תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ובו ס"ג סעיפים:

א

א אף על פיא שכל איסורין שבתורה שנתערבו אינן אוסרין תערובתן אלא כדי ליתן טעם בתערובותב דהיינו עד ששיםג אבל חמץ שנתערב בתוך הפסחד דהיינו מליל ט"וה עד מוצאי יו"ט האחרון של פסחו כיון שהחמירה בו תורה לענוש כרתז ולעבור עליו בבל יראה ובל ימצא ובני אדם מחמת שהן רגילין בו כל השנה הן קרובין לשכחהח לפיכך החמירו בו חכמים שאוסר תערובתו במשהוט בין באכילה בין בהנאהי <(א)> בין שנתערב יבש ביבשיא (פי' שנתערב צונן בצונן או חם בחם בלא רוטב אבל אם הן מונחין ברוטב רותח היינו לח בלח שהרי נפלט טעם האיסור בתוך ההיתר כמו שיתבאריב) כגון פרוסתיג פת של תבואה מחומצת שנתערב באלף פרוסות של מצה ובין שנתערב לח בלח כגון שכר מתבואה מחומצתיד שנפל לתוך מי דבש של פסח בין שנתערב בשאינו מינו ובין שנתערב במינוטו דהיינו ששניהן שוין בטעמןטז כגון חתיכת פת שנילושה מקמח של תבואה מחומצת שנפלה לקדירה מצה מבושלת ואפילו אין בתערובת כלום ממשות החמץ כגון שהוא מכיר את חתיכת חמץ שנפלה לקדירה והסירה מן הקדירה מיד אף על פי כן טעם משהו שנפלט ממנה לתוך הקדירה אוסריז בהנאה אפילו את המצה ששוה לה בטעםיח.

ומכל מקום אם אין ממשות החמץ כלום בתערובת אפילו משהו יש מתיריןיט למכור לנכרי כל התערובת (אם הוא דבר שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכור התערובת לישראל אחר שאינו יודע שיש בו תערובת חמץ ויאכלנה בפסחכ כמו שנתבאר בסי' תמ"בכא) שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החמץ משהו שבתוכו ונמצא שאינו נהנה כלל מהחמץ.

רק שיזהר למכור כל התערובת תיכף ומידכב שנתערב בו החמץ שאסור להשהותו בפסח (אלא אם כן הוא יום שמיני של פסח כמו שיתבאר בסי' תס"זכג) שמא ישכח ויאכלנוכד ואע"פ שכל מאכלות אסורות מותר להשהותןכה זמן מועט כמו חודש או שני חדשים ואין חוששין שמא ישכח ויאכלנו כמו שנתבאר ביו"ד סי' נ"זכו מכל מקום חמץ כיון שהוא רגיל בו כל השנה יש לחוש יותר לשכחהכז ולפיכך החמירו בו חומרות הרבה וגדרו כמה גדרים כדי להתרחק ממנוכח ולכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורי תורה.

אבל אם יש בתערובות משהו ממשות חמץכט והוא מעורב בו כעין תערובות לח בלח שהן נבללין יפה שאי אפשר להפרידן זה מזה כגון קמח מתבואה חמוצה שנתערב ונבלל עם קמח של תבואה שאינה חמוצהל שהקמח הוא נימוחלא ונבלל בכל הקמח של היתר ואי אפשר למעט קמח מן התערובת שלא יהיה בו משהו מן קמח של איסור אסור למכור לנכרי כל התערובות אפילו חוץ מדמי איסור שבו דהיינו שלא יטול ממנו דמים רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנתערב החמץ בתוכולב.

לפי שלא התירו חכמים לעשות כן אלא בחמץ שנתערב יבש ביבשלג דהיינו ככר של חמץ שנתערב עם שני ככרות של מצהלד שהאיסור וההיתר אינן נבללין זה בזה אלא כל אחד ואחד עומד בפני עצמו רק שאין אנו מכירין את האיסור ואילו היינו מכירין אותו היה אפשר להפרידו משם ולפיכך כשמוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כיון שאינו נוטל דמים בעד האיסור הרי זה כאלו מפרידו מן ההיתרלה אבל כל שהאיסור מעורב בהיתר כעין תערובות לח בלח שאי אפשר להפרידן זה מזה לא התירו חכמים לעשות כן אלא צריך לבער כל התערובות מן העולם מיד אלא אם כן אין בתערובות כלום ממשות החמץ אלא טעם משהו שנפלט ממנו לתוך התערובת.

ויש אומריםלו דקמח שנתערב אין לו דין תערובת לח בלח שאסור למכור התערובת לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אלא יש לו דין תערובת יבש ביבש אלא אם כן נתערב תבואה מחומצת בתבואה שאינה מחומצת וטחן את התערובת אזי יש להקמח היוצא ממנו דין תערובות לח בלח שעל ידי הטחינה מתערבין ונבללין יפה הקמח של איסור עם הקמח של היתרלז ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובהלח:

ב

ב אבל יש חולקיןלט על כל זה ואומרים דאפילו אין בתערובת כלום ממשות החמץ אלא שנפלט לשם טעם חמץ משהו אסור למכרו לנכרי אלא שורפין כל התערובתמ מידמא וכן נוהגין במדינות אלומב ואין לשנות המנהג אלא אם כן יש הפסד <(ב)> גדול (מאד) שאז יש לסמוך על סברא הראשונהמג.

אבל בתערובת <(ג)> יבש ביבש לדברי הכל יכול למוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כמו שנתבארמד.

אבל אסור לו ליטול מהנכרי דמי כל התערובת עם החמץ שבתוכו ולהשליך דמי החמץ שבו לים שאין תקנה זו מועלת אלא בעבודה זרה אבל לא בשאר איסורי הנאהמה כמו שנתבאר ביו"ד סימן ק"ימו ע"ש הטעם:

ג

ג כלים שנתבשל בהן חמץ בפסחמז משפשפן ומדיחן היטבמח שלא יהא חמץ נראה בהן בעין שהחמץ הבלוע בדפנות אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי אינו מצוי לךמט לפיכך מותר להשהותן עד לאחר הפסח שאז מותר לבשל בהן בלא הגעלה והכשר כלל רק שיזהר להצניען במקום צנוע כל ימי הפסח כמו שיתבאר בסי' תנ"אנ וכן מותר למכרן אפילו בתוך הפסחנא וכן להניח בתוכן דבר צונן דרך עראי או להחם בהן מים חמין לרחיצה ולכביסה דרך עראי מותר אפילו בפסח כדין כלי שנתבשל בו חמץ קודם הפסח כמו ש[י]תבאר בסי' ת"ננב ולא חשו חכמים אם ישהה אותם עד לאחר הפסח שמא ישכח ויבשל בהן בתוך הפסח כמו שחששו במאכל הנאסר באכילה בפסח משום חששא זונג:

ד

ד במה דברים אמורים שחמץ בפסח אוסר תערובתו בפסח במשהו כשנבלל ונתפשט טעם החמץ בכל ההיתר כגון משהו חמץ שנפל לתוך תבשיל חם שהיד סולדת בו בין שנפל לתוך הרוטב בין שנפל על גבי חתיכת בשר שמונחת מקצתה בתוך הרוטב שהרוטב מוליך טעם החמץ משהו בכל הקדירהנד אלא שבשאר איסורין מתבטל טעם משהו זה בששים אבל חמץ בפסח אינו מתבטל אפילו באלפי אלפים ולפיכך נאסר כל מה שבקדירה:

ה

ה אבל אם לא נתפשט טעם החמץ בכל ההיתר אלא במקצת ממנו אין אוסר אלא המקצת שנתפשט בו והשאר מותר אפילו באכילה כיצד ככר חמץ שהיד סולדת בו שנגע בככר מצה חם שהיד סולדת בו אינו אוסר אלא מקום מגעונה דהיינו שיסיר מהמצה את המקום שנגע בו החמץ ויסיר אותה בעומק כרוחב אגודלנו והשאר מותר אפילו באכילה שהרי לא נפלטנז לשם טעם חמץ כלל אפילו משהונח דכיון שאין שם רוטב להוליך את טעם החמץ אין טעם החמץ הולך מעצמו בטבעו יותר ממקום מגעונט.

ואם בישל את המצה שנגע בה חמץ ולא הסיר מקום מגעו אפילו אם אפשר להסירו עכשיו שהוא מכיר את מקומו הרי כל מצה זו עם כל מה שנתבשל עמה בקדירה הכל אסור לפי שטעם החמץ שהיה בלוע במקום מגעו נתפשט עכשיו בכל התבשיל על ידי הרוטב ואוסר את הכל שחמץ בפסח במשהוס:

ו

ו וכל זה כשההיתר שנגע בו החמץ הוא כחושסא כמצה וכיוצא בה אבל אם ההיתר הוא שמן כגון מצה המשוחה בשמןסב או בשר שמן צליסג או מבושל והוא מונח כולו חוץ לרוטבסד הרי השמנונית של היתר שבמקום מגעוסה הוא מפטםסו ומשמין את טעם החמץ משהו הנפלטסז ועל ידי כן מפעפע טעם משהו זה ומתפשט בכל ההיתר כמו שהוא דרך כל דבר שמן לפעפע ולהתפשט כשהוא חםסח כל כך עד שהיד סולדת בו וכיון שנתפשט טעם חמץ משהו בכל ההיתר הרי הוא אוסר את כולו שחמץ בפסח בכל מקום שישנו אינו מתבטל לעולם:

ז

ז ובמדינות אלו נוהגין להחמיר בבשר חם שנגע בו חמץ חם לאסור את כולוסט אפילו הוא כחוש לפי שאין אנו בקיאים לחלק בין כחוש לשמןע שלפעמים הבשר נראה כחוש מבחוץ והוא שמן מבפניםעא לפיכך נוהגין להחמיר בכל דבר ששייך בו שמנונית לאסור את כולו בהנאה אם נגע בו חמץ ושניהם חמין אף על פי שאין שם רוטב ואין אנו מקילין אלא בחמץ שנגע במצה וכיוצא בה מדברים שאי אפשר למצוא בהם שום צד שיהיה בהם שמנוניתעב כמו שיתבאר בסימן תס"אעג ותס"זעד ע"ש כל פרטי דינים אלו:

ח

ח אף על פי שחמץ בפסח אוסר במשהו שאין טעם החמץ נרגש בתערובתו מכל מקום אם החמץ נותן טעם לפגם בהתערובת אינו אוסר כללעה אפילו באכילה בין שנתערב ממנו הרבה בענין שיש בו כדי ליתן טעם לפגם בהתערובתעו בין שלא נתערב ממנו אלא מעט שאין טעמו פוגם התערובת לפי שאינו נרגש כלל לפי שכל טעם שפוגם בתערובת אינו נקרא טעם כללעז וכאלו לא נפלט כלל לתוך התערובת ויש חולקיןעח על זה ואומרים כיון שחמץ בפסח אוסר במשהו ואין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלפי אלפים ואף על פי כן אסור והוא הדין לנותן טעם לפגםעט בין שיש בו כדי ליתן טעם לפגם בין שאין בו ואפילו משהו שנתערב באלפי אלפים אוסר הכלפ באכילה ובהנאהפא וכן נוהגין במדינות אלו אבל במקום שאין שם מנהג ידוע יש להורות שהמיקל כסברא הראשונה לא הפסיד אבל המחמיר תבא עליו ברכהפב:

ט

ט אף על פי ששאר איסורין אינן אוסרין את ההיתר אלא אם כן נתנו טעם בהיתר אבל אם אין בהיתר כלום מטעם האיסור אף על פי שנקלט בו ריח האיסור אין ריח זה אוסר את ההיתרפג כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"ח אבל חמץ בפסח כיון שהוא אוסר תערובתו במשהו אף על פי שאין טועמין טעם החמץ בתערובת לפיכך גם ריחו אסורפד כגון ככר חמץ שנאפה בתנור ובעת אפייתו הוא נצלה בתנור בשר שמן בין שנצלה בשפוד בין שנצלה בקדירה מגולהפה הרי ריח השמנונית של הצלי נכנס בהככר ומפטם את ריחופו וחוזר ריח השמנונית ומוליך עמופז ריח הכחוש של החמץ ויבליעו בצליפח.

והוא שהתנור קטןפט שאינו מחזיק י"ב עשרונים של מצהצ (דהיינו שאין יכולין לאפות בקרקעיתו בבת אחת י"ב ככרות של מצה של עשרוןצא עשרון ועובי כל ככר הוא פחות מטפח משהו כדין אפיית המצותצב שיתבאר בסי' ת"סצג) ופי התנור הוא סתוםצד אף על פי שאינו סתום לגמרי אלא פתוח קצת מן הצד וכן יש בתנור נקב פי פתוח למעלה במקום שהעשן יוצא אף על פי כן כיון שעיקר פיו הוא סתום אין מקום להריח להתפשט לחוץ ונקלט בההיתרצה.

במה דברים אמורים בצלי שמן אבל אם הוא כחוש ואין צריך לומר פת מצה שנאפית בתנור אחד עם ככרות של חמץצו אפילו החמץ מרובה מהמצה הכל מותר אפילו אם התנור סתום לגמרי מכל צד ואין בו שום נקב פתוח ואפילו נשתהו החמץ וההיתר בתוכו כמה ימים כיון שהם כחושים אין ריחם נודף כללצז ואפילו אם הככרות הן נילושין בשומן או בשמן אף על פי כן הן נקראין כחושיםצח.

ומכל מקום המקום שנאפה שם החמץ צריך היסק להכשירו לאפות שם מצה אבל שאר כל התנור אין צריך שאין בליעת החמץ מתפשטת בכולו בלא רוטבצט:

י

י וכן אם בעת אפיית החמץ נתבשל בתנור בשר שמן בקדירה אינו נאסרק אפילו נשתהו ביחד בתוך התנור כמה ימים לפי שדבר המתבשל אין ריחו נודף כל כך כמו ריח הצלי ואין בו כח לפטם את ריח החמץ ולחזור ולהבליעו בתוכו.

במה דברים אמורים כשלא היה התנור סתום לגמרי אבל אם היה סתום לגמרי ולא היה בו שום נקב פתוח ונשתהה בתוכו זמן מרובה אפילו תבשיל של חמץ שנתבשל בתנור אחד עם תבשיל של היתר ואחד מהם הוא שמן בין שהאיסור הוא שמןקא בין שההיתר שמן ושניהם מגולין בתוך התנור והתנור הוא סתום לגמרי ואין בו שום נקב פתוח ונשתהו התבשילין בתוכו זמן מרובה כמו שהוא דרך להטמין חמין לשבת בתנור סתום ושוהין בתוכו הרבה הרי הכל אסורקב באכילה ובהנאה שהרי עינינו רואות שחמין הטמונים לשבת יש להם ריח חזקקג אבל אם מבשלין בחול שעה או שתים וסותמין התנור לגמרי לפי שעה אין לחושקד שמא נקלט ריח האיסור בההיתר אף על פי ששניהם שמנים וכן אם אחד מהן מכוסהקה אין הריח שלו יוצא ממנו ולא ריח אחר נקלט לתוכו.

ויש חולקיןקו על זה ואומרים שריח החמץ בלבד אינו אוסר כלל כיון שלא נקלט בההיתר מטעם החמץ כלום אפילו משהו ולפיכך אף על פי ששני התבשילין הן שמנים והם מגולין בתוך התנור שהוא סתום לגמרי ונשתהו בתוכוקז כמה ימים ונקלט ריח החמץ בתבשיל או בצלי של היתר מותר לאוכלו בפסח.

ובמקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט שאין לו מאכלים אחרים יש לסמוך על דבריהםקח וכן נוהגיןקט ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה:

יא

יא וכל זה כשהאיסור וההיתר שניהם אינן מדברים החריפים אבל אם אחד מהם הוא דבר חריף ושניהם מגולין בתוך התנור אפילו בשאר איסורין אסורקי אפילו אם התנור גדול ופתוחקיא כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"חקיב ע"ש כל פרטי דין זה:

יב

יב וכל זה כשריח החמץ אינו פוגם בהיתר אבל אם הוא לפגם בהיתר יש להתיר בכל עניןקיג אפילו אין שם הפסד מרובה כיון שיש מתירין אפילו טעם לפגם וכן עיקר כמו שנתבאר למעלהקיד:

יג

יג אם סתמו פי התנור בפסח בדף שסותמין בו התנור כל השנה אף על פי שלא הדיחו הדף כלל קודם שסתמו בו אף על פי כן כל מה שבתנור מותרקטו:

יד

יד חמץ בפסח שנתערב יבש ביבשקטז כגון חתיכת חמץ באלף חתיכות מצה ונאבדה אחת מהחתיכות מן העולם לגמרי כגון שנאכלה בשוגג או שנשרפה הרי כל התערובת מותרקיז אפילו באכילהקיח שאנו תולין לומר אותה החתיכה של חמץ היא שנאבדה מן העולם כיון שמה שחמץ בפסח אינו מתבטל ברוב אינו אלא מדברי סופריםקיט וספק דבריהם להקל ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' ק"יקכ ע"ש הטעם עם כל פרטי דין זה:

טו

טו ואפילו לא נאבדה שום חתיכה מהן אלא שנתערב מיעוטן ברוב חתיכות אחרות של מצה ומתערובת זו השניה נתערב מיעוטן ברוב חתיכות אחרות של מצה הרי התערובת זו השלישית מותרתקכא באכילהקכב בתוך הפסח מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"יקכג ע"ש כל פרטי דין זה:

טז

טז וכל זה ביבש אבל לח בלח שנתערב בתוך הפסח אפילו נאבד רוב התערובת מן העולם הרי השאר עומד באיסורו כמו שהיה וכן אם נתערב מקצת תערובת זה בתערובת שנית ומהתערובת השנית לתערובת שלישית ומשלישית לרביעית וכן לעולםקכד כגון תבשיל שנאסר מחמת חמץ משהו ונפל מעט רוטב מתבשיל זה לתבשיל אחר ומתבשיל שני לתבשיל שלישי ומשלישי לרביעי וכן לעולם כולם אסוריןקכה באכילה ובהנאה וכן חתיכת בשר שנתבשלה באחד מתבשילין הללו שנאסרו ונאסרה היא עמהם ואחר כך נתבשלה עם תבשיל אחר אף על פי שיש באותו תבשיל ששים כנגד אותה החתיכה הרי היא אוסרת את הכלקכו לפי שמשהו חמץ שנבלע בתבשיל ראשון נתפשט בכל חלקי התבשיל ואין משהו בתבשיל שלא יהיה בו משהו מטעם החמץ שמשהו אין לו שיעור ויכול הוא להתפשט ולהתחלק לאלפי אלפים משהויין וכשנפל מעט רוטב מתבשיל זה לתבשיל אחר נפל עמו גם משהו מטעם החמץ ונתפשט משהו זה בכל חלקי התבשיל וכן לעולם וכן חתיכת בשר שנתבשלה באחד מתבשילין הנאסרים קבלה משהו מטעם החמץ משהו שבתבשיל וכשבישלה בתבשיל אחר היא פולטת מעט מטעם חמץ משהו שבתוכה ואוסרת כל התבשיל.

