תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ובו כ"ג סעיפים:

א

א בזמן שבית המקדש היה קיים אסרו חכמים לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום ולמעלה לפי שמחצות ואילך הוא זמן הקרבת הפסח וכל אדם שמקריב קרבן בכל ימות השנה אותו היום הוא יום טוב שלוא מדבריהםב ואסור לו לעשות מלאכה באותו היום כעין יום טובג לפיכך בערב פסח מחצות ואילך שהוא זמן הקרבת הפסח לכל ישראל הרי הוא יום טוב שלהםד ואסור בעשיית מלאכה אף למי שפטור מהקרבת הפסח כגון שדר בחוץ לארץה כיון שהוא יום טוב לרוב ישראל המקריבים בו פסחו:

ב

ב ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטל קרבן פסח אף על פי כן לא נתבטל איסור עשיית מלאכהז כיון שנאסר במנין חכמיםח על כל ישראלט וכל דבר שנאסר במנין חכמים על כל ישראל אף שאח"כ נתבטל הטעם שבגללו אסרוהו אף על פי כן לא נתבטל האיסור עד שנתוועדו במניןי כמנין הראשוןיא להתירו בפירושיב:

ג

ג ולפיכך העושה מלאכה בזמן הזה מחצות ואילך משמתין אותויג כדין העובר על דברי חכמיםיד וגם אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולםטו שמה שהוא משתכר במלאכה זו יהיה לו הפסד כנגדה במקום אחרטז:

ד

ד ואף אם אינו עושה כדי להשתכר אלא עושה בחנםיז בין לעצמו בין לאחרים אפילו לצורך יום טוביח הרי זה אסור לפיכך אסור לספר לישראל מחצות ואילךיט אף על פי שעושה בחנםכ ומתכוין לכבוד יום טובכא ואפילו לספר את עצמו אסור אבל מותר להסתפר על ידי נכריכב אף על פי שהישראל מטה ראשו אליו והרי הוא כמסייע קצת אין בכך כלום שמסייע אין בו ממשכג לענין זהכד:

ה

ה וכן שאר כל המלאכות נוהגין להתיר לעשות על ידי נכריכה אפילו שלא לצורך המועד שלא אמרו אמירה לנכרי שבות אלא בשבת ויו"ט וחולו של מועדכו אבל ערב פסח אחר חצות אין בו קדושת יום טוב כללכז וקל הוא יותר מחולו של מועדכח.

לפיכך כל מה שמותר לעשות בחולו של מועדכט כגון דבר האבדל או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומןלא ויש בו צורך המועדלב וכיוצא בהם משאר דברים המותרים בחולו של מועד כל שכן שמותרים בערב פסח אחר חצות וכן כל אותן שהתירו לספרלג ולכבס בחולו של מועד כגון הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסוריםלד מותרין גם כן בערב פסח אחר חצות:

ו

ו יש אוסריןלה ליטול הצפרנים מחצות ואילך ויש מקיליןלו הואיל ויש מתירין אפילו בחולו של מועד כמו שיתבאר בסי' תקל"בלז וכדאי הם לסמוך עליהם על כל פנים בערב פסח שהוא קל יותר מחולו של מועדלח ומכל מקום לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה ויטלם קודם חצות אבל אם שכח ולא נטלם קודם חצות יש לסמוך על סברא האחרונה ויכול ליטלם אחר חצותלט:

ז

ז לא אסרו בערב פסח אלא מלאכה גמורהמ כגון לעשות כלים חדשים או לתפור בגדיםמא חדשיםמב אבל רשאי הוא לתקןמג כלי ישן שנתקלקל קצת אם יש בו צורך המועד וכן בגדים שנקרעו קצת רשאי לתופרם ולתקנן לצורך המועד אפילו מעשה אומן בין לעצמו בין לאחרים בחנם.

