תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח ובו ל"א סעיפים:

א

א חמץ דגן גמור של ישראל שעבר עליו הפסחא בין שעבר עליו כל הפסח ובין שלא עבר עליו אלא מקצת הפסח אפילו מקצת יום טוב האחרון של גליותב הרי הוא אסור בהנאהג לכל אדם מישראל לפי שקנסוהו חכמים לבעל החמץ על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצאד ולא רצו חכמים לחלוק בגזירתם ואסרוהו על כל אדםה ולא עוד אלא אפילו היה בעל החמץ אנוס שלא היה יכול לבערו או שלא היה יודע ממנו כלל עד לאחר הפסח אף על פי כן אסרוהו בהנאהו כדי שלא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר אנוס הייתיז:

ב

ב אבל חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח מותרח אפילו באכילהט אם הוא בצק או פת במקום שנוהגין היתר בפת של נכריי דכיון שלא נעשה בו עבירה בשהייתו עד לאחר הפסח לא אסרוהו חכמים:

ג

ג נכרי שהביא לישראל דורון של חמץ אפילו הביאו ביו"ט האחרון סמוך לחשיכה לא יקבלנו הישראליא מידויב שהרי בקבלה זו נקנה לו הדורון בקנין גמור ונעשה חמצו של ישראל ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא ברגע זו שעד הלילה וכן לא יאמר לו הישראל שיניח הדורון במקום צנוע וכיוצא בדברים כאלו שניכר מהן שהוא חפץ בדורוןיג שאם הוא חפץ בו הוא נקנה לויד על ידי שהוא מונח בביתו או בחצרו שכל הדבר המונח בחצירו של אדם נקנה לו כאלו הוא מונח בידו ממש שחצירו הוא כשלוחו לכל דברטו אבל כשאין ניכר מתוך דבריו או מעשיוטז שהוא חפץ בהדורון אין חצירו קונה לו לפי שמן הסתם אין נוח לאדם לקנות לו דבר האסור לו לקנותויז וכיון שאין נוח לו לקנותו אין חצירו נעשה כשלוחו לקנות לו דבר שאין נוח לויח שאין אדם נעשה שליח לחבירו בעל כרחו:

ד

ד ומכל מקום טוב להחמיר ולפרש בפיו שאינו רוצה שיקנה לו חצירו את הדורון של הנכרייט.

וצריך ליזהר לכפות עליו את הכלי עד הערב אם הוא שבת או יום טובכ אפילו יום טוב האחרון כמו שנתבאר בסימן ת"מכא אלא א"כ הביאו ביום טוב האחרון סמוך לחשיכהכב שבשעה מועטת אין לחוש שמא ישכח ויאכלנו ואם הוא חול המועד צריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' טפחיםכג כמו שנתבאר שם עיין שם כל פרטי דין זה:

ה

ה וכל זה בדורון וכיוצא בו שאין האחריות על הישראל אם יגנב החמץ או יאבד אבל אם הנכרי מביא לבית הישראל למכור או להפקיד אצלו צריך הישראל לומר בפירוש להנכרי שאינו רוצה לקבלו כדי שלא יתחייב באחריותו כלל ולא יוכל הנכרי לכפותו לשלם אף אם הוא אלםכד ואם אינו אלם ואין הכרח כלל לישראל שיקבל פקדונו לא יניחנו שיניח החמץ ברשותו בכל עניןכה אלא אם כן הוא סמוך לחשיכה ביום טוב האחרוןכו עיין סימן ת"מכז:

ו

ו ישראל שיש לו חמץ הרבהכח בערב פסח ורוצה למכרו לנכרי המכירו ומיודעוכט או ליתנו לו במתנהל אע"פ שהוא יודע בהנכרי שלא יגע בחמצו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ואז יחזירנו לו הרי זה מותרלא דכיון שאם לא היה הנכרי רוצה להחזירו לו לא היה יכול לתבוע ממנו בדין שיחזירנו לולב אם כבר קנהו הנכרי באחד מדרכי הקנייה שיתבארלג נמצא שכל ימי הפסח החמץ קנוי להנכרי בקנין גמור ואחר הפסח שהוא מחזירו לו מתנה הוא שהוא נותן לו:

ז

ז ומכל מקום צריך ליזהר שלא ימכרנו ויתננו לעבדו הקנוי לו לצמיתותלד אע"פ שהוא דר מחוץ לבית הישראל ומושך את החמץ מרשות הישראל לרשותו אף על פי כן אין החמץ קנוי לו כלללה שכל מה שקנה עבד קנה רבולו אבל אם אין גוף העבד קנוי לו לצמיתות אלא שהוא שכיר אצלו מותר למכרו לו וליתנו לו אע"פ שהוא דר בבית הישראללז.

ובלבד שימשוך הנכרי את החמץ מרשות הישראל לרשותו או לרשות של הפקרלח כדי שיקנה את החמץ במשיכה זולט.

ואפילו אם קנה הנכרי את החמץ באחד משאר דרכי הקניות שיתבארמ אף על פי כן אם אפשר טוב הוא שיוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל קודם הפסח שאם ישאר החמץ מונח ברשות הישראל יהא נראה כאלו קבל הישראל את החמץ בפקדון מיד הנכרי ואחריות הפקדון על ישראלמא אבל מעיקר הדין אין לחוש לזהמב ומכל מקום אם הוא בענין שאם לא יוציאנו הנכרי מרשות הישראל יתחייב הישראל באחריותו דהיינו שאם יגנב ממנו החמץ או יאבד יתחייב להחזיר להנכרי דמי המכירה שנתן לו בעת קנייתו ממנו את החמץמג צריך הישראל להזהיר את הנכרי שיוציא את החמץ מרשותומד כדי שלא יתחייב להחזיר לו דמיו אם יגנב ממנו או יאבדמה:

ח

ח ומכל מקום אף על פי שהוציא הנכרי את החמץ מרשות הישראל לרשותו או לרשות של הפקר אף על פי כן לכתחלהמו צריך שיטול ממנו הישראל כסף או שוה כסףמז כפי שיווי כל המקח של כל החמץ בשער שבשוק או שיקח ממנו מעט כסף או שוה כסף ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן בעד כל המעות שישלם לו לזמן פרעון שקבע לו בענין שלא יהיה לו שום טענה ומענה על הנכרי בעד המעות כי אם על הערב קבלןמח לפימט שיש אומריםנ שהנכרי אינו קונה מטלטלין במשיכה אלא בכסף.

