תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה ובו ס"ה סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסימן תנ"גא שמדין הגמראב מותר ללתות את החטים שכל זמן שבולל אותם במים אינן באים לידי חימוץג מן הסתם כל זמן שלא נתבקעו שעסק הבלילה מן הסתם הוא מונע אותן מלהחמיץ אבל אם רואה אותן שנתבקעו בשעת הלתיתה הרי הן אסורותד מן התורהה שהביקוע הוא סימן שהן קרובות להחמיץו ובודאי יחמיצו תיכף ומידז חימוץ גמור שחייבין עליו כרתח:

ב

ב אבל לאחר גמר הלתיתה ששוב אינו עוסק בהן בידים אם הן שוהין במיםט שיעור מילי יכולין הן לבא לידי חימוץ גמור בלא ביקוע ולפיכך הן אסורות מן התורה מספקיא שמא כבר החמיצו וכן כל דגן שנפלו עליו מיםיב אפילו מועטים ואפילו היו גשמים מזלפין עליו זליפה מועטתיג אם שהה לחלוחית המים עליו שיעור מיל אף על פי שלא נתרכך במים אלא הוא קשה כמו שהיהיד הרי זה אסור אפילו להשהותו עד לאחר הפסחטו אפילו שלא נתבקע.

אלא מוכרו מעט מעט לנכריםטז בענין שיש לתלות שיאכלוהו הנכרים קודם הפסח אבל לא ימכור ממנו הרבה לנכרי אחד גזירה שמא יחזור הנכרי וימכרנו או יתננו לישראל אחריז שאינו יודע שנפלו עליו מים ויאכלנו הישראל בפסח מה שאין כן כשמוכרו מעט מעט יש כאן ב' ספיקות להקל שמא יאכלנו הנכרי בעצמו ולא ימכור ויתן ממנו לישראל ואף אם יחזור הנכרי וימכור המעט הזה לישראל אחר יש לתלות שיאכל הישראל כל המעט הזה קודם הפסחיח:

ג

ג ואם רוצה למוכרו לישראל אפילו מוכרו מעט מעט צריך הוא להודיע להקונים שנפלו עליו מים ולא יאכלוהו בפסחיט שאם לא יודיעם יש לחוש שמא ישייר אחד מהם מהמעט הזה לאכול ממנו בפסח אבל כשמודיע להקונים שנפלו עליו מים יכול למכור אפילו הרבה לאדם אחד ואין חוששין שמא ישכח הלוקח מה שהודיעו המוכר ויאכל ממנה בפסחכ:

ד

ד וכל זה בדגן שלא נתבקע שאין חימוצו ניכרכא אבל אם נתבקע שחימוצו ניכר יכול למכור אפילו הרבה לנכרי אחדכב ואין חוששים שמא יטחנם הנכרי ולא יהיה חימוצם ניכר ואחר כך ימכור מהקמח לישראל ויאכלנה בפסח לפי שכבר אסרו לישראל שלא ליקח מנכרי קמח לפסחכג כמו שנתבאר בסימן תנ"גכד ויש אוסריןכה למכור הרבה לנכרי אחד שחוששין שמא יטחנם הנכרי ולא יהא חימוצם ניכר וימכור הקמח לישראל וישהה הישראל את הקמח עד לאחר הפסח ויעבור עליו בבל יראה ובל ימצאכו ויש לחוש לדבריהם אם אין שם הפסד מרובה אבל אם יש שם הפסד מרובה כגון מי שיש לו בערב פסח דגן הרבה שנתבקע שאי אפשר לו למוכרו לישראל שאין הישראל קונה חמץ הרבה בערב פסח יש לסמוך על סברא הראשונה ויכול למכרו כולו לנכרי אחד (שהרי אף אם יטחנו הנכרי וימכור הקמח לישראל אחר זמן איסור חמץ לא יעבור עליו בבל יראה לפי שהוא מקח טעות שאלו היה יודע שהקמח הוא מדגן שנפלו עליו מים לא היה לוקחוכז שמן הסתם אין נוח לאדם לקנות דבר האסור לו לקנותו כמו שנתבאר בסימן תמ"חכח ואם ימכרנו לישראל קודם זמן איסור חמץ גם כן לא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה שהרי נהגו כל ישראל לבטלכט בסוף שעה ה' כמו שנתבאר בסימן תל"דל ועוד שיש אומריםלא שאין אדם עובר בבל יראה ובל ימצא אלא על חמצו הידוע לו אבל לא על חמצו שאין ידוע לו וקמח זה אין הלוקחו יודע שהוא חמץ).

אבל אם לא נתבקע לא ימכרנו לנכרי מכירה חלוטה אלא ימכרנו לנכרי המכירו שהוא יודע בו שלא יגע בחמצו אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזירנו לולב וכמו שנתבאר בסימן תמ"חלג או יבקש מנכרי אחר שיקח שוה מנה במאתים ויבטיח לו שיחזור ויקח ממנו לאחר הפסח ויתן לו ריוחלד כמו שנתבאר שםלה שמעתה אין לחוש שמא ימכרנו הנכרי לישראל אחר שבודאי לא יפסיד הנכרי מעותיו מכל מקום אין לסמוך על היתרים הללו אלא אם כן יש שם הפסד מרובהלו:

ה

ה וכל זה כששהה לחלוחית המים על הדגן שיעור מיל אבל קודם לכן אפילו דגן הרבה שנשרה במים בתוך הפסח יכול למכרולז כולו לנכרי אחד קודם שישהה שיעור מיל שעדיין לא נתחמץ ומותר בהנאהלח:

ו

ו ישראל שלקח חטים מנכרי ואחר כך היה הנכרי מסיח לפי תומו שרחץ החטים במים הרי הן מותרותלט שאין הנכרי נאמן בזה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידומ אבל אם אמר כן בשעת המכר בעודן בידו נאמן אפילו לא היה מסיח לפי תומומא ואם הנכרי הוא מוחזק לנאמן בעיניו אף אם אמר כן לאחר שמכרן אסוריןמב אף על פי שלא היה מסיח לפי תומומג:

ז

ז דגן שנטבע בנהר ושהה שם שיעור מיל או יותר אף על פי שנתרכך במים וקרוב להתבקע אינו חמץ ודאי אלא ספקמד לפיכך אם נתנגב ונתייבש ונתערב בדגן אחרמה הרבה ממנומו אפילו נתערב בתוך הפסח יש מתיריןמז התערובת אפילו באכילה שהרי בכל איסורי תורה יבש שנתערב ביבש בטל ברוב אלא שבחמץ בפסח החמירו חכמיםמח לאסור במשהומט ולא החמירו אלא בחמץ ודאי אבל לא בספק חמץנ ויש חולקין על זהנא ואוסרין אם כבר היה מרוכך קודם שנתערב וכן המנהג במדינות אלו כמו ש[י]תבארנב.

ומכל מקום במקום הפסד מרובה כגון שאי אפשר לו למצוא נכרי למכרו לו חוץ מדמי איסור שבו (כמו שנתבאר בסימן תמ"זנג) יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר להשהות התערובת עד לאחר הפסחנד אפילו נעשה התערובת בתוך הפסחנה אבל אם אין שם הפסד מרובה אין להקל אפילו נעשה קודם הפסחנו אלא יעשה כמו שנתבאר בסי' תמ"בנז ותנ"גנח בדגן שנתחמץ חימוץ גמור ואחר כך נתערב עיין שם:

ח

ח דגן שהיה מונח בעליה וירדו גשמים דרך הגג לתוך העליה ונתלחלחו מקצת החטים אותן שנתלחלחו אסור אפילו להשהותן והשאר אף על פי שיש להסתפק בהן שמא ירדו עליהם גשמים ואחר כך נתנגבו אף על פי כן הן מותרותנט אפילו באכילהס מכח ספק ספיקא שמא לא ירדו עליהם גשמים ואם תמצא לומר ירדו שמא לא נתחמצוסא ומכל מקום אם אפשר לו בקל למצוא חטים אחרים לפסח אין לו לסמוך על הספק ספיקא לאכול מהם בפסח אלא ישהה אותם עד לאחר הפסח מאחר שאין לו הפסד בשהייתןסב:

ט

ט במה דברים אמורים כשראה שנתלחלחו מקצת החטים שבעליה שיש לחוש שמא נתלחלחו גם השאר ואחר כך נתנגבו אבל אם לא נתלחלחו בעליה אף על פי שיש בהן הרבה מבוקעות שנתבקעו בעודן בגדיש מחמת הגשמים שירדו עליהם מכל מקום השאר שלא נתבקעו מותרות אפילו באכילה לפי שהדבר מצוי שבשעת הגשמים עליונות הגדיש ותחתונות מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעין באמצעיתו כללסג:

י

י שנה שרבו בו הגשמים וירדו על הערימות שבשדות עד שקצת מהשבלים שעל הערימות היו מעלין צמחים אף על פי כן אין חוששין לסתם חטים של אותה השנה כל שאין רואין בהם סימן חימוץסד לפי שאנו הולכין אחר הרוב ואין הרוב מחמיציןסה ואף אותם ערימות שראינו שנפלו עליהם גשמים תולין להקל שמא לא נכנסו הגשמים אלא בשבלים העליונים אבל לא בבטן הערימה ואם תמצא לומר נכנסו שמא לא הספיקו להחמיץסו:

יא

יא חטים שבאו בספינה אם הם יבשות וקשות ולא נשתנו מראיתן אין מחזיקין בהן איסור מספקסז לומר שמא באו במים ואחר כך נתנגבו ונתייבשוסח אבל אם נשתנה מראיתן או שהן לחות אף על פי שלא נתרככו אסור אפילו להשהותןסט:

יב

יב דגן שמחובר לקרקע אם נתייבש לגמרי ואין צריך עוד לינק מן הארץ הרי הוא כתלוש ומונח בכד ויכול לבא לידי חימוץ אם ירדו עליו גשמיםע:

יג

יג ישראל שיש לו בורות מלאים חטים נתבאר בסי' תל"ועא ע"ש:

יד

יד נוהגין במדינות אלו שלא לאכול דבש בפסחעב שחוששין שמא עירבו בו קמח מחטים שנרחצו במים קודם הטחינהעג ואפילו דבש של ישראל שרדה אותו מכוורת שלו וידוע לו שלא נתערב בו קמח אף על פי כן אין לאכלו ולא ליתנו לתוך התבשיל ולא לעשות ממנו משקה מי דבשעד (שקורין מע"ד) בתוך הפסח מפני מראית העין שאינן יודעין שהוא של ישראלעה.

אבל קודם הפסח אפילו דבש של נכרי מותר לעשות ממנו משקה מי דבש לשתותו בפסח שאף אם נתערב מעט קמח בתוך הדבש הרי הוא מתבטל בששים בתוך המשקה קודם הפסחעו ואינו חוזר וניער בפסחעז.

ואפילו דבש בפני עצמו שבשלו קודם הפסח מותר לאכלו בפסח שאף אם היה בתוכו מעט חמץ הרי הוא נתבטל בתוכו בששים כיון שאין בו אלא חשש חימוץ ויש מתיריןעח אפילו בפחות מששים ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או במקום מניעת שמחת יו"ט:

טו

טו וכל זה בדבש שמביאין בכלים קטנים שכבר הובדל מן השעוה ולכך יש לחוש שמא עירבו בו קמח כדי שאף הקמח יתהפך לדבש שכן דרך הדבש להחזיר את הדבר הנופל לתוכו ולהפכו לדבשעט אבל דבש שמביאין בחביות מן הכוורתפ שעדיין הוא מעורב בתוך השעוהפא אין דרך לערב בו קמח ולכך מותר לעשות ממנו משקה בתוך הפסח או לאכלו בעינופב ויש מחמיריןפג שלא לאכלו בעינו ושלא לעשות ממנו משקה בפסח וטוב לחוש לדבריהם שלא לאכלו בעינו אלא אם כן נתבשל קודם הפסח אבל לעשות ממנו משקה המיקל במדינות אלו שאין לנו שתיה אחרת בפסח לא הפסיד ושבח כבוד יו"ט בידופד:

טז

טז וכל זה בסתם מקומות אבל במקומות שידוע בבירור שאין דרך לערב בדבש שום קמח יש להתיר שם אפילו הדבש שהובדל מהשעוה אף לאכלו בעינופה.

ובמקומות שידוע שדרך הנכרים לערב הרבה קמח בדבשפו עד שיש לחוש בדבש שהובדל מהשעוהפז שמא עירבו בו כל כך קמח עד שאין בהדבש ששים כנגדופח אין לעשות ממנו משקה אפילו קודם הפסחפט.

אבל מותר להשהותו עד לאחר הפסחצ ואם נפל לתוך התבשיל בפסח הרי הוא מתבטל אפילו בפחות מששים אם יש שם הפסד מרובה או מניעת שמחת יו"טצא לפי שיש לסמוךצב על האומריםצג שכל איסור שנופל לתוך הדבש ונתהפך להיות דבש נפקע איסורו ממנו והרי הוא היתר גמור.