אבל בשכר אסור אפילו לצורך המועדמד אפילו מעשה הדיוט:

ח

ח לכתוב ספרים לאחרים אפילו בחנם אסורמה שהכתיבה היא מלאכה גמורה ולא התירוה אפילו לצורך מצוהמו אלא אם כן בדרך שמותר בחולו של מועדמז אבל מותר לכתוב ספרים לעצמו דרך לימודומח דכיון שדרך לימודו ולעצמו הוא כותב אינו נראית כמלאכהמט גמורה שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגונה והרי דינו כתיקון בעלמאנ שהתירו לצורך המועד והוא הדין צורך מצות כתיבת דברי תורה שיהיו לו לזכרוןנא:

ט

ט בערב פסח קודם חצות תלוי במנהג מקום שנהגו לעשות עושיןנב כל המלאכות אפילו שלא לצורך המועד ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושיןנג ואף בניהם אחריהםנד עד סוף כל הדורות הדרים בעיר הזאתנה אינן רשאין לשנות ממנהג אבותיהן משום שנאמרנו ואל תטוש תורת אמך.

ואף מי שיצא ממקום שנהגו לעשות ובא לגור במקום שנהגו שלא לעשות אם אין דעתו להחזיר דירתו לעולם למקום שיצא משם אלא דעתו להשתקע שם במקום שהלך לשם הרי הוא נעשה מיד כאנשי אותו מקום וחלו עליו כל החומרות שמחמירין באותו מקוםנז ואסור לו להקל אפילו בצנעהנח ואפילו חוץ לתחומה של אותה העירנט:

י

י ומכל מקום כשעדיין לא הגיע לתוך תחומה של אותה העיר לא חלו עליו עדיין חומרי אותה העירס אבל משהגיע לתוך תחומה של אותה העיר שדעתו להשתקע שם אף שאחר כך הלך משם למקום אחר ודעתו לחזור לאותה העיר לא נפקעו ממנו חומרותיהסא.

ואם אין דעתו להשתקע לעולם באותה העיר אלא דעתו לחזור למקום שיצא משםסב או למקום אחר שנוהגין בו היתר אפילו דעתו שלא לחזור עד לאחר זמן מרובהסג מכל מקום כיון שאין דעתו להשתקע באותה העיר לעולם לא חלו עליו חומרי אותו מקום ומותר לו לעשות מלאכה בשדה חוץ לתחומה של עירסד אבל בתוך התחום אסור לשנות מנהגם מפני המחלוקתסה ואפילו רוצה לעשות בצנעה אסור שאי אפשר למלאכה להיות כל כך בצנעה שלא יודע הדבר לשום אדםסו:

יא

יא אבל שאר כל חומרות שאינן באיסור מלאכה שמחמירין באותו מקום שהלך לשם אם אין דעתו להשתקע שם רשאי להקל בהן אפילו בתוך העיר רק שיהיה בצנעהסז שלא יודע הדבר להמון עם ויבואו לידי מחלוקת.

אבל אם יודע הדבר לתלמיד חכם אין בכך כלוםסח שהתלמיד חכם יודע שהדבר תלוי במנהגסט ולא יבואו לידי מחלוקת ומכל מקום לכתחלה אין לו להקל בפני התלמיד חכםע אלא שאם נהגו להקל בצנעה בתוך ביתו ובאמצע בא התלמיד חכם לביתו אין צריך להפסיק מפניו אלא יכול לגמור הדבר שנוהג בו להקל בפני התלמיד חכם דכיון שהתחיל לעשות בצנעה לא יבא התלמיד חכם עמו לידי מחלוקת שהתלמיד חכם יודע שמותר לו להקל בצנעהעא אבל אם אדם אחר שאינו תלמיד חכם בא לתוך ביתו צריך להפסיק מפניו שלא יודע לו הדבר ויבא לידי מחלוקתעב:

יב

יב ההולך ממקום שנוהגים בו איסור ובא למקום שנוהגין בו היתר ודעתו להשתקע שם לעולםעג כיון שהגיע לתוך תחומה של אותה העיר שדעתו להשתקע בה נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם ומותר לו לעשות מלאכה אפילו בפרהסיא:

יג

יג ואם אין דעתו להשתקע שם לעולם אלא דעתו לחזור למקומועד או למקום אחר שנוהגין בו איסור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואסור לו לעשות מלאכה בין בצנעה בין בפרהסיאעה ואף על פי כן לא יתראה בפני אנשי אותו מקום שהוא בטל ממלאכה מחמת איסור כמנהג מקומו שלא יבא לידי מחלוקתעו אלא יהא נדמה בעיניהם שהוא בטל מחמת שאין לו מלאכה לעשותעז:

יד

יד וכן בשאר כל חומרות שמחמירין במקום שיצא ממנו ומקילין בהם במקום שהלך לשם שאף שדעתו לחזור למקומו ולא נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם אף על פי כן לא יתראה בפניהםעח שהוא מחמיר במה שהם מקילין שלא יבואו לידי מחלוקת אלא יחמיר בצנעה שלא יודע הדבר להמון עם.

ואם הוא בענין שאי אפשר לו להחמיר אלא אם כן יודע הדבר להמון עם לא יחמיר כלל אלא ינהג היתר כמותם שגדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו מפני השלום כיון שאינו עובר על איסור של תורה (ולא על דברי סופריםעט) אלא על מנהג בלבדפ:

טו

טו וכל זה כשבא לעיר שיש בה מנהג קבוע להקל אבל אם אין בה מנהג קבוע להקל אף שאין בה גם כן מנהג קבוע להחמיר אף אם דעתו להשתקע בה לעולם לא נפקעו ממנו חומרי המקום שיצא משם עד שיהא נקבע בעיר מנהג קבוע להקלפא:

טז

טז אפילו במקום שנהגו שלא לעשות לא נהגו מן הסתם אלא מהנץ החמה ואילך אבל קודם לכן מותרפב.

ואם יש מקום שיש בו מנהג קבוע בבירור לאסור אף קודם הנץ החמה אין זה מנהג חשוב כללפג וכל מי שבא לשם ממקום אחר אף שדעתו להשתקע שם לא חלה עליו חומרא זו וכיוצא בה מחומרות שאין להם מנהג הגון ולא נקבעו בעיר על פי תלמיד חכם אלא העם החמירו כן מעצמםפד ומכל מקום צריך ליזהר שלא להקל בפני המון עםפה שלא ילמדו ממנו לזלזל באיסוריןפו ויבואו על ידי כן לזלזל בשאר איסורין שהן אסורין מן הדיןפז אבל בפני תלמיד חכם רשאי להקלפח.

אבל התלמיד חכם עצמופט כיון שהוא מאנשי אותה העיר אסור לו להקל אפילו בינו לבין עצמו דכיון שבני העיר יודעים שדבר זה מותר הוא מן הדין ואף על פי כן נהגו להחמיר הרי חומרא זו כנדר על כל אנשי העיר ואינה ניתרת אלא בשאלה וחרטהצ כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רי"דצא:

יז

יז במה דברים אמורים באותו הדור עצמו שנהגו חומרא זוצב וכן בניהם אחריהם שנהגו חומרא זו שלש פעמים בחיי אבותיהם או לאחר מיתתם או אפילו לא נהגו אלא פעם אחת אלא שהיה בדעתם אז לנהוג כן לעולם הרי נעשית חומרא זו עליהם כנדרצג אבל אם לא היה בדעתם כן ולא נהגו כן שלש פעמים אף על פי שאבותיהם קבלוה עליהם בנדר ונהגו בה כל ימיהם אין בניהם חייבים לקיים מנהג אבותיהם כיון שהוא מנהג גרוע שלא נעשה על פי תלמיד חכם אלא שנהגו כן ההמון מעצמם ואין טעם נכון למנהגם.

אפילו במקום שנהגו שלא לעשותצד לא נהגו מן הסתם אלא שלא להתחיל מלאכה בי"ד שחריתצה אבל כל מלאכה שהתחיל בה קודם י"ד יכול לגומרה בי"דצו עד חצותצז אם היא לצורך המועדצח חוץ משלש אומניות שהן החייטין והספרין והכובסין שהן יכולים אפילו להתחיל בתחלה בי"ד שחריתצט אם יכולים לגמור עד חצותק כדי שיוכל ליהנות ממלאכתו במועדקא.

