו משםקמד אלא שלכתחלה אין לסמוך על זה כשמגיע זמן הביעור דהיינו תחלת שעה ששית דכיון שהיה יכול לילך לחצר ולראות אם החמץ מונח עדיין שם ילך ויראנוקמה:

כט

כט החורים שבכותלי החצר אם אינן גבוהים יותר מדאי ולא נמוכין יותר מדאי הרי הם צריכין בדיקה אם דרך להשתמש בהם לפי שהעורבים אינם מצוים בחוריםקמו:

ל

ל חמץ שנפלה עליו מפולתקמז (פירוש גל של אבנים ועפר) אם אין הכלב יכול להריח ריחוקמח ולחפש אחריוקמט דהיינו שיש עליו גובה ג' טפחיםקנ הרי הוא כמבוערקנא מן העולם לגמרי ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה אף על פי שלא בטלוקנב <(ט)> ואפילו לכתחלה יכול להפיל עליו מפולת מן התורה אף לאחר שהגיע זמן הביעור ובכך הוא מבוער מן העולםקנג ולאחר הפסח יכול לפקח את הגל ולחזור ולזכות בחמץ הטמוןקנד אבל מדברי סופריםקנה אפילו אם נפלה עליו מפולת מאליו צריך לבטלוקנו קודם שתגיע שעה ששיתקנז גזירה שמא יתפקח הגל בתוך הפסח ויתגלה החמץ ויעבור עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורהקנח אם לא היה מבטלו קודם שעה ששית שמשעה ששית ואילך אינו יכול לבטל עוד דכיון שאינו יכול עוד ליהנות ממנו מחמת גזירת חכמים שאסרוהו בהנאה מתחלת שעה ששית ואילך הרי אין לו שום חלק וזכות בו ואינו נקרא שלו שיוכל לבטלו ולהפקירוקנט.

ואם לא בטלה קודם שעה ששית יש אומריםקס שאף על פי שעבר על מצות חכמיםקסא אין קונסין אותו לפקח את הגל להוציא את החמץ משם ולבערו מן העולם.

ויש חולקיןקסב על כל זה ואומרים שאף שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים אינו כמבוער מן העולם לגמרי אלא הרי הוא כטמון בבורות שיחין ומערות שעובר עליו בבל ימצא מן התורה כמו שיתבאר בסימן ת"מקסג לפיכך אם אינו רוצה לפקח את הגל להוציא החמץ ולבערו בזמן הביעור הרי הוא חייב מן התורה לבטלו קודם שתגיע שעה ששית ובביטול זה הוא יוצא ידי חובתו אף מדברי סופרים שהרי עיקר גזירת חכמים שגזרו שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ אינה אלא כדי שלא ישכח ויבא לאכול ממנו בפסח אם יבטלנו ולא יבערנו מן העולם לגמריקסד וחמץ זה שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים שאין הכלב יכול להוציאו משם ולהניחו במקום מגולהקסה אין לחוש בו שמא יבוא אדם לאכול ממנו בפסח כיון שכל ימי הפסח יהיה טמון ומכוסה מן העיןקסו אבל אם לא ביטלו קודם שעה ששית חייב הוא מן התורה לפקח את הגל להוציא החמץ משם ולבערוקסז ואם יש חשש סכנה לפקח בגל בידים כגון שהוא מקום שמצוים שם עקרבים (אבל נחש לא ברי היזקאקסח עיין סי' ק"דקסט) באשפות ובגלים הרי הוא <(י)> חייב לשכור פועליםקע שיפקחו את הגל ע"י מרא וקרדום וכיוצא בהם בענין שאין בו חשש סכנה עד שיוציאו את החמץ משם.

ולענין הלכה <(יא)> יש להחמיר בשל תורה כסברא אחרונהקעא ומכל מקום אם נפל עליו גל גדול שאי אפשר לפקחו אפילו על ידי מרא וקרדום והרי זה החמץ אבוד מבעליו ומשאר כל אדםקעב הרי זה כמבוער מן העולם לגמרי לדברי הכלקעג ואפילו לכתחלה <(יב)> אינו צריך לבטלו כללקעד שהרי אמרה תורה ולא יראה לך חמץ שלך אי אתה רואה וחמץ זה אינו נקרא שלךקעה דכיון שאינו יכול להוציאו מן הגל הרי אין לו שום זכות בו:

לא

לא ואם נפל עליו גל קטן בענין שהכלב יכול להריח ריחו ולחפש אחריו ולהוציאו משם דהיינו שאין עליו גבוה ג' טפחיםקעו אע"פ שביטלו והפקירו חייב הוא לפקח את הגל ולבער החמץ בזמן הביעור גזרה <(יג)> שמא כשיוציאנו משם הכלב לאכלו ישייר מעט מאכילתו ויניחנו מגולה וכשיראה אדם ישכח ויאכלנה ואם יש חשש סכנה לפקח בגל בידיםקעז חייב הוא לפקח את הגל על ידי מרא וקרדום בענין שאין בו סכנהקעח:

לב

לב במה דברים אמורים כשברי לו עכשיו בזמן הביעור שיש ודאי חמץ בתוך הגל אבל אם לא ברי לו עכשיו בשעת הביעור שיש בגל ודאי חמץקעט כגון חורים שבכותל שנשתמש בהם חמץקפ ואח"כ נפל הכותל ונעשה גל שיש להסתפק ולומר שמא כבר ניטל החמץ מהחורים קודם שנפל הכותל ולא נשתייר ממנו מאומה בהחורים ועכשיו בזמן הביעור אין מן החמץ כלום בתוך הגל ולפיכך אם כבר ביטל את החמץ הזה או שיכול עדיין לבטלו שאף אם יש עדיין בתוך הגל אינו חייב להוציאו משם ולבערו מן התורה אלא מדברי סופרים לא הטריחוהו חכמים להוציאו משם ע"י מרא וקרדוםקפא כיון שאפשר שאין שם חמץ כלל וגם לא הצריכוהו לבדוק ולחפש בגל בידיםקפב ולבטוח על הקב"ה שלא יזיקנו עקרב ששלוחי מצוה אינן ניזוקין (והא דחיישינן לסכנה גבי חור שבין ישראל לנכריקפג התם שכיחא היזקא והיכא דשכיחא הזיקא לא סמכינן אניסא אפילו כשעוסק במצות המקוםקפד שנאמרקפה ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח וגו' אבל הכא לא שכיחא הזיקא שמא אין כאן עקרב כלל בגל ואם תמצא לומר יש בו שמא לא יגע בו בידיו כשיבדוק ויחפש בגל ואם תמצא לומר יגע בו שמא לא יזיקנו כי לא יוכל מחמת שהוא מוטמן בגל ואין כאן אלא חששא בעלמא ולא חיישינן לה אלא לאחר שהשלים המצוהקפו כמו שיתבאר) לפי שחשו חכמים שמא תאבד לו מחט בגל זהקפז קודם בדיקה זוקפח (שבשעת הבדיקה בודאי לא יאבד ממנו כלום ע"י טרדתו בבדיקה ששלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בגופם ולא בממונםקפט) ולא ירצה לחפש אחריה קודם בדיקה זו לפי שיתיירא מעקרבים המצויין שם רק בשעת בדיקה שאז הוא עוסק במצוה יחפש גם אחר המחט ויש לחוש שמא גם אחר גמר הבדיקה יחפש גם כן אחר המחט ואז אין עוסק במצוה כלל ויוכל לבא לידי סכנהקצ *.

[*אבל בשעת הבדיקה אפילו מחפש גם אחר המחט הוי ליה עוסק במצוהקצא כמו האומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא דהוי צדיק גמורקצב במצוה אף שמתכוין גם להנאתו ולא אמרינן שלא לשמה הוא עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין בה אף להנאת עצמו שיחיה בנו או שיהיה בן עולם הבאקצג.]

אבל אם לא ביטלו וכבר הגיע שעה ששית שאין בידו לבטלו חייב הוא לפקח (יד)קצד ע"י מרא וקרדום ולבדוק ולחפש שמא יש שם מן החמץקצה שנשתמש בחורין תוך ל' יום לפני הפסח אבל החמץ שנשתמש בהם קודם ל' יום יש בו כמה ספיקות להקלקצו שמא ניטל כולו מהחורים ושמא נתעפש באורך זמןקצז (ושמא יש עליו גבוה ג' טפחים שהוא כמבוער מן התורהקצח) ואין צריך לבערו אלא מדברי סופריםקצט וחכמים לא הטריחוהו לפקח הגל על ידי מרא וקרדום כיון שאין שם חמץ ודאי:

לג

לג וכל זה כשהוא בענין שיש להסתפק שמא יש שם חמץ מונח בגל ואין עליו גבוה ג' טפחים אבל אם ברי לו שאם יש שם חמץ בגל יש עליו בודאי גבוה ג' טפחים אין צריך לטרוח ולפקח בגל ע"י מרא וקרדום אע"פ שנשתמש חמץ בחורים תוך ל' יום דכיון שיש כאן ספק שמא אין מן החמץ שנשתמש בחורים כלום בתוך גל זה שכבר ניטל כולו מן החורים קודם שנפל הכותל לכך יש להקלר כהאומריםרא שהחמץ שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים אין צריך לפקח בגל כלל כדי לבערו אע"פ שלא ביטלו ואין בידו לבטלו:

לד

לד חמץ שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים וביטלו קודם שעה ו' כמשפטו ולאחר הפסח נתפקח הגל ונתגלה החמץ הרי הוא מותררב <(טו)> אפילו באכילה שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס שקנסוהו חכמים על שעבר בבל יראה ובל ימצא מן התורה או מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' תמ"חרג וחמץ זה שנפלה עליו מפולת לא עבר עליו כלום אין לנו לקונסו (ועי' בסי' תל"ורד שאם בשעה שנפלה עליו המפולת על החמץ היה בדעתו לפנות הגל לאחר הפסח ולזכות בחמץ שתחתיו הרי זה אסור בהנאה ע"ש הטעם):

לה

לה דרך אוצרי יין ושמן לסדר חביותיהן שורות שורות עד שממלאין כל קרקע המרתף בשורות של חביות וחוזרין ומניחין חביות על חביות כשורות התחתונותרה על פני כל אורך ורוחב המרתף וחוזרין ועושין כן כמה פעמים עד שנתמלא כל המרתף חביות מקרקעיתו עד תקרתו על פני כל ארכו (פירוש מן הכותל שבו פתוח הפתח ועד הכותל שכנגדו נקרא אורך ומן הכותל שבצד זה ועד הכותל שבצד זה נקרא רוחב) ועל פני כל רחבו כשהוא בא לבודקו מחמץ (וכגון שדרך להסתפק ממנו שהוא צריך בדיקהרו כמו שנתבאר למעלה) אין צריך לבדוק בכולו אלא בודק בין החביות שבשתי שורות העליונותרז הסמוכות לכותל שבו הפתח דהיינו שורה אחת על פני כל רוחב המרתףרח מהכותל שבצד הפתח עד הכותל שכנגדה והוא אורך שורה זו ורחבה הוא אורך חבית אחת ושורה זו היא סמוכה לכותל שבו הפתח והיא עליונה על גבי כל השורות הסמוכות לכותל זו ועוד בודק בשורה שתחת שורה זורט ודיו שבשתי אלו שורות רגיל השמש להניח פתו בשעה שמוזג יין מן החביות:

לו

לו בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקהרי בליל י"דריא לאור הנר מפני שהתינוקות מכניסין בהן חמץ כל השנהריב.

והשמשים אינם נזהרים לבדוק בלילה אלא מכבדין היטב ביום ולא יפה הם עושים וצריך להזהירם על כךריג שיקיימו מצות חכמינו כתיקונה (ויכולין לברך על בדיקה זוריד) אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה לפי שאין יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם שאין אדם מפקיר דבר שאינו שלורטו:

לז

לז אם עבר ולא בדק בתי כנסיות ובתי מדרשות בליל י"ד יכול לבודקם לכתחלה ביום י"ד לאור היום ואין צריך לבדוק לאור הנר לפי שדרך להרבות בהם חלונות ויש בהם אורה גדולהרטז והרי דינם כדין אכסדרה שנתבאר למעלהריז וכן שאר בתים וחדרים שיש בהם חלונות הרבה ואורה גדולה דינם כאכסדרהריח:

לח

לח כל חדר הצריך בדיקה צריך לכבדו קודם הבדיקהריט לפי שקודם הכיבוד יש עפרורית הרבה ואינו יכול לבדוק יפהרכ ויזהיר כל אדם את בני ביתו שיכבדו גם תחת המטות שמא נתגלגל לשם מעט חמץרכא:

לט

לט ואחר שכיבדו היטב בכל המקומות צריך הוא לחזור ולבדוק בכל המקומות לאור הנר בחורים ובסדקים הצריכין בדיקה שמא יש שם מעט חמץרכב שהכיבוד אינו מועיל כלום למה שבחורים וסדקיםרכג:

מ

מ ואפילו <(טז)> תחת המטות צריך הוא לבדוק לאור הנררכד אחר הכיבודרכה אלא אם כן תרנגולים מצויין שם שאז יש לתלות שהם אכלו כל החמץ שנתגלגל תחת המטותרכו:

מא

מא אבל <(יז)> תחת הספסלים צריך לבדוק לאור הנררכז אף אם מצויין שם תרנגוליםרכח לפי שאי אפשר שלא נפל לשם חמץ אם הוא חדר שאוכלין בו והרי יש כאן חמץ ודאי תחת הספסלים ואין ספק אכילת התרנגולין מוציאה מידי ודאי חמץ:

מב

מב ויזהר כל אדם לבדוק ולנער הבתי ידים והכיסים של הבגדים שלו ושל התינוקות לפי שלפעמים מכניסין בהן חמץרכט ואין צריך לבודקן בליל י"ד שהרי למחר כשיאכל חמץ אפשר שיחזור ויכניס בהן חמץ ומה הועיל בבדיקתו אלא יבדקם וינערם למחר בשעת הביעוררל ואף אם רוצה להחמיר על עצמו ולבודקם בליל י"ד צריך לחזור ולבדקם למחר בשעת הביעור שמא חזר והכניס בהם מחמץ שאכל אחר הבדיקהרלא:

מג

מג וכל זה במי שדרכו לפעמים ליתן חמץ לתוך הבתי ידים והכיסים של הבגדים אבל מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקהרלב כלל לא בליל י"ד ולא בשעת הביעור ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכהרלג:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) משנה רפ"ק. טור ושו"ע ס"א.