ואפילו נתערבה חתיכה זו באלף חתיכות יבש ביבש כולן אסורות באכילהקכז אלא ימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן כמו שנתבאר למעלהקכח ויש מתיריןקכט אפילו באכילה אם נתערבה בב' חתיכות אחרות יבש ביבש כיון שאין בחתיכה זו אלא טעם משהו חמץ ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק ויסיר חתיכה אחת לפי המנהג שנתבאר ביו"ד סי' ק"טקל:

יז

יז וכן כף שהגיס בו אחד מהתבשילין הללו ואחר כך הגיס בו ביום (ולמנהג מדינות אלו שאוסרים נותן טעם לפגם בפסחקלא אפילו הגיס בו אחר מעת לעת להגסה ראשונה הדין כן) תבשיל אחר אף על פי שיש בו ששים כנגד הכף הכל אסורקלב בהנאהקלג וכן כל הכלים ששמשו באותו תבשיל כשהוא חם שהיד סולדת בו צריך להצניען עד לאחר הפסחקלד.

ואם נתערב אחד מהכלים הללו באלף כלים אחריםקלה צריך להצניען כולן עד לאחר הפסח שחמץ בפסח אין לו ביטול לעולם בשום עניןקלו ויש אומריםקלז שאם נתערב אחד מכלים הללו בשני כלים אחרים הרי הוא בטל ברוב כיון שלא נאסר אלא מחמת משהו ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחק ויסיר כלי אחתקלח לפי המנהג שנתבאר ביו"ד סי' ק"טקלט:

יח

יח וכל זה בתוך הפסח אבל קודם הפסח אפילו בערב פסח משעה ששיתקמ עד הלילה שהחמץ אסור אז באכילה ובהנאה מן התורהקמא מכל מקום כיון שאין בו כרת לא החמירו בו חכמים יותר מבשאר איסורי תורהקמב ולפיכך הוא מתבטל בששים כשאר איסוריןקמג אם נתערב לח בלח ואם נתערב יבש ביבש נתבטל ברובקמד כמו בשאר איסורין (ואינו נקרא דבר שיש לו מתירין דהיינו לאחר הפסחקמה כיון שאף לאחר הפסח אין לו היתר אלא על ידי שנתבטלקמו ברובקמז שהרי החמץ שהוא עומד בעינו שעבר עליו הפסח אסור בהנאהקמח) וכן אין ריחו אוסר לדברי הכלקמט וכן נותן טעם לפגם מותר בו לדברי הכל כמו בשאר איסוריןקנ וכן הדין בחמץ נוקשה אפילו בתוך הפסח דכיון שאין חייבין עליו כרת הרי דינו כחמץ גמור בערב פסח משש ולמעלהקנא:

יט

יט עיסת חמץ שנפלה למים צוננין אף על פי שנשרית בתוכן מעת לעת מותר לשתותן בערב פסח משש ולמעלהקנב אחר שסיננןקנג מפני שמן הסתם עיסה של חמץ הוא נותן טעם לפגם במיםקנד וכן שעורים נותנים טעם לפגם במים שהן מבאישין אותםקנה:

כ

כ ככר שלם של חמץ שנתערב אפילו באלף ככרות של מצה אינו מתבטל בתוכםקנו ואסור לאכול מהתערובת בערב פסח משעה חמישית ואילך לפי שככר שלם הוא דבר שבמנין (פירוש שצריך למכרו במנין מחמת חשיבותו ואינו נמכר באומדקנז כמו שדרך למכור דברים שאינן חשובין) וכל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל כמו שיתבאר ביורה דעה סי' ק"יקנח:

כא

כא במה דברים אמורים כשהככר הוא אסור מחמת עצמו שהוא חמץ אבל ככר של מצה שנאסר מחמת שנבלע בו איסור כגון שמצאו בו חטה חמוצה שנאפית בתוכו והסירה ממנה וצריך להסיר ממנה עוד מצהקנט וכן מצה שנתכפלה מקצתה ואחר שחתך ממנה מקום הכפול שהוא חמץ צריך להסיר ממנה עוד כדי נטילה כמו שיתבאר בסימן תס"אקס מפני שנבלע בה טעם החמץ ואם קודם שהסיר ממנה כדי נטילה נתערבה באחרות כולם מותרין ומותר לאכלם בערב פסח עד הלילהקסא ואין צריך להסיר מהם כלום שאותה מצה הבלועה מאיסור נתבטלה ברוב אף על פי שהוא דבר שבמנין אף לאחר שנחתך ממנו מעט מכל מקום הרי היא בעצמה מותרת היא והאיסור שבתוכה אינו דבר שבמניןקסב:

כב

כב אפילו ככר שנחתך ממנו הרבה ונתבטל חשיבותו ואח"כ נתערב בפרוסות אחרות של מצה אסור לאכול וליהנות מהתערובת בתוך הפסח מליל ט"ו ואילךקסג ואפילו להשהותם עד לאחר הפסח אסורקסד כמו שנתבאר בסי' תמ"בקסה ואע"פ שכבר נתבטל האיסור ברוב קודם הפסח כיון שאין גוף האיסור נבלל בגוף ההיתר אלא הוא עומד בפני עצמו בתוך התערובתקסו לפיכך כשמגיע הפסח הרי הוא חוזר וניעור ואוסר את כל התערובת כאלו נתערב עכשיו בפסח (ויש חולקיןקסז ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחקקסח כמו שיתבארקסט).

אבל חמץ שנתערב בהיתר לח בלחקע שהן נבללין ונתבטל קודם הפסח בס' או מחמת שהוא נותן טעם לפגםקעא מותר לאכלו בתוך הפסחקעב דכיון שגוף האיסור בלול בגוף ההיתר ונתבטל בתוכו הרי הוא כמי שאינו בעולם כלל ואינו חוזר וניעור בפסח ויש חולקיןקעג על זה ואומרים כיון שיש משהו ממשות החמץ בתוך התערובת אע"פ שהוא בלול בגוף ההיתר הוא חוזר וניעור בפסח ואוסר את התערובת ויש מחמיריןקעד עוד דאפילו אם אין בתוך התערובת כלום מממשות החמץ אפילו משהו אלא שנפלט לשם טעם משהו חמץ ונתבטל בתוכו קודם הפסח הרי הוא חוזר וניעור בפסח כגון תרנגולת מבושלת שמצא בה חטה מחומצת והסיר ממנה החטה קודם הפסחקעה אסור לאוכלה בתוך הפסח מפני שטעם משהו שנפלט מן החטה לתרנגולת חוזר וניעור ואוסר את כל התרנגולת והלכה כסברא הראשונהקעו ומי שרוצה להחמיר כאחת משתי סברות האחרונות יחמיר לעצמו אבל לא יורה כן לאחרים.

אבל אם לא הסיר החטה מן התרנגולת עד שנכנס הפסחקעז אע"פ שהוציא את התרנגולת מהקדירה קודם כניסת הפסח והניחה בקערה בלא רוטב אם כשנכנס הפסח היתה התרנגולת עדיין חמה בכדי שהיד סולדת בוקעח אפילו לא היתה חמה אלא רגע אחד הרי באותה רגע שבתוך הפסח חזרה החטה ופלטה טעם משהו לתוך התרנגולת ואוסרת את כולה אם התרנגולת היא שמינה ואם היא כחושה צריך להסיר ממנה במקום החטה כעובי רוחב גודלקעט ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחושה לשמינהקפ הרי כל התרנגולת אסורה בכל ענין:

כג

כג כלי שהיא בלוע מחמץ שנתערבה בכלים אחרים אינו מתבטל בתוכם אפילו הן אלףקפא וצריך להגעיל את כולם אם רוצה להשתמש בהן בחמין לצורך אכילת הפסח או לצורך אכילת ערב פסח משעה ה' ואילךקפב דכיון שעל ידי הגעלה אפשר להפריד מן הכלים את האיסור הבלוע בכלי הרי זה כדבר שיש לו מתירין שאינו בטל לעולםקפג (ואע"ג דבשאר איסורין לא קיימא לן הכי כמ"ש ביו"ד סי' ק"בקפד מכל מקום בחמץ בפסח מחמירין טפי).

לפיכך אם היה כלי זה שנבלע בו חמץ כלי חרס שאינו נכשר בהגעלה הרי הוא מתבטל ברוב כלי חרס אחרים של היתרקפה ומותר להשתמש בכל הכלים בחמין בערב פסח עד הלילה ומותר לאכול חמין הללו בתוך הפסח אבל אסור להשתמש בהן בחמין בתוך הפסח כדין יבש ביבשקפו שנתבטל ברוב קודם הפסח שהוא חוזר וניעור בפסחקפז:

כד

כד פרוסת פת שנפל ליין צונן אע"פ שנטלה משם קודם הפסח מכל מקום יש לחוש שמא נתפררו ממנו פירורין דקין ונשארו בתוך הייןקפח ולפיכך אם לא סיננוקפט את היין עד שנכנס הפסח הרי נפלט טעם הפירורין לתוך היין בפסחקצ על ידי שנכבשו בתוכו מעת לעתקצא דהיינו משעה שנפל לתוכו עד שעה שמסננו בתוך הפסחקצב שבסוף המעת לעת נעשה כמבושל כמ"ש ביו"ד סי' ק"הקצג ואז הוא פולט והולך טעמו לתוך היין ונאסר כל היין אפילו בהנאה ואסור להשהותו עד לאחר הפסחקצד.

במה דברים אמורים כשסיננו בתוך הפסח ומצא בו פירורין דקין אבל אם עדיין לא סיננו מותר להשהותו עד לאחר הפסחקצה וכן מותר ליהנות ממנו בכל מיני הנאות בתוך הפסחקצו כיון שכבר הסיר ממנו קודם הפסח את הפת שנפל לתוכו ואין בו אלא חשש בעלמא שמא נשארו בו פירורין ודי לאסור אותו בשתיה ואם נתערב מיין זה ליין אחר גם הוא אסור בשתיהקצז.

ואם סינן אותו* קודם הפסח מותר לשתותו בפסחקצח בכל ענין אפילו יש כמה ימים משעה שנפל הפת לתוכו עד שעה שמסננו שאף שנפלט טעם הפת לתוך היין הרי כבר נתבטל בס' קודם הפסח ואינו חוזר וניעורקצט:

[* ואפילו אם סיננו בתוך הפסחר ולא מצא שום פירור על המסננת אף על פי כן יש לחוש שמא היה בו פירור דק מאדרא שאינו נרגש בראות העין מחמת שהוא מעורב בלחלוחית יין שעל פי המסננתרב ונפלט טעמו בפסח לתוך היין.

ומכל מקום אם אין מעת לעת משעה שנפל הפת לתוך היין עד שעה שמסננו בתוך הפסח אין לחוש שמא נפלט טעם הפירורין לתוך היין כמו שהוא צונןרג ואף על פי שיש מחמיריןרד בחמץ בפסח אפילו נשרה החמץ בצונן כמו שיתבאר בסימן תס"זרה מכל מקום כיון שאין כאן חמץ גמור אלא ספק שמא נשארו בו פרורין דקין יש להקל בדבררו ואפילו אם כשסיננו בתוך הפסח מצא פירורין על פי המסננת שבודאי היו בתוך היין בפסח מכל מקום אם הוא שעת הדחקרז כגון שהוא צריך ליין זה לארבע כוסות או לקידוש ולהבדלה יש לסמוך על האומריםרח שחמץ בפסח אינו אוסר בפחות ממעת לעתרט.]

כה

כה וכשמסננו בין קודם הפסח בין תוך הפסח צריך ליזהר לסננו בבגד עב קצתרי שלא יוכל שום פירור דק לעבור תוך נקבי הבגדריא לפיכך אם נפל פת לתוך מי דבש אם הוא עב קצת שלא יוכל לעבור בגדריב שהוא עב קצת אין לו תקנה לשתותו בפסחריג אע"פ שהסיר ממנו את הפת שנפל לתוכו שמא נשארו שם פירורין דקין:

כו

כו כל מיני מלוחים מותר לאכלם בפסח מן הדין בלא שום שרייה והדחה כלל אע"פ שלא נזהרו בהןריד מחימוץ דהיינו שלא בדקו את המלח מפירורי חמץ שדרך להמצא בורטו שהרי אע"פ שהיו בו פירורי חמץ כבר נימוסו ונימוחורטז ונתבטלו בס' קודם הפסח.

ואפילו נמלחו בתוך כלי של חמץ בן יומו דהיינו שנשתמשו בו חמץ בחמין תוך מעל"ע למליחה שעדיין לא נפגם חמץ הבלוע בכליריז אף על פי כן אין המלח מפליטו מן הכלי ומבליעו באוכל הנמלח בתוכוריח לפי שאין כח במלח אלא להפליט מוהל מן האוכל שהוא רך אבל לא מן הכלי שהוא קשהריט:

כז

כז במה דברים אמורים במיני מלוחים יבשים כגון גבינה מלוחה ודגים מלוחים שאינן שרוים במים או בציר מעת לעת בתוך כלי חמץ אבל אם היו שרוים במיםרכ או בציר מעת לעתרכא אפילו לא היה הכלי בן יומו בשעה שנתנו המליח לתוכו אסור (ועיין ביורה דעה סי' ק"הרכב דלא נאסר אלא מה שמונח ממנו בתוך המים והציר אבל המקצת שיוצא חוץ מהמים והציר לא נאסר) לאכלו אפילו ביו"ט האחרון של גליות אע"פ שהוציא מהכלי של חמץ קודם הפסח והדיחו יפה יפה בכלי של פסח מן המלח הדבוק בו מכל מקום כיון שנכבש מעת לעת בתוך כלי של חמץ הרי נפלט טעם החמץ מן הכלי לתוכו על ידי כבישה זו שכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושלרכג.

ואע"פ שהכלי לא היה בן יומו ונפגם טעם החמץ שבתוכו מכל מקום כשהטעם הפגום נבלע לתוך המליחרכד שהוא חריף וחזק מחמת טעם המלח שנכנס בו הרי טעם פגום זה נהפך בו לשבח שהחריפות מבטל את פגימתורכה:

כח

כח במה דברים אמורים במליח שהוא מלוח הרבה מאד כמו שהוא דרך למלוח בשר או דגים כדי שיתקיימו זמן מרובה ומרבים בהם מלחרכו ולפיכך אף שהן שרוין במים אין המים מבטלין חריפותן אבל אם אינו מלוח כל כך אינו נקרא דבר חריף כיון שהוא שרוי במים הן מבטלין את חריפותורכז ולפיכך אפילו אם היה הכלי בן יומו בשעה שכבשוהו לתוכו מותר לאכלו בפסח שהרי לא נפלט החמץ מהכלי לתוכו עד סוף מעת לעתרכח משעה שנכבש וברגע ההיא שבסוף המעת לעת כבר יש יותר ממעת לעת משעה שנבלע החמץ לתוך הכלי וכבר נפגם טעמורכט:

כט

כט במה דברים אמורים כשנתן עליו המים קודם שנראה הציר בתוך הכלי של חמץ שנכבש בתוכו או אפילו לא נתן עליו את המים עד לאחר שנראה ציר בתוך הכלי אלא שלא שהה הציר בתוך הכלי (קודם שנתן עליו מים) כשיעור בישול דהיינו בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האור היה הציר מתחיל להרתיחרל אבל אם לא נתן עליו מים עד לאחר ששהה הציר בתוך הכלי כשיעור בישול אם היה הכלי בן יומורלא אסור לאכול מהמליח שנכבש בתוכו אפילו ביום טוב האחרון לפי שהציר הוא דבר חריף כיון שהוא יוצא מהמליח על ידי כח המלח שעליו הרי כל כח המלח בציר ודינו כרותח גמור כמ"ש ביורה דעה סי' ס"טרלב וצ"ארלג וכיון ששהה הציר בכלי כשיעור בישול הרי הוא כאלו נתבשל בתוכו ונבלע חריפות הציר בתוך הכלירלד ועל ידי כן נעשה טעם החמץ הבלוע בכלי חריף מעטרלה על ידי חריפות הציר שנכנס בתוכו וכיון שטעם החמץ הבלוע בכלי נעשה חריף מעט בעודו משובח דהיינו בעוד שהכלי הוא בן יומו אינו נפגם לעולם אפילו לאחר כמה ימיםרלו:

ל

ל ומכל מקום אם הוא יודע שיעור המקום מן הכלי שהיה בו הציר קודם שנתן בו המים וברור לו שיש ששים במליח הנכבש עם מי הכבישה כנגד אותו מקום מן הכלי בכל עוביורלז מותר לאכול מליח זה בפסח שהרי לא נכנס חריפות הציר אלא באותו מקום מן הכלי שהיה מונח עליו ושאר החמץ הבלוע בשאר הכלי הוא נותן טעם לפגם בשעה שנפלט לתוך המליח דהיינו לאחר מעת לעת משעה שנכבש המליח במים בתוך כלי זה:

לא

לא ומכל מקום לפי מנהג מדינות אלו שאוסרין נותן טעם לפגם בפסחרלח אסור לאכלו בפסח בכל ענין אלא אם כן הוציאו קודם הפסח מן הכלי של חמץ שהיה שרוי בתוכורלט אבל כשהוא שרוי בתוכו בתוך הפסח אף על פי שלא עבר עדיין מעת לעת משעה שנשרה בתוכו עד שעה שהוא רוצה לקנותו ולאכלו בפסח וכל צונן שהוא שרוי בכלי אינו מפליט כלום מהכלי פחות [מ]מעת לעת כמו שיתבאר בסי' תס"זרמ מכל מקום לכתחלה טוב ליזהר מלקנותו אם אין שם שעת הדחקרמא אבל אם יש שעת הדחק מותררמב לקנותו ולאכלו בפסח אם עדיין לא עבר מעת לעת משעה שנשרה בכלי של חמץ עד שעה שמוציאו מתוכו בפסח.

