תצד סדר תפלת חג השבועות ובו כ' סעיפים:

א

א ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועותא הנקרא עצרתב בלשון חכמיםג שנאמר תספרו חמשים יום והקרבתם וגו'ד וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וגו'ה ולפי חשבון קביעות החדשים המסור בידינו שחודש ניסן הוא מלא לעולם וחודש אייר הוא חסר לעולםו יהיה חג זה בששה בסיון שהרי ימי הספירה מתחילין מט"ז בניסןז א"כ ט"ו יום שמט"ז עד סוף החודש וכ"ט יום של אייר וששה ימים בסיון הם חמשים יום לפיכך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנוח שבששה בסיון נתנה התורה לישראלט.

אבל בזמן שהיו מקדשין החדשים על פי הראיה היה אפשר להיות גם חודש ניסן חסר והיה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בשבעה בסיון ואם היה גם חודש אייר מלא היה חג השבועות שהוא יום חמשים לעומר בחמשה בסיוןי אף שאינו ביום מתן תורה אין בכך כלום שהכתוב לא תלה חג הזה ביום מתן תורה ולא בכמה ימים לחודש רק בחמשים לעומר אלא שלפי חשבון המסור בידינו לעולם יהיה יום חמישים לעומר בששה בסיון שהוא יום מתן תורהיא.

ואף שששה בסיון שלנו הוא יום נ"א מט"ו בניסן שבו יצאו ישראל ממצרים והתורה נתנה ביום נ"ב לצאתם ממצרים שהרי בחמשה בשבת יצאו ממצריםיב כמו שנתבאר בסי' ת"ליג והתורה נתנה בחודש השלישי ביום השבתיד שהוא ששה בסיון שחודש ניסן ואייר היו אז שניהם מלאים וכיון שט"ו בניסן היה חמישי בשבת היה יום ראשון של אייר בשבת דהיינו ט"זטו יום לצאתם ממצרים ויום ראשון של סיון היה ביום ב' דהיינו [מ]"ו יום לצאתם ממצרים ושבת הוא ששה בסיון דהיינו נ"ב יום לצאתם ממצרים שהוא יום נ"א לעומר אעפ"כ אנו אומרים זמן מתן תורתנו בחמשים לעומר כיון שהוא לנו בששה בסיון ובששה בסיון נתנה התורה:

ב

ב אע"פ שבכל ערבי יו"ט נוהגין להקדים תפלת ערבית של יום טוב מבעוד יום מטעם שנתבאר בסי' רס"זטז מכל מקום בליל שבועות מאחרין להתפלליז לאחר צאת הכוכבים שאם יקדימו ויקבלו קדושת יום טוב בתפלה מבעוד יום הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני חג הזה והתורה אמרהיח שבע שבתות תמימות תהיינהיט ומזה הטעם אין לקדש גם כן קידוש היום מבעוד יוםכ אף קודם תפלת ערביתכא:

ג

ג נוהגין הרבה להיות נעורים כל הלילה לעסוק בתורהכב (ומכל מקום אם הוא ליל טבילה ישמש מטתוכג עיין סי' ר"מכד) ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל פהכה וצריכים הם ליזהר שלא לברך על נטילת ידים בבוקרכו עיין סי' ד'כז ושלא לברך על הטלית קטן שהיה לבוש בו בלילהכח עיין סי' ח'כט ואם יברכו ברכת התורה בבוקר נתבאר בסימן מ"זל ע"ש:

ד

ד ביום א' של שבועות אחר גמר ההלל (וכל דיני ההלל ביום זה נתבאר בסי' תפ"חלא) מוציאין ב' ספרי תורהלב מטעם שנתבאר בסי' תפ"חלג וקורין בספר תורה א' חמשה גברילד בפרשת יתרו בחודש השלישי לצאתלה עד סוף הסדרהלו שהוא ענינו של יום שבו נתנה התורהלז והמפטיר קורא בספר תורה ב' בפרשת פנחס וביום הבכורים וגו'לח ומפטיר בנביא במרכבה דיחזקאללט על שם שנגלה הקב"ה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאןמ ונוהגין לסיים בפסוק ותשאני רוחמא אף שאינו כתוב כלל אצל המרכבה:

ה

ה ונוהגין במקצת מקומות שגדול וחכם קורא זאת ההפטרהמב וסמך לדבר ולא במעשה מרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתומג:

ו

ו יש נוהגין לאמרה מעומדמד ולא המפטיר בלבד שהוא צריך לעמוד לכתחלה בכל ההפטרות מפני כבוד הציבורמה אלא אף כל מי שקורא אותה בלחש עם המפטירמו קוראה מעומד מפני כבודה:

ז

ז הנוהגין לשורר אקדמותמז אחר שקראו בתורה פסוק ראשון אע"פ שמפסיקין באמצע הקריאה בדבר שאינו צורך הקריאה אין למחות בידם כי יש שמיישבין מנהגםמח אבל במקום שאין מנהג יותר טוב לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך לפני קריאת התורה וכן יציב פתגםמט ביום שני יותר טוב לומר קודם שיתחיל המפטיר לברך לפני ההפטרהנ וכן נהגו עכשיו בהרבה מקומות:

ח

ח בעשרת הדברותנא יש ב' מיני נגינותנב האחד עושה מכל דיבור פסוק אחד אף שהוא ארוך או קצר מאוד דהיינו שאנכי ולא יהיה לך ולא תעשה לך ולא תשתחוה ועושה חסד הם פסוק אחד שאנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרונג ולפיכך תיבת פני הנו"ן נקודה פת"ח ולא קמ"ץ שהרי אין שם אתנחתא ולא סוף פסוק וכן זכור וששת ימים ויום השביעי וכי ששת הם פסוק אחד ולפיכך הכ' של תיבת כל הסמוכה לתיבת ועשית היא רפויה ולא דגושה וב' תיבות לא תרצח הם פסוק אחד שלם ולפיכך הצד"י היא נקודה קמ"ץ כיון שיש שם סוף פסוק והתי"ו דגושה לפי שתיבת לא היא מוטעמת בטעם מפסיק דהיינו טפחא וכן לא תנאף הוא פסוק אחד שלם והתי"ו דגושה והאל"ף נקודה קמ"ץ וכן לא תגנוב התי"ו דגושה:

ט

ט והשני עושה מאנכי פסוק אחד ומלא יהיה לך פסוק שני ולפי זה הנו"ן של פני הוא בקמ"ץ שיש שם סוף פסוק וכן זכור הוא פסוק אחד וששת ימים הוא פסוק שני ולפי זה הכ"ף של תיבת כל היא דגושה לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה הכל פסוק אחד ולפי זה כל תי"ו מהם רפויה והצד"י של תרצח היא בפתח והאלף של תנאף היא בקמץ לפי שיש שם אתנחתא:

י

י וטעם ב' נגינות הוא שהראשון הוא מסודר לפי הכתוב שנכתב כל דיבור ודיבור בפרשה בפני עצמה שמאנכי עד לא תשא היא פרשה אחת סתומה ודיבור אחד לכך נעשה ממנו פסוק אחד וכן מזכור עד לא תרצח אבל מלא תרצח עד לא תחמוד נכתב בד' פרשיות סתומות והם ד' דבורים לכך נעשה מהם ד' פסוקים:

יא

יא והשני הוא מסודר לפי הקרי שלענין הקריאה אין מלא תרצח עד לא תחמוד אלא פסוק אחד בלבד דהיינו שאסור להפסיק קריאתונד לגמרינה בתוך אמצע פסוק זה אפילו כשקורא ביחידנו שכל הפסקות הפסוקים הם הלכה למשה מסיני ואסור להפסיק במקום שלא פסק לנו משה מסינינז וכיון שאסור להפסיק הקריאה לגמרי באמצע ד' פרשיות קטנות הללו אם כן גם כשקוראין בפעם אחד הם נקראים בנגינה המחברת אותן לעשות מכולן פסוק אחד כמו שהם באמת פסוק אחד שאין לנו בכל התורה פסוק פחות מג' תיבותנח וכן מאנכי עד לא תשא ומזכור עד לא תרצח הן מופסקים לכמה פסוקים לענין הקריאה דהיינו לענין שהיחיד מותר להפסיק קריאתו לגמרינט באמצע פרשת אנכי וזכור רק שיהיה בסוף פסוק ואף בציבור אין איסור להפסיק שם אלא משום הנכנסין ויוצאין כמו שנתבאר בסי' קל"חס לכך הם נקראים בנגינה המפסקת אותן לעשות מהן כמה פסוקים כמו שהן באמת כמה פסוקים לענין מנין הפסוקיםסא.

ומכל מקום בעצרת נוהגין לקרות בציבור בהראשון לעשות מכל דיבור פסוק אחד לפי שבו ביום נתנו עשרת הדברות לכך קורין אותו כמו שנתנו כל דיבור בפסוק אחדסב ויש נוהגיןסג לקרות בציבור בהראשון לעולם אף בשבת פרשת יתרו ובשבת פרשת ואתחנן רק היחיד הקורא לעצמו קורא בשני:

יב

יב ביום טוב שני קורין חמשה גברי בפרשת כל הבכורסד והמפטיר קורא בתורה וביום הבכורים כמו בראשוןסה ומפטיר בנביאסו תפלה לחבקוקסז עד למנצח בנגינותיסח ויש מקומות שמתחילין מן וה' בהיכל קדשוסט:

יג

יג נוהגין לקרות מגילת רות בשבועותע שהוא זמן מתן תורה כדי ללמוד שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוניעא כמו שהיה לרות כשנתגיירה ואין מברכין כלום על קריאת מגילה זו כמו שנתבאר בסי' ת"צעב:

יד

יד ונוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסתעג ובבתיםעד בשבועות זכר לשמחת מתן תורהעה ואף ביום טוב עצמו מותר לשוטחן אפילו אם אינן ראויין למאכל ואין בהם איסור מוקצה כיון שחשב עליהן מערב יום טוב לשוטחן ביום טובעו עיין סי' שחעז.

ומכל מקום אם חל שבועות אחר השבת לא ישטחם בשבתעח אף שמותר לטלטלם מכל מקום כששוטחן בשבת לצורך יום טוב הרי זה כמו מכין משבת ליו"ט ואסור להכין כלום משבת ליו"טעט אפילו בדבר שאין בו שום סרך מלאכה כמו שיתבאר בסי' תק"גפ:

טו

טו נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתיםפא כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילןפב ויתפללו עליהםפג:

טז

טז נוהגין בכל המקומות לאכול מאכלי חלב ביום א' של שבועותפד ומנהג אבותינו תורה היאפה כי הרבה טעמים נאמרו עליופו ולפי שמצוה לאכול בשר בכל יו"ט כמו שיתבאר בסי' תקכ"טפז לפיכך צריכין להזהר שלא יבואו לידי איסורפח בשר בחלב ויעשו ככתוב ביורה דעה סי' פ"ח ופ"טפט.

והנוהגים לאפות לחם נילוש בחלב או בחמאה יזהרו כשמסיקין התנור קודם האפייה שיסיקוהו יפהצ בענין שיהיו נצוצות ניתזין ממנוצא כדי להפליט ממנו את רוטב של בשר שנשפך עליו לפעמים ונבלע בתוכו (ושיהיו הגחלים מהלכים על פני כולו עיין סי' תס"אצב) וכן יזהרו ליקח מרדה חדשהצג להוציא בה לחם זה מן התנור ולא יוציאוהו במרדה שמוציאין בה שאר כל הלחמים שאינן של חלב אפילו אם רוצים להפכה על צדה השניצד לפי שעכשיו יהא נבלע בה טעם החלב בכל עוביהצה כשיוציאו בה לחם נילוש בחלב ואחר כך כשיאפו לחם אחר לאכלו עם בשר ויוציאוהו במרדה זו יהא נפלט ממנו טעם החלב ויבלע בלחם (כדי קליפה כמ"ש בסימן תנ"אצו) ואף שאם עבר ועשה כן מותר לאכול לחם ההוא עם בשר לפי שהוא נותן טעם בר נותן טעם של היתר כמו שנתבאר ביורה דעה סימן צ"דצז מכל מקום הרי לכתחלה אסור לעשות נותן טעם בר נותן טעם כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"הצח.

