תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני ובו נ"ג סעיפים:

א

א מוזג כוס ראשון ואומר עליו קידוש היוםא ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעל הבית בעצמו אלא אחר ימזוג לו שיהא לו כמשרתו כלומר דרך חירות ושררות זכר ליציאת מצריםב:

ב

ב לאחר גמר הקידושג קודם שישתה הכוס מברך שהחיינו ואם שכח לברך קודם השתיה יברך אח"כ מיד כשנזכר ואפילו נזכר למחר ביום יברךד ואפילו באמצע השוקה ואם נזכר לאחר שקידש היום יום טוב שני של גליות הרי הוא נפטר בשהחיינו שיברך על הכוסו לאחר הקידוש ואם שכח לברך שהחיינו בקידוש ליל שני אפילו אם בירך כבר בליל ראשון חייב לברך אימתי שנזכר בכל שבעת ימי החגז דהיינו עד סוף יום טוב האחרון של גליותח:

ג

ג אם שכח לקדש בלילה יש לו תשלומין למחרט כמו בקידוש של שבתי דהיינו שלמחר ביום יברך בורא פרי הגפן ואח"כ יברך ברכת הקידוש אשר בחר בנו כו' אבל מי ששכח לומר ההגדה אין לו תשלומיןיא ביוםיב שנאמריג בעבור זה וגו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניךיד לשם חובה דהיינו בלילה הראשוןטו אבל מכאן ואילך אכילת מצה היא רשותטז:

ד

ד אין ליטול הידים קודם קידושיז אלא אם כן אין ידיו נקיותיח.

ואף הנוהגים בכל ימים טובים ושבתות ליטול הידים לסעודה קודם קידוש לפי שסוברין שהקידוש אינו חשוב הפסק בין נטילת ידים לסעודה הואיל והוא מצרכי הסעודה כמו שנתבאר בסימן רע"איט מכל מקום בליל פסח שמפסיקין הרבה אחר הקידושכ באמירת ההגדה ובתוך כך מסיח דעתו משמירת ידיו לפיכך אף אם יטול ידיו קודם הקידוש אין נטילה זו שוה כלום ויצטרך לחזור וליטול ידיו לסעודה אחר ההגדהכא.

ואף שנטילה זו מועלת שלא יצטרך לחזור וליטול ידיו אחר הקידוש קודם אכילת ירקות שמטבל אותם במשקהכב כמו שיתבארכג וכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים בלא ברכה כמו שנתבאר בסי' קנ"חכד מכל מקום יותר טוב שיטול ידיו אחר הקידוש קודם הטיבול שאם יטול קודם הקידוש יש לחוש שמא יטעו מקצת ההמון ויברכו על נטילה זו לפי שידמה בעיניהם נטילה זו שוה לשאר נטילות שנוטלין קודם הקידוש בכל ימים טובים ושבתות שמברכין עליהם על נטילת ידיםכה:

ה

ה אם חל בשבת נוהגין לומר ויכולוכו קודם הקידושכז כדי להוציא את בניו ואת בני ביתוכח שלא היו בבית הכנסת ולא שמעו כשאמרו הציבור ויכולו אחר התפלהכט.

(ועיין בסי' ער"הל שמותר לומר ההגדה לאור הנר):

ו

ו אם חל במוצאי שבת צריך לומר הבדלה לאחר הקידוש ואם יש לו נרלא יברך עליולב קודם ההבדלה לאחר הקידוש ואחר ההבדלה יברך שהחיינו נמצא סדר הברכות יקנה"זלג.

(ואם שינה הסדר שהקדים המאוחר ואיחר המוקדם יצא ולא יחזור ויברך חוץ מאם הקדים הקידוש לברכת היין שצריך לחזור ולברך ברכת הקידושלד לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלללה וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתולו) (עיין סימן רח"צלז).

אבל אין מברכין על הבשמים בכל מוצאי שבת ליו"טלח לפי שמה שמברכין על הבשמים בכל מוצאי שבת הוא כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת הנפשלט השבת מחמת נשמה היתירה שניטלה ממנומ וביו"ט אין צריך לבשמים שתענוג יו"ט ושמחתו משיב את הנפשמא:

ז

ז אם שכח להבדיל ולא נזכר עד לאחר שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה עד לאחר גאל ישראלמב ולא ישתה הכוס מיד אלא יאמר עליו ברכת הנר וההבדלה ואח"כ ישתנו ואע"פ שאין עושין שתי מצות על כוס אחדמג כמו שנתבאר בסימן רע"אמד מכל מקום כאן אי אפשר בענין אחר שאם יבדיל על הכוס באמצע ההגדה יצטרך לברך בורא פרי הגפן על כוס ההוא לפי מנהג מדינות אלו שברכת כוס הראשון אינה פוטרת מלברך על הכוס השני כמו שיתבאר בסי' תע"דמה וא"כ יהא נראה כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמיםמו.

(והוא הדין אם נזכר קודם אמירת ההגדה מיד לאחר ששתה כוס ראשון של קידוש קודם שאכל הירקות של טיבול לא ימזוג מיד כוס שני להבדיל עליו שלא יהא מוסיף על הכוסות ומוטב לטעום הירקות קודם ההבדלה ולומר כל ההגדה עד לאחר גאל ישראל ואחר כך יאמר ברכת הנר וההבדלה וישתה הכוס).

ואם לא נזכר עד תוך הסעודה צריך להפסיק באמצע אכילתו מיד שנזכר ולהבדיל על הכוס ולא יברך עליו בורא פרי הגפן אלא אם כן שבשעה שבירך בורא פרי הגפן על כוס השני היה דעתו שלא לשתות עוד יין בתוך הסעודהמז עיין סי' רצ"טמח וקע"דמט.

(והוא הדין אם נזכר מיד לאחר ששתה כוס השני צריך למזוג מיד כוס שלישי ויבדיל עליו ולא יברך עליונ אלא אם כן שבשעה שבירך על כוס השני היה דעתו שלא לשתות עוד יין בתוך הסעודה ולא קודם הסעודהנא).

ואם לא נזכר (עד לאחר גמר הסעודה דהיינו לאחר שאכל אפיקומן לא יבדיל על הכוס קודם ברכת המזון שלא יהא כמוסיף על הכוסות שחכמים תקנו שני כוסות אחר הסעודה והוא ישתה שלשה (משא"כ באמצע שלא תקנו כלום אין כאן הוספהנב) אלא ימתין עד לאחר ברכת המזון שאז יאמר ברכת הנר וההבדלה וישתה הכוס של ברכת המזון ואם לא נזכר) עד לאחר ששתה כוס של ברכת המזון ימתין עד לאחר גמר ההלל וההגדה ואז יבדיל על כוס הרביעינג.

(ואם לא נזכר עד לאחר ששתה כוס רביעי יבדיל על כוס חמישינד כיון שאי אפשר בענין אחר):

ח

ח אף שנוהגין לעמוד בשעת הבדלה בכל מוצאי שבתות לכבוד המלך שאנו מלוין אותונה מכל מקום בהבדלה שבמוצאי שבת ליו"ט הואיל ואומרים אותה בתוך הקידוש אומרים אותה מיושב כמו הקידושנו עיין סי' רע"אנז:

ט

ט בהבדלה שבמוצאי שבת ליום טוב צריך לחתום המבדיל בין קודש לקודשנח ולפי שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימהנט לפיכך הוסיפו לומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלתס נמצא נוסח הבדלה מעיקר הדין הוא המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמיםסא בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש.

ואין צריך לומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה שהרי בהבדלה שבכל מוצאי שבת ויום טוב אין אומרים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימהסב כמו שנתבאר בסי' רצ"וסג ובמוצאי שבת ליום טוב שחותמין בין קודש לקודש וקבעו לומר בין קדושת שבת וכו' סמוך לחתימה שוב אין צריך לומר בין יום השביעי כו'סד.

ובדורות האחרוניםסה נהגו לומר בין יום השביעי כו' בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתךסו ברוך אתה ה' המבדיל כו' והטעם הואסז לפי שאמרו חכמיםסח בהבדלות שבכל מוצאי שבת ויו"ט וממוצאי שבת ליו"ט הפוחת לא יפחות משלש הבדלות דהיינו בין קודש לחול אחת בין אור לחושך שתים בין ישראל לעמים שלש חוץ מן בין יום השביעי כו' או בין קדושת שבת כו' שהן אינן ממנין השלש ההבדלות שאין אומרים אותם אלא כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה ומי שרוצה להוסיף בהבדלות יכול להוסיף עד שבעהסט כנגד שבעה רקיעיםע ולפיכך במוצאי שבת ליו"ט מחמת חובת היוםעא נהגו להוסיף בהבדלות כדי לומר פעם אחת שבעה הבדלות דהיינו שלש שבכל מוצאי שבת ויום טוב רביעית בין יום השביעי כו'עב דכיון שאינו סמוך לחתימה הוא עולה מן המנין חמישית בין קדושת שבת כו' ואת יום השביעי מששת ימי המעשה דהיינו מחולו של מועד קדשת והכל הבדלה אחת שהשבת מובדל מיום טוב ומחולו של מועדעג הבדלת וקדשת כו' הן שתי הבדלות בין כהנים ללוים בין לוים לישראל ושתי הבדלות אלו הן מעין חתימה שהיא בין קודש לקודשעד:

י

י אחר כוס ראשון לא יברך ברכה אחרונהעה אפילו שתה רביעית ויותר בין שהוא יין בין שהוא שאר משקין שהם חמר מדינהעו לפי שהכוס של קידוש הוא מצרכי הסעודהעז והרי הוא כדברים הבאים מחמת הסעודה שאינם צריכים ברכה לאחריהם לפי שהם טפלים לסעודה ונפטרים בברכת המזון שלאחר הסעודהעח כמו שנתבאר בסי' קע"דעט וקע"זפ ועוד שהוא נפטר בברכה אחרונה שיברך אחר כוס רביעיפא ואף על פי ששותהפב הרבה בינתים אין בכך כלום (שהרי כל זמן שלא נתעכל במעיו יכול לברך עליו ברכה אחרונה כמו שנתבאר בסי' קפ"דפג וכל זמן שהאצטומכא פתוחה לאכול אינו מתעכל כמו שנתבאר שם):

יא

יא אם רוצה לשתות כמה כוסותפד בין מיד לאחר הקידוש בין באמצע ההגדהפה קודם שהתחיל ברכת אשר גאלנו כו'פו הרשות בידופז מעיקר הדין ואף על פי כן ראוי להזהר שלא לשתות ייןפח ולא שום משקה המשכרפט קודם שסיים ההגדה ושתה כוס שני אם לא לצורך הרבה שלא ישתכר וימנע מקריאת ההגדה.

