תסו אם הרוק ומי רגלים ודומיו מחמיצין ובו ט"ז סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסימן תס"בא שאין מביא את הדגן או את הקמח לידי חימוץ אלא מים או תולדות מיםב ואלו הן תולדות המים היוצא מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפהג בין של אדם בין של בהמה חיה ועוףד ומי רגליםה של אדםו בין קטנים בין גדוליםז דהיינו משקין היוצאין מפי הטבעתח.

אבל הצואהט בין של אדם בין של בהמה חיה ועוףי ומי רגלים של בהמה חיה ועוףיא וזיעת אדםיב (אבל של בהמה נתבאר בסימן תנ"גיג) והחלביד והשומןטו והחלבטז ומי המרהיז דינם כמי פירות שאין מחמיצין.

אלא אם כן נתערב בהם מים כל שהוא ואז הן ממהרין להחמיץ יותר ממים בלבדיח לפיכך אם נפלו לתוך העיסה שנילושה במים צריך לאפותה מיד כמו שנתבאר בסימן תס"ביט אבל אם נפלו על הקמח ונתלחלח הקמח מהם ואחר כך נתנגב מותר ללוש אותה במים ואין צריך לאפותה מיד (אחר גמר הלישה) דכיון שכבר נתנגבו ונבלעו בתוך הקמח קודם שבאו עליו מים שוב אין בהם כח למהר החימוץ כשיבואו עליו מיםכ:

ב

ב הטל דינו כמיםכא.

והדם דינו כמי פירותכב ואם נפל לתוכו דגן ולא שהה בתוכו מעת לעתכג אף על פי שנתרככה בתוכה אין בו חשש חימוץ ומדיחו ומותר אפילו אם נתבקע הדגן יש להתיר כמו שנתבאר בסימן תס"בכד לענין חטה שנמצאת בתוך מי פירות ע"ש.

אבל מי שרקק דם אם מצצו בשיניו כדרך הרוקקים הרי זה מחמיץכה לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי רוקכו:

ג

ג וכיון שהרוק מחמיץ לפיכך לא ילעוס אדם חטים ויניח על גבי מכתו מפני שהן מתחמצותכז על ידי הרוק שבפיו כששוהין על גבי המכה שיעור מילכח ועובר עליהן בבל יראה ובל ימצאכט ואפילו לעסן והניח על גבי מכתו קודם הפסח צריך להסירן כשתגיע שעה ששית בערב פסחל אלא אם כן כבר נסרחה עד שנפסלה מאכילת כלבלא כמו שנתבאר בסימן תמ"בלב:

ד

ד במה דברים אמורים בחטים של ישראל אבל חטים של נכרי שלעסן הנכרילג והשאילן לישראל להניחן על גבי מכתו בפסח הרי זה מותר אם אין אחריותו על הישראל כיון שאין דעתו לזכות בהם שיהיה שלו אלא עדיין הן ברשות הנכרי ולכך אינו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא ואם אין לנכרי חטים יכול הישראל להקנות לו חטים וילעסן הנכרי וישאילן להישראללד.

ואף על פי שהוא נהנה ומתרפא מחמץ בפסחלה אין בכך כלום כיון שהוא שלא כדרך הנאתולו אין בו איסור אלא מדברי סופריםלז ובמקום רפואה לא גזרו חכמיםלח:

ה

ה וכל זה במכה שאין בו סכנה אבל אם יש שם חשש סכנה מותר לישראל לעשות החמץ משלו לרפואהלט והוא שיהיה הרפואה ידועמ או על פי מומחה כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קנ"המא.

