תמד דין ערב פסח שחל להיות בשבת ובו כ' סעיפים:

א

א י"ד בניסן שחל להיות בשבתא כיון שאי אפשר לבדוק בליל שבת שהרי אסור לטלטל את הנרב לבדוק לאורו וגם ביום אי אפשר לבדוקג כמו שנתבאר בסי' תל"גד לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי שהוא ליל י"ג ומברכין על ביעור חמץ ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זוה ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנעו שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים כמו שנתבאר בסי' תל"דז:

ב

ב וביום ערב שבת צריך לבער כל החמץ שברשותו ולא ישייר ממנו רק מזון ב' סעודות לשבתח אבל סעודה שלישית כיון שזמנה הוא אחר חצות היום אי אפשר לאכלה רק מצה עשירהט דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות שכל אלו אינן נקראין לחם עוני ואין אדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מצה בפסח ולפיכך מותר לאכלו בערב פסח אבל כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אסור לאכלה בערב פסח כמ"ש בסי' תע"אי:

ג

ג ובמדינות אלו שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך מטעם שיתבאר בסי' תס"ביא יקיימו סעודה שלישית בבשר ודגיםיב וכיוצא בהן בשאר מיני לפתן שהרי יש אומרים שבדברים אלו אדם יוצא ידי חובת סעודה שלישית בכל שבתות השנה כמו שנתבאר בסי' רצ"איג:

ד

ד ואם אין לו מיני לפתןיד יקיימנה במיני פירותטו שהרי יש אומרים שגם בזה יוצא ידי חובת סעודה שלישית כמו שנתבאר שם.

והיה ראוי לקיימה במצה מבושלת שלא נימוחה לגמרי בבישולה אלא פרוסותיה קיימין דהיינו שיש בכל אחד מהן כזית בענין שמברכין עליהן המוציא וברכת המזוןטז ויכול לקיים בה סעודה ג' לדברי הכל שהרי מותר לאכלה בערב פסחיז כיון שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במצה מבושלת (כמו שיתבאר בסי' תס"איח) אלא שאין נוהגין לעשות כןיט.

ומי שנוהג כן וכן במקומות שנוהגין לאכול מצה עשירה צריכין ליזהר שיאכל סעודה ג' זו קודם שעה עשיריתכ שמכאן ואילך אסור לאכול פת עד הערב כמו שיתבאר בסי' תע"אכא:

ה

ה כשמבער החמץ בערב שבת אע"פ שמן הדין יכול לבערו סמוך לחשיכה ואין צריך לבערו קודם חצות היום כמו בשאר כל השנים שהרי מותר לאכלו עד למחר בשעה ה' מכל מקום טוב ליזהר לבערו בערב שבת קודם חצות היום כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער גם כן אחר חצות היום בערב פסחכב:

ו

ו אבל אין צריך לבטל בערב שבת בשעת הביעור כמו בשאר השניםכג שהרי כבר ביטל בליל ו' כל החמץ שברשותו שלא מצאו ואינו יודע ממנו ומה שיש ברשותו מן החמץ הידוע לו אי אפשר לו לבטלו בערב שבת שהרי צריך הוא לאכול ממנו בשבתכד:

ז

ז יש להזהיר לש"ץ שלא יאריך בתפלה בשבת שחרית משום אכילת חמץ שלא יבואו לידי איסורכה:

ח

ח אין לבשל לשבת זה מיני הריפות או מיני קמחים או שאר כל מיני תבשילין שדרכן לידבק בקדרה או בקערהכו כדי שלא יצטרך להדיחן בשבת אחר גמר האכילה להסיר את החמץ הדבוק בהןכז שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת ואסור להדיח כלים שלא לצורך השבתכח כמו שנתבאר בסי' שכ"גכט.

ואם עבר ובישל מינים אלו ונדבקו בכליםל בענין שאי אפשר לקנחם היטיב שלא ישאר בהם מאומה מותר להדיחם בשבתלא כיון שיש בהדחה זו צורך מצוה להעביר החמץ מהכלי כדי לבערולב וטוב להדיחם אפילו אין בהם אלא מעט חמץלג בענין שאין צריך לבערו מעיקר הדין כמו שנתבאר בסימן תמ"בלד אבל אם אפשר לו לקנחם היטיב אסור להדיחם בשבתלה:

ט

ט אחר שגמר מלאכול סעודת שחרית בשבת זה קודם שעה חמישית ינער היטיב המפה שאכלו עליה מן הפרורין הדקין שנשארו בה והקדירות והקערות והכפות ושאר הכלים שנשתמש בהן חמץ יקנחם היטיב באצבעו שלא ישאר בהם חמץ בעיןלו (ויטמין המפה עם שאר כלי החמץ בחדר שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסחלז כמו שיתבאר בסימן תנ"אלח) וישליך הקינוח והפרורין הדקים במקום דריסת הרגלים אפילו בתוך ביתו דכשתגיע שעה ששית כבר הן מבוערין על ידי דריסת הרגליםלט.

