תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה ובו כ"א סעיפים:

א

א הואיל וצריך לצמצם בשיעור כל עיסה ועיסה שלא תהא גדולה משיעור חלהא ואם כן יש לחוש שמא מקצת העיסות לא היה בהן שיעור חלהב לפיכך טוב ליזהר שלא להפריש מן כל עיסה ועיסה בפני עצמה שהרי חלה זו שהפריש מהעיסות שלא היה בהן שיעור חלה אינה שוה כלוםג ואם כן כשיאפה מהן מצות יש לחוש שמא יניח הרבה מצות ממצות הללו בכלי אחד ואז יתחייבו בחלהד אם יש בהן שיעור חלה כשנצטרפ[ו] יחד שהכלי מצרפן לשיעור חלהה והוא לא ישים אל לבו להפריש חלה ממצות הללו שבתוך הכלי שיסמוך על החלה שהפריש מהעיסות ונמצא אוכל טבלו:

ב

ב אלא כיצד יעשה יפריש חלה אחת מכל שתי עיסות (או יותר) שיש להסתפק בהן שמא אין שיעור חלה בכל אחת ואחת בפני עצמוז דהיינו שיקח שתי עיסות (או יותר) וידבק קצותם זו בזוח עד שיהיו נושכות זו בזוט דהיינו שיהיו כל כך דבוקות עד שאם ירצה להפרידן יתלש מעט עיסה מזו וידבק בחברתה ומעט עיסה מחברתה ידבק בהי ועל ידי כן נחשבות כעיסה אחת ומצרפות לשיעור חלה ויפריש מאחד מהן חלה אחת ודי בכךיא כיון שהם נחשבות כעיסה אחת:

ג

ג ואם העיסות הן קשות קצת ואינן נדבקין היטב זו בזויב יניח קצה האחת על קצה השנית ויחתוך חלה אחת משתי קצות העיסה יחד ועל ידי דוחק החיתוך הן נדבקין היטב זו בזויג:

ד

ד ועכשיו שנהגו העולם ללוש עיסות גדולות משיעור חלה מטעם שנתבאר בסי' תנ"ויד (ע"ש שאין לנהוג כן) הן מפרישין חלה מכל עיסה ועיסה בפני עצמהטו.

ונהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת לעצמהטז אבל אם אדם אחד מפריש מכל העיסות די בברכה אחת לכולןיז אם אינו נמלךיח (עיין סימן קס"טיט וקע"זכ ור"וכא) שאם בשעת ברכה היה בדעתו לפטור בברכה זו כל החלות שיפריש אע"פ שלא היה יודע אז כמה חלות יפריש אין זה נמלך אלא אם כן הפסיק בינתים בשיחה שאין בה צורך להפרשת חלה אבל אם השיח בדברים שיש בהן צורך להפרשת חלה שיפריש מן העיסות שילוש עוד כגון ששח מעניני לישת העיסות שילוש עוד אין שיחה זו מפסקת (עיין סי' קס"זכב):

ה

ה יש למחות בנשים שכופלין בעיסה בשעת הפרשת חלה כדי להפריש משתי קצותיהכג ויש ללמדן שיפרישו מקצה אחד ואחד יערוך במגלגלת בקצה הב' שלא תהא העיסה פנויה מעסקכד אפילו רגע אחד:

ו

ו ואם המתעסקין בעיסה מתעסקין בה במהירות כל כך עד שאי אפשר להפריש חלה מהעיסה בעודן מתעסקין בהכה עד שיבטלו אותם ממהירותן אין צריך לבטלן אלא יפריש חלה לאחר אפייה מיד שיתן כל המצות לכלי אחדכו והכלי מצרפן לשיעור חלה אף אם לא היה בכל עיסה בפני עצמה כשיעורכז ומפריש חתיכה ממצה אחת על כל המצות שבכליכח.

ואע"פ שלכתחלה מצוה מן המובחר להפריש חלה מן העיסה ולא מן הפתכט (פירוש בארץ ישראל מן הדין ובחוץ לארץ ממדת חסידות) כמו שיתבארל שנאמרלא ראשית עריסותיכם בעודה עיסה מכל מקום זה שנמנע להפריש מן העיסה כדי שלא לבטל העוסקין בה ממהירותן הרי זה עושה גם כן מצוה מן המובחר ונכון לכל אדם לעשות כן:

ז

ז במה דברים אמורים שצריך צירוף כלי כשמפריש ממצות הנעשות מעיסות שיש להסתפק בהן שמא לא היה שיעור חלה בכל עיסה בפני עצמה ונמצא שלא נתחייבו המצות בחלה חיוב ברור אלא אם כן נצטרפו יחד לכן צריך צירוף כלי אבל עיסה גדולה שיש בה שיעור חלה ושכח ולא הפריש ממנה בעודה עיסה ונזכר לאחר שאפה ממנה מצות אין צריך להפריש מכל מצה ומצה בפני עצמה וכן אין צריך לצרף המצות בכלי ולהפריש מאחת על כולן אלא אע"פ שלא נצטרפו יחד מפריש מאחת על כולן שהרי כבר נצטרפו ונתחייבו בחלה בעודם עיסהלב:

ח

ח ומכל מקום אם הוא בארץ ישראל צריך שיהיו כל המצות הללו מונחות לפניו סמוכות זו לזו בשעה שמפריש מאחת מהן על כולן שחלת ארץ ישראל אינה ניטלת אלא מן המוקףלג (פירוש מן הסמוךלד) כמו שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"גלה אבל אין צריך שיגעו זה בזה בשעת הפרשה אלא כיון שהן סמוכות ומקורבות זו לזו הרי זה מן המוקףלו:

ט

ט אבל בחוצה לארץ אין צריך לתרום מן המוקףלז ולא עוד אלא שמותר לו לאכול כל המצות הללו קודם הפרשת חלה רק שישייר חתיכה מאחת מהן ויפריש חלה מחתיכה זו על כל המצות שאכל שהקילו חכמיםלח בחלת חוצה לארץ להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש כמו שנתבאר ביו"ד שםלט:

י

י במה דברים אמורים כשכל מצות הללו הן מעיסה אחת שכבר היו מוקפות ומחוברות זו לזו פעם אחת בעודם עיסה לכך הקילו בהן חכמים שאין צריך לחזור ולהקיפם בשעת הפרשת חלה אם היא חלת חוצה לארץ אבל מצות הבאות מב' עיסות שהיה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה אם רוצה להפריש מצה אחת על כולן צריך שיהיו המצות של עיסה השנית מוקפות עם מצה זו בשעה שמפריש ממנה עליהן דכיון שלא היו מוקפות ומחוברות זו עם זו מעולם לא הקילו חכמים בהן להפריש מאחת על חברתה שלא מן המוקף אפילו בחוצה לארץמ אבל כשמקיפן זו לזו די בכך ואין צריך לצרפם בכלי כיון שכבר נתחייבו בחלה בעודם עיסהמא.

אבל מצות הבאות מעיסות שלא היה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה ונתן המצות בתוך כלי אחד לצרפם לשיעור חלה אין צריך להפריש מהן בעודן מצטרפין בכלי אלא יכול לאכול מהן ואחר כך יפריש מחתיכת מצה אחת גם על מה שאכל כבר דכיון שנצטרפו המצות לחלה בכלי אחד שהרי נעשו כמצה אחת גדולה שיש בה שיעור חלה שמותר לאכול ממנה קודם הפרשת חלהמב.

ויש חולקיןמג על זה ואוסרין לאכול ממצות הללו קודם הפרשת חלה לפי שצריך לתרום מהן מן המוקף כיון שלא היו מחוברות זו בזו בעודן עיסה ואף שלאחר כן נצטרפו בכלי אחד אין צירוף זה מועיל לחברן שיהיו נחשבין כמצה אחת ממש:

יא

יא ולפי סברא זו אם שכח להפריש חלה ממצות הללו קודם יו"ט ונזכר ביו"ט ואי אפשר להפריש חלה ביו"ט כמו שיתבאר בסי' תק"ומד לא די במה שישייר מצה אחת להפריש חלה ממנה לאחר יו"ט גם על מצות שאכל ביו"ט אלא צריך הוא לשייר מעט מכל מצה כדי לתרום מן המוקףמה או יעשה כמו שיתבאר בסי' תק"ומו אבל לפי סברא הראשונה די שישייר מעט ממצה אחת אם כבר נצטרפו מצות הללו בכלי אחד קודם יו"ט.

אבל אם נצטרפו ביו"ט אין צריך לשייר מהם כלום אלא יכול להפריש מהן חלה ביו"ט שלא אסרו להפריש חלה ביו"ט אלא מעיסה שנילושה ונתחייבה בחלה מערב יום טוב שהיה אפשר לו להפרישה מבעוד יום אבל מצות הללו שהיו פטורות בערב יום טוב ונתחייבו ביו"ט ע"י צירוף כלי מותר להפריש מהן ביו"טמז כדרך שמותר להפריש מעיסה שנילושה ביו"טמח.

ולענין פסק הלכה העיקר כסברא הראשונה ואף על פי כן טוב לחוש לכתחלה לסברא האחרונה לתרום ממצות הללו מן המוקף אף שהיו מצורפין כבר בכלי.