אבל בדיעבד שלא קנה הנכרי את החמץ אלא במשיכה בלבד או בכסף בלבד ועבר עליו הפסח הרי זה מותרנא אפילו באכילה וכן אם נזכר לאחר שהגיעה שעה ששית שאז אינו יכול להקנותו לנכרי כמו שנתבאר בסימן תמ"גנב אין צריך לפדותו מהנכרי ולבערו מן העולם ואע"פ שיש אומריםנג שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלא במשיכה כמו שנתבאר בח"מ סימן קצ"ד וזה שלא משך את החמץ מרשות הישראל לא קנהו כלל אע"פ שנתן לו כל דמיו והרי הוא חמצו של ישראל מכל מקום (הרי יש אומריםנד שהנכרי קונה מטלטלין אפילו בכסף בלבד או במשיכה בלבד כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"בנה ויש לסמוך על דבריהם להקל בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד) כיון שהחמץ לאחר שהגיע זמן ביעורו אף אם לא היה מוכרו לנכרי לא היה ברשותו של הישראל ולא נקרא שלו כלל שהרי אין רשאי ליהנות ממנו אלא שהתורה העמידה את החמץ ברשותו להיות שמו נקרא עליו שיעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אם לא הוציאו מרשותו קודם שהגיע זמן הביעור ולא ביערו מן העולם לאחר שהגיע זמן הביעור לפיכך בגילוי דעת בלבד שהוא מגלה דעתו קודם שהגיע זמן הביעור שאין רצונו כלל שיהיה החמץ שלו די בזה להפקיע מעליו איסור בל יראה ובל ימצאנו וגילוי דעת זה הוא מה שמקנה אותו לנכרי אע"פ שאינו קנין גמור המועיל מדין תורה שלא יוכל אחד מהן לחזור בו ולבטל המקח:

ט

ט וכל זה כשמוכר חמצו אבל אם נותנו במתנה לנכרי אין צריך אלא משיכה בלבד לדברי הכל שלא אמרו שקניינו של נכרי הוא בכסף אלא במכר שהנכרי צריך ליתן כסף מקנתו להמוכר ובזה נקנה לו המכר אבל במתנה שאין שם כסף מקנה די במשיכה בלבדנז:

י

י אם אותו הנכרי שהוא מקנה לו חמצו לא משך בעצמו את החמץ מרשות הישראל אלא צוה לישראל אחר או לנכרי אחר שיביא לו את החמץ מרשות הישראל אין זה כלום מפני שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו אלא בישראל שנעשה שליח לישראלנח כמו שנתבאר בחו"מ סי' קפ"חנט:

יא

יא לפיכך אם היה החמץ רב שאי אפשר להנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסחס וכן אם אין הנכרי רוצה להוציאו מרשות הישראל וכן אם אין החמץ כאן אצל הישראל שיוכל הנכרי למשכו כגון שהוא בעיר אחרת או על הדרךסא צריך להקנותו להנכרי באחד משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל שלא יוכל אחד מהן לחזור בו כגון בכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בוסב דהיינו על ידי הרושם שנהגו בקצת מקומות שכשהלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא קנוי לו קנין גמורסג או על ידי תקיעת כף או על ידי נתינת פרוטה במקומות שנוהגין שכשהלוקח נותן פרוטה למוכרסד או שמכין בכפיהן זה על גבי זהסה נגמר המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו או על ידי שימסור הישראל להנכרי את המפתח מן החדר שהחמץ מונח בתוכו אם הוא במקום שנוהגין שמסירת המפתח קונה קנין גמורסו.

או על ידי אגב קרקעסז דהיינו שימכור להנכרי גם החדר שהחמץ מונח בתוכוסח ויאמר אגב החדר תזכה החמץ שבתוכו אבל אם אינו אומר כלשון הזה אע"פ שמתחלה מכר לו את החדר ואח"כ מכר לו את החמץ שבתוכו אין החמץ נקנה להנכרי על ידי שהוא מונח בחדרו של נכרי שלא אמרו חצרו של אדם קונה לו אלא בישראל שהחצר הוא כשלוחוסט ושלוחו של ישראל כמותו אבל אין שלוחו של נכרי כמותו כמו שנתבארע:

יב

יב כשמוכר להנכרי את החדר צריך שיטול מהנכרי כסףעא או שוה כסף בעד כל דמי המכירה או שיקח מעט כסף או שוה כסף ובעד השאר יעמיד לו ערב קבלן שישלם לו לזמן פרעון שקבע להנכריעב וגם יכתוב לו שטר מכירהעג שאין הנכרי קונה קרקע לא בכסף בלבד ולא בחזקה אלא בשטר עם הכסף כמו שנתבאר בח"מ סי' קצ"דעד (ועיין שם בסי' קצ"א האיך יכתוב לשון המכירה בשטרעה).

אך כל איש אשר יראת ה' נגע בלבו לצאת ידי כל הדעות במכירת חמץ שתהיה מכירה גמורה לדברי הכל יכתוב השטר מכירה כנוסח הכתוב בסידורעו:

יג

יג אפילו אם הקנה את החמץ להנכרי באחד משאר דרכי הקניה ולא מכר לו את החדר אעפ"כ צריך למסור להנכרי את המפתח מן החדר שהחמץ מונח בתוכו כדי שיוכל הנכרי ליכנס להחדר וליטול את חמצועז בכל עת שירצה מכל ימי הפסח וכן צריך ליזהר שלא יניח הישראל את חותמו על החמץ כדי שיירא הנכרי ליטול מן החמץ כלום שלא מדעת הישראלעח ואפילו בדיעבד אסור החמץ בהנאה לאחר הפסח אם לא מסר לו את המפתחעט קודם שעה ששית או שהניח חותמו על החמץ קודם מכירתו או בשעת מכירתופ דכיון שבשעת מכירה גילה הישראל דעתו להנכרי שאין רצונו שיטול הנכרי את החמץ מרשות הישראל שלא מדעתו הרי לא מכר לו כלום ואין זה אלא הערמה בעלמאפא.