אבל אם נשארו לו פירורין גדולים צריך ליתנם לנכרימ במתנה גמורה ואף על פי שאסור ליתן בשבת מתנה שאין בה צורך השבת כמו שנתבאר בסימן ש"ומא עיין שם מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לבער החמץ מרשותו שלא יעבור עליו בפסח בבל יראה הרי יש בנתינה זו צורך מצוה ומותר ליתן מתנה לצורך מצוהמב כמו שנתבאר שםמג.

ומכל מקום צריך ליזהר שלא יאמר לו להוציאן מביתו למקום שאסור לטלטל בו בשבת מן התורהמד ואף על פי שהוא יודע שהנכרי יוציאנו ועל מנת כן הוא נותןמה מכל מקום <(א)> כיון שאינו אומר לו בפירוש שיוציאנו הרי הנכרי עושה כן מדעת עצמו ואינו שלוחו של ישראלמו.

וכן צריך ליזהר שלא יתן לו אלא דבר מועטמז דהיינו מזון סעודה אחת שאם היה הנכרי רוצה היה יכול לאכלה כולה בבית הישראלמח ואם הוציאו הנכרי וחזר ובא לבית הישראל יכול לחזור וליתן לו מזון סעודה אחת וכן אפילו מאה פעמים אבל אסור ליתן לו בפעם אחת יותר ממזון סעודה אחת דכיון שאינו יכול לאכול כולו עכשיו בבית הישראל הרי ניכר הדבר שנותן לו על מנת להוציאו והרי כאלו אמר לו בפירוש להוציאומט:

י

י וכל זה כשהנכרי מוציאו דרך רשות הרבים שאסור לטלטל בו מן התורה אבל אם הוא מוציאו <(ב)> דרך כרמלית שאין איסורו אלא מדברי סופרים מותר ליתן לו הרבה בבת אחת ולומר לו בפירוש שיוציאנונ שבמקום מצוה התירו לומר לנכרי לעשות בשבת דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר בסי' ש"זנא:

יא

יא ואם אין נכרי ליתן לונב או שכבר הגיע שעה ששית שאסור ליתנה לנכרי יכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ויבערנונג כמו שנתבאר בסי' תמ"ונד עיין שם כל פרטי דין זה:

יב

יב אם שכח להפריש חלה בערב שבת מלחם חמץ שאפה לשבת זה ולא נזכר עד שחשכה ליל שבת אע"פ שאם אירע כן בשאר שבתות השנה יש תקנה ללחם זה אם הוא בחוץ לארץ שמותר לאכול בלא הפרשת חלה רק שישייר ממנו שיעור חלה ועוד משהו כדי שלאחר השבת יפריש חלה מן המשוייר הזה גם על הלחם שאכל בשבת שהקילו חכמים בחלת חוץ לארץ להיות אוכל והולך ואח"כ מפרישנה אבל בשבת זה אי אפשר לעשות כן שהרי צריך ליתן המשוייר הזה לנכרי במתנה גמורה קודם שתגיע שעה ששית ואסור לו להזהיר את הנכרי שלא יאכלנו ושיחזירנו לו לאחר הפסח כמו שיתבאר בסימן תמ"חנו ואם לא יחזירנו לו הנכרי לאחר הפסח להפריש ממנו חלה נמצא שלמפרע אכל טבל בשבת זה לפיכך אין לטבל זה תקנה אלא צריך ליתנה כולה במתנה גמורה לנכרי קודם שעה ששיתנז:

יג

יג מותר לטלטל חמץ בשעה חמישית בשבת זה אע"פ שאינו ראוי לו שהרי הוא אסור באכילה מכל מקום הרי הוא יכול להאכילו לבהמה חיה ועוף או ליתנו לנכרי והרי דינו כבשר נבילה וטריפה שאינו ראוי אלא להאכילו לכלבים או ליתנו לנכרי ומותר לטלטלו בשבתנח כמו שנתבאר בסימן שכ"דנט עיין שם.

