תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח ובו ל"ד סעיפים:

א

א כזיתא חמץ דגן גמור שנתערב במין מאכל אחר אם יש בתערובת הזה טעם חמץ חייב לבערו בערב פסח מן התורהב ואם לא ביערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא אף על פי שיש בזה התערובת יותר מכדי אכילת פרסג (פירוש ג' ביצים שהן חצי ככרד) ונמצא שבפרס מהתערובת אין בו כזית חמץ ואם כן אפילו אכל כל התערובת בפסח אינו לוקה מן התורהה לפי שכזית החמץ הוא מעורב בכל התערובת ונמצא ששהה באכילת כזית חמץ כדי שהיית אכילת כל התערובת שיש בו יותר מפרסו והלכה למשה מסיניז הוא שכל ששהה באכילת כזיתח יותר משהיית אכילת פרס בצמצום אינו חייב באכילה זוט מכל מקום לענין בל יראה ובל ימצא עובר עליו אף שכזית החמץ הוא מפוזר בכל התערובת שיש בו יותר מפרס אף על פי כן כיון שכל חלקיו הן מונחין בכלי אחדי ומעורבין במין מאכל אחד הרי הן מצטרפין זה עם זה לשיעור כזיתיא ואינן בטלין בהתערובת כיון שנרגש בו החמץיב:

ב

ב ואם שכח ולא ביערו בערב פסח ונזכר בתוך הפסח חייב לבערו מן העולם לגמרי אע"פ שכבר ביטל את החמץ הזה קודם הפסח ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ כמו שיתבאר בסי' תמ"ויג:

ג

ג ומדברי סופרים אפילו פחות מכזית חמץ שנתערב ויש בהתערובת טעם חמץ חייב לבערויד בערב פסח גזירה משום כזית שלםטו.

ואם שכח ולא ביערו בערב פסח ונזכר בתוך הפסח חייב לבערו מן העולם לגמרי (אבל לא יברך על ביעור זה שכל שאינו מבער ממשות חמץ כזית אין צריך לברך אם כבר ביטל את החמץ הזה קודם הפסח כמו שיתבאר בסי' תמ"וטז).

ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי כל התערובת הזה אסוריז באכילה מפני שיש בו טעם חמץ שעבר עליו הפסחיח אבל מותר ליהנות מכל התערובתיט רק שיפדה את האיסור שבו דהיינו שישער את החמץ שנתערב כמה דמים הוא שוה ויטול סכום דמים אלו וישליכם לאיבוד כגון ליםכ או לנהר עמוקכא שלא ימצאנו שום אדם.

ואפילו <(א)> יש בתערובת הרבה חמץ יותר מכזית שהוא חייב לבער מן התורה ועבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא מותר בהנאהכב על ידי שיפדה את החמץ שבוכג דכיון שהחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור בהנאה אלא משום קנס שקנסוהו חכמים על שעבר עליו בבל יראה וזה שמשליך דמי החמץ לאיבוד ואינו נהנה ממנו אין לנו עוד לקונסוכד.

וכן <(ב)> יכול למכור כל התערובות לנכרי חוץ מדמי איסורכה דהיינו שלא יטול ממנו דמים רק מה שהתערובת הוא שוה בלא החמץ שבתוכוכו דנמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ ולא התירו לעשות כן אלא לאחר הפסח שאף החמץ עצמו שהוא בעין שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדברי סופרים אבל בפסח אסור למכור שום תערובת חמץ האסורכז אלא אם כן נתערב יבש ביבש כמו שיתבאר בסימן תמ"זכח:

ד

ד וכל זה כשיש בתערובת טעם החמץ דהיינו שאין בו ששים כנגד החמץ אבל אם יש בו ששים שבודאי אין החמץ נותן טעם בששים פעמים כמותו אם נבלל החמץ בהתערובת יפה יפה שלא נשאר בו חמץ משהו עומד בעינו בתוך התערובת מותר אפילו לאכול כל התערובת בתוך הפסח כמו שיתבאר בסימן תמ"זכט ע"ש כל פרטי דין זה:

ה

ה אבל לכתחלה אסור לבטל חמץ בששים קודם הפסח <(ג)> במתכוין כדי לאכלו בתוך הפסחל מפני שהוא כמבטל איסור בידיםלא ואע"פ שקודם הפסח עדיין שעת היתר מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לאכלו בשעת איסורולב דהיינו בתוך הפסח הרי זה כמבטל איסור אבל מותר לבטל החמץ בס' קודם הפסח <(ד)> כדי להשהותו עד אחר הפסחלג דכיון שהוא מבטלו בשעת היתר כדי לאכלו בשעת היתר אין כאן מבטל איסור:

ו

ו במה דברים אמורים בדבר שאין דרך <(ה)> תיקון עשייתו על ידי תערובת חמץ רק שהוא רוצה לערב בו חמץ באקראי בעלמא כדי שלא יצטרך לבערו אבל דבר שדרך עשייתו הוא על ידי תערובת חמץלד כגון מורייס (פירוש שומן דגיםלה) שמשימין בו לחם קלוילו אע"פ שיש בו ס' כנגד הלחם מכל מקום כיון שדרך תיקון המורייס הוא על ידי לחם הרי הוא חשוב ואינו בטל במורייס אפילו באלףלז ולפיכך חייב לבערו מדברי סופרים קודם הפסחלח ואם לא ביערו ועבר עליו הפסח אסור אפילו בהנאהלט אלא אם כן פודה את החמץ שבתוכו או מוכר לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כדין חמץ שנתערב בפחות מס' ועבר עליו הפסחמ:

ז

ז וכל זה כשיש בתערובת ממשות החמץ אלא שנבלל יפה יפה ואינו ניכר אבל אם אין ממשות החמץ כלום בתוך התערובת אלא טעמו בלבד כגון תבשיל שנתבשל בכלי אחד עם חמץ וקיבל טעם החמץ ואין בו כלום מממשומא אע"פ שאסור לאכלו מן התורהמב אין צריך לבערו מן התורה שהרי נאמר לא יראה לך וטעם חמץ זה המובלע בתבשיל <(ו)> אינו נראה לךמג*.

[* מה שאין כן כשיש ממשות החמץ בתוך התערובת הרי גוף החמץ נראה לעין אלא שאין מכירין אותומד מחמת שנשתנית צורתו על ידי התערובת.]

ומכל מקום מדברי סופרים אסור לקיימו בפסחמה אפילו יצניענו בחדר מיוחד שאינו רגיל לילך לשםמו גזירה שמא ישכח על איסור חמץ שהרי רגיל בו כל השנה וילך ויאכלנומז.

ואם שכח ולא ביערו בערב פסח ונזכר בתוך הפסח צריך לבערו מן העולם לגמרימח אבל לא יברך על ביעור זה כיון שאין צריך לבערו <(ז)> רק משום חשש תקלה שמא יאכל ממנו אבל הביעור מצד עצמו אין בו מצוה לא שייך לברך על מצות ביעורמט.

ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא מותר בהנאה דכיון שלא עבר על איסור של תורהנ במה שהשהה אותו עד לאחר הפסח לא קנסוהו חכמים לאסרו בהנאהנא ואף באכילה יש להתיר אם הוא בענין שיש הפסד מרובהנב אף אם לא נאסור אותו אלא באכילה ואם אין בו הפסד מרובה אף אם נאסור אותו בהנאה טוב להחמיר ולאסור אף בהנאה כדי לחוש לדברי האומריםנג שכל תערובת שיש בו טעם חמץ כשם שאסור מן התורה לאכלו בתוך הפסח כך הוא חייב לבערו מן התורה ולפיכך אם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא אסור בהנאה כי אם על ידי פדיון או שימכרנו לנכרי חוץ מדמי טעם חמץ שבונד דכיון שעבר על איסור של תורה קנסוהו חכמיםנה:

ח

ח וכל זה בתבשיל שקיבל טעם החמץ עצמונו אבל תבשיל שנתבשל קודם הפסחנז בקדירה שבישל בה החמץ בו ביום אע"פ שאין בתבשיל ס' כנגד חמץ שנפלט לתוכו מן הקדירה מותר להשהותו עד לאחר הפסח לפי שיש מתירין אפילו לאכלו בפסח מטעם שיתבאר בסימן תמ"זנח ואע"פ שאין לסמוך על דבריהם להתירו באכילה מטעם שיתבאר שם מכל מקום יש לסמוך על דבריהם להשהותו עד לאחר הפסחנט ויזהר להצניעו בחדר שאינו רגיל לילך לשם כמו שיתבאר בסי' תנ"אס:

ט

ט זיעה היוצאת מחמץ הרי היא כעצמו של חמץסא לפיכך יי"ש הנעשית מתבואה חמוצה שקורין מאל"ץ אין דינו כתערובת חמץ אלא כממשו של חמץ עצמוסב וכן יי"ש הנעשה משמרי שכר של שעורים או של חטים דינו כממשו של חמץ עצמוסג לפי ששכר הנעשה משעורים או מחטים יש בו כזית חמץ בכדי שתיית פרס מהשכרסד והלכה למשה מסיניסה הוא בכל איסורין שבתורה שכל כזית איסור שנתערב באכילת פרס מהיתר הרי כל הפרס של היתר <(ח)> נתהפך להיות כגופו של איסור עצמו וכל האוכל כזית מפרס הזה אע"פ שבכזית הזה אין בו כזית שלם של איסור הרי הוא חייב כאלו אכל כזית שלם של איסור כיון שגוף ההיתר נעשה איסורסו וכיון ששכר הזה שיש בו חמץ כזית בכדי שתיית פרססז נעשה כולו חמץ והשותה כזית ממנו חייב כרתסח כמו על עצמו של חמץ לפיכך גם יי"ש הנעשה משמרים של שכר זה דינו כעצמו של חמץ שהרי השמרים יש בהן יותר חמיצות מבשכר עצמו לפי שגוף קמח השעורים או החטים חמוצים הוא נצלל למטה בשמריםסט*:

[* (הגהה מאחיו מהרי"לע):

וצריך לבערו מן התורהעא ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי זה אסור אפילו בהנאה. ומכל מקום אם יש בזה הפסד גדול מאוד יש לסמוך על האומרים (תוס'עב רי"ףעג רא"שעד ר"ןעה) שאפילו אם יש בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת או שתיית פרס אלא שהוא דבר חריף וחזק שאי אפשר לאכול או לשתות פרס מהתערובת אם לא שישהה בינתיים ונמצא שאינו אוכל או שותה כזית מהחמץ בכדי שיעור אכילת או שתיית פרס מהתערובתעו מותר להשהותו בפסח מן התורה אם אין החמץ נותן טעם בתערובת ואין נותנין בו את החמץ אלא לקיוהא בעלמא (טור) דהיינו לחריפות ולחמיצות ואין צריך לבערו קודם הפסח אלא מדברי סופרים (תוס' ר"ן מ"אעז) ולפיכך אם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי זה מותר בהנאה (ר"ן) כמו שיתבאר בסוף סימן תמ"זעח. ולדבריהם אף יי"ש זה שנעשה מתבואה חמוצה או משמרי שכר אף על פי שיש כזית חמץ בכדי שתיית פרס מהתערובתעט מכל מקום כיון שהיי"ש הוא דבר חריף וחזק שאי אפשר לשתות פרס ממנו בלי הפסק שהייה בינתיים ואין החמץ נותן טעם בתערובת שהרי היי"ש הנעשה ממיני קטניות שקורין גריקע או ממי דבש טעמו שוה ליי"ש הנעשה מתבואה חמוצהפ ואין ביי"ש זה אלא כח החמץ שנעשה על ידי כן חריף וחזק שהוא רק קיוהא בעלמאפא ולפיכך אין צריך לבערו אלא מדברי סופרים ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו מותר בהנאה. ויש לסמוך עליהם במקום הפסד גדול מאד כיון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדברי סופרים לדברי הכל כמו שיתבאר בסימן תמ"חפב ויש להתיר בהנאה דהיינו שימכרנו לנכריפג. רק שיזהר שיהא בענין שלא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל וישתה ממנופד ובשתייה אסור לכל ישראל אפילו למי שאין החמץ שלו. אבל אם אין שם הפסד גדול מאד אין להתיר אפילו בהנאה.]

