תנח זמן וסדר לישת מצת המצוה ובו י"ז סעיפים:

א

א נהגוא כל ישראלב שלא ללוש המצות של מצוהג עד אחר חצות היום בערב פסח שהוא זמן הקרבת הפסחד שמצות מצה הוקשה למצות הפסחה שנאמרו על מצות ומרורים יאכלוהו ולפי שאין הכל בקיאים בחצות היום ממשז לפיכך נכון להמתין חצי שעה אחר חצות היום כי כן היו ממתינים בשחיטת הפסח שלא לשחטו עד לאחר שש ומחצהח:

ב

ב וכל זה אינו אלא מנהגט לכתחלה אבל מעיקר הדין אפילו מצות מצוה שנאפו כמה חדשים לפני הפסח יכול לצאת בהן ידי חובתוי לכתחלה לפי שלא הוקשה מצת מצוה למצות פסח אלא לזמן אכילתה בלבדיא שצריך לאכלה קודם חצות הלילהיב כמו הפסח שאינו נאכל אלא עד חצותיג שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו הוקשה אכילת מצה לאכילת הפסחיד אבל לענין זמן עשייתן לא הוקשו כללטו ויכול לאפותן מתחלת השנה והוא שיאפה אותן לשם הפסחטז כמו שנתבאר בסימן תנ"גיז אבל אם לא אפאן לשם הפסח מן הסתם לא נזהר יפה מחמץ בשעת עשייתןיח לפיכך הן אסורין לכל ימי הפסח:

ג

ג ובשעת הדחק מעמידין על עיקר הדין כגון אותן שאופין מצות ושולחין למרחקים מותרין לאפות אפילו כמה חדשים קודם הפסחיט וכן המפרשים מיבשה לים כמה חדשים קודם הפסח אופין מצות קודם יציאתם מביתם אבל שלא בשעת הדחק אין לשנות המנהגכ:

ד

ד ואם חל ערב פסח בשבת נוהגין ללוש בערב שבתכא אחר חצות היוםכב ויש נוהגין ללוש במוצאי שבת דהיינו בליל יום טוב ונותנין טעם למנהגםכג לפי שחביבה מצוה בשעתהכד ואין ראוי לנהוג כןכה לפי שצריך למהר האכילה בליל פסח מיד בכניסת הלילה כדי שלא ישנו התינוקותכו כמו שיתבאר בסי' תע"בכז ואם יתעסק בתחילת הלילה בלישת המצות ואפייתן בודאי ישנו התינוקות ועודכח שהאופה מצות ביום טוב צריך להזהר בכמה הלכות האיך להפריש חלה מהן (שנתבאר בסימן תנ"ז) והאיך לנקות כלי הלישה מחמץ הנדבק בהןכט (שיתבאר בסימן תנ"ט) ואין הכל בקיאין בהלכות אלו ויבאו לשרוף החלה ביום טוב ולגרוד ולהדיח הכלי ע"י ישראל (עיין סימן תנ"טל) ואף בחול המועד ראוי לנהוג שלא לאפות מצות אלא יאפה הכל קודם הפסחלא אם אפשר לו מטעם שנתבאר בסימן תנ"גלב:

ה

ה נוהגין במדינות אלו שהג' מצות של מצוה הן נעשין מעשרון אחד קמחלג כעין לחמי תודה שהיו ג' חלות נעשות מעשרון אחד שהרי היו בה שלשים חלות של מצה נעשות מעשרה עשרונים נמצאו שלש חלות לעשרוןלד לפיכך אנו עושין גם כן ג' מצות לעשרון זכר ללחמי תודהלה שהיוצא מבית האסורין חייב להביא תודהלו ואנו בפסח יצאנו מבית האסורין משעבוד מצרים לפיכך אנו עושין זכר ללחמי תודהלז:

ו

ו ומי שיש לו בני בית רבים ואין מספיק לו עשרון אחדלח יכול להוסיף על עשרון בג' מצות הללו דהיינו שילוש ב' עיסות שאין בכל אחת מהן יותר מעשרוןלט ויעשה שתי עיסות ומשתיהן יעשה ג' מצות ואם בכל אחת מהן בפני עצמה אין לה עשרון מרווח יצרף שתיהן יחדמ על דרך שנתבאר בסימן תנ"זמא ויפריש מהן חלה ואחר כך יעשה מהן ג' מצותמב.

