תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר ובו ל' סעיפים:

א

א מצותא עשה מן התורהב שיספ[ו]ר כל אחד מישראלג שבעה שבועות ימיםד מיום הבאת קרבן העומר שנאמרה וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה ואומרו שבעה שבועות תספר לך וגו' ודרשו חכמיםז תספר לך יכול בבית דין כמו ביובל שסופרין בבית דיןח שבע שבתות שנים ומקדשין שנת החמשים ליובלט תלמוד לומר וספרתם לכם כדי לסופרה לכל אחד ואחדי ואין הציבור או שליח צבור יכולים לספור בעד כולםיא אף אם אחד מצוה לחבירו שיספור בשבילו ועשאו שליח לכך אינו יוצא ידי חובתו כשלא שמע הספירה מפי חבירויב.

אבל אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירויג אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאויד יצא ידי חובתו מן התורה שהשומע הוא כאומרטו והוא ששמע מפי המחויב במצוה זוטז ויש חולקין על זה ואומריםיז שצריך שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממש שכל אחד יספור בעצמו ויש לחוש לדבריהם לכתחלה שלא לסמוך על שמיעת הספירה מהש"ץיח.

אבל הברכה יכול לשמוע מהש"ץ לכתחלה אף אם הוא יודע לברך בעצמויט שעשרה שעושין מצוה בבת אחת יכול אחד מהן לברך בשביל כולםכ כמו שנתבאר בסימן ח'כא ואחר ששמע הברכה יספורכב מידכג:

ב

ב נשים ועבדים פטורים ממצוה זוכד מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמאכה ובמקצת מדינות שמו הנשים מצוה זו עליהם חובהכו ואין חשש איסור במה שהן מברכות עליה אף שהם פטורות ממנה עיין סי' י"[ז]כז.

ומצוה זו נוהגת בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הביתכח ויש אומריםכט שבזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין מקריבין העומרל אין מצוה זו נוהגת כלל מדברי תורה אלא מדברי סופרים שתיקנו זכר למקדשלא וכן עיקרלב ומכל מקום כל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורהלג ואין חילוק ביניהם אלא בדברים שיתבארלד:

ג

ג זמן הקרבת העומר הוא בט"ז בניסן שנאמרלה ממחרת השבת יניפנו וגו' וקבלו חכמיםלו שזה הוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח ומיום זה עצמו מתחילין לספור ולא מיום שלאחריולז שנאמרלח מהחל חרמש בקמה תחל לספור וגו' הא למדת שזמן הספירה הוא בזמן ראשית הקצירה דהיינו בזמן קצירת העומרלט וקצירתו הוא קודם הבאתו ולא אח"כמ.

ואי אפשר להתחיל הספירה ביום הבאתו ממש (ואין העומר קרב אלא ביום ממשמא) שנאמרמב תמימות תהיינה ואין אתה מוצא תמימות אלא כשמתחיל לספור בערב דהיינו שמתחיל הוא לספור יום הראשון בליל ט"ז קודם אור הבוקרמג והוא הדין ספירת שאר הימים שאינה אלא בלילה שמן הסתם ספירת כל הימים הם שוין.

וכל הלילה כשר לספירת העומר שאם שכח ולא ספר בתחלת הלילה ונזכר קודם שעלה עמוד השחר חייב לספורמד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר לספור בתחלת הלילה מיד אחר תפלת ערביתמה.

וקודם שיספור בלילה צריך לברךמו כדרך שמברכין על כל המצות בין של תורה בין של דברי סופרים.

אבל אם שכח לספור בלילה ונזכר ביום יספור בלא ברכהמז לפי שיש אומריםמח שאם לא נקצר העומר בלילה קוצרין אותו ביום ולפיכך אם שכח או הזידמט ולא ספר בלילה חייב לספור ביום ולברךנ ויש חולקין על זהנא לפיכך יספור בלא ברכה שספק ברכות להקל:

ד

ד הספירהנב צריך לברךנג מעומד שנאמרנד בקמה ודרשו חכמיםנה אל תקרא בקמה אלא בקומה תחל לספור ומכל מקום אם מנה מיושב יצאנו לפי שדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמאנז:

ה

ה מן התורה צריך למנות הימים וגם השבועותנח שנאמרנט תספרו חמשים יום כלומר עד חמשיםס ואומרסא שבעה שבועות תספר לך כיצד יספור שניהם כשמגיע לשבעה ימים יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וכשמגיע ליום ארבעה עשר יאמר היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות וכן בשאר כל סוף שבוע ושבועסב ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו מן התורהסג:

ו

ו אבל בימים שבין כל שבוע ושבוע דהיינו מיום ח' עד יום י"ג ועד בכלל ומיום ט"ו עד יום עשרים וכן הימים שבין שאר השבועות יש אומריםסד שאין צריך למנות בהן השבועות אלא הימים בלבד כגון ביום ח' יאמר היום שמונה ימים ואין צריך לומר שהם שבוע אחד ויום אחד ויש אומריםסה להיפוך ביום ח' יאמר היום שבוע אחד ויום אחד וביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום אחד ויש אומריםסו שצריך לומר בהם סכום הימים והשבועות כגון ביום ח' יאמר שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד וכן בשאר כל הימים צריך לומר סכום כל הימים והשבועות ומנין הימים העודפים על השבוע וכן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראלסז ואין לשנות.

ומכל מקום אם טעה ומנה באחת מב' הספירות (הראשונותסח) בימים שבאמצע השבועות אין צריך לחזור ולספור בזמן הזה שהספירה מדברי סופריםסט ואף בימים שהם סופי השבועות כגון יום ז' וי"ד וכיוצא בהם אם טעה ולא מנה אלא הימים בלבד ולא הזכיר השבועות כלל יש אומריםע שאין צריך לחזור ולספור בזמן הזה שהספירה אינה אלא זכר וכיון שספר הימים יצאעא.

אבל אם ספר שבועות בלבד כגון שאמר היום שבוע אחד או שני שבועות ולא הזכיר מנין הימים צריך לחזור ולספורעב לפי שעיקר הספירה הוא מנין הימיםעג שבמנין הימים בלבד יכולין לספור כל המ"ט יום אבל במנין השבועות בלבד בלא הזכרת שום מנין ימים אי אפשר לספור אלא הימים שהם סופי השבועות.