ומכל מקום אין לסמוך על סברא זו להקל אלא כשאין ידוע בבירורצד שעירבו קמח חמץ בדבש זה שרוצה להשהותו או בדבש זה שנפל ממנו לתוך התבשיל שיש בדבש זה הרבה צדדים להקלצה בלא סברא זו שמא לא עירבו בו קמח כלל ואם תמצא לומר עירבו שמא הקמח הוא מחטים שלא נרחצו ואם תמצא לומר נרחצו שמא לא נתחמצו שאף ששהו החטים הרבה במים אינן חמץ ודאי אלא ספק כמו שנתבאר למעלהצו אבל אם ידוע בבירור שעירבו קמח חמץ (עיין סי' תנ"גצז) אף שנתהפך לדבש אסור להשהותוצח ואם נפל לתוך התבשיל אוסר תערובתו במשהו אף במקום הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט:

יז

יז נוהגין במדינות אלו שלא לאכול בפסח עד יו"ט האחרון של גליות כל מיני גרוגרות וצמוקין ושאר כל הפירות שנתייבשוצט לפי שדרך לפזר קמח על הגרוגרות בשעה שמייבשין אותןק והצמוקין רגילין לערבם עם הגרוגרות בשעה שמייבשין אותןקא וכן שאר כל הפירות היבשים רגילין לפזר עליהם קמח וגם יש שרגילין ליבשם בתנור ופעמים שמייבשין בו לאחר שאפו בו לחם חמץקב אבל אם ידוע שאין בהם חשש חימוץ כגון שנתייבשו על ידי ישראל ונזהר בהם מחמץ אין להחמיר בהםקג:

יח

יח ואפילו נתייבשו ביד הנכרי אם נפלו לתוך התבשיל אינן אוסריןקד אע"פ שאין בהתבשיל ס' כנגדםקה.

ואף לכתחלה נוהגין היתר בקצת מקומות לעשות מהם משקה בפסח דהיינו ששורין אותם במים עד שנקלט טעמן בתוך המים ושותין המים בפסח דכיון שאין בהם אלא חשש בעלמא אין מחמירין כל כך לאסור אף מי שרייתן אבל אין מקילין כל כך לבשל אותם בפסח כדי לשתות מי בשולם בפסח לפי שעל ידי הבישול נקלט טעמם במים יותר מעל ידי שרייה ובמקצת מקומות נוהגין להחמיר במי שרייתן כמו במי בישולןקו אלא אם כן שראן ובשלן קודם הפסח:

יט

יט הצוקר העשוי ככובע (שקורין הוט צוקר) אין בו חשש חמץקז ומותר להשהותו בפסחקח ואף על פי כן נוהגין למכרו לנכרי קודם הפסח ובדיעבד ששכח והשהה אותו עד לאחר הפסח מותרקט אפילו באכילה ואפילו ביום טוב האחרון של גליות מותר לאכלוקי ואם נזכר בתוך הפסח יכול למכרו לנכרי ואם נפל לתוך התבשיל אינו אוסר אפילו בפחות מס'קיא:

כ

כ אבל הצוקר המבושל הנחתך לחתיכות (שקורין צוקר קאנדיל)קיב וכן מיני בלילות צוקר שמחפין בהם מיני פירות ובשמיםקיג יש בהם חשש חימוץ ואין להשהותם בפסחקיד ואין לאכלם אפילו ביום טוב האחרון ומכל מקום אם נפלו לתוך התבשיל אינן אוסרין אפילו בפחות מס' אם יש שם הפסד מרובה או מניעת שמחת יו"טקטו וכן אם עבר והשהה אותם עד לאחר הפסח יש להתירם בהנאה ובמקום הפסד מרובה יש להתיר אפילו באכילהקטז לפי שיש כאן הרבה צדדים להקל שמא לא עירבו בהם קמח ואם תמצא לומר עירבו שמא נתבטל בהם בס' ואם תמצא לומר לא נתבטל שמא הקמח הוא מחטים שלא נרחצו ואם תמצא לומר נרחצו שמא לא נתחמצוקיז ואף שיש לחוש שמא בישלו הצוקר בכלים חמוצים מכל מקום הרי יש מתירין דבר שנתבשל בכלי חמץ קודם הפסח אפילו לאכלו בפסחקיח כמו שנתבאר בסי' תמ"זקיט:

כא

כא נוהגין במדינות אלו שלא לאכול צפורן (שקורין נעגלי"ך) וכרכום (שקורין זאפרי"ן)קכ לפי שבוחשין קמח עם מים ומזלפין על הכרכום בשעה שמייבשין אותםקכא והצפורן שורין אותו במי שעורים קודם שמייבשין אותוקכב:

כב

כב ואף כרכום הגדל בגינת ביתו ונזהר בו מחמץ נוהגין בו איסור מפני מראית העיןקכג שהכרכום אינו מצוי במדינות אלו ויסברו שהוא כרכום הבא ממרחקים מה שאין כן שאר כל הפירות שנתייבשו על ידי ישראל ונזהר בהם מחמץ שאין חוששין בהם למראית העיןקכד לפי שהם מצויין והכל יודעים שלפעמים מייבשין אותם על ידי ישראלקכה:

כג

כג כלים הצבועים בכרכום נוהגין שלא להשתמש בהם בפסחקכו וכרכום וצפורן שנפלו לתבשיל אינן אוסרין תערובתןקכז אפילו בפחות מס'קכח:

כד

כד הטאב"ק דרך לשרותו בשכר בקצת מקומות צריך לסוגרו בחדרקכט או לעשות מחיצה לפניוקל וכן הכרכום במקומות שנוהגין בו איסורקלא:

כה

כה חטה או שעורה שנמצאת בתבשיל בפסח אם היא מבוקעת ממש כל התבשיל אסורקלב אפילו בהנאהקלג שחמץ בפסח במשהו אבל אם אינה מבוקעת ממש אע"פ שנתרככה והיא קרובה להתבקע יש מתיריןקלד התבשיל אפילו באכילה אם יש בו ששים כנגדהקלה דכיון שלא נתבקעה עדיין אינה חמץ ודאי אלא ספק ולא החמירו לאסור במשהו אלא בחמץ ודאיקלו כמו שנתבאר למעלהקלז.

ויש חולקין על זהקלח ואומרים שכל דגן שנתרכךקלט במים כל כך עד שהוא ראוי להתבקע הרי זה חמץ ודאי מן התורהקמ אע"פ שלא נתבקע עדיין לפי שבודאי יבא לידי חימוץ תיכף ומידקמא ולפי שעכשיו אין אנו בקיאין מה נקרא ראוי להתבקע לפיכך כל שנתרככה החטה אע"פ שלא נתבקעה נאסר כל התבשילקמב אפילו בהנאהקמג ואם נתערב משהו מתבשיל זה לתבשילין אחרים כולם נאסריםקמד בהנאה וגם כל הכליםקמה ששימשו בתבשילין אלו בעודן חמין שהיד סולדת בו צריך להצניען עד לאחר הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"זקמו בחמץ ודאי ע"ש וכן המנהג פשוט במדינות אלוקמז ואין לשנות ומכל מקום אם יש שם הפסד מרובה יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר התערובת בהנאהקמח או להשהותו עד אחר הפסח לאחר שיסיר משם את החטה ויבערנהקמט.

וכל זה כשנפל לתוך התבשיל חטה או שעורה מרוככת או שנתרככה בתוך התבשיל אבל אם לא נתרככה אינה אוסרת כלל את התבשיל אפילו באכילהקנ:

כו

כו ואפילו חטה מבוקעת שנמצאת בתבשיל שהתבשיל אסור אפילו בהנאה לדברי הכל מכל מקום יכול למוכרה לנכרי לאחר שהסיר החטה ממנוקנא אם הוא חולו של מועדקנב מטעם שנתבאר בסי' תמ"זקנג ויש אוסריןקנד וכן המנהג במדינות אלוקנה ואין לשנות אלא במקום הפסד מרובה מאוד כמו שנתבאר שםקנו.

ומכל מקום אם אין החטה בקועה יש להתיר למכור לנכריקנז אע"פ שאין שם הפסד מרובה מאוד אבל אם אין שם הפסד מרובה כלל אין להקלקנח:

כז

כז כשרוצה למכרו צריך למכרו תיכף ומיד שנודע התערובת שהרי אסור להשהותו בפסחקנט מטעם שנתבאר שםקס ואם הוא שבת או יו"ט יוכל ליתנו לנכרי במתנהקסא לדברי המתירין למוכרו בחולו של מועד שהרי מותר ליתן מזונות לנכרי בשבת ויו"ט כמו שנתבאר בסי' שכ"הקסב:

כח

כח ואם עבר והשהה אותם עד שמיני של פסחקסג אפילו היתה החטה בקועה יכול להשהותו עד לאחר הפסח ואין צריך לומר אם נעשה התערובות ביום שמיני של פסח שרשאי להשהותוקסד ואין צריך ליתנו לנכרי לדברי המתירין דכיון שיום שמיני אינו אלא מדברי סופריםקסה לא החמירו בו כל כך לאסור להשהות תערובת חמץ משהו.

אבל החמץ משהו עצמו אסור להשהותו אפילו ביום שמיניקסו אלא יעשה כמשפט שנתבאר בסימן תמ"וקסז ע"ש:

כט

כט אף על פי שחמץ בפסח במשהו מכל מקום אינו אוסר בצונןקסח כגון אם נמצאת חטה בקועה בפסח במים או בייןקסט צוננים הרי הם מותרין אם ידוע שלא שהתה בתוכם מעת לעת לפי שהצונן אינו מפליט ומבליע כלום ולא נפלט מן החטה אפילו משהו לתוך היין או המיםקע.

ומכל מקום אם נפלה לתוכם פרוסת לחם או עיסה אפילו נפלה קודם הפסח והסירה משם קודם הפסח אסור לשתותם בפסח אלא אם כן סיננם קודם הפסח לפי שהלחם והעיסה עשויין להתפרר ויש לחוש שמא נשארו פרורין בתוך המים והייןקעא (עיין סי' תמ"זקעב).

ויש חולקיןקעג על זה ואומרים שהצונן מפליט ומבליע משהו ואם נמצאת חטה בקועה במים ששרו בהם בשר בפסח הבשר אסורקעד לפי שהמים מפליטין טעם משהו מן החטה ומבליעין בבשרקעה אף שלא שהה בתוכם ואין צריך לומר שהמים אסוריםקעו ואם בישל בה תבשיל התבשיל אסורקעז ואפילו לא נתבקעה החטה אלא שנתרככה במים הללו שנפלה לתוכם או שנפלה לתוכם כשהיא מרוככת הרי היא כאלו נתבקעהקעח לפי מנהג מדינות אלו כמו שנתבארקעט:

ל

ל והעיקר כסברא הראשונהקפ ומכל מקום במקום שנהגו להחמיר אין לשנותקפא אלא אם כן יש שם הפסד מרובה או שעת הדחקקפב שאז יש להקל אפילו בחטה בקועהקפג.

וכן אם יש שם עוד צד אחד להקלקפד כגון שנמצאת החטה במים לאחר שהסירו משם הבשר שנשרה בתוכםקפה שיש לתלות ולומר שכל זמן שהבשר היה שרוי במים לא היתה שם חטה ואחר שהסירוהו משם נפלה החטה שמה הרי זה מותר וכן אם נטל מים ממים [אלו] קודם שנמצאת בהם החטה ובישל בהם תבשיל התבשיל מותר אפילו היתה החטה בקועה:

לא

לא ואפילו מים חמין שנמצאת בהן חטהקפו אע"פ שנתרככה אלא שאינה בקועה יש להתיר התבשיל שבשלו בהם קודם שמצאו בהם חטה מכח ספק ספיקא שמא אחר כך נפלה שמה החטה ואם תמצא לומר קודם לכן נפלה שמא לא נתרככה עד עתהקפז ובלא נתרככה אין לאסור התבשילקפח אפילו לפי מנהגינו כמו שנתבארקפט:

לב

לב אבל חמץ גמור כגון לחם או עיסהקצ או חטהקצא בקועהקצב שנמצאו במים חמים אפילו הם בתוך כלי שניקצג יש לאסור אף התבשיל שבישלו בה קודם שנמצא בהם החמץ ואפילו במקום הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט אין להקלקצד ואף להשהותו אסורקצה לפי שמן הסתם היה כבר החמץ בתוך המים כשנטלו מהם לבשל התבשיל שכל האיסורין אנו דנין אותן כשעת מציאתןקצו למפרע דהיינו כשאנו מוצאין איסור במקום אחד אנו מחזיקין איסור במקום הזה למפרע ואומרים כאן נמצא האיסור עכשיו וכאן היהקצז כבר קודם לכן ואין זה נקרא ספק אלא לענין שכשיש שם עוד ספק אחד הרי זה נקרא ספק ספיקאקצח.

ומכל מקום אם נתערב משהו מתבשיל זה בתבשיל אחר יש להתיר אותו תבשיל אפילו באכילה אם יש שם הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טובקצט:

לג

לג וכן בשר שנשרה בחמין הללו קודם שנמצא בהם החמץ אסור אפילו להשהותו ואם נמצא בהם חטה שאינה בקועה יש להתיר הבשר אפילו באכילה כמו שנתבארר.

ויש חולקין על זהרא ואוסרין הבשר שנשרה בהםרב או התבשיל שבישלו בהםרג אף שנמצא בהם חטה שאינה בקועה אלא שנתרככה לפי מנהג מדינות אלורד ויש לחוש לדבריהם אם אין שם הפסד מרובה ולא מניעת שמחת יו"טרה.

