תנט מקום וסדר לישת המצות ובו ל"ב סעיפים:

א

א אין לשין העיסה של פסח במקום שהשמש זורח שםא שחום השמש מחמםב העיסה ובקל תוכל לבוא לידי חימוץ אבל במקום הצל מותר ללוש אפילו תחת אויר הרקיע אם אינו יום המעונןג אבל ביום המעונן אסור ללוש תחת כל אויר הרקיע אפילו במקום צלד לפי שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאה דרך חלון כנגד חלונה שהעבים עומדים בפניה והיא מתפשטת עליהם ובוקעת בכל פיסוק שבהםה:

ב

ב ואפילו בבית אסור ללוש ביום המעונן כנגד חלון פתוח אע"פ שהשמש לא יוכל לזרוח לתוכו לעולם כגון שהוא פתוח לרוח צפוןו:

ג

ג ונהגו ליזהר שלא ללוש כנגד חלון פתוח אפילו ביום שאינו מעונן וגם השמש לא יוכל לזרוח לתוכו מכל מקום יש לחוש שמא פתאום יתכסו השמים בעבים ויהיה יום המעונן והוא לא ירגיש בדברז שיסיר מיד את העיסה מכנגד החלון מה שאין כן כשלש תחת אויר הרקיע אם יבאו עננים ותתכסה החמה מיד ירגיש בדבר ויכניס העיסה לבית מידח:

ד

ד וכל זה כנגד החלון ממש אבל מן הצד של חלון מותר ללוש אפילו אם השמש זורח לתוך החלון והוא לש בצלט קרוב למקום זריחת השמשי:

ה

ה וכל זה בחלון פתוח ממש אבל אם הוא סתום בזכוכית אע"פ שהשמש זורח שם מותר ללוש כנגדויא (ומכל מקום צריך ליזהר שלא תחמם העיסה):

ו

ו יש ליזהר כשמוליך קמח של פסח ביום וכן כשמוליך המצות לתנור לאפותן ביום לא יוליכם מגולין תחת אויר הרקיע אם הוא יום המעונן ואין צריך לומר שלא יוליכם מגולין במקום זריחת השמשיב אלא יכסה אותן במפהיג ואין לכסות פעמים הרבה במפה אחת דשמא נדבק בה מעט בצק ונתחמץיד (כששהה כדי הילוך מיל) כמו שיתבארטו ואם מוליכן בלילה או אפילו בבין השמשות אין צריך לכסותן כללטז (עיין סימן תנ"היז):

ז

ז לא יתקרב ללוש אצל פי התנור מפני חום התנוריח שמחמם העיסה אבל מאחוריו או מצדיו מותר ללושיט במה דברים אמורים בתנור שאופין בו שהוא עשוי מלבנים עבים ואין חומו שולט חוץ לדפנותיו אבל תנור בית החורף שהוסק אין ללוש בסמוך לו מכל צדדיו לפי שהוא מחזיק חומו ביותר ומתפשט חומו חוץ לדפנותיוכ ואף ברחוק ממנו אם מרגישים שם חום ההסקה אין ללוש באותו ביתכא עד שיפתח הדלת והחלונות שיצא החוםכב לפיכך נכון שלא להסיק תנור בית החורף בו ביום:

ח

ח עבר ולש תחת השמש או סמוך לתנור אם על ידי כן הוחמה העיסה אסורהכג באכילהכד ואם לאו מותרתכה אפילו לש במזידכו:

ט

ט לכתחלה אסור להניח העיסה בלא עסק אפילו רגע אחדכז וכל זמן שעוסקין בבצקכח אפילו כל היום כולוכט אינו בא לידי חימוץ ואם הניחוהו בלא עסק כדי הילוך מילל הרי זה חמץ.

ואם שהה פחות ממיל וחזר ונתעסק וחזר ושהה פחות ממיל אין השהיות מצטרפות לכדי הילוך מיל שהעסק שמתעסק בו בינתיים מבטל את החימוץ מעט שהתחיל להתחמץ בשהייה הראשונהלא במה דברים אמורים כשנתעסק בעסק גמור כגון בעיטת הידים בעיסה או הרידור שמרדדין המצות בעץ עגול אבל הניקור שמנקרין המצות כדי שלא יתפחו אינו נקרא עסק גמור לבטל החימוץ מעט שהתחיל כבר להתחמץ בשהייה הראשונה ומכל מקום נקרא עסק קצת לענין שאין המצה בא לידי חמץ בשעת הניקורלב.

