תנא דיני הגעלת כלים ובו ע"ח סעיפים:

א

א כל הכלים שאינו רוצה להכשירן לפסח על ידי הגעלה או ליבוןא וכן כל כלי חרס שאין להם הכשר על ידי הגעלה וליבון אם הוא רוצה להשהותן עד לאחר הפסחב צריך לשפשפן (עיין סימן תמ"דג) היטיבד קודם שעה ששית בערב פסח ולהדיחן מעטה בענין שלא יהא חמץ ניכר בהן ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח כדי שלא ישכח וישתמש בהן בפסחו ואע"פ שכל הכלים הבלועים משאר איסורין מותר להשהותן עמו בבית ואין חוששין לשכחה מכל מקום חמץ כיון שהוא רגיל בו כל השנה יש לחוש בו יותר לשכחהז וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע המפתח שלא ילך לשם כל ימי הפסחח:

ב

ב ומכל מקום דרך עראי ומקרה מותר להוציאן ממקום שהצניען ולהשתמש בהן דבר צונןט בין לח ובין יבשי רק שיזהר להדיח את הכלי היטיב קודם שמשתמש בו שלא יהיה שום משהו חמץ דבוק בו בעיןיא (ולענין דיעבד עיין סי' תמ"זיב) ואפילו היא קדרה של חרס שנתבשל בה חמץ כל השנה די לה בהדחה להשתמש בה צונן בפסח מעיקר הדיןיג (אבל המנהג הוא שלא להשתמש כלל בפסח בכלי חרס ישנים אפילו בצונןיד כמו שיתבארטו) ואם הוא סכין צריך לנעצו עשר פעמים בקרקע קשה קודם שמשתמש בו צונן בפסחטז אבל אסור להשתמש בהןיז בקביעותיח משעה ה' בערב פסחיט ואילך אפילו בצונן עד שיכשירם לפסח על ידי הגעלה או ליבון על דרך שיתבאר גזירה שמא ישכח וישתמש בהן בחמין:

ג

ג אם שכח בערב פסח ולא שפשף את הכלים מחמץ הדבוק בהן ונזכר בתוך הפסח אם הוא חול המועד (אבל בשבת ויום טוב אסור ליגע בהחמץ אפילו כדי לבערו כמו שנתבאר בסימן תמ"וכ ע"ש) צריך לשפשפן מיד שנזכרכא ואין חוששין שמא ישכח ויאכל מהחמץ בשעה שנוגע בו כשמשפשפו מטעם שנתבאר בסי' תל"הכב ואם עבר הפסח ולא שפשפן צריך לשפשפן לאחר הפסחכג להעביר מהן החמץ הדבוק בהן שהוא אסור בהנאה מפני שעבר עליו הפסח:

ד

ד יש נוהגין לסדר כלי בדיל של חמץ בתוך הבית בגובה הכותל במקום שאין יד אדם מגעת לשם והם סדורין שם כל ימי הפסח לנויכד ואין למחות בידםכה ואע"פ שכל דבר שגזרו עליו חכמים מחמת חשש שמא ישכח וישתמש בו לא חלקו בגזירתם ואסרו אפילו הגביה אותו דבר עשר קומותכו כמו שנתבאר בסימן רע"הכז וסי' ש"זכח מכל מקום כיון שאיסור זה שאסור להשהות כלי חמץ בתוך הבית בפסח לא גזרו עליו חכמי הגמרא אלא חכמי הדורות האחרונים הוא שהחמירו כן לפיכך אין להחמיר בו כל כך ובפרט שעל פי הרוב אין הכלים בני יומן מבליעת החמץ בשעה שמסדרין אותם בערב פסח בגובה הכותלכט זהו טעם המנהג ומכל מקום המחמיר להצניען במקום צנוע תבוא עליו ברכהל:

ה

ה נכרי המוכר כלים חדשים בשוק בין של חרס בין של מתכות בין של זכוכית לוקחין ממנו כל כלי שהוא נראה חדש ואין חוששין שמא נשתמש בו הנכרי פעם אחת שכל כלי העשוי למכור אין משתמשין בו כלללא.

אבל אם נכנס לבית הנכרי ליקח ממנו כלים חדשים לא יקח אלא כלי חדש שמכיר בו היטיב שלא נשתמש בו עדיין אבל אם יש להסתפק שמא נשתמש בו פעם אחת אף שהוא נראה חדש אין ללקחולב אלא אם כן הנכרי מסיח לפי תומו שלא נשתמש בו עדייןלג או שהוא לוקח כלי אחד מתוך הרבה כליםלד כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"ב ע"ש לפי שיש לחוש שמא עשאו הנכרי לצורך עצמו וכבר נשתמש בו פעם אחת ואחר כך נמלך למכרו לישראל הבא אליו.

ומכל מקום בכלי זכוכיתלה יש להתיר לקנות הצלולים אפילו אין הנכרי מסיח לפי תומו ואינו לוקח כלי מתוך הכלים דכיון שהם צלולים בודאי לא נשתמש בהם עדייןלו:

ו

ו כל כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין שהיד סולדת בולז בענין שכיוצא בו בשאר כלים צריכין הגעלהלח אבל כלי חרס אין לו תקנה על ידי הגעלה שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיולט (פירוש גיעולמ הנבלע בו) לעולם אפילו יגעילנו כמה פעמים אלא לעולם פולט הוא מעט מעט בכל הגעלה ועיקר גיעול הבלוע בתוכו אינו נפלט ממנו לגמרימא וכשיבשלו בו היתר אפילו אחר כמה הגעלות יפלוט מעט מהבלוע שבתוכו לתוך התבשיל והיכן העידה תורה כך גבי כלים הבלועים מנותר שאמרה תורהמב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר למדנו מכאן שאין הגעלה מועלת לכלי חרסמג:

ז

ז ומכל מקום קבלו חכמיםמד שיש לכלי חרס הכשר על ידי ליבון באור דהיינו שיסיקנו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנהמה שאז נשרף ונכלה כל האיסור הבלוע בתוכומו:

ח

ח במה דברים אמורים כשמסיקו מבפנים (פירוש בתוך חלל הכלי) וגם דרך היסקו כל השנה הוא מבפניםמז כגון תנור של חרסמח וכיוצא בו אבל כלי חרס שדרך היסקו כל השנה הוא מבחוץ כגון קדרה ומחבת וטפקא של חרסמט דהיינו כלי חרס שמסיקין אותו תחתיו מלמטה ואופין על גביו מלמעלה אף אם הוא רוצה להכשירו ע"י היסק מבפניםנ כגון שימלאנו גחלים בוערותנא אין זה מועיל כלום גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע מחמת הגחליםנב כיון שאין זה דרכו בכל השנה ולא ימלאנו גחלים בוערות ויסיקנו מבחוץנג והיסק חיצון אינו מועיל כלום מן התורה שהרי האיסור נשתמש ונבלע בפנימית הכלי וצריך להפליטו גם כן דרך פנימית הכלי דכבולעו כך פולטונד כמו שיתבארנה וכשמסיקו מבחוץ אין האיסור נפלט דרך פנימית הכלי על ידי היסק חיצון זהנו:

ט

ט ואפילו אם רוצה להסיקו מבפנים ומבחוץ כגון שמכניסו ריקן לתוך התנור מלא אש ששלהבת עולה מכל צדדי הכלי ומלבנו יפה מבפנים ומבחוץ אין זה מועיל כלום גזירה שמא יחוס עליו שלא יתבקע ויוציאנו מן התנור טרם שיתלבן יפה יפהנז עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנונח אבל אם מחזירו לתוך כבשן מלא אש שמצרפין בו כלי חרס חדשים הרי זה מותר להשתמש בו בפסחנט דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה בודאי אינו חושש עליהם אם יתבקעו:

י

י וכל זה בכלי חרס אבל בכלי מתכות שאינו נפקע מחמת חום האש הרי הוא יכול למלאותו גחלים מבפניםס וישהה אותם בתוכו עד שאם יגע אדם בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו מחמת שנתלבן הכלי מן הגחליםסא שאז בודאי נשרף כל החמץ הבלוע בתוכוסב אע"פ שלא נתלבן כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו שהרי כלי מתכות הן נכשרין על ידי הגעלה וליבון קל הזה אינו גרוע מהגעלה:

יא

יא בוכיאסג (והוא כלי העשוי מלבנים ועפרסד ומסיקין אותו מבחוץ ואופין ומטגנין בתוכו) אם הסיקו מבחוץ אינו נכשר לפסח על ידי היסק זהסה כמו שנתבארסו אבל אם מלאוהו גחלים מבפניםסז או שהסיקו מבפניםסח עד שנתלבן כדינו ועל דרך שיתבאר בסימן תס"אסט מותר להשתמש בו בפסח ואין לחוש שמא לא ילבנו יפה יפה מחמת שיחוס עליו שלא יתבקע דכיון שהוא עשוי מלבנים ועפר אין לחוש בו שמא יתבקעע:

יב

יב לפיכך לבנים שנשתמש בהן חמץ כל השנה מותר ללבנם באור ולהשתמש בהן בפסח במה דברים אמורים בלבנים שנצרפו בכבשן אבל לבנים שנתייבשו בחמה אם לא נשתמש בהן חמץ על ידי האור כמו צלייה ואפייה אלא שנשפך עליהם תבשיל רותח של חמץ אין צריכים ליבון ודי להם בהגעלה כשאר כלי אדמהעא כמו שיתבארעב ומותר לאפות ולצלות עליהם בפסח:

יג

יג אבל אם נשתמש בהן חמץ על ידי האור וכן שאר כל הכלים אפילו של מיני מתכות שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי האורעג בלבד שלא על ידי משקהעד כגון השפודים והאסכלאות שצלו עליהםעה מולייתא של חמץעו שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה (טופחעז) שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלה אלא על ידי חום האש בלבד נבלע בהם טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהם על ידי הגעלה במים רותחים דכבולעו כך פולטועח וכלי שנבלע בו חמץ על ידי משקה נפלט ממנו על ידי הגעלה במים רותחים אבל כל כלי שנבלע בו החמץ על ידי חום האש בלבד שלא על ידי משקה אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום האש בלבדעט דהיינו שילבנו באור יפה יפה עד שיהיו ניצוצות מנתזין ממנופ או עד שתשיר קליפתו העליונהפא שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכופב*.

[* וכן הדין בכלים שנבלע בהן שאר איסורי תורה או איסורי דברי סופרים על ידי האור בלבד שצריך ללבנם יפה יפה כשיעור שנתבאר אלא שבשאר איסורין אין צריך ליבון אלא כשנבלע בהם דבר איסור אבל אם נבלע בהם על ידי האור דבר היתרפג ואחר כך נעשה איסור כגון שנצלה עליהם בשר לבדו שהוא היתרפד ואחר כך נבלע בהן חלבפה הרי הן נכשרין על ידי הגעלה ואף על פי שטעם בשר הנבלע בהן על ידי האור אינו נפלט מהם לגמרי על ידי הגעלה מכל מקום אותו מועט טעם בשר הבלוע מאד בתוכם עד שאינו נפלט מהם רק על ידי האור קלוש הואפו מאד ואינו כדאי שיחול עליו שם חדש דהיינו שם בשר בחלב לפיכך די להם בהגעלה כדי להפליט מהם עיקר טעם הבשר עם עיקר טעם החלב שהן אסורין מחמת שהן כדאי להקרא עליהם שם בשר בחלב והן נפלטין על ידי הגעלה לפי שאינן בלועין מאד ומותר טעם הבשר עם מותר טעם החלב שהן בלועין מאד הרי הן קלושין מאד ואינן כדאי להיות נקרא עליהן שם בשר בחלב כיון שטעם הבשר היה קלוש מאד קודם שנבלע בו החלב אין שם חדש יכול לחול על טעם קלוש הזה מה שאין כן כשנצלה עליהם חמץ קודם הפסח אין הגעלה מועלת להם להכשירן לפסח אף על פי שהחמץ בשעה שנבלע בהם היה מותר באכילה מכל מקום כיון שהיה עליו שם חמץ לא נפקע שם זה גם מטעם הקלוש שנבלע מאד בתוכם על ידי האור וכשמגיע הפסח ממילא נאסר טעם קלוש הזה שבתוכם כיון שכבר נקרא עליו שם חמץ משעה שנפלט ונתפרש ממשות החמץ שנצלה עליהםפז.]

ויש חולקין על זהפח ואומרים שכל הכלים שבלעו חמץ קודם הפסח אפילו על ידי האור בלבד הרי הן נכשרין על ידי הגעלה דכיון שבשעת בליעתן בלעו דבר היתרפט ואח"כ כשמגיע זמן איסורן כבר אין האיסור בעין אלא הוא בלוע בתוכןצ לפיכך הקילו להכשירן על ידי הגעלה בלבד.

והעיקר כסברא הראשונהצא ואפילו בדיעבד שנשתמש בחמין באותן כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד והוגעלו קודם הפסח ולא ליבנם באור יפה יפה כשיעור שנתבאר הרי חמין הללו אסורין בפסחצב אלא אם כן יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב שאז יש לסמוך על סברא האחרונה וכן במקום שיש עוד צד אחר להקל יש לצרף גם סברא האחרונה ולסמוך עליהם לכתחלה להכשיר בהגעלה את הכלים הבלועים מחמץ על ידי האור וכמו שיתבארצג:

יד

יד מצוה מן המובחר לכל מי שאפשר לו שיקנה לו סכינים חדשים לפסחצד אבל מעיקר הדין אפילו אותן סכינים שמשתמשין בהם חמץ בחמין כל השנה די להם בהגעלה לפסחצה ואע"פ שסכינים הבלועים משאר איסורין יש אומריםצו שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהן בחמין כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"אצז מכל מקום כיוןצח שיש אומריםצט שאפילו כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסח וגם יש אומריםק שסכינים אין להם דין כלים הבלועים על ידי האור בלבד כמו שנתבאר ביורה דעה שם לפיכך יש להתיר לכתחלה להכשיר סכינים בין גדולים ובין קטניםקא על ידי הגעלה בלבד.

והוא שיגעילם ברותחין בכלי ראשוןקב וכלי ראשון נקרא הכלי שהרתיחו בו המים אצל האש אפילו אם עכשיו בשעה שמגעילין בתוכו אינו עומד אצל האש הרי זה נקרא כלי ראשוןקג ומגעילין בתוכו כל כלי הצריך הגעלה בכלי ראשוןקד אם המים שבתוכו הן עדיין רותחין דהיינו שמעלין רתיחה כמו שיתבאר בסימן תנ"בקה:

טו

טו וקודם הגעלה צריך לשוף את הסכיניםקו במשחזת או ברחייםקז או בדבר אחרקח המסיר את כל החלודה שבהן וכן שאר כל הכלים צריך להסיר כל החלודה והטינופתקט שבהן קודם שמגעילן שנאמרקי בפרשת הגעלת כלי מדין אך את הזהב וכו' כלומר רק את הזהב וגו' דהיינו כשאין שם חלודה רק זהב בלבד מועלת הגעלה להפליט הבלוע אבל כשיש שם חלודה או שאר טינופת יש לחוש שמא יש שם משהו מממשות האיסור בעין תחת החלודה והטינופת ואין הגעלה מועלת למה שהוא עומד בעינו ואינו בלוע בתוך דופני הכליקיא:

טז

טז ואם אינו יכול להעביר החלודה או שאינו רוצה לטרוחקיב ולהעבירה ישים גחלים בוערות על מקום החלודהקיג וישהה אותם שם עד שאם יגע אדם בצד השני של הכלי במקום שכנגד החלודה יהיה היד סולדת בוקיד מחמת שנתלבן הכלי מן הגחלים שאז בודאי נשרף כל ממשות איסור שתחת החלודהקטו והעולם נהגו להחמיר להשהות הגחלים כל כך על החלודה עד שיהיה קש או חוט נשרף מצד השניקטז (דהיינו שקושרין קש או חוט סביב הכלי מצד השני נגד הגחלים שעל גבי החלודה ומשהה את הגחלים כל כך עד שישרוף הקש או החוט שכנגדן בצד השניקיז) ואחר כך מגעילין את הכליקיח ואם לא עשה כן קודם הגעלה יעשה כן אחר ההגעלהקיט:

יז

יז וכל זה כשהחלודה הוא בצד הפנימי של הכלי במקום שמשתמשין בו בקבע אבל אם הוא בצד החיצון של הכליקכ שלא נשתמש שם חמץ ואע"פ שלפעמים מגיע תשמיש החמץ גם מבחוץ מכל מקום כיון שרוב הפעמים אין מגיע תשמיש החמץ עד לשם לפיכך אין חוששין שמא יש שם ממשות החמץ בעין תחת החלודה ואין צריך להעבירה כלל:

יח

יח וכל זה בחלודה שיש בה קצת ממשות (שקורין ראש"ט) שכשגורדין אותה משם יש בה כמה עפרורית שאז יש לחוש אם לא יגרדו אותה משם שמא יש תחתיה משהו ממשות האיסור בעין ואינו נראה לעין מחמת שהחלודה מכסהו אבל אם אין בחלודה ממשות כלל רק מראה בלבד כמו שנמצא לפעמים שיש שחרות או אדמימות בצד הפנימי של הכלי שאף אם יגרדו אותם לא יהיה שם שום עפרורית אין לחוש כלל שמא יש שם משהו חמץ שאינו נראהקכא וכן הדין באותן כתמים הנעשים בכלי בדיל (שקורין ערד פלעקי"ן) שאין מעכבין את ההגעלה כיון שאין בהם ממשות רק מראה בלבדקכב:

יט

יט סכין או אחד משאר כלים הצריכין הגעלה שיש בו גומא או סדק או נקב שאינו יכול לחטט בתוכן לנקרן ולנקותן היטיב אין הגעלה מועלת להםקכג אם הן במקום שמשתמשין בו בקבע דהיינו מצד הפנימי של הכליקכד לפי שיש לחוש שמא יש שם משהו ממשות החמץ בעיןקכה ואין הגעלה מועלת למה שהוא בעין לפיכך צריך להניח גחלים בוערות על הסדקקכו והגומא וישהה אותם שם עד שאם יגע אדם כנגדן בצד החיצון של הכלי יהיה היד סולדת בו שאז בודאי נשרף כל ממשות איסור שבתוך הסדק או הגומא והעולם נהגו להחמיר להשהות שם כל כך את הגחלים עד שיהיה קש או חוט נשרף בצד החיצוןקכז ואחר כך מגעילן ואם לא עשה כן קודם ההגעלה יעשה כן אחר ההגעלהקכח:

כ

כ לפיכך אותם סכינים שידותיהן תחובין תוך בית יד והן קבועין שם במסמרים קטנים אין הגעלה מועלת להם כי יש גומות דקות הרבה במקום (סביב) המסמריםקכט ואין צריך לומר אם גוף הבית יד נעשה מב' חלקים מדובקין ויש ריוח מעט ביניהם להכניס לשם את הסכין שעל פי הרוב אי אפשר לנקר שם היטיב שלא יהיה שום טינופת דבוק שםקל ואין הגעלה מועלת אלא לכלי זך ונקי כמו שנתבאר וכן אם יד הסכין דבוקה בבית יד על ידי דבק אין הגעלה מועלת לה דכיון שהדבק מתקלקל במים רותחין יש לחוש שמא יחוס על הדבק ולא ירתיח את המים יפה יפהקלא וכן אם הבית יד היא עשויה מקרןקלב וכן שאר כל הכלים העשויין מקרן אין הגעלה מועלת להן שהקרן מתקלקל במים רותחין ויש לחוש שמא יחוס עליוקלג:

כא

כא וכל זה בבית יד של סכין שמשתמשין חמץ בגוף הסכין ורוב הפעמים מגיע תשמיש החמץ גם בהבית יד של סכיןקלד אבל שאר כל הכלים שיש בידותיהן גומות וסדקים וחלודה אין צריך לנקרן כלל ואפילו אם לא הגעיל כלל את הידותקלה ותחבן בפסח לתוך התבשיל הרי זה מותר באכילהקלו כיון שאין דרך להשתמש חמץ בידות הכלים ומכל מקום לכתחלה צריך להגעיל גם את הידותקלז ע"י עירוי מכלי ראשון לכל הפחותקלח לפי שלפעמים כשמדיחין את הכלים מלכלוך חמץ שבהן בתוך מים חמין נבלע קצת מלכלוך החמץ לתוך הידותקלט:

כב

כב ואם לא הגעיל כלל אפילו את גוף הכלי ותחב את יד הכלי לתוך התבשיל יש אוסרין את התבשיל אם הכלי וידו הן של מתכות לפי שכשנשתמש חמץ בחמין בגוף הכלי נבלע החמץ גם ביד הכלי שכל מתכת שחם מקצתו חם כולוקמ וכמו שנבלע החמץ בהיד על ידי גוף הכלי כך הוא נפלט ממנו על ידי גוף הכליקמא אבל כשלא הגעיל אפילו את גוף הכלי הרי נשארה בליעת החמץ בתוך היד ונפלט ממנו לתוך התבשילקמב ויש חולקין על זהקמג ואומרים שאף על פי שכל מתכת שחם מקצתו חם כולו אף על פי כן הבלוע שבמקצתו אינו מתפשט בכולו על ידי חום זה ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או במקום מניעת שמחת יו"ט:

כג

כג הנדן של סכינים שמכניסין לתוכו סכין של חמץ כל השנה אין הגעלה מועלת לו להכשירו להכניס לתוכו סכין של פסחקמד לפי שאי אפשר לנקרו ולנקותו היטב מן החמץ בעין שנדבק בו כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנוקמה אלא א"כ פותח את התפירות ומגרדו יפה יפהקמו (שאז אפילו הגעלה אין צריך):

כד

כד חצובה (שקורין דרייפוס)קמז והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידין עליה קדירה או מחבת בתנור על האור כל השנה אם רוצה להשתמש בה בפסח צריך ללבנה באור לפי שלפעמים נשפך עליה עיסהקמח ונבלע בה טעם חמץ על ידי האור שלא על ידי משקה:

כה

כה אחד כלי מתכת ואחד כלי עץ ואחד כלי גללים וכלי אבניםקמט וכלי אדמהקנ (פירוש כלי חרס שלא נצרפו בכבשן אלא נתייבשו בחמהקנא) ואחד כלי עצםקנב (חוץ מקרן כמו שנתבאר למעלהקנג) ומה שקורין פערי"ל מוט"רקנד שנשתמש בהן חמץ על ידי משקין חמין כדרך שנשתמש בהן כך צריך להכשירן על ידי הגעלהקנה.

כיצד כלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי ראשון כגון קדירות ואלפסין ויורותקנו וכן כף שהוא מיוחד להגיס בו הקדירהקנז כשהיא אצל האש או אפילו לאחר שהעבירה מן האשקנח אלא שהתבשיל בתוכה חם בכדי שהיד סולדת בו וכן כף שהוא מיוחד להוציא בו התבשיל מהקדירה לתוך הקערה כל אלו וכיוצא בהן שדרך להשתמש בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי ראשון צריך להגעילן בתוך כלי ראשון רותח ועל דרך שיתבאר בסימן תנ"בקנט.

ונקרא כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מן האשקס כמו שנתבאר למעלהקסא.

ויש אומריםקסב שכל כלי שנשתמש בו איסור על ידי חום כלי ראשון כשהיה הכלי ראשון אצל האש צריך להגעילו גם כן בתוך כלי ראשון העומד אצל האש דכבולעו כך פולטו ולכתחלה יש להחמיר ולחוש לדבריהם בשאר איסורים אבל בחמץ אפילו לכתחלה יש לסמוך על סברא הראשונהקסג שהרי יש אומריםקסד שאפילו כלים שנשתמש בהן חמץ על ידי האור בלבד מועלת להם הגעלה בכלי ראשון לאחר שהעבירוהו מן האש ואין צריך לומר כשמגעיל כלי הבלוע מבשר וחלבקסה שלדברי הכל יכול להגעילו בכלי ראשון לאחר שהעבירוהו מן האש אף על פי שטעם הבשר והחלב נבלעו בו על ידי האור אם לא נבלעו בו בבת אחת אלא בזה אחר זה מטעם שנתבאר למעלהקסו:

כו

כו וכלים שנשתמשו בהם חמץ על ידי עירוי מכלי ראשון כגון קערות אין צריך להגעילן בתוך כלי ראשון אלא די להם שיערו עליהם רותחין מכלי ראשון כדרך תשמישןקסז (ואף על פי שלפעמים כופין קערה על גבי אלפס שאצל האשקסח ועולה ההבל מהתבשיל שבאלפס ונבלע בהקערהקסט ונמצא שנבלע בה חמץ לפעמים על ידי חום כלי ראשון מכל מקום כיון שרוב תשמיש הקערות הוא לערות לתוכן מכלי ראשון הרי נכשרין גם כן על ידי עירוי מכלי ראשון שאנו הולכים בכל כלי אחר רוב תשמישוקע).

ויש חולקיןקעא על זה ואומרים כיון שלפעמים משתמשין חמץ בקערות על ידי חום כלי ראשון צריך להגעילן גם כן בתוך כלי ראשון כי איך תועיל הגעלת עירוי מכלי ראשון להפליט מן הקערה מה שבלוע בה לפעמים על ידי חום כלי ראשון עצמו:

כז

כז ולענין הלכה יש להחמיר לכתחילה כסברא האחרונה וכן נוהגיןקעב ואין לשנות.

ואם הקערה היא גדולה שאי אפשר לו להגעילה בתוך כלי ראשון יתן עליה אבן מלובן ויערה עליה מים רותחין מן כלי ראשוןקעג ויעביר עליה האבן על פני הקערה כדי שירתיח את כל המים שעירה עליה ויהיה חומם כל כך גדול כחום כלי ראשוןקעד וכן יעשה בכל הצריך הגעלה בכלי ראשון.

אבל כלי קטן שיכול להכניסו בתוך כלי ראשון וכן קערות קטנות אין להגעילן על ידי עירוי ואבן מלובןקעה לפי שיש חולקיןקעו על זה ואומרים שהגעלה כזו אינה חשובה כהגעלה בתוך כלי ראשון.

ואפילו קערה גדולה אם יש לה אוגנין ובליטות כעין כפתורים ופרחים אין לה תקנה על ידי עירוי ואבן מלובן שאי אפשר להעביר האבן על פני כולהקעז:

כח

כח וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד שכבר הגעיל את הקערות וכיוצא בהן על ידי עירוי מכלי ראשון בלבד בלי אבן מלובן והשתמש בהן בפסח בחמין יש לסמוך על סברא הראשונה ומותר לאכול חמין הללו בתוך הפסחקעח.

והוא שהגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון עצמו או שהכניס כלי ריקן לתוך כלי ראשון רותח ואחר שנשאבו המים לתוך הכלי ריקן השהה מעט את הכלי ריקן בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחהקעט בתוכו ואחר כך הוציאו מתוך הכלי ראשון ועירה ממנו על הקערות שדין עירוי זה כעירוי כלי ראשון עצמוקפ (דכיון שכלי זה שהה בתוך הכלי ראשון עד שהמים שנשאבו לתוכו העלו רתיחה בודאי נתחממו דופני כלי זה חום גדול ואף לאחר שהוציאו עם המים שבתוכו מתוך הכלי ראשון הרי דפנותיו מעמידין את חום המים שבתוכוקפא ולפיכך דין כלי זה כדין כלי ראשון עצמוקפב) אבל אם לא שהה בתוך הכלי ראשון כשיעור הזה יש להסתפק בו אם דינו ככלי ראשון עצמו או לאו והולכין בו להחמירקפג כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ק"זקפד לפיכך אם עירו מהרותחין שבתוכו על קערות שנשתמש בהן על ידי עירוי מכלי ראשון עצמו לא עלתה להם הגעלה ואוסרין את החמין שנשתמשו בהן בפסח:

כט

כט ואפילו אם עירה על הקערה מכלי ראשון עצמו לא עלתה להם הגעלה אלא אם כן נזהר שלא יפסוק הקילוח מן הכלי ראשון קודם שנגע הקילוח בגוף הקערהקפה שכל קילוח שנפסק ואינו מחובר לכלי ראשוןקפו הרי נתקרר ונתמעט חומו מחום קילוח שהוא מחובר לכלי ראשוןקפז לפיכך אין קילוח זה מפליט מן הקערהקפח מה שנבלע בה על ידי קילוח המחובר להכלי ראשון שהוא מקלח ממנו:

ל

ל אבל כשמגעיל על ידי אבן מלובן אין נוהגין ליזהר בכל זהקפט שאף שנפסק הקילוח קודם שמגיע להקערה ונתקרר מעט הרי הוא חוזר ומרתיח על ידי אבן המלובן וכן אם אפילו אינו מערה על הקערה מהכלי ראשון עצמו אלא מערה מהכלי ראשון לכלי אחר ומאותו כלי מערה על הקערה הרי זה מותרקצ שאבן המלובן הוא מרתיח את המים ומחמם אותם חום גדול כחום כלי ראשון ומכל מקום לכתחלה טוב להחמיר וליזהר בכל זה אף כשמגעיל על ידי אבן מלובןקצא שהרי יש אומריםקצב שאבן המלובן אין לו כח להרתיח את המים ולחמם אותם חום גדול כחום כלי ראשון:

לא

לא וכל זה כשהקערה אינה בת יומה מתשמיש כלי ראשוןקצג דהיינו שלא כפוה על אלפס רותח בתוך מעת לעת להגעלה זו שכל מה שנבלע בה על ידי כלי ראשון קודם מעת לעת להגעלה זו הוא נותן טעם לפגם ואין צריך להגעילה ולהפליטה כלל מן הקערה מן התורה אלא מדברי סופריםקצד וחכמים הקילו לילך אחר רוב תשמיש הכלי לפי סברא הראשונהקצה אבל אם היא בת יומה מתשמיש כלי ראשון צריך להגעילה בתוך כלי ראשון ממש לדברי הכל ואפילו בדיעבד אוסרתקצו החמין שנשתמשו בה בתוך מעת לעת לתשמיש כלי ראשון אם הגעילה על ידי עירוי בלא אבן מלובן:

לב

לב וכלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי שני כגון כפותקצז שאינן מיוחדין להגיס הקדירה או להוציא בהן תבשיל מהקדירה אלא רוב תשמיש המיוחד להם הוא לאכול בהם מהקערה שהיא נקראת כלי שני (לאחר שנפסק הקילוח מהכלי ראשוןקצח) הרי הן נכשרין על ידי הגעלה בכלי שני דהיינו שיערה רותחין מכלי ראשון לתוך כלי שני וישים הכפות בתוך הרותחין שבכלי שניקצט.

ולהאומריםר שאין הולכים בכלים אחר רוב תשמישן צריך להגעיל כל כף וכף בתוך כלי ראשון שלפעמים מגיסין בו הקדירה או מוציאין בו תבשיל מהקדרה וכן נוהגיןרא ואין לשנות:

לג

לג וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא הגעיל כלל את הכפות ותחבן בפסח לתוך כלי ראשון יש להתירו באכילה אם יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוברב לפי שיש לסמוך על סברא הראשונהרג שהולכין בכל כלי אחר רוב תשמישו ועל דברירד האומריםרה שכל הכלים שנבלע בהם איסור על ידי חום כלי שני אין צריך הגעלה כלל לפי שחום כלי שני אין בו כח להבליע כלל.

ומכל מקום אין להקל אלא כשאין הכפות בני יומןרו שאז יש לסמוך על האומריםרז שנותן טעם לפגם מותר אף בפסח כי כן עיקר אבל אם הן בני יומן מבליעת חמץ אין להקל:

לד

לד במה דברים אמורים בחום כלי שני עצמו דהיינו הכפות שבלעו חמץ על ידי חום כלי שני דהיינו בתוך הקערה שהוא כלי שני אבל עירוי מכלי שני כגון רוטברח חם שהיד סולדת בו של חמץ שבתוך הקערה שנשפך על דבר היתר בפסח אין להחמיר בורט ודי לו בהדחה אף על פי שאין כאן נותן טעם לפגם ואין צריך לומר שחום כלי שלישי ורביעי אינו אוסר בפסח אף שהיד סולדת בו.

ומכל מקום אין להקל בזה אלא אם כן יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב כיון שיש מחמיריןרי אף בשאר איסורים בכל חום שהיד סולדת בו אף שהוא כלי שלישי ורביעי שאף שאין לו כח לבשל מכל מקום יש לו כח להבליע ולהפליט אם כן על כל פנים בחמץ בפסח יש לנהוג כמותםריא שהרי יש מחמירין בחמץ בפסח אפילו בצונן כמו שיתבאר בסי' תס"זריב:

לה

לה סלים שמולחים בהם בשר כל השנה במלח שלא נבדק מחמץ (בין סלים מנוקבים שמולחין בהן בשר לקדירה להכשירו מדמוריג ובין סלים שאינן מנוקבין שמולחין בהם הבשר לאחר שהכשירוהו מדמו) אם רוצה למלוח בהן בשר לפסח טוב להחמיר ולהגעילןריד על ידי עירוי מכלי ראשוןרטו להפליט מהם טעם פירור חמץ משהו שבין המלח שנבלע בהן על ידי מליחת הבשר בתוכם כל השנה שטעם משהו זה הבלוע בתוך גוף הסל אינו מתבטל בתוכם בס'רטז מטעם שנתבאר ביורה דעה סימן צ"טריז.

ומכל מקום אם לא הגעילן כלל ומלח בהן בשר בפסח מותר לאכול בשר זה בפסחריח אפילו אם ידוע לו שנבלע בהן חמץ הרבה פעמים ע"י מליחה או על ידי חמי האור אף על פי כן מותר לאכול בשר זה בפסח שאין המלח מפליט מה שבלוע בתוך כלים כמו שנתבאר בסי' תמ"זריט עיין שם כל פרטי דין זה:

לו

לו מחבת שמטגנין בה עיסת חמץ כל השנה בשמן או בשומן יש אומריםרכ שצריכה ליבון גמור כדינו להשתמש בה בפסח לפי שלפעמים נשרף ונכלה השמן או השומן שתחת כל העיסה או שתחת מקצתה ונבלע בה טעם העיסה במחבת על ידי האור בלבד שלא על ידי משקהרכא וטעם זה אינו נפלט ממנה על ידי הגעלה אלא על ידי ליבון דכבולעו כך פולטורכב.

ויש חולקיןרכג על זה ואומרים שאם באנו לחוש לזה אם כן כל קדירות של מתכות שמבשל בהן חמץ כל השנה לא תועיל להן הגעלה כי לפעמים מקדיח הרוטב ונחסר הרבה עד שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי והטעם שאין אנו חוששים לזה לפי שאע"פ שהתבשיל נשרף ונדבק לדופני הכלי מכל מקום לחלוחית משקה יש בתוכו ובפנימיותו ולא נתייבש אלא צד החיצון שאצל דופן הקדירה וגם שם יש קצת לחלוחית משקה אלא שהוא יבש ואין הקדירה נקראת בשביל כך תשמישה על ידי האור להצריכה ליבון והוא הדין והוא הטעם למחבת שמטגנין בהרכד.

אבל מחבת שאפו בה עיסה אף על פי שמשח את המחבת בשמן או בשומן תחת העיסה כדי שלא תשרף אין זה נקרא טיגון אלא אפייה כיון שאין העיסה רוחשת בשמן או בשומןרכה והרי נבלע בה החמץ על ידי האור בלבד וצריכה ליבון גמור כדינו וכן הדין באגנות שאופין בהן עוגותרכו:

לז

לז ולענין הלכה במחבת הבלוע משאר איסורין יש להחמיר לכתחילה כסברא הראשונה אבל מחבת הבלוע מחמץ יש להקלרכז כסברא האחרונהרכח שהרי יש אומרים שכל הכלים אפילו תשמישן על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסחרכט.

ואם המחבת היא ארוכה ואי אפשר להכניסה כולה כאחת בתוך כלי ראשון יכניס חציה והופכה ומכניס חציה האחרתרל ואם היא ארוכה ביותר שאף אם יכניסנה חצאין ישאר באמצעיתה מקום שלא נגעל ילבן אותו מקום באוררלא או ישים עליו גחלים עד שאם יגע אדם בצד החיצון כנגד אותו מקום יהיה היד סולדת בורלב וכן יעשה בשאר כל הכלים שהן ארוכין ביותר:

לח

לח כל כלי שיש בו טלאי (אם הטלאי הוא בצד פנימי של הכלירלג) אינו נכשר בהגעלה עד שיסיר את הטלאי קודם ההגעלה לפי שהבלוע שבעובי הכותל תחת הטלאי אינו נפלט לגמרי מן הכלי על ידי הגעלהרלד שהטלאי מעכב על הרותחים שבתוך הכלי ואין בהם כח להפליט הבלוע שמעבר לטלאי (ואפילו אם מכניס כל הכלי לתוך רותחין ונמצא שהרותחין מגיעין גם בצד החיצון של הכלי שאין שם טלאי אף על פי כן אין בהן כח להפליט הבלוע משםרלה לפי שכבולעו כך פולטו והאיסור נבלע בצד הכלי מצד הפנימי שלו ששם הוא דרך תשמישו וצריך להפליט האיסור גם כן מצד הפנימירלו של הכלי על ידי הרותחין שבתוך הכלי וכיון שיש שם טלאי אין כח ברותחין שבתוך הכלי להפליט כל האיסור שמעבר לטלאי) בפעם אחת אלא נפלט הוא מעט מעט ועל ידי הגעלה זו נפלט מעט וכשישתמשו בו בפסח יהיה חוזר ונפלט מעטרלז ולפיכך אין לו תקנה אלא שילבן מקום הטלאי ליבון גמור כדינורלח שהאש שורף את כל הבלוערלט אף שמעבר לטלאי שבתוך הכלי ואם הוא כלי של עץרמ אין לו תקנה עד שיסיר הטלאי קודם ההגעלה.

