תמה דין ביעור חמץ ובו י"ב סעיפים:

א

א כשם שמן התורה אע"פ שמתחילת שעה ז' הוא מצוה שלא ימצא חמץ ברשותו וכל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עוברא על מצות עשה של תורהב אף על פי כן אינו מחוייב לבערו בסוף שעה ששית כדי שלא ימצא בתחילת ז'ג אלא מתחילת ז' ואילך הוא שמחוייב לבערו כך מדברי סופרים אע"פ שמתחילת שעה ששית ואילך הוא מצוה שלא ימצא חמץ ברשותוד וכל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עובר על מצות עשה מדברי סופרים אף על פי כן אינו מחוייב לבערו בסוף שעה חמישית כדי שלא ימצא ברשותו בתחילת שעה ששית אלא מתחילת שעה ששית ואילך הוא שמחוייב לבערוה (ומכל מקום טוב לנהוג לבערו בסוף ה' כמו שנתבאר בסימן תל"דו).

ואם רוצה לבער קודם שעה ששית אינו צריך לבערו מן העולם לגמרי אלא די לו במה שמבערו מרשותו דהיינו שימכרנו לנכרי או יתננו לו במתנהז גמורה ואפילו אם כשמגיע זמן הביעור דהיינו שעה ששית עדיין הנכרי מחזיק חמצו בבית הישראל אין בכך כלוםח ועל דרך שנתבאר בסימן ת"מט.

וכן אם קודם שהגיע זמן הביעור הוציא החמץ מרשותוי והפקירויא והניחו במקום שהוא מופקר לכל כגון בדרכים וברחובות שרשות לכל אדם לעבור שם וליטול החמץ אפילו אם לא נטלו שום אדם והרי הוא מונח שם כל ימי הפסח ובעליו רואין אותו מונח שם אין צריך לבערו כיון שאינו שלו שכבר הפקירו וגם מונח במקום שאינו שלו והתורה אמרה בכל גבולך וגבול זה אינו שלו אלא הפקר לכליב עיין סימן תל"איג:

ב

ב אבל אם הפקירו והניחו במקום שאינו מופקר לכל כגון שהניחו בחצר שהיא מיוחדת לאנשי החצר הדרים שם בלבד ואין שום אדם יכול לעבור שלא ברשותםיד אף על פי שמן התורה אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי כבר הפקירו ואינו שלו כשמגיע זמן הביעור מכל מקום מדברי סופרים חייב לבערו דכיון שאם לא היה מפקירו קודם שהגיע זמן הביעור היה מחוייב מן התורה לבערו כשיגיע זמן הביעור שהרי הוא מונח במקום שאינו מופקר לכל והרי זה כאלו היה מונח במקום שהוא שלו ממש מטעם שנתבאר בסי' ת"מטו לפיכך גם עתה שהפקירו לא נפטר מגזירת חכמים שהרי גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ הידוע כמו שנתבאר בסי' תל"אטז.

ואפילו הניחו במקום המופקר לכל צריך שיפקירנו לגמרי בפיו ובלבויז <(א)> ולא יהיה בדעתו בשעת הפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח אם לא יקדמנו אחר שאם יש בדעתו כן אינו הפקר גמור והרי הוא כשלו ממשיח כל זמן שלא זכה בו אחריט כיון שהוא יושב ומצפה שמא לא יזכה אחר ויזכה בו הוא:

ג

ג ואם הוא מבער חמץ בזמן הביעור דהיינו מתחילת שעה ששית עד כלות ימי הפסחכ צריך לבערו מן העולם לגמרי ולא די במה שמוציאו מרשותו ומניחו במקום הפקרכא שהרי משהגיע שעה ששית כבר נאסר בהנאה ואינו שלו כלל ואף על פי כן התורה עשאה אותו כאלו הוא שלו שיעבור עליו בבל יראה ובל ימצאכב ולפיכך אף כשמוציאו מרשותו הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שעשאתו התורה כאלו הוא מונח ברשותו ממש ואין לו תקנה אלא שיבערנו מן העולם לגמרי דהיינו <(ב)> שישליכנו לאיבוד בענין ששום אדם לא יוכל ליהנות ממנו ואע"פ שבריות אחרות יכולות ליהנות ממנוכג מכל מקום כיון ששום אדם לא יוכל ליהנות ממנו הרי זה נקרא ביעור מן העולםכד:

ד

ד כיצד מבער שורפוכה עד שנעשה פחמים (אבל אם לא נעשה פחם אע"פ שנחרך ונפסל מאכילת כלב אסור להשהותו בפסח כיון שלא נפסל מאכילת כלב עד לאחר זמן הביעור כמו שנתבאר בסי' תמ"בכו) או פוררו לפירורין דקים וזורה אותו לרוחכז או פורר וזורק לנהר אם הוא פתכח וכיוצא בו שאם לא יפררנו ויזרקנו לנהר או לים הרי הוא שט על פני המים ויוכל אדם המהלך בספינה ליהנות [ממנו]כט אבל כשמפררו לפירורין דקים וזורקו למים הרי הן נימוסין ונימוחין בתוך המיםל אבל אם היה החמץ פירורין פירורין כגון חטים וכיוצא בהן אין צריך לפררן עוד אלא משליכן מן השק לתוך המים והן מתפזרים מאליהםלא על פני המים ולא יהנה מהן שום אדם.

ויש מחמירין <(ג)> בחטיםלב או שאר מיני תבואה לחתוך כל אחד ואחד לב' או לג' חתיכות ואחר כך ישליכם למים כיון שהם קשות ואינן נימוסין בתוך המים וטוב לחוש לדבריהםלג במקום שאפשר כגון שאין שם אלא מעט חטים שיוכל לחתכן בשעה מועטת אבל אם הן הרבה שיצטרך לשהות הרבה בחתיכתן או עד שיטחנם אין להשהות החמץ בשביל כך (ובפרט אם נתחמצו לאחר זמן הביעור שלא היו בכלל הביטול שמבטל כל אדם את חמצו בסוף שעה חמישית כמו שנתבאר בסימן תל"דלד ואם כן יש איסור מן התורהלה להשהותםלו) ויש לסמוך על סברא הראשונהלז:

ה

ה ואם משליכו לבית הכסא הרי הוא כמבוער מן העולם לגמרי כיון ששום אדם לא יוכל עוד ליהנות ממנו ואין צריך לפררו קודם שמשליכו אפילו הוא פת וכיוצא בולח ובלבד שלא ישליכנו שם לפני חזיר שאסור להאכיל לבהמה אפילו היא של נכרי או של הפקרלט כמו שנתבאר בסי' תמ"גמ אבל כשאינו משליכו שם לפני חזיר אע"פ שסופו לאכול ממנו אין בכך כלום כיון שאינו נותן לפניו לאכולמא:

ו

ו מי שיש לו מים מכונסין ובהם דגים לא ישליך לשם החמץ שצריך לבערו אפילו הוא מפררו קודם שמשליכו שהרי הוא נהנה במה שהדגים יאכלוהומב:

ז

ז ויש חולקיןמג על כל זה ואומרים שהחמץ שצריך לבערו מן העולם לגמרי אין ביעורו אלא בשריפה שאנו למידין מנותר מה נותר ישנו בבל תותירו וטעון שריפה אף חמץ שישנו בבל תותרמד (פירוש בל יראה ובל ימצאמה) טעון שריפה והלכה כסברא הראשונהמו שהרי נאמרמז ושרפת את הנותר באש ודרשו חכמיםמח הנותר טעון שריפה ואין כל איסורי הנאה שבתורה טעונין שריפה ואף על פי כן המנהג במדינות אלו כסברא האחרונהמט.

ולפיכך נוהגין שהחמץ שמוצאין בבדיקת ליל י"ד אין שורפין אותו מיד בלילה אלא מצניעין אותו לשורפו למחר ביום כדי לדמותו לנותרנ שמצותו לשורפו ביום שנאמרנא והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ולא בלילהנב אך אם ירצה לשרוף החמץ מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררוהו קטנים או חולדה ועכבריםנג הרשות בידונד.

ואם לא מצא שום חמץ בבדיקתו טוב לשרוף הכלי שלקח לבדיקהנה כדי שלא ישכח חובת הביעורנו לשנה הבאה וגם כדי שלא ישכח לבטלנז ביטול השני שנתבאר בסי' תל"דנח:

ח

ח כששורף החמץ לאחר שהגיע שעה ששית שהוא אסור בהנאה צריך לעשות לו מדורה בפני עצמו ולא ישליכנו לתוך התנור שמסיקו לאפות או לבשל בתוכו לפי שאסור ליהנות מהחמץ אף בשעת ביעורו לאפות או לבשל עליונט או להשתמש לאורו או להתחמם כנגדו וכיוצא בהן משאר מיני הנאות ואף הפחמיםס והאפרסא של החמץ אסורים בהנאה אבל הפחמים והאפר של העצים ששרפו בהן החמץ מותרים בהנאהסב אם הוא מכירן שיודע בבירור שהן מהעצים ולא מהחמץ אבל אם נתערבו אלו באלו שאינו מכירן הרי כולן אסורים בהנאה ואין הפחמין והאפר של החמץ בטליןסג אפילו באלף של היתר שהרי יש להם היתר הנאה בלא ביטולסד דהיינו להשהותן עד לאחר הפסחסה וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטלסו.

