תעז דיני אכילת האפיקומן ובו י"א סעיפים:

א

א בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין הפסח בסוף כל הסעודהא כדי שיהיה נאכל על השובעב דהיינו שהפסח יהא גמר כל השביעהג כדי שיהיו נהנין באכילתו ותחשב להםד שאכילת כל הקדשיםה צריך להיות דרך חשיבות וגדולה שנאמרו קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה כלומר לגדולהז וחשיבות כדרך שהמלכיםח והגדולים אוכלים:

ב

ב ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומןט כלומר שלא יהיו נפטרין מאכילת הפסח באפיקומןי (פירוש אפיקומן כלומר הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השולחןיא) דהיינו שלאחר אכילת הפסח לא יאכלו שום מין מזון ומאכל בעולםיב שלא יעבור טעם הפסח מפיויג על ידי טעם אותו מאכל:

ג

ג ועכשיו שאין לנו פסח צריך כל אחדיד לאכול כזיתטו [מצה] זכר לפסחטז מלבד המצה שאכל לשם אכילת מצה וצריך לאכול כזית זה לאחר גמר כל הסעודה כמו הפסחיז ולא יאכל אחריו שום מאכליח כמו אחר הפסחיט וכזית זה נקרא אפיקומןכ.

ולכתחלה טוב לאכול שני זיתיםכא אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסחכב ואם קשה עליו לאכול שני כזיתים על כל פנים לא יפחות מכזיתכג:

ד

ד האפיקומן צריך לאכלו בהסיבהכד ויש אומריםכה שאין צריך ויש לסמוך על דבריהם לענין דיעבדכו שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול:

ה

ה יש נוהגין ליטול האפיקומן כרוך במטפחת ומשלשלין אותו לאחוריהם על כתפיהם והולכין בבית כד' אמות ואומרים כך היו אבותינו הולכין משארותם צרורות בשמלותם על שכמםכז ואח"כ אוכלין אותו ובמדינות אלו אין נוהגין כןכח אלא מוציאין אותו מתחת המפה שהצניעוהו שם ואוכלין אותוכט:

ו

ו צריך ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילהל כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצותלא ולכתחלה טוב להקדים את עצמו לגמור את ההלל שאחר ברכת המזון קודם חצותלב:

ז

ז אם שכח לאכול אפיקומן ונזכר לאחר שנטל מים אחרונים או לאחר שאמר הב לן וניברך אף על פי שכבר הסיח דעתו מהאכילה וכשנמלך לאכול עוד צריך הוא לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול כמו שנתבאר בסימן קע"טלג מכל מקום האפיקומן יאכל בלא המוציאלד לפי שאין האפיקומן תלוי בדעתו כלל שבעל כרחו חייב לאכלו לפיכך אף אם הסיח דעתו מהאכילה אין בכך כלום כיון שאין הדבר תלוי בדעתולה ויזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת האפיקומן כמו שנתבאר בסימן קע"טלו:

ח

ח ואם לא נזכר עד לאחר שבירך ברכת המזון קודם שבירך בורא פרי הגפן על הכוס יטול ידיו (ויברך על נטילת ידיםלז) ויברך המוציא על האפיקומןלח ויברך ברכת המזון ואח"כ יברך בורא פרי הגפן על הכוסלט.

ואם לא נזכר עד לאחר שבירך על הכוס ישתנו ויטול ידיו ויברך המוציא על האפיקומן ואח"כ ברכת המזון בלא כוסמ שלא יהא כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמיםמא (וטוב שימזוג כוס קודם ברכת המזון ולא ישתנו מיד אחר ברכת המזון אלא יגמור עליו ההלל וההגדה ואח"כ ישתנומב) ואף שיש אומריםמג שכל ברכת המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזוןמד מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין בכך כל ימות השנה ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס לפי שאנו סומכין על האומריםמה שברכת המזון אינה טעונה כוס כמו שנתבאר בסי' קפ"במו:

ט

ט וכן אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוסמז.