ואף לפי דבריהם מותר למכור הבשר או התבשיל לנכרי דכיון שיש כאן ספק ספיקא להקל כמו שנתבאר אין מחמירין כל כך לאסור אף המכירה לנכרירו כיון שיש מתירין אף התבשיל שנמצא בו חטה בקועהרז:

לד

לד וכל זה בבשר בהמה וחיה או אפילו בשר עוף אלא שהחטה שנמצאת במים היא שלימהרח אבל אם נשרה בשר עוף במים חמין אפילו בכלי ראשון ולאחר שסילקוהו משם מצאו שם חטה שבורה אפילו היא בקועה יש להתיר העוף אפילו באכילהרט מכח ספק ספיקארי שמא עתה נפלה החטה שם לאחר שסילקו העוף משם ואם תמצא לומר קודם לכן היתה שם שמא היה חטה זו כבר במעי העוף ונתעכל כבר במעיוריא עד שנשברה ושוב אין בה איסור חמץ כמו שיתבארריב וממעיו נפלה לבשרו ומבשרו נפלה לתוך המים שנמצאת בהם:

לה

לה חטה בקועה שנמצאת בפסח בעיסה או במצה אפוייה יש רוצים להקלריג להתיר כל המצה והעיסה לפי שהחטה שנתבקעה אינה חמץ גמור מיד שנתבקעה אלא היא קרובה להחמיץריד ותיכף ומיד תבא לידי חימוץ גמוררטו וחטה זו שנמצאת בעיסה או במצה בודאי עדיין לא באה לידי חימוץ שהרי מן הסתם לא נפלה לתוך העיסה בשעה שהיה עוסק בה בלישה ועריכהרטז שהרי היה רואה אותה ומסירה אלא בודאי נפלה לתוך הקמחריז קודם הלישה ואז בודאי לא החמיצה כיון שאין שם מים וגם אחר כך שנילוש הקמח במים בודאי גם כן לא החמיצה החטה שהחטה היא קשה ואינה ממהרת להחמיץ כמו העיסה וכיון שהעיסה לא החמיצה כל שכן החטה ואין חוששין שמא היתה החטה כבר בקועה קודם שנפלה לתוך הקמח שאין מחזיקין איסור מספקריח לומר שכבר באה במים ונתבקעה קודם שנפלה לתוך הקמח אלא תולין שנתבקעה מחמת המים שבעיסה זו שנמצאת בה וכיון שהעיסה לא נתחמצה גם החטה לא נתחמצה ואין חוששין שמא היתה חטה זו בתוך המים שלשו בהם העיסה וכבר נתבקעה שם בתוך המים קודם שבאה לעיסה זו לפי שרגילין ישראל לשמור יפה את המים שנשאבו ללישת המצה שלא יפול לתוכם שום דברריט כמו שנתבאר בסי' תנ"הרכ:

לו

לו ויש חולקיןרכא על זה ואומרים שצריך להסיר מן העיסהרכב או מהמצהרכג כדי נטילת מקום דהיינו שיסיר במקום מגעה של החטה ברוחב גודלרכד מכל סביבותיה לפי שיש לחושרכה שמא היתה החטה כבר בקועה כשנפלה לתוך העיסהרכו ואוסרת את העיסה במקום מגעה ואף להאומריםרכז שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן מכל מקום על ידי דוחק הלישה מתמצה ונסחט מהחטה לתוך העיסהרכח כרוחב גודל מכל סביבותיה ולפי מנהג מדינות אלו הדין כן אפילו אם לא נתבקעה החטה אלא שנתרככהרכט.

ויש אומריםרל שאם נמצאת חטה בקועה בעיסה ולפי מנהג מדינות אלו אפילו לא נתבקעה אלא שנתרככהרלא כל העיסה אסורה לפי שלא במקום אחד בלבד נגעה החטה אלא כאן וכאן במקומות הרבה דרך גלגולה של עיסהרלב ובכל מקום ומקום יש חשש שמא נסחט לשם משהו מהחטהרלג ולפיכך יש לאוסרה כולה אם הוא בתוך הפסח שחמץ בפסח במשהו אבל קודם הפסח אין צריך להסיר ממנה אלא כדי נטילת מקום בלבדרלד ואף אם נמצאת בה לאחר אפייתה די בנטילת מקום בלבדרלה (עיין סי' תס"ארלו).

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונהרלז וכן נוהגיןרלח ומכל מקום בהפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך על סברא השנייהרלט ואף בתוך הפסח די בנטילת מקום כיון שיש אומרים שאף נטילת מקום אין צריך:

לז

לז ואם חתך עיסה אחת גדולה למצות הרבה ונמצאת חטה בקועה באחת מן המצותרמ בין שנמצאת בה לאחר אפייתה בין שנמצאת בה בעודה בצקרמא היא אסורה אם נילושה בה החטה בתוך הפסח ושאר המצות מותרות ואין חוששין שמא היתה חטה זו בתוך העיסה הגדולה ונאסרה כולה אלא תולין להקל לומר לאחר שנחתכה ממנה המצה נפלה החטה לתוך מצה אחת מהןרמב לפי שאנו אומרים כאן נמצאת החטה עכשיו במצה זו כאן היתהרמג בתחלה כשנפלה ולא נפלה מעולם לתוך עיסה הגדולה שאין מחזיקין איסור ממקום למקוםרמד:

לח

לח ואם החטה היא מלאה מים ומלוחלחת מעבר אל עבר אם כן נראה שהיתה במים ובעיסה הגדולה לכן יש לאסור כל המצות ומכל מקום אם יש לתלות שהיתה במקום אחר בלועה ממים ונפלה עכשיו לתוך מצה זו תולין להקל אם יש במה לתלותרמה (שלעולם תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ואינו נקרא ספק אלא כשיש לתלות בזה כמו בזהרמו כמו שנתבאר ביורה דעהרמז):

לט

לט אבל מחזיקין איסור מזמן לזמן במקום אחדרמח כגון מי שחתך עיסה גדולה למצות הרבה וחלקן לבני אדם הרבה ונתפזרו איש למקומו לעשותן ומצה אחת הותיר בידו באותו מקום שחתך את העיסה ונמצאת בה חטה כולם אסורות שאנו חוששין שמא היתה בה החטה קודם לכן כשהיו עדיין כל המצות מחוברות עמה קודם שנחתכו ממנה ונאסרו כולםרמט.

ומכל מקום אם אין החטה בקועה אף על פי שנתרככה יש להתיר למכור שאר המצות לנכרי כיון שיש כאן הרבה צדדים להקל שמא לא נתחמצה החטה ושמא נפלה שמה לאחר שנחתכו שאר המצותרנ ומכל מקום אין זה ספק ספיקא גמור להתירם אף באכילה לפי שהספק שמא לא נתחמצה הוא ספק מחמת חסרון ידיעה דכיון שנתרככה אין אנו בקיאין אם היא ראויה להתבקע אם לאו כמו שנתבאר למעלה וכל ספק שהוא מחמת חסרון ידיעה אינו נקרא ספק כללרנא כמו שנתבאר ביורה דעהרנב ואינו מועיל אלא להתיר המכירה לנכרי לפי שיש מתירין אפילו בחטה בקועהרנג:

מ

מ וכן כרוב מליח הכבוש בחבית ונטל מעט ציר מן החבית לתוך הקערה ונמצאת חטה בקועה בקערה הכרוב שבחבית מותר שאנו תולין שלתוך הקערה נפלה ולא היתה מעולם בחביתרנד שאין מחזיקין איסור ממקום למקום.

אבל אם נמצאת חטה בקועה בחבית לאחר שנתן ממנה לתוך הקערה גם הכרוב שבקערה אסור שמחזיקין איסור מזמן לזמן ושמא היתה החטה בחבית קודם שנתנו ממנה לקערה ונאסר אז כל מה שבחביתרנה אף להאומריםרנו שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן שיש לחוש שמא נכבשה החטה מעת לעת בתוך החבית וכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושלרנז.

ואין להתיר מה שבקערה מכח ספק ספיקא שמא עתה נפלה החטה לתוך החבית לאחר שכבר נתן ממנה לתוך הקערה ואם תמצא לומר קודם לכן נפלה שמא לא שהתה שמה מעת לעת דכיון שמחזיקין איסור מזמן לזמן אנו אומרים שחטה זו שנמצאת עתה בחבית כבר היתה שם בחבית מזמן מרובה יותר ממעת לעת וממילא נאסר גם מה שנתנו ממנה לתוך הקערה בתוך זה הזמן ואין כאן ספק ספיקא כללרנח:

מא

מא וכל זה כשהחטה מבוקעת אבל אם לא נתבקעה החטה יש להתיר מה שבחבית אם יש שם הפסד מרובה מכח ספק ספיקא שמא נפלה שם תוך מעת לעת ואם תמצא לומר נפלה קודם לכן שמא לא נתרככה עד תוך מעת לעתרנט:

מב

מב וכל זה כשנמצא החטה בתוך הציר שבחבית אבל אם נמצא על גבי חתיכת כרוב ואין הציר עולה על גבה אין בה דין כבוש כללרס אלא דין מליחרסא שיתבאררסב:

מג

מג מי שפרס חתיכת מצה קטנה מחתיכת מצה גדולה ונתנה לתוך פיו ונטל חתיכת בשר קטנה מהבשר צונן המונח לפניו ונתנה גם כן לתוך פיו ולעסן יחד והרגיש בפיו שיש שם חטה ונטל המאכל מפיו וראה שם חטה בקועה ואין ניכר אם היתה במצה או בבשר יש להתיר הבשר שנשאר מונח לפניו שאנו תולין שנפלה החטה עליו לאחר שהניחו לפניו ואז היה צונן וצונן יבש בלא רוטב אינו אוסר לדברי הכלרסג ואין חוששין שמא נפלה עליו בעודו רותח בקדירה או בקערה שאין מחזיקין איסור ממקום למקום וגם חתיכת מצה הגדולה יש להתיר אף על פי שיש לחוש שמא היתה החטה בתוך המצה בפיו ובודאי לא נפלה עליה לאחר האפייה שהרי היתה מתגלגלת ויורדת אלא נפלה עליה קודם אפייתה בשעת לישתה ונאסרת כל המצה אם נאפית בתוך הפסח שחמץ בפסח במשהורסד (עיין סי' תס"ארסה) מכל מקום כיון שאיסור משהו אינו אלא מדברי סופרים תולין להקלרסו שלא היתה החטה מעולם בתוך המצה אלא בתוך הבשר לאחר שנצטנן ושניהם מותרים ומכל מקום צריך להסיר כדי נטילת מקום מחתיכת מצה הגדולה באותו מקום שפרס ממנה החתיכה קטנהרסז שיש לחוש שמא היתה החטה באותו מקום ונאסר שם כדי נטילת מקום מן המצהרסח לפי שנפלט טעם החטה לשם וטעם הוא כעיקר מן התורה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"חרסט:

מד

מד וכל זה כשהבשר המונח לפניו היה צונן כבר כשהניחו במקום זה אבל אם הניחו לפניו כשהוא רותח בקערה שהוא כלי שני אסורער (או אפילו לא היה שם רוטב לפי מנהג מדינות אלו כמו שיתבאררעא) שהרי מחזיקין איסור מזמן לזמןערב.

ואין להתיר מכח ספק ספיקא שמא חטה זו היתה במצה שבפיו ואם תמצא לומר בבשר שמא נפלה עליו לאחר שנצטנן שאם כן צריך אתה לאסור את המצה קודם שתתיר את הבשר ומה ראית להתיר הבשר ולומר שהחטה היתה במצה ולאסור המצה שמא היתה בבשר והמצה מותרת שכל ספק דברי סופרים להקלרעג ואם תתיר את המצה אי אפשר להתיר את הבשר לפי שאין בו אלא ספק אחד להקל דהיינו שמא נפלה עליו לאחר שנצטנן ואין מקילין מספק זה בלבד כיון שהוא במקום אחד מזמן לזמן וכיון שאי אפשר לך להתיר שניהם שהרי בודאי היתה החטה באחד מהם צריך אתה לאסור שניהםעדר:

מה

מה וכל זה בבשר בהמה וחיה או אפילו בבשר עוף אלא שהחטה היא שלימה אבל אם הוא בשר עוף והחטה היא שבורה יש להתיר הבשר מכח ספק ספיקא שמא נפלה עליו לאחר שנצטנן ואם תמצא לומר קודם לכן שמא היתה כבר במעי העוף ונתעכלה שם במעיו עד שנשברהערה ושוב אין בה איסור חמץ וממעיו נדבקה לבשרו וכיון שהבשר מותר יש להתיר גם המצה שאנו תולין שהחטה נפלה לתוך הבשר לאחר שנצטנן או שנתעכלה כבר במעיו ולפיכך שניהם מותרים שכל ספק דברי סופרים להקלרעו רק שיסיר כדי נטילה מהמצה אבל מהבשר אין צריך להסיר כלוםרעז כיון שיש בו ספק ספיקא וכל ספק ספיקא מועיל אפילו באיסור של תורהרעח:

מו

מו אם הגעילו יורה מחומצתרעט קודם הפסחרפ ושפכו מי הגעלה המחומציםרפא וירדו לבור בתוך הפסח נאסרו המים שבבור אף להאומריםרפב שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן שלא אמרו כן אלא כשהסיר ממשות החמץ מהצונן שאין טעמו נפלט בצונן אבל כאן המים המחומצין הן מעורבין במימי הבוררפג ואין מתבטלין בתוכו בס' כיון שנתערבו בהם בתוך הפסח.

