תריז דין עוברה ומניקה ויולדת ביום הכיפורים ובו ה' סעיפים:

א

א עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפוריםא:

ב

ב עוברה שהריחה מאכלב ואם לא יתנו לה מהמאכל אפשר שתפיל עוברהג לפי שהעובר הריח ריח המאכל ומתאווה לו ואם לא תאכל ממנו אפשר שיתעקר לצאת ונמצא שניהם מסוכניםד לוחשין לה באזנה שהיום הוא יום הכיפוריםה אולי תוכל להתאפקו ואם נתיישבה דעתהז שפסק העובר מתאוותוח ע"י זכרון זהט מוטב.

ואם לא נתיישבה דעתה בזה אלא אומרת צריכה אני לאכולי (עיין ביאור דבר זה בסי' תרי"חיא) או שהתחילו פניה משתנים אע"פ שלא אמרה צריכה אני לאכוליב תוחבין כוש ברוטב ונותנין לתוך פיה שמא תתיישב דעתה בזה ואם לא נתיישבה דעתה בכך ועדיין פניה משונים או שעדיין אומרת צריכה אני נותנין לה מן הרוטב עצמויג (פחות פחות מכשיעור כמו שיתבאר בסי' תרי"חיד).

ואם גם בזה לא נתיישבה דעתה נותנין לה מן המאכל עצמוטו (פחות פחות מכשיעור) עד שתתיישב דעתהטז:

ג

ג ולא מעוברת בלבד אלא אפילו כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו לטעום מהמאכל לפיכך מאכילין אותו ביום הכיפוריםיז כדרך שמאכילין את המעוברת שהריחהיח אבל אם לא נשתנו פניויט אע"פ שאומר צריך אני לאכולכ אין מאכילין אותו.

אלא אם כן הוא חולה שאז אפילו לא הריח ריח מאכל והוא אומר צריך אניכא או שהרופאים אומרים שהוא צריך לאכולכב מאכילין אותו מיד שצריך לו כדי הצריך לו ולא אמרו ליתן לו תחלה מן הרוטב אלא במעוברת או מי שהריח ריח המאכל שאין להם ולא לנו אומד בישוב דעתם פעמים מתיישב ברוטב ופעמים שצריכין להמאכל עצמו לפיכך מדקדקין עמהם בכל מה שאפשר אבל חולה שמאכילין אותו על פי רופאים בקיאים נותנים לו כפי מה שאומרים הבקיאיםכג וכן אם מאכילין אותו על פי עצמו שאומר צריך אני נותנים לו עד שיאמר דיכד.

אלא שצריך ליזהר להאכיל אותו פחות פחות מכשיעור כמו שיתבאר בסימן תרי"חכה:

ד

ד יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כללכו אפילו אומרת איני צריכה מאכילין אותהכז בעל כרחהכח ומכל מקום יש להאכילה פחות פחות מכשיעורכט כמו שיתבאר בסימן תרי"חל.

משלשה ימים עד סוף שבעת ימים ללידתה אם אמרה צריכה אני לאכוללא אע"פ שחברותיהלב וכן הרופאיםלג אומרים שאינה צריכה אעפ"כ מאכילין אותה מידלד פחות פחות מכשיעור כמו שיתבאר שםלה.

מכאן ואילך הרי היא כשאר חולה שאין בו סכנהלו לפי שבודאי אין שום סכנה מחמת הלידה לאחר שבעה ימים ללידתה לפיכך אפילו אם אמרה צריכה אני לאכול מחמת צער הלידה אין מאכילין אותה כיון שאין סכנה בדבר אבל אם אמרה צריכה אני לאכול מחמת שמתכבד עלי חולי מאכילין אותהלז כדרך שמאכילין כל חולה שאומר צריך אני כמו שיתבאר שםלח ע"ש:

ה

ה שלשת ימים אלו וכן שבעת ימים אלו אין מונין אותם מעת לעת כגון אם ילדה בז' בתשרי אחר חצות היום אין מחשבין השלשה ימים עד אחר חצות היום של יום הכיפורים אלא מחשבין אותם לפי סדר ימי בראשית ויום הכיפורים הוא יום רביעי ללידתהלט.

