תסב דין מי פירות אם מחמיצין ובו כ"ב סעיפים:

א

א אין נקרא חמץ בלשון התורה אלא עיסה שנילושה במים ונתחמצהא על ידי שאורב או שהניחוה בלא עסק עד שנתחמצה מאיליה או אפילו נתחמצה על ידי דבר אחרג שאינה מינה כגון על ידי שמרי יין שנתייבשו השמרים בתנורד הרי זה חמץ גמור וחייבין עליו כרת שנאמרה כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' ולא נאמר כי כל אוכל חמץ [אלא] לרבות נתחמצה מחמת דבר אחר.

אבל עיסה שנילושה במי פירותו אפילו שהתה כל היוםז בלא עסק עד שנתפחהח אין זה חמץ ומותר לאכלה בפסחט אבל אינו יוצא בה ידי חובתוי בין בלילה הראשוןיא בין בליל יום טוב שני של גליותיב מפני שהיא מצה עשירהיג והתורה אמרה לחם עונייד ועוד שאין יוצאין אלא במצה שהיתה יכולה לבא לידי חימוץ אם לא היה משמרה מחימוץטו כמו שנתבאר בסי' תנ"גטז:

ב

ב וכל המשקיןיז שבעולם שאינן מתולדות המים שיתבאר בסי' תס"ויח הם נקראים מי פירות כגון הייןיט ושמרי הייןכ והשמןכא ומי תותים ורימוניםכב ושאר כל הפירות ואפילו משקין שאינם באים מפירות כגון החלבכג והדבשכד ומי ביציםכה וכיוצא בהם הם בכלל מי פירות לענין זה ואפילו משקים חמוצים כגון מי תפוחים חמוציםכו וכיוצא בהם אם לש בהן עיסה אע"פ שנתחמצה מהם מותרת שאין זה חמץ שאסרה תורה:

ג

ג וכל זה כשלא נתערב בהם שום מים בעולםכז אבל מי פירות שנתערב בהם מים אפילו כל שהואכח הרי אלו מחמיצים ע"י המים שבהם חימוץ גמור שחייבים עליו כרתכט ולא עוד אלא שהם ממהרים להחמיץ העיסה יותר ממים לבדםל שהמים לבדם אין מחמיצין את העיסה שנילושה בהם אלא אם כן שהתה שיעור מיל בלא עסקלא אבל עיסה שנילושה במי פירות עם מים ממהרת להחמיץ אף אם לא שהתה שיעור מיל בלא עסקלב לפיכך אסרו חכמיםלג ללוש בהם עיסה לפסח שקשה לשמרה מחימוץ ואם עבר ולש בהם צריך לאפותה מידלד (אחר גמר הלישה והעריכה) שאף שעיסה הנילושה במים לבד יכול להשהותה כל היום שאינה באה לידי חימוץ על ידי כן אם עוסק בה עסק גמורלה אבל עיסה זו שממהרת להחמיץ אינו רשאי להשהותה כלל (אחר גמר הלישה אלא יעריכנה) ויאפנה מיד ואם עבר ולא אפה מיד אף על פי שעסק בה עסק גמור אסורה באכילה אבל מותרת בהנאה או להשהותה עד לאחר הפסחלו כל שלא שהתה שיעור מיל בלא עסק:

ד

ד אין חילוק בין אם לש עיסה במי פירות שנתערבו בהם מים קודם הלישה או בשעת הלישה ובין אם העיסה נילושה במי פירות בלבד ואח"כ נתערבו בהם מים קודם האפייהלז או שנילושה במים לבד ואח"כ נתערבו בה מי פירות קודם האפיהלח לפיכך אין מבשלין עיסת מצות אפילו במי פירות שיש לחוש שמא תמהר להחמיץ קודם שתתבשל כיון שהיא נילושה במיםלט (אבל מותר לקטוף המצות במי פירות קודם האפיה אף על פי שנילושה במיםמ לפי שהקיטוף הוא דבר מועט ואינה ממהרת להחמיץמא על ידי כן ומטעם זה יש להתיר אם נפלו מעט מי פירות לתוך העיסה שנילושה במים ולא אפאה מידמב):

