תנ דין ישראל ונכרי שיש להם שותפות ובו כ"ז סעיפים:

א

א ישראל שלוה ככר של חמץ מחבירו ולא פרע לו עד שהגיע הפסח חייב לפרוע לו לאחר הפסח ויש בו משום גזל אם אינו פורע לוא כיון שהלוה לו בשעת היתרב ואם בא לפרוע לו בתוך הפסח במעות או בשאר דברים רשאי המלוה לקבלם ממנו וליהנות מהם אפילו בפסחג ואע"פ שהוא לוה ממנו ככר של חמץ שיפרע לו ככר של חמץ ונמצא שמעות אלו הן חליפי הככר של חמץ שהוא חייב לפרוע לו ואסור ליהנות מחליפי חמץ בפסח אפילו לאחר הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"גד מכל מקום כיון שבשעה שהלוה פורע המעות להמלוה אין ברשות הלוה שום ככר של חמץ שיוכל ליתנו להמלוה בפרעון חובוה לכך אין שם חליפין נקרא על מעות הללו שלשון חליפין אינו נופל אלא כשמחליף דבר על דבר שהוא בעיןו:

ב

ב ואפילו אם יש ככרות של חמץ בעין ברשות הלוה בשעה שהוא פורע המעות להמלוה בתוך הפסח כגון שהלוה הוא נכרי אף על פי כן מותר להמלוה לקבל ממנו המעות בעד הככר שהוא חייב לו אע"פ שכבר עבר מקצת הפסח על ככר זה שהוא חייב ונאסר בהנאה אם היה ברשות הישראל וגם חליפיו היו אסורין כדין חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח מכל מקום עכשיו שהוא ברשות הנכרי דינו כחמצו של נכרי שעבר עליו הפסחז.

ואע"פ שהוא משועבד לישראל שהרי לוה ממנו ככר שיפרע לו ככר מכל מקום כיון שלא נתייחד שעבודו על ככרות אלו שמונחים ברשות הנכרי בפסחח שהרי הנכרי יכול לקנות ככר מן השוק ולפרוע לו חובוט וככרות אלו שמונחים ברשותו בפסח יכול הוא לאכלם ולהוציאם לכל מה שירצה שלא מדעת הישראל נמצא שאין לישראל שום זכייה בככרות המונחים ברשות הנכרי בפסחי שיהיו נאסרין משום חמצו של ישראל שעבר עליו הפסחיא ואין לו על הנכרי אלא חוב של חמץ בלבד והחוב של חמץ אינו נאסר מחמת שעבר עליו הפסח כיון שגוף החמץ הוא של נכרי ואין להישראל שום זכייה בו:

ג

ג ומטעם זה ישראל שהלוה מעות לנכרי ברבית של חמץ שכל זמן שלא יפרע לו מעותיו יתן לו בכל שבוע ושבוע כמה ככרות של חמץיב מותר לו לקבל מן הנכרי לאחר הפסח את הככרות שמגיע לו בעד שבוע של פסחיג ואפילו נותן לו ככרות שנתחמצו בפסח או שנתחמצו קודם הפסח והרי הן חמץ שעבר עליו הפסח מכל מקום כיון שכל ימי הפסח היו ברשות הנכרי ולא היה להישראל שום זכייה בהן הרי דינם כחמצו של נכרי שעבר עליו הפסחיד.

ולפי שיש חולקיןטו על טעם זה לפיכך לכתחלה צריך להתנותטז עם הנכרי קודם הפסחיז שלא יתן לו לאחר הפסח בעד שבוע של פסח ככרות שנתחמצו בפסח או קודם הפסחיח אלא יתן לו מעות או קמח או ככרות שנתחמצו לאחר הפסח כדי שכל ימי הפסח לא יהיה לו שום שעבוד על חמצו של הנכרי וכיון שהתנה עמו תנאי זה אפילו אם לאחר הפסח נותן לו הנכרי ככרות שנתחמצו בפסח או קודם הפסח מותר לו לקבלם ממנויט ולאכלםכ לפי שככרות הללו הן חליפי המעות שהתנה עמו לתת לו בעד שבוע של פסחכא אבל בדיעבד שלא התנה עמו תנאי זו קודם הפסח ולאחר הפסח הביא לו הנכרי בעד שבוע של פסח ככרות שנתחמצו בפסח מותר לו לקבלם ולאכלם שהעיקר כסברא הראשונהכב:

ד

ד וכן הדין בישראל שקנה חוק הכומריםכג (פירוש שהמלך נותן לכומרים לחם חקם בכל שבוע ושבועכד והן מכרו לישראל בתחילת השנה כל הלחם שינתן להם בכל שבוע ושבוע כל השנה) שלכתחלה צריך ליזהר שיתנה עמהם קודם הפסחכה שלאחר הפסח לא יתנו לו בעד שבוע של פסח לחם חמץ שנתחמץ בתוך הפסח אלא מעות או שאר דבר שאינו חמץ או חמץ שנתחמץ לאחר הפסח וכשמתנה עמהם כך אף אם לאחר הפסח יתנו לו הכומרים בעד שבוע של פסח לחם חמץ שנתחמץ בתוך הפסח יהיה מותר לו לקבלו ולאכלו ובדיעבד שלא התנה עמהם כלום ולאחר הפסח נתנו לו בעד שבוע של פסח לחם חמץ שנתחמץ בתוך הפסח מותר לו לקבלו ולאכלוכו מטעם שנתבאר:

ה

ה ישראל שיש לו תנור ואפה בו נכרי חמץ בפסח שלא מדעת הישראל אסור לו לקבל מעות מן הנכרי בעד שכר התנורכז אפילו לאחר הפסחכח.

