תנו שיעור כמות לישת המצות ובו ט' סעיפים:

א

א אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלהא דהיינו עשירית האיפה קמחב לפי שכך שיערו חכמים שהעסק שהאדם מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מידי חימוץ כשהיא גדולה יותר מעשרון שאין הידים מספיקות להתעסק בה מתוך גדלהג ואפילו אם רוצה להתעסק בה כל כך בזריזות עד שמתחילת הלישה עד האפיה לא יהיה שהות כדי הילוך מיל ונמצא שאף אם לא היה מתעסק בה כלל היתה מותרת שבפחות מכדי הילוך מיל אינה באה לידי חימוץד מכל מקום כיון שלכתחלה אסור להשהות העיסה אפילו רגע אחד בלא עסק כמו שיתבאר בסי' תנ"טה לפיכך אסור גם כן ללוש לכתחלה יותר מעשרון שהרי העסק שיתעסק בעיסה זו הרי הוא כאלו אינו כיון שאינו מועיל כלום להציל מחימוץו:

ב

ב וכמה הוא עשרון כמו מ"ג ביצים וחומש ביצהז מביצים הבינוניותח של ביצת תרנגולתט וכיצד ישערנו יקח כלי גדול וימלאנו מים על כל גדותיו ויערה ממנו המים לתוך כלי אחר ריקן ואחר כך יתן מ"ג ביצים בתוך הכלי שעירה ממנו המים ואח"כ יחזור ויערה לתוכו את המים עד שיהיה מלא על כל גדותיו כבראשונה והמים שנשארו הן הן כמו מ"ג ביציםי ויוסיף עליהם עוד מעט מים כמו חומש ביצהיא ויקח כלי וימלאנו במים הללו וכלי זה הוא עשרון האמור בתורה.

וימלאנו קמח בפיזור כדרך המוכריםיב דהיינו שלא ידחוק הקמח בתוכו שאז הוא מחזיק יותר מעשרון קמחיג אלא יכניסנו לתוכו ברפוי ולא יגדוש הקמח על גבי הכלי אלא ימלאנו בשוה עם שפתו כדרך שמילא אותו במים הללו שלא היה בהם גודשיד:

ג

ג וטוב לצמצם בעשרון זה שהוא מודד בה קמח לפסחטו ולא יעשנו אלא כמו מ"ג ביציםטז או פחות ואם מודד הקמח בעשרון המדוד לחלה שהוא מחזיק עשרון בריוח טוב שלא ימלאנו קצת.

במה דברים אמורים כשרוצה ללוש ב' עיסות או יותר שהוא יכול להפריש חלה כשיצרף אותן יחד על דרך שיתבאר בסימן תנ"זיז אבל אם אינו רוצה ללוש אלא עיסה אחת ואם יצמצם בה העשרון לא יוכל להפריש ממנה חלה בברכה מחמת חשש ברכה לבטלהיח ואף אם יצמצם בה כל כך עד שבודאי לא יהיה בה עשרון ותהא פטורה מן החלה גם כן אינו נכון שאסור לאדם לעשות עיסתו פחות מעשרון במתכוין כדי לפטרה מן החלה כמו שנתבאר ביו"ד סימן שכ"דיט לפיכך יש לו למדוד העשרון בריוח כדי שיוכל להפריש מעיסה זו בברכה בלי שום ספק ואין בה חשש חימוץ מחמת מעט קמח שמוסיף על העשרון כשמודדו בריוחכ:

ד

ד יש ליזהר לכתחלה לאחר שנתן הקמח בתוך המדה או בתוך העריבה שלא ידחוק אותו בידים או בדבר אחר לפי שכשהקמח הוא דחוק ומקובץ אינו נילוש יפה שאין המים נכנסין לשם יפה ונשאר קצת קמח בתוך העיסה והוא בא לידי חימוץ כשיעשו תבשיל מהעיסה לאחר אפייתהכא:

ה

ה טוב ליזהר שלא להניח היד על הקמח שלא לצורך שהיד מחממת קצתכב כמו שנתבאר בסי' תנ"הכג:

ו

ו כשנותן הקמח לתוך העריבה או לתוך המדה ללישת המצות של מצוה טוב שיאמר בפיו שעושה כן לשם מצה של מצוהכד וכן יאמר בשעת נתינת המים לקמחכה עיין בסי' תנ"הכו:

ז

ז יש אומריםכז שלא אסרו חכמים לעשות עיסה גדולה מעשרון אלא בזמניהם שהתנורים שלהם היו קטנים ובקל מצטננים ויש לחוש שמא יצטרכו המצות לשהות זמן ארוך בתוך התנור או חוץ לתנור ויבואו לידי חימוץ אבל בתנורים שלנו שהם גדולים אין לחוש לזה לפיכך מותר לנו ללוש עיסה גדולה מעשרון כפי מה שיש בני אדם העוזרים בתיקון המצות ועריכתם וטוב הוא ללוש כל כך כדי שיהיו כל העוזרים כולם וכל הכלים שבידיהם עוסקים בבצק תמיד ולא יחמיץ הבצק הדבוק בידיהם ובכלים שבידיהם:

ח

ח ועל סברא זו סמכו העולם עכשיו שנהגו ללוש הרבה יותר מעשרוןכח כפי שיש בני אדם העוזרים ואין בנו כח למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכוכט.

אבל כל אדם יחמיר על עצמו כסברא הראשונהל כי כן עיקר שאף אם יש לו הרבה עוזרים בתיקון המצות ועריכתםלא וגם יש לו הרבה תנורים גדולים ניסוקיםלב סוף סוף בשעת לישת העיסה יש חשש חימוץ שהרי אשה אחת לשה עיסה אחת ואם העיסה גדולה מעשרון אין ידי האשה מספיקות להתעסק יפה בכולה שלא יצא חוץ לידה קצתלג.

ומכל מקום אם עבר ולש עיסה גדולה מעשרוןלד אפילו לש במזיד מותרת באכילה ואין לקנוס על שעבר על דברי חכמים כיון שיש מתירין אפילו לכתחלהלה ואין לחוש שמא נתחמצה בשעת הלישה כיון שמתחלת הלישה עד שיתחילו העוזריםלו לערוך המצות אין שם שהות כדי הילוך מיל ובפחות מכדי הילוך מיל אף אם לא היו מתעסקין בה כלל לא היתה באה לידי חימוץ אע"פ שהיא גדולה מעשרוןלז אבל אם היה שם שהות כדי הילוך מיל טוב להחמיר לעצמו שלא לאכלה בפסח אם אפשר לולח:

ט

ט כשרוצה ללוש עיסה ביום טוב יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טובלט שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוהמ כמו שיתבאר בסי' תק"ומא ואם לא מדד מערב יום טוב יקח עשרון קמח באומד הדעתמב ולא ירבה על עשרון באומד דעתו מפני חשש חימוץ אבל מותר לו לפחות מעשרון מטעם שיתבאר בסי' תנ"זמג.

ומכל מקום יותר טוב ללוש העיסה בב' פעמים דהיינו שיקח יותר מחצי עשרון וילוש ממנו עיסה אחת ואחר כך יחזור ויקח יותר מחצי עשרון קמח וילוש ממנו עוד עיסה אחתמד ויצרף ב' העיסות יחד על דרך שיתבאר בסימן תנ"זמה ויפריש מהן חלה וכשהוא עושה כן אף לכתחלה אין צריך למדוד הקמח מערב יום טוב:


א) גמרא מימרא דרב דף מח, ע"א. טור ושו"ע ס"א.

ב) שו"ת הרשב"א ח"א סי' תסה. טור ושו"ע שם.

ג) מהר"ם בתשב"ץ סי' ק, ובהגהות מיימוניות פ"ה אות י (שלא הניח ללוש הרבה, אפילו בתנור גדול והרבה מסייעים, ובודאי הוא מטעם האמור כאן). רא"ש פ"ג סי' ו. ר"ן פ"ב (י, ב) ד"ה אבל (שהתיר כשנילוש ע"י הרבה נשים). לבוש ס"א. וראה גם מ"א ס"ק א.

ד) רא"ש שם בשם רבנו יונה (שמתיר מטעם זה).

ה) סעיף ט.

ו) רא"ש שם.

ז) עירובין פג, א-ב. רש"י בשלח טז, לו. טור ושו"ע ס"א.

ח) כלים פי"ז מ"ו. טור ושו"ע שם.

ט) יומא פ, א.

י) טור ושו"ע שם.

יא) ראה מ"מ וציונים.

יב) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' ע). מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק ז.

יג) תוס' מנחות נב, ב ד"ה חסרה. ח"י שם.