וטוב להחמיר שאף שמפריש מהן בעודן מצורפין בכלי יזהר שיגעו זה בזהמט לפי שיש אומריםנ שאין נקרא מן המוקף אלא כשנוגעין זה בזהנא ויש אומריםנב שאינו נקרא מן המוקף אלא אם כן הם בתוך כלי אחד אע"פ שאינן נוגעין זה בזה וירא שמים יוצא ידי שניהם:

יב

יב ואין צריך לומר אם מצות הללו באות משתי עיסות שהיה שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה שהן צריכין הקפה מעיקר הדין בשעה שמפריש מאחת על חבירתה שטוב להחמירנג שיגעו זה בזה בשעת הפרשהנד.

ואפילו מצות הבאות מעיסה אחת שהיה בה שיעור חלה שלדברי הכל אין צריך להפריש מהן מן המוקף בחוצה לארץ אפילו לכתחלה שהרי אמרו חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש אף על פי כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקףנה שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשהנו ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש וכן נוהגין עיין סימן ר"סנז:

יג

יג וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שעבר והפריש שלא מן המוקףנח אפילו ב' עיסות שיש בכל אחת בפני עצמה שיעור חלה ואינן סמוכות זו לזו אלא זו מונחת בבית זה וזו מונחת בבית אחר והפריש חלה מאחת מהן והיה בדעתו לפטור בחלה זו גם את השניה הרי זה פטורה ואין צריך לחזור ולהפריש גם ממנה שלא הצריכו חכמיםנט לתרום מן המוקף אלא לכתחלהס:

יד

יד אבל ב' עיסות שאין בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה ועבר והפריש מהן חלה בלא צירוף כלי אפילו היו שתיהן סמוכות זו לזו ואפילו היו נוגעות זו בזו אם לא היו נושכות זו בזו אינן מצטרפותסא ולפיכך אין חלה זו שוה כלום כיון שהפרישה בשעה שהיו פטורותסב:

טו

טו מי ששכח ולא הפריש חלה מעיסה של מצת מצוה שהיה בה שיעור חלה בפני עצמהסג או על ידי צירוף עם עיסה אחרת של מצת מצוהסד ונזכר לאחר שאפה ממנו ג' מצות הצריכות לו לסדר ליל של פסח לא יפריש מאותן מצות שצריך להיות שלימות על הקערה דהיינו מצה עליונה ותחתונה שהעליונה צריכה להיות שלימה לברך עליה המוציא והתחתונה צריכה להיות שלימה לעשות ממנה כריכות עם המרור כמו שיתבאר בסי' תע"הסה אלא יפריש מאותה מצה שאין צריכה להיות שלימהסו דהיינו מצה האמצעית המזומנת לבצוע ממנה חתיכה לאפיקומן קודם אמירת ההגדהסז:

טז

טז מי שהיו לו עיסות הרבה שהיה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה והפריש חלה ממקצת העיסות וממקצתן לא הפריש ואפה כל העיסות ביחד ונתערבו מצות החייבות עדיין בחלה עם מצות שנפטרו כבר בחיובן אינו יכול להפריש ממצה אחת על כולן אפילו אם יכניס כולן לתוך כלי אחד ויגעו זה בזה לפי שיש לחוש שמא מצה זו שהוא מפריש ממנה היא ממצות שנפטרו מחיובן ואין מפרישין מן הפטור על החיובסח לפיכך צריך הוא להפריש מכל מצה ומצה בפני עצמה או ילוש עוד עיסהסט קטנה ויאפה אותה ויצרפה בכלי אחד עם כל המצות הללו ועל ידי כן נתחייבה בחלה אע"פ שאין בה כשיעורע ויפריש ממנה על המצות החייבות עדיין.

אבל קודם שיאפה אותה אין לצרף אותה עם המצות בכלי אחד כדי להפריש ממנה עליהן שהרי הצירוף עושה אותן כאלו הן דבר אחד וחתיכה אחת ממש וכיון שהיא עיסה והן מצות אפויות איך אפשר שיצטרפו ויהיו כחתיכה אחת ממשעא.

אבל אם יש בעיסה זו שיעור חלה בפני עצמה בלא צירוף כלי אין צריך לאפותה קודם הפרשת חלהעב ואין צריך לצרפה בכלי עם המצות מעיקר הדין אלא יקיפם יחד ויפריש מעיסה זו גם על המצות החייבות עדייןעג.