ג) ברייתא דף ח, רע"א. טור ושו"ע שם.

ד) סעיף א.

ה) ירושלמי פ"א ריש ה"א. שו"ע שם.

ו) ברייתא שם. וכדלעיל סי' תלא ס"ה.

ז) רב נחמן בר יצחק שם. וכ"ה בסידור. וראה לקמן סי"ח. העו"ב תקעח ע' 44 ואילך.

ח) פסקי רי"ד שם ד"ה אמר רבא. פסקי ריא"ז פ"א ה"ב אות ב. ח"י ס"ק ב. אליה רבה ס"ק א. וראה קונטרס אחרון.

ט) רמב"ם פ"ב ה"ד. טור ושו"ע ס"א.

י) רבינו ירוחם נתיב ה ח"א (לט, רע"ד. כשלא בדקה בלילה). שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ב. מ"א ס"ק ג. ח"י ס"ק ג.

יא) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

יב) מ"א ס"ק ד, ממשמעות שלטי הגבורים (ח, ב אות א), מפסקי ריא"ז (פ"א ה"ב אות ב).

יג) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

יד) תוס' עירובין פו, ב ד"ה גזוזטרא. שם צד, ב ד"ה וקירויו. וראה גם לעיל סי' שסא ס"ו. לקמן סכ"ג. סי' תקיח ס"ח.

טו) מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ד.

טז) גמרא שם.

יז) טור ומ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ד.

יח) כדלעיל סעיף ג.

יט) כדלעיל סוף ס"ב.

כ) מ"א ס"ק ג וס"ק יט. פר"ח ס" וס"י. ח"י ס"ק ג וס"ק כב.

כא) פר"ח שם. וכדלעיל סי' תלא ס"ה.

כב) מ"א ס"ק כ. ח"י ס"ק כד.

כג) מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק א. וכדלעיל שם.

כד) פר"ח ס"א וסי"א. ח"י שם.

כה) ירושלמי פ"א ה"א.

כו) פר"ח סי"א. ח"י ס"ק א.

כז) סעיף א.

כח) בכת"י: לפחות.

כט) מ"א ס"ק כ (לענין בדק כל חדריו לאור החמה).

ל) ירושלמי פ"א ה"א (בין ביעור לביעור). מ"א שם (בין בדיקה לבדיקה). וראה לקמן סי' תלו סכ"א, אם הבדיקה היא חובת הגוף. וראה סגולת אברהם ע' 197.

לא) פר"ח שם.

לב) ח"י שם.

לג) גמרא [ברייתא] ז, סע"ב.

לד) רב נחמן בר יצחק בגמרא ח, א. טור ולבוש ס"ב.

לה) רב פפא שם. טור ולבוש שם.

לו) רש"י שם ד"ה בעית. טור ולבוש שם.

לז) רא"ש פ"א סי"א. וראה גם כל בו סמ"ח (ז, א) בשם הראב"ד. טור ושו"ע ס"ב.

לח) פר"ח ס"ב. אליה זוטא ס"ק ב. ח"י ס"ק ה. ט"ז ס"ק ג.

לט) ח"י שם.

מ) מ"א ס"ק ה (אלא שהוא כתב שמטעם זה דינו כאבוקה. וראה קו"א ס"ק ב).

מא) אחרונים (וכמצויין בסעיף הקודם).

מב) ט"ז ס"ק ג.

מג) עולת שבת ס"ק ב. עי' לעיל סי' רחצ ס"ד, וש"נ.

מד) מ"א ס"ק ו.

מה) מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (סי' ו ע' לח). רמ"א ס"ב.

מו) מ"א שם.

מז) ח"י ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' רחצ סוף ס"ד.

מח) סעיף ב.

מט) שאז הוא זמן מצות השבתה, כדלעיל שם ולקמן סי' תמה ס"א וש"נ. וכ"ה לקמן סי' תלו ס"ו. וראה מ"מ וציונים.

נ) פר"ח סי' תלא ס"א ד"ה ומאחר, שחייב מן התורה גם על חמץ שאינו ידוע, ורק כשבדק אינו עובר, כדעת הר"ן ריש פסחים ד"ה בודקין וד"ה אלא כך הוא עיקרן של דברים. וכ"ה דעת הרא"ש פ"א סי' ט, לפירוש הט"ז סי' תלד ס"ק ג. וראה גם לקמן סי' תלד ס"ו (במוסגר). וראה רשימות שיעורים (פסחים) סי' ב. ליקוט שיעורים סוס"י א. העו"ב תתמז ע' 51.

