תלו דין המפרש בים והיוצא בשיירא ובו כ"ג סעיפים:

א

א היוצא מביתוא <(א)> לעיר אחרת קודם הפסח ודעתו שלא לחזור לביתוב עד לאחר הפסחג או שדעתו שלא יחזור לביתו לעולםד ואינו מניח בביתו אדם שיוכל לבדוק כשמגיע זמן הבדיקהה אם הוא יוצא בתוך שלשים יום לפני הפסח כיון ששואלין ודורשין בהלכות פסחו חל עליו להזהר ולקיים כל מצות חכמיםז לפיכך חייב הוא לבדוק כל חדריו בלילה שלפני יציאתו לאור הנר ואם שכח ולא בדק בלילה יבדוק ביום לאור הנרח.

ומיד <(ב)> אחר הבדיקה יבטל כל החמץ שאין ידוע לו שלא מצאו בבדיקתו כתקנת חכמים שתקנו לבטל תיכף ומיד אחר הבדיקהט מטעם שנתבאר בסימן תל"די ע"ש.

ועל בדיקה זו לא יברך על ביעור חמץיא כדרך שמברכין על בדיקת ליל י"ד כיון שאינה בזמן העיקרי שתקנו לה חכמים דהיינו ליל י"דיב (וממנו ואילך עד סוף הרגל כמ"ש בסי' תל"היג).

וברגע שקודם יציאתו חייב הוא להוציא החמץ מכל גבולו שבעיר זו שהוא יוצא ממנה ואם יש לו בנים קטנים בביתו וצריך הוא להניח להם חמץ לאכול יוציאנו מביתו לבית אדם אחר ושם יניח חמץ לאכול ויסגור את ביתו ואת כל חדריו הבדוקים שלא יכניס <(ג)> שום אדם עוד חמץ לשם שאם לא יעשה כן אין בדיקתו שוה כלוםיד:

ב

ב אבל אם הוא מניח בביתוטו אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים שיש בהן דעת ויכולת לבדוק ככל משפטי הבדיקה שנתבאר בסימן תל"ג אין צריך לבדוק כלום קודם יציאתוטז אלא יצוה לאחד מהם <(ד)> וימנה אותויז שיבדוק ויבטל החמץ כשמגיע הזמן ששלוחו של אדם כמותויח *:

[*ועיין בסימן תל"ביט שלכתחילה טוב להזהר שלא לעשות אשה שליח לבדיקת חמץ. ועיין בסימן תל"דכ שנכון הדבר שיבטל גם הוא בעצמו במקום שהוא שם כשמגיע זמן הביטול עיין שם.]

ג

ג ואם שכח ויצא מביתו ולא צוה לאחד מהם שיבדוק אף על פי כן חייבים הם לבדוקכא אפילו אותן חדרים שלא הכניסו בהם חמץ אחר יציאת בעה"ב מביתוכב ואפילו אותן החדרים שהם לא יכנסו בהם בפסח כלל ולא יבואו לאכול מהחמץ שבתוכם דכיון שבעה"ב נתחייב בבדיקת כל החדרים הצריכין בדיקה חייבין הנשארים בביתו לפוטרו מחיובו שכל ישראל ערבים זה בזהכג:

ד

ד ואחר הבדיקה טוב שיבטלו גם כןכד אף על פי שאין ביטולם מועיל כל כך כיון שאין החמץ שלהםכה והבעל הבית לא צוה להם לבטל ולא עשה אותם שלוחים לכךכו ** מכל מקום יש לחוש שמא ישכח בעה"ב לבטל במקום שהואכז כיון שאינו עוסק שם בבדיקת החמץ ובביעור הוא קרוב לשכחהכח ולא יבוטל החמץ כלל ומוטב שיבטלו הם ממה שלא יבוטל החמץ כלל וראוי להזהירם על כך כדי לצאת ידי ספקכט:

[**ואע"ג דמסתמא ניחא ליה מכל מקום צריך הוא לגלות דעתו בפירושל ואם לאו אין ביטול השליח מועיל כלום כמ"ש בסוף סימן תל"ד ע"ש.]

ה

ה ואם יוצא קודם ל' יוםלא אפילו אינו מניח בביתו מי שיבדוק אם דעתו שלא לחזור לביתו עד לאחר הפסח אין צריך לבדוק כלום קודם יציאתו שעדיין לא חל עליו להזהר בצרכי הפסח וכשיגיע ערב פסח יבטל כל החמץ שיש לו בכל גבולולב ולא יברך על ביטול זהלג לפי שעיקר הביטול הוא בלב כמו שנתבאר בסי' תל"דלד ואין מברכין על דברים שבלבלה:

ו

ו במה דברים אמורים <(ה)> באותן חדרים שחיוב הבדיקה בהם בליל י"ד אינו אלא מדברי סופריםלו שמן התורה אין חוששין כלל שמא יש שם כזית חמץ כגון אוצרות יין ושמן שמסתפק מהן לסעודה וכיוצא בהן ושאר כל החדרים שאין רגילות להשתמש בהן חמץ בתדירות ואין צריך לבודקן כלל מן התורה אפילו לא ביטל חמצו אלא שחכמים תקנו לבדוק בהןלז והן אמרו שהיוצא מביתו קודם ל' יום לא חלה עליו עדיין תקנתן ומעמידין אותו על דין תורה אבל הבית וחדריו שרגילות לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץ שיש בו כזית והרי הוא חייב לבודקן ולבער החמץ שבתוכם מן התורהלח כשיגיע חצות יום י"דלט שנאמרמ אך ביום הראשון תשביתו וגומר וזה שיוצא מביתו ולא יחזור קודם הפסח שכשיגיע חצות יום י"ד לא יוכל לבדוק ולבער החמץ שבביתו הרי בשעה זו שהוא מפליג מביתו חל עליו מצות תשביתו מן התורהמא שמן התורה אין חילוק בין תוך שלשים יום לקודם שלשיםמב וכיון שחל עליו מצות תשביתו חל עליו גזירת חכמים שגזרו שהשבתה זו אינה מתקיימת בביטול והפקר בלבדמג אלא עד שמוציא את החמץ מביתו ומכל גבולו.