במה דברים אמורים כשקדמה בליעת האיסור בכלי להטלאירמא דהיינו שקודם ששמו הטלאי בכלי כבר נשתמש ונבלע איסור בכלי במקום הטלאי ואותו בלוע כשמשימין עליו טלאי אינו נפלט לגמרי מן הכלי על ידי הגעלהרמב אבל אם קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלי דהיינו ששמו הטלאי בכלי כשהיה הכלי חדש שלא נבלע בו איסור עדיין או אפילו נבלע בו איסור אלא שהגעילו והכשירו קודם ששמו בו את הטלאירמג ואחר כך חזר ונשתמש בו איסור וכן אפילו אם לא הגעילו עד לאחר שימת הטלאי אלא שבשעה שהגעילו ליבן את מקום הטלאי כדינו ואח"כ חזר ונשתמש ונבלע בו איסור כל זה נקרא קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלירמד והרי הוא נכשר על ידי הגעלה ואף הבלוע שתחת הטלאי נפלט על ידי הגעלה זו כיון שהוא נבלע שם כשהיה הטלאי כבר שם מודבק בכלי הרי הוא נפלט גם כן כשהטלאי מודבק בכלי דכבולעו כך פולטו ומכל מקום אם אין הטלאי מודבק לכלי יפה אלא יש שם קצת סדק וגומא בענין שיש לחוש שמא נכנס שם תחת הטלאי קצת משהו מממשות האיסוררמה צריך להניח גחלים בוערות על הטלאירמו (וישהה אותם עד שאם יגע אדם בצד החיצון כנגד אותו מקום יהיה היד סולדת בו או עד שאם יניח שם קש או חוט יהיו נשרפיןרמז לפי המנהג שנתבאר למעלהרמח) כדי שישרוף ממשות האיסור שתחתיו אם ישנו שם או ירחיב הסדק הרבה כ"כ עד שיוכל לנקר בתוכו יפה ולהוציא כל מה שבתוכורמט.

ויש אומריםרנ שאפילו אם קדמה בליעת איסור להטלאי הרי הוא נכשר בהגעלה שההגעלה מפלטת אף הבלוע שמעבר לטלאירנא אלא שאם קדם תשמיש האיסור בכלי להטלאי והטלאי הוא במקום שמשתמשין בו בקבע דהיינו מצד הפנימי של הכלירנב אנו חוששין שמא נשאר משהו ממשות החמץ בכלי תחת הטלאי ולפיכך אף אם הוא מודבק יפה להכלי צריך להניח גחלים על הטלאי כדי שישרוף ממשות האיסור שתחתיו או יגביהנו מעט בענין שיוכל לנקר תחתיו יפהרנג אבל אם קדם הטלאי לבליעת האיסור בכלי אין צריך להניח עליו גחלים אלא אם כן אינו מודבק יפה להכלירנד.

ולענין פסק הלכה יש להקל כסברא האחרונהרנה ומכל מקום במקום שאפשר טוב לחוש לסברא הראשונהרנו:

לט

לט וכל זה בטלאי שהוא כעין טס ומודבק לכלי על ידי מסמרים כמו שהוא דרך להמצא ביורות ובאלפסין אבל טלאי שלא נדבק בכלי על ידי מסמרים אלא על ידי האש כמו שהוא דרך לעשות בכלי בדיל שנקבו שמטיפין עליהם בדיל שניתך באש הרי הם נכשרים בהגעלה ואין צריך להניח גחלים על הטלאי אף אם קדמה בליעת האיסור בכלי לפי שעל ידי חום הבדיל נשרף כל ממשות האיסור שתחתיו אם ישנו שםרנז וגם הבלוע שמעבר לטלאירנח נפלט בהגעלהרנט ואין הטלאי מעכב כלל כיון שאינו מודבק לכלי על ידי מסמרים אלא על ידי חום האש הרי נעשה הכל גוף אחדרס וכלי אחד ממש.

ואין צריך לומר אם בעת שימת הטלאי ליבן את מקום הטלאי באור כמו שהוא דרך לעשות בכלי ברזל שניקבו שמשימין חתיכת ברזל על הנקב ועל ידי האש מתחברת חתיכה זו לגוף הכלי ונעשה הכל גוף אחד שאז אין צריך להגעיל כלל את המקום שנתלבן באוררסא אם לא נשתמש בו איסור אחר כך:

מ

מ רושם שהאומנים עושים בתוך הכלי להכיר מעשה ידיהם הרי הוא נכשר בהגעלה מאחר שנעשה כשהכלי היה חדש הרי קדם הוא לבליעת האיסור בכלירסב וכבולעו כך פולטורסג ובלבד שינקר אותו היטיברסד או יניח עליו גחליםרסה:

מא

מא כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה כל השנה צריך הגעלהרסו בכלי ראשוןרסז דכיון שהוא מזיע מחום התבשיל שבקדירהרסח הרי נבלע בו החמץ על ידי חום כלי ראשון וכבולעו כך פולטו.

ואם לא הגעילו ושכח ושמו בפסח על הקדירה שיש בה תבשיל רותח אם נזכר מיד והסירו מן הקדירה וראה שהוא יבש עדיין שלא התחיל להזיע מחום התבשיל שבקדירה הרי התבשיל מותר אפילו באכילה אם לא נגע בו הכיסוי וגם הקדירה מותרת אע"פ שנגע בה הכיסוי שאין איסור יוצא מכלי לכלי בלא רוטברסט כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ק"הער אבל אם שהה הכיסוי מעט על הקדירה בענין שיש לחוש שמא כבר התחיל צד הפנימי של הכיסוי להזיערעא עד שהיד סולדת בוערב בזיעה זו וחזר ונתייבש מחמת חום ואין צריך לומר אם כשמסיר הכיסוי מהקדירה רואה בו קצת לחלוחית שהיד סולדת בו שהזיע מחום התבשיל שבקדירהרעג הרי התבשיל והקדירה אסוריןעדר (אם הכיסוי הוא בן יומו או אפילו אינו בן יומו לפי מנהג מדינות אלוערה שאוסרין נותן טעם לפגם בפסח או לפי מנהג קצת מקומות שמחמירים בכיסוי קדירה אפילו בשאר איסורין ואוסרין אף שאינו בן יומו כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"גרעו עיין שם) לפי שההבל העולה מהתבשיל להכיסוי הוא מחבר את זיעת הכיסוי עם התבשיל ונעשה כאלו נתערבה הזיעה בתבשילרעז וזיעה זו יש בה טעם חמץ שהוא נפלט מן הכיסוי כשהוא מזיע:

מב

מב כיסוי של ברזל שמשימין על חררה כשנאפת על הכירה צריך ללבנורעח ליבון גמור כדינו לפי שברוב הפעמים הוא נוגע בגוף החררה שתחתיורעט ובולע ממנה טעם החמץ שלא על ידי משקה אלא על ידי חום האש בלבדרפ:

מג

מג כל הכליםרפא אפילו של חרסרפב שנשתמש בהן חמץ כל השנה בצונן מותר להשתמש מצה בפסח אפילו בחמיןרפג דכיון שלא נשתמשו בהם אלא בצונן לא בלעו כלוםרפד ודי להם בהדחה להעביר מה שדבוק בעין לדופני הכלירפה חוץ מבית שאוררפו דהיינו כלי שהאשה שורה (ומנחת) בו את השאור ליתנו בעיסה ופעמים שהשאור שוהה הרבה באותו כלירפז ומחמת חריפותו נבלע טעמו באותו כלי אפילו בצונןרפח ולפיכך אסור להשתמש בו מצה בחמין.

אבל בצונן מותר כגון ליתן בתוכה מצה אפויהרפט צוננתרצ או שאר דבר צונן אפילו לח דרך עראי ומקרהרצא (אבל אין להשתמש בו בקביעותרצב כי אם לכביסה ולרחיצה כמו שנתבאר בסימן ת"נרצג) שהצונן אפילו הוא לח אינו מפליט מה שבלוע בתוך הכלי אלא אם כן שוהה בתוכו מעת לעת כמו שנתבאררצד אבל אסור ללוש בתוכו מצהרצה אף על פי שתשמיש בצונן הוא מכל מקום ריח החמץ הבלוע בכלי גורם למהר חימוץ העיסה הנילושה בתוכורצו קודם הגעלה.

אבל לאחר הגעלה מותר להשתמש בו אפילו בחמיןרצז שההגעלה מפלטת כל טעם וריח החמץ הבלוע בכלי אלא אם כן הוא של חרס שאין הגעלה מועלת לוחצר להשתמש בו בחמין או ללוש בתוכו.

ועכשיו בדורות האחרונים נהגו כל ישראל שלא להשתמש כלל בפסח בכלי חרס כי אם בחדשיםרצט אבל כלי חרס הישנים אפילו לא נשתמש בהן חמץ מעולם כי אם בצונןש אין משתמשין בהם בפסח אפילו בצונןשא:

מד

מד ובית חרוסתשב דהיינו כלי שנותנין בו חומץ ושאר דבר שיש בו קיוהא וחריפות ורגילין ליתן בתוכה קמח והוא מתחמץ מחמת הקיוהא ועשוי לטבל בו בשרשג ומחמת חריפות החרוסת (פירוש כל דבר קיוהא נקרא חרוסתדש) נבלע גם טעם החמץ בתוך הכלי ולפיכך דינו כדין בית שאור שאין משתמשין בו בחמין ולא לשין בתוכו אלא לאחר הגעלה אם אינו כלי חרסשה.

ויש אומריםשו שאין הגעלה מועלת כלום לבית שאור ובית חרוסת הואיל וחימוצן קשה שנבלע בהן על ידי חריפות החרוסת או השאור לפיכך אין לו תקנה והעיקר כסברא הראשונהשז שהבליעה שמחמת החריפות אינה גדולה וחזקה מהבלוע שמחמת חמי האור שהיא נפלטת על ידי הגעלה ברותחין וכל שכן הבליעה בצונןשח שמחמת החריפות ומכל מקום המנהג במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונהשט במקום שאפשר כגון שהוא כלי של ברזל או נחושת וכיוצא בהם שאפשרשי ללבנו באור מחמירין ללבנו ליבון קל דהיינו שיהא קש או חוט נשרף עליו מבחוץשיא אבל כלי חרוסת של בדיל או של עץ שאי אפשר ללבנו די לו בהגעלה בכלי ראשון אבל בית שאור דינו כשאר כל כלי הלישהשיב שנוהגין להחמיר שלא להשתמש בהם בפסח אפילו על ידי הגעלה כמו שיתבארשיג:

מה

מה מדוכה שרגילין לדוך בתוכה שומים ושאר דברים חריפיםשיד עם פירורי לחם חמץשטו הרי דינו כבית חרוסת ואם הוא של בדיל או של עץ די להם בהגעלהשטז בכלי ראשון אלא שאם היא של עץ יש לקלפה בכלי אומנות להחליקה קודם הגעלה לפי שמצויין בה גומות ובקעיםשיז ואם היא גדולה מאד שאינו יכול להכניסה לתוך כלי ראשון להגעילה ימלאנה מים רותחין ויכניס בתוכה אבן מלובן עד שיגברו המים וירתיחו ויעלו ויכסו על כל שפתה דכיון שהרתיחו המים מחמת האבן המלובן שבתוכם הרי חומן גדול כחום כלי ראשוןשיח (אבל שאר כל הכלים הגדולים שאינן של עץ ובדיל טוב שירתיח מים בהן עצמן ויעשה כמו שיתבאר בסוף סי' תנ"בשיט ואל יערה לתוכו רותחין מכלי ראשון אחר ואבן מלובן לפי שיש אומריםשכ שהאבן המלובן אין לו כח לחמם המים חום גדול כחום כלי ראשון ולפיכך אין זו הגעלה חשובה כהגעלת כלי ראשון) ואם היא של ברזל נוהגין ללבנה ליבון קלשכא:

מו

מו אבל מדוכות שלנו שלעולם אין דכין בהם פירורי לחם ולא שאר חמץשכב אפילו היא של ברזל ונחושת אין צריך ללבנה כלל ואף להגעילה אין צריך מעיקר הדין אלא שלפי שיש לחוש שמא נפל לתוכה פירור חמץ פעם אחת ואחר כך דכו בה תבלין חריפים ונידך גם הפירור חמץ עמהם ומחמת חריפותם נבלע גם הוא עמהם בתוך המדוכהשכג לפיכך טוב להחמיר ולהגעילהשכד בתוך כלי ראשון.

ואם דכו בה תבלין בפסח בלא הגעלה ונתנם בתבשיל מותר לאכול התבשיל בפסח עם התבלין שבתוכה דכיון שבמדוכות שלנו אין בהן אלא חשש שמא נפל לתוכה פירור חמץ ובשביל חשש זה אין לאסור בדיעבדשכה שמעיקר הדין אין לחוש כלל לזה שאין מחזיקין איסור מספקשכו כמבואר ביורה דעה סי' ל"טשכז (ומ"מ אם עדיין לא נתנם בתבשיל טוב שלא יתנם בתבשיל עד לאחר הפסחשכח דכיון שאפשר להצניעם עד לאחר הפסח הרי זה לכתחלהשכט אבל אם קודם הפסח דכו בה תבלין בלא הגעלה מותר לאכלם בפסח מטעם שנתבאר בסי' תמ"זשל ע"ש):

מז

מז עריבה שלשין בהשלא ומשהין בה העיסה עד שתחמיץשלב הרי היא כבית שאור שבולע אפילו בצונן ולפיכך אין לשין בה מצה עד שיגעילנה בכלי ראשון וכן הדף שעורכין עליו החמץ כל השנהשלג בתדירות דינו כבית שאור ואין עורכין עליו מצה עד שיגעילנו בכלי ראשון (אבל השולחנות שאין עורכין עליהם חמץ בתדירות אלא לפרקים אין דינם כבית שאורשלד כמו שיתבארשלה).

ואפילו אם רוצה לקלפו בכלי אומנות אין מועיל לו ולא לשאר כלי עץ הצריך הגעלהשלו לפי שההגעלה מפלטת ממנו כל הגיעול הבלוע בכל עביו מעבר לעבר משא"כ קילוף בכלי אומנותשלז:

מח

מח ובמדינות אלו נוהגין שלא ללוש ולערוך בדפים ועריבות של כל השנה אפילו ע"י הגעלהשלח לפישלט שחוששים לדברי האומריםשמ שאין הגעלה מועלת לבית שאור ועוד שמן הסתם אי אפשר לנקרם היטב שלא יהיה שום משהו חמץ דבוק בהן בעיןשמא ואפילו אם רוצה לקלפן ולהחליקן בכלי אומנות ולהגעילן אחר כךשמב אין מועיל להם ולא לשאר כל הכלים ששמשו בעיסה כגון עצי מגלגלין וכיוצא בהןשמג ואין לשנות המנהג (ואם לא קלפן ויש בהן בקעים וחריצים טוב לטוחם בטיט או למכרם לנכרי קודם הפסחשדמ כמו שנתבאר בסימן תמ"בשמה).

ואם משים סדין בעריבה או על הדף לאחר שהגעיל מותרשמו להניח מצות חמותשמז על הסדין בין שקלפן בין שלא קלפן לפי שהסדין מפסיק בין המצות ובין פירורי החמץ שבתוך הגומות ובקעים אבל מצה צוננת מותר להניח על הסדין דרך עראי ומקרהשמח אפילו קודם שהגעילן אבל אין ללוש ולערוך על הסדיןשמט כיון שכובד הלישה והעריכה מגיע אל גוף העריבה והדף הרי זה כלש ועורך על העריבה והדף עצמם שיש כאן איסור מעיקר הדיןשנ אם לא הגעילן ואף אם הגעילן אין להקל בדבר לפי המנהג שנתבאר:

מט

מט כל הכלים ששמשו בקמח כל השנה אפילו להגעילן אין צריך מעיקר הדיןשנא כדין כלים שנשתמש בהם חמץ בצונן שמותר להשתמש בהם בפסח אפילו בחמין בלא הגעלהשנב ואין צריך לומר שמותר ללוש בהם או להשתמש בהם שאר תשמישי צונן רק שיזהר להדיחם ולשפשפם במים יפה יפה קודם שישתמש בהם ואפילו הנפה שריקדו בה קמח של חמץ כל השנה שאף שהיא כולה מלאה נקבים וחריצים אף על פי כן מותר לרקד בה קמח בפסח בלא הגעלהשנג אלא שצריך לדקדק בה מאוד לנקותה מן הקמח של חמץ הדבוק ונסרך בנקבי אריגת הנפה והדבוק בעץ המסבב את האריגה וידיח וישפשף אותם במים יפה יפהשנד והוא הדין לשאר כל כלי הקמח וכלי הלישה שהשפשוף בהם עיקר גדולשנה:

נ

נ וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו שלא להשתמששנו בכלי עץשנז שהיה בו קמח תמידשנח אפילו על ידי הדחה ושפשוףשנט והגעלהשס שחוששין שמא נשאר משהו קמח דבוק בכלי.

אבל אם קודם הפסח החזיק בו מים איזה זמן נוהגין להשתמש בו על ידי הגעלה שהמים ששהו בתוכו הדיחו והעבירו כל החמץ הדבוק בו וכן כלי עץ שהיה בו משקה העשוי ממי סובין (שקורין בארש"ט במדינות רוסי"א) אין משתמשין בו אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלה אלא אם כן החזיקו בו מים איזה זמןשסא.

אבל אם הוא כלי נחושת או בדיל או שאר מיני מתכות נוהגין להשתמש בהם על ידי הגעלה אף שלא החזיקו בו מים לפי שהוא יכול להעביר החמץ מהם על ידי הדחה ושפשוףשסב:

נא

נא וכן נוהגין שלא להשתמש בסלים ארוגים שהיה מונח בהם פתשסג או שאר חמץ ודאי (אבל אם נשתמש בהם דבר שאין בו אלא חשש חמץ כגון שמלח בהם בשר במלח שלא נבדק מחמץ מועלת להם הגעלה כמו שנתבאר למעלהשסד) אפילו נשרו במים ימים רבים לפי שחוששין שמא נשאר פירור חמץ בין נקבי האריגהשסה ולכך אפילו הגעלה אינה מועלת להם להשתמש בהן בחמיןשסו או אפילו בצונן בלא פריסת סדין בתוכם (אבל אם פרס סדין בתוכם מותר להניח מצה צוננת על הסדיןשסז קודם הפסח אבל בתוך הפסח טוב שלא להשתמש בהם כלל אלא ימכרם לנכרי או יטוחם בטיט קודם הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"בשסח ע"ש):

נב

נב וכן כל כיוצא בזה משאר כלים הנקובים כגון הכיס של רחיים או הנפה נוהגין שלא להשתמש בהם אפילו על ידי הדחה ושפשוף והגעלהשסט.

ואפילו נפה חדשה שהתחילו לנפות בה קמח לפסח ונפל עליה מים אפילו על מקצתה אין לה תקנה להשתמש בה עוד אפילו על ידי הגעלה אלא צריך לקנות נפה אחרת חדשהשע:

נג

נג ואם עבר וריקד קמח לפסח בנפה של חמץ על ידי הדחה ושפשוף בלא הגעלה אפילו ריקדו בתוך הפסח הרי זה מותר אפילו באכילה שבדיעבד מעמידין על עיקר הדין וכן אם הוא שעת הדחק כגון שאי אפשר למצוא נפה חדשה וגם אי אפשר ללוש בלא ריקוד הקמח כגון שאין הרחים טוחנות יפה ואם לא ירקדו הקמח ימצאו בהעיסה חטים שבורות הרי זה כדיעבד ומעמידין על עיקר הדין ומותר לנפות בנפה ישנה על ידי שפשוף והגעלהשעא:

נד

נד וכן נוהגין שלא להשתמש במורג חרוץ (שקורין ריב אייזן) אפילו על ידי הדחה והגעלהשעב אלא אם כן ליבנו באור ואפילו בדיעבד שהגעילו והשתמש בו בתוך הפסח יש לאסור באכילה מה שנשתמש בו לפי שלפעמים מגררין עליו לחם חמץ ואי אפשר שלא נשתייר פירור משהו בתוך נקביו וגם התמכא (שקורין קרי"ן) שגררו עליו כל השנה נחתך בסכין של חמץ והתמכא הוא דבר חריף עיין סי' תמ"זשעג אבל מה שנשתמש בו קודם הפסח אף אם נתערב בתוכו פירור חמץ הרי הוא מתבטל בתוכו בס'שעד (ומותר לאכלו בערב פסח עד הלילה אבל כשהגיע הלילה הרי הפירור חוזר וניעור ואוסר במשהושעה כמו שיתבאר בסי' תס"[ו]שעו).