אבל מה שנוהגין המון עם כשרואין מצה העשויה מונחת וא"א לאפותה מיד לפי שעדיין לא גרפו הגחלים מן התנור או מפני שאין לה מקום בתנור וכדי שלא תבוא לידי חימוץ משפשפין בה בידים אין זה מועיל כלום ואדרבה היד מחממת את הבצק וממהר להחמיץלג (ולכך יש ליזהר שלא להניח היד על הבצק שלא לצורך) עיין סי' תנ"ולד.

אלא כיצד יעשה (אם מתיירא שלא תשהה שיעור מיל חוץ לתנור ותחמיץ) ישברנה ויעשנה חתיכת בצק ויחזור ויתקנה כבתחלה כדי שהעסק יבטל החימוץלה ומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר שלא יבא לידי כךלו שיש לחוש שמא כשיתקנה פעם שניה לא יערוך אותה יפה יפה שתהיה גוש ממש אלא יהיה בה סדקים וכפילות והרי זה כעין מצה כפולה שנוהגין לאסורלז כמו שיתבאר בסי' תס"אלח.

לפיכך יש להזהר לכתחלה שלא להתחיל להעריך המצות ולרדדןלט עד שיתחילו לגרוף הגחלים מן התנור כדי שיוכלו לאפות מיד וגם מתחלה לא יתחילו ללוש העיסה עד זמן מה אחר שהוסק התנור בכדי שמיד אחר הלישה יוכלו לגרוף התנור ולהתחיל להעריך המצות ולאפותן מיד וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור אלא אם כן נשתהה שיעור מיל בלא עסקמ:

י

י שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשריםמא שהרי אמרו חכמיםמב מהלך אדם בינוני ביום בינוני דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין הואמג ארבעים מיל והיום י"ב שעותמד תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה שהרי עשר שעות שכשתחלקם למ' חלקים יגיע לכל חלק רביעית שעה והב' שעות כשתחלקם לארבעים חלקים יגיע לכל חלק עשרים משעהמה.

ויש חולקיןמו על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה לפי שיש אומריםמז שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים יש בהם יותר מי"ב שעות בינונית (פירוש אותן שעות שיש מהן כ"ד במעת לעת נקראין שעות בינונית לפי שיש שעות זמניות שנתבאר בסי' נ"חמח) ואינן נקראין ימים בינונים אלא לפי שמהנץ החמה עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה ולפי זה על כרחך יש מהנץ החמה עד שקיעתה י"ב שעות בינונית שהרי המעת לעת הוא כ"ד שעות בינונית ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מילמט אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה שהרי בי"ב שעות יש בהם ס' חומשין תחלקם לשלשים חלקים יגיע לכל חלק שני חומשין.

ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונהנ ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה אם אין שם הפסד מרובה:

יא

יא לא אמרו חכמים שיעור מיל אלא כשעדיין לא נתחמם הבצק על ידי עסק הידים אבל לאחר שנתחמם על ידי עסק הידים אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץנא וכן במקום חםנב כגון סמוך לפי התנור שאופין בו או שלש בבית שהוסק בו תנור בית החורף ומרגישין חומו עדיין אם שהה הבצק בלא עסק יכול לבוא לידי חימוץ אפילו בפחות משיעור מילנג וכן בכל מקום שמרגישין בו חום קצת ולפי יתרון החמימות ממהר הוא להחמיץנד וצריך לתת לב לפי העניןנה:

יב

יב אם התחילו ללוש ב' עיסות כאחת והחמיצה אחת מהן קודם ששהתה שיעור מיל בלא עסק כגון שנראו בה סימני חימוץ שיתבאר בידוע שהחמיצה גם השניתנו אם שהתה כל כך כמו חבירתהנז אע"פ שלא שהתה שיעור מילנח וגם לא נראו בה סימני חימוץ מכל מקום כיון שנתחמצה אחת מהן בידוע שיש שם איזה חמימות שממהר להחמיץנט קודם שיעור מיל:

יג

יג בצק שהחמיץ עד שיש בו סדקים אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה הרי זה חמץ גמור והאוכלו חייב כרתס ואפילו אין סדקים נראה אלא במקצת העיסה הרי כל העיסה חמץ גמורסא.

