תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו ובו כ"ט סעיפים:

א

א תנור שאפו בו חמץ כשרוצה לאפות בו מצה צריך להכשירו על ידי ליבון באור כדין כלי חרסא שאין לו הכשר אלא על ידי ליבוןב לפיכך צריך להסיקו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנהג שבפחות מכן אינו נקרא ליבון גמורד כמו שנתבאר בסי' תנ"אה.

וצריך ליזהר שילכו הגחלים על פני כולו (כדי להכשיר את כולו) ואין די לו (להכשירו) בלהבה בלבד לפי שכמו שבכל השנה כשנאפה חמץ בתוכו בולע ממש על ידי גחלים (שמפזרים אותם על גבי התנור קודם האפייה) כך הוא פולטו על ידי גחלים לפיכך אפילו אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק להתיר לאפות בו מצה לכתחלה אלא אם כן כיון להתירו לצורך הפסח כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא נתכוין לכךו.

אבל בדיעבד שעבר ואפה בו מצות יש להתירם באכילה דכיון שהוסק כמה פעמים קרוב הדבר שהיו גחלים על פני כולו פעם במקצת זה ופעם במקצת זה אבל אם לא הוסק אלא פעם אחת ולא כיון להתירו לצורך הפסח על ידי היסק זה וספק לנו אם הלכו הגחלים על פני כולו יש לאסור אפילו בדיעבדז:

ב

ב יש נוהגין להטיל בתנור קרקע חדשה כדי שלא יצטרכו להכשירו ע"י היסקח שהחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו הוא נפלט על ידי ליבון השלהבת כשמסיקין אותו לאפות בו המצותט ומנהג יפה הואי ובלבד שיטילו בו קרקע עבה בכדי אצבעיא או יותר על פני כולו אבל הטחה מועטת אינה מועלת כלום שאינה מפסקת בפני גיעול חמץ הבלוע בקרקעיתו הישנה שלא יצא לחוץיב:

ג

ג כשמכשירו על ידי היסק טוב וישר הוא לגורפו ולנקותו היטב אחר ההיסקיג ולהמתין עד שיצטנן קצתיד ואחר כך יחזור ויסיקוהו שנית לאפות בו המצות שאם לא יסיקוהו שנית אלא יאפה בו מיד לאחר שגרף הגחלים אחר ההיסק הראשון וכן אם לא ימתין בין היסק להיסק עד שיצטנן קצת יש לחוש שמא לא יסיקנו היטב כל כך בהיסק הראשון שמסיקו להכשירו לפי שיתיירא שלא ישרפו המצות שיאפה בו אחר היסק הראשון או אחר היסק השניטו:

ד

ד טפקא של חרס חדשה דהיינו כלי שמסיקין תחתיו מלמטה ואופין על גבה מלמעלה מותר לאפות עליו מצות דכיון שהאור שולט תחתיו הוא נרתח יפה אע"פ שאין השלהבת עולה על גביו והפת נאפית מיד ואינה באה לידי חימוץטז אבל יש ליזהר להסיק תחתיו תחלה עד שיהיה מרותח היטב ואח"כ ידביק הפת על גביויז וכן כשאופה באלפס בלא משקהיח [יזהר] להסיק תחתיו תחלה עד שיהיה מרותח היטב ואח"כ ידביק הפת בתוכה שאם ידביק הפת מתחלה ואח"כ ירתיחנו יש לחוש שמא קודם שיהיה מרותח היטב תחמיץ הפתיט ואפילו בדיעבד שעבר והדביק ואח"כ הרתיח נכון להחמירכ שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו:

ה

ה אם שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפותה עם הנייר אין להחמיר בה בדיעבד שבודאי שלט בה חום האור דרך הנייר ונאפית במהרה קודם שתספיק להתחמץ אבל לכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות כןכא:

ו

ו טוב להחמיר ולמחות שלא יאפה חררות ברמץכב וכן שלא יאפה בחמהכג שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפותכד ואם עבר ואפה ברמץ מותרות באכילה ומותר לצאת בהן ידי חובתוכה אבל אם עבר ואפה בחמה אף על פי שמותרות באכילה דכיון שהחום גדול כל כך עד שיוכל לאפות אין החום מניחן להתחמץ אלא מיד הן מתחילין להאפותכו מכל מקום אין אדם יוצא בהן ידי חובתו אפילו בדיעבד לפי שהאפוי בחמה אינו קרוי לחם כללכז והתורה אמרה לחם עוני.