(ודין החלב שנחלב ביו"ט יתבאר בסימן תק"הצט ע"ש):

יז

יז המחלק עשבי בשמים להציבור בבית הכנסת יזהר שלא לחלק להם מברוך שאמר עד לאחר שמונה עשרהק שקודם ברוך שאמר או לאחר שמונה עשרה יכולין הן לברך על הריח המגיע להם אבל מברוך שאמר עד לאחר שמונה עשרה אסור להפסיק בדיבורקא ויהנה מהריח בלא ברכה שאפילו בין פרק לפרק שמותר להפסיק אפילו בשביל כבוד בשר ודםקב אף על פי כן אסור להפסיק לברך על הריחקג לפי שברכה זו אינה חובה כלל שהרי אין צריך לברך על הריח אלא כשמתכוין להריח אבל אם הריח מגיע לו מאליו והוא אינו מתכוין אליו אף שבעל כרחו נהנה ממנו אינו מברך עליו כמ"ש בסימן רי"זקד א"כ זה שעומד במקום שאסור להפסיק לא יתכוין להריח ולא יפסיק לברך על הריח:

יח

יח אסור להתענות תענית חלום בחג השבועותקה לפי שהוא יום שנתנה בו התורהקו וצריך לאכול ולשמוח בוקז להראות שנוח ומקובל לישראל יום שנתנה בו התורהקח לפיכך אינו דומה לשאר יו"ט ושבתות שמותר להתענות בהם תענית חלום כמו שנתבאר בסי' רפ"חקט:

יט

יט במוצאי חג השבועות אסור להתענותקי מעיקר הדיןקיא לפי שהיה יום טבוחקיב בזמן שבית המקדש קיים דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביו"ט עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש ואין מחללין יום טוב בשבילם כיון שאפשר להקריבן אחר יו"ט שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה ואע"פ שזה הוא לדברי בית שמאי אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביו"ט עצמוקיג מכל מקום כיון שבדבר זה עשו ב"הקיד כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יו"ט ונעשה להם יום זה שהוא מוצאי יו"ט כמו יו"ט עצמו להאסר בו בהספדקטו ותענית א"כ אף עתה משחרב בית המקדש לא הותרה ההספד והתענית בו ביום.

אבל במוצאי יו"ט האחרון של פסח ושל סוכות לא היה יום טבוח אף לדברי ב"ש שכל עולות ראייה היו נקרבות במוצאי יו"ט הראשון שהוא חולו של מועדקטז לפיכך אין בהם איסור להתענות מעיקר הדין אלא מחמת מנהג בעלמא כמו שנתבאר בסי' תכ"טקיז:

כ

כ ונוהגין במדינות אלו שלא להתענותקיח ושלא לומר תחנוןקיט מר"חקכ עד ח' בוקכא ועד בכלל דהיינו עד אחר מוצאי יו"ט הנקרא אסרו חגקכב לפי שמיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורהקכג שבשני בשבת היה ר"חקכד ובשלישי בשבת אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'קכה וברביעי אמר להם מצות הגבלה השמרו לכם עלות בהר וגו'קכו ובחמישי אמר להם מצות פרישה שיפרשו מנשותיהן היום ומחר ויהיו נכונים ליום השלישיקכז שהוא שבת שבו נתנה התורהקכח:

סליק סימן תצ"ד וסליק כל הלכות פסח:


א) רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ח ה"א. טור ושו"ע ס"א.

