תסה דין מורסן בפסח ובו ו' סעיפים:

א

א אין שורין מורסן במים [לתרנגולים]א מתחלת שעה ששית ואילךב אפילו אם הוא עומד עליהם לראות שלא ישהה המורסן לפניהם כשיעור מיל וכל פחות מכשיעור אינו בא לידי חימוץ אף על פי כן אסור שהרי אסרו להניח עיסה בלא עסק לכתחלה אפילו רגע אחדג כמו שנתבאר בסי' תנ"טד:

ב

ב אבל מותר לחלוט את המורסןה ברותחיןו ואח"כ נותנן לפני התרנגולים ואף על פי ששוהה כמה ימים אין בכך כלום שהחלוט אינו בא לידי חימוץ כללז אבל הגאונים אסרו כל חליטהח כמו שנתבאר בסי' תנ"דט:

ג

ג וכשהוא נותן לפניהם שעורים או חטים משש ואילך צריך ליזהר שלא להשליכם במקום לח שיוכלו לבא לידי חימוץי.

אבל קודם שש מותר ליתן לפניהם אפילו חמץ גמור רק שצריך ליזהר מתחלת ליל י"ד אחר הבדיקה ואילך לעמוד עליהם משעת אכילתם עד שיגמרו לאכול כמו שנתבאר בסי' תל"גיא ומה שמשתייר מאכילתם לא יניחנו מוטל לפניהם אלא יניחנו במקום משומר עד זמן הביעור כמו שנתבאר שם.

וטוב ליזהר משלשים יום קודם הפסח ואילךיב שלא להשליך לפניהם שעורים במקום לחיג (אלא אם כן עומד עליהם בשעת אכילתם עד שיגמרו לאכול ומה שנשתייר לא יניחנו מוטל לפניהם) כי יש לחושיד שמא כשיגיע זמן הבדיקה לא יעלה על דעתו שהמקום שהשליך שם שעורים היה לח ולא יבדוק שם ואף אם יבדוק שם ימצא שעורים שנשתיירו מאכילתם ולא יעלה על דעתו לבערם כיון שכבר נתנגבו ואין חמוצם ניכר.

וטוב ליזהר שלא ליתן לפניהם מים לשתות בעוד שהשעורים מונחין לפניהם אלא יכבד מתחלה אותו מקום היטיב ואחר כך יתן שם מיםטו:

ד

ד לא תשרה האשה את המורסן במים משש ואילך לשוף בו את בשרה במרחץ אבל מותרת לשוף על בשרה מורסן יבשטז אפילו בעוד שמי הזיעה טופחין על בשרה לפי שזיעת האדם אינו כמים להביא לידי חימוץיז אם אינו מזיע מחמת חום המים אלא מחמת חום האור כמו שיתבאר בסימן תס"ויח ומכל מקום צריכה היא ליזהר להעביר כל המורסן מעל כל בשרה קודם שתרחץ גופה במים בין בחמים בין בצונניןיט ולפי שעכשיו אין הנשים בקיאות בכך לפיכך אסור להם לשוף מורסן על בשרן אפילו הוא יבשכ:

ה

ה אם שפשפו מורסן באווזכא לח ממיםכב אע"פ שהוא צונן בין בעודו בעורו בין כשהופשט מעורו אסור לאכלו בפסח מפני שהמורסן נכנס בנקבים שיש בעורוכג וגם בבשרכד יש בקעים בכל צד ודרך הנקבים והבקעים נבלע טעם המורסן באווזכה.

ואע"פ שבשאר איסורים כגון בשר צונן שנפל לתוך חלב צונן אע"פ שיש בבשר בקעים הרבה נוהגין להתיר הבשר על ידי שטיפה והדחה בהפסד מרובה או שעת הדחק כמ"ש ביו"ד סימן צ"אכו מכל מקום לענין חמץ בפסח שאוסר אפילו במשהו יש להחמיר ולאסורכז באכילה.

אבל אם שפשפו קודם הפסח אפילו בערב פסח אחר שעה ששית ואילך יש להתירכח במקום הפסד מרובה או שעת הדחק אף לאכלו בתוך הפסחכט ובלבד שיזהר להדיחו ולשפשפו במים יפה בתוך הפסחל:

ו

ו יש ליזהר לכתחילה שלא יהבהבו העופות בפסח בקשיןלא דהיינו זנבות השבליםלב כי שמא יש גרגיר דגן חמץ בתוך השבלין ויתן טעם בעופות בשעת ההבהובלג.