אבל אם כבר עבר מעת לעת אסור לאכלו בפסח אפילו על ידי שרייה והדחה ואפילו אם כלי זה של חמץ זה שנכבש בתוכו לא נבלע בו מעולם כל כך חמץ שלא יהיה בדבר שנכבש בתוכו ס' כנגד החמץ הבלוע בכלי מכל מקום כיון שהוא כבוש בתוכו בתוך הפסח וחמץ בפסח במשהו ואין לו ביטול לעולם אפילו הוא נותן טעם לפגם לפי מנהגינו:

לב

לב אבל אם הוציאו מהכלי של חמץ קודם הפסח אף על פי שהוא מלוח הרבה מאוד והיה כבוש בתוך הכלי כמה ימים מכל מקום אם לא נבלע מעולם כל כך חמץ בכלי זה שלא יהיה במליח זה ס' כנגדו מותר לאכלו בפסח שאף אם נפלט החמץ מהכלי לתוכו הרי נתבטל בס' קודם הפסחרמג ואינו חוזר וניעור בפסחרמד:

לג

לג בשר שמלחוהו בתוך כלי של חמץ אפילו הוא בן יומו ונכבש בתוכו כמה ימים בתוך הציר שנפלט ממנו אף על פי שנמלח הבשר הרבה מאד והרי חריפותו מבטל פגימת טעם החמץ שנפלט לתוכורמה מכל מקום אם אחר כך נתייבש הבשר כמו שהוא דרך לייבש בשר כדי שיתקיים לזמן מרובה מותר לאכלו בפסח דכיון שנתייבש נתבטל טעם החמץ שבתוכורמו:

לד

לד ואם בשר יבש זה היה תלוי בחדר שמרקדין שם קמח אין שרייה והדחה מועיל לו להתירו בפסח שהקמח אינו עובר ע"י הדחהרמז ואדרבה הוא מתדבק ונעשה פירורי בצק דקין מאד ונדבקין מאד בבשררמח:

לה

לה וכן שאר אוכלין ומשקין וכלים של פסח צריך להזהיר לעם שלא ירקדו קמח בסמוך להם מקום שאבק הקמח יכול להגיע אליהםרמט:

לו

לו וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר לכתחלה שלא לאכול בפסח עד יום טוב האחרון של גליותרנ כל מיני מלוחים שלא נזהרו לבדוק המלח מפירורי חמץ הנמצאים בורנא לפי שאנו חוששין שמא יש עליהן עדיין פירור דק של חמץ בעין שנדבק בו מן המלחרנב ומחמת דקותו אינו נראה לעין ואפילו אם הוא רוצה לשרותן במים ולהדיחן יפה ונמצא שאף אם היה עליהם משהו חמץ בעין כבר יעבור על ידי שרייה והדחה אף על פי כן אסור גזירה שמא ישכח ויאכלנה בלא הדחהרנג.

במה דברים אמורים במיני מלוחים שדרך לאכלם בכל השנה בלא הדחה כגון דגים לחים מלוחים שנמלחו מזמן קרוב ומיני קישואין (שקורין אוגרקעס) ולימוני"ש מלוחים וכבושים וגבינה מלוחה וכל כיוצא בהן אבל מיני מלוחים שבכל השנה אינן נאכלים בלא הדחה כגון דגים יבישים או המלוחים בחבית (שקורין הערינג) שהן מלוחין מזמן מרובה ואינן נאכלין בלא הדחה ובשר מלוח אפילו הוא לח ואפילו נמלח מקרוב אין דרכו להאכל בלא הדחה ולפיכך אין לחוש שמא ישכח להדיחו ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחהרנד שישרנו שלש פעמיםרנה במים (ואם ישרנו בתוך כלי של פסחרנו וגם ידיחנו יפהרנז) [קודם הפסח בתוך כלי של פסח וידיחנו יפהרנח] ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו [והמחמיר בכל ענין] הרי זה משובחרנט:

לז

לז אבל כרכשות יבישות שנמלחו במלח שלא נבדק מהחמץ אין שרייה והדחה מועיל להן להתירן לאכלן בפסחרס אפילו אם המולייתא שבפנים הוא מבשר שנמלח ונכשר לשם פסח מכל מקום הרי בשעה שמלחו הכרכשות להכשירן מידי דמן מלחו אותן בצד החיצון שלהם מקום שהשומן דבוק שם כמו שנתבאר ביורה דעה סימן ע"הרסא ואח"כ מהפכין אותם וצד החיצון שנמלח הוא מבפנים והאיך תועיל לו הדחה שמבחוץרסב:

לח

לח וכל מנהגים אלו הן לכתחלה אבל בדיעבדרסג שכבר בישל אחד מדברים הללו בלארסד שום הדחה ושרייה ואי אפשר לקיים אותם עד לאחר הפסח שלא יתקלקלרסה מעמידין על עיקר הדין ומותר לאכלו בפסח ואין צריך לומר אם נתערב אחד מדברים הללו בדברים אחריםרסו אפילו בפחות מס'רסז מותר לאכול כל התערובות בתוך הפסח אפילו אפשר לקיימו עד לאחר הפסחרסח:

לט

לט אם הוא שעת הדחקרסט שאין לו בשר אחר ליום טובער רק כרכשות הממולאים בבשר שנמלח במלח שלא נבדק מפירורי חמץרעא וגם נחתך דק דקערב בסכין של חמץ אע"פ שמן הסתם לא היה הסכין מקונח יפהרעג קודם שחתך בו הבשר ויש אומריםעדר שכל סכין של חמץ שאינו מקונח יפה אי אפשר שלא יהא משהו חמץ דבוק בו ואם כן יש לחוש שמא על ידי דוחק הסכין בבשר בחתיכתו נפרד משהו חמץ מן הסכין ונדבק בבשר וכשמגיע הפסח עדיין החמץ משהו בעיןערה בתוך הבשר שבכרכשות כיוןרעו שהוא שעת הדחק יש לסמוך על דברי האומריםרעז דסתם סכין שמחתכין בו מקונח הוא מן החמץ הדבוק בו שהחמץ אינו דבר הנסרך ונדבק ובקינוח מעט הוא נפרד מהסכיןרעח:

מ

מ במה דברים אמורים כשאין במילוי שבתוך הכרכשות לא שום ולא בצל ולא שאר דבר חריף אבל אם יש בו אחד מהדברים החריפים אסור לאכול כרכשות אלו אפילו ביום טוב האחרון של גליות ואם נפל מהם לתוך התבשיל אם הוא בתוך הפסח הרי הם אוסרין את התבשיל במשהו שהרי הדבר החריף שבתוכו בוודאי נחתך בסכין של חמץרעט [כיון שלא היתה כוונתו לאכול מהן בפסחרפ וכל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץרפא] אפילו היה מקונח ונקי ולא היה בן יומו אסור לאכלו אפילו ביום טוב האחרון ואוסר את תערובתו במשהו בתוך הפסח כמו שיתבאררפב:

מא

מא במה דברים אמורים בשום ובצל שבתוך המולייתא אבל שום שחותכין אותו דק דק ומערבין אותו במלח שמולחין בו בשר לייבש כדי שיהיה ריח השום נודף לתוך הבשר מותר לאכול הבשר בפסח על ידי שרייה והדחהרפג שאף שהשום נחתך בסכין של חמץ מכל מקום על ידי שרייה והדחה נופל עיקר כל ממשות השום מעל גבי הבשר ולא נשאר בו אלא ריחורפד וריח זה אינו אלא מהשום בלבדו ואין בו כלום מריח חמץ הבלוע בסכין שנחתך בו השום:

מב

מב אם הוא שעת הדחק שאין לו בשר ליום טוברפה רק דגים מלוחים או בשר מלוח שנמלחו במלח שלא נבדקו מפירורי חמץ ולא הדיחם קודם הפסח מותר לשרותם ולהדיחם בתוך הפסחרפו ואפילו בתוך כלי של חמץרפז אם אין לו כלי של פסח ובלבד שלא ישרה בתוכו מעת לעתרפח שבפחות ממעת לעת אין מים צוננין מפליטין כלום מהכלי כמו שיתבאר בסי' תס"זרפט:

מג

מג אסור לאכול בפסח עד יום טוב האחרוןרצ מהשומן שהתיכוהו קודם הפסח אם לא נתכוונו בהתכתורצא כדי לאכלו בפסח שבוודאי לא נזהרו בו מחימוץ בשעת התכתו ויש לחוש שמא נתערב אז בתוכו פירור חמץ משהורצב ועדיין הוא עומד בעינו בתוך השומן שהרי הפירור אינו מתערב ונבלל יפה בתוך השומן שיתבטל בס' קודם הפסחרצג.

ומכל מקום אם נתערב במאכלים אחרים בתוך הפסח אינו אוסר תערובתו במשהורצד אלא מתבטל הוא בס'רצה כיון שאין בו אלא חשש משהו חמץ ובמקום הפסד מרובה או בשעת הדחק יש להקל אפילו אם נתערב בפחות מס'רצו.

ואם חזר והתיך שומן זה קודם הפסח וסינן אותורצז בבגד עב קצתחצר כדי לאכלו בפסח הרי זה מותר כמו שנתבאר למעלהרצט אבל בפסח אין סינון מועיל לו שהרי צריך להתיכו קודם הסינוןש ונמצא שאם היו בתוכו פירורי חמץ אף על פי שסיננו מתוכו הרי כבר נתבשלו בתוכו ונפלט טעמן לתוכושא וחמץ בפסח במשהו וגם יש לחוש שמא היו בתוכו פירורי חמץ ונימוחו על ידי הבישול:

מד

מד ואפילו הוא אומר ברי לי שלא נתערב בזה שום פירורי חמץ בשעה שהתיכוהו קודם הפסח אין זה כלום לפי שאין זוכר אלא דבר שעשה במתכוין ודבר שנתכוין נזהר לעשותו אבל זה שבשעה שהתיך את השומן לא היה דעתו על הפסח ולא נתכוין להזהר בו מפירורי חמץ א"כ אף אם נתערב בו פירור משהו לא היה דעתו עליו ולא השגיח בו ואינו נזכר מזה לאחר זמןשב:

מה

מה אבל אם נתכוין בהתכתו כדי לאכול ממנו בפסח ונזהר בו מפירורי חמץ אע"פ שהתיכו בתוך קדירה של חמץ בת יומה מותר לאכלו בפסח שהרי אין בו אלא נותן טעם בן נותן טעם של היתר כלומר שלא נפלט לתוך השומן שום טעם מן החמץ עצמו אלא מן החמץ נפלט לקדירה ומקדירה לשומן והרי יש כאן [נותן טעם] בן נותן טעם ועדיין הכל היתר כיון שעדיין לא הגיע הפסח ולא נאסר החמץ כלל ולפיכך מותר לאכלו בתוך הפסחשג דכל טעם שאינו נפלט ממשות המאכל עצמו הוא קלוש מאוד וכשהוא נבלע בתוך מאכל אחר בשעה שטעם זה מותר עדיין באכילה אין בו כח לאסור אחר כך כשיגיע זמן איסורודש.

ויש חולקין על זהשה ואומרים שלא התירו נותן טעם בן נותן טעם של היתר אלא כשההיתר והאיסור הן שמות מחולקין שאין שמותיהן שוין זה לזה כגון בשר בחלב שבשר לבדו הוא היתר גמור ושמו בשר ונותן טעם בן נותן טעם שלו מותר לאכלו בחלב דכיון שטעם הבשר נקלש כל כך אין בו ממשות כל כך שיוכל לחול עליו שם חדש של איסור דהיינו שם בשר בחלב אבל נותן טעם בן נותן טעם של חמץ אף על פי שקודם הפסח הוא עדיין של היתר מכל מקום כשמגיע זמן איסורו לא חל עליו שם חדש שהרי מתחלה אף על פי שהיה קלוש מאוד היה שמו חמץ ועכשיו שמו חמץ אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילהשו וכיון שאין כאן שם חדש אלא איסור הבא מאליו יכול הוא לחול אפילו על טעם קלוש כזה כיון שמאליו הוא נאסר ולפיכך אסור לאכול משומן זה אפילו בערב פסח משעה חמישית ואילך ואפילו ביום טוב האחרוןשז.

אבל אם קודם הפסח עירה שומן זה כשהוא רותח לתוך כלי אחר מותר להשתמש באותו כלי בפסח בלא הכשר דכיון שטעם חמץ שבשומן הוא קלוש מאוד אין בו כח להקרות שם חמץ לאותו מעט שומן שנבלע בתוך הכלי כדי שיאסר כשיגיע הפסחשח.

במה דברים אמורים בשומן וכיוצא בו בדברים שאינם חריפים אבל דבר חריף שנתבשל בכלי חמץ אף על פי שלא היה בן יומו ועירה אותו כשהוא רותח לתוך כלי אחר של פסח אסור להשתמש בו בפסח בלא הכשר אפילו ביו"ט האחרון לפי שהחריפות מוציא את עיקר וגוף הטעם הבלוע והרי זה כאלו היה מקבל הדבר חריף את טעם החמץ מן ממשות החמץ עצמו ולא על ידי הכלישט ונמצא שדבר החריף הוא נותן טעם ראשון של החמץ והכלי של פסח שעירוהו לתוכו הוא נותן טעם שני ועדיין יש עליו שם טעם חמץ ונאסר כשמגיע הפסח.

ולענין הלכה יש להחמיר לכתחלה כסברא האחרונה אבל אם בתוך הפסח נתערב השומן זה במאכלים אחרים אינו אוסרשי במשהושיא כמו שאם היה בלוע בתוכו טעם ממשות החמץ עצמו אלא מתבטל הוא בס' כיון שלפי סברא הראשונה מותר לאכלו בלא שום ביטול ויש אומריםשיב שאפילו ס' אין צריך לבטלו לפי שבדיעבד סומכין לגמרי על סברא הראשונה ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או שעת הדחקשיג:

מו

מו וכן הדין ביין מבושל ומי דבש וכיוצא בהן שנתבשלו בכלי חמץ בן יומו קודם הפסח שאסור לשתותן בפסחשיד אפילו ביו"ט האחרון של גלויותשטו ואפילו אם אינו יודע אם נתבשלו בכלי שהוא בן יומו או בכלי שאינו בן יומו וסתם כלים אינן בני יומןשטז מכל מקום משום חומרת חמץ יש להחמיר ולחוש שמא היה הכלי בן יומושיז ואין לשתות שום משקה שנתבשל בסתם כלי אלא אם כן בידוע שאינו בן יומו.

והוא שלא יהיה דבר חריף אבל אם הוא דבר חריף כגון מרקחת שנעשה מדבר קיוהא וחריף אין לאכלו אפילו ביום טוב האחרון שהחריפות מבטל את פגימות הטעם שנפלט מהכלי שאינו בן יומו ונעשה בו טעם לשבחשיח* וכן מי דבש שנתבשל ביורה שבישלו בה יי"ש אפילו יש כמה ימים בין ב' הבישולים אסור לשתותו אפילו ביו"ט האחרון שהיי"ש הוא חריף מאד ומחמת חריפותו אין טעמו (הבלוע ביורה) נפגם אפילו לאחר כמה ימיםשיט והוא נותן טעם לשבח במי דבש לפיכך אין ליקח ביו"ט האחרון מי דבש של כל השנה אלא מישראל שיודע שלא בישלו ביורה שבישל בה יי"ש וגם נזהר מלהחמיצו בשמרים של שכרשכ:

[* לפיכך אם העמיד גבינה קודם הפסחשכא בחלב (צלולשכב) הנמצא בתוך הקיבה שהוא חריף וחמוץשכג ומעמידין בו גבינות וזה החלב היה מעת לעתשכד בתוך כלי של חמץ אפילו לא היה בן יומושכה אסור לאכול גבינה זו בפסח אפילו ביו"ט האחרון אלא אם כן יש בחלב שהעמיד ממנו הגבינה ס' כנגד החלב של קיבה שהעמיד בושכו או שיש בו ס' כנגד הכלי של חמץ שחלב הקיבה היה בתוכה מעת לעת דנמצא שטעם חמץ שבחלב הקיבה נתבטל בס' בתוך חלב הגבינה קודם הפסח ואינו חוזר וניעור בפסחשכז ולא אמרו דבר המעמיד אפילו באלף לא בטלשכח אלא כשהדבר המעמיד הוא אסור מחמת עצמו אבל אם אינו אסור אלא מחמת שנבלע בו איסור כגון טעם חמץ הבלוע בחלב הקיבה הרי הוא מתבטל בס' כמו שנתבאר ביו"ד סי' פ"זשכט שהרי איסור הבלוע אינו מעמיד כלל.]

מז

מז דבר שאינו חריף שנתבשל בכלי חמץ שידוע שלא היה בן יומו כגון שבישלו לשם הפסחשל וקודם הפסח עירה אותו מהכלי חמץ לתוך כלי של פסחשלא מותר לו לשתותו בפסחשלב כמו שנתבאר למעלהשלג שכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניעור בפסח.

ומכל מקום לכתחלה אסור לבשל לשם פסח בכלי של חמץ שאינו בן יומו שאסור לעשות נותן טעם לפגם לכתחלה כמו שיתבאר ביו"ד סי' ק"גשלד.

אבל אם לא בישלו לשם הפסח אע"פ שהוא אומר ברי לי שלא היה הכלי בן יומו מבליעת החמץ בשעה שנתבשל בו אין זה כלוםשלה ואין לשתות ממנו עד יו"ט האחרוןשלו דכיון שבשעה שבישלו לא היתה דעתו על הפסח ולא היה צריך לדקדק אם הכלי אינו בן יומו ואף לפי דבריו שאומר שברי לי שלא היה בן יומו הרי הוא לא נתכוין לכך ואין אדם זוכר מה שנעשה שלא במתכוין כמו שנתבאר למעלהשלז.

