ה

ה ואם מצא חתיכת חמץכו בביתו ביו"ט או בשבת אפילו יש בה כזית לא יבערנה בו ביום אלא יכפה עליה כליכז עד הערב לכסותה מן העין שלא ישכח ויאכלנהכח ובערב יבערנהכט.

במה דברים אמורים בחמץ שנתחמץ קודם שביטל חמצו בי"ד שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה אבל בחמץ שנתחמץ בפסח הרי זה מבערו אפילו ביו"ט כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצאל וכיצד מבערו אם יש לפניו נהר יפררנו וישליכנו לנהרלא ואל ישרפנו כדי למעט בחילול יו"טלב ואם אין לפניו נהר ישרפנו או יפררנו ויזרה לרוחלג ואע"פ ששביתת יו"ט יש בה מצות עשה ולא תעשהלד כמו שיתבאר בסי' תצ"הלה וביעור חמץ בפסח אין בו גם כן אלא מצות עשה תשביתו שאור וגו' ולא תעשה בל יראה ובל ימצאלו ואין דוחין עשה ולא תעשה מפני עשה ולא תעשהלז מכל מקום כיון שמלאכת ההבערה והזרייה לרוח הותרה ביו"ט מן התורה לצורך אכילה הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך אכילה ובלבד שיהיה בהן צורך יו"ט כגון לצורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום כמו שיתבאר בסי' תצ"הלח וביעור חמץ ג"כ היא מצוה עוברת שהרי כל רגע ורגע שמשהה אותו ואינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצאלט.

ויש חולקיןמ <(ב)> על זה ואומרים דאפילו נתחמצה בפסח לא יבערנה ביו"ט ואפילו יש לפניו נהר לא ישליכנה לשםמא דכיון שהחמץ אסור בהנאה בפסח הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו ביו"טמב שהרי אינו ראוי לכלום ואע"פ שאיסור טלטול המוקצה אינו אלא מדברי סופרים וביעור חמץ שלא ביטלו קודם הפסח הוא מן התורה שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מכל מקום חכמים העמידו דבריהם במקום עשה ולא תעשהמג שיש כח ביד החכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשהמד כלומר שאינו עובר מצות התורה בידים אלא הוא יושב ובטל והיא מתבטלת מאליהמה <(ג)> ואפילו לשרפה במקומה אסורמו אע"פ שאינו מטלטלומז ומלאכת השריפה הותרה לצורך אכילה אין אומרים שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה לצורך מצוה כיון שמן התורה אפשר לקיים המצוה בלא חילול יו"טמח דהיינו שישליכנו לנהר או לבית הכסא שהרי טלטול המוקצה אינו אסור אלא מדברי סופרים וכן יכול מן התורה לפרר ולזרות לרוחמט ולא אמרו שהזורה הוא מאבות מלאכות אלא בזורה תבואה כדי להפריש ממנה את המוץ שהוא בורר (אוכל מתוך הפסולת) (פסולת מתוך האוכלנ) אבל כשזורה כל האוכל לרוח אין כאן איסור מן התורה ולפיכך אסור לשרוף החמץ ביו"ט מן התורה ואי אפשר לחכמים להתיר דבר האסור מן התורהנא אלא כופה עליו כלי עד הערב ועל שהייה זו שמשהה את החמץ עד הערב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא כיון שהוא רוצה לבערו אלא שחכמים מונעים אותו הרי הוא אנוס ולא הזהירה תורה בל יראה ובל ימצא אלא למי שיש בידו לבערנב:


כו) בעינה; משא"כ כשמצא חטה בתבשיל, יתבאר בקו"א ס"ק ב (ד"ה איברא), ולקמן סי' תסז סכ"ז.

כז) גמרא דף ו ע"א. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' תמ ס"ה. לקמן ס"ז.

כח) רש"י שם ד"ה כופה.

כט) רש"י שם ד"ה עושה. שו"ע שם. וראה קו"א ס"ק ב שכ"ה גם אם מצאה בשביעי של פסח. וראה לעיל סי' תלה ס"ד, שגם אחר הפסח צריך לבערה.

ל) רש"י שם ד"ה כופה (לפירוש הב"י סד"ה המוצא). סמ"ג עשין לט (קיז, ג). הגהות מיימוניות פ"ג אות ט. ר"ן שם (ב, ב) ד"ה המוצא. טור בשם אחיו רבינו יחיאל. ב"ח בפסק שבסוף הסימן.

לא) כדעה הא' דלעיל סי' תמה ס"ד, שכ"ה הלכה כדלעיל שם ס"ז.

לב) ב"ח סוף הסי'. אליה זוטא ס"ק ב. וכ"ה לקמן ס"ו (לענין יו"ט שני).

לג) דגרע מלהשליכו לים, שי"א שיש בזרייה זו מלאכה מהתורה, כדלקמן ס"ו בהג"ה וש"נ.

לד) שבת כה, רע"א.

לה) סעיף א.

לו) כדלעיל במנין המצות שלפני סי' תכט, ובסי' תלא ס"א.

לז) מ"א ס"ק ב, עפ"י רש"י ב"מ ל, סע"א ורי"ף שם (טז, ב).

לח) סעיף ג, וקו"א שם ס"ק ג. וראה גם קו"א כאן ס"ק ג.

לט) כדלעיל סי' תלד ס"ו וש"נ. וראה קו"א ס"ק ב, אי הוי לאו הניתק לעשה.

מ) תוס' פ"ב דשבת כד, ב ד"ה לפי (שכתב טעם איסור שריפת קדשים ביו"ט שאין בזה אלא מצוה ולא הנאה. וראה קו"א ס"ק ג שהוא הטעם שבכ"מ ופר"ח ומ"א, ולא קיי"ל כן). רמב"ם פ"ג ה"ח, לפירוש מ"מ שם. דעה הא' בטור. שו"ע שם.

מא) מ"א ס"ק ב ד"ה ובשל"ה.

מב) תוס' פ"ק דכתובות ז, א ד"ה מתוך. מ"א ריש ס"ק ב. וכדלעיל סי' תמד סי"ג.

מג) שו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ ד"ה ועתה. מ"א ריש ס"ק ב. פר"ח ס"א.

מד) גמרא יבמות צ, סע"א. וכדלעיל סי' קכח ס"ג וש"נ.

מה) רש"י שם ד"ה שב. וראה גם לעיל סי' תמד סט"ז.

מו) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סכ"ח. רמ"א ס"א.

מז) ראה לקמן סי' תקט קו"א ס"ק ג.

מח) ראה קונטרס אחרון ס"ק ג, מדוע כתב טעם זה דוקא, שהוא לדברי הכל. וראה ארץ צבי סי' סו ד"ה והנה מתחלה, ובחידושיו לביצה יב, א ד"ה וי"ל בזה. ראשית בכורים (כה, ד ד"ה ועי' דוגמה). כינוס תורה יח ע' סב.

מט) רז"ה פ"ג (טו, ב) ד"ה י"ד. ב"ח סי' תמד ס"ג ד"ה תשובה להרא"ש (וכאן ד"ה לשון הרמב"ם). וראה קו"א סוף ס"ק ג, שכן נראה דעת התלמוד דילן והרמב"ם. ודעה הב' נזכרת לקמן ס"ו בהג"ה. וראה לעיל סי' שיט סכ"ט וש"נ.

נ) ראה מ"מ וציונים. העו"ב תתלד ע' 52.

נא) ראה קו"א סוף ס"ק ג, דהיינו שאף עכשיו שאסרוהו חכמים, מ"מ לא שרינן ליה לשרפו.

נב) כ"מ שם. מ"א ריש ס"ק ב.