סא

סא ואפילו הוא כלי חרס מועיל לו מילוי ועירויתל או הגעלהתלא ולא אמרותלב שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם אלא כשנבלע בו האיסור על ידי חמיןתלג או על ידי חריפות דהיינו על ידי מליחה או שהוא בית שאור ובית חרוסתתלד שחריפות המלח או השאור וחרוסת דומה לרותחתלה וכן שאר כל הכלים שנבלע בהן איסור על ידי חמין או על ידי חריפות אין מועיל להם אלא הגעלה וליבוןתלו אבל כשנבלע בהן האיסור בצונן על ידי כבישה מעת לעת הוא נפלט גם כן בצונן על ידי מילוי ועירוי ואפילו הוא כלי חרס מועלת לו הגעלה אף אם שהה החמץ בתוכו בצונן ימים ושניםתלז כגון חבית של שכר.

וכיצד יגעיל את החבית שאינו יכול להכניסה בתוך כלי ראשון ילבן אבנים ויכניסם לתוך החבית וישפוך לתוכה על האבנים מים רותחיןתלח ועל דרך שנתבאר למעלהתלט ויגלגל החבית כדי שיגיעו המים על כולה.

וקודם ההגעלה ידיחנה במים יפה יפהתמ ואם היא של עץ יפתח אחד משוליה כדי לנקר ולהסיר כל הזוהמא שבין נסר לנסרתמא ועכשיו נהגו להחמיר שלא להשתמש בפסח בחבית של שכר אפילו על ידי מילוי ועירוי והגעלה לפי שאי אפשר לנקר היטיב בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא בעין והוא חמץ גמורתמב.

אבל חבית של מי דבש שנתבשל ביורה שבישלו בה שכר אפילו היתה בת יומה מבישול השכר מכשירין החבית לפסח על ידי הגעלה או מילוי ועירויתמג שהרי יש מתירין לשתות המי דבש עצמו בפסח לפי שהוא נותן טעם בן נותן טעם כמו שנתבאר בסי' תמ"זתמד ע"ש (ולפי מה שנתבאר שם היתה החבית מותרת בלא שום הכשר רק שינקרה היטיב שהרי מה שבלוע בה הוא נותן טעם בן נותן טעםתמה והוא מותר לדברי הכל כמו שיתבאר בסימן תנ"בתמו אלא שלפי שיש לחוש שמא פעם אחת היה שכר בחבית זו או שמא נתחמץ מי דבש זה בשמרים של מי דבש שנתחמץ בשמרי שכר או שנתבשל ביורה של יי"שתמז עיין סי' תמ"בתמח ותמ"זתמט לכך צריך להכשירה):


תל) רמב"ן במלחמות פ"ב (ט, א). ראבי"ה סי' קסט (סוף ע' 184). טור ושו"ע סכ"א, וביו"ד סי' קלה ס"ד, ורמ"א שם ס"ו, וסי' קלח ס"א.

תלא) תורת הבית הקצר בית ה שער ו (סו, א), בשם גדולי המורים. ראבי"ה סי' קסט וסי' תסד (ע' 80) בשם אביו רבנו יואל. מרדכי רמז תקסו. טור ושו"ע שם, וביו"ד סי' קלה סט"ו. אבל ראה לקמן סע"ג (גבי זכוכית) שחושש לדעת האוסרים גם כשנאסר ע"י כבישה מעת לעת. וראה ש"ך שם ס"ק לג. הערות לשו"ע אדה"ז.

תלב) כדלעיל ס"ו וש"נ.

תלג) גמרא ל, ב. מרדכי שם. טור וט"ז ס"ק כב.

תלד) טור בשם רבנו האי, לפירוש הב"ח ד"ה ומ"ש ומדברי רבנו. וכדלעיל סמ"ג-ד (שאף לדעת המתירים הגעלה בבית שאור ובית חרוסת, היינו דוקא כשאינו כלי חרס).

תלה) שמואל עו, א. יו"ד סי' צא ס"ה (לענין מליח). רא"ש פ"ב סי' ט, בשם הערוך ערך בית שאור (לענין בית שאור).

תלו) כב' הדעות דלעיל סמ"ד (לענין בית שאור וחרוסת).

תלז) רשב"א ראבי"ה ומרדכי שם (אף במכניסם לקיום). טור (רגילין). ט"ז ס"ק כב (ימים רבים).

תלח) רוקח סי' רנז בשם הריב"א. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. איסור והיתר כלל נח דין עא. רמ"א סכ"א. ודעה הב' ראה לקמן סס"ד.

תלט) סעיף כז וסמ"ה.

תמ) כדלקמן סי' תנב ס"ז וש"נ.

תמא) רוקח סי' רסב (להסיר שולי החבית). מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כה). דרכי משה ס"ק יד בשם מהר"י ברין. לבוש סכ"א (כנ"ל, וינקר בין השולים והנסרים; הרי שמיירי בכלי עץ). ט"ז ס"ק כד (כנ"ל, ולהסיר כל הזוהמא בין נסר לנסר). מ"א סוף ס"ק לט. ח"י ס"ק נז (וראה עוד ב"ח ד"ה ומ"ש רבנו לא שנא, וט"ז וח"י שם, שבכלי עץ יש לחשוש לגומות).

תמב) ב"ח שם בשם כמה פוסקים. מ"א ס"ק לט.

תמג) מ"א שם.

תמד) סעיף מה.

תמה) אוצ"ל: נותן טעם בן נותן טעם בן נותן טעם (היינו ג' נ"ט).

תמו) סעיף יג.

תמז) ראה הערות לשו"ע אדה"ז.

תמח) סעיף י (דהוי דבר המעמיד, ונחשב כאילו החמץ הוא בעין במי דבש השניים האלו).

תמט) סמ"ה (שדבר חריף אינו ניתר מטעם נ"ט בנ"ט) וסמ"ו (שמי דבש שנתבשלו ביורה שבישלו בה יי"ש נאסרו אפילו אינה בת יומה).