תנה דין מים שלשין בהם המצה ובו ל"ד סעיפים:

א

א המצה שאדם אוכל כל ימי הפסחא אין לשין אותה אלא במים צוננין אבל לא בפושריןב דהיינו כחמימות הרוקג לפי שבקל תוכל לבוא לידי חימוץ כשאין המים צוננין אם לא יתעסקו בזריזותד יתירה מאודה ואין אנו בחזקת זריזין כל כך לפיכך אסרו לנו חכמים ללוש בפושרין ואין צריך לומר בחמיןו (אבל ברותחין היה מותר מעיקר הדין אלא שהגאונים החמירו ואסרו כמו שנתבאר בסי' תנ"דז):

ב

ב ואפילו במים צוננין אסרו חכמים ללוש בהם בו ביום שנשאבו מהנהרח או מהמעיין אלא צריך להלינם קודם שילוש בהםט וטעם לינה זו יש אומריםי לפי שימי ניסן עדיין מימות החורף הן שהמעיינות הן רותחין מעט לפיכך צריך לצננם לילה אחדיא לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן דהיינו לאחר שנשאבו מהמעיין.

ומי הנהרות שאינן נמשכיןיב ממעיינות צריכין גם כן צינון לילה אחד לפי שהכה עליהם חום השמש ביום ונתחממו מעטיג:

ג

ג ולכתחלה יש ליזהר לשאבן קודם כניסת תחלת הלילה כדי שיעבור עליהם צינון כל הלילהיד לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן ובדיעבד שעבר ושאבן לאחר כניסת תחלת הלילה מותר ללוש בהם לכתחלה למחרטו לאחר שיאיר היום אם שאבן קודם חצי הלילה לפי שעיקר צינון הלילה הוא מחצות עד עמוד השחר שבכל ששה שעות הללו מנשבת רוח צפוניתטז.

אבל קודם עמוד השחר אסור ללוש בהןיז אפילו שאבן אתמול קודם עמוד השחר שצריך שיעברו עליהם לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן כל ששה שעות שמחצות הלילה עד עמוד השחריח רצופין אבל כשרוצה ללוש בהן למחר לאחר שיעלה עמוד השחר רשאי לשאבן היום בכל שעה שירצה מהיום שהרי יצטננו כל הלילהיט ומכל מקום עיקר הצינון הוא בלילה שאין שם חום השמש אבל ביום אף לאחר שנתלשו ממקום רתיחתן אינם מצטננים כלל שחום השמש מחממןכ:

ד

ד אבל יש אומריםכא שטעם לינה זו לפי שבלילה כל מי מעיינות ונהרות הן רותחין מעט שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרותכב לפיכך כשרוצה ללוש בהן צריך שכל הלילה יהיו תלושין ממקום רתיחתן דהיינו שישאבם תחלת הלילה ממשכג ואם שאבן לאחר תחלת הלילה אסור ללוש בהן שכבר נתחממו בתחלת הלילהכד אבל המים שנשאבו בתחלת הלילה ממש אף שכבר נתחממו בליל אתמול מכל מקום כבר נצטננו מחימום זה כשהיו מחוברין במעיין יום תמים שהמעיינות הן צוננים ביוםכה לפי שהחמה גבוהה מהן והקרקע שתחתיהן צוננת ומצננתןכו:

ה

ה ולפי טעם זה אין לשאוב המים ללישת המצות אלא בבין השמשות בלבדכז שקודם בין השמשות עדיין לא נצטננו המים מרתיחתן שהיו רותחין בלילה העבר שהרי לא עבר יום תמים מסוף לילה העבר ואחר בין השמשות יש לחוש שמא כבר הוא אחר תחלת הלילה (שאין הכל בקיאין לצמצם תחלת הלילה ממשכח) וכבר נתחממו המים מעט ואין להם תקנה ללוש בהם אפילו לאחר כמה לילותכט שאין צינון מועיל למים לפי סברא זול אלא אם כן נצטננו במחובר לקרקע יום תמים ואין הלינה מוספת להם עוד צינוןלא (ומה שהזכירו חכמים לינהלב הוא כדי ללמדנו שהלינה במחובר לקרקע היא הגורמת האיסור שבלילה המעיינות הן רותחין אבל לא ביום וממילא נשמע שצריך לשאבם בבין השמשות כדי שיעברו עליהם י"ב שעות של יום תמים במחובר לקרקע שיצטננו מרתיחתן שהיו רותחין י"ב שעות של לילה העבר):

ו

ו ולענין פסק הלכה לכתחלה יש להחמיר כחומר ב' הסברותלג דהיינו שישאבן בבין השמשותלד ולא ילוש בהן עד לאחר שיאיר היום למחרלה ואם אינו יודע לכוין לשאוב בבין השמשות ממש יקדים מעטלו לשאוב בשעה שברי לו שעדיין לא עבר כל אורך בין השמשות (ושיעור אורך בין השמשות עיין בסי' רס"אלז) ואין לחוש לו שמא עדיין הוא יום גדול שהרי לפי סברא הראשונה מותר לשאוב לכתחלה בעוד היום גדול אבל אם הוא חושש שמא כבר עבר כל בין השמשות וכבר הוא אחר התחלת הלילה לא ישאב עוד שהרי אף לפי סברא הראשונה צריך לשאוב לכתחלה בהתחלת הלילה ממש ובדיעבד שעבר ושאבן בעוד היום גדול יש לסמוך על סברא הראשונה ומותר ללוש בהן למחרלח לאחר שהאיר היום וכן אם עבר ושאבן לאחר תחלת הלילה מותר ללוש בהם למחרלט אם נשאבו קודם חצות הלילהמ ומכל מקום יש להמתין מללוש בהם עד שיעברו עליהם י"ב שעות מעת שנשאבומא לפי שיש אומריםמב שאין המים מצטננים מרתיחתן שהיו רותחין בימות הגשמים עד שיעברו עליהם י"ב שעות מעת שנתלשו ממקום רתיחתן:

ז

ז יש ליזהר לכתחלה כשמלינים המים שלא ילינם בתוך בית החורף ולא בחדר אחר אלא במקום מגולה כדי שיצטננו באויר העולםמג ואם אויר העולם הוא חם לא ילינם באויר אלא במרתף שהמרתף הוא קר בזמן החוםמד (ואם אין לו מרתף יניחם בתוך הבית) ואם אויר העולם הוא קר לא יניחם במרתף שהוא חם בזמן הקור אלא ילינם באוירמה:

ח

ח וכשמלינם באויר צריך ליזהר להכניסם תחת התקרה או לתוך חדר מקורה קודם זריחת השמש שלא יתחממו בחום השמש ואף ביום המעונן עובר חום השמש דרך העבים ומחמם המיםמו ואפילו הם מכוסים אין הכיסוי מגין עליהם אם ישתהו הרבה בחמהמז לפיכך יותר טוב להלינם תחת התקרה שמא ישכח להכניסם קודם שיזרח השמש ומכל מקום אם הלינם באויר ולא הכניסם קודם זריחת השמש מותר ללוש בהםמח אפילו זרחה השמש עליהםמט אם לא נשתהו שם עד כדי שיוחמונ המים בחום השמש אלא מצאן צונניםנא:

ט

ט כשמוליך המים ביום תחת אויר הרקיענב כגון שמוליכן מן המרתף לבית הלישהנג יש ליזהר לכסותן במפה אם הוא יום המעונןנד או שמוליכן במקום זריחת השמשנה שלא יתחממו מעט בחום השמש ואם מוליכן בכלי זכוכית אין מועיל מה שמכסה במפה על גביהם כי חום השמש עובר דרך דפנות הכלינו (וצריך לכסות המפה על הדפנות שכנגד זריחת השמש ואם הוא יום המעונן צריך לכסות על כל הדפנות).

אבל כשמוליך המים בלילה או בבין השמשות כגון בשעת שאיבתן מהנהר או מהמעיין שמוליכן משם לביתו דרך אויר הרקיע אין צריך לכסותו כלל שהרי כבר שקעה החמה ולא יתחממו עודנז אלא שנהגו לכסותןנח שלא יפול לתוכם שום דבר חימוץנט.

ומטעם זה נוהגין לסנן המים בשעת השאיבהס בבגד לבןסא ונקי:

י

י מותר לשאוב מים בבין השמשות אחד לצורך ימים הרבהסב ואף שבכל יום אויר העולם הוא חם מחום השמש אף על פי כן אין המים שבתוך הכלי מתחממין כיון שהם בתוך הבית שאין חום השמש מכה עליהםסג ומכל מקום בכל לילה יניחם באויר תחת התקרה ואם אויר העולם הוא חם יניחם במרתף בין ביום בין בלילה עד הלישהסד:

יא

יא הנוהגים לאפות מצה של מצוה בליל ט"ו מטעם שיתבאר בסי' תנ"חסה אם חל ט"ו באחד בשבת צריכים הם לשאוב המים ביום ה' סמוך לחשיכה בבין השמשות של ליל ששיסו שאי אפשר להם לשאוב בבין השמשות של ליל שבת אפילו מבאר שבחצר לפי שאסור להכין משבת ליו"ט אפילו בדבר שאין בו מלאכה אסורהסז כמו שנתבאר בסי' תי"וסח ובין השמשות ספק שבת הואסט:

יב

יב ואם שכח ולא שאב בבין השמשות של ליל ו' ישאב ביום ו' סמוך לחשיכה קודם בין השמשות מעט שיש לסמוך על האומריםע שמותר לשאוב המים אפילו בעוד היום גדולעא.

ואם שכח ולא שאבו קודם בין השמשות ונזכר בבין השמשות ישאב ע"י נכריעב (אפילו אין בור בחצירו וצריך להוליכן דרך רשות הרבים שאמירה לנכרי היא שבות ובבין השמשות לא גזרו על שבות במקום מצוה כמו שנתבאר בסי' רס"אעג) ואף שלכתחלה אין לשאוב המים של מצות מצוה ע"י נכרי כמו שיתבארעד מכל מקום כאן שאי אפשר בענין אחר הרי זה כדיעבד:

יג

יג ואם יש לו בביתו מים שאובים מבעוד יום אף שלא נשאבו לשם מצוה יקח אותם ללוש בהםעה ולא יאמר לנכרי שישאב לו עוד מים אחרים בבין השמשות אם צריך להוליכן דרך רשות הרבים שהעיקר כהאומריםעו שאף המים שנשאבו מבעוד יום כשרים ללוש בהם לכתחלה וא"כ אין כאן מצוה כלל לשאוב עוד מיםעז:

יד

יד אבל אם אין צריך להוליכן אלא דרך כרמלית יאמר לנכרי שישאב לו מים ויביאם בין השמשות ואל יקח המים שבביתו שנשאבו מבעוד יום ואין צריך לומר אם יש לו בור בחצירו שיאמר לנכרי לשאוב לו בבין השמשות שאיסור הטלטול בכרמלית וכן איסור הכנה משבת ליו"ט בדבר שאין בו מלאכה אינה אלא שבות מדברי סופרים וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה כמו שנתבאר בסי' שמ"טעח ואם שכח בבין השמשות ולא אמר לנכרי לשאוב לו מים יקח המים שאובים שבביתו שנשאבו מבעוד יום אף שלא נשאבו לשם מצוה כיון שאי אפשר בענין אחרעט:

טו

טו מי שיש לו בביתו מים שאובין ששאבן ללישת המצה ונפלה התקופה בלילהפ או ביום או שמת אחד בשכונתו שצריך לשפוך כל המים שבשכונה מפני חשש סכנהפא אף על פי כן אין צריך לשפוך מים הללופב שנאמרפג שומר מצוה לא ידע דבר רעפד ואם רוצה להחמיר ולשפכם הרשות בידו ונכון לעשות כן אם אפשר לו בקל למצוא מים אחרים שלנופה או שאפשר לו בקל ללוש ביום אחר במים אחרים שישאב בבין השמשות שלפניו:

טז

טז במה דברים אמורים במים ששאבן ללישת המצה שאינה של מצוה שהיא קרובה לדבר הרשות שהרשות בידו שלא לאכול מצה כל ימי הפסח לפיכך רשאי להחמיר על עצמו ולשפכם אבל המים שנשאבו ללישת המצות של מצוה אף אם אפשר לו למצוא מים אחרים ומחמיר על עצמו ושופכן לא טוב הוא עושה שנראה כמזלזל במאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רעפו.

ומכל מקום לכתחלה קודם שהתקופה נופלת לא יסמוך על זה וישים לתוכו ברזלפז וטוב ליזהר שיהא הברזלפח נקיפט כעין מחט וכיוצא בה שלא יהא (מאומה פירור חמץ משהו) דבוק בברזל ויפרר ממנו לתוך המיםצ:

יז

יז וטוב ליזהר שלא להשהות הברזל בתוך המים אלא יוציאנו מיד לאחר שנפלה התקופה שהברזל מחמם מעט את המיםצא וכן טוב ליזהר לקשור הברזל בחוט או במשיחה וראש השני של החוט יהיה חוץ למים כדי שיוכל לאחוז בו להוציא הברזל מן המים ולא יצטרך להכניס ידו לתוך המים להוציאו משם שהיד מחממת מעט את המיםצב:

יח

יח יש ליזהר לכתחלה שלא לשאוב המים ללישת המצת של מצוה על ידי נכריצג (ולא ע"י חרש שוטה וקטןצד) לפיצה שמכשירי המצוה הן כמצוה והלישה של מצת מצוה אינה כשירה כי אם על ידי ישראל (גדול בן דעת) שישמור אותה מחימוץ לשם מצוהצו ואף ללישת שאר המצות טוב שישאב ישראל אם אפשרצז:

יט

יט נוהגים שלא לשאוב המים בכלי חרס אלא אם כן הם חדשיםצח אבל לא בישנים אפילו הם של פסח העבר אלא אם כן הם מצופיםצט (עיין בסימן תנ"אק) שכלי חרס ישנים שאינן מצופין אינן הידור למצוה כמ"ש בסי' תרע"גקא ואין לשנות המנהג אבל בשאר כל הכלים אפילו של עץ אין להקפיד בהם אם הם ישניםקב.

ובלבד שלא נשתמש בהם אלא במים בלבד אבל אם היה בהם מי פירות (פירוש כל המשקין חוץ ממים נקרא מי פירות לענין זה כמו שיתבאר בסי' תס"בקג) טוב ליזהר שלא לשאוב בוקד אלא אם כן הגעילו מקודםקה לפי שמי פירות כשמתערב מעט מהם במים ממהרין המים להחמיץ את העיסה שנילושה בהםקו כמו שיתבאר בסי' תס"בקז.

ולכתחלה טוב ליזהר שלא לשאוב בכלי נחושת ואפילו הוא חדש לפי שהנחושת מחמםקח אבל בדיעבד אין לחושקט ואפילו נשתהו המים בתוכו ימים הרבהקי מותר ללוש בהם:

כ

כ ואפילו לכתחלה נוהגין היתר ללוש בכלי נחושת ואין נזהרין אלא שלא לשאוב בו מיםקיא שהמים צריכין צינון לילה אחד וכשהם בכלי נחושת אינן מצטננין כל כך כמו בשאר כליםקיב:

כא

כא נוהגין שאין לשין המצת של מצוה במים שנשאבו ללישת שאר המצת אלא שואב מים מיוחדים ללישת המצת של מצוהקיג ואומרים בשעת השאיבה הריני שואב לשם מצת מצוהקיד:

כב

כב לכתחלה יש לשאוב מן הנהרות אם אפשר לו ולא מן הבארות לפי שמי הבארות בימות החורף הם רותחים יותר ממי הנהרותקטו (וימי ניסן מימות החורף הן כמו שנתבארקטז) וכל מה שאפשר להדר אחר מים קרים ביותר מהדרין אבל כשהנהרות גדולות מהפשרת שלגים וגשמים טוב יותר לשאוב מן הבארותקיז אם אפשר לפי שמי הגשמים ומי הפשרת שלגים הן רותחין יותר ממי הבארותקיח:

כג

כג מי הבארותקיט ומערות ומרתפותקכ צריכין גם כן צינון לילה אחד קודם הלישה שהרי הן מעלין הבל בימות הגשמים וימי ניסן עדיין מימות הגשמיםקכא הן אבל מי הדות דהיינו בור שהוא מרוצף בבנין בקרקעיתו ובקירותיו סביב והמים שבתוכו הן כמונחין בתיבה יש אומריםקכב שמותר ללוש בהם בו ביום שנשאבו לפי שחמימות מי הבארות והבורות בימות החורף אינו אלא מחמת שהחמה מהלכת אז בשיפולו של רקיע סמוך לארץקכג ועל ידי כן מתחמם כל גוף הארץ עם המים שבתוכה אלא שהאויר שעל גבי הארץ הוא קר ומקרר גם כן מקצת עובי הארץ מלמעלה אבל גוף הארץ מלמטה הוא חם בימות החורף יותר מבימות החמה ולכך גם המים שלמטה הן חמין מעט אבל המים שבדות שהבנין מפסיק בין הארץ למים מכל צדדיהם אין חום החמה מגיע אליהםקכד ולכך אין צריך להלינם קודם הלישה ומכל מקום אין לסמוך על סברא זו כי אם בשעת הדחקקכה שהרי עינינו רואות שמים הללו בימות החורף הם חמים כמו מי בארקכו:

כד

כד אם עבר ולש עיסה במים שלא לנו אסור לאכלה בפסחקכז שקנסוהו חכמיםקכח והחמירו בקנס זה לאסרה על כל אדם מישראל כדי שלא יפריצו בזה במה דברים אמורים כשלש במזיד אבל אם לש בשוגג לא קנסוהו חכמים ומותר לאכלו בפסחקכט:

כה

כה בשעת הדחקקל שאי אפשר לו לקיים מצות אכילת מצהקלא אלא אם כן ילוש במים שלא לנו כגון שאי אפשר לו למצוא מים שלנו וגם אי אפשר לו למצוא מצה אחרת וגם אי אפשר לו להמתין מללוש עד שישאב מים וילינם כגון שהוא ערב פסח מותר לו ללוש לכתחלה במים שלא לנוקלב כדי לקיים מצות אכילת מצה שהוא מן התורה (ומכל מקום אם אפשר טוב לשאוב מים בערב פסח בבין השמשות של ליל יום טוב וילוש בהם מיד בתחלת הלילה שהרי יש אומרים שמים הללו הם חשובים כמים שלנו כמו שנתבאר למעלהקלג):

כו

כו אפילו מים שלנוקלד אם נתחממו מעט עד שנעשו פושריןקלה דהיינו כחמימות הרוקקלו אין לשין בהם בין שהיו סמוך לאש ונתחממו מעט מחום האש בין שעמדו בחמה עד שנתחממו מעטקלז בין שהכניסן לתוך כלי שהיה עומד על האש והורד ושהו בתוכו עד שנתחממו מעטקלח כגון שהכניסן לתוך דוד גדול של נחושתקלט או של חרסקמ לאחר שהורידוהו מעל האש ומחמת שהשולים שלו עבה והוא עומד תמיד על האש הוא משמר את חומו ומחמם את המים הנשפכים לשוליו אף לאחר שהורידוהו מעל האשקמא:

כז

כז הפושרין שנצטננו מותר ללוש בהםקמב אבל החמין שנצטננו יש אוסריןקמג ללוש בהן אם נתחממו מחמת חום האש שאין צינון מועיל לחמי האור ויש חולקין ומתיריןקמד ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק או בהפסד מרובהקמה כגון שעבר ולש בהם מצות הרבה במזיד.

אבל אם לש בשוגג אפילו לש בחמין יש מתיריןקמו באכילה (רק שיזהר לעסוק בה בזריזות יתירהקמז כמו שנתבאר למעלהקמח) שלא קנסו על השוגג ויש אוסרין באכילהקמט אפילו לש בשוגג בפושרין ולא משום קנס אלא משום חשש חימוץקנ שכשנילושה בפושרין היא ממהרת להחמיץ וכן עיקר (ומכל מקום בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונהקנא להתיר באכילה אם לש בשוגג) אבל בהנאהקנב או להשהותקנג עד לאחר הפסח מותר לדברי הכל אפילו לש בחמין במזיד:

כח

כח מים שלא לנוקנד אפילו הן פושרין ואפילו הן חמיןקנה אם נתערבו ברובקנו מים שלנו צוננין מותר ללוש בהן לכתחלה אם אינן פושרין עכשיו.

ואפילו לכתחלה נוהגין היתר לערב מים שלא לנו ברוב מים שלנו ואין זה כמבטל איסור לכתחלהקנז לפי שמה שמותר ללוש בהם לאחר שנתערבו אינו מחמת שהמים שלא לנו נתבטלו ברוב אלא מחמת שנצטננו ברוב מים שלנו שהן צוננין ואף לכתחלה מותר לצננןקנח ואף שיש חולקין על זה ואוסריןקנט לערב בידים מכל מקום אין למחות ביד המקילין כסברא הראשונה (אבל לעצמו טוב להחמיר ולחוש לדברי המחמירין אם אפשר בקל למצוא עוד מים שלנו או שאפשר בקל ללוש ביום אחר קודם הפסח במים שלנו):

כט

כט נוהגין שלא ליתן מלח תוך עיסת המצהקס ונכון הדברקסא לפי שיש אומריםקסב שהמלח מחמם את העיסה שהרי המליח הוא כרותח ועל ידי כן העיסה נוחה להחמיץ ועודקסג שיש אומריםקסד שהמלח דינו כמי פירות שכשהם מעורבין בעיסה שנילושה במים היא ממהרת להחמיץ דהיינו שהעסק שעוסקין בה בידים אינו מציל אותה מידי חימוץ ולפיכך אין לה תקנה אלא לאפותה תיכף ומיד שנתערבו מי הפירות בתוכה כמ"ש בסי' תס"בקסה:

ל

ל ואם עבר ונתן בה מעט מלחקסו (ונילוש המלח בתוכה שאי אפשר להסירו ממנה) יאפנה מידקסז ואין חוששין שמא נתחממה העיסה מן המלח לפי שיש אומריםקסח שמעט מלח אין לו כח לחמם העיסה שהרי המליח אינו כרותח אלא אם כן הוא מלוח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"אקסט עיין שםקע.

