תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד ובו ח' סעיפים:

א

א המוצא בפסח חתיכת חמץ שלא מצאה בבדיקת ליל י"ד בין שמצאה בביתו בין שמצאה בכל מקום שהוא ברשותו אם הוא חול המועד חייב לבערו מן העולם מיד שיראנהא ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד מכל מקום חייב לבערו מדברי סופריםב שמא ישכח ויאכלנהג וחייב לברך כמו שמברכין על כל מצות מדברי סופריםד.

(ואע"פ שכבר בירך על ביעור חמץ בליל י"ד ובברכה זו נפטר מלברך על ביעור ביום י"ד כמו שנתבאר בסי' תל"בה) מכל מקום לא נפטר אלא כשמבער את החמץ שמצא בבדיקה או את החמץ שקנה לאכילת י"ד לפי שכל זמן שלא ביער את החמץ שמצא בבדיקה הרי עדיין לא נגמרה הבדיקה שבירך עליהו שבדיקה בלא ביעור אינה שוה כלום ולפיכך כל חמץ שמבער קודם שגמר לבער את החמץ שמצא בבדיקה אין צריך לברך עליו לפי שעדיין לא נגמרה מצות הבדיקה שבירך עליה ואפילו לא מצא שום חמץ בבדיקה אין צריך לברך כשמבער ביום י"ד את החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך למחר לבערוז שגמר הבדיקה הוא זה ואפילו כשמבער חמץ אחר שלא היה ידוע לו בשעת הבדיקה כגון שהיה טמון בחור בשעת הבדיקה ובדק ולא מצאו ואח"כ נתגלגל משם ומצאו או שנמלך למחר וקנה חמץ או שנמלך לאפות לחם חמץ אין צריך לברך על ביעורו אם מבערו קודם שגמר לבער את החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו כיון שעדיין לא נגמרה מצות הבדיקה שהרי בירך עליה על מצות ביעור ועדיין לא גמר לבער את החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו אבל כשמבער החמץ שמצא לאחר שגמר לבער את החמץ הידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו חייב לברך עליו שהרי כבר נגמרה מצות הבדיקה שבירך עליהח:

ב

ב במה דברים אמורים כשמבערו לאחר שהגיעה שעה ששית אבל כשמבערו קודם שעה ששית אין צריך לברך עליוט אע"פ שכבר גמר לבער כל החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה לפי שכל זמן שלא הגיעה שעה ששית עדיין לא נגמרה מצות הבדיקה שהרי אינו בודק אלא כדי לבערו מן העולם וכל זמן שלא הגיעה שעה ששית אין צריך לבערוי ונמצא שלא עשה כלל מצוה בבדיקתו ובביעורו עד שהגיע שעה ששית ואין חמץ נמצא ברשותו אזי למפרע עשה מצוה בבדיקתו ובביעורו.

ואפשר שאף כשמבער משעה ששית ואילך עד הלילה אין צריך לברך עליו אלא אם כן מבערו בתוך הפסח דכל שלא הגיע הפסח עדיין לא נגמרה מצות הבדיקה והביעור שהרי אינו עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא עד הלילה ולא צותה תורה לבער החמץ בערב פסח מחצות היום ולמעלה אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח כמו שנתבאר בסי' תל"ביא ונמצא דכשמגיע הפסח נגמרה למפרע מצוה מן התורה במה שבדק וביער את החמץ מרשותו וספק ברכות להקליב:

ג

ג (וכל זה) כשיש כזית בחתיכת חמץ זו שמצא בתוך הפסח אבל אם אין בה כזית לא יברך על ביעורהיג <(א)> לפי שיש אומריםיד שפחות מכזית חמץ אין צריך לבערו כלל אם כבר ביטלוטו קודם הפסח כמו שיתבאר בסי' תנ"טטז ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על ביעור פחות מכזית חמץ שכל ספק ברכות להקל:

ד

ד במה דברים אמורים כשמצא חמץ שנתחמץ קודם הפסח שכבר ביטלו כשאמר כל חמיעא כו'יז אבל אם נתחמצה לו עיסה בתוך הפסח שאין בידו לבטלו עכשיו אע"פ שאין בה כזית חייב לבערו לדברי הכליח גזירה משום כזית שלם שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה ולפיכךיט חייב לברך על ביעורה.