ומי שמחמיר על עצמו כל ימות השנה ונזהר שלא לברך ברכת המזון בלא כוסמח אם נזכר קודם שהזכיר את השם בחתימה שלאחר ההלל (דהיינו ברוך אתה ה' מלך מהולל כו' או ברוך אתה ה' אל מלך גדול כו' כמו שיתבאר בסימן ת"פמט) יפסיק במקום שנזכר ויטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון על כוס זה ולא ישתנו מיד לאחר ברכת המזון אלא יחזור ויתחיל לא לנו ויגמור ההלל וההגדה וישתה הכוסנ ואף על פי שאין עושין שתי מצות על כוס אחדנא מכל מקום כיון שעכשיו נתפשט המנהג כהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוסנב אם כן אינו עושה על כוס זה כי אם מצוה אחת מעיקר הדין דהיינו גמר ההלל וההגדהנג.

אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם שבחתימה יגמור את החתימה וישתה הכוס ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוסנד שלא להוסיף על מנין הכוסות ואף שהוא מחמיר על עצמו כל ימות השנה שלא לברך ברכת המזון בלא כוס מכל מקום עכשיו אי אפשר לו לעשות בענין אחר אם לא שלא יאכל האפיקומן כלל ומוטב שיניח זהירתו וינהג כמנהג הפשוט לברך ברכת המזון בלא כוס ממה שלא יאכל אפיקומן כלל.

שאי אפשר לו לאכול האפיקומן קודם שתיית כוס רביעי לפי שלהאומרים ברכת המזון אינה טעונה כוס הרי הוא עושה איסור במה שמפסיק הרבה בין גמר ההלל וההגדה לשתיית הכוס באכילת האפיקומן וברכת המזון ואינו שותה מיד לאחר חתימת ההלל כתקנת חכמים והאומרים שברכת המזון טעונה כוס הרי הוא עושה איסור במה שהוא אומר ב' מצות על כוס אחד וגם במה שמפסיק באכילת האפיקומן בין חתימת ההלל לשתיית הכוס שלאחר ברכת המזון (אבל ברכת המזון אינה חשובה הפסק להאומרים שאף היא טעונה כוס שהרי אומרים יקנה"ז על כוס אחדנה) וגם אי אפשר לו לחזור ולומר גמר ההלל וההגדה עם החתימה אחר ברכת המזון על כוס שלא יברך ברכה לבטלה דהיינו ברכת החתימה שכבר אמרה פעם אחת:

י

י אם נאבד האפיקומן אם יש לו מצת מצוה אחרתנו בין שלימה בין שבורה יאכל ממנה (ואם אין לו עוד מצת מצוה יאכל ממצה אחרת שהיא שמורה מחימוץנז משעת קצירהנח או משעת לישתהנט ואילך וכל המצות שלנו הן שמורות משעת לישה ואילךס וכשרות לאפיקומןסא שאף שיש לחוש שמא נעשו ע"י חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת לשמור מחימוץ לשם מצת מצוהסב מכל מקום כל ספק דברי סופרים להקלסג ואם יש לו ג' מצות מצוה לליל ב' ישבור חתיכה מהאמצעית ויאכל בליל א') (עיין סי' תנ"חסד):

יא

יא הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה אין בזה איסור משום נוקב ביו"טסה לפי שאיסור עשיית נקב אפילו בשבת אינו שייך באוכלין אלא בעצים ואבנים ומתכות וכיוצא בהםסו (משאר דברים הראוים לעשות מהן כלים עיין סי' שי"דסז):


א) רשב"ם קיט, ב ד"ה כגון. רמב"ם פ"ח ה"ט.

ב) ברייתא דף ע, א.

ג) ראה רש"י סט, ב ד"ה ובמועט. רמב"ם שם, ובהל' קרבן פסח פ"ח ה"ג.

ד) רש"י שם, ודף ע, רע"א ד"ה על השבע.

ה) רשב"ם שם. וראה לקו"ש חל"א ע' 58 הערה 44.

ו) במדבר יח, ח.