ה

ה אע"פ שמי פירות שנתערבו בהם מים אין לשין בהם אף על פי כן מותר ללוש ביין אף שאי אפשר שלא נתערבה בו טיפה מים בשעת הבציר וגם לכתחלה רגילין לערב בו מים בשעת הבציר מטעם שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"ומג אין חוששין למים הללומד דכיון שנתערבו בו בעודו תירוש שלא היה עדיין יין וכל שהוא תוסס הוא נתבטל ונעשה יין א"כ גם המים שנתערבו בו הופג טעמן ונשתנו להיות יין כדרך שנשתנה התירוש ונהפך לייןמה אבל בעודו תירוש אסור ללוש בומו:

ו

ו עיסה שנילושה במים עם מי פירות אף על פי שהיא יכולה לבוא לידי חימוץמז אין יוצאין בה ידי חובה אם שמרה מחימוץ ואפאה מידמח מפני שהיא מצה עשירהמט ואפילו אם נילושה במים רבים ומעט מי פירותנ אף על פי כן כיון שיש בה טעם מי פירות הרי היא נקראת מצה עשירה אבל אם אין בה טעם מי פירות דהיינו שיש בה ס' כנגד המי פירות שעירב בהנא מותר לצאת בה ידי חובתו אם אפאה מיד.

אבל אסור לצאת ידי חובתו במצות הקטופות במי פירותנב אע"פ שיש בהן ס' כנגד הקיטוף שעל גביהן דכיון שהקיטוף אינו מעורב בתוך המצה אינו מתבטל בה והיא נקראת מצה עשירהנג:

ז

ז וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר שלא ללוש אפילו במי פירות בלבדנד לפי שחוששין שמא נתערב בהם מים כל שהואנה ואם עבר ולש אפילו אפאה מידנו אין אוכלין אותה בפסחנז שחוששין אם נתיר לו לאכלה שמא פעם אחרת לא יאפה מיד לפי שלא יעלה על דעתו לחוש שמא נתערב בהם מעט מים ואין לשנות המנהג אם לא לחולה או לזקן הצריכים לכךנח כי יש מי שאומרנט שמעיקר הדין מי פירות הן מחמיצין ולא עוד אלא שהן ממהרין להחמיץ יותר ממים ועיסה שנילושה בהן דינה כדין עיסה שנילושה במי פירות עם מים לפי סברא הראשונה אלא שאין חימוצן חמץ גמור אלא חמץ נוקשהס ואיסורו מדברי סופריםסא:

ח

ח ואפילו לקטף המצות אין נוהגין רק לאחר אפייתן בעודן חמיןסב ויש נוהגין שלא לקטף בשני ימים הראשונים אפילו לאחר אפייתן גזירה שמא יקח אותה למצות מצוהסג והן פסולותסד לפי שהמצה שאדם יוצא בה ידי חובתו צריך שלא יהיה בה תערובת שום טעם אחר אלא טעם מצה בלבד שאם יש בה תערובת טעם אחר אותו טעם הוא מפיג את טעם המצה עיין סימן תס"א סעיף י"ב:

ט

ט חטה שנמצאת במי פירות שלא נתערב בהם שום מים בעולםסה אף על פי שנתרככה החטה אין לחוש בה שמא החמיצה שהרי מי פירות אין מחמיצין לפיכך אם נתבשלה החטה עם המי פירות בתוך הפסח ונתנה בהם טעם אינה אוסרתןסו ואפילו אם החטה היא מבוקעתסז והביקוע הוא סימן חימוץסח אף על פי כן אנו תולין שמחמת שנישרית הרבה בתוך המי פירות נתפחה ונתבקעה שהרי אף עיסה שנילושה במי פירות בלבד היא נתפחתסט ומתחמצת כשהיא שוהה הרבה אלא שאין זה חמץ שאסרה תורה ולא אמרו שהביקוע הוא סימן חימוץ גמור אלא בחטה שנמצאת במים או במי פירות שנתערב בהם מים או אפילו חטה נגובה ויבשה שנמצאת בקועה בידוע שהיתה כבר במים ונתבקעה שם שמן הסתם כל ביקוע הוא מחמת מים אבל כשנמצאת במי פירות תולין שנתבקעה לאחר שנפלה לתוכם ואין חוששין שמא כבר היתה בקועה קודם שנפלה לתוכם שאין מחזיקין איסור מספקע:

י

י אפילו למנהגינו שאנו חוששין בכל מי פירות שמא נתערב בהם מיםעא אף על פי כן אין להחמיר בחטה הנמצאת בתוכםעב כי חששא זו אינה כדאי אלא לאסור לכתחלה שלא ללוש בהם עיסה ושלא לעשות מהם תבשיל עם קמח אבל בדיעבד לא היה כדאי לאסור בשביל חששא זועג ואין אנו מחמירין אף בדיעבדעד אלא כדי שלא יעשה כן פעם אחרת לכתחלה אם נתירם לו לאכלם בפסחעה אבל בדבר הנעשה מאיליו כגון חטה שנפלה לתוך מי פירות אין להחמיר בדיעבדעו:

יא

יא יין צמוקים דינו כמי פירות לענין חמץ כי המים ששרו בהן הצמוקים נשתנו מברייתן לאחר שנתנו בהן הצמוקין טעם יין ונתהפכו להיות הן עצמן ייןעז ולכך מותר לומר עליהן קידוש היום כמ"ש בסימן ער"בעח:

יב

יב במה דברים אמורים בצמוקים שהם ענבים שלימים אלא שנכמשו ועדיין כל כחם בהם כיון שלא נדרכו מעולם לפיכך כחם חזק להפך את המים שנשרו בהם להיות כמו יין ממש אבל ענבים שנדרכו ונעצרו בגת על ידי קורה ואחר כך נתן מים על החרצנים אפילו אם הוא בענין שמותר לקדש עליהן אף על פי כן לא נתהפכו להיות יין ממש אלא הרי הן כיין מזוג במים שהרי אין מקדשין עליהן אלא אם כן נתן עליהם שלשה מדות מים ואח"כ מצא ארבעה שהרביעית היא יין שיצא מן החרצנין לתוך המים והרי זה כדרך מזיגת היין שאין שותין אותו כשהוא חי אלא מוזגין אותו ג' חלקים מים ואחד יין ואין כח היין ולא כח החרצנים חזק כל כך להפך את המים להיות כמו יין ממש והרי דינם כיין מעורב במים לענין חמץעט:

יג

יג ושאר כל הפירות חוץ מן הענבים אפילו בעודן שלימים שלא נסחט מהם כלום אין כחם חזק להפך את המים שנשרו בהם להיות דינם כמי פירות בלבד אלא דינם כמי פירות עם מים אם נסחט לתוכם מוהל מהפירות וכן משקה העשוי מדבש (שקורין מע"ד) דינו כמי פירות עם מים כיון שעיקרו מיםפ:

יד

יד אבל דבש שעושין מצימוקין ששורין אותן במים תחלה ואחר כך סוחטין אותם ויוצא מהם דובשם עם המים שנבלעו בהם ואחר כך מבשלים את המים הנסחטין מהם עד שנעשה דבש הרי דינו כמי פירות בלבד לפי שהמים שבו נשתנו מברייתן על ידי האור להיות דבשפא:

טו

טו שומן מהותך דינו כמי פירות בלבדפב אפילו אם מיד לאחר שהדיחוהו להכשירו מדמו בעודו מלוכלך במים שמוהו בקדירה להתיכו ונמצא שיש בו תערובת מים אף על פי כן אין לחוש לפי שכשנתבשל שומן בקדירה [או] באילפס בישול יפה נשרפו המים בבישול והלכו להם לגמריפג.

ומכל מקום אם נמצאת חטה בשומן כשעודנו באילפס שהתיכוהו בופד בין שעדיין הוא לח וצלול בין שכבר קרוש שם בתוך האילפס אם התיכוהו בתוך הפסח יש לאוסרו שיש לחוש שמא נפלה החטה לתוכו באילפס כשעדיין לא נתבשל בישול יפה בעוד שהיו בו צחצוחי מים מהמים שהודח בהם ואז נתחמצה החטה במהרה קודם שנתבשלה שם ונאסר כל השומן שבאילפס שחמץ בפסח במשהופה:

טז

טז אבל אם הוריקו השומן מהאילפס לכלי אחר ובאותו כלי נמצאת חטה בתוך השומן אפילו הוריקוהו לתוכו כשהיה רותח ואפילו אם עדיין הוא רותח ונפלט לתוכו טעם החטה הרי זה מותר לפי שאנו אומרים כאן נמצא כאן היהפו דהיינו חטה זו שנמצאת עכשיו בכלי זה כבר היתה בתוכו קודם ששמו השומן לתוכו ולא היתה מעולם עם השומן בתוך האילפס כשעדיין היה בו צחצוחי מים ולא נתחמצה חטה זו מעולם ועכשיו אינה באה לידי חימוץ על ידי השומן כיון שכבר הלכו ממנו צחצוחי מים לגמרי כשנתבשל בישול יפה באילפספז:

יז

יז וכל זה כשלא נתנגב השומן ממי ההדחה קודם ששמוהו באילפס אבל אם נתנגב לגמרי ממי ההדחה ואחר כך שמוהו באילפס ונמצאת שם חטה אפילו נמצאת קודם שנתבשל בישול יפה הרי זה מותר שאין כאן אלא מי פירות בלבד ואין החטה באה לידי חימוץפח.

ואפילו אם נשרה כמה ימים במים עד שנבלעו בתוכו ואף שאחר כך נתנגב מלחלוחית מים שעליו קודם שהתיכוהו מכל מקום המים שהיו בלועים בתוכו נתערבו בו כשהותך אף על פי כן דינו כמי פירות בלבד בלא מים לפי שהמים הבלועים אין שם מים עליהם כלל עד שיתגלו ויצאו לחוץ כגון בשר יבש שמזיע בימות הגשמים מחמת המים שהודח בהם וכמו שיתבאר בסי' תס"ופט ע"ש.

אבל המצה ששורין אותה במים לאחר אפייתה וסוחטין אותה ואחר כך לשין אותה בשומן אם נפלה חטה לתוכה יש להחמיר ולאוסרה לפי שאי אפשר לסוחטה כל כך ונשארה בתוכה מים בעיןצ:

יח

יח לחלוחית היוצא מהמלח דינו כמי פירותצא שהמלח אינו מתולדות המיםצב במה דברים אמורים במלח שחופרין מהקרקעצג אבל מלח שלנו שמבשלין אותה ממיםצד דינו כמיםצה ויש אומריםצו שדינו כמי פירות והעיקר כסברא הראשונהצז ואף על פי כן יש לחוש גם לסברא האחרונה כמו שנתבאר בסימן תנ"הצח:

יט

יט כל אדם יש לו לבדוק התבליןצט והמלחק קודם שיתן מהם לקדירה בפסחקא שמא יש חטה בתוכם ותתחמץ בתוך הקדירה ואם כשבדק התבלין מצא בהם חטה אפילו היא מלוחלחת ונתרככה ונתבקעה שורפהקב אם הוא משעה ששית ואילך והתבלין מותרין אפילו הוא תוך הפסח דכיון שהם יבשים לא נבלע בהם כלום מן החטהקג אפילו שהתה בתוכה כמה ימים:

כ

כ אבל אם מצא חטה במלח יש לחוש בה שמא נכנס בה לחלוחית המלח מעט מעט עד שהחמיצה ואחר כך נפלט ממנה לחלוחית לתוך המלחקד שכן דרך המלח לבלוע ממאכל המונח אצלוקה לפיכך צריך ליטול ולהסיר מהמלח מקום מגעה של החטה דהיינו כרוחב גודל סביב להקו והשאר מותר אם הוא קודם הפסחקז ואינו חוזר וניעור בפסחקח אבל אם היה בתוך הפסח טוב להחמיר לכתחלה להשהות כל המלחקט עד לאחר הפסח אפילו מצא חטה אחת בחבית מלאה מלח אין להסתפק ממנה בפסח לכתחלה לפיכך יזהר אדם לבדוק קודם הפסחקי כל המלח הצריך לו לכל ימי הפסח שבתוך הפסח דהיינו מליל ט"ו ואילך אם ימצא בו חטה אחת יפסיד את כולו:

כא

כא ובדיעבד שנתנו לתוך הקדרה ממלח זה שנמצא בה חטה בפסח אין לאסור המאכל שבקדירה שהרי אין שם שמנונית ולא רוטב שיוליך טעם החמץ בכל המלחקיא אבל אם נטל מלח ממקום מגעה של החטה ונתן לתוך הקדירה יש לאסור אף בדיעבדקיב:

כב

כב וכל זה כשנתלחלחה החטהקיג דהיינו שנתרככה שאז יוכל לפלוט ממנה קצת לחלוחית לתוך המלח אבל אם לא נתלחלחה החטה אפילו מקום מגעה אין צריך להסיר אפילו בתוך הפסח שהרי אינה יכולה לפלוט כלוםקיד:


א) לבוש ס"א.