ואם אין בו שום סדק אלא שהכסיפו פניוסב (פירוש מראה לובןסג הנוטה לשחרות שקורין בלייכלי"ך בל"אסד) כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ורתת שפניו מכסיפיןסה דהיינו שנשתנית צורתו הרי זה אסור באכילה ובהנאהסו מדברי סופרים כחמץ גמור והוא נקרא חמץ נוקשהסז שאינו ראוי לאכילה מחמת חמיצותו שלא גמר כל צרכוסח (עי' סי' תמ"בסט) וצריך למחות בהמון עם שמשהין העיסות עד שמכסיפין פניהםע:

יד

יד אם האשה שלשה היא אופה בעצמהעא כשתבוא ללוש עוד לאחר שאפתה עיסה הראשונה צריכה היא לצנן ידיה במים צוננין קודם שתלושעב לפי שידיה נתחממו מחום התנורעג ומחממים את העיסה ואם עברה ולא צננה ידיה קודם הלישה הפת מותרתעד:

טו

טו אם האשה שלשה היא מקטפת (פירוש שטחה פני החררה במיםעה קודם האפיה) לא תקטף באותן מים שמצננת בהם ידיהעו מפני שהם מתחממין מחום ידיה ומחמיצין את החררהעז אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בהםעח ובמדינות אלו אין נוהגין כלל לקטף המצות במיםעט ומכל מקום אם אירע כך אין אוסרין המצה באכילהפ:

טז

טז אם לש אחר זמן איסור חמץפא דהיינו מתחלת שעה ששית ואילךפב צריך ליזהר במים שרוחצין בהם העריבה עם שאר הכלים ששימשו בעיסה ובמים שמקטפת בהן ובמים שמצננת בהם ידיהפג שלא ישפכם אלא במקום מדרוןפד כדי שיבלעו מהרה בקרקעפה אבל אם שופכן שלא במקום מדרון יש לחוש שמא יתקבצו במקום אחד ויחמיצופו קודם שיבלעו בקרקע ונמצא שיהיה חמץ ברשותו בפסח ואפילו אם שופכן לרשות הרבים ונמצאו שיצאו מרשותו קודם שנתחמצופז מכל מקום כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ צריך הוא ליזהר לכתחלה בכל אשר יש לו שלא יבואו לידי חימוץ כללפח:

יז

יז ולא ישפכם על גבי רצפת אבנים אפילו היא מדרון שהרי אינם נבלעין בקרקע במהרהפט:

יח

יח כבר נתבארצ שלכתחלה אסור להשהות הבצק בלא עסק אפילו פחות משיעור מיל לפיכך כל הכלים המשמשים בעיסה כגון העריבות והסכין שחותכין בו העיסה ועצי מגלגלין שמרדדין בהם המצות ועצים שמנקרין בהם המצות צריך ליזהר לגרדם יפה בין כל עיסה ועיסה לנקותם מפירורי בצק הנדבקים בהםצא אע"פ שאין שוהין שיעור מיל בין כל עיסה ועיסה ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא בלא עסק אף על פי כן לכתחלה צריך ליזהר בכךצב ואם אין שוהין כלל בין עיסה לעיסה אלא לש מיד זו אחר זו בלא הפסק כלל ואין הכלים פנוים ממלאכתם כלל ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא כלום בלא עסק אין צריך לגורדם בין עיסה לעיסהצג:

כ

כצד ואחר גמר לישת העיסות הנאפות בהיסק תנור אחד כשחוזר ומסיקו לאפות בו פעם שנית ידיח כל הכלים ששימשו בעיסה וינגבם לחזור ולהשתמש בהם פעם שניתצה ולא די להם בגרידה בלבד כמו שנוהגין העולם כי אי אפשר לנקותם לגמרי ע"י גרידה בלבדצו.

