תלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור ובו ז' סעיפים:

א

א המשכיר בית לחבירוא קודם תחלת ליל י"דב <(א)> וקנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בוג דהיינו בכסף או בשטר או בחזקהד או בקנין סודרה והמשכיר יצא מן הבית וסגרו ולא מסר את המפתח ליד השוכר עד לאחר שכבר נכנס ליל י"ד חייב המשכיר לבדוק את הבית שהשכירו אע"פ שהוא לא יכנס בו כל ימי הפסח ואם כן לא יבא לאכול מחמץ שבתוכוז וגם אינו עובר עליו בבל ימצא לפי שבודאי נתייאש ממנו והפקירו כשיצא מן הבית ועזב שם חמץח מכל מקום כיון שגוף הבית של המשכיר (ואינו קנוי להשוכר אלא לדור בתוכו וגם החמץ היה שלוט ובתחלת ליל י"ד שאז הוא עיקר זמן חיוב הבדיקה כמו שנתבאר בסי' תל"אי) היה הבית עדיין מעוכב אצל המשכיר שלא היה השוכר יכול ליכנס לתוכו מחמת שהמפתח היה עדיין ביד המשכיריא לפיכך בשעה זו דהיינו תחילת כניסת הלילה חל חיוב הבדיקה על המשכיר ושוב לא נפקע ממנו אף לאחר שנכנס השוכר לתוכויב.

ולאחר שיגמור המשכיר מלבדוק יבטל כל החמץ שלא מצא בבדיקתויג ואעפ"י שכבר הפקירו בלבו כשיצא מן הבית אעפ"י כן חייב הוא לחזור ולבטלו בפירוש אחר הבדיקה כתיקון חכמים שתקנו להוציא הביטול בפיויד.

וגם השוכר חייב לבטל כל החמץ שבביתטו ואפילו אם אינו נכנס לדור בתוכו עד אחר הפסח לפי שמיד שקנה הבית באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו זכה גם כן בחמץ שעזב שם המשכירטז שהרי כבר הפקירו המשכיריז וכל דבר הפקר המונח בבית המושכר לשוכר זכה בו השוכר כמ"ש בחו"מ סי' ר"סיח וא"כ מה שהמשכיר מבטל אין מועיל כלום לצאת ידי חובת תקנת חכמים שתקנו לבטל אחר הבדיקה שהרי אין החמץ שלויט אלא של השוכר לפיכך חייב השוכר לבטלו:

ב

ב אבל אם מסר לו המפתח קודם כניסת תחלת ליל י"דכ אפילו אם חזר השוכר <(ב)> והפקיד המפתח אצל המשכיר מחויב הוא ליטלו מיד המשכיר ולבדוקכא אפילו אם לא יכנוס לדור בו עד לאחר הפסח כיון שאין המשכיר מעכב על השוכר מליכנס לבית שהרי כבר מסר לו המפתח וכן אם הוא בית שאינו נעול שאין צריך מפתח חייב השוכר לבדוקכב.

ואחר הבדיקה יבטל <(ג)> כתקנת חכמים וגם המשכיר יבטל בפירוש אף שכבר הפקירו בלבוכג:

ג

ג וכל זה כשכבר קנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בו קודם כניסת ליל י"ד שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה אבל אם לא קנאו עד לאחר כניסת ליל י"ד ואפילו קנאו קודם הלילה אלא ששכרו לצורך יום י"ד וממנו ואילךכד דהיינו שמיום י"ד ואילך הוא רשאי לכנוס להבית ולדור בתוכו עד סוף משך זמן שכירתו ונמצא שבליל י"ד שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה לא היה עדיין הבית קנוי להשוכר כלל לפיכך חל על המשכיר חובת הבדיקה:

ד

ד וכל זה במשכיר אבל המוכר בית לחבירו ויצא מהבית וסגרו והלוקח קנאו באחד מהדרכים שהבית נקנה בו קודם ליל י"ד אע"פ שלא מסר המפתח ליד הלוקח עד לאחר כניסת ליל י"ד אף על פי כן לא חל על המוכר חובת הבדיקה כיון שכבר נקנה גוף הבית להלוקח הוא חייב לבדוק ולבטלכה והמוכר די לו בביטול בלבדכו:

ה

ה השוכר בית מחבירו ביום י"דכז או בתוך ליל י"ד לאחר שכבר עבר זמן שהיה יכול המשכיר לבדוק ביתו באותו זמןכח והשוכר אינו יודע אם בדקו המשכיר אם לאו אם המשכירכט או אשתו ובני ביתול בעיר ישאל להם אם בדקו אע"פ שדרך הכשרים לבדוק בתחלת ליל י"ד כתיקון חכמים וכל אחד ואחד מישראל בחזקת כשר הואלא ומן הסתם בדק כבר אף על פי כן חייב לשאול לפי שכל השנה היה הבית בחזקת שיש בו חמץלב ובחזקה זו שמן הסתם בדקו אתה בא להוציאו מחזקת חמץ אין אנו סומכין על החזקה לכתחלה במקום שאפשר לבררלג.

