תעה יתר דיני הסדר ובו ל"ג סעיפים:

א

א אף על פי שנטל ידיו לצורך טיבול הירקותא אף על פי כן צריך לחזור וליטול ידיו לסעודהב ולברך על נטילת ידיםג אחר גמר ההגדה וההלל לפי שבשעת אמירת ההגדה וההלל הסיח דעתו משמירת ידיו ויש לחוש שמא נגעד במקום הטינופתה שהידים עסקניות הןו:

ב

ב ואף אם בשעת אמירת ההגדה וההלל לא הסיח דעתו משמירת ידיו אף על פי כן צריך לחזור וליטול ידיו לסעודהז בלא ברכה לפי כשנטל ידיו לצורך טיבול הירקות לא היה בדעתו שתעלה לו נטילה זו לסעודה וכל הנוטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה אין נטילה זו עולה לו לאכול לחם אם לא היה דעתו לכך בשעת נטילה כמו שנתבאר בסי' קנ"חח.

ואם כשנטל ידיו לטיבול הירקות היה דעתו שתעלה לו נטילה זו גם לסעודה אין צריך לחזור וליטול לסעודה אם לא הסיח דעתו משמירת ידיו בשעת אמירת הגדה והללט ומכל מקום לכתחלה אין נכון לעשות כן כמו שנתבאר בסימן קס"די:

ג

ג אעפ"י שבכל יו"ט חייב האדם לבצוע על לחם משנה כמו שיתבאר בסימן תקכ"טיא מכל מקום בליל פסח יש אומריםיב שאין צריך כי אם אחת ומחצה לפי שמה שדרשו חכמיםיג ממה שכתוביד לחם עני חסר וא"ו שתהא המצה פרוסה כדרכו של עני לא דרשו אלא לגרוע מלחם משנה שאחת מהם לא תהיה שלימהטו ויש אומריםטז שלא דרשו אלא להוסיף על לחם משנה שמלבד ב' מצות שלימות שצריך לבצוע עליהן כמו בשאר יום טוב צריך להיות עוד פרוסה אחת משום לחם ענייז וכן המנהג פשוטיח ואין לשנות אלא בשעת הדחקיט כמו שיתבאר בסי' תפ"בכ:

ד

ד וצריך שיאחז שתי השלימות בידוכא בשעת ברכת המוציאכב והפרוסה תהיה בין שתי השלימותכג ולא יניח הפרוסה מלמעלה לפי שבתחלה צריך לברך המוציא ואח"כ על אכילת מצהכד וברכת המוציא היא על השלימה וברכת על אכילת מצה היא על הפרוסהכה שהיא לחם עני ואם הפרוסה תהיה מלמעלה יצטרך לעבור על המצות כשיברך המוציא בתחלהכו:

ה

ה ולאחר שגמר ברכת המוציא יש להשמיט השלישית השלימה מן ידו ויאחוז בפרוסה מלמטה ובהעליונה מלמעלה ויברךכז עלכח אכילת מצה אבל לא ישמיט מידו מצה השלימה העליונה קודם ברכת על אכילת מצהכט ואין צריך לומר שלא יבצע ממנה כלום עד לאחר גמר ברכת על אכילת מצהל לפי שיש אומריםלא שברכת המוציא היא על הפרוסה שהיא לחם עני וברכת על אכילת מצה היא על השלימה לפיכך טוב לצאת ידי שניהםלב ולברך בתחלה שתי ברכות אלו ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסהלג.

ואף על פי שבשביל ברכת המוציא בלבד אין צריך לבצוע כזית מעיקר הדין אלא אפילו כל שהוא יכול לברך המוציאלד מכל מקום כיון שבשביל ברכת אכילת מצה צריך לבצוע כזית שעל פחות מכזית אינו יכול לברך שאינו יוצא ידי חובתו בפחות מכזיתלה ואם כן להאומרים שברכת על אכילת מצה היא על השלימה העליונה צריך לבצוע ממנה כזית ולסברא הראשונהלו (שהיא עיקרלז) שברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה צריך לבצוע כזית מן הפרוסה לפיכך לצאת ידי שניהם צריך לבצוע כזית מזו וכזית מזולח:

ו

ו ושני כזית אלו צריך לאכלם ביחדלט דהיינו שיכניסם לפיו בבת אחתמ שאם יאכל מתחלה את הכזית של המוציא דהיינו של השלימה ואחר כך יאכל הכזית של אכילת מצה דהיינו של הפרוסה יהיה מפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית מהפרוסה באכילת מצה כזית מהשלימה וכן להאומר שברכת המוציא היא על הפרוסה אם יאכל מתחלה הכזית מהפרוסה ואח"כ הכזית מהשלימה הרי הוא מפסיק בין ברכת אכילת מצה לאכילת כזית מהשלימהמא לפיכך יכניסם לפיו בבת אחת אבל אין צריך לבולעם בבת אחת אלא ירסקם בפיו ויבלע בתחלה כזית אחד כולו בבת אחת ואח"כ יבלע כזית השני בבת אחתמב:

ז

ז ואם אינו יכול לרסק בפיו שני הזיתים ביחד יאכל בתחלה הכזית של המוציא דהיינו של השלימה לפי סברא הראשונה (שהיא עיקרמג) ואח"כ הכזית של אכילת מצהמד ואין אכילת הכזית של המוציא חשוב הפסק בדיעבד בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית מהפרוסה כיון שהוא לצורך אותו כזיתמה דהיינו לצורך ברכת המוציא שצריך לברך גם על אותו כזית של הפרוסהמו:

ח

ח וכל זה לכתחלהמז אבל בדיעבד אפילו לא אכל אלא כזית אחד בלבד בין מהשלימה בין מהפרוסה ואפילו אכל בזה אחר זה באכילות הרבה אם אין מתחלת אכילה ראשונהמח עד סוףמט אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס דהיינו ג' ביציםנ (עיין סי' תרי"בנא) יצא ואפילו השיח הרבה באמצע הכזית בין אכילה לאכילה אין צריך לחזור ולברך על אכילת מצה ואין צריך לומר המוציא כיון שלא השיח בין ברכה לתחלת האכילה (עיין סי' תל"בנב):

ט

ט כשאוכל בתחלה הכזית של המוציא ואח"כ הכזית של אכילת מצה צריך להסב גם באכילת כזית של המוציאנג דהיינו כזית של השלימה (כדי לצאת גם להאומרים שהכזית של השלימה עליו הוא מברך על אכילת מצה ובו הוא יוצא ידי חובתו ואינו יוצא אלא בהסיבהנד ואף על פי שלדבריהם צריך לאכול תחלה הכזית של הפרוסהנה דהיינו של המוציאנו ואח"כ כזית של השלימה מכל מקום אם היפך אין בכאן איסור גמור אף לפי דבריהם אלא שלכתחלהנז נכון הדבר להקדים הכזית של הפרוסה לפי דבריהם שברכת המוציא שמברך בתחלה היא על הפרוסה אבל העיקר הוא כסברא הראשונה שברכת המוציא שמברך בתחלה היא על השלימה ולפיכך צריך להניח הפרוסה תחת השלימה קודם הבציעה שלא יצטרך לעבור על המצות כמו שנתבאר למעלהנח ולכן אוכל בתחלה הכזית מהשלימה ואין אנו חוששין לסברא האחרונה אלא בדבר שאין בו חשש אף לפי סברא הראשונה כגון לאכול כזית שלם מהשלימה בהסיבהנט):

י

י יש נוהגין לטבל במלחס את הכזית של המוציא ושל אכילת מצה ובמדינות אלו אין נוהגין כןסא לפי שפת נקיה אין צריך מלחסב כמו שנתבאר בסי' קס"זסג ואף שבשאר ימות הפסח מטבילין המצה במלח אף שהיא נקיהסד מכל מקום בב' לילות אלו של פסח אין נוהגין כן מפני חיבוב מצהסה לצאת ידי חובתו במצה שאין עמה תערובת טעם אחר כלל אבל מעיקר הדין אין לחוש לזהסו (אבל לטבל המצה במשקין יש למנוע מעיקר הדיןסז כמו שנתבאר בסי' תס"אסח):

יא

יא אחר שאכל הכזית של אכילת מצה יקחסט מידע כזית מרור וישקענו כולו בחרוסתעא כדי להמית את הקפאעב (פירושעג מין תולעת יש במרור והוא מת על ידי החרוסת) שבמרור שלא יזיקנו ועכשיו אין נוהגין לשקעו כולו אלא בטיבול מקצתועד ויש שמיישבין המנהג לפי שקפא זה אינו מצוי בינינועה ואין מטבילין בחרוסת אלא משום מצוהעו שהוא זכר לטיטעז ואף על פי כן אין מברכין עליו לפי שהוא טפל למרורעח ונפטר בברכת המרורעט:

יב

יב ואחר שטבלו בחרוסת יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרורפ ולא יברך קודם הטיבול לפי שיש לתכוף הברכה לעשיית המצוה דהיינו האכילה בכל מה שאפשרפא וכשהוא מטבלו בחרוסת יזהר להוציאו מיד ולא ישהנו בתוכו שמא יתבטל טעם מרירתופב על ידי הקיוהא שבחרוסתפג ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו מיד לאחר הטיבולפד:

יג

יג אף על פי שאין צריך להסב באכילת מרורפה מטעם שנתבאר בסי' תע"בפו מכל מקום אם רצה להסב רשאיפז:

יד

יד אף על פי שבמצה צריך לבלוע כל הכזית בבת אחת לכתחלהפח מכל מקום במרור אם קשה עליו לבלוע כזית בבת אחתפט יש לסמוך על מי שאומרצ שאין צריך לבלוע כל הכזית בבת אחת אלא יכול לבולעו מעט מעט ובלבד שלא ישהה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס:

טו

טו מצות מרור מן התורה אינה אלא בזמן שהפסח נאכל שנאמרצא על מצות ומרורים יאכלוהו אבל בזמן הזה אינו אלא מדברי סופריםצב שתיקנו זכר למקדשצג אבל חיוב אכילת מצה בלילה הראשון אף בזמן הזה הוא מן התורהצד שנאמרצה בערב תאכלו מצות ולא הוזכר שם פסח:

טז

טז לפיכך אם כרך אדם כזית מצה וכזית מרורצו ולעסן יחדצז ואכלן בזמן הזה לא יצא ידי חובתו שהמרור שהוא מדברי סופרים מבטל את טעם המצה שהיא מן התורהצח אבל בזמן שבית המקדש קיים שהמרור הוא גם כן מן התורה יצא ידי חובת מצה וידי חובת מרורצט לפי שמצות של תורה אינן מבטלות זו את זוק ששקולין הן כאחת שכולן קיום מצותיו של הקב"ה הןקא ולא עוד אלא שלפי דעת הלל הזקןקב אין אדם יוצא ידי חובתו מן התורה אלא אם כן כורך כזית פסח וכזית מרור וכזית מצהקג ואוכלן ביחד לקיים מה שנאמרקד על מצות ומרורים יאכלוהו:

יז

יז ואף בזמן הזה שמרור אינו אלא מדברי סופרים ומצה היא מן התורה ואם כרכן ביחד ואכלן אינו יוצא ידי חובתו אף לפי דעת הלל שהמרור מבטל את טעם המצה ואם כן חייב הוא לאכול כזית מצה בלבדה בלא מרור לצאת ידי חובת מצה מן התורה מכל מקום אינו יוצא ידי חובת מרור לפי דעת הלל אלא אם כן נוטל עוד כזית מצה וכורכו עם כזית מרור ואוכלן ביחדקה שהרי מרור בזמן הזה תקנוהו חכמים זכר למקדשקו שהיה אז חיובו מן התורה ובזמן שבית המקדש קיים אינו יוצא ידי חובת מרור מן התורה לפי דעת הלל אלא אם כן כורכו עם המצה לפיכך גם עכשיו צריך לכורכו עם מצהקז:

יח

יח ולפי שחולקין עליו חביריו על הלל ואומרים שאין צריך לכורכם כללקח לא מן התורה בזמן שבית המקדש קיים ולא מדברי סופרים בזמן הזה ולפי דבריהם אם אוכל בתחלה כזית מצה בלבדה ואח"כ אוכל כזית מרור בכריכה עם כזית מצה לא יצא ידי חובת מרור לפי שכזית מצה שבכריכה היא רשות ואין בה שום מצוה לפי דבריהם והרי הוא מבטל את טעם המרור שבכריכה כשלועסן יחד אבל לפי דעת הלל שהמצה שבכריכה היא חובה מדברי סופרים אינה מבטלת את טעם המרור שהוא גם כן חובה מדברי סופרים והן זה כזה ואינן מבטלין זה את זהקט.

וכיון שלא נפסקה הלכה לא כהלל ולא כחבריו לפיכך לצאת ידי שניהם צריך אדם שיאכל כזית מצה בלבד בלא מרור ויברך על אכילת מצהקי שבכזית זה הוא יוצא ידי חובתו מן התורה אף לפי דעת הללקיא ואח"כ צריך שיאכל כזית מרור בלבד בלא מצה ויברך על אכילת מרורקיב שבכזית זה הוא יוצא ידי חובת מרור לפי דברי חבריו ואח"כ יכרוך כזית מצהקיג וכזית מרור ויאכלן ביחד זכר למקדש כהללקיד ולא יברך על כריכה זוקטו לא ברכת המצה ולא ברכת המרור שמא הלכה כחבריו ואין בכריכה זו שום מצוה ואף לפי דעת הלל הוא יוצא בברכת המצה והמרור שבירך כברקטז ולכן צריך ליזהר שלא להשיח בדבר שאינו מענין הסעודה משבירך על אכילת מצה עד שיאכל כריכה זו כדי שתעלה ברכה זו וברכת המרור גם לכריכה זוקיז לפי דעת הלל ואם עבר ושח אין צריך לחזור ולברך על כריכה זוקיח שמא הלכה כחביריוקיט.

אבל אם עבר ושח בין הברכה להתחלת אכילת המצה או המרור צריך לחזור ולברך אם שח בדבר שאינו מענין הסעודה ואפילו בדבר שהוא מענין הסעודה אין להשיח לכתחלה בין הברכה להתחלת האכילהקכ.

ויש נזהרין בזה שלא להשיח בדבר שאינו מענין הסעודה משבירך על אכילת מצה עד שיאכל האפיקומן כדי שתעלה ברכה זו גם לאכילת אפיקומןקכא וחומרא יתירא היאקכב.

נוהגין במדינות אלו לומר קודם אכילת כריכה זו כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קייםקכג היה כורך מצה ומרור כו' ואין מזכירין פסחקכד אף שהלל היה כורך גם כזית פסח בכריכה זוקכה מכל מקום כיון שאנו אומרים כן עשה ואנו אין לנו פסח לפיכך אין מזכירין אותוקכו ומכל מקום המזכיר לא הפסידקכז:

יט

יט המרור של כריכה זו אין צריך לטובלו בחרוסתקכח שכבר קיים מצות חרוסת בטיבול מרור ראשון וגם אין לחוש לקפא שבמרור זה שאוכלו עם מצה בכריכהקכט ויש חולקין על זה ואומריםקל שצריך לטובלו בחרוסת שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל היה מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכהקלא שהרי לא היה אוכל מרור כלל קודם כריכה זוקלב והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונהקלג אבל העיקר הוא כסברא השניהקלד:

כ

כ כריכה זו יש אומריםקלה שאין צריך הסיבה כיון שאוכלין בה מרור ומרור אין צריך הסיבהקלו ויש אומריםקלז שצריכה הסיבה כיון שמצה צריכה הסיבה ואף שכבר אכל מצה בהסיבה מכל מקום כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל לא היה אוכל מצה קודם כריכה זו ובמצה שבכריכה זו הוא יוצא ידי חובתו והיה צריך להסב באכילתה לפיכך גם אנחנו צריכים להסבקלח וכן עיקרקלט כמו שנתבאר בסימן תע"בקמ ומכל מקום בדיעבד ששכח ואכל בלא הסיבה יש לסמוך על סברא הראשונה ואין צריך לחזור ולאכול בהסיבהקמא:

כא

כא המצה והמרור שבכריכה זו צריך לבלוע אותה בבת אחתקמב ולכתחלה יזהר לבלוע כל הכזית מצה בבת אחת עם כל הכזית מרור כשהן מרוסקים בפיוקמג אלא אם כן קשה עליוקמד לבלוע ב' הזיתים בבת אחת שאז יכול לבלוע מעט מכזית זה ומעט מכזית זה בבת אחת ואח"כ יחזור ויבלע מעט מכזית זה ומעט מכזית זה בבת אחת עד שיאכל כל השני זיתים:

כב

כב מי שאין לו שום ירקות לאכול בטיבול קודם אמירת ההגדה כי אם מיני ירקות שיוצאים בהם ידי חובת מרור יברך עליהם על אכילת מרור כשמטבילם בחומץ או במי מלח קודם אמירת ההגדהקמה ואין צריך לאכול מהם כזיתקמו ואח"כ אחר שאכל הכזית של אכילת מצהקמז יטביל כזית מרור בחרוסת ויאכלנו בלא ברכהקמח שאי אפשר לו לברך על אכילה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור כיון שכבר אכל ממנו קודם לכןקמט ואף שמפסיק הרבה בין ברכת על אכילת מרור להכזית מרור שאוכל אחר המצה אין בכך כלום כיון שמיד אחר הברכה טעם מעט מהמרורקנ הרי התחיל במצוה ואין כאן הפסק בין הברכה לתחילת עשיית המצוהקנא.