ב) משנה מנחות נב, ב.

ג) ברייתא כח, ב. מג, א.

ד) תוס' כח, ב ד"ה מחמת. סמ"ג ל"ת עו. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' קה. יגדיל תורה (נ.י.) יב ע' ל.

ה) שמות יב, יט. ברייתא מג, א (שהלימוד הוא מפסוק זה).

ו) ריש לקיש לה, א. כדפירש רב אידי בר אבין שם. טור ושו"ע ס"א.

ז) רמב"ם פ"ה ה"ב. שו"ע שם.

ח) רמב"ם שם. לבוש שם.

ט) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' תסג ס"א. וראה לקמן סוף ס"ז (דעת האוסרים).

י) ברייתא וגמרא לו, א. טור ושו"ע שם.

יא) רש"י שם ד"ה יום ראשון. לבוש שם.

יב) רוקח סי' רעג. טור וב"י סד"ה ואע"פ. לבוש שם.

יג) רב פפא לה, סע"א. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' תמד ס"ב. סי' תנד ס"ד. לקמן ס"ו. סי' תעא ס"ד.

יד) רש"י שם ד"ה מצה עשירה. שו"ע שם.

טו) ירושלמי פ"ב ה"ד. הרמב"ן במלחמות פ"ב (י, ב) ד"ה אמר הכותב השיב. מ"מ פ"ו ה"ה. מ"א סי' תעא ס"ק ה. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נז אות ב.

טז) סעיף א. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ובאורים ע' שצח. לקו"ש חי"ב ע' 124. שלחן המלך ח"ב ע' נו.

יז) פוסקים. רמב"ן במלחמות שם (י, ב) ד"ה אמר הכותב השיב. ר"ן שם דיבור הראשון. טור ושו"ע ס"ד (שאר משקים).

יח) סעיף א (ושם נתבאר מה הן תולדות המים).

יט) ברייתא וגמרא לו, א. רמב"ם פ"ה ה"ב.

כ) שלא נתייבשו. ראה לעיל ס"א. ח"י ס"ק ה. אמרי יושר ח"ב סי' קצח.

כא) ברייתא וגמרא שם. רמב"ם שם.

כב) רמב"ם שם. מ"א בריש הסימן.

כג) גמרא שם. רמב"ם שם. מ"א ס"ק ד. וראה גם לקמן סי' תסו ס"א: והחלב והשומן והחלב.

כד) ברייתא וגמרא שם. רמב"ם שם. ואף דבש דבורים (סמ"ג ל"ת עט. הגהות מיימוניות פ"ה אות א. מרדכי רמז תקצא. מ"א בריש הסימן).

כה) ר"ת בתוס' לה, ב ד"ה ומי. טור ושו"ע ס"ד.

כו) מ"א שם. ח"י ס"ק ז.

כז) רמב"ם פ"ה ה"ב.

כח) רמב"ם שם. סמ"ג ל"ת עט. ר"ן פ"ב (יב, א) ד"ה ותיקא. מ"א ס"ק ג וס"ק ו.

כט) ריטב"א לה, א ד"ה ומי פירות, בשם הרמב"ן (חמץ גמור). פר"ח ס"א ד"ה והרא"ש (כעיסה שנילושה במים).

ל) רש"י לו, א ד"ה אין לשין. טור ושו"ע ס"ב. וראה גם לעיל סי' תנה סכ"ט. מ"מ וציונים.

לא) כדלעיל סי' תנט ס"ט.

לב) עולת שבת ס"ק ג.

לג) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

לד) ברייתא שם כחכמים, לגירסת הרי"ף שם (י, א). רא"ש פ"ב סי' יג, בשם הרי"ץ גיאת (ח"ב ע' צד). טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' תסד ס"א.

לה) כדלעיל שם.

לו) ח"י ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ג.

לז) שו"ת הר"ן סי' נט. ח"י ס"ק ג. פר"ח סוף ס"ב. וראה לקמן סי' תסו סוף ס"א, דהיינו דוקא כשעדיין לא נתייבשו.

לח) מנחות דף נז, ב. מ"א ס"ק ד.