אבל מותר לכסות דם חיה ועוף באפר שריפת החמץסז שמצות לאו ליהנות ניתנוסח כלומר שלא נתנו המצות לישראל להיות קיומם הנאה להם אלא לעול על צוארם ניתנוסט:

ט

ט ואם הוסק התנור בחמץ ואפה בו את הפת או שבישל בו תבשילע בין שאפה ובישל על גבי הגחלים בין שאפה ובישל בחומו של תנורעא לאחר שגרף את הגחליםעב הרי פת ותבשיל זה אסורין בהנאהעג.

ואם נתערבו באחרים כולן אסורין בהנאה ואין להם תקנה על ידי פדיון דמי הנאת החמץ שישליך הדמים לאיבודעד מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"יעה אבל מותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהןעו דהיינו שינכה דמי הנאת החמץ שהסיק בו התנור מדמי הפת והתבשיל שנוטל מהנכרי דנמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ שהסיק בו רק שיזהר לפרר הפת קודם שימכרנו לנכרי אם הוא מקום שנוהגין היתר בפת של עכו"ם מטעם שנתבאר בסי' תמ"בעז.

ואפילו לא נתערבו פת ותבשיל זה באחרים מותר למכרם כךעח <(ד)> ויש מי שאוסרעט אם לא נתערבו <(ה)> וטוב לחוש לדבריו אם אין שם הפסד מרובהפ ולא שעת הדחק:

י

י וכל זה כשהוסק חמץ הרבה בתוך התנור שיש בהיסק זה בלבד בלא הצטרפות עצים כדי לאפות הפת שאפה בו או כדי לבשל התבשיל שבישל בו אף על פי שהסיק בו עצים הרבה כדי שתאחוז בו האור יפה מכל מקום כיון שלאחר שאחזה בו האור <(ו)> יש בהסיקו כדי לאפות הפת או כדי לבשל התבשילפא הרי הן אסורין בהנאה אבל אם אין בהיסק החמץ כדי לאפות ולבשל אלא בהצטרפות העצים אף על פי שגם בהעצים בעצמם אין לאפות ולבשל אלא בהצטרפות היסק החמץ מכל מקום כיון שהיתר ואיסור גורמין לאפות או לבשל הרי פת ותבשיל זה מותריןפב אפילו באכילה.

במה דברים אמורים כשאפה או בישל מתחלת שעה ששית עד הלילה אבל אם אפה או בישל מליל ט"ו ואילך כיון שחמץ בתוך הפסח אוסר במשהו כמ"ש בסי' תמ"זפג לפיכך אף על פי שהיתר עם איסור גורמין לאפות ולבשל הרי הפת והתבשיל אסורין בהנאהפד (אלא אם כן מוכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהם כמו שנתבארפה) שהרי על כל פנים יש הנאת משהו מהחמץ תוך הפת ותבשיל ויש חולקיןפו על זה ואומרים דאין חילוק בין אפה ובישל תוך הפסח לאפה ובישל קודם הפסח משעה ששית ואילך ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט שאין לו מאכלים אחרים:

יא

יא וכל זה כשמבער החמץ אחר שהגיעה שעה ששית אבל כשמבערו קודם שעה ששית שהוא מותר בהנאה אין צריך לעשות לו מדורה בפני עצמו אלא מותר להסיק בו התנור ולבשל עליו וכל שאר מיני הנאות ואפילו לאחר שהגיעה שעה ששית מותר ליהנות ממנופז אם כבר נתחרךפח ונפסל מאכילת כלבפט קודם שעה ששית.