דין השקים של קמח יתבאר בסי' תנ"גשעז ע"ש:

נה

נה הרחת (שקורין שובי"לשעח) שמכניסין בה הלחם לתנור ומוציאין בה מן התנור אינה נכשרת על ידי הגעלהשעט לפי שהיא בולעת מן החמץ על ידי חום האור בלבדשפ בלי שום משקה ולפיכך צריך ללבנה באור ליבון גמור כדינו כבולעו כך פולטו ואם היא של עץ אין לה תקנהשפא וצריך לקנות חדשהשפב ואפילו אם רוצה לקלוף הישנה בכלי אומנות ולהגעילה אחר כך אין מועיל כלוםשפג.

אבל אם רוצה להשתמש ברחת של פסח העבר אם ידוע לו שלא נשתמש בה חמץ כל השנה שהצניע אותה במקום מיוחד ונזהר לשמרה לפסח הבא אין צריך אפילו להגעילהשפד אם בשעה שגמר להשתמש בה בפסח העבר נזהר לנקרה היטיב שלא יהיה משהו בצק דבוק בה וגם עכשיו בשעה שרוצה להשתמש בה רואה אותה שהיא נקייה ומי שרוצה להחמיר על עצמו ולהגעילה לא טוב הוא עושה מפני הרואים שיראו אותו כשהוא מגעילה ואינן יודעין שהיא של פסח העבר ויאמרו שהגעלה מועלת לרחת של חמץשפה אלא אם רוצה להחמיר על עצמו יקנה לו חדשה ונכון לעשות כן למי שאפשר לו כי יש מחמיריןשפו ומי שאי אפשר לו יגעילנה בצנעה:

נו

נו אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ אפילו הוא תוך הפסח די בקליפה שיקלוף תחתונית המצה שנגע ברחתשפז ואף על פי שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו בעובי כרוחב גודלשפח מכל מקום כאן שאין החמץ בעין אלא בלוע בתוך הרחת די בקליפהשפט לפיכך אם לא היתה הרחת נקיה ומודחת יפה אלא היה בה לכלוך חמץ בעין צריך ליטול בכל תחתונית המצה בעובי כרוחב גודל ואם הוציא ברחת זו עוד מצות מן התנור אין צריך ליטול מהן כרוחב גודל אלא די להם בקליפה לפי שהלכלוך שעל פני הרחת כבר נתקנח במצה הראשונה ואם יש בלכלוך זה חשש שמנונית כגון שאפו ברחת זו עוגות של חמץ עם שומןשצ הרי מצה הראשונה כולה אסורה אף אם יש בעוביה הרבה יותר מרוחב גודל מטעם שנתבאר בסימן תמ"זשצא והאחרונים די להם בקליפהשצב.

ואם נתערבו בהרבה מצות אחרות כשרות הרי הן בטילות ברובשצג אם נתערבו בערב פסחשצד או קודם ורוצה לאכלם קודם כניסת ליל ט"ו (פירוש שרוצה לבשלם קודם שיאכלם שאסור לאכול בערב פסח מצה שאין מבושלתשצה) כמו שנתבאר כל זה בסי' תמ"זשצו:

נז

נז מצה שנתחמצה חימוץ גמור והוציאה מן התנור ברחת של פסח הרי נתחמצה הרחת ואסור להוציא בה עוד מצות אחרותשצז ואם עבר והוציאם צריך לקלפם כמו שנתבאר אבל אם המצה לא היתה חמוצה חימוץ גמור אלא שמחמירין לאוסרה כגון מצה נפוחה או שנתכפלה בתנור שיתבאר בסי' תס"אשצח אף שלכתחלה אין להשתמש בה עוד מכל מקום בדיעבד שעבר והוציא בה עוד מצות מהתנור אין צריך לקלפםשצט וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא בקל רחת אחרת חדשה הרי זה כדיעבד ומותר להוציא בה עוד מצות אחרות לכתחלהת:

נח

נח השולחנותתא שאוכלים עליהם כל השנהתב והתיבותתג שדרך להצניע בהן אוכלים כל השנהתד נהגותה כל ישראל להגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון לפי שלפעמים נשפך עליהם מרק מן הקדירהתו וכבולעו כך פולטו וצריך ליזהר בכל משפטי העירוי שנתבאר למעלהתז ועכשיו נוהגיןתח במדינות אלו להגעילן על ידי עירוי עם אבן מלובן לפי שלפעמים מניחים עליהם פשטיד"א חמהתט (פת חמה) אבל סתם תיבות שאין דרך להצניע בהן מאכלין חמין אין צריך להגעילןתי:

נט

נט נוהגות הנשים שלא להשתמש בפסח בקדירה שעירו ממנה רותחין תחת האבןתיא ויש שנתנו טעם למנהג זהתיב לפי מה שנתבאר ביורה דעה סי' ק"התיג שלכתחלה אסור לערות מכלי כשר שיש בו שומן כשר לתוך נר דולק משומן טריפה לפי שההבל עולה מהתחתון לעליוןתיד דרך עמוד הנצוק המחברםתטו והוא הדין כאן הבל החמץ הנפלט מכלי התחתון הנגעל עולה להעליון דרך עמוד הנצוק המחברם (ולפי טעם זה אין לאסור אלא כשמערה על כלי הנגעל מתוך הקדירה עצמה ולא נפסק הקלוחתטז) ואם עבר והשתמש בפסח באותה קדירה הרי התבשיל מותר אפילו באכילהתיז:

ס

ס כל הכלים שנשרה ונכבש בהן חמץ כ"ד שעות רצופיםתיח אפילו נכבש במשקה צונן כגון ששרה פתיתי לחם במים צוננים ושהו מעת לעת בתוך הכליתיט הרי זה כאלו נתבשלו בתוכו שכל הכבוש הוא כמבושלתכ וצריך להגעילו בתוך כלי ראשוןתכא (מעיקר הדין אם הוא בן יומו מבליעת האיסור כמו ש[נ]תבארתכב ויש אומריםתכג אפילו אינו בן יומו) ואין צריך לומר אם עמד בתוכו משקה של חמץתכד כגון שכר של חטים ושעורים וכיוצא בו שצריך להגעילו בכלי ראשון אם עמד בתוכו כ"ד שעות רצופים (והוא בן יומו או אפילו אינו בן יומו אלא שרוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעת או יותר ויש אומרים שאפילו רוב תשמישו אינו כן ואינו בן יומו הדין כן כמו שנתבארתכה) ואפילו הוא כלי מזופף מתוכו מועלת לו הגעלהתכו.

ואם חושש שלא יתרפה הזפת ע"י הרותחין ורוצה להכשירו בלא הגעלהתכז יכשירנו על ידי מילוי ועירוי שלש פעמיםתכח דהיינו שימלאנו מים אפילו צוננין על כל גדותיו וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר ואח"כ יערה ממנו את המים וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר ואח"כ יערה אותם ממנו ויחזור וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר וג' מעת לעת הללו אינם צריכים להיות רצופין אלא אפילו מפוזרין כמו שנתבאר ביורה דעה סי' קל"התכט עיין שם כל טעמי דין זה:

סא

סא ואפילו הוא כלי חרס מועיל לו מילוי ועירויתל או הגעלהתלא ולא אמרותלב שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם אלא כשנבלע בו האיסור על ידי חמיןתלג או על ידי חריפות דהיינו על ידי מליחה או שהוא בית שאור ובית חרוסתתלד שחריפות המלח או השאור וחרוסת דומה לרותחתלה וכן שאר כל הכלים שנבלע בהן איסור על ידי חמין או על ידי חריפות אין מועיל להם אלא הגעלה וליבוןתלו אבל כשנבלע בהן האיסור בצונן על ידי כבישה מעת לעת הוא נפלט גם כן בצונן על ידי מילוי ועירוי ואפילו הוא כלי חרס מועלת לו הגעלה אף אם שהה החמץ בתוכו בצונן ימים ושניםתלז כגון חבית של שכר.

וכיצד יגעיל את החבית שאינו יכול להכניסה בתוך כלי ראשון ילבן אבנים ויכניסם לתוך החבית וישפוך לתוכה על האבנים מים רותחיןתלח ועל דרך שנתבאר למעלהתלט ויגלגל החבית כדי שיגיעו המים על כולה.

וקודם ההגעלה ידיחנה במים יפה יפהתמ ואם היא של עץ יפתח אחד משוליה כדי לנקר ולהסיר כל הזוהמא שבין נסר לנסרתמא ועכשיו נהגו להחמיר שלא להשתמש בפסח בחבית של שכר אפילו על ידי מילוי ועירוי והגעלה לפי שאי אפשר לנקר היטיב בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא בעין והוא חמץ גמורתמב.

אבל חבית של מי דבש שנתבשל ביורה שבישלו בה שכר אפילו היתה בת יומה מבישול השכר מכשירין החבית לפסח על ידי הגעלה או מילוי ועירויתמג שהרי יש מתירין לשתות המי דבש עצמו בפסח לפי שהוא נותן טעם בן נותן טעם כמו שנתבאר בסי' תמ"זתמד ע"ש (ולפי מה שנתבאר שם היתה החבית מותרת בלא שום הכשר רק שינקרה היטיב שהרי מה שבלוע בה הוא נותן טעם בן נותן טעםתמה והוא מותר לדברי הכל כמו שיתבאר בסימן תנ"בתמו אלא שלפי שיש לחוש שמא פעם אחת היה שכר בחבית זו או שמא נתחמץ מי דבש זה בשמרים של מי דבש שנתחמץ בשמרי שכר או שנתבשל ביורה של יי"שתמז עיין סי' תמ"בתמח ותמ"זתמט לכך צריך להכשירה):

סב

סב ונהגו שלא להשתמש בפסח בכלים שהיה בהן יי"ש תמיד כגון חביות ונודות שדרך להכניס בהן יי"ש לקיום ואין טעם וריח יי"ש נפלט מהן אפילו על ידי הגעלה בכלי ראשוןתנ וגרועים הם מבית שאור וחרוסתתנא ומכל מקום אם בישל אותם היטב במים עם אפר עד שנסתלק מהם הריח לגמרי מועלת להם הגעלה אחר כךתנב:

סג

סג וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד ששכח והכניס מי דבש של פסח לתוך חבית של יי"ש שהגעילה כדינו אפילו הכניסו לתוכה בתוך הפסח ושהה בה כמה ימים מותר לשתותו בפסחתנג (אם אין מרגישין בו ריח יי"שתנד עיין סימן תמ"גתנה) ומכל מקום מיד שנזכר יערה אותו מחבית זו לחבית אחרת של פסח.

אבל אם הכניסה לתוך חבית של יי"ש שלא הוגעלה כדינה אפילו הכניסו לתוכה קודם הפסח ושהה בתוכה מעת לעת אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות אף אם לא היתה החבית בת יומה מבליעת היי"ש שטעם היי"ש אינו נפגם אפלו לאחר כמה ימים והוא נותן טעם לשבח במי דבשתנו.

אבל אם הכניסו לתוך חבית של שכר שלא הוגעלה כלל רק שהדיחה היטיב תחלהתנז מן השמרים הדבוקים בדפנותיה ושוליהתנח אפילו שהה בתוכה כמה ימים מותר לשתותו בפסח (אפילו היתה החבית) בת יומה מבליעת השכרתנט שהרי בשעה זו שהמי דבש בולע טעם השכר מן החבית דהיינו בסוף מעת לעת אחר כניסתו לתוכה אזי ברגע ההוא יש יותר ממעת לעת לבליעת השכר בתוך החבית וכבר נפגם בלוע זהתס.

ואין צריך לומר אם הכניס יין לחבית של שכר שלא הוגעלה אפילו היא בת יומה שמותר לשתותו בפסח אפילו שהה בתוכה כמה ימים שכל שכר הוא נותן טעם לפגם בייןתסא.

במה דברים אמורים כשעירה היין או המי דבש מחבית זו לחבית אחרת קודם הפסחתסב שכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסח אבל אם לא עירה אותם עד כניסת הפסח אסור לשתותו אפילו ביום טוב האחרון של גליות לפי מנהגנו שאנו אוסרין נותן טעם לפגם בפסח כמו שנתבאר בסימן תמ"זתסג:

סד

סד במה דברים אמורים כשלא הוגעלה החבית כלל אבל אם הגעילה והדיחה היטב קודם ההגעלה אף על פי שלא פתח אחד משוליה לנקר ולהסיר הזוהמא שבין הנסרים אין זה מעכב בדיעבד לאסור בשביל כך את היין או מי דבש אשר בתוכהתסד.

ואפילו לא הגעילה בתוך כלי ראשון אלא על ידי עירוי מכלי ראשוןתסה בלא אבנים מלובנות יש להתיר בדיעבד (במקום הפסד מרובה או שעת הדחק) שיש לסמוךתסו על האומריםתסז שאף לכתחלה די לה בעירוי מכלי ראשוןתסח כיון שבליעתה היתה בצונןתסט עיין ביורה דעה סי' קל"ה:

סה

סה תנור של בית החורף (פירוש תנור גדול המוקף קכלי"ן סביב שמחממין בו בית החורף) אסור להניח בפסח שום דבר על גביו מלמעלהתע או בתוך התנור קטן שבתוכותעא (פירוש כמו שעושין במקצת תנורי בית החורף שמניחין חלל בין הקכלי"ן ומקיפין אותו בקכלי"ן מג' רוחותיו ועושין כיסוי מלמעלה על אותו חלל ונעשה כתנור קטןתעב) כדין כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין שנתבאר למעלהתעג שהרי כל השנה רגילות להניח שם פשטיד"א ושאר חמץתעד בשעה שהתנור מתחמם ונבלע שם טעם חמץ על ידי חום האור ואינו יוצא מידי דפיו לעולםתעה ואפילו אם רוצה להסיק את התנור היסק גדול אף על פי כן אין החמץ נפלט משם על ידי היסק זה שהוא בתוך חלל התנור שהרי אין החמץ נבלע שם דרך חלל התנור אלא דרך גביו וכבולעו כך פולטותעו כמו שנתבאר למעלהתעז.

ומי שרוצה להשתמש בפסח על גבי התנור מניח עליו חתיכת ברזלתעח או שאר דבר שאין משתמשין בו בפסחתעט ועל גבי זה הדבר המפסיק מותר להניח אפילו מאכלים חמים בשעה שהתנור מתחמם בפסח אבל אם הניח סדין עליו אין להניח על הסדין אלא מאכל צונן בשעה שהתנור צונן כמו שנתבאר למעלהתפ.

אבל בתוך התנור קטן שבתוכו אין להניח תבשיל (רותחתפא) אפילו על גבי חתיכת ברזל ואפילו התנור הוא צונן לפי שאף גגו של תנור קטן זה הוא בלוע מחמץ שהרי כל השנה מניחין בתוכו קדירות רותחות ועולה ההבל מהתבשיל שבקדירות ונבלע בגגו ואף על פי שגג זה לא הזיע זיעה חמה שהיד סולדת בותפב ולפיכך אינו אוסר בדיעבדתפג אם העמיד תחתיו קדירה רותחת שהעמידו תחתיותפד בפסח מכל מקום לכתחלה אין להעמידה שם אלא אם כן הטיח בטיט את כל התנור קטן זה מתוכו ואת גגו ואת קירותיו סביב ואת קרקעיתותפה ויהא עובי הטיט כרוחב גודלתפו כמו שיתבאר בסימן תס"אתפז:

סו

סו ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה או על גבי תנור בית החורף בלי שום דבר המפסיק בינתים צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנורתפח (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפהתפט אפילו בתוך הפסח כמו שנתבאר למעלהתצ) אפילו היה התנור צונןתצא ואם היה התנור חם אף על פי שהמאכל שהניח עליו היה צונן צריך ליטול ממנו כדי קליפה.

ואם הוא מאכל שמן כולו אסורתצב ולמנהג מדינות אלו שאין מחלקין בין כחוש לשמן בכל ענין כולו אסור אלא אם כן הוא מאכל שאין שייך בו שמנונית כגון מצה וכיוצא בו כמו שנתבאר בסי' תמ"זתצג:

סז

סז אבל אם הניח שם תבשיל בקדירה אפילו היה התנור חם התבשיל מותר אפילו אם מקום מושב הקדירה היה מלוכלך מחמץ בעין אף על פי כן אם אין בו חשש שמנונית אינו אוסר יותר מכדי קליפה ובעובי שולי הקדרה יש יותר מכדי קליפהתצד.

וגם הקדירה יש להתיר אם ברי לו שמקום מושבה היה נקי שלא היה שם משהו חמץ בעין שהאיסור הבלוע בתנור אינו נפלט לקדירה שעליותצה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"בתצו שאין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב עיין שם:

סח

סח וכן אם הניח קדרות רותחות בפסח בתוך התנור של בית החורף לאחר שהוסק כבר אף על פי שלפעמים מניחין שם קדירה של חמץ הרי התבשיל מותר אפילו באכילה וגם הקדירה מותרת אם היה מקום מושבה נקי מחמץ בעין ואף על פי שגג התנור הזיע תחתיו מבפנים מחמת חום התבשיל שתחתיו ובזיעה זו יש טעם חמץ שנפלט לתוכה מגג התנור שנבלע בו טעם חמץ על ידי הזיעה שהזיע כשהיו תחתיו קדירות רותחותתצז מכל מקום כיון שכבר הוסק התנור הרי נתלבן גגו על ידי השלהבת ונשרף כל החמץ הבלוע בותצח ואף על פי שכשהסיק את התנור לא נתכוין להכשיר גגו לפסח על ידי היסק זה אין כונה זו מעכבת בדיעבדתצט עיין סימן תס"אתק:

סט

סט כלי חרס המצופים מתוכם בהיתוך זכוכית שקורין (גיגלייזר"ט) אין דינם ככלי זכוכית שיש מכשירין אותם בלא הגעלהתקא לפי שאינם בולעים כלום אלא הרי הם ככלי חרסתקב שאפילו הגעלה אינה מועלת להם אם נשתמש בהן חמץ בחמין דכיון שהזכוכית הוא מחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן הרי הוא בולע כמוהותקג.

ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בפסח בכלי חרס המצופים בתוכם בזכוכית אפילו הם חדשים שלא נשתמש בהן חמץ מעולםתקד לפי שמקצת האומנים עושים פעולת הציפוי על ידי סוביןתקה והרי יש כאן חמץ בלוע בתוך הציפוי אבל כלי חרס שאינן מצופים אלא שניטף עליו מעט זכוכית מציפוי כלי אחר מותר להשתמש בו אם הוא חדש לפי שאחר כך מכניסין אותו לכבשן או לתנור מלא אש ונשרף הסובין שבו שאין האומן חס עליו לשורפו ולצרפו היטב כיון שאינו מצופה בזכוכית אינו מתקלקל כלום באש אבל אותו כלי חרס שהוא מצופה בזכוכית חס עליו שלא יתקלקל הזכוכית שבו מחמת חום האש ולכך ממהר הוא להוציאו מן האש ולפיכך מחמירין שלא להשתמש בהם בפסחתקו:

ע

ע ומכל מקום אין להחמיר אלא במקומות שנהגו להחמירתקז וגם באותן מקומות אם ברי לו שכלי חרס זה לא עירב האומן סובין בציפוי יש להקל להשתמש בו בפסחתקח אם אין שם מנהג ידוע להחמיר גם בזה ולפיכך נוהגים בקצת מקומות שלא להשתמש בהן בפסח אפילו הם חדשים אלא אם כן עמד הישראל על גבי האומן לראות שלא יתקן ציפויתקט הבדילתקי והצבעתקיא על ידי סובין ואין להחמיר בזה אלא במקום המנהגתקיב שמעיקר הדין אין לחוש לזה שהרי אין הבדיל או הצבע מתדבקין בכלי אלא על ידי ליבון הכלי באש ואזי נשרף כל ממשות הסוביןתקיג.

ולא עוד אלא אפילו כלי מתכת ישן שנתבשל בו חמץ כל השנה ואחר כך חיפהו בבדיל יש להתיר מעיקר הדין להשתמש בו בפסח בלא הגעלה לפי שהליבון שמלבנים אותו בשעת ציפוי מפליט האיסור ממנו כמו שאם היה מגעילו שהרי האש מחממו כל כך מבחוץ עד שהבדיל ניתך בתוכו מבפנים וליבון כזה אינו גרוע מהגעלה כיון שהיד סולדת בו משני עבריו מבית ומחוץ בכל שטח הכליתקיד אלא לפי שלפעמים עושים זה הציפוי במהירות ואינו עולה בכל שטח הכלי לפי שלא הרתיחו אותו יפה וזה מצוי מאודתקטו לפיכך נכון להורות שיגעילו אותם אחר הציפויתקטז (ואם האומן שציפהו הוא נכרי צריך להטבילותקיז בלא ברכהתקיח אחר הציפוי קודםתקיט ההגעלה כמו שנתבאר ביורה דעה סימן ק"כתקכ).

אבל כלי חרס ישן המחופה בבדיל או עופרת אפילו הגעלה וליבון אין מועילין לו להכשירו כדין כלי חרסתקכא שאינו נכשר על ידי הגעלה וליבון ואף על פי שחיפהו כשהיה חדש שעדיין לא נשתמש בו ולא נבלע כלום בהחרס עד לאחר שחיפהו בעופרת ואז עופרת הוא מפסיק בין החרס ובין החמץ שנשתמש בתוכו אין זה מועיל כלום להיות נדון ככלי מתכות הנכשרים על ידי הגעלה לפי כשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי ונבלע גם בחרס שתחת העופרתתקכב ושוב אינו נפלט ממנו לעולם:

עא

עא כלי עץ המצופים בסממנים דינם ככלי חרס שאין הגעלה מועלת להם אם נשתמש בהם חמץתקכג בחמיןתקכד שהסממנים מעכבים על מי ההגעלה שלא יפליטו מה שבלוע בתוך העץ שתחתיהםתקכה (אבל אם לא נשתמש בהם חמץ אינם אסורים בפסח אלא במקום שנהגו להחמירתקכו כמו שנתבאר למעלהתקכז):

עב

עב כל כלי השתיה בין כוסות בין צלוחיות בין קנקניםתקכח אפילו הם של חרסתקכט כיון שתשמישן בצונן כל השנה הרי לא נבלע בהם כלום ולפיכך אין צריך להגעילן כלל אלא די להם בשטיפה מעיקר הדין (אבל המנהג הוא שלא להשתמש בפסח כלל בכלי חרס ישנים כמו שנתבאר למעלהתקל) דהיינו שידיחם וישפשפם היטב במים כדי להסיר ולמרק האיסור הדבוק בהם בעין ואחר כך חוזר ושוטפן במים בלי שפשוףתקלא כמו שיתבאר ביורה דעה סי' קכ"א ומותר להשתמש בהן אחר כך אפילו בחמין.

ואף על פי שלפעמים מניחין אותם אצל האש לחמם בהן יין ונותנים פתיתי לחם חמץ ביין החם שבתוכןתקלב וגם כוסות של עץ לפעמים מערין לתוכם שכר חם עם שכר צונןתקלג ולפעמים שוהה בתוכם מעת לעת ונעשה כבוש כמבושלתקלד כמו שנתבאר למעלהתקלה מכל מקום כיון שרוב תשמישן כל השנה הוא בצונן פחות ממעת לעת לא החמירו בהן חכמים להגעילםתקלו אם אינו בן יומו מבליעת החמץתקלז שנבלע בהן על ידי חמין או על ידי כבישה מעת לעת.

אבל כלים שרוב תשמישן כל השנה הוא להשהות משקה חמץ בתוכם מעת לעת או יותר כגון חבית וכדים של שכר צריך להכשירם על ידי מילוי ועירוי או על ידי הגעלה בכלי ראשון אף אם אינם בני יומןתקלח.

ולדברי האומריםתקלט שאין הולכים בהגעלת כלים אחר רוב תשמישן אף כוסות וצלוחית צריך להכשיר על ידי מילוי ועירוי או על ידי הגעלה בכלי ראשון וכן המנהג פשוט במדינות אלותקמ ואין לשנות אבל אם עבר ולא הכשירם כלל רק שהדיחם ושפשפם היטב והשתמש בהן בפסח אפילו בחמין הרי חמין הללו מותרין לפי שבדיעבד סומכין על סברא הראשונהתקמא:

עג

עג כל כלי זכוכית אפילו נשתמש בהן חמץ בחמין כל השנה ואפילו אותם ששהה משקה חמץ בתוכם כמה ימים ושנים כגון צלוחיות שפיהם צר שדרך להכניס בהם שכר לקיום אין צריכים שום הכשר לפסח אלא די להם בשטיפה כדינה לפי שהם חלקים וקשים ואינן בולעים כלוםתקמב.

ויש אומריםתקמג שאפילו הגעלה אינה מועלת לכלי זכוכית שנשתמש בהן חמץ בחמין או על ידי כבישה מעת לעתתקמד דכיון שתחלת ברייתן הוא מן החול הרי הן ככלי חרס וכן המנהג פשוט במדינות אלותקמה.

לפיכך נוהגין שלא להשתמש בפסח בשום כלי זכוכית שיש לחוש בו שמא עירו לתוכו משקה חמץ חם או שמא נשתהה בתוכו משקה חמץ מעת לעת אבל אם עבר והשתמש בו בפסחתקמו אפילו בחמין בלא שום הכשר הרי חמין הללו מותרין אם רוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא בצונן פחות מעת לעתתקמז אבל אם רוב תשמישו כל השנה הוא בחמין או אפילו בצונן אלא שרוב הפעמים דרך להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעתתקמח או יותר כגון צלוחיות שפיהם צר שדרך להכניס בהן יי"שתקמט לקיום אף בדיעבד אסורין החמין שנשתמשו בו או המשקה שעמד בו מעת לעת אלא אם כן הכשירו קודם שנשתמש בו על ידי הגעלהתקנ או על ידי מילוי ועירויתקנא:

עה

עהתקנב כלי כסף המצויירים בצד הפנימית שלהם בהיתוך זכוכיתתקנג (שקורין גישמעלצ"ט) אין להשתמש בו בפסח לכתחלה אפילו על ידי הגעלה לפי מנהג מדינתינו שמחמירין כהאומריםתקנד שאין הגעלה מועלת לזכוכית אבל אם הוא בצד החיצון של הכלי מותר להשתמש בו בפסח על ידי הגעלהתקנה או על ידי מילוי ועירויתקנו שהרי ההיתוך זכוכית שמבחוץ לא בלע כלום מהחמץ שנשתמש בו מבפניםתקנז.

ואף שלפעמים עירו לתוכו חמץ רותח וכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו ונתחמם גם צד החיצון של הכלי ונבלע שם טעם החמץ בזכוכית הקבוע שם (כמ"ש למעלהתקנח שיש סוברין כן) מכל מקום כשישתמש בו בפסח לא יהיה נפלט כלום מהזכוכית למשקה שבתוכו אף אם יהיה משקה רותח ועל ידי כן יתחמם גם צד החיצון של הכלי שכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו מכל מקום מקצת חום זה שאינו חם אלא מחמת חום מקצת השני אין לו כח להפליט גיעול הבלוע שם ולהוליכו למקצת השני כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"דתקנט (ואין חוששין שמא ירתיח בו משקה אצל האש בתוך הפסח ויתחמם צד החיצון של הכלי חום גדול מחמת האש ויפלוט טעם החמץ הבלוע בהיתוך זכוכית הקבועה בו לפי שאין דרך כלל להרתיח אצל האש כלי כסף חשובים המצוייריםתקס):

עו

עו עופות שנצלו בפסח בשפוד ישן שכל השנה צלו בותקסא בשר מלוח במלח שלא נבדק מפירורי חמץ שדרכם להמצא בין המלח הרי עופות הללו מותריןתקסב כיון שאין בשפוד חמץ ודאי אלא חשש ספק פירורי חמץ שבין המלח ומספק אין לאסור בדיעבדתקסג כי אין מחזיקין איסור מספקתקסד אבל אם פעם אחת צלו בשפוד זה מולייתא או שאר חמץ אפילו משהו ובפסח צלו בו בשר בלא הכשרתקסה בינתיים הרי בשר זה אסור אפילו בהנאהתקסו (אם השפוד הוא בן יומותקסז ולמנהגנותקסח אפילו אינו בן יומו) שמשהו חמץ שנבלע בשפוד קודם הפסח לא נתבטל בתוכו בס'תקסט מטעם שנתבאר ביו"ד סימן צ"טתקע ע"ש:

עז

עז נוהגין להדיח הברזות שבחביות של ייןתקעא שמסתפקין מהן כל השנה ורוצה להסתפק מהן בפסח לפי שכל השנה משתמשין בברזות בידים המלוכלכות מחמץתקעב:

עח

עח העצים שתוחבים בהם כלי שתיהתקעג של שכרתקעד בודאי נתלכלך העץ מלכלוכית השכר שבתוך הכלי כיון שהעץ נתחב לתוך חלל הכליתקעה ולפיכך אין לתחוב בו כלים בפסח אלא אם כן הדיחו יפה:


א) ח"י ס"ק ד.

ב) ראה לעיל סי' תמז ס"ג הטעם שאינו עובר בבל יראה ובל ימצא על החמץ הבלוע ושלא חשו בו חכמים שמא ישכח ויבשל בהן בפסח. וראה שם שכ"ה גם בכלים שנתבשל בהן חמץ בפסח.

ג) סעיף ח-ט.

ד) טור ושו"ע ס"א.

ה) ראה לעיל סי' תמז ס"ג (בנתבשל בהן חמץ בפסח) ולקמן סע"ב (בכלים שאינן צריכים הגעלה).

ו) רא"ש פ"ב סי' ו. שו"ת הרא"ש כלל יד ס"א. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תמב סוף ס"ח, שזה מועיל אף לתבשיל שנתבשל בכלי חמץ. וראה שם ס"ז, דלא מהני בתבשיל שנתבשל עם חמץ.

ז) מנחת יעקב כלל יז ס"ק יא.

ח) שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע שם.

ט) רמ"א ביו"ד סי' קכא ס"ה (בשאר איסורים). ט"ז כאן ס"ק ג. ח"י ס"ק יא. וכ"ה לעיל סי' תמז ס"ג. סי' תנ סי"ג. וכ"ה לקמן סמ"ג.

י) כדלעיל סי' תנ שם וש"נ.

יא) ש"ך ביו"ד סי' צא סוף ס"ק ג.

יב) סעיף נא.

יג) טור ושו"ע סכ"ב. וראה פסקי אדה"ז ע' 103.

יד) רי"ף פ"ב (ט, א). רא"ש פ"ב סי' ט. שו"ע שם.

טו) סעיף מג.

טז) יו"ד סי' קכא ס"ז (בשאר איסורים).

יז) רמ"א סוף ס"א.

יח) רמ"א יו"ד שם. ח"י כאן ס"ק יא.

יט) עולת שבת ס"א. ח"י שם.

כ) סעיף ה.

כא) ח"י ס"ק ד. ואם הוא פחות מכזית ראה לעיל סי' תמב סכ"ח. וראה מ"מ וציונים.

כב) סעיף ב, וש"נ.

כג) ח"י שם. וכדלעיל שם ס"ד.

כד) ראה לקמן סי' תעב ס"ו.

כה) ח"י ס"ק ז (והכי נהוג).

כו) ב"ח ס"א ד"ה ומ"ש וטוב.

כז) סעיף ב.

כח) סעיף כב.

כט) מנחת יעקב כלל יז ס"ק יא, בשם חותנו מוה"ר וואלף שפירא.

ל) מ"א ס"ק ב. פר"ח ד"ה ומ"ש ומצניען.

לא) איסור והיתר כלל נח דין מו. ח"י ס"ק ב. ש"ך יו"ד סי' קכא ס"ק טו. דרכי משה שם ס"ק ב.

לב) ח"י שם. דרכי משה שם, בשם שו"ת הרשב"א ח"א סי' תצז.

לג) רשב"א שם. דרכי משה שם. שו"ע יו"ד סי' קכב סי"א. וכדלקמן סי' תקיג סט"ו שבכל איסורי דברי סופרים סומכים על נכרי מסיח לפי תומו (רשב"א שם. ש"ך שם ס"ק י). וראה קובץ דברי תורה יג ע' צו.

לד) רשב"א שם בשם רבנו יונה. דרכי משה שם. רמ"א יו"ד סי' קכב סי"א.

לה) ראה לקמן סע"ג.

לו) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קמ). ח"י ס"ק סו. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רכה.

לז) לענין כלי שני, ראה לקמן סל"ב-ג.

לח) משא"כ בענין שבשאר הכלים סגי במילוי ועירוי, כדלקמן סס"א.

לט) גמרא דף ל ע"ב. טור ושו"ע סכ"ב. וראה גם לקמן סמ"ג.

מ) ראה המכתם שם ד"ה והתורה שהוא מלשון דופי.

מא) ראה מ"מ וציונים.

מב) ויקרא ו, כא.

מג) רש"י בחומש ובגמרא שם.

מד) גמרא שם, ובזבחים צו, א.

מה) ירושלמי סוף ע"ז (בסכין. וכדלקמן סי"ג). טור ושו"ע סי' תסא ס"א (בתנור). לקמן שם ס"א. וראה לקמן ס"י, שבכלי מתכות שנכשרים ע"י הגעלה סגי בליבון קל המבואר שם, משא"כ בכלי חרס צריך ליבון גמור המבואר כאן.

מו) בדק הבית בית ד שער ד (לז, ב) ד"ה עוד כתב וכלי חרס. איסור והיתר כלל נח אות יט (בטלאי, גם כשצריך ליבון גמור). שו"ת הרשב"א ח"א שעא (בטלאי, גם בליבון קל ע"י גחלים). וכדלקמן סל"ח. וראה גם לקמן ס"י וסי"ג וסס"ח. סי' תנב סי"ט. קובץ דברי תורה יב ע' לד.

מז) תורת הבית הקצר בית ד שער ד (לז, א). ב"י ד"ה וכוביא. טור יו"ד סי' קכא. ח"י כאן ס"ק יג.

מח) גמרא שם ל, ב. מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ט.

מט) טור ושו"ע סי' תסא ס"ב, ולקמן שם ס"ד (שרק חדשה מותר). ב"י שם, בדעת רבינו ירוחם נתיב ה ח"ב (לט, ד) והטור. וכדלקמן סי"א, וש"נ (שרק בלבנים ועפר אין לחוש שמא יתבקע).

נ) גמרא שם. תורת הבית שם.

נא) רא"ש פ"ב סי' ז. טור ושו"ע שם.

נב) גמרא שם. טור ושו"ע ס"א.

נג) רש"י שם ד"ה חייס. הובא בפר"ח ס"א ד"ה ומ"ש ולא עביד.

נד) גמרא שם.

נה) סעיף יא (שהיסק מבחוץ אינו מועיל), וסי"ג (כבולעו כך פולטו), וסל"ח (במוסגר, לענין הגעלה), וסס"ה (לענין תנור). סי' תנב ס"ב (לענין הגעלה). וראה קובץ דברי תורה יב ע' לד ואילך.

נו) טור בשם יש מפרשים, ושו"ע ס"ב. וכ"ה לקמן סי"א. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

נז) רא"ש פ"ב סי' ז. טור ושו"ע ס"א. ט"ז ס"ק ב.

נח) כדלעיל ס"ז וש"נ.

נט) ראבי"ה סי' תסד (ע' 80), בשם שאילתות מטות שאילת קלז. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

ס) טור. ב"י ד"ה וכן קדרות. לבוש ס"ב. עולת שבת ס"ב.

סא) מרדכי סוף ע"ז רמז תתס (בליבון מחלב לבשר). הובא בב"י ד"ה והליבון. מ"א ס"ק כז, ופר"ח ס"ד וסוף ס"ה, בשם תשובות הרא"ם ח"א סי' מג, בשם ס' התרומה סי' קסא, בשם ר"י.  תוס' ע"ז לג, ב ד"ה קינסא, בשם רבנו משה מקוצי, בסמ"[ג] ל"ת קמח (נה, א). שו"ת הרא"ש כלל יט ס"ז. טור ושו"ע ביו"ד סי' קלה סי"ד. וראה גם לקמן סט"ז. סוף סל"ז. סוף סל"ח (במוסגר). ס"ע (אלא שבמקום חלודה או סדקים נוהגים להחמיר עד שיהיה קש או חוט נשרף, כדלקמן סט"ז וש"נ). וראה תפארת צבי שו"ת יו"ד סוס"י ח.

סב) שו"ת הרשב"א ח"א סי' שעא (גם לענין ליבון קל, כדלקמן סל"ח). וכדלעיל ס"ז (לענין ליבון גמור).

סג) גמרא ל, ב. טור ושו"ע ס"ב.

סד) טור בשם רש"י. שו"ע שם.

סה) מ"א סי' תסא ס"ק ב.

סו) סעיף ח.

סז) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

סח) רשב"א בתורת הבית הקצר בית ד שער ד (לז, א). לפירוש הב"י ד"ה וכוביא.

סט) סעיף א (שדוקא כשנאסר התנור ע"י גחלים צריך להכשירו ע"י גחלים דוקא).

ע) ב"י ד"ה וכוביא. ט"ז ס"ק ד. וראה רבינו ירוחם נתיב ה ח"ב (לט, ד). ב"י רס"י תסא.

עא) מ"א סוף ס"ק ד.

עב) סעיף כה.

עג) טור ושו"ע ס"ד.

עד) מ"א ס"ק ט.

עה) ברייתא ע"ז עה, ב (כשנבלע בהם איסור). רי"ף פסחים פ"ב (ח, ב), לפירוש הר"ן שם דיבור הראשון וד"ה דברים שנשתמש (אף לענין חמץ). רא"ש פ"ב סי' ז, לפירוש הב"י ד"ה כלים שמשתמשין. טור ושו"ע שם.

עו) מ"א שם.

עז) ראה לקמן סוף סל"ו.

עח) רש"י שם ד"ה כל דבר.

עט) מ"א ס"ק י.

פ) ירושלמי סוף ע"ז. טור ושו"ע שם. וכ"ה לעיל ס"ז וס"ט (בכלי חרס). לקמן סי' תסא ס"א. סי' תצד סט"ז.