ז) סוטה טו, א וש"נ.

ח) סוטה שם.

ט) משנה קיט, ב.

י) רשב"ם שם ד"ה מפטירין.

יא) רש"י שם ד"ה וגוזליא. רשב"ם שם ד"ה כגון. ספר הפרדס לרש"י הל' פסח.

יב) שמואל שם. רמב"ם פ"ח ה"ט.

יג) רשב"ם שם.

יד) שו"ע ס"א. וראה לעיל סי' תנח ס"י שצריך כזית לכל אחד מבני ביתו. וכ"ה בסידור: ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית.

טו) רמב"ם פ"ו הי"א. פ"ו ה"ט. טור ושו"ע שם.

טז) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' תעג סל"ה.

יז) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

יח) שמואל שם קיט, ב וכלישנא קמא. רי"ף (כז, א). רמב"ם פ"ח ה"ט. רא"ש שם. טור ושו"ע סי' תעח ס"א. וראה גם לקמן שם ס"א.

יט) רא"ש שם.

כ) ב"י סי' תעח ד"ה וזהו שכתב. וראה לבוש שם ס"א.

כא) מהרי"ל סדר ההגדה. דרכי משה  ס"ק א. ב"ח ד"ה ומ"ש ויש אומרים. ט"ז ומ"א סק"א.

כב) ב"ח שם. מ"א שם (לצאת גם לדעת רש"י ורשב"ם שם ד"ה אין מפטירין, שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח).

כג) מהרי"ל שם. דרכי משה שם. ט"ז ומ"א שם. ובסידור: ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית. וראה לקוטי טעמים ומנהגים שם, שאם קשה לו לאכול שני זיתים ואוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר ע"פ הדעה שהלכה כמותה. וראה שלחן המלך ח"ב ע' קח הערה 5.

כד) רא"ש פ"י סי' כ. טור סי' תעח. שו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' תעב סי"ד. וכ"ה בסידור.

כה) משמעות רמב"ם פ"ז ה"ח.

כו) פר"ח ס"א. וכדלעיל סי' תעה ס"כ באכילת כורך.

כז) שמות יב, לד. שו"ת רש"ל סי' פח. וראה לעיל סי' תעג סוף סל"ה.

כח) ח"י סוף סק"א.

כט) טור ושו"ע ס"א. וכדלעיל שם.

ל) רבא קכ, ב. תוס' מגילה כא, א ד"ה לאתויי. רא"ש פ"י סי' לח, שכן נהג ר"ת. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בסידור. וראה גם לעיל סי' תנח ס"ב. וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 38, שבליל הסדר השני לא מקפידים בכך.

לא) משנה זבחים נו, ב. רבי אלעזר בן עזריה בברייתא פסחים שם. רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ח הט"ו.

לב) הרי"ף. שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י תמה, ור"ן (כז, ב) ד"ה גרסי' בשם התוס' [אבל ראה תוס' מגילה שם]. רמ"א ס"א. וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 41, שאין מדקדקין בזה.

לג) ס"ה (לענין נטל מים אחרונים). וראה שם ס"ב וס"ד (ב' דעות לענין אמר נברך ברכת המזון, וספק ברכות להקל). וראה גם לעיל סי' רעא סי"ב.

לד) טור בשם ה"ר פרץ, בהגהות סמ"ק סי' ריט (ע' רכב) אות ד. שו"ע ס"ב.

לה) ראה טור שם בשם ה"ר פרץ. לבוש ס"ב. מ"א סק"ב.

לו) ראה שם ס"ה, שכשצריך לברך המוציא משום היסח הדעת צריך נט"י (וראה סי' קסד ס"ב דהיינו בברכה), משא"כ כאן שאינו צריך לברך המוציא.

לז) כדלעיל סי' קסד ס"ב (במקום שצריך לברך המוציא). וראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק ט. וראה לעיל סי' קנח ס"ב, ולקמן תפב ס"ג, שאם אוכל פחות מכביצה, נוטל ידיו בלי ברכה.

