תלט דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח ובו ט' סעיפים:

א

א תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ שהיו מונחים לפנינו ובא עכבר ונטל מהם ככר אחד בפנינו ולא ידענו אם חמץ נטל או מצה נטלא ונכנס לבית בפנינוב צריך לחזור ולבדוק ואין אומרים כל דפריש מרובא פריש ומצה נטל דכיון שראינו שנטלוג א"כ נולד לנו הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה כשהיה עדיין במקום קביעות החמץ והמצה דהיינו בשעה שנטל העכבר וכל הקבוע דינו כמחצה על מחצהד כמו שדרשו חכמיםה ממדרש הפסוקיםו.

ואפילו אם כבר ביטל כל חמצוז שאין כאן אלא ספק דברי סופרים ואפילו אם הככר שנטל העכבר היה קטןח <(א)> שיש לתלות שאכלו העכבר והרי יש כאן ב' ספיקות להקל והיה לנו להקל אף אם לא ביטל אף על פי כן החמירו חכמים כאן אף אם ביטל לפי שלא הקילו חכמים בספק אחד אם ביטל ובב' ספיקות אם לא ביטל אלא בבית שהוא עומד בחזקת בדוקט שמעמידין אותו בחזקתו ולא הטריחוהו לחזור ולבודקו פעם ב' אבל כל חדר שלא נבדק אע"פ שיש כמה ספיקות לפוטרו מן הבדיקה אין זה מועיל כלום שכך הוא עיקר תקנת הבדיקה לבדוק אפילו במקומות שאין בהם חמץ ברור אלא ספק וספק ספיקותי כמו שנתבאר בסי' תל"גיא ובית זה כיון שראינו שהכניס עכבר ככר לתוכו הרי הוא עומד בחזקת שאינו בדוק שאף שככר זה הוא ספק חמץ ספק מצה מכל מקום כיון שבודאי נכנס ככר זה שהוא ספק חמץ לבית זה אחר בדיקתו הרי נגרעה חזקת בדיקתויב והספק שהוא מצה והספק שאכלו העכבר אינם מועילים כלום שכך היא תקנת חכמים לבדוק בכל מקום שאינו בחזקת בדוק אע"פ שיש בו כמה ספיקות להקל.

ויש חולקיןיג על זה ואומרים שאם הככר היה קטן בענין שיש לתלות שאכלו העכבר או שיאכלנו עדיין עד שיגיע זמן הביעור אין צריך לחזור ולבדוק אפילו אם לא ביטלו כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל שמא מצה נטל ושמא אכלו כולויד ויש לסמוך על דבריהם אם כבר ביטל או שיכול עדיין לבטל שאז הבדיקה אינה אלא מדברי סופריםטו ובדברי סופרים הלך אחר המיקלטז:

ב

ב ואם פירש הככר ממקום קביעתויז שלא בפנינויח ומשם נטלו העכבר בפנינו ונכנס לבית בדוק כיון שנולד הספק על ככר זה אם הוא חמץ או מצה לאחר שפירש ממקום קביעות החמץ והמצה שהרי פירש שלא בפנינו הרי אנו הולכין אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ומצה הוא ולפיכך אפילו לא ביטל וכבר הגיע שעה ששית ואינו יכול לבטל אף על פי כן אין צריך לחזור ולבדוק אפילו אם הככר הוא גדול:

ג

ג וכן אם נתערבו הצבורים במקום קביעותם אפילו נטל עכבר מהם בפנינו אין צריך לחזור ולבדוק שאין זה נקרא קבוע כיון שאין החמץ עומד בפני עצמו אלא הוא מעורב עם המצהיט:

ד

ד שני צבורים אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה וכל אחד נכנס לבית אחד ואין ידוע לאיזה בית נכנס זה שנטל חמץכ אם כבר ביטלוכא או שיכולים עדיין לבטלכב שאין כאן אלא ספק דברי סופרים או שהוא ככר קטן שיש כאן ב' ספיקות להקלכג אין צריך לחזור ולבדוק ואף על פי שבשעה שנכנס כל ככר לבית אחד נולד לו הספק על כל ככר אם הוא חמץ או מצה וא"כ הרי ידוע לנו שלכל בית נכנס ככר ספק חמץ אף על פי כן אין הבית עומד בחזקת שאינו בדוק ולא נגרעה חזקת בדיקתו על ידי ספק חמץ שנכנס לתוכוכד אלא אם כן נולד לו הספק כשהיה הככר במקום שקבוע שם חמץ ודאי שהספק הנולד במקום קביעת החמץ כיון שהחמירה בו תורה שלא לילך בו אחר הרוב שאף שהרוב הוא מצה אף על פי כן נידון כמחצה על מחצה החמירו בו חכמים גם כן ואמרו שספק זה מגרע חזקת בדיקת הבית אבל שאר ספיקות שלא נולדו במקום שקבוע שם חמץ ודאי לא החמירו בהם חכמים כל כך שיוציא הבית מחזקת בדיקתוכה:

ה

ה שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנסכו אם הבתים הן של שני בני אדם ובאין לשאול זה אחר זה שניהם אין צריכין לחזור ולבדוקכז אם ביטלוםכח או יכולין לבטלכט וכל אחד יכול לתלות החמץ בבית חבירו.

אבל אם לא ביטלו ואינן יכולין עוד לבטלו שניהם צריכין לחזור ולבדוק אפילו אם היה ככר קטן ואין כאן ב' ספיקות להקל לפי שספק זה שמא לא נכנס לבית זה או שמא לא נכנס לבית זה אינו נחשב לספק כלל מן התורה שבודאי נכנס לאחד מהן וכיון שאינו ידוע איזהו שניהם צריכין בדיקה דהי מנייהו מפקתל ואף שבאו לשאול זה אחר זה אין זה מועיל כלום מן התורהלא אלא אם כן ביטלו שאז אין צריך לבדוק אלא מדברי סופרים וחכמים הקילו בספק דבריהם ואמרו שאם באו לשאול זה אחר זה כיון שאפשר לומר לכל אחד שהוא אין צריך לבדוק לפי שהחמץ הוא בבית חבירולב אומרים כן אבל אם באו לשאול בבת אחת או שאחד מהם שואל עליו ועל בית חבירו כיון שאי אפשר לומר להם ששניהם אין צריכין לבדוק שהרי בבית אחד יש ודאי חמץ אם כן שניהם צריכין לחזור ולבדוק דהי מינייהו מפקתלג:

ו

ו עכבר שנכנס לבית ונכנס אחריו ובדק יפה ככל הלכות בדיקה ולא מצא כלוםלד אפילו לא ביטללה אין צריך לחזור ולבדוק כיון שלא מצאו ודאי אכלו העכברלו או גררולז למקום שאין יכול להתגלות משם ולא יבא לאכלו בפסחלח.

ואם בדק קצת הבית ומצא ככרלט אין צריך לחזור ולבדוק שאר הבית אם ביטלמ או שיכול עדיין לבטלמא שאנו תולין לומר שזהו הככר שנטל העכבר אבל אם הגיע שעה ששית יש להחמירמב ולבדוקמג כיון שאינו יכול לבטל הרי הוא ספק של תורהמד ואפילו אם היה ככר קטן אין כאן ב' ספיקות להקלמה מטעם שנתבאר בסימן תל"חמו:

ז

ז אם הניח עשרה ככרות חמץמז קשוריםמח ומצא ט'מט ואינו מכיר אם הן הן הככרות שהניח צריך לבדוק כל הביתנ או עד שימצא עשרה ככרותנא לפי שאנו אומרים מה שהניח נטלו קטנים או עכברים שאי אפשר להם להתיר הקשרנב ולפיכך אפילו ביטלנג צריך לחזור ולבדוק כל הבית או עד שימצא עשרה ככרות אבל אם לא היו קשורים יחד אין צריך לבדוק אלא עד שימצא ככר אחדנד אם ביטלנה או שיכול לבטל:

ח

ח אבל אם הניח תשע ומצא עשרנו אפילו לא היו קשוריןנז צריך לחזור ולבדוק כל הבית או עד שימצא עוד תשע ככרות אפילו כבר ביטלנח כל התשע ככרות שהניח לפי שאי אפשר לתלות להקל ולומר שהן הן התשע ככרות הראשונים וככר העשירי הביא איש אחר והניחו כאן שאין דרך בני אדם להניח ככרותיהם אצל ככרי חבריהם אלא מיחדים להם מקום לעצמן שלא יתערבונט לפיכך אנו אומרים שבא איש אחר שהיו בידו עשרה ככרות והניחן כאן שלא היה מונח כאן כלום כי הט' הראשונים כבר לקחו מכאן שגררום קטנים או עכבריםס ולכך צריך לחזור ולבדוק כל הביתסא או עד שימצא עוד תשעה ככרות:

ט

ט הניח ככרות בזוית זו ומצא בזוית אחרתסב צריך לחזור ולבדוקסג כל הביתסד שמא אלו אחרים הן כיון שמצאן במקום אחר והראשונים נטלום קטנים או עכברים והניחום במקום אחר באותו הביתסה במה דברים אמורים כשאינו יודע מנין הככרות שהניח אבל אם יודע מנין הככרות ומצא בזוית אחרת כמנין שהניח אין צריך לבדוקסו אם ביטלסז או שיכול עדיין לבטל כיון שהבדיקה אינה אלא מדברי סופרים אנו תולין להקל שמן הסתם הן הן הככרות שהניח כיון שהן שוין במנינם:


א) גמרא דף ט ע"ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה ואתא עכבר.

ג) תוס' שם ד"ה היינו. טור ורמ"א יו"ד סי' קי ס"ג. מ"א ס"ק א.

ד) ברייתא שם. טור ושו"ע יו"ד שם. וכ"ה לעיל סי' לב סע"ה. סי' שכט ס"ב. לקמן סי' תנג סי"ח.

ה) כתובות טו, א.

ו) דברים יט, יא (וארב לו וקם עליו, פרט לזורק אבן לחבורת ט' ישראלים וכנעני אחד ביניהם דהוה ליה כנעני קבוע).

ז) רמב"ם פ"ב ה"י (לפירוש הראב"ד שם בדבריו). מ"מ שם בדעת רש"י והגאונים. ט"ז ס"ק א.

ח) רמב"ם שם, לפירוש הט"ז ס"ק ב. וראה ח"י ס"ק ג, שכ"ה גם דעת השו"ע ס"א (שהעתיק לשון הרמב"ם). וראה קו"א ס"ק א, דהיינו אפילו שניהם יחד, דהיינו שביטל והוא ככר קטן.

ט) ראה פס"ד צמח צדק ריב, ב.

י) מ"מ שם בשם הרא"ה. ט"ז ס"ק א.

יא) סעיף כה (בהג"ה), וקו"א שם ס"ק ו.

יב) פר"ח ס"א (בדעת הרמב"ם).

יג) טור. רמ"א ס"א.

יד) אף שבבדיקת חמץ החמירו אפילו בכמה ספקות, מ"מ נתבאר לעיל סי' תלג קו"א סוף ס"ק ו, הטעם שכאן הקילו לדעה זו: היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר ... ועוד דלא תלינן בספק אכילה בסי' תל"ט אלא בככר קטן שי"ל אכלו כולו ועכברים ... שכיחי הרבה, וש"נ.

טו) מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ג.

טז) ע"ז ז, א.

יז) גמרא שם ט, ב. טור ושו"ע ס"א.

יח) תוס' שם ד"ה היינו. פר"ח סוף ס"א. ח"י ס"ק ה. וכדלעיל ס"א.

יט) מ"א ס"ק ד.

כ) גמרא ט, ב. טור ושו"ע ס"ב.

כא) גמ' י, רע"א. טור. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ה.

כב) מ"א שם.

כג) טור וט"ז שם.

כד) כדלעיל ס"א.

כה) מ"מ פ"ב הי"א. פר"ח ריש ס"ב. מ"א ס"ק ה. וראה חקרי הלכות ח"ג סא, ב. שאלי ציון קמא ע' שצט.

כו) גמרא י, א. טור ושו"ע ס"ב.

כז) גמרא שם. טור ולבוש ס"ב.