אבל משעה ששית ואילך שהוא אסור בהנאה הרי הוא מוקצה כעצים ואבנים כיון שאינו ראוי לו לכלוםס ולפיכך אסור לטלטלו אפילו על ידי דבר אחר כגון לדוחפו בקנה אלא אם כן הוא צריך למקומו שאז מותר לדוחפו בקנה כמו שנתבאר בסי' שי"אסא אבל ליגע בו בידיו אסור אפילו חל ערב פסח בימות החול אלא בשעה שמתעסק בו לבערו מן העולם כמו שיתבאר בסימן תמ"וסב עיין שם הטעם:

יד

יד אפילו לא נשאר לו שום חמץ ברשותוסג אחר סעודת שחרית שבת זה אף על פי כן כשתגיע סוף שעה חמישית צריך לחזור ולבטל כל חמצוסד כדרך שמבטל בשאר ערבי פסחים שאומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה כו' כמו שנתבאר בסימן תל"דסה:

טו

טו מי שהלך מביתוסו בארבעה עשרסז שחרית בין שחל בחול בין שחל בשבתסח וקודם שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שלא ביערו ואין דעתו לחזור לביתו עד לאחר שיגיע זמן הביעור אם הוא הולך לדבר מצוה שזמנה כל היום כגון למול את בנוסט או שהלך לסעודת מצוה כגון סעודת מילהע ופדיון הבןעא וסעודת אירוסין ונשואיןעב של בת תלמיד חכם לתלמיד חכםעג ובת עם הארץ לעם הארץעד אבל בת תלמיד חכם לעם הארץ או בת כהן לישראל כיון שאין זיווגן עולה יפה אינה נקראת סעודת מצוהעה ואפילו הסעודה שעושין כשהחתן משלח סבלונות לכלתו שקורין אותה סעודת קנין גם היא נקראת סעודת מצוהעו אין צריך לחזור לביתו ולבער החמץ אלא אם כן יש שהות ביוםעז שיחזור לביתו ויבער החמץ ויוכל לחזור לילך ולקיים המצוה אבל אם אין שהות ביום כל כך יבטלנו במקום שהוא שהרי אחר הביטול אין צריך לבערו אלא מדברי סופריםעח ובמקום מצוה העמידו חכמים על דברי תורהעט:

טז

טז אבל אם לאחר שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שאז אינו יכול לבטלו כמו שנתבאר בסי' תל"דפ חייב לחזור לביתו מיד כדי לבער החמץ מן העולם לגמרי אם הוא חול ואע"פ שאחר כך לא יהיה לו שהות לילך ולקיים המצוה מכל מקום אין שום מצות עשה דוחה מצות עשה דהשבתת חמץ שהרי כל רגע ורגע שאינו מבער החמץ הוא עובר על מצות עשה של תשביתו שאור מבתיכםפא מה שאין כן בשאר כל מצות עשהפב.

חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין והוא מוטל על פני השדה בבזיוןפג שכל הפוגע בו חייב לקוברו מיד אע"פ שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו והוא בתוך הפסח שאינו יכול לבטלו והוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצאפד ואפילו יש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולקברו בו ביום אף על פי כן אסור לו לזוז ממנו עד שיקברנופה שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורהפו בשב ואל תעשהפז (כלומר שאינו עובר על לא תעשה בידים אלא מאליה היא מתבטלתפח על ידי שהוא מתעסק בקבורת המת):

יז

יז היה הולך להציל מן הנהר או מן הדליקה או מן המפולת או מן הלסטים וקודם שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתופט אע"פ שיש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולהצילצ אף על פי כן לא יחזור לביתו אלא יבטל החמץ במקום שהוא דכיון שהוא הולך להצלת נפשות העמידו חכמים על דין תורה שדי לו בביטול בלבדצא אבל אם נזכר אחר שהגיע שעה ששית שאינו יכול לבטלו צריך לחזור לביתו לבערו אם יש שהות ביום שיוכל לחזור ולילך ולהציל והוא שברי לו שיוכל להציל כל כך כשילך אח"כ כמו שיציל כשילך עכשיו אבל אם יש להסתפק שמא כשילך עכשיו יוכל להציל יותר ממה שיוכל להציל אחר כך לא יחזור לביתו אפילו הוא בתוך הפסח שהוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא לפי שכל ספק נפשות דוחה אפילו שבת החמורהצב:

יח

יח ואם הולך לדבר הרשות ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אפילו לא הגיע עדיין זמן הביעור שהוא יכול עדיין לבטלו אף על פי כן חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשותצג.