ויש חולקיןמד על זה ואומרים שאפילו יש ודאי חמץ הרבה מאד בתוך ביתו אינו זקוק לו אם יוצא קודם ל' יום ודי לו בביטול שיבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסחמה וגם ביטול זה אינו אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר כלל בבל יראה ובל ימצא על החמץ שבביתו כיון שאין מצוי אצלו בימות הפסח והתורה אמרה לא ימצא מי שמצוי בידךמו והרי חמץ זה נחשב אצלו כחמץ שנפל עליו מפולתמז וכדברי האומריםמח שהוא כמבוער מן העולם לגמרי ואין צריך אפילו לבטלו מדברי תורה אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר עליו כלל בבל יראה ובל ימצא אף חמץ זה שאינו מצוי אצלו בימות הפסח הרי הוא אצלו כמבוער אלא שחכמים גזרו שאין יוצא ידי חובתו לכתחלה בביעור כזה אלא חייב הוא לבערו ביעור גמור כדינו קודם שיצא מביתו אם יוצא בתוך ל' יום אבל קודם ל' יום לא חלה עליו גזירת חכמים ומן התורה יכול הוא לבערו לכתחלה בביעור כזהמט דהיינו במה שמפליג מביתו שכשיגיע הפסח לא יהא החמץ מצוי אצלו ויהיה אצלו כמבוער.

ולענין הלכה <(ו)> יש לחוש לכתחלה לסברא הראשונה אבל בדיעבד כגון ששכח ויצא מביתו ולא ביער החמץ ממנו ונזכר בדרך וטורח לו לחזור ולבער יש לסמוך על סברא האחרונה ואין צריך לחזור לביתו לבער אם יצא קודם שלשים יוםנ:

ז

ז אבל אם שכח ויצא מביתו תוך ל' יום ולא ביער החמץ שבו ונזכר כשהפליג בדרך מהלך כמה ימים שיש טורח גדול והפסד מרובה לחזור לביתו אף על פי כן אם ידוע לו בבירור שיש כביצה חמץ בביתו חייב הוא לחזור לביתו או לשלוח שליח לביתו שיבער החמץ ממנונא אלא אם כן הולך לדבר מצוה כמו שיתבאר בסוף סי' תמ"ד ע"ש כל פרטי דין זה:

ח

ח וכל זה כשאין דעתו לחזור עד לאחר הפסח או שאין דעתו לחזור לעולםנב אבל אם דעתו לחזור בתוך הפסח אפילו יוצא מביתו בתחלת השנהנג דהיינו אחר פסח העברנד חייב הוא לבדוק קודם יציאתו את כל החדרים הצריכים בדיקה בליל י"דנה אפילו אותן שאינן צריכים בדיקה אלא מדברי סופרים שהרי יחזור לביתו בתוך הפסח ויש לחוש שמא ישכח ויאכל מהחמץ שימצא בביתו ובשאר חדריו שדרך להכניס בהם חמץ לפעמים:

ט

ט אבל אם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו אם יש ודאי חמץ הרבה מאד בתוך ביתו אין צריך לבערו קודם יציאתו <(ז)> אפילו יוצא בתוך שלשים יוםנו שהרי יכול לבערו כשיחזור לביתו* ואין חוששין שמא יבא לביתו בערב פסח סמוך לחשיכה ולא יהיה לו פנאי לבער קודם יו"ט לפי שמן הסתם כיון שדעתו לחזור קודם הפסח בודאי ימהר ויחיש חזרתו ויקדים לבוא קודם י"דנז כדי שיוכל לבדוק חדריו בליל י"ד כתקנת חכמים ולבער החמץ בזמן הביעור:

[*ואם לאחר שיצא מביתו והפליג בדרך נמלך שלא יחזור לביתו קודם הפסח אלא בתוך הפסח אין צריך לשלוח שליח לביתו שיבער החמץ שבו אפילו אם יש שם ודאי חמץ הרבה אלא די לו בביטול שיבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסח כיון שיצא מביתו בהיתר שאז היה בדעתו לחזור קודם הפסחנח.]

י

י במה דברים אמורים ביוצא לדרך אבל המפרש מן היבשה לים והיוצא בשיירא ללכת למרחקים אפילו יוצא מביתו מתחלת השנה ודעתו לחזור זמן רב קודם הפסח חייב הוא לבדוקנט קודם יציאתו כל חדריו אפילו אותן שאינן צריכים בדיקה אלא מדברי סופריםס לפי שהמפרישים בים והיוצאים בשיירא למרחקים רגילות הוא להזדמן להם כמה סיבות וענינים בדרך ויש לחוש שמא ישתהה הרבה בדרך ולא יחזור לביתו עד ערב פסח סמוך לחשיכה ולא יהיה לו פנאי לבער קודם יו"טסא ויש חולקיןסב על זה ואומרים שדין המפרש לים והיוצא בשיירא <(ח)> כדין שאר יוצא לדרך ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחקסג כגון ששכח ויצא מביתו ולא ביער החמץ ממנו ונזכר לאחר שהפליג מביתו ואי אפשר לו לפרוש מן הספינה או מן השיירא:

יא

יא כל מקום שהוא חייב לבדוק קודם יציאתו ושכח או עבר ויצא מביתו ולא בדק אע"פ שהוא חייב לבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסח ויש אומרים שביטול זה הוא מן התורה כמו שנתבאר למעלה אף על פי כן לא יברך על ביטול זהסד מטעם שנתבאר למעלהסה:

יב

יב כל חדר הצריך בדיקה בליל י"ד בין שצריך בדיקה מן התורה בין שאינו צריך אלא מדברי סופרים ורוצה לעשותו אוצר (פירוש שרוצה לאצור בתוכו פירות או עצים או שאר דבריםסו ומחמת זה לא יוכל לבודקו כדינו בליל י"ד) אם דעתו לפנות האוצר בתוך הפסח חייב לבדוק זה החדר מתחלה בלילה לאור הנר ואח"כ מכניס לתוכו אוצרוסז אפילו הוא תחלת השנהסח דהיינו מיד אחר פסח העברסט ואם עבר או שכח והכניס אוצר לתוכו קודם שבדקו חייב הוא לפנות האוצר ולבדוקע תחתיו מיד שנזכר אפילו יש בדבר טורח גדול וחסרון כיס:

יג

יג אבל אם דעתו לפנות האוצר קודם הפסח אפילו יש בחדר זה ודאי חמץ הרבה אינו זקוק לו ומותר לו להניח האוצר עליו אפילו הוא תוך ל' יום לפני הפסח וכשיגיע ליל י"ד יפנה ויבדוק תחתיועא ויש אומריםעב שאפילו אם דעתו לפנותו קודם הפסח חייב לבודקו מתחלה אפילו הוא תחלת השנה ואפילו הוא חדר שאינו צריך בדיקה אלא מדברי סופריםעג לפי שחששו חכמים שמא יתחיל לפנותו קודם ליל י"ד ולא יגמור לפנותו אלא ישאר ממנו פחות מגובה ג' טפחים מכוסה על החמץ (שאם היה נשאר עליו גובה ג' טפחים היה כמבוער לגמרי כמו חמץ שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים וכמו שנתבארעד) ואחר כך כשיגיע ליל י"ד ישכח על החמץ שתחת האוצר כיון שהוא מכוסה מן העין ולא יתן אל לבו להוציאו משםעה ואף שביטלו הרי עובר על תקנת חכמים שתקנו שאין ביטול והפקר מועיל כלוםעו ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונהעז אלא אם כן יש הפסד מרובה כגון שכבר הכניס אוצרו לתוכו קודם שביער החמץ ממנו ויש חסרון כיס לפנותו מיד ולחזור ולהכניסו שאז יש לסמוך על סברא הראשונהעח:

יד

יד ואם דעתו שלא לפנות האוצר עד לאחר הפסח אם הוא בתוך ל' יום לפני הפסח כיון שחל עליו לקיים תקנת חכמים שתקנו בגלל הפסח חייב הוא לבדוק זה החדר מתחלת הלילהעט לאור הנר ואח"כ יכניס אוצרו לתוכו ואם הוא מקודם ל' יום אין צריך לבודקו מתחלהפ אלא די לו בביטול שיבטל כל חמצו בליל י"דפא:

טו

טו ואפילו אם הוא חדר הצריך בדיקה מן התורה ובדבר שהוא מן התורה אין לחלק בין תוך ל' יום לקודם ל' יום כמו שנתבאר למעלהפב עיין שם מכל מקום כיון שהוא עושה אוצר על החמץ שבחדר זה הרי חמץ זה שתחת האוצר דומה לחמץ שנפלה עליו מפולת שהוא כמבוער לגמרי מן התורהפג ואפילו לבטלו אין צריך אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר בסימן תל"גפד אלא שהחכמים גזרו שלכתחלה אין לבערו בביעור כזהפה אלא אם כן נפלה עליו מפולת מאליה אבל אין להפיל עליו מפולת בידים ולא לאצור עליו אוצר תוך ל' יום אע"פ שמבטל ומפקיר זה החמץ בפיו ובלבו אבל קודם ל' יום לא חלה עליו גזירה זופו.

ולדברי האומרפז שחמץ שנפלה עליו מפולת אינו כמבוער מן העולם לגמרי ואם לא ביטלו עד שהגיע חצות יום י"ד הרי הוא חייב מן התורה לפקח הגל ולהוציאו ולבערו מן העולם לגמרי כמו שנתבאר בסי' תל"גפח א"כ חמץ זה שתחת האוצר שלא יוכל לבערו ביום י"ד מחמת האוצר שעליו שאין דעתו לפנותו קודם הפסח הרי עכשיו בשעה שמכניס עליו האוצר חלה עליו חובת ביעורו בחדר זה מן התורה אע"פ שהוא קודם ל' יום וחל עליו גם כן גזירת חכמים שגזרו על ביעור האמור בתורה שאין מתקיים על ידי ביטול והפקר בלבד אלא בביעור ממש כמו שנתבאר למעלהפט.

ולענין הלכה יש להחמיר לכתחלה כסברא האחרונה אבל בדיעבד שכבר הכניס אוצרו לשם אפילו יש תחתיו ודאי חמץ הרבה אין צריך לפנותו ולבדוק תחתיוצ אלא מבטל ודיו שלאחר ביטול החמץ אין צריך לבערו אלא מדברי סופרים ובדברי סופרים הלך אחר המיקלצא כסברא הראשונה:

טז

טז אבל אם עבר או שכח והכניס אוצרו לשם תוך ל' יום אפילו אין שם ודאי חמץ והוא חדר שאין צריך בדיקה אלא מדברי סופרים אף על פי כן חייב לפנות האוצר ולבדוק תחתיו מיד כשנזכרצב:

יז

יז ואם אצר והכניס לבור חטים שאינם מחומצות ואח"כ מחמת לחות הבור נתחמצו החטים שבקרקעית הבור ושבקירותיו אע"פ שאצרן בבור בתוך ל' יום אין צריך לפנות הבור בליל י"ד להוציא החטים המחומצות שבתוכו אלא די לו בביטול דכיון שבשעה שעשה אוצר זה עשה בהיתר שלא היה שם עדיין חמץ הרי דינו כאלו עשה קודם ל' יום שאין צריך לפנות האוצר לבער החמץ שתחתיו אפילו יש שם ודאי חמץצג כמו שנתבאר:

יח

יח ואם בשעה שאצרן בבור היו כבר חטים מחומצות באוצר זה עצמו באמצעיתו אלא שיש עליהם חטים טובים בגובה ג' טפחים (שהוא שיעור גובה המפולת שנפלה על חמץ שהוא כמבוער כמ"ש בסי' תל"גצד) אם נעשה אוצר זה בתוך ל' יום חייב להוציאו משם ולברור החמץ מתוכו אפילו אינו חמץ ברור אלא ספק חמץצה ואם נעשה קודם ל' יום אינו זקוק לו כשמגיע הפסח אפילו יש שם ודאי חמץ הרבה אלא מבטלו ודיוצו.