נא) ר"ן שם. ט"ז סי' תלה ס"ק א. פר"ח שם. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' ה ד"ה והטעם.

נב) ראה לקמן סכ"ה וקו"א ס"ק ה, דזה נקרא חמץ ודאי. וראה גם לקמן סי' תלו ס"ו.

נג) כדלקמן סי' תמב סכ"ח וקו"א שם ס"ק יז.

נד) ראה מ"מ וציונים.

נה) רא"ש שם.

נו) סעיף א.

נז) כדלעיל סי' תלא ס"ג-ד.

נח) טור ושו"ע ס"ג.

נט) כדלקמן סי"ד וש"נ.

ס) מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (ס"ג ע' לז). ח"י ס"ק ז. וראה קובץ אור ישראל חי"א ע' פה.

סא) גמרא [ברייתא] ח, א. טור ושו"ע ס"ג.

סב) ראה גמרא ח, א (לענין אוצרות שכר בבבל). וראה טור וח"י ס"ק ז.

סג) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

סד) רמב"ם פ"ה ה"ו, לפירוש מ"א ס"ק י (דקאי על אוצרות ולא על רפת בקר). וכ"ה לקמן סוף סי"ז. וראה סגולת אברהם ע' 199.

סה) גמרא ח, א. רמב"ם פ"ב ה"ו.

סו) רש"י שם ד"ה במסתפק.

סז) גמרא שם. ח"י ס"ק ז.

סח) ראה רש"י שם ד"ה ובי קירי.

סט) גמרא ח, א.

ע) רש"י שם ד"ה יש קבע. מ"א ס"ק ז. ח"י ס"ק ז.

עא) ברייתא וגמרא שם (לגירסה שלנו). ראב"ד פ"ב ה"ו. טור.

עב) ר"ן (ד, ב) ד"ה במסתפק. רבינו ירוחם נתיב ה ח"א (לט, רע"א). הגהת סמ"ק סי' צח (ע' עג). ב"ח ס"ה ד"ה ומ"ש ואוצרות.

עג) ברייתא וגמרא ח, א. טור ושו"ע ס"ד.

עד) וכ"ה לקמן סכ"ב (במוסגר) וש"נ. וראה לקמן סי' תמב ס"ל. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ט ע' כח.

עה) שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ג. טור ושו"ע ס"ד.

עו) ירושלמי פ"א ה"א (אפילו גבוה כמה צריך בדיקה). רמב"ם פ"ב ה"ו. פר"ח סוף ס"ד. ח"י ס"ק ט בשם אחרונים. וכ"ה לעיל סוף סי"ד.

עז) ראב"ד הובא בכ"מ פ"ב ריש ה"ו. מ"א ס"ק ח. ח"י ס"'ק ט.

עח) ירושלמי פ"א ה"א. פר"ח ס"ד. וכ"ה בסידור: גם בסדקים שבקרקע.

עט) נלמד מדין דלקמן ס"כ-כא וש"נ. וראה קונטרס אחרון.

פ) כדלקמן ס"ל במפולת גבוהה ג' טפחים, שאם ביטל אין מטריחין אותו לפקח את הגל. וראה לקמן סי' תמו ס"ח. מ"מ וציונים. סגולת אברהם ע' 199.

פא) כדלעיל סי' תלא ס"ד – בטעם הב', מתוס' בריש פסחים ד"ה אור. טור ומ"א שם ס"ק ב. וראה העו"ב תתמד ע' 56.

פב) נלמד מדין דלקמן ס"ל, בדעה הב'. וראה קונטרס אחרון. וראה גם לקמן סי' תלח ס"ב. סי' תלט ס"ו. וראה סגולת אברהם ע' 200.

פג) גמרא [ברייתא] ח, א. וכדלקמן סכ"א.

פד) ח"י ס"ק יג.

פה) סעיף יא (ומשם למד הח"י לכאן, כדלעיל בקו"א ס"ק ד, בהג"ה הא').

פו) גמרא [ברייתא] ח, א. רש"י שם ד"ה עד מקום. טור ושו"ע ס"ז.

פז) ב"ח ס"ט ד"ה חור. מ"א ס"ק יא.

פח) ב"ח שם. ח"י ס"ק יג.

פט) גמרא ח, ב וכפלימו. טור ושו"ע ס"ז.

צ) ט"ז ס"ק ו. ח"י סוף ס"ק טו (ממשמעות הב"ח ס"י ד"ה ומ"ש יחפש).