ואם עבר וקבל מעות מן הנכרי אפילו בתוך הפסח מותר לו להנות מהםכט אע"פ שהנכרי נותן לו מעות אלו בעד אפיית החמץ שאפה בתנורו בפסח בשעה שהחמץ אסור בהנאה ונמצא שהוא נהנה מאיסורי הנאהל מכל מקום כיון שמעות אלו אינן לא דמי החמץ ולא חליפי החמץ אלא שחמץ גורם למעות שיבאו ליד הישראל לפיכך אין כאן איסור מן התורה אלא מדברי סופרים שאסור להשתכר באיסורי הנאהלא לכתחלה ולכך אסרו לקבל המעות לכתחלה אבל אם כבר קבלם לא קנסוהו להפסיד מעותיו אלא בשכר יין נסך בלבדלב כמו שנתבאר ביו"ד סי' קל"גלג.

אבל אם הביא הנכרי לאחר הפסח בעד שכר התנור ככרות של חמץ שאפה אותם בפסח בתנורו של ישראל אפילו עבר הישראל וקבלם אסור לו ולכל ישראל להנות מהםלד דכיון שדרך כל שוכרי תנור ליתן לבעל התנור בשכרו ככרלה מן הככרות שאופין בתנורולו נמצא שבשעה שאפה הנכרי בתנור של ישראל כבר זכה הישראל בככר מן הככרות של נכרי שאפה אותן בתנור והרי זה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסחלז שאסור בהנאה לכל אדם מישראללח:

ו

ו לפיכךלט ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות לא יאמר להנכרי טול אתה בלבדך שכר התנור ממה שיאפו בו הנכרים חמץ בשבוע של פסח ואני אטול בלבדי כנגד זה שבוע שלאחר הפסחמ דכיון שיש לישראל חלק בגוף התנור אם כן מתחילת השותפות זכה הישראל במחצית החמץ שיקבל הנכרי בעד שכר התנור בפסח ומה שאומר להנכרי אחר כך שיטול הוא בלבדו בשבוע של פסח והוא יטול כנגדו בשבוע שלאחר הפסח הרי זה כמחליף חמצו שזכה בו בפסח על חמץ אחרמא.

ואין היתר אלא שבתחלת השותפות יתנה עם הנכרי שיטול הוא בלבדו בשבוע של פסח והוא יטול כנגדו בשבוע שלאחר הפסח דנמצא שלא זכה הישראל מעולם במחצית החמץ של פסח כיון שכבר סילק את עצמו ממנו בתחילת השותפותמב:

ז

ז ואם לא התנה עמו כך בתחלת השותפות (ועיין בסימן רמ"המג שיש עוד תקנה לזה) יש לו תקנה שקודם הפסח ימכור את מחצית התנור שלו להנכרי על כל ימי הפסחמד דהיינו שכל ימי הפסח יהיה כל גוף התנור של הנכרי ויקבל דמים מן הנכרי בעד מחצית תנורו קודם הפסחמה או יקנה להנכרי את מחצית תנורו באחד מדרכי הקנייה שיתבאר בחושן משפט הלכות מקח וממכרמו ויתנה עמו שלאחר הפסח יתן לו בעד מחציתו מעותמז או שארי דברים שאינן חמץ או חמץ שנתחמץ לאחר הפסחמח וכשהתנה עמו כך אף אם לאחר הפסח נותן לו הנכרי לחם חמץ שנאפה בפסח בתנורו מותר לו לקבלו ולאכלו שהרי לא זכה הישראל בלחם זה קודם שנתנו הנכרי לידו כיון שהתנה עמו שיתן לו מעות או שארי דברים:

ח

ח אסור להשכיר לנכרי חמור להוליך עליו חמץ בפסח או חדר לשום בתוכו חמץ בפסחמט מפני שאסור להשתכר באיסורי הנאהנ אבל מותר להשכיר לו חמור על שבוע של פסח בסתם שאין הנכרי מפרש לו שיוליך עליו חמץ בפסחנא אע"פ שהוא יודע שהנכרי יוליך עליו חמץ אין בכך כלום דכיון שאף אם לא יוליך עליו כלום יצטרך לפרוע לישראל כל שכרו משלם כיון שהשכירו לו לשבוע בין שיוליך עליו כל ימי השבוע (חוץ משבת ויו"ט כמ"ש בסי' רמ"ונב) בין שלא יוליך עליו כלל אם כן אין הישראל משתכר כלום במה שהנכרי מוליך עליו חמץ בפסחנג:

ט

ט וכן מותר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח אע"פ שידוע שיכניס לתוכו חמץנד מכל מקום הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ אלא שכר הדירה שאף אם לא יכניס חמץ לתוכו כל ימי הפסח לא ינכה לו כלום משכרונה:

י

י אבל אסור להשכיר לו תנור לאפות בו בפסחנו אע"פ שאין הנכרי מפרש לו שיאפה בו חמץ מכל מקום סתם אפיית הנכרי הוא חמץ והרי זה כמפרש לו שיאפה בו חמץ ונראה כמשתכר באיסורי הנאהנז לפיכך צריך הישראל להתנות עם הנכרי בשעה שמשכיר לו שלא יאפה בו חמץ בפסח אלא יבשל בו תבשילו ויאפה בו מצה וכשמתנה עמו כך אע"פ שהנכרי אופה בו חמץ בפסח אין צריך למחות בידונח ומותר לקבל ממנו שכר התנור אפילו בתוך הפסח ואין זה משתכר באיסורי הנאה כיון שאף אם לא היה הנכרי אופה בו כלום היה צריך לפרוע לישראל כל שכרו משלם שהרי השכירו לו לשבוע בין יאפה בו הרבה בין לא יאפה בו כלום א"כ אין הישראל משתכר כלום במה שהנכרי אופה בו חמץ אלא שלכתחלה צריך להתנות עמו כך כדי שלא יהא נראה כמשתכר באיסורי הנאהנט כיון שהדבר ידוע שאין הנכרי שוכר התנור אלא כדי לאפות בו חמץס:

יא

יא וכל זה כשמשכיר לו בתוך הפסח או בערב פסח אפילו קודם שעה חמישית אבל קודם ערב פסח מותר להשכיר לנכרי בין חמור בין תנור בין חדר אף על פי שהנכרי מפרש לו שישתמש בהן חמץ בפסח ועל מנת כן הוא שוכרם ממנוסא דכיון שהנכרי יכול להשתמש יום אחד בהם חמץ בשעת היתרסב דהיינו משעה שמשכירם לו עד שעה ששית בערב פסח א"כ השכר שנוטל ממנו הישראל אינו ניכר ונראה שהוא בעד שעת איסור דהיינו בעד שבוע של פסח אלא בעד שעת היתר דהיינו בעד מה שהנכרי יכול להשתמש בהן חמץ משעה שמשכירם לו עד שעה ששית בערב פסח:

יב

יב במה דברים אמורים בחמור וחדר ותנור וכיוצא בהן שאין שום הנאה מגעת לישראל ממה שהנכרי ישתמש בהן חמץ בפסח אבל אסור להשכיר לנכרי כלי שמבשלין בו על גבי האור כגון קדירה ויורה וכיוצא בהן אפילו כמה ימים קודם הפסח אם ידוע לו שיבשל בו חמץ בפסחסג אע"פ שאין הנכרי מפרש לו שיבשל בו חמץ ואפילו להשאיל לו בחנם אסורסד לפי שאם יבשל בו חמץ בפסח יגיע להישראל הנאה מהחמץ שהרי אם הנכרי היה מערה מן הכלי את החמץ שמתבשל בתוכו על גבי האור והיה הכלי נשאר ריקן על גבי האור היה הכלי מתבקע מחמת האור ועכשיו שהחמץ מתבשל בתוכו על גבי האור אין הכלי מתבקע נמצא שמגיע לישראל קצת הנאה מהחמץ בפסחסה.

אבל אם אין ידוע לנו שהנכרי יבשל בו חמץ מותר להשכיר לו אפילו בתוך הפסח אע"פ שהכלי לא הוכשר לשם פסח והרי הוא בלוע מחמץ הרבה שאסור בהנאה מכל מקום גוף הכלי לא נאסר בהנאה ואין הנכרי שוכר ממנו ונותן לו דמים בעד החמץ הבלוע בכלי אלא בעד גוף הכלי המותר בהנאהסו:

יג

יג ומטעם זה מותר להחם חמין בפסח בכלי הבלוע מחמץ כדי להשתמש בחמין אלו לרחיצה ולכביסהסז ולחוף בהן את הראשסח שהרי אינו נהנה אלא מן הכלי ולא מן חמץ הבלוע בתוכו אע"פ שהוא נפלט מן הכלי לתוך חמין הללו ויש בהן טעם החמץ מכל מקום כיון שאינו עומד לשתיה אלא לרחיצה וכביסה הרי אינו נהנה כלום מן טעם החמץ שנפלט לתוכן.

במה דברים אמורים בכלי המיוחד לרחיצה ולכביסה שאין דרך להשתמש בו לאכילה ולשתיהסט אבל כלי שדרך להשתמש בו לפעמים לאכילה ושתיה צריך להצניעו במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח כמו שיתבאר בסי' תנ"אע ואין להשתמש בועא אפילו לרחיצה וכביסה ואפילו על ידי צונן גזירה שמא ישכח וישתמש בו לאכילה ושתיהעב.

במה דברים אמורים כשרוצה להשתמש בו בפסח בקביעות אבל להשתמש בו דרך עראי במקרה על ידי צונן מותרעג אפילו לצורך אכילה ושתיהעד אם אינו כלי חרסעה או אפילו על ידי חמין לצורך רחיצה וכביסהעו אפילו הוא כלי חרס כמו שנתבאר בסי' תנ"אעז ע"ש כל פרטי דין זה:

יד

יד מי שמחזיק יורות ממושל העיר ויש לו חוק קבוע מהמושל על כל בני העיר שכל מי שמבשל ביורות אלו צריך ליתן לו מדה אחת מכל בישול אם הוא בענין שכשמתיישנים היורות או שמתקלקלין צריך ישראל זה הנוטל שכרן לתקנם או לעשות חדשים הרי יורות אלו הן כשלו ממש ואסור לו להניח להנכרים שיבשלו בהן חמץ בפסחעח מטעם שנתבאר למעלהעט.

ואם אין לו כח למנוע אותן והן מבשלין חמץ בעל כרחו על כל פנים אסור לו ליטול לאחר הפסח את המדות של בישולי חמץ שהפרישו הנכרים בעד שכר היורות שבישלו בהן חמץ בפסח ואפילו אם עבר או שכח ונטל מדות אלו אסור ליהנות מהן דכיון שדרכן לעולם לתת מדה מן הבישול בעד שכר היורות הרי זכה הישראל במדה זו בשעת הבישול בתוך הפסח ונעשה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואפילו מעות אסור לו לקבל לאחר הפסח בעד שכר היורות שבשלו בהן חמץ בפסח כדי שלא ישתכר באסורי הנאהפ אלא שאם עבר וקבלם מותר לו להנות מהם כמו שנתבאר למעלהפא.

וכיצד יעשה ישראל זה כשיגיע הפסח ימכור לנכרי על כל ימי הפסח את כל היורות עם כל המדותפב באחד מדרכי הקנייה שנתבאר בחושן משפט הלכות מקח וממכר ויתנה עמו שלאחר הפסח יתן לו בעד זה מעות או שארי דברים וכשמתנה עמו כך אף אם לאחר הפסח נותן לו הנכרי את המדות של חמץ שקיבל בפסח בשכר היורות מותר לו לקבלם ולאכלםפג כמו שנתבאר למעלהפד:

טו

טו אבל אם אינו מוטל על הישראל לתקן היורות כשמתקלקלין או כשמתיישנין הרי הן ברשות המושלפה ואין הישראל מוזהר שלא יבשלו בהן נכרים חמץ בפסח שהרי אין לו שום הנאה מן החמץ המתבשל בתוכן שאף אם ינטל החמץ מתוכן וישארו ריקנין על גבי האור ויתבקעו לא יצטרך הישראל לתקנן.