ומכל מקום בדיעבד אין לאסור העופותלד ואפילו אם מצא הרבה גרגרים המחומצים בשבלים הנותרים לאחר ההבהוב אין מחזיקין איסור מספקלה לומר שגם בשבלים שהבהב בהם היה בהם גרגרים מחומצים אלא תולין לומר שכל הגרגרים נפלו מהם בשעת הדישה (אבל אם ידוע לנו שהיה גרגיר מחומץ בשבלים שהבהב בהם יש לאסור העופותלו באכילהלז שחמץ בפסח במשהו) וכן אם נמצא שבולת רקנית בתבשיל נימוח אין חוששין שמא היה דגן מחומץ בשבולת ונפל לתוך התבשיל ונימוח שםלח:


א) משנה דף לט, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) כדלעיל סי' תמה ס"א, שמאז חל חיוב ביעור מדברי סופרים.

ג) הגאונים. בעל העיטור ח"ב הל' מצה ומרור (קכט, ב). טור. מ"א וח"י ס"ק א.

ד) סעיף ט.

ה) משנה שם. טור.

ו) רש"י שם ד"ה חולטין. טור.

ז) ברייתא שם.

ח) טור.

ט) סעיף ז.

י) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלה). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"א.

יא) סעיף כז.

יב) מ"א סי' תלג ס"ק י בשם מהרי"ל. וטעם ההיתר קודם ל' יום (שאין צריך בדיקה) נתבאר לעיל סי' תלג סכ"ה.

יג) שו"ת מהר"י ווייל שם. ח"י ס"ק ד.

יד) ראה לעיל סי' תלג סכ"ז וקו"א שם ס"ק ז.

טו) דרכי משה ס"ק א, בשם מהר"י [ברונא].

טז) משנה שם לט, ב. טור.

יז) רש"י שם ד"ה אבל שפה, לפירוש הרא"ש פ"ב סי' כא. טור.

יח) סעיף א (שזיעת האדם אינו מחמיץ) וס"ז (שהמזיע מהבל המים מחמיץ).

יט) רא"ש שם. טור.

כ) רא"ש שם בשם רבנו יונה. טור ושו"ע ס"ב.

כא) ראבי"ה סי' תעד בשם אביו רבנו יואל. רא"ש פ"ב סי' כ. טור ושו"ע ס"ג.

כב) שו"ע שם. וראה אליה זוטא ס"ק ב.

כג) שבת קח, א. חולין קיט, ב. וכדלעיל סי' לב סי"ז.

כד) חולין קיב, א. אליה זוטא ס"ק ב ואליה רבה ס"E ד. ח"י ס"ק ו.

כה) ראבי"ה שם. טור. ט"ז ס"ק ב.

כו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם (שמתיר בצונן רק בהפסד מרובה). ש"ך שם סקכ"ה (דהיינו דוקא בצלי או מבושל שנצטנן). פר"ח שם ס"ק יח (שחושש לדעת האוסרים אפילו בחי צונן). מנחת פתים הוספות. פסקי אדה"ז ע' 108.

כז) דרכי משה ס"ק ב. רמ"א ס"ג.

כח) עולת שבת ס"ק ג. ח"י שם.

כט) כדלעיל בתחלת הסעיף, שרק טעם המורסן נבלע, שלכן אין אומרים בו חוזר וניעור (כדלעיל סי' תמז סכ"ב).

ל) ראה כף החיים ס"ק כ.

לא) דרכי משה ס"ק א, בשם מהר"י ברונא. רמ"א ס"ג.

לב) דרכי משה שם.

לג) דרכי משה ורמ"א שם (וראה מ"א ס"ק ה, ומחצית השקל, ואליה רבה סוף ס"ק ד, שהוא ע"י הזיעה והריח).

לד) ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק ז.

לה) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

לו) מ"א וח"י שם.

לז) ולא בהנאה (ראה אליה רבה שם שמתיר לגמרי).

לח) ח"י סי' תנד סוף ס"ק א.