לט) משמעות הרמב"ם פ"ה ה"ד (שהתיר לבשל רק בצק שלשו במי פירות). וראה מ"מ וציונים.

מ) ברייתא לו, א. טור.

מא) רא"ש פ"ב סי' יג.

מב) מ"א ס"ק א. וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' יג אות י.

מג) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ו-ז. מ"א כאן ס"ק ב.

מד) סמ"ג ל"ת עט. שו"ע ס"ג.

מה) רשב"ץ ביבין שמועה מאמר חמץ (לד, ב סד"ה והנה, שיין צמוקים דלקמן סי"א הוא כמים שנשתנו בתוך הענבים). שו"ת מבי"ט ח"א סי' רנב. שו"ת מהרי"[ט] ח"ב או"ח סי' ב. בדק הבית ד"ה וכתבו הגהות. כנסת הגדולה הגב"י. מ"א ס"ק ו.

מו) ס' הזכרונות (מונקאטש יט, ב). כנסת הגדולה שם. מ"א שם.

מז) עולת שבת סוף ס"ק א. והיינו אף שאין בזה הטעם הב' דלעיל סוף ס"א.

מח) כדלעיל ס"ג.

מט) ברייתא שם לו, א (שאינה לחם עוני). רבי יהושע בן לוי (לא לעשות ביומא קמא). גמרא לח, ב (דהוי מצה עשירה). רי"ף שם (י, א דמיירי שנילושה גם במים). רמב"ן במלחמות שם (י, ב) ד"ה אמר הכותב השיב. רמב"ם פ"ה ה"כ. מ"א סי' תעא ס"ק ה. וכ"ה לעיל סי' תנד ס"ד. לקמן סי' תעא ס"ד. ואם עירב בה מיני תבלין ראה לעיל סי' תנה סל"ג.

נ) מ"א שם (אלא א"כ הוא מעט דמעט).

נא) ח"י ס"ק ב. וראה גם לקמן סי' תעא ס"ה. שו"ת צמח צדק או"ח סי' נז ס"ד.

נב) רמב"ם שם. טור. אף שאינו ממהר להחמיץ, כדלעיל ס"ד.

נג) ח"י שם.

נד) מהרי"ל הל' שבת הגדול (ע' נז). דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ד.

נה) מהרי"ל שם. לבוש ס"ה. וכדלעיל ס"ג, שאפילו נתערב בהם כל שהוא מים הרי אלו מחמיצים.

נו) שבזה מותר מעיקר הדין אפילו כשעירב בו מים, כדלעיל ס"ג.

נז) עולת שבת ס"ק ז, בדעת הלבוש ס"ה-ו. וכדלקמן ס"י.

נח) רמ"א שם.

נט) הראב"ד פ"ה ה"ב, לחוש לדעת רש"י לו, א ד"ה אין לשין (ראה פר"ח ס"א ד"ה מ"ש שמי פירות).

ס) ראב"ד ורש"י שם.

סא) פר"ח ריש ס"א. וכדלעיל סי' תמב ס"כ.

סב) רמ"א ס"ד.

סג) ח"י סוף ס"ק ב וס"ק ח.

סד) אף שאינן נקראות מצה עשירה, כדלקמן סי' תעא ס"ט, מכל מקום פסולות לפי כו'.

סה) טור ושו"ע ס"ו.

סו) פר"ח ס"ו, ובאריכות בסי' תסז סט"ו ד"ה נשאל הרב.

סז) פר"ח סי' תסז סט"ו ד"ה וכל זה.

סח) כדלקמן סי' תסז ס"א ואילך.

סט) כדלעיל ס"א.

ע) פר"ח שם. ט"ז סי' תסה ס"ק ג. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

עא) כדלעיל סעיף ז.

עב) לבוש ס"ו.

עג) עולת שבת ס"ק ז.

עד) עולת שם בדעת הלבוש שם.

עה) כדלעיל ס"ז.

עו) ט"ז סי' תסג ס"ק ב.

עז) רשב"ץ ביבין שמועה מאמר חמץ (לד, ב סד"ה והנה, שהוא כמים שנשתנו בתוך הענבים דלעיל ס"ה). שו"ת מבי"ט ח"א סי' רנב. שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ב. בדק הבית ד"ה וכתבו הגהות. כנסת הגדולה הגב"י. מ"א ס"ק ו. וראה אבני נזר יו"ד סי' קיג אות כג. ארץ צבי ח"א סי' נה; נז-ח. מקראי קודש פסח ח"ב סי' לו. שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' יג אות ח ד"ה ובעיקר.