ואם הוא יודע ומכיר את הנכרים שיבשלו חמץ בפסח יתנה עמהם קודם הפסח שלאחר הפסח יתנו לו בעד שכר היורות מעות או שארי דברים שאינו חמץ או חמץ שנתחמץ לאחר הפסח כדי שכל ימי הפסח לא יהיה להישראל שום חוב של חמץפו וכשהתנה עמהם תנאי זה אף אם לאחר הפסח נותנים לו הנכרים המדות מן הבשולים של חמץ שבישלו בפסח מותר לו לקבלםפז.

ואין זה משתכר באסורי הנאהפח כיון שגוף היורות הן של המושל לגמרי ואין להישראל שום זכייה בהן שלא שכר גוף היורות אלא חוק המגיע בלבדפט והנכרים המבשלים אינן נותנין מה שנותנין אלא בעד שכר היורות שבישלו בהן את החמץ וכיון שהיורות הן של המושל נמצא שהמושל זכה בשכרן מיד שבישלו בהן והוא המשתכר באיסורי הנאה והישראל חוזר וזוכה מן המושל ואינו משתכר כלל בעד איסורי הנאה אלא בעד המעות שנתן או שיתן להמושל:

טז

טז אבל בדיעבד שעבר או שכח ולא התנה עמהם תנאי זה קודם הפסח ולאחר הפסח נותנין לו הנכרים המדות מן הבשולים של חמץ שבשלו בפסח מותר לו לקבלםצ וכן אם אינו יודע איזה נכרי יבשל חמץ בפסח שיתנה עמו תנאי זה קודם הפסח הרי זה כדיעבדצא.

ומכל מקום אם אפשר טוב למכור לנכרי קודם הפסח כל המדות של פסח שיפרישו המבשלים בפסח על דרך שנתבאר למעלה או יצוה לנכרים המשרתים בבית היורות וממונים להפריש המדות מן הבשולים שלא יפרישו כלום מבישול חמץ שיבשלו בפסח אלא יכתבו שם המבשלים ויגבו מהן המדות לאחר הפסח שכל זמן שלא הפרישו המדות לא זכה בהן הישראל שהרי לא קנה מהמושל אלא המדות שיפרישו מן הבישולים שיבשלו ביורות של המושלצב:

יז

יז מי שמחזיק רחיים ממושל העיר ויש לו חוק קבוע מהמושל על כל בני העיר שכל מי שיטחון תבואה ברחיים אלו יתן לו מדה אחת קמח מקמח הנטחן דינו בפסח לענין טחינת תבואה מחומצת שקורין (מאל"ץ) כדין מי שמחזיק יורות לענין בישולי חמץצג וכמו שנתבאר:

יח

יח אסור ליתן בהמתו לנכרי להאכילה בימי הפסח אם ידוע לו שהנכרי יאכילנה פסולת של שעורים שהוא חמץצד לפי שאכילת הבהמה היא הנאת האדם שעל ידי כן היא מתעלה ומשבחת ומתוספת בדמיםצה ואע"פ שאם היתה אוכלת דברים אחרים שאינן חמץ היתה גם כן מתעלה ומשבחת מכל מקום עכשיו ששבח ועילוי זה בא לה על ידי חמץ בפסח הרי זה אסורצו אע"פ שהחמץ הוא של נכריצז (ועיין בי"ד סי' ס'צח וסי' קמ"בצט שאם עבר הישראל והאכילה בעצמו חמץ בפסח שמותר לשחטה ולאכלה בפסח ואין צריך להשליך דמי הנאת החמץ לאיבודק ע"ש הטעםקא) ומכל מקום אם אין ידוע לו בודאי שיאכילנה חמץ מותר ליתנה לו ואין חוששין שמא יאכילנה חמץקב:

יט

יט אבל מותר לומר בפסח לעבדו נכריקג הילך דינר זה וקנה ואכול אע"פ שהוא יודע שהעבד ילך ויקנה חמץ ויאכלקד לפי שאכילת העבד אינה חשובה הנאה לרבוקה כמו אכילת הבהמהקו מטעם שנתבאר ביו"ד סימן רכ"אקז:

כ

כ אבל לא יאמר אדם בפסח לנכרי בין שהוא עבדו בין שאינו עבדו הילך דינר זה וקנה לך חמץ מן החנוני ואכולקח דכיון שהישראל בעצמו אסור לו לקנות חמץ בפסח אסור לו לומר לנכרי לקנותו ואע"פ שהנכרי קונה אותו לעצמו ולא בשביל הישראל מכל מקום כיון שהישראל נותן דינר להנכרי ואומר לו שיקנה בו חמץ והנכרי קונה אותו בדיבורו של ישראלקט הרי זה נראה כשלוחוקי מטעם שנתבאר בסימן ש"זקיא אבל מותר לומר לו קנה לך חמץ בדינר שלך ואכולקיב:

כא

כא וכן מותר לומר בפסח לנכריקיג אפילו הוא עבדו שמזונותיו עליוקיד לך וקח עלי חמץקטו מן החנוני ואכול ואני אפרע לו ומותר לו לפרוע לחנוני אפילו בעוד שהחמץ בעולם שעדיין לא אכלו העבדקטז ואין החמץ נקנה לישראל בפרעון זה כיון שבשעה זו אין החמץ ביד הישראל אלא ביד העבדקיז (ואע"פ שהעבד הניח החמץ בחצרו של הישראל מ"מ אין חצירו של אדם קונה לו דבר שאין נוח לו כגון חמץ בפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"חקיח) וגם בשעה שמשך העבד את החמץ מן החנוני לא נתכוין במשיכתו אלא לזכות בו לעצמו ולא בשביל הישראל וגם החנוני נתכוין להקנות החמץ להעבד במשיכתו ולא להישראל רק שיחזור על הישראל שיפרע לו בעד עבדוקיט נמצא שחמצו של חנוני הוא שאוכל העבדקכ ולא חמצו של הישראל רבו:

כב

כב אבל אסור לישראל להקדים דינר לחנוני נכרי ולומר לו שיתן מזונות לעבדו בפסחקכא ואחר הפסח יעשה עמו חשבוןקכב שמא יתן לו חמץקכג וחמץ זה הוא של ישראלקכד כיון שכבר נתן עליו דינר להחנוני (ואפילו לדברי האומריםקכה שישראל אינו קונה מטלטלין מנכרי בכסף בלבד מכל מקום כיון שהחנוני כבר קיבל הדינר מן הישראל הרי דעתו להקנות להישראל מזונות כנגד דינרו וכשהחנוני נותן אחר כך חמץ להעבד אינו נותן לו בתורת מכירת חמץ שלו אלא בתורת נתינת חמץ של ישראל והוא עושה שליחות הישראל שצוה לו ליתן מזונות לעבדו):

כג

כג אבל אם אינו מקדים לו דינר מותר לומר לו תן חמץ לעבדי ואני אפרע לךקכו שכל שלא פרע לו הישראל קודם שנותן החמץ לעבדו הרי הוא נותנו לו בתורת מכירת חמץ שלו והישראל יפרע לו בעדו (ועיין ביורה דעה סי' קל"בקכז שאם הוא חייב ליתן לעבדו מזונות של חמץ ואינו יכול לפטור את עצמו במה שיתן לו מזונות אחרים שאינן חמץ בעל כרחו של העבד אסור לו לומר לחנוני נכרי פטרני ממזונות עבדי ותן לו חמץ בפסח ואני אפרע לך לאחר הפסח).

וכל זה מעיקר הדין אבל יש אומריםקכח שמחמת חומרות חמץ יש להחמירקכט שלא לומר לנכרי בפסח קנה לך חמץ מן החנוני ואני אפרע ל[ו] ואין צריך לומר שלא יאמר לחנוני תן חמץ לנכרי זה ואני אפרע לך וטוב לחוש לדבריהם:

כד

כד לפיכך מי שיש לו תינוק חולה קצת שהוא צריך לאכול או לשתות חמץ יזהר שלא יאמר לנכרי תן חמץ לתינוק זה ואני אפרע לך אלא יבקש ממנו שיתן החמץ במתנה להתינוקקל ואם אי אפשר למצוא בקל מי שיתן במתנה יש לסמוך על סברא הראשונהקלא ומותר לפרוע לוקלב אחר שנתן החמץ ליד התינוק או אחר שהניח חמץ בבית הישראל שכבר יצא החמץ מרשות הנכרי קודם הפירעון ולרשות הישראל עדיין לא בא אע"פ שהניחו בביתו שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחוקלג וגם הנכרי לא מכר את החמץ לו אלא להתינוק.

אבל אסור לקבל החמץ ביד מן הנכריקלד אפילו קודם הפירעון אלא אם כן זכה בו כבר התינוק בהגבההקלה שכל זמן שלא זכה בו התינוק אפילו הניחו הנכרי בבית הישראל וחזר ונטלו הרי הוא שלו כשהיה וכשנוטלו הישראל מידו הרי זה כקונה חמץ בפסח:

כה

כה ואפילו לאחר שזכה התינוק בחמץ אסור לישראל גדול להאכילו ולהשקותו את החמץ גזירה שמא ישכח הגדול על איסור חמץ ויסתפק ממנו שהרי אפילו ליגע בחמץ אסור מחמת גזירה זו כמו שנתבאר בסימן תמ"וקלו אלא יאמר לנכרי או לקטן אפילו ישראל שיאכיל וישקה את החמץ להתינוקקלז.

אבל מותר להשהות חמץ זה בתוך הבית אף על פי שיש לחוש שמא ישכחו ויסתפקו ממנו מכל מקום כיון שהתינוק הוא חולה ואי אפשר להוציאו מן הביתקלח וגם מן הסתם אי אפשר למצוא נכרי שיביא מעט חמץ בכל פעם ופעם שירצה התינוק לאכול או לשתות לפיכך התירו לו להשהות חמץ בביתו בפסח ומכל מקום אם אפשר טוב לעשות בפני החמץ מחיצה גבוה עשרה טפחיםקלט או לכפות עליו כלי אם הוא שבת או יום טובקמ.

וכל זה כשאי אפשר למצוא נכרי שיביא מעט מעט בכל פעם ופעם שירצה התינוק לאכול ולשתות וכן אם אי אפשר להאכילו ולהשקותו על ידי נכרי או קטן מותר להאכילו ולהשקותו על ידי ישראל גדולקמא אבל אם אפשר להביא לו חמץ על ידי נכרי מעט מעט בכל פעם ופעם שירצה לאכול ולשתות אין להביא הרבה בבת אחת ואם אין התינוק חולה כל כך בענין שאי אפשר להוציאו מן הבית יוציאנו מביתו לבית הנכרי ושם יאכילוהו וישקוהו חמץ ואל יכניס חמץ לביתו כללקמב:

כו

כו וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אין לדקדק בכל זהקמג ואפילו לקנות חמץ מן השוק מותר כדי למהר באכילתו אם הוא צריך לאכילת חמץ ואין חוששין ללאו של בל יראה ובל ימצא שהקונה את החמץ עובר עליוקמד שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ועל דרך שנתבאר בסימן שכ"חקמה וביו"ד סימן קנ"ה ע"ש:

כז

כז אסור להיות שליח לנכרי לקנות לו חמץ בפסח אפילו במעותיו של נכריקמו ואפילו אינו מושך את החמץ מרשות המוכר אלא נותן לו דמים בלבד בפסח לפי שיש אומריםקמז שישראל קונה מטלטלין מנכרי בכסף בלבד ונמצא שהחמץ נקנה להישראל בפסח ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא ואף על פי שהוא מפרש להמוכר שאינו קונה את החמץ לעצמו אלא בשביל הנכרי ששלחו אף על פי כן נקנה החמץ לישראל שנתן המעות מידו ליד המוכר ואין אומרים כיון שהמעות הן של נכרי והישראל נתנם בשליחותו הרי זה כאלו נתנם הנכרי בעצמו שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו אלא בישראל שנעשה שליח לישראל חבירוקמח כמו שנתבאר בחושן משפט סימן קפ"חקמט:


א) תשובות רש"י סי' קח. טור ושו"ע ס"א.