אבל לאחר ששתה כוס שני יכול לשתות יין הן רב הן מעט אפילו קודם הסעודה ואע"פ שנתבאר בסי' תע"אצ שאסור לשתות יין מעט בערב פסח מפני כשהוא שותה ממנו מעט הוא סועד את הלב ולא יאכל בלילה מצה לתיאבון מכל מקום עכשיו ששותה ב' כוסות של קידוש ושל ההגדה אפילו כששותה עוד מעט הרי זה נקרא הרבה עם שני כוסות הללו וגורר את תאות המאכלצא מה שאין כן כששותה מעט בערב פסח אין אותו המעט מצטרף עם שני כוסות הללו להיות נקרא הרבה כיון שיש שהות הרבה בינתייםצב:

יב

יב וכל זה כשהוא בענין שאין צריך לברך בורא פרי הגפן על מה שרוצה לשתותצג כגון שבשעה שבירך על כוס הראשון או השני היה דעתו לשתות עוד ייןצד אחר כך בתוך הסעודה או קודם הסעודה אבל אם לא היה דעתו לשתות עוד יין ואחר כך נמלך לשתות עוד (קודם הסעודה)צה כיון שהוא צריך לברך עליו בורא פרי הגפןצו כדרך שהוא מברך על כל ד' כוסותצז לפי מנהג מדינות אלוצח הרי זה נראה כמוסיף על מנין הכוסות:

יג

יג ומכל מקום מותר לשתות שאר משקין אף שהוא בענין שצריך לברך עליהם שאינו נראה כמוסיף על הכוסות שהרי הד' כוסות הן של ייןצט ובמקומות ששאר משקין הם חמר מדינה (אע"פ שהוא שותה ד' כוסות של יין אף על פי כן) אסור לו לשתות עוד כי אם המשקה שאינו חמר מדינה אם הוא בענין שצריך לברך על מה שרוצה לשתות עודק:

יד

יד אחר ששתו כוס ראשון צריך כל אחד ואחדקא לאכול מעטקב ירקות בטיבולקג דהיינו שיטבלנו בחומץ או במי מלחקד או בשאר מיני טיבוליםקה ואם אין לו יטבלנו בחרוסתקו ולמה תקנו חכמים דבר זה כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זהקז שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהוקח שנאמרקט כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו':

טו

טו וכיון שאכילה זו אינה אלא להתמיה את התינוקותקי לפיכך אין צריך כזיתקיא כשאר אכילות שבתורה שאינה נקראת אכילה בפחות מכזיתקיב אלא אפילו במשהו די להתמיה התינוקותקיג (ואף מי שיושב יחידי ואין לפניו תינוקות שישאלו אותוקיד אף על פי כן חייב בטיבול זהקטו שלא חלקו חכמים):

טז

טז ונוהגין לחזור אחר ירק הנקרא כרפס (איפ"ך בל"א) לפי שהוא נוטריקון ס' פרך כלומר ס' רבוא עבדו עבודת פרךקטז ואם אין לו כרפס יקח ירק אחר מאיזה מין ירק שירצהקיז ובלבד שלא יהיה מהירקות שיוצאין בו ידי חובת מרור שאם יאכל עכשיו מהן איך יחזור ויברך בתוך הסעודה אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור כיון שכבר אכל ממנו קודם לכןקיח:

יז

יז וצריך שיהיה הירק ממיני ירקות שברכתן היא בורא פרי האדמה כשאוכלן חייםקיט כדי שיפטור מלברך בורא פרי האדמה על המרורקכ שיאכל בתוך הסעודה ואע"פ שמפסיק בינתיים בהגדה אין בכך כלוםקכא מטעם שיתבאר בסי' תע"דקכב ולפיכך לא יברך בורא נפשות רבות אחר ירק זהקכג אפילו אכל ממנו כזיתקכד כדי שלא יצטרך לברך בורא פרי האדמה על המרורקכה ואחר המרור גם כן אין צריך לברך בורא נפשות רבות אפילו אכל מהירק כזית דכיון שהמרור נפטר בברכת בורא פרי האדמה שעל הירקות לכן גם הירקות נפטרים בברכה אחרונה של המרור דהיינו בברכת המזון שהמרור הוא בא בתוך הסעודה והוא טפל לסעודה ונפטר בברכת המזוןקכו כמו שאר פירות הבאים בתוך הסעודה שאין צריך לברך לאחריו שהם נפטרים בברכת המזוןקכז ואם אירע שבירך בורא נפשות רבות אחר הירקות צריך לברך בורא פרי האדמה על המרורקכח וכן אם אין לו אלא ירקות שברכתן היא שהכל כשהם חיים צריך לברך בורא פרי האדמה על המרורקכט.

ויש חולקים על כל זהקל ואומרים שכיון שמפסיקין הרבה בין אכילת הירקות לאכילת המרור בהגדה והלל לפיכך אין המרור נפטר בבורא פרי האדמה שעל הירקות ומה שאין צריך לברך בורא פרי האדמה על המרור הוא משום שהמרור הוא מצרכי הסעודה שחייב הוא לאכול מרור אחר המצהקלא מיד והרי הם כדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאינם צריכים ברכה לפניהם שהם טפלים לפת ונפטרים בברכת המוציא כמו שנתבאר בסי' קע"זקלב וכיון שהמרור אינו נפטר בברכת בורא פרי האדמה שעל הירקות חייב הוא לברך בורא נפשות רבות אחר הירקותקלג אם אכל כזית:

יח

יח ולענין הלכה יש לחוש לב' הסברות ולכן לא יאכל מהירקות כזית שלם שלא יצטרך לברך אחריו בורא נפשות רבותקלד לפי סברא האחרונה ואם אירע שאכל כזית לא יברך בורא נפשות רבותקלה שלא יברך לבטלהקלו לפי סברא הראשונה ואם אירע שבירך בורא נפשות רבות וכן אם אין לו אלא ירקות שברכתן שהכל כשהן חיים אף על פי כן לא יברך בורא פרי האדמה על המרורקלז שלא יברך לבטלה לפי סברא הב':

יט

יט קודם שמטבל הירק בחומץ או במי מלח וכיוצא בהם צריך ליטול ידיוקלח בלא ברכהקלט כמו שנתבאר בסי' קנ"חקמ שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלא ברכהקמא.

(ועיין בסי' שכ"אקמב שאם חל פסח בשבת יכול לעשות המי מלח בשבתקמג ובלבד שלא יעשה אלא מעטקמד מזעיר מה שצריך לטיבול זה בלבדקמה ולפי שקשה הדבר לצמצם כל כך לכן יעשה המי מלח מערב שבתקמו ואם שכח יעשה בשבת מעטקמז מזעיר):

כ

כ אחר שאכל הירקות יביאוקמח לפני מי שאומר ההגדהקמט ג' מצותקנ של מצוהקנא כדי לומר עליהם ההגדהקנב שנאמרקנג לחם עוני ודרשו חכמיםקנד לחם שעונין עליו דברים הרבה דהיינו אמירת ההגדהקנה ועוד נאמרקנו והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניךקנז לפיכך צריך שיהא גם המרור לפניוקנח בשעת אמירת ההגדהקנט ועוד שצריך לומר עליו מרור זה כו'קס.

ותקנו שיהיה לפניו חרוסתקסא בשעת אמירת ההגדה שהחרוסת הוא זכר לטיטקסב שנשתעבדו בו אבותינו במצריםקסג וזכר לתפוחקסד כמו שנתבארקסה לכך צריך להיות על השולחן בשעה שמספר שעבוד מצרים.

ובזמן שבית המקדש קיים היה צריך להביא גם את הפסחקסו בשעת אמירת ההגדה ועכשיו שחרב בית המקדש תיקנו חכמים שיהיו על השולחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשיליןקסז אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגהקסח ואחד מהתבשילין (נהגו שיהיה) בשרקסט והשני יכול להיות אפילו המרק שנתבשל בו הבשרקע וכבר נהגו מדורות הראשונים שהבשר יהיה מפרק הנקרא זרועקעא לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויהקעב והשני יהיה ביצהקעג לפי שהוא ביעא בלשון ארמיקעד כלומר דבעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממאקעה ויכול לעשותן בין צלויין בין מבושליןקעו מעיקר הדין:

כא

כא ונהגו שהבשר יהיה צליקעז על הגחליםקעח זכר לפסחקעט שהיה צלי אשקפ ואף שהפסח היה נצלה בשפודקפא לכתחלה מכל מקום כיון שאי אפשר לצלות הבשר בשפוד שהפסח נצלה בו שהפסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רימוןקפב וטורח הוא לחזור אחר שפוד של רימוןקפג לפיכך צולין על גבי גחלים שאף הפסח שנצלה על גבי גחלים כשרקפד.

והביצה עושין בין צלויה בין מבושלתקפה ואוכלין אותה בתוך הסעודהקפו כמו ש[י]תבאר בסי' תע"וקפז.

אבל הבשר אין נוהגין לאכלו בלילה הזהקפח אפילו במקום שנוהגין היתר באכילת בשר צלי בלילהקפט מכל מקום זה הבשר שמביאין אותו זכר לפסח אם יאכלנו בלילה זה יהא נראה כאוכל קדשים בחוץקצ לפיכך אם שכח לצלותן מערב יום טוב לא יצלה ביו"ט משחשכהקצא אלא אם כן דעתו לאכלו למחר ביום אבל אם דעתו להניחו ללילה השני אסור לצלותו בלילה ראשוןקצב וכן יזהר כשצולה בלילה השני שיאכל למחר ביום ולא יניחם עד הלילה:

כב

כב צריך ליזהר שיהיה מעט בשר כרוך על העצם הזרוע שעצם בלא בשר אינו נקרא תבשילקצג:

כג

כג אם חל פסח במוצאי שבת אף שלא היתה חגיגה נאכלת בלילה זהקצד לפי שאי אפשר לשחטה ולהקריבה בשבתקצה וגם אי אפשר להקריבה בערב שבת שהרי אינה נאכלת אלא לשני ימים ולילה אחד שבין השני ימיםקצו אף על פי כן צריך להביא שני תבשילים אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה דכיון שאין מביאין אלא לזכר בעלמא אין לחוש אם לא היתה חגיגה נאכלת בלילה זה ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותן כמין קדשים ממשקצז:

כד

כד כל דברים אלו דהיינו המצות והמרור והחרוסת ושני תבשילין אין צריך להביא אלא לפני מי שאומר ההגדהקצח דהיינו לפני בעל הביתקצט אבל בני הבית שהן יוצאין בשמיעה מבעל הביתר (שכן נכון לעשותרא משום ברוב עם הדרת מלךרב כמו שנתבאר בסי' ח'רג) אין צריך שיהיו דברים אלו לפניהם לא בשעת שמיעת ההגדה ולא בשעת הסעודה שבעל הבית יחלק מצה ומרור וחרוסת לכל אחד ואחדרד שאף שביום טוב צריך לבצוע על לחם משנהרה מכל מקום כיון שהם יוצאין בברכת המוציא של בעל הבית הם יוצאים גם כן בלחם משנה של בעל הביתרו:

כה

כה ונהגו להביא כל דברים אלו לפני בעל הבית מיד אחר קידוש קודם אכילת הירקותרז (כדי שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה דהיינו הבאת המצה והמרור עיין סי' רע"ארח) ולאחר שאכלו מהירקות יכול לסלק מעל השולחן את מה שנשתייר מהירקותרט והחומץ או מי המלחרי:

כו

כו כשמביא לפניו הירקות עם כל דברים אלו טוב שיסדרם לפניו בקערה בענין שלא יצטרך לעבור על המצוות דהיינו שהירקות יהיו סמוכים לו יותר מן המצהריא והמצה מן המרור וחרוסת והמרור והחרוסת מן שני תבשיליןריב.