אבל אם מכר לו החמץ כדינו במסירת המפתח ואח"כ הניח הישראל חותמו על החמץ אף שאסור לעשות כן וצריך למחות ביד העושה כן מכל מקום בדיעבד לא נאסר החמץ לאחר הפסח דכיון שמכר החמץ להנכרי כדינו מיד נקנה החמץ להנכרי קנין גמור והרי הוא כשלו ממש ואף שאח"כ חתמו הישראל בחותמו לא יצא החמץ מרשות הנכרי על ידי כך והרי זה כאלו חתם את החמץ שהוא של נכרי ממש ולא היה להישראל חלק וזכות בו מעולם שבודאי לא נאסר החמץ בשביל כך כי כל אימת ומתי שהנכרי רוצה הוא מסיר את החותם ונוטל מן החמץ כל מה שירצהפב:

יד

יד (אבל אם לאחר שמסר את המפתח לנכרי בשעת מכירה חזר ונטלו ממנו בעל כרחו כדי שלא יכנס הנכרי לתוך החדר ויטול כלום מהחמץ הרי חמץ זה לאחר הפסח אסור בהנאה לכל אדם מישראל דכיון שלא הניח את הנכרי ליכנס לתוך החדר שהחמץ מונח שם הרי נפטר הנכרי מאחריות החמץ שאם יגנב משם החמץ חל ההפסד על הישראל דהיינו שלא יצטרך הנכרי לשלם לו חובו שחייב לו בעד החמץ שמכר לופג וכל חמץ שיגיע ממנו הפסד לישראל אם יגנב או יאבד עובר עליו ישראל בבל יראה ובל ימצא ולאחר הפסח הוא אסור בהנאה כחמצו ממש שעבר עליו הפסח כמו שנתבאר בסי' ת"מפד):

טו

טו צריך להזהיר להמון עם שיאמרו להנכרי הריני מוכר לך את כל החמץ שיש לי ולא יאמר לו הריני מוכר לך את המפתח שזה אינו כלום ואפילו בדיעבד אסור החמץ בהנאה לאחר הפסח שהרי לא מכרו כללפה:

טז

טז ערב פסח שחל בשבת ושכח ולא מכר חמצו לנכרי בערב שבת לא ימכרנו לנכרי בשבת אפילו אינו לוקח ממנו מעות כלל אלא קוצץ עמו סכום המקח או מוכרו לו כשער שבשוק בלא קציצת סכום מקח ומקנה לו החמץ באחד מדרכי הקנייה הרי זה אסור אפילו במקום הפסד מרובה אע"פ שמכירה זו היא לצורך מצות ביעור חמץ לא התירוה חכמים בשבת כמו שנתבאר בסימן ש"ופו שמקח וממכר גמור לא התירו אפילו לצורך מצוה עיין שם אלא כיצד יעשה יתננו במתנה גמורה לנכרי המכירו ומיודעו שהוא יודע בו שיחזירנו לו לאחר הפסח ויזהר להקנות לו החמץ בהגבהה או במשיכהפז שימשכנו הנכרי לרשותו אם אין צריך להעבירו דרך רשות הרבים כמו שנתבאר בסי' תמ"דפח עיין שם ואם החמץ רב שאי אפשר למושכו יזהר להקנות לו במסירת המפתחפט ואע"פ שאסור ליתן מתנה בשבת מ"מ לצורך מצוה התירוצ כמו שנתבאר בסימן ש"וצא עיין שם:

יז

יז רשאי ישראל לומר לנכרי בשעה ה' בערב פסח או קודםצב עד שאתה לוקח חמץ מנכרי או מישראל אחר במנה קח ממני במאתיםצג ואקחנו ממךצד לאחר הפסח ואחזיר לך מעותיך ואוסיף לך עוד ריוח על זהצה ואע"פ שהנכרי הוא מוכרח להחזיר לו החמץ לאחה"פ שהרי לקח ממנו ביותר מכדי שויוצו מכל מקום כיון שכבר מכר לו את החמץ במכירה גמורהצז והקנה לו בקנין גמור הרי הוא כשלו ממש כל זמן שלא חזר הישראל ולקחו ממנו:

יח

יח אף על פי שבכל התורה כולה הנותן מתנה על מנת שיחזירנה לו לאחר זמן הרי היא מתנה גמורהצח והרי היא כשלו ממש בתוך הזמן מכל מקום לענין חמץ בפסח החמירו חכמים ואסרו ליתן החמץ במתנה לנכרי על מנת שיחזירו לו לאחר הפסחצט ואפילו אם אינו אומר לנכרי על מנת שתחזירו לי אלא נותנו לו ואומר לו ראה שתחזירו לי לאחר הפסחק ואף אם לא תחזירו לי הרי הוא שלך במתנה גמורה כל ימי הפסחקא אעפ"כ כיון שהוא אומר להנכרי בפירוש שיחזירו לו החמירו בו חכמים מחמת חומרת חמץ ואין ללמוד מכאן למקומות אחריםקב:

יט

יט ואפילו ליתן או למכור על תנאי כגון שאמר לו הריני מוכרו או נותנו לך במתנה לחלוטין מעכשיו על מנת שתעשה דבר פלוני בתוך הפסח או לאחר הפסח אף על פי שכשיעשה הנכרי אותו דבר בזמן שקבע לו נמצא שלמפרע היה החמץ שלו מקודם הפסח מכל מקום לכתחלה אסור לעשות כןקג ויש כאן ספק איסור של תורה שמא לא יעשה הנכרי אותו דבר בזמן שקבע ונמצא שלמפרע לא נקנה החמץ לנכרי מעולםקד והרי זה כחמצו של ישראל המופקד ביד נכרי שעובר עליו הישראל בבל יראה ובל ימצאקה כמו שנתבאר בסימן ת"מקו:

כ

כ אבל אם לא אמר לו מעכשיו אלא נתנו לו בסתם ואמר לו אם תעשה דבר פלוני בתוך הפסח או לאחר הפסח יהיה החמץ שלך אע"פ שעשה הנכרי אותו דבר בזמן שקבע לו אף על פי כן לא נקנה לו החמץ אלא מאותו זמן ואילך וקודם אותו זמן היה החמץ כמופקד ביד הנכרי ועבר עליו הישראל בבל יראה ובל ימצאקז ולפיכך חמץ זה לאחר הפסח אסור בהנאה ואסור לכל אדם מישראל לקנותו מן הנכריקח:

כא

כא וכן אם אמר לו הריני מוכרו לך על מנת שתחזירהו לי כשיהיה לי דמים לפדותו ממך אין זו מכירה כלל אף אם נתן לו הנכרי כל דמי החמץ שהרי בכל יום ויום מימי הפסח אם יבא הישראל לפדות חמצו אין הנכרי יכול לעכב על ידו נמצא שאין החמץ קנוי להנכרי כלל ואינו כשלו ממש ולפיכך חמץ זה לאחר הפסח אסור בהנאה שהרי עבר עליו הישראל בבל יראה ובל ימצאקט:

כב

כב אבל אם אמר לו על מנת שתחזירהו לי לאחר הפסח כיון שכל ימי הפסח לא היה מחויב להחזירו להישראל הרי הוא כשלו ממש כל ימי הפסח ולפיכך לאחר הפסח הוא מותרקי אפילו באכילה כיון שלא עבר עליו הישראל בבל יראה ובל ימצא אלא שלכתחלה אסור לעשות כן כמו שנתבארקיא:

כג

כג אבל מותר לומר לו לכתחלה הריני מוכרו לך במכירה גמורה לחלוטין אבל זכות זה שיירתי לי בו שאם תרצה למכרו לא תמכרנו לשום אדם חוץ ממני וטוב שכל אדם המוכר חמצו לנכרי יאמר לו כן בפירוש ויועיל בזה ששום אדם חוץ ממנו לא יוכל לקנות חמצו מן הנכרי לאחר הפסח ומכל מקום אף אם לא אמר לו כן בפירוש אין שום אדם יכול לקנותו מן הנכרי שבודאי היתה דעתו כן כשמכר לנכרי שישאר לו זכות זה בחמצו ששום אדם לא יוכל לקנותו מן הנכריקיב:

כד

כד אבל לא יתנה עם הנכרי בשעת מכירה שעל מנת כן אני מוכר לך שלא תמכרנו לשום אדם חוץ ממני שמא יעבור הנכרי על תנאי זה וימכרנו לאדם אחר ונמצא שלמפרע לא היה החמץ קנוי להנכרי מעולםקיג ועבר עליו הישראלקיד בבל יראה ובל ימצא ויאסור החמץ בהנאה:

כה

כה אם אין הנכרי רוצה להחזיר לו החמץ לאחר הפסח אלא רוצה להחזיקו לעצמו ולשלם דמיו לישראל אסור לתבוע אותו בדיניהם או לכופו בשאר כפיות עד שיחזירנו לו שהרי כבר נמכר לו לחלוטיןקטו:

כו

כו אין למכור את החמץ למומרקטז שאף על פי שחטא ישראל הואקיז וחמצו שעבר עליו הפסח אסור בהנאה כחמצו של ישראל ואם עבר ומכר לו חמצו בדבר מועט מפני שהוא מכירו ויודע בו שיחזירנו לו לאחר הפסח שלא היה יודע שהחמץ יהא אסור בהנאה אם יש הפסד מרובה בדבר יש להתיר לו שיאמר להמומר שיחליף את החמץ עם נכרי על חמץ אחר או על דבר אחר או שימכרנו לנכרי והחליפין או המעות מותרין לישראלקיח כמו שנתבאר בסימן תמ"גקיט ע"ש:

כז

כז ישראל ונכרי שהיה להם שותפות בחמץ ועבר עליו הפסח אע"פ שהחצי של ישראל נאסר בהנאה והוא מעורב עם החצי של הנכרי אף על פי כן כשיחלוקו אחר הפסח הרי החצי של נכרי מותרקכ אפילו באכילהקכא וחצי של ישראל אסור אפילו בהנאה:

כח

כח ישראל שהיה לו בבית הרחיים תבואה שאינה מחומצת לטחנה קודם הפסח ולא נטחנה עד שהגיע הפסח שאז טחנה הנכרי בעל הרחיים ואפה ממנה פת ולאחר הפסח הביא את הפת לישראל להראות לו טובתו מותר לישראל ליקח דמים מן הנכרי בעד התבואה ואין זה נהנה מחמץ שעבר עליו הפסח לפי שהנכרי בשעה שעשה ממנה עיסה וחימצה הרי זה כאלו שרפה שהרי אינה ראויה עוד להישראל וקודם שחימצה היתה עדיין מותרת לישראל א"כ דמי היתר הוא מקבל מן הנכריקכב.