אבל אם בשעה שבישלו דקדק ונזהר שלא לבשלו בכלי שהוא בלוע מחמץ אע"פ שלא היתה כונתו לשם הפסח אלא מחמת דבר אחר נזהר בזה כגון שבישלו בכלי חדש לרפואה וכיוצא בזה מותר לשתותו בפסחשלח ומכל מקום מחמת חשש שמא נתערב בו פירור חמץ משהו צריך לסננו קודם הפסחשלט ואם לא סיננו קודם הפסח צריך לסננו בתוך הפסח ואם לא מצא שום פירור חמץ על פי המסננת מותר לשתותו ואין אנו חוששין שמא יש פירור דק שאינו נראהשמ כיון שלא ראינו מעולם שנפל לתוכו חמץ:

מח

מח המבשל מי דבש לצורך הפסח ורוצה להחמיצו לא ישפכנו לתוך כלי המיוחד לכך (שקורין קוואסניק בלשון רוסיא) שהוא מחמץ כל מי דבש ששופכין לתוכו לפי שהכח המחמץ הבלוע מאותו כלי הוא מחמת שמחמיצין בתוכו מי דבש כל השנה והן חמץ גמור שנתחמצו בשמרי שכרשמא וגם נתבשלו ביורה של שכר או של יי"ששמב:

מט

מט יש נוהגין להחמיר שלא להסתפק בפסח מחומץ יין שמסתפקין ממנו כל השנה אע"פ שנזהרו שלא לשאוב ממנו בכלי חמץ מכל מקום חוששין שמא החזירו לתוכו חומץ שנשאר מסעודה ולפעמים יש בחומץ זה מפירורי לחם שנפלו בתוך הסעודהשמג ובמקומות הללו שאין חומץ יין מצוי אין נוהגין להחמיר בזה כיון שאי אפשר למצוא חומץ אחר בקלשדמ:

נ

נ במקומות שמערבין צוקר בחומץ יין אין להסתפק ממנו בפסחשמה אלא אם כן סיננו קודם הפסחשמו עיין סימן תס"זשמז:

נא

נא יש נזהרין כל שלשים יום לפני הפסחשמח שלא לשאוב בכלי חמץ מן יין וחומץ המוצנע לפסחשמט אלא א"כ הכלי חמץ הוא מורק ושוטף שאין בו שום ליכלוך חמץשנ ואם לא נזהרו ושאבו ממנו בכלי חמץ שאינו מורק ושוטף נזהרין שלא לשתותו בפסחשנא אבל מעיקר הדין אין כאן חשש איסורשנב שהרי סתם כלים הן נקיים ואין בהם ליכלוך בעין כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"השנג ומה שבלוע בדופני הכלי אינו נפלט בצונן אלא ע"י כבישה מעת לעת כמו שיתבאר ביו"ד סי' ק"השנד:

נב

נב יין לבן שהוכהה מראיתו ורוצים לתקנו ע"י שמשימין לתוכו מעט חלב בהמה ומעט חלב חטהשנה צריכין להזהר שיהיה בהיין ששיםשנו כנגדן גזירה שמא ישתה ממנו בפסח או שמא ישתה אותו עם בשר כיון שאין החלב ניכר בו אבל כשיש בו ס' אין כאן חשש איסור ואע"פ שאסור לבטל איסור בידים בס' מכל מקום כיון שאין כוונתו לתקנו כדי לשתותו עם בשרשנז או כדי לשתותו בפסח אלא כוונתו לתקנו כדי לשתותו לבדו קודם הפסח או לאחריו א"כ אינו מבטל שום איסור כללשנח.

ואחר שנתבטל החלב בס' בתוך היין מותר לשתותו עם בשרשנט אבל אסור לשתותו בפסח (אלא אם כן סיננו קודם הפסחשס) לפי שיש לחוש שמא אין כל חלב חטה בלול יפה יפה בתוך היין אלא נצלל ממנו מעט וירד למטה והוא עומד בעינו בתוך היין בפסחשסא ונפלט ממנו טעם משהו לתוך הייןשסב:

נג

נג חבית של יין שיש בה משהו בצק שדבקו בו נסרים אע"פ שבצק זה הוא חמץ נוקשה אסור לשתות מיין של חבית זו בפסח לפי שנפלט ממנו טעם משהו לתוך היין בפסחשסג ואינו מתבטל בס'שסד כיון שהוא נתן היין בידים לתוך חבית זו שיש בה בצק דבוק הרי זה כמתכוין לבטל איסור בידיםשסה ולפיכך אין לו ביטול עולמית כמ"ש ביו"ד סי' צ"טשסו.

ואף שאז בשעה שנתן את היין שם היתה שעת היתר אכילת חמץ מכל מקום אין זה מועיל אלא להתערובת שנעשה בשעת היתר דהיינו הטעם שנפלט מהבצק לתוך היין קודם הפסח הוא מתבטל בס' ואינו חוזר וניעור בפסח כיון שכבר נתבטל בשעת היתרשסז אבל התערובת שנעשה בשעת איסור דהיינו הטעם שנפלט מהבצק בתוך הפסח אינו מתבטל אפילו באלף כיון שתערובת זה נעשה בידים על ידי שנתן היין בחבית זו שיש בה בצק ואף שאז היתה שעת היתר מכל מקום על ידי כן נעשה תערובת גם בשעת איסור:

נד

נד ואם בצק זה דבק ב' חדשיםשסח קודם הפסח בודאי כבר נתקשה כשהגיע הפסח ואין נפלט ממנו שום טעם ולכך מותר לשתות יין זה בפסחשסט.

ומכל מקום אם יש מבצק זה כזית במקום אחד מסדקי החבית חייב לבערו כשמגיע הפסחשע או שיטיח עליו טיטשעא כמו שנתבאר בסי' תמ"בשעב עיין שם כל פרטי דין זה:

נה

נה כל דבר שהוא חריף כגון מלחשעג או בוסרשעד וכיוצא בהן מדברים החריפים שיתבאר ביו"ד סימן צ"ו שנידוכו במדוכה של חמץ אפילו אינה בת יומהשעה והיא מודחת ונקיה שאין בה משהו בעין אסור לאכלם בפסח אף על פי שנידוכו קודם הפסחשעו לפי שעל ידי חריפותם ועל ידי דוחק הדיכה הן בולעין מחמץ הבלוע במדוכה.

ומכל מקום במדוכה שלנו שאין רגילין לדוך בהן חמץשעז ואין בהם חשש אלא שמא נידך בהן משהו חמץ בתוך התבלין החריפים שנידוכו בהם כל השנה ואם כן אף אם נפלט מהם טעם משהו חמץ לתוך המלח או תבלין החריפים שנדוכו בהן כבר נתבטל טעם זה בס' קודם הפסח ולפיכך מותר לאכול מלח ותבלין הללו בתוך הפסחשעח:

נו

נו מלח הנתון בכלי של חמץ אף על פי שמן הדין מותר לאכלו בפסחשעט אם הכלי היה נקי ואפילו אם אינו יודע אם היה נקי הרי סתם כלים נקיים הןשפ ואין המלח מפליט מה שבלוע בתוך הכלישפא אלא א"כ נידוך בתוכושפב מכל מקום המחמיר [שלא] להשתמש בפסח במלח שהיה מונח בכלי הבלוע מחמץ אפילו לא היה בן יומו והיה מודח ונקי תבוא עליו ברכהשפג לפישפד שיש מי שאומרשפה שהמלח יש לו כח להפליט מה שבלוע בתוך הכלי.

ומכל מקום מלח הנתון בכלי שאין רגילין להשתמש בו חמץ בחמין כגון מדוכהשפו וכיוצא בה אין להחמירשפז:

נז

נז כל דבר שאינו חריףשפח שנידוך בכלי הבלוע מחמץשפט אפילו הוא בן יומושצ מותר לאכלו בפסח אפילו נידוך בתוך הפסחשצא לפי שאין הדיכה מפלטת מה שבלוע בתוך הכלישצב כשהנידך אינו דבר חריף.

במה דברים אמורים בסתם כלי שמן הסתם הוא נקי ואין בו לכלוך חמץ בעיןשצג אבל אם נידך בכלי שהוא מלוכלך קצת מחמץ אפילו נידוך קודם הפסח אסור לאכלו בפסח אפילו אם רוצה להדיחו יפה יפה לפי שעל ידי דוחק הדיכה נבלע בתוכו קצת מן הלכלוך שהיה בעין ע"פ הכלי ואינו נפלט ממנו על ידי הדחהשצד:

נח

נח כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ אפילו הוא בן יומו מותר לאכלו בפסח על ידי שידיחנו יפה במקום החתךשצה (ועיין ביורה דעה סימן צ"ושצו דבקשואים אין הדחה מועלת כלום וצריך לגרור מקום החתך עין שם הטעם).

במה דברים אמורים כשנחתך בביתו שהוא אקראי בעלמא אבל דבר שנחתך בסכין של חמץ בקביעות ביד הנכרי כגון חתיכת דג (שקורין לאקסיןשצז) שמוכרים הנכרים בפסח והוא נחתך בפסח בסכינים שלהם שחותכין בהן פת טוב להחמיר משום חומרת חמץ שלא לאכול בפסח אפילו על ידי הדחהשצח.

אבל כשחתכוהו קודם הפסח אין צריך להחמיר ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחהשצט.

ואם לא הדיחוהו ונפל לתוך התבשיל בפסח הרי כל התבשיל אסור אף על פי שיש בו ס' כנגד אותו דבר שנחתך בסכין של חמץ ואפילו נחתך בביתו באקראי בעלמא בסכין שידוע לו שלא היה בן יומו מכל מקום אם לא קנח את הסכין יפה קודם שחתך אותו דבר מן הסתם היה מעט חמץ דבוק בות וכשנחתך בו אותו דבר על ידי דוחק הסכין בחתיכתו נפרד משהו חמץתא מן הסכין ונדבק בדבר שנחתך וכשנפל אותו דבר עם משהו חמץ הדבוק בו לתוך התבשיל נאסר כל התבשיל מחמת המשהו חמץ ויש חולקין על זהתב ואומרים שלא אמרו חכמים סתם סכין אינו נקי אלא מן שמנונית שהוא דבר הנדבק ונסרך אבל חמץ שאינו דבר נדבק ונסרך לו בקינוח מעט הוא נפרד מהסכיןתג הרי כל סתם סכין נקי הוא ממנו ולפיכך כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ אפילו נחתך בקביעות ביד הנכרי בתוך הפסח וקודם שהדיחו נפל לתוך התבשיל הרי התבשיל מותר באכילה אף על פי שאין בו ס' כנגדותד ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יום טוב שאין לו מאכלים אחרים כל צרכו כמו שנתבאר למעלהתה:

נט

נט כל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ אפילו אינו בן יומו והוא נקי ומקונח יפה ואפילו נחתך קודם הפסחתו אסור לאכלו בפסח לפי שעל ידי חריפותו ועל ידי דוחק הסכין בחתיכתו נפלט טעם החמץ הבלוע בסכין ונבלע בנחתךתז ועל ידי חריפותו מבטל את פגימת הטעם מחמת שאינו בן יומו ונעשה טעם לשבחתח:

ס

ס זיתים מחמת מרירותןתט הן נקראין דבר חריף ואם חתכן בסכין של חמץ אפילו אינו נקיתי והוא בן יומו ואחר כך כבש אותם במלח ומים בכלי של חמץ בן יומו הרי מי הכבישה מותרין בפסח לפי שכבר נתבטל בהן החמץ בס' קודם הפסחתיא אבל הזיתים עצמן אסורין אפילו לא היה הסכין בן יומו כיון שהן חריפיםתיב ואע"פ שאם נצרף כל הזיתים שנחתכו בסכין זה יש בהן ס' לבטל פליטת הסכיןתיג אף על פי כן כולם אסורין לפי שיש לחוש שמא כל זית וזית נבלע משהו מפליטת הסכיןתיד ולא נתפשט משהו זה בכל גוף הזית שיתבטל בתוכו בס' אלא כל משהו זה נבלע במקום החתך וסמוך לו מעטתטו בענין שיש במשהו זה כדי ליתן טעם חמץ גמור באותו מקום מהזית שהוא בלוע בתוכו וכן יש לחוש בכל זית וזית ולכך כולם אסורין אפילו ביו"ט האחרוןתטז ואפילו אם רוצה להסיר מכל זית את מקום החתך וסמוך לו מעט ולאכול המותר אין זה מועיל כלום דאפשר שבכמה זיתים נתפשטה בהן פליטת הסכין בכל גופןתיז ולפי שאין אנו יודעין אותו לפיכך כולם אסורין (ואפילו אם בס' זיתים מהן יש כדי לבטל פליטת כל הסכין בס' ויש כאן עוד הרבה זיתים מאד כדי לבטל הס' זיתים ברובתיח אין זה כלום שכבר נתבארתיט שכל יבש ביבש שנתבטל ברוב קודם הפסח הוא חוזר וניעור בפסח).

ואם חזר ובישל כל זיתים אלו יחד קודם הפסח מותר לאכלן בפסח לפי שעל ידי הבישול נפלט טעם החמץ ממקום שהיה בלוע בכל זית וזית ונתפשט בכל גוף הזיתים ונתבטל בס' קודם הפסח ואינו חוזר וניער בפסחתכ אבל אם לא בישלן אע"פ שהן כבושין במים כמה ימים וכל כבוש הוא כמבושלתכא מכל מקום אינו כמבושל ממש ואין סומכין על הכבישה שעל ידי כן יהא איסור נפלט ממקום שנבלע בו כמו שסומכין על הבישולתכב שהרי הכשר כלים האסורין הוא על ידי הגעלה בחמין ולא על ידי כבישה במים צוננין אפילו כמה ימיםתכג.

ויש אומריםתכד שאפילו בישל כל הזיתים ביחד קודם הפסח ואפילו בישל עמהם עוד דברים אחרים שיש בהם ס' כנגד כל הזיתים אף על פי כן הזיתים עומדין באיסורן בפסח לפי שכל זית וזית לא נפלט ממנו טעם החמץ לגמרי על ידי הבישול אלא נשאר בו משהו ואף על פי שמשהו זה נתפשט על ידי הבישול בכל גוף הזית ונתבטל בתוכו בס' מכל מקום כיון שקודם שבישלו היה נרגש טעם החמץ במקצת הזית דהיינו במקום החתך וסמוך לו מעט והיה נקרא שם חמץ על אותו טעם הבלוע באותו מקצת כיון שלא נפלט ממנו החמץ לגמרי הרי טעם זה נקרא טעם חמץ כמו שהיה נקרא קודם שבישלו שהיה בו כדי ליתן טעם מורגש באותו מקצתתכה וכיון שיש שם חמץ על טעם משהו זה הבלוע באותו מקצת הרי הוא חוזר וניער בפסח ואוסר את המקצת הזה שהוא בלוע בתוכו והחמץ בפסח אין לו ביטול לעולם כל זמן שיש שם חמץ עליו ולפי שאין אנו יודעים כמה הוא שיעורו של המקצת הזה שהיה נרגש בו טעם חמץ קודם שנתבשל לפיכך כל הזית אסור שאפשר שהיה נרגש בכולו וכן כל זית וזית יש להסתפק בו שמא היה נרגש טעם החמץ בכולו.

אבל חמץ גמור שנתערב קודם הפסח בפחות מס' לח בלח כגון שכר לתוך מי דבש ואחר כך נפל לתוכו עוד מי דבש קודם הפסח בענין שיש בין הכל ס' כנגד השכר שבתוכם מותר לשתות הכל בפסח ואין השכר חוזר וניער אע"פ שנתערב תחלה בפחות מס' והיה טעם שכר נרגש בתערובות ונקרא עליו שם חמץ אין אומרים כיון שנקרא עליו שם חמץ שוב אינו נפקע ממנו מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ק"ותכו ע"ש.

ולענין הלכה כיון שאיסור משהו בפסח מדברי סופרים יש להקל כסברא הראשונה ומכל מקום המחמיר שלא לאכלם עד יו"ט האחרון תבוא עליו ברכה.

וכל זה כשנחתכו בסכין של חמץ אפילו הוא מקונח ונקי ואינו בן יומו אבל אם נזהר לחתכם בסכין חדשה או שלא נשתמש בה חמץ בחמין מעולם מותר לאכלם בפסח מעיקר הדיןתכז אפילו נכבשו קודם הפסח במלח ומים בקדירה של חמץ שלא היתה בת יומהתכח לפי שהחמץ שנפלט מהקדירה לזיתים קודם הפסח הוא נותן טעם לפגם ואף על פי שבדבר חריף אין אומרים נותן טעם לפגם מכל מקום כיון שנתן המים על הזיתים כבר הוחלש כחן ונתבטל חריפותןתכט (על ידי המים שנבלעו בהם על ידי כבישה זו) והוא שהמים הן הרבה מהזיתיםתל כמו שנתבאר ביו"ד סימן קי"ד.

ואם נכבשו בכלי חמץ בן יומו דינו כשאר מיני מלוחים וכבושים שאין מרבים בהם מלח שנמלחו ונכבשו בכלי של חמץ בן יומו כמו שנתבאר למעלהתלא:

סא

סא חמץ דגן גמור של ישראל שעבר עליו הפסחתלב בין בשוגג בין במזידתלג ונתערב לאחר הפסחתלד בשוגג בין במינו בין בשאינו מינו בין לח בלח בין יבש ביבש הרי הוא בטל ברובתלה ומותר אפילו באכילה דכיון שחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס שקנסוהו חכמים על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא לפיכך אינו אסור אלא כשהוא עומד בעינו כמו שהיה בשעה שעבר עליו אבל אם נתערב אחר כך ברוב היתר כיון שנשתנה מכמו שהיה בשעה שעבר עליו הפסח לא קנסוהו חכמים.

ומכל מקום אסור לערבו בידים ברוב היתר שאין מבטלין איסור לכתחלהתלו ואם עבר ועירבו במזיד דהיינו שידע שאסור לערבותלז ואף על פי כן עירבו ברוב היתר כדי לבטלו דינו כשאר מבטל איסור במזיד שאסור לו ולאנשי ביתותלח ומותר לאחרים כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"טתלט עיין שם כל פרטי דין זה.