ואם הוא יום טוב שאסור להדיח כלים שאין לו צורך להשתמש בהם עוד בו ביוםצז ידיחם ע"י נכריצח שההדחה שלא לצורך יום טוב היא שבות והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות ושבות דשבות לא גזרו במקום מצוהצט דהיינו לבער ולהעביר החמץ הדבוק בכלים:

כא

כא ואם אין שם נכרי להדיחם די לו בביטול שיבטל ויפקיר הבצק הדבוק בכלים קודם שנתחמץ שאז הוא עדיין ברשותו לבטלו ולהפקירוק ואף כשיתחמץ אחר כך אין צריך להעבירו ולבערו אם בכל כלי וכלי בפני עצמו אין בו כזית בצק דבוק כמו שנתבאר בסימן תמ"בקא ע"ש ומכל מקום לכתחלה צריך הוא ליזהר שלא יבא לידי חימוץ כלל כמו שנתבאר למעלהקב לפיכך אם אין שם נכרי יטילם למים צונניםקג שהצוננים מונעים מלהחמיץקד ויזהר להכבידם למטה בתוך המים ואל יצופו למעלהקה:

כב

כב וכל זה כשאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות ונמצא שהכלים ששימשו בעיסה אין לו עוד צורך ביום טוב עצמו ולכך אסור לישראל להדיחם (ואע"פ שלצורך מצות ביעור חמץ מותר להדיח כלים אפילו בשבת כמו שנתבאר בסימן תמ"דקו מכל מקום כאן כיון שיש תקנה שלא יבא לידי חימוץ כלל לא התירו להדיח כלים שאין בהן עוד צורך ביום טוב) אבל כשדעתו לחזור ולאפות עוד מצות פעם שנית ביום טוב עצמו מותר להדיח כל הכלים אחר אפיה הראשונה כיון שהן צריכין לו עוד ביום טוב עצמוקז לפיכך מותר להדיח את העריבה אע"פ שאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות בו ביום דכיון שיש לה תוך יכול הוא ליתן בתוכה דברים אחרים בו ביום ונמצא שהיא צריכה לו ביום טוב עצמוקח:

כג

כג אבל אסור לישראל לגרוד את העריבה או שאר כל הכלים אע"פ שדעתו לחזור ולאפות בו ביום ונמצא שגרידה זו היא לצורך יום טוב עצמו אף על פי כן לא התירוהוקט לפי שאיסור הגרידה הוא מפני שהוא ממחק העץ כמו שנתבאר בסימן שכ"גקי ומחיקה אין בה צורך יום טוב כלל שהרי אפשר להעביר הבצק מהכלים בלא מחיקת העץ כגון על ידי הדחה:

כד

כד יש ליזהר לכתחלה שלא ליתן העריבה שלשין בה על גבי כר או כסת של צמר בשעת הלישה לפי שהן מחממין את העריבהקיא והיא מחממת את העיסה שבתוכה אבל מותר ליתן אותה על גבי בגד של צמרקיב או על גבי כר או כסת של עורקיג לפי שאינן מחממין כל כךקיד:

כה

כה אם העיסה היא רכה מאוד שנתנו בה מים יותר מן הראוי אין להוסיף קמח לתוך הלישה כדי שתהא העיסה כראויקטו לפי שהקמח שמוסיפין יש לחוש בו שמא אין כולו נילוש ונגבל יפה עד שיהיה כולו בצק אלא נשאר ממנו מעט קמח בעין בתוך העיסה ואפילו לאחר אפייה עודנו בעיןקטז ושמא לא נקלה אותו קמח יפהקיז (שהקמח שנקלה יפה אינו בא לידי חימוץ כמו שיתבאר בסי' תס"גקיח) ויש לחוש שמא יבא לתוך התבשיל בפסח ויתחמץקיט.