וכשהוא מפנה את הבור לאחר הפסח ומוצא חטים בקרקעיתו אסורות בהנאה וחייב לבערו כדין חמץ שעבר עליו הפסחצז ואינן דומות לחמץ שנפלה עליו מפולת שלאחר הפסח הוא מותר אפילו באכילה לפי שהמפולת <(ט)> בשעה שנפלה על החמץצח לא היה בדעתו לפנותה ולפקחה אחר הפסח אלא מאליו נמצא החמץ לאחר הפסח לפיכך אין לנו לקונסו ולאוסרו כמו שנתבאר בסימן תל"גצט עיין שם הטעם אבל חטים הללו בשעה שהכניס האוצר לבור היה בדעתו לזכות בהם לאחר הפסח כשיפנה את האוצרק (אם היינו מתירין לו להנות מהן לאחר הפסח) והרי זה דומה למבער את החמץ ומכוין לחזור ולזכות בו אחר הפסחקא שאין זה ביעור גמור כמו שיתבאר בסי' תמ"הקב לפיכך אסרו חכמים להנות מהן לאחר הפסח:

יט

יט במה דברים אמורים כשמצא חטים מבוקעות אז אסור לו להנות מחטים הללו שמצא וכן אם ידוע לו בבירור שיש בבור זה חטים מחומצות חימוץ גמור אזי אסור לו למכור כלום מן האוצר אפילו לנכרי עד שיברור ממנו החטים המחומצות אבל מן הסתם שאין ידוע לו בבירור שיש חטים מחומצות חימוץ גמור מותרקג לו ליקח חטים מן האוצר ולמכורקד אפילו לישראל ואינו חושש שמא יש בתוכן חטים מבוקעות שאף אם נתבקעו מקצתן קרוב הדבר לומר שאין זה חימוץ אלא עיפשות והפסד שכן דרך החטים שבקרקעית הבור ושבקירותיו להתבקע מחמת עיפוש והפסד ואינו חמץ כלל וגם יש לתלות שלאחר הפסח נתחמצוקה וכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כמו שיתבאר בסי' תמ"חקו *:

[* ואין צריך לומר שמותר ליקח חטים מן האוצר ולטחנן ולאכלם ואפילו אם ראה בהם חטים מחומצות חימוץ גמור אין צריך להסיר קודם הטחינה שעל ידי הטחינה מתערב כל הקמח ונבלל יפה קמח החמץ בתוך שאר הקמח ומתבטל ברוב או בס' עיין סימן תמ"זקז ובסימן תנ"גקח ובסימן תס"ז.]

כ

כ ישראל שהיה דר בבית של נכרי ורוצה לצאת ממנו לדור בבית אחר בעיר זו או באחרתקט <(י)> והנכרי יכנס לביתו קודם הפסחקי אפילו הוא יוצא בתוך ל' יום לפני הפסח שכבר חל עליו חובת הביעור אף על פי כן אין צריך לבדוק את בית הנכרי שהוא יוצא ממנה ואפילו יש שם ודאי חמץ הרבה אין צריך לבערו משם שהרי יוכל לקיים מצות ביעור באותו בית שידור בו בפסחקיא ואפילו אם ידור בבית אחר עם אדם אחר ואותו אדם הוא הבעה"ב ויבדוק את ביתו ויבער החמץ בעצמו מכל מקום כיון שאותו בעה"ב יבדוק ויבער גם החמץ שנשתמש זה בביתו מיום בואו עד הפסח הרי אותו בעה"ב הוא שלוחו של זה לבדוק ולבער חמצו ושלוחו של אדם כמותו והרי זה כאילו בעצמו ביער חמצוקיב ועל חמצו שנשאר בבית הנכרי אינו עובר עליו כלום אף אם יהיה מונח שם כל ימי הפסח דכיון שיצא מבית הנכרי ועזב שם חמצו ולא נטלו עמו הרי נתייאש ממנוקיג והפקירו שהרי בודאי יטלנו הנכרי לעצמוקיד.

ולא גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ אלא כשהחמץ לאחר שהפקירו הוא מונח בפסח בגבול המיוחד לישראל זה בעל החמץקטו או בגבול המיוחד לישראלים אחריםקטז או אפילו בגבול המיוחד לנכריקיז אלא שאין הנכרי יודע שהפקירו הישראל ולא יטלנו לעצמו אבל כשהדבר ידוע שהנכרי יטלנו לעצמו כשימצאנו בגבולו * הרי אין לך הפקר גדול מזהקיח ולא גזרו חכמים אלא שמה שהאדם מפקיר החמץ בפיו ובלבו זה אין מועיל כלום אבל כשהחמץ הוא הפקר מאליו כגון שהניחו ברה"ר או שהניחו ברשות המיוחדת לנכרי בענין שהוא מופקר מאליו לנכרי זה בעל הרשות בהפקר גדול כזה לא גזרו חכמים אם הפקירו קודם שעה ששית בערב פסח עיין סימן תמ"הקיט:

[* אף אם כשהגיע הפסח עדיין לא מצאו הנכרי או שמצאו ולא נטלו עדייןקכ כיון שאם היה רוצה ליטלו היה נוטלו בין שהיה נוטלו מחמת שהוא יודע שנתיאש ממנו הישראל והפקירו ובין שהיה נוטלו מחמת שהוא תקיף ואלם.]