ומכל מקום אפילו אכל כזית מרור או יותר בטיבול שקודם אמירת ההגדה אף על פי כן צריך לחזור ולאכול כזית אחר אכילת מצה לפי שהאכילה הראשונה אינה אלא כדי להתמיה התינוקותקנב ובאכילה השניה הוא שיוצא ידי חובת מרור שכך היא המצוה לכתחלה שלא לצאת ידי חובת מרור קודם שיצא ידי חובת מצה שנאמרקנג על מצות ומרוריםקנד:

כג

כג וכשאוכל מהמרור קודם אמירת ההגדה יברך עליו בורא פרי האדמה קודם ברכת על אכילת מרורקנה אם הוא ראוי לאכילה כשהוא חי כגון חזרת וכיוצא בה אבל אם אינו ראוי לאכילה כלל כשהוא חי כגון התמכא (שקורין קרין) וכיוצא בו אינו מברך עליו כי אם ברכת על אכילת מרורקנו:

כד

כד וכל זה כשאי אפשר לו למצוא שאר ירקות אבל אם אפשר למוצאם טוב לחזור אחריהםקנז שלא יצטרך לברך על אכילת מרור כשמטבלו קודם אמירת ההגדה שיש מי שאומרקנח שאין נכון לעשות כן (ועיין ביו"ד סי' רצ"וקנט מה הם המיני ירקות):

כה

כה בלע מצהקס ולא לעסהקסא יצא אף על פי שלא הרגיש טעם מצה בפיוקסב דכיון שנהנה גרונו ממנהקסג הרי זו נקראת אכילהקסד אבל לכתחלה צריך ללועסה עד שירגיש טעמה בפיוקסה אבל אם בלע מרורקסו ולא לעסו עד שירגיש טעם מרירתו בפיוקסז לא יצא שהתורה הקפידה למרר פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהםקסח:

כו

כו בלע מצה ומרור כאחד אף על פי שלא יצא ידי חובת מרור יצא ידי חובת מצהקסט ולא אמרו שהמרור מבטל את טעם המצהקע אלא כשלועסן יחדקעא שאז הוא מרגיש טעמן בפיו ולכן מבטל טעם המרור שהוא מדברי סופרים את טעם המצה שהיא מן התורה אבל כשבולען בלי לעיסה שאין מרגיש טעמן כלל אין המרור מבטל את המצה:

כז

כז ואפילו אם המרור כרוך סביב המצה ונמצא שהוא חוצץ בין המצה לבית הבליעה אין בכך כלוםקעב כיון ששניהם מיני מאכל הרי הן כמין אחד ומין במינו אינו חוצץקעג אבל אם כרך המצה בסיב ובלעה לא יצאקעד שהסיב שאינו מין מאכל חוצץ בין המצה לבית הבליעהקעה ואין דרך אכילה בכךקעו:

כח

כח אכל מצה בלא כוונה שלא נתכוין לצאת ידי חובתו באכילה זו יצאקעז ולא אמרו שכל המצות שעשאן שלא במתכוין דהיינו שלא נתכוין לצאת ידי חובתו בעשייה זו לא יצא ידי חובתו אלא במצות שאין בהן הנאת הגוף כלל כגון קריאת שמע (בסי' ס'קעח) ותקיעת שופר (בסי' תקפ"טקעט) ונטילת לולב (בסי' תרנ"אקפ) וכיוצא בהן שכשלא נתכוין בעשייתן לשם מצוה לא קיים המצוה כלל שאינו אלא כמתעסק בעלמא ואין עשייתו נקראת עשיית מצוה אבל מצות התלויות באכילה כגון פסח מצה ומרור וכיוצא בהן כיון שיש בהן הנאה לגוף אף שלא נתכוין לצאת באכילה זו יצא ידי חובתוקפא שהרי על כרחו נהנה הגוף מאכילה והרי זו נקראת אכילה ונמצא שקיים מצות האכילה.

ולפיכך אפילו לא רצה לאכול מצהקפב וכפאוהו נכרים או לסטים לאוכלה יצא ידי חובתו באכילה זוקפג כיון שבעל כרחו נהנה ממנה גופו:

כט

כט וכל זה כשהוא יודע שלילה זו פסח ושזו היא מצה אלא שאכלה שלא במתכוין או שלא ברצונו אבל אם לא ידע שהלילה פסח ואכל מצה אפילו ברצונו וכן אפילו אם ידע שהלילה פסח אלא שהיה סבור לאכול בשר ונזדמנה לו מצה ואכלה כסבור שזהו בשר לא יצא באכילה זוקפד.