ויש שאין מקפידיןריג על החרוסת ושני תבשילין אם יהיו סמוכים אליו דכיון שאינן באין על השלחן אלא לזכר בעלמא לא שייך אצלם אין מעבירין על המצותריד וגם על המרור אין מקפידין אם יהיה סמוך לו דכיון שאינו חביב על האדם ואין לו דין קדימה לענין ברכת הנהנין לכן גם כאן אין מקפידין אם יצטרך לעבור עליו ולברך על הירקות בתחלה ואח"כ על המצה ואח"כ על המרור.

ועל זה סומכים הנוהגים מטעם הידוע להםרטו לסדר כל דברים אלו על גבי המצהרטז דהיינו לאחר שסדרו המצות בתוך הקערהריז כסדרןריח כהן מלמעלה ולוי תחתיו וישראל תחתיוריט מסדרין על גבי הכהן הזרוע של טלהרכ מימין והביצה משמאל והמרור למטה מעט כנגד אמצעם כעין סגו"ל ואח"כ החרוסת מימין והכרפס משמאל והמרור של כריכהרכא למטה מעט כנגד אמצעם כעין סגו"ל שני:

כז

כז אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובת מרור בחזרתרכב (שקורין סאל"ט)רכג בלשון אשכנז ובלשון ספרד סאלאטא ושם העצם שלו הוא לטוגא בתוגרמ"א ואיטליא ואשכנז וספרד ופורטגאל ובספרי הרפואות נקרא לאטיגא סאלאט ואינו מצוי בזמן הפסח אלא במדינות החמותרכד ואינו ירק הנקרא זערזו"ך בלשון פוליןרכה בעולשיןרכו (שקורין אנדיבירכז) בתמכארכח (שקורין קרין או מערטךרכט ובלע"ז מרובייארל) בחרחבינארלא (שקורין בערבי אלקרצינארלב) ובמרוררלג (שקורין ווערמט בלשון אשכנזרלד והוא לענהרלה) לפי שנאמר בתורה מרור סתם וקיבלו חכמים שאין שום מין ירק מר נקרא בשם מרור סתם אלא ה' מיני ירקות אלורלו:

כח

כח חמשה מינים הללו מצטרפות לכזיתרלז ויוצאים בהם בין בעלין בין בקלחיםרלח אבל לא בשרשיםרלט דהיינו שרשים הקטנים המתפצלים לכאן ולכאן אבל השורש הגדול שבו גדלים העלים אף שהוא טמון בקרקע הרי זה בכלל קלחרמ ומכל מקום טוב יותר ליטול העלים והקלח היוצא חוץ לקרקערמא לפי שיש אומריםרמב שמה שהוא טמון בקרקע הוא נקרא שורש אבל העיקר הוא כסברא הראשונהרמג:

כט

כט העלין אין יוצאין בהן אלא אם כן הם לחיןרמד אבל לא כמושיםרמה ואין צריך לומר יבשיםרמו (עיין סי' תרמ"חרמז) אבל הקלחים יוצאין בהם בין לחים בין יבשיםרמח ואין צריך לומר כמושיםרמט דכיון שהקלח הוא עב אין טעם מרירתו נפסד על ידי שמתייבשרנ.

אבל אין יוצאין בקלח מבושלרנא לפי שנפסד טעם מרירתו על ידי הבישולרנב והכבוש הוא כמבושלרנג דהיינו אם נשרה בציררנד או בחומץרנה חזקרנו ושהה שם בכדי שאם היו נותנין הציר והחומץ על גבי האור היו מתחילין להרתיחרנז וכן אם נשרה מעת לעת אפילו במים צונניםרנח אין יוצאין בו.

ומקצת ההמון אין נזהרין ונהגו לשרות המרור יותר ממעת לעת בצונן כדי להפיג מרירתו קצת ויש מי שמיישב מנהגםרנט לומר שאף שהשרוי במים מעת לעת נקרא כבוש והרי הוא כמבושל לענין כל איסורים שבתורה מכל מקום לענין מרור אינו כמבושל אלא אם כן כבוש בחומץ וציר לפי שטעם החומץ או הציר משנה ומבטל טעם מרירות המרור הנכבש בהם לגמרי אבל המים אין מבטלין המרירות אלא מפיגין טעמו קצת וכל שלא נכבש בחומץ וציר עדיין יש בו מרירות קצת ועוד שאף בכל איסורים יש אומריםרס שלא אמרו כבוש כמבושל אלא כבוש בחומץ וציר ולא במים ואף שאנו מחמירין בכל איסורים מכל מקום לענין מרור אין להחמיר שהיא חומרא הבאה לידי קולא במקומות שאין חזרת מצוי ואוכלין התמכא למצות מרור ומחמת חריפותו אין יכולין לאכול ממנו כזית ולכן שורין אותו במים יום או יומים להפיג מרירתו קצת.

ומכל מקום טוב להוציא מהמים תוך מעת לעת ויחזור וישרנו שם שכשאינו שרוי במים כ"ד שעות רצופים אינו נקרא כבוש לדברי הכלרסא:

ל

ל אף על פי שכל ה' מינים אלו נקראים מרור בלשון תורהרסב מכל מקום מדברי סופרים מצוהרסג לחזור אחר חזרתרסד אפילו לקנותו בדמים יקריםרסה על דרך שיתבאר בסי' תר[נ]"ורסו לענין אתרוג הדור ע"ש ואף על פי שהחזרת אין בה מרירותרסז מכל מקום כשהיא שוהה בקרקע מתקשה הקלח שלהרסח ונעשה מר מאוד ומפני כך היא נקראת מרוררסט ומצוה לחזור אחריה אף כשהיא מתוקהער לפי שמצות מרור היא זכר למה שמררו המצרים את חיי אבותינורעא בעבודת פרךערב והם נשתעבדו בהם בתחילה בפה רךרעג על ידי פיוסים ונתנו להם שכרעדר ולבסוף מררו חייהם בעבודה קשהערה לכן יש לאכול החזרת שתחילתה מתוקה ורכה וסופה קשה ומררעו דהיינו כשהקלח שלה מתקשה כעץרעז ונעשה מר כלענהרעח:

לא

לא ואם אין לו חזרת יחזיר אחר עולשין ואם אין לו עולשין יחזיר אחר תמכא ואם אין לו תמכא יחזיר אחר חרחבינא ואם אין לו חרחבינא אזי יקח המרוררעט דהיינו לענהרפ.

ואם אין לו אפילו מרור יקח איזה ירק מר שירצהרפא לפי שיש אומריםרפב שכל ירק מר שראוי לאכילה נקרא מרור בלשון תורה והוא שיש לו שרף (פירושרפג כשמחתכין בו וסוחטין אותו במקום חתוכו יוצא ממנו מוהל לבן כחלב) ופניו מכסיפיןרפד דהיינו שעלה שלו אינו ירוק מאודרפה כעלי הכרישים ובצלים ושאר ירקות אלא נוטה קצת ללובן הנוטה לשחרות שקורין (בלייכלי"ך בלשון אשכנז)רפו ומכל מקום לא יברך עליהםרפז שהעיקר הוא כסברא הראשונהרפח.

(ואם אין לו ירק שיש לו שרף ופניו מכסיפין טוב שיאכל איזה ירק אחר שיש בו מרירות קצת לזכר בעלמארפט ואין צריך כזית וכן) מי שהוא חולה או איסטניס ואינו יכול לאכול מרור טוב שילעוס מעט עד שירגיש טעם מרירות בפיו לזכר בעלמא בלא ברכה וזהו כשאי אפשר לו כללרצ.

אבל חייב אדם לדחוק את עצמו לקיים מצות חכמים לאכול כזית שלם אף אם יכאוב עליורצא ושיעור כזית יתבאר בסי' תפ"ורצב ע"ש:

לב

לב החרוסת צריך להיות עברצג לפי שהוא זכר לטיטרצד שנשתעבדו בו אבותינו ואח"כ צריך לרכך אותו במשקהרצה זכר לדםרצו ויש לרככו במשקה אדום כגון חומץ או יין אדומיםרצז ויש לעשות החרוסת מפירות שנמשלו בהם כנסת ישראלחצר כגון תאניםרצט שנאמרש התאנה חנטה פגיה ואגוזיםשא שנאמרשב אל גינת אגוז ותמריםשג שנאמרדש אעלה בתמר ורמוניםשה שנאמרשו כפלח הרמון ותפוחיםשז זכר לתחת התפוח עוררתיךשח שהיו יולדות שם בניהם בלא עצבשט ושקדיםשי על שם ששקד הקב"ה על הקץשיא לעשותשיב ומעיקר הדין יכול לעשותו אפילו מירקותשיג ולרככו אפילו במים ושאר משקין אבל על כל פנים צריך ליתן לתוכו דבר שיש בו קיוהאשיד כגון תפוחים או ייןשטו וחומץשטז זכר לשיעבוד שהיו משתעבדים בישראל עד שהיו שיניהם קיהותשיז:

לג

לג וצריך ליתן בתוכו תבליןשיח הדומין לתבן כגון קנמון וזנגבילשיט שאינן נידוכין הדק היטב ויש בהן לאחר הדיכה חוטין קשין וארוכין קצת כמו תבן זכר לתבן שהיו מגבלין בתוך הטיטשכ:

לד

לד אם חל פסח בשבת צריך ליזהר לרכך החרוסת במשקה מערב שבתשכא ואם שכח לרככו מערב שבת ירככו בשבת על ידי שינוי דהיינו שמתחלה יתן המשקה לתוך הכלי ואח"כ יתן לתוכו החרוסתשכב ויכול לערבו באצבעו או אוחז בכלי ומנענע עד שיתערב עיין סימן שכ"אשכג:

לה

לה אחר שאכלו מהירקות בטיבול צריך ליקח מצה האמצעיתשכד משלש מצות המונחים לפניו בקערה ולבצוע מקצתה מטעם שיתבארשכה ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה עושין בו גם כן מצוה אחרת דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומןשכו ולפיכך נכון הדבר שיהיה מקצת הזה רוב המצהשכז שאפיקומן היא מצוה חשובהשכח שהוא לנו במקום הפסחשכט ונוהגין להצניעו תחת המפהשל זכר למשארותם צרורות בשמלותםשלא ויש שכורכין אותו במטפחת ומשימין על שכמם זכר ליציאת מצריםשלב:

לו

לו ומקצתה השני צריך להחזירו לקערה וליתן אותו בתוך שתי מצות השלמותשלג כדי לומר עליו ההגדהשלד לפי שצריך לומר ההגדה על מצה הראוי לצאת בה ידי חובתו שנאמרשלה תאכל עליו מצות לחם עוני ודרשו חכמיםשלו שעונין עליו דברים הרבה ומתוך שנאמר לחם עני חסר וא"ו דרשו חכמיםשלז לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה שהמצה שיוצא בה ידי חובתו לא תהיה שלימה אלא פרוסה ועליה יאמר ההגדהשלח (ובסימן תע"השלט יתבאר למה משימין אותו בתוך שתי השלימות).