ויש אומריםתמ שחמץ שעבר עליו הפסח כיון שהוא אסור מדברי סופרים הרי דינו כשאר איסורי דברי סופרים שאינן בטלין בפחות מששים אם התערובות הוא לח בלח בין שנתערב במינו בין שלא במינו בין שיש בתערובת ממשו של איסור בין שאין שם אלא טעמו בלבדתמא כגון חתיכת חמץ שעבר עליו הפסח שנפלה לתבשיל רותח של חמץ שנתחמץ לאחר הפסח ואין בתבשיל ס' כנגד החתיכה הרי התבשיל אסור באכילה ובהנאה אף לאחר שהסיר החתיכה ממנו.

ומכל מקום מותר למכרו לנכרי שהרי אין הנכרי מוסיף לו דמים בעד טעם החתיכה שנפלט לשם ונמצא שאינו נהנה כלל ממנהתמב אבל אם יש בהתערובת ממשות חמץ שעבר עליו הפסח צריך ליזהר שלא יקבל דמים מהנכרי רק מה שהתערובת היה שוה קודם שנפל החמץ לתוכו או שיקבל ממנו כל דמי התערובת עם החמץ שבתוכו וישליך דמי החמץ לאיבוד כגון לים או לנהר עמוק דנמצא שאינו נהנה כלל מחמץ זהתמג ואפילו הוא עצמו מותר לאכול כל התערובת על ידי שיפדה את החמץ שבתוכותמד דהיינו שיטול ממעותיו סכום דמי החמץ זה וישליכם לאיבוד דנמצא שאינו נהנה כלל במה שעבר הפסח על חמץ זה ושוב אין לנו לקונסותמה שלא יאכלנו כיון שכבר נתערב בהיתר.

ואם התערובת הוא יבש ביבש הרי הוא בטל ברוב כמו בשאר איסוריןתמו ומותר אפילו באכילה.

ואם אין בתערובת רוב כנגד חמץ זהתמז כגון שנתערב אחד באחד או שנים בשנים צריך לפדות את החמץ ואחר כך יאכל את כל התערובת או שימכור הכל לנכרי ולא יקבל ממנו רק מחצית הדמים דהיינו דמי היתר בלבדתמח.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אבל אם הוא הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונהתמט (כי כן עיקר):

סב

סב עיסה שנתחמצה לאחר הפסח בשמרי שכר שעבר עליו הפסח אע"פ שיש בה ס' כנגד השמרים הרי היא אסורהתנ אפילו בהנאה דכיון שהשמרים העמידו אותה וכל דבר המעמיד הרי הוא כאלו הוא עומד בעיןתנא הרי כאלו כל העיסה היא שמרים.

לפיכך אם הוא רוצה למכרה לנכרי ולא יקבל ממנו רק כמו שהיתה העיסה שוה קודם שנתן לתוכה השמרים אין זה מועיל כלום כיון שאנו רואים כל העיסה כאלו היא שמרים וכן אם הוא רוצה לפדות את השמרים אין מועיל כלום שאין פדיון מועיל לדבר שהוא בעין וכן הדין אם העמיד גבינות בחומץ של שכר שעבר עליו הפסח או שהעמיד מי דבש בשמרי שכר שעבר עליו הפסח וכן כל כיוצא בזהתנב ויש חולקין על זהתנג ואומרים שפדיון מועיל לדבר המעמיד וכן יכול למכרו לנכרי ולא יקבל ממנו דמי דבר המעמיד ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על דבריהםתנד:

סג

סג אם לקח שאור מעיסה שנתחמצה בשאור שעבר עליו הפסח ומעיסה זו השניה לקח שאור וחימץ בו עיסה שלישית ומעיסה זו השלישית לקח שאור וחימץ בו עיסה רביעית הרי עיסה זו הרביעית מותרת אפילו באכילהתנה בלא שום פדיון אבל עיסה הב' והג' דינן כעיסה הראשונה וכן אם לקח שמרים ממי דבש שהעמידוהו בשמרי שכר שעבר עליו הפסח והעמיד בהם מי דבש ב' וממי דבש הב' לקח שמרים והעמיד בהם מי דבש ג' וממי דבש הג' לקח שמרים והעמיד בהם מי דבש ד' הרי מי דבש הד' מותר אפילו בשתיה לדברי הכל עיין סימן תמ"בתנו וכן כל כיוצא בזה:


א) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).

ב) רבי יוחנן וריש לקיש כט, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א.

ג) רבא חולין צז, רע"ב. טור ושו"ע שם.

ד) רבא ל, רע"א. טור ושו"ע ס"א.

ה) תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. רא"ש פסחים פ"ב סי' ה. טור ושו"ע ס"ב.

ו) כדלקמן סי' תסז סכ"ח, שדוקא להשהות מותר תערובת חמץ משהו, אבל לא לאכול.

ז) שמות יב, טו. רמב"ם פ"א ה"א.

ח) ראה גם לעיל סי' תלא ס"ד.

ט) סמ"ג ל"ת עח (כט, רע"ד). עולת שבת ס"א. טעם הא' והג' גם ברש"י כט, ב ד"ה שלא במינו. לבוש ס"א ומ"א ס"ק א. טעם הב' גם בתוס' חולין צז, א ד"ה אמר, ובשו"ת הרשב"א סוס"י ל.

י) רי"ף ע"ז פ"ה (לז, א), לפירוש הר"ן שם ד"ה וגרסינן. רא"ש שם פ"ה סי' ל. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תמו קו"א סוף ס"ק ב, שכן סוברים גם רבינו יחיאל מפרי"ז והמרדכי. וראה לקמן סי' תנד ס"ז.

יא) רי"ף שם, לפירוש הטור יו"ד סי' קט. הרשב"א בתורת הבית בית ד שער ראשון (יז, ב), ובשו"ת ח"א סוס"י נג. דעה הא' בשו"ע ס"ט. וראה קו"א ס"ק א.

יב) סעיף ד ואילך.

יג) ב"ח ס"ד ד"ה חמץ שנתערב. מ"א ס"ק מ ד"ה וכ"ז. משא"כ ככר שנתערב בככרות הוי דבר שבמנין ואינו בטל גם בשאר איסורים, כדלקמן ס"כ.

יד) ראה לעיל סי' תמב ס"ט.

טו) רבא שם. טור ושו"ע שם. ולענין יבש ביבש בשאינו מינו, ראה מ"א סי' תסז סוף ס"ק יג. ח"י כאן ס"ק מד.

טז) ש"ך יו"ד סי' צח ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' תמב סי"ג.

יז) שו"ת הרשב"א ח"א סי' ל וסי' נג (רק באכילה. ואנן קיי"ל גם בהנאה, כדלעיל). פר"ח ריש ס"א.

יח) רשב"א שם סוס"י ל.

יט) מרדכי רמז תקנח, בשם תשובת רבינו יחיאל מפרי"ש. הראב"ד בתמים דעים סי' לג. שו"ע סי' תסז ס"י. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ו. ובקו"א ס"ק ב נתבארו ההוכחות דהיינו דוקא בטעמו ולא ממשו. ודעה הב' – לקמן ס"ב. וראה לעיל סי' תמה ס"ט וקו"א ס"ק ה. וראה פעמי יעקב לו ע' כג.

כ) ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב.

כא) סעיף יט (לענין תערובת חמץ שעבר עליו הפסח), וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסז ס"ב וש"נ.

כב) כדלקמן ס"ב (שאם אסור למכרו צריך לשרפו מיד). וראה לעיל סי' תלד ס"ו וסי' תמה ס"א, שכשיש חיוב בל יראה ובל ימצא או חיוב תשביתו ואינו מבער מיד עובר על כל רגע ורגע וש"נ. וראה העו"ב תתמה ע' 34.

כג) סעיף כח.

כד) ראב"ד שם. שו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ובמרדכי. שאין כאן רק הטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון), וסי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל), ושם ס"ק ב (ד"ה איברא), שלכן אין לברך על ביעורו, ואם עבר עליו הפסח אין קונסים אותו לאסרו בהנאה, ואין לשרפו ביו"ט.

כה) ראה קושיית התוס' ב, א ד"ה אור.

כו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק מז. פסקי אדה"ז ע' 78. לעיל סי' תלה ס"ד. סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל).

כז) תוס' שם.

כח) כדלעיל בתחלת הסעיף (לענין איסור תערובת במשהו), לעיל סי' תלא ס"ד (לענין חובת בדיקה וביעור), לקמן סי' תנא ס"א (לענין כלים של חמץ בפסח).

כט) משמעות המרדכי רמז תקס. הובא במ"א סי' תמה ס"ק ו. ח"י שם ס"ק ז. ונתבאר בקו"א ס"ק ב.

ל) תוס' זבחים עג, א ד"ה ר"י. שו"ת רשב"א ח"א סי' רפג (הובאו בפר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א. ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ג). תרומת הדשן סי' קיד, בשם הסמ"ג ל"ת קלח (נ, א). מ"א סי' תל. וראה ח"י שם ס"ק א.

לא) משא"כ פירור, אף שהוא דק מאד, כדלעיל סי' תמב קו"א ס"ק טו.

לב) ולענין חיוב הביעור בפסח, ואיסורו כשעבר עליו הפסח, נתבאר לעיל סי' תמב סי"ג.

לג) ח"י סק"ג וסקמ"ד, שדין תערובת חמץ כמו דין יין נסך (ע"ז עד, א. טור ושו"ע יו"ד סי' קלד ס"ב), שחבית בחביות מותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו (ורק יין ביין אסור). וכ"ה בשאר אסורים שאין בטלים (ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב). וכ"ה לקמן ס"ב. לעיל סי' תמה ס"ט.  וראה קו"א ס"ק ג הטעם שלענין זה אין החמץ חמור משאר איסורים שאין בטלים.

לד) היינו אפילו אינו בטל בששים רק ברוב, ואפילו ככר (ולא רק פרוסה כדלעיל) שהוא דבר שבמנין (כדלקמן ס"כ) שאינו בטל ברוב ולא באלף (כמו חבית בחביות דלעיל).

לה) ראה רש"י ע"ז שם ד"ה חבית בחבית. ר"ן שם (לז, ב) ד"ה הלכה למעשה (כאילו הוכרה ונטלה). פרישה יו"ד סי' קלד ס"ק יג.

לו) רמב"ם פי"ג מהל' תרומות ה"ד (קמח לקמח). פר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א, וט"ז סימן תנג ס"ק ב (אפילו כשנטחנו יחד, כדלקמן סי' תנג ס"ט), ממשמעות הסמ"ק סי' רכג (ע' רלא).

לז) ט"ז שם בדעת השו"ע. וראה לקמן סי' תנג ס"ט, שלדעת הסמ"ק שם, גם כשנטחנו יחד יש להם דין יבש ביבש (לענין חוזר וניעור), עד שנאפו יחד.

לח) פר"ח שם.

לט) מרדכי רמז תקס בשם הר"מ. רמ"א ס"א, וסי' תסז ס"י. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ו. וראה לעיל סי' תמה ס"ט, אם תקנה זו מועלת כשאפה או בישל בגחלים של חמץ.

מ) תרומת הדשן ח"ב סי' קסד. רמ"א שם.

מא) כדלעיל ס"א (לדעה המתרת מכירה).

מב) תרומת הדשן שם. רמ"א סי' תסז ס"י.

מג) מטעם שנתבאר בקו"א ס"ק ב. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ו. וכן הקילו במקום שיש עוד טעמים להקל, כדלקמן שם וש"נ.

מד) לעיל סעיף א.

מה) תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. רא"ש ע"ז פ"ג סי' ט. ר"ן שם ספ"ג (כב, ב).  ש"ך (ס"ק ב) ופר"ח ביו"ד סי' קי ס"ק ב, וכאן ס"א ד"ה ואכתי. מ"א סי' תמה ס"ק ו. וראה לעיל סי' תמב ס"ג, שלענין תערובת חמץ שעבר עליו הפסח, גם תקנה זו מועלת.

מו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך ופר"ח שם. לעיל סי' תמה ס"ט. והטעם הוא שדוקא עבודה זרה שתופסת דמיה סגי לה בפדיון, משא"כ חמץ שאינה תופסת דמיה (ראה לעיל סי' תמג ס"ט).

מז) רמ"א ס"א (שמ"ש לקמן רס"י תנא, כן הוא גם כשנתבשל בהן חמץ בפסח). מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק ד, ובסי' תמב ס"ק א. וראה לעיל סי' תמב ס"ח, לענין התבשיל שנתבשל בכלים אלו.

מח) ראה לקמן סי' תנא ס"א (בנתבשל קודם הפסח) וסע"ב (בכלים שאין צריכים הגעלה).

מט) מ"א סי' תנ[א] ס"ק א, בשם הראב"ן פסחים (קס, א). וכ"ה לעיל סי' תמב ס"ז וקו"א שם ס"ק ו – לענין טעמו ולא ממשו.

נ) סעיף א.

נא) פר"ח ס"ז ד"ה גם מ"ש. אליה זוטא סוס"י תנ ס"ק ו בשם אחרונים. וראה קו"א ס"ק ג, שזוהי גם כוונת הרמ"א בדרכי משה סי' תנ ס"ב ובהג"ה שם ס"ז. וראה גם לעיל סי' תמו קו"א ס"ק ב (ד"ה ומ"ש).

נב) סעיף יג.

נג) ראה לקמן סי' תנא ס"א, שמכל מקום חוששין כאן יותר משאר איסורים, ולכן צריך להצניעם.

נד) ר"י בתוס' חולין צו, ב ד"ה אם יש. ק, א ד"ה חתיכה. קח, א ד"ה טיפת. דעה הב' שבטור ושו"ע סי' קה ס"ד. ש"ך סי' צב ס"ק ד וס"ק יג. וראה פס"ד צמח צדק שם ס"ג. פסקי אדה"ז ע' 116. ובכולה חוץ לרוטב ראה לקמן ס"ו.

נה) יראים השלם סוס"י נב. רא"ש פ"ב סי' כה. מ"מ פ"ד הי"א בשם המפרשים. שו"ע ס"א. וסי' תסא ס"ה.

נו) ח"י ס"ק ז (כדי נטילה). רא"ש חולין פ"ז סי' כד. שו"ע יו"ד סי' קה ס"ד. מ"א סי' תסא ס"ק י (דהיינו כעובי רוחב אצבע). וראה לעיל סי' לב סס"ג שכל אצבע סתם היא גודל. וכ"ה לקמן סכ"ב. סי' תסא סט"ז. וראה לקמן סי' תנא סנ"ו וסס"ו, וסי' תסא סי"ח, שבאיסור בלוע סגי בקליפה. וראה סי' תסז סנ"ט ואילך, שבחטה בקועה סגי בכדי קליפה.

נז) בכת"י: לפי שלא נתפשט טעם החמץ יותר ולא נפלט.

נח) ראה תוס' חולין צז רע"א.

נט) וראה לקמן סי' תסא סט"ז.

ס) מ"א סי' תסז ס"ק לג ד"ה וא"כ אם נתבשלה. אליה זוטא כאן ס"ק ג. ח"י ס"ק ט. וכ"ה לקמן סי' תסז סנ"ד. וראה פס"ד צמח צדק כא, א (אם מותר להשהותו).

סא) מ"מ פ"ד הי"א. שו"ע ס"א.

סב) מ"א ס"ק ב. ואם הוא נילוש בשמן ראה לקמן ס"ט. וראה פעמי יעקב לג ע' לד.

סג) ט"ז ס"ק ב.

סד) משא"כ כשמקצתו תוך הרוטב אוסר הכל אפילו בכחוש, כדלעיל ס"ד וש"נ.

סה) ב"ח יו"ד סי' קה ד"ה ומ"ש רבינו אבל, בדעת הטור. ש"ך שם ס"ק יט. וכדלקמן סי' תסז סנ"א וש"נ.

סו) גמרא עו, רע"ב (לענין ריח). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (לענין צלי). ט"ז כאן ס"ק ב. מ"א שם.

סז) ב"ח וש"ך שם. וכדלקמן שם וש"נ. וראה העו"ב תתנב ע' 71 ואילך.

סח) משא"כ כשהוא צונן ומלוח, ראה לקמן סי' תסז סנ"א (ב' דעות).

סט) רמ"א סי' תסז סי"א (לאסור אותה החתיכה כולה).

ע) בכת"י: וכמ"ש ביו"ד סי' קה. ראה רמ"א שם ס"ה וס"ט (לענין האיסור עצמו, וכ"ה לענין ההיתר שמפטם את החמץ). וכ"ה לקמן סי' תנא סס"ו. סי' תסז סנ"א וסנ"ט. וראה מ"מ וציונים.

עא) ים של שלמה חולין פ"ח סי' ע. ט"ז יו"ד שם ס"ק ז.

עב) רמ"א יו"ד שם. ט"ז סי' תסא ס"ק ה וסי' תסז ס"ק יט. וראה גם לקמן שם סנ"ג.

עג) סעיף טז ואילך.

עד) סעיף נג.

עה) טור בשם רש"י ורא"ש ע"ז פ"ה סי' ו. שו"ע ס"י.

עו) ח"י ס"ק מה, בשם מנחת כהן (תערובת ח"א פ"ט).

עז) רא"ש שם.

עח) טור בשם רשב"ם והרא"ם ביראים השלם סוס"י נב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תצט.

עט) תוס' ע"ז סו, א ד"ה מכלל ורא"ש שם בדעת האוסרים. רשב"א שם.

פ) תרומת הדשן סי' קכח. רמ"א ס"י.

פא) אליה רבה ס"ק מב (בנטל"פ).

פב) תרומת הדשן שם. מ"א ס"ק מא. וראה גם לקמן סי' תנא סל"ג (שהעיקר כדעה הא' שלפנינו) וסס"ג. סי' תנב סי"ט.

פג) לוי עו, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' קח ס"א (שרק לכתחלה אסור).

פד) תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. משמעות הרי"ף חולין פ"ז (לב, א). ר"ן שם סד"ה ואיכא. הגהת סמ"ק סי' ריט (ע' רכא). דעה הב' ב[ר]מ"א ס"א, ודעה הא' ברמ"א יו"ד שם.