ב) רמב"ם שם.

ג) ראה פסחים סח, א. ר"ה ו, רע"ב. ועוד. וראה ברכי יוסף סק"א.

ד) ויקרא כג, טז.

ה) שם כא.

ו) ראה רמב"ם הל' קדוש החדש פ"ח ה"ה. טור סי' תכח.

ז) כדלעיל סי' תפט ס"ג.

ח) שו"ת הריב"ש סי' צו. פר"ח ס"א. ח"י סק"א.

ט) כרבנן שבת פו, ב.

י) רב שמעיה ר"ה ו, ב.

יא) ריב"ש שם. פר"ח שם. ח"י שם. וראה אג"ק חי"ז ע' קנח, ולקו"ש ח"ג ע' 997-1000, בענין העובר את קו התאריך בימי הספירה. וראה שלחן המלך ח"ב ע' קלז-ט.

יב) ראה לקו"ש ח"ג ע' 997 הערה 10. שלחן המלך ח"ב ע' קלט.

יג) ס"א, וש"נ. וראה לקו"ש חי"ז ע' 63 בשוה"ג להערה 46.

יד) שבת שם: דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה.

טו) אוצ"ל: י"ז (ולקמן: מ"ז). או אוצ"ל (בשניהם): לעומר.

טז) סעיף ב.

יז) ט"ז ריש הסי'. ח"י סק"א בשם אחרונים.

יח) ויקרא כג, טו. וראה לעיל סי' תפט ס"ג.

יט) ט"ז שם. ח"י שם.

כ) מ"א ריש הסי' ד"ה בליל, בשם עמק הברכה ליקוטים חג השבועות ע' רסד, ומשאת בנימין חידושי דינים או"ח אות ד.

כא) ראה לעיל סי' רסז ס"ג. וראה העו"ב תשצט ע' 47. רשימות שיעורים (פסחים) ע' ריא.

כב) מ"א שם ד"ה איתא, בשם הזהר ח"א ח, א. ח"ג צח, רע"א. ח"י שם.

כג) מ"א שם ד"ה ואיתא, בשם כתבים (פע"ח שער חה"ש פ"א הגהה ב). ח"י סוף סק"א.

כד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"ג.

כה) זהר ח"ג שם. וראה שם ח"א ח, א. ומנהג חב"ד לומר "תיקון ליל שבועות" (ללא התפילות והבקשות) – ראה המלך במסיבו ח"א ע' קסט-קע. שם ע' שטו. אוצר מנהגי חב"ד חה"ש ע' רצה-ו. וראה עוד שם ע' רצז בקשר לאמירת התיקון בליל ב'.

כו) מ"א ריש הסי' ד"ה ועיין.

כז) סי"ג. וכ"ה בסידור סדר הנטילה. וראה בנסמן שם מנהג חב"ד.

כח) מ"א שם.

כט) סעיף כז.

ל) סוף ס"ז.

לא) סעי' ב-ד.

לב) טור ושו"ע ס"א.

לג) סעיף ו.

לד) כדלעיל שם ס"ה.

לה) שמות יט, א. כדעת אחרים בברייתא מגילה לא, א. טור ושו"ע ס"א.

לו) טור ושו"ע שם.

לז) ראה רש"י שם סוד"ה והאידנא. לבוש ס"א.

לח) במדבר כח, כו. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תפח ס"ו.

לט) יחזקאל א. כדעת אחרים בברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה לקו"ש חל"ג ע' 18 ואילך.

מ) רש"י שם ד"ה במרכבה, ע"פ תהלים סח, יח. וראה שם בהגהת הב"ח. לקו"ש שם הע' 8, 9.

מא) שם ג, יב. טור ושו"ע שם. וראה לקו"ש ע' 23 ואילך.

מב) ח"י סק"ה. וראה לעיל סי' רפד ס"ח.

מג) משנה חגיגה יא, ב. ח"י שם.

