תס דיני מצות המצוה ובו י"ב סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסימן תנ"גא שאין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שישראל בן דעת נתעסק בלישתה ועריכתה ואפייתהב לשם הפסח אבל אם באחד מהעסקים הללו נתעסק נכרי או חרש שוטה וקטןג דהיינו שאינו שומע ואינו מדברד או שוטה דהיינו שמאבד מה שנותנים לוה או קטן דהיינו שלא הביא שתי שערותו אפילו אם ישראל גדול בן דעת עומד עליהם ומלמדם ומזהירם שיתעסקו בה לשם הפסח אין אדם יוצא בהז לפי שהנכרי אינו שומע בקול ישראל המזהירו והוא עושה על דעת עצמוח ואינו מתכוין לשם הפסח וחרש שוטה וקטן אין בהם דעת לכוין לשם הפסח ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום כיון שאין בהם דעתט.

ויש חולקין על זהי ואומרים שאם ישראל גדול בן דעת עומד ומשגיח עליהם שלא תתחמץ העיסה בידיהם אף על פי שהם אינם מתכוונים לשם הפסח שאין צריך כלל שתהא כוונת הלישה לשם פסח אלא שיהא השימור מחימוץ מלישה ואילך לשם הפסח כמו שנתבאר בסימן תנ"ג וכאן הרי ישראל בן דעת עומד עליהם ומשגיח על העיסה שבידיהם ומשמרה מחימוץ לשם פסחיא.

והעיקר כסברא הראשונהיב ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כגון זקן או חולה שאי אפשר לו ללוש ולאפות בעצמו והוא בין הנכרים ואין שם ישראל יש לסמוך על סברא האחרונהיג ומכל מקום נכון הדבר שילמד ויזהר את הנכרי שיעסוק בה לשם פסחיד וגם הוא יסייע קצת בלישתהטו שאז עושה הנכרי על דעת הישראל המסייעו ולא על דעת עצמוטז כמו שנתבאר בסימן י"איז ע"ש.

ואם אפשר לו למצוא ישראל אפילו חרש שוטה וקטן מוטב שיעשו הם שהם שומעים בקולו ועושין לדעתו משיעשה על ידי נכרי שאינו שומע בקולויח:

ב

ב הניקור שמנקרין המצות של מצוה יש להסתפק אם מותר לעשותו על ידי נכרי או על ידי חרש שוטה וקטןיט וטוב להחמיר לכתחלהכ אפילו ישראל בן דעת עומד עליהם ומזהירם שיעשו לשם הפסח אבל שאר המצות אע"פ שישראל קדושים הם ונהגו לעשות להם שימור מחימוץ לשם הפסחכא מכל מקום נוהגים לנקרם על ידי קטנים כיון שגם גדולים עומדים על גביהםכב ומשגיחין על המצות שבידיהם שלא יבאו לידי חימוץ וזה נקרא שימור גמור לפי סברא האחרונה שנתבאר עיין סי' תע"זכג:

ג

ג גדולי החכמים היו משתדלין בעצמן במצות מצוה ועומדין על עשייתן ומזרזין את העוסקין בהן ומסייעין בעריכתןכד וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא עצמו במצוהכה שכן הוא בכל המצותכו מצוה בו יותר מבשלוחוכז:

ד

ד ועכשיו שנתקלקלו הדורות ורוב המון עם אין נזהרין בכל דקדוקים שדקדקו חכמים בשמירת המצות מחימוץ ראוי לכל אדם אף בשאר המצות לעמוד על עשייתןכח ולא להאמין לעמי הארץכט:

ה

ה הלש עיסה אחר זמן איסור חמץ טובל שיאמר בשעת לישה כל פירורין שיפלו בשעת לישה ועריכהלא וכן הבצק שידבק בכליםלב אני מבטל ומפקיר אותם וכשהוא אומר כן אף כשיתחמצו הפרורין אינו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא אף אם יש בהם כזית כשיתקבצו ויתדבקו יחד כיון שכבר ביטלם קודם שנתחמצו שאז הם עדיין ברשותו לבטלן ולהפקירן כמו שנתבאר בסי' תמ"דלג אבל אם לא יבטלם קודם שיתחמצו יש לחוש שמא לא יבערם מן העולם מידלד לאחר שנתחמצו ויעבור עליהם בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים אף שאין בהם כזית כמו שנתבאר בסי' תמ"בלה.

(ואף שנתבאר בסי' תל"דלו שהפרורים אין צריך לבטלם ולהפקירם כלל שמאליהם הם הפקר היינו פירורי הפת שאי אפשר שיתדבקו יחד וכל פירור בפני עצמו אינו חשוב כלום ובטל מאליו אבל פירורי בצקלז כיון שאפשרלח שעל ידי כיבוד הבית יתקבצולט ויתדבקו ויהיו חתיכה אחת יש בהן חשיבות קצת ואינן בטלים מאליהם).