ואם אין המשכיר ולא אחד מבני ביתו בעיר סומכין על החזקהלד ואין צריך לבדוק אלא מבטלו ודיולה.

ואם יש מבני ביתו בעיר אפילו אם ידוע לנו שהמשכיר בעצמו לא בדק ואחד מבני ביתו אומר שבדק הוא אפילו הוא עבד או קטןלו שיש בו דעתלז לבדוק או אשה הרי אלו נאמנים ואין צריך לחזור ולבדוק דכיון שבדיקת חמץ הוא מדברי סופרים האמינום חכמיםלח:

ו

ו במה דברים אמורים כשהשוכר ביטל כל החמץ שבתוך החדרים המושכרים לו אבל אם לא ביטל וכבר הגיעה שעה ששית שאינו יכול עוד לבטל אין לו לסמוך על בדיקת נשים ועבדים וקטנים וחייב הוא לחזור ולבדוק בכל החדרים הצריכים בדיקה מן התורהלט (עי' סי' תל"גמ).

ואע"פ שהנשים נאמנות אפילו באיסורי תורה כל שהיה בידן לתקן האיסורמא כגון נדה נאמנת לומר שטבלהמב הואיל והיה בידה לטבול וכן נאמנת על השחיטה ועל הניקור לומר ששחטה ונקרה כהלכתם הואיל והיה בידה לשחוט ולנקר כהלכתםמג מכל מקום אינה נאמנת לומר שבדקה כהלכות הבדיקה אע"פ שהיה בידה לבדוק כהלכה לפי שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדולמד והנשים עצלניות הן והן בודקות קימעאמה ואומרות יפה בדקנו לפיכך לא האמינו להן חכמים אלא במקום שאין צריך בדיקה כי אם מדברי סופרים:

ז

ז המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוקמו דהיינו שהתנה עמו בפירוש על מנת שהוא בדוקמז ונמצא שאינו בדוק אף על פי שהשכיר לו ביום י"ד ונמצא שכבר נתחייב המשכיר בבדיקה אפילו הכי אם אומר המשכיר איני רוצה לעשות מצוה או שאינו לפנינו שהלך לדרכומח חייב השוכר לבדוק ואינו יכול לחזור ממקחו ולומר שמקחו היה בטעות אפילו אם הוא מקום שאין נוהגין שם לבדוק כל איש בביתו אלא שוכרין להן אנשים אחרים שיבדקו להםמט ונמצא ששוכר זה יש לו מזה הפסד ממון שיצטרך לשכור מי שיבדוק לו בית זה אף על פי כן אינו יכול לחזור בו לפי שודאי בדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח שמן הסתם נוח לאדם לעסוק במצות בין בגופו <(ד)> בין בממונו ומה שחזר בו עכשיו הוא מפני דבר אחר.

ויש אומריםנ שמכל מקום חייב המשכיר להחזיר מה שיצטרך להוציא שכר בעד הבדיקה הואיל והתנה עמו בפירוש שיהא בדוק ואע"פ שדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח מכל מקום לא היה בדעתו למחול שכר הבדיקה שאין נוח לאדם לעשות מצוה בגופו או בממונו אלא במקום שאין חסרון כיס כגון לברך על טלית שלו אבל בחסרון כיס אין נוח לו כללנא.

ולענין הלכה יכול המוחזק לומר קים לי כסברא הראשונהנב:


א) ברייתא וגמרא דף ד, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) פר"ח ס"א. ח"י ס"ק א.

ג) ר"ן שם (א, ב ד"ה המשכיר בית לחבירו בי"ד). מ"מ פ"ב הי"ח. שו"ע שם.

ד) תוס' שם ד"ה אם. מ"א ס"ק א. וכמבואר בב"ק עט סע"א.

ה) מ"א שם. וראה שו"ע חו"מ סי' קצה ס"ט, שי"א ששכירות קרקע אינה נקנית בחליפין.

ו) גמרא [ברייתא] שם. טור ושו"ע שם.

ז) וא"כ אין שייך כאן טעם הב' לבדיקת חמץ דלעיל סי' תלא ס"ד.

ח) מ"א ס"ק ג. וכדלעיל סי' תלו סוף ס"כ שאין לך הפקר גדול מזה. וכדלעיל שם קו"א ס"ק ג שבישראל אפשר שהוא (השוכר) קונה את החמץ שהשאיר בו (המשכיר). וא"כ אין שייך כאן טעם הא' דלעיל סי' תלא ס"ד.

ט) שזהו פירוש "דחמירא דידיה הוא" שבגמרא שם. וכדלקמן בהמשך הסעיף (ובקו"א ס"ק ג), שהמשכיר הפקירו והשוכר זכה בו. וראה חקרי הלכות ח"ג נא, ב.

י) סעיפים ה-ו, וקו"א ס"ק א.

יא) ר"ן שם. מ"א ס"ק ב.

יב) ראה אוצר ההלכות ס"ק א.