ואם אינו יכול להפריש מהן בעודן עיסה מפני מהירות המתעסקין בהןמג יעשה מהן ג' מצות ועוגה אחתמד ויאפה את כולן ולאחר האפייה יצרפם יחד בכלי אחד ויפריש מן העוגה על כולן.

אבל מי שאין לו בני בית מרובים טוב שיקח עשרון מרווחמה ויעשה ממנו ג' מצות ועוגה אחת ויחזור וילוש עוד עשרון מצומצם ויעשה ממנו ג' מצות לצורך ליל שני ולאחר שיאפה את כולם יצרפם בכלימו ויפריש מן העוגה על כולם:

ז

ז ונוהגין לעשות בהן סימן איזו מהן ראשונה ואיזו מהן שניה ואיזו מהן שלישיתמז שבהראשונה עושין בה מצוה הראשונה דהיינו ברכת המוציא שברכה זו היא המצוה הראשונה שעושין במצות הללו ובשניה עושין המצוה השנייה דהיינו ברכת על אכילת מצהמח ובשלישית עושין מצוה השלישית דהיינו הכריכה עם המרורמט לפיכך כשמניחין אותן על הקערה יניח אותן גם כן על סדר הזה השלישית למטה והשניה על גבה והראשונה על גבי השניה כדי שלא יצטרך להעביר על המצותנ ומכל מקום סדר זה אינו מעכב שאף אם שינה כל סדרן שהניח הראשונה למטה והשניה למעלה והשלישית בראשונה אין בכך כלום בדיעבדנא:

ח

ח והסימנים שעושה בהן לא יעשה אותן כמין אותיות על ידי דפוס או בידיונב (מטעם שיתבאר בסי' ת"סנג ועוד) שהרי צריך לשברם ביום טוב ויש אוסרין לשבור עוגה שיש בה כמין אותיות אע"פ שאין מתכוין למחקם אלא לאכלם ביו"ט כמו שנתבאר בסי' ש"מנד אלא עושין סימנין הללו ע"י נקבים או חריציןנה רק שיזהרו למהר מאד בעשייתן כמו שיתבאר בסי' ת"סנו ע"ש:

ט

ט ויזהר לאפות הראשונה קודם השניה והשניה קודם השלישית דהיינו שיכניסם לתנור זה אחר זה שאם יאפה אותן בבת אחת לא הועיל כלום בסימנים שנתן בהם דכיון שגמר עשייתם הוא בבת אחת אין לאחת קדימה ומעלה על חבירתהנז:

י

י המצה השנייה צריכה להיות יותר גדולה מהראשונה והשלישית לפי שממנה צריך כשני זיתים לכל אחד מבני ביתו כזית אחד לברכת על אכילת מצה וכזית אחד לאפיקומןנח:

יא

יא ואם נאבדה אחת ממצות הללו נכון לאפות ג' מצות אפילו ביום טוב כדי שיהיה לו ג' מצות הנעשות מעשרון אחד קמחנט כעין לחמי תודה לפי מנהג מדינות אלו ואפילו אם יש לו שלש מצות אחרות שנעשו מן עשרון אחד אין לו ליקח אותן לפי שיש לחוש בהן שמא נעשו על ידי קטניםס דכיון שבשעת עשייתן לא היה דעתו עליהן שיהיו מצות מצוה מן הסתם לא נזהר בהם מקטנים ומשאר הפסולין להתעסק במצות מצוה ונמצא שיש בהן ספק פיסול לפיכך אי אפשר ליקח אותן לברכת על אכילת מצה שאכילתה הוא מן התורהסא וספק של תורה להחמירסב (אבל מותר לאכול מהן אפיקומן או לעשות מהן כריכהסג) שאכילה זו אינה אלא מדברי סופריםסד וספק דברי סופרים להקל ועל דרך שיתבאר בסימן תע"זסה:

יב

יב אבל אם נשברה אחת ממצות הללו אין צריך לטרוח ולאפות עודסו אפילו עדיין לא נכנס ליל יום טובסז אלא יקח השבורה וישים אותה באמצע בין העליונה לתחתונה שהאמצעית אינה צריכה להיות שלימה שהרי בוצעין ממנה חתיכה אחת לאפיקומן קודם אמירת ההגדה ואף שלכתחלה הידור מצוה הוא שכל הג' מצות יהיו שלימות בשעה שמביאין אותן על השולחןסח מכל מקום אין מטריחין אותו בשביל כך לאפות עודסט ואפילו נשברה מצה השלישית וכשישים אותה באמצע והשניה ישים למטה נמצא שיעשה מצה הג' משניה והרי זה כמורידה מקדושתהע:

יג

יג ויש נוהגין לאפות עוד ג' מצות מעשרון אחד וקורין אותן מצות ספיקות כלומר שנעשו בשביל ספק שמא תחמיץ או תאבד אחד מג' הראשונות אזי יקח ג' מצות הללועא.

אבל אם נשברה אחת מהן אפילו נשברה השלישית ואם יתן אותה באמצע והאמצעית למטה הרי זה כמורידה מקדושתה אף על פי כן מוטב להורידה מקדושתה מלדחות מצות הללו לגמרי וליקח את הספיקותעב שהרי אי אפשר לו לדחות את השבורה בלבד וליקח במקומה מצה אחרת מהספיקות כיון שלא נעשו מעשרון אחד:

יד

יד ויש נוהגין שאין אופין ג' ספיקות מעשרון אחד אלא מעשרון אחד אופין ד' מצות דהיינו ג' מצות מצוה וספיקא אחת (ואף על פי שעושין כעין לחמי תודה ובלחמי תודה לא היה אלא ג' מצות לעשרון מכל מקום כיון שמצה הרביעית אינה נעשית לשם מצות מצוה אלא בשביל ספק אינה עולה לחשבון)עג וכן אופין מעשרון השני לצורך ליל ב' ולפיכך אם נשברה השלישית של מצת מצוה אין עושין אותה אמצעית והאמצעית למטה שלא יורידנה מקדושתה אלא דוחין לגמרי את השלישית השבורה ומשימין במקומה את הספיקאעד שהרי היא נעשית מעשרון אחד עם המצות של מצוה:

טו

טו וכל דברים אלו אינן אלא מנהג וזריזות לכתחלה אבל מעיקר הדין אין צריך ליזהר כללעה בכל דברים אלו שנתבאר בסימן זהעו:

טז

טז הנוהגין לאפות מצה של מצוה בליל יום טוב כשחל במוצאי שבתעז יזהרו שלא יאפו אז הספיקות שמא לא יצטרך להם ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך יום טובעח וכן יזהרו שלא יאפה בליל יום טוב ראשון המצות הצריכות לליל יום טוב שניעט:

יז

יז מי שלש עיסה בערב פסח סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה ליל יום טוב אם אין דעתו לאכול ממנה ביום טוב ראשון אלא ביום טוב שני או בחולו של מועד שיש לו מצות לצורך יום טוב ראשון אסור לו לאפותה ביום טוב אע"פ שאם לא יאפה אותה תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצאפ מכל מקום לא יעשה איסור בידים וכשיאפה אותה יעשה איסור בידיםפא לפיכך אין לו תקנה להנצל מאיסור אלא שיגמור בדעתו לאכול ביום טוב ראשוןפב כזית מכל מצה ומצה שיאפה מעיסה זו או שיאכיל לקטניםפג ואז מותר לו לאפותה ואע"פ שזו היא הערמה שהרי אינו צריך כלל למצות הללו ביום טוב ראשון ואין בדעתו לאכול מהן אלא כדי להתיר לו אפייתן אף על פי כן התירו לו חכמים לעשות כן כמו שיתבאר בסי' תק"גפד ותק"זפה והוא שיקיים הערמתו ויאכל כזית מכל מצה ומצה ביום טוב ראשון כמו שיתבאר שםפו:


א) רוקח רס"י רפא. ב"י סוף הסימן. דרכי משה ס"ק א. שו"ע.

