תמג דין חמץ בערב פסח לאחר שש ובו י"ג סעיפים:

א

א אף על פי שמן התורה אין חמץ אסור באכילה ביום י"ד אלא מסוף שעה ששית ולמעלהא כמו שנתבאר בסי' תל"אב מכל מקום כדי שלא יבואו לטעות ביום המעונןג אסרוהו חכמים ב' שעות קודם חצות היום דהיינו חמישית וששיתד.

אלא שכל שעה ה' לא אסרוהו אלא באכילהה ואפילו דבר שאיסור אכילתו בתוך הפסח אינו אלא מדברי סופרים אסור לאכלו משעה ה' ואילךו אבל מותר להנות ממנו כל מיני הנאות בשעה ה' אפילו הוא חמץ גמור האסור בהנאה מן התורה מחצות היום ואילך אף על פי כן לא רצו חכמים לגזור עליו איסור הנאה בשעה ה' ולפיכך יכול למכרו לנכרי אפילו הרבה ביחד אע"פ שבודאי לא יאכלנו הנכרי קודם הפסחז:

ב

ב וכן יכול להאכילן כל שעה ה' לבהמה חיה ועוףח ובלבד שיזהר לעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול קודם שעה ששית ויראה שלא יצניעו ממה שהן אוכלין בחצירוט וישאר מוצנע שם לאחר זמן הביעור ויעבור עליו בב"יי ומה שישתייר מאכילתם יבערנו כשתגיע שעת הביעור ואף אם מאכילם קודם שעה ה' צריך ליזהר בזה כמו שנתבאר בסי' תל"גיא ע"ש:

ג

ג אבל מתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאהיב ולפיכך אינו יכול למכרויג לנכרי ולא ליתנו לו במתנה ולא להפקירויד ולא להאכילו לבהמה חיה ועוףטו אפילו אינן שלו אלא של הפקרטז ואפילו חמצו של נכרי אסור בהנאהיז (לפיכך אסור להריח פת חמץ של נכרי משעה ששית ואילךיח):

ד

ד שעות הללו משערין אותן לפי ענין היום כגון בשנת העיבור שהיום ארוךיט נחשב כל שעה משעות הללו שעה ורביע משעות בינונית שהן כ"ד למעת לעתכ לפי שהיום דהיינו מנץ החמה עד שקיעת החמהכא הוא נחשב לעולם לי"ב שעות בין שהוא ארוך בין שהוא קצר ולפיכך אין לאכול חמץ אלא עד שליש היוםכב דהיינו ב' שעות ומחצה קודם חצות בשנת העיבור ואין למכרו לנכרי אלא עד שעה ורביע קודם חצות היום ואם לא מכרו עדייןכג ויש הפסד מרובה יש לו שהות למכרו עד שעה קודם חצות לפי שיש מי שאומרכד דב' שעות הללו שאמרו לענין חמץ דהיינו חמישית וששית משערין אותן בשעות בינוניות שהן כ"ד למעת לעת ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על דבריוכה.

(חמץ הנשאר ביום י"ד אסור ליתנו לעבדו ושפחתו הנכרים אם החמץ רב שאי אפשר שיאכלוהו קודם זמן איסורו בהנאה דכיון שהוא חייב במזונותיהם הרי זה כפורע חובו מאיסורי הנאהכו):

ה

ה אם יש מת בערב פסח ואחר הקבורה לא יהיה שהות לאכול חמץ מוציאין אותו לבית הקברות קודם האכילה ומלוין אותו כל העם וחוזרין לבתיהם לאכול חמץ ואחר כך מקברין אותו כראויכז ואף על פי שאין לאכול סעודת קבע בעוד שלא נקבר המתכח מכל מקום <(א)> כיון שכבר הוציאוהו לבית הקברות כדי לקברו יש להקל ובפרט בשעת הדחק כזה שצריכין רבים ללותו ואחר כך לא יהיה להם שהות לאכולכט ואע"פ שאם התחילו בהוצאת המת אין מפסיקין אפילו לק"של כמו שנתבאר בסי' ע"בלא היינו שאין מפסיקין באמצע הליכה לבית הקברות וכן אם הביאוהו לבית הקברות והקבר הוא מוכן צריך לקוברו מיד אבל כשעדיין לא הכינו הקבר או שאר כל צרכי קבורה מותר בין הבאת המת לבית הקברות להכנת הקבר ושאר צרכי קבורה שכל אחד ואחד הוא דבר בפני עצמו ואין זו הפסקה באמצע עסק המצוהלב:

ו

ו ישראל שהיה מופקד בידו חמצו של ישראל אחר חבירו (או שהיה ממושכן אצלולג) ימתין מלמכרו עד שתגיע שעה ה' בערב פסחלד שמא יבא בעל חמץ ויקחנו ממנולה ואם הוא דבר שלא ימצא לו קונים בריוח בשעה ה' ויצטרך למוכרו בזול מותר לו למוכרו קודם לכןלו ומכל מקום אם הוא בענין שיוכל למכרו לנכרי המכירו שיודע בו שיחזיר לו אחר הפסח אסור למכרו מכירה חלוטהלז:

ז

ז ואם לא מכרו כלל עד שהגיעה שעה ששית חייב לבערו מן העולם לגמרי אפילו הוא בענין שאין עובר עליו בבל יראה כגון שאין אחריות החמץ עליולח אפילו מגניבה ואבידה הבאים ע"י פשיעהלט מכל מקום צריך הוא לבערו כדי שלא יעבור עליו בעל החמץ בבל ימצאמ שכל ישראל ערבים זה בזהמא ואף על פי שאפשר שבעל החמץ מכר חמץ זה לנכרי במקום שהוא והקנה אותו לו באחד מדרכי הקניות שיתבאר בסי' תמ"חמב כיון שיש כאן ודאי חמץ וספק מכרו בעליו לנכרי וספק לא מכרוהו אין ספק מכירה מוציא מידי ודאי חמץמג:

ח

ח אם בא בעל החמץ אחר הפסח ותובעו בדין על שלא מכר את החמץ לנכרי קודם זמן הביעור אינו חייב לשלם לו לפי שלא קיבל עליו אלא לשמור את החמץ שיהא שמור לבעליו ולא יחסר ממנו מאומה עד שיחזירנו בשלימות לבעליו אבל לא קיבל עליו למכרו בערב פסח שאין זו בכלל שמירה <(ב)> שהרי במכירה זו מוציאה מרשות בעליומד ואינו חייב כלל למוכרו בערב פסח מחמת שקיבל עליו לשומרומה אלא מחמת מצות השבת אבידה לבעליםמו דכיון שהגיעה שעה ה' שהוא קרוב לאסור בהנאה הרי הוא כאבוד מבעליו וחייב כל אדם הרואה אותו נאבד למכרו לנכרי כדי לקיים מצות השבת אבידה.

(ואם חמץ זה שביערו מן העולם לגמרי היה ממושכן אצלו בין שכבר הגיע זמן הפירעון קודם הפסח ולא פרע לו בין שלא הגיע עד לאחר הפסח אם היה המשכון שוה יותר מכדי חובו הרי יש למלוה דין שומר על זה המותר כמ"ש בחו"מ סי' ע"במז) ולפיכך אינו חייב לשלם ללוה על מה שלא מכר מותר הזה לנכרי קודם הפסח כמו שהשומר אינו חייב מטעם שנתבאר אבל מכל מקום הפסיד חובו ואין הלוה חייב לשלם לו כלוםמח אף על פי שגם על מה שכנגד חובו אין למלוה אלא דין שומר ואם נאנס ממנו לא הפסיד חובו מכל מקום ודאי דעת כל ממשכן הוא שעל מנת כן ממשכן לומט שכל זמן שלא יחזיר לו המלוה משכונו לא יוכל לתבוע ממנו חובו אלא אם כן יהיה המלוה אנוס באבידת המשכון כגון שיגזלנו ממנו לסטים מזויין וכיוצא בו משאר האונסים (שנתבאר בחושן משפט סי' ש"גנ) שאין כח ביד המלוה להנצל מהם אבל כאן שהיה אפשר להמלוה למכרו קודם הפסח ולא מכרו הרי עצלותו גרמה הפסד המשכון שנאסר בהנאה ונתחייב בביעור ובודאי לא היה דעת הלוה כשמשכנו אצלו שישלם לו חובו אם לא יחזיר לו משכונו מחמת שנפסד ולא היה המלוה אנוס מלהצילו מאותו הפסד.

