תסט שלא ליחד בשר לפסח ובו ה' סעיפים:

א

א אסור לאדם שיאמר (על בהמתו) בשר זה לפסח הואא ואין צריך לומרב שלא יאמר כן על גדי וטלהג מפני מראית העין שהשומע סבור שהוא מקדיש אותם לפסחד ואחר כך כשיאכלם יהא נראה כאוכל קדשים בחוץה אלא אפילו על שום מין בהמהו חיהז ועוףח בין חיים בין שחוטיםט לא יאמר בשר זה לפסח אלא יאמר בשר זה ליום טובי שאם יאמר לפסח יהא השומע סבור שמקדיש הבשר לדמי פסחיא דהיינו שימכור הבשר ויקח פסח בדמיויב ואחר כך כשיאכל הוא עצמו את הבשר יהא נראה כמועל בקדשיםיג.

וכן לא יאמר אדם לשלוחו הילך מעות הללו וקח לי בהם בשר לפסחיד אלא יאמר קח לי בשר ליום טוב:

ב

ב אבל על דגים ועל כל שאר דברים שאינן מין בשר כלל מותר לומר זה יהא לפסח שבודאי לא יהא נדמה להשומע שהוא מקדיש דבר זה לדמי פסח כיון שדבר זה אין לו שייכות כלל עם פסחטו שהרי אינן מין בשר כלל.

ויש מחמיריןטז שלא לומר על שום דבר זה לפסח חוץ מן החטיםיז וכיוצא בהם מדברים הצריכים שימור מחימוץ שהשומע שהוא אומר חטים אלו לפסח יהא סבור שאומר חטים אלו אצניעם ואשמרםיח מחימוץיט לצורך הפסח וטוב לחוש לדבריהם לכתחלהכ.

אבל בדיעבד אפילו אם אמר על גדי וטלה חיים בשר זה לפסח מותרים באכילהכא אפילו אמר כן בערב פסח אחר חצות דמשום מראית העין אין לאסור בדיעבד.

(ויש מחמיריןכב בגדי וטלה לאוסרם באכילה לעולם בין בפסח בין קודם הפסח או אחריו אפילו אמר כן על בשר גדי וטלה שחוששים לפי שהשומע שהוא אומר בשר זה לפסח הוא סבור שכבר הקדישו מחיים לשם פסחכג ויהא נראה כאוכל קדשים בחוץ אבל מותרים בהנאהכד דמשום מראית העין בלבד אין אוסרין בהנאה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' ה'כה וטוב לחוש לדבריהם אם אין שם הפסד מרובה ולא שעת הדחק וכל זה כשהגדי וטלה הן שלו או שיש לו שותפות בהן אבל אם אין לו חלק בהן אין להחמיר כלל שאין אדם אוסר דבר שאינו שלוכו):

ג

ג לא אסרו אלא לומר בשר זה לפסח אבל לומר בשר זה על פסח כמו שהוא המנהג לומר כן בלשון אשכנז מותר אפילו על גדי וטלה חיים שאין כאן חשש מראית העין שאם היה מקדיש אותם לפסח היה לו לומר בשר זה לפסחכז:

ד

ד אסור לעשות גדי או טלה מקולסכח דהיינו לצלותו (בערב פסח אחר חצות או בליל פסח) כשהוא שלם (ראשו על כרעיו ועל קרבוכט) כעין צליית הפסח ואפילו בדיעבד אסור לאכלול בליל פסח אף על פי שלא פירש בשר זה לפסחלא (ואפילו צלאו כמה ימים קודם הפסח) כמו שיתבאר בסי' תע"ולב עיין שם כל פרטי דין זה:

ה

ה לא יאמר אדם כמה טורח פסח זהלג כי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכםלד ועכשיו אין העולם נזהרין בזה ויש שלומד עליהם זכותלה שאינו נקרא רשע אלא כשאומר מה טורח זה על טורח הקרבת הפסח שהיא מצוה מן התורה ונראה מדבריו שמצות התורה הן עליו לטורח מה שאין כן בזמן הזה כשאומר על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין איסור בדבר:


א) רב דף נג ע"א. טור ושו"ע ס"א.

ב) לבוש ס"א.

ג) רא"ש שם. טור. לבוש שם.

ד) גמרא ותוס' שם ד"ה מפני. רא"ש פ"ד סי' ו. טור ושו"ע שם.

ה) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

ו) רא"ש שם וטור בדעת רש"י נג, ב ד"ה ה"ג. שו"ע ס"א.

ז) לבוש ס"א. פרישה סק"א.

ח) רוקח סי' רסד. מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח (ע' קכח). לבוש ס"א. ט"ז סק"ב. פר"ח.

ט) רש"י שם ע"א ד"ה בשר זה. טור ושו"ע שם.

י) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

יא) רש"י שם ע"ב סוד"ה ה"ג. רא"ש שם. טור. וראה מ"א סק"ב.

יב) ב"ח ד"ה אסור, ממשמעות רש"י שם ע"א ד"ה אבל חיטי.

יג) תוס' שם בדעת רש"י.

יד) ירושלמי פ"ז ה"א. פר"ח.

טו) ט"ז ס"ק ב.

טז) אליה זוטא.

יז) רב פפא בגמרא שם. טור ושו"ע שם.

יח) גמרא ורש"י שם ד"ה אבל חיטי.

יט) לבוש. אליה זוטא.

כ) חק יעקב סק"א.

כא) ט"ז סק"א. עולת שבת. חק יעקב שם.

כב) ב"ח סוף הסי'. מ"א סק"ב. פר"ח. דמשק אליעזר חולין פ"ב סי"ט אות טו.

כג) תוס' נג, א.

כד) משמעות המ"א שם, דלא כב"ח ופר"ח שם.

כה) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם סק"ה.

כו) פר"ח.

כז) מ"א סוף סק"ב. חק יעקב סק"ב.

כח) ברייתא עד, א. משנה ביצה כב, ב. טור. ט"ז סק"א.

כט) רש"י נג, א ד"ה מקולסין.

ל) ט"ז שם.

לא) גמרא נג, רע"ב.

לב) סעיף ב.

לג) רוקח סי' רפג. חק יעקב סק"ג.

לד) ירושלמי פ"י ה"ד. רוקח שם. חק יעקב שם.

לה) חק יעקב שם.