ואםמ אמרה איני צריכה אין מאכילין אותה כללמא אבל בסתם שאינה אומרת כלוםמב או שאומרת שאינה יודעת אם היא צריכה מאכילין אותה אלא אם כן שחברותיה או הרופאים אומרים שאינה צריכה שאז אין מאכילין אותהמג אלא אם כן אמרה בפירוש צריכה אני לאכולמד:


א) רבא בגמרא פסחים נד, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) משנה פב, א. טור ושו"ע ס"ב.

ג) בה"ג הל' יוה"כ (לא, ג). הובא ברא"ש פ"ח סי' יג, ור"ן (ג, ב) ד"ה וכתוב בה"ג.

ד) רש"י שם ד"ה עוברה. וראה רא"ש ור"ן שם.

ה) גמרא פב, ב. טור ושו"ע ס"ב.

ו) רש"י שם ד"ה לחושו.

ז) טור. לבוש ס"ב. וראה גם רמב"ם פ"ב ה"ט ושו"ע שם (אם נתקררה דעתה).

ח) רש"י שם ד"ה ואלחישה.

ט) רמב"ם שם. שו"ע שם.

י) מ"א סק"א, בדעת הטור ורבנו ירוחם נתיב כ ח"א (רכז, ג).

יא) סעיף א.

יב) רבנו ירוחם שם, בשם הרמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה ובהלכות גדולות. רמ"א ס"א.

יג) גמרא [ברייתא] פב, א (באיסור). טור לפירוש הב' בב"י ד"ה ומ"ש רבנו ואם (דמיירי אף בהיתר ביוה"כ). לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה ומ"ש רבנו נותנין. מ"א סק"ב.

יד) סעיף יג.

טו) ברייתא שם. טור וב"י שם. מ"א שם.

טז) משנה שם (שתשיב נפשה). רמב"ם שם (שתתיישב נפשה). ב"י שם (בהעתקת לשון הרמב"ם). שו"ע שם.

יז) רא"ש פ"ח סי' יג. טור ושו"ע ס"ג.

יח) ראה לבוש ס"ג.

יט) ב"ח ד"ה ומ"ש וכן.

כ) מ"א סוף סק"א.

כא) כדלקמן סי' תריח ס"א.

כב) כדלקמן שם ס"ב.

כג) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה עוברה. רא"ש שם. ר"ן (ג, ב) ד"ה גמ'. טור ולבוש ס"ג. מ"א סק"ב.

כד) כדלקמן שם ס"א.

כה) סי"ג, וש"נ.

כו) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה ובשאלתות. רא"ש פ"ח סי' י. ר"ן (א, א) ד"ה ולענין. טור ושו"ע ס"ד.

כז) ב"ח סוף הסי'. מ"א סק"ג. וכדלעיל סי' של ס"ד לענין חילול שבת. וראה שם אם גם הרופא אומר שאינה צריכה.

כח) כדלקמן סי' תריח סי"ב.

כט) מ"א שם.

ל) סעיף יג.

לא) רמב"ן שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

לב) ב"ח סי' של ד"ה ומ"ש כל.

לג) אליה זוטא שם סק"ב (אפילו מאה רופאים). וכ"ה לעיל שם ס"ה. וראה גם לקמן סי' תריח סוף ס"א (בחולה).

לד) ובסתמא ובאינה יודעת, ראה לקמן סוף ס"ה.

לה) סעיף יג.

לו) שבת קכט, א. וראה גם לעיל סי' של ס"ה.

לז) איסור והיתר כלל ס סי' ב. אליה זוטא סק"א.

לח) סעיף א.

לט) תרומת הדשן סי' קמח. שו"ע ס"ד. וכ"ה לעיל סי' של ס"ו. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' סג, בשם מהרי"ל, להקל ברכה וענוגה פחות מכשיעור.

מ) חוזר לדין משלשה עד סוף שבעה, דלעיל ס"ד.

מא) רמב"ן בתורת האדם שער הסכנה ד"ה ובשאלתות. ר"ן (א, א) ד"ה ולענין.

מב) משמעות הרמב"ן והר"ן שם. וכדלעיל סי' של ס"ה לענין חילול שבת.

מג) ראה לעיל שם, וש"נ.

מד) כדלעיל ס"ד.