מד) אליה זוטא סק"ד. ח"י שם.

מה) ראה רמב"ם הל' מגילה פ"ב ה"ז, לענין קריאת מגילה.

מו) ראה לעיל סי' רפד סי"א.

מז) בענין אמירת אקדמות – ראה שער הכולל פ"מ אות יז. ספר המנהגים - חב"ד ע' 44 (שאין אומרים אותן). אג"ק חי"ח ע' תכז. אוצר מנהגי חב"ד שם ע' שג.

מח) ח"י סק"ג, בשם שו"ת שער אפרים או"ח סי' י.

מט) לא הובא בסידור. וראה אוצר מנהגי חב"ד חה"ש ע' שה שאין נוהגין לאמרו.

נ) ט"ז סק"א.

נא) הן בפרשת יתרו (שמות כ ב-יד) והן בפרשת ואתחנן (דברים ה ו-יח).

נב) בהבא להלן (סעי' ח-יא) - ראה חזקוני שמות כ, יד. שו"ת משאת בנימין סי' ו. מ"א ריש הסי' ד"ה כתב. אליה רבה סי' קמב סק"א. שערי תפלה (ע' שכח). העו"ב תתלח ע' 109. אנציקלופדיה תלמודית ח"כ ע' תרו-ז.

נג) ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסו.

נד) תענית כז, ב. מגילה כב, א.

נה) כלומר שאינו מסיים קריאתו, אבל בשהיה בלבד - ראה סוכה לט, רע"א: אסוקי מילתא לית לן בה. תוס' שם לח, ב ד"ה אמר. וראה אנציקלופידה תלמודית שם ע' תרטו.

נו) משמעות הגמרא תענית ומגילה שם, ממעשה דרבי חנינא.

נז) תענית שם. מגילה שם. וראה לעיל סי' לב סמ"ז.

נח) חזקוני שם. משאת בנימין שם. מ"א שם. וראה גם תוס' קידושין ל, א ד"ה יתר.

נט) ראה מ"א ריש סי' רפב.

ס) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א.

סא) ראה קידושין שם.

סב) חזקוני שם. משאת בנימין שם. מ"א שם. אליה רבה שם.

סג) מ"א שם, בשם אור תורה שתי ידות יא, ב; והכותב בעין יעקב בירושלמי שקלים פ"ו אות ל.

סד) דברים טו, יט. מגילה לא, א. טור ושו"ע ס"ב.

סה) טור ושו"ע שם.

סו) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

סז) חבקוק ג, א. מ"א שם.

סח) שם ג, יט. טור ושו"ע שם.

סט) שם ב, כ. טור ושו"ע שם. וכ"ה מנהג חב"ד.

ע) ילקוט שמעוני רות רמז תקצו. אבודרהם סדר תפלות הפסח. רמ"א סי' תצ ס"ט.

עא) ילקוט שמעוני שם. מ"א סי' תצ סק"ח.

עב) סעיף יז.

עג) מהרי"ל הל' שבועות. רמ"א ס"ג.

עד) רמ"א שם.

עה) רמ"א שם.

עו) מ"א סק"ה.

עז) סעיף נ.

עח) מהרי"ל שם.

עט) מ"א שם.

פ) סעיף ג. וראה גם לעיל סי' תנה סי"א.

פא) מ"א סוף סק"ה. ח"י סק"ז.

פב) ראה משנה ר"ה טז, א.

פג) מ"א שם.

פד) רמ"א ס"ג.

פה) מ"א סק"ו.

פו) מ"א שם. וראה אהלי שם ח"ו ע' רא.

פז) סעיף ז.

פח) מ"א שם.

פט) ראה העו"ב תת ע' 121.

צ) מ"א סק"ח. ובסי' תסא סוף ס"ק א.

צא) כדלעיל סי' תסא ס"א, וש"נ. וראה לעיל סי' תנא סי"ג בהגהה.

צב) שם, וש"נ. וראה מ"א שם סק"ד.

צג) מ"א סק"ח.