ויש אומריםעד שאף אם מנה הימים לבד צריך לחזור ולספור שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורהעה ויש לחוש לדבריהם לחזור ולספור בלא ברכהעו:

ז

ז אם ספר באותיות א"ב שאמר היום יום אלף או יום ב' או ג' ימים יש אומריםעז שיצא ידי חובתו ויש אומריםעח שלא יצא ויש לחוש לדבריהם לחזור ולספור בלא ברכהעט.

אם לא אמר היום אלא מנה סתם כך וכך ימים לעומר לא יצא ידי חובתופ וצריך לחזור ולספור בברכה דכיון שאמר כך וכך ימים הרי לא ספר את עצם היום הזה שהוא עומד בו והתורה אמרהפא תספרו חמשים יום שתספור היום עצמו שיאמר היום כך וכך.

אבל אם אמר היום כך וכך ולא אמר לעומר יצאפב שמעיקר הדין אין צריך לומר כלל לעומר אלא שנהגו כך לבאר יפהפג בספירה לאיזה דבר סופרים ואין זה מעכב כלל בדיעבד ויש נוהגין לומר בעומרפד ואין לשבש שום נוסח כי שניהם נכוניםפה (ויש נוהגין מטעם הידוע להםפו לומר לעומר אחר מנין הימים קודם מנין השבועות כגון היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד):

ח

ח דרך צחות לשון הקודש לומר ימים לשון רבים משנים ועד עשרה ועד בכלל אבל מאחד עשר ואילך יאמר יום לשון יחידפז וטוב לומר מנין המועט קודם מנין המרובה כגון אחד ועשרים ולא עשרים ואחד במה דברים אמורים במדינות אלו שדרך לספור מנין המועט קודם אבל במקומות שדרך לספור מנין המרובה קודם יכול לומר גם בספירה כמנהג מקומופח:

ט

ט שבוע הוא לשון זכרפט ולכן יאמר שבוע אחד ולא אחתצ ובשבוע השני יאמר שניצא ולא שתי ובשבוע השלישי יאמר שלשה ולא שלש וכן בשאר השבועות:

י

י מותר לספור בכל לשון שמבין אבל אם אינו מבין הלשון שסופר בו אפילו ספר בלשון הקודש אם אינו מבינו לא יצא דכיון שאינו יודע המנין אין זו ספירה כללצב:

יא

יא אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש כו' לפי שעכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש ואין בספירה זו עשיית מצוה כללצג שהמצוה הוא לספור לעומר ועכשיו אין לנו עומר לספור לו אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדשצד לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונהצה (ויש נוהגין מטעם הידוע להם לומר אחר כך מזמורצו אלהים יחננו ויברכנוצז ואנא בכח ורבונו של עולםצח):

יב

יב יש אומריםצט שמותר לברך ולספור בבין השמשות אף על פי שהוא ספק לילה וספק יוםק העבר ואם כן היאך יאמר היום שני ימים שמא עדיין הוא יום ראשון מכל מקום כיון שהספירה בזמן הזה מדברי סופרים ספק דברי סופרים להקל ויש חולקין על זה ואומריםקא שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים ואין לספור עד צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי וכן עושין המדקדקים וכן ראוי לכל אדם לעשותקב ומכל מקום המנהג ההמון עכשיו כסברא הראשונה לספור בבין השמשותקג.

ומי שרוצה לדקדק לספור בצאת הכוכבים והוא מתפלל ערבית מבעוד יום עם צבור המתפללין ערביתקד עם סמוך לחשיכה וסופרים בבין השמשותקה טוב שיספור עמהם בלא ברכה ויחשוב בדעתוקו אם אשכח לספור בלילה הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי ואם לא אשכח בלילה הרי דעתי עכשיו שלא לצאת בספירה זו שאף להאומריםקז שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחוקח ולפיכך כשיזכור בלילה יספור בברכהקט.

אבל אם לא התנה בדעתו בפירוש שלא לצאת בספירה זו כשיזכור בלילה אלא ספר סתםקי אף שלא בירך עכשיו וגם לא ענה אמן אחר ברכת הציבור לא יברך כשיספור בלילה שמא היה כבר לילה כשספר בבין השמשות וכבר יצא ידי חובתו להאומרים שמצות אין צריכות כונה ואף להאומרים שמצות צריכות כונה מכל מקום הספירה בזמן הזה מדברי סופריםקיא ויש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה כמו שנתבאר בסי' תע"הקיב.

ואפילו לא ספר עמהם כלל אלא ששמע הספירה מן אחד ומן הציבור שספרו ולא נתכוין כלל להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בשמיעה זו אלא שמע לפי תומו לא יברך כשיספור בלילהקיג שהשומע כעונה ואפילו אם היה מחשב אין אני מתכוין לצאת בספירה זו אין זה כלום להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל אלא אם כן מחשב אני מתכוין שלא לצאת בהקיד.

וכל זה הוא בבין השמשות אבל קודם בין השמשות אין מנהג כלל לספור אפילו בערב שבת שמקדימין לגמור תפלת ערבית בציבור בבית הכנסת קודם בין השמשות אין הציבור סופרין כלל בבית הכנסתקטו אלא כל אחד סופר בביתו כשיגיע הזמן.

ואם טעו ביום המעונן ובירכו וספרו ואחר כך נתפזרו העבים ונודע שהיה קודם בין השמשות צריכין לחזור ולספורקטז אבל לא יברך שנית אם כשספרו היה מפלג המנחה ואילךקיז שהרי מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך לפי שסומכין על האומריםקיח שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודהקיט כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית וא"כ הוא הדין שהוא כלילה לענין ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהםקכ ומכל מקום צריכים לחזור ולספור כשיגיע הזמן לפי שהעיקר כהאומריםקכא שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה כמו שנתבאר בסימן רל"הקכב:

יג

יג אבל המדקדקים לספור בצאת הכוכבים שטעו ביום המעונן וספרו בבין השמשות אין צריך לחזור ולספור כלל בצאת הכוכבים מעיקר הדין אפילו בלא ברכה לפי שכבר יצא ידי חובתוקכג לגמרי מעיקר הדין במה שספרו בבין השמשות שהוא ספק לילה וספק דברי סופרים להקלקכד (ומכל מקום כדי לחוש לדברי האומריםקכה שספירה בזמן הזה מן התורה טוב להם שיחזרו לספור בצאת הכוכבים בלא ברכהקכו):