ולמה הקילו בשלש אומניות אלו לפי שמצינו שהקילו בהן בחולו של מועד שמלאכת התפירה התירו להדיוט שאינו אומן שמותר לו לתפור בגדים בחולו של מועד והגילוח והכיבוס התירו למי שבא ממדינת הים וליוצא מבית האסורים בחולו של מועדקב ויום זה הוא קל יותר מחולו של מועדקג לפיכך יש להתיר התפירה אפילו לאומןקד והגילוח והכיבוס אפילו למי שאינו בא ממדינת היםקה ועוד ששלש אומניות אלו הן צריכות אל העם צורך גדול לכבוד יום טוב לפיכך הקילו בהן יותר מבשאר מלאכות שאינן צריכין כל כך לכבוד יום טובקו:

יח

יח וכל זה במקום שנהגו שלא לעשות אבל במקום שנהגו לעשות מותר להתחיל כל המלאכות עד חצות אע"פ שאין בהן צורך המועד כללקז:

יט

יט מושיבין שובכיןקח ליוניםקט כל היוםקי וכן לתקן מקום שיעמדו שם התרנגולים והתרנגולותקיא מותר כל היום אפילו לאחר חצות אבל אסור להושיב התרנגולת על הביצים בתחלה בי"דקיב אחר חצות כדי לגדל אפרוחים או קודם חצות במקום שנהגו שלא לעשות אבל אם ישבה כבר על הביצים שלשה ימים או יותרקיג ומתה מותר להושיב אחרת תחתיה בי"דקיד אפילו אחר חצותקטו לפי שהוא דבר האבדקטז שאם לא יושיב תרנגולת על הביצים שוב אינן ראויים לכלום שכבר נפסלו מאכילת אדם כשנתחממו תחת התרנגולת שלשה ימיםקיז עיין סימן תקל"וקיח:

כ

כ גורפין זבל מתחת רגלי הבהמה בי"דקיט כל היום ומשליכין אותו חוץ לרפתקכ אפילו הרפת גדולה והזבל מעט ויכול לסלק לצדדין בתוך הרפת אף על פי כן רשאי להוציאה חוץ לרפת מפני שהרפת ניולה קשהקכא אפילו אין שם אלא מעט זבלקכב אבל הזבל שבחצר לא יוציאנה לחוץקכג אם אין שם אלא מעט זבל שיכול לסלקו לצדדים שהחצר אין ניולה קשה כל כך כשאין בה אלא מעט זבל מסולק לצדדיה אבל אם נתרבה הזבל בחצרקכד (כל כך עד שנעשית החצר כרפתקכה) מותר לו להוציא הזבל לאשפהקכו לחוץ לרשות הרבים:

כא

כא מותר להוליך כלים לבית האומן בי"דקכז כל היוםקכח אע"פ שלא יתקנם עד לאחר המועד וכן מותר להביא כלים מבית האומן אע"פ שאין בהם צורך המועד כללקכט עיין סי' תקל"דקל:

כב

כב נהגו כל ישראל שלא להקיז דם בשום ערב יו"ט ואין לשנותקלא לפי שביום שבועות קודם מתן תורה יצא רוח ששמו טבוח שאם לא יקבלו ישראל את התורה היה טובח לדמם ובשרם לפיכך יש סכנה לדורות להקיז דם באותו יום דהיינו בערב שבועות וגזרו חכמים על כל ערב יו"ט משום ערב שבועותקלב ומכל מקום בערב יום טוב האחרון של פסח מותר להקיזקלג שהכל רגל אחד הוא ואינו ערב יו"ט אלא אמצע ימים טוביםקלד אבל בערב יו"ט האחרון של חג דהיינו בהושענא רבה אסור להקיזקלה שהוא ערב יום טוב ממש ששמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין כמה דבריםקלו ובליל ערב יום טוב מותר להקיז חוץ מליל הושענא רבהקלז שהוא ליל דין:

כג

כג הקזה שקורין קע"פ זעצי"ן כיון שאינו דומה להקזת דם ממש יש להתירקלח בערב פסח ובערב סוכות שאין איסורן אלא משום גזרה בעלמא אבל בערב שבועות שאיסורו משום סכנה יש ליזהרקלט וכן בהושענא רבה שהוא יום דיןקמ:


א) ירושלמי פסחים פ"ד ה"א. הובא בתוס' נ, א ד"ה מקום. רא"ש פ"ד סי' א. ר"ן שם (טז, ב) ד"ה מקום. לבוש ס"א.