כח) טור. רמ"א ס"ב (דלא קיי"ל כהרמב"ם, אלא כטור). ב"ח ס"ב ד"ה ובמ"ש.

כט) מ"א ס"ק ה.

ל) דרכי משה ס"ק ב, שמדמה זה לדין ספק א' בגופו וא' ע"י תערובות (ראה גם שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רפח ס"ד שתלויים זה בזה), שבד"מ יו"ד סוס"י נז ס"ק טו. ושם: הוה כאן ודאי איסור דאורייתא אלא שלא ידעינן איזה הוא.  וראה דברי טעם סוס"י צא. מ"מ וציונים.

לא) ראה תוס' שם ד"ה בבת אחת.

לב) ראה לקמן הל' נדה סי' קצ ס"ק פו. פס"ד צמח צדק ריב, ג. סגולת אברהם ע' 174.

לג) ראה לקמן שם ס"ק מט.

לד) גמרא י, א. טור ושו"ע ס"ב.

לה) תוס' שם ד"ה על. טור ולבוש ס"ב.

לו) רש"י שם ד"ה כל דבר. וראה מ"מ וציונים.

לז) ראה לבוש שם (אפילו הככר גדול כו'). ב"ח סוף ס"ג ד"ה ראה (הוליך הככר חוץ לבית). וראה גם לעיל סי' תלח ס"ב.

לח) ראה לעיל סי' תלג סי"ט. סי' תלח ס"ב.

לט) גמרא שם. טור ושו"ע שם. ואם מצא פירורים נתבאר לעיל סי' תלח ס"א.

מ) טור. ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק ה. וראה לעיל סי' תלח ס"א, בספק שמא אכלו, דאין ס' מוציא מידי ודאי חמץ שראינו שהכניס לשם. וראה העו"ב תתמב ע' 54.

מא) מ"א שם.

מב) טור. ב"ח.

מג) כל הבית, או עד שיצא אותו הככר שמכיר בטביעות עין, כדלעיל סי' תלח ס"א.

מד) לבוש ס"ב.

מה) דרכי משה ס"ק א (לענין דלעיל סי' תלח ס"ט). והיינו אפילו לדעה הב' דלעיל ס"א, שמקילה מטעם ספק ספיקא גם כשנגרעה חזקת בדיקתו.

מו) סעיף ט. וראה העו"ב תתמב ע' 55.

מז) גמרא י, א. טור ושו"ע ס"ג.

מח) תוס' שם ד"ה הניח. טור ודעה הב' בשו"ע ס"ג. רמ"א בסי' תצז סי"ג. אליה זוטא ס"ק ב. פר"ח ס"ג. עולת שבת ס"ג. ח"י ס"ק י. וראה גם לקמן סי' תצז קו"א ס"ק ה.

מט) ראה גם לעיל סי' תלד ס"א.

נ) כדלעיל ס"ו ולקמן ס"ח-ט. והיינו כל החדר, כדלעיל סי' תלח ס"ב וקו"א שם ס"ק א. וראה מ"מ וציונים.

נא) ראה הגהות על שו"ע הל' פסח.

נב) ראה תוס' שם. מ"א ס"ק ו. מחצית השקל שם.

נג) טור. אליה זוטא ס"ק א.

נד) טור ודעה הב' שבשו"ע ס"ג.

נה) כדלעיל ס"ו.

נו) גמרא י, א. טור ושו"ע ס"ג.

נז) מ"א ס"ק ז.

נח) טור ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ואפילו.

נט) לבוש ס"ג.

ס) רש"י שם ד"ה הכל חולין. לבוש שם.

סא) כדלעיל ס"ז וש"נ.

סב) גמרא י, רע"ב. טור ושו"ע ס"ד.

סג) שו"ע שם, וכדעת הרמב"ם פ"ב הי"ב.

סד) כדלעיל ס"ז וש"נ.

סה) מ"א ס"ק ח.

סו) תוס' שם ד"ה הניח. פר"ח ס"ד. ח"י ס"ק יא.

סז) טור. פר"ח וח"י שם. וראה ח"י שם שאז דינו כמו הא דלעיל ס"ו, כשבדק מקצת הבית ומצא ככר. וראה לקמן סי' תצז קו"א ס"ק ה.