ואם לא אפאה מיד יש להחמיר ולאסרהקעא באכילהקעב ואף שיש אומרים שהמלח אין לו דין מי פירות וכן עיקר כמו שיתבאר בסי' תס"בקעג מכל מקום הרי יש אומריםקעד שאף מעט מלח מחמם את העיסה ואוסרה:

לא

לא ואם העיסה היא נילושה במי פירות בלבד אע"פ שלא אפאה מיד מותרת אפילו נתן בה מלח הרבהקעה עד שאינה יכולה להאכל מחמת מלחה שאף אם נתחממה אינה באה לידי חימוץ כיון שנילושה במי פירותקעו אבל לכתחלה יש להחמיר כדברי האומרים שלא ליתן מלח בעיסה כלל אפילו מעט (ואפילו נילושה במי פירותקעז לפי שהעיקר הוא שהמלח אין לו דין מי פירות אלא דין מים ועיסה שנילושה במי פירות אין לערב בה מים לכתחלה אפילו מעט אפילו רוצה לאפותה מיד כמו שיתבאר בסי' תס"בקעח:

לב

לב וכן יזהר לכתחלה שלא ליתן שום תבלין בעיסהקעט (שנילושה במיםקפ) לפי שהן חריפין קצת ומחממין קצת את העיסה ואם עבר ונתנן בתוכה מותרת אבל אם נתן בתוכה פלפלין אפילו קורט אחד פלפלין שנילוש בתוך העיסה יש להחמיר ולאוסרהקפא כולה באכילהקפב לפי שפלפל הוא חריף מאוד ומחמם את כל העיסהקפג אבל זנגביל וכרכום ונעגליך דינם כשאר תבלין שאינם אוסרין בדיעבדקפד אבל קצחקפה ושומשמיןקפו וכיוצא בהם ממיני זרעים שאין בהם חריפות כללקפז אפילו לכתחלה מותר לערבם בתוך העיסה (אלא שלכתחלה יש לכותשם קודם שישימם בעיסה ואל ישימם בתוכה כשהם שלמים מטעם שיתבאר בסוף סי' ת"סקפח ע"ש):

לג

לג ומכל מקום המצה של מצוה שאדם יוצא בה ידי חובתו צריך שלא יהא בה רק קמח ומים בלבדקפט אבל אם עירב בה קצח ושומשמין או מיני תבלין הרי זו מצה עשירה ואינו יוצא בהקצ ולפיכך מותר לאכלה בערב פסח (עיין סי' תע"אקצא) אבל אם עבר ונתן בה מלח אינה נקראת עשירה מחמת המלח שבהקצב שהרי גם העני נותן מלח בעיסה לפיכך אסור לאכלה בערב פסח.

ויש אומריםקצג שאף אם עירב בה מיני תבלין הרבה אינה נקראת מצה עשירה בשביל כך כיון שעיקר עשייתה דהיינו לישת הקמח אינו אלא במים בלבד ולענין הלכה יש להחמיר בשל תורה כסברא הראשונה שהיא נקראת מצה עשירהקצד ואף על פי כן אסור לאכלה בערב פסח שיש לחוש על סברא הב' שאינה נקראת מצה עשירהקצה (כי כן נראה עיקרקצו):

לד

לד אם נפל מעט סיד בתוך העיסה ונילוש בתוכה יש להחמיר ולאוסרה באכילה שהסיד מחמם אותה וממהרת להחמיץקצז אבל אם נפל עליה ולא נילוש בתוכה יסירנו ממנה ומותרת וכן אם נפלו עליה פלפלין ולא נילושו בתוכה יסירם ממנה ומותרתקצח.

ואף אם נילושו בה פלפלין וסיד או מלח הרבה אינה אסורה אלא באכילה אבל לא בהנאהקצט וכן מותר להשהותם עד לאחר הפסחר שהרי אפילו אם לשה בחמי האור אינה אסורה אלא באכילה בלבד כמו שנתבאר למעלהרא:


א) רא"ש פ"ב סי' לא. טור.

ב) ברייתא לו, א. רש"י מב, א ד"ה הגרופים. שו"ע ס"ג. וראה גם לקמן סכ"ו.

ג) ח"י ס"ק טו. וכ"ה לקמן שם.

ד) גמרא דף לו ע"א. וראה ח"י שם.

ה) ראה לחם משנה פ"ה ה"כ.

ו) רבא מב, א. רש" י שם ד"ה ולא בחמי.

ז) סעיף ז.

ח) בה"ג הל' פסח (כט, א). ראבי"ה סוס"י תפה. רא"ש פ"ב סי' ל.

ט) שם מימרא דרב יהודה דף מב ע"א. טור ושו"ע ס"א.

י) רש"י שם ד"ה שלנו.

יא) סמ"ג ל"ת עט (לא, ב) בשם ריב"ן. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכה. פר"ח ס"א ד"ה ולענין הלכה. וראה גם לקמן ריש ס"ג.

יב) אוצ"ל: שנמשכין (משא"כ במי גשמים והפשרת שלגים ראה לקמן סכ"ב). וראה מ"מ וציונים.

יג) ארחות חיים הל' פסח סי' צט (הנמשכים יום או יומים כו' שכבר נתקרר כו' הכה עליהן כו'). כל בו סי' מח (ח, ד). ט"ז ס"ק ב. פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש בין שהם.

יד) משמעות הסמ"ג ל"ת עט (לא, ב) בשם ריב"ן, לפירוש פר"ח ס"א ד"ה ולענין הלכה. וראה גם לעיל ס"ב.

טו) סמ"ק סי' רכב (ע' רכט) בשם הר"י. הגהת סמ"ק שם (ע' רל). ב"ח ס"ד ד"ה ומ"ש וכתב הרא"ש. מ"א ס"ק א. ח"י ס"ק א.

טז) ב"ב כה, א. רש"י ברכות ג, ב ד"ה כנור. סמ"ק שם. ט"ז ס"ק א.

יז) סמ"ג שם בשם ריב"ן. הגהות מיימוניות פ"ה אות ל.

יח) סמ"ק והגהת סמ"ק שם.

יט) סמ"ק והגהת סמ"ק שם. ב"י (אפילו לדעת הרא"ם דלקמן ס"ד). שו"ע ס"א.