י

י וכן יי"ש הנעשה אפילו מתבואה שאינה חמוצה אלא שהעמיד אותה בשמרי שכרפה וכן גבינה שהעמיד אותה בשכר או בחומץ של שכרפו או ביי"ש הנעשה מתבואה שהעמידוה בשמרי שכר אף על פי שיש ביי"ש וגבינה ס' כנגד דבר המעמידו אף על פי כן חייב לבערו בערב פסח מדברי סופריםפז ואם עבר עליהם הפסח ולא ביערם אסורין אפילו בהנאהפח לפי שכל דבר המעמיד אפילו באלף לא בטלפט.

ולא עוד אלא שכל דבר המעמיד הרי הוא חשוב כאילו הוא בעין ממשצ ולפיכך מי דבש שהעמידוהו בשמרי שכר ובשמרי מי דבש זה העמידו מי דבש שני ובשמרי מי הדבש השני העמידו מי דבש שלישי וכן לעולם הרי הוא חייב לבער אפילו מי דבש האחרון דכיון שמי דבש הראשון הועמד בשמרי שכר הרי הוא נעשה כולו חמץצא וגם שמרים [של מי דבש השניצב] נעשה כולו חמץ מחמת שהועמד בשמרי מי דבש הראשון וכן לעולםצג.

ולפיכך אם לא ביער את כולם עד לאחר הפסח הרי הן אסורין בהנאה אפילו אם רוצה לפדות את דבר המעמיד דהיינו להשליך דמי השמרים לים המלח לפי שאין פדיון מועיל אלא להתיר איסורי הנאה שנתערבו ואינן עומדין בעינן אבל כל דבר המעמיד כיון שהוא חשוב כאילו הוא עומד בעינוצד אין פדיון מועיל לוצה ויש חולקיןצו על זה ואומרים דפדיון מועיל לדבר המעמיד להתירו בהנאה כמו בשאר תערובותצז וכן יכול למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אם הוא דבר שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל ויאכלנוצח כגון גבינה וכיוצא בה שאם היא של נכרי אסור לאכלהצט ויש לסמוך על דבריהם במקום שיש הפסד מרובהק.

ויש מי שאומרקא שמי דבש <(ט)> הרביעי שהועמד בשמרי מי דבש השלישי הוא מותר אפילו בשתייה בלא פדיון לפי שכבר כלה כח שמרי השכר בג' מי דבש הראשונים ויש לסמוך על דבריו אם הוא בענין שיש הפסד מרובה אם נאסור אותו בשתיה:

יא

יא וכל זה כשמי דבש הראשון הועמד בשמרי שכר בלבדקב (וכן מי דבש הב' בשמרי מי דבש הא' בלבד וכן כולם) אבל אם בשמרי שכר בלבד לא היה די להעמידו וערבו בו גם דבר אחר המעמיד שאינו חמץ ובהצטרפותם הועמד הרי הוא מותר אף בשתיה אם יש בו ס' כנגד שמרי השכר דכל זה וזה (פירוש איסור והיתר) גורם להעמידו הרי זה מותר אם אין כח באיסור בלבד להעמידוקג כמו שיתבאר ביורה דעה סי' פ"זקד:

יב

יב חומץ שנתחמץ בשמרי שכר אף על פי שיש בו ששים כנגד השמרים חייב לבערו מדברי סופריםקה שכל דבר המחמץ אפילו באלף לא בטלקו ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא אסור בהנאה ואין פדיון מועיל להתירו בהנאה לפי שכל דבר המחמץ כיון שפעולתו ניכרת בגוף דבר המחומץ הרי הוא חשוב כאילו הוא עומד בעינוקז ואין פדיון מועיל לדבר שהוא בעיןקח ויש חולקיןקט על זה ואומרים דפדיון מועיל אף לדבר המחמץ ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם:

יג

יג חמץ שנתערב ונבלל מין במינו כגון קמח מתבואה חמוצה שנתערב ונבלל תוך קמח הרבה מתבואה שלא נתחמצהקי כיון שאף לאכלה בתוך הפסח אין אסור אלא מדברי סופרים שמן התורה מין במינו בטל ברובקיא כיון שאינו נותן בו טעםקיב שהרי טעמם שוהקיג כל שכן שאין צריך לבערם מן התורה אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלם בתוך הפסח חייב גם כן לבערם בערב פסח גזירה שמא ישכח ויאכל מהם בפסחקיד ואם שכח ולא ביער בערב פסח ונזכר בתוך הפסח צריך לבערם מן העולם לגמריקטו (אבל לא יברך מטעם שנתבאר למעלהקטז).

ואם עבר הפסח ולא ביער הרי הן מותרין אפילו באכילהקיז דכיון שבשהייה זו לא עבר על איסור של תורה לא קנסוהו חכמיםקיח:

יד

יד חמץ שנתערב מין במינו יבש ביבש שאין נבללים זה בתוך זה כגון שנפלו חטים שנפלו עליהם מים ונתבקעוקיט ונתנגבו ונתייבשו ואין ביקוען ניכרקכ ונתערבו בחטים יבישים כשרים הרבה מהםקכא מותר להשהותם עד לאחר הפסחקכב לפי דבריקכג האומריםקכד שכל איסור שנתערב ברוב היתר יבש ביבש מותר לבשל כל התערובת בקדירה אחת ולאכלם ביחד בבת אחת לפי שהאיסור שנתבטל ברוב נתהפך להיות היתר גמור אף מדברי סופרים כמ"ש ביורה דעה סי' ק"טקכה אם כן גם כאן נתהפכו החטים החמוצים להיות כמו חטים כשרים ממש ולפיכך אין איסור כלל להשהותם בפסח.

ואע"פ שאסור לאכלם לפי שהאיסור שנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח כיון שלא נבלל בתוך ההיתר קודם הפסחקכו מכל מקום כיון שאיסור אכילה זו אינו אלא חומרא שהחמירו בחמץ בפסח שאינו מתבטל לעולםקכז אבל בשאר כל האיסורים כיון שנתבטל האיסור ברוב מותר לאכלו לפיכך לא החמירו בו כל כך לאסור אף להשהותו כיון שנעשה התערובת קודם הפסחקכח שאז הוא מתבטל ברוב כמו שאר איסורים לענין שמותר לאכלו בערב פסחקכט משעה ה' עד הלילה כמו שיתבאר בסימן תמ"זקל:

טו

טו אבל להאומריםקלא שכל איסור שנתערב ברוב היתר יבש ביבש אסור לאכול כל התערובת ביחד בבת אחת לפי שהאיסור שנתבטל ברוב לא נתהפך להיות היתר גמור מדברי סופרים ואינו מותר אלא לאכלם בזה אחר זהקלב שכשאוכל כל אחד ואחד יש לומר שזהו ההיתר וכשאוכל האחרון יש לומר גם כן שזהו היתר גמור והאיסור כבר אכלוקלג ולכך הקילו חכמים בדבר זה לפי שמן התורה כבר נתבטל האיסור ונעשה היתר גמור אבל כשאוכלם בבת אחת יש באכילה זו איסור ברור למראית עין גזרו עליו חכמים גזירה משום תערובת מין בשאינו מינו שיש איסור מן התורה אם אין שם ס' אם כן גם חטים חמוצים הללו שנתערבו בחטים כשרים לא נתהפכו להיות היתר גמור מדברי סופרים אף שיש בכשרים יותר מאלף כנגד החמוצים ולפיכך אסור להשהותם בפסחקלד (שאיסור השהייה הוא דומה לאיסור אכילה בבת אחת כמו שנתבאר למעלהקלה).

ומכל מקום אם שכח או עבר והשהה אותם עד לאחר הפסח מותריןקלו באכילהקלז דכיון שבשהייה זו לא עבר על איסור של תורה לא קנסוהו חכמיםקלח אבל אם נזכר בתוך הפסח צריך לבערם מן העולם לגמריקלט (או ימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבהם כמו שיתבאר בסי' תמ"זקמ ע"ש) ואם אי אפשר למכרם לנכרי ויש הפסד מרובה בדבר יש לסמוך על סברא הראשונהקמא ואין צריך לבערםקמב אבל אם אין הפסד מרובה יש להחמיר כסברא האחרונה כמ"ש ביורה דעה שםקמג:

טז

טז וקודם הפסח מותר לו לטחון כל החטים ביחד כדי שיתערבקמד קמח החמץ בקמח הכשר ויתבטל בתוכו בששים שהן נבללין זה בזה ושוב אינו חוזר וניעור בפסח ומותרין אפילו באכילהקמה וטוב שיאפה המצות קודם הפסח כמו שיתבאר בסימן תנ"גקמו עיין שם (ואם אין בחטים הכשרים ששים כנגד החמוצים <(י)> יכול להוסיף עליהם עוד חטים כשרים עד שיהיה ס' כנגד החמוצים ויטחון הכל ביחד כדי שיתבטל קמח החמץ בס' ויהיו מותרין באכילהקמז בפסח) ואין זה מבטל איסור בידים כיון שכבר נתבטל האיסור ברוב היתר מאליו וכיוצא בזה בשאר איסורים אין איסור אלא לאכול כל התערובת בבת אחת אבל לאכלו כולו בזה אחר זה הוא היתר גמור אף מדברי סופריםקמח אם כן אין זה מבטל איסור אלא מבטל היתר הואקמט שהרי מבטלו בשעה שדין ביטול החמץ הוא כדין ביטול שאר איסורים דהיינו קודם הפסחקנ:

יז

יז ואם אין לו עוד חטים כשרים ישער באומד דעתו כמה היו החטים החמוצים ויטול כל כך חטים מהתערובת ויבערם מביתוקנא דהיינו שימכרם קודם הפסח או לנכרי או אפילו לישראל אחר קודם הפסח והשאר מותר לו להשהותם עד לאחר הפסח וכן אותו הישראל שלקח ממנו החטים מותר לו להשהותם עד לאחר הפסח שהרי איסור השהייה דומה לאיסור אכילה בבת אחת לשאר איסורין ובשאר איסורין אין איסור לאכול בבת אחת אלא לאדם אחד אבל שני בני אדם מותרין לאכול כל התערובת אפילו ברגע אחד כמו שנתבאר ביורה דעה שםקנב:

יח

יח ויש חולקין על זהקנג ואומריםקנד כיון שאסור לאכול בפסח כלום מזה התערובת ואפילו מכר כל התערובת לנכרי קודם הפסח ולא שייר ממנו אלא משהו אסור לאכלו בפסחקנה אסורקנו גם כן להשהותןקנז גזירה שמא יבא לאכלו ואם שכח ולא ביערו קודם הפסח ונזכר בתוך הפסח צריך לבערו מן העולם לגמרי ויש לחוש לדבריהםקנח אם אין שם הפסד מרובהקנט:

יט

יט וכל זה כשיש בחטים הכשרים רוב כנגד החמוצים אבל אם היה שוה בשוה לדברי הכל אסור להשהותם בפסח* ואם (לא הוסיף עליהם כלוםקס ו)שכח והשהה אותם עד לאחר הפסח הרי הן אסורין בהנאה אלא אם כן פודה את האיסור שבהןקסא או שימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן כמו שנתבאר למעלהקסב.

רק שיזהר לתקן בענין שלא יחזור הנכרי וימכרם לישראל אחרקסג דהיינו שיטחנם ויעשה מהם פת וימכור הפת לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אם הוא מקום שנוהגין איסור בפת של נכרי ובמקומות שנוהגין היתרקסד צריך לחתוך כל הפת לחתיכות ואחר כך ימכרם לנכריקסה חוץ מדמי איסור שבהם שאסור ליקח מנכרי חתיכות פת כמו שנתבאר ביורה דעה סי' קי"בקסו וכן בכל מקום שנתבאר שלאחר הפסח הוא אסור באכילה ומותר בהנאה צריך ליזהר כשמוכרו לנכרי שימכרנו לו בענין שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל אחר ויאכלנו עיין סי' תס"זקסז:

[* ואסור להוסיף עליהם עוד חטים כשרים ולטחנן כדי שיתבטל החמץ בס' ויהיה מותר באכילה בפסח דכיון שלא נתבטל החמץ ברוב מאיליו הרי זה מבטל איסור בידים אבל מותר להוסיף עליהם ולטחנן כדי להשהותם עד לאחר הפסח ואין זה מבטל איסור כמו שנתבאר למעלהקסח.]

כ

כ אין אסור מן התורה אלא חמץ גמור שהוא ראוי לאכילהקסט אבל עיסה שהתחילה להתחמץ ולא הגיעה לחימוץקע שיתבאר בסי' תנ"טקעא אף כשיאפו אותה לא תהא ראויה לאכילהקעב מחמת חמיצותה שלא גמרה כל צרכה וכן אותו בצק שהסופרים מדבקין בו ניירותיהםקעג שעושין אותו מעפרקעד הרחיים שאינו ראוי לאכילהקעה כשיאפו אותו וכן כל כיוצא בזה הרי זה נקרא חמץ נוקשהקעו ומותר לאכלו בפסח מן התורה שאין זה חמץ כלל.

אבל חכמים אסרוהו באכילה ובהנאה והצריכו גם כן לבערו בערב פסחקעז גזירה שמא ישכח ויאכל ממנה בפסחקעח שעל ידי הדחק הוא ראוי לאכילהקעט ואם שכח ולא ביערו בערב פסח ונזכר בתוך הפסח צריך לבערו מן העולם לגמריקפ אבל לא יברך מטעם שנתבאר למעלהקפא ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא מותר בהנאה דכיון שלא עבר עליו על איסור של תורה לא קנסוהו חכמיםקפב אבל אסור לאכלוקפג כיון שיש עליו שם חמץ שעבר עליו הפסח:

כא

כא ואינו נקרא חמץ נוקשה אלא אם כן שמשעה שנתחמץ לא היה ראוי לאכילה מעולםקפד כי אם על ידי הדחק אבל אם היה ראוי לאכילה משנתחמץ ואחר כך נפסל מאכילת אדם כגון הפתקפה של חמץ או של שאורקפו שעיפשה ומלוגמאקפז (פירוש מלא לוגמא שלועס חטים ונותנם על גבי מכתוקפח) שנסרחו ונתקלקלו מאכילת אדם חייב לבערם מן התורהקפט אלא אם כן נפסלו מאכילת כלבקצ קודם שעת הביעורקצא דהיינו קודם שעה ששית דכשיגיע זמן הביעור אין עליהם תורת אוכל שיתחייב לבערםקצב והרי הן כעפר בעלמאקצג.

אבל אם נפסלו מאכילת כלב אחר שעת הביעור בין שנתחמצו אחר שעת הביעור בין מקודם חייב לבערוקצד מן העולם לגמריקצה מן התורהקצו דכיון שהיה עליהם שעה אחת שם חמץ לאחר זמן איסורו אינו נפקע מהם לעולםקצז עד שיעשה להם כתורת חמץקצח:

כב

כב וכל זה בחמץ שהוא עומד בעינו שאינו מעורב בדבר אחר אבל חמץקצט גמור שהיה ראוי לאכילהר שעירב אותו בדבר שאינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק"ה שאינו מאכל אלא לחוליםרא מותר לקיימו בפסח ואפילו יש בתערובת הזה חמץ הרבה יותר מכזית בכדי אכילת פרסרב מכל מקום כיון שאינו ראוי לאכילה הרי נפסדה צורת החמץ שבתוכורג ואין עליו תורת חמץ כלל אבל אסור לאכול מזה התערובת בפסח ואפילו אין בו אלא חמץ כל שהוארד אם דרך עשייתו הוא על ידי תערובת חמץ כגון התריאק"ה <(יא)> וכיוצא בו אינו בטל בתוכו כמו שנתבאר למעלהרה:

כג

כג עריבת העבדנין שנתן לתוכן קמח ועורות אפילו נתן שעה אחת קודם הביעור הרי זה מותר לקיימן בפסחרו שכשהגיע זמן הביעור כבר הסריח הקמח מחמת העורות שבתוכו ונפסל מאכילת אדם ונעשה כחמץ נוקשהרז וכיון שהוא מעורב בדברים אחרים שבעריבה אין צריך לבערורח שכבר נפסדה צורתו על ידי התערובותרט אבל אם נתנן בפחות משעה לשעת הביעור חייב לבעררי.

ואם לא נתן העורות לתוך העריבה ונתן הקמח בתוכה קודם ג' ימים לשעת הביעור מותר לקיימן בפסח שכבר נבאש ונפסד אבל אם נתן הקמח תוך ג' ימים לשעת הביעור חייב לבערריא:

כד

כד כל דבר <(יב)> שמותר לקיימו מותר להנות ממנו בפסחריב כגון למוכרו לנכריריג או שאר מיני הנאות:

כה

כה בגדים המכובסים בחלב חטהריד אף על פי שנראה בהן ממשות החמץ מותר לקיימן בפסח שכבר נפסדה צורתו וכן ניירות שדבקו אותן בבצק שממשות החמץ נראה מבחוץ אין צריך לגררו ולבערו שכבר נפסדה צורתורטו.

במה דברים אמורים <(יג)> כשנכבסו הבגדים ונדבקו הניירות קודם שלשים יום לפני הפסח שכשהגיע זמן הביעור כבר נתקשה החמץ שבהן ונפסדה צורתורטז אבל אם נכבסו ונדבקו תוך שלשים יום אם נראה בהן ממשות החמץריז צריך לגרור מה שנראה אם יש ממנו כזיתריח בבגד אחד או בנייר אחד אף על פי שהוא מפוזר על פני כל הנייר ואין ממנו כזית במקום אחד הרי הנייר מצרפןריט ואם דיבק ניירות הרבה בחלון אחד ואין מן החמץ כזית במקום אחד <(יד)> אין החלון מצרפן דכיון שהוא מחובר לבית הרי הוא כביתרכ ואין הבית מצרף את חצאי זיתים המדובקים בכתליו כמו שיתבאררכא ויש אומריםרכב שאפילו נכבסו ונדבקו תוך ל' ונראה בהן ממשות החמץ אין צריך לבערו מפני שכבר נפסלו מאכילת הכלברכג והרי הוא כעפר בעלמא וטוב לחוש לסברא הראשונה:

כו

כו בגדים המכובסים בחלב חטה אע"פ שאין נראה בהן ממשות החמץ <(טו)> אסור להניח בתוכן קמח של פסחרכד דלפעמים יש בהן קצת ממשות מקמח חלב חטה ואינו נראה ויש לחוש שמא יפרך מהן לתוך הקמח של פסח (עיין סי' תס"[ו]רכה) וכן אסור להציע אותן הבגדים בפסח על השולחן שאוכלין עליו שמא יפרך קצת מהן לתוך המאכל וגם צעיפי נשים הרגילים לתקנן עם קמחרכו עד שנעשין עבין קצתרכז שדרך ליפרך מהן יש להסירן בשעת אכילה (וגם יש למנוע מלשחוק בפסח בקלפין הנקראין קארטין על השלחן שאוכלין עליו שמא יפרך מחמץ נוקשה שבהן לתוך המאכלרכח):

כז

כז בצק המונח בסדקי עריבה אם יש ממנו כזית במקום אחדרכט אע"פ שמודבק שםרל בחוזק ועשוי לחזק שברי העריבהרלא או לסתום נקברלב חייב לבערו ולגרדו אף על פי שביטלו או יטיחנו בטיטרלג דכיון שיש בו כזית הרי הוא חשוב ואינו בטלרלד לגבי העריבה להיות נחשב מכלל דפנותיה אלא אם כן טחאו בטיט.

אבל אם אין ממנו כזיתרלה במקום אחד אע"פ שיש בעריבה הרבה חצאי זיתיםרלו בהרבה סדקים אם הן עשויים לחזק שברי העריבה או לסתום נקבים הרי הן בטלין לגבי העריבה ונחשבין מכלל דפנותיה ולפיכך אין העריבה מצרפתן לכזית בין שהן מדובקין בה בחוזק בין שהן מונחין בה ברפיוןרלז (ואינו צריך לבערו אם כבר בטלורלח או שהוא רוצה עדיין לבטלו כגון שהוא קודם שעה ששית בערב פסחרלט).