ואם לא ביערו המלוה לאחר זמן הביעור והשהה אותו עד לאחר הפסח אע"פ שכבר נאסר בהנאה כדין חמץ שעבר עליו הפסח מכל מקום אם הוא מחזירו ללוה חייב הלוה לקבלו מידו ולפרוע לו חובו מפני שהמלוה יכול לומר לו הרי שלך לפניך שלם כמו שנתת לינא (ואע"פ שעכשיו הוא אסור בהנאה חסרון שאינו ניכר הואנב):

ט

ט חמץ בפסח אף על פי שהוא אסור מן התורה בכל מיני הנאות ואסור למכרו או להחליפו מכל מקום אם עבר ומכרו או החליפו אין איסורו תופס את דמיו וחילופיו שיהיו אסורין בהנאה כמוהו אלא מותר ליהנות מדמי החמץ או מחליפיונג אע"פ שמכרו או החליפו בתוך הפסחנד מפני שעבודה זרה היא גם כן מאיסורי הנאה והיא תופסת את דמיה וחילופיה שהן אסורין בהנאה כמוה שנאמרנה והיית חרם כמוהו ודרשו חכמיםנו כל מה שאתה מהוה ממנה דהיינו דמיה וחילופיה הרי הן חרם כמוהו ואמרה תורה באיסור עבודה זרה כי חרם הוא ודרשו חכמיםנז הוא חרם ותופס את דמו וחילופיו אבל שאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם ובשר בחלבנח וחמץ בפסח אינן תופסין את דמיהן וחלופיהן:

י

י וכל זה מן התורה <(ג)> אבל מדברי סופרים אסור לו ליהנות מדמי החמץ או מחליפיו שמכרו או שהחליפו מתחלת שעה ששית ואילך דכיון שאלו הדמים או אלו החליפין באו לידו על ידי החמץ הרי זה משתכר באיסורי הנאה אבל אחרים מותרין ליהנות מדמים וחילופין אלו כיון שהנאה זו אינה באה להם על ידי החמץ שהרי לא היה שלהם הרי אינן משתכרין באיסורי הנאהנט:

יא

יא וכל זה כשמכרו והחליפו ישראל בעל החמץ בעצמו או על ידי שלוחו בין שהוא ישראל בין שהוא נכרי אבל אם מכרו והחליפו אדם אחר שלא מדעת בעל החמץ הרי דמים וחליפין אלו מותרין אפילו לבעל החמץ עצמו אבל אסורין הן לאותו האיש שמכר או שהחליףס:

יב

יב ואם משך הנכרי הלוקח תחלה את החמץ לרשותו ואח"כ נתן דמיו או חליפיו הרי הן מותרין אפילו מכר והחליף הוא בעצמו דכיון שמשך הנכרי את החמץ לרשותו נקנה לו החמץ מיד על ידי משיכה זו והרי הן כשלו ממש ומה שנותן אח"כ דמיו או חליפיו הרי הן כמתנה בעלמא ואינן נקראין דמי החמץ וחליפיוסא.

ויש חולקיןסב על כל זה ואומרים דאפילו מכרו והחליפו בעל החמץ בעצמו ונטל דמיו או חליפיו ואח"כ משך הנכרי את החמץ לרשותו מותר לו ליהנות מדמים וחליפין אלו ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובהסג אבל במקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר אפילו לא מכרו והחליפו עד לאחר הפסח שאינו אסור בהנאה אלא מדברי סופריםסד:

יג

יג וכל זה בדמי החמץ וחליפיו אבל החמץ עצמו לעולם הוא עומד באיסורו שאסור לכל אדם ליקח אותו מהנכרי אפילו לא מכרו לו הישראל עד לאחר הפסח ואם נתנו הנכרי במתנה לאחר הפסח חייב לבערו מן העולם כדין חמץ של ישראל שעבר עליו הפסחסה שנתבאר בסימן תל"הסו:


א) טור ושו"ע ס"א.

ב) סעיף ב.

ג) רבא בגמרא דף יב ע"ב. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק ב. וראה חי' צמח צדק רח, ב.

ד) משנה דף יא ע"ב כרבי יהודה. טור ושו"ע שם.

ה) משנה וגמרא כא, א. טור ושו"ע שם.

ו) עולת שבת ס"א. ח"י ס"ק ג.

ז) גמרא דף כא, סע"א וכב"ה בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ח) משנה כא, א. טור ושו"ע ס"א.