כ) רש"י מב, א ד"ה שלנו, לפירוש סמ"ג שם בשם ריב"ן. ט"ז ס"ק א.

כא) ר"א ממיץ ביראים השלם סי' נב.

כב) רש"י דף צד ע"ב ד"ה ובלילה.

כג) יראים שם. רא"ש פ"ב סי' ל.

כד) יראים שם. רא"ש שם (שאסור לשואבן אחר תחלת הלילה). מהר"א מזרחי שם (שאסור לאפות עם המים הללו).

כה) גמרא צד, ב.

כו) מנהגי מהרא"ק סי' צב. מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (ע' לא) בשם ריצב"א (הובא בב"ח ס"ד ד"ה ומ"ש וכתב הרא"ש, ובמ"א ס"ק א). מהר"א מזרחי בביאורו לסמ"ג ל"ת עט (הובא בב"י ובט"ז ס"ק א).

כז) שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ב (שכן עמא דבר). טור ושו"ע ס"א.

כח) ט"ז ס"ק א.

כט) הגהת סמ"ק סי' רכב (סוף ע' רכט) בשם יש מחמירים. מהר"א מזרחי שם, לפירוש הב"י. הובא בט"ז ובמ"א ס"ק א.

ל) ט"ז שם. פר"ח ס"א ד"ה והנה במה שהאריך. שו"ת רמ"א סי' לה (הובא בח"י ס"ק יג).

לא) ראה יראים ורא"ש שם, שלפי טעם זה מותרות מיד, כדלקמן סכ"ה.

לב) כקושית הב"י (ר, א ד"ה אבל קשה) לסברא זו.

לג) לבוש ס"א.

לד) אחרונים. מהרי"ל הל' מיא דלישת המצות (ע' לא). דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א. ט"ז סוף ס"ק א. מ"א ס"ק א.

לה) הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רל: עד שיאור היום). עי' לעיל סי' פט ס"א (דהיינו עד שיאיר כל פני המזרח).

לו) מהרי"ל שם. מ"א שם. ח"י ס"ק א.

לז) סעיף א.

לח) ב"ח ס"ד ד"ה ומ"ש וכתב הרא"ש. ח"י שם. וראה לקמן סי"ג שהעיקר כסברא זו.

לט) ב"ח שם. מ"א ס"ק א. ח"י שם.

מ) אליה רבה ס"ק א. וכדלעיל ס"ג לדעה הא'.

מא) ח"י שם.

מב) רש"י מב, א ד"ה שלנו, לפירוש היראים והרא"ש שם (מהבוקר עד הערב) והטור (יב שעות).

מג) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' ק, וכל בו סי' מח (ח, ד), בשם גאון.

מד) שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ב. טור ושו"ע ס"א.

מה) רא"ש וטור ושו"ע שם.

מו) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' ק. שו"ע ס"א.

מז) ח"י ס"ק ב.

מח) ארחות חיים שם. רמ"א ס"א.

מט) מ"א ס"ק ב.

נ) ארחות חיים ורמ"א שם.

נא) ב"י ד"ה וכתב אדוני אבי. ארחות חיים שם. וראה גם לקמן סי' תנט ס"ח.

נב) תרומת הדשן סי' קטו, בשם סמ"ג ל"ת עט (לא, ב), וסמ"ק סי' רכב (ע' רל). רמ"א ס"א.

נג) לבוש ס"א. ח"י ס"ק ג.

נד) סמ"ק שם. תרומת הדשן שם. דרכי משה ס"ק ד. וכדלעיל ס"ח, עפ"י ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' ק.

נה) תרומת הדשן שם.

נו) ח"י ס"ק ד.

נז) מ"א ס"ק ג, בשם תרומת הדשן שם. ח"י ס"ק ג.

נח) מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (סוף ע' לב). תרומת הדשן שם. דרכי משה ס"ק ד. רמ"א ס"א.

נט) תרומת הדשן ומ"א וח"י שם.

ס) דרכי משה ס"ק ז, בשם מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (סוף ע' לב). מ"א ס"ק ט. ח"י ס"ק ו. וכ"ה לקמן סי' תסז סמ"ח.

סא) שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות יב. ח"י שם.

סב) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכה. שו"ע ס"א.

סג) לבוש ס"א.

סד) כדלעיל ס"ז.

סה) סעיף ד.

סו) רוקח סי' רסה. מרדכי סוף רמז תקמג. רמ"א ס"א.

סז) ב"י סוף הסימן. מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ה.

סח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב. וראה גם לעיל סי' רנד ס"י. לקמן סי' תצד סי"ד. סי' תקג ס"ג.

סט) כדלעיל סי' רסא ס"א.

ע) דלעיל ס"ג.

עא) מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ה.

עב) מ"א וח"י שם.

עג) סעיף ב (למצוה שזמנה שבת). וראה מ"מ וציונים.

עד) סעיף יח.

עה) מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ה.

עו) לעיל ס"ג (וכדלעיל ס"ו לענין דיעבד).

עז) ראה מ"מ וציונים.

עח) סעיף ג.

עט) מ"א וח"י שם.

פ) רוקח סי' ערה, ומרדכי רמז תקצג, לפירוש הבגדי ישע שם ס"ק קלא, והב"ח בסוף הסימן. לבוש ס"ו.

פא) מרדכי שם. לבוש שם. וראה גם לעיל סי' רו סי"ד (מנהג).

פב) רוקח ומרדכי שם בשם רבי יהודה החסיד. רמ"א ס"א.

פג) קהלת ח, ה.

פד) רבי יהודה החסיד. לבוש שם. ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק ז. וראה גם לעיל שם.

פה) ט"ז שם. ח"י ס"ק ז.

פו) ט"ז ס"ק ג. ח"י ס"ק ז.