צא) רש"י שם ד"ה כל עצמו. וראה גם לקמן סי' תמו ס"ו.

צב) כ"מ פ"ב ה"ה בשם הר"מ. ט"ז שם. מ"א ס"ק יב. ח"י ס"ק יד.

צג) ראה מ"א סוף ס"ק יב.

צד) סעיף יז (במוסגר).

צה) כ"מ שם.

צו) ט"ז שם. ח"י סוף ס"ק טו.

צז) כדלעיל ס"ג וש"נ.

צח) לבוש ס"ה.

צט) סעיף יד.

ק) ברייתא ח, א. רש"י שם ד"ה וגג היציע. טור ושו"ע ס"ה.

קא) רש"י שם ד"ה גג המגדל.

קב) גמרא [ברייתא] ח, א. טור ושו"ע ס"ו.

קג) רש"י שם ד"ה ורפת. שו"ע שם.

קד) גמרא ט, א (לענין חשש גיררה חולדה). ב"ח ס"ח ד"ה כתבו הסמ"ק (לענין רפת ולול וחצר). מ"א ס"ק ט-י (לענין לול ובית שיש בו תרנגולים). וראה גם לקמן סכ"ה וסכ"ח. קו"א ס"ק ה וס"ק יד וס"ק טז. סי' תלד ס"ה. סי' תלה קו"א ס"ק א. סי' תלח ס"א. סי' תמג ס"ז. סי' תצט קו"א ס"ק ג. סי' תקז קו"א ס"ק א. סי' תקיד קו"א ס"ק ד. יו"ד סי' יח ס"ק ב וס"ק כד וקו"א ס"ק ב. סי' קפה ס"ק א. סי' קפז קו"א ס"ק ה. סי' קצא ס"ק ו.

קה) ברייתא ח, א. רש"י שם ד"ה ולולין. טור ושו"ע ס"ו.

קו) טור ושו"ע שם.

קז) רבינו ירוחם נתיב ה ח"א (לט, א) בשם הרשב"א. מ"א ס"ק ט.

קח) מ"א ס"ק י, ממשמעות מהרי"ל (ראה מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח אות כא ע' קלה). וראה גם לקמן סי' תסה ס"ג.

קט) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ב"ח ס"ח ד"ה כתב רבינו ירוחם. מ"א ס"ק ט-י. וכ"ה לקמן סמ"א. וראה לעיל סי"ב שבזה חיוב הבדיקה הוא מן התורה.

קי) מ"א ס"ק י, ממשמעות סי' תל[ח] (ראה לקמן שם סוף ס"א). ב"ח ס"ח ד"ה כתבו הסמ"ק. וראה גם לעיל סכ"ד וש"נ.

קיא) מ"א שם.

קיב) בלוח התיקון לדפוס ראשון: מיותר. ובכת"י ליתא (כנראה נשתרבב מתחלת ההג"ה דלקמן).

קיג) סעיף כא.

קיד) נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ו.

קטו) כדלעיל סי"ג.

קטז) מ"מ פ"ב ה"י. וכדלקמן סי' תלט ס"א (דעה הא'). וראה חקרי הלכות ח"ג מח, ב.

קיז) כדלעיל סי"ב.

קיח) חולין נו, ב. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

קיט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א (חוץ מריאה).

קכ) ולענין אכילת עכברים, ראה לקמן סי' תלט ס"א ב' דעות, אם מתירים מטעם זה בספק ספיקא. וראה לקמן שם קו"א ס"ק א, שלדעת הרמב"ם המחמיר שם, לא הקילו כאן ברפת ולולין אלא כשאין דרך להכניס חמץ לשם. וראה העו"ב תתמא ע' 70. ליקוטי שיעורים ע' 28 וע' 41.

קכא) ראה שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' יח.

קכב) סעיף ט.

קכג) מ"א ס"ק י.

קכד) סעיף א ואילך.

קכה) סעיף ג.

קכו) ב"י וב"ח בשם סמ"ק. אגודה פ"א ס"ט. שו"ע ס"ו. וראה קונטרס אחרון ס"ק ז (הטעם דלא קיי"ל להקל בזה כשיטת הלבוש וסייעתו). וראה לקמן סי' תלט קו"א ס"ק א.

קכז) כפירוש המ"א ס"ק י לשיטתם.

קכח) ב"ח ס"ח ד"ה כתבו הסמ"ק (צריך בדיקה). וראה פר"ח ס"ו (שבחמץ ידוע לא שייך בדיקה אלא ביעור). אלא ודאי הב"ח מיירי שאינו יודע היכן הוא מונח.

קכט) שמותר כל שעה ה, כמבואר במשנה כא, א. לקמן סי' תמג ס"ב.