במה דברים אמורים כשנתחמצה חימוץ גמור שיתבאר בסימן תנ"טכ אבל אם לא נתחמצה חימוץ גמורכא וכן חטה הנמצאת בתבשילכב או שנשרת במיםכג שאף על פי שנתבקעה אינה חמץ גמורכד כמו שיתבאר בסי' תס"זכה לא יברך על ביעורה אע"פ שנתחמצה בתוך הפסח:

ה

ה ואם מצא חתיכת חמץכו בביתו ביו"ט או בשבת אפילו יש בה כזית לא יבערנה בו ביום אלא יכפה עליה כליכז עד הערב לכסותה מן העין שלא ישכח ויאכלנהכח ובערב יבערנהכט.

במה דברים אמורים בחמץ שנתחמץ קודם שביטל חמצו בי"ד שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה אבל בחמץ שנתחמץ בפסח הרי זה מבערו אפילו ביו"ט כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצאל וכיצד מבערו אם יש לפניו נהר יפררנו וישליכנו לנהרלא ואל ישרפנו כדי למעט בחילול יו"טלב ואם אין לפניו נהר ישרפנו או יפררנו ויזרה לרוחלג ואע"פ ששביתת יו"ט יש בה מצות עשה ולא תעשהלד כמו שיתבאר בסי' תצ"הלה וביעור חמץ בפסח אין בו גם כן אלא מצות עשה תשביתו שאור וגו' ולא תעשה בל יראה ובל ימצאלו ואין דוחין עשה ולא תעשה מפני עשה ולא תעשהלז מכל מקום כיון שמלאכת ההבערה והזרייה לרוח הותרה ביו"ט מן התורה לצורך אכילה הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך אכילה ובלבד שיהיה בהן צורך יו"ט כגון לצורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום כמו שיתבאר בסי' תצ"הלח וביעור חמץ ג"כ היא מצוה עוברת שהרי כל רגע ורגע שמשהה אותו ואינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצאלט.

ויש חולקיןמ <(ב)> על זה ואומרים דאפילו נתחמצה בפסח לא יבערנה ביו"ט ואפילו יש לפניו נהר לא ישליכנה לשםמא דכיון שהחמץ אסור בהנאה בפסח הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו ביו"טמב שהרי אינו ראוי לכלום ואע"פ שאיסור טלטול המוקצה אינו אלא מדברי סופרים וביעור חמץ שלא ביטלו קודם הפסח הוא מן התורה שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מכל מקום חכמים העמידו דבריהם במקום עשה ולא תעשהמג שיש כח ביד החכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשהמד כלומר שאינו עובר מצות התורה בידים אלא הוא יושב ובטל והיא מתבטלת מאליהמה <(ג)> ואפילו לשרפה במקומה אסורמו אע"פ שאינו מטלטלומז ומלאכת השריפה הותרה לצורך אכילה אין אומרים שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה לצורך מצוה כיון שמן התורה אפשר לקיים המצוה בלא חילול יו"טמח דהיינו שישליכנו לנהר או לבית הכסא שהרי טלטול המוקצה אינו אסור אלא מדברי סופרים וכן יכול מן התורה לפרר ולזרות לרוחמט ולא אמרו שהזורה הוא מאבות מלאכות אלא בזורה תבואה כדי להפריש ממנה את המוץ שהוא בורר (אוכל מתוך הפסולת) (פסולת מתוך האוכלנ) אבל כשזורה כל האוכל לרוח אין כאן איסור מן התורה ולפיכך אסור לשרוף החמץ ביו"ט מן התורה ואי אפשר לחכמים להתיר דבר האסור מן התורהנא אלא כופה עליו כלי עד הערב ועל שהייה זו שמשהה את החמץ עד הערב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא כיון שהוא רוצה לבערו אלא שחכמים מונעים אותו הרי הוא אנוס ולא הזהירה תורה בל יראה ובל ימצא אלא למי שיש בידו לבערנב:

ו

ו ולענין הלכה במקום שנוהגין כסברא הראשונה אין למחות בידם אבל במקום שאין מנהג יש להחמיר כסברא האחרונהנג.

ומכל מקום יכול לומר לנכרי שישליכנה לנהר או לבית הכסאנד ואפילו בשבת יכול לומר כן רק שלא יעבירנה במקום שאסור לטלטל מן התורה ואפילו נתחמצה קודם שביטל חמצו בי"ד שאינו עובר עליו מן התורהנה מכל מקום מדברי סופרים מצוה לבערה וכבר נתבאר בסי' ש"זנו שכל דבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים מותר לנכרי לעשותו אם יש בו צורך מצוה *.