אלא כיצד יעשה ילוש אדם אחר עוד עיסה אחרת קטנה מגיבול קשה ויבשות מים ויערב אותה עם העיסה הרכהקכ המלוחלחת שניתוסף בה מים ויקבלו זו מזו וזו מזו לחלוחית ויבשות עד שיגיע למדה בינונית אבל אדם אחד אין לו ללוש שתיהן כאחת שאי אפשר ללוש שתי עיסות כאחת ולהתעסק בהן יפהקכא:

כו

כו ובדיעבד שעבר והוסיף קמח בעיסה הרכה מותרת באכילהקכב אלא שלכתחלה יש ליזהר במצות הללו שלא יבאו לתוך דבר לח שלא יתחמץ הקמח שבתוכן אבל כשאוכלן כשהן יבשותקכג ואף שלועסן בשיניו אין הרוק מחמיצו כיון שאין שוהין בפה שיעור מילקכד אבל בדיעבד שעבר ועשה מהן תבשיל מותר באכילה שהרי אין כאן אלא חששא בעלמאקכה שמא נשאר מעט קמח בעין ושמא לא נקלה יפה אבל מצה שיודע שנילוש בתוכה קמח יש להחמיר אפילו בדיעבד שעבר ונתנה לתוך דבר לחקכו עי' סי' תס"גקכז:

כז

כז צריך ליזהר להרחיק המצות מן הקמח כי הקמח הנדבק בהן בא אח"כ לתוך התבשיל ומתחמץקכח ולכן אותו המודד קמח לתוך העריבה לא יקרב אל העיסות עד שינקה מלבושיו מקמח וידיח ידיו תחלהקכט:

כח

כח המדקדקים נוהגין ללוש בספל ואחר כל עיסה ועיסה ידיח הספל וינגבו במפה אלא אם כן לש מיד בלי הפסקקל והמנהג הנכון להיות לו שני ספלים להחליף בין עיסה לעיסהקלא:

כט

כט אותו שלש העיסה ואותן שתיקנו המצות (וכן אותו שנותן הקמח) ידיחו ידיהם בין כל עיסה ועיסה (אלא אם כן מתעסקין מיד בלי הפסק כלל)קלב:

ל

ל וצריך ליזהר לבער הפירורין מעל השלחן אחר כל עיסה ועיסהקלג ואם יש בו נקב או סדק צריך לסותמן שלא יכנוס בהן בצק ויחמיץ שם ואח"כ יתערב בעיסהקלד.

ולפי שרוב השולחנות יש בהם סדקים לפיכך יש נוהגים לעשות המצה על הסדיןקלה וסדין שעשו עליו מצות פעם אחת אם רוצה לעשות עליו פעם ב' לא די לו בהדחהקלו לפי שהחמץ נדבק בו אלא צריך לכבסו היטבקלז ואפילו לא עשה מצות בפעם הא' אלא על עבר אחד של הסדין אין לו להפכו לעשות על עבר השני בלא כיבוס לפי שהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר על עברקלח וקודם הכיבוס צריך להתיר כל התפירות שבו כמו שנתבאר בסי' תנ"גקלט חוץ מן התפירות שבאימרא שאין צריך להתיר לפי שאין דרך לעשות מצות על האימרא אלא באמצע הסדין ואם עבר ועשה עליו מצות בלא כיבוס אם הוא תוך הפסח יש לאוסרן כיון שחמץ בפסח במשהו וקרוב לודאי שנתערב בהן פירור משהו אך אם הפך הסדין או שכבסו אף שלא התיר התפירות אין להחמיר ולאסור המצותקמ:

לא

לא העריבה שלשין בה יש ליזהר שלא יהיה בה שום גומא וסדקקמא שלא יוכל לנקרם אחר הלישהקמב ואפילו על שפתה לא יהיה שום גומא וסדק שלא יוכל לנקרםקמג לפי שהבצק הנכנס שם מתחמץ כששוהה שיעור מיל ואח"כ כשחוזר ולש בה מתערב בצק זה בעיסהקמד וכיצד יעשה אם יש סדקים בעריבה ירחיב אותם כרוחב אצבע או פחות כדי שיוכל לנקרם היטב ואחר כך יסתמם ויחליקם להשוותם יפהקמה:

לב

לב וכן המרדה שמכניסין בה הפת לתנור ומוציאין בה מן התנור תהא חלקה בלי שום סדק וגומא שלא יכנוס לשם בצק ויתחמץקמו אבל כשהיא חלקה אין בצק מתדבק בה כלל ולכן אין צריך להדיחה כלל אחר גמר האפייה אף שצריכה לו לחזור ולאפות בו פעם אחרתקמז:


א) מימרא דרבא דף מב, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה לא בחמה. לבוש ס"א.