קל) רא"ש פ"ב סי' א. טור ושו"ע סי' תמג ס"א. לקמן שם ס"ב. וראה קונטרס אחרון ס"ק ז, שמכאן מוכח דלא קיי"ל להקל בודאי חמץ קודם זמן איסורו, כשיטת הלבוש וסייעתו.

קלא) ראה קונטרס אחרון ס"ק ז, ההוכחות לזה.

קלב) סעיף א.

קלג) ולא רק אמצעית. פר"ח ס"ו. ח"י ס"ק יא. א"ר ס"ק ח.

קלד) גמרא ח, א. טור ושו"ע ס"ו.

קלה) שו"ע שם.

קלו) טור ושו"ע שם.

קלז) הגהות מיימוניות פ"ג אות כ בשם ריב"ק. שו"ע סי' [ת]מה ס"ג.

קלח) שכן פירשו העולת תמיד ס"ד והח"י סי' תמה ס"ק י. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ח הטעם לחשוש לדברי פוסקים הללו.

קלט) סעיף ג ואילך.

קמ) סעיף כה.

קמא) סעיף א.

קמב) ראה שם סעיף א.

קמג) גמרא ט, ב ללישנא בתרא. וראה קונטרס אחרון ס"ק ח דסמכינן עליה בדברי סופרים.

קמד) מ"א ס"ק י.

קמה) ראה קונטרס אחרון בהג"ה, דהיינו כיון שלכתחלה אין לסמוך על החזקה כשאפשר לברר. ובפרט שכמה פוסקים לא סבירא להו האי טעמא דודאי גררוהו.

קמו) ר"ן (ד, ב) ד"ה חצר, ממשמעות הרמב"ם פ"ב ה"ד. ח"י ס"ק יא.

קמז) משנה דף לא, ב וברייתא שם. טור ושו"ע ס"ח.

קמח) גמרא שם.

קמט) משנה שם.

קנ) ברייתא שם.

קנא) משנה שם.

קנב) ר"ן שם (ט, ב) ד"ה אמר, ממשמעות המכילתא בא פרשה י.

קנג) פר"ח סי' תלח ס"ב. וראה קונטרס אחרון הטעם דקיי"ל כפר"ח בזה. וראה גם לעיל קו"א ס"ק ה בהג"ה הג'. לקמן סי' תלו סוף ס"ו (לדעה הב') וסט"ו (לדעה הא'). וראה דברי טעם סי' ד (כב, ד). סגולת אברהם ע' 202.

קנד) כדלקמן סל"ד (כשביטל).

קנה) רש"י שם ד"ה צריך. ר"ן שם. ב"ח ס"י ד"ה ומ"ש ואם יש. מ"א ס"ק יז.

קנו) רב חסדא שם. טור ושו"ע שם.

קנז) רמב"ם פ"ג הי"א.

קנח) רש"י שם.

קנט) כדלעיל סי' תלא ס"ב וש"נ.

קס) מ"א שם לדעת רש"י שם.

קסא) ראה ח"י ס"ק יט.

קסב) סמ"ק סוס"י צח. הגהות מה"ר שמואל מצילשט"ט (הובא בב"ח שם). מ"מ פ"ב הי"ד (לפירוש המ"א שם ופר"ח סוס"י תלח. וראה גם לעיל קו"א ס"ק יא, ולעיל ס"ק ה בהג"ה הג'). ב' הדיעות (לענין אוצר) מובאות גם לקמן סי' תלו ס"ו סט"ו וקו"א שם ס"ק ו.

קסג) סעיף א.

קסד) כדלעיל סי' תלא ס"ד (בטעם הב'). וראה גם לעיל סי"ט וקו"א ס"ק ד בהג"ה הב'. וראה העו"ב תתמד ע' 56.

קסה) ראה לקמן סל"א. לעיל קו"א ס"ק ד בהג"ה הב'.

קסו) מה"ר שמואל מצילשט"ט שם.

קסז) ב"ח ומ"א שם.

קסח) מ"א ס"ק יג.

קסט) סעיף ב.

קע) נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק י.

קעא) בודאי חמץ, מטעמים שנתבארו בקו"א ס"ק יא. משא"כ בספק יש להקל כסברא הראשונה, כדלקמן סל"ג.

קעב) כדלקמן חו"מ דיני מציאה ופקדון סי"ט וש"נ.

קעג) שבזה יתפרש המכילתא שם לדעה הב' (ב"ח ומ"א שם).

קעד) ממה שכתבו הב"ח ומ"א שם מותר. וראה קונטרס אחרון.

קעה) ב"ח ומ"א שם. וראה חקרי הלכות ח"ג מט, ב.

קעו) משנה וברייתא וגמרא לא, ב. טור ושו"ע ס"ח.

קעז) בשו"ע הנדפס בא כאן ציון לקו"א ס"ק יד. וכנראה שייך לקמן סוף סל"ב.