יד

יד מי ששואל אותו חבירו בבין השמשות כמה ימי הספירה בלילה זה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך לא יוכל הוא עצמו לחזור ולמנות בברכהקכז לפי שכבר יצא ידי חובתו במה שאמר לחבירו היום כך וכך לפי דברי האומריםקכח שאין צריך כונה לצאתקכט אף שלא אמר לעומר אין בכך כלוםקל אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב מכל מקום בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור שהרי בשביל כך הוא שומע ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו אבל המשיב לא היה בדעתו בפירוש בשעת התשובה שרוצה לחזור ולספור שנית אחר כך אף שבאמת כן הוא מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בפירוש יצא ידי חובתו להאומרים שאין צריכות כונה.

אבל אם לא אמר לו היום כך וכך אלא השיב לו סתם כך וכך לעומר לא יצא בזהקלא לדברי הכל ויחזור ויספור בברכה ומכל מקום יותר טוב לומר אתמול היה כך וכךקלב:

טו

טו וכל זה כששואלו בבין השמשות אבל קודם לכן אף אם אמר לו היום כך וכך לעומר חוזר וסופר בברכהקלג כיון שהעיקר כהאומרים שאף מפלג המנחה ואילך אינו חשוב כלילה אלא לענין תפלה בלבדקלד וגם להאומרים שהוא כלילה הרי יש אומריםקלה שאף מצות מדברי סופרים צריכות כוונה לצאת בהן (ומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר מפלג המנחה ואילך שלא יאמר היום כך וכךקלו):

טז

טז מותר לספור קודם תפלת ערבית אפילו במוצאי שבת שמוסיפין מחול על הקודש שמכל מקום לילה הואקלז ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת ומכל מקום ראוי להקדים תפלת ערבית לספירהקלח שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירהקלט ותדיר קודם לשאינו תדירקמ:

יז

יז ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה כמו שנתבאר בסי' רל"הקמא מכל מקום בימי הספירה לא יתחיל לאכולקמב אפילו סעודה קטנהקמג חצי שעה קודם זמן ספירהקמד דהיינו חצי שעה קודם בין השמשותקמה גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר אלא אם כן הוא מקום שנוהגין שהשמש קורא לספור ספירה כשמגיע זמנהקמו שאז אין לחוש שמא ימשוך בסעודתו כמו שנתבאר בסי' רל"בקמז.

(ואפילו במקומות שלא נהגו כןקמח אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה אין צריך להפסיק באמצע סעודתוקמט) אבל אם התחיל הסעודה לאחר שהגיע זמן הספירה צריך להפסיק ולספור באמצע סעודתוקנ להאומרים שספירה בזמן הזה היא מן התורהקנא כמו שנתבאר בסימן רל"הקנב ואף שהעיקר כהאומרים שספירה בזמן הזה היא מדברי סופריםקנג מכל מקום בדבר שאין בו טורח כלל דהיינו להפסיק מעט ולספור יש לחוש לסברא הראשונהקנד:

יח

יח אם אינו יודע איזה יום הוא בספירה ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו ואחר הברכה שתק ושמע מחבירו וספר כמוהו יצא ידי חובת הברכהקנה ואין צריך לחזור ולברך שנית קודם ספירתו אע"פ שבשעת ברכה ראשונה לא היה יודע על איזה יום הוא מברךקנו:

יט

יט אבל לכתחלה אין לעשות כן ולא יברך עד שיודע איזה יום הוא מהספירה כדי שידע על מה הוא מברךקנז:

כ

כ אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים לעומר שהוא סבור שהיום יום רביעי ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי אין צריך לחזור ולברך אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר אף על פי שהברכה היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה כמו שנתבאר בסי' ר"טקנח:

כא

כא אם היה עומד ביום רביעי ובירך על דעת לספור ארבעה וטעה בדיבורו וספר חמשה צריך לחזור ולספור ארבעה כיון שיצא שקר מפיוקנט שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה בפיו אף שהיה במחשבתו ארבעה אין זה כלום שמצות הספירה היא בפהקס ומכל מקום אין צריך לחזור ולברך קודם שחוזר לספור ארבעהקסא (אפילו אם טעה בתחילה בדעתו שהיה סבור שהוא יום חמישי ובירך על דעת לספור חמשה ולאחר שספר נזכר שהיום יום רביעי אף על פי כן אין צריך לחזור ולברךקסב) לפי שיוצא בברכה שבירך כבר אם לא הפסיק בינתיים בדברים אחרים אבל הספירה הראשונה אינה חשובה הפסק כיון שנתעסק בדבר שבירך עליו אלא שלא עלה בידו כהוגןקסג:

כב

כב (וכשחוזר לספור ארבעה צריך לומר היום ארבעה כו' ואם חוזר לספור בתוך כדי דבור לספירה הראשונה אין צריך לחזור ולומר היום אלא יאמר מיד ארבעה ימים לעומרקסד):

כג

כג וישקסה אומריםקסו שאם שכח לספור בלילה אחת אין צריך לספור כלל בשאר כל הלילות לפי שכבר הפסיד ממצות ספירת העומר לגמרי כשחיסר ממנו יום אחד שנאמרקסז תמימות תהיינה ויש חולקין ואומריםקסח שצריך לספור בשאר כל הלילות לפי שכל לילה היא מצוה בפני עצמהקסט ואינן תלויות זו בזו:

כד

כד ולענין הלכה נוהגין לספור בשאר לילות בלא ברכהקע בין ששכח בלילה הראשון בין ששכח באחד משאר כל הלילותקעא לפי שספק ברכות להקלקעב.