פה) או"ה. תורת הבית הארוך בית ד שער א (טו, א), לפירוש הב"ח יו"ד סוס"י צז, ומ"א כאן ס"ק ד.

פו) מ"א.

פז) פר"ח. רמ"א ביו"ד סי' קח.

פח) גמרא עו, רע"ב לרב. ש"ך וט"ז שם ס"ק א.

פט) רמ"א יו"ד שם. מ"א ס"ק ד.

צ) טור יו"ד סי' צז, בשם סמ"ק סוס"י ריג (ע' רטז). שו"ע שם סי' קח ס"א.

צא) שיעורו לקמן סי' תנו ס"ב.

צב) פר"ח יו"ד בקונטרס אחרון סי' צז. מנחת יעקב בסולת למנחה כלל לה דין א. וראה פסקי אדה"ז ע' 192.

צג) סעיף י.

צד) הגהת סמ"ק שם. רמ"א יו"ד שם.

צה) מ"א ס"ק ד (שבסתום לגמרי נוהגים לאסור אף בשאר איסורים).

צו) רוקח סי' רצב בשם ר"ת, הובא במרדכי רמז תקע, ובטור סי' תסא. מ"א שם ס"ק ט. ט"ז כאן ס"ק ג.

צז) ראה ש"ך וט"ז יו"ד שם ס"ק א.

צח) ח"י סי' תסא ס"ק יד. וראה הוספות למנחת פתים או"ח סי' תסא. ואם היא משוחה בשמן ראה לעיל ס"ו. וראה פעמי יעקב לג ע' לד.

צט) ח"י שם.

ק) גמרא עו, ב. לפירוש תורת הבית הארוך בית ד שער א (טו, א). טור יו"ד סי' קח. ב"ח שם סוס"י צז. מ"א כאן ס"ק ד.

קא) ראה מ"מ וציונים.

קב) תורת חטאת כלל לה ס"י, בשם איסור והיתר כלל לט דין טו, ומהר"י ווייל סי' מד, וים של שלמה חולין פ"ז סוס"י יד, לפירוש מ"א שם. רמ"א יו"ד שם ס"ב (אף בשאר איסורים).

קג) מ"א שם.

קד) מ"א שם.

קה) איסור והיתר ומהרי"ו שם.

קו) משמעות מרדכי רמז תקע (ראה פר"ח סי' תסא ס"ה ואליה רבה כאן ס"ק ז). שו"ת מהרי"ל סי' קפו (הובא במ"א ס"ק ג). דעה הב' ברמ"א ס"א ודעה הא' ביו"ד שם.

קז) ח"י ס"ק י. אליה רבה סוף ס"ק ז.

קח) רמ"א יו"ד שם (הן בשאר איסורים, בסתום לגמרי, והן בחמץ בפסח).

קט) ח"י ס"ק י. חק יוסף ס"ק ט (אף בחמץ בפסח ואף בסתום לגמרי).

קי) שו"ת רשב"א ח"א סי' תתמט ד"ה ובצל. מרדכי חולין פ"ז רמז תרסו. איסור והיתר כלל לט דינים כ-כא. רמ"א יו"ד שם ס"א.

קיא) אליה זוטא ס"ק ד.

קיב) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם וט"ז שם ס"ק ה.

קיג) מ"א ס"ק מא.

קיד) סעיף ח.

קטו) אליה זוטא סוף ס"ק ד, בשם זקנו. ח"י ס"ק י.

קטז) שנתבאר לעיל ריש ס"א, ובקו"א ס"ק א, שאוסר במשהו.

קיז) מ"א סי' תסז סוף ס"ק ד.

קיח) ולענין שהיה, ראה לעיל סי' תמב סי"ז, שאפילו נותן חתיכה אחת לחבירו קודם הפסח מותר להשהותם בהפסד מרובה. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' ריח. מ"מ וציונים.

קיט) רשב"א, הובא בב"י יו"ד סי' קי ד"ה דבר שאינו בטל, ובש"ך שם ס"ק מו. וראה לקמן סי' תנג סי"ב שכיון שמהתורה נתבטל ברוב יבש ביבש מקילין מטעם ספק ספיקא, וש"נ.

קכ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ורמ"א שם ס"ז (שמותר לאכול רק ב' ב' ביחד, ודוקא לב' אנשים כו'). וראה גם לקמן סי' תנג סי"ב.

קכא) מ"א סי' תסז סוף ס"ק ד.

קכב) ראה מ"מ וציונים.

קכג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ח.

קכד) מ"א סי' תסז סוף ס"ק ד.

קכה) ט"ז ביו"ד סי' צב סוף ס"ק טז (עכ"פ בנתערב ממשו). ח"י ס"ק ה.

קכו) נקודת הכסף על הט"ז שם (אף בטעמו ולא ממשו). מ"א סי' תסז ס"ק יג. ח"י שם. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 156 הערה 34.

קכז) מ"א שם.

קכח) ס"א-ב. וראה יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלו.

קכט) אליה זוטא ס"ק טז. ח"י סוף ס"ק מד.

קל) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א.

קלא) כדלעיל ס"ח.

קלב) טור סי' תסז בשם הרוקח (ראה סי' רפח). מ"א שם ס"ק יג.

קלג) ראה לעיל ס"ג, וקו"א סי' תמו סוף ס"ק ב, שהכלי עצמו מותר בהנאה. וראה זכרון יוסף סי' רסב-ג.

קלד) כדלעיל ס"ג.

קלה) מ"א שם (לענין חתיכה).

קלו) ולענין ביטול כלי הבלוע, ראה לקמן סכ"ג.

קלז) אליה זוטא ס"ק ב. וכדלעיל סוף סט"ז לענין חתיכה.

קלח) ב"ח ס"ד ד"ה כתב ביו"ד. אליה זוטא שם. וראה גם ש"ך יו"ד סי' קב סוף ס"ק ח.

קלט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א.

קמ) ראה ח"י סי' תנב ס"ק א (דלא כהמחלקים בזה בין שעה חמישית לששית).

קמא) כדלעיל סי' תלא ס"ב.

קמב) רא"ש פ"ב סי' ה. מ"א ס"ק ה.

קמג) תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ב.

קמד) פר"ח סוף ס"ט. ויאכלם בערב פסח, שבתוך הפסח חוזר וניעור, עכ"פ לענין אכילה, כדלעיל סי' תמב סי"ד-ח (אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ע' ריח).

קמה) דעה הא' ברמ"א יו"ד סי' קב ס"ד (מטעם אחר). וראה מ"מ פ"א ה"ה, שלמ"ד דהוי דבר שיש לו מתירים אוסר במשהו מו' שעות ולמעלה.

קמו) ר"ן פ"ב (ז, ב) ד"ה ואני חוכך. משא"כ לעיל סי' תמה ס"ח (שיש להם היתר בלא ביטול). וראה גם לעיל סי' שיח ס"ד. לקמן סי' תקז ס"ג. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

קמז) היינו במין במינו יבש ביבש שנתבטל ברוב (ראה לעיל סי' תמב סי"ד-יח אם מותר להשהותם לאחר הפסח), או לח בלח שנתבטל בס' ועבר עליו הפסח שמותר (טור ושו"ע סי"א. וכדלעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט ד"ה וכיון). וראה חקרי הלכות ד עב, ב.

קמח) כדלקמן סי' תמח ס"א.

קמט) כדלעיל ס"ט (שלא נאסר ריח חמץ בפסח אלא מטעם איסור משהו מליל ט"ו ואילך). וראה לעיל שם שהחומרא שבחמץ בפסח הוא רק בתנור קטן ופיו אינו סתום לגמרי.

קנ) דרכי משה ס"ק טו. רמ"א סעיף ב.

קנא) ליקוטי מהרי"ל (ע' תרל). מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק יא. וראה לקמן סנ"ג.

קנב) היינו אף שנשרו גם משש ולמעלה. ואם נשרו קודם הפסח מותר לשתותו גם בפסח כדלקמן סכ"ב.

קנג) שהעיסה עשויה להתפרר, כדלקמן סי' תסז סכ"ט וסמ"ז. וכשסיננו ראה לקמן סכ"ד וש"נ.

קנד) מרדכי רמז תקסח. מ"א ס"ק ו.

קנה) משנה פ"י דתרומות מ"ב. מ"א שם. ולענין חטה ולחם שנשרו במים ראה לקמן סי' תסז סמ"ז.

קנו) ערלה פ"ג משנה ז (של בעל הבית). ב"ח ס"ד ד"ה חמץ. מ"א ס"ק מ. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ו (אף של נחתום).

קנז) רש"י ביצה ג, ב ד"ה כל שדרכו וד"ה אלא למ"ד את שדרכו (לרבי יוחנן שם, שאת שדרכו שנינו).

קנח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א. ט"ז שם ס"ק א וש"ך ס"ק ט.

קנט) ראה לקמן סי' תסז סל"ו כמה צריך להסיר מהמצה.

קס) סעיף טז.

קסא) מ"א ס"ק מ, ובסי' תנא ס"ק לז. וראה לקמן שם סנ"ו (דהיינו שרוצה לבשלם ולאכלם בערב פסח). וכ"ה ביו"ד סי' קא ס"ב לענין חתיכה הראויה להתכבד.

קסב) ט"ז וש"ך יו"ד שם ס"ק ד בשם הפוסקים (לענין חתיכה הראויה להתכבד).

קסג) דעה הא' שבשו"ע ס"ט (שגם יבש ביבש אינו בטל). וכדלעיל ס"א וש"נ. רמ"א ס"ד (שגם כשנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור).

קסד) מ"א ס"ק יא.

קסה) סעיף טו וסי"ח (שגם כשנתבטל קודם הפסח וחוזר וניעור אסור להשהותו).

קסו) לבוש ס"ט. עולת שבת ס"ד ד"ה ומ"ש אבל. וכן נתבאר טעם זה לעיל סי' תמב סי"ד, ולקמן סי' תסו ס"ט.

קסז) מ"א שם, לדעת הרא"ש חולין פ"ז סי' לז. וכדלעיל שם סי"ד (שכשנאסר רק מטעם חוזר וניעור מותר להשהותו).

קסח) מ"א שם (במקום הפסד).

קסט) ראה הערות לשו"ע אדה"ז, שאוצ"ל: שנתבאר (שם סט"ו וסי"ח), שבהפסד מרובה יכול להשהותו. וראה גם לחם שלמה סי' פב אות ב.

קע) תרומת הדשן סי' קיד. רמ"א שם. וראה שו"ת רבנו סי' ה, אם תערובת בצק חמץ בבצק מצה יש לה דין לח בלח לענין זה.

קעא) פר"ח ס"ה ד"ה אבל בשומן.

קעב) רא"ש פ"ב סי' ה. דעה הא' בטור ושו"ע ס"ד. מרדכי רמז תקנד. ראב"ד בתמים דעים סי' לו. שו"ת הר"ן סי' סב וסי' סד. וראה גם לעיל סי' תמב ס"ד.

קעג) רי"ץ גיאת (ח"ב ע' פד), ושו"ת הרשב"א ח"א סי' נג וסי' תפה, בשם תשובת רב האי. משמעות הרמב"ם פ"ד הי"ב, לפירוש המ"מ שם. דעה הב' בטור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' תסו סי"א שעכ"פ מותר להשהותו.

קעד) פר"ח ס"ד, עפ"י ב"י סוס"י תנא. ט"ז שם ס"ק לא. טור סי' תמב בשם רב נטרונאי גאון. הגהת הש"ך שבמ"א ס"ק יג, בדעת שו"ת הרשב"א סי' קעג, בשם הגאונים (ודעה הא', לחלק ביניהם, ראה שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ד, שהובא בפר"ח שם, ומ"א ס"ק ז וס"ק יג).

קעה) שמבואר בשו"ע ס"ג שמותר (שלדעת שיירי כנה"ג ומ"א שם מותר לדברי הכל, ולדעת הפר"ח הוא רק לדעת המתירים).

קעו) שו"ע ורמ"א ס"ד. וראה גם לקמן סכ"ד. סי' תנג ס"ח-ט. סי' תסז סי"ד.

קעז) סמ"ק סי' רכב (ע' רכז). הגהות מיימוניות (קושטא) פ"א ה"ח. שו"ע ס"ג.

קעח) מ"א ס"ק ט.

קעט) פר"ח ס"ג. וכדלעיל ס"ה. וראה שו"ע ומ"א סי' תסז ס"ק לז, ולקמן שם סנ"ט (כדי קליפה).

קפ) כדלעיל ס"ז.

קפא) ב"ח ס"ד ד"ה חמץ. מ"א ס"ק מ.

קפב) מ"א שם. אליה זוטא ס"ק ב.

קפג) ב"ח שם לגירסת ח"י ס"ק מד. מ"א שם.

קפד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג. ש"ך וט"ז שם ס"ק ח.

קפה) א"ז שם. ח"י שם.

קפו) ראה לקמן ס"ס (לענין זיתים שנבלע בהם טעם חמץ, שגם בטעם בלוע שנתערב באחרים אמרינן חוזר וניעור). סי' תנא סוף סנ"ו.

קפז) כדלעיל ריש סכ"ב.

קפח) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קעג, לפירוש הדרכי משה ס"ק יג. רמ"א ס"ד. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ט (בנפל למים).

קפט) ראה גם לעיל סי"ט. לקמן שם סכ"ט וסמ"ז.

קצ) מ"א ס"ק יג. וראה גם לקמן סוף סנ"ב.

קצא) מ"א ס"ק יד. פר"ח סוף ס"ד.

קצב) אף שלא שהה מעת לעת בתוך הפסח.

קצג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א (שהוא כמבושל), וש"ך שם סוף ס"ק ב, וט"ז שם ס"ק א (שהוא בסוף המעת לעת). וראה גם לקמן סכ"ז (שהוא כמבושל) וסכ"ח (שהוא בסוף המעת לעת).

קצד) כדלעיל ס"א (שגם תערובת משהו טעם חמץ אסור בהנאה ולהשהותו), וש"נ.

קצה) משמעות רי"ץ גיאת בשם תשובת רב האי גאון. טור סי' תמב בשם רב נטרונאי גאון. שו"ת הרשב"א שם. מ"א ס"ק יב. ח"י ס"ק יח. וראה גם לקמן סי' תסו סי"א.

קצו) ח"י שם. וכדלעיל סי' תמב סכ"ד וש"נ.

קצז) שו"ת הרשב"א שם. מ"א ס"ק יג. וראה גם לעיל סט"ז (לענין כמה תערובות משהו).

קצח) ראה גם לקמן סוף סמ"ג וסוף סמ"ז וס"נ וסנ"ב.

קצט) משמעות רמ"א שם, ומ"א ס"ק יג. וכדלעיל סכ"ב, שהלכה כסברא הראשונה שאין אומרים בזה חוזר וניעור.

ר) אף שסיננו בבגד עב, כדלקמן סכ"ה. וראה מ"מ וציונים.

רא) ראה לקמן סמ"ז שחוששים לזה כיון שראינו חמץ נפל לתוכו.

רב) ראה ט"ז ס"ק ו, ומבואר לעיל סי' תמב קו"א סוף ס"ק טו, דהיינו כדעת האומרים שיבש בלח אינו בטל כיון שבמקומו הוא מובדל (אפילו אינו ניכר ע"י משמוש). וראה שדי חמד מערכת חו"מ (א'מא, ג). אהלי שם א ע' קיד.

רג) ראה פסקי הרב ע' טז.

רד) רמ"א סי' תסז סי"ב (שלא התיר אלא כשיש עוד צד אחד להקל. ראה מ"א שם ס"ק כג).

רה) סכ"ט-ל.

רו) ח"י סי' תסז ס"ק מ (שפסק כהרמ"א כשיש עוד ספק, מטעם ספק ספיקא), וכדלקמן שם ס"ל.

רז) כדלקמן שם ס"ל, להקל בשעת הדחק. וראה גם לקמן סמ"ב.

רח) טור סי' תסז. וכ"ה גם לדעת הרא"ש פ"ב סי' כה (לפירוש דרכי משה ס"ק י, ולבוש סי"א), והרשב"א בשו"ת ח"א סי' קעג (לפירוש שו"ת מהרש"ל סי' עט, וב"ח ס"ח ד"ה ולא נהירא, ומלבושי יו"ט סי"א, וט"ז ס"ק יב, ופר"ח סי"א ד"ה ומ"ש וראוי).

רט) מ"א שם ס"ק כד (בדעת הרמ"א שם).

רי) באר היטב ס"ק יד.

ריא) ראה ט"ז ס"ק ו. לעיל סי' תמב סוף ס"ק טו.

ריב) בכת"י תוקן: דרך בגד.

ריג) מ"א ס"ק יג.

ריד) מחזור ויטרי הל' פסח סי' כד. שו"ת הרא"ש כלל כד ס"ד בשם מנהג צרפת. טור ושו"ע ס"ה.

רטו) סימני ס' התרומה סי' נה. סמ"ג לאוין עח (ל, ב). שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' א. מ"א ס"ק יז. ט"ז סוף ס"ק ז. וראה גם לקמן סי' תנא סל"ה.

רטז) שבלאו הכי אין מתבטלים, כדלעיל סכ"ד (בפירורים שביין). וראה אגודה פ"ב סי' כו (אינו חוזר וניעור). מ"א ס"ק טו. ט"ז שם. העו"ב תתמו ע' 41.

ריז) רא"ש שם אות ד-ה. טור. דרכי משה ס"ק ו וס"ק יב. פר"ח ס"ה-ו. מ"א ס"ק טז וס"ק לב. ח"י ס"ק יט וס"ק לח.

ריח) תוס' חולין קיג, א ד"ה טהור. רא"ש חולין פ"ח סי' מב. טור שו"ע ביו"ד סי' קה סי"ב-ג. ורמ"א שם סי' סט סט"ז. וראה לקמן סנ"ו, שהמחמיר לכתחלה תבוא עליו ברכה.

ריט) תוס' וטור שם. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכט. ארחות חיים הל' איסורי מאכלות סי' סא, בשם הרא"ה.

רכ) שו"ת הרא"ש כלל כד ס"ד. טור ושו"ע ס"ה (עכ"פ כשנשרה בפסח. וראה לקמן סל"א).