פא) גמרא ע"ז דף עו ע"[א]. רוקח סי' רנח. איסור והיתר הארוך כלל נח דין כ. ח"י ס"ק כד.

פב) איסור והיתר שם דין יט. וכדלעיל ס"ז וש"נ.

פג) גמרא שם.

פד) הגהת סמ"ק סי' קצד (ע' קסג). הגהות מיימוניות הל' יו"ט פ"א אות ה. מרדכי ע"ז שם רמז תתס, בשם ר"י. מ"א ס"ק יא. וראה גם לקמן סי' תקט סי"ב. וראה מ"מ וציונים.

פה) שהבשר וחלב נבלעו זה אחר זה קודם הגעלה. וכ"ה לקמן סכ"ה. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 125 הערה 35. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' עז. שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' מב. נחלת יהושע סי' יח אות ב. שדי חמד אס"ד ה סוף אות יז. עני בן פחמא סוס"י כג. מ"מ וציונים. שו"ת שארית ישראל יו"ד סי' ד. אהלי שם ח ע' קיז. כבוד מלכים (הוספות ע' סד).

פו) ר"ן חולין פ"ח (מא, א דיבור הראשון) לענין נ"ט בנ"ט.

פז) ר"ן פ"ב (ח, ב דיבור הראשון וד"ה דברים שנשתמש). וראה גם לעיל סי' תמז סמ"ה וש"נ.

פח) תוד"ה והלכתא ל, ב (בתירוץ הב'). יראים השלם סי' נב. ראבי"ה סי' תסד (ע' 81). מרדכי ע"ז רמז תתס (לענין בשר בחלב) ובפסחים רמז תקפד (אף בחמץ). איסור והיתר כלל נח דין יז ודין ל. רמ"א ס"ד. וראה כעין זה, ב' הדעות דלעיל סי' תמז סמ"ה.

פט) יראים שם.

צ) ראה רש"י ע"ז עו, א ד"ה לעולם כדאמרינן.

צא) שו"ע שם (שהביא רק דעה הא'). רמ"א שם (שנוהגין כסברא הא'). מ"א ס"ק יא (שאפילו בדיעבד יש לאסור).

צב) מ"א שם.

צג) סעיף יד, סכ"ה וסל"ז. וראה שאלי ציון ח"ב סי' יט אות ה.

צד) משמעות הגמרא ל, ב. פיוט לשבת הגדול אלהי הרוחות. מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כב). ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ו.

צה) גמרא שם. טור ושו"ע ס"ג.

צו) ריב"[ם] בתוס' ע"ז עו, ב ד"ה אמר, וברא"ש שם פ"ה סי' לד. וכדעה הב' דלקמן סכ"ו (שאין הולכין בכלים אחר רוב תשמישן). מ"א ס"ק ו.

צז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ז.

צח) ח"י ס"ק יד.

צט) כדלעיל סי"ג וש"נ.

ק) ר"ת בתוס' וברא"ש שם. דעה הא' דלקמן סכ"ו (שהולכין בכלים אחר רוב תשמישן).

קא) ר"ן פ"ב (ח, א) ד"ה אבל. דרכי משה ס"ק ב.

קב) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

קג) טור ושו"ע שם.

קד) אפילו נשתמש בו איסור בכלי ראשון על האש. ראה לקמן סכ"ה.

קה) סעיף ג. וראה נטעי גבריאל הל' פסח ח"ג ע' ת.

קו) רא"ש פ"ב סי' ז. טור ושו"ע ס"ג.

קז) טור ושו"ע שם.

קח) ב"ח ס"ז ד"ה וקודם. אליה זוטא ס"ק ד.

קט) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כח).

קי) במדבר לא, כב. רש"י על הפסוק. רא"ש שם בשם ספרי. ילקוט שמעוני מטות רמז תשפה.

קיא) ט"ז ס"ק ו. וראה גם לקמן סי' תנב ס"ז. קובץ דברי תורה יב ע' מג.

קיב) ראה ט"ז ס"ק ז.

קיג) לבוש ס"ד (דסגי בליבון קל. וראה לקמן סל"ח דהיינו ע"י גחלים על אותו מקום).

קיד) מרדכי סוף ע"ז רמז תתס (לענין ליבון מחלב לבשר). הובא בב"י ד"ה והליבון. מ"א ס"ק כז, ופר"ח ס"ד וסוף ס"ה, בשם תשובות הרא"[ם] ח"א סי' מג, בשם ס' התרומה סי' קסא, בשם ר"י.  תוס' ע"ז לג, ב ד"ה קינסא, בשם רבנו משה מקוצי, בסמ"[ג] ל"ת קמח (נה, א). שו"ת הרא"ש כלל יט ס"ז. טור ושו"ע יו"ד סי' קלה סי"ד. וראה גם לעיל ס"י וש"נ.

קטו) שו"ת הרשב"א סי' שעא. וכדלקמן סל"ח.

קטז) מרדכי שם. הגהות מיימוניות פי"ז אות ה, בשם ה"ר אביגדור כ"ץ. אגור סי' תשמב בשם חמיו ה"ר אברהם זכ"ש. רמ"א ס"ד וסט"ז. וכ"ה לקמן סי"ט וסל"ח (במוסגר) וסמ"ד. וראה לעיל ס"י, שבמקום שאין חלודה וכיו"ב סגי ביד סולדת בצד החיצון, וש"נ. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רכו.

קיז) אגור שם. הגהת באר הגולה.

קיח) שו"ת הרשב"א שם. וראה גם לקמן סוף סי"ט.

קיט) היינו ליבון קל. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה רכו. אור חדש (פאפא) ניסן תשס"ב ע' 22.

קכ) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כח). רמ"א ס"ה. ט"ז ס"ק י. מ"א ס"ק טז. וראה גם לקמן ריש סל"ח (לענין טלאי).

קכא) ט"ז ס"ק ו. ח"י ס"ק יח.

קכב) ח"י שם.

קכג) רא"ש ע"ז פ"ה סי' לד (גומות). שו"ת הרשב"א סי' שעא (סדק. וכדלקמן סל"ח). רמ"א ס"ה.

קכד) כדלעיל סי"ז.

קכה) רשב"א שם. וכדלקמן שם.

קכו) רשב"א שם. רמ"א שם.

קכז) רמ"א ס"ד. וכדלעיל סט"ז וש"נ.

קכח) כדלעיל סוף סט"ז.

קכט) אחרונים. ב"ח סוף ס"ז ד"ה ומ"ש דהליבון. מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק טו.

קל) ח"י שם.

קלא) אחרונים. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ב"ח ס"ט ד"ה כתב בעל המנהיג. ט"ז ס"ק יג. מ"א ס"ק יט. ח"י שם. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רכז.

קלב) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כג). ב"ח וט"ז ומ"א וח"י שם.

קלג) המנהיג הל' פסח סי' ל. טור ושו"ע ס"ז.

קלד) ט"ז ס"ק [יז] (בודאי נגע).

קלה) רק הכלים, שמועיל לב' הדעות דלקמן סכ"ב.

קלו) איסור והיתר כלל נח דין מד. רמ"א סי"ב.

קלז) מרדכי רמז תקעז. טור ושו"ע סי"ב.

קלח) רמ"א שם.

קלט) ב"ח סי"ב ד"ה וכל הכלים. פר"ח סי"ג. ח"י ס"ק מ.

קמ) גמרא עד, א.

קמא) בדק הבית בית ד שער ד (לח, א). טור יו"ד סי' קכא. רמ"א שם ס"ז. ט"ז [ס"ק יז, שפסק כטור שם. וראה ט"ז] ביו"ד סי' קכא ס"ק ז (שפסק כהרשב"א בתורת הבית הקצר בית ד שער ד (לה, א), והשו"ע שם ס"ז, שגם ההגעלה במקצת אינה מועילה, וכ"ה דעת המ"א כאן ס"ק כד, וא"כ אסור גם לעיל סכ"א). וראה לקמן סע"ה, שגם לדעה זו, חם מקצתו חם כולו אינו יכול להפליט ולהוליך למקצת השני ולאסור המאכל, וש"נ. וראה הערות לשו"ע אדה"ז (כאן ושם). פסקי אדמו"ר הזקן ע' 141.

קמב) ראה הערות לשו"ע אדה"ז.

קמג) ש"ך שם ס"ק יז (בשם תשובת מהר"ם מ"ץ, וים של שלמה חולין פ"ז סי' מא, וכמה פוסקים). פר"ח שם ס"ק טו. וכ"ה בש"ך סי' צד ס"ק ג וס"ק כח. פר"ח שם ס"ק ג וס"ק כד (והיא סברא הראשונה שבמ"א כאן ס"ק כד). וראה קובץ דברי תורה יח ע' צו ואילך.

קמד) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כג). רמ"א ס"ג.

קמה) מטה [משה] סי' תקמו. אליה זוטא ס"ק ה.

קמו) מ"א ס"ק ח. וראה גם לקמן סי' תנג סכ"ד.

קמז) שו"ת מהר"י ווייל רס"י קצג. רמ"א ס"ד.

קמח) מ"א ס"ק יב.

קמט) רי"ף פ"ב (ח, ב). רא"ש פ"ב סי' ז. טור ושו"ע ס"ח (שפירשו בורמי דגללא שברי"ף ורא"ש שהם כלי אבנים, כפירש"י שבת טז, ב ד"ה גללים). ח"י ס"ק לו (שכולל גם כלי גללים. והיינו כפירש"י שם נח, א ד"ה כלי גללים: צעיפי בקר).

קנ) אור זרוע פסקי ע"ז סי' רצז. הגהות אשרי סוף ע"ז. מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק יב.

קנא) רש"י שבת נח, א ד"ה אלא אי אמרת. מ"א וח"י שם.

קנב) מרדכי רמז תקפב. רמ"א ס"ח.

קנג) סעיף כ.

קנד) מלבושי יו"ט ס"ז. ח"י ס"ק לו. אליה זוטא ס"ק יא.

קנה) גמרא [ברייתא] ע"ז עה, ב. טור ושו"ע ס"ה.

קנו) ברייתא שם. רמב"ם פ"ה הכ"ג.

קנז) גמרא ל, ב. רש"י שם ד"ה עץ פרור. טור ושו"ע שם.

קנח) פר"ח ס"ה. וראה לעיל סי' שיח סי"ז.

קנט) סעיף ג.

קס) טור ושו"ע ס"ג. דעה הא' בטור יו"ד סי' קכא.

קסא) סעיף יד.

קסב) ר"ן סוף ע"ז (לח, ב) ד"ה גרסינן בגמ' דרש. עולת שבת ס"ק ג. דעה הב' בטור יו"ד סי' קכא. פר"ח ס"ה.

קסג) משמעות אחרונים. ח"י ס"ק יד (דכל מקום שיש עוד צד להקל סמכינן אסברא זו).

קסד) כדלעיל סי"ג וש"נ. וראה דברי נחמי' או"ח סי' ל. שדי חמד אס"ד מערכת ה אות כג ד"ה העולה ואילך. מ"מ וציונים.

קסה) שהבשר וחלב נבלעו זה אחר זה קודם הגעלה. וכ"ה לעיל סי"ג וש"נ.

קסו) סעיף יג.

קסז) תוס' שבת מב, ב סד"ה אבל. טור ושו"ע ס"ה-ו. וראה לעיל סי' קסח סי"ח שיש מחלוקת אם עירוי מבשל ככלי ראשון או ככלי שני, וש"נ.

קסח) מחזור ויטרי הל' פסח (ע' 256). לבוש ס"ו.

קסט) כדלקמן סמ"א וש"נ.

קע) רי"ף פ"ב (ח, ב). רמב"ם פ"ה הכ"ד (שהתירו בסתם הגעלת קערות בעירוי, לפירוש המ"א ס"ק ג). שו"ת רשב"א ח"א סי' שעב ותתיז (שהלכו אחר עיקר תשמיש). ר"ן שם דיבור הראשון. שו"ע ס"ו. והיינו כשאינן בני יומן מאז השתמש בהם בכלי ראשון, כדלקמן סל"א וסע"ב.

קעא) מחזור ויטרי שם. תוס' ע"ז עד, ב סד"ה דרש. ראבי"ה סי' תסד (ע' 81). הגהות מיימוניות פ"ה הכ"ד אות ה. טור ורמ"א ס"ו.

קעב) שו"ת הרשב"א שם (אף בכוסות דלקמן סע"ב). דרכי משה ס"ק ו. רמ"א ס"ו. וראה גם לקמן סל"ב וסע"ב. ולענין דיעבד ראה לקמן סכ"ח וסל"א.

קעג) לכתחלה, כדלקמן ס"ל.

קעד) מרדכי רמז תקפא. אגור סי' תשמב. איסור והיתר כלל נח דין ע. מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כ). רמ"א שם. וכ"ה לקמן סמ"ה (במדוכה) וסנ"ח (בשלחנות). וראה גם סי' תנב ס"א וסכ"ד. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ריש ע' רכח.

קעה) לבוש ס"ו.

קעו) ב"ח רס"י תנב (שאינו מועיל אלא במקום שצריך עירוי). הובא במ"א ס"ק יח. פר"ח סט"ז. וראה גם לקמן ס"ל וסמ"ה.

קעז) מ"א שם. ח"י ס"ק לה.

קעח) ח"י ס"ק לב. וראה לקמן סל"א.

קעט) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' יט). מ"א סי' תנב ס"ק ט. ח"י שם ס"ק יד. אליה [רבה] כאן ס"ק טז. וראה פס"ד צמח צדק קעח, ב. קפג, א. שו"ת יו"ד סי' עד (בקיצור).

קפ) תוס' ע"ז לג, ב ד"ה קינסא (שר"י מסופק). רא"ש שם פ"ב סוס"י כב (שר"י סובר דהוה ככלי ראשון). טור יו"ד סי' קלה (וראה ט"ז סי' צב סוף ס"ק ל שכן היתה גירסתם בתוס').

קפא) כדלעיל סי' שיח סי"ט וש"נ.

קפב) ט"ז ביו"ד סי' צב ס"ק ל (אף שלמעשה מסיק להחמיר כגירסתינו בתוס' הנ"ל שמסתפק). וראה שערי יורה דעה ע' רצז.

קפג) איסור והיתר כלל כז דין ב. ש"ך סי' קז ס"ק [ז]. וראה פס"ד צמח צדק קעח, א. קפג, א. פסקי אדמו"ר הזקן ע' 127.

קפד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם.

קפה) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' יט). מ"א סי' תנב ס"ק ט. ח"י כאן ס"ק כט.

קפו) ראה רמ"א יו"ד סי' צב ס"ז (דהוי ככלי שני).

קפז) ראה ש"ך סי' צג ס"ק ו (בטיפה).

קפח) ראה ש"ך סי' קה ס"ק ה (אם מפליט או מבליע כדי קליפה). וראה פסקי אדה"ז ע' 24.

קפט) ט"ז. ח"י סי' תנב ס"ק יד.

קצ) איסור והיתר כלל נח דין ע. דרכי משה ביו"ד סי' קכא ס"ק ז.

קצא) משמעות רמ"א ס"ו (מכלי ראשון). ט"ז ביו"ד סי' קלה ס"ק יט (דוקא מכלי ראשון כו' לכתחלה).

קצב) ב"ח רס"י תנב. הובא במ"א ס"ק יח. פר"ח סט"ז. וכדלעיל סכ"ז.

קצג) שו"ת הרשב"א סי' שעב, שאז הולכים אחר רוב תשמיש (לדעה הא' דלעיל סכ"ו), ואז מתירים בדיעבד (כדלעיל כח). וכ"ה לקמן סע"ב. וראה לקמן סל"ג (לענין נאסר בכלי שני שלא הגעילו כלל) שאז יש לסמוך על האומרים (לעיל סי' תמז ס"ח) שנותן טעם לפגם מותר אף בפסח.

קצד) יו"ד סי' קכב ס"ב.

קצה) דלעיל סכ"ו.

קצו) שו"ת רמ"ע מפאנו סי' צו. עולת שבת ס"ק ז. פר"ח ס"ו. ח"י ס"ק לא.

קצז) מ"א ס"ק יג.

קצח) ראה לעיל סכ"ט.

קצט) רי"ף פ"ב (ח, ב). רמב"ם פ"ה הכ"ד. רא"ש פ"ב סי' ז (שהתירו בסתם הגעלת קערות בכלי שני, וכפירוש המנחת יעקב כלל לג ס"ק לג). טור ושו"ע ס"ה. והיינו כשאינן בני יומן מאז השתמש בהם בכלי ראשון, כדלעיל סל"א וש"נ.

ר) לעיל סכ"ו וש"נ.

רא) שו"ת הרשב"א ח"א סי' שעב (אף בכוסות דלקמן סע"ב). רמ"א ס"ו.

רב) ח"י ס"ק ח. באר היטב ס"ק ה.

רג) דלעיל סכ"ו.

רד) בכמה דפוסים: רוב האומרים.

רה) שו"ע יו"ד סי' קה ס"ב, ורמ"א שם סי' סח סי"א, שבדיעבד קיי"ל כהאומרים שכלי שני אינו מפליט ולא מבליע. ראה מחלוקת זו גם לעיל סי' שיח סי"ט. וראה רמ"א סי' תמז ס"ט, ולקמן סי' תסז סל"ב וסמ"ד, שכלי שני אוסר בפסח. וראה פסקי אדה"ז ע' 27.

רו) באר היטב שם. וראה גם ח"י שם. ראה לעיל סל"א, שהכשירן בעירוי וסגי כשאינן בני יומן מתשמיש כלי ראשון (משא"כ כאן שלא הגעיל כלל, צריך שלא יהיו בני יומן גם מתשמיש כלי שני).

רז) לעיל סי' תמז ס"ח.

רח) ולענין גוש, ראה לעיל סי' רנג קו"א סוף ס"ק יא, וש"נ.

רט) מ"א סי' תמז סוף ס"ק ט.

רי) פר"ח יו"ד סי' סח ס"ק יח ד"ה הנה הר"ן. וראה הערות לשו"ע אדה"ז. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' עו. פסקי אדה"ז ע' 28.

ריא) מ"א ס"ק ג (לענין כלי שני).

ריב) סעיף כט.

ריג) ראה שו"ע יו"ד סי' סט סי"ז, וש"ך וט"ז שם, אם אומרים לגבי הדם עצמו מישרק שריק ולא בלע, משא"כ הכא בחמץ.

ריד) ראבי"ה סי' תסד (ע' 90). הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה, בשם הרוקח (מעשה רוקח סי' ז). טור ודעה הא' בשו"ע ס"י (שצריך הגעלה). רמ"א ס"י (שטוב להגעילן). וראה לעיל סי' תמז סנ"ו שיש מי שאומר שהמלח יש לו כח להפליט מכלי.

רטו) פר"ח ס"י.

רטז) ב"ח ס"י ד"ה סלים. מ"א ס"ק כ וס"ק נא. וראה גם לקמן סע"ו. העו"ב תמו ע' 44.

ריז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סוף ס"א וס"ד. ט"ז שם ס"ק ב וס"ק ד. ש"ך שם ס"ק ו. רמ"א סי' צב ס"ו. ש"ך שם ס"ק כז.

ריח) ראה לקמן סע"ו, שבזה לא נאסר הבשר בדיעבד אפילו בחמין (בצלי), כי אין מחזיקין איסור מספק.

ריט) סעיף כו ואילך. משא"כ למלוח לכתחלה, ראה לעיל שם סנ"ו.