ג) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מב, א). ב"י ריש הסימן. ט"ז ס"ק א.

ד) יומא דף כח, סע"ב. רי"ף ורא"ש סוף פ"ב. טור ושו"ע שם.

ה) רש"י שם ד"ה יומא דעיבא.

ו) תרומת הדשן סי' קכב. וראה לעיל סי' תלג ס"ד. מ"מ וציונים.

ז) תרומת הדשן שם. רמ"א ס"א.

ח) דרכי משה ס"ק א. מ"א ס"ק א.

ט) ח"י ס"ק ג, ממשמעות הרוקח סי' רעג (שאסר בבית רק במקום שהיתה חמה זורחת)

י) ח"י ס"ק א.

יא) ח"י ס"ק ד. וראה לעיל סי' תנה ס"ט. סי' תלג ס"ג-ד.

יב) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. דרכי משה ס"ק ו. רמ"א ס"א.

יג) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצ אות ג (לענין הולכת המצות לתנור). מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סח). דרכי משה שם.

יד) מ"א ס"ק ב. ח"י ס"ק ז.

טו) סעיף ל.

טז) תרומת הדשן סי' קטו (לענין הולכת המים). מ"א שם.

יז) סעיף ט. וראה מ"מ וציונים.

יח) רוקח סי' רעג (פי התנור). רא"ש סוף פ"ב (קרוב לתנור). טור ושו"ע ס"א.

יט) ב"ח ס"ב ד"ה ומ"ש ואל. פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש אצל. ח"י ס"ק ט.

כ) ח"י שם.

כא) ח"י שם. וראה לקמן סי"א.

כב) ט"ז ס"ק א.

כג) מ"א ס"ק טו. ח"י ס"ק כו.

כד) כדלעיל סי' תנה סכ"ז (במים חמים).

כה) רמב"ם פ"ה הי"ב. שו"ע ס"ה. וראה גם לעיל סי' תנה ס"ח.

כו) ממה שכתבו: עברה. וראה מ"מ וציונים.

כז) מימרא דרבא דף מב, א. כפירוש רש"י שם ד"ה אל תגביה. טור ושו"ע ס"ב.

כח) ברייתא דף מח, ע"ב. טור ושו"ע שם.

כט) רמב"ם פ"ה הי"ג. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תסו סט"ז.

ל) [ריש לקיש] דף מ[ו] ע"א. טור ושו"ע שם.

לא) שו"ת מהרי"ל החדשות סי' נא. הובא בתרומת הדשן סי' קכג.

לב) תרומת הדשן שם בשם חד מרבוותא. ב"י ד"ה וכתב הרא"ש. מ"א ס"ק ד. וראה לקמן סי' תס סוף ס"ח.

לג) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סו). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. דרכי משה ס"ק ג. מ"א שם.

לד) סעיף ה.

לה) רוקח סי' רעט. אגודה פ"ג סי' מד. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סז). דרכי משה סי' ת[ס]א ס"ק ג. רמ"א כאן ס"ב.

לו) מהרי"ל שם. רמ"א שם.

לז) מהרי"ל שם. מ"א ס"ק ו.

לח) סעיף טז.

לט) ס' הזכרונות (מונקאטש יט, א). כנסת הגדולה הגה"ט. ח"י ס"ק יב.

מ) ח"י שם.

מא) תרומת הדשן סי' קכג בהג"ה. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. שו"ע ס"ב.

מב) רבי יוחנן דף צג, ב ושם צד, א.

מג) רש"י שם ד"ה כמה.

מד) ט"ז ס"ק ב.

מה) ח"י ס"ק י.

מו) רמב"ם בפי' המשניות פ"ג מ"ב.