ב) ראה עירובין מא, א. ר"ן פסחים שם בשם התוס'. וראה חקרי הלכות ח"ד פג, ב.

ג) ראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ו ה"ט. וראה לקמן ס"ה שאין בו קדושת יו"ט כלל.

ד) ראה גם לעיל סי' תכט ס"ט.

ה) ראה תוס' ג, ב ד"ה מאליה (כשאין לו קרקע). לעיל סי' תכט ס"א (לענין קרבנות ראיה וחגיגה ושמחה), וש"נ. אהלי שם ח"ז ע' כב.

ו) ראה עד"ז לקמן סי' תצד סי"ט.

ז) תוס' נ, א שם. רמב"ן במלחמות שם (טז, ב). השגות הראב"ד שם. ר"ן שם. רא"ש שם. לבוש שם.

ח) רמב"ן שם. ראב"ד שם. ר"ן שם. רא"ם על הסמ"ג ל"ת עה. מ"א סק"א.

ט) רמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ב. רא"ם שם. מ"א שם.

י) ביצה ה, א. סנהדרין עט, ב. וראה גם לעיל סי' קכד ס"ד. סי' שח סוף סט"ז. לקמן סי' תר ס"ד.

יא) ראה רמב"ם שם (שצריך להיות גדול בחכמה ובמנין, והאיך יהא כו'). רש"י ביצה שם ד"ה צריך וד"ה מנא.

יב) רש"י שם.

יג) גמרא ריש פ"ד דף נ ע"ב. טור ושו"ע ס"א.

יד) ראה שו"ע יו"ד סי' שלד ס"ד וסמ"ג. ש"ך שם סק"ע. לקמן סי' תצו ס"ב-ג.

טו) גמרא שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב.

טז) ב"ח ד"ה ומ"ש אינו. ט"ז שם. וראה גם לעיל סי' רנא ס"א.

יז) מרדכי רמז תרז (טור ו)שו"ע ס"א.

יח) משמעות מרדכי שם. ב"י ד"ה כתב המרדכי.

יט) משנה דף נה, א. מרדכי שם.

כ) מרדכי שם. ב"ח סוד"ה וכתב. מ"א סקי"ג.

כא) ראה לעיל סי' רנא ס"ד שבתספורת ניכר הדבר שעושה לכבוד שבת ויו"ט.

כב) רש"ל בביאוריו לסמ"ג ל"ת עה. ב"ח שם. ט"ז סק"ב. ח"י סק"ד. אליה זוטא סק"א.

כג) ח"י שם.

כד) ראה לעיל סי' שמ ס"ב. אשכבתא דרבי ע' 37 בשוה"ג.

כה) רוקח סי' שי. שו"ע ס"א בשם ויש מי שמתיר. רמ"א ס"א.

כו) רוקח שם. הגהת הלבוש ס"א. וראה לעיל סי' רמג סוף ס"א.

כז) ראה לעיל ס"א שהוא רק כעין יו"ט.

כח) רמב"ם הל' יו"ט פ"ח הי"ח.

כט) מ"א סק"ג. ח"י סוף סק"ד.

ל) ראה מו"ק יב, ב. טור ושו"ע סי' תקלז.

לא) ראה שם יא, א. טור ושו"ע סי' תקמא.

לב) טור וב"י סי' תקמא סוד"ה מסרגין. מ"א שם סק"א.

לג) אליה זוטא סוף סק"ד.

לד) משנה מו"ק יג, ב.

לה) מהרי"ל הל' יו"ט סי' א בהגהה. מ"א סקי"ג.

לו) אליה זוטא סק"ד.

לז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א.

לח) אליה זוטא שם.

לט) ראה אליה זוטא שם. ח"י סק"ד.