ואפילו הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו הרי זה כדבר הרשות אצל ביעור חמץ שהיא מצוה מדברי סופרים לפי שמעשה המצות הוא גדול מהתלמודצד כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים ואף על פי שמצות הלימוד הוא בכל רגע ורגעצה ונמצא שבעשיית מצוה מדברי סופרים הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה ואפילו אם גם המצוה היא של תורה הרי שניהם שקולין ואיזה שירצה יעשה שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרתצו מכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי שהרי יכול ללמוד אחר כךצז לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות אפילו הן מדברי סופרים כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים כמו שנתבאר ביו"ד סי' רמ"וצח:

יט

יט ואפילו הולך לדבר הרשות ממשצט אין צריך לחזור אלא אם כן יש בתוך ביתו כביצה חמץ אבל אם אין שם כביצה לא הטריחוהו חכמים לחזור מיד אלא די לו בביטולק אם לא הגיעה שעה ששית.

אבל אם הגיעה שעה ששית שאינו יכול לבטל צריך לחזור מיד אפילו אין שם אלא כזית חמץקא שהרי כל זמן שאינו מבערו מן העולם לגמרי הוא עובר על מצות עשה של תורה אבל אם אין שם אלא פחות מכזית שאינו עובר עליו מן התורה אלא מדברי סופריםקב לא הטריחוהו חכמים לחזור אף על פי שאינו יכול לבטלוקג אלא ילך לדרכו וכשיחזור לביתו יבערו מיד בבואו ואם הוא יו"ט או שבת יכפה עליו את הכלי עד הערב כמו שיתבאר בסימן תמ"וקד:

כ

כ כבר נתבאר בכמה מקומותקה שמשהגיעה שעה ששית בערב פסח אין אדם יכול לבטל חמצו לפי שאינו שלו כיון שנאסר בהנאה במה דברים אמורים כשכבר נתחמץ החמץ אבל קודם שנתחמץ יכול לבטלוקו כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא מן התורה לאחר שנתחמץ לפיכך מי שיש לו עיסה של מצה בתוך ביתו משעה ששית ולמעלה והוא טרוד במקום אחרקז ואי אפשר לו לבא לביתו מיד לאפותהקח ומתיירא שמא תחמיץ עד שיחזור לביתו יבטלנהקט קודם שתחמיץ שמשתחמיץ אין בידו לבטלה ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורהקי:


א) גמרא. רמב"ם פ"ג ה"ג. טור ושו"ע ס"א.

ב) ב"י ד"ה ומ"ש רבנו שבודקין. לבוש ס"א. וכדלעיל סי' רעט ס"א.

ג) לבוש שם.

ד) סעיף א.

ה) אחרונים. ט"ז ס"ק ז. חמד משה ס"א. וראה לעיל סי' תלו ס"א וקו"א שם ס"ק ב.

ו) רמב"ם שם.

ז) סעיף א-ב (להצניע החמץ) וס"ו (הביטול שאחר הבדיקה).

ח) גמרא יג, א בברייתא כרבי אלעזר איש ברתותא. טור בשם רש"י. שו"ע ס"א.

ט) רא"ש פ"י סי' א בשם ר"ת. טור ושו"ע שם.

י) סעיף ד (שעירב בה מי פירות). וראה שערי שלום סי' כח.

יא) סעיף ז.

יב) רמ"א ס"א.

יג) סעיף ז.

יד) מ"א ס"ק ב.

טו) תשב"ץ סי' כג. מהרי"ל הל' שבת הגדול וערב פסח (ע' נח-ט). רמ"א ס"א.

טז) כדלעיל סי' קסח סי"ח.

יז) כדלקמן סי' תעא ס"ח.

יח) סעיף יד. ולענין אכילת מצה שרויה בפסח, ראה לקמן סי' תסג ס"ג. שו"ת רבנו סי' ו.

יט) מהרי"ל שם. מ"א ס"ק ב. וראה מ"א ס"ק א שבשחרית יפסיק סעודתו לב', וראה לעיל סי' רצא ס"ה.

