תפב דין מי שאין לו מצה שמורה ובו ז' סעיפים:

א

א מי שאין לו מצה שמורה משעת לישה ואילך כי אם כזית אחד בלבדא לא יאכלנו בתחלת הסעודה קודם אכילת מרור אלא יאכלנו אפיקומן אחר גמר כל הסעודהב כדי שישאר טעם מצה בפיוג ויברך עליו על אכילת מצהד ובתחלת הסעודה יברך המוציא בלבדה על לחם משנה שלימותו ממצה שאינה שמורה ויאכל ממנו כזית מיד כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה כמו שנתבאר בסי' רע"גז ואח"כ יברך על אכילת מרורח ויאכל ממנו כזית אחד ואין צריך עוד כזית לכורכו עם מצהט כיון שאינה שמורה אינו יוצא בה ידי חובת כריכה ואותו כזית השמור אי אפשר לכרכו עם מרור שלא יבטל מצות עשה של אכילת מצה מן התורה שאינו יוצא ידי חובת מצה באכילת כריכה זו לפי שמצה בזמן הזה מן התורה והמרור הוא מדברי סופרים ומבטל המרור את טעם המצהי כמו שנתבאר בסי' תע"היא:

ב

ב אבל אם יש לו כמה זיתים ממצה שמורה משעת לישה אלא שאין לו מצה שמורה משעת קצירה כי אם כזית אחד בלבדיב יניח אותו כזית בין שתי השלימות ויברך המוציא ועל אכילת מצהיג ויאכל אותו כזית עם כזית מהשלימה ואח"כ יברך על אכילת מרור ויאכל ממנו כזית אחד ואח"כ יאכל ממנו כזית שני בכריכה עם מצה שמורה משעת לישה ואחר גמר כל הסעודה יאכל האפיקומן ממצה שמורה משעת לישהיד.

ואף שלא ישאר בפיו טעם מצה שמורה משעת קצירה מכל מקום כיון שמעיקר הדין די בשימור משעת לישהטו א"כ מוטב שישאר בפיו טעם שמורה משעת לישה והשמורה משעת קצירה יברך עליה לתיאבוןטז בתחלת הסעודה ויאכלנה קודם אכילת המרוריז ממה שיאכלנה שלא לתיאבון אחר גמר כל הסעודה בלא ברכה ויצטרך לברך על אכילת מצה על מצה שמורה משעת לישה קודם אכילת המרור כדי לצאת ידי חובת מצה קודם שיצא ידי חובת מרור וגם כדי לאכלה לתיאבון וגם כדי לפטור בברכה זו את הכזית מצה שמורה משעת לישה שיאכל בכריכה עם מרוריח דכיון שיש לו מצה שמורה משעת לישה שהיא כשירה מעיקר הדין על כן חייב הוא לאכול ממנה לתיאבון קודם אכילת המרור ולעשות ממנה כריכה וחייב גם כן לברך עליה מעיקר הדין:

ג

ג (מי שאין לו מצה כלל אפילו שאינה שמורה כי אם כזית אחד בלבד שמור משעת לישה או משעת קצירה וכן) חולה שאינו יכול לאכול מצה כי אם כזית אחד בלבדיט יאכל תבשילו ושאר סעודתו בלא נטילת ידים והמוציא ואחר גמר סעודתו יטול ידיו בלא ברכהכ ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזיתכא כדי שישאר טעם מצה שמורה בפיו ולא יטעום אחר כך כלום.

במה דברים אמורים כשקידש על היין אבל אם אין לו יין ולא שאר משקה שהוא חמר מדינה וצריך לקדש על הפת כמו שיתבאר בסי' תפ"גכב אם כן מתחילה יאכל אותו כזית ואחר כך יאכל תבשילו ושאר סעודתוכג:

ד

ד מי שאין לו לשני הלילות רק שלש מצות בלבד שמורות משעת לישה או משעת קצירה יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסהכד שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומןכה ויאכל ממנה מהשאר כזית אחד להמוציא ועל אכילת מצה וכזית שני יאכל ממנה בכריכה עם מרור וישתיירו לו שתי מצות שלימותכו ללחם משנהכז לליל ב'.

ולא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל ב' עד לאחר ברכת המוציא קודם ברכת על אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימותכח ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה שהפרוסה היא לחם עוני ובה הוא יוצא ידי חובת מצה ולכן יאכל ממנה כזית אחד וכזית אחד יאכל מהשלימה שבירך עליה המוציא כמו שנתבאר בסי' תע"הכט וכזית שלישי יאכל מהשלימה בכריכה עם מרור ולא מהפרוסהל לפי שיש אומריםלא שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה ולפי דבריהם לא נעשית עדיין שום מצוה במצה השלימהלב ולכתחלה יש לעשות בכל מצה מצוה אחת כמו שנתבאר בסימן תע"הלג ואחר גמר כל הסעודה יאכל אפיקומן מחתיכה שפרס בין המוציא לעל אכילת מצה:

ה

ה ואם אפשר לו לשייר פרוסה קטנה כזית מליל ראשון ישייר ויניחנה בליל שני בין שתי השלימותלד שכן צריך לעשות לכתחלה שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה כמו שנתבאר בסי' תע"הלה:

ו

ו (וכל זה כשאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות אבל אם יש לו עוד מצה אחת שאינה שמורה לשם מצוה יניחנה לליל שני ובליל ראשון יברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע כזית מהשלימה להמוציא וכזית לעל אכילת מצה מהפרוסה שתחתיה מטעם שנתבאר בסימן תע"הלו והאפיקומן והכריכה יעשה גם כן מהפרוסה ומה שנשאר מהשלימה העליונה עם השלימה התחתונה יניח לליל שני עם מצה השלימה שאינה שמורה כלל ויניח השמורה מלמטה ושאינה שמורה מלמעלה וביניהן יניח הפרוסה שנשארה מהשלימה של ליל ראשון לאחר שבצע אפיקומן מפרוסה זו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע מעט מהעליונה להמוציאלז וכזית מהפרוסה לעל אכילת מצה והכריכה יעשה מהתחתונה השמורה):

ז

ז מי שאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות ואין מצה אחת מספקת לו בליל ראשוןלח לחלק ממנה לכל בני ביתו שלשה כזיתים לאכילת מצה ולכריכה ולאפיקומן יפרוס מצה אחת חציה לאכילת מצה וחציה לאפיקומןלט ואחר אכילת המרור יעשה כריכה בחצי מצה ממצות השלימות וישתיירו לו מצה אחת ומחצה לליל שנימ ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלימהמא ויחלק ממנה כזית לכל אחד מבני ביתו דכיון שהוא שעת הדחק יש לסמוך על האומרים שבליל פסח אין צריך לחם משנה שלימות כמו שנתבאר בסי' תע"המב ומהשלימה יעשה הכריכה והאפיקומן:


א) רי"ף (כז, א). רמב"ם פ"ח הי"ג. טור בשם ה"ר יונה. שו"ע.

ב) רב הונא מ, א. ברייתא קיט, סוע"ב. רמב"ם שם. רא"ש פ"י סי' לה, בדעת הרי"ף שם. רבנו יונה שם. שו"ע.

ג) תוס' קכ, א ד"ה באחרונה. וראה גם לעיל סי' תעח ס"א.

ד) רי"ף שם. רמב"ם שם. רבנו יונה שם. שו"ע שם.

ה) רי"ף שם. מ"א סק"א. ח"י ס"ק א.

ו) כדלעיל סי' תעה ס"ג.

ז) ראה שם ס"ה וס"ז. וראה מ"מ וציונים.

ח) שו"ע ס"א. וראה גם מ"מ שם בדעת הרמב"ם. פרישה ס"ק ה בשם גליון.

ט) משמעות הרמב"ם שם, והר"ר יונה, שם ושו"ע.

י) רא"ש שם. פר"ח ריש הסי'.

יא) סעיף טז.

יב) ט"ז סק"א.

יג) רא"ש פ"י סי' לה וטור, וכפירוש הט"ז שם.

יד) ט"ז שם.

טו) כדלעיל סי' תנג סט"ו ואילך.

טז) ראה תוס' שם. רא"ש שם. בקונטרס השלחן הגיה: יברך עליה בתחלת הסעודה ויאכלנה לתיאבון קודם אכילת מרור.

יז) כדלעיל סי' תעה סוף סכ"ב.

יח) כדלעיל סי' תעה סי"ח.

יט) ראה לעיל סי' תעה סוף סל"ב, שמשאכל כזית יצא חובתו מן התורה.

כ) כיון שאוכל פחות מכביצה, כדלעיל סי' קנח ס"ב.

כא) מ"א סק"א.

כב) סעיף א.

כג) מ"א שם.

כד) כדעת היש אומרים דלקמן בסמוך.

כה) ראה לעיל סי' תעג סל"ה, שיפרוס חלק גדול לאפיקומן, משא"כ כאן, שצריך לאכול כל הכזיתים ממצה זו.

כו) אבודרהם סדר ההגדה, בשם אבן הירחי בהמנהיג הל' פסח סי' פח. רמ"א.

כז) ט"ז סק"ב.

כח) ראה לעיל סי' תעג סל"ו שצריך לומר ההגדה על מצה פרוסה, משא"כ כאן, שחשוב יותר לברך על לחם משנה שלם.

כט) סעיף ה.

ל) משמעות הח"י סק"ד.

לא) רי"ף (כה, ב), לפירוש הטור סי' תעה בסופו. רמב"ם פ"ח ה"ו. תוס' קטז, א ד"ה מה, וסמ"ג עשין מא (קיח, ג), בשם רבנו מנחם מווינא ורבנו יום טוב. ונתבאר בפס"ד צמח צדק (לה, ד). ב' דעות האחרות נתבארו לעיל סי' תעה ס"ג.

לב) משא"כ כשיש לו ג' מצות, ראה לעיל סי' תנח ס"ז, שעושין הכריכה ממצה השלישית, שעדיין לא נעשית בה מצוה.

לג) ראה שם ס"ד, וראה לעיל סי' תנח ס"ז.

לד) מ"א סק"ב.

לה) סעיף ג.

לו) סעיף ה.

לז) כדלעיל שם, שלדעה הא' שהיא עיקר, המוציא היא על השלמה וסגי בפחות מכזית (ואי אפשר לצאת ידי דעה הב', שהרי המצה השלמה אינה שמורה).

לח) מ"א סק"ב.

לט) ראה לעיל סי' תעג סל"ה.

מ) מ"א שם.

מא) ב"י סי' תעה ד"ה ומ"ש שיש, בשם הרשב"א.

מב) סעיף ג.