אבל אם אכל מרור בענין זה יצאקפה לפי שמרור בזמן הזה מדברי סופריםקפו וכל מצוה מדברי סופרים אין צריך כונהקפז ויש חולקין על זה ואומריםקפח שגם המצות מדברי סופרים צריכות כונה לפי שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורהקפט וטוב לחוש לדבריהם לחזור ולאכול מרור בכונה בלא ברכהקצ:

ל

ל אבל אם אכל בענין זה בליל יו"ט של גליות אף שהוא מדברי סופרים אף על פי כן צריך לחזור ולאכול לדברי הכל שאין לחלק כלל בין יו"ט ראשון לשני בשום דבר שלא יבואו בו לזלזל על ידי כןקצא:

לא

לא מי שאכל מצה כשהוא נכפה בעת שטותו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא לפי שאכילה ראשונה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצותקצב:

לב

לב ואין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבדקצג שנאמרקצד בערב תאכלו מצות אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץקצה דהיינו שאם רוצה לאכול פת שנילושה במים יזהר שלא תבא לידי חימוץ אלא יאפנה כשהיא מצה שלא נתחמצה עדיין ועל זה אמרה תורהקצו שבעת ימים תאכל מצות כלומר ולא חמץקצז אבל אם לא רצה לאכול כלל פת שנילושה במים אלא שאר מיני מאכלים הרשות בידוקצח.

ואף שביו"ט חייב לאכול פת כמו שנתבאר בסי' קפ"חקצט מכל מקום יכול לאכול פת שנילושה במי פירות שהיא מצה עשירהר (ועיין סי' תס"ברא שבמדינות אלו אין נוהגין במצה עשירה כלל) אבל לחם עוני אין צריך לאכול אלא בלילה הראשון בלבד שנאמררב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת וגו' הרי יום השביעי הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד שהרי היה בכלל שבעת ימים תאכל מצות וכאן יצא יום השביעי מכלל אכילת מצה ללמדך שאין חובה לאכול מצה ביום השביעי וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא דהיינו שכל השבעת ימים אינו מוזהר לאכול מצה אלא שלא לאכול חמץ על דרך שנתבאר יכול אף בלילה הראשון כן תלמוד לומר בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובהרג.

ומשאכל כזית יצא ידי חובתו מן התורהרד:

לג

לג ואם נאנס ולא אכל מצה בלילה זה אין לו תשלומין בשאר לילות וימיםרה לפיכך כשאוכל מצה בשאר לילות וימים אינו מברך על אכילת מצהרו אף שלא אכל מצה עדיין מכניסת הפסח ולא בירך עליהרז:


א) כדלעיל סי' תעג סי"ט.

ב) רב חסדא קטו, ב. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' קעח ס"ז.

ג) רמב"ם פ"ח ה"ו. שו"ע שם.

ד) רב פפא שם.

ה) רשב"ם שם ד"ה אסחיה. רא"ש פ"י סי' כו. מ"א סק"א.

ו) שבת יד, א. רא"ש שם.

ז) משמעות המרדכי (לד, ב).

ח) סי"ג, וש"נ.

ט) מרדכי שם. מ"א שם.

י) סוף ס"א. וראה ב"י וב"ח כאן ריש הסי'.

יא) בשוע"ר שם לא נזכר, רק בשו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' קסז ס"ג. סי' רעד ס"ב. סי' תעג סכ"ד.

יב) רי"ף (כה, ב). רמב"ם פ"ח ה"ו. ב"י ד"ה ומ"ש שיש בשם שו"ת הרשב"א.

יג) ברייתא קטו, רע"ב. וראה גם לעיל סי' תעג סל"ו.

יד) דברים טז, ג.

טו) רי"ף שם.

טז) רש"י ורשב"ם קטז, א ד"ה אף כאן. תוס' קטז, א ד"ה מה. רא"ש פ"י סי' ל. טור ושו"ע ס"א.

יז) רא"ש שם.

יח) דרכי משה  ס"ק ה. ב"ח סוף הסי'.

יט) ח"י סי' תפב סוף סק"ד. וראה גם מ"א שם סק"ב.

כ) ס"ז. וראה שם ס"ד.

כא) ראה שבת קיז, ב ורש"י ד"ה נקיט. וכדלעיל סי' רעד ס"ב. וראה לעיל סי' קסז ס"ז (בימינו, וטוב שיתן עליו שתי ידיו). לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויאחזם (בימינו). אוצר מנהגי חב"ד ליל הסדר ע' קעו אות קכא (בשתי ידיו).

כב) ראה רש"י ורשב"ם פסחים קטז, א ד"ה אף כאן. לעיל סי' רעד ס"ב (במוסגר). לעיל סי' קסז ס"ו.

כג) רא"ש פ"י סי' ל . טור סוף הסי' ושו"ע ס"א. וכ"ה בסידור.

כד) סדר ר' עמרם גאון ד"ה ומברך. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה מוציא מצה. וראה עוד שם ד"ה על אכילת מצה לענין נוסח הברכה. ולעיל סי' תלב ס"ד.

כה) סדר רב עמרם גאון שם. רש"י ורשב"ם שם. ר"י בתוס' שם ד"ה מה. רא"ש שם. טור. וראה לקמן ס"ה (שדעה זו היא עיקר).

כו) ראה טור סי' תעג (שיפגע בשלמה תחלה). לבוש שם ס"ו וכאן סוף ס"ז. וכ"ה לעיל סי' תנח ס"ז. וראה לעיל סי' רעד ס"ב.

כז) הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שצח אות ט, וסי' ת אות ד. מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קט). ח"י סק"ב. וכ"ה בסידור, והוסיף: ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה שממצה שלישית, וגם אכילת האפיקומן יפטור בברכה זו. וראה לקמן סי"ח, וש"נ. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה יניח.

כח) הרי"ץ גיאת ח"ב (ע' קג) בשם רב עמרם. מחזור ויטרי (ע' 282). רמב"ם פ"ח ה"ו. מ"מ שם הי"ב.

כט) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

ל) מהרי"ל שם. ח"י שם.