במה דברים אמורים כשלא נזכר כל הלילה וכל יום המחרת אבל אם נזכר למחר ביום וספר בלא ברכה כמו שנתבאר למעלהקעג יספור בשאר כל הלילות בברכהקעד שהרי אף לפי הסברא הראשונהקעה לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד כיון שספר למחר ביום והרי הן נקראות תמימות שסופר כל המ"ט יום ואף שיש אומריםקעו שהספירה אינה אלא בלילה שאף אם שכח לספור בלילה אין צריך לספור ביום וא"כ אף אם ספר ביום אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום מכל מקום הרי יש אומריםקעז שאף אם לא ספר כלל יום אחד או אפילו ימים הרבה סופר בשאר הלילות בברכה:

כה

כה וכל זה כשברי לו שלא ספר בלילה אחד אבל אם הוא מסופק בדבר אף שלא ספר למחר ביום יספור בשאר לילות בברכהקעח דכיון שיש להסתפק שמא ספר בלילה ויש להסתפק גם כן שמא כהאומרים שכל לילה ולילה היא מצוה בפני עצמה ואינן תלויות זה בזה נמצא שיש כאן ספק ספיקא להחמיר להצריך ברכה וספירה בשאר הלילותקעט וכן בכל מקום שנתבארקפ שצריך לחזור ולספור בלא ברכה מחמת הספק שיש בספירה הראשונה אם לא חזר וספר יספור בשאר הלילות בברכהקפא:

כו

כו במקומות שנוהגין לקדשקפב ולהבדילקפג בבית הכנסת על היין סופרים העומר בליל שבת ויום טוב אחר הקידושקפד לפי שכל מה שנוכל להקדים קדושת היום יש לנו להקדיםקפה ובמוצאי שבת ויום טוב סופרים קודם ההבדלהקפו לפי שכל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו לאחרהקפז כדי שלא תהא קדושת היום נראית עלינו כמשאויקפח.

ובין במקומות שמבדילין במוצאי שבת קודם ויתן לך מיד אחר קדיש תתקבל [ובין במקומות שאומרים ויתן לך קודם ההבדלהקפט סופרים מיד אחר קדיש תתקבלקצ]קצא לפי שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה חל עלינו מצות ספירהקצב:

כז

כז וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד אי אפשר לספור אחר הקידוש וקודם ההבדלה כמו בשאר ליל יום טוב ומוצאי שבתות שהרי אסור להפסיק ביניהם כלל אזי סופרים קודם הקידוש וההבדלהקצג ולא אח"כ לפי שכל מה שנוכל לאחר ההבדלה יש לנו לאחרהקצד (אבל יום שני של פסח שחל במוצאי שבת אין מקדשין ואין מבדילין כלל בבית הכנסתקצה מטעם שנתבאר בסי' תפ"זקצו):

כח

כח בכל יום טוב כשחל יום ראשון בשבת נוהגין לומר בליל שני המערביתקצז השייכים לליל ראשוןקצח שבליל שבת אין אומרים מערבית מטעם שנתבאר בסי' ער"הקצט חוץ מיום ראשון של פסח שחל להיות בשבת שנוהגין לומר בליל שני המערבית השייכים לליל שניר משום ביכור לספירהרא שהוזכר בו סדר קצירת העומר שהיה נקצר בלילה זהרב:

כט

כט אסור לאכול חדש אף בזמן הזהרג בין לחם בין קלי בין כרמלרד עד תחילת ליל י"ז בניסןרה שנאמררו ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו' עד ועד בכללרז אלא שבזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר ביום ט"ז הותר החדש מידרח שנאמררט עד הביאכם את קרבן אלהיכם אבל עכשיו שאין לנו קרבן הרי עצם היום מתיר דהיינו לאחר שעבר כל עצם היוםרי.

ובגולה כשלא היו יודעים יום שנקבע בו החודש בארץ ישראל היו אסורין לאכול חדש גם כל יום י"ז עד תחילת ליל י"חריא לפי שהוא ספק של תורהריב שהחדש אסור גם בחוץ לארץ מן התורהריג שנאמרריד בכל מושבותיכם וגם עכשיו שאנו יודעים יום קביעות החודש אין לשנות מנהג אבותינורטו מטעם שיתבאררטז:

ל

ל ועכשיו אין העולם נזהרין כלל באיסור חדשריז.

ויש שלמדו עליהם זכותריח במקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח או במקומות שמביאין להם תבואה ממקומות שרוב התבואה נזרעת קודם הפסח שאין בה איסור חדש כמו שנתבאר ביו"ד סימן רצ"גריט ע"ש.

והמחמירים על עצמם במקומות ההם ונזהר מסתם תבואה שאינה ידועה לו שהיא ישנה אין צריך ליזהר מפליטת הכלים שנתבשל בהםרכ ממין שרוצה לבשל עכשיו ישןרכא לפי שמין במינו אין צריך ששים אלא מדברי סופריםרכב ואין להחמיר כל כך בסתם תבואה שאין בה אלא חומרא בעלמארכג.

וגם במקומות שרוב התבואה נזרעת אחר הפסח כגון במדינות פולין שרוב השבולת שועל והשעורים שעושין מהם השכר נזרעין אחר הפסח וגם אין מביאין לשם תבואה כלל ממדינות אחרות שזורעין בהם קודם הפסחרכד אף על פי כן אין רוב העולם נוהגין שם איסור חדש.

ויש שלמדו עליהם זכותרכה לפי ששם הוא שעת הדחק שעיקר שתייתם הוא השכר לפיכך הם סומכים על מקצת הראשוניםרכו הסוברים שחדש בחוץ לארץ אינה אלא מדברי סופרים שגזרו משום ארץ ישראל ולא גזרו אלא במקומות הסמוכים לארץ ישראלרכז כגון מצרים ועמון ומואב ובבל כמו שנתבאר ביורה דעה סימן של"ארכח.

ויש שלמדו עליהם זכות אחררכט שסוברים שחדש אינו נוהג אלא בתבואה שהוא של ישראל בשעת קצירה אבל לא בשל נכרים ולפי זה צריך להזהיר לישראלים הדרים בכפרים שיש להם תבואה זרועה אחר הפסח בשדה של השר שינהגו בה איסור חדש.

אבל כל בעל נפש לא יסמוך על המתירים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לורל כהסכמת רוב הראשונים והאחרוניםרלא שהחדש נוהג מן התורה אף בחוץ לארץרלב ובכל מקום אף בשל נכריםרלג כי כן עיקררלד.