לח) ראבי"ה סי' תקכה (ע' 168). טור ושו"ע ס"ב.

לט) ב"י ד"ה ומ"ש רבנו בשם. רמ"א ס"ב.

מ) שו"ת הרשב"א ח"א סי' רלז. רבנו ירוחם נ"ה ח"ד (מד, א) בשם הראב"ד והרשב"א. מ"א סק"ד. ח"י סק"ד שכן הסכמת האחרונים.

מא) מ"א שם.

מב) מהר"ם חלאווה קיט, א. השולחן ח"ג שער ז. מ"א סוף סק"ז (כפירוש הא' שביד אפרים שם). ויתבאר לקמן בסוף הסעיף.

מג) דעה הא' דלעיל סי' קפב ס"א, וש"נ.

מד) כדלעיל סי' רצט ס"ז וקו"א שם סק"ד (ולא ידחה זאת לאחר ההלל וההגדה כדלעיל במוסגר).

מה) דעה הב' דלעיל סי' קפב ס"א, וש"נ.

מו) ס"א. שכן נוהגין עכשיו (שאין צריך לחזר אחריו, וביחיד אין צריך כוס כלל). וכיון שאין נזהרים בזה כל השנה אף עתה יברך בלא כוס (מ"א ס"ק ד) , או לא ישתנו מיד (כדלעיל במוסגר).

מז) הראב"ד בתמים דעים סי' לב. שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' רב. מ"מ פ"ח הי"ג. הובא ב"י שם.

מח) מ"א ס"ק ד (שהאמור לעיל הוא רק באינו נזהר כל השנה). וראה חילוק זה גם לעיל סי' רצו סי"ג וקו"א שם ס"ק ב, וסי' רצט ס"ו.

מט) סעיף א.

נ) מ"א ריש סק"ז (כפירוש מחצית השקל שם). וכדלעיל ס"ח (במוסגר) וש"נ (אלא שכאן התיר אף שהתחיל הלל).

נא) פסחים קב, ב וש"נ. וכדלעיל סי' רעא סי"ב. סי' רצט ס"ז.

נב) כדלעיל ס"ח וש"נ.

נג) ראה מ"א סי' קמז סוף סקי"א (שאין עושין חבילות דוקא בב' מצות של חובה). סי' רצט שם (שאף מי שלא נזהר כל השנה אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, כשאפשר), ובנסמן שם (המנהג למעשה).

נד) כנסמן לעיל בתחלת הסעיף.

נה) פסחים קב, ב (שאין חשש בזה משום ב' מצות על כוס אחד), ואין חוששים להפסק.

נו) אור זרוע ח"ב סי' רמט. דרכי משה  ס"ק ג. וראה לעיל סי' תנג סי"ד.

נז) רוקח סי' רפג. ב"י סוף הסי'. רמ"א סוף ס"ב.

נח) כדלעיל סי' תנג סי"ט.

נט) כדלעיל שם סט"ו.

ס) שו"ת הרא"ש כלל יד סי' ה. טור ושו"ע ס"ב. וראה לעיל שם סי"ד, שמכאן מוכח דעתם, כדעה הב' דלעיל שם.

סא) לבוש ס"ב.

סב) כדלעיל שם סט"ו וסי' תס ס"א. וראה מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סט), הובא במ"א סי' ת[ס] סק"א (שמטעם זה טוב שישראל בר דעת יתעסק בכל התיקונים של כל המצות). לעיל שם ס"ב (שעכ"פ הניקור מקילים בקטן וגדול עומד על גביו).

סג) ביצה ג, ב. והיינו אפיקומן שהוא מד"ס, כדלעיל ס"ג. וראה גם לעיל סי' תנח סי"א.

סד) סעיף יב (שהאמצעית אינה צריכה להיות שלימה מעיקר הדין).

סה) מ"א סי' תק סק"ז. ח"י סוף סק"ג. וראה גם לקמן שם סי"א.

סו) ראה רמב"ם הל' שבת פ"י הט"ז.

סז) ס"ב. וראה לעיל סי' שכח סל"ב.