ואם הוא מכיר מצה אחת בטביעות עין ויודע בה שהיא ממצות החייבות אין צריך לכל זה אלא מפריש ממצה זו על כל שאר מצות החייבותעד אף שאינן מוקפות מעיקר הדיןעה:

יז

יז אף על פי שאסור לאדם ללוש עיסתו פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלהעו מכל מקום ביום טוב של פסח התירו לעשות כןעז (עיין בסוף סי' תנ"ו איך לנהוג בזהעח) שאם ילוש כשיעור ויפריש ממנה חלה אין לחלה זו תקנה בזמן הזה שאין מאכילין אותה לכהנים כמו שנתבאר ביורה דעה סימן שכ"בעט וא"כ אסור לאפותה ביום טובפ כיון שאין באפייה זו צורך אוכל נפשפא ולשורפה ג"כ אינו יכולפב שאין שורפין קדשים ביום טובפג כמ"ש בסימן תק"ופד ואם יניחנה כך כשהיא עיסה עד מוצאי יום טוב ואז ישרפנה יש לחוש שמא תחמיץפה ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצאפו ואף שנאמרפז לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוהפח מכל מקום חלה זו אינה נקראת של גבוה אלא שלו הואיל ויש לו בה צד היתר שאם יתחרט על מה שהפריש אותה לחלה ישאל לחכם ויתיר לו ותחזור חלה זו להיות חולין כמה שהיתה ויחזור ויפריש חלה אחרתפט:

יח

יח ואם אירע שלש שיעור חלה לא יפריש חלה מן העיסה אלא יאפה ממנה מצות ויפריש ממצה אחת על כולןצ.

ואם אינו רוצה לבצוע המצה אלא רוצה לאפות עוגה קטנהצא להפריש אותה לחלה אחר אפייתה צריך הוא ליזהר קודם אפייתה שלא יקרא לה שםצב חלה אלא יקראנה עוגה או מצהצג (וגם לא יהיה בדעתו שתחול עליה קדושת חלה עד לאחר אפייתה) שאם קודם אפייתה (היה בדעתו שזו היא חלה מן העיסה ואין צריך לומר אם) קרא לה שם חלה בפיו הרי כבר נתקדשה לחלה שהרי כל קדושת תרומות ומעשרות הן על ידי דבור (או אפילו על ידי מחשבה בלבדצד) ואם כן אסור לו לאפותה ביום טוב אבל כל זמן שלא נתקדשה לחלה אף על פי שיש בדעתו בשעת אפייה שיקרא לה שם חלה לאחר אפייתה מכל מקום כיון שבשעת אפייתה אין בדעתו שיהא עליה קדושת חלה ואם היה רוצה היה יכול להפריש מצה אחרת לחלה ולאכול עוגה זו נמצא שיש לו בה צד היתר אכילה בשעת אפייתה לפיכך התירו לו לאפותה ביום טובצה אף שאין כאן היתר גמור שהרי בשעת אפיית עוגה זו יודע הוא שסופו שלא לאכול ממנה ביום טובצו אף על פי כן התירו לו חכמים כיון שאי אפשר בענין אחר שיהיה בו היתר גמורצז.

(שאף שאפשר לו שלא להפריש עוגה שלימה לחלה אלא יפריש חתיכה ממצה אחת ומה שישאר מאותה מצה יאכל ביום טוב ונמצא שאפיית אותה המצה היה בה גם צורך אוכל נפש ולא בשביל החלה בלבדצח מכל מקום גם אם יעשה כן אין כאן היתר גמור אם היה אפשר בענין אחר שהרי אמרו חכמיםצט עיסה חציה של ישראל וחציה של נכרי אסור לישראל לאפותה כולה ביום טוב אף שעושה ממנה ככר אחד ואופאו בבת אחת ונמצא שיש באפייה זו גם צורך אכילת ישראל אף על פי כן אסרו חכמים הואיל שבאפיית חציה של נכרי אין בה צורך לאכילת הישראל שהרי יכול לחלק עם הנכרי קודם האפייה ולאפות חלקו בלבדו אף כאן הואיל שבאפיית חתיכת החלה שבאותה מצה אין בה צורך לאפיית השאר של אותה מצה שהרי אף אם היה מפריש החלה מאותה מצה קודם אפייתה היתה אותה מצה נאפית יפה כל כך כמו שנאפית עכשיו עם החלה לפיכך היה ראוי לאסור לאפותה ביום טובק אלא שהתירו חכמים כיון שאי אפשר בענין אחרקא).