עיין ביורה דעה סי' רצ"גרלה שהנזהר מחדש יש לו ליזהר גם מיי"ש וממי דבש שהעמידוהו בשמרי שכררלו עיין שם כל פרטי דין החדש:


א) לכללות סי' זה – ראה דברי נחמיה או"ח סט, ב.

ב) רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב. וראה לקמן סוף ס"ב (שהעיקר דבזמן הזה הוא מדברי סופרים). לקו"ש חל"ח ע' 16 הערה 56. התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 100.

ג) ברייתא מנחות סה, ב. רמב"ם שם הכ"ד. טור ושו"ע ס"א.

ד) רי"ף (כז, ב). רא"ש פ"י סי' מ. כלומר, ולא שנים כביובל. וראה לקמן ס"ה.

ה) ויקרא כג, טו.

ו) דברים טז, ט.

ז) ספרי פיסקא קלו.

ח) ספרא בהר פרשה ב. תוס' מנחות שם ד"ה וספרתם. רא"ש שם. פר"ח ס"א ד"ה ומצוה.

ט) ראה ויקרא כה, ח-י. ספרא שם.

י) ספרי שם. מנחות שם. לבוש ס"א. ט"ז ומ"א סק"ב. פר"ח שם.

יא) אגודה מנחות סי' לב (ולא שליח צבור). ח"י סק"ד.

יב) פר"ח שם, בפירוש דברי הר"ן (ד, א) ד"ה ואיכא.

יג) שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנח. ב"י ד"ה כתב הרשב"א. מ"א סק"ב. פר"ח שם.

יד) פר"ח שם. וכדלעיל סי' ריג ס"ד (לענין ברכות) וש"נ. וראה לעיל שם, ולקמן סי"ב, שלמ"ד מצות אין צריכות כוונה, יוצא אף כששניהם לא התכוונו.

טו) סוכה לח, ב. מ"א שם. פר"ח שם. וכדלעיל סי' ח סי"א (כמדבר, כעונה, כמברך) וש"נ. וראה לקמן סי"ב. שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' י.

טז) ראה ר"ה כט, א. רמב"ם הל' ברכות פ"א הי"א. פר"ח ס"ח ד"ה נשאלתי.

יז) לבוש ס"א. ח"י סק"ד.

יח) פר"ח ס"א שם (בתחילת דבריו).

יט) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכו. מ"א שם.

כ) תוספתא ברכות פ"ו ה"כ (עשרה).

כא) סי"א (ולא נזכר עשרה). וראה גם סי' ריג ס"ו.

כב) רשב"א שם.

כג) ראה גם לעיל סי' תלב ס"ח. ואם הפסיק בינתיים בדבור – ראה לעיל שם ס"ו.

כד) רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד. מ"א סוף סק"א. וראה גם זהר ח"ב קפג, א. ח"ג צז, ב (רע"מ).

כה) כסף משנה שם. מ"א שם.

כו) מ"א שם. וראה מנחת חינוך מצוה שו. לקו"ש ח"ז ע' 280 הערה 9. חט"ז ע' 219. שלחן המלך ח"ב ע' קטז הערה 9. לקמן סי' תצג סוף ס"ט.

כז) ס"ג. וראה לעיל סי' רצו סוף סי"ט וקו"א סק"ג.

כח) רמב"ם שם. ראבי"ה סי' תקכו (ע' 176). הובא במרדכי מגילה רמז תתג. טור. וראה ב"י ד"ה וכתב עוד אבי העזרי.

כט) תוס' מנחות סו, א ד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סי' מ בסופו. ר"ן שם (כח, א) דבור הא' בשם רוב המפרשים. ב"י ד"ה ומ"ש וזמן.

ל) ר"ן שם.

לא) אמימר מנחות שם.

לב) ב"י שם ושם. משמעות שו"ע ס"ו (ראה באר הגולה שם).

לג) ראה פסחים קטז, ב וש"נ. וראה גם לקמן ס"ו.

לד) לקמן סעי' ו, יב, יג.

לה) ויקרא כג, יא.

לו) ספרא אמור פרשה י. מנחות סה, ב. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הי"א.

לז) ברייתא מנחות סו, א. רש"י שם ד"ה מיום.

לח) דברים טז, ט.

לט) רש"י עה"ת דברים שם.

מ) רש"י מנחות שם ד"ה תלמוד לומר וד"ה קצירה וספירה בלילה.

מא) ברייתא שם.

מב) ויקרא כג, טו. ברייתא שם.

מג) ראה דברי נחמיה שם.

מד) טור ושו"ע ס"א, ממשנה מגילה כ, ב. וראה הגהת הצ"צ בסידורו (סדר ספירת העומר) דמשמע שלכתחילה יש לספור קודם חצות לילה. וראה ס' ספירת העומר (כהן) ע' נא הערה ג.

מה) טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור. וראה לקמן סט"ז וסי"ז.

מו) רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ה. טור ושו"ע שם. וראה העו"ב תתנה ע' 32.

מז) תוס' מגילה שם ד"ה כל הלילה. מנחות שם סו, א. רא"ש פסחים פ"י סי' מא. טור ושו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור.

מח) משנה מנחות עא, א (שקוצר ביום).

מט) ראה דברי נחמיה שם.

נ) בה"ג הל' עצרת (ל, ד שסופר ביום ומברך). וראה תוס' ורא"ש שם. רמב"ם שם ה"ז והכ"ג.

נא) משנה מגילה כ, ב. תוס' מגילה שם ומנחות שם בשם ר"ת (דהעיקר כסתמא דמגילה).

נב) (מנחות סו). מדרש תנאים לדברים טז, ט. מדרש לקח טוב עה"פ וספרתם (ויקרא כג, טו). הרי"ץ גיאת ח"ב (ע' קח). רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג. יראים השלם סוס"י רסא. רא"ש פסחים פ"י סוס"י מא. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' ח ס"ד (שמכאן לומדים לעטיפת ציצית). לקמן סי' תקפה ס"א (שמכאן לומדים לתקיעת שופר, ושלפיכך לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל, שאין זו עמידה אלא סמיכה).

נג) כ"ה הלשון במדרש תנאים שם, וברי"ץ גיאת ויראים ורא"ש שם. וראה לעיל סי' ח ס"ג (כל ברכות המצות צריך להיות מעומד). מחנה יוסף (ציצית) סי' כ. העו"ב תשעז ע' 100.