ומכל מקום נוהגין לעשות לו מדורה בפני עצמו אפילו כששורפין אותו קודם שהגיעה שעה ששיתצ:

יב

יב יש נוהגין לשרוף את החמץ בערבה שחבטו אותה בהושענא רבהצא לפי שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרתצב ויש נוהגין לעשות היסק מערבות הלולב בפי התנור בשעת אפיית המצותצג:


א) מ"א סי' תמד ס"ק יא. לעיל שם סט"ז. סי' תלא ס"א. וראה כבוד מלכים ע' צב. מחנה יוסף פסחים סי' א. רשימות שיעורים סי' יג סי"א. העו"ב תתמה ע' 33. ולענין תוך הפסח, ראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ. ולענין תערובת משהו (שאסור להשהותו מחשש תקלה) ראה לקמן סי' תמז ס"א.

ב) תשביתו, ביום יד (כדלעיל שם). ולענין שבעת ימי הפסח, ראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ, שעובר בכל רגע גם על בל יראה ובל ימצא. וראה לקמן קו"א ריש ס"ק ב, שלשיטת הרמב"ם לא הוי לאו הניתק לעשה.

ג) תוס' ד, ב ד"ה מדאורייתא. רא"ש פ"ק ס"י. וראה לעיל סי' תלב קו"א ס"ק א, שלכן אין צריך לברך על ביעור שלפני זמנו, אפילו לשיטת הרא"ש שמחצות ואילך עובר על בל יראה ובל ימצא. וראה לקמן סי' תמו סוף ס"ב, שלא צותה עליו תורה לבער החמץ מחצות אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח.

ד) משנה יא, ב. רמב"ם פ"ג ה"א. כ"מ פ"א ה"ט ד"ה לא אוכלין. וראה דבר שמואל פסחים יב, ב. רשימות שיעורים פסחים סי' יג הערה 13. העו"ב תתמה ע' 33.

ה) כ"מ פ"א ה"ט סד"ה לא אוכלין. פר"ח סי' תמג ס"א ד"ה ומ"ש ומתחלת. ומשמעות האחרונים בסי' תל[ד], וכדלעיל שם סי"ב-יג וש"נ.

ו) סי"ב-יג.

ז) רמב"ם פ"ג הי"א. שו"ע ס"ב. וראה גם לקמן סי' תמח ס"ו.

ח) משנה כא, א וגמרא [ברייתא] שם וכב"ה. טור ושו"ע סי' תמג ס"א.

ט) סוף ס"א (שמדאורייתא סגי במה שמטמין ברשות הנכרי שלא מדעתו, ומדברי סופרים חייב למכרו לו, ואם לא מכרו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה). ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: תמ"א סעיף ט (שכשמוכרו סגי אפילו מונח ברשות הישראל, רק שצריך לעשות לפניו מחיצה י' טפחים).

י) כ"מ פ"ג הי"א. מ"א ס"ק ז. פר"ח ס"א ד"ה וכתב בכ"מ.

יא) כדלעיל סי' תמ סוף ס"א, וקו"א שם ס"ק ב (שמדרבנן לא סגי במה שהוציאו מרשותו בלבד), ולעיל סי' תלו סוף ס"כ (שכשהניחו ברה"ר הוא הפקר מאליו). וראה מ"מ וציונים. וראה קו"א ס"ק א, ולעיל סי' רמו ס"ט, אם ההפקר צריך להיות בפני ג'.

יב) ראה לקמן סי' תרלז סי"א. הל' גזילה וגניבה סוף סי"ז.

יג) ס"ג-ד (שמדאורייתא סגי במה שמבטלו ומדרבנן צריך גם להוציאו מגבולו). ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: ת"מ סעיף א (שמדאורייתא סגי במה שמוציאו מגבולו ומדרבנן צריך גם למכרו). וראה לקמן סי' תמח סכ"ט, שגם אם הוציאו מגבולו ואף הפקירו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה.

יד) ט"ז סוף ס"ק ה. ח"י ס"ק יא. וראה לעיל סי' תלו ס"כ (שהפקר אינו מועיל אף בגבול המיוחד לישראלים אחרים או אפילו בגבול המיוחד לנכרי).

טו) סעיף א (שכל גבולך מרבה אפילו אינו חצרו ממש). וראה הגהות על שו"ע הל' פסח.

טז) ס"ג-ד.

יז) ראה לעיל סי' תלד סוף ס"ח.

יח) דרכי משה ס"ק א. פר"ח בסוף הסימן, ובסי' תסז ס"ט ד"ה והשבתי. וראה קו"א ס"ק א (דקיי"ל שהוא מגזירה דרבנן). לקמן בתחלת סדר מכירת חמץ (שעובר על בל יראה ובל ימצא).