רכא) שפחות מזה אין הציר מפליט מכלי (כדלעיל סכ"ו לענין מלח. וראה לקמן סנ"א שגם החומץ אינו מפליט מכלי בפחות ממעת לעת). ט"ז יו"ד סי' סט ס"ק מא. ש"ך שם ס"ק סח. ח"י כאן ס"ק יט, ובמנחת יעקב כלל יב ס"ק יד. פר"ח ביו"ד שם ס"ק נז. שפירשו כן במ"ש הגהת מהרא"י לשערי דורא רס"י טז, ואיסור והיתר (ראה כלל ג סי' ב), ורמ"א שם סט"ז. דלא כמ"א כאן סוף ס"ק טז.

רכב) דעה הב' ברמ"א שם ס"א, ובש"ך שם ס"ק א שכן עיקר (באיסור כחוש). מ"א כאן ס"ק טז ד"ה ודע. וראה לקמן סי' תסז סנ"ז, שבציר יש לו עכ"פ דין מליחה שאוסר כולו, משא"כ כאן שאין מליחה לכלים (כנ"ל), וכל האיסור רק מטעם כבוש.

רכג) שמואל עו, א (כמבושל). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"א (דהיינו כבוש בצונן מעת לעת). דרכי משה כאן ס"ק יב. מ"א ס"ק טז ד"ה כתב בדרכי משה. וראה גם לעיל סכ"ד. לקמן סכ"ח. ס"ס. סי' תנא ס"ס. שם סע"ב. סי' תסא סי"ב. סי' תסז ס"ב. סי' תעג סכ"ט. ולענין כבוש בציר או חומץ, ראה לקמן סכ"ט וש"נ.

רכד) עולת שבת ס"ה. וראה לקמן סכ"ט.

רכה) פר"ח ס"ה ד"ה ולכן נראה. ח"י ס"ק יט. שו"ע יו"ד סי' צו דעה הב' שבס"א (גבי סכין). רמ"א שם ס"ג (בסתם, גבי תבלין). ש"ך ביו"ד סי' צו ס"ק ו וס"ק יט (שכן דעת כל האחרונים וכן נוהגים). וכדלקמן סנ"ט לענין סכין, וש"נ.

רכו) פר"ח ס"ה סוף ד"ה ולכן נראה. מנחת יעקב כלל יב ס"ק יד. וראה גם שו"ע יו"ד סי' צא ס"ה (שבמליח דבעי לארחא לא סגי בהדחה). ש"ך סי' פג ס"ק יב, וסי' צו ס"ק טז. יגדיל תורה (נ.י) ה ע' עט. פסקי אדה"ז ע' 185.

רכז) טור ושו"ע יו"ד סי' צא ס"ה. וראה גם לקמן סי' תסז סנ"ח.

רכח) כדלעיל סכ"ד.

רכט) ש"ך סי' קה ס"ק ב (וסי' סט ס"ק י וס"ק סח). ט"ז שם ס"ק א, וכאן ס"ק ט. ח"י ס"ק יט. וכ"ה לקמן סי' תנא סס"ג. וראה פסקי אדה"ז ע' 30. פסקי הרב ע' כא.

רל) רא"ש חולין פ"ח סוס"י מט. שו"ע יו"ד קה ס"א. ובכתי"ק מהרי"ל תוקן: סט סי"ח. וראה גם לקמן סי' תסז סנ"ו. סי' תעג סכ"ט. סי' תקכז סי"ב (נותנים החומץ והציר עם התבשיל שבתוכה). סי' תרמח סכ"ה. וראה פסקי אדה"ז ע' 54.

רלא) ראה ש"ך יו"ד סי' צה ס"ק ז, וסי' קכב ס"ק ב, שאין החריף משוי לשבח את הטעם הפגום הבלוע בקדרה (משא"כ לעיל סכ"ז, שגם לאחר שמפליט הטעם מהכלי עדיין הוא מלוח וחריף ומבטל את פגימתו).

רלב) סעיף יח. ש"ך שם ס"ק עא. וראה פסקי אדה"ז ע' 57.

רלג) רמ"א סוף סעיף ה.

רלד) כדלעיל ריש סכ"ז, שהציר אינו מפליט מהכלי בפחות ממעת לעת (רק מבליע). וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 52.

רלה) ראה נקודת הכסף לש"ך יו"ד סי' קכב ס"ק ב.

רלו) ח"י ס"ק יט (ואינו נפגם הבלוע ראשון שבתוכו). וראה גם לקמן סוף סמ"ו וש"נ. וראה שו"ת נחלת יהושע (קאדקאווסקא) או"ח סי' יח. דברי טעם (כד, ד). הוספות למנחת פתים או"ח סי' תמז ס"ח. שערי תורה ח"ז סי' קכה. פרי החיים או"ח סי' כז. התמים חוב' ו ע' לט. הערות לשו"ע אדה"ז. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' פ; פב.

רלז) שהציר מבליע בכל עובי הכלי. וראה מ"מ וציונים. פסקי הרב ע' לג. פסקי אדה"ז ע' 46.

רלח) כדלעיל ס"ח.

רלט) מ"א סי' תנא ס"ק מ.

רמ) לדעה הא' דלקמן שם סכ"ט.

רמא) ב"ח מ"א ס"ק טז.

רמב) כדלקמן שם ס"ל, ולעיל סכ"ד בהג"ה, שבשעת הדחק התירו.

רמג) ח"י ס"ק יט.

רמד) כדלעיל סכ"ב, לב' דעות הראשונות, דכוותייהו קיי"ל.

רמה) כדלעיל סכ"ז-ט.

רמו) ב"ח ס"א ד"ה ובבשר. מ"א ס"ק טז.

רמז) ט"ז סוף ס"ק ט.

רמח) כדלקמן סי' תנג סכ"ג. וראה לקמן סי' תנא סמ"ט-נ. סי' תסה ס"ה.

רמט) ח"י ס"ק כה.

רנ) כדלקמן סמ"ז לענין נתבשל בסתם כלים, וש"נ.

רנא) הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רכח). רמ"א ס"ה.

רנב) שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' א. מ"א ס"ק יז. וראה גם לעיל סכ"ו (בדעת המתירים מעיקר הדין), וש"נ.

רנג) הגהת סמ"ק שם. דרכי משה ס"ק יא. ט"ז ס"ק ט. מ"א ס"ק יח. וראה פס"ד צמח צדק (כא, ג) טעמים נוספים להחמיר בזה.

רנד) הגהת סמ"ק שם. דרכי משה וט"ז ומ"א שם.

רנה) דרכי משה ורמ"א שם (הדיחו הבשר שלשה פעמים). ח"י ס"ק כג (ע"י שריה קצת). וראה בגירסות דלקמן.

רנו) ב"ח ס"א ד"ה וזהו שכתב הרא"ש. מ"א ס"ק טז. ט"ז וח"י שם.

רנז) מ"א ס"ק יז (דהדחה עדיף משריה).

רנח) בדפוס ראשון: ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח.

בלוח התיקון שבדפו"ר: ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה ג' פעמים במים ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה ויעבור [מ]עליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח. וכן תוקן בדפוסים הבאים.

בדפוס זיטאמיר תרט"ז ואילך נוספה בתחלה גם תיבת שישרנו (ע"י הדחה שישרנו ג' פעמים).

בלוח התיקון שבסוף דפוס זיטאמיר תר"ז נוספה הג"ה: ובכתבים של הרב המפורסם מוה' יהודא ליב ז"ל אחיו של הגאון הקדוש ז"ל נמצא שצריך להגיה כאן וכצ"ל: ע"י הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח (ב"ח לבוש) [היינו הב"ח בשו"ת סי' קכג בשם המהרש"ל, שנהגו לא לסמוך על ההדחה בבשר מלוח, והלבוש ס"ה, שנהגו להחמיר בדגים אפילו יבשים]. המקור להג"ה הנ"ל היא בכתי"ק מהרי"ל - מהדורה של שוע"ר (שנדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ה ע' כג-ד): מותר לאכלו בפסח ע"י שישרנו במים בתוך כלי של פסח (ט"ז) וידיחנו יפה ויעביר מעליו משהו חמץ הנדבק בו ... והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח (ב"ח לבוש)".

עוד גירסה יש בשו"ת צמח צדק סי' קטז: "ול"נ שכן צריך להיות בהג"ה, הדחה ג"פ לפני הפסח ואם ישרנו לפני הפסח בתוך כלי כו', וראי' מדכ' בתוך כלי של פסח אי מיירי תוך הפסח פשיטא דבכלי פסח ידיחנו, וכ"נ ממ"ש סעיף מ"ב ולא הדיחם קודם הפסח כו'". וראה גם קונטרס השלחן. מגני אברהם לאו"ח סי' תמז.

בכתי"ק מהרי"ל עה"ג תוקן: ע"י הדחה שלשה פעמים במים ואם ישרנו בנהר או בתוך כלי של פסח קודם הפסח וגם ידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח (ח"י [שם] אליה זוטא [ס"ק ח]).

רנט) הג"ה בכתי"ק מהרי"ל: ותקנה זו אין נוהגין אלא מדוחק קצת ואין עושין כן אלא בבשר מלוח (שמערין הכל מן הכלי ושורין במים קודם הפסח) משום מניעת שמחת יו"ט שאין שמחה אלא בבשר כמ"ש בסי' תקכ"ט אבל דגים מלוחים (ובפרט דגים המלוחים בחבית שקורין הערינג) אין נוהגין כן אא"כ אין לו בשר כלל (לפי שצריך לערות הכל מכל החבית קודם הפסח ולא יטול מן החבית בפסח שמשהו חמץ הדבוק בא' מן הדגי' הוא כבוש בציר ואוסר גם שאר דגים הכבושי' עמו ולערות מן החבית קודם הפסח לשרות במים חוששין שמא יחוס שלא יתקלקלו הדגים לפיכך נוהגין לאסור בכל ענין). ואם הוא שעת הדחק [עי' סמ"ב].

רס) דרכי משה ס"ק יא, בשם מהר"י ברין. רמ"א ס"ה.

רסא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א.

רסב) לקט הקמח הל' פסח ד"ה בשר יש להתיר (שבזה מיירי הרמ"א). וראה שערי תורה ח"ז סי' קכה.

רסג) רמ"א ס"ה.

רסד) בכת"י: אפילו בלא.

רסה) חק יעקב ס"ק כו.

רסו) רמ"א שם (לענין שומן מהותך כדלקמן סוף סמ"ה), וס"ז (לענין סכין שאינו בדוק).

רסז) מ"א ס"ק כ. חק יעקב שם. וראה עד"ז לקמן סנ"ח (לענין סכין). סי' תסז סט"ז (לענין דבש) וסי"ח (לענין פירות שנתייבשו).

רסח) ראה חק יעקב שם.

רסט) ח"י ס"ק כב בשם אחרונים (שבשעת הדחק הכל שרי), לענין בשר שלא הודח (וכ"ה לקמן סמ"ב), וס"ק כו (גם לענין כרכשות כו').

ער) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קכח), בשם מהר"ש (הלכות ומנהגי מהר"ש סי' טו), לענין בשר שלא הודח.

רעא) שנתבאר לעיל סל"ח שמתירים בדיעבד.

ערב) מ"א ס"ק יט (שבזה מיירי הרמ"א). לקט הקמח הל' פסח ד"ה בשר יש להתיר (שבזה מודה הרמ"א לאסור בכל אופן).

רעג) פירוש הא' ברש"י חולין קיב, רע"א. סמ"ק סי' ריג (ע' רטז). ש"ך יו"ד סי' צו ס"ק ג, וט"ז ס"ק א.

עדר) מ"א ס"ק לז (דעכ"פ משהו איכא). לקט הקמח שם.

ערה) לקט הקמח שם (והאיסור בעין, וטוח עליו. משא"כ בטעם אין אומרים חוזר וניעור, כדלעיל סכ"ב). וראה גם לקמן סנ"ח.

רעו) בכת"י: מכל מקום כיון.

רעז) רמ"א שם (שאם נתערב בתבשיל אין לחוש). פר"ח (ראה סוף ס"ז). ח"י סוף ס"ק מא.

רעח) מ"א שם בדעת הרמ"א (שאינו דבר הנדבק בו כל כך). ובכת"י: ח"י. וכ"ה לקמן סנ"ח.

רעט) ד"מ. שו"ת חוט השני סי' נה. מ"א ס"ק כ.

רפ) א"ז. ראה חוט השני שם, דהיינו אף שנזהר לקנח הסכין מחשש חימוץ אלא שלא שם לבו לפליטת הסכין ע"י הדבר החריף.

רפא) הושלם עפ"י כת"י. וראה קונטרס השלחן שבנוסח הדפוסים הלשון אינו מובן.

רפב) סעיף נח (שדלעת האוסרים בסתם סכין אוסר התערובת במשהו) וסנ"ט (שדבר חריף שנחתך בסכין אסור).

רפג) מהרי"ל. וראה שו"ת חוט השני סי' נה. ח"י ס"ק כה (כשנתן טעם בבשר, והדיחוהו קודם הפסח, וטעם החמץ בטל בס'. משא"כ כאן שנתן רק ריח, יכול להדיחו אף בפסח). וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רכא.

רפד) שאוסר בדברים חריפים, כדלעיל סי"א, משא"כ כאן שהריח אינו מהחמץ.

רפה) ראה לעיל סל"ט, שבשעת הדחק יכול לאכול אפילו כרכשות שאין הדחה מועלת להן, וש"נ.

רפו) הג"מ (ראה ב"י ד"ה כתוב בהג"מ, בשם הג"מ קושטא סוף פ"א, בשם הגהת סמ"ק סי' רכב ע' רכח, שבדבר שאינו נאכל בלי הדחה מותר לאכלו ע"י הדחה, וכדלעיל סל"ו. ובכת"י: ד"מ). ח"י ס"ק כד, בשם מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קכח), בשם מהר"ש (הלכות ומנהגי מהר"ש) סי' טו (להקל למי שאין לו בשר בפסח) וסי' שה (להתיר ההדחה בפסח).

רפז) רמ"א מ"א. ח"י שם. ט"ז ס"ק ט.

רפח) ראה לעיל סכ"ז.

רפט) דעה הא' שם סכ"ט. וראה לעיל סכ"ד בהג"ה, שאפילו המחמירים מודים כשאין כאן חמץ גמור אלא ספק.

רצ) כדלקמן סמ"ז לענין נתבשל בסתם כלים, וש"נ.

רצא) רמ"א ס"ה. מ"א ס"ק כא.

רצב) ב"ח סוף ס"א ד"ה וזהו שכתב הרא"ש. מ"א ס"ק כב. וכדלעיל סל"ו במלח שלא נבדק.

רצג) כדלעיל סכ"ד בפירור שנפל ליין.

רצד) רמ"א שם. ובכת"י: קאי דוקא אשומן שיש לחוש בו לפירורי חמץ בעין אבל אם אין לחוש אלא משום שנתבשל בכלי חמץ או מלח שלא נבדק מפירורי החמץ שהפירור אינו בעין שבודאי נימוח ונמס כמו שנתבאר לעיל [סכ"ו] אפילו נתערב הרבה עד שאין ס' כנגד האיסור אפילו הכי מותר כמו שנתבאר לעיל [סל"ח לענין מלח שלא נבדק, ולקמן סוף סמ"ה לענין נתבשל בכלי חמץ] (מ"א) [ס"ק כו].

רצה) מ"א ס"ק כו. ח"י ס"ק לב.

רצו) ח"י שם.

רצז) ח"י ס"ק לג. וכדלעיל סוף סכ"ד.

חצר) כדלעיל סכ"ה.

רצט) בכת"י: גבי פת שנפל ליין (סכ"ד-ה).

ש) ראה מ"מ וציונים.

שא) כדלעיל סכ"ד, כשנכבש היין עם הפירור בתוך הפסח.

שב) ח"י ס"ק כח. וכדלקמן סמ"ז לענין אומר ברי לי שלא היה בן יומו, וש"נ.

שג) יו"ד סי' צה ס"א (בבשר בחלב), וברמ"א שם (שאף בבישול מותר בדיעבד). דרכי משה הארוך כאן סוף אות ב. כנסת הגדולה הגה"ט בשם הג"ה כת"י, בדעת בעל העיטור (הל' ביעור חמץ קכה, ב) שבטור. וראה גם ט"ז סי' תנא ס"ק ח וס"ק כה.

דש) שו"ת רשב"א ח"א סי' תקטז. ר"ן חולין פ"ח (מא, א דיבור הראשון). וראה גם לקמן סי' תנא סי"ג בהג"ה (לענין הגעלה בכלים הצריכים ליבון).

שה) רשב"א בתורת הבית בית ד שער ד (לג, ב). ר"ן פ"ב (ח, רע"ב). מ"א ס"ק כד. וראה גם לקמן סי' תנא סי"ג בהג"ה.

שו) ראה לקו"ש חכ"ב ע' 106 הערה 21. שלחן המלך ח"ב ע' מח. אהלי שם ח ע' רסט. משנה שלמה סי' לד אות ה.

שז) ט"ז ס"ק יא, וסי' תמב ס"ק ד (שלא התיר רמ"א שם ביו"ט אחרון רק לענין סתם כלים, וכדלקמן סמ"ז).

שח) מ"א סי' תנב ס"ק א. ח"י בסי' תנב ס"ק ב (שהכל מודים כשיש הרבה נותני טעם). רא"ש פ"ב סי' ז (הטעם המבואר כאן). וכדלקמן סי' תנב סי"ג ובהג"ה שם (שגם האוסרים בג' נותני טעם יודו מטעם המבואר כאן). וראה קובץ דברי תורה טו ע' קכה.

שט) רמ"א ביו"ד סי' צה ס"ב. דרכי משה שם ס"ק א. ש"ך שם ס"ק ז (אף לענין שאר איסורים, שמותר בהם נ"ט בנ"ט). מ"א כאן ס"ק כח (לענין כבוש). וראה פסקי אדה"ז ע' 170.

שי) רמ"א ס"ה. דרכי משה הארוך סוף אות ב.

שיא) וכ"ה לקמן סי' תסז סמ"ו (לענין מי ההגעלה שנתערבו).