נד) דברים טז, ט.

נה) מדרש שם ושם. יראים ורא"ש שם.

נו) רמב"ם שם. מ"א סק"ג. וראה גם לקמן שם.

נז) כס"מ שם. וראה גם לקמן שם.

נח) אביי שם מנחות סו, א. טור ושו"ע ס"א.

נט) ויקרא כג, טז. חגיגה יז, ב. לבוש ס"א.

ס) תוס' מנחות סה, ב ד"ה כתוב. רא"ש פסחים פ"י סי' מ.

סא) דברים טז, ט. חגיגה שם. לבוש שם.

סב) יראים השלם סוס"י רסא, בשם רבנו אפרים. ראבי"ה סי' תקכו (ע' 177). מרדכי מגילה סי' תתג. בעל המאור ור"ן סוף פסחים.

סג) ובזמן הזה שהוא מדרבנן - ראה לקמן ס"ו.

סד) ראבי"ה שם בשם בתשובות מצאתי. הובא במרדכי שם ובטור. בעל המאור ור"ן שם.

סה) יראים שם, בשם רבנו אפרים. ראבי"ה שם, בשם יש מרבותי, הובא במרדכי שם ובטור.

סו) יראים ור"ן שם. שו"ת הרא"ש כלל כד סי' יג. טור ושו"ע ס"א.

סז) יראים ורא"ש ור"ן שם. טור.

סח) שמנה כאחת מב' הדעות הראשונות דלעיל.

סט) עיין מ"א סק"ד. ח"י סק"ח. פר"ח שם (דלא פליג אלא על סופי שבועות).

ע) כנסת הגדולה הגהות ב"י. מ"א שם.

עא) כדעת אמימר במנחות שם.

עב) ח"י שם. אליה זוטא סק"ב, בשם רבנו ירוחם נתיב ה ח"ד (מד, ג).

עג) ראה רבנו ירוחם שם, שרק מנין הימים הוא מהתורה.

עד) שו"ת הר"ש הלוי או"ח סי' ה. פר"ח שם.

עה) כדלעיל ס"ב.

עו) עולת שבת סוף ס"ק א. באר היטב סק"ו. וראה פעמי יעקב כט ע' כח.

עז) שו"ת הר"ש הלוי שם. כנסת הגדולה שם.

עח) פר"ח שם.

עט) עולת שבת ס"א. חק יעקב שם.

פ) ט"ז סק"ז. מ"א סק"ט. וראה גם לקמן סוף סי"ד.

פא) ויקרא כג, טז.

פב) מ"א סק"י.

פג) שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנז. ב"י ד"ה כתב הרשב"א. לבוש ס"א.

פד) רמ"א ס"א. ט"ז סק"ג. מ"א שם.

פה) חק יעקב סק"ט. אליה רבה סק"ז. ובסידור הנוסח לעומר. וראה לקו"ש ח"ג ע' 1002.

פו) סידור האריז"ל וסידור יעב"ץ. אבל בסידור הנוסח לומר לעומר בסוף הספירה.

פז) שבלי הלקט סי' רלד. ח"י סק"י.

פח) מ"א סק"ה. ח"י שם, בשם שו"ת אמונת שמואל סי' מט, מגמרא יומא נה, א.

פט) רש"י על התורה בראשית כט, כז. לבוש ס"א. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ה. פר"ח ס"א ד"ה יראה לי.

צ) ט"ז שם. פר"ח שם.

צא) לבוש שם.

צב) מ"א סוף סק"ב. וראה לקו"ש כב ע' 118.

צג) תוס' מגילה כ, ב סוד"ה כל. ב"ח סוף הסי'. ח"י סקי"א. ובסידור הנוסח: הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה (וכ"ה באבודרהם סדר ספירת העומר, ובכמה סידורים). וראה תורת מנחם תנש"א ח"ג ע' 87 הערה 80.

צד) כדלעיל ס"ב.

צה) ראה לקו"ש חל"ח ע' 11 ואילך ובהערות 55-56. שלחן המלך ח"ב ע' קיז.

צו) תהלים סז.

צז) מ"א סוף סק"ה. ח"י סקי"א.

צח) פרי עץ חיים. סידור האריז"ל. וכ"ה בסידור.

צט) סברא הא' בתוס' מנחות סו, א רד"ה זכר. סמ"ג מ"ע ר (רכ, ב) בשם הרשב"א. רא"ש פ"י סי' מ. טור.

ק) כדלעיל סי' רסא ס"א וש"נ.

קא) מסקנת התוס' שם. ר"ן פסחים (כח, א) דבור הא'. ב"י ד"ה ומ"ש וזמן. ט"ז סק"ה. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סוף סקי"ד.

קב) שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנד. שו"ע ס"ב.

קג) ב"ח ריש הסי'. ח"י סקי"ב.

קד) אבודרהם סדר ספירת העומר, בשם מחזור ויטרי ח"א ע' 301. שו"ע ס"ג.

קה) לבוש ס"ג. ט"ז סק"ו.

קו) אבודרהם ולבוש שם (אמר). ט"ז שם (דעתו).

קז) כדלעיל סי' ס ס"ה.

קח) רמ"א ולבוש שם. מ"א סק"ח. ח"י סקי"ד.

קט) שו"ע ורמ"א שם.

קי) לבוש שם. מ"א שם.

קיא) כדלעיל ס"ב.

קיב) סכ"ט, וש"נ.

קיג) משמעות שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנח, הובא ב"י סוד"ה כתב הרד"א. וכדלעיל סי' ריג ס"ד (במוסגר) וש"נ. וראה לעיל סוף ס"א. דברי נחמיה שם סי"ב אות ט.

קיד) ראה לעיל סי' ו ס"ט. סי' רצו סי"ז. לקמן סי"ד.

קטו) שו"ת רש"ל סי' יג. ב"ח ריש הסי'. ח"י סקי"ב.

קטז) תשובת הרשב"א ח"א סי' קנד. שו"ע ס"ב.

קיז) עולת שבת סק"ב. ח"י שם.

קיח) ר"ת ור"י בתוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי.

קיט) ברכות כו, א.

קכ) ראה ח"י סקי"ג.

קכא) רא"ש שם פ"א סי' א. טור ושו"ע סי' רלה ס"א.