כא

כא אבל אם לאחר שיוצא מבית זה דעתו לפרש לים או לצאת בשיירא קודם הפסח בענין שלא ידור בבית בפסח ולא יוכל לקיים מצות תשביתו שאור מבתיכםקכא יש אומריםקכב שהוא חייב לבדוק בית הנכרי שהוא יוצא ממנו ולבער החמץ מתוכו אם הוא יוצא ממנו בתוך שלשים יום ואין ישראל אחר נכנס תחתיו לדור בבית זה שהוא יוצא ממנו אלא הנכרי בעל הבית בעצמו או נכרי אחר (אבל אם ישראל אחר נכנס תחתיו האחרון חייב לבדוק ולבער חמצו של ראשוןקכג כמו שיתבאר בסימן תל"ז עיין שם) אף על פי שלאחר בדיקתו יכנס הנכרי לתוכו ויכניס בו חמץ כל ימי הפסח אין בכך כלוםקכד שאין הישראל מוזהר שלא יהיה חמץ בבתי הנכריים בפסח ואין הישראל בודק ומבער החמץ מבית זה שהוא יוצא ממנו אלא כדי לקיים מצות תשביתו שאור מבתיכם שכבר נתחייב בה משהגיע ל' יום שלפני הפסחקכה אם לא יוכל לקיימה כשיגיע הפסח שכל ל' יום אלו חייב הוא להזהר בצרכי הפסח דהיינו שכל מצוה ממצות הפסחקכו שלא יוכל לקיימה כשיגיע זמנה ואפשר לו לקיימה בתוך ל' יום אלו חייב הוא לקיימה מדברי סופרים.

ויש אומריםקכז שאין צריך לבודקו כלל ואפילו יש שם חמץ ודאי הרבה אינו זקוק לו שאף שהגיעו ל' יוםקכח לא חלה עליו מצות תשביתו וגו' כיון שיהיה פטור ממנה כשיגיע הפסח ולא ידור בבית שמצות תשביתו אינה חובת הגוף שיתחייב אדם להיות לו בית לבער החמץ מתוכו אלא אם יש לו בית ובתוכו חמץ יש עליו מצות תשביתו ואם אין לו בית אין עליו מצוה כללקכט ואף אם בתוך ל' יום יש לו בית ובתוכו חמץ וידוע לו שכשיגיע הפסח לא יהיה לו אינו מחוייב אפילו מדברי סופרים לבער החמץ מביתו קודם זמן שתיקנו חכמים כיון שכשיגיע הפסח לא יהיה עליו מצות תשביתו כלל ואם יהיה לו אז חמץ בלא בית יבערנו אז כמצותו.

(ולענין הלכה יש להקל כסברא האחרונה ומי שרוצה להחמיר יחמיר על עצמוקל אבל לא יורה כן לאחרים):

כב

כב וכל זה <(יא)> כשהנכרי נכנס לתוכו קודם הפסח שכשנכנס הנכרי לביתו נעשה חמצו של ישראל המונח שם הפקר מאליו לנכרי זהקלא שכשירצה ליטלו יטלנו אבל אם לא יכנס לתוכו עד לאחר הפסח או עד תוך הפסח או עד שתגיע שעה ששית בערב פסח שאז אף אם נעשה החמץ הפקר לנכרי זה בכניסתו לביתו אין זה מועיל דכיון שכבר הגיע שעה ששית קודם שנעשה הפקר מאליוקלב הרי כבר נתחייב חמץ זה בביעור מן העולם לגמרי ואין הפקר מועיל לו עוד כמו שיתבאר בסי' תמ"הקלג.

לפיכך חייב הישראל לבדוק בית הנכרי שהוא יוצא ממנו אף אותן חדרים שאין צריכים בדיקה כי אם מדברי סופרים אפילו אם ידור בבית בפסח בעיר זו או בעיר אחרת שאף שיוכל לקיים שם מצות תשביתו מכל מקום אם לא יבדוק ומבער החמץ מבית זה שהוא יוצא ממנו יעבור עליו בפסח בבל ימצא מדברי סופרים שגזרו שמה שהאדם מבטל ומפקיר החמץ בפיו ובלבו אין מועיל כלום*:

[* ואימתי יבדקם אם יוצא לדור בבית בעיר אחרת או שהוא מפרש לים או יוצא בשיירא חייב לבודקה בלילה שלפני יציאתו מבית הנכרי אם הוא יוצא ממנה בתוך ל' יום שאז חל עליו חובת ביעור ואם הוא נכנס בבית לדור בעיר זו אפילו הוא יוצא מבית הנכרי קודם ל' יום הרי הוא חייב לבודקה בשעה שהוא חייב לבדוק ביתו שידור בו בפסח דהיינו בליל י"ד כדי שלא יעבור על החמץ שבתוכה בבל ימצא מדברי סופרים.]

כג

כג כל שלשים יום לפני הפסח טוב ליזהר ולעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר דבוק בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל כשיגיע ערב פסחקלד:


א) מימרא דרב יהודה אמר רב דף ו ע"א, לענין המפרש לים ויוצא בשיירא; וראה קונטרס אחרון ס"ק א, הטעם שנקט כאן היוצא מביתו לעיר אחרת.

ב) רבא שם.

ג) רש"י שם ד"ה דעתו לחזור (ראה לקמן ס"ט-ו וקו"א ס"ק ז-ח, שלב' הפירושים בדבריו, מודה בזה שביוצא תוך ל' חייב לבדוק כשיוצא מביתו). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה המפרש (שביאר דעת רש"י), ושו"ע ס"ב (שהובאה שם דעת רש"י לפירוש הר"ן).

ד) הגהות סמ"ק סי' צח (ע' עה) בכוונת הפייט, לגירסת ט"ז ס"ק ה: בין אין דעתו לחזור בין יש דעתו לחזור אחר הפסח. וכ"ה לקמן ס"ח.

ה) סמ"ק סי' צח (ע' עד). טור ושו"ע ס"א. וראה ט"ז ס"ק א, דהיינו שאף אינו מניח מי שיוכל להכניס שם חמץ, וכדלקמן בסוף הסעיף.