ומי שיש לו חולי בבטנו (שקורין היי"ב מוט"ר) שרפואתו שמבשלין שעורין או שבולת שועל ומניחין על גבי בטנו אם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה מרתיחין המים היטיב ואח"כ חולטין השעורין בתוכןמב ושוב אינן באים לידי חימוץמג לפי שכל מה שאפשר לעשות בהיתר צריך לעשותמד וכן אם אפשר לחלוט השעורים במי פירות לא יחליטם במיםמה שהרי הגאונים אסרו כל מיני חליטה במים כמו שנתבאר בסימן תנ"דמו:

ו

ו הנותן שעורים לפני בהמתו בפסח ואח"כ מצא בהם ריר שיצא מפי הבהמה צריך לבערםמז שמא כבר החמיצו ואף אם לא שהה שיעור מיל מכל מקום אם לא יבערם יבואו לידי חימוץ כשישהו שיעור מיל ויעבור עליהם בבל יראה ובל ימצא ואם תאכלם בהמתו נמצא נהנה מחמץ בפסחמח אבל מן הסתם שאינו יודע אם יש בהם ריר אם לאו אין צריך לבערםמט שאין מחזיקין איסור מספקנ.

במה דברים אמורים בשאר מיני בהמה חוץ מן הבקר שדרך הבקר להוציא ריר בשעת אכילהנא ומן הסתם יש ריר במה שנשתייר מאכילתונב לפיכך יש ליזהרנג ליתן לו לאכול מעט מעטנד בענין שלא ישתייר כלום מאכילתו ויש מחמירין גם בשאר מיני בהמה ליתן לפניהם מעט מעטנה וטוב לחוש לדבריהםנו:

ז

ז זיעת החומה דינה כמיםנז כי החומה מזיעה מכח המים שיש בה ואף זיעת כותל של עץ דינה כמים כי העץ מזיע מכח המים שקיבל בעודו במחוברנח וכן זיעת בשר יבש שמזיע בימות הגשמים דינה כמים כי הוא מזיע מכח המים שהודח בהן קודם מליחתונט.

ויש חולקיןס על זה ואומרים שזיעת החומה ובשר יבשסא אף שהיא באה מכח המים אין דינה כמים אלא כמי פירות אבל זיעה ממים עצמן כגון זיעת המרחץ שהוא מזיע מהבל המים חמין שבתוכה דינה כמים אבל אם מזיע מחום האור דינה כמי פירותסב.

ולענין הלכה יש להחמיר כחומרי שתי הסברות לענין אכילה בפסח דהיינו שיש ליתן על זיעה זו חומרי מים שהם בלבדן יכולין להביא לידי חימוץ וחומרי מי פירות שהם ממהרין להחמיץ עם תערובת מים כל שהוא יותר ממים בלבדןסג ואם נפלו לתוך העיסה צריך לאפותה מיד אבל לענין להשהות עד לאחר הפסח יש להקלסד כקולי ב' הסברות שאם נפלה זיעה זו בלבדה על הקמח יכול להשהותו עד לאחר הפסח וכן אם נפלה לתוך עיסה שנילושה במים ולא אפאה מיד יכול להשהותה עד לאחר הפסח:

ח

ח אם נפלו מים על קמח יסיר מקום המלוחלח והשאר מותרסה אפילו נפלו המים בתוך הפסחסו וטוב לרקדו אח"כסז וכן אם שק מלא קמח נתלחלח מקצתו ממים יאחוז בידו את מקום המלוחלח עם הקמח שאצלו עד שיריק כל הקמח שבשקסח ואח"כ ירקדנו.

ואם אי אפשר לעשות כןסט כגון שנתלחלח בצדו בהרבה מקומותע ירקד כל הקמח וכל קמח שנתלחלח והיה כמו עיסה ישאר למעלה והשאר מותרעא אפילו הוא בתוך הפסח.

ואם הוא יום טוב שאסור לישראל לרקד כל הקמח אם אין צריך לכולו ביום טוב שהרי הוא טורח לצורך החול ירקדנו על ידי נכרי דכיון שכבר נרקד הקמח פעם אחת קודם יום טוב ויצאו ממנו כל הסובין ואינו חוזר ורוקדו אלא כדי לבער החמץ מתוכו אם כן אין כאן מלאכה גמורהעב אלא שבות מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' תק"ועג והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות והתירוהו לצורך מצות ביעור חמץעד שכשמסיר קמח המלוחלח משאר הקמח ומשליכו ארצה הוא מתבער מאיליו על ידי דריסת הרגליםעה ואם הוא רוצה יכול הוא ליתן כל הקמח שבשק במתנה גמורה לנכרי מיד שנתלחלח קודם ששהה שיעור מילעו ואז לא יצטרך לרקדו כלל:

ט

ט במה דברים אמורים שמועיל ריקוד בזמן שהקמח מלוחלח אבל אם נתייבש הלחלוחית במקומות הרבה אין ריקוד מועיל כלום שיש לחוש על הקמח שנתייבש שמא נפרךעז ונעשה ממנו פירורין דקים והן יוצאין דרך נקבי הנפהעח ומתערבין בשאר הקמח ואינן בטלים בתוכה בששים לפי שזהו דומה לתערובת יבש בלחעט שהרי הקמח דינו כלחפ לפי שהוא נימוח ומתפשט ונבלל יפה והפירור אף שהוא דק כקמח דינו כיבש לפי שהוא גוש אחד ואינו נימוח ומתפשט ולכך אינו נבלל בתוך הקמח אלא הוא עומד שם בפני עצמו ואין זה נקרא תערובת ולפיכך אינו מתבטל שם.

ואף לדברי האומרים (ביו"ד סי' ק"דפא) שהיבש שנתערב בלח בענין שאי אפשר להסירו משם כגון פירור שנפל לתוך רוטב עבה שאי אפשר לסננה הרי הוא מתבטל בס'פב דכיון שאי אפשר לאדם להפריד הפירור מהרוטב אף שאינן נבללין זה בזה אלא הוא עומד בפני עצמו בתוך הרוטב הרי זה נקרא תערובת מכל מקום קמח זה שיש פירור חמץ בתוכו אי אפשר לאכלו בפסח אף שנתבטל בתוכו קודם הפסח לפי שהפירור חוזר וניעורפג כשמגיע הפסח שחמץ במשהו שאינו דומה לתערובת לח בלח שנתבטל בס' קודם הפסח שאינו חוזר וניעור בפסחפד לפי שלח בלח נבללין זה בזה יפה ונעשין גוף אחד ממש ולכך אין המתבטל חוזר וניעור כיון שכבר נעשה גוף אחד עם המבטל מה שאין כן הפירור שאינו נבלל בתוך הקמח אלא הוא עומד שם בעינו הרי הוא חוזר וניעורפה:

י

י ואפילו אם רוצה לאפות המצות מקמח זה קודם הפסחפו ונמצא שנעשו הפירורין עם הקמח גוף אחד ממש על ידי האפייה קודם הפסח ושוב אין חוזר וניער בתוך הפסח כמו שנתבאר בסי' תנ"גפז מכל מקום יש לחוש להאומרים שיבש בלח אינו מתבטל כלל ואם כן הפירור שהוא יבש נוקשה אינו מתבטל בקמח אף לאחר הלישה והאפייה שהרי אין בעיסת המצה פירורין יבשים שיתבטלו פירורי החמץ בתוכם ברוב כדין תערובת יבש ביבש.

ויש חולקיןפח ומתירין אם רוצה לאפות מצות מקמח זה קודם הפסח שכבר נעשו אלו הפרורין גוף אחד ונתבטלו קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניער שאינו דומה לתערובת יבש בלח מאחר שהפירור הוא נעשה דק כקמח אלא שחוששין להאומרים דקמח שנתערב בקמח יש לו דין יבש ביבש שחוזר וניער בפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"זפט שיש אומרים כן ולפיכך אם אפה קודם פסח מותר לדברי הכלצ.

ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק שאינו מצוי לקנות קמח אחר או לטחון חטים אחריםצא ומכל מקום יש להחמיר ליטול מהקמח ולאכול קודם הפסח כדי לתלות הפרורין במה שאכל כברצב עיין סי' תכ"טצג:

יא

יא ומכל מקום לדברי הכל מותר להשהות הקמח לאחר שריקדו עד לאחר הפסחצד שהרי אף להאומרים שתערובת לח בלח שנתבטל בס' קודם הפסח חוזר וניער בפסח ואסור לאכלו אף על פי כן מותר להשהותוצה כמו שנתבאר בסימן תמ"זצו.