ב) ראה מ"מ וציונים.

ג) ב"י ריש הסימן. שו"ע.

ד) מחזור ויטרי הל' פסח סי"ט (ע' 260). טור בשם תשובות (מעשה הגאונים סי' כד). שו"ע. וראה ס' המנהגים – חב"ד ע' 37, ואוצר מנהגי חב"ד (ניסן) ע' צו-קא.

ה) גמרא דף [קכ], ב (לענין אכילה). מחזור ויטרי שם וטור (אף לענין עשיה).

ו) במדבר ט, יא. רש"י פסחים שם ד"ה הא אפקיה. וראה גם לקמן סי' תעב ס"ב.

ז) מ"א סי' רלג ס"ק א. וראה גם לעיל סי' פט ס"ב. סי' רצא קו"א סוף ס"ק א.

ח) רש"י צג, ב ד"ה חמשה עשר (לענין קרבן פסח). ב"ח ריש הסימן (לענין אפיה). ט"ז ס"ק א. אליה זוטא ס"ק א. ח"י ס"ק א. וראה לעיל סי' תלא ס"א.

ט) כדלעיל ריש ס"א.

י) תוספתא פ"ב הי"ג. מרדכי רמז תקמג, וטור בשם כמה פוסקים. רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מב, ב) בשם התוס' (רבנו פרץ לח, א ד"ה חלות). עולת שבת ס"ק א. פר"ח ס"א. ח"י ס"ק ד.

יא) כדלקמן סי' תעב ס"ב.

יב) כדלקמן סי' תעז ס"ו וש"נ.

יג) משנה זבחים נו, ב. רבי אלעזר בן עזריה בברייתא פסחים שם. רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ח הט"ו.

יד) גמרא קכ, ב.

טו) תוס' רבנו פרץ שם. מרדכי שם. לבוש ס"א.

טז) תוספתא שם. וראה מ"מ וציונים.

יז) סעיף יד (לענין מצות מצוה).

יח) ירושלמי פ"ב סוף ה"ד. סוכה פ"א ה"ב. הובא בתוס' סוכה ט, א ד"ה סוכה. ב"ח ס"ב ד"ה ומ"ש דבירושלמי. וראה לעיל סי' תמז סמ"ז.

יט) ח"י ס"ק ד.

כ) ב"י סוף הסימן.

כא) תוספתא פ"ג ה"ט. טור בשם רב האי בשם מנהג אבותינו, ובשם אביו הרא"ש. תוס' רבנו פרץ יג, א ד"ה ומשייר. שו"ע.

כב) שו"ע. וראה לבוש.

כג) טור בשם ראבי"ה (סי' תנב).

כד) ברייתא סח, רע"ב.

כה) תוס' רבנו פרץ שם. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עה). ט"ז ס"ק א.

כו) מהרי"ל וט"ז שם.

כז) סעיף א.

כח) מהרי"ל וט"ז שם.

כט) ראה ח"י ס"ק ג, בשם שו"ת מהרי"ל סי' כו.

ל) סעיף כג.

לא) טור סוף הסימן. מ"א.

לב) סעיף ט.

לג) רא"ש פ"י סי' ל (באשכנז ובצרפת). טור ורמ"א סוס"י תע[ה].

לד) משנה מנחות עז, רע"א.

לה) מרדכי סדר של פסח (לח, סע"א). רא"ש טור ורמ"א שם.

לו) רש"י ויקרא ז, יב. וראה ברכות נד, ב. לעיל סדר ברכת הנהנין פי"ג ה"ב. לקו"ש חי"ב ע' 27. שלחן המלך ח"ב ע' נב.

לז) הגהות מיימוניות פ"ח אות ו. לבוש סוס"י תעה.

לח) שבכל מצה יש 29 כזיתים. וכשעושה ב' עיסות יכול להיות בכל מצה עד 58 כזיתים. וראה לעיל סי' תנד ס"ה.

לט) מטעם שנתבאר לעיל סי' תנו ס"א.