ואם שכח או עבר והפריש חלה מעיסה זו וקרא לה שם חלה לא יאפה חלה זו ולא ישרפנה אלא יטילנהקב למים צוננים בשביל שלא תחמיץקג שהצוננים מעכבים אותה שלא תחמיץקד ולמוצאי יום טוב ישרפנה וכשרואה שהמים מתחממים קצת בעמדם בביתקה יזהר להחליפם במים אחרים צונניםקו דהיינו שישאב מים הללו מן הכלי שהחלה מונחת שם וישפוך לשם מים אחרים צוננים אבל לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה שכלי זה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטולקז דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם כמו שיתבאר בסי' תק"וקח (עיין שם כל פרטי דין זה) אבל לכתחלה לא יקרא לה שם לחלה בעודה עיסה ולהטילה למים צוננין גזירה שמא לא יזהר יפה שיהיו המים צונניןקט:

יט

יט וכל זה כשבעל הבית בעצמו קרא לה שם חלה (או שאר כל אדם שיש לו רשות ממנו להפריש חלה מעיסתו שהרי הוא כשלוחו ועל דרך שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"חקי) אבל אם אדם שאין לו רשות ממנו להפריש חלה מעיסתו קרא לה שם חלה אינה חלה כלל ומותר לאפותה ביו"טקיא:

כ

כ וכל זה בחלת ארץ ישראל שאינה נאכלת לכהנים בזמן הזה שכלנו טמאי מתים ונטמאת החלה ואסורה להאכיל אפילו לכהן טהור ולפיכך אסור לאפותה ביום טוב אבל חלת חוצה לארץקיב שאינה אסורה אלא על מי שטומאה יוצאה עליו מגופוקיג כגון זב או בעל קריקיד בין לאנסו בין לרצונוקטו אבל כהן הטהור מזב ומקרי כגון כהן קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שאינו מטמא בקריקטז וגם מן הסתם לא ראה זיבה כיון שהוא פחות מבן ט'קיז (אבל אם ידוע שראה זיבה אפילו הוא בן יום אחד טמאקיח) וכן כהן גדול שראה קרי אלא שטבל לקריוקיט במ' סאה במים כשרים על דרך שנתבאר ביורה דעה סי' ר"אקכ אע"פ שלא העריב שמשוקכא רשאי הוא לאכול חלת חוצה לארץ אע"פ שהוא טמא מטומאת מת ושאר טומאות וגם החלה טמאה היא אף על פי כן הקילו חכמים בחלת ח"ל שאינה אלא להיכר ולזכרון שלא תשתכח תורת חלהקכב כמו שנתבאר ביו"ד סימן שכ"בקכג לפיכך אם קרא לה שם ביו"ט של פסח רשאי לאפותהקכד אם יש כהן קטן או גדול שטבל שיאכל ממנה ביו"ט.

וטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו ולא יטיל מים בין טבילה לאכילהקכה שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קריקכו ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול. וכל כהן שהוא יותר מבן ט' שנים אע"פ שהוא אומר שלא ראה קרי אין מאכילין לו החלה אלא אם כן טבל דכיון שבן ט' ביאתו ביאה הרי הוא בחזקה שראה קריקכז:

כא

כא ואם אין שם אלא כהן גדול שלא טבל לקריו יכול לאפותה ע"י שיבטלנה ברובקכח קודם האפייהקכט דכיון שנתבטל ברוב מותרת אפילו לכהן טמא כמ"ש ביורה דעה סי' שכ"גקל (וכל זה כשכבר קרא לה שם חלה אבל לכתחלה אין לקרות לה שם חלה בעודה עיסה אפילו יש שם כהן טהור שכבר נהגו במדינות אלו שלא להאכיל חלה לכהןקלא מטעם שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"בקלב ע"ש):


א) כדלעיל סי' תנו ס"א.

ב) ס' התרומה סי' פב. טור ושו"ע ס"א.

ג) כדלקמן סי"ד.

ד) משנה חלה פ"ד מ"ה וכחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה.

ה) משנה שם פ"ב מ"ד וכרבי אליעזר. טור ושו"ע יו"ד סי' שכה ס"א. וראה גם לקמן ס"ו.

ו) רא"ש ביצה פ"א סוס"י יג. ב"ח בריש הסימן. ט"ז ס"ק ב.

ז) טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' תנו ס"ט.

ח) ב"י בריש הסימן. שו"ע שם.

ט) משנה חלה פ"ב מ"ד. ט"ז ס"ק א.

י) תוספתא טהרות פ"א ה"ב. תרומת הדשן סי' קפט. ט"ז שם. פר"ח ריש הסימן.

יא) ח"י ס"ק ד. וראה גם לקמן ס"ו (כשנצטרפו על ידי כלי).

יב) ואין כאן צירוף (ט"ז ס"ק א).

יג) ח"י ס"ק ד, בשם מה"ר יוסף.

יד) סעיף ח.

טו) מ"א ס"ק א. דרכי משה ס"ק ב.

טז) ח"י ס"ק ג. וראה לעיל סי' ריג ס"ז. שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רלה. רב פעלים ח"ב יו"ד סי' ב ד"ה והנה מצינו. יגדיל תורה (נ.י.) כח ע' קמד. אהלי שם ז ע' קג. העו"ב תשצח ע' 89. תשצט ע' 55.