יד) מרדכי רמז תקצח בשם ריב"א. שו"ע שם. ט"ז ס"ק א.

טו) טור ושו"ע סי' תנז ס"א. לקמן שם ס"א.

טז) טור  ושו"ע (כאן) ס"א.

יז) סעיף ב.

יח) ס' התרומה סי' פב. ארחות חיים הל' חמץ ומצה ס"ק. ב"י ולבוש רס"י תנז. ט"ז כאן ס"ק ב.

יט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סי"ד. לקמן סי' תנז סי"ז.

כ) ס' התרומה וארחות חיים, ולבוש וט"ז שם.

כא) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' ע). דרכי משה ס"ק ב. רמ"א ס"א. מ"א ס"ק ה.

כב) מהרי"ל שם. דרכי משה שם. רמ"א שם. מ"א שם.

כג) סעיף יז. וראה גם לקמן סי' תנט ס"ט.

כד) דרכי משה ס"ק ב, בשם מהרי"ל (ראה הל' אפיית המצות ע' סד. מטה משה סי' תקעז). רמ"א שם.

כה) מהרי"ל שם. ח"י ס"ק ח.

כו) סעיף כא.

כז) רוקח סי' עדר. ראבי"ה סי' תצב (ע' 117) בשם רבי יצחק ברבי יהודה. הובא בטור ובב"י ד"ה וכתב ה"ר יצחק. הגהות מיימוניות פ"ה אות י.

כח) הגהות מיימוניות שם. הובא בב"י ד"ה וכתב ה"ר יצחק.

כט) מ"א סוף הסימן.

ל) ב"י ד"ה כתב רבנו ירוחם. מ"א ס"ק ו.

לא) ב"ח ס"ג ד"ה ומ"ש ולא הודו לו. מ"א. פר"ח ס"ב ד"ה כתב בס' ב"ח.

לב) פסקי ריא"ז פ"ג ה"ג אות ב. שלטי הגבורים פ"ג (טו, ב אות ב). כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א ס"ק א. פר"ח ס"א ד"ה כתב בס' כנסת הגדולה.

לג) רא"ש פ"ג סי' ו. ב"י ד"ה וכתב ה"ר יונה. וכדלעיל ס"א.

לד) רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ב.

לה) ב"י ד"ה כתב רבנו ירוחם. ח"י ס"ק ט.

לו) מ"א ס"ק ו.

לז) רא"ש שם, וב"י שם, בשם הרב רבנו יונה. מ"א שם.

לח) ב"ח סי' תנט ס"ג ד"ה כתב בשלטי הגבורים. מ"א ס"ק ו. פר"ח ס"ב ד"ה מותר. וראה מ"מ וציונים.

לט) ראבי"ה סי' תשעא. מרדכי ביצה רמז תרפו. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עב). דרכי משה ס"ק ה.

מ) שמואל ביצה כט, רע"ב. רי"ף שם (טז, א). רמב"ם הל' יום טוב פ"ד הכ"ב. ולענין פסח: תוס' שם ד"ה שמואל. הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ד הכ"ב. רבנו ירוחם נתיב ד ח"א (ל, ד). טור ודעה הב' בשו"ע ורמ"א ס"ג. וראה ב"י סי' תקו עיין שם ד"ה ומ"ש רבנו והרי"ף, שלדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל גם בפסח אסור.

מא) סעיף א. ולענין שבת, ראה לעיל סי' שו סי"ח וש"נ. וראה העו"ב תשלג ע' 51.

מב) תוס' שם. הגהות מיימוניות שם. טור ודעה הב' בשו"ע ורמ"א שם.

מג) סעיף יז.

מד) הגהות מיימוניות שם. הובא בב"י סוף הסימן. וראה פר"ח סוס"י תנז בשם הרמב"ם הל' ביכורים פ"ח הי"א (שפסק כרבי עקיבא בחלה פ"ב מ"ג, שאם נטמאה יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה. וכאן שאינו יכול להפרישה בטומאה, כדלקמן סי' תנז סי"ז, יעשם פחות משיעור חלה, ואחר אפיה יצרפם לחלה). ואוצ"ל ויצרף המצות מב' העיסות כו'. וראה העו"ב תתנג ע' 60.

מה) סעיף ב (וראה שם סי"ז שביו"ט פסח אינו יכול להפריש עיסה, אלא יצרפה אחר אפיה. פר"ח שם).