קכב) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לעיל סי' רסז ס"ב.

קכג) מ"א סק"ו.

קכד) אליה רבה סק"י.

קכה) כדלעיל ס"ב.

קכו) אליה רבה שם.

קכז) אבודרהם סוף סדר ספירת העומר . שו"ע ס"ד.

קכח) לעיל סי"ב.

קכט) מ"א סק"י. ח"י סקי"ד.

קל) מ"א שם. וראה גם לעיל ס"ז.

קלא) ט"ז סק"ז. מ"א סק"ט. וכדלעיל ס"ז.

קלב) ט"ז סוף סק"ז.

קלג) אבודרהם שם. שו"ע שם.

קלד) כדלעיל סוף סי"ב.

קלה) פר"ח ס"ד ד"ה ולכן. וראה גם לעיל סי' תעה סכ"ט, וש"נ.

קלו) לחוש לדעת האומרים שמפלג המנחה הוי לילה לכל דבר (דברי נחמיה שם).

קלז) מ"א סוף סק"ז. וראה גם לקמן סי' תצא ס"ג.

קלח) ח"י סקט"ז. וכ"מ בטור ושו"ע ס"א.

קלט) ח"י שם.

קמ) משנה הוריות יב, ב. וכדלעיל סי' כה ס"ב וש"נ.

קמא) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ט"ז שם סק"ג. מ"א שם סוף סק"ב וסק"ה. לעיל סי' רסז בקו"א.

קמב) דרכי משה  ס"ק א. רמ"א ס"ד.

קמג) ראה שו"ע סי' רלב ס"ב. וראה גם לעיל סי' ע ס"ה (במוסגר).

קמד) עולת שבת ס"ק ד. מ"א סקי"א.

קמה) כדלעיל סי"ב וסי"ג.

קמו) מ"א שם.

קמז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סוף ס"ב ומ"א סק"ח.

קמח) שהשמש קורא.

קמט) רמ"א סוף ס"ד. וראה גם לעיל סי' ע ס"ה (לענין תפלה). סי' תלא קו"א סוף סק"א (במוסגר). דברי נחמיה שם.

קנ) רמ"א שם.

קנא) ח"י סקי"ז.

קנב) ראה מ"א שם סק"ה (בקריאת שמע שהוא מן התורה). וראה גם לעיל סי' ע ס"ה.

קנג) כדלעיל ס"ב.

קנד) ח"י שם.

קנה) טור בשם ראבי"ה סי' תקכו (ע' 177). שו"ע ס"ה.

קנו) ראה דברי נחמיה שם.

קנז) ט"ז סק"ח. אליה זוטא סקי"ב, בשם צידה לדרך כלל ג.

קנח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א (בכוס של מים, וסבור שהוא יין, ופתח על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא של מים וסיים שהכל, יצא). וראה הטעם במלחמות ברכות פ"א (ו, ב), ובהשגת הראב"ד שם (הובא ברא"ש שם פ"א סי"ד), כי אין הכוונה מעכבת ולא מצינו פסול במחשבה כגון זו. וראה דברי נחמיה שם. מ"מ וציונים.

קנט) ב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד. מ"א סקי"ב. וכמסקנת הפוסקים רס"י רט (ט"ז ומ"א שם ס"ק א).

קס) פר"ח ס"ו ד"ה גם לפי.

קסא) מ"א שם.

קסב) מ"א שם (כשנזכר תוך כדי דיבור. ולפי האמור לעיל ס"כ, שהכוונה אינה פוסלת הברכה, סגי במה שלא הפסיק בדברים אחרים). וראה דברי נחמיה שם.

קסג) ראה דברי נחמיה שם.

קסד) מ"א שם (לענין טעה בדיבורו. ולפי הנ"ל ס"כ-כא, כן הוא גם בטעה בדעתו). וראה דברי נחמיה שם.

קסה) אוצ"ל: יש.

קסו) טור בשם בה"ג הל' מנחות (קלז, ג). וראה חקרי הלכות ח"ג עב, ב.

קסז) ויקרא כג, טו.

קסח) הרי"ץ גיאץ ח"ב (ע' קט) בשם רב האי גאון. תוס' מנחות סו, א סוד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סי' מא, וטור, בשם רבנו יונה.

קסט) רב האי שם. ב"י ד"ה והר"ן.

קע) תרומת הדשן סי' לז. שו"ע ס"ח. וראה גם תוס' מגילה כ, ב ד"ה כל, וטור, בשם בה"ג.

קעא) שו"ע שם.

קעב) פר"ח ס"ז.

קעג) סעיף ג.

קעד) תרומת הדשן שם. לבוש ס"ח.

קעה) היא דעת בה"ג, שכשהחסיר אין צריך לספור בשאר הלילות, סבירא ליה לעיל ס"ג שכשלא ספר בלילה יספור ביום.

קעו) דעה הב' דלעיל ס"ג.

קעז) דעה הב' דלעיל סכ"ג.

קעח) תרומת הדשן שם. שו"ע שם. וראה לקו"ש חי"ז ע' 466.

קעט) פר"ח ס"ח. וראה תרומת הדשן שם.

קפ) סעי' ו, ז, יב, יג, יד, כא.

קפא) ראה ט"ז סוף סק"י.

קפב) כדלעיל סי' רסט ס"ב.

קפג) כדלעיל סי' רצה ס"ד.

קפד) תרומת הדשן סי' ס. שו"ע ס"ט.

קפה) תרומת הדשן שם. ט"ז ס"ק י. מ"א סקי"ד. וראה גם לעיל סי' ער ס"ב.

קפו) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

קפז) תרומת הדשן שם. ט"ז שם. מ"א סקט"ו.

קפח) ראה ברכות נב, א. פסחים קה, ב. וראה גם מ"א סקט"ז.

קפט) ח"י ס"ק כ.

קצ) כ"ה בדפוס זיטאמיר. ובדפו"ר יש רק ובין כו' הא', ובלוח התיקון שם תוקן: וכן.

קצא) אבודרהם ריש סדר ספירת העומר. שו"ע שם.

קצב) ח"י שם.

קצג) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

קצד) תרומת הדשן שם. וראה גם מ"א סקט"ז.

קצה) ח"י סקכ"א.

קצו) סעיף ז.