לא) ראבי"ה סי' תקכה (ע' 158) בשם ר"ח (ראה קטו, ב) ושאר גאונים וראב"ן (קסו, א). הגהות מיימוניות נוסח ההגדה אות ז. טור בשם יש אומרים. דעה הא' - לעיל ס"ד, ודעה הג' (ששתי הברכות מברכים על הפרוסה) - לקמן סי' תפב ס"ד.

לב) רא"ש שם. טור. לבוש ס"א.

לג) רא"ש שם (אוכלן ביחד מכל אחת כזית). טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור. וראה לעיל סי' תנח ס"י שצריך לחלק כזית מהפרוסה לכל בני ביתו.

לד) כדלעיל סי' קסז סוף ס"ד וסי' קסח ס"ז.

לה) דאין אכילה פחותה מכזית – ב"ח ד"ה ומ"ש שיאכל, וכמובא בברכות מט, ב וש"נ. וראה גם לעיל סי' תעג סט"ו. לקמן סוסל"ב.

לו) דלעיל ס"ד.

לז) ראה גם לקמן ס"ז וס"ט. לעיל סי' תנח ס"ז וס"י.

לח) פר"ח ס"ב. ט"ז סק"ב.

לט) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וכ"ב בסידור.

מ) מ"א סק"ד. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ביחד. העו"ב תשעג ע' 38.

מא) ח"י סק"ה.

מב) מ"א שם, ממשמעות תרומת הדשן סי' קלט. וראה אוצר מנהגי חב"ד ליל הסדר ע' קעו אות קכא.

מג) כדלעיל ס"ה.

מד) טור ושו"ע שם.

מה) ח"י סק"ה.

מו) ראה פס"ד צמח צדק (לו, ב).

מז) מ"א ס"ק ד.

מח) ברייתא קיד, ב. טור ושו"ע ס"ו. מ"א שם בשם מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קי, בשינויי נוסחאות). וראה גם לקמן יד.

מט) מ"א סקט"ו. ח"י סקכ"ב.

נ) רמב"ם פ"א ה"ו. רשב"א תורת הבית הארוך ב"ד ש"א יב, א.

נא) סעיף ד (ב' דעות, ג' או ד' ביצים, ובשל תורה הלך אחר המחמיר). וראה גם לעיל סי' תמב ס"א, ובמנין המצוות שלפני סי' תכט, בשוה"ג מכת"י. סדר ברה"נ פ"ח ה"ב.

נב) ס"ז (לענין ברכת המצוות). וראה גם לעיל סי' קסז ס"ט (לענין ברכת המוציא). לקמן סי"ח (לענין הפסק קודם אכילת כורך ואפיקומן).

נג) ח"י סק"ז, ממשמעות הטור.

נד) כדלעיל סי' תעב סי"ד.

נה) ט"ז ס"ק ג.

נו) כדלעיל ס"ז.

נז) ראה לעיל ס"ח.

נח) סעיף ד.

נט) ראה פס"ד צמח צדק (לו, ב-ג).

ס) רוקח סי' רפג ד"ה מצה, בשם הירושלמי. ראבי"ה י' תקכה (ע' 159). טור ושו"ע ס"א.

סא) מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קי). רמ"א ס"א. וכ"ה בספר המנהגים - חב"ד ע' 40. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויאכלם.

סב) רמ"א ס"א.

סג) סעיף ח.

סד) לבוש ס"א.

סה) מהרי"ל שם. ח"י סק"ד.

סו) ראה לעיל סי' תנה סל"ג.

סז) משמעות הטור (שהקשה על דעת הרמב"ם). אליה זוטא סי' תעה ס"ק ג. מ"א סי' תסא ס"ק ז. ח"י ס"ק יב.

סח) סוף סי"ב.

סט) טור ושו"ע ס"א.

ע) ראה לקמן סי"ח, להזהר משיחה עד אחר כורך.

עא) רב פפא קטו, רע"ב. טור ושו"ע שם.

עב) רב פפא שם.

עג) ר"ח שם עה"ג. רשב"ם שם ד"ה צריך. לבוש ס"א בדעה הב'. ט"ז סק"ד. וראה לעיל סי' תעא סי"ב.

עד) פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש וישקענו. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויטבול בחרוסת: ועדיף שלא לשקוע כולו שלא לבטל טעם המרירות, וכדלקמן סי"ב.

עה) פר"ח שם.

עו) כרבי אליעזר ברבי צדוק במשנה קיד, סוע"א. רמב"ם פ"ח ה"ח. פר"ח שם. וראה לקו"ש חל"ב ע' 45 הערה 14.

עז) רבי יוחנן קטז, א. וראה גם לעיל סי' תעג ס"כ וסכ"ו.

עח) טור. לבוש סוף ס"א.

עט) אבודרהם ד"ה ולאחר הקידוש. לבוש שם. וראה גם לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ברכה זו.

פ) רמב"ם פ"ח ה"ח. טור. וראה לעיל סי' תלב ס"ד. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה על אכילת מצה וד"ה ברוך אתה כו' מרור.

פא) ראה מ"א סי' תעג סקי"ט. ח"י סק"ח.

פב) רב פפא קטו, ב. טור ושו"ע שם.

פג) רשב"ם שם ד"ה אגב. פר"ח סי' תעג ס"ה סוד"ה ומ"ש וחרוסת. וראה לעיל סי' תעג סוף סל"ב.

פד) טור בשם ה"ר יונה. שו"ע שם. וכ"ה בסידור.

פה) גמרא קח, א. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בסידור.

פו) סי"ד (שצריך להסב רק בדברים שהם זכר לגאולה). וראה רש"י שם ד"ה מרור אין צריך הסיבה (שהוא זכר לעבדות).