ב) מאמר מרדכי ס"ק א. וראה מ"מ וציונים.

ג) ח"י ס"ק א. אליה רבה ס"ק א.

ד) סעיף י.

ה) פירוש לדברי רש"י וטור הנ"ל, וכדלעיל בתחלת הסעיף, דלא איכפת לן בככר הראשון שנשאר בעין שהלוה לו בשעת היתר (ראה מ"א ס"ק א), אלא במה שיכול ליתנו בפרעון חובו (כדלקמן ס"ג לדעה הב'). וראה מ"מ וציונים.

ו) גמרא ע"ז סב, ב (לענין הלוה פירות שביעית קודם זמן ביעור, ומשם למד רש"י לנידון דידן). רש"י ותוס' שם ד"ה יאות.

ז) פר"ח ס"א (כשהחזיר לו אחר הפסח חמץ הראשון. ולפי המבואר לעיל ס"א, כ"ה גם כשהחזיר לו מעות בתוך הפסח).

ח) גמרא (ראה לא, א שאפילו שיעבד החמץ לחובו אין הישראל קונה החמץ אלא כשהרהינו אצלו, וכדלעיל סי' תמא סי"ב). וראה מ"מ וציונים.

ט) משא"כ לקמן סוף ס"ה, שדרך ליתן מן הככרות שאופין בתנורו.

י) פר"ח ס"ב.

יא) פר"ח ס"א.

יב) רוקח סי' רסח. טור בשם ראבי"ה (סי' תסו, בהא דלקמן ס"ד). שו"ע ס"ב.

יג) ב"י ד"ה וישראל בדעת הגהות מיימוניות פ"א אות ג (בהא דלקמן ס"ד).

יד) כדלעיל ס"ב וש"נ.

טו) רוקח שם. טור בשם ראבי"ה.

טז) ב"י ד"ה וישראל (לחשוש לדעת הטור בשם ראבי"ה). שו"ע ס"ב.

יז) ראה ט"ז ס"ק א.

יח) ראה לבוש ס"ב.

יט) רוקח שם. טור בשם ראבי"ה. שו"ע שם.

כ) במקומות שנהגו היתר בפת פלטר, כדלעיל סי שכה ס"ו וש"נ.

כא) ב"י שם. שו"ע שם.

כב) ב"ח ד"ה ולענין הלכה (בדיעבד). מ"א שם (בדיעבד). פר"ח ס"ב (שמותר בכל אופן).

כג) תשובות רש"י סי' קיא. ראבי"ה סי' תסו. הגהות מיימוניות פ"א אות ג. מרדכי רמז תקפז, ובע"ז רמז תתח. מ"א ס"ק ב.

כד) ראה בראשית מז, כב.

כה) ח"י ס"ק ג (שדינו כמו בהא דלעיל ס"ג. דלא כט"ז ס"ק א).

כו) ב"ח ד"ה ולענין הלכה. מ"א ס"ק ב (בהא דלעיל ס"ג). וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' צט.

כז) מרדכי רמז תקפז, בשם הר"ש משאנץ. טור ושו"ע ס"ד.

כח) מרדכי וטור ובאר הגולה שם.

כט) מרדכי וטור ושו"ע שם.

ל) ונתבאר לעיל סי' תמג סי"ב, שאפילו בדיעבד אין ליהנות מהדמים אלא במקום הפסד מרובה.

לא) שו"ת רשב"א ח"א סי' קעז. פר"ח ס"ז ד"ה גם מ"ש שכיון. והיינו אפילו מחמץ של נכרי (מרדכי שם וטור, וכדלעיל סי' תמג ס"ג).

לב) ריב"ש שם.

לג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א.

לד) מרדכי שם בשם הר"ש משאנץ. טור (ושו"ע) ומ"א ס"ק ד.

לה) מ"א שם.

לו) משא"כ לעיל ס"ב, לקנות ככרות אחרות ולפרוע לו.

לז) מרדכי וטור ומ"א שם.

לח) כדלעיל סי' תמח ס"א.

לט) ראה ב"ח ד"ה ומ"ש הב"י אתנור (שהכא אסור מטעם האמור לעיל גבי נכרי שאפה בתנור ישראל).

מ) אחרונים. ב"ח שם. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ג.

מא) ט"ז שם (שחלקו בפסח כבר זכה בתחלת השותפות). מ"א שם (שדוקא כשמכר לא זכה מעולם בחמץ ולא הוו המעות חליפין).

מב) פר"ח ס"ג. וכדלעיל סי' רמה ס"ג.

מג) סעיף טו.

מד) מ"א ס"ק ג. והיינו בקנין מעות, שמועיל בנכרי בשכירות, כדלקמן בסדר מכירת חמץ. ראה רמ"א חו"מ סי' קצד ס"א וסמ"ע שם ס"ק ה. סי' קצה ס"ט וסמ"ע שם ס"ק כ. מ"מ וציונים.

מה) תשובות רש"י סי' קיא. הגהות מיימוניות פ"א אות ג. ב"ח ד"ה ומ"ש הב"י אתנור. מ"א ס"ק ג.

מו) ראה לעיל סי' רמה סט"ו וש"נ.

מז) מרדכי ע"ז רמז תתח. טור ושו"ע ס"ג (ולתרץ קושיית הט"ז ס"ק ב, מקנה באחד מדרכי הקניה. וראה גם לקמן סוף סי"ד).