ואם יש בה סדק ארוך ומונחין בו שני חצאי זיתיםרמ בצק לחזק שבריהרמא או לסתום נקביה וחוט של בצק הולך בתוך הסדק מחצי זית זה לחצי זית זה רואין אנו כל שאלו ינטל החוט ביד ינטלו עמו גם ב' חצאי זיתיםרמב הרי הן חשובים כמחוברין יחד על ידי חוט זה המחברן וחייב לבערן ולגורדן אע"פ שביטלן ואם אינן ניטלין עם זה החוט אין מצטרפין זה עם זה לכזית:

כח

כח אבל אם אינן עשוין לחזק שבריהרמג ולא לסתום נקביה <(טז)> אם הן מדובקים בעריבה הרי העריבה מצרפתן לכזיתרמד וחייב לגורדן ולבערן.

ואם אף כשנצרף כל הבצק שבעריבה שאינו עשוי לחזק ולסתום לא יהיה בו כזית אין צריך לבערורמה אלא די לו בביטולרמו דכיון שאין בו כזית אינו חשוב והוא בטל לגבי העריבה אם הוא מודבק בהרמז.

אבל אם אינו דבוק בה אלא הוא מונח בסדקים ברפיון ואין צריך לומר אם אינו מונח בסדק חייב לבערורמח אף על פי שכבר ביטל ואע"פ שמן התורה אפילו אם לא ביטלו אינו חייב לבערו אלא אם כן יש בו כזיתרמט שנאמררנ לא תאכל עליו חמץ וגו' ולא יראה לך שאור וגו' מה אכילה בכזית <(יז)> אף ראיה בכזיתרנא <(יח)> מכל מקום מדברי סופרים אפילו פחות מכזית חמץ שהוא עומד בעינו ואינו מודבק לדבר אחר חייב לבערורנב גזרה משום כזיתרנג.

ואפילו נתערב בדבר אחר ויש בתערובות טעם חמץ חייב לבערו אע"פ שביטלו גזירה שמא ישכח ויאכל ממנו בפסחרנד ויש כאן איסור מן התורה שבכל איסורי מאכלותרנה אפילו פחות מכזית אסור מן התורה שנאמררנו כל חלב וגו' כל לרבות חצי שיעוררנז.

לפיכךרנח אם הוא מטונף קצת שאינו ראוי לאכילהרנט אין צריך לבערו אפילו הוא עומד בעינו כיון שאין בו כזית וכבר ביטלו:

כט

כט וכל זה בבצק שבעריבה או שבשאר כלים אבל בצק הדבוק לכותל הבית או לקרקעיתו או לקורותיו אם אין ממנו כזית במקום אחד אין הבית מצרפןרס אלא די לו בביטולרסא מן התורהרסב.

ומכל מקום מדברי סופרים אם ב' חצאי זתים דבוקים בבית אחד אפילו הם בב' כתלים הרחוקים זה מזה חייב לבערן מפני שלפעמים הן מתקבצין ביחדרסג על ידי כיבוד הביתרסד ונדבקין זה בזה.

אבל אם היו כחצי זית בצק דבוק בבית זה וכחצי זית אחר דבוק בבית שלפנים הימנו או באכסדרה שלפניו או בעליה שעל גביורסה כיון שב' החצאי זיתים אינם דבוקים בחדר אחד אין חוששין שמא יתקבצו ביחד ולפיכך די לו בביטולרסו כמו לחצי זית בלבד המדובק בבית או בכלים אבל אם לא ביטלן וכבר הגיע שעה ששית שאין בידו לבטלן אפילו אם אין שם אלא פחות מכזית והוא דבוק בבית או בכלי חייב לבערו מן העולם לגמרירסז גזירה משום כזיתרסח שהוא עובר עליו מן התורה אם לא ביטלו:

ל

ל וכל זה מעיקר הדין אבל ישראל קדושים הם ונוהגין להחמיר על עצמן וגוררים כל החמץ הנמצא אפילו משהו והוא דבוק בבית או בכלי ומחמירין עוד לגרור הספסלים והכסאות והכתלים שנגע בהן חמץ ואם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו יטיח עליו מעט טיטרסט:

לא

לא ועריבה שלשין בה חמץ כל השנה אפילו מעיקר הדין צריך לטוחה בטיטער או ליתנה לנכרי קודם הפסחרעא אם היא מנסרים רבים שיש חריצין בין נסר לנסרערב ואי אפשר לנקר היטיב כל הבצק שבחריצים שלא ישתייר ממנו כזית אם נצרף מה שיש ממנו בכל העריבה שהעריבה מצרפת לכזיתרעג.

אבל עריבות העשויות מחתיכה אחת שאין בהן סדקים וחריצים יוכל לנקר החמץ מהםעדר ולרחצם היטיב ויטמינם בחדר שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסחערה כמו שיתבאר בסי' תנ"ארעו וכן יעשה בעצי מגלגלין ושאר הכלים ששימשו בעיסהרעז ואין בהם סדקים וחריצין.

אבל סלי נצרים שמניחין בהם חמץ כל השנהרעח כיון שאי אפשר לנקרם היטיב טוב להחמיר וליתנם לנכרי במתנה גמורהרעט קודם הפסח ויחזור ויטלם ממנו אחר הפסחרפ וכן טוב לעשות בכלים שמניחין בהן קמח כל השנהרפא אף על פי שאינו רוצה להשתמש בהן בפסח.

ודין העריבה ושאר כלי הלישה וכן הסלים וכלי הקמח שרוצה להשתמש בהן בפסח יתבאר בסי' תנ"ארפב ותנ"גרפג:

לב

לב חמץ שנתעפש ונפסל מאכילת כלברפד או ששרפו באש קודם זמן הביעור ונחרךרפה עד שאינו ראוי לכלברפו אע"פ שמותר לקיימו בפסחרפז אסור לאכלו בפסחרפח ואף על פי שאינו נחשב לאוכל כלל מכל מקום כיון שהוא רוצה לאוכלו הרי הוא מחשיבו לאכילהרפט והרי הוא נחשב לו מדברי סופריםרצ כאוכל גמור על ידי מחשבתו שהוא מחשב לאכול ממנו:

לג

לג במה דברים אמורים כשהוא מתכוין לאכלו אבל אם הוא מתכוין לאכול מאכל אחר אף על פי שנתערב בתוכו חמץ זה שנפסל מאכילת כלב קודם זמן הביעור אם יש במאכל זה רוב כנגד חמץ זהרצא מותר לאכלו ואינו חושש לחמץ זה שבתוכו כיון שאין מתכוין כדי לאכלו שהרי לא עירבו בתוכו בכוונה אלא מאליו נפל שמה או שנתערב שם בשוגג הרי לא נחשב לו חמץ זה כאוכל גמור והרי זה כאוכל עפר שהרי אין עליו תורת אוכל כלל אלא על ידי מחשבתו שמחשב עליו לאכילהרצב:

לד

לד דיו שבשלו נכרי בשכר בתוך הפסח אסור לכתוב בו במועד גזירה שמא יתן קולמוסו לתוך פיורצג ואף על פי שהשכר שבדיו זה נפסל מאכילת כלב מכל מקום כיון שלא נפסל עד לאחר זמן הביעור כבר נאסר בהנאה קודם שנפסל ואין איסור זה נפקע ממנורצד לעולםרצה אבל אם נתבשל בשכר קודם זמן הביעור מותר לכתוב בו במועדרצו דאף אם ישכח ויתן קולמוסו לתוך פיו אין בכך כלום כיון שאין מתכוין לאכלורצז:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) משא"כ כשאין בו טעם, כגון מין במינו (כדלקמן סי"ג) או שנותנים אותו רק קיוהא (כדלעיל במנין המצות שלפני סי' תכט, שגם איסור האכילה מן התורה הוא רק בכזית בכדי אכילת פרס. וראה שם בשוה"ג, מכת"י).

ג) ח"י ס"ק א וס"ק ד (בתשובה) בשם הסכמת האחרונים. פר"ח ס"א ד"ה מ"ש דתערובת. משמעות מ"א רס"י תנא (וכ"ה במ"א כאן ריש הסימן, בשם כ"מ פ"ד ה"ה, אפילו בקיוהא, אלא שבזה לא קיי"ל כוותיה, כדלעיל). וראה גם לקמן ס"ז בהג"ה, וקו"א ריש ס"ק ו.

ד) רמב"ם פ"א ה"ו. וראה לקמן סי' תריב ס"ד ב' דעות בזה, ובשל תורה הלך אחר המחמיר. וראה גם לעיל במנין המצוות שלפני סי' תכט, בשוה"ג מכת"י.

ה) לכל השיטות, חוץ משיטת ר"ת וסיעתו, שיתבארו לקמן קו"א ס"ק ו.

ו) רא"ש חולין פ"ז סי' ל בשם רבינו חיים. טור יו"ד סי' צח בשמו. וראה לקמן קו"א ס"ק ו וס"ק ח דהכי קיי"ל.

ז) ראה רש"י מד, א ד"ה פרס. פני יהושע שם ד"ה מאי כזית.

ח) בכת"י: אפילו בעיניה.

ט) משנה כריתות יב, ב כחכמים. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ד ה"ח. וראה גם לקמן סי' תריב ס"ג.

י) כדלקמן סכ"ח, שמטעם זה אין דינו כפחות מכזית דלקמן סי' תמו ס"ג (אבל ראה קו"א שם ס"ק א סד"ה והנה לתוספות, אם דינו כפחות מכזית לענין ביעור. וראה העו"ב תתמג ע' 30).

יא) מ"א ס"ק א.

יב) בכת"י: טעם חמץ. משא"כ במין במינו, או שנותנים אותו רק לקיוהא, וכמצויין לעיל. וראה הערות לשו"ע אדה"ז הל' פסח.

יג) סעיף א (במוצא חתיכת חמץ בפסח). וראה קו"א שם ס"ק א ד"ה והנה לתוס', משמעות הרא"ש (פ"ג ס"א), שגם בתערובות כזית ביותר מכדי אכילת פרס אין צריך לברך על ביעורו כשביטלו (כמו בפחות מכזית, וכדלקמן ס"ג). וראה העו"ב תתמג ע' 30.

יד) ב"ח ומ"א סוס"י תמז ס"ק מב.

טו) כדלקמן סכ"ח (בפחות מכזית חמץ בעינו. ובתערובות נתבאר שם טעם החיוב לבערו, מגזירה שמא יאכל. וראה העו"ב תתמג ע' 32).

טז) סעיף ג (והיינו אפילו על פחות מכזית בעינו, כדלקמן שם).

יז) התערובת הזה שנתערב קודם הפסח (או בפסח. ראה טור ושו"ע סי' תמז סי"א). ואם נתערב אחר הפסח, יתבאר לקמן סי' תמז סס"א.

יח) ראבי"ה סי' תיד. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. ב"ח ומ"א שם ס"ק מה (שמטעם זה לא מועיל לענין אכילה מה שפודה את האיסור שבו).