אחר כך נוהגין להגביה הקערה שבה המצות ואומרים הא לחמא וכו' עד מה נשתנהשמ ואין צריך להסיר התבשילין מהקערה קודם ההגבהה אלא יכול להגביהה עם כל הדברים שעליהשמא:

לז

לז יש מדקדקים לומר כהא לחמא או הא כלחמא לפי שאין שייך לומר הא לחמא די אכלו אבהתנא שהרי אין זה הלחם ממש שאכלו אבותינושמב ולפיכך אף שבכל הספרים הנוסח הוא הא לחמאשמג מכל מקום האומר כהא לחמא או הא כלחמא לא הפסידשדמ:

לח

לח בימי חכמי הגמרא שהיו להם שולחנות קטנים לפני כל אחד ואחד מהמסוביןשמה הצריכו חכמים לעקור מלפני מי שאומר ההגדהשמו את השולחן הקטן שלפניו עם המצות המונחות עליו ולהניחם בזוית אחרת כדי שיראו התינוקות וישאלושמז למה מסירין המצות ועדיין לא אכלנושמח ועל ידי כן יתעוררו לשאול גם כן שאר השאלות מה נשתנה כו'שמט כמו שיתבארשנ.

ובדורות האחרונים שכל המסובין אוכלין על שולחן אחד גדול ויש טורח גדול בעקירתושנא נהגו לעקור הקערה שבה המצות מלפני בעל הבית האומר ההגדה ולהניחו בסוף השלחןשנב כאלו כבר אכלו כדי שישאלו התינוקותשנג.

ועכשיו אין נוהגין אפילו בעקירת הקערה לפי שהתינוקות יודעין שעיקר האכילה לא תהיה ממצות אלו שבקערה ולפיכך לא ישאלו כלום כשיסירן מעל השולחןשנד:

לט

לט אחר כךשנה צריך למזוג כוס שנישנו ואין צריך שטיפה והדחהשנז שהרי שטפו והדיחו קודם הקידוששנח:

מ

מ ואף על פי שאין צריך לאחוז הכוס בידו עד שיגיע ללפיכך כמו שיתבארשנט אף על פי כן צריך למזוג מיד קודם התחלת אמירת ההגדהשס כדי שישאלו התינוקות למה שותין כוס שני קודם הסעודהשסא שאין דרך לשתות כן בכל ימות השנה ועל ידי כך יתעוררו לשאול גם כן שאר השאלות מה נשתנה וכו'שסב לקיים לבניו מה שנאמרשסג כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וכו'.

ואם אין דעת בבן לשאול הרי אביו חייב ללמדו לשאול מה נשתנה כו'שסד ואם אין לו בן הרי אשתו חייבת לשאול אותושסה ואם אין לו אשה הוא שואל את עצמו מה נשתנה כו'שסו ואפילו אם מסובין שני תלמידי חכמים הבקיאים בהלכות פסח שואל אחד מהם את חבירו מה נשתנה כו'שסז.

ואחר כך מתחילין שניהםשסח עבדים היינו ואין השני צריך לומר מה נשתנהשסט וכן כשהבן או האשה שואלין אותו אין הוא צריך לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים היינושע:

מא

מא צריך לומר אין אנו מטבילין אפילו פעם אחתשעא אבל אין לומר אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחתשעב לפי שאיך יאמר הלילה הזה שתי פעמים שיהיה משמע שחייבים להטביל שתי פעמים ובאמת אין מטבילין מחמת חיוב אלא פעם אחת דהיינו המרור שמטבילין בחרוסתשעג אבל טיבול הראשון אינו מחמת חיוב אלא כדי להתמיה התינוקותשעד:

מב

מב ולפי דעתו של בן אביו מלמדושעה התשובה על שאלותיו דהיינו אמירת ההגדה שהיא מצות עשה מן התורה אפילו אם לא שאל אותו הבן כלוםשעו שנאמרשעז והגדת לבנך ביום ההוא וגו' ולפיכך צריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הקטנים והנשיםשעח או יפרש להם הענין לפי דעתם אם הם מבינים הרבה יפרש להם הכלשעט:

מג

מג ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינושפ עד הרי זה משובח ואחר כךשפא מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו'שפב עד סוף דרוששפג פרשת ארמי אובד אבישפד ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו'שפה בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו'שפו לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראלשפז ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשוניםשפח:

מד

מד בזמן שהיו מסירין השולחן או הקערה מלפני האומר הגדהשפט היו צריכים להחזירן לפניושצ כשמתחיל עבדים היינושצא לפי שצריך לומר ההגדה על מצהשצב ומרור וחרוסת ושני תבשילין כמו שנתבאר למעלהשצג ולכן יש ליזהר שתהא המצה מגולה קצתשצד עד שיגיע ללפיכךשצה שאז נוהגין להגביה כל אחד כוסושצו ולאחוז בידושצז עד שחותם גאל ישראלשצח ולפיכך נכון לכסות המצות שלא יראה הפת בושתושצט כשנוטלין הכוסת.

וכן כשאומר והיא שעמדה כו' יש נוהגיןתא לאחוז הכוס בידתב עד והקב"ה מצילנו מידם נכון גם כן שתהא המצה מכוסהתג עד שיעמיד הכוס על השולחן ואז יגלנהתד:

מה

מה כשיגיע למצה זו שאנו אוכלין כו'תה צריך להגביה המצהתו להראותה להמסובין שתחבב המצוה עליהםתז ויש להגביה האמצעית הפרוסה שהיא נקראת לחם עוניתח ובה הוא יוצא ידי חובתו כמו שנתבאר למעלהתט וכן כשיגיע למרור זהתי צריך להגביה המרורתיא להראותו למסוביןתיב אבל כשיאמר פסח (זהתיג) שהיו אבותינו כו'תיד לא יגביה התבשיל שבקערה שהוא זכר לפסחתטו שלא יהא נראה כאלו הקדישו לכךתטז:

מו

מו ונאמר לפניו שירה חדשה הללויהתיז צריך לומר הנו"ן של ונאמר בסגו"לתיח ויהיה פירושו שכבר אמרו לפניו משה וישראל בצאתם ממצריםתיט שירה חדשה דהיינו שירת היםתכ וגם יש אומריםתכא שמשה וישראל אמרו את ההללתכב אבל לא יאמר הנו"ן בחולם יהיה פירושו על גאולה העתידה אם כן היה צריך לומר ונאמר לפניו שיר חדשתכג בלשון זכר שכך אמרו במדרשתכד כל השירות נקראת שירה לשון נקבה כי תשועתם כיולדת שהמליטה זכרתכה ונפטרה מצער הלידה ואח"כ חוזרת ויולדת בצער כך כל הגאולות היו אחריהן גליות וצרות אבל גאולה אחרונה לא תהיה אחריה צרה כלל לכך נאמרתכו שירו לה' שיר חדש לשון זכר ולפיכך צריך לומר בברכת אשר גאלנו ונודה לך שיר חדש ולא יאמר שירה חדשהתכז:

מז

מז אין מברכין על ההלל שקורין בלילה זהתכח לפי שאין קורין אותה בפעם אחד אלא קורין מקצתו לפני הסעודה ומקצתו לאחר ברכת המזוןתכט:

מח

מח אף על פי שקריאת ההלל היא מעומד כמו שנתבאר בסי' ת"כתל מכל מקום ההלל שבלילה זה קורין אפילו מיושב לפי שכל מעשי לילה זה הוא דרך חירותתלא לפיכך אין מטריחין אותו לעמודתלב ומכל מקום לא יקרא ההלל וההגדה כשהוא מוטה על צדו אלא ישב באימה וביראהתלג עיין סי' ס"גתלד:

מט

מט בברכת אשר גאלנו צריך לומר מן הזבחים ואח"כ מן הפסחים לפי שהזבח היא החגיגה הנאכלת בלילה זה קודם אכילת הפסח כדי שיהיה הפסח נאכל על השובעתלה וכשחל פסח במוצאי שבת יש מדקדקיןתלו לומר מן הפסחים ומן הזבחים שהרי אין חגיגה נאכלת בלילה זה כמו שנתבאר למעלהתלז והזבחים הם החגיגה ושלמי שמחה שמקריבין למחר ביוםתלח.

ויש שאין מדקדקין בכךתלט ואומרים הכל נוסח אחד שהרי אנו מבקשיםתמ שיגיענו ה' למועדים הבאים ששים בעבודתו ושם נאכל לשנה הבאה כשלא יהיה פסח במוצאי שבת מן הזבחים מתחילה דהיינו מחגיגה שנאכלת בלילה זה ואח"כ מן הפסחים ואפילו אם על פי חשבון הקביעות המסור בידינו יהיה פסח הבא במוצאי שבת מכל מקום כשיבנה בית המקדש יקדשו על פי הראייהתמא ואפשר שלא יהיה במוצאי שבת:

נ

נ נוהגין לזרוק מעט מן הכוס כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן וכן כשמזכיר המכות בשמותן בפרט וכן כשמזכירן בכלל דהיינו דצ"ך עד"ש באח"בתמב סך הכל י"ו פעמיםתמג כנגד חרבו של הקב"ה שנקראת יוה"ך והוא מלאך הממונה על הנקמהתמד:

נא

נא ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעותמה הסמוך לגודל שהוא נקרא אצבע סתםתמו רמז על מה שכתובתמז אצבע אלהים היאתמח ויש נוהגיןתמט לזרוק באצבע הנקרא קמיצה לפי שבאצבע זו הכה הקב"ה למצריםתנ ויש נוהגיןתנא מטעם הידוע להם לזרוק מן הכוס עצמו שלא על ידי אצבע:

נב

נב סומא חייב בקריאת ההגדה או בשמיעתהתנב מן התורהתנג ולפיכך הוא מוציא הרבים ידי חובתןתנד אף אם הוא סומא מעת הולדותנה:

נג

נג מעשה באחד שהיה תפוס בידי נכרים ולא ידע באמירת ההגדה בעל פה והיה לו חומש ואמר כל הפרשיות של יציאת מצריםתנו:


א) משנה דף קיד, ע"א. טור ושו"ע ס"א.

ב) רמ"א ס"א (דרך חירות). לבוש ס"א (כמשרתו). דרכי משה סי' תפו אות א בשם מהר"י ברונא. ח"י סק"ח בדעת השו"ע. ובסידור לא הזכיר רבנו ענין זה. וראה שער הכולל פמ"ח אות יג. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה קדש (ושמנהג בית הרב שאין מדקדקין בזה).

ג) טור ושו"ע ס"א.

ד) עירובין דף מ, ע"ב. סוכה מז, ב. מ"א סק"א.

ה) רב נחמן שם ושם. וראה גם לקמן סי' תרמג ס"ה.

ו) ח"י סק"א.

ז) מ"א שם.

ח) ראה לקמן סי' תצ סי"ב.