וכשמבטל הפירורין יאמר הפירורין יהיו הפקר או אני מפקירם ולא כמו שנוהגים המון עם לומר פירורין הפקר דמשמע שמאליהם הם הפקר ולא שהוא מפקירםמ ואף שיש מי שיישבו המנהגמא מכל מקום יותר טוב לומר בלשון המבורר יותר ועכ"פ שיאמר בלשון שמביןמב כמו שנתבאר בסי' תל"דמג:

ו

ו ולאחר גמר הלישה צריך לכבד את הביתמד ואת השולחןמה שעשו עליו מצות ואת מקום הלישהמו כדי לבער את הפרורין שאע"פ שבטלם קודם שנתחמצו מכל מקום לאחר שנתחמצו צריך הוא לבערם שלא יהיה חמץ ברשותו בפסחמז והפירורין שמוצא ישרפםמח ולא ידרסם ברגליו בעפר שאף על פי שהם מתבערים בכך מכל מקום כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ אין ביעור חמץ אלא בשריפה לפי מנהג מדינות אלומט לפיכך טוב שמיד שהפירורין נופלין לארץ קודם שיתחמצו ידרסם ברגליונ בעפר כדי שיתבערו מיד ולא יצטרך לשורפם אחר כךנא:

ז

ז אין עושין סריקין המצוייריןנב דהיינו לצייר במצות כמין חיה ועוףנג לפי שהוא שוהא עליהן לציירן ופעמים יבואו לידי חימוץ ע"י שהייה זונד ואפילו המצות הן רקיקים דקים שאינן ממהרין להחמיץנה אף על פי כן אסרו חכמים ואפילו רוצה לעשות הציור על ידי דפוסנו שאינו שוהה כלום אף על פי כן לא חלקו חכמים בגזירתם לפי שהרואה שיאפה מצות מצויירות אינו יודע שנעשו על ידי דפוס ויבא להתיר לעשות בלא דפוסנז:

ח

ח אבל הניקור שמנקרין המצות כדי שלא יתפחונח אף על פי שעושה ע"י מסרק ונעשה כעין ציור על המצה מכל מקום כיון שאינו מתכוין לציורנט ה"ז מותר ומכל מקום טוב למהר לעשותו בכל מה דאפשרס שהרי כשמנקר מקצתה האחד שוהה מקצתה השני בלא עסק כללסא:

ט

ט אם עבר ועשה ציורין על המצות מותרות באכילה אם לא שהה בציורן שיעור חימוץסב ואפילו לכתחלה אדם יוצא בהן ידי חובתוסג:

י

י אין עושין מצה עבה טפחסד שכשהיא עבה כל כך יש לחוש שמא לא ישלוט חום האש בתוכה ותתחמץ בתוכה בשעת אפייתהסה אבל פחות מטפח אפילו משהו מותר לעשות לכתחלה מעיקר הדיןסו לפי שחום התנור שולט בתוך עוביו כשאין בו טפח ומכל מקום טוב לעשות המצות רקיקין דקיןסז שאין ממהרין להחמיץ כל כך כמו העבותסח כשעדיין הן חוץ לתנור ואם עבר ועשה מצות עבות טפח או יותר מותרות באכילהסט ומכל מקום יש לעיין בתוך עוביה אם נאפית יפה ולא נתחמצה שם ואף על פי כן טוב שלא ליקח אותה למצות מצוהע:

יא

יא אין להקל במה שהחמירו הקדמונים שלא לעשות בפסח מיני מולייתות שקורין פאנד"ש או פלאדינ"שעא דהיינו עיסות מצות ממולאות בבשרעב או בגבינהעג לפי שבשעת אפייה יוצא ליחה מהבשר והגבינה ומלחלחת את העיסה ומעכבת אפייתה ועוד שליחה זו דינה כמי פירות שכשהם מתערבים בעיסה שנילושה במים היא ממהרת להחמיץ מידעד כמו שיתבאר בסי' תס"בעה ואם כן יש לחוש שמא כשיצאה הליחה לתוך העיסה נתחמצה מיד קודם שהספיק חום האש לשלוט בה לאפותה.

וכן אין ליתן ביצים לתוך המצה שיתאפה עמהםעו לפי שהליחה היוצאה מהם מעכבת אפייתה ואפילו ביצה מבושלת אין ליתןעז אע"פ שאין ליחה יוצאת ממנה מכל מקום במקום הביצה אין חום האש שולט שם ואין נאפה שם יפה ואפילו בדיעבד ששכח ונתן אותה בתוך המצה יש לאסור המצה באכילה ובהנאה לפי מנהגינו שאנו אוסרין מצה שנתכפלה בתנור לפי שאין חום האש שולט במקום הכפלעח כמו שיתבאר בסי' תס"אעט ע"ש:

יב

יב אבל אם נתן לתוכה זרעונים אפילו אינם כתושים מותרת באכילה לפי שדבר קטן כזה אינו מעכב אפייתהפ ומכל מקום לכתחלה יש ליזהרפא שלא ליתן לתוכה אפילו דברים קטנים אלא אם כן הם כתושים לפי שיש מי שאומרפב שאפילו דברים קטנים מעכבים את האפייה:


א) סעיף טו.