ט) טור ושו"ע ס"א. רא"ש פ"ב ס"א.

י) אף בחמץ שאינו ידוע (כשלא בדק שם), כדלעיל סי' תלג סי"ב וקו"א שם ס"ק ג. וראה מ"מ וציונים.

יא) סעיף כז וקו"א ס"ק ז.

יב) משנה כא, א. גמרא שם ע"ב. רש"י שם ד"ה לשעות דרבנן. טור ושו"ע ס"א.

יג) משנה שם (שלא ימכור). רמב"ם הל' נזקי ממון פי"א ה"ט (אם מכרו אינו מכור, בכל אסורי הנאה). וראה גם לעיל סי' תלה קו"א ס"ק ב. שו"ת סוס"י יד.

יד) כדלעיל שם וסי' תלא ס"ב, וש"נ.

טו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

טז) ירושלמי פ"ב ה"א. הגהות מיימוניות פ"ג אות כ. טור ושו"ע סי' תמח ס"ו. וראה לקמן שם סל"א שכ"ה גם בחמץ שעבר עליו הפסח.

יז) שו"ת ריב"ש סי' ת. רמ"א ס"א. ח"י ס"ק ב. וכדלקמן סי' תנ ס"ח וסי"ח וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסו ס"ד. וראה לקמן סי' תמה ס"ה, שכ"ה גם בחמץ של הפקר, וש"נ.

יח) הגהת איסור והיתר כלל לט סל"ג. שיירי כנסת הגדולה סי' תמח הגה"ט אות א. פר"ח שם ס"א. ח"י סי' תמז סוף ס"ק י. ועיין ביו"ד סי' ק"ח בש"ך ס"ק כז (לאסור ריח מדבר האסור בהנאה ועומד לאכילה), ובפרי חדש שם ס"ק כ"א (שמתיר), ובמנחת יעקב כלל ל"ו ס"ק ל"ט (שמסיק להתיר) וצ"ע. וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' א אות א. פאת השדה שם סי' א.

יט) בהגהות על שו"ע הל' פסח הגיה: ארוך ט"ו שעות.

כ) רמב"ם בפירוש המשניות לברכות פ"א מ"ב. דעה הא' ברמ"א ס"א.

כא) שלטי הגבורים למרדכי ברכות רמז פט אות ג. לבוש סי' רלג ס"א. מעדני יו"ט ברכות פ"א ס"י אות ט. ולענין ק"ש ראה לעיל סי' נח ס"ג וש"נ. ולענין תפלה ראה לעיל סי' פט ס"א וש"נ.

כב) מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' מז) בשם מהר"ש (הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצח אות ב). רמ"א שם.

כג) מ"א ס"ק ג. אליה זוטא סי' תלא ס"ק ב.

כד) תרומת הדשן סי' קכא. דרכי משה ס"ק א בשם תשובת מהר"י ברין. דעה הב' ברמ"א שם.

כה) ראה חי' צמח צדק רח, ב.

כו) שו"ת ב"ח סוס"י קמג. ח"י סי' תמה ס"ק ד. עיין סי' תנ (לקמן שם סכ"ג) וצ"ע. וראה הגהות על שו"ע לסי' תנ סי"ט.

כז) מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' נב), בשם מהר"ש (הלכות ומנהגי מהר"ש סי' דש). הובא במ"א ס"ק ב. ועד"ז לקמן סי' תקכו סכ"ב.

כח) ים של שלמה ביצה פ"א סוס"י י, בשם המדרש. הובא במ"א סי' תקכו ס"ק כא.

כט) מ"א שם. ח"י ס"ק ד.

ל) מ"א שם.

לא) סעיף ב.

לב) ח"י שם. וראה קו"א סוף ס"ק א, הטעם שמפרש כן דברי הח"י.

לג) ח"י ס"ק ח. וכדלעיל סי' תמא ס"א.

לד) גמרא דף יג, א. טור ושו"ע ס"ב.

לה) רש"י שם ד"ה המתן.

לו) מ"א ס"ק ד. וראה לקמן הל' מציאה ופקדון שחילק בזה בין מצא אבידה לבין פקדון. וראה פס"ד צמח צדק שלב, ד. יגדיל תורה נט ע' רכג. ס ע' שז. וראה גם רש"י שם ד"ה ונקבוה: וארבעה עשר בניסן היה וחמץ בזול.