מ) ב"י ד"ה כתב המרדכי. רמ"א ס"ב.

מא) ב"י שם. רמ"א שם.

מב) לבוש ס"ב.

מג) טור בשם ראבי"ה סי' תצה. שו"ע ס"ב.

מד) שו"ע ורמ"א ס"ב. לבוש ס"ב. אליה זוטא סק"ג.

מה) ב"י שם. לבוש שם. פר"ח ס"ב.

מו) אליה זוטא סק"ד.

מז) ראה שו"ע סי' תקמה סעי' א-ב.

מח) רא"ש פ"ד סי' א. טור ושו"ע ס"ב.

מט) ב"י שם. לבוש שם.

נ) אליה זוטא סק"ג. וראה גם רמב"ם הל' יו"ט פ"ז הי"ד.

נא) ראה הגהת סמ"ק סי' קעה אות ד. שו"ע סי' תקמה ס"ט. הגהת הלבוש שם ס"ט. ט"ז שם סקי"ג.

נב) משנה ריש פרק ד דף נ, סוע"א. טור ושו"ע ס"ג.

נג) משנה שם. טור ושו"ע שם. פר"ח ס"ג.

נד) גמרא שם נ, סוע"ב. מ"א סק"ד. ח"י סק"ו. וראה גם שו"ע יו"ד סי' ריד ס"ב. לקמן סי' תעו ס"א.

נה) משא"כ אם עברו לגור בעיר אחרת שנוהגים בו היתר, כדלקמן סעיף יב.

נו) משלי א, ח. גמרא שם. וראה גם לעיל סי' תסא סכ"ז וש"נ.

נז) רא"ש פ"ד סי' ד, כרב אשי בגמרא נא, א. ר"ן שם (יז, ב) ד"ה נמצינו. טור. לבוש ס"ד. ש"ך יו"ד סי' ריד סק"ח.

נח) ר"ן שם ד"ה ורבה. לבוש שם. ח"י סק"ט.

נט) ר"ן שם. ח"י שם.

ס) ר"ן שם בסופו. מ"א סק"ח. ח"י שם.

סא) ראה ש"ך שם.

סב) רא"ש שם. ר"ן שם ד"ה ונמצינו. טור.

סג) פר"ח ס"ד ד"ה וראיתי.

סד) רמב"ן במלחמות שם (יז, א). מ"א סי' תצו סק"ז. וראה לקמן שם ס"ז.

סה) גמרא נב, רע"א.

סו) תוס' שם ד"ה ביישוב. ר"ן שם. מ"א סק"ז וסקי"ב. וראה גם לקמן סי' תצו ס"ז.

סז) מ"א סקי"ב. וראה גם מ"א סי' תצו סק"ד.

סח) בעל המאור שם (טז, ב) ד"ה אבל. מ"א שם.

סט) מ"א שם.

ע) משמעות הר"ן שם. פר"ח שם ד"ה והרשב"א בתשובה.

עא) ר"ן שם, שמפרש כן בגמרא נא, א: שוינכו ככותאי.

עב) ראה מ"מ וציונים.

עג) רא"ש שם. ר"ן שם ד"ה ונמצינו. טור. שו"ע יו"ד ריד סוף ס"ב, וש"ך שם סק"ח. מ"א סק"ט.

עד) רא"ש שם. ר"ן שם. טור. לבוש ס"ד.

עה) גמרא נא, ב.

עו) רמב"ם הל' יו"ט פ"ח ה"כ. שו"ע ס"ד. לבוש ס"ד.

עז) לבוש שם.

עח) רמב"ם שם. שו"ע שם.

עט) פר"ח סי' תצו מנהגי איסור סט"ז. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נד. העו"ב תרכז ע' 26.

פ) רא"ש שם. ב"ח ד"ה אבל.

פא) כנסת הגדולה בשם מהרי"ט. פר"ח ס"ד ד"ה כתב.

פב) משנה נה, א כבית הלל. ברייתא ב, ב כרבי יהודה. מ"א סק"ה. וראה מ"מ וציונים.

פג) פר"ח ס"ג ד"ה ואף.