אבל האפוי בחום האור קרוי לחם אע"פ שאינו נאפה בתנור אלא באלפסכח בלא משקהכט:

ז

ז וכן אם נאפה בקרקעל כגון טרוקניןלא והוא שעושין גומא בקרקע הכירה ונותנין שם קמח ומים מעורבין ונאפה שםלב אע"פ שבלילתה רכה מאודלג ואין עליו צורת פתלד ולכך אין מברכין עליו המוציא אלא אם כן קבע עליו סעודתו כמ"ש בסי' קס"חלה אף על פי כן אדם יוצא בו ידי חובתו בפסחלו אפילו לכתחלה לפי שזהו לחם עונילז שאין לעני תנור ואופה לחמו בקרקעלח:

ח

ח מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנהלט אע"פ שהיא נפרכת כשמטלטלין אותהמ אף על פי כן יוצאין בה אפילו לכתחלהמא אבל קודם שנאפית כשיעור הזה אינה נקראת לחם אלא עיסהמב והאוכלה לא יצא ידי חובתו.

ולכתחלה יש ליזהר שלא להוציאה מן התנור קודם שנאפית כשיעור הזה אף שיחזירנה מידמג דכיון שהיא נקראת עיסה יכולה היא לבוא לידי חימוץמד כשהיא חוץ לתנורמה ואם עבר והוציאה בין שהחזירה בין שלא החזירה כלל מותרת באכילהמו ויש אוסריןמז אפילו החזירה מיד דכיון שהמצה היא חמה יש לחוש שמא נתחמצה ברגע אחד זו שהיתה חוץ לתנור כי ע"י החמימות ממהרת להחמיץ אפילו בפחות משיעור מיל כמו שנתבאר בסימן תנ"טמח ואף המרדה שהוציאוה בה מן התנור אסורה כי שמא נתחמצה בעודה על המרדה חוץ לתנורמט:

ט

ט ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונהנ וכן נתפשט המנהג לאסור מצה שחוטין נמשכין ממנהנא ואם אין יכולין לעמוד עליה אם חוטין נמשכין ממנה אם לאו טוב להחמיר ולאוסרה מספקנב ומכל מקום אם תוחב אצבעו לתוכה ואין בצק נדבק בו אין להסתפק כלל אם חוטין נמשכין ממנהנג ואם עדיין לא קרמו פניה בידוע שחוטין נמשכין ממנהנד:

י

י ואם החזירה לתנור כשהיא שלימה שלא פרסה לראות אם חוטין נמשכין ממנה יש להתירה אם קרמו פניה קצת כשהוציאה ויש לסמוך בזה על סברא הראשונה שלא להחזיק איסור מספק לומר שמא היה חוטין נמשכין ממנהנה:

יא

יא והמרדה אם הוציאו בה מצה שהיו חוטין נמשכין ממנה אין לאוסרה אלא לכתחלה שאין להוציא בה עוד מצות אבל בדיעבד יש לסמוך על סברא הראשונה שלא לאסור המצות שהוציא בה אחר כךנו:

יב

יב יוצא אדם ידי חובתו במצה שרוייה במים לאחר אפייתהנז והוא שלא נימוחהנח ואע"פ שנתמסמסה במיםנט לא יצאתה מכלל לחם כל זמן שלא נימוחה לגמרי ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לצאת במצה שרוייה אלא אם כן הוא זקן או חולה וקשה לו לאכול מצה יבישה אז שורין לו במיםס.

וצריך ליזהר שלא תהא נשרית במים כ"ד שעותסא שכל הנשרה מעת לעת נקרא כבוש והרי הוא כמבושלסב ואין יוצאין במצה מבושלת כמו שיתבארסג.