יז) מ"א שם.

יח) כדלעיל סי' ח סכ"א. וראה קו"א שם ס"ק ד.

יט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם ס"ק ז.

כ) סעיף ה.

כא) סוף ס"ט. וראה סי' קעד ס"י וסי' קעט ס"ז.

כב) סעיף ט (לענין הפסק שבין ברכה לאכילה). וראה גם לעיל סי' תלב ס"ו (לענין הפסק בין ברכה לעשיית המצוה) סי' ח סכ"א (כשבירך על המצוה שעושה כמה פעמים, כמו כאן).

כג) של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, ב) ד"ה ודמיא. מ"א ס"ק א. אליה זוטא ס"ק א.

כד) של"ה ואליה זוטא שם.

כה) שו"ע ס"א.

כו) גמרא מח, ב. טור ושו"ע שם.

כז) כדלעיל ס"א וש"נ.

כח) מרדכי רמז תקצט. ח"י ס"ק טז. פר"ח סוף ס"א. וראה גם לעיל סוף ס"ב (כשנצטרפו בדיבוק ונשיכה).

כט) רמב"ם הל' בכורים פ"ה ה"א. שבלי הלקט סי' ריב (פז, ב). ב"י ד"ה ואם ידוע. מ"א ס"ק ב.

ל) ראה לקמן סי"ב (מדת חסידות להפריש גם חלת חוץ לארץ מן המוקף, כמו חלת ארץ ישראל).

לא) במדבר טו, כ.

לב) רא"ש פ"ג סי' ו. ר"ן שם (יד, סע"א) ד"ה גמ' תניא. טור ורמ"א ס"א.

לג) משנה חלה פ"א מ"ט ופ"ב מ"ח. רמב"ם הל' ביכורים פ"ה הי"ג.

לד) רש"י עירובין ל, ב ד"ה מוקף. גיטין ל, ב ד"ה מוקף.

לה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם, ובהג"ה שם.

לו) רא"ש בהל' חלה סי' ד. ב"ח ס"ג ד"ה ומ"ש רבנו אלא יקריב. פר"ח ס"א ד"ה והנה מדברי המחבר. ודעה הב' – לקמן סוף סי"א.

לז) סמ"ג עשין קמא (רג, ב). רא"ש ביצה פ"א סי' יג. ר"ן שם (ד, ב) ד"ה אמר רבא, בשם ר"ת. הובא בט"ז ס"ק ה.

לח) שמואל ביצה ט, א.

לט) טור ושו"ע יו"ד סי' שכג. וראה גם לעיל סי' רס ס"ה וש"נ.

מ) תוס' ביצה ט, א סד"ה גלגל. נדה ז, א סד"ה ומקפת. סמ"ג עשין קמא (רג, ב) בשם רבי יהודה בשם רבי אלחנן. מרדכי רמז תקצז (הב'). כל בו סי' פט (נז, ג). רמ"א שם ביו"ד סי' שכג. ח"י כאן ס"ק ז.

מא) דרכי משה ס"ק ג. ב"ח ס"ד סד"ה ומ"ש ואפילו. ט"ז ס"ק ב.

מב) ב"[י] סד"ה אפילו שכח. לפירוש הפר"ח ס"א סד"ה כתב המרדכי.

מג) ח"י ריש ס"ק ו (דקאי על דין צירוף סל שבשו"ע והצריך מוקף) וס"ק ז (שגם בצירוף סל הצריך נגיעה מטעם מוקף, כדלקמן סוף סי"א).

מד) סעיף ו.

מה) תוס' ביצה ט, א סד"ה גלגל (עכ"פ כשיש בהם שיעור חלה. ולסברא זו כ"ה גם כשאין בהם שיעור חלה ונצטרפו ע"י סל).

מו) סעיף ז.

מז) ח"י ס"ק ט. וראה מגני אברהם סי' תסב ד"ה נידון אם שכח.

מח) כדלקמן סי' תקו ס"ה.

מט) ס' התרומה סי' פא (ממשמעות הגמרא מח, ב שצירוף סל מועיל רק כשנוגעים) וסי' פב.

נ) נקודת הכסף יו"ד סי' שכו (שהוכיח מכמה פוסקים שסוברים כס' התרומה). ב"י סי' שכה ד"ה ומ"ש ואם אינם, בשם סמ"ג עשין קמא (רב, ד), ול"ת סוס"י עט.

נא) משמעות רמ"א ביו"ד שם (?)