כ) ב"י ד"ה ואם עושה. שו"ע שם.

כא) סעיף א (לענין מצה עשירה) וס"ח (לענין מצה שרויה).

כב) מרדכי רמז תקמג בשם רש"י. טור ושו"ע ס"ב.

כג) מ"א ס"ק ג.

כד) כדלעיל סי' תלד ס"י.

כה) ס' חסידים סי' שיד. פר"ח ס"ב. ח"י ס"ק ט.

כו) שבלי הלקט סוס"י רו, בשם הגאונים. כל בו סי' מח (ח, ג) בשם רבנו האי. שו"ע ס"ג.

כז) שבלי הלקט וכל בו שם. ט"ז ס"ק ד.

כח) שבלי הלקט שם. מ"א ס"ק ה.

כט) סעיף ו.

ל) רמ"א ס"ג.

לא) שו"ת מהר"י ווייל סוס"י קצג. רמ"א שם.

לב) מהר"י ווייל שם. פר"ח ס"ג.

לג) ראה מ"מ וציונים.

לד) סעיף כח וס"ל (אבל נוהגין להחמיר על עצמן).

לה) מהר"י ווייל שם. ח"י ס"ק ה. אליה רבה ס"ק ג.

לו) שו"ת הרא"ש כלל כד סי' א. טור ושו"ע ס"ד.

לז) רא"ש וטור ושו"ע שם.

לח) סעיף א.

לט) ב"י ד"ה תשובה בביאור דברי הרא"ש שם. מ"א ס"ק ו. וראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ.

מ) שו"ע ס"ד.

מא) סי"ד-יז.

מב) מרדכי ביצה רמז תרעו בשם בה"ג. הובא במ"א סי' שו ס"ק טו. וראה ח"י ס"ק ח. קו"א ס"ק ב.

מג) שם (שמותר רק לצורך היום או כשאינו יוצא לגמרי מרשותו או במתנה על מנת להחזיר). ועד"ז לקמן סי' תמח סט"ז (וגם שם ציין לסי' שו). וראה העו"ב תתכב ע' 54. ואם אינו חמץ גמור, ראה לקמן סי' תסז סכ"ז (שיכול ליתנו גם ביום טוב).

מד) הגהות מיימוניות פ"ג אות ג. שו"ע שם.

מה) מרדכי שבת רמז רנב (י"מ הב') בשם אור זרוע הל' שבת סי' נג. הגהות מיימוניות שם. שו"ע שם. וכ"ה לעיל סי' שכה ס"ב.

מו) מ"א ס"ק ז. פר"ח ס"ד. דלא כח"י ס"ק ז. וראה קו"א ס"ק א.

מז) הגהות מיימוניות שם. שו"ע שם.

מח) פר"ח סוף ס"ד.

מט) מ"א ס"ק ח. וראה גם לעיל שם.

נ) הגהות מיימוניות הל' שבת פ"ו אות ת, ומרדכי שבת רמז רנב, בשם אור זרוע ח"ב סי' נג. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ז. ב"י ורמ"א סי' שכה ס"ב (שבכל אלו התירו לדידן דלית לן רה"ר, כדלעיל סי' שמה סי"א). דלא כח"י ס"ק ז (שכתב שלא התירו אלא בפסח ממש, וראה קו"א ס"ק ב), ופר"ח ס"ד (שכתב שלא התירו בכרמלית אלא כשיש בזה משום דרכי שלום).

נא) סעיף יב וש"נ.

נב) ט"ז ס"ק ו. מ"א סוס"י תמו סוף ס"ק ג.

נג) רמב"ם פ"ג ה"ג. שו"ע ס"ה.

נד) סעיף ה.

נה) כמבואר ביו"ד סי' שכג. וראה גם לעיל סי' רס ס"ה וש"נ.

נו) סעיף יח.

נז) מ"א סי' תקו ס"ק ח. באר היטב כאן ס"ק א.

נח) מ"א סוס"י תמו ס"ק ג.

נט) סעיף ה.

ס) כדלעיל סי' שח ס"ט. לקמן סי' תמו ס"ה.

סא) סעיף יד. אבל ראה לעיל סי' שח ס"ס. סי' רנט קו"א ס"ק ג. זכרון יוסף סי' קמג וקמט. מ"מ וציונים.

סב) סעיף ז.

סג) ב"י ד"ה ומ"ש וביום השבת יבטל. שו"ע ס"ו. וכדלעיל סי' תלד סי"א, שיש לחוש שמא נתגלגל כו'.