אבל אם ירדו לבור קודם הפסח ונתבטלו שם בס' מותריןרפד ומכל מקום אם יש לחוש שמי הגעלה אינן מתערבין יפה במימי הבור אלא הם נקוים ועומדים למעלה אסור לשאוב מהבור בפסח אלא אם כן כבר שאב ממנו פעמים רבות קודם הפסח לאחר שירדו לשם מי הגעלה שעל ידי השאיבה מתערבים יפה מי הגעלה במימי הבור ומתבטלים בהם בס' קודם הפסחרפה.

ואם לא שאב ממנו כלום קודם הפסח ושאב ממנו מים בפסח ובשל בהם תבשיל יש להתיר התבשילרפו שבודאי יש ששים במים הללו כנגד מעט מי הגעלה שנתערבו בתוכם על ידי השאיבהרפז ומי הגעלה אינן אוסרין במשהו כיון שאין בהם חשש חימוץ אלא מחמת שהורתחו ביורה מחומצת והרי יש בהם נותן טעם בן נותן טעם של היתר (עיין סי' תמ"זרפח).

וכל זה כשהיורה היתה בת יומא מבליעת חמץ בשעה שהגעילוה אבל אם לא היתה בת יומא אף אם ירדו מי הגעלה לבור בתוך הפסח ואין במי הבור ששים כנגדם מותר לשתות מהבור בפסח אף אם לא נתערבו יפה מי ההגעלה במי הבור דכיון שהיורה לא היתה בת יומא הרי החמץ הבלוע בה נותן טעם לפגם במי הגעלה וכל נותן טעם לפגם שנעשה קודם הפסח אינו חוזר וניער בפסחרפט (ומכל מקום קודם שנפלו מי הגעלה לתוך מי הבור אסור להשתמש במי הגעלה אף שהחמץ היה נותן טעם לפגם בהם מטעם שנתבאר בסימן תנ"ברצ):

מז

מז אם נמצאת חטהרצא בקועה בבאר בפסח אסור לשאוב עוד מים מהבאר כל ימי הפסחרצב אף להאומריםרצג שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן שמכל מקום יש לחוש שמא נשרית שם חטה מעת לעתרצד.

אבל אם אין החטה בקועה אע"פ שנתרככה אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא מים אחרים אלא על ידי הדחק יש להתיר מכח ספק ספיקא אף במקומות שנוהגין להחמיר בצונן בפסח כמו שנתבאר למעלהרצה.

ואם נמצאת פרוסת לחם או עיסה בבאר אפילו אם ידוע שלא נשתהה שם מעת לעת והוא מקום שלא נהגו להחמיר בצונן אין להשתמש במי הבאר אלא על ידי סינוןרצו אפילו נמצאו קודם הפסח כמו שנתבאר למעלהרצז:

מח

מח מי שרוצה לשאוב בפסח מבארות של נכרים או מבארות של ישראל שלא נזהר בהן מחמץ כל השנה טוב שיסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואבחצר אבל מעיקר הדין אין מחזיקין איסור מספקרצט:

מט

מט בשר חי שנמצא עליו חטה בקועה קודם מליחתו אם החטה היא מנוגבת וגם הבשר הוא מנוגב במקום שנגעה בו החטה אפילו הדחה אין צריךש אבל אם אחד מהם לח קצת במקום נגיעתן צריך להדיח הבשר במקום שנגעה בו החטהשא ודי לו בהדחה שמדיחו קודם המליחה להכשירו מדמו ואם נמצאת עליו חטה לאחר שהודח קודם המליחה צריך לחזור ולהדיחו קודם המליחהשב במקום שנגעה בו החטה ואין לו לסמוך על ההדחה שמדיחו אחר המליחה לפי שאותו משהו לחלוחית שנגע בחטה שצריך להעבירו מהבשר על ידי הדחה אם לא יעבירנו קודם המליחה הרי הוא נבלע בבשר על ידי המליחה.

ואף במקומות שנוהגין להחמיר בצונן בפסחשג די לו בהדחה כיון שאין בו במקום החטה אלא קצת לחלוחיתדש ולא החמירו אלא כשיש שם רוטבשה הרבה והחמץ הוא נשרהשו בתוך הרוטב שאז נפלט טעם משהו מהחמץ לתוך הרוטב והרוטב מבליע אותו טעם משהו בתוך ההיתר:

נ

נ ואם נמצאת עליו החטה לאחר שנמלח בעוד שהמלח עליושז צריך ליטול ממנו כדי קליפהשח במקום מגעה של החטה אם ידוע בבירור שלא נגעה בו אלא במקום שנמצאת בו אבל אם יש להסתפק שמא נגעה בו במקום אחר צריך ליטול כדי קליפה מכולושט לפי שמן הסתם כבר היתה עליו החטה בשעה שמלחו שהרי מחזיקין איסור מזמן לזמןשי ומן הסתם נפל קצת מלח גם על החטהשיא ודרך המלח להפליט ציר מדבר המלוח והציר שהפליט מהחטה נבלע בבשר במקום מגעה של החטה לפי שהוא כרותחשיב:

נא

נא במה דברים אמורים כשהבשר הוא כחוש אבל אם הוא שמן במקום מגעה של החטהשיג הרי כל אותה החתיכה שנמצאת החטה עליה אסורה אפילו להשהותה או למוכרה לנכרישיד לפי ששמנונית הבשר מפטםשטו את הציר הנבלע בושטז ונעשה כאלו הוא עצמו שמן ואזי הוא מפעפע ומתפשט ונבלע בכל אותה החתיכה שכן דרך השומן לפעפע כשהוא רותח והציר הוא כרותח.

ויש חולקין על זהשיז ואומרים שאין כח בשמנונית הבשר לפטם את הציר הנבלע כיון שהשמנונית הוא צונן ואף שהוא מלוח והמלוח דינו כרותח מכל מקום אינו כרותח ממש לענין זה שיהא בו כח לפטם את הציר הנבלע בו וכן עיקר.

ומכל מקום אם אין הפסד מרובה ולא מניעת שמחת יום טוב יש לחוש לסברא הראשונה שלא לאכלו בפסח אבל יכול להשהותו לאחר שהסיר ממנה כדי קליפה או למוכרו לנכרישיח ועכשיו שאין אנו בקיאין בין בשר כחוש לשמן כמו שנתבאר בסי' תמ"זשיט אף אם אותה חתיכה שנמצאת החטה עליה היא כחושה כולה אין לאכלה בפסח אפילו אם אין החטה בקועה אלא שנתרככהשכ אלא אם כן יש שם הפסד מרובהשכא כגון שהוא ענישכב והיא חתיכה גדולה וחשובה או שיש שם מניעת שמחת יו"ט שאז יש להתירה לאחר שיסיר כדי קליפה:

נב

נב וכל זה באותה חתיכה עצמה שנמצאת החטה עליה אבל שאר החתיכות שנמלחו עמה ביחד אף על פי שהיו נוגעות בה ונבלע בהן הציר היוצא ממנה אינן נאסרותשכג כללשכד אפילו אם הן שמינות וגם אותה חתיכה היא שמינהשכה לפי שאף להאומריםשכו ששמנונית הבשר מפטם את הציר היוצא מהחטה מכל מקום אין בציר זה כח לפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטבשכז כיון שאינו שמן מצד עצמושכח ונמצא שאין בשאר החתיכות אפילו משהו מציר זה שיצא מהחטה:

נג

נג ויש חולקיןשכט על כל זה ואומרים כיון שבכל איסורי תורה שנמלחו עם ההיתר אע"פ שהאיסור וההיתר הם כחושים אף על פי כן אנו מחמירין לאסור עד ס' אפילו הן חתיכות הרבה נוגעות זו בזו והאיסור אינו נוגע אלא באחד מהן בלבדשל והטעם הוא כדי שלא נצטרך להבחין לחלק בין איסור כחוש לאיסור שמןשלא שבאיסור שמן מן הדין יש להחמיר עד ס' אפילו הן חתיכות הרבה לפי שהאיסור עצמו מפעפע מחתיכה לחתיכה כיון שהוא שמן מצד עצמושלב אם כן בחמץ בפסח שאינו מתבטל בס' יש להחמיר לאסור כל חתיכות שנמלחו עמה יחד אע"פ שהוא איסור כחוששלג.

ויש לחוש לדבריהםשלד אם אין שם הפסד כלל כשישהה אותן עד לאחר הפסחשלה או שימכרם לנכרישלו אבל אם יש שם הפסד קצתשלז או קצת שעת הדחק והחטה אינה בקועה אלא שנתרככה יש לסמוך על סברא הראשונה כי כן עיקרשלח.

שאין אנו מחמירין בשאר איסורין לשער בס' במליחה אפילו באיסור כחוש אלא באיסור ששייך בו קצת שמנונית כגון בשר טריפה כחושה שנמלח עם היתר שיש טריפה כחושה ויש טריפה שמינה לפיכך אנו מחמירין בכל טריפה אפילו כחושה כדי שלא נצטרך להבחין ולחלק בין כחושה לשמינה שאין אנו בקיאין בזה אבל איסור שלעולם הוא כחוש ואין שייך בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח אין להחמיר בו כמו באיסור שמןשלט בין לענין מליחה בין לענין צלי כמו שיתבארשמ:

נד

נד וכל זה כשידוע בבירור שלא נגעה החטה אלא באותה חתיכה שנמצאת עליהשמא כגון שנמצאת תוך תרנגולת אבל אם יש להסתפק שמא נגעה גם בשאר החתיכות כגון שנמצאת על התרנגולת מבחוץשמב או על שאר בשר הרי כולן צריכות קליפה מעיקר הדיןשמג.

ואפילו אם ידוע בבירור שלא נגעה אלא באחת משאר החתיכות ואין ידוע איזו היאשדמ אינה מתבטלת בתוכן ברוב כיון שהוא בתוך הפסח ולפיכך כולן צריכות קליפה מספקשמה.

ואם הן שמינות כולן אסורות אלא אם כן יש שם הפסד מרובה או מניעת שמחת יו"טשמו ועכשיו שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אף אם הם כחושות דינם כשמינותשמז.

ואם עבר ובשלם בלא קליפה יש לאסור כל התבשיל באכילהשמח אפילו יש שם הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב.

אבל מותר להשהותן או למוכרן לנכרי אפילו לכתחלה בלא קליפה כיון שאין בהן אלא ספק נגיעהשמט:

נה

נה וכל זה כשנמצאת החטה על הבשר קודם שהודח אחר המליחה אבל אם נמצאת עליו לאחר שהודח בודאי עכשיו נפלה עליו ולא היתה עליו בשעת מליחתו ומדיח מקום מגעה ודי שאם היתה עליו בשעת מליחתו היתה עוברת מעליו על ידי הדחהשנ.

במה דברים אמורים כשנמצאת על גבי הבשר או על גבי התרנגולת אבל אם נמצאת בתוך התרנגולת בודאי היתה שם בשעת מליחהשנא שהרי בודאי לא נפלה ממקום אחר לתוך התרנגולת אלא היתה שם במעיה וממעיה נפלה שם על בשרה:

נו

נו וכל זה כשנמצאת החטה מונחת בבשר והוא הדין בדגים אבל אם נמצאת נשרית בתוך ציר היוצא מבשר או דגים בשעת מליחתן הרי כל החתיכות המונחות בתוך הציר אפילו הן כחושות כולן אסורות אפילו להשהותן או למוכרן לנכרי אם שהתה החטה עם החתיכות בתוך הציר בכדי שאם היה נותן הציר בכלי על האש היה מתחיל להרתיח ולהתבשלשנב דכיון ששהו בתוכו כשיעור בישול הרי הן כאלו נתבשלו ממש בתוכושנג ומכל מקום אם אין החטה מבוקעת יש להתיר להשהותן או למוכרן לנכרישנד אם יש שם הפסד מרובה כמו שנתבאר למעלהשנה:

נז

נז ואם מקצת החתיכה בתוך הציר ומקצתה למעלה מן הציר המקצת שבתוך הציר אסור אפילו להשהותה או למוכרהשנו אפילו במקום הפסד מרובהשנז והמקצת שלמעלה מן הציר מותרשנח להשהותה או למוכרהשנט אפילו אם אין שם הפסד מרובה רק שיזהר להסיר ממנה כדי קליפה במקום שהיה מחובר למקצת הב' שבתוך הצירשס ואם יש שם הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט יש להתירו אפילו באכילהשסא:

נח

נח אם נשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בהן בשר אחר מליחתו בפסח יש להתיר הבשר אף בלא קליפה מעיקר הדין שאף שהמים נאסרו מחמת השכר שנתערב בתוכם מכל מקום הבשר לא בלע כלום ממים הללו כיון שהוא צונן שאף המחמירין בפסח בצונןשסב לא החמירו אלא כשנשרה האיסור בתוך היתר צונן או שנשרה ההיתר בתוך איסור צונן או שנשרה האיסור וההיתר בתוך רוטב צונן אבל כאן שהאיסור עבר על ההיתר דרך העברה בעלמא לא נאסר כלל בצונן לדברי הכלשסג.

ואע"פ שהבשר היה מלוח עדיין בשעה שהדיחו והמלוח הוא כרותח מכל מקום לא בלע כלום ממים הללו לפי שמיד שהגיעו עליו המים נתבטל רתיחתו כי המים שהדיחו בהם הם מבטלים כח המלחשסד ואין לו כח להבליע המים בבשר ומכל מקום מחמת חומרת חמץ בפסח יש לקלוף מעט הבשר במקום שנגעו בו המים הללו והיא חומרא בעלמאשסה:

נט

נט אם נמצאת חטה בקועה בפסח בתרנגולת צלויה או בשאר בשר צלי צריך להסיר מקום פעפועה לפי אומד הדעתשסו ומן הסתם אינה אוסרת יותר מכדי קליפהשסז שהחטה היא קטנה וכחושה ופליטתה מועטתשסח.