ואין מחייבין את הישראל ליקח הפת מן הנכרי ולבערו מן העולם כדי שלא ימכרנו הנכרי לישראל אחר שאינו יודע שהוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ויאכלנו לפי שאין הישראל מחויב להפסיד ממונו מפני תקלת אחרים כיון שהוא אינו נותן לפניהם תקלה שהרי אינו מוכר החמץ להנכרי אלא הנכרי משלם לו נזקו וממילא נשאר החמץ להנכריקכג עיין סימן ת"מקכד:

כט

כט חמץ הנמצא ברשות ישראל לאחר הפסח מיד וידוע שעבר עליו הפסחקכה אע"פ שבדק בליל י"ד כתקנת חכמיםקכו וביטל כל חמצוקכז שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה ונמצא שלא עבר בבל יראה ובל ימצא אפילו מדברי סופרים על חמץ זה שנמצא ברשותו לאחר הפסח אף על פי כן הוא אסור בהנאה אפילו יש לו עדים שביטל כל חמצו או שהפקירו בפניהםקכח בלשון הפקר ממש שאם יהא מותר בהנאה יש לחושקכט שמא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירוקל קודם הפסח כדי שנתיר לו ליהנות ממנו ואפילו חמץ שנמצא מושלך במקום הפקר שהשליכו שם ישראל קודם שעה ששית בערב פסח כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"הקלא שמותר לעשות כן לכתחלה מכל מקום לאחר הפסח אסור לכל אדם מישראל ליהנות ממנוקלב:

ל

ל במה דברים אמורים כשידוע שהוא של ישראל או שרוב עוברי מקום ההוא הן ישראל שמן הסתם נפל שמה מן הרוב אבל אם רוב עוברי מקום ההוא הן נכריםקלג או אפילו מחצה על מחצה תולין להקל לומר שמן נכרי נפל שמה ומותר אפילו באכילהקלד שכל ספק דברי סופרים להקלקלה.

וכל זה כשנמצא מיד לאחר הפסח שאי אפשר לתלות שנפל שמה לאחר הפסח אבל אם אפשר לתלות שנפל שמה לאחר הפסח מותר באכילה בכל עניןקלו אפילו נמצא בתוך ביתו של ישראלקלז שכל ספק דברי סופרים להקל.

לפיכך יש להתיר לקנות מן המומר אחר הפסח שכר ויי"ש ושאר חמץ אם יש לתלותקלח שנעשה אחר הפסח ולא עבר עליו אפילו מקצת הפסחקלט.

ויש מחמיריןקמ בכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח לאסרו באכילה ויש לחוש לדבריהם במקום שאין שם הפסד מרובה אבל בהנאה מותר לדברי הכל:

לא

לא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור להאכילו אפילו לבהמות נכרים או של הפקרקמא כמו שנתבאר בסי' תמ"גקמב לענין חמץ בפסח עיין שם:


א) משנה כח, א. טור ושו"ע ס"ג.

ב) טור בשם בעל העיטור ח"ב הל' ביעור חמץ (קכו, ג). מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק ז.

ג) ראה לעיל סי' תלה ס"ד, שאף צריך לבערו מן העולם, משום חשש תקלה שלא יבא לאכלו.

ד) רבא כט, א. מ"א ס"ק ג.

ה) ר"ן שם (ז, ב) ד"ה ודאמרינן. פר"ח ריש ס"ג. וראה גם לעיל סי' תמ סי"ז. סי' תמג סי"ג. וראה גם לקמן סוף ס"כ.

ו) רמב"ם פ"א ה"ד. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סכ"ט, דהיינו אפילו בדק וביטל (והיה אנוס שלא ביער). וראה מ"מ וציונים.

ז) רמב"ם שם. וראה לקמן שם שמטעם זה אסרו אף כשבדק וביטל, וש"נ.

ח) משנה כח, א. טור ושו"ע ס"א.

ט) שאלתות צו (שאילתה עה). רי"ף שם (ז, א). טור ושו"ע שם.

י) ירושלמי פ"ב ה"ב. רא"ש פ"ב סי' ד. וכדלעיל סי' שכה ס"ו וש"נ.

יא) רא"ש פ"ב סי' ד (שיאמר הישראל שאינו רוצה שיקנה לו רשותו. וכדלקמן ס"ד). טור בשם בעל העיטור (ח"ב הל' ביעור חמץ קכו, ג) ושו"ע ס"ב.

יב) לבוש ס"ב (דבלאו הכי קיי"ל שמותר, כדלקמן בהמשך הסעיף וש"נ).

יג) טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' רמו קו"א סוף ס"ק ב.

יד) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קעח (אע"פ שאסור בהנאה ואין קנין מועיל בו, כדלעיל סי' תלא ס"ב וש"נ).

טו) ראה ב"מ י, ב; יב, רע"א (אם חצר משום יד או משום שליחות). רא"ש שם פ"א סי' כט (דחצר דגברא משום שליחות). וראה גם לקמן סוף סי"א (מטעם שליחות) וש"נ. מ"מ וציונים.

טז) שקבלו בידו או אמר לו שיניח במקום צנוע, כדלעיל.

יז) ב"מ צו, ב. וכדלעיל סי' תלו קו"א ס"ק ג. לקמן סי' תסז ס"ד. וראה בית מרדכי (פרנקל) סי' יא.

יח) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קעח (שאינו קונה שלא ברצונו לא מטעם שליחות ולא מטעם יד). הגהות מיימוניות פ"א אות ג. טור וט"ז ס"ק ג. וראה לעיל סי' תמ קו"א ס"ק יא (בהג"ה). לקמן סי' תנ סכ"א וסכ"ד.

יט) רא"ש פ"ב סי' ד. טור ושו"ע ס"ב.

כ) ח"י ס"ק ו.

כא) סעיף ה.

כב) אליה רבה ס"ק ד.

כג) ח"י שם.

כד) ח"י ס"ק ט.

כה) רוקח סוס"י רסז. ח"י סי' תמ ס"ק ט.

כו) כדלעיל ס"ד שבזמן מועט אין לחוש כו'.

כז) ריש ס"ג וריש ס"ה וס"ז. ובקו"א שם ס"ק ג ציין לכאן.

כח) לבוש ס"ג.

כט) תרומת הדשן סי' קכ.

ל) תוספתא פ"ב ה"ו. רא"ש פ"ב סי' ד. טור ושו"ע ס"ג.

לא) תרומת הדשן שם ובסוס"י קיט. שו"ע שם. וראה זקן אהרן או"ח סי' כג.

לב) משא"כ מתנה על מנת להחזיר שאסור, כדלקמן סי"ח וש"נ. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' מט אות א.

לג) לקמן סי"א.