פז) ב"י ד"ה ומ"ש ויאכלנו. ח"י סק"ט. מ"א סק"ו. וראה לעיל שם לענין שאר כל הסעודה.

פח) כדלעיל ס"ו.

פט) מ"א סוף סק"ד. וראה תרומת הדשן סי' קלט ובט"ז סקי"א. וכ"ה לקמן סכ"א לענין כורך.

צ) מ"א ס"ק ד, בשם מהרי"ל סדר ההגדה (ע' קי, בשינויי נוסחאות), אף לענין מצה, וכדלעיל ס"ח.

צא) במדבר ט, יא.

צב) רבא קכ, א. רמב"ם פ"ז הי"ב.

צג) ראה גם לקמן סי"ז.

צד) רבא שם. רמב"ם פ"ו ה"א.

צה) שמות יב, יח. גמרא שם. רמב"ם שם.

צו) גמרא קטו, א.

צז) כדלקמן סכ"ו, וש"נ.

צח) רש"י ורשב"ם שם ד"ה ומבטל. וראה גם לעיל סוף ס"י. לקמן סי' תפב סוף ס"א.

צט) ברייתא שם. רמב"ם פ"ח ה"ו.

ק) גמרא שם ותוס' ד"ה אלא אמר.

קא) רשב"ם שם ד"ה אפילו.

קב) ברייתא שם (הלל). זבחים עט, א (לא כהגהת השיטה מקובצת), ובירושלמי חלה פ"א ה"א (הלל הזקן). ובנוסח ההגדה – רק הלל.

קג) רש"י פסחים שם ד"ה שהיה. רשב"ם שם ד"ה כורכן. תוס' קכ, א ד"ה באחרונה. רא"ש פ"י סי' לד. ט"ז סוף סק"ט. וראה גם לקמן סוף סי"ח. וכ"ה בנוסח ההגדה. וראה ח"י סקי"ג. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה כורך פסח.

קד) במדבר ט, יא. פסחים שם. זבחים שם. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה על מצות.

קה) תוס' פסחים שם ד"ה אלא מברך. רא"ש פ"י סי' כז.

קו) כדלעיל סט"ו.

קז) ראה ר"ן (כה, א) ד"ה והשתא. פר"ח ס"א סוד"ה ומ"ש וכורכה.

קח) ברייתא קטו, א.

קט) תוס' שם. רא"ש שם.

קי) גמרא שם.

קיא) כדלעיל סי"ז.

קיב) גמרא שם.

קיג) מהמצה השלישית, כדלעיל סי' תנח ס"ז. וכ"ה בסידור.

קיד) גמרא שם. טור ושו"ע ס"א.

קטו) גמרא שם.

קטז) ראה תוס' קכ, א ד"ה באחרונה (לענין מצה). וראה פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש כדי.

קיז) טור בשם בעל המנהיג הל' פסח סי' פג. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תפב ס"ב (כדי לפטור בברכה זו). ובסידור (במצה): ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה. וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 40. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויברך (לכוין גם במרור).

קיח) ט"ז סק"ז. מ"א סק"ח. וראה גם ב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד.

קיט) ראה ט"ז שם.

קכ) רמ"א סי' קס[ז] ס"ו. וראה גם לעיל שם ס"ט. סי' תלב ס"ו. לעיל ס"ח. לקמן סי' תקצב סוף ס"ז.

קכא) של"ה ריש מסכת פסחים שלו. ובסידור כתב שיש לכוין בברכת על אכילת מצה לפטור גם את האפיקומן (וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה לפטור. ספר המנהגים - חב"ד ע' 40).

קכב) ח"י סקי"ד.

קכג) בנוסח ההגדה: היה קיים. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה כן עשה.

קכד) ח"י סקי"ג.

קכה) כדלעיל סט"ז.

קכו) ח"י שם.

קכז) ראה ט"ז סוף סק"ט. וכ"ה בנוסח ההגדה. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה כן עשה אות ג.

קכח) טור בשם ראבי"ה סי' תקכה (ע' 166). רמ"א ס"א בשם ויש אומרים.

קכט) הגהות מיימוניות פ"ח אות ז, בשם הירושלמי.

קל) רש"י במחזור ויטרי ע' 282. רא"ש פ"י סי' כז. הגהות מיימוניות שם בשם ר"ת. טור ושו"ע ס"א.

קלא) רא"ש שם. הגהות מיימוניות שם. טור. ט"ז סק"ו.

קלב) הגהות מיימוניות שם. ט"ז שם.

קלג) רמ"א שם.

קלד) רש"ל בתשובה סי' פח. ב"ח ד"ה וכתב אבי העזרי. ט"ז שם. ח"י סקי"א. פר"ח ס"א סוד"ה ומ"ש ואוכלם ביחד. עולת שבת  ס"ק ב, בשם מהר"ל מפראג. וכ"ה בסידור. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה ויטבול בחרוסת, ובספר המנהגים - חב"ד ע' 41: רק החזרת ולא המצה, והמדקדקים בזהירות ממצה שרויה אין טובלין, ורק נותנין מעט חרוסת יבשה על החזרת ומנערין אותה אח"כ ממנה.

קלה) משמעות הרמב"ם פ"ז ה"ח. טור בשם אחיו רבי יחיאל.

קלו) כדלעיל סי"ג.

קלז) טור בשם בעל המנהיג הל' פסח סי' פג. שו"ע ס"א.

קלח) ב"י ד"ה כתב אחי. פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש ואוכלם.

קלט) פר"ח שם. וכ"כ בהגהת הצ"צ על הסידור.

קמ) סעיף יד.

קמא) פר"ח שם. וכ"ה לקמן סי' תעז ס"ד באכילת האפיקומן.