ט) עולת שבת סי' תפה. ח"י סק"א.

י) כדלעיל סי' רעא סט"ז.

יא) מ"א סי' תפה סק"א. ח"י סק"א.

יב) ראה פר"ח סי' תעז ס"א.

יג) שמות יג, ח.

יד) מכילתא פרשת בא פרשה יז. רמב"ם פ"ז ה"א. מ"א שם. ח"י שם.

טו) רמב"ם שם. מ"א שם. וראה אוצר ההלכות לסי' תעג ס"ז ע' מז.

טז) סוכה כז, א. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תעה סל"ב.

יז) שו"ת הרא"ש כלל יד סי' ה. טור. רמ"א ס"א.

יח) מהרי"ל סדר ההגדה אות ח. רמ"א שם (יטול מעט). וראה לעיל סי' צב ס"ג-ד. סי' תלב סי"ב.

יט) סכ"ג, וש"נ.

כ) מרדכי (לז, ב). ט"ז סק"א.

כא) ט"ז שם.

כב) ראה רש"ל בהגהת הטור ובשו"ת סי' פח. הובא בט"ז שם ובמ"א סוף סק"ג.

כג) סעיף יד.

כד) ס"ג. וראה גם לקמן סי"ט.

כה) ט"ז שם.

כו) טור ושו"ע ס"א. ומתחילין יום השישי (לעיל סי' רעא סי"ט. וכ"ה בסידור).

כז) לבוש ס"א.

כח) תוס' קו, א ד"ה זוכרהו. רא"ש פ"י סי' טו. וכ"ה לעיל שם.

כט) כדלעיל סי' רסח סי"ב.

ל) סעיף י.

לא) ראה לעיל סי' רחצ ס"א (שאין צריך לחזר אחריו).

לב) ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 39: מנהג בית הרב שאין מקרבין הנרות ואין מאחדים השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בצפרנים, ורק בעת ברכת בורא מאורי האש מסתכל בנרות כמו שהם כל אחד בפ"ע.

לג) יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. רבא קג, א. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בסידור. וראה גם לעיל סי' רצו סי"א (על הפת). סי' רצט סי"א (יקה"ז). לקמן סי' תעז ס"ט (שאין זה חשוב הפסק). סי' תפג ס"א (על המצות). סי' תקצט (בר"ה).

לד) ראה לעיל סי' רעא סכ"ו. תהלה לדוד שם סקט"ו. הוספות למנחת פתים או"ח סי' רעא ס"י.

לה) ראה משנה קיד, א.

לו) ראה גמרא שם. ברכות יא, א. עירובין יג, ב.

לז) מ"א סק"ג.

לח) משמעות הגמרא קב, ב.

לט) אולי תיבה זו מיותרת.

מ) כדלעיל סי' רצז ס"א. וראה לקמן סי' תצא סוף ס"א.

מא) ראה תוס' קב, ב ד"ה רב אמר. רא"ש פ"י סי' ט. אור זרוע ח"ב סי' צב. וראה לקו"ש חל"א ע' 191 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' צ-צא.

מב) ארחות חיים הל' תפלות המועדים סי' יב. שו"ע ס"א.

מג) רב הונא קב, ב.

מד) סעיף יב.

מה) סעיף ב.

מו) ח"י סק"ה. וראה יגדיל תורה (נ.י.) כא ע' תקמא.

מז) מ"א סק"ב (אם לא היה דעתו). וראה לקמן סי"ב (היה דעתו לשתות עוד). לעיל סי' קעד ס"ה (בסתם אינו נקרא נמלך).

מח) סעיף ד.

מט) סעיף ה.

נ) ראה גם לעיל סי' תעב סט"ו.

נא) עיין סי' רצט ס"ב. לעיל שם ס"ד.

נב) ראה לקמן סי"ב.

נג) מ"א סוף סק"ב.

נד) ראה לקמן סי' תפא ס"א.

נה) כדלעיל סי' רצו סט"ו.

נו) ח"י סק"ד, בשם מטה משה סי' תריח. ומנהג חב"ד לקדש מעומד הן בשבת ויו"ט והן בפסח (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

נז) סעיף יט.

נח) משנה וגמרא חולין דף כו, ע"ב. פסחים קד, א. רמב"ם הל' שבת פכ"ט הכ"ב. טור.

נט) שמואל פסחים שם. וכדלעיל סי' נט ס"ו וש"נ.

ס) גמרא שם אליבא דשמואל.

סא) גמרא קג, ב.

סב) גמרא קד, א. רש"י חולין שם ד"ה סדר. וראה גם לקמן סי' תפז ס"א.

סג) לא נזכר מזה שם. וראה גם לקמן סי' תצא ס"ב שמציין לשם.

סד) ר"ן (כא, א) ד"ה בין.

סה) ראה ר"ן שם: עכשיו נהגו לאמרו.

סו) תוס' קד, א ד"ה בעי. רא"ש פ"י סי' יא. טור. לבוש ס"א.

סז) תוס' ורא"ש שם, בשם ר"ת בספר הישר תשובות סי' סח אות ד.

סח) רבי אושעיא קג, סע"ב.

סט) רבי אושעיא שם.

ע) ראה תוס' קד, א ד"ה ומר, ממנחות לט, א.

עא) לבוש שם. ובתוס' שם: חיבת היום. וברא"ש שם: מענין יו"ט.

עב) תוס' שם.

עג) תוס' שם. וראה מהרש"א שם. מ"מ וציונים.

עד) תוס' שם. רא"ש שם. לבוש סוף ס"א.

עה) רב שרירא ורב האי גאון הובא בטור סי' תעד. רבנו יונה סוף סדר פסח. רא"ש פ"י סי' כד, ובהל' פסח בקצרה (קלה, ב), ובתשובה כלל יד אות ה. טור ושו"ע ס"ב.

עו) ראה גם לעיל סי' קעד ס"ח. סי' ערב סי"ג.

עז) טור סי' [ר]עב. מ"א סי' רצט סקי"א.

עח) ראה רא"ש פ"י סי' כד.

עט) סעיף ח.

פ) סעיף א.

פא) רמב"[ן] במלחמות (כד, ב). ר"ן שם ד"ה הא'. ט"ז סק"ב. מ"א סי' קעד סקי"ד. וראה העו"ב רלו ע' יג. רלז ע' כ.

פב) בקונטרס השלחן הגיה: ששוהה.

פג) סעיף ג.

פד) משנה קיז, ב. טור ושו"ע ס"ג.

פה) תוס' קג, ב ד"ה רב אשי. רז"ה (כד, א). פר"ח ס"ג.

פו) תוס' שם. פר"ח שם.

פז) משנה קיז, ב. טור ושו"ע שם.

פח) כלבו סי' נ. שו"ע שם.

פט) ח"י סקי"א, ממשמעות השו"ע שם.

צ) סעיף ב.

צא) מרדכי (לז, רע"ד). ב"ח וט"ז סי' תעא סק"ב.

צב) ב"ח וט"ז שם. וראה גם לעיל סי' רמט קו"א סק"ג.

צג) טור בשם ראבי"ה סי' תקכה, ומהר"מ בתשב"ץ סי' צט. ח"י סק"י.

צד) ראה לעיל ס"ז (במוסגר): היה דעתו שלא לשתות עוד יין. וראה מ"מ וציונים. אוצר ההלכות ס"ג ס"ק לא-ב.

צה) משמעות המ"א סק"ב. וראה לעיל ס"ז.

צו) משום שהוא נמלך. וראה גם לעיל סי' תעב סט"ו. לקמן סי' תעט ס"ה.

צז) טור בדעת ראבי"ה ומהר"מ.

צח) כדלקמן סי' תעד ס"ב.

צט) ח"י סקי"א.

ק) ראה גם לקמן סי' תעט ס"ה. וראה מ"מ וציונים.

קא) רמב"ם פ"ח ה"ב.

קב) פחות מכזית. רא"ש פ"י סי' כה. טור ושו"ע ס"ו. כדלקמן סט"ו וסי"ח.

קג) משנה קיד, סוע"א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קד) תוס' קיד, א ד"ה מטבל. שו"ע ס"ו. רמ"א ס"ד. וכ"ה בסידור (במי מלח או חומץ). ושם: ויטבול ... ויברך. כלומר שקודם יטבול ורק אח"כ יברך (לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויטבול. וראה גם לקמן סי' תעה סי"ב).

קה) ראה רשב"ם שם ד"ה מטבל. רא"ש שם. פר"ח ס"ו ד"ה ומ"ש ומטבילו.

קו) פר"ח שם. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה במי מלח (שמדייק מלשון הסידור שרק במי מלח או בחומץ) אבל לא בחרוסת.

קז) רש"י ורשב"ם שם ד"ה עד שמגיע. וראה לקמן סי' תפג ס"ב.

קח) ראה גם לעיל סי' תעב סל"א. לקמן ס"מ. לקו"ש חי"ב ע' 43. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה מצוה עלינו. מ"מ וציונים. וראה לקמן סמ"ב (שמ"ע לספר גם אם לא שאלוהו). אוצר ההלכות ס"ו בדיני אכילת הכרפס ס"ק ה. ס"ז דיני מה נשתנה ס"ק ד.

קט) דברים ו, כ-כא.

קי) רשב"א בתשובה (המיוחסות להרמב"ן סי' רב). הגהות מיימוניות פ"ח אות ד. לבוש ס"ו.

קיא) רשב"א שם. הגהות מיימוניות שם. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ו. וראה לקמן סי"ח שלא יאכל כזית. וכ"ה בסידור: נוטל פחות מכזית כרפס. ושיעור כזית לענין זה – ראה לקמן סי' תפו סוף ס"א.

קיב) ראה ברכות מט, ב. פסחים לב, ב. ועוד. רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם.

קיג) הגהות מיימוניות שם. לבוש שם.

קיד) משמעות הברייתא [קטז], א.

קטו) ראה לקמן סי' תפד ס"ב שברכתו אינה כשאר ברכות הנהנין.

קטז) מהרי"ל הל' סדר ההגדה. לבוש ס"ו. מ"א סק"ד.

קיז) ראה גמרא קטו, א. מ"א שם. ומנהג חב"ד ליקח בצל (או תפוח אדמה) לכרפס (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39. אוצר מנהגי חב"ד ליל הסדר ע' קלג-ד). וראה שלחן המלך ח"ב ע' צב.

קיח) רב חסדא בגמרא שם. עולת שבת סק"ב. וראה לקמן סי' תעה סעי' כב-כד.

קיט) מהרי"ל שם. מ"א שם. וראה יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' צב. ח ע' צ.

קכ) רש"י ורשב"ם קיד, ב ד"ה פשיטא. ובסידור כתב: יכוין להוציא גם המרור בברכה זו. וראה לקמן סי' תעה סי"ח, לכוין להוציא גם המרור שבכורך, וש"נ.

קכא) רא"ש פ"י סי' כו. הובא בט"ז סק"ח.

קכב) סעיף א.

קכג) שו"ת הרשב"א ח"א סי' עב. רא"ש הל' פסח בקצרה (קלה, ג) בדעת רשב"ם. טור ושו"ע ס"ו.