[* אבל לא יאמר לנכרי לפרר ולזרות לרוח אפילו ביו"טנז כיון שיש אומריםנח שיש בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה כמו שנתבאר בסימן שי"טנט עיין שם ואפילו נתחמצה בתוך הפסח שיש כאן מצות ביעור מן התורה אף על פי כן חכמים העמידו דבריהם ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוהס ממצות התורה חוץ ממצות מילה כמו שנתבאר בסימן של"אסא.]

במה דברים אמורים ביו"ט ראשון שהוא מן התורה אבל ביו"ט שני של גליותסב שאינו אלא מדברי סופרים יש לסמוך על סברא הראשונה כשנתחמצה בתוך הפסחסג ויש בה כזיתסד שעובר בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומכל מקום אם אפשר לו להשליכה לבית הכסא או לנהר לא ישרפנה ולא יזרנה לרוח כדי למעט בחילול יו"טסה וכן אם אפשר על ידי נכרי לא יעשה על ידי ישראלסו.

וכשהוא מבער על ידי נכרי לא יברך כיון שהוא בעצמו אינו מקיים המצוהסז ועכשיו אין נוהגין לבער על ידי נכרי אפילו לומר לו להשליכו לנהר ואפילו ביו"ט שני של גליות לפי שחוששין לסכנה שלא יאמר הנכרי כשפים הוא עושה ליסח:

ז

ז גגו של נכרי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל החמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל אם הוא חול המועד או ערב פסח משעה ששית ואילך הרי זה דוחפו בקנהסט לגגו של נכרי או לרשות הרבים גזירה שמא יבא לאכול ממנו כשיעלה על גגו להשתמש שם אבל לא יטלטלנו בידיו להחזירו לגגו של נכרי כדי שיהיה לו היכר על ידי דחיפת הקנה ולא ישכח על איסור חמץ ולא יבא לאכול ממנו עכשיו בשעה שמחזירו לגגו של נכריע ומטעם זה אסור ליגע בחמץ של נכרי כל ימי הפסחעא אבל מותר ליגע בחמץ של ישראל בשעה שמתעסק לבערו מן העולם בערב פסח או בחול המועד ואין לחוש שמא ישכח ויאכלנה כיון שכל עצמו אינו מתעסק בו אלא כדי לבערו מן העולם היאך ישכח ויאכלנהעב.

ואם מצא בשבת או ביום טוב חמצו של נכרי שנתגלגל לגגו לא ידחפנו בקנה שהרי מטלטל מוקצה שאסור לטלטל מוקצהעג אפילו על ידי דבר אחרעד כמו שנתבאר בסי' שי"אעה אלא יכפה עליו כלי עד הערבעו ואז ידחפנו בקנה לגגו של נכרי או לרשות הרבים:

ח

ח מצא פת בביתו בפסחעז ואינו יודע אם חמץ או מצה הרי הוא מותר אפילו באכילה שבודאי מצה היאעח שהרי בדק כל הבית קודם הפסח וביער כל החמץ שהיה בועט ואפילו מצא פת זו בגומא או בחור אין חוששין שמא לא ראה אותה בשעת הבדיקה שמן הסתם בדק כדינו בחורין ובסדקיםפ כמו שנתבאר בסי' תל"גפא ע"ש במה דברים אמורים כשהגומא היא מגולה שבודאי ראה אותה כשבדק ומן הסתם בדק בתוכה אבל אם מצא פת בגומא שאינו נראית לכל כגון שמצא בחריץ שבשולי התיבה והיא מכוסה בקרשי שולי התיבה ואין נראה לכל שיש שם חריץ יש לחוש שמא פת זו היא חמץפב וחייב לבערו מן העולם מיד.

ואפילו מצא פת באמצע הבית אלא שהיא מעופשת אם היא בענין שאי אפשר לה להתעפש משנכנס הפסח (או משעה שאפה מצות בזמן הזה שאופין קודם הפסח) הרי ניכר הדבר שבודאי היא של חמץ וחייב לבערה מיד אבל אם עברו כל כך מימי הפסח (או משעה שאפה המצות) בענין שיש לתלות שנתעפשה בשהייתה משנכנס הפסח (או משעה שאפה המצות) עד עתה תולין להקל ומותרת אפילו באכילהפג כיון שבדק את הבית קודם הפסחפד ואם נוהגין באותו בית לאפות בפסח פת חמה בכל יום תולין להקל אפילו אם פת זו שמצא היא מעופשת הרבה שאנו אומרים פת חמה אפה בכל יום ויום והניח פת החמה על פת זו שמצא ולכך הרבתה להתעפשפה:


א) טור ושו"ע ס"א.