רכ) ראבי"ה סי' תסד (ע' 87) בשם אביו רבנו יואל. רשב"א בתורת הבית בית ד שער ד (לה, א), ובשו"ת ח"א סי' תקב. רמ"א בשם יש מחמירין.

רכא) תורת הבית שם. רא"ש פ"ב סוס"י ז בדעתם.

רכב) כדלעיל סי"ג.

רכג) ראבי"ה שם (בדעת עצמו). רא"ש שם. טור ושו"ע סי"א. ולענין ברכת המוציא ראה לעיל סי' קסח סט"ו. סדר ברכת הנהנין פ"ב הי"ב.

רכד) רא"ש שם. ט"ז ס"ק טז.

רכה) פר"ח סוף סי"א. וראה לעיל סי"ג, במוסגר.

רכו) מ"א ס"ק כא. וכדלקמן סמ"ב.

רכז) שו"ע יו"ד סי' קכא ס"ד. ט"ז שם ס"ק ג. ש"ך שם ס"ק ח.

רכח) טור ושו"ע סי"א (להתיר בהגעלה). עי' בח"י ס"ק יד, ס"ק כב וס"ק לח (שבמקום שיש עוד צד להקל מצרפים סברא זו). וכדלעיל סי"ג וש"נ.

רכט) ח"י שם. ט"ז שם.

רל) תורת הבית הקצר בית ד שער ד (לה, א). טור ושו"ע שם.

רלא) טור ושו"ע שם.

רלב) ס' התרומה סי' קסא, בשם ר"י.  תוס' ע"ז לג, ב ד"ה קינסא, בשם רבנו משה מקוצי, בסמ"[ג] ל"ת קמח (נה, א). שו"ת הרא"ש כלל יט ס"ז. טור ושו"ע יו"ד סי' קלה סי"ד. תשובות הרא"ם ח"א סי' מג. מרדכי סוף ע"ז רמז תתס. הובא בב"י ד"ה והליבון. מ"א ס"ק כז. פר"ח ס"ד וסוף ס"ה. וראה גם לעיל ס"י וש"נ.

רלג) חמד משה סט"ו. וראה גם לקמן בסוף הסעיף לדעה הב' (שהחשש הוא שמא נשאר משהו ממשות תחת הטלאי). וכ"ה לעיל סי"ז (לענין חלודה).

רלד) רא"ש פ"ב סי' ז. ובשו"ת כלל יד ס"א. טור ושו"ע סי"ג (ולדעה הא' מודה לטעם זה גם הרשב"א בשו"ת ח"א סי' שעא, כשקדמה הבליעה לטלאי).

רלה) כקושית הפר"ח סי"ג.

רלו) כדלקמן סי' תנב ס"ב, וכדלעיל ס"ח (לענין ליבון).

רלז) רא"ש שם. עולת שבת סי"ג.

רלח) ב"ח סי"ב ד"ה מחבת (שלא התיר בשו"ת הרשב"א שם בליבון קל ע"י גחלים, אלא כשקדם הטלאי לבליעה). מ"א ס"ק כז.

רלט) בדק הבית בית ד שער ד (לז, ב) ד"ה עוד כתב וכלי חרס. איסור והיתר הארוך כלל נח אות יט.

רמ) ראה שו"ת הרשב"א שם. שו"ע שם.

רמא) ראבי"ה סי' תסד (ע' 87). מרדכי רמז תקעח. טור ושו"ע שם.

רמב) רא"ש שם. שו"ע [אוצ"ל: עולת שבת] שם.

רמג) מ"א ס"ק כו.

רמד) ח"י ס"ק מב. עולת שבת סוף סי"ג. וראה פרישה ס"ק ג.

רמה) ט"ז ס"ק יח. ח"י סוף ס"ק מב (אף לדעה הב', וכדלקמן בסוף הסעיף).

רמו) שו"ת הרשב"א שם, לפירוש הב"ח והמ"א שם (דמיירי בקדם הטלאי לבליעה).

רמז) מ"א שם, בדעת הרשב"א שם (שסגי בליבון קל, וא"כ תלוי בב' אופני ליבון קל, כנהוג במקום שיש סדק או חלודה).

רמח) סט"ז וסי"ט.

רמט) רשב"א שם. שו"ע שם.

רנ) רשב"א שם, לפירוש הב"י בשו"ע, ופר"ח סוף סי"ג, וח"י ס"ק מב (דאיירי בקדמה בליעה לטלאי).

רנא) שהרשב"א (דקיי"ל כוותיה) לא ס"ל הטעם שהובא בתחלת הסעיף מהרא"ש וטור ושו"ע, בקדמה בליעה לטלאי לא נאסר (אלא מטעם ממשות האיסור, שבזה סגי בליבון קל בגחלים).

רנב) ראה גם בתחלת הסעיף, לדעה הא' (שהבלוע שתחת הטלאי אינו נפלט לגמרי).

רנג) רשב"א שם. שו"ע שם.

רנד) ט"ז וח"י שם (אף לדעה הב' שלפנינו).

רנה) שגם בקדמה בליעה לטלאי סגי בליבון קל.

רנו) שאז צריך ליבון גמור.

רנז) ט"ז ס"ק יח. ח"י ס"ק מא.

רנח) שלא נשרף מחום התכת הבדיל.

רנט) שלאחר התכת הבדיל.

רס) ח"י שם.

רסא) כדלקמן סעיף ע.

רסב) הגהת איסור והיתר כלל נח דין סח. רמ"א סי"ג.

רסג) לבוש סי"ג.

רסד) כדלעיל סל"ח.

רסה) מ"א ס"ק כח. ח"י ס"ק מג.

רסו) מחזור ויטרי הל' פסח (ע' 256). רוקח סי' רנד. טור ושו"ע סי"ד.

רסז) מחזור ויטרי שם. רוקח שם. פר"ח סי"ד. וראה גם לעיל סכ"ו.

רסח) טור ושו"ע שם.

רסט) עולת שבת סי"ד. אליה זוטא ס"ק טז.

ער) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק כב. רמ"א סי' צב ס"ח. ט"ז שם ס"ק כט, וסי' צז ס"ק כט. וראה גם לקמן סס"ז. פסקי אדה"ז ע' 126. ולענין מכלי למאכל ראה לקמן סנ"ו וש"נ.

רעא) איסור והיתר כלל לא דין יט. דרכי משה יו"ד סי' צג ס"ק ב.

ערב) רמ"א יו"ד סי' צב ס"ח. ש"ך יו"ד סי' צג ס"ק ה.

רעג) איסור והיתר שם. רמ"א יו"ד סי' צג ס"א. וראה פסקי אדה"ז ע' 138.

עדר) טור ושו"ע סי"ד.

ערה) דלעיל סי' תמז ס"ח. ח"י ס"ק מה.

רעו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א. פסקי אדה"ז ע' 136.

רעז) רמב"ם בפירוש המשניות ספ"ה דמכשירין. טור ושו"ע סי"ד.

רעח) טור ושו"ע סט"ו.

רעט) טור ומ"א ס"ק ל.

רפ) כדלעיל סי"ג.

רפא) גמרא מימרא דשמואל דף [ל], ע"ב. טור ושו"ע סכ"ב.

רפב) טור ושו"ע שם.

רפג) רא"ש פ"ב סי' ט. טור ושו"ע שם.

רפד) רא"ש שם. לבוש סכ"ב.

רפה) עולת שבת ס"ק כ. וראה לעיל ס"ב.

רפו) שמואל שם. טור ושו"ע שם.

רפז) רש"י שם ד"ה בית שאור (שוהה שם בלילה). וראה לקמן סע"ג (גבי יי"ש בכלי זכוכית): מעת לעת.

רפח) עולת שבת שם.

רפט) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

רצ) עולת שבת שם.

רצא) כדלעיל סי' תנ סי"ג וש"נ.

רצב) כדלעיל ס"ב וש"נ.

רצג) סעיף יג (דהיינו כלי המיוחד לכביסה).

רצד) סי' תמז סכ"ז. וראה שם סל"א. מ"מ וציונים.

רצה) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

רצו) עולת שבת שם, בשם רבנו אליהו מזרחי בביאורו לסמ"ג ל"ת עח ד"ה וכן עריבות.  פר"ח סכ"ב.

רצז) רא"ש שם, בשם ר"י, וערוך ערך בית שאור, ורוקח סי' רנז בשם אביו ועוד. ודעה הב' לקמן סמ"ד.

חצר) גמרא שם. טור ושו"ע שם. וכדלעיל ס"ו. וראה לקמן סס"א, שגם כשנבלע האיסור ע"י צונן חריף אין הגעלה מועילה לכלי חרס לדברי הכל, וש"נ.

רצט) רי"ף פ"ב (ט, א). רא"ש פ"ב סי' ט. שו"ע שם. וכ"ה לעיל ס"ב. סי' תנ סי"ג.

ש) ב"ח סוף סי"ז ד"ה ומ"ש אבל אם. מ"א.

שא) מ"א ס"ק מג. ח"י ס"ק סב.

שב) רב אשי בגמרא שם ל, ב. טור ושו"ע סכ"ב.

שג) רש"י שם ד"ה בית חרוסת. מ"א ס"ק מא.

דש) רש"י שם.

שה) כדלעיל סמ"ג וש"נ.

שו) רש"י לאחר חזרתו, וגדולי שפיר"א, הובאו ברא"ש פ"ב סי' ט.

שז) טור ושו"ע שם.

שח) רא"ש שם בשם ר"י.

שט) רמ"א סט"ז. ט"ז ס"ק כז. מ"א ס"ק לג וס"ק מב.

שי) ט"ז שם.

שיא) רמ"א שם. וכדלעיל סט"ז (שכן נהגו במקום שיש חלודה וכיו"ב), וש"נ. וראה לעיל ס"י (שבמקום שאפשר להכשירו בהגעלה, סגי בליבון קל שתהיה היד סולדת בצד החיצון), וש"נ.

שיב) ח"י ס"ק נט.

שיג) סעיף מח.

שיד) ראה לעיל סי' תמז סנ"ה, שע"י חריפותם ודוחק הדיכה מפליטים ומבליעים בכלי.

שטו) טור. ט"ז ס"ק יט. מ"א ס"ק לא.

שטז) טור ושו"ע סט"ז.

שיז) הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ה הכ"א, בשם סמ"ק (סי' רכב, ע' רכז, בהג"ה), בשם רבנו טוביה בשם ר"ת (בתוס' רבנו פרץ ל, ב ד"ה ובית חרוסת).  רמ"א סט"ז. וכדלעיל סי"ט, שאין הגעלה מועלת לגומות ונקבים.

שיח) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ב (מ, ב). ב"י. שו"ע שם. וכדלעיל סכ"ז.

שיט) בשו"ע שם ס"ו, ולקמן שם סוף סעיף א.

שכ) ב"ח רס"י תנב. הובא במ"א ס"ק יח. פר"ח סט"ז. וכדלעיל שם.

שכא) רמ"א שם. וכדלעיל סמ"ד.

שכב) כדלעיל סי' תמז סנ"ה.

שכג) ואינו מתבטל בתוכה בס', כדלעיל סל"ה.

שכד) ב"ח סי"ד ד"ה מדוכה. מ"א ס"ק לא.

שכה) מסקנת מ"א שם. ח"י ס"ק מח. וראה גם לקמן סע"ו.

שכו) פר"ח ס"י, עפ"י חולין נו, ב. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

שכז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א (חוץ מריאה). וראה מ"מ וציונים.

שכח) משמעות המ"א שם.

שכט) ראה ח"י ס"ק לב.

של) סעיף נה.

שלא) גמרא מימרא דרבא שם ל, ב. רש"י שם ד"ה אגני. טור ושו"ע סי"ז.

שלב) גמרא שם. רמב"ם פ"ה הכ"א. לבוש סי"ז.

שלג) טור ושו"ע שם.

שלד) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ב (מ, ג) בשם הרשב"א. הובא בב"י ד"ה והעריבה.

שלה) ראה לקמן סעיף נח.

שלו) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א סי"ז.

שלז) מהר"י ווייל שם. מ"א ס"ק לב.

שלח) כל בו סי' מח (י, ב). רמ"א סי"ז.

שלט) מ"א ס"ק לד.

שמ) לעיל סמ"ד (וכאן נוהגין לאסור גם בכלי עץ שאי אפשר ללבנו, מטעם דלקמן).

שמא) כל בו שם. ט"ז ס"ק כ.

שמב) כדלעיל סמ"ה במדוכה.

שמג) תרומת הדשן סוס"י קל. לבוש סי"ז. ח"י ס"ק נ.

שדמ) מ"א ס"ק לג.

שמה) סעיף לא וש"נ. וראה שם שזה קאי על עריבה מנסרים רבים (שאפשר נשתייר כזית חמץ בכל העריבה), משא"כ עצי מגלגלין (שיכול להטמינם בחדר שאינו רגיל).

שמו) סמ"ק סי' רכב (ע' רכז. ולא נזכרה הגעלה). ב"ח סט"ו ד"ה הדף (לאחר הגעלה). מ"א ס"ק לג. וראה אליה זוטא ס"ק יח. לקמן סס"ה. סי' תסא ס"ב (שצריך קרקע עבה אצבע כדי שלא יצטרכו להכשירו).

שמז) סמ"ק שם. מ"א שם.

שמח) ראה לעיל ס"ב. לקמן סנ"א. מ"מ וציונים.

שמט) מ"א שם.

שנ) כדלעיל סמ"ג.

שנא) ב"י ד"ה כתב הכל בו. אליה רבא ס"ק לו.

שנב) כדלעיל סמ"ג.

שנג) ב"י שם.

שנד) כל בו סי' מח (י, ב). שו"ע סי"ח.

שנה) כל בו שם. שו"ע שם.

שנו) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כה). רמ"א סי"ח.

שנז) ח"י ס"ק נ.

שנח) שו"ת מהר"י ווייל רס"י קצג. ט"ז ס"ק כ. ח"י שם. וראה לעיל סי' תמב סל"א, שגם בזה טוב ליתנם לנכרי במתנה.

שנט) ראה לעיל סי' תמז סל"ד.

שס) ח"י ס"ק נא.

שסא) ט"ז שם.

שסב) ח"י ס"ק נ. פר"ח סי"ז. וראה לעיל סי' תמב סל"א, לחלק בין עריבה מחתיכה אחת לבין עריבה מנסרים רבים.

שסג) שו"ת מהר"י ווייל רס"י קצג. רמ"א סי"ח, ובסי' תמב סי"א. מ"א שם ס"ק יח.

שסד) סעיף לה.

שסה) כדלקמן סי' תנג סכ"ג-ה וש"נ.

שסו) אפילו בפריסת סדין (כפי שמועיל לעיל סמ"ח בעריבה).

שסז) כדלעיל סמ"ח (בעריבה קודם שהגעילן, וכ"ה כאן שאין ההגעלה מועלת).

שסח) סעיף לא.

שסט) רמ"א סי"ח.

שע) מהרי"ל הל' אפיית מצות (ע' עט). מ"א ס"ק לד. ח"י ס"ק נא. וראה גם לקמן סי' תנג סכ"ד (בשקים).

שעא) ח"י ס"ק נא (בהגעלה). וראה לעיל סמ"ט (דסגי אף בלא הגעלה). שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' יא אות ד.

שעב) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כה). רמ"א סי"ח.

שעג) סעיף נט (דין דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ). וראה רמ"א יו"ד סי' צו ס"ב שתמכא הוא דבר חריף.

שעד) מ"א ס"ק לה (והיינו שהוא יבש ביבש מין בשאינו מינו).

שעה) עיין במנחת יעקב כלל לט ס"ק ג (שאפילו דברים הדקים מאד מקרי יבש). וראה גם לעיל סי' תמב קו"א ס"ק טו. והיינו אפילו לדברי האומרים (לקמן סי' תנג ס"ט) שבקמח בקמח אין אומרים חוזר וניעור.

שעו) סעיף ט (לענין יבש בלח, משא"כ כאן).

שעז) סכ"ג-ה.

שעח) ט"ז ס"ק כא.

שעט) שו"ע סי"ט.

שפ) מ"א ס"ק לז.

שפא) הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ה הכ"ג (קל, א).

שפב) שו"ע שם.

שפג) תרומת הדשן סוס"י קל. מ"א שם. ח"י ס"ק נד.

שפד) ט"ז שם. ח"י שם.

שפה) ט"ז שם.

שפו) מ"א שם. דרכי משה ס"ק יב, בשם מהרי"ב.

שפז) מ"א ס"ק לז.

שפח) כדלעיל סי' תמז ס"ה.

שפט) ש"ך סי' קה ס"ק כג, ובסי' צד ס"ק לג. וכ"ה לקמן סס"ו. סי' תצד סט"ז. וראה פסקי אדה"ז ע' 155. ולענין מכלי לכלי, ראה לעיל סמ"א שאינו אוסר כלל. ולענין ממאכל שבלוע בו איסור למאכל, ראה לקמן סי' תסא סי"ח, וסי' תסז סנ"ב.

שצ) ראה לעיל סי' תמז ס"ה וס"ט, וראה פעמי יעקב לג ע' לה.

שצא) סעיף ו.

שצב) מ"א בסוף דבריו (אפילו נאפו בה עוגות של חמץ עם שומן). וכדלקמן סי' תסז סנ"ב שאין הבלוע מפעפע מחתיכה (מכלי) לחתיכה כשאינו שמן מצד עצמו (רק כדי קליפה, כדלעיל בתחלת הסעיף). וראה לקמן סס"ו. הערות לשו"ע אדה"ז. פסקי אדה"ז שם. העו"ב תתנב ע' 75.

שצג) כדלעיל סי' תמז סכ"א, שרק באיסור מחמת עצמו אין ככר שלם מתבטל.

שצד) מ"א שם. וכדלעיל שם.

שצה) כדלקמן סי' תעא ס"ד וס"ח. וראה ח"י ס"ק נד.

שצו) סעיף כג (שגם בטעם חמץ הבלוע ביבש אמרינן חוזר וניעור בפסח).

שצז) הגהות מנהגים הל' ליל הסדר אות פב. של"ה מסכת פסחים נר מצוה ד"ה כתב הב"י (קמא, ב). מ"א ס"ק לז.

שצח) סעיף טז וסכ"ג. והרחת (מרדה) ראה שם סי"א וסכ"ח.

שצט) מ"א סוף ס"ק לז. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' סא, שאף בספק חמץ אין אוסרים.

ת) ח"י ס"ק נד.

תא) ראבי"ה סי' תסד. הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ ומצה. טור ושו"ע ס"כ.

תב) פר"ח ס"כ.

תג) ראבי"ה והגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע שם.

תד) טור ושו"ע שם.

תה) ראבי"ה והגהות מיימוניות שם. ב"י ד"ה השולחנות. ואם אי אפשר להגעילם, ראה עצה אחרת לקמן סס"ה.

תו) ראבי"ה והגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע שם.

תז) סעיף כח-ט.

תח) ח"י ס"ק נה.

תט) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ח"י שם.

תי) ב"ח סט"ו ד"ה השולחנות. מ"א ס"ק לח.

תיא) ט"ז סוס"י תנב.

תיב) ח"י ס"ק נה. לפי הטעם שכתב במנחת [יעקב] כלל כג ס"ק יב.

תיג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ג.

תיד) ש"ך שם ס"ק יא. מנחת יעקב שם.

תטו) רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ב הי"ב. תוספות יום טוב ע"ז פ"ה מ"ז. רא"ש שם סי' כו. ט"ז יו"ד שם ס"ק ו. מנחת יעקב שם.