לז) מ"א שם.

לח) טור ושו"ע ס"ב.

לט) כדלעיל סי' תמ סי"ג, לדברי הכל. משא"כ כשאחריותו עליו, ראה לעיל שם ס"א שגם הנפקד עובר עליו, וש"נ.

מ) ב"ח ס"ה ד"ה ומ"ש ואם לא. מ"א ס"ק ה.

מא) שבועות לט, א. וראה עד"ז לעיל סי' תלו ס"ג.

מב) סעיף יא.

מג) ב"ח שם. מ"א שם.

מד) אבן העוזר בסי' תמג, ובשאלתו שבח"י ס"ק ח וכ"ה דעת הח"י שם, עכ"פ בשומר חנם (ראה קו"א ס"ק ב). משמעות הט"ז ס"ק ד (שלא דן בחיוב הנפקד אלא במשכון).

מה) גמרא יג, א. רמב"ם הל' שאלה ופקדון פ"ז ה"ג.

מו) משמעות הגמרא שם (שהביאו המשנה של מוכרן בפני ב"ד מפני השבת אבידה). ורמב"ם שם. וטור ושו"ע חו"מ סימן רצ[ב] סי"ז. וראה גם לקמן הל' מציאה ופקדון: כדרך שמתעסק באבידה.

מז) ראה רמ"א שם סעיף ב.

מח) כן משמע בח"י שם. וראה קו"א סוף ס"ק ב, שכן הוא גם לדידן, אבל לאו מטעמיה (שהוא מחלק בין שומר חנם לשומר שכר, ולדידן טעם החילוק הוא כאמור בפנים. ונפקא מינה בין הטעמים, שלדידן גם השומר שכר פטור, ולאידך האפוטרופוס חייב, אף שהוא כשומר חנם).

מט) ראה ש"ך בחו"מ סי' עב ס"ק ב: דמסתמא ניחא לי' (להבעלים שהמלוה יתעסק במשכון זה להשכירו כו').

נ) סעיף ג ואילך.

נא) מ"א ס"ק ה.

נב) ראה ח"י שם. תוס' ב"ק מה, א ד"ה השתא.

נג) תוס' כא, א ד"ה כל. טור בשם ר"ת, ושו"ע ס"ג.

נד) פר"ח סוף ס"ג. עולת שבת ס"ג.

נה) דברים ז, כו.

נו) קידושין דף נח, א.

נז) גמרא שם. וע"ז נד, ב (למעוטי ערלה וכלאי הכרם). וראה מ"מ וציונים.

נח) משנה קידושין נו, ב.

נט) רש"י ע"ז נד, ב ד"ה למעוטי. חולין ד, רע"ב. תוס' ע"ז שם ד"ה מכרן. חולין שם ד"ה מותר. רא"ש קידושין פ"ב סי' לא. ב"ח ס"ו ד"ה מעשה. ט"ז ס"ק ה.

ס) ר"ן בנדרים דף מז, א ד"ה בעי רמי (ולאחר נמי לא מיבעיא ליה דפשיטא ליה דמותרין כו' מספקא ליה אי מיתסרי למחליף מדרבנן). ב"ח ס"ו ד"ה מעשה. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ו. ש"ך ביו"ד סי' רטז ס"ק א.

סא) מ"א ס"ק ו.

סב) רש"י חולין ד, רע"ב בשם יש אומרים. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ח הט"ז. מ"מ שם (שכן עיקר). רמב"ן חולין שם סד"ה והא דאמרינן. רשב"א שם סברוה, ובנדרים מז, ב ד"ה מכרן. ר"ן שם ד"ה ולענין הלכה. פר"ח ס"ג.

סג) משמעות המ"א שם, והח"י ס"ק ט (שפירשו בדעת השו"ע כדעת המתירים). וראה קו"א ס"ק ג: כיון דאיבעיא זו היא בדרבנן יש לסמוך בהפסד מרובה על המקילין.

סד) רש"י חולין ד, ב ד"ה מפני. תוס' שם ד"ה מותר.

סה) ח"י ס"ק ט. וראה גם לקמן סי' תמח ס"א (שחמץ שעבר עליו הפסח נאסר לכל אדם) וס"כ (שאסור לקנותו מהנכרי).

סו) סעיף ד.