ב) מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק א ובסי' תלה ס"ק ה. וכדלעיל סי' תלה ס"ב וקו"א שם ס"ק א. וראה העו"ב תשלא ע' 71.

ג) ראה קו"א ס"ק א (ד"ה אבל), שמטעם זה לחוד אין מברכים, אלא כשחכמים גזרו שהביטול אינו כלום ועובר על בל יראה ובל ימצא מדרבנן.

ד) כדלעיל סי' קנח סט"ז וש"נ.

ה) סעיף א. וראה קו"א שם ס"ק א (ד"ה וכל זה). ושם סוף ס"ז בשוה"ג מכת"י.

ו) רא"ש פ"א ס"י (ועל עסק זה נגררה הברכה כו' ונגמר בשעה חמישית). וכדלעיל סי' תלב ס"א-ב.

ז) ראה רא"ש שם: ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית.

ח) ראה לעיל קו"א שם, שמכ"ש אם שכח לברך קודם הבדיקה בלילה, יברך כשמבערו בבוקר משעה ששית ואילך.

ט) ראה לעיל סי' תלב ס"ה, ובקו"א שם ס"ק א, שאף אם שכח לברך קודם הבדיקה בלילה, לא יברך בשם ומלכות כשמבערו בבוקר קודם שעה ששית.

י) כדלעיל בקו"א שם, וסי' תלד סי"ג, וסי' תמה ס"א, שמה שמבערים בסוף חמישית הוא רק מנהג.

יא) בקו"א ס"ק א, ובסי' תלא ס"א וש"נ.

יב) כדלעיל סי' קסז סי"ב וש"נ.

יג) אף דקיי"ל שצריך לבערו מדברי סופרים, כדלעיל סי' תמב סכ"ח, וקו"א שם סוף ס"ק טז.

יד) ר"י בתוס' מה, א ד"ה כאן (כפירושו באביי שם ע"ב, שפחות מכזית בכל אופן מותר). ורא"ש פ"ג סי' ב (שאחר שהביא פסק הרי"ף כחמירתא, הביא את פסק בעל המאור ורבינו חננאל כאביי, ומסיים: ולא הארכתי לבאר דברי אביי כו' לפי שישראל קדושים כו'). טור קרוב לסוף סי' תמב (שהעתיק את דברי הרא"ש הנ"ל). ופר"ח סי' תמב ס"ז ד"ה ולענין הלכה (שמסיק להלכה כשיטת הר"י בתוס'). וראה קו"א ס"ק א, ולעיל סי' תמב קו"א סוף ס"ק טז וס"ק יח, שכן פסקו גם רמב"ן במלחמות פ"ג (יד, א) בשם הראשונים (שפירשו כר"י באביי). ר"ן (שם יג, ב ד"ה ל"ש: ויותר נראין דברי רבינו חננאל ז"ל. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח בהג"ה הא'). מהרא"י (תרומת הדשן ח"ב סי' קסד, על חטה שנמצאת בתרנגולת שאין צריך לבער את החטה שהיא פחות מכזית). אך מ"מ ראה לעיל שם סוף ס"ק טז, שאנו אין לנו בזה אלא כפסק השו"ע, שגם פחות מכזית בעינו צריך לבער.

טו) מ"א סי' תמב ס"ק יב. וראה גם לקמן ס"ד. אבל ראה לעיל סי' תמב ס"ק יח שהוכיח שלא כדברי המ"א בזה. וראה לעיל שם, שמ"מ כשהחמץ חשוב אסור לדברי הכל אפילו פחות מכזית.

טז) סעיף כא. בשוע"ר שם לא נזכר דין פחות מכזית בעינו, רק דין פחות מכזית הדבוק על הכלי, שאינו צריך לבערו לדברי הכל (כדלעיל סי' תמב סכ"ח).  וראה הגהות על שו"ע הל' פסח.

יז) כדלעיל סי' תלג ס"ז.