מז) ח"י ס"ק י.

מח) סעיף ג.

מט) רבי יוחנן שם, לפירוש עולא שם. רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ה ה"ט. פירוש המשניות פ"ט מ"א ד"ה מודיעים.

נ) ראה גם לעיל סי' רמט ס"ג. סי' רנא קו"א ס"ק א. סדר הכנסת שבת. וראה לעיל סי' שלא ס"ה. מנחת פתים יו"ד סי' סט ס"ו. ולענין שיעור ד' מילין, ראה לעיל סי' קפד ס"ג. סדר הכנסת שבת בסופו. תהלה לדוד סי' קפד ס"ק ג. מ"מ וציונים. פלפול התלמידים (מונטריאל) ח"ד ע' פב. אהלי שם ד ע' פד. דובר שלום ע' קנב.

נא) שו"ת הרא"ש כלל יד ס"ד. רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מב, ג). שו"ע ס"ב.

נב) יראים השלם רס"י נב. הגהות מיימוניות פ"ה אות ס. מרדכי רמז תר. רמ"א ס"ב.

נג) ח"י ס"ק ט וס"ק יג. וכדלעיל ס"ז.

נד) יראים והגהות מיימוניות ומרדכי שם.

נה) יראים והגהות מיימוניות שם.

נו) משנה דף מ[ו], א. טור ושו"ע ס"ב.

נז) רש"י שם ד"ה אם יש.

נח) ב"ח ס"ד ד"ה ואם הניחוהו. ט"ז ס"ק ג. ח"י ס"ק יד.

נט) ט"ז וח"י שם.

ס) משנה דף מ[ח], ב כחכמים וברייתא שם כרבי מאיר. רש"י שם ד"ה סידוק וס"ה קרני. טור ושו"ע ס"ב.

סא) שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קה. ח"י ס"ק טו.

סב) משנה שם. טור ושו"ע שם.

סג) ערוך ערך כסף (הא'). הגהת באר הגולה.

סד) ח"י ס"ק טז. וראה גם לקמן סי' תעג סל"א.

סה) רש"י שם ד"ה ואיזהו. טור ושו"ע שם.

סו) גמרא מג, א. וכדלעיל סי' תמב ס"כ.

סז) גמרא מג, א. טור.

סח) רש"י שם ד"ה שיאור. ר"ן שם (יג, א) ד"ה זומא. מ"א רס"י תמב ד"ה וחמץ נוקשה.

סט) סעיף כ.

ע) ראה מ"א ס"ק ה.

עא) רמב"ם פ"ה הי"ב. הובא בטור. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ח.

עב) מימרא דרבא דף מב, א.

עג) מ"מ שם. ט"ז שם.

עד) רמב"ם שם. רמ"א ס"ג.

עה) רש"י שם ד"ה שמקטפת. ט"ז ס"ק ד.

עו) מימרא דרבא שם. טור ושו"ע ס"ג.

עז) רש"י שם ד"ה שמצננת. שו"ע שם.

עח) שו"ע שם.

עט) דרכי משה ס"ק ה. מ"א ס"ק ז. ח"י ס"ק יז.

פ) דרכי משה שם.

פא) ב"י  ד"ה ואלו המים. שו"ע ס"ד.

פב) כדלעיל סי' תמה ס"א.

פג) רש"י מ, ב ד"ה מי תשמישו.

פד) ברייתא שם מב, א. טור ושו"ע שם.

פה) מ"א ס"ק ט.

פו) רש"י שם ד"ה הכי גרסינן. רמב"ם פ"ה הט"ז. טור ושו"ע שם.

פז) ומותר כדלעיל סי' תמד ס"כ.

פח) מ"א שם.

פט) מ"א שם. וראה לעיל סי' שנז ס"ח.

צ) סעיף ט.

צא) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' רפב. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עח). רמ"א ס"ד.

צב) מ"א ס"ק יא.

צג) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סח). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ח"י ס"ק כ.

צד) כ"ה גם בדפו"ר, שאחר סי"ח בא ס"כ.

צה) שם.

צו) דרכי משה [ס]י' תנו ס"ק ה. רמ"א כאן ס"ד. וראה לעיל סי' תמב סל"א.