פז) מנהגים (טירנא) הל' ערב פסח (ע' לה). מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (ע' לד). רמ"א ס"א. וראה גם לעיל סי' רו סי"ד.

פח) מהרי"ל שם.

פט) ט"ז ס"ק ד.

צ) מהרי"ל שם. אליה זוטא ס"ק ח.

צא) דרכי משה ס"ק ז.

צב) מהרי"ל שם. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ט. רמ"א בדרכי משה שם. וראה גם לקמן סי"ט.

צג) מהרי"ל הל' מים דלישת המצות, בשם מה"ר שמואל מפלייזא והמרדכי ומנהג ריינוס. רמ"א ס"א. ח"י ס"ק ח (לכתחלה).

צד) כדלעיל סי' תנג סט"ו, ולקמן סי' תס ס"א, לענין לישה.

צה) מהרי"ל שם. פר"ח סוף ס"א.

צו) כדלעיל ולקמן שם.

צז) מהרי"ל ורמ"א שם.

צח) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' צז. כל בו סי' מח (י, ב). [ר]מ"א סוף ס"א.

צט) מ"א ס"ק י.

ק) סעיף סט וס"ע.

קא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג: נר שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת כו' חרס מכוסה דינו כמתכת.

קב) רמ"א שם. וראה מ"מ וציונים.

קג) סעיף ב.

קד) מטה משה סי' תקמט, בשם הל' פסח למה"ר זעליג. מ"א ס"ק ט.

קה) מ"א שם.

קו) מטה משה ומ"א שם.

קז) סעיף ג.

קח) מטה משה סי' תקמח, בשם הר"י הלבן. מ"א שם. וראה גם לעיל סי"ז.

קט) עולת שבת סוס"י תנו. ח"י ס"ק י. פר"ח סוף ס"א. וראה לקמן סכ"ו.

קי) ראה לקמן הל' שמירת גוף ונפש סוף ס"ז (במוסגר). מגני אברהם יו"ד סי' קטז. אג"ק ח"ב ע' קמה. שלחן המלך ח"ב ע' נ.

קיא) מ"א ס"ק ט.

קיב) ח"י ס"ק י.

קיג) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"א.

קיד) מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (ע' לג) והל' אפיית המצות (ע' סד). מהר"י ווייל שם, בשם הר"ר שמואל מפלמייזא. ח"י ס"ק ט. וראה לקמן סי' תנו ס"ו.

קטו) מחזור ויטרי הל' פסח סי' יד (שבנהרות אין צריך לינה). ראבי"ה סוס"י תפה (שאין לסמוך על זה, ומכל מקום המנהג לשאוב מנהרות). הובא במרדכי רמז תקצג. רא"ש פ"ב סי' ל. רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ב.

קטז) סעיף ב.

קיז) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א שם.

קיח) מ"א ס"ק ה.

קיט) מחזור ויטרי הל' פסח סי' יד. רא"ש פ"ב סי' ל (בורות ובארות). שו"ע ס"א (בורות).

קכ) שו"ת רשב"ץ ח"ב סי' פז.

קכא) כדלעיל ס"ב.

קכב) ב"י ד"ה ומים, בשם ארחות חיים (ראה שם הל' חמץ ומצה סי' צט) בשם הראב"ד. שו"ע ס"ב.

קכג) ברייתא צד, ב. רש"י מב, א ד"ה שלנו.

קכד) ב"י שם. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק יא.

קכה) ב"י שם. שו"ע שם.

קכו) ב"י שם. לבוש ס"ב. ט"ז שם.

קכז) גמרא שם מב, א. לפירוש הרי"ף שם (יב, ב) דמיירי במים שלא לנו. רמב"ם פ"ה הי"א. טור ושו"ע ס"ג.

קכח) ר"ן שם ד"ה ורב אשי, בשם רש"י שם ד"ה היכא דאיתמר (לפירושו דמיירי בחמין. וראה לקמן סכ"ז).

קכט) סמ"ק סי' רכב (ע' רל). רא"ם ביראים השלם סי' נב (יא, סע"א). ראבי"ה סי' תסט. רמ"א ס"ג.

קל) שו"ע ס"ג, לפי מה שפירש בו ב"ח סוף ס"י ד"ה ומ"ש וא"א.

קלא) ט"ז ס"ק ו.

קלב) רא"ם וראבי"ה וסמ"ק שם. ט"ז שם.

קלג) דעה זו לעיל ס"ד-ה, ומבואר ביראים שם שלפי זה מותרות מיד.

קלד) לבוש ס"ג.

קלה) ברייתא לו, א. רש"י מב, א ד"ה הגרופים. שו"ע ס"ג. וראה גם לעיל ס"א.

קלו) ח"י ס"ק טו. וראה גם לעיל שם.

קלז) רבא בגמרא שם מב, א. רש"י שם ד"ה ולא בחמי. טור ושו"ע ס"ג.

קלח) שבלי הלקט סי' ריא. אגור סי' תשנח. הרמ"א בתשובה סוס"י לה. מ"א ס"ק יב.

קלט) גמרא שם, לפירוש רש"י שם ד"ה הגרופים. טור ושו"ע שם.

קמ) מ"א ס"ק יג.

קמא) רמ"א ומו"א ס"ק יב.

קמב) עולת שבת ס"ק ב.

קמג) מ"א ס"ק יב. רמ"א בשו"ת סוס"י לה.

קמד) מלבושי יום טוב ס"ג. ח"י ס"ק יג.

קמה) ח"י שם.

קמו) פר"ח ס"ג. ר"ן שם ד"ה ורב אשי, בשם רש"י שם ד"ה היכא דאיתמר (ראה גם לעיל סכ"ד). רא"[ש] פ"ב סי' לא, בשם ראבי"ה סי' תסט.