לד) למעט גר תושב דלעיל מהדוב"ת לסי' רנב וסי' דש, שאין לו דין עבד כנעני לענינינו.

לה) שו"ת שער אפרים או"ח סי' ג. ח"י ס"ק יג. וכדלעיל סי' שסו סי"ג לענין עירוב.

לו) גמרא פח, ב.

לז) ט"ז ס"ק ד (משרת).

לח) ראה חו"מ סי' קצז ס"ב, וסי' קצח ס"ט.

לט) תרומת הדשן סוס"י קיט ורס"י קכ, ושו"ע ס"ג, לפירוש הח"י ס"ק יד.

מ) לקמן סי"א.

מא) מ"א ס"ק ד.

מב) מ"א שם. ט"ז שם. ח"י ריש ס"ק יד.

מג) שאז עובר עליו כשהוא בבית הישראל (כדלעיל סי' תמ ס"ט ואילך שאז עובר עליו), ואינו עובר עליו כשאינו בבית ישראל (כדלעיל שם סוף סי"א).

מד) מ"א שם.

מה) שאז אינו עובר אף כשהוא בבית ישראל (כדלעיל שם ס"ט ואילך). וראה מ"מ וציונים.

מו) אחרונים. שו"ת הרמ"א סי' פז. שו"ת נחלת שבעה סי' כט-לא. מ"א ס"ק ד בשם שו"ת משאת בנימין סי' נט. ח"י ס"ק יד.

מז) ראה תוס' קידושין ב, א ד"ה בפרוטה. כ"מ הל' עבדים פ"ב ה"א וה"ח. וראה גם סדור דיני פדיון הבן.

מח) יתבאר לקמן בסדר מכירת חמץ. וכ"ה לקמן ריש סי"ב לענין מכירת החדר שהחמץ בו.

מט) קאי על מ"ש בתחלה, שצריך גם קנין כסף.

נ) רש"י קידושין יד, ב ד"ה הואיל. בכורות ג, ב ד"ה קנין. משאת בנימין סי' נט וסי' צז. הר"ש קאידנובר בשו"ת נחלת שבעה סי' ל. וראה גם לקמן סי' תנ סכ"ז.

נא) משאת בנימין שם. מ"א שם. ח"י שם.

נב) סעיף ג.

נג) ש"ך בחו"מ סי' קצד ס"ק א וס"ק ד, דקיי"ל כר"ת בתוס' ע"ז עא, א ד"ה רב. וראה לעיל סי' תמא סי"ב וקו"א שם ס"ק ד, שכ"ד רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים.

נד) רמב"ם הל' זכיה ומתנה פ"א הי"ד. הל' מאכלות אסורות פי"ג הכ"ג-ד. וראה פס"ד צמח צדק כח, א (אם לדעה זו סגי בכסף אף מדרבנן).

נה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע סוף ס"א. ט"ז שם ס"ק ד. ש"ך שם ס"ק י וס"ק יז.

נו) משאת בנימין ומ"א וח"י שם. וראה לעיל סי' תלד ס"ז (כשמסיח דעתו ומבטל בלבו ומחשבו כעפר דיו בכך להפקיע שמו מעליו שלא יהא נקרא שלו). שם סט"ו. ריש סדר מכירת חמץ (שגם ביטול חמץ אינו מועיל לחמץ זה ואם המכירה אינה כדת עובר עליו). פס"ד צמח צדק כט, א (שאין כאן גילוי דעת שמפקירו אלא שמוכרו והמכירה אינה כלום). עיונים בשוע"ר ע' כ.

נז) תוס' ע"ז עא, א ד"ה פרדשני. וראה פס"ד צמח צדק כז, ב ואילך.

נח) ש"ך בחו"מ סי' קכג (ראה שם סי' רמג ס"ק ה). ר"ש קאידנובר בשו"ת נחלת שבעה סי' ל. בית שמואל סוס"י ה, ממשמעות תרומת הדשן סי' רצט. מ"א ס"ק ד. ח"י סוף ס"ק יד. וראה שדי חמד פאת השדה מערכת אל"ף אות עח ד"ה ועל מה.

נט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סעיף א (שאין שליחות לעכו"ם). וראה גם לעיל סי' רמג ס"א. לקמן סי' תנ סכ"ז.

ס) מ"א ריש ס"ק ד.

סא) מ"א ס"ק ח. וראה ח"י ס"ק כ.

סב) אחרונים. משאת בנימין סי' צז. מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק יד. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רלג.

סג) חו"מ סי' רא ס"א.

סד) חו"מ שם ס"ב.

סה) סמ"ע שם ס"ק ה.

סו) רמ"א שם ס"ב.

סז) של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, א) ד"ה כשהייתי. וכ"ה לענין מכירת בהמה מבכרת, ביו"ד סי' שכ ס"ו. ט"ז שם ס"ק ז. הר"ש קאידנובר בשו"ת נחלת שבעה סוס"י ל.

סח) ב"ח ס"ב ד"ה ובמדינה זו. מ"א שם. אמנם בסדר מכירת חמץ: ואין תקנה אלא בשכירות כו' ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם כו'. והטעם שמכירת או השכרת החדרים צריכה להיות דוקא החדרים שהחמץ מונח בהם, ראה תיקוני מקוואות ע' קנג.

סט) הר"ש קאידנובר שם. ח"י שם. וראה פס"ד צמח צדק כח, ג-ד. שו"ת צמח צדק סי' לד אות ג. וראה גם לעיל ס"ג (שחצר מטעם שליחות). וראה סדר מכירת חמץ ד"ה נכון, שמ"מ נכון שהנכרי יהיה סמוך לחדרים (שאז יש אומרים שקונה מטעם יד). וכ"ה לקמן שם במכירת בהמה המבכרת.

ע) סעיף י.

עא) מ"א ס"ק ד.

עב) כדלעיל ריש ס"ח, לענין הכסף עבור החמץ עצמו, ויתבאר בסדר מכירת החמץ.

עג) של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, א) ד"ה כשהייתי.