ו) גמרא שם, וכדלעיל סי' תכט ס"א.

ז) רש"י שם ד"ה קודם. וראה גם לקמן ס"ה, סי"ד-טו, סכ"א. סי' תנג סל"א.

ח) מ"א ס"ק א.

ט) מ"א שם וס"ק יב.

י) סעיף יג.

יא) כל בו סי' מח (ו, ד). [ר]מ"א ס"א. ח"י ס"ק יג.

יב) כל בו שם. וראה לעיל סי' תלב קו"א ס"ק א.

יג) סעיף ב.

יד) ט"ז ס"ק א. וראה קו"א ס"ק ג. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.

טו) כדלעיל ס"א, שכל האמור לעיל הוא כשאינו מניח כו', וש"נ.

טז) ראה העו"ב נא ע' יט.

יז) מ"א ס"ק יד, שימנה אותו לבדוק. וכיון דקאי על הרמ"א שכתב: ותבטל, נראה שבעינן שימנה אותו גם לבטל. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ד.

יח) ב"ח ס"ב ד"ה ומ"ש רבינו ואינו. אליה זוטא ס"ק א. ח"י ס"ק ב.

יט) סעיף י.

כ) סוף סעיף טו.

כא) רמ"א סוף ס"ב, לפירוש המ"א ס"ק יד. (שו"ע סי' תלד).

כב) ח"י ס"ק יד, בפירוש דברי הרמ"א שם.

כג) שבועות לט, א. וראה עד"ז לקמן סי' תמג ס"ז.

כד) כל בו סי' מח (ו, ד). רמ"א ס"ב. ושו"ע סי' תלד ס"ד.

כה) ראה לעיל סי' תלג סל"ו. וראה לעיל סי' שסז (שאשתו יכולה לערב משלו שלא מדעתו). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) כח ע' קנב ואילך. ל ע' שח. לב ע' נז.

כו) מ"א שם ס"ק י. ונתבאר בקו"א ס"ק ד (דהכי קיי"ל).

כז) רמ"א ומ"א שם. והיינו אף שצריך לבטל במקום שהוא כדלקמן ס"ה וסי"א (ואפילו אם מינה אותה, כדלעיל ס"ב בהג"ה).

כח) נתבאר בקו"א סוף ס"ק ב.

כט) כלבו שם. ב"י סוף סי' תלד (להזכירה).

ל) נתבאר בקו"א סוף ס"ק ד, שאם גילה דעתו שיבדקו סגי.

לא) גמרא שם ו, א. טור ושו"ע ס"א.

לב) טור ורמ"א ס"א.

לג) טור ושו"ע סוף ס"ב. וראה גם לקמן סי"א.

לד) סעיף ז.

לה) טור ומ"א ס"ק יג. וראה לעיל סי' מז ס"ב.

לו) כל בו סי' מח (ו, ד). ב"ח סוף ס"א. מ"א ס"ק ב וס"ק ח. שפסקו כירושלמי פ"א ה"א. וראה עוד בקו"א ריש ס"ק ו.

לז) כדלעיל סי' תלג סי"ב-ג.

לח) כדלעיל שם סי"ב. וראה לעיל שם סכ"ה וקו"א ס"ק ה, דזה נקרא חמץ ודאי.

לט) כדלקמן סי' תמה ס"א וש"נ.

מ) שמות יב, טו.

מא) ב"י סי' תמה ד"ה כתב הרא"ש. וראה לקו"ש חל"ה ע' 65 הערה 32. מ"מ וציונים.

מב) וכ"ה לקמן ריש ס"ו, וראה קו"א ס"ק ה-ו, ולעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט.

מג) ראה מה שהוכיח בקו"א ס"ק ה-ו, מדברי הר"ן ומ"א ופר"ח, דבאורייתא (היינו לדעה הא' שלפנינו) אין לחלק בין תוך ל' לקודם אף לאחר שביטלו. וראה לעיל סי' תלג ס"ל (לענין מפולת) דגם למ"ד שאינו כמבוער מועיל הביטול מן התורה ומדרבנן. וראה הגהות על שו"ע הל' פסח סי' תלג סט"ו. תהלה לדוד ח"ג סי' כב.

מד) רש"י שם ד"ה אוצר וד"ה אפילו מר"ה (ראה מהרש"ל ומהרש"א שם. ב"ח ד"ה כתב ה"ר פרץ ואילך). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה וגרסינן וד"ה העושה.

מה) ראה מהרש"א על פרש"י שם ד"ה דעתו לחזור, שדוקא כשדעתו לחזור בפסח חיישינן (לדעת רש"י) שמא ישכח לבטל בזמנו. וראה לעיל ס"א וקו"א ס"ק ב, שגם כשיוצא תוך ל' חיישינן שמא ישכח.

מו) ראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ע' 26. מ"מ וציונים. קובץ שיעורים (פסחים) ח"ב סי' כ הערה 1.

מז) ר"ן שם ד"ה וגרסינן. וראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ח"ג ע' 26.

מח) רש"י לא, ב ד"ה צריך, ור"ן שם (ט, ב) ד"ה אמר, שהיא דעה הא' דלעיל סי' תלג ס"ל.

מט) כדעה הא' דלקמן סט"ו. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט וש"נ. וראה קו"א ס"ק ו, שגם לדעה זו אסור בהנאה אחר הפסח.

נ) רמ"א סוף ס"א, לפירוש מ"א ס"ק ח, לענין אוצר (כדלקמן סוף סט"ו וסי"ח). וה"ה לענין מפרש, כמבואר בקו"א סוף ס"ק ו. וראה עוד שם ושם דהיינו כיון שלאחר ביטול החמץ הוי מידי דרבנן יש לסמוך על המקילים אפילו אין שם שעת הדחק. וראה גם לעיל סי' תלג קו"א סוף ס"ק ט, דקיי"ל בזה כרמ"א.