שיב) מ"א ס"ק כו (לענין יין מבושל דלקמן סמ"ו). וראה מ"מ וציונים.

שיג) ח"י ס"ק לב.

שיד) תרומת הדשן ח"ב סי' קפז. רמ"א ס"ה.

שטו) ט"ז ס"ק יא, וסי' תמב ס"ק ד (שלא התיר רמ"א שם ביו"ט אחרון רק לענין סתם כלים, וכדלקמן סמ"ז).

שטז) כמבואר ביו"ד סי' קכב ס"ו.

שיז) עולת שבת ס"ה. מ"א ס"ק כג. וראה גם ט"ז ס"ק י וסי' תמב ס"ק ד. וראה לקמן סמ"ז, שבזה מתירים ביו"ט האחרון של גלויות.

שיח) ט"ז סוף ס"ק י. וכדלקמן סנ"ט לענין סכין, וש"נ.

שיט) מ"א סי' תנא ס"ק מ. וכדלעיל סכ"ט, ולקמן סי' תנא סס"ג. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נג. וראה לקמן סי' תנא סוף סס"א (שבזה אין להתיר אף לדעת המתירים נותן טעם בן נותן טעם).

שכ) ט"ז סי' תמב סוף ס"ק ד. מ"א כאן ס"ק כה.

שכא) רדב"ז ח"א סי' תפז. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סי' תמ"ב ס"ק ט.

שכב) ראה רמ"א יו"ד סי' פז ס"י. ש"ך שם ס"ק כט.

שכג) אליה רבה סי' תמב ס"ק יא.

שכד) מ"א שם. וכדלעיל סכ"ז וסכ"ט שגם הציר ומים מלוחים אינם מפליטים מהכלי בפחות ממעת לעת. וראה יו"ד סי' פז ס"י (שאף מהקיבה אין החלב קיבה מפליט בפחות ממעל"ע). מ"מ וציונים. פסקי הרב ע' מו. העו"ב תתמט ע' 54.

שכה) שחלב קיבה החריף וחמוץ מחליה לשבח לטעם החמץ שנבלע בו.

שכו) רמ"א יו"ד שם (לענין בשר בחלב). ש"ך שם ס"ק ל.

שכז) כדלעיל סכ"ב.

שכח) כדלעיל סי' תמב ס"י וש"נ.

שכט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"י-יא. ש"ך שם. וראה פסקי אדה"ז ע' 94.

של) מ"א ס"ק כג.

שלא) מ"א סי' תנא ס"ק מ.

שלב) סמ"ק סי' רכב (ע' רכח). הגהות מיימוניות (קושטא) סוף פ"א. מ"א ס"ק כג.

שלג) סעיף כב.

שלד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סי' קכב ס"ב. שו"ת ב"ח סוס"י קכג. מ"א כאן ס"ק כג. לקמן סי' תנב ס"ו.

שלה) סמ"ק והגהות מיימוניות שם. מ"א שם. ח"י ס"ק כח (שכ"ה מסקנת האחרונים, דקיי"ל כסמ"ק). וכ"ה לעיל סמ"ד לענין ברי לי שלא נתערב פירור חמץ. וראה גם לקמן סי' תנח ס"ב.

שלו) ולא עד בכלל. תרומת הדשן ח"ב סי' קפז. רמ"א ס"ה. מ"א ס"ק כה. וכ"ה לעיל סל"ו וסמ"ג. וראה לעיל ריש סמ"ו שרק בסתם כלים הקילו ביו"ט האחרון, וש"נ.

שלז) סעיף מד.

שלח) ח"י ס"ק לא, בשם שו"ת צמח צדק סי' סה.

שלט) ח"י ס"ק לג.

שמ) כדלעיל סכ"ד בהג"ה.

שמא) ראה לעיל סי' תמב ס"י.

שמב) ט"ז סי' תמב ס"ק ד.

שמג) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלז). רמ"א ס"ה.

שדמ) דרכי משה ס"ק ה. רמ"א שם.

שמה) אליה זוטא ס"ק יב. ח"י ס"ק לד.

שמו) ח"י שם. וכדלעיל סכ"ד.

שמז) סי"ט-כ (באיזה צוקר יש חשש פירורי חמץ).

שמח) ראה לעיל סי' תלו ס"א.

שמט) דרכי משה ס"ק ה בשם מהר"י ברין ומהרי"ל (הל' ל' יום קודם לפסח ע' יא). רמ"א ס"ה.

שנ) מהרי"ל שם. מ"א ס"ק כט.

שנא) דרכי משה שם בשם מהר"י ברין. רמ"א שם.

שנב) דרכי משה שם.

שנג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק א. מנחת יעקב כלל נח ס"ק יז. פסקי אדה"ז ע' 158. וראה גם לקמן סנ"ו-ז. סי' תנב ס"ז. וראה לעיל ס"מ שמן הסתם אמרינן שהוא כלי של חמץ. וראה לעיל סמ"ו שמחומרת חמץ חיישינן שהוא בן יומו. ולענין סכין, ראה לעיל סל"ט ולקמן סנ"ח, ב' דעות.

שנד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק ב. וראה לעיל ריש סכ"ז (שגם הציר אינו מפליט מהכלי בפחות ממעת לעת). לקמן סי' תעג סכ"ט, וסי' תקכז סי"ב, וסי' תרמח סכ"ה (שחומץ חזק פולט ממאכל ע"י כבישה כדי שירתיח, כדעת המ"א כאן ס"ק כח). העו"ב תתמט ע' 53.

שנה) צמח צדק סי' פ. הובא במ"א ס"ק מה (שאסר אע"פ שנתבטל בששים, מטעם מבטל איסור לכתחלה, ולא קיי"ל בזה כוותיה). וגם ח"י ס"ק לד הסכים לדבריו (ראה לעיל סי' תמב קו"א ריש ס"ק ג.

שנו) ראה לקמן סי' תקיג ס"ז כשנותן ללבנו. וראה מ"מ וציונים.

שנז) ואם כוונתו לבשלו עם בשר, ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ג: ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר.

שנח) מ"א שם. וראה דברי טעם סי' ג אות ד.

שנט) ראה לקמן סי' תנב ס"ו אם יהנה כו', וראה מ"מ וציונים.

שס) אליה רבה ס"ק ל. וכדלעיל סכ"ד וש"נ.

שסא) צמח צדק ומ"א שם.

שסב) שלכן אינו הסינון מועיל בפסח, כדלעיל סכ"ד.

שסג) ס' התרומה סי' נה. סמ"ג לאוין עח (ל, ג). מרדכי פ"ב רמז תקנה. רמ"א ס"ה.

שסד) אף שנוקשה מתבטל בס' בפסח, כדלעיל סי"ח.

שסה) מ"א ס"ק ל.

שסו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה. וראה גם לקמן סעיף סא.

שסז) שבזה מועיל מה שלא התכוין לבטל האיסור כדי לשתותו בפסח (כדלעיל סנ"ב). וראה מ"מ וציונים. הערות לשו"ע אדה"ז.

שסח) ראה לעיל סי' תמב סכ"ה (לענין נפסדה צורתו, שלשים יום).

שסט) ס' התרומה וסמ"ג ומרדכי שם. רמ"א שם. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יד.

שע) תרומת הדשן ח"ב סי' קמט. רמ"א שם.

שעא) תרומת הדשן שם. דרכי משה הארוך אות ב. מ"א ס"ק לא.

שעב) סכ"ז, שכזית במקום אחד חייב לבער או יטיחנו בטיט).

שעג) ראה מ"א ס"ק לב. ח"י ס"ק לח. פר"ח ס"ו.

שעד) ראה מ"א ס"ק לג. פרי חדש ס"ז.

שעה) דרכי משה יו"ד סי' צה ס"ק א. רמ"א שם סי' צו ס"ג. ש"ך שם ס"ק יט (שכן דעת האחרונים וכן נוהגים). וכדלקמן סנ"ט לענין סכין, וש"נ.

שעו) אף שלפני הפסח מתירים נותן טעם לפגם, כדלעיל סכ"ב.

שעז) ראה גם לקמן סנ"ו וסי' תנא סמ"ו.

שעח) ח"י שם. אליה רבה ס"ק כד.

שעט) מרדכי רמז תקנז. שו"ע ס"ו.

שפ) כדלעיל סנ"א וש"נ.

שפא) מרדכי שם. רמ"א ס"ו. וכדלעיל סכ"ו וש"נ.

שפב) ט"ז. מ"א ס"ק לב. פר"ח  ס"ו. וכדלעיל סנ"ה.

שפג) תוס' חולין קיג, א ד"ה טהור. סמ"ג ל"ת קלז (מח, א). רא"ש. שו"ע. רמ"א יו"ד סי' צה ס"ו. מ"א שם.

שפד) רמ"א שם (כי יש מחמירין לכתחלה). וראה פסקי אדה"ז ע' 182.

שפה) מרדכי חולין רמז תשיח, בשם ראבי"ה חולין סי' א'קכג. דרכי משה שם ס"ק טז, בשם איסור והיתר הארוך כלל ג סי' ז (להחמיר כראבי"ה). וראה מ"מ וציונים.

שפו) כדלעיל סנ"ה וש"נ.

שפז) שכ"ה. איסור והיתר. מהר"מ. מ"א ס"ק לב.

שפח) מ"א ס"ק לג (שדין זה שבשו"ע שהוא למ"ד שהבוסר לא הוי חריף). ח"י ס"ק לט.

שפט) סמ"ק סי' רכב (ע' רכח). שו"ע ס"ז.

שצ) ח"י שם.

שצא) רמ"א ס"ז.

שצב) טור ושו"ע. סמ"ק שם. רמ"א שם.

שצג) עולת שבת ס"ז. וכדלעיל סנ"א וש"נ.

שצד) (ר)מ"א ס"ק לד.

שצה) מ"א ס"ק לה.

שצו) סעיף ה. ט"ז שם ס"ק יד. ש"ך שם ס"ק כא. מ"א שם.

שצז) ח"י ס"ק מא.

שצח) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלה). רמ"א ס"ז. לפירוש המ"א שם. ח"י שם.

שצט) רמ"א שם. מ"א שם.

ת) מ"א ס"ק לז (דעכ"פ משהו איכא). לקט הקמח הל' פסח ד"ה בשר יש להתיר. וכדלעיל סל"ט.

תא) בעין, וכדלעיל שם, וש"נ.

תב) מ"א שם, בדעת הרמ"א שם (שמטעם זה מותר כשנתערב בתבשיל). דרכי משה (ס"ק י, שבדיעבד אין להחמיר). פר"ח. ח"י סוף ס"ק מא (בדפוסים צוין בריש סנ"ט. ונראה ששייך לכאן. וכן צויין לעיל סל"ט).

תג) מ"א שם, בדעת הרמ"א (שאינו דבר הנדבק בו כל כך).

תד) מ"א ס"ק לו, בדעת הרמ"א שם. ח"י שם. וראה עד"ז לעיל סל"ח, לענין מלח לא בדוק) וש"נ.

תה) סעיף לט.

תו) אף שלפני הפסח מתירים כשנתבטל בס' או כשנותן טעם לפגם, כדלעיל סכ"ב. וראה לקמן ס"ס הטעם שאין הבלוע שבסכין בטל בס'.

תז) חולין קיב רע"א, לפירוש ב' ברש"י שם. שו"ע יו"ד סי' צו ס"א. ש"ך שם ס"ק ב.

תח) תוס' שם סד"ה אגב (צריך עיון). ס' התרומה סי' ס (ויכול להיות). דעה הב' בטור ושו"ע שם. ש"ך שם ס"ק ו (שכן דעת כל האחרונים וכן נוהגים). טור כאן. ט"ז סוף ס"ק יד. מ"א ריש ס"ק לח. ח"י ריש ס"ק מב. וכ"ה לעיל סכ"ז (לענין כבישה) וסמ"ו (לענין בישול) וסנ"ה (לענין דיכה).

תט) ראה עירובין יח, ב. ש"ך יו"ד סי' צו ס"ק כ.

תי) ראה מ"מ וציונים.

תיא) מ"א ס"ק לח. וראה יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלו.

תיב) טור ו(משמעות ה)שו"ע ס"ח. מ"א שם. ט"ז ס"ק יד.

תיג) דבכולי סכין משערינן (טור ומ"א וט"ז שם).

תיד) ב"ח ס"ג ד"ה וזיתים. ט"ז שם. מ"א שם.

תטו) היינו כדי קליפה (כדעת הרא"ש חולין פ"ח סי' לא, וטור יו"ד רס"י צו), או כדי נטילה (כדעת הרשב"א בתורת הבית הארוך ב"ד ש"א ד, סע"א בשם הראב"ד, ושו"ע יו"ד שם).

תטז) ט"ז ס"ק יא, וסי' תמב ס"ק ד (שלא התיר רמ"א שם ביו"ט אחרון רק לענין סתם כלים, וכדלעיל סמ"ז).

תיז) כדעת הרשב"א שם, ורמ"א יו"ד שם.

תיח) כדין יבש ביבש. פר"ח ביו"ד סי' צו ס"ק יח.

תיט) לעיל סכ"ב, ובסוף סכ"ג נתבאר שכן הוא גם לענין כלי חרס בלוע מאיסור שנתערב בכלים אחרים.

תכ) ט"ז שם. אופן הא' במ"א שם. וכדעת מהר"ם מלובלין בשו"ת סי' כח, שבש"ך יו"ד סי' צד ס"ק כג ובט"ז שם סי' צו ס"ק ה. וראה פס"ד צמח צדק קפד, ד.

תכא) כדלעיל סכ"ז וש"נ.

תכב) ט"ז שם. מ"א שם.

תכג) מ"א שם. וראה לקמן סי' תנא ס"ס וש"נ.

תכד) מסקנת המ"א שם.

תכה) כדעת הרשב"א בתורת הבית ב"ד ש"א (ח, א), שאפשר לסוחטו אסור. שכן נפסק בשו"ע סי' קו ס"א, וש"ך שם ס"ק ב (אף למ"ד שאין אומרים בכל האיסורים חתיכה נעשית נבלה. וכאן בחמץ קודם הפסח אין החתיכה נעשית נבלה, רק הטעם הבלוע בה חוזר וניעור ואוסר מקצת החתיכה).

תכו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם, מתורת הבית שם (גם לענין בלעה איסור).

תכז) ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ע' רכג.

תכח) טור שו"ע ס"ח.

תכט) טור. מ"א ס"ק לט.

תל) איסור והיתר הארוך כלל ב דין ה. ש"ך ביו"ד סי' ע ס"ק נ וסי' קיד ס"ק יג. ופר"ח שם סי' ע ס"ק לו וסי' קיד ס"ק יח. ומנחת יעקב כלל ו ס"ק כד. ולענין מלוחים וציר ראה לעיל סכ"ח-ט. וראה פסקי אדה"ז ע' 64.

תלא) סעיף כח.

תלב) גמרא ל, א (הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת לא).

תלג) רש"י ל, א ד"ה אבל. רא"ש פ"ב סי' ה (אפילו שהיה בעיניה). טור וט"ז ס"ק יח.

תלד) ואם נתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח, נתבאר לעיל סי' תמב ס"ג. ואם נתערב בתוך הפסח ועבר עליו הפסח ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון).

תלה) מ"א ס"ק מד. פר"ח סי"א. ובשם כל הפוסקים.

תלו) רא"ש פ"ב סי' ה. טור ומ"א שם. פר"ח שם ד"ה וראיה.

תלז) ט"ז יו"ד סי' צט ס"ק ט.

תלח) ט"ז שם ס"ק י, בשם רש"ל בים של שלמה חולין פ"ז סי' נט.

תלט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה-ו ובנו"כ שם. ח"י כאן ס"ק מז.

תמ) טור ושו"ע סי"א.

תמא) משמעות השו"ע שם.

תמב) מרדכי פ"ג רמז תקנח. שו"ע סי' תסז ס"י, אף בתוך הפסח. וכ"ה לעיל ס"א; אלא שבזה לא קיי"ל כוותייהו, כדלעיל ס"ב. אבל כאן בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא רק איסור דרבנן, מותר לדברי הכל, כדלעיל סי' תמב ס"ג ובקו"א שם ס"ק ב. ואם טעם החמץ משבח את התבשיל שנפל לתוכו, ראה לעיל סי' תמב סוף ס"ז, שצריך למכרו חוץ מדמי טעם חמץ שבו.

תמג) הגהות מיימוניות סוף הל' פסח. רמ"א סי"א. טור ושו"ע יו"ד סי' קלד ס"ב. וכדלעיל סי' תמב ס"ג (כשנתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח), וש"נ.

תמד) ב"י סוף הסימן. מ"א ריש ס"ק מה, ממשמעות הרמ"א סי"א. וראה גם לעיל סי' תמב קו"א סוף ס"ק ב. וראה לעיל שם ס"ג, שאם נתערב קודם הפסח ועבר עליו הפסח אין הפדיה מועלת אלא להנאה ולא לאכילה.

תמה) מ"א שם.

תמו) ע"ז שם. וכמבואר ביו"ד סי' קט ס"א.

תמז) אפילו אינו חד בתרי (ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ו). וכדלעיל סי' תמב סי"ד וש"נ.

תמח) ט"ז שם.

תמט) ח"י ס"ק מט.

תנ) שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכא. שיירי כנסת הגדולה סי' תמח הגה"ט אות ב. ט"ז ס"ק יז. מ"א ס"ק מה.

תנא) ע"ז לה, א. מ"א שם. וכדלעיל סי' תמב ס"י.

תנב) ח"י סי' תמב ס"ק טז בשם האחרונים. וכ"ה לעיל שם סוף ס"י.

תנג) ח"י שם בדעת עצמו. וכ"ה לעיל שם.

תנד) ח"י שם. וכ"ה לעיל שם.

תנה) שיירי כנסת הגדולה סי' תמח הגה"ט אות ב. עולת שבת סי"ב. פר"ח סי"א ד"ה שמרים.

תנו) סוף ס"י (שלענין הועמד לפני הפסח יש לסמוך על דעה זו רק בהפסד מרובה) ובקו"א ריש ס"ק ט (שכשהועמד אחר הפסח מותר לדברי הכל), וש"נ.