קכד) רשב"א שם. דרכי משה  ס"ק יד. מ"א סקי"ח. ח"י סקכ"ט.

קכה) רשב"א שם. ב"י ד"ה ומ"ש ולר"י.

קכו) טור בדעת הרשב"ם, לפירוש הב"ח ד"ה ולר"י מברך. ט"ז סק"ח.

קכז) כדלעיל סי' קעז ס"ב.

קכח) ראה ב"ח שם.

קכט) ראה מ"א סק"ד.

קל) תוס' קטו, א ד"ה והדר. הובא בטור כאן ובסי' תעה בשם ר"י. פר"ח סי' תעה ס"ב ד"ה הנה. וראה חי' צמח צדק (יג, ג).

קלא) רא"ש פ"י סי' כו, בדעת ר"י.

קלב) ס"א. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 244 וע' 271.

קלג) טור בדעת ר"י.

קלד) שו"ת מהרי"ל סי' כה וסי' נח אות ב. שו"ע ס"ו.

קלה) מ"א סקי"ח.

קלו) בב"י ד"ה ומ"ש ולר"י (ברכה שאינה צריכה). וראה לעיל סי' קסח סי"ב. סי' רטו ס"ג.

קלז) פר"ח סי' תעה ס"ב ד"ה ומיהו.

קלח) רב אושעיא קטו, סוע"א. טור ושו"ע ס"ו.

קלט) מהר"ם מרוטנבורג בתשב"ץ סי' צט. הגהות מיימוניות פ"ח אות א. שו"ע ס"ו.

קמ) סעיף ג.

קמא) אף ביותר מכביצה, שצריך לברך על נט"י לפת. ראה לעיל שם ס"ב. הערות לשו"ע אדה"ז.

קמב) ראה שם ס"ג, אך אינו מזכיר כלל פסח שחל בשבת.

קמג) מ"א סק"ה.

קמד) ט"ז סק"ג.

קמה) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שכא שם.

קמו) הגהות מנהגים הל' ליל הסדר אות צב. מ"א שם. ט"ז שם. ח"י סקי"ג.

קמז) ט"ז שם.

קמח) משנה קיד, א. רשב"ם שם ד"ה מטבל וד"ה הביאו. הרא"ש בתשובה כלל יד סי' ה. וראה לקמן סכ"ה המנהג בפועל.

קמט) כדלקמן סכ"ד.

קנ) טור ושו"ע ס"ד. וראה ב"י ד"ה ומביאין שזהו לשיטת התוס' קטז, א ד"ה מה, ורא"ש פ"י סי' ל. וראה לעיל סי' תנח סי"ב שצריך להיות שלימות. וראה שם ס"י שהמצה האמצעית צריכה להיות יותר גדולה.

קנא) ראה לקמן סל"ו.

קנב) תוס' קיד, א ד"ה הביאו (הב'). הגהת סמ"ק סי' קמד אות ג. טור.

קנג) דברים טז, ג.

קנד) פסחים לו, א. קטו, סוע"ב. תוס' שם. סמ"ק שם. טור. וראה ב"ח ד"ה ומ"ש ומחזיר. וראה גם לקמן סל"ו.

קנה) רש"י לו, א ד"ה שעונין.

קנו) שמות יג, ח.

קנז) מכילתא בא פי"ז ד"ה והגדת. רמב"ם פ"ז ה"א. וראה גם לעיל ס"ג. סי' תעא ס"י.  וראה אוצר ההלכות ס"ז, עבדים היינו ס"ק א.

קנח) משנה קיד, א. תוס' שם.

קנט) ראה גם לקמן סי' תפג ס"ב (במוסגר).

קס) תוס' שם. טור.

קסא) משנה קיד, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה רמב"ם פ"ז הי"א. ח"י סקט"ז. לקמן סכ"ו. וראה לקו"ש חל"ב ע' 45.

קסב) רבי יוחנן קטז, א. רמב"ם שם. טור.

קסג) רמב"ם שם. טור.

קסד) רבי לוי בגמרא שם. רא"ש הל' פסח בקצרה (קלה, ב). ב"י ד"ה והחרוסת.

קסה) אוצ"ל: כמו שיתבאר, לקמן סל"ב.

קסו) רמב"ם פ"ח ה"א.

קסז) משנה קיד, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"ד.

קסח) גמרא קיד, ב. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קסט) ר"ן (כה, רע"א), ופר"ח ס"ד ד"ה דעת, בדעת רבינא בגמרא שם.

קע) רבינא שם.

קעא) ירושלמי הובא בכלבו סי' נ. טור ושו"ע ס"ד. ומנהג חב"ד לקחת חלק מצואר העוף (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

קעב) שמות ו, ו. ירושלמי שם. טור. ט"ז סק"ד.

קעג) ירושלמי שם. טור ושו"ע שם.

קעד) ט"ז שם.

קעה) ירושלמי שם.

קעו) תוס' קיד, ב ד"ה שני, לגירסת הב"י ד"ה ומ"ש מאיזה (וראה מהרש"א שם). הגהות מיימוניות פ"ח אות ב.

קעז) תוס' שם, בשם ר"ח שם.

קעח) כלבו סי' נ. שו"ע ס"ד.

קעט) כלבו שם. ב"י ד"ה וכתב עוד.

קפ) שמות יב, ח.

קפא) משנה עד, א. רמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"י.

קפב) משנה וגמרא שם. רמב"ם שם. כלבו שם. ב"י שם. מ"א סק"ח.

קפג) כלבו שם. ב"י שם. מ"א שם.

קפד) ראה גמרא עה, א: חתכו ונתנו ע"ג גחלים כו'. רמב"ם שם.

קפה) רמ"א ס"ד. ומנהג חב"ד ליקח ביצה מבושלת קשה (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

קפו) ט"ז סק"ד. ח"י סקי"ז. וראה שלחן המלך ח"ב ע' צד הערה 4.

קפז) סעיף ו.

קפח) ומנהג חב"ד שלא לאכלו כלל, הרחקה שלא יהא לו שום דמיון לקרבן פסח (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39. אג"ק ח"ב ע' קל. אוצר מנהגי חב"ד ע' קכט-קל).

קפט) ח"י סקי"ז. ראה לקמן סי' תעו ס"א.

קצ) ט"ז סק"ד. ח"י שם.

קצא) מהר"י ווייל סי' קצג. דרכי משה  ס"ק ג. מ"א סק"ח.

קצב) דרכי משה שם. מ"א שם.

קצג) ר"ן (כה, רע"א). דרכי משה  ס"ק ח. וראה ספר המנהגים – חב"ד ע' 39 (מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות הזרוע).

קצד) משנה סט, ב. רמב"ם הל' ק"פ פ"י הי"ב. רא"ש פ"י סי' כה.

קצה) גמרא סט, ב. ע, ב. רא"ש שם.

קצו) רא"ש שם.

קצז) רבנו פרץ הובא בטור. מרדכי לח, ב. הגהות מיימוניות  (קושטא) פ"ח ה"א. הגהת סמ"ק סי' קמד אות ה. וראה גם תוס' קיד, ב ד"ה אחד בשם ר"י. ח"י ס"ק יד.

קצח) רב הונא קטו, ב.

קצט) טור ושו"ע ס"ד.

ר) ראה שו"ת הרא"ם סי' מא. עולת שבת סק"ה.

רא) עולת שבת שם.

רב) משלי יד, כח.

רג) סי"א (אם רצו האחד מברך והאחרים שומעין). סי' ריג ס"ו (ברוב עם הדרת מלך). סי' רחצ ס"כ.

רד) טור. לבוש ס"ה.

רה) רי"ף (כה, ב). תוס' קטז, א ד"ה מה. רמב"ם פ"ל ה"ח. שו"ע סי' תקכט ס"א. לעיל סי' עדר ס"ב. לקמן סי' תעה ס"ג.

רו) ראה גם לעיל סי' עדר ס"ד, וש"נ.

רז) רמב"ם פ"ח ה"א. טור ושו"ע ס"ד. וראה גם טור סי' תפו. ובסידור מופיע סדר הקערה קודם קידוש, וכ"ה מנהג חב"ד לסדר הקערה בלילה קודם קידוש (לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה יסדר).

רח) ראה שם ס"ב (שיהיה הקידוש במקום סעודה) וסי"ז (הטעם שאין מביאין לפני קידוש).

רט) וכ"ה מנהג חב"ד, ומכאן ואילך אין על הקערה אלא ה' דברים (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

רי) מ"א סוף סק"ה. וראה גם לקמן סי' תעו ס"ז. ומנהג חב"ד לאכול הביצים בתחלת הסעודה ולטבלם במי המלח.

ריא) מהרי"ל סדר ההגדה. רמ"א ס"ד.

ריב) רמ"א שם.

ריג) חק יעקב סקט"ז.

ריד) ראה לקו"ש חל"ב ע' 45.

רטו) האר"י (פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ו. סידור האריז"ל). הובא בבאר היטב סק"ח. וכ"ה בסידור סדר הגדה (בשינוי לשון).

רטז) ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 39 ונוהגים לקחת מצות כפופות – בית קבול, ומפסיקים במפה בין מצה למצה.

ריז) בענין נתינת קערה תחת המצות – ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 38.

ריח) ראה לעיל סי' תנח ס"ז.

ריט) ובסידור: ג' מצות מונחים זה על זה, הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה יסדר כו'.

רכ) בסידור לא נזכר טלה.

רכא) ובסידור: ותחת המרור החזרת שעושין כורך. וראה שער הכולל פמ"ח אות יא. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ותחת המרור.

רכב) משנה לט, א. טור ושו"ע ס"ה.

רכג) אולי סיום חצע"ג זה צ"ל לקמן אחר תיבת פולין.

רכד) שו"ת חכם צבי סי' קיט. הובא בבאר היטב סקי"א.

רכה) ח"י סקי"ח, דלא כלבוש ס"ה.

רכו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רכז) ראה גמרא שם. חכם צבי שם.

רכח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רכט) מ"א סקי"א.

רל) רש"י שם ד"ה תמכתא. מ"א שם.

רלא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רלב) רע"ב בפי' המשניות פ"ב מ"ו. רי"ף (יא, ב). רמב"ם בפי' המשניות שם.

רלג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רלד) אגודה סי' לה. מהרי"ל סדר ההגדה.

רלה) מ"א סקט"ו. ח"י סוף סקי"ח.

רלו) אגודה שם. ח"י סקכ"ד. ש"ך הובא במ"א שם.

רלז) משנה לט, א. טור ושו"ע ס"ה.

רלח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רלט) הגהות מיימוניות פ"ז אות ל בשם ר"ת. שו"ע שם.

רמ) מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א סקי"ב. ט"ז סק"ה.

רמא) של"ה מסכת פסחים (קמג, א) ד"ה מרור. מ"א שם.

רמב) ראה מהר"י ווייל שם. משאת בנימין חידושי דינים ס"ג. של"ה שם בשם מהר"ר שכנא.

רמג) מ"א שם.

רמד) רב חסדא לט, ב. טור ושו"ע ס"ה.