נא) במ"א ס"ק ה מסתפק בזה. וראה פס"ד צ"צ יז, ד שהביא ממשמעות הטור ושו"ע דסגי במה שיבטל כשיגיע הפסח (עכ"פ כשאין לו חמץ ידוע). וראה גם לקמן סי"א. ולענין אוצר ראה לקמן סי"ב וסט"ז.

נב) כדלעיל ס"א וש"נ.

נג) גמרא שם ו, א. לפירש"י שם ד"ה דעתו לחזור. וראה לקמן ס"ט-י שבנידון דידן כולם מודים.

נד) ח"י ס"ק יג. וראה גם ב"ח ס"ד ד"ה ומ"ש אפילו. וכ"ה לקמן סי"ב.

נה) ראה לעיל ס"א וקו"א ס"ק ב, מתי צריך לבטל החמץ.

נו) הגהת סמ"ק סי' צח (ע' עה). וט"ז ס"ק ה, בדעת רש"י (דעה הב' דלקמן ס"י), לענין המפרש ויוצא בשיירה, ומזה יש ללמוד גם לענין יוצא לדרך (לדברי הכל). וראה קו"א ס"ק ז-ח.

נז) ט"ז שם.

נח) מ"א ס"ק י.

נט) רמב"ם פ"ב הי"ט. סמ"ק סי' צח (ע' עד). דעה הא' בשו"ע ס"א, לפירוש הגהת סמ"ק (שם ע' עה). הובא בהגהות מיימוניות (קושטא) פ"ב. מ"א ס"ק ג.

ס) ח"י ס"ק ה (אפילו ספק חמץ). ולדעת המ"א ס"ק ב מיירי כשאין החמץ ידוע ואין צריך לבדוק אלא מתקנת חכמים (כדלעיל ס"ו).

סא) פר"ח סעיף א ד"ה כתב הב"י.

סב) רש"י שם ד"ה דעתו. לפירוש הגהות סמ"ק שם וט"ז ס"ק ה (דהיינו אפילו תוך ל', כדין שאר יוצא לדרך דלעיל ס"ט). וראה קונטרס אחרון ס"ק ז-ח. ומזה לומדים גם לענין אוצר כדלקמן סי"ג.

סג) בדרבנן אפילו יחיד במקום רבים (קו"א סוף ס"ק ז-ח). וכ"ה לקמן סי"ג לענין אוצר (משא"כ לעיל ס"ט ביוצא לדרך, שהתיר בפשיטות אפילו יוצא תוך שלושים, אפשר כולם יודו. ולעיל סוף ס"ו ולקמן סוף סט"ו, דלא הוי יחיד במקום רבים, התיר בדיעבד אפילו שלא בשעת הדחק).

סד) טור ושו"ע סוף ס"ב.

סה) סעיף ה.

סו) מ"א ס"ק ד.

סז) ראה לעיל ס"א (גבי יוצא לדרך) שמיד אחר הבדיקה יבטל כו', משא"כ כאן שנשאר בביתו ודי לו בביטול שיבטל בליל יד אחרי בדיקה. וראה גם לקמן סוף סי"ד.

סח) גמרא שם ו, א. טור ושו"ע ס"א.

סט) ח"י ס"ק יג. וכדלעיל ס"ח.

ע) מ"א ס"ק ה. מהרי"ל (ל' יום קודם לפסח ס"ז, ע' יג) בשם מהר"ש. ב"ח ס"ה ד"ה ואם שכח (ומיירי אפילו אין שם ודאי חמץ, משא"כ לעיל ס"ז). וכ"ה לקמן סט"ז (לענין הכניס בתוך ל' יום).

עא) רש"י ו, א ד"ה דעתו, לפירוש הגהת סמ"ק סי' צח (ע' עה), וט"ז ס"ק ה (לענין היוצא מביתו, וה"ה לענין אוצר שבגמרא שם, כמבואר בהגהת סמ"ק שם ובב"י ד"ה ופירוש דעתו). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה אבל דעתו (שפירש כן גם גבי אוצר).

עב) רמב"ם פ"ב הי"ט. סמ"ק שם (ע' עד). דעה הא' בשו"ע ס"א.

עג) כדלעיל ס"י לענין המפרש ויוצא בשיירה, וש"נ.

עד) לעיל סי' תלג ס"ל.

עה) ב"י ד"ה ויש לדקדק. מ"א ס"ק ו.

עו) ראה קו"א ס"ק ז-ח, דהיינו דלא כאליה זוטא ס"ק ז (בדעת הלבוש).

עז) שו"ע שהביא דעה זו בסתם בס"א (ראה קו"א שם). פר"ח ס"א (והביא ראיה מן הירושלמי. ראה קו"א שם).

עח) כדלעיל ס"י (לענין המפרש ויוצא בשיירה) ובקו"א שם, דבמידי דרבנן הלך אחר המיקל בשעת הדחק אפילו ביחיד נגד רבים.

עט) אוצ"ל: מתחלה בלילה.

פ) גמרא ו, א. טור ושו"ע ס"א וס"ה (וכדלעיל ס"א לענין היוצא מביתו).

פא) כדלעיל ס"ה-ו לענין יוצא בדרך, וש"נ (אלא ששם אינו בביתו לבדוק בליל יד ומבטלו בערב פסח, וכאן מבטלו אחרי בדיקת שאר החמץ שבביתו).

פב) סעיף ו וש"נ.

פג) רש"י ו, א ד"ה אוצר. ר"ן (ב, ב) ד"ה העושה.

פד) דעה הא' שבס"ל שם (וכדלעיל בדעה הב' שבס"ו, לענין היוצא מביתו).

פה) רש"י שם ד"ה תוך שלשים. ר"ן שם ד"ה תוך. פר"ח סוס"י תלח. וכדלעיל סי' תלג ס"ל וקו"א שם ס"ק ט.

פו) רש"י שם סע"א. וכדלעיל שם (שכיון שתוך ל' האיסור להטמין בידים הוא רק לכתחלה לכן קודם ל' מותר אף לכתחלה).

פז) סמ"ק סוס"י צח.