יט) אף שפחות מכזית בעינו שעבר עליו הפסח אסור אף בהנאה, כדלקמן קו"א ס"ק ט.

כ) משנה ע"ז מט, ב (לענין ע"ז). הגהות מיימוניות שם (לענין חמץ שעבר עליו הפסח). רמ"א סי' תמז סי"א (אף לפירוש הב"ח ומ"א שם ס"ק מב - עכ"פ לענין פחות מכזית). וראה לקמן סי' תמז ס"ב, שלענין חמץ בפסח (וכן לשאר איסורים חוץ מע"ז) אינה מועלת תקנה זו.

כא) ש"ך יו"ד סי' קלד ס"ק י.

כב) אבל לא באכילה. וראה לקמן סי' תמז סס"א, שאם נתערב אחר הפסח מועלת הפדיה אף לאכילה.

כג) רמ"א שם. לפירוש הט"ז שם ס"ק יח. עולת שבת ופר"ח שם. אליה זוטא שם ס"ק כא. ח"י שם ס"ק נא ושאר אחרונים. וראה קו"א ס"ק א. וכ"ה לקמן סוף ס"ו (ביותר מס' ודרך עשייתו בכך) וסוף ס"ז (כשאין בתערובת אלא טעם החמץ) וסי' תמז סס"א (כשנתערב אחר הפסח).

כד) ט"ז סי' תמז ס"ק יח.

כה) רשב"ג במשנה ע"ז עד, א (לענין יין נסך). רב נחמן שם (שהלכה כוותיה בסתם יינם שנתערב ביין). ח"י סי' תמה ס"ק ז (בחמץ בפסח כשהוא איסור דרבנן). וראה קו"א ס"ק ב. וכ"ה לקמן סוף ס"ו (ביותר מס' ודרך עשייתו בכך) וסוף ס"ז (כשאין בתערובת אלא טעם החמץ) וסי' תמז סעיף סא (כשנתערב אחר הפסח).

כו) בכת"י: שהיה שוה התערובת קודם שנפל החמץ לתוכו.

כז) כדלקמן שם ס"א-ב. סי' תסז סכ"ו. וראה קו"א כאן ס"ק ב.

כח) סעיף ב, וקו"א שם ס"ק ג.

כט) סעיף כב. ואם לא נבלל יפה יפה נתבאר לקמן שם סכ"ד-ה. ואם נתערב בתוך הפסח, ראה לקמן שם ס"א.

ל) משמעות הטור סי' תנג. שו"ת הרשב"א סי' תפה. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (לבוב סי' שלב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלא). ב"ח סוס"י תמז ריש ס"ו. מ"א סי' תמז ס"ק מב (שהעתיק את דברי הב"ח). פר"ח סי' תנג ס"ג. דלא כט"ז ס"ק ג. וח"י סי' תמז ס"ק טז בשם האחרונים. וראה קו"א ס"ק ג. ולענין חטים שנתערבו יבש ביבש, ראה לקמן סט"ז וסי"ט וסי' תנג ס"י.

לא) ביצה ד, ב. וראה טור ושו"ע יו"ד סי' צט ס"ה-ו פרטי דין זה. וראה גם לקמן סט"ז וסי"ט בהג"ה. סי' תמז סנ"ב-ג וסס"א. סי' תנב ס"ו. סי' תנג ס"ח-יא. סי' תקז ס"ג. סי' תרכו ס"ט בהג"ה.

לב) פר"ח סי' תנג שם.

לג) טור כאן ובסוס"י תמז. ב"ח כאן ס"ו ד"ה ומ"ש דמותר, ושם ריש ס"ו ד"ה ומ"ש אלא. פר"ח סי' תסז ס"א ד"ה וא"ת. וראה פס"ד צמח צדק יט, ג-ד. ציוני ח"ב סי' נה.

לד) ראב"ד. הובא בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ריד, וברא"ש ע"ז פ"ה סי' ל. (ולענין מורייס) רא"ש פ"ב סוס"י א. רבינו ירוחם נתיב ה ח"ה (מה, רע"ד; מו, סע"א). טור. מ"א ס"ק א וס"ק יד. פר"ח סי' תמז ס"ד ד"ה ולענין. וראה קו"א ס"ק ה. תהלה לדוד ח"ג סי' לו ס"ק ט. שערי תורה ח"ד ב, א. אהלי שם ח"ז ע' קסו. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' סז אות ב, לחלק בין זה לדם שמערבין בסוכר להצלילו.

לה) ראה לעיל סי' שכא ס"ג. לקמן סי' תריב סי"ד.

לו) רא"ש פסחים שם. רבינו ירוחם שם. מ"א שם.

לז) וכ"ה לקמן סכ"ב לענין טריאק"ה (אלא ששם אינו מאכל אדם, ולכן מותר עכ"פ להשהותו, משא"כ כאן). וההפרש בין דין זה לדין מעמיד דלקמן ס"י, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' רעז.

לח) רבינו ירוחם שם (מו, א). מ"א סוף ס"ק א.

לט) רא"ש שם ורבינו ירוחם שם (מה, ד), לפירוש המ"א ס"ק יד. ואף שלא עבר על שהייתו אלא מדברי סופרים. והטעם נתבאר בקו"א ס"ק ט.

מ) כדלעיל ס"ג.

מא) ראה מ"מ וציונים.

מב) לכל השיטות, חוץ משיטת הרמב"ם וסיעתו, שיתבארו בקו"א ס"ק ו.

מג) מ"א רס"י תנא, בשם הראב"ן פסחים (קס, א), לחלק בין תערובת לבין בלוע בכלי (וכדלקמן סי' תמז ס"ג). ח"י ס"ק א, אף לענין טעמו ולא ממשו. וראה קו"א ס"ק ו, שכן אפשר לומר לכל השיטות, חוץ משיטת ר"ת וסיעתו, שנתבארו שם. וראה יגדיל תורה (נ.י.) כ ע' תעה. וראה לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א ד"ה והנה, שלדעת הסוברים (שם ס"ג) שפחות מכזית אין צריך ביעור, גם כאן אין צריך ביעור מטעם זה.

מד) ראב"ן ומ"א שם.

מה) ח"י שם.

מו) כדלעיל סי' תמ קו"א ס"ק יא בסוף ההג"ה, שמחיצה אינה מועלת אלא בשל נכרי (או בכלים, כדלקמן רס"י תנא).

מז) כטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה לקמן ס"כ דהיינו אפילו במקום שאין אסור לאכלו אלא מדרבנן, וש"נ.

מח) ח"י שם. וכ"ה לקמן סי"ג וס"כ.

מט) כדלעיל סי' תלה ס"ד (לגבי ביעור שלאחר הפסח, מטעם שמא יבוא לאכלו). לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א. וראה גם לקמן סי"ג וס"כ.

נ) ראה קו"א ס"ק ט, דהיינו שאין לו עיקר מן התורה (משא"כ לעיל ס"ג וס"ו ולקמן ס"י).

נא) ח"י שם. וראה לקמן סי"ג, שמטעם זה לא נאסר אף באכילה. וראה לקמן ס"כ, שנאסר עכ"פ באכילה.

נב) הטעם שתלוי בהפסד מרובה נתבאר בקו"א סוף ס"ק ו.

נג) עולת שבת ס"א (הובא בח"י ס"ק א). אליה זוטא ס"ק א. וראה קו"א ס"ק ו, שמחלוקת זו היא רק לשיטת רבינו חיים וסיעתו (דקיי"ל כוותיהו) ולשיטת הרשב"א וסיעתו, משא"כ לשיטת ר"ת וסיעתו בודאי חייב לבערו מן התורה, ולשיטת הרמב"ם וסיעתו גם באכילה אינו אסור אלא מדרבנן.

נד) כדלעיל ס"ג (אף בנתערב ממשות החמץ), וש"נ. וראה לקמן סי' תמז סס"א, כשאין טעם החמץ משבח את המאכל שנפל לתוכו ואין הנכרי מוסיף דמים בעד הטעם. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לו ס"ק ז. הערות לשו"ע אדה"ז הל' פסח.

נה) כדלקמן סי' תמח ס"א.

נו) ח"י ס"ק א.

נז) משמעות הטור ורמ"א סי' תמז ס"א, ומ"א שם ס"ק א (וכדלקמן שם ס"ג, שבכלים עצמם מותר להשהותן אפילו נתבשל בהן חמץ בפסח, משא"כ התבשיל שנתבשל בהם, מותר להשהות דוקא כשנתבשל קודם הפסח, מטעם האמור לקמן בסמוך). וראה זכרון יוסף סי' רסב-ג.

נח) סעיף מה.

נט) ח"י שם.

ס) סעיף א (לענין הכלים עצמם). כנסת הגדולה בהגה"ט, בשם שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג, לדברים שמותר להשהותן ואסור לאוכלן. וכ"ה בקיצור פס"ד אדמו"ר מוהרש"ב (אג"ק שלו ח"ה ע' ריג): כל מקום שאמרו שמותר להשהותו כו'.

סא) ראה גם לקמן סוס"י תפט.

סב) אחרונים. שו"ת משאת בנימין סי' נח. שו"ת מנחם דוד מטיקטין (בריש הרי"ף סדר נשים, קראקא שנז, שעם הגהותיו). הובאו בח"י ס"ק ד, ובשו"ת חכם צבי סי' כ. וראה חי' צמח צדק ז, ד.

סג) תוספות רשב"א ב, א ד"ה בודקין. ח"י שם בתשובה.

סד) רא"ש פ"ג סי' א, ותוספות רשב"א שם, בשם ר"ת (שהוא יותר מכזית בכדי אכילת פרס ושחייב לבערו). טור ושו"ע ס"ה (שחייבים לבערו). וראה לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה והנה לתוספות) הטעם שצריך דוקא שיהי' כזית בכדי שתיית פרס לדעת הרא"ש.

סה) ראה גם לעיל ס"א וש"נ.

סו) רבינו חיים בתוס' חולין צח, ב ד"ה רבא, וברא"ש שם פ"ז סוס"י לא, ובטור יו"ד סי' צח. וראה קו"א ס"ק ח דהכי קיי"ל. וראה פס"ד צמח צדק (שמז, ד) שזהו דוקא בנותן טעם ולא בקיוהא.

סז) ראה לקמן סי' תריב סט"ו. סדר ברה"נ פ"ח ה"ו, וש"נ.

סח) ראה ברייתא לה, א. רמב"ם פ"א סוף ה"א.

סט) ח"י שם.

ע) ראה פס"ד צמח צדק שמז, סע"ג שהג"ה זו היא מאחיו מהרי"ל. וראה חי' צמח צדק (ז, ד. סז, ד) ששמע כן מהרי"ל מרבינו הלכה למעשה.

עא) עולת שבת ס"ה. ח"י ס"ק טו.