ואף שיש להחמיר כהאומריםצז שיבש בלח אינו מתבטל ואם כן פרורין שבתוך הקמח לא נתבטל מעולם והיה ראוי לאסור להשהות הקמח בפסח שהפרורים הם בתוכו מכל מקום כיון שאיסור שהייה זו אינה אלא מדברי סופרים (שהרי אין שם פירור כזיתצח) וגם אין כאן חמץ ודאי אלא ספק שמא יצא פירור דרך נקבי הנפה לכך יש לסמוך על האומרים שיבש בלח מתבטל וכבר נתבטלו הפרורים בתוך הקמח קודם הפסח ולפיכך מותר להשהותוצט:

יב

יב במה דברים אמורים כשנתייבש לחלוחית הקמח קודם הפסח אף שריקדו בתוך הפסח אבל אם נתייבש בפסח אסור להשהותוק אף לאחר שירקדנו שיש לחוש שמא נתפרר לתוכו פירורים דקים והרי נעשה תערובת זה בתוך הפסח שהרי קודם הפסח עדיין לא נתייבש הלחלוחית והיה אז כמו עיסה ולא היה מעורב כלל בשאר הקמחקא:

יג

יג וכל זה כשנתייבש הלחלוחית במקומות הרבה אבל אם נתייבש במקום אחד מצידי השק אפילו נתייבש בתוך הפסח יאחוז בידו את המקום שנתלחלח ונתייבש בשק עם הקמח שאצלו עד שיוריק כל הקמח שבשקקב ואח"כ ירקדנו ואם לא ריקדו הרי זה מותר כיון שכבר הסיר את המקום שנפלו עליו מיםקג:

יד

יד וכל זה כשידוע שנתלחלח ממים אבל אם יש להסתפקקד שמא במי פירות שאינן מביאין לידי חימוץ יש להתיר על ידי ריקוד אפילו באכילה אף אם נתייבש הלחלוחית בתוך הפסח כי יש כאן ספק ספיקא שמא נתלחלח במי פירות שאינן מביאין לידי חימוץ ואם תמצא לומר ממים שמא לא נתערב כלום בהקמח מלחלוחית שנתייבש לתוך שאר הקמחקה ומכל מקום אם אפשר לו בקל למצוא קמח אחר לפסחקו אין לסמוך על הספק ספיקא לאכול קמח זה בפסח אלא יצניענו לאחר הפסחקז:

טו

טו שק מלא קמח שנשכו בו העכברים אפילו רואה לחלוחית על הקמח במקום הנשוך שנתלחלח מרוק שבפי העכבר ואפילו נתייבש הלחלוחית בתוך הפסח יאחוז בידו את מקום הנשוך בשק עם הקמח שאצלו ויקשור שם עד שיריק כל הקמח שבשק ואחר כך ירקדנוקח ואין חוששים שמא הלכו העכברים בכל הקמח שבשק ואכלו שם ונתחמץ מהריר שיצא מפיהם לפי שאף אם אכלו שם הדבר קרוב לודאי שלא יצא ריר מפיהם שאין דרך העכבר להוציא ריר מפיו בשעת אכילתוקט אבל הקמח שבמקום הנשוך יש לאוסרו אפילו אינו רואה עליו ולא על השק שום לחלוחית ואם נענע את השק עד שהקמח שבמקום הנשוך נתערב בשאר הקמח שבשק אם הוא קודם הפסח ירקד כל הקמח וישהנה עד לאחר הפסח ואם הוא בתוך הפסח אסור להשהותוקי.

במה דברים אמורים כשנראה לעין שאכל העכבר קצת מן הקמח שבמקום הנשוך אבל אם נשך רק השק ויש להסתפק שמא לא אכל כלום מן הקמח מותר להשהותו אפילו נישך השק ונענע אותו בתוך הפסח ואין צריך לרקדו כלל כיון שלא נולד ריעותא בקמח עצמו אלא בשק אבל אין לאכלו בפסח אפילו על ידי ריקוד אם נענע את השק אפילו נענע אותו קודם הפסחקיא (כי הקמח שבמקום הנשוך יש בו חשש חימוץ גמור שהדבר קרוב לודאי שעל ידי דוחק נשיכת העכבר בשק יצא רוק מפיו על ידי דוחק הנשיכה ואפשר שנפל על הקמח שאצלו ונתחמץ):

