יט

יט במוצאי חג השבועות אסור להתענותקי מעיקר הדיןקיא לפי שהיה יום טבוחקיב בזמן שבית המקדש קיים דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביו"ט עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש ואין מחללין יום טוב בשבילם כיון שאפשר להקריבן אחר יו"ט שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה ואע"פ שזה הוא לדברי בית שמאי אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביו"ט עצמוקיג מכל מקום כיון שבדבר זה עשו ב"הקיד כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יו"ט ונעשה להם יום זה שהוא מוצאי יו"ט כמו יו"ט עצמו להאסר בו בהספדקטו ותענית א"כ אף עתה משחרב בית המקדש לא הותרה ההספד והתענית בו ביום.

אבל במוצאי יו"ט האחרון של פסח ושל סוכות לא היה יום טבוח אף לדברי ב"ש שכל עולות ראייה היו נקרבות במוצאי יו"ט הראשון שהוא חולו של מועדקטז לפיכך אין בהם איסור להתענות מעיקר הדין אלא מחמת מנהג בעלמא כמו שנתבאר בסי' תכ"טקיז:


קי) אגור סי' תרסה בשם ה"ר ישעיה (תוס' רי"ד חגיגה יח, א ד"ה לא. פסקי רי"ד שם). ר"י בן חביב בספר עין יעקב בפרק ב דחגיגה (הכותב אות טז). שו"ע ס"ג.

קיא) ראה גם לעיל סי' תכט סי"ח. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1030 הערה 26 שכן הוא גם במוצאי חג השבועות בחו"ל. וראה לקמן ס"כ.

קיב) ראה משנה חגיגה יז, א. גמרא שם יח, סוע"א. תוס' רי"ד שם. לבוש ס"ג. מ"א סק"ג. לקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך. שם ע' 79. שלחן המלך ח"ב ע' קמב ואילך. סופרים וספרים פסקים ע' 16

קיג) משנה שם.

קיד) בקונטרס השלחן הגיה: ב"ש. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 26 הערה 26: אבל דוחק להגיה כן בשו"ע מאחר שכ"ה בכל הדפוסים שתח"י.

קטו) ראה חגיגה יח, סוע"א.

קטז) לבוש שם.

קיז) סעיף יז.