צד) מ"א שם.

צה) מ"א שם. דאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן (כדלעיל סי' תמז ס"ז וש"נ), ואוסר החלב את כולו.

צו) סנ"ו וסס"ו. וראה העו"ב תתנב ע' 79.

צז) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ה. פסקי אדה"ז ע' 167.

צח) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ב. פסקי אדה"ז שם. שערי יו"ד ע' שיז. העו"ב תרנה ע' 25.

צט) סעי' א-ו.

ק) של"ה ריש מסכת שבועות. מ"א סק"ט.

קא) כדלעיל סי' נא ס"ד.

קב) כדלעיל שם ס"ה.

קג) דלא כח"י סק"ז. וראה העו"ב תת ע' 127.

קד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם סק"א וסק"ד. וראה גם סדר ברה"נ פי"א ה"ג וה"י.

קה) שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב (הובא לעיל סי' רמט קו"א ס"ק ה), דמר בריה דרבינא פסחים סח, ב (דבכולא שתא יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי) דבתענית חלום איירי. ח"י סק"ח, בשם מהרי"ל הל' יו"ט (ע' קפה, לענין יו"ט). וראה לקמן סי' תרד סוף ס"א (ערב יוה"כ). לעיל סי' רפח סוף ס"ג (פורים).

קו) פסחים שם.

קז) רבי אלעזר פסחים שם ורש"י ד"ה דבעינן. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 27.

קח) רש"י שם. וראה שלחן המלך ח"ב ע' קמא הערה 8.

קט) סעיף ג.

קי) אגור סי' תרסה בשם ה"ר ישעיה (תוס' רי"ד חגיגה יח, א ד"ה לא. פסקי רי"ד שם). ר"י בן חביב בספר עין יעקב בפרק ב דחגיגה (הכותב אות טז). שו"ע ס"ג.

קיא) ראה גם לעיל סי' תכט סי"ח. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1030 הערה 26 שכן הוא גם במוצאי חג השבועות בחו"ל. וראה לקמן ס"כ.

קיב) ראה משנה חגיגה יז, א. גמרא שם יח, סוע"א. תוס' רי"ד שם. לבוש ס"ג. מ"א סק"ג. לקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך. שם ע' 79. שלחן המלך ח"ב ע' קמב ואילך. סופרים וספרים פסקים ע' 16

קיג) משנה שם.

קיד) בקונטרס השלחן הגיה: ב"ש. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 26 הערה 26: אבל דוחק להגיה כן בשו"ע מאחר שכ"ה בכל הדפוסים שתח"י.

קטו) ראה חגיגה יח, סוע"א.

קטז) לבוש שם.

קיז) סעיף יז.

קיח) מ"א סק"ד. וראה גם לעיל סי' רפח ס"ג.

קיט) הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ה אות ש. מנהגים (טירנא) מנהגי סיון. רמ"א ס"ג.

קכ) בר"ח האיסור להתענות הוא מן הדין, וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 הערה 15.

קכא) בסידור (לפני ובא לציון): מנהג ספרד דאין אומרים תחנון עד י"ב בו ועד בכלל ... כי החג יש לו תשלומין כל שבעה, וש"נ. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 76 הערה 2.

קכב) כדלעיל סי' תכט סי"ז. וראה לעיל סי"ט שהוא יום טבוח ואסור להתענות בו מן הדין. וראה לקו"ש חל"ח ע' 4 הערה 31.

קכג) ראה מ"א סק"ד. לקו"ש חל"ח ע' 1 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' קנב ואילך.

קכד) כדעת רבנן שבת פז, א. וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 הערה 15. חכ"ח ע' 7 הערה 12.

קכה) שמות יט, ו. וראה לקו"ש חי"ח ע' 20 ואילך.

קכו) שם יט, יב.

קכז) שם יט, י-יא (באמירת ה' למשה) וראה שם יט, טו (באמירת משה לעם). רש"י שם.

קכח) כדלעיל ס"א.