עח) סעיף ז.

עט) רשב"ץ ח"א סי' נז (שחילק מטעם זה בין צמוקים לבין שמרים, לענין קידוש בפחות ממדה). זרע אמת ח"א סי' נט (לחלק בין נדרכו ע"י קורה או לאו, לענין מי פירות). וראה לעיל סי' רד סי"א שדין ענבים שנעצרו כדין שמרים. ושזהו דוקא כשנעצרו בקורה, משא"כ כשנדרכו ברגל. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' כח. חקרי הלכות ח"א כו, ב.

פ) תוס' עירובין כט, ב ד"ה הכא. רמ"א סי' קס סי"ב. לעיל שם סט"ו (לענין נטילת ידים). וראה ט"ז סי' תסז ס"ק יח (שאוסר). מ"א כאן ס"ק ו (שמסתפק). פר"ח ס"ד (להחמיר).

פא) שו"ת מהרי"[ט] ח"ב או"ח סי' ב. כנסת הגדולה הגב"י. מ"א ס"ק ו.

פב) רוקח סי' רצא. הובא במ"א סוף ס"ק ו. וראה גם לקמן סי' תסו ס"א.

פג) שו"ת צמח צדק סי' קכב.

פד) פר"ח סי' תסז סט"ז ד"ה והנה המעיין (וראה שם ד"ה וכל זה, דמיירי במבוקעת. וראה גם לעיל ס"ט בחטה מבוקעת).

פה) כדלקמן סי' תסז סכ"ה בחטה (מבוקעת או עכ"פ נתרככה) שנמצאת בתבשיל בפסח שכל התבשיל אסור. וכדלקמן שם סל"ב (במבוקעת), שאנו דנין אותה כשעת מציאתה שנפלה החטה למפרע ואין זה נקרא ספק.

פו) כדלקמן סי' תסז סל"ז וש"נ.

פז) צמח צדק ופר"ח שם.

פח) מ"א ס"ק ו.

פט) סעיף ז (לדעה הא').

צ) מ"א שם.

צא) רא"ש פ"ב סי' יג וסי' כג. טור בסוף הסימן. פר"ח ס"ז.

צב) תוספתא מכשירין פ"ג ה"ח. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"י ה"ב. פר"ח שם (ראה לקמן סי' תסו ס"א מה הן תולדות המים).

צג) דרכי משה ס"ק ד. מ"א סוף ס"ק ז.

צד) ראה גם לעיל סי' שיח סי"ח.

צה) הגהות מיימוניות פ"ה אות ה (הא'). ר"ן פ"ב (יב, א) סד"ה ותיקא.

צו) טור בסף הסימן.

צז) שו"ע ס"ז.

צח) סעיף כט.

צט) רוקח סי' רעא. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סא). מ"א סוף ס"ק ז בשם רש"ל. ח"י סוף ס"ק יג.

ק) רוקח וח"י שם.

קא) ח"י שם.

קב) כדלעיל סי' תמב סכ"ח, שאף פחות מכזית חייב לבער.

קג) מ"א שם. ח"י שם.

קד) הגהות מיימוניות פ"ה אות ה (הא'). שו"ע ס"ז.

קה) ראה רמ"א יו"ד סי' צא ס"ה וסי' קה סי"ג (אם מלוח יבש יכול להפליט). לעיל סי' תמז סנ"ו (שרק מכלי אינו יכול להפליט).

קו) מ"א ס"ק ז.

קז) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סא). מ"א שם.

קח) כדלעיל סי' תמז סכ"ב.

קט) מ"א שם. וכדלקמן סי' תסז סנ"ג, שלכתחלה חוששים לדעת המחמירים לאסור במליחה כל החתיכות אף בכחוש.

קי) הגהות מיימוניות שם.

קיא) מ"א שם. וכדלקמן סי' תסז סנ"ג שהעיקר כדעת הסוברים שאין מחמירים באיסור חמץ בפסח שאין שייך בו שמנוניות, לאסור כולו.

קיב) מ"א שם.

קיג) רוקח סי' רעא. ב"ח וט"ז ומ"א וח"י סוף הסימן.

קיד) ב"ח וט"ז שם.