קעח) תוס' פ"ק דף ח, א ד"ה הכא. טור ושו"ע שם.

קעט) תוס' שם. טור ושו"ע שם.

קפ) רש"י שם ד"ה דנפל. מ"א ס"ק טז.

קפא) תוס' שם. טור ושו"ע שם.

קפב) ברייתא פ"ק שם, לתירוץ הא' בגמרא שם.

קפג) כדלעיל סעיף כב. וראה אהלי שם ט ע' שח.

קפד) גמרא ח, ב. וראה גם לקמן סי' תפ ס"ה.

קפה) שמואל א טז, ב.

קפו) ח"י ס"ק יח.

קפז) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

קפח) רש"י שם ד"ה שמא תאבד.

קפט) מ"א ס"ק טו.

קצ) גמרא ח, סע"א ורע"ב. טור ושו"ע שם.

קצא) גמרא שם.

קצב) ברייתא שם.

קצג) רש"י שם רע"ב. וראה קובץ דברי תורה א ע' לט.

קצד) בשו"ע הנדפס צוין לקו"א לעיל סל"א, ולכאורה הוא שייך לכאן.

קצה) עולת שבת ס"ק ו.

קצו) מ"א ס"ק טז. ח"י ס"ק טז. וראה קונטרס אחרון.

קצז) כדלעיל סעיף כה וש"נ.

קצח) ראה קונטרס אחרון, שלמ"ד שב' ספיקות אינן מוציאות מחזקת איסור אפשר שאין להקל אלא כשיש גם ספק זה הג'.

קצט) כדלעיל סכ"ה בהג"ה וש"נ, שמדברי סופרים התקינו בדיקת חמץ אפילו בכמה ספקות. וראה גם קונטרס אחרון שם ס"ק ו.

ר) ח"י ריש ס"ק טז, לפי מה שנתבאר בקו"א ריש ס"ק יד.

רא) לעיל ס"ל, וקו"א ס"ק יא, שבודאי חמץ יש להחמיר כסברא האחרונה שם ולפקח הגל, משא"כ בספק.

רב) ירושלמי פ"ב ה"ב. הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע. פסקי ריא"ז פ"ב ה"ב אות ד. שלטי הגבורים (ט, ב אות ב). ב"ח ס"י ד"ה ומ"ש ואם יש. מ"א ס"ק יז.

רג) סעיף א.

רד) סעיף יח וקו"א ס"ק ט. וראה גם קו"א כאן סוף ס"ק טו.

רה) רש"י ח, ב ד"ה שתי שורות. טור ושו"ע ס"ט.

רו) רש"י ב, א ד"ה שתי שורות. מ"א ס"ק יח.

רז) משנה רפ"ק. טור ושו"ע שם.

רח) רש"י ח, ב ד"ה עליונה ושלמטה. טור ושו"ע שם.

רט) כרב שם ח, ב. טור ושו"ע שם.

רי) ירושלמי פ"א ה"א. טור ושו"ע ס"י.

ריא) מ"א ס"ק יט.

ריב) ר"ן (ד, ב) ד"ה חצר. טור ושו"ע שם.

ריג) מהרי"ל (ראה הל' בדיקת חמץ סי"א ע' מב) הובא בח"י ס"ק כב.

ריד) ראה בן הימין לג, ד ואילך. תהלה לדוד ח"ג סי' טז.

רטו) פר"ח ס"י. אבל אם החמץ הי' שלו בתחלה, ראה לקמן סי' תלז סוף ס"א.

רטז) ח"י ס"ק כב.

ריז) סעיף ב.

ריח) דרכי משה ס"ק ב. וראה גם לעיל קו"א ס"ק א.

ריט) מרדכי פ"ק רמז תקלו. רמ"א סי"א.

רכ) מרדכי שם. מ"א ס"ק כא.

רכא) כל בו סי' מח (ו, ג). מ"א ס"ק ט. וראה קונטרס אחרון ס"ק טז.

רכב) ראב"ן הובא במרדכי רמז תקלה. טור ושו"ע סי"א.

רכג) מרדכי רמז תקלו. תרומת הדשן סי' קלג. מ"א ס"ק כ.

רכד) משמעות הטור. וראה קונטרס אחרון ס"ק טז.

רכה) כדלעיל סל"ח.

רכו) עי' מ"א ס"ק ט. וראה לעיל קו"א ס"ק ה.

רכז) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א שם.

רכח) ראה קו"א לעיל ס"ק ה.

רכט) שו"ת מהר"י ווייל שם. רמ"א סי"א.

רל) ח"י ס"ק כז. וראה גם לקמן סי' תלו ס"ק ב.

רלא) ח"י שם.

רלב) דרכי משה ס"ק ה. מ"א ס"ק כב.

רלג) ראה ח"י ס"ק כו.