כ

כ ונוהגין במדינות אלו שלא להתענותקיח ושלא לומר תחנוןקיט מר"חקכ עד ח' בוקכא ועד בכלל דהיינו עד אחר מוצאי יו"ט הנקרא אסרו חגקכב לפי שמיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורהקכג שבשני בשבת היה ר"חקכד ובשלישי בשבת אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'קכה וברביעי אמר להם מצות הגבלה השמרו לכם עלות בהר וגו'קכו ובחמישי אמר להם מצות פרישה שיפרשו מנשותיהן היום ומחר ויהיו נכונים ליום השלישיקכז שהוא שבת שבו נתנה התורהקכח:

סליק סימן תצ"ד וסליק כל הלכות פסח:


קיח) מ"א סק"ד. וראה גם לעיל סי' רפח ס"ג.

קיט) הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ה אות ש. מנהגים (טירנא) מנהגי סיון. רמ"א ס"ג.

קכ) בר"ח האיסור להתענות הוא מן הדין, וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 הערה 15.

קכא) בסידור (לפני ובא לציון): מנהג ספרד דאין אומרים תחנון עד י"ב בו ועד בכלל ... כי החג יש לו תשלומין כל שבעה, וש"נ. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 76 הערה 2.

קכב) כדלעיל סי' תכט סי"ז. וראה לעיל סי"ט שהוא יום טבוח ואסור להתענות בו מן הדין. וראה לקו"ש חל"ח ע' 4 הערה 31.

קכג) ראה מ"א סק"ד. לקו"ש חל"ח ע' 1 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' קנב ואילך.

קכד) כדעת רבנן שבת פז, א. וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 הערה 15. חכ"ח ע' 7 הערה 12.

קכה) שמות יט, ו. וראה לקו"ש חי"ח ע' 20 ואילך.

קכו) שם יט, יב.

קכז) שם יט, י-יא (באמירת ה' למשה) וראה שם יט, טו (באמירת משה לעם). רש"י שם.

קכח) כדלעיל ס"א.