קצז) פיוטים שאומרים בלילות יו"ט בתפלת ערבית. בסידור לא הובאו כלל פיוטים אלו.

קצח) כדלקמן סי' תרמב ס"ב.

קצט) סעיף ג.

ר) לבוש ס"א. מ"א ריש הסי'.

רא) מ"א שם. ח"י סק"א. כלומר, עדיפות וקדימה לספירה.

רב) לבוש שם.

רג) משנה מנחות סח, א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י ה"ב. טור ושו"ע ס"י וביו"ד סי' רצג ס"א. וראה לעיל סי' שח סוף ס"ט אם החדש מוקצה בשבת.

רד) ויקרא כג, יד (ראה פרש"י שם, שכרמל הן קליות, וקלי הוא הקמח העשוי מכרמל, הנזכרים לעיל סי' תסב ס"ב). טור ושו"ע ס"י.

רה) משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע יו"ד שם.

רו) ויקרא כג, יד. רבי יהודה במשנה שם.

רז) גמרא שם סח, ב.

רח) משנה שם. רמב"ם שם (הקרובים, והרחוקים מותרים מחצות היום).

רט) ויקרא שם.

רי) ראה רש"י סוכה מא, רע"ב ד"ה עד עצם.

ריא) כרבינא בגמרא שם (משמיה דאבוה). רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"י וביו"ד שם.

ריב) גמרא, לפירוש רש"י שם ד"ה וסבר. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב אות ד.

ריג) ערלה פ"ג מ"ט. רבי אליעזר קידושין לז, רע"א במשנה. גמרא לפירוש רש"י במנחות שם, שכן גם דעת אבוה דרבינא. רי"ף קידושין (טו, א). רמב"ם שם. סמ"ג ל"ת סי' קמב. סמ"ק סי' ריז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. וראה לקמן סוף ס"ל. לעיל סי' שח סוף ס"ט.

ריד) ויקרא שם. מנחות פד, א.

רטו) ראה ביצה ד, ב. רמב"ם שם (מדברי סופרים). רדב"ז שם.

רטז) ראה לקמן סי' תצ ס"א. סי' תרמט סכ"א. דברי נחמיה שם סכ"ט אות ה.

ריז) ב"ח סוף הסי' וביו"ד סי' רצג. ט"ז שם ס"ק ד. באר הגולה יו"ד שם. מ"א בסוף הסימן.

ריח) סמ"ג ל"ת סי' קמב-ד, בשם רבנו יצחק ברבנו שמואל. הגהות מיימוניות שם אות ג. שו"ת הרא"ש כלל ב ס"א. מרדכי קידושין רמז תקא. תרומת הדשן סי' קצא. טור ורמ"א יו"ד סי' רצג ס"א.

ריט) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם. ומה שאינו אסור משום דבר שיש לו מתירין, ראה לקמן סי' תקיג קו"א סק"ה.

רכ) שו"ת רמ"א סי' קלב אות טו. מ"א סקי"ז.

רכא) מ"א שם.

רכב) כדלעיל סי' תמב סי"ג וש"נ.

רכג) שו"ת רמ"א שם. מ"א שם.

רכד) של"ה שער האותיות אות ק (עז, א) ד"ה עתה באתי על ענין דין של חדש. מ"א שם.

רכה) אור זרוע ח"א סי' שכח. ט"ז יו"ד שם סק"ד. מ"א סקי"ז ד"ה ונראה לי.

רכו) תשובת רבנו ברוך, הובאה בשו"ת מהר"ם (לבוב) סי' קצט, ובשו"ת הרא"ש כלל ב סי' א. אור זרוע שם. הובא בתרומת הדשן סי' קצא. ליקוטי מהרי"ל (ע' תרטז).

רכז) רבנו ברוך שם. מ"א שם.

רכח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א (לענין תרומות ומעשרות).

רכט) ב"ח סוף הסימן, וביו"ד שם ריש הסי'. שו"ת הב"ח החדשות סי' מח-מט.  ט"ז יו"ד שם (להקל בשל נכרים). באר הגולה שם. ובב"ח יו"ד שם, בשם הגהות מהרש"ל לטור, בשם תשובת מעיל צדק, בשם הריב"א, ומשמעות בה"ג (להתיר עכ"פ בשל נכרי בחו"ל). וכן מסיק בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מא ד"ה ואני הקטן אענה, ובשו"ת שב יעקב סי' סא. וראה שו"ת צמח צדק סי' ריח (לח, ד), בשם מהרי"ל בשם רבנו, צד נוסף ליישב מנהג העולם. ליקוט הדעות בזה ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב (נז, ג-ד).

רל) ב"ח יו"ד שם סוף הסימן (שהמחמיר לא יחמיר אלא לעצמו). מ"א סוף הסימן (שבעל נפש יחמיר). וראה גם שו"ת רבנו סוס"י ו (שנהוג עלמא להחמיר בשל ישראל, ולצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן יש להקל), וסוס"י ז (שבדורות שלפנינו נהגו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר), וסי' כ (להתיר יי"ש מטעם תערובת). שו"ת צמח צדק סי' שנא (מנהג מדינות אלו לאסור חדש של ישראל ולהתיר חדש של נכרי). שיחות קודש אחרון של פסח תש"מ (שבפועל מקילין בזמנינו).

רלא) טור ושו"ע כאן ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. כנסת יחזקאל סי' מא ד"ה וע"פ הדברים.

רלב) כדלעיל סכ"ט וש"נ.

רלג) תוס' קידושין לז, רע"א. ראבי"ה סי' תקכז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע יו"ד שם ס"ב. ט"ז שם סק"ב. ש"ך שם סק"ו.

רלד) ראה שו"ת אדה"ז סי' ו בסופו, שהביא דעת כנסת יחזקאל סי' מא (ד"ה ואני הקטן אענה, ואילך) לאסור בשל ישראל, ומסיק שהעיקר כדעת המ"א להקל בחו"ל, במצות של מצוה. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב (נז, ד).

רלה) ראה ט"ז שם סק"א. ש"ך שם סק"ו. ח"י כאן סקכ"ב.

רלו) ראה לעיל סי' תמב ס"ט (גבי חמץ). חידושי צמח צדק משניות (ז, ד). שו"ת רבנו סי' כ.