קמב) תרומת הדשן סי' קלט, ממשמעות הגמרא קטו, א.

קמג) תרומת הדשן שם. מ"א סק"ח.

קמד) מ"א שם. וכדלעיל סי"ד במרור.

קמה) רב חסדא קטו, רע"א. טור ושו"ע ס"ב.

קמו) פר"ח סי' תע[ג] ס"ו ד"ה פחות מכזית.

קמז) תוס' שם ד"ה מתקיף.

קמח) רב חסדא שם. טור ושו"ע שם.

קמט) רב חסדא שם.

קנ) תוס' שם. וראה גם תוס' קכ, א ד"ה באחרונה.

קנא) אלא באמצע המצוה, שאינו הפסק, כדלעיל ס"ח וש"נ. וראה קובץ כינוס תורה יז ע' לד.

קנב) גמרא קיד, ב.

קנג) במדבר ט, יא.

קנד) תוס' שם ד"ה זאת.

קנה) רב חסדא קטו, רע"א. טור ושו"ע ס"ב.

קנו) מ"א סק"י. וראה לעיל סי' רה ס"א וש"נ.

קנז) הגהות מיימוניות פ"ח אות ס, ומ"א סק"ט, כרב אחא בריה דרבא שם.

קנח) רב הונא שם קיד, סוע"ב. וראה גם לעיל סי' תעג סט"ז.

קנט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סט"ו.

קס) רבא קטו, ב. טור ושו"ע ס"ג.

קסא) רש"י ורשב"ם שם ד"ה בלע מצה. טור ולבוש ס"ג.

קסב) ראה לעיל סי' תסא סוף סי"ב.

קסג) ראה חולין קג, ב. לבוש סוף ס"ג.

קסד) רשב"ם שם. לבוש ס"ג ובהגהה שם. ט"ז סק"ט. וראה לעיל סי' קצז ס"ט.

קסה) רשב"ם שם ד"ה בלע מצה. מ"א סקי"א.

קסו) רבא שם. טור ושו"ע שם.

קסז) מ"א סקי"ב. ט"ז שם.

קסח) רשב"ם שם ד"ה בלע מרור. ט"ז שם. וכדלעיל סי' תעג ס"ל.

קסט) רבא שם קטו, ב. טור ושו"ע שם.

קע) כדלעיל סט"ז.

קעא) תוס' שם ד"ה ידי. מ"א סקי"ג.

קעב) רשב"ם שם סוד"ה בלע מרור.

קעג) פר"ח ס"ג, ע"פ כס"מ הל' שאר אבות הטומאות פ"ג ה"ה. וכדלקמן סי' תקפו סוף סט"ו. סי' תרנא ס"ה.

קעד) רבא שם. טור ושו"ע שם.

קעה) פר"ח שם. וראה גם רשב"ם שם ד"ה כרכן.

קעו) ר"ן (כה, ב) ד"ה גרסי' (טור ו)שו"ע שם.

קעז) ברייתא קיד, ב. טור ושו"ע ס"ד.

קעח) סעיף ה.

קעט) סעיף ה.

קפ) סוף הסי' בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם סק"ה ומ"א סקי"ב.

קפא) ראה ר"ן ר"ה (ד, ב) ד"ה לפיכך. מ"מ הל' שופר פ"ב ה"ד. מ"א סקי"ד. וכ"ה משמעות תוס' קטו, א סוד"ה מתקיף. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.

קפב) מ"א שם.

קפג) ר"ה דף כח, ע"א. רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' רד סט"ו.

קפד) ר"ן שם (ז, ב) ד"ה גרסינן בשם הרא"ה. מ"מ שם. שו"ע ס"ד.

קפה) ח"י סוף סקי"ח.

קפו) כדלעיל סט"ו.

קפז) ב"ח ד"ה ומ"ש הרא"ש. מ"א סי' ס סק"ג. ח"י שם. וראה גם לעיל ס ס"ה. לקמן סי' תפט סי"ב.

קפח) פר"ח ס"ד. מ"א סי' תפט סק"ח. וראה גם לעיל סי' ס שם.

קפט) פר"ח שם.

קצ) ראה גם לעיל סי' ריג סוף ס"ד.

קצא) ח"י סקי"ט. וראה לקמן סי' תרמט סכ"א, לענין לולב ביום ב' של חג הסכות.

קצב) ברייתא ר"ה דף כח, א. רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע ס"ה.

קצג) ברייתא פסחים דף קכ, א. טור ושו"ע ס"ז.

קצד) שמות יב, יח. ברייתא שם.

קצה) טור. לבוש ס"ז.

קצו) שמות יג, ו. שם כג, טו. שם לד, יח.

קצז) ראה ירושלמי פ"א ה"ד. רש"י סוכה כז, א ד"ה מכאן.

קצח) רמב"ם פ"ו ה"א. טור. לבוש שם.

קצט) ס"י. וראה גם לקמן סי' תקכט ס"ב. סי' תרלט סי"ז.

ר) ר"ן סוכה (יב, ב) ד"ה מתני'. מ"א סקט"ז. וכדלעיל שם (כשקובע סעודה עליה) ובשוה"ג שם (אפילו כשאינו קובע סעודה עליה). וראה גם לעיל סי' תמד ס"ב (בסעודה שלישית של שבת ערב פסח).

רא) סעיף ז.

רב) דברים טז, ח.

רג) ברייתא שם ורשב"ם ד"ה הוי. רש"י סוכה שם. לבוש שם.

רד) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תפב ס"ג.

רה) תוס' סוכה כז, א ד"ה חזר. ח"י סקכ"ד.

רו) כלבו סי' נ (יג, ד). ח"י שם.

רז) ח"י שם.