צז) כדלקמן סי' תקט ס"כ.

צח) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עג). רמ"א שם. וראה אליה רבה ס"ק יז.

צט) מ"א ס"ק יב. וכדלעיל סי' שז סי"ב. וראה לקמן סכ"ב הטעם שלא מתירים ההדחה עצמה מטעם זה.

ק) מ"א ס"ק יג. וכדלעיל סי' תמד ס"כ.

קא) סעיף כז. וראה קו"א שם ס"ק טז (ד"ה אלא שדברי).

קב) סעיף טז.

קג) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עג, שאי אפשר דשייטי למעלה). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"ד.

קד) כדלעיל סי' תנז סוף סי"ח.

קה) שו"ת מהר"י [ווייל] שם. ט"ז ס"ק ו. ח"י ס"ק כב.

קו) סעיף ח.

קז) מ"א ס"ק יג.

קח) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עג). רמ"א ס"ד.

קט) מ"א ס"ק יג. וראה אליה רבה ס"ק יז.

קי) סעיף יא.

קיא) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א סוף ס"ד.

קיב) מ"א ס"ק יד.

קיג) מהר"י ווייל ורמ"א שם.

קיד) מ"א שם.

קטו) תרומת הדשן סי' קכד. שו"ע ס"ו.

קטז) תרומת הדשן שם. ט"ז ס"ק ח. מ"א ס"ק טז.

קיז) ראה שו"ת רבנו סי' ו (שזהו טעם הזהירות ממצה שרויה).

קיח) סעיף ב.

קיט) תרומת הדשן שם. מ"א שם.

קכ) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

קכא) מ"א ס"ק טז. ח"י ס"ק כח.

קכב) ט"ז ס"ק ח. ח"י ס"ק כז. וראה שו"ת רבנו סי' ו.

קכג) עולת שבת ס"ק ו. אליה זוטא ס"ק יג.

קכד) מ"א ס"ק טז. וראה לקמן סי' תסו ס"ו.

קכה) אליה זוטא שם. ח"י שם.

קכו) מ"א סי' ת[ס]ג ס"ק ד (מטעם שהמצה מפסקת בין הקמח והאור. וראה שו"ת רבנו סי' ו, שלדעת האוסרים לקמן סי' תסג ס"ב בקמח קלוי, אסור כאן אף בקמח שנשאר על גבי המצה).

קכז) סעיף ב.

קכח) רוקח סי' רפא. מרדכי רמז תקצז. הגהות מיימוניות פ"ה אות ש. רמ"א ס"ו.

קכט) ח"י ס"ק כט.

קל) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סח). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א ס"ק טז.

קלא) של"ה ריש מס' פסחים (קמא, ב) ד"ה ראוי. מ"א שם.

קלב) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א ס"ק טז.

קלג) מ"א סוף ס"ק טז, ובסי' תס(א) ס"ק ב.

קלד) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' סו. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עח). מ"א ס"ק יג. וראה גם לקמן סל"א. מ"מ וציונים.

קלה) ח"י ס"ק כד.

קלו) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עח). דרכי משה ס"ק ד. מ"א ס"ק יג.

קלז) מ"א סי' תנא סוף ס"ק לו.

קלח) מ"א שם. ח"י כאן ס"ק כ.

קלט) סעיף כד.

קמ) ח"י שם ס"ק נג. וראה מנחת פתים הוספות או"ח סי' תנא סי"ח.

קמא) מהרי"ל הל' הגעלה (ע' כז).

קמב) מהרי"ל שם (ע' כח). רמ"א ס"ד. עי' אליה זוטא ס"ק יא.

קמג) מהרי"ל שם. ט"ז ס"ק ז. מ"א ס"ק יג ד"ה מזרק. עי' אליה זוטא שם.

קמד) רמ"א שם.

קמה) מהרי"ל שם. מ"א שם. ח"י ס"ק כד.

קמו) מהרי"ל. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א ס"ק יג.

קמז) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שז אות א. מהרי"ל שם סוף הל' אפיית המצות (ע' פא). ח"י ס"ק כא.