במה דברים אמורים בצלי כחוששסט אבל אם הוא שמן במקום מגעה של החטהשע כולו אסור אפילו להשהותו או למוכרושעא ועכשיו שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אף אם הוא כחוש יש לאסור כולושעב אף אם לא נתבקעה החטה אלא שנתרככהשעג ומכל מקום בהפסד מרובה או במקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על בקיאתינו אם הוא כחוש להתירו אפילו באכילה לאחר שיסיר ממנו כדי קליפהשעד כמו שיתבאר ביורה דעה סימן ק"השעה:

ס

ס וכל זה כשנצלה בקדירה או על גבי גחלים אבל אם נצלה בשפוד אפילו הוא כחוש לגמרי כולו אסור אפילו להשהותו או למכרו לנכרי לפי כשמהפכים השפוד מתפשט טעם משהושעו מהחטה בכל הצלי ואם נצלו תרנגולות הרבה על שפוד אחד בבת אחת והן נוגעות זו בזו ונמצאת חטה על אחת מהן כולן אסורות אפילו הן כחושות לפי שעל ידי היפוך השפוד מתפשט הטעם משהו מזו לזו ומזו לזושעז אבל אם אינן נוגעות זו בזו מותרותשעח.

במה דברים אמורים כשהתרנגולת שנמצאת החטה עליה היא כחושהשעט אבל אם היא שמינה הרי השומן מפטם את טעם משהו חמץ הבלוע בתוכושפ ועל ידי השפוד מפעפע ומתפשט טעם משהו זה ונבלע בכל אורך השפוד ואוסר את כל תרנגולות הצלויות בשפודשפא.

ומכל מקום אם אין החטה מבוקעת יש להתיר במקום הפסד מרובה למכור לנכרי או להשהות אפילו התרנגולת שנמצאת החטה עליהשפב כמו שנתבאר למעלהשפג:

סא

סא אם נמצאה חטה או שעורה בקועה בפסח בזפק העוף לאחר שהבהבו אותו באור להסיר נוצת העוף מותרשפד שהרי החטה אינה אוסרת אפילו בצלי ממש יותר מכדי קליפהשפה וכאן הזפק הוא הקליפה שמסירין ומשליכין אותושפו.

ואפילו אם העוף שמן אין להחמיר בו יותר מכדי קליפה כי ההבהוב אינו דומה כלל לצלי הואיל ואינו מהבהבו הרבה במקום אחד אלא מעבירו תמיד הנה והנהשפז כמו שיתבאר ביו"ד סימן ס"חשפח:

סב

סב ואותה החטה שנמצאת בזפק צריך לשורפהשפט אפילו לא נתבקעה אלא שנתרככה במה דברים אמורים כשהיא שלימה אבל אם היא שבורה הרי ניכר ששלט בה העכול עד שנשתברה והרי זו כפרש ונפקע איסור חמץ ממנהשצ ואין צריך לבערה ואין צריך לומר שאינה אוסרת אפילו כדי קליפה:

סג

סג וכל זה בחטה ושעורה וכיוצא בהן מדברים שאפשר שבלען העוף כשהן שלימים ולא לעסן כלל ולכך אינן חשובים כמעוכלים עד שנשתברו שם במעיו אבל אם אכל מורסן וכיוצא בו מדברים רכים שבודאי נלעסו בפיו אם שהו במעיו כשיעור עיכול דהיינו מעת לעת הרי הם כמעוכלים לגמרי ונפקע מהם איסור חמץשצא ואם הקיאן דרך בית הרעי אפילו בתוך מעת לעת נפקע מהם איסור חמץשצב אבל אם בלע חטים ושעוריםשצג וכיוצא בהן והקיאן כשהן שלימיםשצד אף ששהו במעיו יותר ממעת לעתשצה לא נפקע איסורן וכן אם בלע שאר איסורין דינו כחמץ בפסח לענין זה:

סד

סד כל מקום שמקילין מחמת הפסד מרובה אם יכול להשהות עד לאחר הפסח או למכור לנכרי בפסח ולא יהיה שם הפסד מרובה אין להקלשצו:

סה

סה כל מקום שמקילין מחמת שמחת יו"ט יש להקל אפילו בחולו של מועד שאף הוא בכלל יום טוב לענין שמחה כמו שיתבאר בסי' תקכ"טשצז:


א) סעיף כ.

ב) פסחים מ, א.

ג) רא"ש פ"ב סי' כז, בשם רבנו אפרים. טור. מ"א ס"ק ג. ט"ז ס"ק ג.

ד) ברייתא דף מ, ע"א.

ה) רי"ף שם (יב, א). רמב"ם פ"ה ה"ח (שדוקא כשלא נתבקע לא הוי ודאי דאורייתא).

ו) רא"ש פ"ב סי' כה. וכדלקמן סל"ה.

ז) וכ"ה לקמן סכ"ה וסל"ג, וראה שם אם יש להם דין חמץ ודאי או ספק.

ח) יראים השלם סי' שא (בשריה מרובה). הובא במרדכי רמז תקסט, ובהגהות מיימוניות פ"ה ה"ח אות ו. וראה פרי מגדים משב"ז פתיחה לסי' תסז.

ט) מ"מ פ"ה ה"ז (ממ"ש הרמב"ם שם: וטוחנין אותן מיד. וראה גם לעיל סי' תנג ס"כ). פר"ח ס"ב.

י) מ"א ס"ק ד.

יא) מ"א ס"ק יב. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק יד, אם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא.

יב) שו"ע ס"ב.

יג) דרכי משה ס"ק א. ט"ז ס"ק ג.

יד) שו"ע שם, לפירוש הח"י ס"ק ז. וראה פס"ד צמח צדק לד, א.

טו) משמעות רבא מ, רע"ב (שצריך למכרו דוקא). שו"ע שם. ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח (ד"ה וההיא), שגם הסוברים שפחות מכזית מותר להשהות (סי' תסו ס"ג), יודו שהחטים מצטרפים להחשב כזית.

טז) רבא שם. לגירסת או לפירוש הרמב"ם פ"ה ה"ט (ראה מ"מ שם. ט"ז ס"ק ב. ח"י ס"ק ג). שו"ע ס"א.

יז) ראה גם לעיל סי' תמ סי"ז. סי' תמב ס"ט (בהג"ה) וס"י וסי"ט. סי' תמז ס"א (במוסגר). שו"ת רבנו סי' ד.

יח) רמב"ם ושו"ע שם, לפירוש הט"ז סוף ס"ק ב. מ"א ס"ק ב. ח"י ס"ק ד. פרי חדש יו"ד סי' פד ס"ק יח.

יט) רמב"ם פ"ה ה"ט. שו"ע ס"א.

כ) רמב"ם ושו"ע שם. ח"י ס"ק ג.

כא) ראה לעיל סי' תמב סי"ד, וסי' תנג סי"א, שאפשר גם שנתבקעו ונתנגבו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, וש"נ.

כב) טור. ט"ז ס"ק א. מ"א ריש הסימן.

כג) מ"א שם.

כד) סעיף יט.

כה) ר"ן פ"ב (יב, ב) ד"ה הדר. עולת שבת ס"ק א. ח"י ס"ק א.

כו) ח"י שם.

כז) ח"י סי' תמח ס"ק ה.

כח) סעיף ג (ושם ס"ה, שצריך שלא יתחייב באחריותו). וראה בית מרדכי (פרענקל) סי' יא. מ"מ וציונים.

כט) אליה רבה ס"ק א (אבל ראה לעיל סי' תלד ס"י, שאינו מועיל כשדעתו עליו, ובריש הל' מכירת חמץ, שאינו מועיל כשדעתו לחזור ולזכות בו).

ל) סעיף יא ואילך.

לא) מ"א סי' תלד ס"ק ה. אבל ראה לעיל סי' תלג סי"ב, וקו"א שם ס"ק ג, דלא קיי"ל הכי. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

לב) ח"י ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ב.

לג) סעיף ו.

לד) ח"י שם.

לה) סעיף יז.

לו) ח"י שם.

לז) או יבטלנו, כדלעיל סי' תמד ס"כ.

לח) מ"א ס"ק ד.

לט) מ"א שם.

מ) שו"ת רשב"א ח"א סי' קיח. שו"ע יו"ד סי' טז סי"א. מ"א שם.

מא) ראה מסקנת ש"ך שם ס"ק כג, דהיינו אפילו כשיש לומר להשביח מקחו אומר כן.

מב) רשב"א שם. שו"ע יו"ד שם. מ"א שם.

מג) רשב"א שם. ש"ך שם ס"ק כד.

מד) לדעה הא' דלקמן סכ"ה.

מה) ח"י סוף ס"ק ז (שלמד כן מהא דלקמן סכ"ה, גם לענין מין במינו, שנאסר רק מדרבנן בפסח).

מו) אפילו אינו חד בתרי (ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ו). וכדלעיל סי' תמב סי"ד וש"נ.

מז) רי"ף פ"ב (יב, א). רמב"ם שם. רא"ש פ"ב סי' כה. טור ושו"ע ס"ט (בנמצאת בתבשיל).

מח) כדלעיל סי' תמב סי"ד.

מט) כדלעיל סי' תמז ס"א.

נ) מ"א ס"ק יב (בנמצאת בתבשיל).

נא) ס' התרומה סי' נה בשם רבו. מרדכי רמז תקעא (בנמצאת בתבשיל).

נב) לקמן סכ"ה (בנמצאת בתבשיל). וראה לקמן שם שלדעה זו גם כשנתרכך הוא חמץ ודאי מן התורה.

נג) סעיף ב (שבתערובת יבש ביבש לדברי הכל יכול למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור).

נד) מ"א סי' תמז ס"ק יא. וכדלעיל סי' תמב סט"ו (בנתבקעו ונתגנבו ונתייבשו ונתערבו קודם הפסח).

נה) כדלקמן סכ"ה (בנמצאת בתבשיל).

נו) ט"ז סי' תמז ס"ק יח, וכדלעיל סי' תמב סי"ח (בנתבקעו).

נז) סט"ז-יז.

נח) סי"א-ב.

נט) אגור סי' תשה, בשם אביו. כל בו סי' מח (ח, ג). רמ"א ס"ב (להשהותן, כשאין לו הפסד בשהייתן כדלקמן).

ס) ט"ז סוף ס"ק ד. ח"י ס"ק י (כשיש לו הפסד בשהייתן). וכדלקמן סל"ג-ד שספק ספיקא מתיר אף באכילה.

סא) אגור ורמ"א שם.

סב) כל בו וט"ז וח"י שם. וראה גם לעיל סי' תסו סי"ד.

סג) שו"ת הר"ן סי' נז-ט. שו"ע ס"ו.

סד) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קב. שו"ע ס"ד.

סה) רשב"א שם. מ"א ס"ק ה.

סו) רשב"א שם. ט"ז ס"ק ה.

סז) חולין נו, ב. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

סח) ראבי"ה סי' תעח בשם בה"ג (ברלין ע' 141), ורב צמח גאון. טור ושו"ע ס"ג.

סט) בה"ג וראבי"ה וטור שם. ח"י ס"ק יב.

ע) שו"ת הרשב"א ח"ז סי' כ. שו"ע ס"ה.

עא) סי"ז-ט.

עב) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מה. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלא). דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ח. לחשוש לדעת המחמירין: הגהת סמ"ק סי' רכב (ע' רלב). מרדכי רמז תקצא.

עג) [ב]"י ד"ה דבש. ט"ז ס"ק ו. מ"א ס"ק ו (משא"כ כשלא נרחצו, ראה לעיל סי' תסב ס"ב, שהדבש הם מי פירות שאינן מחמיצים. ב"י וט"ז ומ"א שם).

עד) הגהת סמ"ק ומרדכי ומהר"ש ומהרי"ל שם (והיינו בתוך הפסח, כדלקמן).

עה) הגהת סמ"ק ומרדכי שם (דלמא אתי לאחלופי). מהר"ש ומהרי"ל שם. דרכי משה ס"ק ב. ב"ח ס"ד ד"ה כתב בה"ג (והיינו בהוכנסו לכלים קטנים, כדלקמן סט"ו).

עו) מהרש"ל בביאורו לסמ"ג (ל"ת עט). רמ"א שם (בחביות), לפירוש המ"א ס"ק ז (דמיירי שאינו מעורב בשעוה). לבוש ס"ח. ב"ח שם.

עז) ראה לעיל סי' תמז סכ"ב.

עח) לבוש שם (אחר שהביא יש נוהגין לאסור שיש לחוש שאין בו ס', מסיק שכל המיקל לא הפסיד, כיון דתערובת הקמח מילתא דלא שכיח, והמחמיר יחמיר ותבא עליו ברכה). וראה ח"י ס"ק טז (כשנתערב בתבשיל בפחות מס').

עט) כדלקמן סט"ז.

פ) דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ח.

פא) רמ"א שם, לפירוש הח"י ס"ק יז, ואליה רבה ס"ק י. לבוש ס"ח, לפירוש המ"א ס"ק ז.

פב) רמ"א שם, לפירוש הט"ז ס"ק ו, וח"י שם. לבוש שם, לפירוש המ"א שם.

פג) ב"ח ס"ד ד"ה כתב בה"ג.

פד) ט"ז שם.