וצריך ליזהר לשרות כזית שלם ביחד אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית אינו יוצא בהן ידי חובתו אם נשרו כל כך עד שנתלבנו המים מחמתן שכבר נתבטלו מתורת לחםסד כמו שנתבאר בסי' קס"חסה.

ולא ישרה אלא במיםסו אבל לא בשאר משקיןסז ומי פירות ולא במרקסח לפי שהן מפיגין את טעם המצה שנותנין בה טעם שלהם ואף על פי שאין צריך שיטעום טעם מצה בפיו שאפילו בלע מצה ולא לעסה יצא כמו שיתבאר בסי' תע"הסט מכל מקום המצה עצמה צריך שיהיה בה טעם מצה ולא שיופג טעמה על ידי טעם אחרע:

יג

יג ומכל מקום אם הזקן או החולה אי אפשר לו לאכול מצה השרוייה במים שורין לו ביין או בשאר משקין כדי שלא יתבטל ממצות מצהעא כי יש אומריםעב שאף היין ושאר משקין אינן מפיגין טעם המצה כיון שלא נתבשלה בהן אלא שנשרית בהן אבל שאר כל אדם שאכל מצה השרויה בשאר כל המשקין חוץ ממים לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולאכול מצה אחרת בין הכזית של ברכת מצה בין הכזית של אפיקומןעג כי העיקר כסברא הראשונה:

יד

יד אין יוצאין במצה המבושלת לאחר אפייתהעד אפילו בדיעבד אפילו לזקן או לחולה לפי שהבישול מבטל את טעם המצהעה ואפילו לא נתבשלה ברותחין אלא שנפלה לתוך מים חמיןעו שהיד סולדת בועז והסירה מיד הרי היא נקראת מבושלת ואין יוצאין בה במה דברים אמורים כשנפלה לתוך כלי ראשון אבל אם נפלה לתוך כלי שני יוצאין בה שכלי שני אינו מבשל ומכל מקום יש להחמיר לכתחלה אם לא לצורך לפי שיש מסתפקיןעח וחוששין על הפת שמא היא מתבשלת אף בכלי שניעט כמו שנתבאר בסימן שי"חפ:

טו

טו דין מצה שנאפית עם חמץ בתנור אחד או אם נגעו זה בזה נתבאר בסימן תמ"זפא ע"ש:

טז

טז מצה שנתכפלה בתנורפב ונתדבקהפג שם במקום הכפל אם הוא קודם הפסח אפילו בערב פסח משש שעות ולמעלה מסיר מקום הכפל שיש בו חשש חימוץפד כי שמא לא היה חום האש יכול לשלוט בכח בין הדבקים להתחיל לאפות שם מיד ונתחמץ שם קודם שהתחיל לאפות שםפה ומסיר עוד מקום מגעופו דהיינו כרוחב גודל סמוך למקום הכפל כדין חמץ שנגע במצה שאוסר מקום מגעו בעומק כרוחב גודל כמו שנתבאר בסימן תמ"זפז ושאר המצה מותר באכילה אף על פי שאין בה ששים נגד מקום הכפלפח אבל מצה שנאפית בתוך הפסח ונתכפלה בתנור אפילו לא נתכפל אלא משהו ממנה מחמירין לאוסרה כולהפט דכיון שהחמץ מחובר במצה בחתיכה אחת חוששין שמא נתפשט טעם החמץ בכל המצהצ ואף על פי שיש במצה ששים נגדו אינה מתבטל בתוכה שחמץ בפסח במשהו אבל אם מקום הכפל הזה נתחבר בתנור במצה אחרת אפילו הן נושכין (עיי' סי' תנ"זצא) אינו אוסר את כולה ודי בנטילת מקום מגעו כרוחב גודל לפי שהנשיכה אינה מחברת אותן להיות כחתיכה אחת ממשצב:

יז

יז ואם מקום הכפל הוא משוח בשומן ונגע במצה אחרת חמה שהיד סולדת בוצג וכן אם אותה מצה שנגעה בה היא משוחה בשומן במקום מגעהצד אע"פ שמקום הכפל אינו משוח הרי הוא אוסר את כולה כדין ככר חמץ שנגע בככר מצה ואחד מהן משוח בשומן שנתבאר בסימן תמ"זצה ע"ש הטעם:

יח

יח אבל אם מצה זו שנתכפלה נגעה במצה אחרת שלא במקום הכפל אלא מקצתה השני שלא נתכפלה נגעה במצה אחרת אפילו שתיהן משוחות בשומן אין צריך ליטול במקום מגעה אלא כדי קליפה בלבדצו לפי שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אפילו שתיהן שמינות אלא אם כן האיסור עצמו הוא שמןצז כמו שנתבאר בסי' תמ"זצח ע"ש הטעם ואפילו אם שתי מצות הללו נתחברו בתנור עד שנשכו זו בזו אין הנשיכה מחברתן להיות כחתיכה אחת ממש אלא כשתי חתיכות שנגעו זו בזו ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטבצט:

יט

יט במה דברים אמורים כשנתחברו זו בצד זו דהיינו שעובי מצה זו נתחבר לעובי מצה זו אבל אם מקצת מצה זו היה מונח בתנור על מקצת מצה זו אע"פ שלא נתחברו זו לזו אלא שהיו דבוקין זו לזו דהיינו שהיו מונחין בתנור זו על גב זו ממש בלי שום הפסק אויר בינתיים שתיהן אסורותק לפי שמקום הדבוק יש לו דין מצה כפולהקא שאין האש שולט שם והוא אוסר את כל מצה זו ואת כל מצה זו שהוא מחבר לשתיהן ואם הוא קודם הפסח מסיר מקום הדבוק עם רוחב גודלקב ממצה זו ורוחב גודל ממצה זו:

כ

כ ולכתחלה יש ליזהר שלא יגעו המצות בתנור אפילו זו בצד זו לפי שבמקום נגיעתן אין חום האש שולט שםקג אבל בדיעבד מותרת אפילו נשכו זו בזו דכיון שחום האש שולט בכל שטח המצה מלמטה ומלמעלה היא נאפית יפה ואינה באה לידי חימוץקד:

כא

כא כשמסיר מקום הכפל עם מקום מגעו ממצה כפולה בתוך הפסח או בערב פסח משעה ששית ולמעלה טוב להחמיר ולשרפםקה אם אפשר לו אע"פ שאין חמץ ברור אלא חשש בעלמאקו:

כב

כב אין אוסרין מצה כפולה אלא כששני צידי הכפל הם דבוקין זה לזה דהיינו מונחין זה על גב זה ממש בלי שום הפסק אויר בינתיים שאז יש לחוש שמא אין חום האש שולט שם אבל אם אינן דבוקין ממש אלא שהן סמוכין זה לזה אע"פ שכמעט הן דבוקין אין לאוסרה אפילו הן בתוך הפסח דכיון שיש מעט הפסק ביניהם חום האש שולט שם יפה ומתחיל לאפות שם קודם שיספיק להתחיל להחמיץקז ומכל מקום אם שם במקום הכפל לא קרמו פניה אסורהקח לפי סברא האחרונה שנתבאר למעלהקט:

כג

כג נוהגין במדינות אלו להחמיר [ולאסור] מצה שהיא נפוחה באמצעיתהקי דהיינו שתפח גוף המצה ונעשית כהר באמצעיתה על ידי האפייה כדרך החמץ שמתחמץ ומתנשא למעלה באמצעיתהקיא:

כד

כד מצה שעלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה מותרתקיב אבל אם עובי המצה נחלק לשנים וצד העליון עלה למעלה ויש חלל באמצעיתהקיג הרי זו נקראת גם כן נפוחה ונוהגים לאוסרה אם החלל עלה למעלהקיד דהיינו שהצד העליון עלה גם כן למעלה עד שהחלל שנעשה תחתיו גם כן הוא גבוה משטח פני המצה אשר סביביו:

כה

כה ואין אוסרין אלא אם כן החלל הוא גדול כל כך כמו אגוז לוז (שקורין האזיל נוס) או כמו אצבע גודל בינוניקטו אז נאסרה כל המצה אפילו הוא קודם פסח ויש במצה ששים כנגד מקום הנפוחקטז לפי שהנפוח שבמקום אחד מגלה החמץ של כל המצה שלא נתעסקו בה עסק גמור לבטל התחלת החימוץ ולפיכך כשהושיבוה בתנור על ידי חום התנור יצא בה חימוץ לפועל ונתגלה בושתה ולפיכך נתפחהקיז:

כו

כו ואם לא עלה החלל למעלה אלא שבתוך עובי המצה יש נקב חלל כשיעור שנתבאר אוסרין מקום הנקב בלבד שאותו מקום דומה למצה כפולה שאין חום האש שולט שם והשאר מותר אפילו הוא תוך הפסח ואין אוסרין אפילו מקום הנקב אלא כשיש בתוכו אבעבועות שקורין בלעזלי"ך שהם סימן לחימוץ אבל אם הוא חלק מותר ואם יש במצה שני נקבים כאחת נקב בתוך נקב חוששין לאסור כולהקיח:

כז

כז וכל איסורין אלו שנתבאר במצה כפולה ונפוחה אין להם עיקר בגמראקיט ואינן אלא מנהג שנהגו בדורות האחרונים ואע"פ שאין לנו להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסורקכ משום שנאמרקכא ואל תטוש תורת אמך מכל מקום אין להחמיר בהם כמו בחמץ גמור שאוסר תערובתו במשהו בתוך הפסח ודי להחמיר לאסור אותה מצה עצמה שנתכפלה או שנתפחה אבל לא תערובתהקכב:

כח

כח וכן אין צריך להסיק ולהכשיר את התנור במקום שישבה עליו המצהקכג וכן המרדה שהוציאוה בה מן התנור אין לאסור אותהקכד אלא לכתחלה אם אפשר לו באחרתקכה כמו שנתבאר בסימן תנ"אקכו וכן בשאר כל הכלים שנשתמשו בה ובלעו ממנהקכז:

כט

כט וכן אם עבר עליה הפסח מותרת באכילה שהרי אין בה אלא חשש חימוץ וספק חמץ שעבר עליו הפסח מותרקכח כמו שנתבאר בסי' תמ"חקכט:


א) מ"א ס"ק א. וראה לעיל סי' תנא סי"ב (אימתי יש ללבנים שנבנה מהם התנור דין כלי חרס) וסי"ג (בכלי מתכות שנשתמש ע"י האור, שמבשר לחלב סגי בהגעלה, או ליבון קל, ובחמץ - רק בהפסד מרובה). לקמן סי' תצד סט"ז (גם לענין מבשר לחלב).

ב) לבוש סי' תנא סוף סכ"ב (שגם בתנור של חרס מועיל היסק מבפנים). וראה מ"א שם ס"ק ד. אליה זוטא שם ס"ק כו. ח"י שם ס"ק סט וכאן ס"ק א. לעיל שם ס"ח. מ"מ וציונים.

ג) ירושלמי סוף ע"ז (בסכין). הרב [רבנו] יונה (בתנור), הובא בטור. שו"ע ס"א.

ד) רק ליבון קל (שמועיל בכלי מתכות כמו הגעלה), כדלעיל שם ס"י.

ה) סעיף ז.

ו) רבנו יונה. הובא בטור ושו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' תצד סט"ז. וראה שאלי ציון ח"ב סי' יט אות ד.

ז) מ"א שם. ח"י ס"ק ב.

ח) טור ושו"ע ס"א.

ט) מ"א ס"ק ב.

י) טור ושו"ע שם.

יא) לבוש ס"א. מ"א שם. וראה גם לעיל סי' תנא סמ"ח סנ"א וסס"ה (שבלא הכשר לא סגי בהפסק סדין למצות חמות). ושם סוף סס"ה, דהיינו רוחב גודל.

יב) לבוש שם.