נב) משמעות התוס'. ראה סמ"ג שם ושם, והגהת סמ"ק סי' רמו, שכשיש שיעור חלה בכל עיסה צריך צירוף כלי בלא נגיעה.

נג) ח"י סוף ס"ק ז.

נד) תוס' מו, ב סד"ה הואיל (הא'). נדה ז, א ד"ה ומקפת (נקודות הכסף יו"ד סי' שכו, בשם הרמב"ם הל' בכורים פ"ז הי"ב. ט"ז כאן ס"ק ב, בשם סמ"ג שם). דעה הא' ברשב"[ץ] ח"ב סי' רצא פ"ז.

נה) רשב"ץ שם ריש פ"ז. וראה גם מ"א ס"ק ג.

נו) רש"י מו, סע"א. רי"ף שם (יד, סע"א). הובאו ברא"ש פ"ג סי' ו (שאפילו היה בו שיעור צריך צירוף סל). שו"ת מהרש"ל סוס"י נח (שנוהגין בזה כרש"י). ח"י סוף ס"ק ז.

נז) סעיף ה (במוסגר), ובקו"א שם ס"ק ב.

נח) ח"י ס"ק ו (במוסגר). רשב"ץ שם פ"ז. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רלה ס"א.

נט) ראה משנה למלך הל' תרומות פ"ג הי"ז.

ס) שו"ע יו"ד סי' שלא סכ"ה (לענין תרומה).

סא) משנה חלה פ"ב מ"ד. טור ושו"ע יו"ד סי' שכה ס"א. וכ"ה לעיל ס"ב.

סב) משנה חלה פ"ד מ"ה כחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה. וכ"ה לעיל סעיף א.

סג) לפי המנהג דלקמן סי' תנח ס"ה, שג' המצות של מצוה נעשין מעיסה שיעור חלה (משא"כ כשנעשו מעיסה זו עוד חלות יקח חלה מהם).

סד) שביחד היה בהם שיעור חלה, בלי צירוף מצות אחרות.

סה) סעיף ג ואילך. וראה העו"ב תשצו ע' 72.

סו) לבוש ס"ב. ח"י ס"ק ט.

סז) כדלקמן סי' תעג סל"ה.

סח) משנה תרומות פ"א מ"ה. טור ושו"ע יו"ד סי' שלא סנ"ח.

סט) טור ושו"ע יו"ד סי' שכד סי"ב. דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א.

ע) כדלעיל ס"ו.

עא) שו"ת רש"ל סי' נח. דרישה סימן שכד ס"ק ד. וכמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"א, שבשני מינים אין מצטרפין. וראה שיח השדה שער הכללים כלל ה ד"ה וע' בשו"ע הרב. חקרי הלכות ח"ג ע, ב.

עב) טור ושו"ע יו"ד סי' שכד סי"ב. רש"ל ודרישה שם.

עג) כמבואר בנקודת הכסף יו"ד סי' שכו, שהקפה מועלת אפילו בשני מינים.

עד) דרכי משה שם. רמ"א שם.

עה) היינו כשהפריש מכל העיסות חוץ מהעיסה אחת שיש בה שיעור, ומצה זו היא מאותה עיסה. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

עו) טור ושו"ע יו"ד סי' שכד סי"ד. וכדלעיל סי' תנו ס"ג וש"נ.

עז) ר"ן פ"ג (יד, א) ד"ה רבי אליעזר. רמ"א בסוף הסימן. רשב"ץ ח"ב סי' רצא פ"ז.

עח) שימדוד לפני יום טוב או יקח באומד. וראה במצויין שם מפר"ח (כאן בסוף הסימן), שאחר אפיה יצרפם לשיעור חלה ויפריש מהם.

עט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד. לקמן ס"כ וסכ"א.

פ) רש"י מו, א ד"ה כיצד. תוס' שם ד"ה לא תקרא. טור ושו"ע ס"ב.

פא) רש"י שם. טור וט"ז ס"ק ד.

פב) רש"י ותוס' שם. טור ושו"ע שם.

פג) רש"י ותוס' שם. טור וט"ז ס"ק ה.

פד) סעיף ט. וראה לעיל סי' תמו קו"א ס"ק ג.

פה) רש"י שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תמד ס"כ (שאם החמץ שלו יכול לבטלה, משא"כ כאן).

פו) משנה מו, א כרבי אליעזר.

פז) שמות יג, ז.

פח) ברייתא ה, ב. וראה לעיל סי' תלא ס"ב. מ"מ וציונים.

פט) גמרא מו, ב. רש"י שם ד"ה לא. מ"א ס"ק ה. וראה חקרי הלכות ח"ד עז, ב.

צ) ח"י ס"ק טז.

