תסג אם מותר לחרוך שבלים יחד ודיני כרמל ובו ה' סעיפים:

א

א מותר לחרוך שני שבלים ביחדא וכן מותר למלאות קדירה שבלים ליבשם בתוך התנורב ואין חוששין שמא על ידי חום האור יצאו מים משבולת אחת ויפלו ע"ג חבירתה ותחמיץ לפי שמים אלו נקראים מי פירות ואינן מחמיציןג ואף למנהגינו שאנו מחמירין בכל מי פירותד מכל מקום אין הדבר מצוי שיצאו מים מהשבלים לפיכך אין חוששין לזה כללה כיון שאף שיארע לפעמים שיצאו מהם מים אין כאן איסור גמור של תורה שהרי אף למחמירין בכל מי פירות מעיקר הדין מכל מקום אין חימוצה חימוץ גמורו אלא נוקשה ואיסורו מדברי סופריםז:

ב

ב השבלים או החטים עצמן שנקלו בתנור או באור אם טחנן לא יבשל הקמח שלהם במים שמא לא נקלו באור יפה ויבואו לידי חימוץ בתוך המים קודם שיספיקו להתבשל שםח ואפילו אם הקמח עצמו נקלה בתנור לא יבשלנו במים שמא לא נקלה יפהט (ויבא לידי חימוץ) ויש מתיריןי לבשל קמח הקלוי לפי שחום האור שולט בו יותר ממה ששולט בהחטיםיא ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד שאם עבר ועשה ממנו תבשיל יש להתירו בהנאה או להשהותו עד לאחר הפסחיב:

ג

ג אבל מצה אפויה שחזר וטחנה מותר לבשל הקמח שלהיג ולעשות ממנה כל מה שירצה אפילו במקום שמצוים עבדים שמזלזלים באיסוריםיד אין חוששין שמא כשיראו שמתירים לעשות תבשיל מקמח של מצה יתפרצו להתיר לעצמם לעשות תבשיל מקמח של חטיםטו:

ד

ד ותיקאטז והוא תבשיל העשוי משמן ומלח עם קמח מותר לעשותו בפסח אם אין שם תערובת מיםיז כל שהואיח ואפילו במלח שלנו שמבשלים אותו ממים והרי דינו כמיםיט מכל מקום כיון שהוא מועט ונשתנה צורתו מצורת המים אין בו כח עם השמן אבל אם יש שם מלח מרובה יש לחוש ולהחמיר כדין מי פירות עם מים שממהרים להחמיץכ:

ה

ה כשמוללין את הקדירות החדשותכא דהיינו שמבשלים בהם קמח ומים וחומץכב כדי להקשותןכג ולחזקן אם הוא בתוך הפסח (פירוש בחולו של מועד עיין סי' תק"בכד) לא ימלול אלא בקמח של מצה אפויהכה אבל לא בקמח של חטים:


א) רבא דף מ, א (לגירסת הרי"ף שם יב, א. ורא"ש פ"ב סי' כד). טור ושו"ע ס"א.

ב) רבא שם. ח"י ס"ק א.

ג) רבא שם. טור ושו"ע שם.

ד) ט"ז ס"ק ב.

ה) תוס' מנחות נד, א סד"ה אין מחמיצין. מ"א ס"ק ג.

ו) תוס' שם.

ז) כדלעיל סי' תסב ס"ז.

ח) מר זוטרא דף לט, ב. טור ושו"ע ס"ג.

ט) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ה (מו, ד), בשם תוס' מ, ב ד"ה רבא. הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רל). פר"ח סי' תסא ס"ב. וראה גם שו"ת רבנו סי' ו.

י) רש"י מ, ב ד"ה בחסיסי. רמב"ם פ"ה ה"ג.

יא) ב"י סי' תסא ד"ה כתב הרמב"ם. וראה לעיל סי' תנט סכ"ה.

יב) ח"י סוף ס"ק ד.

יג) רבא דף מ, ב. לפירוש הרי"ף שם (יב, ב). רא"ש פ"ב סי' כח. טור ושו"ע ס"ג. וראה גם רב פפא לט, ב (האפוי שבישלו). ולענין המנהג, ראה שו"ת רבנו סי' ו.

יד) רש"י שם ד"ה בדוכתא.

טו) רבא כלישנא בתרא. ב"י בסוף הסימן.

טז) גמרא דף לט, ב. טור ושו"ע ס"ב.

יז) שו"ע שם. וראה רמ"א שם, ולעיל ס'י תסב ס"ז, שנהגו שלא ללוש במי פירות לבד.

יח) כדלעיל סי' תסב ס"ג, שאפילו נתערב בהם מים כל שהוא מחמיצים.

יט) כדעה הא' דלעיל סי' תסב סי"ח.

כ) ר"ן שם (יב, א) ד"ה ותיקא. ט"ז ומ"א ס"ק א.

כא) [4598] רמב"ם פ"ה ה"ה. שו"ע ס"ג.

כב) ר"ן שם (יב, ב) ד"ה אין מוללין. ב"ח ס"ב ד"ה אין מוללין.

כג) מ"א ס"ק ד.

כד) סעיף ט.

כה) ברייתא מ, ב (וכעולא שם) לפירוש הרמב"ם שם. שו"ע שם.