עב) מב, א ד"ה ואלו (שגם למ"ד שעוברים על אכילת תערובת חמץ שניתן לקיוהא, מ"מ בל יראה ליכא). ב, א ד"ה אור (שעכ"פ צריך לבערו מדרבנן). וראה אבני נזר או"ח סי' תקמב ס"י.

עג) פ"ג (יג, א), (דקיי"ל כחכמים בברייתא, שאף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן).

עד) פ"ג סי' א (שפסק כתוס' וכרי"ף הנ"ל).

עה) פ"ג (יג, א) ד"ה ולפיכך (שפסק כתוס', ובד"ה וחכמים נראה שפסק כרי"ף).

עו) דבהכי אוקמינן בגמרא (מד, א) למחלוקת רבי אלעזר וחכמים בכותח הבבלי.

עז) ס"ק א, שהביא דברי התוס' ור"ן שם.

עח) בשו"ע סי"ב. וכן נפסק לקמן ס"כ.

עט) ואף שהזיעה היוצאת היא כעצמו של חמץ (ראה חי' צמח צדק סז, ד ד"ה בטלה).

פ) ראה פס"ד צמח צדק שם (שמח, א), שכיון שהתערובת זיעת החמץ הוא במים שאין להם טעם בעצמן, אפשר דחשיב טעם ממש.

פא) ראה פס"ד צמח צדק שם (שמז, ד), שכל האמור כאן הוא לפירוש הכ"מ (פ"א ה"ה) ברמב"ם דקיי"ל כרבי אלעזר שמחייב בכותח, ולכן התיר כאן רק לדעת התוס' והרי"ף וסייעתם. אמנם לעיל במנין המצוות שלפני סי' תכט נפסק כפירוש המ"מ שם בדעת הרמב"ם דקיי"ל כחכמים בכותח (דלא מחייב אלא בכזית בכדי אכילת פרס). וכאן אסר מטעם שיי"ש הוי טעם ולא קיוהא, שלפי זה נאסר אף לדעת התוס' והרי"ף וסייעתם.

פב) סעיף א.

פג) וכ"ה בשו"ת רבנו סי' ד. וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ח אות א ד"ה והנה עיינתי. עני בן פחמא סי' כג ד"ה הנה על גוף.

פד) כדלקמן ס"י.

פה) ח"י (ראה מ"ש בס"ק טז, בשם נחלת צבי בהגהתו על הגליון, בשם מה"ר נטע כ"ץ, בענין מי דבש שהועמד בשמרי שכר). וכ"ה לקמן סי' תמז סמ"ח. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' עדר.

פו) מרדכי ע"ז רמז תתכז, בשם ראבי"ה, בשם ראב"ן. טור ושו"ע ס"ה.

פז) מ"א ס"ק ט. פר"ח ס"ה. ח"י שם (גם בדעת הטור).

פח) נחלת צבי שם. שו"ת נחלת שבעה סי' לה. ח"י שם. אליה רבה ס"ק יא. והיינו אף שלא עבר על איסור של תורה. והטעם יתבאר בקו"א ס"ק ט.

פט) שו"ע ורמ"א יו"ד סי' פז סי"א. מ"א ס"ק ט. וראה לקמן סי' תמז סמ"ו בהג"ה, דהיינו דוקא כשהוא אסור מחמת עצמו.

צ) ראב"ן ומרדכי וטור שם. וראה גם לקמן שם סס"ב.

צא) ראה מ"מ וציונים.

צב) כן תוקן בדפוס זיטאמיר.

צג) ראב"ן פסחים (קס, א). מ"א שם.

צד) גמרא ע"ז לה, א.

צה) ח"י שם בשם האחרונים. וכ"ה לקמן סי' תמז סס"ב.

צו) ח"י שם מדעת עצמו. וכ"ה לקמן שם.

צז) כדלעיל ס"ג וש"נ.

צח) כדלקמן סי"ט וש"נ.

צט) טור ושו"ע יו"ד סי' קטו ס"ב.

ק) ח"י שם. וכ"ה לקמן שם.

קא) פנים מאירות ח"א סי' קז וח"ב סי' עה (להשהותו). שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' טז (כשעבר עליו הפסח). וראה קו"א ס"ק ט. עמק שאלה (חלק החידושים לאו"ח) סי' ז.

קב) ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ט.

קג) ט"ז ס"ק יג, וש"ך ס"ק לו, ופר"ח ס"ק לא, ביו"ד סי' פז.

קד) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה לקמן סי' תמה ס"י וקו"א שם ס"ק ו.

קה) תשובת מהר"ם מרוטנברג, בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתן. עולת שבת ס"ה. מ"א ס"ק ט.

קו) ערלה פ"ב משנה ד. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"א.

קז) פר"ח סי' צח ס"ק ז ד"ה וקודם.

קח) כדעה הא' דלעיל ס"י במעמיד.

קט) ח"י ס"ק טז (לענין מעמיד).

קי) וראה לקמן סי' תמז ס"א לענין מכירה לנכרי חוץ מדמי איסור שבו (ושם יתבאר גם שיש אומרים שקמח בקמח יש לו דין יבש ביבש, וא"כ דינו כדלקמן סי"ד ואילך).

קיא) רבא זבחים עט, א. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"ב.

קיב) בכת"י:  ולא קיוהא ולכן אפילו יש בו כזית בכדי אכילת פרס שרי.

קיג) כדלקמן סי' תמז ס"א, דאזלינן בתר טעמא.

קיד) מ"א ס"ק א ד"ה ונ"ל. ח"י ס"ק א.

קטו) ח"י שם, וכדלעיל ס"ז.

קטז) סעיף ז.

קיז) ח"י שם. בכת"י: ויש אוסרין באכילה אלא בהנאה מותר. אליה רבה סי' תמז ס"ק מו. וכדלקמן ס"כ לענין נוקשה. וראה לקמן סט"ו (ביבש ביבש): מותרין באכילה. ולעיל ס"ז שבהפסד מרובה יש להתירו אף באכילה.

קיח) ר"ן פ"ג (יג, א) ד"ה ולפיכך. שו"ת הריב"ש סי' ג (לענין נוקשה). וראה קו"א ס"ק ט, דהיינו שאין לו עיקר מן התורה (משא"כ לעיל ס"ג וס"ו וס"י).

קיט) ואם לא נתבקעו, יתבאר לקמן סי' תסז ס"ז.

קכ) ראה לקמן סי' תסז ס"א (שכשנתבקע הוא חמץ גמור) וס"ד (שכשלא נתבקע אינו ניכר). וראה גם לקמן סי' תנג סי"א.

קכא) אפילו אינו חד בתרי (ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ו). וכ"ה לקמן סי' תמז סס"א. סי' תנג סי"א. סי' תנה סכ"ח. סי' תסז ס"ז.

קכב) כל בו סי' מח (ח, ג). ב"ח סי' תסז ס"ה ד"ה עוד במרדכי. מ"א סי' תסז ס"ק ד ד"ה כתב הב"ח. ודעה הב' – לקמן סי"ח. וראה בנעתק שם מכת"י.

קכג) מ"א סי' תמז ס"ק יא.

קכד) רא"ש חולין פ"ז סי' לז. טור ורמ"א יו"ד סי' קט ס"ב.

קכה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם שיש לסמוך עליהם במקום הפסד.

קכו) כדלקמן סי' תמז סכ"ב וש"נ.

קכז) כדלקמן סי' תמז ס"א וקו"א שם ס"ק א.

קכח) ראה קו"א ס"ק י (ד"ה וכל זה), דהיינו כיון שכל האיסור בזה הוא רק מטעם חוזר וניעור, שמשום זה אין איסור להשהותו, כדלקמן סי' תסו סי"א. משא"כ תערובת משהו בתוך הפסח, שאסור להשהותו אף שלא נאסר אלא מחומרת חמץ בפסח, כדלקמן סי' תמז ס"א וש"נ.

קכט) שלענין זה שייך הטעם האמור ברא"ש שם, שע"י הביטול נהפך האיסור להיות היתר. משא"כ כשנעשה התערובת בתוך הפסח גם הרא"ש מודה שלא נהפך להיתר, וגם בלא החומרא של חמץ בפסח אסור לבשלו ולאכלו יחד.

קל) סעיף יח.

קלא) תורת הבית הקצר בית ד שער א (יב, ב). שו"ת ח"א סי' ערב. דעה הא' בטור ושו"ע יו"ד סי' קט ס"ב.

קלב) רשב"א שם. דעה הא' בשו"ע שם ס"א.

קלג) רשב"א שם. ש"ך שם ס"ק ז.

קלד) מ"א שם סי' תמז ס"ק יא.

קלה) סעיף יד, וכדלעיל ס"א (לענין מין בשאינו מינו לח בלח).

קלו) מ"א ס"ק א (לענין נוקשה). ח"י ס"ק א.

קלז) כדלעיל סוף סי"ג וש"נ.

קלח) ר"ן פ"ג (יג, א) ד"ה ולפיכך. שו"ת הריב"ש סי' ג (לענין נוקשה). וראה מ"מ וציונים.

קלט) ח"י שם.

קמ) סעיף ב (בתערובת יבש ביבש לדברי הכל).

קמא) מ"א סי' תמז ס"ק יא. וראה לקמן סי"ח, שלמעשה יש להחמיר כשאין שם הפסד מרובה, גם במקום שמתרת הסברא האחרונה. וראה גם לקמן סי' תסז ס"ז.

קמב) ב"ח סי' תסז ס"ה ד"ה עוד במרדכי. מ"א סי' תסז ס"ק ד ד"ה כתב הב"ח. כל בו סי' מח (ח, ג).

קמג) רמ"א ס"ב.

קמד) ראה קו"א ס"ק י, דהיינו אפילו בטוחן כדי לבטל, שאז לא שייך להתיר מטעם האמור לקמן סי' תנג ס"ח (שאין כוונתו לבטל אלא כדי לאכול), מ"מ מותר מטעם האמור כאן (כיון שכבר נתבטל).

קמה) מ"א שם סי' תמז ס"ק יא (לבשלו עד שיהא נימוח). וראה גם סי' תנג ס"ק ו.

קמו) סעיף ט.

קמז) משמעות מ"א שם, דמדמי זה לדין שביו"ד סי' קט ס"ב. ונתבאר בקו"א ס"ק י. וראה גם לקמן סי' תנג סי"א.

קמח) יו"ד סי' קט ס"א.

קמט) ר"ן חולין פ"ז (לו, א) ד"ה גרסי' בגמ', בשם הרא"ה. שו"ע שם ס"ב. ט"ז שם ס"ק ג וש"ך שם ס"ק יג.