יג) וכ"ה לקמן ס"ב, אף במקום שהמשכיר אינו בודק (אלא השוכר), ויתבאר בקו"א ס"ק ג.

יד) מ"א ס"ק ג (אף כשהשוכר בודק). וכדלעיל סי' תלד ס"ז.

טו) טור ושו"ע ס"ב (לענין חזקתו בדוק, אף שהמשכיר בדק וביטל כבר).

טז) אליה זוטא ס"ק ב.

יז) מ"א שם. וראה גם קו"א ס"ק ג.

יח) ראה שם ס"ד וש"ך ס"ק טו (אלא ששם גם המשכיר רוצה לזכות וזוכה בו). וראה מ"מ וציונים. וראה לעיל קו"א סי' תלו ס"ק ג שכשהפקירו הוי כדעת אחרת מקנה אותו. וראה גם לקמן סי' תמ קו"א ס"ק יא בהג"ה (שבית המושאל אינו זוכה למשאיל). וראה חקרי הלכות ח"ג נט, א. שערי שלום סי' ז.

יט) ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלב.

כ) גמרא [ברייתא] ד, א.

כא) פר"ח סוף ס"א. ויתבאר בקו"א ס"ק ב.

כב) ח"י ס"ק ד.

כג) מ"א ס"ק ג, ממשמעות התוס' ד, א ד"ה על, ויתבאר בקו"א ס"ק ג. וראה לקמן סוף ס"ד, שגם המוכר (שאין עליו חיוב בדיקה) צריך לבטל.

כד) משמעות הר"ן (א, ב) ד"ה המשכיר בית לחבירו בי"ד, ושו"ע ס"א.

כה) ח"י ס"ק ב (לדעת הר"ן שם). וראה חקרי הלכות ח"ד סד, ב.

כו) ראה לעיל ס"ב וקו"א ס"ק ג. שו"ת צמח צדק או"ח סי' מה אות א.

כז) גמרא ד, א (בי"ד) ורש"י שם ד"ה בארבעה עשר (שחרית).

כח) פסקי ריא"ז פ"א ה"א ס"ו, לגירסת שלטי הגבורים (א, ב) אות ב. קיצור פסקי הרא"ש פ"א ס"ב. עולת שבת ס"ב. אליה זוטא ס"ק ג. ח"י ס"ק ח.

כט) גמרא שם. טור ושו"ע ס"ב.

ל) ח"י ס"ק ז (וכדלקמן בהמשך הסעיף שנאמנים).

לא) לבוש ס"ב.

לב) ב"י סד"ה השוכר. מ"א ס"ק ד. וראה גם לעיל סי' תלב ס"י (במוסגר).

לג) מ"א שם. וכמבואר ביו"ד סי' א ס"א בהג"ה. ולקמן שם ס"ק כב. וראה הל' שחיטה עם באורי הלכות ע' כה.

לד) גמרא דף ד, ב. טור ושו"ע שם.

לה) טור ושו"ע שם. וראה לעיל סוף ס"א וס"ב.

לו) גמרא שם. טור ושו"ע ס"ד. וראה לעיל סי' תלו ס"ב.

לז) רמב"ם פ"ב הי"ז. טור ושו"ע שם.

לח) גמרא שם. מ"א ס"ק ח. וכ"ה לעיל סי' תלב ס"י.

לט) עולת שבת ס"ד. אליה זוטא ס"ק ה.

מ) סעיף יב (שהבדיקה מועילה אז מן התורה).

מא) תוס' ד, ב ד"ה הימנוהו. מ"א ס"ק ח.

מב) כדלקמן יו"ד סי' קפה ס"ק ב.

מג) כדלקמן יו"ד סי' א קו"א ס"ק א. ובפנים שם ס"ק מב.

מד) תוס' שם. מ"א שם. וראה לקמן יו"ד סי' א קו"א ס"ק א, לענין ניקור וכיו"ב, שי"א שאף שהוא טורח מ"מ נאמנות בודאי איסור.

מה) ירושלמי פ"א ה"א. הובא בתוס' שם.

מו) גמרא שם ד, ב. טור ושו"ע ס"ג.

מז) ר"ן שם (א, ב) ד"ה המשכיר בית לחבירו בחזקת. רמ"א ס"ג. מ"א ס"ק ז. וראה קובץ שיעורים (פסחים) ח"ב סי' ז אות יג.

מח) ר"ן שם. מ"א ס"ק ה.

מט) רש"י שם ד"ה אלא אפילו.

נ) רמב"ן. ר"ן שם בשם אחרים. מ"מ פ"ב הי"ח בשם הרא"ה בשם הרמב"ן. רמ"א שם.

נא) מ"א ס"ק ו. כדלעיל סי' יד ס"ט וש"נ (ומשם הוכיח כן בדרכי משה ס"ק א וברמ"א שם).

נב) אחרונים. ב"ח סוף ס"ג ד"ה אפילו במקום. ח"י ס"ק י. וראה קו"א סוף ס"ק ד.