סד) טור ושו"ע שם. רמ"א ס"ב. וראה קו"א סוף ס"ק ב, הטעם שיכול לבטל בשבת.

סה) סעיף יב.

סו) משנה סוף פ"ג דף מט, א. טור ושו"ע ס"ז.

סז) רש"י שם ד"ה ההולך.

סח) שעכ"פ יכול לבערה באופן שנתבאר לעיל ס"ט.

סט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

ע) שהיא סעודת מצוה, כדלעיל סי' רמט ס"ו. וראה מ"מ וציונים.

עא) בזמנו, שהיא סעודת מצוה, כדלעיל שם ס"ח.

עב) רמב"ם פ"ג ה"ט. מ"א ס"ק י. והיינו כשארס בו ביום, כדלעיל שם.

עג) רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ב.

עד) כסף משנה שם. ח"י ס"ק י.

עה) ר' יוחנן שם. ח"י שם.

עו) מ"א סוף ס"ק ט. ח"י שם.

עז) משנה שם. רש"י שם ד"ה אם יכול. טור ושו"ע שם.

עח) כדלעיל סי' תלא ס"ג.

עט) ב"י ד"ה ההולך. מ"א ס"ק יא.

פ) סעיף יב. וראה סי' תלא ס"ב וש"נ.

פא) מ"א ס"ק יא. וכדלקמן סי' תמה ס"א וש"נ.

פב) משמע אפילו מילה הנזכרת לעיל. וראה מ"א שם. לעיל סי' רמח קו"א סוף ס"ק א. מ"מ וציונים.

פג) מ"א סי' תרפז ס"ק ד. וראה גם לקמן סי' תקכו סי"ז. לעיל סי' רמח קו"א ס"ק (ד"ה וע"כ).

פד) מ"א ס"ק יא.

פה) (ר)מ"א לקמן שם ס"ק ו.

פו) ראה ברכות יט, ב. לעיל סי' יג ס"ד. סי' שיא ס"ב. לקמן הל' נזקי גוף ונפש סט"ז.

פז) ברכות דף כ, רע"א. מ"א ס"ק יא. וכ"ה לעיל סי"ג ס"ד.

פח) רש"י יבמות צ, סע"א. וראה גם לקמן סי' תמו ס"ה.

פט) משנה שם מט, א. טור ושו"ע ס"ז.

צ) רש"י שם ד"ה יבטל בלבו. ר"ן שם (טז, א) ד"ה יבטל בלבו. מ"מ פ"ג ה"ט. שו"ע שם.

צא) רש"י שם. ר"ן שם. מ"מ שם. מ"א ס"ק יב. דלא כח"י ס"ק יג (וכ"מ שם).

צב) מ"א שם. וכדלעיל סי' שכח ס"ב וש"נ.

צג) משנה שם מט, א. טור ושו"ע ס"ז.

צד) ירושלמי פ"ג ה"ז. הובא ברא"ש פ"ג סי' ח. טור. ט"ז ס"ק ט. ח"י ס"ק יד, שכן נראה דעת האחרונים. וראה מ"מ וציונים.

צה) כדלעיל סי' קנו ס"א וש"נ.

צו) כדלעיל סי' לח ס"ז וש"נ.

צז) מ"א ס"ק יג. וראה טעם נוסף לקמן הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ג.

צח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע סי"ח. וראה גם לעיל סי' לח ס"ט וש"נ.

צט) ט"ז ס"ק ט.

ק) משנה שם מט, א כחכמים. טור ושו"ע ס"ז.

קא) ראה לקמן סי' תפו סוף ס"א, ששיעור כזית בזה הוא הקטן לחומרא.

קב) כדלעיל סי' תמב סכ"ח וקו"א שם ס"ק יז.

קג) מ"א ס"ק יד. ח"י ס"ק טו.

קד) סעיף ו וש"נ.

קה) לעיל סי' תלא ס"ב וש"נ.

קו) ט"ז ס"ק י.

קז) גמרא ז, א. טור ושו"ע ס"ח.

קח) רש"י שם ד"ה עיסה מגולגלת וד"ה דיקא נמי.

קט) או ימכרנה לנכרי, כדלקמן סי' תסז ס"ה.

קי) היינו משיגיע הלילה. או עכ"פ עובר על תשביתו (כלדעיל סי' תלא ס"א).