קנ) בכת"י: ואינו מוסיף עליו אלא כדי שלא יהא חוזר וניעור אח"כ כשיגיע הפסח וכיוצא בו גם בשאר איסורין לענין איסור אכילה מותר להוסיף על יבש ביבש שנתבטל ברוב עד ס' כדי לבשלו בקדרה אחת ולאכול אדם אחד את כולם בבת אחת אפילו לסברת הרשב"א דלעיל ואין בזה משם מבטל איסור בידים כמ"ש ביו"ד סי' קט ע"ש. וראה קו"א ס"ק י (ד"ה ומ"מ), שבזה יש להתיר אפילו לדעה האוסרת לקמן סי"ח, והיינו אפילו בלא הפסד מרובה.

קנא) ונשאר בעולם (שלכן חוזר וניעור ואסור באכילה, כדלעיל סי"ד), משא"כ כשנאכלה או נשרפה, ראה לקמן סי' תמז סי"ד (שמותרת כל התערובת אפילו באכילה ואפילו כשנתערבה בפסח), וסי' תנג סי"ב.

קנב) סי' קט ס"א. ונתבאר בקו"א ס"ק י (סוף דיבור הראשון), שאף החולקים על ההיתר שבסעיף הקודם מודים בזה.

קנג) ט"ז סוס"י תמז ס"ק יח. וראה קו"א ס"ק י ד"ה וכל זה, שכ"ה גם דעת הפר"ח סי' תמב סוף ס"א, סי' תמז ס"ד, וסי' תסז סוף ס"א (אלא שהוא סובר כן אף בלח בלח, ובזה לא קיי"ל כוותיה).

קנד) שלא רק בדין שבסי"ד (שבזה אסור גם לדעה הב' דלעיל סט"ו), אלא אפילו בדין שבסי"ז (שמותר לדעה הב' דלעיל סט"ו), מ"מ אסור להשהותו.

קנה) שיבש ביבש חוזר וניעור, כדלעיל סי"ד.

קנו) כן תוקן בהגהת מהרי"ל. ובכת"י: הרי אסור.

קנז) שו"ת הרשב"א סי' תפה בשם הגאונים. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. מרדכי רמז תקסט בהג"ה, בשם ראבי"ה סי' תיב. ונתבאר בקו"א ס"ק י (ד"ה וכל זה). עי' סי' תנג ס"ח ואילך.

קנח) בכת"י נפסק כדעה זו, ומצויין: משמעות הרמב"ם פ"ד (והה"מ) [גבי טריא"ק, שאם היה מאכל אדם היה אסור להשהותו, אף לפירוש המ"מ שם שהוא אסור באכילה מטעם חוזר וניעור] וריש פ"א והטור [רס"י תמה, לפירוש הב"ח שם ס"ב ד"ה ומ"ש הני מילי] ורשב"א [כמצויין לעיל] ומרדכי והגהות מיימוניות וט"ז סוס"י תמ"ז, דלא כמ"א סי' תמ"ז ס"ק יא. וראה קו"א סוף ס"ק י, הטעם שבהפסד מרובה סמכינן בזה על המ"א.

קנט) אפילו בדין שבסי"ז, שמותר אף לדעה הב' שבסט"ו (ומכל שכן בדין שבסי"ד, שכבר נתבאר בסט"ו שאסור בלא הפסד מרובה). וראה גם לקמן סי' תמז סכ"ב (במוסגר).

קס) כדלעיל ס"ה, שמותר להוסיף כדי להשהותו.

קסא) ט"ז סוס"י תמז ס"ק יח, דמהני אף בתערובת חד בחד.

קסב) סעיף ג.

קסג) הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. הובא בב"י סוס"י תמז. מ"א סי' תמז ס"ק מה. וראה גם לקמן סי' תמז ס"א, ולקמן סי' תסז ס"ב וש"נ.

קסד) ראה שו"ע יו"ד סי' קיב ס"ב. לעיל סי' שכה ס"ו וש"נ.

קסה) מרדכי ע"ז רמז תתל. שו"ע שם סי"א. וראה גם לקמן סי' תמה ס"ט.

קסו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סי"א.

קסז) סעיף ב וש"נ.

קסח) סעיף ה. ובכת"י: בשם הב"ח והפר"ח.

קסט) גמרא דף מג, א (כרב יהודה, שאף רבי אליעזר מודה שעל נוקשה אין עוברים בלאו). רי"ף שם (יג, א) דקיי"ל כחכמים שם. רמב"ן במלחמות שם. ר"ן שם סד"ה הרי. רא"ש פ"ג סוס"י א. טור בשמם. מ"א ס"ק א בדעת השו"ע.

קע) רש"י שם ד"ה שיאור.

קעא) סעיף יג.

קעב) רש"י שם ד"ה מאן תנא. ר"ן פ"ג (יג, א) ד"ה זומא. סמ"[ג] ל"ת עט (ל, ד). מ"א ס"ק א ד"ה וחמץ נוקשה.

קעג) משנה דף מ[ב], א. כפירוש הגמ' שם סע"ב.

קעד) פי' המשניות להרמב"ם שם. ובכת"י: מאבק.

קעה) רש"י דף מג, א ד"ה כותח ושכר. ר"ן שם.

קעו) גמרא ורש"י מג, א ד"ה כותח ושכר. ר"ן שם ד"ה זומא. סמ"ג שם.

קעז) משנה מח, ב (שיאור ישרף והאוכלו פטור, אבל אסור). גמרא מג, א (שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה). תוס' ו, ב ד"ה משש. וראה לקמן סי' תמז סי"ח שבטל בששים.

קעח) תוס' ב, א ד"ה אור בשם רשב"א. רא"ש פ"ג ס"א (עכ"פ לטעם הא' שבתוס' שם. וראה קו"א ס"ק יב). ר"ן שם (יג, א) ד"ה ולפיכך.

קעט) מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק ה.

קפ) ח"י ס"ק א. וכ"ה לעיל ס"ז וסי"ג וסי"ח.

קפא) סעיף ז (לענין טעמו ולא ממשו). וראה לקמן סי' תמו קו"א ס"ק שמטעם זה אין לברך גם על ביעור חמץ נוקשה, ושדבר זה נלמד ממ"א סי' תמז ס"ק מו.

קפב) ר"ן שם ד"ה ולפיכך. שו"ת הריב"ש סי' ג. שו"ע סוס"י תמז סי"ב. וכדלעיל סי"ג וסט"ו (אלא ששם לא נאסר מטעם זה אף באכילה. וכ"ה לעיל ס"ז, עכ"פ בהפסד מרובה). וראה קו"א ס"ק ט, דהיינו שאין לו עיקר מן התורה (משא"כ לעיל ס"ג וס"ו וס"י).

קפג) משמעות ריב"ש שם. פר"ח. ח"י שם ס"ק נג. אליה רבה שם ס"ק מו. וראה לעיל ס"ז (לענין טעמו ולא ממשו) וסי"ג וסט"ו (לענין מין במינו).

קפד) מ"א ס"ק א ד"ה וחמץ נוקשה.

קפה) ברייתא דף מה, ב. טור ושו"ע ס"ב.

קפו) רמב"ם פ"א ה"ב. מ"מ שם. מ"א ס"ק יד.

קפז) תוספתא פ"ג ה"ב. טור ושו"ע שם.

קפח) פירוש המשניות להרמב"ם שביעית פ"א מ"א. ח"י ס"ק ז.

קפט) מכילתא פ"י (חייבין עליו כרת, באכילה). ר"ן (יד, רע"א: אסריה רחמנא). פרי  מגדים א"א ס"ק ג, ממשמעות המ"א ס"ק א וס"ק יד.

קצ) רי"ף שם (יג, ב). שו"ע שם. טור ושו"ע ס"ט. ראה גם לעיל סי' תלג סכ"ה. לקמן סל"ב-ד. סי' תמה ס"ד. סי' תסו ס"ג.

קצא) ראב"ד פ"ד הי"א, לפירוש המ"מ שם. ר"ן (יד, א) ד"ה מלוגמא. טור ושו"ע ס"ט. מ"א ס"ק ג.

קצב) מ"מ שם.

קצג) פר"ח ס"ב. ומותר אף ליהנות מהם בפסח, כדלקמן סי' תמה סי"א, אבל לא לאכלו, כדלקמן סל"ב.

קצד) ירושלמי פ"ב ה"ו, לפירוש מ"מ ור"ן שם.

קצה) ר"ן רפ"ב (ה, ב) ד"ה חרכו.

קצו) ראה דברי אליהו פסחים סי' יד אות ג.

קצז) וכ"ה לקמן סל"ד. וראה לקמן סי' תמה ס"ח שאף אפרן אסור בהנאה.

קצח) דלקמן סי' תמה ס"ג-ז.

קצט) רמב"ם פ"ד הי"ב. טור ושו"ע ס"ד.

ר) מ"א ס"ק ו. פר"ח. ולענין חמץ נוקשה שנתערב, ראה לקמן סי' תמז סי"ח.

רא) לבוש ס"ד.

רב) ראה גם לעיל סי"ג (לענין מין במינו), ולקמן סל"ג (לענין נפסל מאכילת כלב), שבלי האיסור של נותן טעם בטל ברוב.

רג) רמב"ם פ"ד ה"י. שו"ע סוף ס"א.

רד) רמב"ם פ"ד הי"ב. טור ושו"ע ס"ד.

רה) סעיף ו (אלא ששם מיירי במאכל אדם, ולכן אסור אף להשהותו). וראה קו"א ס"ק יא ולעיל ס"ק ה.

רו) ברייתא דף מה, ב כרבי נתן. טור ושו"ע ס"א.

רז) מ"א ס"ק ב.

רח) רמב"ם פ"ד ה"ח. טור ושו"ע שם.

רט) רמב"ם שם ה"י. שו"ע שם.

רי) פר"ח סוף ס"א ד"ה ומ"ש אפילו.

ריא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ריב) משמעות תרומת הדשן סי' קיג (דאיסור הנאה נמי אינם אלא בלאו כמו ההשהאה). וראה גם מ"א ס"ק ז. ח"י סי' תמז ס"ק יח, וראה קו"א ס"ק יב. לקמן סי' תמה ס"ח (לענין אפרן). סי' תמו קו"א ס"ק ב (ד"ה ומ"ש). סי' תמז קו"א ס"ק ג. הוספות למנחת פתים או"ח סי' תמה.

ריג) כדלקמן סי' תמז ס"ג וקו"א שם ס"ק ג.

ריד) רמב"ם פ"ד הי"א. רא"ש פ"ג ס"ה, שכן העיד רבינו משולם בשם רבינו אליעזר הגדול. טור ושו"ע ס"ג.

רטו) רמב"ם ושו"ע שם.

רטז) מסקנת תרומת הדשן סי' קיז, ובפסקים סי' קמט. מ"א ס"ק ה, שראה גאונים מחמירים. וראה לקמן סי' תמז סנ"ד (לענין נתינת טעם, ב' חדשים).