פה) אליה זוטא ס"ק ג (זה הענין והטעם משתנה לפי המדינות). ח"י ס"ק יז.

פו) שם.

פז) שם.

פח) שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ח.

פט) מ"א ריש ס"ק ז (בכלים קטנים). וראה לעיל סי"ד שהקמח מתבטל במשקה בס'. ולעיל סי' תמב ס"ה, שאסור לבטל לכתחלה כדי לאכלו בפסח.

צ) ח"י ס"ק טז (אפילו ידעינן). אליה רבה ס"ק ז (כשלא נודע בבירור).

צא) ח"י ס"ק טז (אפילו ידעינן). אליה רבה ס"ק ז, ופרי מגדים א"א ס"ק יא (כשלא נודע בבירור). ובלא הפסד מרובה, ראה מ"א ס"ק יא שהרמ"א סוף ס"ח אוסר. וראה לקמן ריש סי"ח.

צב) ח"י שם.

צג) הרב רבנו יונה ברכות פ"ו (לא, ב) ד"ה ורבנו. הובא בשו"ת הרא"ש כלל כד סי' ו. וראה סדר ברכת הנהנין פי"א ה"ה (ב' הדעות) וש"נ.

צד) אליה רבה שם.

צה) כדלקמן ס"כ (בצוקר).

צו) סעיף ב.

צז) סעיף יח (דין קבוע ודין סולת נקיה).

צח) ירושלמי ספ"ב (דבש מזוייף בסולת צריך לבער).

צט) דרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"ח.

ק) הגהות מיימוניות פ"ז אות י. ט"ז ס"ק ז.

קא) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מז. הובא במהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלג), ובשו"ת סי' כה. ט"ז שם. מ"א ס"ק ח.

קב) דרכי משה שם בשם מהר"י ברונא. מ"א שם.

קג) מהרי"ל שם. רמ"א שם. וראה לקמן סכ"ב הטעם שאין כאן למראית העין.

קד) רמ"א סוף ס"ח.

קה) מ"א ס"ק יא, וח"י ס"ק כג. וראה עד"ז לעיל סי' תמז סל"ח וסנ"ח. לקמן סכ"ג.

קו) מ"א ס"ק ח.

קז) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מח אות א, ומהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלב), ורמ"א ס"ח, לפירוש הט"ז ס"ק ח. מלבושי יום טוב ס"ח. עולת שבת ס"ק ח (הב').

קח) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' לז. מהרי"ל שם. מ"א ס"ק ט.

קט) מ"א שם.

קי) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מח אות א. מהרי"ל שם. רמ"א שם. וראה יגדיל תורה (נ.י.) ט ע' כט.

קיא) רמ"א שם. וכדלעיל סי"ח (בפירות יבשים).

קיב) ט"ז ס"ק ח.

קיג) תרומת הדשן סי' קיט. הובא במ"א ס"ק ט.

קיד) תרומת הדשן שם. רמ"א ס"מ.

קטו) ח"י ס"ק כא וס"ק כג.

קטז) ח"י ס"ק כא (להתיר סתם). אליה רבה ס"ק יב (לחלק כן בהוט צוקר).

קיז) ח"י שם. וראה גם לעיל סט"ז (בדבש).

קיח) מ"א סוף ס"ק ח (בפירות יבשים).

קיט) סעיף מה. למנהג אדמו"רי חב"ד באכילת צוקר בפסח, ראה אוצר מנהגי חב"ד (ניסן) ע' נ ואילך.

קכ) דרכי משה ס"ק ה. רמ"א ס"ח.

קכא) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קלג. מ"א ס"ק י.

קכב) דרכי משה שם בשם מהר"י ברונא. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ (במיני החרוסת) לענין קידה וקנמון.

קכג) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' מו. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלג). לבוש ס"ח. וראה גם ט"ז ס"ק ט.

קכד) כדלעיל סי"ז.

קכה) לבוש ס"ח. מ"א ס"ק י.

קכו) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' לא. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קלג). מ"א סי' תנא ס"ק מז. וראה לעיל שם סע"א.

קכז) דרכי משה ס"ק ה. רמ"א סוף ס"ח.

קכח) מ"א ס"ק יא. ח"י ס"ק כג. וכדלעיל סי"ח וש"נ.

קכט) כדלעיל סי' תנא ס"א (בכלים של חמץ).

קל) כדלעיל סי' תמ ס"ה (בחמץ של נכרי).

קלא) מ"א ס"ק י. ח"י ס"ק כב.

קלב) רמב"ם פ"ה ה"ח. שו"ע ס"ט.

קלג) כדלעיל סי' תמז ס"א וש"נ.

קלד) רי"ף פ"ב (יב, א). רמב"ם שם. רא"ש פ"ב סי' כה. טור ושו"ע שם.

קלה) מ"א ס"ק יב. פר"ח ריש ס"ט.

קלו) רי"ף שם. מ"א ופר"ח שם.

קלז) סעיף ז.

קלח) ס' התרומה סי' נה בשם רבו. מרדכי רמז תקעא.

קלט) כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.

קמ) ראה פר"ח ס"ט ד"ה ומ"ש אוסרים, וח"י ס"ק כו (שהמחמירים פוסקים כמר עוקבא). וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נד. וראה לעיל סי' תמו ס"ד, וקו"א שם סוף ס"ק א, שלדעה הא' דלקמן סל"ה, גם כאן אינה חמץ ודאי, אפילו בנתבקעה.

קמא) כדלעיל ס"א (בנתבקע, ולדעת מר עוקבא – אף בקרוב להתבקע).

קמב) מרדכי שם.

קמג) משמעות הט"ז ס"ק טו. הובא בח"י ס"ק כו.

קמד) רוקח סי' רפח (בנתבקע). ב"ח סוף ס"ה ד"ה ומ"ש והני מילי (אף בלא נתבקעו). מ"א ס"ק יג.

קמה) רוקח שם. הגהות מיימוניות פ"ה ה"ח אות ז (בנתבקעו). ב"ח ומ"א שם (אף בלא נתבקעו).

קמו) סעיף ג (שכלי חמץ צריך להצניע) וסי"ז (שגם בתערובת משהו נאסר הכלי).

קמז) דרכי משה ס"ק ו. רמ"א ס"ט. ב"ח ומ"א שם. וכ"ה לעיל ס"ז (בנתערב בדגן אחר).

קמח) ח"י ס"ק כו. ואם יש עוד ספק להקל, ראה לקמן סל"א-ג אם אפשר לסמוך על סברא הראשונה.

קמט) רמב"ם שם. שו"ע שם.

קנ) ב"ח ס"ח ד"ה ומ"ש ולא נהירא. ט"ז ס"ק י. ח"י סוף ס"ק כו. וראה לעיל ס"ב, שבזה לדברי הכל לא נאסרה (אפילו להשהותו) אלא מספק.

קנא) מרדכי רמז תקנח, בשם תשובת רבינו יחיאל מפרי"ש. הראב"ד בתמים דעים סי' לג. שו"ע ס"י.

קנב) שאז מותר למכור (משא"כ ביום טוב, וכדלקמן סכ"ז).

קנג) סעיף א.

קנד) מרדכי רמז תקס בשם הר"מ.

קנה) תרומת הדשן ח"ב סי' קסד. רמ"א ס"ט. וראה לקמן סל"ג, שאם יש עוד ספק להקל יכול למוכרה לנכרי.

קנו) סעיף ב.

קנז) ח"י ס"ק כו וס"ק כח.

קנח) ט"ז ס"ק טו (שדוקא בספק ספיקא מתירין למכור), וכדלקמן סוף סל"ג וסוף סל"ט. וראה גם לקמן סנ"א ואילך.

קנט) טור ושו"ע ס"י (שדוקא באחרון של פסח יכול להשהותו, וכדלקמן סכ"ח וש"נ). רמ"א סי' תמז ס"א (שצריך לשרפו).

קס) סי' תמז ס"א.

קסא) ראה לעיל סי' תמד ס"ט, שמתנה גמורה מותר לצורך מצוה.

קסב) ראה שם ס"ב-ג, וסי' תמד שם, באיזה אופן מותר ליתן לו.

קסג) רמ"א. ח"י ס"ק כט.

קסד) הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה בשם תשובת רש"י (מחזור ויטרי הל' פסח סמ"ה ע' 269). וכ"ה במרדכי סוף רמז תקנ. רא"ש פ"ב סי' כה, בשם רבינו אליעזר ממיץ. טור ושו"ע ס"י. אבל ראה לעיל סי' תמו קו"א ס"ק ב (ד"ה איברא), האריך להוכיח שגם אם נמצא בשביעי של פסח אפשר להשהותו (ע"י כפיית כלי) עד אחר הפסח שיחזור להיתרו. וראה עיונים בשוע"ר ע' נ.

קסה) מחזור ויטרי והגהות מיימוניות ומרדכי שם.

קסו) מ"א ס"ק יד (בחמץ גמור).

קסז) ראה שם ס"ו שאף ביום טוב שני של גליות אין מבערין פחות מכזית. וראה עיונים בשוע"ר ע' נג.

קסח) טור. וכ"ה גם לדעת הרא"ש פ"ב סי' כה (לפירוש דרכי משה ס"ק י, ולבוש סי"א), והרשב"א בשו"ת ח"א סי' קעג (לפירוש שו"ת מהרש"ל סי' עט, וב"ח ס"ח ד"ה ולא נהירא, ומלבושי יו"ט סי"א, וט"ז ס"ק יב וס"ק יח, ופר"ח סי"א ד"ה ומ"ש וראוי). וראה גם לעיל סי' תמז סכ"ד וסמ"ב. סי' תנא סוף סל"ד. לקמן סל"ו וס"מ וסמ"ו-ז וסמ"ט וסנ"ח.

קסט) טור ורמ"א סי"ב (מים). לעיל סי' תמז סכ"ד (יין). וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

קע) דרכי משה ולבוש שם. ב"ח ס"י ד"ה מעשה. ט"ז שם וס"ק טז.

קעא) פר"ח סי"ב ד"ה ולענין דינא.

קעב) סעיף כד (בנפל ליין). וראה גם שם סי"ט (בעיסה שנפלה למים).

קעג) ב"י ד"ה ומ"ש הרא"ש וסד"ה מעשה ונמצאת, בשם הרא"ש פ"ב סי' כה. דעה הב' בשו"ע סי"ב.

קעד) מרדכי רמז תקעב, בשם הגאונים. ארחות חיים, הובא בדרכי משה ס"ק יד, ובב"י סי' תמב (קפה, ב) ד"ה כתוב בארחות חיים, ובמ"א כאן ס"ק יט.

קעה) ראה חדות יהושע טז, ב.

קעו) רוקח סוס"י רפו. ראבי"ה רס"י תיח בשם תשובת קדמונים. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' קסא בשם ריצב"א (שאסר רק המים). הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה, בשם הר"מ. מ"א סי' תמז ס"ק ט (שאסר רק המים). ח"י כאן ס"ק לא (דכל שכן הוא). וראה לקמן סמ"ז.

קעז) דעה הב' בשו"ע שם.

קעח) הגהות מיימוניות שם בשם מהר"ם. הובא בב"ח ס"ו ד"ה ומ"ש הרא"ש ולא. ח"י ס"ק לא. וראה פס"ד צמח צדק (לה, ג).

קעט) סעיף ז וסכ"ה.

קפ) טור ושו"ע סי"ב (משמעות דעה הא' בסתם, וברמ"א שם).

קפא) מ"א ס"ק יט, בשם מצאתי כתוב.

קפב) מ"א שם.

קפג) ח"י סוף ס"ק לא.

קפד) דרכי משה ס"ק יד. רמ"א סי"ב.

קפה) מ"א ס"ק כג. ח"י ס"ק מ.

קפו) מ"א ס"ק כה (בדעת הב"ח דלקמן). ח"י ס"ק מב, ובס"ק לד (ממשמעות הרמ"א).

קפז) ב"ח ס"י ד"ה ולענין הלכה. הובא במ"א שם. וכ"ה לקמן ריש סל"ג וסמ"א וסמ"ז. וראה דעה הב' לקמן סל"ג. וראה לקמן סל"ט לענין נמצאת בעיסה, שאין להתיר מטעם זה.

קפח) ב"ח ומ"א וח"י שם.

קפט) סוף סכ"ה (בצונן).

קצ) ב"ח ס"י ד"ה ולענין הלכה. מ"א ס"ק כה. ח"י ס"ק מב.

קצא) ראב"ן סי' ט. טור ושו"ע סי"ב.

קצב) שו"ע שם. וראה לקמן סל"ג, שלדעה הב' כן הוא גם באינה בקועה.

קצג) רוקח סוס"י רצא. מרדכי רמז תקסח (שגם כלי שני אוסר בפסח), ט"ז ס"ק יג. רמ"א סי' תמז ס"ג. וכדלעיל סי' תנא סל"ב. וראה גם לקמן סמ"ד.

קצד) מ"א ס"ק כה. וכנסמן בסוף הסעיף, שרק בתערובת התירו בהפסד מרובה.

קצה) ב"ח ומ"א שם.

קצו) עירובין לה, ב. ט"ז ס"ק יד. וכדלקמן סל"ט שמחזיקין איסור מזמן לזמן.

קצז) כתובות עה, ב. וראה גם לקמן סל"ז. לעיל סי' שכה סט"ו. סי' תסב סט"ו-טז.