מח) כדלעיל ס"ג-ד, שלכתחלה צריך להתנות כו'.

מט) ירושלמי פ"ב ה"ב. אגור סי' תשד. מ"א ס"ק יא. ט"ז ס"ק ה.

נ) מרדכי רמז תקפז, בשם הר"ש משאנץ. טור ושו"ע ס"ד. וכדלעיל ס"ה לענין תנור. והיינו אפילו בחמץ של נכרי, כדלעיל סי' תמג ס"ג וש"נ.

נא) תוספתא פ"ב ה"ח. טור ושו"ע ס"ז. לפירוש האגור והמ"א שם.

נב) סעיף ז.

נג) מ"א ס"ק ה. פר"ח ס"ה.

נד) אגור סי' תשד. רמ"א ס"ה. כפירוש האגור שם ומ"א ס"ק ו וס"ק יא דמיירי בסתם. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' מט אות ג (לענין השכרת החדר שבסדר מכירת חמץ). העו"ב קעז ע' י.

נה) כדלעיל ס"ח בחמור.

נו) מרדכי רמז תקפז, בשם הר"ש משאנץ. טור ושו"ע ס"ה (שמותר רק כשמתנה כדלקמן), וכדלעיל ס"ה (שאפילו אפה שלא מדעתו אסור לקבל המעות).

נז) מ"א ס"ק יא. וראה מ"מ וציונים.

נח) מרדכי שם, בשם הר"ש משאנץ. טור ושו"ע שם.

נט) מ"א ס"ק ה. פר"ח ס"ה.

ס) מ"א ס"ק יא.

סא) אגור סי' תשד, בשם תוס' רבנו משה. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ו.

סב) ראה לבוש ס"ז (בהבלעה). לעיל סי' רמה סי"ב (בהבלעה עם יום אחד). שו"ת צמח צדק או"ח סי' מט ס"ג. פס"ד צמח צדק לב, א (שמטעם זה יכול להשכיר החדר שבו החמץ). שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט אות ג ד"ה ובדברי. מ"מ וציונים.

סג) טור ושו"ע ס"ז.

סד) ב"ח סוף ד"ה אסור להשכיר. עולת שבת ס"ק ד. אליה זוטא ס"ק ו, וח"י ס"ק יב, בשם אחרונים.

סה) טור, לפירוש המ"א ס"ק יא. וראה לקו"ש חט"ז ע' 130.

סו) רמ"א בדרכי משה ס"ק ב. מ"א ס"ק יב. וראה לעיל סי' תמו קו"א סוף ס"ק ב, וסי' תמז ס"ק ג, שהוכיח דלא כמנחת יעקב כלל פה ס"ק טו.

סז) מרדכי רמז תקס. רמ"א ס"ז.

סח) שערי דורא ריש כלל פה. תורת חטאת שם ס"ג.

סט) מעגלי צדק על המחזור (דיני פסח, סוף דיני הכשר הכלים). מ"א ס"ק יב. וראה מ"מ וציונים.

ע) סעיף א.

עא) אפילו בשאר איסורים, שמותר להשהותן כדלקמן שם.

עב) מרדכי רמז תקסה. רמ"א סי' תנא ס"א, וביו"ד סי' קכא ס"ה.

עג) רמ"א יו"ד שם. ח"י ס"ק יד, ובסי' תנא ס"ק יא, ובמנחת יעקב כלל יא ס"ק ו. ש"ך יו"ד סי' צא סוף ס"ק ג. וכ"ה לעיל סי' תמז ס"ג. לקמן סי' תנא ס"ב וסמ"ג. וראה לעיל שם הטעם שאינו עובר בבל יראה ובל ימצא על החמץ הבלוע ושלא חשו בו חכמים שמא ישכח ויבשל בהן בפסח.

עד) טור ושו"ע יו"ד סי' צד ס"ג (לפירוש הב"י שם ד"ה ומ"ש אך מותר, דהיינו אפילו דבר לח). ש"ך שם ס"ק יב, ובסי' צא סוף ס"ק ג (כשמקנחה). ח"י ס"ק יד. מנחת יעקב כלל פה ס"ק טז (שבדבר שדרכו בהדחה מותר אף בלח). וכ"ה לקמן שם ושם. וראה פסקי אדה"ז ע' 103.

עה) כדלקמן שם, שהמנהג לא להשתמש בפסח בכלי חרס ישנים.

עו) ים של שלמה חולין פ"ח סי' מו ד"ה הראשון. מ"א ס"ק יב. ט"ז יו"ד סי' צד ס"ק ד. וראה גם לעיל שם.

עז) סעיף ב וסעיף מג.

עח) אחרונים. ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף הסימן. ח"י ס"ק ו.

עט) סעיף יב.

פ) ב"ח שם. מ"א שם.

פא) סעיף ה.

פב) מ"א שם.

פג) ט"ז ס"ק ב (שבלי הקנאת התנור אין התנאי מועיל).

פד) סעיף ז.

פה) ב"ח סוף הסימן.

פו) ב"ח ומ"א שם. וכדלעיל ס"ד בחוק הכומרים.

פז) כדלעיל שם.

פח) שנתבאר לעיל ס"ה, שאסור לו לכתחלה לקבל אפילו מעות.

פט) מ"א שם.

צ) ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף הסימן. וכדלעיל סוף ס"ג וסוף ס"ד.

צא) ב"ח שם.

צב) מ"א שם.

צג) ב"ח סוף הסימן. מ"א סוף הסימן.

צד) אגודה פ"ב סי' כג. שו"ת מהרי"ל סי' קסא. שו"ע סי' תמח ס"ז.

צה) תוס' ור"ן נדרים לח, א ד"ה ולא יזון. לבוש שם ס"ז.

צו) ראה לעיל סי"ב, לענין הנאה לישראל כשהנכרי מבשל חמץ בכליו.

צז) כדלעיל סי' תמג ס"ג וש"נ.

צח) סעיף א בהג"ה. וראה אליה זוטא סי' תמח ס"ק ו.