טז

טז קמח שנפל עליו דלףקיב היורד מן הגגקיג אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ שטרדת הדלף מונע מלהחמיץקיד את הקמח השרוי במי הדלףקטו והוא שהיה הדלף טורד טפה אחר טפה מיד בלי הפסק כלל בינתייםקטז ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו אסורקיז אפילו להשהותןקיח מפני שהוא ספק של תורה וכשיפסוק טרדת הדלף צריך ללושו מיד ולאפותוקיט ואם שהא שיעור מיל הרי זה אסורקכ וכן דגן שהדלף טורד עליו אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץקכא וכשיפסוק טרדת הדלף צריך לטוחנו מיד:


א) ס"א-ב.

ב) ב"י סוף הסימן בשם ארחות חיים (ראה הל' חמץ ומצה סי' נח).

ג) משנה פ"ו דמכשירין מ"ה (לענין הכשר טומאה). ארחות חיים שם בשם הרא"ה (לענין חמץ). שו"ע ס"ה.

ד) משמעות הרמב"ם שם. ח"י סוף ס"ק יד (לענין מי הפה). וכדלקמן סט"ו (רוק העכברים).

ה) משנה שם. רמב"ם וארחות חיים שם.

ו) תוספתא מכשירין פ"ג ה"ח. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"י ה"ב (לענין הכשר טומאה).

ז) משנה שם. רמב"ם שם.

ח) רש"י. פירוש הר"ש והרא"ש שם. ועי' בתוס' יום טוב שם. דלא כח"י ס"ק יד.

ט) משנה שם מ"ז (והראי).

י) רוקח סי' רצ. טור. מ"א ס"ק י.

יא) רמב"ם שם (לענין הכשר). מרדכי רמז תקסט, בשם מהר"ם (עכברים). ח"י שם. וראה מנחת פתים שיורי מנחה סי' תסו.

יב) משנה מכשירין פ"ב מ"א (לענין הכשר טומאה). רא"ש פ"ב סי' כב. טור ורמ"א ס"ה. וכדלעיל סי' תסה ס"ד. ולענין זיעת בתים ראה לקמן ס"ז.

יג) סעיף כז.

יד) רמ"א שם. כדלעיל סי' תסב ס"ב וש"נ.

טו) כדלעיל סי' תסב סט"ו וש"נ.

טז) בציר"י. שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ז. ח"י ס"ק טו.

יז) מ"א שם. ח"י שם.

יח) חדושי הגהות מהרל"ח ס"ק א. נחלת צבי סוף הסימן. ח"י ס"ק ז.

יט) סעיף ג.

כ) פר"ח סי' תסב סוף ס"ד, ממשמעות שו"ת רשב"א סי' תפח. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

כא) ירושלמי פ"ג סוף ה"א. שו"ע ס"ה.

כב) משנה שם מכשירין פ"ו מ"ז (לענין הכשר טומאה). רבנו ירוחם נתיב ה ח"ה (מו, ג). רמ"א ס"ה.

כג) שאז לא נאסרה מטעם דם, כדלקמן סי' תסז סכ"ט (שרק באיסור חמץ במשהו יש מחמירין בצונן). וראה כעין זה במ"א סי' תסב ס"ק ו (לעניין חטה שנפלה ליי"ש).

כד) סעיף ט.

כה) ח"י ס"ק ג.

כו) יבמות דף קה, א.

כז) משנה דף לט, ב. טור ושו"ע ס"א.

כח) ראה מ"א ס"ק א.

כט) מ"א ס"ק ב.

ל) רוקח סי' רעא. ח"י ס"ק א.

לא) ח"י שם.

לב) סעיף כא.

לג) כדי שלא יקנהו הישראל בלעיסה. ראה מ"מ וציונים.

לד) כסף משנה הל' יסודי התורה פ"ה ה"ח, בשם ארחות חיים, בשם הרשב"א. מ"א ס"ק ב.

לה) ונתבאר לעיל סי' תמג ס"ג, שאפילו חמץ של גוי אסור בהנאה.

לו) גמרא כה, ב. רמב"ם שם. מ"א שם.

לז) כ"מ שם.