יט) שבזה מועיל אפילו הפקר לזמן (נדרים מד, א. חו"מ סי' רעג ס"י).

כ) רא"ש פ"ב סי' ג.

כא) כ"מ פ"ג הי"א. מ"א ס"ק ז. וראה גם ב"י סי' תמו ד"ה ומ"ש אם הוא בחול המועד. לעיל סי' תמד קו"א ס"ק ב.

כב) כדלעיל סי' תלא ס"ב וש"נ. וראה אבני נזר סי' שטז אות ו; ט. סי' שמא אות ג. ארץ צבי סי' פא ד"ה אך מה. רשימות שיעורים סי' כד ס"ג.

כג) מ"א ס"ק ב. וראה גם לקמן ס"ה.

כד) ראה דברי אליהו פסחים סי' יט ס"ב.

כה) משנה רפ"ב דף כא, ב. טור ושו"ע ס"א.

כו) סעיף כא. וראה חי' צמח צדק רח, ג. העו"ב קל ע' ז. דברי אליהו פסחים סי' יד ס"ד.

כז) משנה שם כחכמים, כפסק הגאונים (הובא ברא"ש פ"ב סי' ג) ורמב"ם פ"ג הי"א ורי"ף (שהעתיק את המשנה בריש פ"ב, וראה ב"י סד"ה ולפי זה) ושו"ע שם.

כח) גמרא כח, א (הא בחיטי הא בנהמא) לרב יוסף, לפירוש הרמב"ם שם, לפירוש הכ"מ שם. מ"א ס"ק ב (שצריך להחמיר גם כפירוש זה).

כט) רש"י כח, א ד"ה בעי פירור. וראה קו"א ס"ק ב.

ל) רב יוסף שם.

לא) כ"מ שם.

לב) רמב"ם שם, לפירוש המ"מ שם, לפירוש המ"א שם. פר"ח ס"א.

לג) מ"א שם.

לד) סעיף יב.

לה) ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח, שחטים יש להם דין כזית חמץ שאסור מן התורה.

לו) ראה לקמן סי' תמו קו"א ריש ס"ק ב, דהיינו אף שמשהה אותם כדי לבערם. לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ.

לז) ב"י בריש הסימן (שפירש אף בדעת הרמב"ם, שבחטי אין צריך לחתכם). ח"י ס"ק ב. ונתבאר בקו"א ס"ק ג.

לח) מ"א ס"ק ב. ח"י ס"ק ב.

לט) שו"ת מהרי"ל סי' קסא. ב"י סי' תמח ד"ה ועל מ"ש ואוסר. אליה רבה שם ס"ק יד.

מ) סעיף ג.

מא) מ"א שם, וכדלעיל ס"ג.

מב) מ"א ס"ק ב. ח"י ס"ק ב.

מג) רבי יהודה במשנה כא, א. כפסק רש"י (מחזור ויטרי ע' 254. הובא ברא"ש פ"ב סי' ג) ותוס' כז, ב ד"ה אין ביעור. סמ"ג עשין לט (קיז, ג).

מד) גמרא [ברייתא] כח, רע"א.

מה) רש"י שם ד"ה חמץ.

מו) שו"ע ס"א.

מז) שמות כט, לד.

מח) ברייתא כד, א. וראה תוס' כז, ב ד"ה מה. כח, א ד"ה אמרו.

מט) רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ב.

נ) רמ"א שם. וראה העו"ב תשעג ע' 18.

נא) ויקרא ז, יז.

נב) ברייתא ג, א.

נג) ראה לעיל סי' תלד ס"א ואילך.

נד) הגהות מיימוניות פ"ג אות א רבנו יהודה משפירא. כל בו סי' מח (ו, ג). רמ"א שם.

נה) מהרי"ל הל' בדיקת חמץ (ע' מ). רמ"א שם.

נו) מהרי"ל שם. לבוש ס"ג.

נז) מ"א ס"ק ג בשם מהרי"ל.

נח) סעיף יא ואילך.

נט) משנה כא, א. רמב"ם פ"ג הי"א. טור ושו"ע ס"ב.

ס) רמב"ם ושו"ע שם. וכדלעיל סי' תמב סל"ד.

סא) רא"ש פ"ב סוס"י ב בשם רבנו יונה, לדעת הפוסקים כחכמים שאין צריך שריפה (וכל הנקברים אפרן אסור, תמורה לד, א). טור. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק א. וראה יגדיל תורה כד ע' תשלז.

סב) ט"ז שם.