קצח) ראה הטעם לקמן יו"ד סי' לא ס"ק טו (שבספק ספיקא מהני אפילו כשספק אחד אינו שקול). פס"ד צמח צדק (לה, ג. רט, ב-ג). ובשו"ת אהע"ז סי' שז אות טו. מ"מ וציונים. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' פג. הל' שחיטה עם באורי הלכות ע' קסג וע' רכו.

קצט) דרכי משה ס"ק יד. רמ"א סי"ב.

ר) סעיף לא, לענין תבשיל שנתבשל במים אלו (שמותר מטעם ספק ספיקא) ולעיל ס"ח (שספק ספיקא מתיר אף באכילה, כשיש לו הפסד בשהייתן).

רא) ט"ז ס"ק טו. ח"י ס"ק לד.

רב) הנזכר בסעיף זה.

רג) דלעיל סל"א.

רד) כדלעיל סכ"ה.

רה) וכ"ה לקמן סמ"ב.

רו) ט"ז שם. וראה לעיל סכ"ו שבהפסד מרובה מותר למכור בכל אופן.

רז) למכור לנכרי, כדלעיל סכ"ו.

רח) דרכי משה ס"ק יד. רמ"א סי"ב.

רט) ט"ז ס"ק יז. וכדלעיל ס"ח (שספק ספיקא מתיר אף באכילה, כשיש לו הפסד בשהייתן).

רי) מרדכי רמז תקסא (בנמצאה בקערה אצל התרנגולת). רמ"א סי"ב.

ריא) מרדכי שם. מ"א ס"ק כב (שמא נתעכלה. וראה לקמן סס"ב דקיי"ל שנתעכלה, וכאן הספק הוא שמא היתה במעי העוף ובמילא נתעכלה).

ריב) סעיף סב.

ריג) רא"ש פ"ב סי' כה. הובא בטור. פר"ח סי"א ד"ה ומ"ש אם לא (שהתיר כל המצה והעיסה). וראה לעיל סי' תמו סוף ס"ד וקו"א סוף ס"ק א, שאף שלא קיי"ל כדעה זו מ"מ חוששין לה.

ריד) רא"ש שם.

רטו) כדלעיל ס"א.

רטז) שא"כ היתה כבר בקועה קודם ואוסרת כדי נטילה, כדלקמן ריש סל"ו.

ריז) רא"ש שם.

ריח) פר"ח סוף סט"ו. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

ריט) רא"ש שם.

רכ) סוף סעיף ט.

רכא) הגהת סמ"ק סי' ריט (ע' רכא) בשם יש מתירין. רא"ש שם לדעת האוסרים. אגודה סי' לח. טור ודעה הא' בשו"ע סי"א.

רכב) אגודה שם. שו"ע שם. ט"ז סוף ס"ק יא.

רכג) רא"ש שם. שו"ע שם.

רכד) כדלעיל סי' תמז ס"ה וש"נ.

רכה) ט"ז ס"ק יב ד"ה ומ"ש הרמ"א. וראה מ"מ וציונים.

רכו) ואין חוששים שנפלה בקועה לקמח (ואוסרת כל העיסה), כדלעיל סל"ה.

רכז) לעיל סכ"ט וש"נ.

רכח) שו"ת רש"ל סי' עט. ב"ח ס"ח ד"ה ולא נהירא. מלבושי יו"ט סי"א. ט"ז ס"ק יב. פר"ח סי"א ד"ה ומ"ש וראוי לחוש.

רכט) כדלעיל סכ"ה. עי' ט"ז סוס"י תסב. וראה הוספות למנחת פתים ס"ט.

רל) שו"ת רשב"א ח"א סי' קעג. רא"ש שם בשם יש שאסרו. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' תסו. מהרי"ל הל' אפיית המצות ע' פ. דעה הב' בשו"ע שם.

רלא) ב"ח ס"ח סד"ה ומ"ש ולא. מ"א ס"ק טז. ט"ז ס"ק יב. ולקמן סל"ט יתבאר הטעם שאין מתירים בזה מטעם ספק ספיקא.

רלב) רשב"א שם. מ"א ס"ק טו.

רלג) כמצויין לעיל בדעה השניה.

רלד) הגהת סמ"ק שם. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' עט). רמ"א סי"א.

רלה) ב"ח ס"ח ד"ה ומ"ש הרא"ש בסוף דבריו. מ"א ס"ק יז.

רלו) סעיף טז.

רלז) שו"ע שם.

רלח) רמ"א שם.

רלט) ב"י סד"ה כתב הרשב"א. שו"ע שם. ח"י סוף ס"ק לא.

רמ) מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' פ). רמ"א סי"א.

רמא) רמ"א שם.

רמב) מ"א ס"ק טז.

רמג) רמ"א שם. וכדלעיל סל"ב וש"נ.

רמד) נדה ד, א; נח, א. הגהות מהרא"י לשערי דורא כלל פז ד"ה ורבנו חננאל. מ"א ריש ס"ק יח. וראה גם לקמן יו"ד סי' יח קו"א ס"ק ה. סי' לא ס"ק טו. סי' לג ס"ק כג. סי' קצ ס"ק כז. וראה פס"ד צמח צדק (לה, א). הגהות על שו"ע הל' פסח. ובדעת הרמב"ם ראה לקמן יו"ד מהדוב"ת לסי' קפג בהג"ה. וראה שו"ת צמח צדק אהע"ז סי' פא אות ג (קל, רע"א). כללי הפוסקים וההוראה כללים עד-ו.

רמה) מ"א ס"ק טז.

רמו) מ"א שם.

רמז) סי' נז סי"ג. וראה גם לעיל סי' עו ס"י. לקמן יו"ד סי' יח ס"ק ב. סי' לג ס"ק טו. סי' קצא ס"ק טז.

רמח) כדלעיל סל"ב, שכל האיסורין כשעת מציאתן למפרע ואומרים כאן נמצא כאן היה קודם לכן. וראה גם לקמן ס"מ וסמ"ד וס"נ. יו"ד סי' יח קו"א ס"ק ה. פס"ד צמח צדק (לה, א).

רמט) מ"א ס"ק טז.

רנ) ט"ז ס"ק טו.

רנא) ט"ז סוף ס"ק יד. מ"א סוף ס"ק טז. וראה גם ב"ח ס"ט ד"ה ולענין הלכה. הובא בט"ז ס"ק יז. לקמן יו"ד סי' קצ ס"ק צז. וראה לעיל סל"א וסל"ג, ולקמן סמ"א, כשיש לומר שלא נתרככה עד עתה, שהוא ספק גמור.

רנב) סי' צח ס"ג. ט"ז שם ס"ק ו. ש"ך שם ס"ק ט.

רנג) ט"ז ס"ק טו. וכ"ה לעיל סוף סל"ג. וראה לעיל סכ"ו שבהפסד מרובה מותר למכור בכל אופן. וראה פס"ד צמח צדק לה, ב.

רנד) שו"ת מור"ם מלובלין סי' עח. הובא במ"א ס"ק טז (לקח כרוב. וראה לקמן סמ"ב).

רנה) מ"א שם.

רנו) לעיל סכ"ט.

רנז) מהר"ם שם (כבוש כמבושל). מ"א סוף ס"ק יט (אם יש לספק שנשרה מעת לעת). וראה לעיל סי' תמז סכ"ח, שהמים (שכובשים בהם הכרוב) מבטלין את חריפות הציר, ואינו מפליט אלא כשכבוש מעת לעת.

רנח) ראה מ"מ וציונים.

רנט) מקום שמואל סי' סא. הובא בשערי תשובה ס"ק לד. וכדלעיל ס"ל שבהפסד מרובה אין חוששים שהצונן מפליט ומבליע, וכדלעיל סל"א (לענין נמצאת במים חמין) שמתירים מטעם ספק ספיקא, וכדלעיל סל"ג שבהפסד מרובה יש לסמוך על דעה הא' שם. וכאן מתיר מטעם זה אף מה שבחבית, וכדלקמן סמ"ז (במים שבבאר). וראה יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' פד. נחלת יהושע סי' יח ס"ג.

רס) מ"א ס"ק לג ד"ה כתוב בתשובת מהר"ם. וכדלעיל סי' תמז סכ"ז (במוסגר), ולקמן סנ"ז.

רסא) מ"א שם (והיינו כי מי הכבישה אינם עולים לשם לבטל חריפות המלח שעליו). וראה לעיל סי' תנה ס"ל, דהיינו כשאינו נאכל מחמת מלחו.

רסב) סעיף נ ואילך.

רסג) כדלקמן סמ"ט.

רסד) כדלעיל סל"ו לסברא הג'.

רסה) סעיף טז.

רסו) כדלעיל ס"ז וסכ"ה, שלא החמירו במשהו אלא בחמץ ודאי ולא בספק.

רסז) מ"א ס"ק כה.

רסח) כסברא השניה דלעיל ריש סל"ו (וראה לקמן סוף סמ"ה, לענין כדי קליפה מהבשר).

רסט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב (במין בשאינו מינו). לעיל רס"י תמז (דעות הפוסקים בזה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ו). וראה מ"מ וציונים.

ער) כדלעיל סל"ב (שכלי שני אוסר בפסח).

רעא) סעיף נט (שאין אנו בקיאים, ובבשר שמן נאסר כולו אפילו בלא רוטב).

ערב) מ"א ס"ק כה. וכדלעיל סל"ט (ולכן אין אומרים שנפלה על הבשר כאן אחר שנצטנן).

רעג) כדלעיל סמ"ג, שהמצה מותרת מטעם זה.

עדר) מ"א שם. וכלדעיל סי' תלט ס"ה, שבמקום שאין להתיר שניהם אוסרים שניהם (משא"כ לעיל סמ"ג, ולקמן סמ"ה, כיון שאפשר לתלות שנפלה בבשר באופן שאינו אוסר, אזי תולין בהיתר, כמבואר ביו"ד סי' קיא ס"ה).

ערה) כדלקמן סס"ב.

רעו) מ"א ס"ק כה.

רעז) היינו לומר שאם הבשר חם וכחוש נאסר בכדי קליפה מהחטה, כדלקמן סנ"ט.

רעח) רמ"א יו"ד סי' קי ס"ט. וראה לעיל ס"ח באיזה אופן מתירים באכילה מטעם ספק ספיקא.

רעט) מרדכי רמז תקסח. טור ושו"ע סי"ג.

רפ) מ"א ס"ק כו (בשם דרכי משה). חדושי הגהות מהרל"ח ס"ק ב. וכדלעיל סי' תנב סי"ט שאסור להגעיל כלים בפסח.

רפא) שהם אסורים, כדלעיל סי' תנב ס"ו.

רפב) לעיל סכ"ט.

רפג) רמ"א סי"ג. מ"א ס"ק כח.

רפד) מ"א ס"ק כז. פר"ח סי"ג.

רפה) ט"ז ס"ק יח. וראה כעין זה לעיל סי' תמז סנ"ב.

רפו) משא"כ המים השאובין עצמן, שאף שלפי המבואר לקמן בסמוך מותרין, אין להשתמש בהן לכתחלה, ורק התבשיל מותר. ב"ח שם. ח"י ס"ק מד.

רפז) שאף שקודם הפסח לא שאבו מהם ולא נתבטלו בס' שמי ההגעלה נקוים ועומדים למעלה כנ"ל, מכל מקום על ידי השאיבה בפסח נתערבו ונתבטלו בס'. ואף שחמץ בפסח אינו מתבטל מס', מכל מקום מי הגעלה כו'

רפח) סוף סמ"ה, שאף שאנו מחמירין כדעת האוסרים בנותן טעם בן נותן טעם לאסרו בפסח, מכל מקום אינו אוסר בפסח במשהו (ח"י שם ס"ק לב).

רפט) כדלעיל סי' תמז סכ"ב וסמ"ז.

רצ) סעיף ו.

רצא) ולענין שעורים שנשרו במים קודם הפסח ראה לעיל סי' תמז סי"ט.

רצב) פר"ח סי"ב ד"ה ולענין דינא, לפי דעת הטור (אם נשרית מעת לעת).

רצג) סעיף כט.

רצד) מ"א ס"ק יט (אפילו בספק נשרית מעת לעת).

רצה) סעיף ל (שבשעת הדחק יש להקל כהאומרים שחמץ בפסח אינו אוסר בצונן, וכל החשש הוא רק שמא נשרית שם מעת לעת) וסל"א (שיש להתיר מטעם ספק ספיקא כעין זה, שמא לא נשרית שם מעת לעת ואם תמצא לומר נשרית מעת לעת שמא לא נתרככה עד תוך מעת לעת. ואפשר מיירי הכא שנמצאת החטה אחרי ששאבו משם המים) וסל"ג וסמ"א (שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המתירים ספק ספיקא כזה).

רצו) פר"ח שם.

רצז) סעיף כט (סיננם קודם הפסח), ולעיל סי' תמז סכ"ד במוסגר (שבהפסד מרובה, או כשלא מצאו פירורין על המסננת, מועיל הסינון אפילו בפסח).

חצר) אגור סי' תשז, בשם מהרי"ל הל' מים דלישת המצות (סוף ע' לב). ב"י סוף הסימן. ח"י ס"ק מה. מ"א סי' תנה ס"ק ט.

רצט) ח"י סי' תנה ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.

ש) (ב"[ח] ביו"ד סי' צא ס"א ד"ה ומ"ש בעל העיטור. ש"ך שם ס"ק א.

שא) רבנו ירוחם נתיב ה ח"ה (מז, א). שו"ע סי"ד.