יג) דרכי משה ס"ק א, בשם מהר"י [ברונא]. רמ"א ס"א (לחזור ולהסיק). לבוש ס"א (לגורפו ולנקותו כו').

יד) מ"א ס"ק ג. ח"י ס"ק ה.

טו) מ"א שם.

טז) טור בשם רב נטרונאי גאון. שו"ע ס"ב.

יז) טור בשם רב נטרונאי, ורב עמרם גאון. שו"ע שם.

יח) שו"ע שם.

יט) מ"א ס"ק ד. וראה לעיל סי' תנט סי"א.

כ) הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רכט). כל בו סי' מח (ט, ד). ח"י ס"ק ז. וראה פר"ח ס"ב ד"ה ומ"ש יש אוסרים.

כא) ח"י ס"ק ז.

כב) עי' בפר"ח ס"ב ד"ה ומ"ש שלא יעשו (שהוא רק חומרא). ארחות חיים הל' פסח ספ"ג (שראוי למחות). שו"ע ס"ב.

כג) כנסת הגדולה הגב"י. ח"י ס"ק ח.

כד) ארחות חיים שם.

כה) תוספתא פ"ב הי"ג. פסקי ריא"ז פ"ב ה"ד סי"ג. שלטי הגבורים (יא, ב אות ב). פר"ח שם.

כו) ח"י שם.

כז) גמרא לז, א (שפטורים מן החלה). פסקי ריא"ז ושלטי הגבורים שם. ח"י שם.

כח) ברייתא לז, א. רי"ף ורא"ש פ"ב סי' יז. טור (וראה שו"ע ס"ב שמותר לאכלו בפסח).

כט) רא"ש פ"ב סי' טו. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' קסח סי"ג וסכ"ב (לענין ברכת המוציא).

ל) רי"ף ורא"ש פ"ב סי' יז. טור.

לא) ברכות לז, ב.

לב) רש"י שם ד"ה כובא.

לג) מ"א סי' קסח ס"ק מ.

לד) רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"ט.

לה) סעיף יג (במוסגר).

לו) ראה לעיל סי' קסח קו"א ס"ק ד (שכיון שמועלת בו קביעות סעודה לכן נקרא לחם לצאת בו ידי חובתו, משא"כ לקמן סי"ב). העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 11. וראה קו"א שם, ולעיל סי' קפח ס"י ובשוה"ג שם, אם יוצא בזה גם חובת סעודת יום טוב.

לז) ברכות לח, א. טור סי' קס.

לח) ב"י סי' קס סד"ה טרוקנין. ואם היא עיסה שבלילתה רכה (שאינה רכה מאד) ואפאה בתנור, ראה לעיל סי' תנד ס"ו.

לט) שמואל שם פסחים לז, א. טור ושו"ע ס"ג.

מ) מנחות עח, ב. רש"י שם ד"ה והא. מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ט.

מא) ראה מ"מ וציונים.

מב) לבוש ס"ג.

מג) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' קעג אות ב. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עז). רמ"א ס"ג.

מד) מהר"ש ומהרי"ל ורמ"א שם.

מה) מהרי"ל שם. ט"ז ס"ק א.

מו) שו"ת נחלת שבעה סי' יא. הובא בח"י ס"ק יא.

מז) מרדכי רמז תר, בשם רבנו שמואל מפלייזא. ט"ז שם. ב"ח ד"ה מצה שנאפית.

מח) סעיף יא.

מט) ט"ז שם. וכמו בהוציא בה מצה שנתחמצה, דלעיל סי' תנא סנ"ז (רחת).

נ) ח"י ס"ק יא. פר"ח ס"ג. עולת שבת ס"ק ב.

נא) ח"י ס"ק י.

נב) שו"ת שארית יוסף סי' מח. ח"י שם. וראה גם מ"א ס"ק יא.

נג) ח"י שם.

נד) תוס' מנחות עח, ב ד"ה פורסה. מרדכי רמז תר בשם ריב"א. ב"ח ד"ה מצה שנאפית. מ"א ס"ק ו.