רמה) שלטי הגבורים יא, ב אות ד, בשם ירושלמי פ"ב ה"ה. מ"א סקי"ג.

רמו) רב חסדא שם.

רמז) סעיף א.

רמח) משנה שם [לט, א]. גמרא שם ע"ב. טור ושו"ע שם.

רמט) ח"י סקי"ט.

רנ) רש"י שם ד"ה לא שנו. לבוש ס"ה.

רנא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רנב) ברכות דף לח, סוע"ב.

רנג) משנה פסחים שם (שאין יוצאין בהן). גמרא עו, א (כמבושל). טור ושו"ע שם.

רנד) רא"ש חולין פ"ח סוס"י מט (שאוסר בשיעור כבישה).

רנה) רש"י שם ד"ה כבושין (שאין יוצאין בהן). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקיד. הגהות מיימוניות (קושטא) הל' מאכלות אסורות פט"ו הל"א, בשם רבנו אשר (כמבושל).

רנו) מ"א סי' תמז סקכ"ח. וכ"ה לקמן סי' תקכז סי"ב. סי' תרמח סכ"ה. וראה לעיל סי' רד ס"ב. לקמן סי' תריב סי"ד.

רנז) רא"ש שם. שו"ע יו"ד סי' סט סי"ח וסי' קה ס"א. וכדלעיל סי' תמז סכ"ט וש"נ. וראה יגדיל תורה (נ.י.) לה ע' רמד.

רנח) אחרונים. מ"א סקי"ד. ח"י סק"כ. וכדלעיל שם (כמבושל) וש"נ.

רנט) ח"י שם.

רס) רש"י עו, א ד"ה כבוש. שו"ת הרשב"א שם. וראה מנחת יעקב כלל ג סק"ד, בשם כמה פוסקים.

רסא) ראה שו"ע יו"ד סי' קלה סי"ב. ט"ז שם ס"ק טו וש"ך שם ס"ק לא. לעיל סי' תנא ס"ס.

רסב) כדלעיל סוף סכ"ז.

רסג) רב אושעיא שם לט, א. טור ושו"ע ס"ה.

רסד) ומנהג חב"ד ליקח חזרת (סאלאט) ותמכא (חריין) שניהם יחד – הן למרור והן לחזרת (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ותחת המרור).

רסה) הגהת סמ"ק סי' רכ. ב"י ד"ה ומ"ש ועיקר. לבוש ס"ה. ח"י סקכ"ב.

רסו) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א.

רסז) ב"י שם. לבוש ס"ה. פר"ח ס"ה.

רסח) גמרא ורש"י שם ד"ה מרור. פר"ח שם.

רסט) לבוש שם.

ער) ראה לבוש ופר"ח שם.

רעא) משנה קטז, ב. וראה גם לקמן סי' תעה סכ"ה.

ערב) ראה שמות א, יג-יד.

רעג) רבי אלעזר סוטה יא, רע"ב. רבי יונתן פסחים לט, א.

עדר) רש"י סוטה שם ד"ה בפרך ופסחים שם ד"ה תחלה.

ערה) פסחים שם. סוטה שם. לבוש ס"ה.

רעו) שו"ת חכם צבי סי' קיט.

רעז) רש"י פסחים לט, א שם.

רעח) חכם צבי שם.

רעט) הגהות מיימוניות פ"ז אות כ. טור ושו"ע ס"ה.

רפ) כדלעיל סכ"ז.

רפא) רמ"א ס"ה.

רפב) רב הונא לט, א דהלכה כאחרים בברייתא שם. רש"י עה"ת שמות יב, ח. מנהגים (קלויזנר) הל' פסח סי' קיד הגהה ב.

רפג) רש"י שם ד"ה שרף.

רפד) רבי יוחנן בגמרא שם.

רפה) רש"י שם ד"ה מכסיפין.

רפו) ח"י סי' תנט סקט"ז. לעיל שם סי"ג.

רפז) מ"א שם סוף סקט"ו. ח"י סקכ"ד.

רפח) רי"ף (יא, ב). רמב"ם פ"ז הי"ג. רא"ש פ"ב סי' יט. טור ושו"ע שם (שלא הזכירו אלא את חמשת המינים הנזכרים במשנה).

רפט) ראה שו"ת בית אב חיי אברהם סי' עה ס"ק ב.

רצ) ח"י סקכ"א.

רצא) ח"י שם. וראה גם לעיל סי' תעב סכ"א לענין ד' כוסות.

רצב) סעיף א.

רצג) אביי קטז, א. טור. רמ"א ס"ה.

רצד) רבי יוחנן שם. טור. רמ"א שם.

רצה) משמעות הגמרא קטו, רע"ב. תוס' קטז, א ד"ה צריך. טור בשם ה"ר יחיאל. וראה גם רמ"א שם.

רצו) ירושלמי פ"י ה"ג. תוס' שם. טור שם.

רצז) רמ"א שם. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויטבול בחרוסת (וקודם הטבילה מרכך החרוסת ביין שבתוך כלי). אוצר מנהגי חב"ד ע' קלג אות לז.

חצר) תשובת הגאונים, הובאה בתוס' שם. רמ"א ס"ה. וראה פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ו נקט: תפוחים אגסים קידה אגוזים וקנמון. ומנהג חב"ד ליקח רק: תפוחים אגסים ואגוזים (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה החרוסת).

רצט) תוס' שם. טור. רמ"א שם.

ש) שה"ש ב, יג.

שא) תוס' שם. טור. רמ"א שם.

שב) שם ו, יא.

שג) תוס' שם. פר"ח ס"ה ד"ה ומ"ש שקדים.

דש) שם ז, ט.

שה) תוס' שם. ב"י שם. רמ"א שם.

שו) שם ו, ז.

שז) תוס' שם. טור. רמ"א שם.

שח) שם ח, ה. רבי לוי בגמרא שם. וראה ב"ח ד"ה ומ"ש רבנו אחר זה.

שט) רש"י שם ד"ה זכר לתפוח. וראה סוטה יא, ב.

שי) תוס' פסחים שם. ב"י שם. רמ"א שם.

שיא) תוס' שם. ב"י שם.

שיב) נוסח ההגדה.

שיג) רשב"ם שם ד"ה לסמוכיה.

שיד) אביי שם.

שטו) רש"י שם ד"ה לסמוכיה.

שטז) ב"ח ד"ה והחרוסת.

שיז) ב"ח שם. פר"ח שם ד"ה ומ"ש וחרוסת.

שיח) ברייתא שם. טור ורמ"א שם.

שיט) רא"ש פ"י סי' ל. מרדכי (לד, ב), בשם הרוקח סי' רפד. טור ורמ"א שם. ומנהג חב"ד לא להשתמש בפסח בקידה וקינמון כלל מחמת חשש תערובת חמץ (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

שכ) מרדכי שם בשם הרוקח. ב"י ד"ה ומ"ש ונותנין.

שכא) אגודה סי' צז.

שכב) מ"א שם.

שכג) ראה שם סט"ז, אך סוף הסי' לא הגיע לידינו. וראה שם רמ"א סט"ז וט"ז סקי"ב ומ"א סקכ"ג. וראה בדי השלחן סי' קל ס"ק ט.

שכד) רא"ש פ"י סי' ל. טור ושו"ע ס"ו.

שכה) סעיף לו. ופורסין המצה כשהיא מכוסה בתוך המפה (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).

שכו) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה לבוש ס"ו. מ"מ וציונים.

שכז) מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קג). ב"ח ד"ה ומ"ש וחציה. ט"ז סק"ט. מ"א סקכ"א. וכ"ה בסידור.

שכח) ט"ז שם (עיקר המצוה).

שכט) כדלקמן סי' תעז ס"ג.

של) רוקח סי' רפג. טור ושו"ע שם. וראה זהר ח"ב קנח, ב. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה חלק (לכרכו במפה ולהצניעו בין הכרים), וד"ה אפיקומן (שאין נוהגין בחטיפת האפיקומן בבית הרב).

שלא) שמות יב, לד.

שלב) שו"ת רש"ל סי' פח. מ"א סקכ"ב. וראה לקמן סי' תעז ס"ה שבמדינות אלו אין נוהגין כן.

שלג) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.

שלד) כדלעיל ס"כ.

שלה) דברים טז, ג.

שלו) שמואל לו, א. קטו, ב. וכדלעיל ס"כ.

שלז) שם סוע"ב ואילך. וראה גם לקמן סי' תעה ס"ג.

שלח) כלבו סי' נ (הובא ב"י ד"ה כתב הכלבו, שיאמר עליה הא לחמא עניא). ואם יש לו רק ב' מצות, ראה לקמן סי' תפב ס"ד.

שלט) סעיף ד.

שמ) שו"ת הרא"ש כלל יד סי' ו. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור. וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 39 (שבבית הרב אין מגביהין הקערה ורק מגלין מקצת המצות). שלחן המלך ח"ב ע' צו הערה 4.

שמא) רשב"ם קטו, ב ד"ה ואין. תוס' שם ד"ה למה. טור. מ"א סקכ"ג.

שמב) מ"א סקכ"ד.

שמג) וכ"ה בסידור רבינו, ותיבת "הא" מנוקדת בצירה. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה הא וד"ה הא לחמא.

שדמ) מ"א שם. וראה לקו"ש ח"ז ע' 260.

שמה) רשב"ם קטו, ב ד"ה ואין. וכדלעיל סי' רעא סי"ז וש"נ.

שמו) רב שימי בגמרא שם.

שמז) דבי רבי ינאי שם.

שמח) עובדא דאביי שם. טור. לבוש ס"ו.

שמט) תוס' שם ד"ה כדי.

שנ) ס"מ. וראה גם לעיל סי' תעב סל"א.

שנא) תוס' שם ד"ה למה.

שנב) ובסידור: מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר. ולענין כיסוי המצות בעת מה נשתנה, ראה אוצר מנהגי חב"ד פסח ע' קנט אות צ. הגש"פ עם מנהגים והנהגות (היכל מנחם) ע' מח.

שנג) רשב"ם שם. תוס' שם. טור ושו"ע ס"ו.

שנד) מ"א סקכ"ה. ח"י סקל"ג.

שנה) משמעות הרא"ש הל' פסח בקצרה (קלה, ב) וטור ושו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור.

שנו) משנה קטז, א. טור ושו"ע שם.

שנז) שו"ת מהרש"ל סי' פח. ב"ח ד"ה ומוזגין. ח"י סקל"ד. וראה לקמן סי' תעט ס"ב גבי כוס שלישי.

שנח) כדלעיל סי' רעא סי"ח.

שנט) סעיף מד.

שס) ראה לעיל סי' תעב סכ"ה שכוס שני אומרים עליו את ההגדה.

שסא) רש"י ורשב"ם שם ד"ה וכאן (למה מוזגין). טור ושו"ע ס"ז.

שסב) כדלעיל סל"ח.

שסג) דברים ו, כ-כא. וראה גם לבוש ס"ז. ב"ח סי' תפד סוד'"ה ומ"ש ולא. לעיל סוף סי"ד.

שסד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

שסה) רמב"ם פ"ז ה"ג. טור ושו"ע ס"ז. והוא ע"פ ברייתא שם.