שב) משמעות רבנו ירוחם ושו"ע שם (שהצריכו שטיפה). וראה חדות יהושע טז, א.

שג) כדלעיל ס"ל.

דש) ח"י ס"ק מו.

שה) מ"א ס"ק כט.

שו) משא"כ כשהוא דרך העברה בשטיפה, כדלקמן סנ"ח.

שז) מ"א ס"ק ל.

שח) הר"א ממיץ ביראים השלם סוס"י נב. רא"ש פ"ב סי' כה. טור (באומד הדעת). מרדכי רמז תקנב בשם כמה פוסקים. רבנו ירוחם נתיב ה ח"ה (מז, א) בשם הרשב"א (כדי קליפה). ודעה הא' בשו"ע סי"ד.

שט) מ"א ס"ק לא וס"ק לג (לענין שאר החתיכות), וכדלקמן סנ"ד.

שי) כדלעיל סל"ט.

שיא) טור ודעה הא' בשו"ע יו"ד סי' ע ס"ג. שם סי' קה ס"י. ח"י סי' תמז ס"ק ו, וכאן ס"ק מז (דבלאו הכי אמרינן טהור מליח וטמא תפל סגי בהדחה).

שיב) כדלעיל סי' תמז סכ"ט וש"נ. וראה מ"מ וציונים.

שיג) ב"ח יו"ד סי' קה ד"ה ומ"ש רבינו אבל, בדעת הטור. ש"ך שם ס"ק יט (וכ"ה לקמן סנ"ט בצלי, ולעיל סי' תמז ס"ו). וכדלקמן בסמוך שמפטם רק את הציר הנבלע בו (בכדי קליפה, בלי הפיטום. וכ"ה לעיל שם). וכדלקמן סנ"ב שהציר הבלוע בחתיכה שנתפטם אינו יכול לפעפע מחתיכה לחתיכה (וכ"ה לעיל סי' תסא סי"ח).

שיד) שלדעה זו דינה כבישול, שאסור להשהותה ולמכרה, כדלעיל סי' תמז ס"א-ב.

שטו) גמרא עו, רע"ב (לענין ריח). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (לענין צלי). שו"ע יו"ד סי' ע ס"ד (אף לענין מליחה). ט"ז כאן ס"ק יט.

שטז) ב"ח וש"ך שם. וכ"ה לעיל סי' תמז ס"ו.

שיז) מהרש"ל בהגהותיו לטור סי' קה (בדעת הטור. וראה לקמן סנ"ג – דעת עצמו). הובא בב"ח שם ס"ט ד"ה ומ"ש רבנו אבל. ש"ך שם ס"ק כח, ובנקודת הכסף לט"ז שם ס"ק י. ט"ז שם ס"ק כו, וכאן ס"ק יט.

שיח) ט"ז ס"ק כ. ח"י ס"ק מח.

שיט) סעיף ז. וראה גם סי' תנא סס"ו לענין לפטם.

שכ) ט"ז שם.

שכא) כדלעיל בסמוך, שבזה יש לסמוך על המתירים אף בנתבקעה ואף בבשר שמן. וראה לקמן סנ"ט שבהפסד מרובה יש לסמוך על בקיאתינו בבשר כחוש אף בצלי. וראה יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' עז.

שכב) שו"ת מהר"י מינץ סי' טו ד"ה אשר שאלת מע"ש. הקדמת תורת חטאת.

שכג) שו"ת הרמ"א סי' כח וסי' צ (תשובת מהר"ם פאדווא). דרכי משה ס"ק יב. רמ"א סי"ד. שו"ת משאת בנימין סי' סט. הובא בט"ז ס"ק כ, ובמ"א ס"ק לג.

שכד) אפילו כדי קליפה. טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (אף בצלי). וראה ש"ך שם ס"ק כג (שרק בכלי אוסר כדי קליפה משא"כ בב' חתיכות). משאת בנימין שם (שהמצריכים כאן קליפה אינה אלא חומרא). לעיל סי' תסא סי"ח.

שכה) רש"ל בהגהותיו לטור יו"ד סי' קה (בדעת הטור, אפילו בצלי. וראה לעיל סנ"א, בדעת הטור - לענין מליחה. וראה לקמן סנ"ג – דעת עצמו). הובא בפרישה שם ס"ק טז. ב"ח שם ס"ט ד"ה ומ"ש רבנו אבל אם. ש"ך שם ס"ק [י]ט. מ"א סי' תמז ס"ק ב. וראה גם לעיל סי' תסא סי"ח.

שכו) לעיל סנ"א.

שכז) ב"ח וש"ך שם. וכדלעיל סנ"א, שאין מפעפע אלא הציר שכבר נבלע כדי קליפה בחתיכת היתר (בלא השומן) ונתפטם ומפעפע בכולה (באותה חתיכה). וראה גם לעיל סי' תנא סס"ו, בבלוע בכלי (שאוסר כדי קליפה בהיתר, וכשההיתר שמן הוא מפטם את הבליעה הזו ומפעפעת בכולו). וראה העו"ב תתנב ע' 73.

שכח) שאז מפעפע מחתיכה לחתיכה (גם בחתיכה כחושה). מ"א סי' תמז ס"ק ב. תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. ש"ך שם ס"ק יט. וראה גם לקמן סנ"ג. לעיל סי' תסא סי"ח.

שכט) שו"ת שארית יוסף סי' מו. שו"ת מהרש"ל סי' עט. ים של שלמה חולין פ"ז סי' מה. רמ"א סי"ד בשם יש מחמירין. ב"ח סי"ד ד"ה ומ"ש והשאר מותרות.

של) רמ"א יו"ד סי' קה ס"ט. ש"ך שם ס"ק לו.

שלא) הגהת מהרא"י בשערי דורא סוף כלל לח ד"ה וכן ראיתי. רמ"א שם.

שלב) תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. וראה גם לעיל סנ"ב.

שלג) מ"א ס"ק לב.

שלד) במליחה. וראה לעיל סי' תמז ס"ה, וסי' תסא סי"ח (שבאפיה אין חוששין לזה). ים של שלמה שם (שכן הוא לדברי הכל). העו"ב תתנב ע' 74.

שלה) שו"ת רמ"א סוס"י כח. מ"א ס"ק לג (בשאר החתיכות). וראה לעיל סנ"א (דקיי"ל להתיר בזה אפילו באותה חתיכה).

שלו) רמ"א שם וכאן סוף סי"ד וראה לעיל סנ"א (דקיי"ל להתיר בזה אפילו באותה חתיכה).

שלז) שבהפסד מרובה יש להקל אפילו באותה חתיכה, כדלעיל סנ"א.

שלח) רמ"א שם. וראה גם לעיל סי' תסב ס"כ-כא.

שלט) משאת בנימין סי' סט. מ"א שם. רמ"א ביו"ד סי' קה ס"ה וס"ט.

שמ) סעיף נט.

שמא) מ"א ס"ק לא וס"ק לג.

שמב) מ"א ס"ק לא.

שמג) מ"א ס"ק לא וס"ק לג.

שדמ) שבזה מתבטל בשאר איסורים, כמבואר ביו"ד סי' קה ס"ט. ש"ך שם ס"ק לה.

שמה) מ"א ס"ק לג. וכדלעיל סי' תמז ס"א (ביבש ביבש).

שמו) כדלעיל סוף סנ"א, שאז יש להתירן לאחר שיסיר כדי קליפה.

שמז) כדלעיל סנ"א.

שמח) מ"א ס"ק לג. וכדלעיל סי' תמז ס"ה.

שמט) ט"ז ס"ק כ. ח"י ס"ק מח.

שנ) מ"א ס"ק ל.

שנא) מ"א שם.

שנב) כדלעיל סי' תמז סכ"ט וש"נ.

שנג) ט"ז ס"ק כ.

שנד) ח"י ס"ק מח.

שנה) סכ"ה-ו (בתבשיל). וראה גם לקמן סוף ס"ס (בצלויה).

שנו) ט"ז ס"ק כ.

שנז) שמה שכבוש בתוך הציר הוא כמבושל.

שנח) כדלעיל סי' תמז סכ"ז (במוסגר) דלא נאסר אלא מה שכבוש בתוך המים והציר.

שנט) ט"ז שם. אבל לא לאכלה, שהציר יש לו גם דין מליחה שאוסר כולו (פרי מגדים משב"ז סוף הסי' אות ד. וביו"ד סי' קה שפ"ד ס"ק א), באכילה, כדלעיל סנ"א.

שס) ט"ז שם.

שסא) משב"ז שם. וכדלעיל סנ"א בנמלח.

שסב) לעיל סכ"ט.

שסג) מנחת יעקב כלל ו ס"ק כג. ח"י ס"ק מו. וראה גם לעיל סי' תסה סוף ס"ה.

שסד) טור ושו"ע יו"ד סי' צא ס"ה. וכדלעיל סי' תמז סכ"ח.

שסה) מנחת יעקב שם. ח"י שם.

שסו) רא"מ ביראים השלם סוס"י נב. רא"ש פ"ב סי' כה. טור ושו"ע סט"ו.

שסז) כדלקמן סס"א וש"נ. מ"א ס"ק לז. וכ"ה לקמן סס"א. וראה לעיל סי' תמז סוף סכ"ב. מנחת פתים יו"ד סי' קה ס"ד.

שסח) משא"כ בשאר דבר הכחוש צריך כדי נטילה, כדלעיל שם ס"ה.

שסט) מ"א ס"ק לד. ח"י ס"ק נ.

שע) כדלעיל סנ"א (במליחה) וש"נ.

שעא) ראה לעיל סנ"א (במליחה) שמותר להשהותו או למוכרו, ובמקום הפסד מרובה אף לאכלו, משא"כ כאן (בצלי) שגם הדעה הב' דלעיל שם מודה ששמנונית הבשר מפטם את הציר הנבלע בו ומפעפע בכל החתיכה.

שעב) כדלעיל שם וש"נ.

שעג) כדלעיל שם.

שעד) תשובת מהר"ם פאדווא בשו"ת רמ"א סי' צ. תורת חטאת כלל לח אות ב. דרכי משה יו"ד סי' קה ס"ק יב. רמ"א שם ס"ט (במליחה). וראה מנחת יעקב סי' לח סוף ס"ק יד.

שעה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם.

שעו) שלכן לא אסרו בשאר איסורים. מ"א ס"ק לה. ח"י ס"ק נא.

שעז) רא"ש פ"ב סי' כה. טור ושו"ע סט"ז.

שעח) מ"א ס"ק לו.

שעט) ואף למה שנת"ל בסנ"ט שאין בקיאים בין כחוש לשמן, ואף לדעת החולקין דלעיל סנ"ג שגם בחטה אמרינן אין בקיאים ומפעפע מחתיכה לחתיכה, מ"מ כשהאיסור הוא ע"י הבלוע בשפוד לא מחמירים בכחוש, כמבואר בש"ך יו"ד סי' קה סוף ס"ק כג. וראה לעיל סנ"ג. לקמן סי' תצד סט"ז. העו"ב תתנב ע' 78.

שפ) היינו הבלוע בתוך התרנגולת (כדלעיל סנ"א במליחה, וש"נ) ובתוך השפוד (שאוסר כדי קליפה גם בלי השומן, כדלעיל סנ"ט).

שפא) מ"א ס"ק לו. וראה לעיל סנ"ב שאין בציר זה כח לפעפע מחתיכה לחתיכה, משא"כ כאן בשפוד שנפלט ממנו עכ"פ כדי קליפה, כדלעיל סי' תנא סנ"ו. ואחר שנבלע כדי קליפה בשאר התרנגולות מתפטמת הבליעה ונאסרות כל התרגולות, כדלעיל סי' תנא סס"ו. וראה העו"ב תתנב ע' 76.

שפב) ח"י ס"ק נג.

שפג) סכ"ה-ו (בתבשיל), וסוף סנ"ו (בשרויה).

שפד) ר"ן סוף פ"ב (יב, א) ד"ה וחטה. שו"ע סט"ז.

שפה) כדלעיל סנ"ט (בכחוש).

שפו) ר"ן שם. מ"א ס"ק לז. ט"ז ס"ק כא. וראה לעיל סי' תסה ס"ו.

שפז) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שלא. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קכז). מ"א וט"ז שם.

שפח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ג. פסקי אדה"ז ע' 23.

שפט) רא"ש בכורות פ"א סי' ח. טור (שאסור) ושו"ע סט"ז (שצריך לשרפם).

שצ) טור יו"ד סוס"י פג, לפירוש הש"ך שם ס"ק ל, ופר"ח שם ס"ק כח. דרכי משה סוף ס"ק יד בשם מהר"י ברונא. רמ"א סי"ב, לפירוש הח"י ס"ק לט. וראה גם לעיל סל"ד. פסקי אדמו"ר הזקן ע' 75.

שצא) כרבי יהודה בן בתירא אהלות פי"א מ"ז, לפירוש תוס' מנחות סט, רע"ב, ור"מ מפונטייז"א ברא"ש בכורות פ"א סי' ח. פר"ח ביו"ד סי' פג ס"ק כח.

שצב) מנחות שם, לפירוש הרמב"ם הל' טומאת מת פ"כ ה"ד. פר"ח שם.

שצג) תוס' ורא"ש שם. טור ושו"ע סט"ז.

שצד) מנחות ורמב"ם שם (לענין עצמות). פר"ח שם.

שצה) פר"ח שם.

שצו) ראה גם לעיל ס"ז וס"ח וסנ"ג.

שצז) סעיף ו.