תלה דין מי שלא בדק בליל י"ד ובו ד' סעיפים:

א

א מי ששכח או הזידא ולא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"דב לאור הנרג ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץד ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששיתה:

ב

ב עבר כל יום י"ד ולא בדק יבדוק בתוך הפסחו לאור הנר דהיינו מתחלת ליל ט"וז עד סוף יו"ט האחרוןח שהוא יום אחד בארץ ישראל ובגולה ב' ימים חייב הוא לבדוק (מיד באותה שעה שנזכרט עי' סי' תל"אי) ככל משפטי הבדיקהיא שנתבאר סימן תל"ג.

וקודם <(א)> הבדיקה חייב לברך על ביעור חמץיב אפילו אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסחיג שאינו מצווה לבערו מן התורה מכל מקום מדברי סופרים חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו ולבערו מן העולם לגמרי שחששו חכמים אם לא יבדוק ויחפש אחריו לבערו שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנויד אבל בשעה שהוא מחפש אחריו אף אם ימצאנו לא ישכח ויאכלנו שהרי כל עצמו אינו מחזר אחריו אלא כדי לבערו מן העולם ואיך ישכח איסורו ויאכלנוטו:

ג

ג וכשהוא בודק ומחפש אחר החמץ ביום טוב עצמו בין ביו"ט הראשון בין ביום טוב האחרון אפילו ביו"ט האחרון של גליות ומצא חמץ בבדיקתו לא יגע בו אלא יכפה עליו כליטז עד הערב כדי שיהיה מכוסה מן העין ולא יבוא לאכול ממנויז ולערב יבערנו כמו שיתבאר בסי' תמ"ויח ע"ש כל פרטי דין זה (אבל בשבת שבתוך הפסח לא יבדוק כלליט שאין בדיקה אלא לאור הנר ובשבת אסור לטלטל את הנר עי' סי' תמ"דכ):

ד

ד עבר כל הרגל ולא בדק חייב לבדוק לאחר הרגלכא לאור הנרכב כדי לבערכג (מן העולם לגמרי ע"ד שיתבאר בסי' תמ"הכד) כל חמץ שימצא בבדיקתו שהוא אסור בהנאהכה משום שעבר עליו הפסח כמו שיתבאר בסי' תמ"חכו ואם לא יבדוק ויחפש אחריו כדי לבערו יש לחוש שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנוכז.

ועל בדיקה שלאחר הרגל לא יברך כלוםכח כי איך יברך וצונו על ביעור חמץ והרי הוא אוכל חמץכט ומה שהוא מצווה ומחוייב לבער חמץ זה שעבר עליו הפסח אינו אלא משום חשש תקלהל שלא יבא לאכלו אבל הביעור הזה מצד עצמו אין בו מצוה כלל שהרי אף אם משהה אותו בביתו ואינו מבערו אינו עובר על שהייה זו מצד עצמה בבל יראה ובבל ימצא אפילו מדברי סופרים אלא שנקרא עובר על דברי חכמים שאסרו לשהותו שלא יבא לידי מכשול אכילה אבל אם לא היינו חוששין שיבא לידי מכשול אין בשהייה זו מצד עצמה איסור כלל ולכך אין לברך על ביעור זהלא (כמו שהממית עופות שנדרסו שאסור להשהותן משום חשש תקלה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' נ"זלב ואין מברך על ביעורן מביתו) מה שאין כן כשהוא בודק ומבער בתוך הפסח שאז יש בביעור מצוה מצד עצמו שנאמרלג תשביתו שאור מבתיכםלד ואם אינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצאלה ואף אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח שאינו מצווה לבערו מן התורה מכל מקום כיון שגזרו חכמים שאין ביטול מועיל כלום <(ב)> מטעמים ידועיםלו הרי חמץ זה כאלו לא נתבטל ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים וגם יש בו מצות תשביתו מדברי סופריםלז ולכך מברך וצונו על ביעור חמץ:


א) רמב"ם פ"ג ה"ה.

ב) משנה דף י, ב. טור ושו"ע.

ג) כדלעיל סי' תלג ס"א וש"נ.

ד) רמב"ם פ"ג ה"ו.

ה) רמב"ם שם ה"ז.

ו) משנה שם. טור ושו"ע.

ז) היינו אפילו ביום טוב, כדלקמן ס"ג. ט"ז ומ"א ס"ק א.

ח) מ"א סוף ס"ק א.

ט) טור ושו"ע.

י) סוף סעיף ה.

יא) פר"ח ס"א.

יב) רמב"ם פ"ג ה"ו.

יג) מ"א סי' תמו ס"ק א. ח"י כאן ס"ק ה. וראה קו"א ס"ק א. והטעם יתבאר לקמן ס"ד.

יד) כטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד וש"נ.

טו) גמרא דף יא. מ"א ס"ק א. וראה גם לקמן סי' תמד סי"ג. סי' תמו ס"ז. סי' תנא ס"ג.

טז) מימרא דרב יהודה אמר רב דף ז ע"א. מ"א ס"ק א.

יז) רש"י ותוס' שם ד"ה כופה.

יח) סעיף ה.

יט) ראה הגהות על שו"ע הל' פסח.

כ) סעיף א.

כא) משנה דף י, ב. טור ושו"ע.

כב) רוקח סי' רסז. ב"ח בסוף הסימן. ח"י ס"ק א.

כג) רמב"ם פ"ג ה"ה. והוא משום חשש תקלה שלא יבא לאכלו, כדלקמן בסמוך.

כד) סעיף ד ואילך. וראה מ"מ וציונים.

כה) רמב"ם שם. טור ושו"ע. וראה ח"י ס"ק ד.

כו) סעיף א.

כז) תוס' שם ד"ה ואם. לבוש.

כח) רמב"ם פ"ג ה"ו. טור ושו"ע.

כט) מ"מ שם.

ל) ראה גמרא כ, ב וש"נ. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ז. הל' מעשר שני פ"ב ה"ג. וראה מ"מ וציונים.

לא) ראה לקמן תמב ס"כ. סי' תמו ס"ב.

לב) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף כ. וראה גם לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א. סי' תמז ס"א.

לג) שמות יב, טו.

לד) לבוש.

לה) מ"מ וכ"מ שם. לבוש. וראה מ"מ וציונים.

לו) דלעיל סי' תלא ס"ד.

לז) ראה מ"מ וציונים.