ב) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א בריש הסימן. וראה לקמן ס"ב (לענין ניקור). לעיל סי' תנג סט"ז (לענין טחינה).

ג) רא"ש פ"ב סי' כו, בשם שאלתות פ' צו שאילתא עו. טור ושו"ע ס"א.

ד) תרומות פ"ק מ"ב. ט"ז ס"ק א. ח"י ס"ק ג. וכ"ה לעיל סי' נה סי"א. סי' קצט ס"י.

ה) ברייתא חגיגה ד, א. ט"ז וח"י שם. וראה לקמן יו"ד סי' א ס"ה וס"ק לו-ז.

ו) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' ע: בני מצוה). ח"י שם (יג שנים ויום א'). וראה לעיל רס"י לט (לענין דאורייתא). סי' נה ס"ו (לענין דרבנן). הערות לשו"ע אדה"ז. מ"מ וציונים. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' צג.

ז) שו"ת הרשב"א ח"א סי' כו וסי' תקצג (שלמסקנתו אינו מחלק בין נכרי לחרש שוטה וקטן, ובין שוטה לחרש וקטן, ובין אחרים רואים אותם למלמדם ומזהירם). מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סט), לענין נכרי.

ח) גיטין כג, א. רשב"א שם. מהרי"ל שם.

ט) חולין דף יב, ב (קטן אין לו מחשבה, כשאינה ניכרת מתוך מעשיו). תוס' שם ד"ה ותיבעי (שכשאינה ניכרת מתוך מעשיו לא מהני אמירה). רשב"א שם, בסוף התשובה (שבמצה ליכא הוכחה כלל ממעשיו). וראה לעיל סי' לב סי"ב.

י) רב האי גאון (לענין אפיה). הובא במאה שערים למהרי"ץ גיאת (ח"ב ע' צג). רא"ש פ"ב סי' כו. טור. ארחות חיים הל' חמץ ומצה סקט"ז (בשם רב האי לענין לישה). ב"ח ריש הסימן (דה"ה לישה). שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' לה וסי' קמג (לענין לישה).

יא) מהר"ח אור זרוע שם. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

יב) שו"ע ס"א. וראה לעיל סי' יא ס"ד (לעניין טוויית ציצית, שמתיר בחרש שוטה וקטן כשגדול עומד על גביו). וקו"א ס"ק ב (שלמד זה מכאן).

יג) מנהגים (קלויזנר) סי' צט אות א. הגהות מהרש"ל לטור. ב"ח ס"א ד"ה ולענין הלכה. ט"ז סוף ס"ק א. מ"א בריש הסימן.

יד) מ"א שם (מטעם האמור לעיל סי' לב סי"ב). וראה לעיל סי' יא קו"א ס"ק ב (שחולק עליו וסובר שטעם זה לא שייך רק בעיבוד). וראה תוס' גיטין כב, ב ד"ה והא, ובחולין יב, ב ד"ה מאן (טעם נוסף לחלק בזה).

טו) מ"א שם.

טז) ראה מ"מ וציונים.

יז) סעיף ד (שמועיל סיוע בטוויית ציצית), וסי' לב סי"ב (בעיבוד עורות).

יח) מ"א שם (קטן). ח"י ס"ק ב (חרש שוטה וקטן). וראה רשב"א שם (שיש כמה פוסקים המתירים בחרש שוטה וקטן ולא בנכרי). גיטין כג, א (לחלק ביניהם מטעם זה לענין גט).

יט) מ"א שם בריש הסימן.

כ) ט"ז ס"ק א ד"ה העולה.

כא) ח"י סי' תנג סוף ס"ק טו.

כב) ח"י ס"ק ג.

כג) סעיף י (שכל המצות שלנו שמורות, אבל יש לחוש שמא נעשו ע"י חרש שוטה וקטן).

כד) טור ושו"ע ס"ב, שכן הנה נוהג הרא"ש. וראה גם הרי"ץ גיאת ח"ב (ע' צג) ורא"ש פ"ב סי' כו, בשם רב האי גאון (מנהג בעלי מעשה וחסידים).

כה) שו"ע שם. וראה גם לעיל סי' תנג סל"ג.

כו) כדלעיל סי' רנ ס"ד וש"נ.

כז) מ"א ס"ק ב.