לח) רא"ש פ"ב סי' ב. ש"ך יו"ד סי' קנה ס"ק יג. וראה לעיל סי' שכח סי"ט.

לט) ירושלמי שבת פי"ד ה"ד. מ"א סוף ס"ק ב. ח"י ס"ק א. וראה גם לעיל סי' תנ סכ"ו.

מ) הגהות מיימוניות הל' מאכלות אסורות פי"ד אות ב. מ"א שם.

מא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א. רמ"א שם סוף ס"ג. לעיל סי' שכח ס"ב.

מב) שו"ת אמונת שמואל למהר"ש קאידנובר סי' כז. ח"י סי' תסה ס"ק ב.

מג) כדלעיל סי' תנד ס"ו (בקמח). סי' תסה ס"ב (במורסן).

מד) שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ריד. רמ"א יו"ד סוס"י קנה. וראה לעיל סי' שכח סט"ז.

מה) אמונת שמואל שם. ח"י שם.

מו) סעיף ז.

מז) רוקח סי' רפה (לענין סוס). מרדכי רמז תקצו. טור ושו"ע ס"ב.

מח) מ"א ס"ק ג.

מט) דרכי משה ס"ק א, ממשמעות הטור. רמ"א ס"ב. וראה ח"י ס"ק ד.

נ) ב"ח ריש הסימן. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

נא) שבת קמא, א. וכדלעיל סי' שכד סי"א.

נב) רוקח שם (לענין פרה). ט"ז ס"ק א.

נג) ח"י ס"ק ה.

נד) מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלה).

נה) מהרי"ל שם (בסוס). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. דעה הב' ברמ"א שם.

נו) ח"י סוף ס"ק ד.

נז) רוקח סי' רצ. הובא ברא"ש פ"ב סי' כב, ובטור. דעה הב' בשו"ע ס"ג. מ"א ס"ק ה.

נח) מ"א שם.

נט) רוקח שם. וראה לעיל סי' תסב סי"ז.

ס) רא"ש פ"ב סי' כב. הגהות מיימוניות פ"ה אות ט בשם רבנו ברוך. וכמו לענין הכשר טומאה (מכשירין פ"א מ"ב). אליה זוטא ס"ק ב.

סא) ראה מ"מ וציונים.

סב) מכשירין שם (לענין הכשר טומאה). ח"י ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' תסה ס"ד.

סג) כדלעיל ס"א.

סד) ח"י ס"ק ח.

סה) רא"ש פ"ב סי' כב. טור ושו"ע ס"ד.

סו) ט"ז ס"ק ג (מותר אפילו בפסח) וס"ק ד (באכלו עכברים). ח"י ס"ק יב.

סז) הגהות רש"ל לטור. ב"ח סוף הסימן. ט"ז ס"ק ג-ד. מ"א ס"ק ו. ח"י ס"ק י.

סח) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

סט) שו"ע שם.

ע) מ"א ס"ק ז.

עא) מרדכי רמז תקסט, בשם הר"י אור זרוע. שו"ע שם.

עב) מ"א ס"ק ח.

עג) סעיף ג.

עד) כדלעיל סי' שז סי"ב וסי' תמד ס"י וש"נ.

עה) קודם שיתחמצו, וכדלעיל סי' תס ס"ו (שלכן הוי רקידת הקמח צורך מצוה, שיוכל להשליכו ארצה כו').

עו) מ"א שם. וכדלעיל סי' תמד ס"ט (שגם זה מותר כיון שיש בזה צורך מצוה).

עז) מרדכי רמז תקסט (שמחלק בין לח ליבש). רא"ש פ"ב סי' כה (דמיירי ביבש). טור ושו"ע ס"ד.

עח) לבוש ס"ו. וראה לעיל סי' תמז סכ"ה.

עט) פרישה ס"ק א. מ"א ס"ק ט (במוסגר). ח"י ס"ק יג. ונתבאר לעיל סי' תמב קו"א ס"ק טו. וראה פס"ד צמח צדק קצ, א. שו"ת צמח צדק יו"ד סי' ע אות ד.

פ) כדעה הא' דלעיל סי' תמז ס"א (ולדעה הב' דהוי יבש ביבש, ראה לקמן).