פד) תוס' נא, א ד"ה אי. רא"ש פ"ד סי' ג בסופו.

פה) תוס' שם. רא"ש שם. ש"ך יו"ד סי' ריד סק"ז.

פו) ראה רש"י נא, א ד"ה דסרכי. ש"ך שם.

פז) ראה ר"ן שם (יז, א) ד"ה תניא. ב"י יו"ד סי' ריד.

פח) תוס' שם. רא"ש שם. ש"ך שם.

פט) פר"ח ס"ד ד"ה הכלל העולה. ב"ח ביו"ד סי' ריד. ש"ך שם.

צ) רא"ש שם. מרדכי רמז תרב.

צא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א.

צב) מ"א סוף סק"ד.

צג) ראה גם לעיל סי' רמט סי"ג, וש"נ. וראה שער הכולל פמ"א אות ג.

צד) רא"ש פ"ד סי' ח. ר"ן (יח, א) ד"ה מתני' רשב"ג. טור. רמ"א ס"ה.

צה) פר"ח ס"ה.

צו) משנה דף נה ע"א כר"מ.

צז) רא"ש שם. ר"ן שם. טור. רמ"א שם.

צח) ברייתא שם ע"ב כר"מ.

צט) משנה שם ע"א כחכמים. טור ורמ"א שם.

ק) לבוש ס"ה.

קא) רמ"א שם.

קב) ברייתא שם ע"ב.

קג) רש"י שם ד"ה שכן ההדיוט וד"ה שכן הבא. רמב"ם הל' יו"ט פ"ח הי"ח. וראה גם לעיל ס"ה.

קד) רש"י שם ד"ה שכן ההדיוט.

קה) רש"י שם ד"ה שכן הבא.

קו) רב אשי בגמרא מו"ק דף יג, ע"א. רמב"ם שם הי"ט. לבוש סוף ס"ה.

קז) ר"ן (יח, א) ד"ה גמרא עושין. ח"י סק"י.

קח) משנה שם נה, ע"ב.

קט) רש"י שם ד"ה שברחה.

קי) טור. לבוש ס"ו.

קיא) שו"ע ס"ו.

קיב) ט"ז סק"ה. מ"א סקי"ד. ב"י סוף ס"י תקלו.

קיג) רמב"ם הל' יו"ט פ"ח הכ"א. שו"ע ס"ז.

קיד) משנה שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קטו) טור. לבוש ס"ו.

קטז) רמב"ם ושו"ע שם (שלא יפסדו הביצים).

קיז) גמרא ורש"י שם ד"ה ולאחר.

קיח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע ורמ"א שם ס"ד.

קיט) משנה שם. טור ושו"ע ס"ח.

קכ) רש"י שם ד"ה גורפין.

קכא) ירושלמי פ"ד ה"ח. פר"ח ס"ח.

קכב) פר"ח שם.

קכג) ברייתא וגמרא שם. טור ושו"ע ס"ט.

קכד) טור ושו"ע שם.

קכה) טור ושו"ע סי' תקלה ס"ג. פר"ח ס"ט. דלא כחק יעקב סקי"ד.

קכו) ברייתא וגמרא שם. טור ושו"ע ס"ט.

קכז) משנה שם. טור ושו"ע ס"י.

קכח) טור ושו"ע שם.

קכט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קל) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ג.

קלא) מהר"י ווייל דינין והלכות סי' יט. רמ"א ס"י.

קלב) שבת דף קכט, ב. כלבו סי' נח בשם מהר"ם. דרכי משה  ס"ק ג. ט"ז סק"ז. מ"א סקט"ו.

קלג) ט"ז שם ממשמעות הכלבו. מ"א שם בשם מטה משה.

קלד) כדלקמן סי' תצ סי"ב.

קלה) כלבו שם. דרכי משה שם.

קלו) ראה ר"ה ד, ב. וש"נ.

קלז) מ"א שם. וראה לקמן סי' תרמ ס"ח.

קלח) מ"א שם בשם מהרי"ל.

קלט) ח"י סקט"ו.

קמ) מ"א שם בשם מהרי"ל.