ריז) טור בשם ראבי"ה סי' תפז. שו"ת מהר"י ווייל רס"י קצג (לענין דיבק ניירות בחלון, דלקמן בסמוך). רמ"א ס"ג. ח"י ס"ק י. וראה קו"א ס"ק יג.

ריח) מ"א שם.

ריט) ראה קו"א ס"ק יד, דהיינו החלק הנראה שאינו עשוי לחזק.

רכ) כדלעיל סי' שיג סי"ז וש"נ. וראה גם לעיל סי' מ ס"ה.

רכא) סעיף כח (לענין דבוק לכלי) וסכ"ט (לענין מדובק לכותל). וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לט.

רכב) טור עפ"י פירוש הב"י ד"ה וכתב עוד בגדים. דעה הא' ברמ"א שם.

רכג) השגות הראב"ד שם. רא"ש שם בשם ראב"ן. הובא בטור.

רכד) אפילו קודם הפסח. ראה קו"א ס"ק טו.

רכה) סעיף ט.

רכו) מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק יא.

רכז) ח"י שם.

רכח) תרומת הדשן פסקים סי' קפו. רמ"א סוס"י תמז. וראה פעמי יעקב חט"ז ע' כז.

רכט) משנה דף [מ]ה, א. טור ושו"ע ס"ז. וראה לקמן סי' תפו סוף ס"א, ששיעור כזית בזה הוא הקטן לחומרא.

רל) כדלקמן סכ"ח, שכל זה מיירי שהן מדובקים בעריבה.

רלא) רב יהודה אמר שמואל כלישנא בתרא שם, וכרב הונא שם ע"ב (סמי קילתא מקמי חמירתא). רי"ף שם (יג, ב). טור ושו"ע שם.

רלב) רמב"ם פ"ב הט"ו. שו"ע שם.

רלג) רב יצחק בר אשי אמר רב מה, ב (בכופת שאור). טור ושו"ע ס"ו וס"ט וסי"א. וכדלקמן ס"ל וסל"א (בבצק שבעריבה).

רלד) גמרא שם (כל כזית אע"ג דמבטל לא בטיל). רש"י שם סע"א (כיון דחשיב).

רלה) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רלו) שדוקא בזה חייב לבער כשאינן עשויין לחזק (כדלקמן סכ"ח וש"נ), ומ"מ כאן בטלין ואין מצטרפין.

רלז) ראה קו"א סוף ס"ק טז, ההוכחות שעשויים לחזק אין העריבה מצרפתן אפילו אינן מדובקין.

רלח) מ"א ס"ק יב (שאפילו בדבוק לבית דהוי ליה כעשוי לחזק, מ"מ צריך ביטול דוקא). ועד"ז לקמן סכ"ט. ועד"ז לקמן סי' תמו ס"ג-ד (לדעת המתירים פחות מכזית אפילו כשאינו מודבק). אבל ראה קו"א ס"ק יח, שהקשה עליו, ומסיק: ולא כתבתי כן בפנים משום דבאמת דבריו תמוהים.

רלט) שאז מועיל ביטול, כדלעיל סי' תלא ס"ב.

רמ) גמרא שם. רש"י שם ד"ה שני (בסדקי העריבה). טור ושו"ע ס"ח. וראה קו"א סוף ס"ק טז דמיירי שאינן דבוקין בו.

רמא) מ"א ס"ק יא.

רמב) אילו היה לח (ראה הגהות רעק"א. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רטז).

רמג) רב יהודה אמר שמואל כלישנא בתרא מה, א, וכרב הונא שם ע"ב (סמי קילתא מקמי חמירתא). רי"ף שם (יג, ב). טור ושו"ע ס"ז.

רמד) טור בשם ה"ר יחיאל מפרי"ש, ושו"ע סי"א. הגהות סמ"ק סי' צח (ע' עד אות כב).

רמה) הגהות מהרל"ח ס"ק ח. מ"א ס"ק י (לדעה הנ"ל). וראה קו"א טז להוכיח דהכי קיי"ל (דלא כדעה הב' שבמ"א שם).

רמו) מ"א סוף ס"ק יב. אבל ראה קו"א ס"ק יח.

רמז) ירושלמי פ"ג ה"ב. פר"ח סי"א. ונתבאר בקו"א ס"ק טז.

רמח) רמב"ם פ"ב הט"ז, לפירוש מ"מ וכ"מ שם. שו"ע ס"ח. וראה קו"א ס"ק טז, דהכי קיי"ל (דלא כדעה שהובאה לקמן סי' תמו ס"ג.

רמט) משנה ריש ביצה כבית הלל. וראה גם לקמן סי' תמד סי"ט.

רנ) דברים טז, ג-ד. וראה מ"מ וציונים.

רנא) גמרא שם ז, ב (ילפינן ביעור מאכילה).

רנב) ראה קו"א ס"ק יז, שלדברי הכל היינו רק מדרבנן. וראה לעיל קו"א ס"ק ט, שאם עבר עליו הפסח ולא ביערו אסור בהנאה. וראה קו"א סוף ס"ק יח, שאפילו בצק המושלך לארץ לא בטל מאליו וצריך לבער, ונתבאר שם הטעם.

רנג) וכ"ה לעיל ס"ג. לקמן סכ"ט. סי' תמו ס"ד. וראה קו"א ס"ק טז בהג"ה הא', שגם בזה טעם האיסור הוא שמא יבא לאכלו.

רנד) ראה לעיל ס"ג, שגם בזה חייב לבערו גזרה משום כזית. והחילוק בין ב' טעמים אלו (לענין ברכה ולענין חמץ שעבר הפסח) ראה קו"א לעיל ס"ק ט, ולקמן סי' תמו ס"ק א. וראה העו"ב תתמג ע' 34.

רנה) משא"כ איסור בל יראה. שו"ת חכם צבי סי' פו וראה קו"א ס"ק יז וש"נ.

רנו) ויקרא ז, כג.

רנז) יומא עד, א. וראה רמב"ם פ"א ה"ז. מ"מ וכ"מ שם.

רנח) כיון שעיקר טעם האיסור הוא שמא יבא לאכלו, וכדלעיל סי' תלג סי"ט וס"ל שבמקום שאין לחשוש שיבא לאכלו סגי בביטול (גם בכזית). וראה קו"א ס"ק טז בהג"ה הא', וסוף ס"ק יח בהג"ה.

רנט) הגהות מיימוניות פ"ב הט"ו אות ת, בשם רא"ם ביראים השלם סי' שא. מ"א ס"ק י.

רס) ירושלמי פ"ג ה"ב.

רסא) מ"א ס"ק יב (שאפילו אין שם אלא פחות מכזית דבוק צריך ביטול, כדלקמן בהמשך הסעיף). וראה קו"א ס"ק יח.

רסב) ראה תהלה לדוד ח"ג סי' מא.

רסג) גמרא מה, ב. טור ושו"ע ס"ח.

רסד) רש"י שם ד"ה זימנין.

רסה) בעיא דלא איפשטא בגמרא שם.

רסו) רמב"ם פ"ב הט"ז. שו"ע ס"ח.

רסז) מ"א שם. וראה לעיל סכ"ז (במוסגר), שכ"ה אפילו עשויין לחזק שבריה (אבל ראה קו"א ס"ק יח, שהקשה עליו, ומסיק: ולא כתבתי כן בפנים משום דבאמת דבריו תמוהים).

רסח) כדלעיל סכ"ח וש"נ.

רסט) רא"ש פ"ג סי' ב. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם קו"א סוף ס"ק טז.

ער) ראה גם לעיל סכ"ז וש"נ.

רעא) סמ"ק  סי' רכב (ע' רכז). הגהת סמ"ק סי' צח (ע' עד). טור בשם הר"י מפריש. ושו"ע סי"א. וראה גם לקמן סי' תנא סמ"ח. סדר מכירת חמץ (שנכלל בשטר מכירת החמץ: כלים מחומצים שיש עליהם חמץ בעין).

ערב) מ"א ס"ק טז.

רעג) הגהת סמ"ק וטור ושו"ע שם. וראה לעיל קו"א ס"ק טז, שלמדו דין הצירוף מהירושלמי פ"ג ה"ב.

עדר) מ"א שם, בשם שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' קנד, הובא בכנסת הגדולה הגה"ט, ובפר"ח סי"א. וכן מסיק בשיירי כנסת הגדולה אות ד. ונתבאר בקו"א סוף ס"ק טז. וראה לקמן סי' תנא ס"נ לחלק בין כלי עץ לכלי מתכות.

ערה) שו"ת מהר"י ווייל רס"י קצג. מ"א ס"ק יח.

רעו) סעיף א.

רעז) ראה מהרי"ל הל' ל' יום קודם לפסח (ע' יב). ח"י ס"ק כ (שדינן דומה לעריבות).

רעח) רוקח סי' רמז. מהרי"ל שם. רמ"א סי"א. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תנא סנ"א.

רעט) מהרי"ל שם (ע' יא). מ"א ס"ק יז.

רפ) טור ושו"ע שם (עד לאחר הפסח). מ"א שם. וכדלקמן סי' תמח ס"ו.

רפא) שו"ת מהר"י ווייל שם (להטמינם). רמ"א שם (ליתנן במתנה). וראה לקמן סי' תנא ס"נ.

רפב) סעיף מז ואילך.

רפג) סעיף כג.

רפד) כדלעיל ס"כ וש"נ.

רפה) רבא בגמרא כא, ב. טור ושו"ע ס"ט.

רפו) תוס' שם ד"ה חרכו. רא"ש פ"ב סי' א. ר"ן רפ"ב (ה, ב) ד"ה חרכו. טור ושו"ע שם.

רפז) כדלעיל שם. ומותר אף ליהנות מהם בפסח, כדלקמן סי' תמה סי"א.

רפח) רא"ש שם בשם הר"י ברצלוני. טור וט"ז ס"ק ח.

רפט) תרומת הדשן סי' קכט, ממשמעות הרא"ש שם. ט"ז שם.

רצ) ט"ז שם.

רצא) ראה גם לעיל סכ"ב.

רצב) ח"י ס"ק יט.

רצג) היינו מחשש איסור אכילה, ולא מטעם איסור הנאה שבכתיבה. ראה תהלה לדוד ח"ג סי' מב. שו"ת נחלת יהושע (קאדקאווסקא) או"ח סי' יז. שערי תורה ח"ה חוב' ג ע' 49. יגדיל תורה (נ.י.) חוב' ט ע' כג. חוב' נג ע' רלה. העו"ב (נ.י.) קל ע' ח. שערי שלום סי' כט.

רצד) תרומת הדשן סוף סי' קכט. ח"י ס"ק יט.

רצה) ראה לעיל סוף סכ"א. לקמן סי' תמה ס"ח (שאף אפרן אסור בהנאה, ואף כשנתערב בהיתר).

רצו) תרומת הדשן שם. שו"ע ס"י.

רצז) תרומת הדשן שם. מ"א ס"ק טו.