עד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ורמ"א שם ס"א. וראה ב"ח שם ד"ה כתב הר"ן, וש"ך שם ס"ק ב, דלא מהני אף כשהתנה בפירוש שקנין הכסף יועיל. וראה מ"מ וציונים.

עה) כשהוא שטר קנין (ראה שער הכולל ס"ק ט). וראה תיקוני מקוואות ע' קסה, שנוסח השטר שבסדר מכירת חמץ הוא שטר ראי'.

עו) המדפיסים הוסיפו כאן: ולתועלת השלימות למען לא יחסר כל בספר הזה הצגנו נוסח זה בסוף הספר.

עז) ראה של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, א) ד"ה כשהייתי.

עח) אחרונים. ב"ח ס"ג ד"ה ומיהו. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ד (מפתח). ח"י ס"ק יד.

עט) ראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' מד-ה (שהבא מכח אנשי העיר ומוכר לנכרי אין מסירת המפתח מעכבת. וכן אין נהוג בזמנינו). אהלי שם 4 ע' יא. אג"ק חי"ג אגרת ד'שיג. נטעי גבריאל, פסח ח"א ע' קכב. אוצר מנהגי חב"ד, ניסן, ע' פב. סדר מכירת חמץ ע' קס.

פ) ט"ז שם. ח"י שם.

פא) ב"ח ומ"א וח"י שם.

פב) ח"י שם.

פג) ראה שו"ת רבנו סי' ד (כשהמוכר הוא בעל חנות יי"ש, ולוקח אח"כ מהיי"ש למכור). שאלי ציון ח"ב סי' יד אות ב ד"ה אכן ראיתי. תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו ע' קסח.

פד) סעיף ט ואילך. וראה מ"מ וציונים.

פה) אחרונים. מ"א סוף ס"ק ד. ח"י ס"ק יד. אליה רבה ס"ק ז.

פו) סי"ד-יז.

פז) כדלעיל ס"ט, שבמתנה מועיל קנין משיכה לדברי הכל.

פח) סעיף ט (שיכול ליתן לו במתנה בשבת כשהוא לצורך מצוה) וס"י (שכשאין צריך להעבירו דרך רשות הרבים יכול ליתן לו הרבה בבת אחת).

פט) ח"י סי' תמד ס"ק ח.

צ) מרדכי ביצה רמז תרעו בשם בה"ג. הובא במ"א סי' שו ס"ק טו.

צא) שם (שמותר רק לצורך היום או כשאינו יוצא לגמרי מרשותו או במתנה על מנת להחזיר). ועד"ז לעיל סי' תמד ס"ט (וגם שם ציין לסי' שו). וראה מ"מ וציונים. העו"ב תתכב ע' 54.

צב) שו"ע ס"ד.

צג) תוספתא פ"ב ה"ז. רמב"ם פ"ד ה"ז. טור ושו"ע ס"ד.

צד) טור. מ"א ס"ו.

צה) הגהות מיימוניות הל' שבת פ"ו אות ב (ביתר). ט"ז ס"ק ה. ח"י ס"ק יט.

צו) כפירוש רבנו מנוח שם בשם רבנן קדמאי. פירוש השני שבב"ח ס"ב ד"ה ואם מכרו. וכ"ה לקמן סי' תסז ס"ד.

צז) ב"ח וט"ז שם.

צח) קידושין ו, ב. הגהות מיימוניות שבת פ"ה אות ב. וראה גם לעיל סי' רמה קו"א ס"ק ד.

צט) הגהות מיימוניות שם. תרומת הדשן סי' קכ. שו"ע ס"ג. וכ"ה לקמן סכ"ב. וראה לקמן סי"ט, שיש בזה גם ספק איסור של תורה שמא לא יעשה כו'. וראה שארית יהודה או"ח סוס"י י ששמע מאדמו"ר שיש בו איסור בל יראה ובל ימצא מן התורה. וכן פסקו רדב"ז (ח"ה סי' א'תטז. הובא במ"א שם), ופר"ח ס"ג ד"ה אבל מתנה. וראה גם שארית יהודה שם סי"ג. שו"ת צמח צדק סי' מט אות א. חקרי הלכות ח"ד כה, א.

ק) מ"א ס"ק ה.

קא) שאמר לו כן בפירוש (ליישב תמיהת הח"י סוף ס"ק יז).

קב) תרומת הדשן שם. מ"א שם. ח"י ס"ק יז.

קג) מ"א ס"ק ז.

קד) כדלקמן סכ"ד וש"נ.

קה) מ"מ פ"ד ה"ז. מ"א שם.

קו) סעיף א.

קז) רמב"ם פ"ד ה"ז. שו"ע ס"ד. לפירוש הב' במ"א ס"ק ז.

קח) כדלעיל ס"א (שחמץ שעבר עליו הפסח נאסר לכל אדם) וש"נ.

קט) רמב"ם פ"ד ה"ז. שו"ע ס"ד. לפירוש הראשון במ"א ס"ק ז. וראה טור ושו"ע חו"מ סי' רז ס"ו, וסמ"ע שם ס"ק יא.

קי) אליה רבה ס"ק יא.

קיא) סעיף יח. וראה מה שצויין לעיל שם.

קיב) ט"ז ס"ק ו, ובסי' רמו ס"ק ה. ולמד מדין מערופי"א שבח"מ סי' [קנו] רמ"א ס"ה. וראה מ"א סוף ס"ק ד. לעיל סי' רמו ס"ט. וראה לקו"ש חט"ז ע' 130.

קיג) ט"ז ס"ק ו, ובסי' תמא ס"ק ג. ח"י שם ס"ק ז. פר"ח שם סוף ס"א, וכאן ס"ג ד"ה ומ"ש אבל. וראה גם לעיל שם סוף ס"י. לעיל סוף סי"ט.

קיד) ט"ז שם.

קטו) אחרונים. מ"א סוף ס"ק ד. ח"י ס"ק יד.

קטז) ט"ז ס"ק ד. ח"י ס"ק יד.

קיז) סנהדרין מד, א. וכדלעיל סי' קפט ס"ד וש"נ.