מ) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א סי' תעה ס"ק יז.

מא) סעיף ב.

מב) מ"א שם.

מג) כדלעיל סי' תנז ס"ו.

מד) ראה לעיל שם (חתיכה ממצה אחת), משא"כ כאן שרוצה שישארו ג' המצות שלמות.

מה) כדלעיל סי' תנו סוף ס"ג, שאין בזה חשש חימוץ. וראה מ"מ וציונים.

מו) כדלעיל סי' תנז סי"ב, שגם כשיש לו שיעור טוב שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשה.

מז) רא"ש פ"י סי' ל. מרדכי סדר של פסח (לח, סע"א). טור ורמ"א שם סוס"י תעה.

מח) כדלקמן סי' תעה ס"ד-ה (ב' דעות, ודעה זו עיקר).

מט) רא"ש שם. טור ולבוש סוס"י תעה.

נ) טור סי' תעג (שיפגע בשלמה תחלה). לבוש סי' תעג ס"ו וסי' תעה סוף ס"ז. וכ"ה לקמן שם ס"ד. ובסידור: יסדר על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה, הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ב' אופנים בזה עפ"י הקבלה. יגדיל תורה (נ.י.) מז ע' רמח.

נא) רא"ש טור ורמ"א שם.

נב) שו"ת רמ"א סי' קיט. לבוש שם. ח"י שם ס"ק כו.

נג) סעיף ז.

נד) סעיף ד.

נה) לבוש שם.

נו) סעיף ח.

נז) אבודרהם (סדר הגדה ופירושה ד"ה וכשיבא) בשם הראב"ד. כל בו סי' מח (י, סע"ג). רמ"א ולבוש שם.

נח) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ח"י שם ס"ק כו.

נט) לבוש שם. מהרי"ל סדר הגדה (ע' פט). אגור סי' תשצ. מטה משה סי' תקצט. מ"א סי' זה.

ס) ראה לקמן סי' תס ס"א. מ"מ וציונים.

סא) כדלקמן סי' תעה סט"ו.

סב) ביצה ג, ב.

סג) שגם הוא מדרבנן, כדלקמן סי' תעה סי"ז.

סד) מהרי"ל שם. מטה משה שם. מ"א שם.

סה) סעיף י.

סו) מהרי"ל שם, בשם מהר"ש. אגור ומטה משה שם. רמ"א שם.

סז) ראה מ"מ וציונים.

סח) שו"ת רש"ל סי' פח. ח"י שם ס"ק כח.

סט) ראה ח"י שם.

ע) מהרי"ל ואגור ולבוש שם. ט"ז שם ס"ק יב.

עא) מטה משה סי' תקצט.

עב) במטה משה שם כתב שיקח אותן גם כשנשברה, אבל משמעות הח"י שם, שעדיף להורידה מקדושתה מלדחותה לגמרי (וכדלקמן סי"ד, שכשנשברה ראשונה אין מחליפים אותה בספיקא). וראה מ"מ וציונים.

עג) ח"י שם ס"ק כז. וראה חקרי הלכות ח"א כו, א.

עד) ח"י שם ס"ק כח (משא"כ כשנשברה ראשונה אין דוחין אותה, אלא לוקחין אותה לשניה).

עה) ובסידור לא הובא מנהג זה.

עו) גם המנהג דלעיל ס"א-ב, וכדלעיל ס"ג.

עז) כדלעיל סעיף ד.

עח) מטה משה סי' תקצט. מ"א סי' זה.

עט) מ"א שם.

פ) כדלעיל סי' תנז סי"ח, כשהפריש חלה ביו"ט, שלא יאפה אותה ביו"ט.

פא) איסור דרבנן בידים, כדלקמן סי' תקג ס"ב. וראה מ"מ וציונים.

פב) מ"א (אני אוכל פת חמה).

פג) ראה לקמן סי' תקג סוף ס"י.

פד) סעיף ו (אבל ראה שם ס"י דהיינו דוקא בקדירה אחת, וכאן התיר בכזית מכל מצה. וראה מ"מ וציונים).

פה) סעיף יח.

פו) סי' תקג סוף ס"ד.