יג

יג אבל אם נשתמש בהן חמץ על ידי האור וכן שאר כל הכלים אפילו של מיני מתכות שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי האורעג בלבד שלא על ידי משקהעד כגון השפודים והאסכלאות שצלו עליהםעה מולייתא של חמץעו שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה (טופחעז) שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלה אלא על ידי חום האש בלבד נבלע בהם טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהם על ידי הגעלה במים רותחים דכבולעו כך פולטועח וכלי שנבלע בו חמץ על ידי משקה נפלט ממנו על ידי הגעלה במים רותחים אבל כל כלי שנבלע בו החמץ על ידי חום האש בלבד שלא על ידי משקה אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום האש בלבדעט דהיינו שילבנו באור יפה יפה עד שיהיו ניצוצות מנתזין ממנופ או עד שתשיר קליפתו העליונהפא שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכופב*.

[* וכן הדין בכלים שנבלע בהן שאר איסורי תורה או איסורי דברי סופרים על ידי האור בלבד שצריך ללבנם יפה יפה כשיעור שנתבאר אלא שבשאר איסורין אין צריך ליבון אלא כשנבלע בהם דבר איסור אבל אם נבלע בהם על ידי האור דבר היתרפג ואחר כך נעשה איסור כגון שנצלה עליהם בשר לבדו שהוא היתרפד ואחר כך נבלע בהן חלבפה הרי הן נכשרין על ידי הגעלה ואף על פי שטעם בשר הנבלע בהן על ידי האור אינו נפלט מהם לגמרי על ידי הגעלה מכל מקום אותו מועט טעם בשר הבלוע מאד בתוכם עד שאינו נפלט מהם רק על ידי האור קלוש הואפו מאד ואינו כדאי שיחול עליו שם חדש דהיינו שם בשר בחלב לפיכך די להם בהגעלה כדי להפליט מהם עיקר טעם הבשר עם עיקר טעם החלב שהן אסורין מחמת שהן כדאי להקרא עליהם שם בשר בחלב והן נפלטין על ידי הגעלה לפי שאינן בלועין מאד ומותר טעם הבשר עם מותר טעם החלב שהן בלועין מאד הרי הן קלושין מאד ואינן כדאי להיות נקרא עליהן שם בשר בחלב כיון שטעם הבשר היה קלוש מאד קודם שנבלע בו החלב אין שם חדש יכול לחול על טעם קלוש הזה מה שאין כן כשנצלה עליהם חמץ קודם הפסח אין הגעלה מועלת להם להכשירן לפסח אף על פי שהחמץ בשעה שנבלע בהם היה מותר באכילה מכל מקום כיון שהיה עליו שם חמץ לא נפקע שם זה גם מטעם הקלוש שנבלע מאד בתוכם על ידי האור וכשמגיע הפסח ממילא נאסר טעם קלוש הזה שבתוכם כיון שכבר נקרא עליו שם חמץ משעה שנפלט ונתפרש ממשות החמץ שנצלה עליהםפז.]

ויש חולקין על זהפח ואומרים שכל הכלים שבלעו חמץ קודם הפסח אפילו על ידי האור בלבד הרי הן נכשרין על ידי הגעלה דכיון שבשעת בליעתן בלעו דבר היתרפט ואח"כ כשמגיע זמן איסורן כבר אין האיסור בעין אלא הוא בלוע בתוכןצ לפיכך הקילו להכשירן על ידי הגעלה בלבד.

והעיקר כסברא הראשונהצא ואפילו בדיעבד שנשתמש בחמין באותן כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד והוגעלו קודם הפסח ולא ליבנם באור יפה יפה כשיעור שנתבאר הרי חמין הללו אסורין בפסחצב אלא אם כן יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב שאז יש לסמוך על סברא האחרונה וכן במקום שיש עוד צד אחר להקל יש לצרף גם סברא האחרונה ולסמוך עליהם לכתחלה להכשיר בהגעלה את הכלים הבלועים מחמץ על ידי האור וכמו שיתבארצג:


עג) טור ושו"ע ס"ד.

עד) מ"א ס"ק ט.

עה) ברייתא ע"ז עה, ב (כשנבלע בהם איסור). רי"ף פסחים פ"ב (ח, ב), לפירוש הר"ן שם דיבור הראשון וד"ה דברים שנשתמש (אף לענין חמץ). רא"ש פ"ב סי' ז, לפירוש הב"י ד"ה כלים שמשתמשין. טור ושו"ע שם.

עו) מ"א שם.

עז) ראה לקמן סוף סל"ו.

עח) רש"י שם ד"ה כל דבר.

עט) מ"א ס"ק י.

פ) ירושלמי סוף ע"ז. טור ושו"ע שם. וכ"ה לעיל ס"ז וס"ט (בכלי חרס). לקמן סי' תסא ס"א. סי' תצד סט"ז.

פא) גמרא ע"ז דף עו ע"[א]. רוקח סי' רנח. איסור והיתר הארוך כלל נח דין כ. ח"י ס"ק כד.

פב) איסור והיתר שם דין יט. וכדלעיל ס"ז וש"נ.

פג) גמרא שם.

פד) הגהת סמ"ק סי' קצד (ע' קסג). הגהות מיימוניות הל' יו"ט פ"א אות ה. מרדכי ע"ז שם רמז תתס, בשם ר"י. מ"א ס"ק יא. וראה גם לקמן סי' תקט סי"ב. וראה מ"מ וציונים.

פה) שהבשר וחלב נבלעו זה אחר זה קודם הגעלה. וכ"ה לקמן סכ"ה. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 125 הערה 35. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' עז. שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' מב. נחלת יהושע סי' יח אות ב. שדי חמד אס"ד ה סוף אות יז. עני בן פחמא סוס"י כג. מ"מ וציונים. שו"ת שארית ישראל יו"ד סי' ד. אהלי שם ח ע' קיז. כבוד מלכים (הוספות ע' סד).

פו) ר"ן חולין פ"ח (מא, א דיבור הראשון) לענין נ"ט בנ"ט.

פז) ר"ן פ"ב (ח, ב דיבור הראשון וד"ה דברים שנשתמש). וראה גם לעיל סי' תמז סמ"ה וש"נ.

פח) תוד"ה והלכתא ל, ב (בתירוץ הב'). יראים השלם סי' נב. ראבי"ה סי' תסד (ע' 81). מרדכי ע"ז רמז תתס (לענין בשר בחלב) ובפסחים רמז תקפד (אף בחמץ). איסור והיתר כלל נח דין יז ודין ל. רמ"א ס"ד. וראה כעין זה, ב' הדעות דלעיל סי' תמז סמ"ה.

פט) יראים שם.

צ) ראה רש"י ע"ז עו, א ד"ה לעולם כדאמרינן.

צא) שו"ע שם (שהביא רק דעה הא'). רמ"א שם (שנוהגין כסברא הא'). מ"א ס"ק יא (שאפילו בדיעבד יש לאסור).

צב) מ"א שם.

צג) סעיף יד, סכ"ה וסל"ז. וראה שאלי ציון ח"ב סי' יט אות ה.