יח) מ"א ס"ק א (שאילו היתה החטה חמץ גמור היה צריך לברך, ומבואר הטעם בקו"א ס"ק א, שלא התירו אלא כשביטל). וראה בנסמן לעיל ס"ג (שלעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח חלק על המ"א בזה).

יט) כיון שטעם איסורו הוא גזירה משום כזית שלם (ולא רק מחשש שמא יבא לאכול), ונתבאר בקו"א ס"ק א ד"ה אבל.

כ) סעיף יג.

כא) מ"א סי' תלה ס"ק ב.

כב) מ"א ס"ק א. וראה לקמן סי' תסז סכ"ה.

כג) ראה לקמן שם ס"א וס"ז.

כד) רא"ש פ"ב סי' כה. טור ודעה הא' בשו"ע סי' תסז סי"א (לענין נמצאת בעיסה).

כה) דעה הא' שבסעיף לה (לענין נמצאת בעיסה). וראה קו"א סוף ס"ק א, ובמצויין שם.

כו) בעינה; משא"כ כשמצא חטה בתבשיל, יתבאר בקו"א ס"ק ב (ד"ה איברא), ולקמן סי' תסז סכ"ז.

כז) גמרא דף ו ע"א. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' תמ ס"ה. לקמן ס"ז.

כח) רש"י שם ד"ה כופה.

כט) רש"י שם ד"ה עושה. שו"ע שם. וראה קו"א ס"ק ב שכ"ה גם אם מצאה בשביעי של פסח. וראה לעיל סי' תלה ס"ד, שגם אחר הפסח צריך לבערה.

ל) רש"י שם ד"ה כופה (לפירוש הב"י סד"ה המוצא). סמ"ג עשין לט (קיז, ג). הגהות מיימוניות פ"ג אות ט. ר"ן שם (ב, ב) ד"ה המוצא. טור בשם אחיו רבינו יחיאל. ב"ח בפסק שבסוף הסימן.

לא) כדעה הא' דלעיל סי' תמה ס"ד, שכ"ה הלכה כדלעיל שם ס"ז.

לב) ב"ח סוף הסי'. אליה זוטא ס"ק ב. וכ"ה לקמן ס"ו (לענין יו"ט שני).

לג) דגרע מלהשליכו לים, שי"א שיש בזרייה זו מלאכה מהתורה, כדלקמן ס"ו בהג"ה וש"נ.

לד) שבת כה, רע"א.

לה) סעיף א.

לו) כדלעיל במנין המצות שלפני סי' תכט, ובסי' תלא ס"א.

לז) מ"א ס"ק ב, עפ"י רש"י ב"מ ל, סע"א ורי"ף שם (טז, ב).

לח) סעיף ג, וקו"א שם ס"ק ג. וראה גם קו"א כאן ס"ק ג.

לט) כדלעיל סי' תלד ס"ו וש"נ. וראה קו"א ס"ק ב, אי הוי לאו הניתק לעשה.

מ) תוס' פ"ב דשבת כד, ב ד"ה לפי (שכתב טעם איסור שריפת קדשים ביו"ט שאין בזה אלא מצוה ולא הנאה. וראה קו"א ס"ק ג שהוא הטעם שבכ"מ ופר"ח ומ"א, ולא קיי"ל כן). רמב"ם פ"ג ה"ח, לפירוש מ"מ שם. דעה הא' בטור. שו"ע שם.

מא) מ"א ס"ק ב ד"ה ובשל"ה.

מב) תוס' פ"ק דכתובות ז, א ד"ה מתוך. מ"א ריש ס"ק ב. וכדלעיל סי' תמד סי"ג.

מג) שו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ ד"ה ועתה. מ"א ריש ס"ק ב. פר"ח ס"א.

מד) גמרא יבמות צ, סע"א. וכדלעיל סי' קכח ס"ג וש"נ.

מה) רש"י שם ד"ה שב. וראה גם לעיל סי' תמד סט"ז.

מו) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סכ"ח. רמ"א ס"א.

מז) ראה לקמן סי' תקט קו"א ס"ק ג.

מח) ראה קונטרס אחרון ס"ק ג, מדוע כתב טעם זה דוקא, שהוא לדברי הכל. וראה ארץ צבי סי' סו ד"ה והנה מתחלה, ובחידושיו לביצה יב, א ד"ה וי"ל בזה. ראשית בכורים (כה, ד ד"ה ועי' דוגמה). כינוס תורה יח ע' סב.