תטז) ראה לעיל ס"ל שכשמגעיל על ידי אבן סגי בנפסק הקילוח.

תיז) רמ"א שם. ח"י שם.

תיח) ראה שו"ע יו"ד סי' קלה סי"ב. ט"ז שם ס"ק טו וש"ך שם ס"ק לא. לקמן סי' תעג סוף סכ"ט.

תיט) ירושלמי. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. מ"א ס"ק יז.

תכ) כדלעיל סי' תמז סכ"ז וש"נ.

תכא) רשב"א בתורת הבית הקצר בית ה שער ו (סו, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קלה סט"ו (דלא מהני עירוי מכלי ראשון אפילו כשבליעתה היתה בצונן). וראה דעה הב' – לקמן סוף סס"ד.

תכב) לעיל סל"א (שבזה לדברי הכל אין הולכים אחר רוב תשמיש, ולא סגי בעירוי מכלי ראשון).

תכג) דעה הב' דלעיל סכ"ו, שאפילו באינו בן יומו אין הולכים אחר רוב תשמיש.

תכד) טור ושו"ע סכ"א.

תכה) סכ"ו וסל"א (וכדלעיל במוסגר הקודם, אלא שנוסף גם האופן שרוב תשמישו משקה חמץ). וראה לקמן סע"ב.

תכו) טור. לבוש סכ"א. טור ושו"ע יו"ד שם סט"ו.

תכז) רוקח סי' רנח. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. מרדכי רמז תקסו (לפירוש בגדי ישע שם ס"ק נט). טור (שהגעלה עדיף מעירוי). ב"ח ד"ה ומ"ש רבנו לא שנא.

תכח) ירושלמי סוף פ"ב. טור ושו"ע סכ"א.

תכט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ב.

תל) רמב"ן במלחמות פ"ב (ט, א). ראבי"ה סי' קסט (סוף ע' 184). טור ושו"ע סכ"א, וביו"ד סי' קלה ס"ד, ורמ"א שם ס"ו, וסי' קלח ס"א.

תלא) תורת הבית הקצר בית ה שער ו (סו, א), בשם גדולי המורים. ראבי"ה סי' קסט וסי' תסד (ע' 80) בשם אביו רבנו יואל. מרדכי רמז תקסו. טור ושו"ע שם, וביו"ד סי' קלה סט"ו. אבל ראה לקמן סע"ג (גבי זכוכית) שחושש לדעת האוסרים גם כשנאסר ע"י כבישה מעת לעת. וראה ש"ך שם ס"ק לג. הערות לשו"ע אדה"ז.

תלב) כדלעיל ס"ו וש"נ.

תלג) גמרא ל, ב. מרדכי שם. טור וט"ז ס"ק כב.

תלד) טור בשם רבנו האי, לפירוש הב"ח ד"ה ומ"ש ומדברי רבנו. וכדלעיל סמ"ג-ד (שאף לדעת המתירים הגעלה בבית שאור ובית חרוסת, היינו דוקא כשאינו כלי חרס).

תלה) שמואל עו, א. יו"ד סי' צא ס"ה (לענין מליח). רא"ש פ"ב סי' ט, בשם הערוך ערך בית שאור (לענין בית שאור).

תלו) כב' הדעות דלעיל סמ"ד (לענין בית שאור וחרוסת).

תלז) רשב"א ראבי"ה ומרדכי שם (אף במכניסם לקיום). טור (רגילין). ט"ז ס"ק כב (ימים רבים).

תלח) רוקח סי' רנז בשם הריב"א. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. איסור והיתר כלל נח דין עא. רמ"א סכ"א. ודעה הב' ראה לקמן סס"ד.

תלט) סעיף כז וסמ"ה.

תמ) כדלקמן סי' תנב ס"ז וש"נ.

תמא) רוקח סי' רסב (להסיר שולי החבית). מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כה). דרכי משה ס"ק יד בשם מהר"י ברין. לבוש סכ"א (כנ"ל, וינקר בין השולים והנסרים; הרי שמיירי בכלי עץ). ט"ז ס"ק כד (כנ"ל, ולהסיר כל הזוהמא בין נסר לנסר). מ"א סוף ס"ק לט. ח"י ס"ק נז (וראה עוד ב"ח ד"ה ומ"ש רבנו לא שנא, וט"ז וח"י שם, שבכלי עץ יש לחשוש לגומות).

תמב) ב"ח שם בשם כמה פוסקים. מ"א ס"ק לט.

תמג) מ"א שם.

תמד) סעיף מה.

תמה) אוצ"ל: נותן טעם בן נותן טעם בן נותן טעם (היינו ג' נ"ט).

תמו) סעיף יג.

תמז) ראה הערות לשו"ע אדה"ז.

תמח) סעיף י (דהוי דבר המעמיד, ונחשב כאילו החמץ הוא בעין במי דבש השניים האלו).

תמט) סמ"ה (שדבר חריף אינו ניתר מטעם נ"ט בנ"ט) וסמ"ו (שמי דבש שנתבשלו ביורה שבישלו בה יי"ש נאסרו אפילו אינה בת יומה).

תנ) לבוש סכ"א. מ"א סוף ס"ק לט.

תנא) שבמקום שאי אפשר ללבן מתירים בהגעלה, כדלעיל סמ"ד. משא"כ כאן שנשאר ריח היי"ש.

תנב) ט"ז ס"ק כז. ח"י ס"ק נז. וראה לקמן סי' תנב סכ"ח. שו"ת צמח צדק סי' נב.

תנג) ראה מלבושי יום טוב סכ"א. אליה רבה ס"ק מד. פרי מגדים משב"ז ס"ק כז.

תנד) שאף שבדיעבד אין חוששים לריח שנשאר בחבית, מ"מ חוששים לריח שנשאר במי דבש.

תנה) סעיף ג (שאף ריח אסור).

תנו) מ"א ס"ק מ. וכדלעיל סי' תמז סמ"ו. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נג.

תנז) רמ"א סכ"א.

תנח) ראה לבוש סכ"א.

תנט) משמעות רמ"א ולבוש שם (שמתירין בסתם). וראה ט"ז ס"ק כב.

תס) כדלעיל סי' תמז סכ"ח וש"נ.

תסא) מרדכי רמז תקסז. מ"א שם.

תסב) מ"א שם. ח"י ס"ק נח.

תסג) סעיף ח.

תסד) אליה זוטא ס"ק כב.

תסה) הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה, בשם הר"מ. הובא בב"י ד"ה והגהות. ט"ז.

תסו) רמ"א ביו"ד סי' ק[ל]ה סט"ו. עי' מ"א ס"ק מט.

תסז) תוס' ע"ז לג, ב ד"ה קינסא בשם ר"ת ור"י (לכל אחד כדאית ליה). רא"ש שם פ"ב סי' כב, ובשו"ת כלל יט ס"ז.

תסח) ט"ז יו"ד סי' קלה ס"ק יח (שלכל הדעות הנ"ל לא סגי בעירוי מכלי שני).

תסט) רמ"א.

תע) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א סכ"ב.

תעא) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלו). מהר"י ווייל שם. ב"ח סי' תמז ס"ה ד"ה ומ"ש ורש"י. מ"א כאן ס"ק מד. ט"ז ס"ק כח.

תעב) ב"ח וט"ז ומ"א שם.

תעג) סעיף מג.

תעד) מהרי"ל ומהר"י ווייל שם (פשטידא). מ"א שם (קרעפל"ך).

תעה) גמרא ל, ב. מהרי"ל ומהר"י ווייל ומ"א שם.

תעו) מ"א שם.

תעז) סעיף ח וסי"א.

תעח) מהרי"ל שם. מ"א שם. ח"י סי' תסא.

תעט) שלא יהיה דינו כקדרה, שיתבאר דינה לקמן סס"ז-ח בדיעבד.

תפ) סעיף מח (שסדין מועיל למאכל חם רק כשהגעילו) וסנ"א.

תפא) ראה מ"מ וציונים.

תפב) מ"א סוף ס"ק מד. וכדלעיל סמ"א שאז אינו אוסר.

תפג) ט"ז סוף ס"ק כח.

תפד) לכאורה כפל הלשון, וראה מ"מ וציונים.

תפה) מ"א סי' תסא ס"ק ב. ח"י סי' תסא ס"ק ג.

תפו) ח"י שם.

תפז) סעיף ב (בכדי אצבע, דהיינו גודל).

תפח) ט"ז סוף ס"ק כח. מ"א סוף ס"ק מד (שרק כשהוא בקדירה התבשיל מותר בדיעבד).

תפט) מ"א ס"ק לז.

תצ) סעיף נו וש"נ.

תצא) ראה רמ"א יו"ד סי' קה סוף ס"ג. ש"ך שם ס"ק י. וכאן שהוא איסור בלוע וביבש, לכל הדעות לא נאסר אלא כדי קליפה.

תצב) שמפטם את טעם החמץ שבלוע בו (כדי קליפה), כדלעיל סי' תמז ס"ו, ולקמן סי' תסז סנ"א וש"נ. וראה פסקי אדה"ז ע' 157. העו"ב תתנב ע' 72.

תצג) סעיף ז.

תצד) מ"א ס"ק מד. וראה העו"ב רכט ע' ז.

תצה) ט"ז ס"ק כח. מ"א ס"ק מד. ח"י ס"ק סג.

תצו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ח. ט"ז שם ס"ק כט. וראה גם לעיל סמ"א. פסקי אדה"ז ע' 126.

תצז) שעי"ז נאסרים התבשיל והקדרה (כדלעיל סמ"א) כשהניחם בתנור קודם שהוסק.

תצח) כדלעיל ס"ז-ח שתנור של חרס שהסיקו בפנים נשרף האיסור הבלוע בתוכו.

תצט) מ"א סוף ס"ק מד.

תק) שאם רוצה לאפות בו מצות, צריך לכוין להתירו ולהוליך הגחלים על פני כולו.

תקא) כדלקמן סע"ג.

תקב) גמרא דף ל ע"ב, לפירוש הערוך ערך קניא, ור"ת בתוס' ע"ז לג, סע"ב. כתובות קז, ב ד"ה הני. שו"ע סכ"ג.

תקג) רא"ש פ"ב סי' ח. עולת שבת ס"ק כא. משא"כ כשהזכוכית מחופה על כלי כסף, יתבאר לקמן סע"ה שיש לה דין כלי זכוכית.

תקד) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שפח. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלט-קמ). רמ"א סכ"ג.

תקה) מהר"ש ומהרי"ל שם. ט"ז ס"ק כט. מ"א ס"ק מו.

תקו) מהרי"ל שם. מ"א שם.

תקז) דרכי משה ס"ק יז בשם מהר"י ברונא. רמ"א סכ"ג.

תקח) מהר"י ברונא שם. מ"א ס"ק מו.

תקט) מ"א שם (לענין המצופים זכוכית). וראה הערות לשו"ע אדה"ז שכנראה חסר כאן איזה תיבות (אוצ"ל: שלא יערב סובין בציפוי וכן בכלים הצבועים או מחופים בדיל יעמוד על האומן לראות שלא יתקן ציפוי כו').

תקי) דרכי משה שם בשם מהר"י ברונא, שגם בבדיל יש אותו חשש. רמ"א סכ"ד. ובבאר היטב ס"ק נב שנוהגין לעמוד על גביו בשעת מלאכה.

תקיא) עא"ש(!). לבוש. דרכי משה ס"ק יח בשם מהר"י ברונא, שלא להשתמש בכלים צבועים אפילו חדשים. רמ"א שם.

תקיב) רמ"א שם.

תקיג) עולת שבת סכ"ב לבוש סכ"ד. (לענין בדיל. ובעולת שבת סכ"א ולבוש סכ"ג, התירו אף בהיתוך זכוכית מטעם שהוסק בכבשן).

תקיד) שו"ת רא"ם ח"א סי' מג. מ"א ס"ק כז. וכדלעיל ס"י וש"נ. וראה קובץ דברי תורה יב ע' מה.

תקטו) פר"ח סוף ס"ה. וראה לעיל סל"ט שהתכת הבדיל מועלת לשריפת ממשות האיסור שתחתיו, והליבון שבשעת הציפוי מועילה למה שבלוע באותו מקום בכלי.

תקטז) (שיירי) כנסת הגדולה הגה"ט. פר"ח שם.

תקיז) שו"ת הרא"ם שם. (שיירי) כנסת הגדולה שם. מ"א סוף ס"ק כז.

תקיח) כנסת הגדולה שם. ח"י ס"ק מא.

תקיט) בקונטרס השלחן הגיה: אפילו קודם. וראה קובץ כינוס תורה ט ע' לג.

תקכ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סעיף א (בכלי חרס המצופים באבר, שספק אם ציפוי האבר מצריכו טבילה).

תקכא) גמרא ל, ב. לפירוש רש"י ד"ה קונייא. רמב"ם פ"ה הכ"ה. רשב"א (ראה תורת הבית הארוך בית ה שער ו סא, א). ר"ן שם (ח, סע"ב). ב"י ביו"ד סי' קלה ובשו"ע שם ס"ו. טור (כאן). פר"ח סכ"ג. ח"י ס"ק סד בשם רוב האחרונים.

תקכב) פר"ח שם.

תקכג) רא"ש פ"ב סוס"י ח, בשם רבנו האי. טור ושו"ע סכ"ד.

תקכד) ארחות חיים סי' צח. ב"י ד"ה כתב רבנו האי.

תקכה) לבוש. וצ"ע בסעיף לח (הגהת מהרי"ל).

תקכו) רמ"א סכ"ד.

תקכז) סוף סס"ט וריש ס"ע. וראה לקמן סי' תסז סכ"ג.

תקכח) ע"ז עה, ב. טור ושו"ע סכ"ה.

תקכט) טור ושו"ע שם.

תקל) סעיף מג.

תקלא) טור ושו"ע יו"ד סי' קכא ס"א. וראה לעיל ס"א (בכלים שאינו רוצה להגעילם), וסי' תמז ס"ג.

תקלב) שו"ת הרשב"א ח"א סי' שעב וסי' תתיז. שו"ע שם.

תקלג) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ב (מ, א). ב"י ד"ה וכל כלי. ח"י.

תקלד) מרדכי סוף רמז תקעד, בשם רבנו יחיאל. הובא בב"י ד"ה ולענין כלי זכוכית.

תקלה) סעיף ס. וראה לעיל סי' תמז סכ"ז וש"נ.

תקלו) רשב"א שם. שו"ע שם.

תקלז) רשב"א שם. ב"י שם. וכדלעיל סל"א.

תקלח) כדלעיל ס"ס (במוסגר).

תקלט) לעיל סכ"ו.

תקמ) רשב"א שם. רמ"א ס"ו וסכ"ה. וראה גם לעיל סכ"ז.

תקמא) ח"י ס"ק לב. וכדלעיל סכ"ח.

תקמב) ראבי"ה סי' תסד (ע' 91). שו"ת רשב"א ח"א סי' רלג. ר"ן פ"ב (ט, א סוף דיבור הראשון). שו"ע סכ"ו. וראה מ"מ וציונים.

תקמג) מרדכי רמז תקעד, ואגור סי' תשלז, בשם רבנו יחיאל מפרי"ש. רמ"א סכ"ו. סמ"ג ל"ת עח (ל, ב). הובא בב"י ד"ה ולענין כלי זכוכית.

תקמד) ראה לעיל סס"א, שבזה מועלת הגעלה או מילוי ועירוי אפילו בחרס, וכאן בזכוכית חושש לדעת האוסרים. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' קה. יגדיל תורה (נ.י.) יב ע' לא. הערות לשו"ע אדה"ז. הוספות למנחת פתים או"ח סי' תנא סכ"ו. אמרי יושר ח"ב סי' קמד. מ"מ וציונים. העו"ב תשנ ע' 120.

תקמה) אגור סי' תשלו. רמ"א סכ"ו. וראה לעיל סי' פז קו"א ס"ק א.

תקמו) דרכי משה ס"ק יט. ט"ז ס"ק ל. מ"א ס"ק מט.

תקמז) שבזה מותר גם לדעה הא' דלעיל סע"ב. וראה מ"מ וציונים.

תקמח) שבפחות מזה אינו מפליט בכלי גם היי"ש החריף. ראה מ"מ וציונים. העו"ב תתמט ע' 55.

תקמט) ראה לעיל סס"ב-ג (אם מועלת הגעלה בכלים של יי"ש שאינם של חרס). מ"מ וציונים. פסקי הרב ע' מח.

תקנ) מ"א שם. ח"י ס"ק סח.

תקנא) שמועיל כשנאסר ע"י כבישה מעת לעת, כדלעיל ס"ס-סא (ומותר כאן בדיעבד, אפילו להאוסרים מילוי ועירוי בכלי זכוכית). וראה אמרי יושר שם.

תקנב) סימון סעיף עד חסר בכל הדפוסים.

תקנג) משא"כ כלי חרס המצופים בתוכם בהיתוך זכוכית, יש לה דין כלי חרס לכל הדעות, כדלעיל סס"ט.

תקנד) מרדכי רמז תקעד, בשם רבנו יחיאל. וכדלעיל סע"ג.

תקנה) תרומת הדשן סי' קלב. רמ"א סכ"ו.

תקנו) שמועיל בכלים שנשרה בהם חמץ בצונן, כדלעיל ס"ס. וראה מ"מ וציונים.

תקנז) תרומת הדשן שם (אף כשעירו בתוכו חמץ רותח, כדעה הב' דלעיל סכ"ב. ומכ"ש בשריה בצונן).

תקנח) סעיף כב (אלא ששם נפלט ע"י הגעלה, משא"כ כאן שלא מועיל הגעלה בכלי זכוכית). וראה הערות לשו"ע אדה"ז (כאן ושם). פסקי אדמו"ר הזקן ע' 141. קובץ דברי תורה יח ע' צו ואילך.

תקנט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה דעה הא' בשו"ע שם ס"א (שמשערים רק במה שנתחב בקדרה), שהיא עיקר (ראה ש"ך שם ס"ק ג), לפירוש המ"א כאן ס"ק כד.

תקס) תרומת הדשן שם. וראה פס"ד צמח צדק (קעו, א).

תקסא) ראה יו"ד סי' עו ס"ד אם השפוד נאסר מחמת דם הבשר שצלו בו.

תקסב) סימני ס' התרומה סי' נה (שמתיר לצלות בו אף לכתחלה). מרדכי רמז תקנה (להתיר בדיעבד כשנצלו). שו"ע סכ"ז.

תקסג) רמ"א סכ"ז.

תקסד) בדק הבית בסוף הסימן. מ"א ס"ק נא. פר"ח סכ"ז. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

תקסה) ראה לעיל סי"ג מהו ההכשר לשפוד.

תקסו) מ"א שם. ח"י ס"ק סט.

תקסז) פר"ח שם.

תקסח) דלעיל סי' תמז ס"ח.

תקסט) ב"ח ס"י ד"ה סלים. מ"א ס"ק כ וס"ק נא. וראה העו"ב תמו ע' 44.

תקע) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לעיל סל"ה וש"נ.

תקעא) מהרי"ל הל' ל' יום קודם הפסח (ע' יא). רמ"א סכ"ז.

תקעב) מהרי"ל שם. מ"א ס"ק נב.

תקעג) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א סכ"ז.

תקעד) מהר"י ווייל שם. מ"א ס"ק נג.

תקעה) ח"י ס"ק עא.