שסו) ברייתא שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לקו"ש חי"ב ע' 34.

שסז) ברייתא שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. (שואלין זה לזה).

שסח) משמעות לשון הלבוש שם. וראה לעיל סכ"ד.

שסט) משמעות הגמרא קטו, ב בעובדא דאביי.

שע) דרכי משה  ס"ק יח בשם מהרי"ל סדר ההגדה. רמ"א ס"ז. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה הבן שואל (המנהג לחזור ולומר בלחש מה נשתנה). תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"ג ע' 1226.

שעא) רב ספרא בגמרא קטז, א. רמב"ם פ"ח ה"ב. טור. וכ"ה בסידור.

שעב) רב ספרא שם. טור. לבוש ס"ז. מ"א סקכ"ז.

שעג) כדלקמן סי' תעה סי"א.

שעד) רב ספרא שם ורשב"ם ד"ה חיובא. ב"י ד"ה שבכל. לבוש שם. ב"ח ד"ה וצריך. מ"א שם. וכדלעיל סי"ד. וראה לעיל סט"ו, ולקמן סי' תפד ס"ב, שאחר שתיקנו כן חכמים חייבים בכך.

שעה) משנה קטז, א. רמב"ם פ"ז ה"ב.

שעו) משמעות הגמרא שם (ראה סוע"א: פטרתן מלומר מה נשתנה). רמב"ם בספר המצות מ"ע קנז, בשם מכילתא דרשב"י פ' בא פי"ג, ג. ספר היד שם.

שעז) שמות יג, ח. רמב"ם שם ושם. וראה גם מכילתא דרבי ישמעאל פ' בא פי"ח (הובא ברש"י עה"ת שם ובסדר ההגדה) שמפסוק זה לומדים שצריך לפתוח גם לבן שאינו יודע לשאול.

שעח) כלבו סי' נ (יג, א). הובא ב"י סוף הסי'. רמ"א ס"ו בשם ר"י מלונדרי"ש. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה הא לחמא.

שעט) רשב"ם שם ד"ה ולפי.

שפ) שמואל קטז, א. רי"ף (כה, ב). רמב"ם פ"ז ה"ד. רא"ש פ"י סי' ל. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה עבדים היינו.

שפא) ראה לקוטי טעמים ומנהגים שם.

שפב) רב שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. רא"ש שם.

שפג) רמב"ם שם.

שפד) דברים כו, ה-ח. משנה שם. רמב"ם שם.

שפה) רבן גמליאל במשנה קטז, ב. רמב"ם פ"ז ה"ה.

שפו) משמעות המשנה שם. וראה רמב"ם שם ה"ו.

שפז) משנה שם. רמב"ם פ"ח ה"ה.

שפח) ראה רמב"ם בכותרת לנוסח ההגדה.

שפט) כדלעיל סל"ח.

שצ) תוספ[ות] קיד, א ד"ה הביאו. טור ושו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור.

שצא) הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ז ה"ג. הגהת סמ"ק סי' קמד אות ג. שו"ע שם.

שצב) פסחים לו, א. הגהות מיימוניות שם. סמ"ק שם. טור.

שצג) ס"כ, וש"נ.

שצד) וכ"ה בסידור.

שצה) שו"ת מהרי"ל סי' נח. רמ"א סוף ס"ז.

שצו) הגהות מיימוניות נוסח ההגדה אות ג. טור ושו"ע ס"ז.

שצז) טור בשם מדרש שוחר טוב. שו"ע שם.

שצח) וכ"ה בסידור, ובהגהת הצ"צ בסידור תורה אור. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה יכסה כו'. שלחן המלך ח"ב ע' צח הערה 4. ובספר המנהגים - חב"ד ע' 40: מנהג בית הרב להגביה הכוס ואוחזו עד שמסיים "ונאמר לפניו הללויה", ומעמידו על השלחן וחוזר ומגביה לברכת "אשר גאלנו".

שצט) אגור סי' תשצח. ב"י שם. רמ"א שם. מ"א סק"ל. וכ"ה לעיל סי' רצט סי"ד גבי הבדלה (ושם מבאר ענין הבושת). וראה סי' רעא ס"י וסי"ז וסי' רפט ס"א (גבי קידוש) טעם נוסף.

ת) היינו לפני שנוטלין הכוס. וכ"ה בסידור: יכסה את הפת ויגביה את הכוס כו'.

תא) של"ה מסכת פסחים (קמב, ב) בשם הרוקח. ח"י סקל"ד. ובסידור כתב כן בשם האריז"ל. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה.

תב) ובסידור כתב: צריך להגביה הכוס. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה. שלחן המלך ח"ב ע' צח הערה 2.

תג) שלא יראה הפת בושתו. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה צריך להגביה (שמכסין הפת ורק אח"כ מגביהן את הכוס) וד"ה ולכסות הפת (הטעם שיש בזה בושת).

תד) וכ"ה בסידור: יעמיד הכוס ויגלה הפת.

תה) רש"י ורשב"ם קטז, ב ד"ה צריך להגביה, בשם תשובות הגאונים. טור ושו"ע ס"ז.

תו) רבא שם. טור ושו"ע שם.

תז) רשב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תח) מהר"י ווייל סי' קצג. רמ"א ס"ז. וכ"ה בסידור (נוטל הפרוסה בידו). וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 40, שמנהג בית הרב לאחוז המצות השניה והשלישית (ע"י המפה שעליהם) עד "על שום" השני ["שלא הספיק"].

תט) סעיף לו.

תי) רשב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תיא) רבא שם. וכ"ה בסידור (נוטל המרור בידו). וראה ספר המנהגים - חב"ד שם שמנהג בית הרב להניח ידו על המרור והכורך עד "על שום השני" ["שמררו"].

תיב) רשב"ם שם.

תיג) ראה תוס' קטו, ב ד"ה למה. רשב"ם שם.

תיד) רש"י ורשב"ם ד"ה בשר. טור. לבוש ס"ז.

תטו) רבא שם. רש"י ורשב"ם שם. טור. לבוש שם. מ"א סקכ"ז.

תטז) רבא שם. רש"י שם ורשב"ם ד"ה ה"ג בשר. טור. לבוש שם. וראה לעיל סי' תסט ס"א.

תיז) גירסת התוס' קטז, ב ד'"ה ונאמר. מרדכי (לח, ב). רש"ל בתשובה סי' פח ובהגהות לטור. הג"ה בדפוס ראשון: ובסידור נמחקו תיבות שירה חדשה (והנוסח, כבמשנה שלפנינו וטור, ונאמר לפניו הללויה).

תיח) אחרונים. ט"ז סוף סק"ט, שכן היה נקוד במרדכי של זקינו מהר"י בר בצלאל. מ"א סקכ"ז. וראה לקט יושר ח"א או"ח ע' צא.

תיט) מ"א שם.

תכ) כמובא בנוסח ברכת ק"ש (אמת ויציב בסופו ואמת ואמונה בסופו).

תכא) רבי יוסי בברייתא קיז, א.

תכב) מ"א שם.

תכג) ראה ט"ז סק"ט.

תכד) שמו"ר פרשה כג אות יא. לבוש סוף ס"ז. וראה גם מכילתא מס' דשירה פ"א ד"ה אז ישיר. הובא בתוס' שם.

תכה) לבוש שם.

תכו) תהלים צח, א.

תכז) תוס' שם. טור סוף הסי'. לבוש שם.

תכח) טור, בשם רי"ץ גיאת ח"ב ע' ק, וראבי"ה סי' תקכה, ורא"ש הל' פסח בקצרה קלה, ב ובתשובה כלל יד סי' ה.

תכט) טור בשם רי"ץ גיאת וראבי"ה שם. וראה טור ולבוש סוף ס"ז (שזהו מטעם ספק ברכות). לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה הללויה (טעם נוסף בשם רב האי גאון שאינו אלא כקורא בתורה).

תל) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ז.

תלא) כדלעיל סי' תעב ס"ז.

תלב) שבלי לקט סי' קעג בשם הר"מ. הובא ב"י סי' תכב בסופו. ט"ז שם סק"ד. פר"ח שם ס"ז.

תלג) של"ה מסכת פסחים פרק נר סוד"ה מסירין. ח"י סקל"ה.

תלד) ס"א שלא יקרא ק"ש כשהוא מוטה על צדו קצת (ומתיר שם כששוכב על צדו לגמרי).

תלה) תוס' קטז, ב סוד"ה ונאמר, מפסחים ע, א. טור סוף הסי'. מרדכי (לח, ב). לבוש סוף ס"ז. ט"ז סק"ט.

תלו) מהר"י ווייל סי' קצג. ב"ח סוף הסי'. מ"א סק"ל. ט"ז שם. וכ"ה בסידור.

תלז) סעיף כג.

תלח) ראה ביצה יט, א.

תלט) כנסת יחזקאל סוף חאו"[ח]. וראה שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ו. פסח מעובין סי' רסח. ח"י ס"ק מ.

תמ) בנוסח ברכת גאל ישראל.

תמא) ראה רמב"ם הל' קדוש החדש פ"ה ה"א.

תמב) ראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה המשמח וד"ה דצ"ך.

תמג) מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קו), בשם הרוקח. רמ"א ס"ז.

תמד) דרכי משה  ס"ק יח. מ"א סקכ"ט.

תמה) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצח אות ז, בשם ראבי"ה. מהרי"ל סדר ההגדה ע' קו. דרכי משה שם. רמ"א שם. מ"א סקכ"ח.

תמו) ראה כתובות ה, רע"ב. וראה לעיל סי' לב סעיף סג (שלענין שיעורים הכוונה לגודל).

תמז) שמות ח, טו.

תמח) דרכי משה שם. מ"א שם.

תמט) מ"א שם.

תנ) פרקי דרבי אליעזר פמ"ח.

תנא) האר"י. פע"ח שער חג המצות פ"ו. משנת חסידים סדר ליל פסח פי"א אות א. סידור האריז"ל. וכ"ה בסידור, והוסיף: וישפוך לתוך כלי שבור (ויכוון שהכוס הוא סוד המלכות, ושופך מהיין שבתוכו, סוד האף והזעם שבה, ע"י כח הבינה, לתוך כלי שבור, סוד הקליפה שנקראת ארור). ובהמשך שם: ומה שנשאר בכוס (נעשה סוד יין המשמח), לכך לא ישפוך אלא יוסיף יין. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויכוון.

תנב) ראה לעיל סכ"ד.

תנג) ראה לעיל סי' רצו קו"א סק"ג לענין ברכת ההגדה למ"ד דרבנן.

תנד) ב"י סוף הסי'. פר"ח סוף הסי'. ח"י סקל"ט שכן מסקנת הגמרא קטז, ב. וראה גם לעיל סי' נג סי"ח. לקמן סי' תקפח ס"ח.

תנה) פר"ח שם.

תנו) הגהת מהרש"ל, בשם מהר"א קלויזנר, במנהגים סי' צט אות א. הובא בב"ח סי' תס ד"ה ומ"ש וכ"כ. ח"י סקל"ט.