מט) רז"ה פ"ג (טו, ב) ד"ה י"ד. ב"ח סי' תמד ס"ג ד"ה תשובה להרא"ש (וכאן ד"ה לשון הרמב"ם). וראה קו"א סוף ס"ק ג, שכן נראה דעת התלמוד דילן והרמב"ם. ודעה הב' נזכרת לקמן ס"ו בהג"ה. וראה לעיל סי' שיט סכ"ט וש"נ.

נ) ראה מ"מ וציונים. העו"ב תתלד ע' 52.

נא) ראה קו"א סוף ס"ק ג, דהיינו שאף עכשיו שאסרוהו חכמים, מ"מ לא שרינן ליה לשרפו.

נב) כ"מ שם. מ"א ריש ס"ק ב.

נג) כ"מ (אוצ"ל: ר"מ, ואולי שייך לכאן הציון דלקמן: שו"ת מהר"ם לובלין סוס"י כ). מ"א ס"ק ב ד"ה כתב הב"ח. ח"י סוף ס"ק ג.

נד) מ"א ס"ק ב ד"ה ובשל"ה. ר"מ לובלין [אפשר דשייך לציון הקודם, וכדלעיל]. של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, א) ד"ה ערב.

נה) של"ה שם.

נו) סעיף יב.

נז) מ"א ס"ק ב ד"ה ונ"ל.

נח) ירושלמי שבת פ"ז ה"ב (מט, סע"א). אור זרוע סי' נט. מהרי"ל הל' שבת (אות כו, ע' רטז). רמ"א סי' שיט סי"ז.

נט) סעיף כט.

ס) כדלקמן סי' תקפו סכ"ד. וראה גם לעיל סי' שו ס"ה וסי"ב וסכ"ד.

סא) סעיף ז (שרק בזה סומכים על דעת המתירים אמירה לנכרי במקום מצוה).

סב) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סכ"ח. שו"ע ס"ב.

סג) שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות א (ד"ה ויראה לי). ח"י סוף ס"ק ה.

סד) משא"כ פחות מכזית, צריך כפיית כלי כדי לשורפה בחול המועד (מרדכי רמז תקלג, בשם ר"י, לפירוש שו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ומזה, וח"י סי' תמז ס"ק א, דמיירי בחטה עצמה). וכ"ה לעיל סי' תמד סוף סי"ט. אבל ראה לקמן סי' תסז סוף סכ"ח, שיעשה לה כמשפט שנתבאר כאן. וראה עיונים בשוע"ר ע' נג.

סה) מ"א ס"ק ד. ח"י שם. וכ"ה לעיל ס"ה (לדעה הא').

סו) ח"י שם.

סז) ט"ז ביו"ד סי' [ק]כ ס"ק יז. ונתבאר לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ג (ד"ה ואין).

סח) מ"א ס"ק ב סד"ה ונ"ל. וכדלעיל סי' תלג סכ"ב.

סט) ירושלמי פ"ב ה"ב. הובא בהגהות מיימוניות (קושטא) ריש פ"ד, בשם רבנו שמחה. שו"ת הריב"ש סי' תא בשם הרי"ץ גיאת. שו"ע ס"ג.

ע) הגהות מיימוניות שם. תרומת הדשן סי' קלה. ט"ז ומ"א ס"ק ה.

עא) ריב"ש שם. וראה לקמן סי' תנ סכ"ה. סי' תריא ס"ט.

עב) גמרא יא, א. תרומת הדשן שם. מ"א שם. וראה גם לעיל סי' תלה ס"ב. סי' תמד סי"ג. לקמן סי' תנא ס"ג.

עג) ריב"ש שם. רמ"א ס"ג.

עד) ט"ז ס"ק ו.

עה) סעיף יד. וראה גם לעיל סי' תמד סי"ג וש"נ.

עו) ירושלמי שם. ריב"ש שם. שו"ע שם. וכדלעיל ריש ס"ה.

עז) ואם מצא בביתו לאחר הפסח נתבאר לקמן סי' תמח ס"ל.

עח) גמרא דף ז, א. טור ושו"ע ס"ד.

עט) רש"י שם סד"ה בהר הבית. מ"א ס"ק ו.

פ) מ"א שם. ח"י ס"ק י.

פא) סעיף א וסי"ח.

פב) תוס' נדה נו, ב ד"ה בגומא. מ"א שם.

פג) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

פד) רש"י שם ד"ה אי הכי.

פה) [1865] גמרא שם. טור ושו"ע שם.