כח) פר"ח ס"ב.

כט) תשובת הגאונים, הובאה בשבלי הלקט סי' ריא. מטה משה ס"ק תקפג. שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ג. ח"י ס"ק ד.

ל) ב"י ד"ה ויהא. שו"ע ס"ג.

לא) רוקח סי' רעג. טור. מרדכי רמז תקלז. הגהות מיימוניות פ"ג אות י. שו"ע שם.

לב) הגהות מיימוניות שם. שו"ע שם.

לג) סעיף כ.

לד) ראה לעיל סי' תלד ס"ו וש"נ.

לה) סעיף כח.

לו) סעיף ו.

לז) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סה), בשם מהר"ז רונקיל (ראוי לידבק).

לח) עי' אליה זוטא ס"ק ג (ראוין להדבק). וראה לעיל סי' תמב קו"א סוף ס"ק יח: ולזה נתכוין המ"א שם (ס"ק ב: ונדבקין וחשיבי), דלא כמ"ש הב"ח (ס"ב ד"ה ואיכא), והט"ז שם (ס"ק ג), בשם מהרי"ל דחיישינן כו' (עד שיהא בהן כזית).

לט) מהרי"ל שם.

מ) דרכי משה ס"ק ב, בשם מהר"י [ברונא]. מטה משה סי' תקעט. של"ה מס' פסחים (קמא, רע"ב) ד"ה ושמרתם. ט"ז שם.

מא) מ"א שם. ח"י ס"ק ח.

מב) מ"א שם.

מג) סעיף ח.

מד) מהרי"ל שם. ט"ז שם.

מה) מ"א שם ד"ה יזהר.

מו) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ח"י ס"ק ז.

מז) מהרי"ל שם, וכדלעיל סי' תלא ס"ג. סי' תמה ס"ב.

מח) מהרי"ל שם. ט"ז שם.

מט) כדלעיל סי' תמה ס"ז.

נ) ראה לעיל סי' תמד ס"ט.

נא) שבלי הלקט סי' ריא. מ"א שם.

נב) ברייתא דף לז ע"א. טור ושו"ע ס"ד.

נג) רי"ץ גיאת (ח"ב ע' צז) בשם הגאונים (דמות יונים ודגים ושאר צורות). טור ושו"ע שם.

נד) רש"י שם ד"ה שוהה. לבוש ס"ד.

נה) דלא קיי"ל כרבי יוסי שם שמתיר בזה. ב"ח ס"ב ד"ה אין עושין. ט"ז ס"ק ה. ח"י ס"ק יג.

נו) ברייתא שם. רמב"ם פ"ה הט"ו. ח"י ס"ק יא. וראה טור בשם הרא"ש (פ"ב סי' טו) ושו"ע, שלא לחלק בין נחתומים לבעלי בתים.

נז) ראה ברייתא שם. רמב"ם שם.

נח) טור ושו"ע ס"ד.

נט) מ"א ס"ק ג.

ס) טור ושו"ע שם.

סא) מ"א סי' תנט ס"ק ד.

סב) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מא, ב). ב"י ד"ה כתב רבנו ירוחם. ב"ח ס"ג סד"ה אין עושין. ט"ז ס"ק ד.

סג) שם לז, א בברייתא. רבנו ירוחם וב"י וב"ח וט"ז שם. וראה לעיל סי' תנח ס"ח. העו"ב תשצז ע' 43.

סד) רב יוסף שם לז, א. רש"י שם ד"ה אם אמרו (שרב יוסף בא לאסור עובי טפח). רבנו ירוחם נתיב ה ח"ג (מב, ב). שו"ע ס"ה.

סה) לבוש ס"ה.

סו) ח"י ס"ק טו. פר"ח יו"ד סי' צז בקונטרס אחרון. וכדלעיל סי' תמז ס"ט.

סז) רבנו ירוחם שם. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"ד. ב"ח ס"ד סד"ה מותר.

סח) רש"י שם ד"ה עושין סריקין. מהר"י ווייל ורמ"א שם.

סט) מ"א ס"ק ד. ח"י ס"ק יד.

ע) ח"י שם.

עא) ארחות חיים הל' חמץ ומצה סי' סב. שו"ע ס"ו.

עב) מ"א ס"ק ה.

עג) ראה לעיל סי' קסח ס"ט. סדר ברה"נ פ"ב הי"ב.

עד) מ"א שם.

עה) סעיף ג.

עו) ארחות חיים שם סק"ב. שו"ע ס"ז.

עז) ארחות חיים שם. מ"א שם.

עח) מ"א שם. ח"י ס"ק יז.

עט) סעיף טז.

פ) מ"א שם.

פא) מ"א וח"י שם (דשרי בדיעבד). וראה גם לעיל סי' תנה סל"ב.

פב) ט"ז ס"ק ו.