נה) ח"י ס"ק יא.

נו) כדלקמן סכ"ח (לענין כפולה ונפוחה) וש"נ.

נז) ברייתא דף מא, א. טור ושו"ע ס"ד. ולענין חומרת חשש חימוץ בשרויה ראה שו"ת רבנו סי' ו.

נח) רש"י שם ד"ה יוצאין. רי"ף פ"ב (יא, ב). רא"ש פ"ב סי' יז. רמב"ם פ"ו ה"י. שו"ע שם. וראה לעיל סי' קסח סי"ח (לענין ברכת המוציא, כשנשאר פרוסה כזית).

נט) רש"י שם.

ס) רי"ף ורא"ש ורמב"ם שם. מ"א סוף ס"ק ז.

סא) ח"י ס"ק יג.

סב) כדלעיל סי' תמז סכ"ז וש"נ.

סג) סעיף יד.

סד) ברכות לז, ב ורש"י שם ד"ה כזית. מ"א סי' קסח ס"ק טז וס"ק ל (שמגמרא זו נראה שצריך כזית, שאז הוי לחם שמברכים עליו המוציא). וראה קו"א לעיל ס"ק ד (דהיינו כיון שכאן לא מועלת קביעות סעודה. משא"כ לעיל ס"ז). וראה גם לקמן סי' תעא ס"ח (לענין אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית).

סה) סעיף יח.

סו) רי"ף ורמב"ם ורא"ש שם.

סז) מ"א ס"ק ז. ח"י ס"ק יב. אליה זוטא סי' תעה ס"ק ג. וכ"ה לקמן סי' תסב ס"ח. סי' תעה סוף ס"י (במשקין) וסט"ז (במרור). וראה דעה הב' דלקמן סי"ג (בשרויה ביין), וב' הדעות דלקמן סי' תעא ס"ט (כשלש הפירורים במי פירות).

סח) רוקח סי' רפג ד"ה ומצה (ולא בתבשיל חם). מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קי). ב"ח ס"ה ד"ה ובמצה השרויה. מ"א שם (שזה אסור לדברי הכל). אליה רבה ס"ק יא (אפשר אפילו בצונן). וראה מ"מ וציונים.

סט) סעיף כה (שנהנה גרונו). וראה מ"מ וציונים.

ע) ב"ח ס"ה ד"ה ומ"ש רבנו השרויה. ט"ז ס"ק ב. פר"ח ס"ד.

עא) מ"א ס"ק ז. ח"י ס"ק יב.

עב) רוקח סי' רפג ד"ה מצה. הובא בב"י סד"ה ובמצה השרויה. מ"א שם. וראה ב' הדעות דלקמן סי' תעא ס"ח (כשלש הפירורים ביין).

עג) מ"א שם. ח"י שם.

עד) ברייתא שם מא, א כרבי יוסי. טור ושו"ע ס"ד. וראה לעיל סי' קסח סי"ח (לענין ברכת המוציא, כשנשאר פרוסה כזית).

עה) רי"ף פ"ב (יא, ב). רא"ש פ"ב סי' יז. רמב"ם פ"ו ה"ו. לבוש ס"ד. ט"ז ס"ק ב.

עו) רוקח שם. ב"י סד"ה ובמצה. ח"י ס"ק יג.

עז) פר"ח סוף ס"ד.

עח) יראים השלם סי' עדר (קלד, ב). סמ"ג ל"ת סה (יד, ב). הגהות מיימוניות פ"ט אות א. טור ודעה הב' סי' שיח ס"ה.

עט) מ"א ס"ק ח. ח"י ס"ק יג.

פ) סעיף יב. וראה לעיל סי' קסח סי"ח, וקו"א שם ס"ק ח.

פא) סעיף ה וס"ט.

פב) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' רעט וסי' שפה. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עו). תרומת הדשן סי' קכז. רמ"א ס"ה.

פג) שם ושם. ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק יא.

פד) מהר"ש שם סי' רעט. מהרי"ל. תרומת הדשן שם. וכדלעיל סי' תמז סי"ח שערב פסח עד הלילה בטל בס'.