פח) דעה הב' שבס"ל שם (וכדלעיל בדעה הא' שבס"ו, לענין היוצא מביתו).

פט) סעיף ו, שתלוי בב' הדעות שבסי' תלג ס"ל, וש"נ.

צ) רמ"א סוף ס"א, לפירוש מ"א ס"ק ח. וכדלקמן סי"ח לענין חטים מחומצות באוצר זה עצמו. וראה גם לעיל סוף ס"ו לענין מפרש ויוצא בשיירה. וראה לעיל קו"א סוף ס"ק ו דהיינו אפילו אין שם שעת הדחק.

צא) ע"ז ז, א.

צב) מהרי"ל (ל' יום קודם לפסח ס"ז, ע' יג) בשם מהר"ש. ב"ח ס"ה ד"ה ואם שכח. מ"א ס"ק ה (ומיירי אפילו אין שם ודאי חמץ, משא"כ לעיל ס"ז). וכ"ה לעיל סי"ב (לענין דעתו לפנותו בפסח) ולקמן סי"ח (לענין חטים מחומצות באוצר זה עצמו).

צג) מ"א ס"ק ח.

צד) סעיף ל.

צה) רמ"א סוף ס"א. וכדלעיל סט"ז, לענין הכניס אוצרו ע"ג חמץ, וש"נ.

צו) שו"ת רשב"א ח"א סי' ע. רמ"א שם. ח"י ס"ק ח. וראה מ"א ס"ק ח דהיינו כיון שיש אומרים שאפילו לכתחלה א"צ לבער קודם ל' (כדלעיל סט"ו). וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט, הטעם שאין בזה משום מטמין בבורות (דלא כט"ז ס"ק ד).

צז) שו"ת רשב"א שם (אפשר). רמ"א שם.

צח) ט"ז סי' תלג ס"ק ח (שאף בנפלה ממילא אסור כשדעתו לפנותה כו'). וראה קו"א ס"ק ט. וכ"ה לעיל שם סל"ד (במוסגר). וראה קו"א שם ס"ק טו.

צט) סעיף לד.

ק) רשב"א שם. מ"א ס"ק ט.

קא) רשב"א שם (דהרי זה כמבטל כו').

קב) סעיף ב. וראה שם קו"א ס"ק א.

קג) שו"ת רשב"א שם. רמ"א סוף ס"א.

קד) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א שם.

קה) רשב"א שם.

קו) סעיף ל.

קז) סעיף א (שחטים שטחנו יש להם דין לח בלח). ובסעיף סא (ב' דעות בתערובות לח בלח של חמץ שעבר עליו הפסח, אם צריך ס' או סגי ברוב).

קח) סעיף ח (שכשטוחן חטים אין זה כמבטל איסור לכתחלה). וראה סי' תסז סי"ג שמציין לכאן.

קט) טור ושו"ע ס"ג.

קי) טור ורמ"א שם. מ"א ס"ק טו וס"ק יז. פר"ח סוף הסימן. וכדלקמן סכ"ב, וקו"א ס"ק י-יא. ואם הוא מכר את הבית והחמץ שבו במכירת חמץ, ראה שו"ת צמח צדק סי' מז וסי' צז.

קיא) ב"י ד"ה ומה שחילק, בביאור דעת הראבי"ה. שו"ע שם.

קיב) עולת שבת סוף הסימן. אליה זוטא ס"ק יג. ח"י ס"ק טז.

קיג) טור ולבוש ס"ג.

קיד) ראה גם לקמן סי' תמט ס"ג (ושם, שמ"מ אסור בהנאה אחר הפסח). והיינו אף שהנכרי אינו זוכה בחמץ זה בקנין חצר, כדלעיל בקונטרס אחרון סוף ס"ק ג. וראה שם, שאם הבית הוא של ישראל, הישראל זוכה בחמץ שנשאר בו בקנין חצר.

קטו) כדלעיל סי' תלא ס"ג-ד.

קטז) כדלקמן סי' תמה ס"ב.

קיז) ראה מ"מ וציונים.

קיח) טור ולבוש שם.

קיט) סוף סעיף א. וראה רשימות שיעורים סי' א אות ג.

קכ) שא"כ עדיין לא זכה הנכרי בחמץ, שהרי אין חצר לנכרי, וכדלעיל קו"א סוף ס"ק ג.

קכא) ח"י ס"ק יז.

קכב) ראבי"ה סי' תכו. הובא במרדכי רמז תקלה. טור ושו"ע ס"ג.

קכג) מ"א ס"ק טז. ח"י ס"ק טו. וראה לעיל קו"א ס"ק ג, אם הישראל האחרון זוכה בחמץ שבבית.

קכד) ראבי"ה שם. טור.

קכה) כדלעיל ס"א וש"נ.

קכו) היינו מצות ביעור חמץ בפסח (משא"כ אכילת מצה כו').

קכז) טור ודעה הב' שברמ"א ס"ג.

קכח) ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.

קכט) ט"ז ס"ק ז. וראה אהלי שם 2 ע' קמח. טעם נוסף ראה פר"ח סוף הסימן, ומ"ש ע"ז לעיל קו"א סוף ס"ק ג.

קל) ט"ז סוף ס"ק ז. פר"ח סוף הסימן.

קלא) טור ורמ"א ס"ג. מ"א ס"ק טו וס"ק יז. פר"ח סוף הסימן. וראה קו"א ס"ק י-יא. וראה לעיל ס"כ בהג"ה ובקו"א ס"ק ג, דהיינו אף שהנכרי אינו קונה עדיין חמץ זה. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.

קלב) אף שנתייאש קודם זמן איסורו, עדיין אינו הפקר גדול עד שיכנס הנכרי (ראה קו"א ס"ק י-יא), ואז לא מהני הפקר גדול.

קלג) סעיף ג.

קלד) אגודה (ראה פ"ב סי' טז). מהרי"ל (ל' יום קודם הפסח ע' יא ס"ה). ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף הסימן.