צט) סעיף יא.

ק) כהא דנתבאר לעיל סי' תמה ס"ט.

קא) מטעם זה וזה גרם. וראה לעיל שם ס"י. ברכת אברהם ח"א סי' א וח"ב סי' תנא. מ"מ וציונים. פסקי אדמו"ר הזקן ע' 8.

קב) אגודה שם (שבסתם מותר). מהרי"ל שם. מ"א ס"ק י (שבספק מותר).

קג) ראה לעיל סי' תמ ס"ב (דהיינו אף שהוא כבוש תחת ידיו), וסי' תמח ס"ז (דהיינו כשאינו קנוי לו לצמיתות). מהדוב"ת לסי' דש וסי' רנב.

קד) מרדכי רמז תקמט בשם אור זרוע. טור ושו"ע ס"ו.

קה) מ"א ס"ק ט (לענין תינוק).

קו) דלעיל סי"ח.

קז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב.

קח) אגודה פ"ב סי' כג. אליה רבה ס"ק י.

קט) מ"א סי' שז ס"ק כט (כשיש לישראל הנאה מזה). ש"ך ביו"ד סי' רצז ס"ק ד (שבשל ישראל אסור אפילו בלא הנאה לישראל). ונתבארו ב' הדעות לעיל סי' רמה קו"א ס"ק ד ד"ה ועוד יש לפרש.

קי) לבוש סי' שז סכ"א.

קיא) סעיף לה, וש"נ.

קיב) כדלעיל שם בריש הסעיף, וש"נ.

קיג) גמרא ע"ז סג, ב (לענין יין נסך ושביעית). מרדכי רמז תקמט (לענין חמץ). דעה הב' בשו"ע ס"ו. הגהת מהרש"ל לטור (שכן עיקר). מ"א ס"ק ט. פר"ח ס"ו.

קיד) רש"י שם ד"ה ולא משום יין נסך (שבזה מיירי בגמרא שם, וקיי"ל דשרי). מרדכי שם. וראה לקמן סכ"ג (שעכ"פ אינו חייב ליתן לו מזונות של חמץ).

קטו) תורת הבית הארוך בית ה שער ב (מט, ג). הובא בב"י יו"ד סי' קלב ד"ה יש מקומות. כפי מה שפירש בדבריו הר"ן ע"ז פ"ה (לד, א) ד"ה גרסינן בגמרא. משמעות מ"א ס"ק ח. פר"ח שם. וראה גם לקמן סכ"ג (באומר לחנוני). ושם בסוף הסעיף – דעה הב'.

קטז) ב"י ביו"ד סי' ק[ל]ב ד"ה יש מקומות, בשם הרשב"א בתורת הבית שם.

קיז) רא"ש ע"ז פ"ה סי' ב, בשם רמב"ן.

קיח) סעיף ג.

קיט) תוס' שם ד"ה ואינו.

קכ) ראה מ"מ וציונים.

קכא) רב פפא בגמרא ע"ז סג, ב (לענין יין נסך ושביעית). מרדכי שם. שו"ע ס"ו (אף לדעה הב').

קכב) גמרא שם ורש"י שם ד"ה ואני מחשב. וראה מ"מ וציונים.

קכג) רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ג הכ"ה.

קכד) רש"י שם ד"ה כשהקדים.

קכה) לעיל סי' תמח ס"ח וש"נ.

קכו) תורת הבית הארוך בית ה שער ב (מט, ג). הובא בב"י יו"ד סי' קלב ד"ה יש מקומות. כפי מה שפירש בדבריו הר"ן ע"ז פ"ה (לד, א) ד"ה גרסינן בגמרא. מ"א ס"ק ט. פר"ח ס"ו. וראה גם לעיל סכ"א (אפילו פירש קח עלי חמץ). וראה העו"ב תתנג ע' 57.

קכז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ב"י שם בשם הרשב"א בתורת הבית שם. אמרי יושר ח"א סי' קצד.

קכח) ב"ח ס"ג ד"ה מותר, ויו"ד סי' קלב סי"ג ד"ה ומ"ש אבל, ובשו"ת סי' קמג (לפירוש הפר"ח ס"ו, ו)ח"י ס"ק יא. וראה מ"מ וציונים.

קכט) כדעת הר"ן שם, שלא התירו אלא כשיכול לפטור עצמו במזונות אחרים ולא אמר לו בפירוש שיתן לו חמץ (ראה שו"ת ב"ח שם).

קל) ח"י ס"ק יא.

קלא) מ"א ס"ק ט (מותר לומר ואני פורע).

קלב) כדלעיל סכ"א.

קלג) כדלעיל סי' תמח ס"ג וש"נ.

קלד) רב אשי ע"ז סג, ב. מרדכי רמז תקמט. שו"ע סוף ס"ו (שנשא ונתן ביד).

קלה) ראה חו"מ סי' רמג סט"ו. מ"מ וציונים.

קלו) סעיף ז.

קלז) מ"א סי' שמג סוף ס"ק ג. וראה לעיל סי' שמג ס"ה. מ"מ וציונים.

קלח) מ"א שם.

קלט) ח"י ס"ק יא.

קמ) כדלעיל סי' תמו ס"ה.

קמא) ח"י שם. וראה תהלה לדוד סי' שמג אות ד.

קמב) מ"א וח"י שם.

קמג) מ"א ס"ק ט. וראה לקמן סי' תסו ס"ה.

קמד) רמב"ם פ"א ה"ג.

קמה) סעיף ב.

קמו) שו"ת ריב"ש סי' תא. [ר]מ"א ס"ו. וראה אמרי יושר ח"ב סי' קלז.

קמז) כדלעיל סי' תמח ס"ח וש"נ.

קמח) ריב"ש שם. לבוש ס"ו. מ"א ס"ק י. וראה מ"מ וציונים.

קמט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סעיף א (שאין שליחות לעכו"ם). וראה גם לעיל סי' תמח ס"י.