קיח) ט"ז שם.

קיט) סעיף י.

קכ) ח"י ס"ק ב. וכדלעיל סי' שצז ס"י שבדבריהם יש ברירה.

קכא) בח"י שם הסתפק בזה.

קכב) בית הילל יו"ד סי' קלב ס"א. ח"י ס"ק ד (שאפילו ביין נסך מותר מטעם זה ביו"ד שם). וראה פס"ד צמח צדק כו, ג. שאלי ציון ח"ב סי' טו אות ו.

קכג) ח"י שם.

קכד) סעיף יז וקו"א שם ס"ק יג.

קכה) ירושלמי פ"ב ה"ב כרבי יוחנן. רא"ש פ"ב סי' ד. טור ושו"ע ס"ה.

קכו) פר"ח ס"ה.

קכז) טור ושו"ע שם.

קכח) ח"י ס"ק כ. וראה גם אליה זוטא ס"ק ה, ואליה רבה ס"ק יג.

קכט) ירושלמי שם (חייש להערמה).

קל) רא"ש שם (וראה סדר מכירת חמץ בתחלתו, פירוש הרשב"א בהערמה שבירושלמי. וראה גם לקמן בסמוך, בהעתק משארית יהודה).

קלא) סוף סעיף א.

קלב) ראה מ"א ס"ק ח, ופר"ח ס"ה ד"ה מי שבא. וראה לעיל סי' תלו קו"א ס"ק ו, שהוא פירוש האמיתי בדברי הירושלמי, וכמו שיתבאר בסי' תמח (שכנראה הכוונה לקו"א לסי' תמח שנאבד ולא הגיע לידינו). אמנם בשארית יהודה או"ח סי"ד מביא מדברי רבנו בזה (בחייו), ואינם לפנינו, ואפשר הוא מקונטרס אחרון לסי' תמח (שנאבד): האחרונים יש מהן שמקילין בהפקיר בפני עדים ... ויש מהם שמקילין אם בדק וביטל כתקנת חכמים (וכבר כתב הרב דלשון הרא"ש [שם] וישראל שמצא [חמץ בביתו אחר הפסח מן הדין הוא מותר] כו' דכיון שביטלו כו' [ובירושלמי פליגי כו'], לא משמע הכי). וכולם תלו זייני בלשון הרא"ש, אבל הרב נר"ו בא בתלמוד ערוך בפירוש בש"ס פ"ו דעירובין (דס"ד ע"ב [שהיא ההלכה דלקמן ס"ל]) גבי ר"ג שמצא חמץ בדרך אחר הפסח ונתנו לא"י, וקאמר דלמדנו הולכים אחר רוב עובדי דרכים ורוב עוברי דרכים הם א"י, וחמץ של א"י שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, הרי להדיא דאילו היה חמץ של ישראל זה שמצא בדרך היה אסור בהנאה, ואע"ג דאין לך הפקר גדול מזה שמונח על אם הדרך, ואנן סהדי דודאי מתייאשי בעליו, שהרי המוצא נוטלו לעצמו ואינו צריך להחזיר, וגם יצא ידי תקנת חכמים, דמאי הוה ליה למעבד, אפילו הכי אסור. וכתב הרב דהיינו מטעם הירושלמי [שם] דחיישינן שמא יבאו להערים בפעם אחרת (עיין באליה זוטא [שם]). וכן גבי (פסחים ל"א ע"ב [שהיא ההלכה דלקמן סי' תמט]) חנות של ישראל, ומלאי חמץ בתוכה, והפועלים אין יהודים כו', או להיפך, חמץ הנמצא בתוכה תלינן בבעלים לדעת רש"י [כמצויין לקמן שם], ולדעת ר"ח תלינן בפועלים, והרי נאבד מהם ומתייאשי, ואעפי"כ אם של ישראל אסור ... [ומ"ש בשיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ז, מפסקי מהר"ם מרקנטי סי' קנז, שמותר להפקיר חמץ קודם שעה ששית על מנת לזכות בו אחר הפסח ושרי אף באכילה, והוא עצמו מסיק שם שאם הפקירו בעדים שרי, הנה מירושלמי הנ"ל נראה שאסרו מטעם הערמה] שמא יערים ויפקיר על מנת לזכות בו, ולהכי לא מהני עדים ... [ואילו] להכנסת הגדולה ור"מ מרקנטי דעדים מהני א"כ לימא איכא בינייהו עדים [ומדוע אמרו בירושלמי שם דאיכא בינייהו מפולת שאין בזה הערמה, אלא ודאי הכל מודים בהפקיר בעדים שאסור מחשש הערמה]. וראה עוד מה שהאריך בזה שם. וראה הערות לשו"ע אדה"ז. לקו"ש חט"ז ע' 132.

קלג) ברייתא עירובין סד, ב. מ"א ס"ק ב. וראה לקמן יו"ד סי' א ס"ק ל, וקו"א שם ס"ק י.

קלד) תוס' עירובין שם ד"ה שהולכין, לפירוש ח"י סי' תמט סוף ס"ק א.

קלה) ט"ז סי' תמט סוף ס"ק א. ח"י שם.

קלו) תוס' שם, לפירוש ח"י שם.

קלז) ואם מצא בביתו בפסח נתבאר לעיל סי' תמו ס"ח.

קלח) ח"י שם, ממשמעות הסוגיא בחולין ד, ב.

קלט) ראה לקמן יו"ד סי' ב ס"ק יב, שהביא מגמרא חולין שם, שתולין שמחליפין חמצם בחמץ של נכרים ולא שביק התירא ואכיל איסורא. וראה ח"י סוף ס"ק יד, שאין תולין כן בזמנינו (בעובר להכעיס). וראה לקמן שם קו"א ס"ק ח.

קמ) משמעות רמ"א בסי' תלו סוף ס"א (וראה לעיל שם סוף סי"ט). ב"ח רס"י תמט. מ"א שם ס"ק ב.

קמא) ח"י ס"ק כב. אליה רבה ס"ק יד.

קמב) סעיף ג.