סג) מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' מט). מ"א סוף ס"ק ה. וראה לקמן סי' תקז ס"ג.

סד) משא"כ כשאין להם היתר אלא ע"י ביטול, כדלקמן סי' תמז סי"ח (במוסגר), וש"נ.

סה) ראה הוספות למנחת פתים. יגדיל תורה נג עו רלו.

סו) ביצה ד, ב.

סז) שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ד. ח"י ס"ק ט.

סח) חולין פט, א. וכדלעיל סי' קכח ס"ס וש"נ.

סט) רש"י ר"ה כח, א ד"ה לא ליהנות.

ע) רמב"ם פ"ג הי"א. שו"ע ס"ב.

עא) מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ז. כדעת הש"ך יו"ד סי' קמב ס"ק י, והט"ז שם ס"ק ד (מטעמים חלוקים. והחילוק ביניהם - לקמן ס"י).

עב) ראה תוס' עה, א ד"ה וגרפו (הובא בש"ך שם) שגרע מעל גבי גחלים.

עג) ראה קו"א ס"ק ה, אם איסור זה הוא מן התורה.

עד) ש"ך ביו"ד סי' קי ס"ק ב.

עה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק ב. וראה גם לקמן סי' תמז סוף ס"ב. והטעם הוא שדוקא עבודה זרה שתופסת דמיה סגי לה בפדיון.

עו) כדלקמן סי' תמז ס"א-ב (לענין יבש ביבש), וקו"א שם ס"ק ג.

עז) סעיף יט.

עח) ש"ך יו"ד סי' קמב ס"ק ח. ח"י ס"ק ז. מירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א וע"ז פ"ג הי"ג. וראה לקמן סי' תמז ס"א וריש ס"ב, אם תקנה זאת מועלת אף כשנתערב טעם החמץ.

עט) מ"א ס"ק ו. פר"ח סי' תמז ס"א ד"ה ואכתי, ותסז ס"י (ראה קו"א סוף ס"ק ה. וראה לעיל סי' תמב קו"א ריש ס"ק ב, שהפר"ח שם התיר תקנה זו אפילו בתערובת לח בלח).

פ) שבזה הקיל אף המ"א שם.

פא) שאז לא שרי מטעם זה וזה גורם (עצי ההיתר והחמץ), כמבואר בקו"א ס"ק ו וש"נ.

פב) רמב"ם הל' ע"ז פ"ז הי"ג. שו"ע יו"ד סימן קמב ס"ד וס"ז. ש"ך שם ס"ק י, ש(אף שזה וזה גורם שרי אף בע"ז וחמץ דאסור במשהו, כדלקמן בדעה הב', מ"מ) ע"ג גחלים או בחום התנור לא הוי זה וזה גורם בע"ז וחמץ, כי אף האפר שלהם אסור (כדלעיל ס"ח).

פג) סעיף א (שמליל ט"ו ואילך אוסר במשהו) וסי"ח (שעד הלילה מתבטל בששים). וראה קו"א סוף ס"ק ו.

פד) מ"א ס"ק ה. ט"ז יו"ד שם ס"ק ד וס"ק י.

פה) לדעה הא' דלעיל ס"ט, או בהפסד מרובה ושעת הדחק.

פו) רמב"ם שו"ע ש"ך שם (שזה וזה גורם שרי אף בע"ז וחמץ דאסור במשהו). ונתבאר בקו"א ס"ק ו. וראה גם לקמן סי' תנ סי"ח.

פז) שו"ע ס"ב. ומותר להשהותו בפסח, כדלעיל סי' תמב סכ"א. אבל לא לאכלו, כדלעיל שם סל"ב.

פח) גמרא כא, ב.

פט) תוס' שם ד"ה חרכו.

צ) מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' מט). שו"ת מהרש"ל סי' פז. ב"י ד"ה ומ"ש לכך טוב, ומ"א ס"ק ד, ממשמעות הטור. וכ"ה בסידור.

צא) דרשות מהר"ח אור זרוע (ע' 84), בשם הרוקח (מעשה רוקח סי' יט). מהרי"ל הל' ערב פסח (ע' מח). שו"ת מהרש"ל סי' פז. כנסת הגדולה הגה"ט. ח"י ס"ק ג.

צב) שם, וכדלעיל סי' כא ס"א.

צג) מהרי"ל שם ובהל' אפיית מצות (ע' עד). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וסי' קצג. ח"י שם. כנסת הגדולה ופר"ח רס"י תסא.