פא) רמ"א ס"א. ש"ך ס"ק ג, ובנקודת הכסף על הט"ז ס"ק א.

פב) שדינו כלח בלח מין במינו שבטל בס', כדלעיל סי' תמב סי"ג. וראה מ"מ וציונים.

פג) מ"א שם (לפני המוסגר).

פד) כדלעיל סי' תמז סכ"ב.

פה) שדינו כקמח בקמח למ"ד דהוי יבש ביבש (כדלקמן ס"י. ודינו נתבאר לעיל סי' תנג ס"ט), או כלח בלח למ"ד שחוזר וניעור (כדלקמן סי"א).

פו) עולת שבת ס"ק ג. ח"י סי' תנג סוף ס"ק יג.

פז) סעיף ט.

פח) שו"ת פני יהושע ח"א או"ח סי' ט. שו"ת פרח [שושן] כלל ד סי' א.

פט) סעיף א.

צ) כדלעיל סי' תנג ס"ט. וראה אמרי יושר ח"ב סי' ט אות ז.

צא) ראה שו"ת רבנו סי' ה, שמפרש בדברי המ"א שאוסר אף אם נאפה קודם הפסח, ומסיים: אני איני מורה כן לעניים משום שמחת יו"ט לאסור האפיה קודם פסח מחשש פירור המיפרך, וטעמי ונמוקי לא עת האסף פה כי הדברים עתיקים וארוכים.

צב) פרח שושן שם.

צג) סעיף יט. ומועיל מטעם שנתבאר לעיל סי' תנג סי"ב. וראה פס"ד צמח צדק לד, רע"ב.

צד) מרדכי רמז תקסט. שו"ע ס"ד.

צה) מ"א ס"ק ט (שמטעם חוזר וניעור מותר להשהותו).

צו) סעיף כב (שביבש ביבש מחמירים אף לענין להשהות, כשאין הפסד מרובה, ובלח בלח אין מחמירים אלא לאכילה). וראה לעיל ס"י (שמחמירין בזה כהסוברים שקמח בקמח הוא יבש ביבש). סי' תנג ס"ט (שגם בקמח בקמח מחמירים רק לענין אכילה).

צז) דעה הא' דלעיל ס"ט.

צח) כדלעיל סי' תמב סכ"ח. וראה מ"מ וציונים.

צט) וכן התיר להשהותו לעין סי' תמז סכ"ד.

ק) מרדכי רמז תקסט. שו"ע ס"ד.

קא) מ"א ס"ק ט. וראה יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' פג.

קב) ט"ז ס"ק ד. הובא במ"א סוף ס"ק ט. ח"י ס"ק יב.

קג) ט"ז שם.

קד) דרישה סוף ס"ק א. אליה זוטא ס"ק ב. ח"י ס"ק יג.

קה) ח"י שם.

קו) ח"י סי' תסז ס"ק י. לקמן שם ס"ח.

קז) רמ"א שם ס"ב.

קח) ט"ז ס"ק ד. הובא במ"א סוף ס"ק ט.

קט) ח"י ס"ק ט.

קי) ב"ח סי' תנג ד"ה כתב הר"פ. הובא במ"א שם (ומה שהחמיר אף באפילו לא נענע, חלקו עליו הט"ז וח"י שם, ופר"ח סוף ס"ד).

קיא) ב"ח שם. הובא במ"א שם.

קיב) ברייתא  שם לט, ב. טור ושו"ע ס"ו.

קיג) רש"י שם ד"ה מן הגג.

קיד) רש"י שם ד"ה אינו בא. לבוש ס"ו.

קטו) ר"ן שם (יב, א) ד"ה דעביד. ט"ז ס"ק ה.

קטז) רב פפא שם. רש"י שם ד"ה טיף. טור ושו"ע שם.

קיז) ראבי"ה סי' תעו. רא"ש פ"ב סי' כא. טור ושו"ע שם.

קיח) פר"ח ס"ו.

קיט) ראבי"ה ורא"ש שם. טור ושו"ע שם.

קכ) רמב"ם פ"ה ה"י. פר"ח שם. אליה רבה ס"ק טז.

קכא) רמב"ם שם. פר"ח שם.