קמז) גמרא דף לו ע"א.

קמח) סעיף א.

קמט) רא"ש שם בשם רש"י שם.

קנ) רא"ש שם בדעת רש"י. הגהות מיימוניות פ"ה אות מ, בשם הר"ר שמואל מננברק.

קנא) שו"ע ס"ג (שהתיר בשעת הדחק אפילו בחמין), וכן דעת הרמ"א שם (שהתיר בלא דחק – רק כשלא לנו), כפירוש פר"ח שם.

קנב) משמעות רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם. ארחות חיים הל' חמץ ומצה ס"ק. ב"י ד"ה והא דאסרינן. ח"י ס"ק טו. וראה גם לקמן סל"ד (לענין מלח וסיד). סי' תנט ס"ח (לענין לש תחת השמש).

קנג) ראה לעיל סי' תמב סכ"ד. לקמן סל"ד.

קנד) סמ"ג ל"ת עט (לא, ב), בשם רבי יחיאל בשם רבנו יהודה בר"י. סמ"ק סי' רכב (ע' רכט). הגהות מיימוניות פ"ה אות ל. שו"ע ס"ד.

קנה) ח"י ס"ק יז. עולת שבת ס"ק ג. אליה זוטא ס"ק ד.

קנו) סמ"ג שם. מ"א ס"ק טו (אפילו אינו חד בתרי). פר"ח ס"ד. וראה אליה זוטא שם. וכדלעיל סי' תמב סי"ד וש"נ.

קנז) שאסור, כדלעיל סי' תמב ס"ה.

קנח) מ"א שם. משמעות האליה זוטא ס"ק ה (שהתיר דוקא קודם לישה).

קנט) עולת שבת ס"ק ג. אליה רבה ס"ק י, ממשמעות האגודה סי' מא.

קס) רא"ש פ"ב סי' כג. טור ושו"ע ס"ה.

קסא) ב"י ד"ה והרשב"א. שו"ע שם.

קסב) מרדכי סי' תקצד. הגהות מיימוניות פ"ה אות ש. כל בו סי' מח (ט, ג) בשם הראב"ד.

קסג) דרכי משה ס"ק ה, בשם מה"ר אברהם מפראג. מ"א ס"ק טז.

קסד) טור סי' תסב. דעה הב' דלקמן שם סי"ח.

קסה) סעיף ג.

קסו) כל בו סי מח (ט, ג). הובא בב"י ד"ה והכל בו (אם תאפה מיד מותרת באכילה).

קסז) מ"א ס"ק טז.

קסח) כל בו שם, בשם הראב"ד.

קסט) סעיף ה.

קע) ברמ"א, שאין אנו בקיאים בדבר ויש לנו לחשוב אפילו מליחת צלי כרותח.

קעא) דרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"ה.

קעב) ח"י ס"ק יח. וכדלקמן סל"ד.

קעג) סעיף יח.

קעד) ראה מ"מ וציונים.

קעה) ראה לקמן סי' תסג ס"ד.

קעו) רא"ש פ"ב סי' כג. הובא בב"ח סי"א ד"ה והרבה. ח"י כאן ס"ק יח (בשם הב"ח). וראה גם לקמן סל"ב לענין תבלין.

קעז) משמעות הב"ח והח"י שם. וראה העו"ב רכח ע' יא.

קעח) סעיף ג.

קעט) רא"ש פ"ב סי' כג, וטור בשם הרוקח (פלפלין). רבנו ירוחם נתיב ה ח"ד (מא, ד) בשם הרוקח (תבלין). כל בו סי' מח (ט, ג) בשם הראב"ד. שו"ע ס"ו.

קפ) ב"ח (אפשר הכוונה למ"ש בסי"ב ד"ה פסק, שפלפל דינו כמלח. ואוצ"ל: כ"ה. והוא בשיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ז). עולת שבת ס"ק ד. וכדלעיל סל"א (במי פירות ומלח).

קפא) דרכי משה ס"ק ו בשם מהר"י ברונא. רמ"א ס"ו. מ"א ס"ק יט.

קפב) ח"י ס"ק כ. וכדלקמן סל"ד.

קפג) רא"ש שם.

קפד) ח"י ס"ק כ. אליה זוטא ס"ק ו.

קפה) מין זרעים (רש"י ברכות מ, א ד"ה קצח). כמון (קימל) דלעיל סי' תנג ס"ד (באר היטב ס"ק טז). עיין לבוש ס"ה.

קפו) משמעות השו"ע שם.

קפז) מ"א סי' תס סוף ס"ק ה.

קפח) סעיף יב.

קפט) לבוש ס"ה.

קצ) ראב"ד פ"ו ה"ה. מ"מ שם. מ"א ס"ק יח בדעת הרמב"ם פ"ה ה"כ (שאסר גם בזה ביום הראשון).

קצא) סעיף ד.

קצב) כל בו סי' מח (ט, ג). וראה לקמן סי' תעה ס"י. מ"מ וציונים.

קצג) משמעות הברייתא מנחות כג, ב. רוקח סי' רפג ד"ה מצה. רא"ש פ"ב סי' כג. טור ושו"ע ס"ו.

קצד) ב"ח סי"ב ד"ה ובס' הרוקח. אליה זוטא ס"ק ו. ח"י ס"ק יט.

קצה) ח"י שם.

קצו) פר"ח ס"ה ד"ה וכשירה, ממשמעות הרמב"ם פ"ה ה"כ (שלא אסר אלא כשלש בשמן ודבש וחלב).

קצז) דרכי משה ס"ק ו בשם מהר"י ברונא. רמ"א ס"ו.

קצח) מ"א ס"ק יט.

קצט) ח"י ס"ק יח (מלח) וס"ק כ (פלפלין).

ר) ראה לעיל סי' תמב סכ"ד.

רא) סעיף כז.