צא) כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' נח (הובא בח"י שם), שכ"ה עיקר המצוה. וראה רש"י מח, ב ד"ה אמר ליה, בשם רבנו יעקב בן יקר.

צב) משנה מו, א כרבי אליעזר. טור ושו"ע ס"ב.

צג) מהרי"ל הל' חלה (ע' פג). מ"א ס"ק ד.

צד) שו"ע יו"ד סי' שלא סמ"ו. וראה לקמן סי' תקכז קו"א ס"ק ב. לקוטי לוי יצחק אג"ק ע' דש. אג"ק ח"א ע' רלט.

צה) רב פפא אליבא דרבי אליעזר מח, א. וראה מ"מ וציונים.

צו) וכדלקמן סי' תקז סי"ח, שבזה אסור אפילו כשמשאיר חלה אחת כדי לאכלה בחול.

צז) תוס' מו, ב ד"ה הואיל (הא', בתירוץ הרשב"א לקושיית הר"י): גבי חלה לא אסרו משום תיקון חלה. וראה מ"מ וציונים.

צח) קושיית רשב"א בתוס' שם. וכדלעיל בתחלת הסעיף. וראה לקמן סי' תקז סי"ח, שבזה מותר עכ"פ כשמשאיר חתיכה זו לאכלה בחול.

צט) רב חסדא ביצה כא, א. לקמן סי' תקו סי"ב.

ק) קושיית ר"י בתוס' שם (כי נמי בצע מכל חדא וחדא אסור לאפות). וראה לקמן סי' תקו ס"ו, שכשמשאיר החתיכה לאכלה בחול מותר מטעם שמא יזדמנו אורחים כו', משא"כ כאן. וראה שם שאם העיסה נילושה בערב יו"ט, כיון שאסור להפריש החלה קודם אפייתה, יש מתירים האפיה אף בשאר יו"ט.

קא) תירוץ הרשב"א בתוס' שם.

קב) ר"ת בתוס' מו, א ד"ה תטיל. רא"ש פ"ג סי' ו. טור ושו"ע ס"ב.

קג) בן בתירא במשנה שם.

קד) לבוש ס"ג.

קה) ראה מ"א ס"ק ו.

קו) פר"ח ס"ב ד"ה ומ"ש יטילנה.

קז) כדלעיל סי' ש"ט ס"ז. וראה לעיל סי' רסה ס"ה, וסי' שח סוף ס"ס (כשלא היה האיסור עליו בבין השמשות).

קח) סעיף ט.

קט) ר"י בתוס' מו, ב ד"ה הואיל (הא'). רא"ש שם.

קי) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ג.

קיא) מ"א ס"ק ד.

קיב) רי"ף פ"ג (יד, ב). תוס' מו, א ד"ה עד. רא"ש פ"ג סי' ו. טור ורמ"א ס"ב.

קיג) שמואל בכורות כז, א.

קיד) רש"י שם ד"ה טומאה יוצאת.

קטו) גמרא סז, סע"ב. רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ה ה"א.

קטז) נדה דף לב, ב. רמב"ם שם ה"ב.

קיז) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מב, ג). מ"א ס"ק ז.

קיח) נדה שם. רמב"ם הל' מטמאי משכב ומושב פ"ה ה"ד.

קיט) רמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"ח.

קכ) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א.

קכא) רמב"ם שם. משמעות רמ"א שם (שלא הזכיר העריב שמשו).

קכב) בכורות שם. רמב"ם הל' ביכורים פ"ה ה"ז.

קכג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג (שמפרישין כדי שלא תשתכח כו') וס"ה (שמותרת בטומאה).

קכד) רמ"א שם (כדלקמן סכ"א, שלכתחלה לא יקרא לה שם חלה).

קכה) מ"א ס"ק ח.

קכו) מקוואות פ"ח מ"ב. רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ה ה"ו.

קכז) ב"י ד"ה וכהן קטן, ממשמעות רבנו ירוחם שם.

קכח) תוס' מו, א ד"ה עד. רא"ש פ"ג סי' ו. טור, לגירסת ולפירוש הב"ח שם ס"ו ד"ה אבל. ח"י ס"ק יד.

קכט) ר"ן שם (יד, ב) ד"ה וכתב. ב"י ד"ה אבל הר"ן.

קל) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם. וראה חקרי הלכות ח"ד פא, א.

קלא) טור יו"ד סי' שכב בשם יש אומרים. מהרי"ל הל' חלה (ע' פב). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"ב (שנהגו שלא להאכיל לכהן). ח"י ס"ק טו (שלכן יותר נכון לא לקרות שם עד אחר אפיה).

קלב) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה הטעמים האמורים בטור שם. מהר"י ווייל שם. דרכי משה כאן ס"ק ד. מ"א ס"ק ט.