פה) מהר"ש שם סי' שפה. מהרי"ל שם. תרומת הדשן שם.

פו) עולת שבת ס"ק ה. ט"ז ס"ק ה.

פז) סעיף ה.

פח) ט"ז שם (ויו"ד סי' קה ס"ק כו), ומ"א ס"ק יב, ממשמעות הרמ"א שם. אליה זוטא ס"ק ח, בשם זקנו. ח"י ס"ק יח. וראה גם שו"ת מהר"ם לובלין סי' קה.

פט) מהר"ש שם סי' רעט. מהרי"ל שם. תרומת הדשן שם. רמ"א שם. וראה לעיל סי' תס סוף סי"א, דהיינו אף בהנאה.

צ) לבוש ס"ה.

צא) סעיף ב (דהיינו שאם ירצה להפרידן יתלש מעט עיסה מזו וידבק בחברתה).

צב) מ"א שם.

צג) מ"א סי' תמז ס"ק ב.

צד) מ"א כאן ס"ק יב ד"ה כתב הרש"ל (במוסגר).

צה) סעיף ו.

צו) שו"ת רש"ל סי' נז. הובא בט"ז ס"ק ד ומ"א ס"ק יב. וראה מ"א סי' תסז ס"ק לג, בשם משאת בנימין סי' סט (במליחה, שמה שהצריכו כדי קליפה אינו אלא חומרא). לקמן שם סנ"ב (שאף כדי קליפה אין צריך). וראה העו"ב תתנב ע' 73.

צז) מ"א סי' תמז ס"ק ב. תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. ש"ך שם ס"ק יט. וראה גם לקמן שם.

צח) ראה מ"א שם. לקמן סי' תסז סוף סנ"ב-ג.

צט) מהרש"ל שם. ט"ז ומ"א שם.

ק) שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג, בשם השר מנוישטט. רמ"א סוף ס"ה.

קא) רמ"א שם.

קב) כדלעיל סט"ז.

קג) ב"י סי' תס ד"ה כתב בהג"מ, בשם ארחות חיים. רמ"א סוף ס"ה.

קד) שו"ת רש"ל סי' נז. מ"א ס"ק יד. ח"י ס"ק כא.

קה) רש"ל שם. מ"א ס"ק יב.

קו) ראה מ"א שם בדעת תרומת הדשן.

קז) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שפה. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עו). ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק יא.

קח) ב"ח ס"ג ד"ה מצה שנאפית. הובא במ"א שם.

קט) סעיף ח. וראה סוף ס"ט.

קי) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עז-ח). רמ"א ס"ה.

קיא) ב"ח סוף הסימן ד"ה וכתב במהרי"ל. הובא במ"א ס"ק יג. ט"ז ס"ק ו.

קיב) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' תסה. מהרי"ל שם. רמ"א ס"ה.

קיג) ב"ח שם בפירוש הא'. מ"א ס"ק יג.

קיד) אליה זוטא ס"ק ט, בשם זקנו. ח"י ס"ק כ.

קטו) מ"א ואליה זוטא וח"י שם.

קטז) שו"ת מהר"ם לובלין סי' קה. מ"א שם.

קיז) מהר"ם שם.

קיח) מ"א שם. ח"י ס"ק כ.

קיט) מהר"ם שם (מדברי הגמרא ופוסקים הראשונים). ח"י ס"ק יח.

קכ) מ"א שם.

קכא) משלי א, ח. פסחים נ, ב. וראה רש"י חולין צג, רע"ב. לקמן סי' תסח ס"ט. לעיל סי' רמט קו"א ס"ק א.

קכב) ח"י ס"ק יט.

קכג) שם ח"י ס"ק יז. ובסי' תנא סוף ס"ק נד.

קכד) מ"א סי' תנא סוף ס"ק לז.

קכה) ח"י שם ושם.

קכו) סעיף נז.

קכז) ח"י סוף ס"ק יט.

קכח) שם ח"י ס"ק יח.

קכט) סעיף ל.